17-10-2023-19-12-36-תשובה מהרבי

🕣 מידי ערב מתקיים זום – שימו לב החל מהיום הזום יתחיל ב*  *20:30*

לכניסה לזום

קישור לזום

שלום לכולם

כל עם ישראל כולו עדיין בתחושות שבר וכאב כל כך מורכבים ומעורבים מאירועי השבוע החולף הכל כך קשים והבלתי ניתנים להכלה, שתחילתם דווקא בחגיגות ביום הכי קדוש והכי שמח חג שמחת תורה על סיומה וגמרה של תורה, והמשכו אל שבת בראשית תחילתה של סדרה חדשה הפותחת את חמשת חומשי תורה.

אז איך ריבונו של עולם ? איך בכלל אפשר להתחיל בכלל מבראשית במצב כל כך קשה ומורכב בו נתון עם ישראל כולו?

להיעמד על שתי הרגלים ולקחת בעלות על המצב!

ישנו ביטוי מפורסם בשמו של רבי יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר השישי במספר בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם) "כשם שנעמדים בשבת בראשית כך הולכת כל השנה כולה".

כלומר: ישנה עמדה בנפש האדם המייצגת את מצבו בהווה, בשלשת בחינות הכלולות את ההוויה הקיומית: עולם (מקום), שנה (זמן נתון), נפש (סיטואציה תלוית מצב נפשי).

כאשר האדם מחליט להעמיד עצמו באופן כזה שגם אם כעת הוא נמצא כעת במקום מסוים בחייו בו הוא איננו מסוגל למצוא כלל תקווה ונחמה, ובכל זאת הוא מתעקש להתבונן ולמצוא את היכולת הנפשית הטמונה בתוכו ולהתרומם מהמצב בו הוא נתון ולהיעמד על רגליו לחפש, למצוא ולראות את הטוב הפוטנציאלי ואת האור דווקא במקום החושך המוחלט בו הוא נתון ונמצא כאן ועכשיו מובטח לו שבסופו של דבר המשבר יחלוף ויעבור ובסופו של יום הוא ימצא את עצמו בתחילתה של צמיחה מחודשת שתלך ותימשך על ולאורך כל השנה כולה!

אז איך 'נעמדים על הרגלים' מחדש?

כאשר אדם השבור והמיוסר נתון בנקודת זמן בחייו במצב של 'ראיית-מנהרה' ביטוי טיפולי המתאר מצב משבר אקוטי שאין בו תקווה ונקודת אור כבמנהרה חשוכה ואפילה שסופה לא נראה כלל, המעמיד את האדם על סף התמוטטות נפשית ורגשית בו איננו רואה דרך להתמודדות עם המצב הנתון נכון לכאן ועכשיו!

אחד הכלים הנפלאים המוצעים בטיפול הנו לעזור לאותו אדם למצוא דווקא בתוך החושך והאפילה בארסנל הכלים שיש לו בחייו את 'הגפרור' אתו הוא יוכל להצית את נקודת האור בחייו. זה לא אומר שהוא חייב כעת להוציא את קופסת הגפרורים לשלוף גפרור להצית אותו ולרקוד לאור שלהבת האש שהוצתה, אלא הוא צריך רק לזכור שבאמתחתו קיים הכלי אתו ועל ידו יוכל להשיב את האור והתקווה אל חייו בכל עת בה רק ירצה ויחפוץ!

התודעה הקיימת אצל אדם זה הנתון במצב נפשי רגשי משברי אקוטי, שדווקא מתוך השבר והכאב העצום בו הוא נתון הוא מחליט 'להיעמד על רגליו' ולהרים את עצמו ובוחר לא לאפשר למצב הנפשי רגשי לנהל אותו. אלא הוא נוטל בעלות על המצב ומחליט לנווט אותו למקום ולמרחב נפשי רגשי שונה, מרחב מאפשר בו הוא מוצא נחמה בשלם הגדול מסך חלקיו הקיים בו, הוא מוצא את הסיבה הנכונה עבורו להיות בשמחה ובטוב לבב עם עצמו למרות המצב הנתון הבלתי אפשרי עבורו!

זוהי העמדה בנפש הנקראת 'להיעמד' עליה מדבר רבי יוסף יצחק שניאורסון בפתגם המדובר על מהותה של פרשת בראשית, ומשמעותו כך היא: באופן בו בוחר האדם להיעמד בראשית השנה מלשון 'ראש השנה' (ולא תחילת השנה) מקום, זמן ומצב נפשי בו האדם ניצב בעמדת מוצא ראשונית.

כאשר הוא ניגש לפתחה של שנה חדשה כאל 'דף חדש' אתו הוא בא וניגש לקבל החלטות חשובות ומהותיות בחייו בעמדת עליונות על המצב מולו הוא ניצב ועומד, כך תתנהל כל השנה עבורו.

כלומר: כאשר בראשית המסע אליו יוצא האדם לדרך חדשה הוא ניצב בעמדת עליונות על ואל מול המצבים הפוקדים אותו בהווה בשלושת המרחבים עולם ,שנה, נפש. הוא ימצא את עצמו לאורך 'המסע כולו' – השנה כולה, בעמדת עליונות בהתמודדות מול כל המצבים המזדמנים לו בהשגחה פרטית בכל ענייניו השונים.

זהו תיאור הדומה לביאור החסידי הנקרא בפרשת 'כי תצא': כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ (דברים כ"א, י').

כאשר היציאה למלחמה היא 'עַל אֹיְבֶיךָ', אז מובטח האדם שבסופו של יום הוא יגיע למצב: "וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ".

כלומר: באופן בו האדם בוחר את גישתו לדבר אליו מולו הוא ניצב ומתמודד, כך יתגלגלו הדברים מבחינתו בהישג או בכישלון אותו הוא יחווה בסופו של יום.

עמדת ניצחון מושגת כאשר האדם תופס וניגש למשימה ולמצב אתו הוא מתמודד בעמדת עליונות 'עַל אֹיְבֶיךָ' מעל האויב, בכך הוא משיג את הניצחון הדרוש לו.

חשוב להדגיש: לא משנה המצב ועד כמה הוא חמור, והאם המצב הפיך בכלל ונתון לשינוי מעניו של האדם המתבונן. שאלת ההתמודדות איננה על מה יהיו התוצאות מבחינת המצב אתו אנו מתמודדים וכיצד הוא יסתיים עבורנו! אלא הדגש הנו על  איך וכיצד אנו  תופסים את המצב? ומה היא העמדה בנפש אתה אנו ניגשים בהתמודדותנו עם שלל האתגרים אליהם הושלכנו לעולם?.

'דף חלק':

"ללא זיכרון וללא תשוקה", כך מנחה הפסיכואנליטיקאי ווילפרד ביון את המטפל לפגוש את המטופל. במאמרו "הערות על זיכרון ותשוקה",(1967) אומר ביון: "פסיכואנליזה מתבוננת לא במה שקרה ולא במה שיקרה, אלא במה שקורה".

ביון חושב על המטופל ועל ההליך הטיפולי אותו הוא אמור לעבור, וכדי שזה יצלח מבחינתו, המטפל חייב להיות בעמדה נפשית ורגשית ולפיה למכלול הרגשות הבאות לידי ביטוי בזיכרון ובתשוקה של המטפל לראות את המטופל במקום אחר אין מקום במרחב הטיפולי!

ביון מדבר חינוכית וטיפולית אלינו בני האדם, ההורים, המחנכים השואפים לגדל את ילדנו הכי טוב שרק אפשר. בבואנו לצלוח אתגר כל כך משמעותי יש לזכור שני דברים

1.      'ללא זיכרון': כל הדעות הקדומות, הסטראוטיפים שיש לנו בראש על המחונך, מודרך/מטופל לא רק שאינם רלוונטיים, הם אף פוגעים בסיכוי של המחונך לצמוח ולגדול למי שהוא באמת!

2.      'ללא תשוקה': התשוקה שלנו לראות את המחונך בעמדה שונה ואחרת מהעמדה ומהמצב בו הוא נתון כעת, לא רק שאיננה רלוונטית לתהליך החינוכי או הטיפולי, להיפך היא מהווה מחסום בפני המחונך/מטופל להתפתח לסובייקט בעל דעות, רצונות, מאוויים משלו!

המוקד בו ועליו המטפל/מחנך/הורה להיות נתון הנו ה-כאן ועכשיו של המחונך/מטופל. כאשר הדגש נתון על ההווה: כיצד הוא יכול להיות טוב יותר מהאתמול, וכיצד הוא יכול להיות יפה יותר מחר עבור המחונך/מטופל, אזי המטרה שלשמה נבחרנו תתמלא על הצד היותר טוב עבור המחונך/מטופל.

לשנות נקודת מבט על הזולת!

בהתוועדות ו' תשרי במלאות עשור לפטירתה של אם הרבי הרבנית חנה ע"ה תשל"ה  (1975) ערך הרבי הדרן (סיום) מרגש ומופלא על מסכת סוכה , בו הוא מספר את סיפור הגמרא על מרים בת בילגה. ההתוועדות הייתה מרגשת במיוחד שהביאה את קהל החסידים בהתוועדות לכדי דמעות, תוך שהרבי עצמו פורץ בבכי בעת אמירת הדברים.

סיפורה של מרים בת בילגה, שהייתה בת כהנים ממשמרת בילגה (משמרת כהנים בבית המקדש), התרחש בימי מתתיהו בן יוחנן. אותה נערה המירה את דתה ונישאה לסרדיוט (חייל יווני), וכשנכנסו היוונים להיכל, בעטה בסנדלה על גבי המזבח ואמרה, לוקוס לוקוס (זאב בלשון יווני) עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק.  וכששמעו חכמים בדבר (לאחר שגברה יד בית חשמונאי), קנסו את משמרת בילגה כולה.

כאשר הוא נשנק מדמעות הוא פנה לקהל החסידים ואמר להם: הרי מדובר על יהודיה שהתרחקה כל כך מעמה, היא איננה רואה את עצמה קשורה ליהדות וליהודים, היא נשואה לאינו יהודי שמשמש כמפקד בכוח היווני שכובש את בית המקדש ומחלל אותו, והיא מצטרפת אליו במסע הנורא הזה.

אבל דווקא שם, כשהיא בתוך בית המקדש, פורצת ממנה הצעקה, כלפי המזבח וריבונו של עולם: למה אתה לא עוזר לעם ישראל?

אפשר לראות את האמירה הזו כהתרסה כלפי שמיא, אבל אפשר לראות אותה באופן עמוק יותר, כביטוי לעובדה שעמוק בתוכה, מרים בת בילגה האמינה, עד כדי כך שהיא כעסה על המזבח, מדוע הוא אינו עומד לצד עם ישראל כאשר העם זקוק לו יותר מתמיד.

ההחלטה כיצד להביט על הזולת ועל מעשיו והפרשנות שניתן למעשיו נתונה בידנו בלבד. אנו ורק אנו נחליט האם אנחנו מסתכלים על הזולת במבט חיצוני שבוחן אותו ואת מעשיו כפי שהם נראים, או במבט פנימי שמתבונן במעשים שלו ורואה בהם דווקא את מה שלא נאמר או נעשה בהם.

הרבי מלמד אותנו שעניין לימוד הזכות על אדם שפל ככל שיהיה איננה משחק מילים פיקנטי שעולה מבין השורות, או איזו שהיא מסקנה העולה מליבון סוגיא מעמיקה הדורשת את המח המבריק בכדי לזהות את נקודת הזכות הטמונה גם באירוע כה יוצא דופן.

לימוד זכות נובע מנקודת מבט על הזולת. כשאני רואה בן אדם האם אני מביט בו ומגדיר אותו על פי מה שניבט מעיניי הצופות בו או במעשיו? או שאני בוחר להתבונן בו ובמעשיו בניסיון להבין ולמצוא את המשמעות המסתתרת מאחורי מעשיו?

כשאני מרגיל את עצמי להתבונן על הזולת בעיניים טובות, אני תמיד אמצא את הזכות הטמונה במעשיו! הנפש מרגילה את המח לראות רק  את הטוב הטמון בזולת!

לא אינני פתי הטומן ראשו בחול המתעלם מה שעיניי רואות, ממש לא! אבל אני כן בוחר לחפש ולתור בעיני בטוב הקיים באדם הניצב לפניי ובמעשיו.

גישה זו הכרחית, משום שבה ועל ידה אני מגלה את הטוב הטמון בזולת, למרות כל הלא טוב הניבט ונשקף ממעשיו.

גישה זו יש ביכולתה לשנות את התנהגות הזולת! נקודת המבט הבוחרת להתעסק ולראות את הטוב הטמון באדם, מגלה ומוציאה לאור את הטוב האמיתי המוסתר באדם זה ומביאה אותה לידי ביטוי ומשנה אותו מהותית!

ללמד זכות על עם ישראל זה צו השעה!

אנשים טובים מחפשים בימים אלו כל דרך להיאחז בטירוף במציאות שנכפתה עלינו בכדי לנסות ולשמור על שפיות לנוכח הזוועות אליהן נחשפנו. אחת הדרכים היא לנסות להסביר מדוע התרגשה עלינו הרעה הזו?

הרבי מליובאוויטש אמר פעם שהקב"ה לא  מחפש ואין לו צורך בסנגוריה על מעשיו בעולם! יתרה מכך הוא לא מעוניין שנסביר את מעשיו!

הדבר היחיד שנדרש מאתנו ושה' יתברך רוצה מאתנו בשעה כל כך קשה זו, זה לזעוק אליו יתברך שירחם עלינו, יסיר מעלינו את הגזירה הנוראית הזו ויגאל אותנו מצרותינו!

ישנו מעשה נפלא שאירע בזמנו של הבעל שם טוב: פעם ראה הבעל שם טוב קטרוג גדול בשמים על בני ישראל רחמנא ליצלן והתייעץ עם תלמידיו הקדושים, התלמידים השתדלו בכל דרך אפשרית לבטל את הגזירה אך ללא הועיל הם לא הצליחו. בצר להם הם השפיעו על הבעל שם טוב שיגזור תענית על הציבור (מבלי לגלות לו שגזירת התענית על ידו קשורה לקטרוג שהתעורר על עם ישראל בשמים כי הבעל שם טוב לא אהב שגוזרים על הציבור תעניות גם אם ישנה סיבה מוצדקת לכך, כדי שלא לצער יהודים שממילא המצב כבר קשה להם) מתוך תקווה שהתענית שיגזור הבעל שם טוב תפעל לביטול הגזירה, שכן צדיק גוזר וה' יתברך מקיים. בשעת התענית, בהתאסף אנשים, נשים וטף לומר תהלים בבית הכנסת, ראה הבעל שם טוב שהגזירה עדיין במקומה עומדת. לאחר זמן קצר אור פניו של הבעל שם טוב הוא פנה לתלמידו שעמד לצדו רבי נחמן מהורודונקה ואמר לו בשמחה גדולה ובפנים צהובות שהגזירה התבטלה, וכל התלמידים שמחו שמחה גדולה.

בשבת כבוד קדושת הבעל שם טוב בצוותא עם תלמידיו הקדושים, סיפר להם, שאשה אחת ביטלה את הגזירה, כי בעת אמירת תהלים בבית הכנסת שכולם געו בבכייה, לא רק שלא התבטלה הגזירה, להיפך התגברו טענות המקטרג, והיה הבעל שם טוב בצער גדול.

בעזרת נשים הייתה אישה אחת פשוטה שגם תהלים לא ידעה לומר, ובשמעה הבכיות והקולות, אמרה:

"ריבונו של עולם! – הרי אתה אבינו, בניך מתחננים לפניך בדמעות שליש, אני יש לי חמשה ילדים וכשהם מתחילים לצעוק, איני יכולה לסבול, והקב״ה שיש לך כל כך הרבה ילדים הרי גם אם יהיה לך ״לב אבן של תתרי״ צריך אתה לענות להם, אבא שבשמים, ענה לילדיך!" ובכך התבטלה הגזירה.

על כך אמר אדמו"ר הריי"צ: סיפור צריכים לא רק לשמוע אלא לקלוט בפנימיות. בכלל צריך להיות לאדם אוזניים ששומעות, כלומר: – כאשר שמהשמיעה נוצרת הרגשה פנימית אצל האדם הפועלת אצלו תזוזה בנפש וגורמת לו לשינוי בהוויה הקיומית שלו!

סיפור זה מלמדנו עד כמה כל מילה של יהודי משפיעה, אפילו יהודי היושב בקצה העולם במילה אחת של לימוד זכות מתוך אכפתיות וכשהדבר נוגע בציפור נפשו יכול הוא לבטל גזירה מעל עם ישראל!                                                              

נערך ועובד משיחות ומכתבי הרבי הריי"צ מליובאוויטש (לקוטי דיבורים חלק א', עמ' 97) באדיבות מכון 'אור החסידות'.

'נרטיב חדש' – 'מנקמה לנקמה יהודית'!

הגישה הטיפולית הרווחת לטיפול בטראומה מדברת על כך שנדרשת מקצועיות רגישות וזהירות רבה ממטפל הבא להעניק עזרה לאדם טראומתי הנדרש לטיפול. באופן כללי ישנם שלשה שלבים מרכזיים אותם חייב האדם לעבור כחלק מריפוי הטראומה: 1. אבל, 2. עיבוד אבל, 3. בניית נרטיב (סיפור) חדש.

בשלב הראשוני: האדם נותן ביטוי רגשי לחוויית הטראומה על ידי כך שהוא מתאבל עליה.

בשלב השני: האדם מעבד רגשית את חוויית האבל, על ידי חשיבה (מחשבה), מלל (דיבור), וביטוי פיזיולוגי גופני (מעשה) ומביע על ידם את התחושות העולות ממנו, בכך הוא מכין (זוהי משמעות המילה עיבוד האבל, כמו עיבוד של חומרי גלם) את עצמו לשלב של בנייה מחדש, השלב השלישי הנרטיב החדש.

בשלב השלישי: על פי גישת ה– NLP- Neuro-linguistic programming ניתוב לשוני פיזיולוגי. האדם בונה נרטיב (סיפור) חדש לחוויה הטראומטית, כאשר הוא נוטל בעלות על סיפור חייו על ידי מפגש מחודש עם החוויה, כאשר הפעם במרכז החוויה הגישה איננה התוקפן והשלכת מעשיו עלי ועל חיי, אלא כיצד אני הנפגע (ולא הקרבן) משקם את חיי באמצעות הפגיעה!

כלומר: ההתייחסות לאירוע הטראומתי כעת איננה ממקום של קרבן לחוויה המטלטלת הזו, וממילא אל תצפו ממני ליותר מידי בחיי, כי החיים נהרסו לי, ואין לי ממש תקווה בתוך הכאוס הזה! מה שמזמין תקיעות בחיים ועלול להוביל לדיכאון.

אלא כעת ההתייחסות אל הטראומה הנה ממקום בו אני בעל הבית על חיי! אני היחידי המעניק ונותן משמעות לאירוע אותו חוויתי, כפי שאני תופס אותו ובוחר להעניק לו את המשמעות הייחודית לי מאירוע חיים זה. התפיסה ולפיה משמים זימנו לפתחי אירוע חיים מורכב וקשה, במטרה להפיק ממנו משהו טוב עבורי ועבור העולם משקפת ומדגישה את הסובייקטיביות הייחודית לי.

במילים אחרות: אנחנו לא מתעלמים לרגע מהמורכבות ומהקושי הגדול שזימן לנו האירוע הטראומתי! אבל: אנחנו מביטים עליו ממקום שונה! לא ממקום של קרבן לחיים, אלא ממקום של למידה לחיים!

גישה זו יש בה בכדי להביא אותנו למצב בו במקום לחשוב על נקמה שלילית והרסנית כלפי מי שגרם לנו למצב הטראומתי בו אנו שרויים, נחפש "נקמה" חיובית ובונה. אין ספור דוגמאות ניתן למצוא לכך בתולדות ובהיסטוריה של עם ישראל:
יהודים יוצאי שואה שבחרו 'לנקום את נקמתם' מידי הנאצים על ידי הקמה מחדש של משפחתם בכל מקום בעולם! יהודים שנגזלה מהם אדמתם בחרו להמשיך לבנות, להמשיך וליישב את ארץ ישראל ועוד…

אף אנו את נקמת דמי יקירנו נותיר לחיילינו המסורים, אבל אנחנו ננקום את נקמת דם בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו, ילדינו, הורנו, סבותינו וסבתותינו שכיננו ויקירנו, בכך שנמשיך להנציח את יקירנו בלימוד התורה ובקיום המצוות, במעשים טובים, בעוד בניית משפחות לתפארת, ביישוב ארץ ישראל, בערבות הדדית בעם ישראל, ועוד..

זוהי סודה של שבת בראשית, שינוי נקודת המבט! במקום לבחור להתעסק במצב הקיים הן במקום בו אני נמצא כעת (עולם), או בזמן בו אני ניצב כעת (שנה), או במצב הנפשי והרגשי אותו מזמינה הסיטואציה אתה אני מתמודד כעת (נפש) הניבט ונשקף מעיני ולהתייחס אליו כפי שהוא.

אני בוחר לראות במצב הנוכחי את ההזדמנות להיות בעל הבית על המצב ולשלוט בו ולבחור כיצד הוא ישפיע עלי, במקום לתת לו לנהל אותי ולהשפיע עלי כפי שהוא עלול היה להשפיע עלי.

ההתייצבות אל מול המצב בעמדה נפשית הבוחרת לתת לו את המשמעות אותה אני ורק אני יכול לראות בו וממנו, זוהי ההתייצבות עליה מדבר רבי יוסף יצחק שניאורסון.

אני לא מתעלם מהקושי אותו מזמין לי ועבורי המצב אתו אני מתמודד בשלש הרבדים עולם, שנה ונפש, אך אני בוחר להסתכל עליהם ולתת להם את המשמעות העמוקה הייחודית לי אותה אני ורק אני יכול לראות ולמצוא במצב הנתון ומשם לבחור את האופן בו אני אתנהל מולו מבלי שהוא ינהל אותי הן מבחינה שכלית והן מבחינה  נפשית ורגשית.

יהי רצון שכבר נזכה יחד כל עם ישראל להיעמד בשבת בראשית זו במקום (עולם), בזמן (זמן) ובסיטואציה (נפש) באופן הטוב ביותר עבורנו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש מתוך שמחה וטוב לבב בחסד וברחמים!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

יום ראשון

המפגש הראשון הוקדש לתפילות וזעקה מעומק הלב, לזכות התושבים הנצורים (בשעות ההן עדיין רבים מתושבי הדרום נצורים במקומות מסתור!) ולהצלחת המערכה. במפגש השתתפו אפרת ברזל, יפה לארי, מורן קורס, יעל צין, סמדר מורג, חנה רות אברהם, עטי פלדמן, ציפורה מיידנצ'יק, טל סבג, נורית סירקיס בנק, גליה אשרוב ונשים רבות נוספות הפועלות למען אחדות עם ישראל. הנחו את הערב מירי שניאורסון ורחל פסטג. לאחר אמירת פרקי תהילים רבים בדמעות ובכאב, סיימנו את המפגש כהוראת הרבי בפרק ק"נ. פרק זה עוסק בשירה ובהלל לקב"ה והרבי הורה לאמרו בבחינת "כי בשמחה תצאו" – רק בזכות השמחה אנו יכולים לצאת מהצרות ומהגלות הקשה.

לצפייה בכנס

יום שני

בערב התעוררות מרגש ומרתק, נשאנו יחד תפילות לע"נ הנרצחים הרבים ולאחר מכן הצטרף אלינו הרב שניאור אשכנזי לשיחה יוצאת דופן. הרב אשכנזי העלה את הדמיון המצמרר שבין המאורעות בשמחת תורה האחרון לאלה שקרו בדיוק לפני 50 שנה, במלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה, בשיחה עם הרב ישראל מאיר לאו – הרב הראשי לישראל, דיבר הרבי על התחושות הקשות בקרב העם ואמר כי הדבר הנכון ביותר לשאול הוא "מה נעשה" – לתעל את הרגש לפעולה, לעשייה, למהפך. מתוך העשייה נגלה שאנו נמצאים הרבה הרבה מעל אויבינו ימ"ש והחשוב מכל: אנחנו כאן כדי להישאר והם ייעלמו בעז"ה כמו כל קודמיהם. הרב הביא גם את סיפורו מעורר ההשראה של בנימין הורגן שאשתו אסתר הי"ד נרצחה לפני 3 שנים ע"י מחבל ארור. בנימין תיעל את כל הכאב לעשייה אינסופית באותה הרוח: לא לשאול "למה" אלא לשאול "מה" – מה אני יכול לעשות כדי לצאת מהמצב הנוכחי למצב טוב יותר!

לצפייה במפגש

יום שלישי

את המפגש הנחתה מירי שניאורסון ובמהלכו נשאו דברי חיזוק הרב יונתן נמדר והרב יואל בייטש. בדבריהם עמדו על כך שכעת כולנו נמצאים בחזית – חזית האמונה, ועל שליחותן המופלאה של הנשים היהודיות בהמשך קיום שרשרת הדורות. הפסיכותרפיסטית אורלי לב העניקה למשתתפות כלים מגוונים לסיוע במצבי חרדה, והמיילדת הדסה ליבוביץ עסקה בהתמודדות הנפשית בימים אלה בהקבלה ללידה. הערב לווה באמירת פרקי תהילים ובשירת התפילה, יחד עם איילת חשאי.

יהי רצון שנזכה לקיום היעוד "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי"!

מוסיפות באור, מדליקות למענן ולזכרן

דומה שאין סמלי יותר משבוע זה, לאמירה "עלינו להתחיל מבראשית"… אחרי הכאב העצום והאובדן הבלתי נתפס.

בפרשת בראשית מסופר על מי שהייתה "אם כל חי" הלא היא חווה, הראשונה שהדליקה את אורו של עולם. בשבוע זה אבדנו מאות נשמות יקרות, נשים יהודיות קדושות וטהורות שנטבחו ללא רחמים על קידוש ה', למען ארץ ישראל ועם ישראל.

לזכרן של הנרצחות, לרפואתן של הפצועות ולשיבתן הביתה בשלום ובמהרה של כל החטופות, נוסיף השבת כל אחת מאתנו – עוד נר בהדלקת נרות שבת קודש. הן לא יכולות להדליק, לצערנו, ואנו נדליק עבורן!!!

*"ויעקב הלך לדרכו…"*

נראה שהשנה יעקב נשאר הלום קרב.. פשוט לא הולך…

חטף סטירת לחי מצלצלת בשמחת תורה ועד עכשיו צלילי הזבנג או בעצם האזעקות וזעקות השבר הנוראיות מצלצלים שם.

*ובא לך לצרוח*

*למה?? ואיך??*

ואת שותקת ומשותקת

ומאובנת כמו סלע מהסולם ההוא בחלום יעקב..

נחזור רגע ליעקב- לישראל שהיה למוד סבל ומלחמות וחווה גלויות, פוגרומים, שואה, מלחמות , גזרות שמד, רעב *ולמרות הכול המשיך ללכת..*

איך הוא הצליח??

*מאיפה הכוחות??*

יעקב תפס את הלחי הצורבת והלך.. התקדם *כדי לחיות את החלום…*  "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. *וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ"*

נו… יעקב הארץ שלך.. תלך..

"אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר, *מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"*

יעקב , נכון שזה נורא..

זה לא הזמן להתייאש עוד רגע נגאלים.. גם הניסיון הוא מאת ה' "זה שער השמים"

*במלחמה פועלים! צועדים יחד באמונה ובטחון בה' מתוך אחדות מופלאה של העם והתורה. הולכים ושרים יחד  מארש ניצחון כי עוד רגע אנחנו מנצחים וזוכים גם לשלמות ולאחדות הארץ והתממשות החלום…*

"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ. *וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ*"

אסתי פרקש

א. דעת הרבי: ארץ ישראל – המקום הכי בטוח.

ב. להזהר לא להפחיד את עם ישראל.

ג. הוספה בלימוד תורה ובקיום מצוות ובפרט בנתינת צדקה לזכות חיילי צה"ל.

ד. להוסיף באמירת תהלים ובסיום אמירת תהלים יש להוסיף גם את פרק ק"נ בתהלים.

ה. חיזוק מבצע תפלין עם חיילי צה"ל

ו.  כתיבת אות בספר תורה לחיילי צה"ל

ז. הוספת בכל המבצעי קודש

להוראות נוספת הכנסו: hisachdus.co.il/rabi5784

השבוע נקרא בפרשת וזאת הברכה בחג שמחת תורה ונסיים את חמישה חומשי תורה ונשמח כולנו יחד בשמחת גמרה של תורה.

עם ישראל ממאן להיפרד ממשה רבינו ועושה כל אשר ביכולתו למנוע את גזירת ה' יתברך:

אחד הנושאים המרכזיים והמעניינים בה עוסקת פרשה זו הנו פרידת משה רבינו מעם ישראל ופרידת עם ישראל ממשה. הפרידה הכואבת והמרגשת כאחד, על גבול הבלתי אפשרי כמעט עבור הן עם ישראל והן עבור משה.

 כפי שמתארת התורה בסוף פרשת האזינו: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר – עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה, הַר נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה, וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ… כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". 

רש"י על אתר מפרש זאת כך: "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה – בשלושה מקומות בתורה נאמר בעצם  'בעצם  היום הזה':

אצל נח נאמר 'בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה' וזאת מכיוון שהיו בני דורו של נח אומרים 'בין כך ובין כך, אם אנו מרגישים שנח הולך להיכנס לתיבה אין אנו מניחים לו, ועוד גם שניקח כישלין וקרדומות ונבקע את התיבה' וכנגד זאת אמר הקדוש ברוך הוא 'הרי אני מכניס את נח לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש לו כח למחות נגדי יבוא וימחה'.

וכן אצל מצרים נאמר 'וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם'. וזאת מכיוון שהמצרים היו אומרים 'בין כך ובין כך אם אנו מרגישים בישראל שהם הולכים לצאת ממצרים, אין אנו מניחים להם, ועוד גם שניקח חרבות סייף וכלי זין ונהרוג בהם' וכנגד זאת אמר הקדוש ברוך הוא 'הרי אני מוציא אותם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות נגדי יבוא וימחה'.

ואף כאן במיתתו של משה נאמר 'בעצם היום הזה' וזאת מכיוון שהיו ישראל אומרים 'בין כך ובין כך אם אנו מרגישים במשה שעולה להר אין אנו מניחים אותו ללכת. אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה, אין אנו מניחים אותו ללכת וכנגד זאת אמר הקדוש ברוך הוא 'הרי אני מכניס את משה בחצי היום וכו'".

שואל הרבי מליובאוויטש דברי רש"י צריכים ביאור: בני דורו של נח אכן היו יכולים לחשוב שיש בכוחם למנוע ממנו להיכנס לתיבה מכיוון שחשבו שעל ידי כך הם דוחים את עונש המבול, הם ידעו שכל עוד לנח אין דרך להינצל הקדוש ברוך הוא לא יוריד עליהם את המבול. גם המצריים יכלו להשלות את עצמם שיש להם את הכח למנוע מישראל לצאת ממצרים שכן עם ישראל  היו עבדים ומצרים הייתה ממלכה עצומה ששלטה בכל האזור כולו, אך כיצד עם ישראל היו יכולים לחשוב שיש בכוחם למנוע את גזירתו של ה' יתברך, ולמנוע את מותו של משה רבינו?

מסביר הרבי מליובאוויטש:

התשובה נמצאת בגוף דבריו של רש"י עצמו: רש"י מבאר בדבריו שבני דורו של נח רצו להשיג את מבוקשם על יד מניעת המעבר של נח ממקום אחד למקום אחר הם רצו למנוע ממנו להיכנס לתיבה.
וכך גם המצריים, רצו להשיג את מבוקשם על ידי מניעת המעבר של ישראל ממקום אחד למקום אחר הם רצו למנוע מישראל לצאת ממצרים.

אף כאן עם ישראל רצו להשיג את מבוקשם על ידי מניעת המעבר של משה רבינו ממקום אחד למקום אחר. הם חשבו למנוע ממשה רבינו לעלות להר נבו משום שחשבו שהעלייה אל ההר הינה תנאי לפטירתו, לכן  חשבו שכשימנעו ממנו לעלות להר תתבטל גזירת מיתתו על ידי ה' יתברך.

שואל הרבי: אך עדיין צריך להבין הרי היה זה ציוויו של הקדוש ברוך הוא שמשה יעלה להר נבו וימות שם, ואם כן כיצד חשבו ישראל לבטל ציווי זה?
מסביר הרבי על פי המשך דבריו של רש"י נבין את הדברים: וכך כותב רש"י: "אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים וכו'… אין אנו מניחים אותו ללכת".
כלומר, זו אינה דרכה של תורה להתנהג בכפיות טובה עם אדם שהיטיב לך ומכיוון שמשה רבינו עשה כל כך הרבה טובות לעם ישראל, הרי שבוודאי חלה עליהם החובה שלא להיות כפויי טובה כלפיו, ולעשות ככל יכולתם כדי למנוע את פטירתו, אף אם הדבר נוגד את ציוויו המפורש של ה' יתברך.

אך עדיין אין הדבר מובן מקשה הרבי: הרי סוף סוף היה זה ציווי מפורש של הקדוש ברוך הוא, ואם כן כיצד יכולים עם ישראל לחשוב שבגלל החובה שלא להתנהג בכפיות טובה כלפי משה רבינו מותר להם לנהוג באופן כזה הנוגד את ציוויו המפורש של ה' יתברך ובכך לבטל את ציווי של ה' יתברך?

 
מסביר הרבי: עם ישראל חשבו לעשות כן מכיוון שלמעשה הציווי על מותו של משה נאמר למשה רבינו בעצמו, ולא לעם ישראל, הקדוש ברוך הוא ציווה על משה רבינו לעלות להר ולמות בו ולכן חשבו עם ישראל, שמכיוון שהציווי לא מופנה אליהם הרי שמותר להם למנוע ממשה לעלות להר נבו – ובכך להביא, באופן עקיף, לביטול הגזירה על מותו.

מוסיף הרבי מליובאוויטש ומבאר את העניין על פי פנימיות התורה-תורת החסידות:
כאשר נעיין בדבריו של רש"י נראה שהן לגבי דורו של נח והן לגבי המצריים רש"י מביא את דבריו של הקדוש ברוך הוא במלואם:
לגבי אנשי דורו של נח: "הרי אני מכניס את נח לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש לו כח למחות בעדי יבוא וימחה".
ולגבי המצריים: "הרי אני מוציא אותם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות נגדי יבוא וימחה".

ואילו לגבי משה רבינו ועם ישראל רש"י משמיט מדבריו של ה' יתברך, ועל מילות הסיום "וכל מי שיש בו כח למחות נגדי יבוא וימחה" הוא רומז אך ורק בסיומת 'וכו" – "הרי אני מכניס את משה בחצי היום וכו'".

רש"י משמיט מילים אלה ובכך הוא רומז לנו שלמעשה לישראל היה את הכח למחות כנגד הקדוש ברוך הוא  על פי המבואר בתלמוד הבבלי: שלציבור יש כוח לעשות תשובה ולבטל את גזר הדין על אף שנחתם והרי עם ישראל הם ציבור גדול ובכח תפילתם ותשובתם היה בידם לשנות ואף לבטל את הגזירה שנגזרה על משה רבינו. (מסכת ראש השנה דף י"ח עמ' א').

רש"י לא היה מסוגל להוציא מפיו ואף לא לכתוב את המשך דבריו של ה' יתברך על משה רבינו!

שמעתי מפיו של הרב מרדכי אשכנזי ע"ה רבה של כפר חב"ד ביאור נפלא לכך שרש"י השמיט את המשך דברי ה' יתברך בנוגע למשה רבינו.

רש"י לא היה מסוגל לכתוב על משה רבינו את המשך דבריו "וכל מי שיש בו כח למחות נגדי יבוא וימחה".    משום שעל הסתלקו של משה רבינו רבן של כל ישראל לא שייך להתבטא ולומר דבר! עצם הסתלקותו הנה דבר שלא נתפס בשום צורה שהיא במח ובלב אנוש! זהו דבר שאין הנפש יכולה להכילו כלל וכלל!                כך שאין רש"י יכול להעלות על דל שפתיו ובטח שלא על הכתב ולתאר את הסתלקותו של משה רבינו מנהיג ורועה שלא מוכן לעזוב ולא עזב את צאן מרעיתו מעולם ולעולם אף לאחר מיתתו.

הדבר היחידי שרש"י יכול היה לעשות זה לכתוב את המילה וכו'.. 

זהו ביטוי נפלא ועמוק על הקשר הייחודי שכמוהו לא נמצא כלל וכלל בעולם בין משה רבינו ובין עם ישראל. מנהיג שלא יכול ולא רוצה לעזוב את צאן מרעיתו ועם ישראל שלא מסוגל לקבל בשום צורה ובשום אופן את האפשרות שמשה רבינו חלילה יאלץ להיפרד מהם…

מה שמביא אותם לעשות הכל אבל הכל בכדי שמשה רבינו לא יעזוב אותם ולו אף לרגע!

משה רבינו מוסר את נפשו בפועל ממש כדי שלא יארע חלילה שום נזק לעם ישראל!

מה אם כן קרה בסוף: מדוע משה רבינו לא נכנס לארץ המובטחת יחד עם בני ישראל?                           מסביר הרבי מליובאוויטש: משה רבינו מקבל עליו בהכנעה לקיים את רצון ה' יתברך ועולה להר נבו מדוע?

מסביר הרבי: משה רבינו ידע שאם וכאשר יכנס עם בני ישראל לארץ המובטחת, יתהווה בזכותו מצב בעולם של גאולה נצחית שלאחריה לא תהיה גלות יותר בעולם, בית המקדש יעמוד ויוותר על תלו לעד ולנצח נצחים.

משה רבינו חשש אם כן שכאשר עם ישראל יחטא חלילה ויסור מן הדרך, לא תהיה אפשרות אחרת חוץ מלפרוע מעם ישראל עצמו היה לא תהיה, בשל עזבם את ה' יתברך חלילה. המצב הגלותי אפשר לה' יתברך להיפרע מעצים ואבני המקדש ולהחריבו, כפי שהיה בבית ראשון ושני. אבל במצב בו משה רבינו הציב את עם ישראל בעמדם לפני הכניסה לארץ לאחר ארבעים שנה במדבר העמים היה כאמור מצב גאולתי ועם כניסתו לארץ עם בני ישראל העולם כולו יהיה במצב זה, ולא יתאפשר עוד להחריב את המקדש..

כך שמשה רבינו מוותר על רצונו העז להיכנס לארץ ישראל ולחבור לעם ישראל צאן מרעיתו למצב של גאולה, רק בכדי לא לאפשר חלילה מצב בו ה' יתברך יצטרך להיפרע מהם!

זוהי אהבתו האמתית והנצחית של משה רבינו המוסר נפשו ורצונו ואת כל כולו אך ורק לטובת עם ישראל!

אהבה הנה החוט המקשר בין רבן של ישראל – לעם ישראל! בין רבי לחסידים!

אדמו"ר הריי"צ- רבי יוסף יצחק שניאורסון (האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם) מספר ששמע בשם אביו אדמו"ר הרש"ב- רבי שלום דב בער שניאורסון (האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד). "אהבה היא רוח החיים בעבודת החסידות, אהבה היא החוט המקשר חסידים אחד עם השני והחוט המקשר רבי עם חסידים וחסידים עם רבי"!

מוסיף הרבי הריי"צ לתאר: נראה במוחש שכשיש אוהב נאמן, הגם שהוא בריחוק מקום ושטח של כמה אלפי קילומטרים מפסיק ביניהם, הנאהב אינו לבדו, מכיוון שלגבי אהבה אין כל מחיצה וריחוק מקום תופס מקום או יכול להשפיע עליה! וכאשר חושבים אודות האוהב הנאמן הרי זה מעניק חיזוק מסוים לנאהב!

כבוד קדושת אבותינו הקדושים על ידי מבט אוהב חילצו מהבוץ הרוחני והעמידו את צאן מרעיתם במעמד ומצב רוחני טוב ורצוי.

כלומר: מלבד זאת שהמבט האוהב פעל שהנאהבים יצאו מהבוץ הרוחני, באופן פאסיבי מצדם של הנאהבים, המכונה בלשון החסידות-'סור מרע'. הנה יחד עם זאת העניק המבט האוהב והקדוש כח בעבודת ה' והראה דרך בעשיה אקטיבית בחיי היום יום המכונה בלשון החסידות- 'ועשה טוב'.

אצל כבוד קדושת אבותינו הקדושים מלבד זאת שהיו מעוררים רחמים רבים על מקושריהם באופן כללי, היו מזכירים אותם בעבודתם בינם לבין עצמם באופן פרטי ומתבוננים בעניין אהבתם אותם ובעניין התקשרותם עמם כמים הפנים לפנים ובכך היו מעוררים את כוחותיו הפנימיים של מי שחשבו אודותיו!

רואים אנו במוחש, שכשמביטים על מי שהוא גם כשאינו רואה, מוכרח הוא להסתכל בחזרה היות שהבטה פנימית מעוררת את עצם הנפש!

וכמו כן הוא בכח המחשבה באהבה, שמוכרחת לעורר את עצם הנפש של הנאהב ועל ידה נעשית התקשרות רוחנית של האוהב והנאהב, והגם שהם בריחוק מקום גדול שניהם אינם בודדים ומחזקים ומועילים אחד לשני.

ששומעים על צערו של יהודי הדבר צריך לגעת בעצם הנפש!

סיפר הרבי מליובאוויטש: "בִּימֵי מֶמְשֶׁלֶת רוּסְיָה הַצָּארִית, שָׁלַט כַּמָּה שָׁנִים רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה סטוליפין, שֶׁהִצְטַיֵּן בְּשִׂנְאָתוֹ לַיְּהוּדִים וּבִגְזֵרוֹתָיו הַקָּשׁוֹת שֶׁהִטִּיל עֲלֵיהֶם.

פַּעַם, נוֹדַע לְרַבִּי ה-רש"ב – רַבִּי שָׁלוֹם דֹּב בֶּער נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן עַל אַחַת הַגְּזֵרוֹת שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל סטוליפין לִגְזֹר. וּמָסַר לִבְנוֹ, הָרַבִּי הריי׳׳צ (רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק), לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִטּוּלָהּ.

מִיָּד נָסַע הָרַבִּי הריי״צ לפעטערבורג עִיר הַבִּירָה, לְטַכֵּס עֵצָה וּפְעֻלָּה עִם עַסְקָנִי הַכְּלָל שֶׁהָיוּ שָׁם. וְכַאֲשֶׁר כָּל הָאֶמְצָעִים לֹא הוֹעִילוּ, הֻחְלַט לְהַפְעִיל אֶת הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל הַשַּׂר פאביעדאנאסצעוו, שסטופילין הֶעֱרִיצוֹ מְאֹד וְהָיָה מֻשְׁפָּע מִמֶּנּוּ בְּמִדָּה מְרֻבָּה. הַשַּׂר פאביעדאנאסצעוו לַמְרוֹת שֶׁגַּם הוּא הָיָה שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, בְּכָל זֹאת, בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ אָדוּק בֶּאֱמוּנָתָם הֶחְשִׁיב בַּעֲלֵי דָּת וּלְהַבְדִּיל גַּם רַבָּנִים.

לְאַחַר מַאֲמַצִּים מְרֻבִּים הִסְכִּים הַשַּׂר פאביעדאנאסצעוו לִקְבֹּעַ רֵאָיוֹן. וֶהֱיוֹת שֶׁהָרֵאָיוֹן נִקְבַּע לְלֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וְהַשַּׂר גָּר בְּפַרְוַר פֶּטֶרְבּוּרְג רָחוֹק מֵהָעִיר כַּמָּה פַּרְסָאוֹת. נֶאֱלַץ הָרַבִּי הריי״צ לִנְסֹעַ מִפֶּטֶרְבּוּרְג לַפָּרְוָר עוֹד בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְלִשְׁהוֹת שָׁם כָּל שְׁעוֹת יוֹם הַשַּׁבָּת.

עִיר הַבִּירָה פֶּטֶרְבּוּרְג וּסְבִיבוֹתֶיהָ, הָיוּ בַּיָּמִים הָהֵם מִחוּץ לִתְחוּם מוֹשַׁב הַיְּהוּדִים. הָאֱמֶת הִיא, כִּי בָּעִיר עַצְמָהּ גָּרוּ כַּמָּה מֵאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹר סוֹחֲרִים בַּעֲלֵי דַּרְגָּא גְּבוֹהָה, רוֹפְאִים וְכַדּוֹמֶה, וְעַל יָדָם הָיָה אֶפְשָׁר לִפְעָמִים גַּם לִיהוּדִים אֲחֵרִים לִהְיוֹת בָּעִיר (עַל יְדֵי "עֵצוֹת" מְיֻחָדוֹת). אֲבָל בְּפַרְוַר הָעִיר, לֹא גָּר אַף אֶחָד מֵהֶם.

וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם בַּיִת שֶׁיְּהוּדִי יוּכַל לְהִמָּצֵא שָׁם, וְגַם בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְטַיֵּל מִצַּד גֹּדֶל הַקֹּר וּמִצַּד הַסַּכָּנָה, הֻכְרַח הָרַבִּי לִמְצֹא לוֹ מְקוֹם מַחֲסֶה בְּבֵית מַרְזֵחַ. בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה שָׁעוֹת יָשַׁב הָרַבִּי בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ, עַד שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה שֶׁל זְמַן הָרֵאָיוֹן. וְאַחֵר שֶׁהִצְלִיחַ וּפָעַל מַה שֶּׁפָּעַל, חָזַר לְבֵית הַמַּרְזֵחַ וּבִלָּה שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת.

נָקֵל לְצַיֵּר, אֵיךְ הִרְגִּישׁ הָרַבִּי בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ בֵּין שִׁכּוֹרִים רוּסִיִּים, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם כָּל הַמֵּעֵת לְעֵת, וּבִפְרָט כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּיוֹם הַשַּׁבַּת קֹדֶשׁ! וְזֹאת בְּנוֹסָף, לְגֹדֶל הַסַּכָּנָה לְהִמָּצֵא בֵּין עֲרֵלִים שִׁכּוֹרִים, שֶׁהָיוּ מֻבְהָקִים בְּשִׂנְאָתָם לִיהוּדִי.

אוּלָם, בְּתִקְוָה שֶׁאוּלַי עַל יְדֵי זֶה תִּבָּטֵל גְּזֵרָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּרוּר שֶׁכָּל זֶה הָיָה כְּדַאי לוֹ לָרַבִּי.

יִתָּכֵן מְאֹד, שֶׁעַל פִּי הַ"חֶשְׁבּוֹן", אוּלַי לֹא הָיָה מָקוֹם לְהַנְהָגָה כָּזוֹ. כִּי מִמַּה נַּפְשְׁךָ, אִם בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה פָּסְקוּ שֶׁהַגְּזֵרָה תִּתְקַיֵּם, הֲרֵי לֹא תּוֹעִיל הַהִשְׁתַּדְּלוּת אֵצֶל הַשַּׂר. וְאִם הַפְּסַק דִּין שֶׁלְּמַעְלָה הוּא שֶׁהַגְּזֵרָה תִּתְבַּטֵּל, הֲרֵי בִּטּוּלָהּ תִּהְיֶה גַּם בְּלִי הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ. הֵן אֱמֶת אֲשֶׁר צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְזֶהוּ הַכְּלִי לַהַשְׁפָּעָה מִלְּמַעְלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וּבֵרַכְךָ הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה". אֲבָל אֵין זֶה עִנְיָן לִפְעֻלָּה הַכְּרוּכָה בְּסַכָּנַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, פְּעֻלָּה הַמַּכְרִיחָה לְבַלּוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת בֵּין שִׁכּוֹרִים.

נָכוֹן שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן הוּא חֶשְׁבּוֹן, וְיֵשׁ לוֹ מָקוֹם בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ. אַךְ כְּשֶׁהִגִּיעַ לְרַבִּי הריי"צ שְׁמוּעַת הַגְּזֵרָה וְצַעֲרָם שֶׁל יְהוּדִים, נָגַע הַדָּבָר בְּעֶצֶם נַפְשׁוֹ – בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה עֶלְיוֹנָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, שֶׁשָּׁם אֵין לוֹ מָקוֹם לַעֲשִׂיַּת חֶשְׁבּוֹנוֹת. וְהָרַבִּי עָשָׂה אֶת כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, גַּם בִּשְׁבִיל הַסָּפֵק אוּלַי יַצְלִיחַ לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה".

ללמוד ממשה רבינו-וממשיכי דרכו ולהתנהג כמותו!

בעקבות סיפור זה מלמד אותנו הרבי מליובאוויטש מהי ההוראה הנלמדת מסיפור זה עבורנו וכך הוא כותב: "וזוהי ההוראה לכל ההולכים בעקבותיו ונשמעים בקולו  שכאשר מגיעה ידיעה על דבר צערו של יהודי, צער בגשמיות ועל אחת כמה וכמה צער ברוחניות, ששקוע הוא בהבלי העולם ורחוק מה' יתברך ותורתו, הנה מצד אמיתית ענין אהבת ישראל, צריך צערו של הזולת לגעת עד לעצם הנפש, ואז הרי מובן אשר יעשה כל התלוי בו, ללא חשבונות, ואפילו רק על הספק אולי יוכל לעזור לו…

וכפי שמצינו אצל משה רבינו, ששמיעת צעקת ונאקת בני ישראל, מצד עבודה קשה בחומר ובלבנים…    עבודת פרך שמייגעת ומפרכת את הגוף הוציאה אותו ממקומו והביאה אותו ל"ערות הארץ" (מצרים), להקדיש את כל זמנו להתעסק עם פרעה מלך מצרים וחרטומיו, ועם המכות של ארץ מצרים, כדי לבטל את הגזירות ולהוציא את בני ישראל מהגלות.

וכמו כן נכון הדבר בנוגע 'להתפשטותו של משה שבכל דור ודור', עד למשה שבדורנו, הרבי נשיא הדור, וכן בנוגע לבחינת משה הנמצאת ושוכנת בלבו ובנשמתו של כל אחד ואחד מישראל  מכיוון שמשה רבינו הוא רוען של ישראל, נוטע הוא בהם את תכונות נפשו ואופן עבודתו – שכאשר מגיעה זעקה של יהודי שזקוק לעזר רוחני או גשמי, הרי זה סימן שזוהי העבודה הנדרשת ממנו עתה, לבטל מעליו את הגזירה, ולהוציאו מהגלות ומהצרה בה נתון הוא באותו זמן ובאותו מקום". (התוועדויות 'תורת מנחם' י' שבט תש"כ עמ' 324).

שבת שלום ומבורכת וחג שמח

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

הרגלים שבתחילה השתרכו  מתרוממות באוויר, מקפצות ושמחות בשמחת התורה.

עד כאן עזרת הגברים…

אבל אנחנו…הנשים …

"נקבה תסובב גבר" מסובבות את כולם ונשארות בקונטרול.

לפעמים צריך שיסובבו גם אותך כדי שתשחררי שליטה ותשמחי…

ואם לא הבנת בהקפה הראשונה לא נורא יסובבו אותך 7 הקפות… ואז..או שתצליחי לשחרר או שתסתחררי ותשחררי…

איך את משחררת?

דיקור 💉/ קודר(ת)🤨/או ריקוד💃

יש אחת קודרת ורוטנת

אחרת הולכת לדיקור סיני

והשלישית פוצחת בריקוד

באה שמחת תורה ומחדשת לנו *ףכח הריקוד גובר על הכול!!  תרקדי וכמה שיותר כך את שואבת שמחה וברכה לכל השנה.

לא.. את לא בורחת את בוחרת !! בוחרת בחיים!!

👑🎶

"בכל רגע יכולים לשאוב אוצרות בדליים וחביות בגשמיות וברוחניות, וזאת ע"י הריקודים" (הריי"ץ)

למה השמחה בריקוד ולא בלימוד? כי  שמחת התורה פועמת ומגיעה לכולם בשווה.  לכולם מגיע לשמוח!!

ללא הבדלי ידע, יכולות או כל מדד אחר. כולנו אחים!! עם ישראל חי- שמח ורוקד!!

👑🎶

נגמר לך הכוח ב'מזומן'??

צאי להקפות..זה היום ל'שופינג' של שמחה. לרכוש ב'הקפה'.. שמחה באשראי לכל השנה.

משתלם , לא?!

שבת שלום וחג שמח!

אסתי פרקש

יועצת חינוכית ושליחת הרבי בפ"ת.

מקורות: שבח המועדים

ספר הלכה למעשה