הסטודיו של אתי קרן (פאות S.T) בבעלות אתי ויגאל קרן מהרצליה, החל כעסק לשיווק שיער אירופאי איכותי ובין לקוחותיה נמנו יצרני הפאות הגדולים בארץ ובעולם.

לפני כ–12 שנים הוחלט לנצל את היתרון הגדול של הסטודיו בנגישות לשיער איכותי וקשרים טובים בענף בכל העולם והחברה עברה לייצור פאות, שבילים וחלקי פאות.

הפאות המיוצרות הן פאות איכות מסוג קאסטם בלבד והשיווק הוא הן ליצרני פאות והן ליחידים. בין לקוחות הסטודיו, יצרני הפאות האיכותיים ביותר בארץ ובחו"ל וכל זאת בזכות האיכות, השירות האמינות והאחריות כלפי לקוחותיהם.

חדשנות ויצירתיות

במשך השנים עלה בידיהם ב"ה, להיות הראשונים כמעט בכל השיפורים והחידושים בבניית הפאה, השביל והרשת.

לאחרונה נוספו מספר חידושים ורעיונות יצירתיים לסל הייצור של אתי קרן. נוסף על הרשת הנוחה במיוחד וה'לייס פרונט' שכבר הוחדר לשוק בשנה שחלפה, הוסיפה אתי מספר רעיונות חדשים. הכוכב הראשי היא פאה 80% עבודת יד.

עד כה היה מקובל, שרק החלק העליון בפאה הנקרא 'סקין' בפי כל הוא מעבודת יד, אך שאר חלקי הפאה הם שיער תפור במכונת תפירה שורות–שורות (תרסים) שלהם מתווסף דבק שקוף לחיזוק. היתרון בפאה 100% עבודת יד היא נוחות וקלילות, משקל הפאה קל במיוחד, זאת בשל החיסכון במשקל הדבק וחוטי התפירה.

בעבר ניסו לייצר פאות 100% עבודת יד אך הדבר לא עלה יפה (מלבד העלות הגבוהה של עבודה זו), משום ששזירת השיער בעבודת יד מאוד קלילה ולכן נפילת השיער בחלק התחתון שלה אינו עולה יפה.

אתי פתרה את הבעיה על ידי שזירת מספר שורות תפור בחלק התחתון של הפאה כאשר כל שאר הפאה מיוצרת ב–100% עבודת יד, התוצאה היא פאה קלילה, נוחה במיוחד ובעלת יופי ייחודי.

חידוש נוסף הן תוספות שיער ייחודיות לפאות לגוון מראה הפאה. בתוספת מחיר לא יקרה במיוחד תוכלי לרכוש תוספת לפאה (הארכה ומלוי) – לגוון המראה שלה – לאירועים וכדומה. ניתן גם לשכור את התוספות.

בסטודיו אתי קרן בבני ברק תוכלי למצוא פתרון לכל צורך. מבחר פאות נדיב ופאות בהזמנה בזמן מהיר יחסית. נוסף לכך אתי מודעת להוצאה הגדולה בלחתן בן או בת ומאפשרת לגם לשכור פאות ותוספות לאירועים.

בבואך לסטודיו אתי קרן תמצאי מקום יפה, מרווח, מטופח ונוח עם מלוא הפרטיות ויחס אישי. מומלץ מאוד לתאם מראש פגישה על מנת לקבל את מלוא תשומת הלב.

הדרכה והשתלמויות

פאניות ותיקות לתשומת לבכן! אתי קרן באמצעות חברת STPREMIUM – משווקת תוספות שיער לספרים ברמה הגבוהה ביותר בארץ ובחו"ל – יצרה שתוף פעולה עם רשת המספרות הידועה HEADS בניהול הספרים יגאל גוט וראובן טפר, המעבירים הדרכות לספרים מתקדמים בארץ ובחו"ל, ולאחר חג הפסח (28.04.2014 למניינם) יעבירו השתלמויות בנושא תספורות ושיטות גזירה חדשניות בעבודה עם פאות בסטודיו אתי קרן. להרשמה ניתן לפנות למוקד STPREMIUM לטל: 0584–880–770.

(באדיבות מגזין 'עטרת חיה')

 בתחילת השבוע פרסמנו באתר טור בו תוהה אחת הגולשות האם ההתקשרות לרבי לא פוגמת בקשר לקב"ה. במערכת האתר התלבטנו רבות האם להכניס את השאלה ולבסוף לאחר התייעצות הוחלט שכן, אך בנוסף לכך הוחלט לפנות לאחת המשפיעות הידועות והמוכרות בארץ לקבלת תשובה בנושא על מנת לעשות סדר ולהעמיד דברים על דיוקם.

פנינו אל המשפיעה הגב' ציפורה מיידנצ'יק מכפר חב"ד, וזו הואילה לכתוב לנו תגובה המבהירה את הנושא בתמציתיות ובצורה ברורה וקולחת:

אכן בחב"ד אומרים שאפשר לשאול הכל וצריך להשתדל ולהבין בחב"ד, בכוחות השכליים, חכמה בינה ודעת. יחד עם זאת, באותה מידה בדיוק, צריך לקבל את הכתוב וההנהגה שאושרה ע"י רבותינו נשיאנו בקבלת עול, ללא הבנה והשגה ולנהוג כי כך צריך ולזכור שהשכל שלנו הוא קטן ומוגבל ורק בגאולה האמיתית והשלימה אומר הרמב"ם שנהיה חכמים גדולים ונדע דברים הסתומים אך בהגבלה קטנה שהיא עצומה, כפי כח האדם.

באשר לשאלה: רבי – הקב"ה, אומרת תורתינו הקדושה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" כלומר, האמונה בקב"ה איננה שלימה ללא אמונה ברבי. ומהיא האמונה ברבי?

אימרת חסידים מפורסמת היא: תודה לך רבי שנתת לנו את הקב"ה. כלומר ללא הרבי לא הי'ינו חושבים באמת על הקב"ה. ומעשה העגל מוכיח: כאשר נעלם משה רבינו מעיניהם של ישראל הם יכלו להסתדר, הרי הקב"ה קיים בכל רגע. אך, בסופו של דבר התוצאה העגומה הוכיחה שאי אפשר לעם בלי משה, בלי רבי.

למה?  כי כך הקב"ה ברא את העולם. זהו מבנה העם וזהו מבנה הנפש של האדם היהודי הנברא,  שצריך לעשות הכל למען האדם השלם (הרמבם קובע זאת גם להלכה).

אפשר להזכיר כאן את הארוע (שקדם לימיו של הרמב"ם) בזמן ימיו של ריב"ז ( רבן יוחנן בן זכאי) בעת ששכב על ערש דווי. ברכתו לתלמידיו שבאו להפרד ממנו היתה: הלוואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, הם נעלבו: עד כאן רבנו? אמר להם לפני שאדם עובר עבירה אומר אל יראני אדם. כלומר זהו טבעו של אנוש זו חולשתינו לחשוב בציור אנושי, ולכך נתן הקב"ה תרופה: ראה שצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור, אתפשטותא דמשה בכל דור ודור, הרבי הוא מתנה שלנו מאת ה' כדי שלא נשכח אותו-את הקב"ה. מי שחי את הרבי באמת לא ישכח את הקב"ה אף פעם כי שכינה מדברת מתוך גרונו והוא הממוצע המחבר, חציו ומטה איש חציו ומעלה אלוקים.

חיבור עם הרבי מחבר ממילא עם הקב"ה, הרבי הוא רועה האמונה (כמו רועה שמאכיל את צאנו) כלומר, הופך את האמונה שנמצאת באופן מקיף אצל כל יהודי, לאמונה פנימית שבאה לידי ביטוי במעשה המצוות.

כאשר אני נמצאת בראיה חיצונית שההתלהבות וההתחשבות ברבי שליט"א הינה על חשבון הקב"ה כביכול, כנראה שאני צריכה לחזק את הקשר שלי עם הרבי עם לימוד החסידות ולהעמיק את האמונה שכך הם פני הדברים. אזי ארגיש את מנוחת הנפש בענין ואולי היגיעה הזו היא הדבר שיכריע את העולם כולו להתגלותו של הרבי שליט"א מלך המשיח, לגאולה אמיתית ושלימה. נאו

דרך אגב זו שאלה ששאלו רבים עוד בזמן יסוד תנועת החסידות טענו על החסידות חב"ד שהיא כת הגובלת בעבודה זרה אז אל תבהלי מעצמך והמשיכי בעבודת ה' מתוך שמחה באמונה שלימה

מומחי מרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת הכללית יוצאים בהמלצות לקראת ההכנות לחג הפסח, במטרה למנוע פגיעה בילדים במהלך הניקיונות וההכנות.

פרופ' יחזקאל ויסמן, מנהל היחידה לרפואה דחופה במרכז שניידר לרפואת ילדים, מזכיר כי מדי שנה מגיעים לבתי חולים ילדים שנפגעו ממגע עם חומרי ניקוי שנשארו ללא השגחה במהלך ניקיונות פסח.

"מומלץ לאחסן במקום גבוה ונעול את חומרי הניקוי, בכדי להרחיקם מהישג ידם של הילדים. רצוי לזכור כי סודה קאוסטית או חומצות חזקות עלולות ליצור כוויות קשות על העור והריריות", ציין וייסמן

בשניידר מדגישים שורה של כלל התנהגות מומלצים:

אין לאחסן חומרי ניקוי בבקבוקי שתייה ריקים (כמו בקבוק מים ריק). חשיפה לא בטיחותית לחומרי ניקוי, בעיקר לשומנים הנמכרים בנוזל ובתרסיס, עלולה לגרום לפגיעות מסוגים שונים כמו צריבה, פצע או כוויות בדרגות חומרה שונות. כמו כן, הקפידו להרחיק תרופות מהישג ידם של ילדים.

כשמשתמשים בחומרי ניקוי וחיטוי, יש להקפיד ללבוש כפפות על מנת למנוע מגע בין עור הידיים לחומרים העלולים לגרום לגירוי העור ולכוויות. במקרה של בליעת חומרי ניקוי, אין לגרום להקאה כיוון שזו עלולה להחמיר את הפגיעה. יש להעביר את הילד לקבלת עזרה רפואית, יחד עם חומר הניקוי.

במקרה וקיימת פגיעה מחומרי ניקוי בעיניים או בעור, מומלץ לשטוף את המקום הפגוע תחת מים זורמים למשך מספר דקות ולפנות לעזרה רפואית.

בזמן "הגעלת כלים" לפסח, יש להרחיק את הילדים הקטנים מקרבת דודי המים. בשנים קודמות הגיעו לחדר המיון תינוקות וילדים אשר נכוו כוויות קשות כתוצאה מנפילה למים או התזה של מים רותחים על הגוף.

בזמן ניקיון ואוורור הבית, יש להרחיק מידי ילדים את ערכות המגן שבמהלך השנה מאופסנות רחוק מהישג ידם. בערכות המגן מצוי מזרק אטרופין וילדים עלולים להזריק חומר זה לעצמם בטעות.

אולי יצא לכם לקרוא ברשת: הבת של השליחים של בית חב"ד האמפי- הודו, תינוקת בת שנה, נפטרה שם ממחלה פתאומית.

אבל אתם לא באמת מבינים. אין דברים כאלה!

מה אומרת לכם המילה שליחים?

יש שליחים של המדינה בקונסוליות, יש שליחי סוכנות, יש שליחי חברות הייטק, תעשייה אווירית וחברות כלכליות. מי ששלח אותם מתגמל אותם במשכורת מכובדת, שמצדיקה את המאמץ, ובתנאים כמו דיור על רמה, ביטוח רפואי הכי טוב, תקציבי חופשות וכו, נהג וצוות וכו.

תשכחו מכל זה, כשאתם שומעים על שליחי הרבי.

מי שלח אותם?

הרבי.

הרצון של הרבי , שבכל מקום בו יש יהודים שיהיה בית חב"ד. בית חב"ד, שיאחד יהודים באשר הם, יקרב אותם ליהדות בדרכי נועם וביחד להביא משיח.

אז מה נותן השולח הזה?

משכורות? תנאי עבודה? חוזים?

תשכחו מזה.

שליח שיוצא בשליחות הרבי, יוצא בברכתו של הרבי, בכוחותיו ובעזרת ה' (שזה הכי גדול כמובן)

אין משכורת. אין! אין פנסיה מצטברת. אין תנאים. אין אפילו הוצאות.

השליח מגייס בעצמו, פרוטה לפרוטה, מה שהוא צריך לבית חב"ד ולעצמו. ואם לא הצליח לגייס מספיק? אז הוא יקח על עצמו חובות ויחיה עוד יותר בצמצום, וה' יעזור…

אין גם חוזה העסקה קצוב. הדרך לשליחות היא 'וואן ווי', שליחות לכל החיים. אצל החבדניקים אומרים ששליח של הרבי הוא יותר ממשה רבינו.

???

משה רבינו, "איש לא ידע מקום קבורתו", ואצל שליח הרבי, לאן שיצא, שם תהיה קבורתו….

אז יוצא לו זוג צעיר, עם כל החלומות של זוג צעיר להאמפי.

אין טיפת פרטיות של נניח 'לשבת ביחד על כוס קפה'. הרי כל היום אתה מארח.

בית מטופח , מושקע?

תשכחו מזה. אין שם בכלל בתים נורמלים. רק בקתות עם גגות קש (ויותר מנחש אחד הציץ עליהם מלמעלה).

אין פינוקים. מוטי וליבי עבדו מאוד מאוד (ושוב מאוד) קשה על גיוס המשאבים לבית חב"ד. מילה יפה ללאסוף שקל ועוד שקל לבית חב"ד. אין לכם מושג כמה זה קשה ובמה זה כרוך.

הפינוק שלהם הוא לקנות ולהגיש דגים בערב שבת לעשרות או אפילו מעל מאה יהודים שמחים.

ולשם הם מביאים בת אחת, ואח"כ עוד בת. מגדלים אותן באהבה, בשמחה, בכיף, אבל בתנאים לא תנאים.

מוטי בנה מין לול ענק שבו הן יכולות לשחק, כי על הרצפה פשוט מסוכן, יש עוד זוחלים.

***

אז מה מריץ אותם?

ממש לא מה שמריץ את העולם מסביב. לא קריירה, לא בניה אישית, לא צ'ופרים.

אהבת ישראל נטו.

אין. אין דברים כאלה.

נסתרות דרכי השם.

למה??

משה רבינו שאל את הקדוש ברוך הוא:

"למה הריעות לעם הזה למה זה שלחתני?

מאז באתי אל פרעה…. הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך"

(למה לא הצלת התינוקת הטהורה הזו? שליחה מבטן ומלידה להורים גיבורים. איפה משיח איפה?!)

ועל השאלה הקורעת הזו, ה' ענה לו: "וארא אל האבות". האבות אף הם עברו נסיונות, והם לא שאלו למה.

נו, אז מה לכן?? משה לא ידע על דרכם של האבות? משה הרי עמד בדרגה רוחנית גבוהה מהם, והוא בכל זאת צועק: "למה הרעות?!"

על פי הקבלה, יש שכל ויש מידות. המדרגה של משה היא מדרגת החכמה. מדרגת האבות היא מדרגת המידות.

במידות יש נטיה לקבלת עול: ככה נגזר למעלה, וזהו. אבל השכל שואל שאלות, רוצה להבין…

כמה שזה מדבר לכאן ולעכשיו שלנו!

נכון, קשה מנשוא, כואב ולא מובן.

אבל כשעומדים לקראת גאולה, צריכים לקחת את הדרך של האבות ולא לשאול שאלות. אמונה…

מצד שני, נשארת נצחית גם הזעקה של משה.

כשיהודי נמצא בגלות, ורע לו, ומבולבל לו בין אור למכת חושך, אז לצד האמונה, שהחושך הזה בטוח יוביל לטוב, הוא צריך לצעוק:

ל-מ-ה??! עד מ-תי???

והצעקה הזו לא נוגדת את האמונה.

השכל, בודק בכלים שלו את הענינים, וצועק "למה הרעותה?? למה זה שלחתני???"

כי כך רוצה האלוקים: שהשכל יגיב באמת שלו.

ולצד הצעקה הזו, תתגבר במקביל דרך האמונה של האבות, לא להרהר אחרי מידותיו של הקב"ה.

ויהודי יכול וצריך לחיות עם שני הצדדים האלה בנפש: אמונה שלמה ובלתי נתנת לערעור, ולצידה צעקה: למה?? אנו רוצים משיח עכשיו!!!!

לא יודעת אם שייך בכלל לכתוב את מה שאכתוב עכשיו.. אם שייך לומר כאלה דברים בכלל.. אבל זה כבר עבר את הגבול מבחינתי.. אני רוצה הסבר.. לא יכולה לשמוע את זה יותר!!! אני ב"ה זכיתי להצטרף לחב"ד לפני מספר שנים. אני מגיעה מבית דתי מאוד שבו הקב"ה מוזכר בכל הקשר ובכל רגע אפשרי. כשהגעתי לחב"ד ההרגשה הראשונה שלי הייתה שפה אין הקב"ה. פה הוא נעלם. מתגמד למול הרבי. אני חלילה וחס לא מזלזלת ברבי ואני אוהבת אותו והוא הרבי גם שלי ואני הולכת בדרכיו ובהוראותיו.. אבל…..האם לא הטשטשו הגבולות?!?! האם אין מידי עירבוב בין הקב"ה לרבי?!?!! לא ברור לי איפה הקב"ה נמצא מבחינת חב"ד. ההירהורים האלה התחילו לי כשנכנסתי לחב"ד והתעצמו בכל מיני סיטואציות.. למשל, יום אחד ישבנו כמה חברות בבית לארוחת ערב. אחת הבנות התחילה לאכול מאכל חלבי ואז נזכרה שהיא בשרית. בספונטניות מצידה (ובזעזוע מצידי) היא הסתובבה לתמונה של הרבי ואמרה 'רבי סליחה סליחה סליחה. שכחתי שאני בשרית'. הסתכלתי עליה המומה ושאלתי אותה למה רבי ולא הקב"ה?! כמובן שתשובה לא הייתה לה. מי ציוה אותנו על בשר וחלב?! מי אמור לסלוח לנו על העוונות?! הרבי או הקב"ה?!?? מקרה נוסף שזכור לי אירע בתקופה האחרונה. לאחר שמספר שליחים נלקחו מאיתנו בפתאומיות. ישבנו קבוצה של בנות במכללה ודיברנו על זה ואז הודיעו שעוד שליח נפטר. ואז אחת הבנות צעקה 'רבי דיי!! מה אתה רוצה מאיתנו?!?! למה אתה לוקח את כולם???' ואני שאלתי את עצמי למה שוב הרבי?? הרבי מחליט מי יחיה מי ימות?! הרבי אחראי על החשבונות פה בעולם הזה?! הרבי או הקב"ה?!?!? אני תוהה לעצמי למי באמת אנחנו מתפללים.. האם אנחנו מבקשים מהרבי עצמו או מהרבי שימליץ ויבקש בשבילנו מהקב"ה?!?! באחד השיעורים במכללה למדנו שאסור בשום פנים ואופן להתפלל לצדיק שיושיע. שירפא. שיצליח. צריך לבקש מהצדיק שיתפלל בשבילנו. לבקש שבזכות הצדיק ניוושע. אבל לא מ-הצדיק בעצמו. לא לצפות לישועה ממנו. אלא דרכו. אולי בזה אנחנו חוטאים?! אולי שכחנו מי זה שמנהל את העולם והוא מנסה להזכיר לנו?! הרבי הוא שליח של הקב"ה. כמו שיש לנו חובה לזכור תמיד שאנחנו שליחים של הרבי כך יש לנו חובה לזכור תמיד שגם הרבי הוא שליח. שליח של הקב"ה. ואסור לנו לשכוח את זה!!! מצטערת אם זה לא היה שייך לכתוב את כל זה. אותי לימדו שבחב"ד לא צריך לפחד לשאול. ושהרבי היה בעד. אז הנה….. שאלתי. ואני רוצה תשובה!! ואולי אהיה חוצפנית ואגיד שאני דורשת תשובה. לא יכולה להמשיך לחיות עם המחשבות והתהיות האלה. שיהיו בשורות טובות!! ושנזכה להיות בנים טובים של הקב"ה וחסידים אמיתיים של הרבי. שלא נשכח אף פעם מי האבא הגדול שלנו……

את טרנד ה'סלפי' כמעט אין מי שלא מכיר, ולטובת מי שלא, נספר כי מדובר באופנה הפושה מכל עבר: אותה תמונת פורטרט עצמית המצולמת לבד או עם חברים. התיעוד הוא עצמי ומכוון ונעשה לרוב בעזרת מכשיר טלפון חכם המאפשר שיתוף מיידי של התמונה ברשתות חברתיות, הודעות ויראליות, מיילים וקבוצות שיתוף. כל עניינו של טרנד זה הוא לומר: הנה אני! תראו אותי!  בטיול. באירוע. אצל הרופא . בפיצה השכונתית או על פסגת הקילימנג'רו.

הרקע פחות חשוב, יותר חשוב האני שמצולם ומופיע שם בחיוך או מבט רציני, בצד או באמצע, מבוים או טבעי, זה לא משנה. אני שם? אני קיים. ואדאג שכל העולם ידע זאת.

בפראפרזה על הבדיחה העבשה כי מדור שכולו 'לך'-בייגלך, קניידלך, קרפלך עברנו לדור שכולו – 'לי' – קינלי, ביסלי… (טעמי גם נחשב?) וכעת אפשר לומר שביצענו עלית מדרגה לכיוון ה'איי'- אייפון, אייפד, איי טיונס ועוד.. זה ממש לא מקרי. בעולם שבו אור וחושך משמשים בערבוביה, דור עיקבתא דמשיחא, הניסיון הנואש של אדם לחפש ולמצוא את עצמו בכל מחיר מגיע גם לרמות של אבסורד. רזולוציות החשיפה לא ייאמנו.  אנשים מוכנים להראות את עצמם אוכלים, שותים, ישנים, רבים ומה לא. גם בסיטואציות פרטיות ואישיות כמו חינוך ילדים, זוגיות ואפילו לידה (!!) מאפשרים למצלמה לחדור, לתעד ולחשוף. אולי דרכה יידעו על עצמם משהו שלא ידעו קודם.

אני מהרהרת בדמותה הרבנית חי'ה מושקא נ"ע. אם יש דמות כלשהי שאין סיכוי בעולם שהייתה עושה לעצמה 'סלפי' זוהי דמותה של הרבנית. עצם הצירוף נשמע הזוי. הרבנית נ"ע עסקה באופן אינטנסיבי בדבר הכי הופכי ואבסורדי שיכול להיות: לא להיות. רמות הצניעות והענווה הביטול וחוסר ההתבלטות שלה הגיעו למקומות מדהימים. כאשת נשיא הדור, מלך המשיח, הדמות היהודית המפורסמת בעולם ואדם שהמונים שיחרו לפתחו השכם והערב, ניתן היה לצפות שהרבנית תקנה לעצמה סוג של מעמד. השפעה. חשיפה כלשהי. אמירה פומבית. אך לא! יש אולי 2-3 תמונות אותנטיות שלה, תיעודים נדירים של הנהגות ודברים שעשתה ואמרה, ודברים שהרבי מסר אודותיה וזהו. פשוט זהו. לשאלת אחד המזכירים מדוע לא תבוא לבית הכנסת ב-770 לשמוע קריאת מגילה עם כלל הנשים ענתה: 'איני יכולה לסבול את העניין והמהומה שנוכחותי תיצור שם'. הרבנית הייתה מוכנה לוותר על כל הופעה ציבורית ולמדר את עצמה מחיי הכלל באופן מוחלט בשם ערך הצניעות והענווה. היא סלדה מעצם הרעיון כי יתעורר סביבה עניין כלשהו. יש מדהים יותר מזה?

מי שיכלה בעפעוף אחד לזכות בכבוד מלכים, להפוך לדמות נערצת בעולם כולו, לרבנית ומשפיעה דגולה, בחרה להיחבא אל הכלים באופן שיחידי סגולה נדירים פגשו אותה ונחשפו ליקר גדולתה וחוכמתה. דווקא עומקה של דמותה הרבנית יצרה את ההתבטלות הזו. זה לא שלא היה לה מה לומר ולמי. היה גם היה,  אך היא בחרה את ה-'איך'.

בעידן שלנו זה אפילו קשה יותר להבנה: מי לא רוצה אישור לקיומו על ידי איתות חברתי כלשהו? לייקים, תגובות, שיתופים, העברות, חיקויים… כל מה שישקף לנו שהשארנו איזה טביעת אצבע.ראו אותנו. שמעו עלינו. אנחנו כאן. אפשר לומר שדמותה של הרבנית מסמלת כל מה שהפוך מהמסרים החברתיים הנוכחיים ובהיעלמותה העדינה מהתמונה היא באופן פרדוכסלי מהווה מעין 'עמוד האש' של צניעות ופנימיות שכן, יש לזכור: ככל שנוכחותה וישותה היו מעטים ומצומצמים כך השפעתה הייתה אדירה עד בלתי נתפסת. כשהביאו פעם לרבי ערימת מכתבים לברכה הוא מסר אותם לרבנית. להשתוממות המזכירים ענה 'נו, גם היא יכולה לברך. ואדרבא ברכתה נעלית יותר. כשאני נותן הברכה אז המקבל צריך לעשות 'כלי' שהברכה גם תתגשם. כשהיא נותנת הברכה אזי ההתגשמות מובטחת!'

וביחס אלינו, הרבנית הייתה כל מה שחסיד שואף אליו כל חייו. היא הייתה ביטול גמור לרבי. מילה שיצאה מפיו כפקודה מיידית הייתה בעיניה, ולמרות הכבוד הרב שרחש לה הרבי וניסיונותיו לחסוך  ממנה כל מידע שעשוי לצער אותה, היא עקבה אחריו בשבע עיניים, דאגה לבריאותו וביקשה מהמזכירים לוודא שבאינסוף עבודתו הציבורית יאכל וינוח.

בעידן של סלפי'ז, כשכל אחד רוצה שיראו אותו ויאשרו את קיומו, נוכחותה הנפקדת במודע של הרבנית, מרצון ובחירה מכל תמונה, אירוע, התקהלות או שמץ כלשהו של כבוד או הכרה – הם כמגדלור לנו באפלה.

לסיום, סיפור קטן שמלמד אותנו שיעור גדול: לרבנית היה מגש כסף שקיבלה ממשפחתה והי'ה שייך לאדמו"ר הריי"צ. היה זה מגש לפמוטים. הרבנית לא העיזה להשתמש במגש שכן כלשונה, כיצד 'אישה פשוטה' כמוה יכולה לגעת בחפץ כזה? די היה לה להביט בו ולחוש התקשרות לרבה… כך אמרה.

ובמקום שאתה מוצא ענוותנותה – אתה מוצא גדולתה. שאזכה ללמוד. אמן.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

מוקדש להדס יהודית בת חי'ה ולרחל בת חנה לרפואה שלמה תיכף ומיד ממש בתוך כלל ישראל!

לפניות ותגובות: [email protected]

עינת רוזנפלד גדלה בירושלים, בבית עם ניחוח דרום אמריקאי. במסגרת עבודתו, אביה נסע מידי פעם לדרום אמריקה והיה מביא לה תקליטים של מוסיקה ברזילאית, עליהם גדלה. בתיכון לאומניות בירושלים למדה קולנוע וסרט הגמר שלה הציג בפסטיבל סרטים בגרמניה. בהמשך למדה שנה אומנות באקדמיה 'ריטפלד' באמסטרדם ואחר כך ארבע שנים בבצלאל – במחלקה לאומנות פלסטית, כאשר לכל אורך הדרך מלווה אותה המוסיקה.

לאחר פטירתה של אימה, תוך כאב עמוק חזרה לירושלים והחלה בתהליך תשובה איטי בו עברה דרך זרמים רבים. מתוך התעניינות וסקרנות לאחר 3 שנים הגיעה ללמוד במכון אלטה בצפת, שם נחשפה לרעיון שכחלק מתהליך ההתנקות הרוחנית יש להיפרד מהשפעות מסוימות וכך זרקה המון מהמוסיקה שאהבה. מהמוסיקה הברזילאית בכל זאת לא יכלה להיפרד וכך בנסיעות הרבות עם חברות מצפת לירושלים "היינו שרות לסירוגין ניגוני חב"ד ובוסנובות אהובות…". חמש שנים חלפו והכירו לה את בעלה – אמן מברזיל. הם נישאו בירושלים, נולדו להם בת ובן ומיד לאחר מכן החליטו לנסוע לברזיל. עינת הגיעה לשם ונקרעה בין העולמות.

לפני כשנה אביה הגיע לבקר, ראה אותה מנגנת בהתוועדות לנשים בסאן פאולו והציע לה להתמקצע במוסיקה. "באישור הרב שלי, התחלתי ללמוד בוסה-נובה ממורה מקצועי ותוך כדי כך באה ההשראה לשלב את המנגינות שהכרתי מילדותי עם תפילות פרקי תהילים ופסוקים. כל פעם הייתי מתאמנת הרבה על מנגינה מסוימת עד שהייתה מגיעה ההשראה המדויקת למילים המתאימות" – משחזרת עינת – "העסק התחיל להישמע טוב,  והתחלתי לאסוף חומרים לאלבום. השמעתי לחברות והתגובות היו נלהבות".

אדון עולם – הוא הסנונית הראשונה מתוך האלבום שבדרך ומלווה בהשגחה פרטית מעניינת. כבר מספר שנים שעינת שרה את הלחן העממי והמוכר לנשים ולילדים ומסבירה בפרטוגזית את הפירוש שלה למילים, שעיקרן הוא שהקב"ה היה, הווה ויהיה  ואחרי ככלות הכל- לבדו ימלוך נורא; תתגלה מלכותו הבלעדית ויתחיל עולם חדש שכולו אמת. מנגינת הבוסנובה הזאת התנגנה אצלה בראש מספר שבועות ודווקא בעיצומו של יום הכיפורים, ירדו המילים של התפילה הנושנה והתאימו במדויק, כאילו שהמנגינה נכתבה מיוחד עבור המילים.

האזנה ערבה!

לפני עשרות שנים, ברוסיה הסובייטית, ישבו חסידים מאמינים, כמהים וצמאים לראות את הרבי, ולקחו להם כסאות לרכבת. בשבת החולפת, 500 בנות תיכון מרחבי הארץ, מאמינות ועקשניות, לקחו להן כסאות וחברו לרכבת. שבת שכולה משיח, שבת "נחיה ונראה".

השבת התקיימה בקמפוס המרהיב בכפר הרואה, בהשתתפות הרב יוסף יצחק ניסליבץ, הרב אלישע קצבי שליח הרבי לטירת הכרמל, הרב בועז סגל שליח הרבי בתל אביב, והרב מאיר ווילשאנסקי. השבת התקיימה מתוך שפע רוחני וגשמי, ובתנאים מצויינים. התוועדויות סוחפות התקיימו בלילה עד לשעות הקטנות של הבוקר. גולת הכותרת בשבת היו סדנאות מרתקות אליהן נרשמו הבנות מראש.

בבאנקעט המפואר שנערך במוצאי שבת, צפו הבנות בסרט שהופק במיוחד לרגל המאורע, ולקחו כולן החלטות טובות בנושא לחיות עם הרבי, לחיות משיח.

סייעה בהפקה: אסתי קרניאל. ישר כח לכל העוסקות במלאכת הקודש!

 סקירה אישית על השבת, מיומנה של ח.מ. פ.

יום שישי יט  אדר ב:

כבר משעות הצהרים המוקדמות התחילו לזרום אוטובוסים רבים שהורידו את הבנות מכל רחבי הארץ לקמפוס המפואר בכפר הרואה. כולן ידעו שהם הגיעו לשבת שכולה משיח והן ייהנו… אבל רק אחרי השבת הבינו עד כמה … נפגשנו עם חברות מתשרי, מכנסים, ומכל הזמנים. מתארגנים בחדרים המפוארים לכניסת שבת. כשהשבת תתחיל, בטוח שלא יהיה לנו זמן לבקר בחדר יותר מידי.

ערב שבת:

ש ב ת   ש כ ו ל ה   מ ש י ח תשע"ד יצאה לדרך

חג של ממש היה לי לראות את כולן לבושות בבגדי שבת, מדליקות נרות ומתפללות לבוא הגאולה. משם התחלקנו לשלוש מקומות לפי כיתות, סיור קטן בשטח הוביל אותנו לחדר אוכל שהיה מסודר בצורה מיוחדת… הייתה שם אפילו איזו רכבת עם כסאות ממש כמו זו של החסידים מרוסיה שאמינו בביטחון והכינו רכבת לנסוע לרבי בגשמיות!! אחרי הדלקת נרות נערכה לכל כיתה פעילות חווייתית שכללה הצצה לעולם של גאולה, לקול ההקראה המרגשת דמינו והרגשנו שהנה הנה משיח נגלה. ומכאן אנחנו ממשכיות לבית המקדש.

התכנסו שוב לחדר האוכל לתפילת קבלת שבת מתוך חיות מיוחדת שהסתימה בשירת יחי סוחפת, והמשכנו לסעודת שבת כיד המלך את דברי התורה שמענו מפי הרב ווילשנסקי .

שיא השבת הייתה בהתוועדות בלילה 500 הבנות חולקו ל3 ההתוועדויות שונות שנמשכו עד השעות המאוחרות של הלילה (והמקודמות של הבוקר) עם הרבנים: סגל ניסלביץ וקצבי, והתוועדות נוספת עם הגב' ווילשאנסקי. לחיות משיח, לראות משיח, – צמד מילים שחזר והופנם הרבה מאוד במשך ההתוועדות עם הרבה סיפורים ומשלים והורדה לחיי היום יום במעשים. עד שבשעה שלוש לפנות בוקר היה אפשר לראות רכבת ספונטנית של כסאות מלאה בבנות נחושות בדעתם להצטרף במעשה לרכבת להוביל ולהכריע לגאולה. הניגון טייער ברידער הוחלף לריקוד שמחה סוערים – יצאנו לדרך.

בוקר שבת:

למרות השעה המאורחת שנפגשנו אתמול עם המיטות נפרדנו מהם על הבוקר מהר מאוד בדרך לטעימת בוקר עשירה ומשם לשיעורי חסידות לפני התפילה  עם הרבנים סגל, ניסלביץ, ולישאנסקי, קצבי.

 ה ת פ י ל ה. התכנסו לתפילת שבת מרוממת שלוותה בניגונים מרגשים וסוחפים, אווירה של חיבור למקור, 770. לראות מאות בנות לקולות הניגונים עם עיניים בסידור, מתכוונות בתפילה- מחזה לא שיגרתי במיוחד. לאחר סעודת שבת עשירה עם דברי תורה מפי הרב ניסלביץ וניגונים בחיות והתלהבות התחלקנו לסדנאות מרתקות שהחדירו את המסר שלחיות משיח זה בכל פרט בחיים ביום יום, במשיחי, בניסיון, ואפילו במודעות ולא מתוך חלום…

הסדנאות הסתיימו במסע קניות גאולתי, עברנו בין החניות השונות וקשרנו מוצרים שונים לעולם הגאולה.

סדר ניגונים, רעווא דרעווין, ישבנו כולנו מאות בנות בסדר ניגונים עוצמתי חי וסוחף שלווה בסיפורים  ומשלים. הזמן של כל אחת לקחת החלטה טובה, להחלטי שהיא עולה על הרכבת הנוכנה בדרך לגאולה.

מוצאי שבת נערכה פעילות סיכום עוצמתית שהונחתה על ידי הגב שפרה לבקיבקר שמענו דברי סיכום מהרב קצבי, צפינו בווידאו של הרבי ולסיום הוקרן סרטון מרתק על תוכן השבת אז – החסידים ברוסיה האמינו בדברי הרבי הרייצ שעוד ניפגש ויצאו ברכבת זכו באמת לראות את הרבי והיום  אנו מצטרפות במעשנו לרכבת המובילה לגאולה.

יצאנו לאוטובוסים ברכבות רכבות בטוחות שאנחנו עלות לרכבת הנכונה ופועלות את ההתגלות היום…

עֲנִיָּה סֹעֲרָה וְלֹא נֻחָמָה

 (יְשַׁעְיָה נ"ד, י"א)

 צוֹלַחַת אֶת הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה

בְּדִמְדּוּמִים שֶׁל אֵשׁ;

בִּפְתֹחַ ה' אֶת יְמֵי רַחֲמָיו

לְקָרֵב קִצִּין.

"בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ… כִּי עָנִי הוּא",

וּבַלֵּילוֹת בְּטוּב לֵב מִשְׁתֶּה תָּמִיד –

לַחוּשׁ אֶת שַׁוְעַת הָאֲנָשִׁים –

בּוֹכִים וּפְנֵיהֶם מֻטִּים.

וּבְעֶגְלַת הַפָּרִיץ הָאֲמֶרִיקָאִי שׁוֹרָה הַשִּׂמְחָה:

שִׁטְּפוֹנוֹת מִנִּי יָם מְכַסִּים מְלַחֲכֵי הַפִּנְכָּה;

וּבְאַרְצֵנוּ הַקְּטַנָּה שׂוֹרֵר הַשָּׁרָב –

לְהַטִּיל חֻקִּים זֵדוֹנִים עַל אַבְרֵכִים יְרֵאִים,

בְּקָהָל וְעַם רָב.

"… וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ…"