נפשה נשפכת 

משפט כל כך פשוט לכאורה, כל כך בנאלי. אל המשכן בשילה נכנסת אישה מרת נפש. היא מוצאת לעצמה פינה ונעמדת להתפלל. ממלמלת בדביקות. רק שפתיה נעות, אך קולה – לא נשמע. היא צועקת צעקה גדולה בפנים, אבל כלפי חוץ – קול דממה דקה.

יושב במשכן הכהן הגדול, איש צדיק, זקן ומכובד. הוא מביט בה מהצד וזה נראה לו מוגזם. זה בסדר להתפלל, זה מצויין לבקש מה', זה נצרך, ואפילו מצווה, אבל יש גבול!

"את מרבה מידי בתפילה" הוא מוכיח אותה. "כמה את יכולה להיות מרוכזת בעצמך, ולבקש על הצרכים האישיים שלך, בעודך בבית ה'?! הזיזי את עצמך קצת הצידה, ופני מקום לקדושה, כאן בבית הזה".

"אני לא סתם מרבה בתפילה" משיבה האישה לכהן, כל עצמותיה אומרות ביטול. יראת כבוד עמוקה מציפה אותה. "אני שופכת את נפשי לפני השם, ומבקשת ממנו בן, לא עבור עצמי. לא מתוך רגש אנושי (ובעיקר נשי) טבעי, לא בגלל שיקולים אישיים ואנוכיים, ולא למען אינטרס כזה או אחר. אני מבקשת מהקדוש ברוך הוא בן, שיוקדש לו, שיעבוד אותו, שיעשה לו נחת. מבטיחה לתת לו את הבן הזה. אני רק רוצה, שהקדוש ברוך הוא יאפשר לי לתת לו בצורה הטובה ביותר. זה היעד לו אני שואפת. זו המטרה שאליה אני מכוונת".

הכהן הגדול שומע ומהנהן בראשו בהסכמה. כעת הוא מבין את תנועת הנפש של העומדת מולו, ומברך אותה, שה' ימלא את משאלות ליבה.

אחרי שנים ארוכות, קשות ומייסרות של כאב מחד, ותקווה מאידך; שנים של ציפייה מהולה בצער עמוק – היא נפקדת. סוף כל סוף נולד לה בן, ועוד איזה בן.

היא מתמסרת לגידולו ולחינוכו, ובמשך שנתיים ימים היא אינה מצטרפת לעלייה לרגל השנתית למשכן; היא נכונה לוותר על טובתה הרוחנית, על החוויה הקדושה ועל הגילוי האלוקי שהיא יכולה לספוג ולקבל במשכן – לטובת גידולו של הילד בו חנן אותה ה'. רק אחרי שנתיים היא עולה אל משכן שילה עם הילד, הנער אליו התפללה, כדי לקיים את הבטחה. משאירה אותו שם. מפקידה את חינוכו בידי הכהן שבברכתו נולד, שילמדהו היאך לשרת את ה', וכיצד לטפס במעלות התורה, היראה והקדושה.

* * *

נשמע לך מוכר, הסיפור הזה?

שמעת אותו פעם?

מזהה את הדמויות?

ברור שכן.

זאת חנה אֵם שמואל, ועלי הכהן.

ברור לנו, שלא מדובר רק בסיפור יפה ומרגש, חלילה. מובן לנו היטב, שהסיפור נועד ללמד אותנו מסר.

מהו המסר המיוחד, שאפשר ללמוד מהסיפור הזה? סיפורי ניסים יש הרבה. אנחנו יכולים למצוא בתורה כמה וכמה סיפורי ניסים שילמדו אותנו על ידו הגדולה של הקדוש ברוך הוא; על יכולתו לפקוד עקרות, לנצח אויבים ולשבור את גדרי הטבע.

סיפורה של חנה איננו עוד נס כזה. יש בו מסר שאמור ללוות אותנו, בעזרת השם, כל הזמן.

כשאת עומדת מול הנוכחות הגדולה שלו

כמה פעמים בחייך הרגשת שחסר לך משהו, שאת זקוקה למשהו שאין לך?

בהנחה שכולנו בני אדם עם נפש בהמית, ובהסתמך על הכלל 'מי שיש לו מנה רוצה מאתיים', כנראה שזה קרה יותר מפעם־פעמיים.

מה את עושה במצב כזה?

כמובן – מתפללת. פונה להשם הכל יכול ומבקשת את צרכייך ואת משאלות לבך, במילים פשוטות:

השם, תן לי פרנסה טובה, בלי דאגות.

תן לי להיות בריאה, בעלת כוח, אנרגיה וחיוניות.

שלח לי חתן,

תן לי ילדים,

תעשה שאתקבל לעבודה,

שידוכים טובים לילדים,

שאספיק את האוטובוס,

שאגיע בזמן ל…"

וכן הלאה והלאה, בכל תחום, מצב וזמן בחיים.

למה מבקשת את כל הצרכים האלה? מה הסיבה שאת רוצה בהם ומרגישה זקוקה להם?

יכול להיות שאת חושבת עכשיו 'מה זאת אומרת? כי אני רוצה שיהיו לי חיים טובים. אני רוצה להיות בריאה, זקוקה לכסף כדי לכלכל את עצמי. רוצה להקים בית ומשפחה כי זה יגרום לי אושר, מעוניינת להתקבל לעבודה כדי לממש את כישוריי ולעסוק במשהו שיעניק לי תחושת סיפוק, רוצה להספיק את האוטובוס כדי להגיע בזמן ליעד שלי'.

אם אלו המחשבות שלך – זה בסדר. זה סימן שאת אנושית. ה' רוצה שתבקשי ממנו את מה שאת צריכה, זו מצווה מהתורה.

אבל אם תחשבי עוד רגע, אולי תציף אותך בושה.

את עומדת לפני השם, איך את יכולה להיות כל כך אגואיסטית?

יש פה נוכחות אלוקית, את לא אמורה לתפוס מקום בכלל.

את עומדת מול מלך מלכי המלכים. זה הזמן הכי מתאים בו תחושי ביטול וקטנות מול הנוכחות שלו, בעוד שהנוכחות שלך תצטמצם קצת.

אם כך, כיצד יתכן שרוב רובה של תפילת שמונה עשרה, החלק הנעלה ביותר בתפילה, עוסק בבקשת הצרכים האישיים שלנו? הרי כשאני מבקשת מה' שימלא לי צורך כלשהו, אני אמורה לרצות באמת את מה שאני מבקשת. לא מהשפה ולחוץ.

אם כן, איך אפשר להתעסק בצורך אישי שלי הקטנה, בזמן כל כך מרומם?

הסיבה האמיתית שאני רעבה

באה חנה, ונותנת לך משקפיים שרואים דרכם עמוק, ראיה שחודרת אל הפְּנים. היא גורמת לך להבין, שבעצם כל מה שאת רוצה, את אכן רוצה – אבל, לא בשבילך אלא כדי להגשים בצורה הטובה ביותר את רצון ה'.

הקו של הנפש האלוקית שלך הוא כזה: "ה', תן לי בבקשה בריאות כדי שאני אוכל לעבוד אותך עם כל איבריי וגידיי, במלוא הכוחות. כך שכל חלק בגופי ובנפשי יוכל לבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר.

ה', תן לי בבקשה פרנסה טובה כדי שאוכל לכלכל את משפחתי ברווח ובכבוד, כמו שמתאים לבני אברהם יצחק ויעקב. תן לי שפע כדי שאוכל לתת צדקה בהרחבה, ולהכניס הרבה אורחים.

תן לי חתן חסידי, כדי שאזכה להקים בית נאמן על יסודי התורה והמצווה, בית שמואר באור החסידות, כזה שיעשה לך נחת ויזרז את בניין בית המקדש השלישי.

תן לי ילדים בריאים, שיוכלו לעבוד אותך בכל חושיהם, באופן הטוב ביותר, ותזכה אותי להדריך אותם בדרך זו.

ה', עזור לי לממש בצורה הכי טובה את כל הכוחות, היכולות, הכישרונות והמתנות שנתת לי, כדי לעשות לך דירה נאה בליבי פנימה, ובחלק שלי בעולם, וכן כדי שאוכל באמצעות עבודתי, להיות לעזר ליהודים נוספים", ועוד על זו הדרך.

אולי זה נראה לך חיצוני, מעושה ומזויף. את חושבת לעצמך: 'אני הרי יודעת מי אני. כשאני מבקשת את צרכיי, אין לי בראש מחשבות נעלות ואלוקיות שכאלה. אני חושבת על עצמי וזהו'.

אבל זה לא נכון.

הבעל שם טוב אומר על הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף" שהסיבה שאדם רעב או צמא, כי הנפש צמאה לניצוץ האלוקי שבאותו מאכל או משקה, ומשדרת לגוף את הרצון הזה כרעב או צמא. היא מדברת עם הגוף בשפתו, כדי לזכות להקשבה והיענות מצידו, אבל באמת היא מבקשת לברר את המאכל או המשקה כדי להעלות אותו ולהתעלות בעצמה.

כך גם בענייננו: הנפש שלך רוצה לעבוד את ה' ולמלא את רצונו בשלמות. והיות שה' רוצה דירה בתחתונים, יש צורך שהנתונים התחתוניים והגשמיים שלך, יהיו בהתאם לרצונו, ויאפשרו לך לעבוד אותו כמו שצריך. הנשמה מעבירה את המסרים שלה בצורה שגם הגוף ישמע, בסגנון של 'אני'. "אני רוצה", "אני צריכה". אבל לאמיתו של דבר, הנשמה צועקת: "ה' רוצה". אנחנו רק צריכים לבטא את הצעקה שלה באופן גלוי, לומר ברור: "השם, עשה למענך!"

תתחילי לתרגל את זה, תתאמני. בסופו של דבר, הפנים והחוץ שלך יהיו מסונכרנים. גם אם עכשיו זה עוד לא המצב – ה' יענה לתפילותייך ולתפילות כל בניו ובנותיו, ויספק כל צורכיהם הגשמיים כדי שנוכל לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר.

(מעובד על־פי ליקוטי שיחות כרך י"ט, שיחה לר"ה-ו' תשרי, עמ' 291, 293 ואילך)

באדיבות מגזין עטרת חיה

היא העיפה מבט אחרון לקהל, ובתנועה חדה הסתובבה לאחור, מסמנת לתזמורת להתחיל.

אקורד מינור החל להתנגן באולם ועד מהרה התיישבו כולן במקומותיהן, ממתינות בדממה לתחילת המופע. חודשים ארוכים של אימונים והכנות עברו על חברות המקהלה, וכעת – הגיע היום הגדול. המופע מתחיל.

במרכז הבמה, בשורה השלישית מימין, עמדה חוה. באצבעותיה העדינות היא פרטה על הכינור שבידה, מרוכזת כל כולה בניגון וביצירה המשותפת שנרקמת כעת על הבמה. לפתע, צליל צורם קטע את ההרמוניה. אחד המיתרים בכינורה של חוה נקרע. חוה הביטה לצדדים בניסיון לתפוס את מבטן של שאר חברות המקהלה, ובניע כמעט בלתי מורגש סימנה להן להמשיך. בלעדיה. חברות הקבוצה התבלבלו לרגע, אך עד מהרה הן התעשתו והמשיכו בנגינה, יוצרות יחד שילוב חדש ומרגש – שילוב הרמוני של יצירתיות ושיתוף פעולה.

כשחוה העיפה מבט אל הקהל, היא הבינה שהיופי האמיתי של עבודת צוות הוא לא רק ביצירה שהן יצרו אלא בקשר שהן חלקו –  תוצרת של שיתוף פעולה שהדהדה הרבה אחרי שהתווים האחרונים נמוגו אל תוך הלילה.

* * *

עבודת צוות מוצלחת היא לא רק עבודה משותפת, היא שילוב של תקשורת, אמון וחזון משותף שמובילים יחד ליצירה מושלמת ומנצחת.

עבודת צוות היא מרכיב חיוני בכל ארגון או פרויקט וכדי שהעבודה של הצוות תהיה יעילה ואפקטיבית, כזו שתשיג תוצאות שלבד לא ניתן להגיע אליהן – שווה להשקיע ולמקסם את הפעילות של כל אחד מחברי הצוות בנפרד ושל כולם ביחד.

למה חשוב להשקיע בעבודת צוות?

לעבודת צוות יש חשיבות ולא מעט יתרונות הן לצוות והן לארגון.

בניית אמון בצוות – עבודה בצוות יכולה לסייע לבניית אמון ולחיזוקו בקרב העובדים, וזאת משום שהסתמכות על אחרים יכולה ליצור ולבנות אמון. יותר מזה, תחושת האמון יכולה לספק תחושת ביטחון המאפשרת לעובדים להעלות רעיונות, להתפתח מקצועית וליצור פתרונות יעילים. יצירת האמון תורמת לא רק ברמה המקצועית, אלא גם ברמה החברתית ליצירת תקשורת נעימה בין חברות הצוות אשר משפיעה על האווירה בעבודה.

פתרונות יצירתיים המגיעים מצורות חשיבה שונות – אחד היתרונות העיקריים של עבודה בצוות הוא פתרונות יצירתיים בעבור בעיות מורכבות או פרויקטים מסועפים וקשים. באמצעות סיעור מוחות של חברי הצוות ושילוב נקודות מבט וצורות חשיבה שונות, ניתן להגיע לפתרונות יעילים באופן מהיר יותר. באמצעות העבודה המשותפת ניתן להיחשף להיבטים נוספים, שהעובד היחיד לא בהכרח היה נחשף אליהם, וכך להיפתח לרעיונות נוספים.

יעילות ואפקטיביות – אחת הדרכים לשיפור היעילות בעבודה היא פשוט לעבוד בצוות. העבודה בצוות מאפשרת לעובדים בה להרגיש יותר מחוברים למטרות כמו גם לחבריהם לצוות, וכך הם מרגישים גם מוערכים ומחויבים יותר להשגת המטרות. כך הם הופכים להיות יותר יעילים בעבודה, מספקים ביצועים איכותיים יותר וכן משפרים את העמידה ביעדים ובזמנים.

עבודת צוות מסייעת ללמידה משותפת – מלבד מציאת פתרונות לבעיות באופן יעיל ומהיר, עבודה בצוות מאפשרת לעובדים להכיר טוב יותר אחד את השני, ובכך גם לייצר סביבה ומסגרת המותאמת ללמידה מקצועית, אשר תסייע לכל אחד מהם ללמוד ולהתפתח מקצועית בעבודה.

סיוע בפתרון קונפליקטים – עבודה בצוות יכולה להביא לחילוקי דעות לא פעם, וזאת משום שכל אחד מגיע עם גישה וידע שונים. על כן, יכולים להיווצר קונפליקטים בנוגע לדרך העבודה או לנקיטת צעדים – אך זוהי הזדמנות ללמוד בצוות על דרכים חדשות לפתרון בעיות שיכולות לשמש גם לכל צורך אחר בעבודה ובחיים עצמם.

כך נגבש

על מנת להבין איך זה עובד בשטח, פניתי אל הגב׳ שרה לופז, ראש צוות חינוכי, לשמוע ממנה כיצד ומדוע חשוב להשקיע בגיבוש הצוות.

"בצוות החינוכי שלנו יש לנו כיום 12 מורות מסורות", פותחת שרה, "כל אחת מביאה איתה את הייחודיות והמקצועיות שלה.

מה התפקיד שלך בצוות?

התפקיד שלי כראש צוות במוסד חינוכי נוגע בהרבה תחומים. אני מפקחת על היוזמות החינוכיות שעולות בצוות, דואגת לתקשורת טובה ושיתוף פעולה יעיל בין המורות, אני מספקת הדרכה ותמיכה לפי הצורך וכמובן שואפת ליצור סביבה שבה כל אחת מרגישה בנח להביא את עצמה ולתרום מכשרונה ומיכולותיה.

למה לדעתך חשוב ליצור אווירה תומכת ושיתוף פעולה בין חברות הצוות?

שיתוף פעולה חיוני מכמה סיבות. ראשית, זה מקדם תחושת שייכות ואחווה, מה שמגביר את המורל ואת המוטיבציה וגורם לעבודה להיות קלה ונעימה יותר. שנית, כאשר העבודה נעשית בשיתוף פעולה, כל אחת יכולה לתרום מכשרונותיה ומנסיונה וכך להגיע לתוצאות הרבה יותר טובות.

איך לדעתך אפשר לטפח אוירה כזו בצוות?

על מנת ליצור אווירה חיובית בצוות, יש לעבוד; זה לא בא ברגע. דבר ראשון שאני עושה – גם ובעיקר בגלל שהצוות שלנו יחסית קטן – אני דואגת לערוך היכרות בין חברות הקבוצה (וכן כאשר מצטרפת מישהי חדשה לצוות) ההיכרות עוזרת "לשבור את הקרח" הראשוני ומסייעת בדבר הבא שבעיניי הוא הכי חשוב – תקשורת פתוחה ושיתוף פעולה, כאשר הקול של כל אחת בצוות נשמע ומכובד, וכמובן גם מכבד את הדעה של השניה.

איך עושים את זה?

זה מתחיל בדוגמה אישית של התנהגות מכילה ומשתפת כלפי כל אחת בצוות. מתן הערכה לנקודות מבט שונות ומגוונות ועידוד עבודת צוות משותפת. כמו כן, אנו משקיעים בפעילויות ויוזמות לגיבוש הצוות שמקדמות קשרים ומחזקות מערכות יחסים בין חברות הצוות.

תוכלי לשתף בדוגמאות לפעילויות גיבוש שהצוות שלך נהנה מהן?

בהחלט. לפחות ארבע פעמים בשנה אנו עורכים ערב גיבוש לצוות בו כל אחת מביאה איתה משהו טעים. יש כמובן גם תכנית בנושא שקשור לחינוך וזו הזדמנות מצויינת לשבת יחד, להכיר אחת את השניה גם מעבר לעבודה ולהתגבש. פעילות נוספת היא סיעור מוחות קבוצתי שבו אנו מעלות נושא לדיון (זה יכול להיות דילמה חינוכית או דילמה שקשורה להווי בית הספר) ואנו עובדות יחד בשיתוף פעולה להכרעת העניין.

מדהים! בהצלחה רבה!

באדיבות מגזין עטרת חיה

לכניסה לזום לחצי כאן

ביום שני בשבוע שעבר, שושן פורים יצאתי לחפש "מציאות" בחנות בגדי ילדים. לנצל את מחירי סוף העונה ולקנות בגד איכותי במחיר נוח.

פגשתי אמהות צעירות מובילות תינוקות בעגלה. זו היתה הזדמנות בשבילי להציע להן לקנות אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל". הן סירבו מיד.

התשובה שקיבלתי היתה "אני צריכה לשאול את בעלי". כמה אני "אוהבת" את התשובות הללו. המחיר הוא מחיר סמלי לרכישת אות שהיא סגולה לשמירה ולהגנה. מבצע קדוש של הרבי מליובאוויטש. מחיר של ארבעה שקלים בודדים. חד פעמי. שכבר ארבעים ושתיים שנה לא השתנה. לא הוראת קבע. כולל משלוח תעודה בדואר. האם היא לא תקנה ביסלי/ במבה/צ'יפס/ ארטיק, לילדים בלי לצלצל ולבקש רשות מבעלה ?

התשובה שלי אליהן היתה ; "על הרבי מליובאוויטש אין שאלות" !

זה לא שיכנע אותן. ולי זה הכאיב מאד. חזרתי הביתה עם סוודר חדש, מונח בשקית חדשה. במחיר אטרקטיבי, אך עם מפח נפש גדול מהתשובות המתחמקות הללו.

יום שלישי הפציע. יום שנאמר בו פעמיים "כי טוב". בפלאפון שלי נתקלו עיני בשמו של נהג, שהסיע אותנו בעבר בחודש תמוז תשפ"א, לפני כמעט שלוש שנים.

אחד התחביבים שלנו הוא לזכות את הנהג ב"אות בספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל". ואם כבר יש לו ילדים – לזכות גם אותם ב"ספר התורה של ילדי ישראל". מעניין שבהשגחה פרטית נסענו איתו ביום מיוחד – יב' תמוז. חג הגאולה של הרבי הקודם מליובאוויטש. הרבי הריי"צ.

ב"ה זיכינו אותו בקניית אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל", הן עבורו והן עבור אשתו. כשביקשנו לרשום את ילדיו אמר מתוך כאב רב , שעדיין לא זכו להיפקד בילדים.

היה זה עבורנו רגע מכונן של השגחה פרטית ואתגר להציע לו, שנבקש עבורם את ברכת הרבי ב"איגרות קודש". וכהצעת הרבי במיקרים אלו, למסור את התפילין והמזוזות לבדיקה, ולדקדק בדיני טהרת המישפחה. בנוסף הצענו לו לתרום לבית חב"ד אבן יהודה.

ב"ה הוא שיתף פעולה והסכים. אף אני כתבתי עבורם לרבי וביקשתי את ברכתו הקדושה, שיפקדו בזרעא חי' וקיימא. הכרך שנטלתי היה כרך ט' עמוד ע – עא.

הרבי באיגרת כתב: " בטח אומר אחר התפילה בכל יום בבוקר. איזה קאפיטלאך ( פרקי תהילים) אשר גם זה אחת הסגולות שינחהו השם יתברך בדרך הטובה לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד."

הסברנו איך להגיד את השיעור בתהילים לפי יום בחודש כמנהג חסידי חב"ד. ואיך להגיד את הפרק האישי בתהילים המתאים לפי מספר שנותיו, שהרבי מלמד בשם הבעש"ט הקדוש.

בנוסף סיפרנו על בקשת הרבי שנשים (ובנות) תקפדנה על נתינת כמה פרוטות לצדקה לפני הדלקת הנרות. וגם נתינת פרוטות לצדקה כל בבוקר כל אחד מהם.

בכל התקופה שחלפה מאז הנסיעה, לא שמענו מהנהג כל חדש. התעורר בי צורך פנימי לשמוע, שאכן הם נושעו וניפקדו בילד.

היה לי לא נעים להתקשר ולשאול אותו ישירות. מצאתי נושא אקטואלי לפתוח את השיחה. התקשרתי לבקש ממנו, שיעזור לנו בחלוקת סטים של מצות שמורות לליל הסדר.

להפתעתי ולשמחתי העצומה הוא אמר לי; "לפני יומיים, בפורים, נולד לנו תינוק בכור"!!!

הרגשתי את אהבת השם אלי. לעודד אותי בבשורה טובה ומשמחת כל כך. כבר לאחר יומיים מהלידה נודע לי, שהנהג נושע בבן. היה פה כביכול מסר: אל תשימי לב לאלו שמסרבים למבצעים של הרבי. תמשיכי בשליחות !

בדידי הווה עובדא

טמה חורושוכין