Author Archive

׳יש לך מנגינה, תשירי אותה לעולם׳

ההתמודדות

שלום מרים! תציגי בבקשה את עצמך והרקע לסיפורך.

החיים שלי עד לפני שנתיים וחצי היו חיי שגרה רגילים כמו כל אישה אחרת. הייתי מחנכת כיתה א׳, בעלי היה בתפקיד צבאי, והיו לי שלושה ילדים מתוקים. מאוד אהבתי את התלמידות שלי והשקעתי רבות בהוראה. אז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים. כמו כולם עברתי ללמד מרחוק כשהילדים איתי בבית. הייתי בהריון שהיה מלווה בחששות ופחדים. הרופאים חשדו שיש איזו שהיא בעיה אך לא ידעו להגדירה. הייתי במעקב וקיווינו שזה שום דבר. היה חוסר וודאות והרבה חשש.

במהלך תקופת הקורונה ילדתי את עימנואלי. עימנואלי המתוק הוא תינוק מונשם עד היום. ברגע שנולד הוא עבר החייאה אינטנסיבית. בלידה שלו נכנסנו לתוך רכבת הרים מטורפת, החיים שלנו הפכו למסע בלתי פוסק של עליות וירידות.

גיליתי את עצמי מחדש. ההסתכלות שלי על החיים השתנתה והתפתחה. נחשפתי לדברים שלא חלמתי שאחשף אליהם. התהליך הוא כל הזמן מול עצמי ומול עימנואלי ומשפיע על כל היבטי החיים. תוך כדי התמודדות גילינו גם את הכוחות הכבירים שיש לנו כמשפחה.

 

נעה בניסיון

בתוך המסע הזה, נזכרתי באהבתי להוראה, ונזכרתי איך בקורונה לימדתי באמצעות סרטונים שבהם דיברתי באמצעות בובות. נזכרתי גם שהבובות עדיין קיימות בארון העליון ומשם עלה הרעיון להקים תכנית דיגיטלית שבה אקח את כל הכלים שלי מהוראת כיתה א׳, הידע והניסיון ואתרגם אותם כך שכל אמא תוכל לשבת עם הילד שלה ולקדם אותו בקריאה.

אני מדברת איתך עכשיו וכרגע עימנואלי נמצא בטיפול נמרץ. הוא מאושפז מאז שהוא נולד בבתי רפואה שונים. כיום הוא מאושפז בבית רפואה שיקומי ״הרצוג״ בירושלים, וקורה לא פעם שצריך להבהיל אותו לטיפול נמרץ. הכל ממש קורה ביחד, וזה מסע, מסע של אמונה. לנהל את הכל. לנהל את הרגשות שעולים בעקבות כל סיטואציה. גם ההקמה של התכנית הדיגיטלית קרתה תוך כדי הטיפול האינטנסיבי בעימנואלי והאשפוזים התכופים.

אולם החיים חזקים מהכל, והקדוש ברוך הוא נותן את הכוח. ברור שיש קשיים ונפילות. אנחנו לא מלאכים. אך לאחר הקשיים, הקב"ה נותן את הכח להתרומם, להמשיך ולהתקדם. כי זו מהות החיים.

 

עולה בסולם האמונה

מאיפה האמונה החזקה? מהיכן שואבים את הכוחות?

כשעימנואלי נולד התחושה הייתה נפילה קשה מאוד, הכל נראה היה שחור. בתחילה היה את ה'בום' הגדול, שכלל מחשבות של: ׳למה זה קרה דווקא לי?׳, ׳למה מגיע לי העונש הזה?׳ עלו בי שאלות כמו: ׳למה אני לא מחבקת עכשיו את התינוק שלי?׳, ׳למה אני לא יכולה להחליף לו טיטול כמו כל אמא?׳ השוק היה גדול מאד.

באיזשהו שלב, התחילה לעלות בתוכי אמונה. נזכרתי בבסיס. התחלתי להודות על הטוב שכן מצאתי סביבי. הזכרתי לעצמי שאם אני נמצאת בסיטואציה מסוימת או במקום מסוים, יש לי שם שליחות, אז התמקדתי במה השליחות שלי באותו מקום. מה נדרש ממני באותו רגע. ככה ככל שהזמן עבר עליתי עוד שלב ועוד שלב בסולם האמונה.

מצאתי את עצמי ממש חזקה באמונה. אמרתי לעצמי שהקדוש ברוך הוא הוא טוב והוא יודע מה טוב לעימנואלי. נעזרתי באמירות של החסידות כמו: ״טבע הטוב להיטיב״. אמנם לקח לי זמן להגיע לזה,  אך אז שאלתי את עצמי, ׳מאיפה זה מגיע אליי, האמונה הזו? היכן קיבלתי אותה?׳ והבנתי שזה ״גרסא דינקותא״. כל הילדות גדלתי על זה. חוסן של ערכי אמונה אותם קיבלתי בבית בו גדלתי. אמא שלי שמדברת אמונה פשוטה ותמימה בהשם. זו שתמיד אמרה: "השם איתך הקב"ה שומר עלייך, את מוקפת באהבה". בבית בו גדלתי הייתה אמונה חדורה שעברה בלי מילים. על ידי זה שראיתי את אמא שלי מתפללת בכוונה, שמחה עם התורה.

גם במסגרת הלימודית, בבתי ספר חב"ד החדירו בי ערכים של אמונה וביטחון בהשם, דרך שירים הצגות, משפטים ופעילויות. שיר אחד שזכור לי במיוחד הוא: "כל מי שרואה אותי יעיד, שאני כאן ממלא תפקיד, כי מי שבבית ספר חב״ד נמצאת, יודעת שהיא שליחה כעת. שליחה בכיתה בבית וברחוב. שליחה לקרב רחוק וקרוב. שליחה שיודעת את המטרה שליחה שלרבי היא קשורה״.

הבנתי שהחוסן הנפשי שגיליתי בעצמי מתאפשר בזכות אותה אמונה עוצמתית שספגתי בילדות.

הערכים של תורת חב"ד אף הם נתנו לי המון כוח. כי החסידות לא מדברת רק על יראה, אלא מדגישה את גודל האהבה שיש בין יהודי והקדוש ברוך הוא, ומתארת כמה הוא טוב. והתודעה שכל יהודי הוא יהלום וכל נשמה יש לה כאן שליחות, אז גם עימנואלי לא סתם ירד לעולם הזה עם כל האתגר שהוא סוחב איתו. יש לו פה שליחות וכל דבר קורה בהשגחה פרטית.

אני חושבת שזה מדהים שכל מה שספגתי כילדה נותן לי כוחות כאמא וכאישה בוגרת להתמודד עם אתגרי החיים.

 

״על ניסיך שבכל יום עימנו״

לרוב, אנו רגילות לקרוא סיפורים על מצבים רפואיים  מורכבים שקרו בהם ניסים והסוף היה טוב. הסיפור שלכם הוא שונה מהבחינה הזו, איפה רואים את הניסים בכל זאת?

בהתמודדות שלנו יש הסתכלות מאד מפוכחת על המציאות כפי שהיא. עברתי עם זה תהליך. בתחילה הייתה המון הלקאה עצמית של: ׳אני חייבת לחשוב טוב והכי טוב אחרת הטוב לא יקרה!׳, ׳את חייבת לדמיין טוב!׳ חשבתי ודמיינתי שעימנואלי ילך על הרגליים ויעלה לכיתה א׳. הרגשתי עול כבד על הכתפיים שלי, ושאני צריכה להחזיק כל הזמן את המחשבות והדמיונות החיוביים במחשבות שלי.

היום יש לי את היכולת לראות את הניסים שקורים תוך כדי, ושם העבודה של ה'תחשוב טוב יהיה טוב' שלי. למשל: הורידו לעימנואלי 0.2 סיסי מתרופה חזקה. היום היה לעימנואלי קשה, אך הוא הצליח להירגע והצליחו לקלח אותו בנחת. היום הרמתי אותו, היום היה נחמד עם הרופאה. היום הגיע רופא שהצליח לקדם את עימנואלי משמעותית.

בחרתי לא להתמקד אך ורק בניסים הגדולים, שבעזרת השם עוד יבואו, ולתת להם להסתיר לי את הניסים הקטנים היומיומיים שמתרחשים הרבה. מה שעוזר לי להתמודד, הוא השילוב בין השניים. גם לראות את הניסים הקטנים כביכול, שמתרחשים כל הזמן, ולהבין שאלו ניסים גדולים. במקביל, לדמיין ולהאמין בניסים הגדולים שעוד יבואו.

חשוב לי להדגיש שזו דרך ההתמודדות האישית שלי, לכל אחת יש את דרך ההתמודדות שלה. זו האישיות שלי ומה שמתאים לי. לאחרות תתאים דרך התמודדות אחרת, יכול להיות שלמישהי אחרת במצב דומה מאוד, כן יעזור להתרכז רק בניסים הגדולים ולהתפלל עליהם רוב הזמן. זה בסדר שכל אחת מתמודדת אחרת, העיקר שכל אחת תהיה קשובה לעצמה ותמצא את דרך ההתמודדות שעושה לה טוב. דרך ההתמודדות שלי היא להסתכל על המציאות של עימנואלי, להעריך כל צעד קטן והתקדמות, ויחד עם זאת, להתפלל לנס הגדול.

 

לתת לאחים מקום

ספרי על ההתמודדות עם הילדים שבבית.

כשעימנואלי נולד הכל היה מאוד אקוטי, טיפול נמרץ, החייאה, הנשמה.  הכל היה מאוד אינטנסיבי. אני זוכרת את עצמי בסחרחורת ולא מצליחה לקחת רגע כדי להבין מה קורה איתי. ואז הילדים באו לבקר, אבל הם לא יכולים לראות את התינוק. אז מה אומרים להם?

הבנו בעלי ואני שיש את שאר הילדים וצריך לתת להם מקום מכובד, על אף שהטיפול והדאגה לעימנואלי לוקחים מאיתנו הרבה אנרגיה. התיווך של המצב לילדים הוא לא פחות חשוב. התייעצנו עם אנשי מקצוע, פסיכולוגית, עו"סית, מטפלת רגשית, איך להסביר לילדים בצורה שהם יבינו ויהיו מודעים אך שהמצב לא ישפיע עליהם בצורה בלתי רצויה.

די מהר הבנו שכהורים יש לנו את האחריות לראות את התמונה הכוללת – גם את עימנואלי וגם את הילדים שבבית. ולשים גם עליהם את הפוקוס. וזהו המסר שאני רוצה להעביר למשפחות שמתמודדות עם ילד מיוחד, אני יודעת מניסיון שמאוד קשה לשלב את הכל אבל תתחילו רק מלחשוב בכיוון הזה. אם אמא אחת תקדיש רק עוד כמה דקות ביום כדי לחשוב על הילדים שבבית, זה שווה.

כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע, מה נכון לומר לילדים ואיך. כמו המצב בו חזרתי הביתה בלי התינוק, זה דבר שהם חווים וצריך לתווך אותו. הם רצו לבקר אותו וזה לא היה אפשרי, אז הצעתי להם לצייר לו ציורים, אותם תליתי מעל המיטה שלו וצילמתי להם כדי שיראו. הילדים חווים ומרגישים הכל. אם לא נסביר להם את מה שהם חווים ומרגישים יווצר ואקום בו הם ינסו להסביר לעצמם את המצב, ודמיונות של ילדים יכולים להיות גרועים ומפחידים הרבה יותר מהמציאות עצמה… זה סבל עבורם. אז חשוב להסביר, אך באופן שהם יצליחו להכיל כי הם רק ילדים.

בכיתה של אחד מהילדים שלי מקובל שכל ילד שנולד לו אח מחלק ממתק לכל הילדים. התלבטנו אם נכון שהוא יחלק ממתק כשעימנואלי במצב קריטי כל כך. התייעצתי עם אשת מקצוע שאמרה לי: ״עזבי רגע הכל, הגיעה נשמה חדשה לעולם! נכון, זה מורכב ויש המון קושי, אבל זו שמחה גדולה מעצם העניין. זו גם לא סתם נשמה זו נשמה מיוחדת. אז שלחנו איתו ממתק וזה עשה לו כל כך טוב! זו החשיבות של אנשי מקצוע שהם מסוגלים להאיר לנו מקומות שאנחנו – שכל כך שקועים בתוך הקושי – פחות רואים מטבע הדברים. אז ממש מומלץ לגשת להתייעץ עם אנשי מקצוע (כמובן כאלה שהם מוסמכים ויש להם שם טוב, ניסיון והמלצות טובות).

כהורים גם נעזרנו בליווי מקצועי, קיבלנו את התחושה שאנחנו לא לבד, אנחנו נתמכים. נבננו מזה לאט לאט. רכשנו את שפת התיווך לילדים, והבנו את עקרונות התיווך החשוב הזה. היום, אחרי שנתיים, כבר הרבה יותר קל לי לתווך ולהסביר להם, למשל כרגע שעימנואלי עבר למקום  חדש (טיפול נמרץ). לצערי, נעשיתי מתורגלת. מצד שני, משמח שאני כבר יודעת איך לעשות את זה ויש לי את הכלים.

חשוב גם לתת לילדים טיפולים רגשיים במידה ויש צורך. החשיבות היא לתת להם את המקום ולשים פוקוס גם על התמודדות שלהם. כדי שהם יגדלו ממקום בריא בו אמנם יש התמודדות בחייהם, אך היא עברה בצורה בריאה, בצורה שמקבלת ונותנת מקום לקושי שלהם. כמובן שאנחנו אנושיים ולא תמיד מצליחים לתפקד בכל החזיתות במאה אחוז. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים בכל רגע נתון. יש ימים שאנחנו יותר מתמקדים באחים ויש ימים שפחות, אך זה תמיד הכיוון שמנחה אותנו.

יחד עם זאת, תיווך המציאות לילדים בצורה מיטבית היא השתדלות שלנו, העיקר הן התפילות. כי בסופו של דבר אין לנו יכולת לשלוט במה הילדים ירגישו או יחוו. אז עם כל ההשתדלות צריך את התפילות שהן הדבר הכי חשוב שיש. אני מתפללת עליהם הרבה.

 

השליחות: לתת כוחות

מה גרם לך לשתף את התמודדות שלכם ברשתות החברתיות?

אני זוכרת שבחודשיים הראשונים של חייו, עימנואלי שהה בפגייה והייתי נוסעת אליו יום יום. כל פעם שהייתי בדרך חזרה הביתה הייתי מוצאת שדה באמצע הדרך, עוצרת לידו ומדליקה מוזיקה מאוד מחזקת של אמונה ושרה. אחיות שלי קנו לי מתנה את האלבום הנפלא של ציפי קולטיניוק, וזה כל כך חיזק אותי, ברגעים הללו הרגשתי עוצמות חזקות מאד. הייתי אומרת לעצמי ״יש לך הרבה כוחות ואת יכולה לחזק נשים אחרות שמתמודדות״.

לקח לי זמן לקבל אומץ וממש לעשות זאת בפועל, לשתף את הסיפור האישי שלנו עם העולם. ידעתי שאולי אנשים שלא מתמודדים פחות יבינו, אבל לאימהות שמתמודדות השיתוף שלי יכול לתת המון כח. נבנה בי משהו פנימי שאיפשר לי להוציא את הסיפור שלנו לאור על כל ההיבטים שלו. גם את הרגעים הקשים שיתפתי, והראיתי איך כשהם עוברים אנחנו נשארים מועצמים.

באותה תקופה גם התחלנו לשווק את העסק. משפט משיק של ציפי ממש נתן לי את הכח לשתף: "קומי עורי שירי, מה את ישנה, האירי כאור הלבנה, יש לך מנגינה, יש לך אור תאירי" אמרתי לעצמי: ׳יש לך אור! יש לך מה לתת לעולם, לנשים אחרות. יש לך את הזכות והיכולת להאיר׳. יש לי המון תובנות מכל התהליך. פנקסים שלמים בהם הייתי כותבת את התובנות האלה. והחלטתי לשתף חלק מהן, לא את הכל, מה שאישי מידי אני שומרת לעצמי, אבל אפילו דף אחד, יכול לתת כל כך הרבה כח ואור לנשים אחרות. אז התחלתי לשתף.

באופן כללי, רשתות חברתיות היו משהו כל כך זר בשבילי לפני זה. אבל התחלתי לפרסם מהמקום הזה של ׳יש לך מנגינה תשירי אותה לעולם׳. אני רואה בכך שליחות אדירה. נשים משתפות אותי בדברים מאוד אישיים, נשים שאיני מכירה בכלל! מודות לי על השיתוף ומספרות כמה כח הן קיבלו. זה מרגש. ואני מבינה את גודל האחריות ואלו דברים גדולים יכולים להתגלגל בעקבות כל שיתוף שלי. מן הסתם לא להכל אני מודעת. אפילו נשים שאינן מתמודדות משתפות בכך שהשיתופים שלי מחזקים אותן בכל מיני תחומים בחיים.

אני מעבירה הרצאה על הסיפור שלנו והמסרים העולים מתוכו, ויש גם הרצאה וסדנה לאמהות על למידה עם ילדים – איך לגרום לילדים להרגיש מוצלחים להצליח בלמידה. מבחינתי, שני התחומים משיקים כי אני פונה להורים ומדברת על חינוך רגשי, דרך הסיפור שלנו, וגם על חינוך פדגוגי, דרך התכנית 'ניקודי'. וככה ההורים מקבלים את המעטפת השלמה. חוץ מזה שכדי לגרום לילד להצליח בלמידה חשוב לתת לו חוויית הצלחה ועידוד שזה קשור לחינוך הרגשי.

 

ילדים מיוחדים 

אני מרגישה שכאמא, עברתי תהליך באימהות שלי מול עימנואלי. כשיש ילד מיוחד ישנו איזשהו חלום שמתנפץ שוב ושוב. הציפייה היא מאוד גדולה למשהו מסוים והוא לא קורה ושוב את מקבלת מציאות אחרת ממה שציפית לה. זה ממש כמו רכבת הרים, את מתחילה להשלים עם זה ואז ׳בום׳, ועד חלום מתנפץ, עוד ציפייה לא מתממשת. למדתי להבין שעמנואלי מביא אליי גם המון אמונה. זה אמונה בו, אמונה בה׳ שזה מה שהוא רוצה בשבילו וזו השליחות שלו בעולם. למדתי שכל אמא לילד מיוחד עוברת את התהליך שלה האישי מול הילד המיוחד שלה. הבנתי שעימנואלי בא כדי לעשות אותי אישה טובה יותר. ההתמודדות מורכבת מאוד! יחד עם זאת אני מרגישה שזכיתי לגדל נשמה מאוד גבוהה. ילד צדיק שגורם לי לראות את העולם אחרת.

יש אמהות שמרגישות את הקושי בעצמה וזה לגיטימי לגמרי. ישנם כל מיני סוגי ילדים מיוחדים וכל מיני סוגי התמודדויות. אבל באמת ההתמודדות הזו היא קודם כל בשבילנו, האימהות, שנגדל מזה. שנבין שנבחרנו לגדל נשמות מיוחדות מאוד בעולם הזה, לא סתם ה׳ נתן לכל אחת את מה שנתן. ויחד עם זאת הוא גם נתן כוחות לגדל את הנשמות הללו ולטפח אותם. כל אחת מוצאת את הדרך שעוזרת לה להתמודד – לאחת עוזר לדבר על זה, ולשנייה ההפך, עוזר לה להיתכנס פנימה. לא כולן חייבות להיות זהות בדרך ההתמודדות שלהן, העיקר שכל אחת מוצאת את הדרך הטובה לה ביותר.

שנזכה בקרוב ממש לגאולה השלימה בה יזכו כל הילדים המיוחדים לגאולה פרטית משלהם!!!

באדיבות מגזין עטרת חיה

"עוד שתי דקות"

"עוד שתי דקות… אני כבר מוכנה"

קראתם את המשפט הזה, וכל הסיטואציה כבר פרושה מול העיניים. היא והוא יוצאים יחד.

הוא: חצי–שעה לפני העשר–דקות שקודם היציאה התחיל להתארגן. התקלח. התלבש. ענה לטלפון לא רלוונטי, ש"עכשיו איני יכול לשוחח". עמד הכן ליציאה.

היא: עמדה שש דקות מול הארון כדי לבחור בגד. מקלחת – 12 דקות. אחר כך החליפה בגד (היא קצת השמינה) – עוד חמש דקות. ענתה לטלפון לא רלוונטי: "שושי? כן. כן. אני נורא מצטערת אבל אני לא יכולה לדבר כי אנחנו יוצאים, אבל בקשר לדבורה גינצברג, רק רציתי שתדעי ש…" – 10 דקות, תוך כדי נעילת נעליים, ארגון התיק, והוראות לילדים. איפור – שבע דקות (נמרח, מה לעשות?). גישור בסכסוך בין הילדים – שלוש דקות. איסוף מהיר של פירורים וכלים מהשולחן על הדרך – רק דקה וחצי. "עוד שתי דקות… אני כבר מוכנה!!!" שרשרת פנינים יותר מתאימה כאן, כבר מחליפה. עוד טלפון: ״מי ממלאת מקום למחר?״ אחרי דיון קצר – "בסדר, אין בעיה, תפני למנהלת, אני כבר לא בקטע הזה"… את הכל היא עשתה במהירות הבזק, ובכל זאת… הוא חיכה לה בערך עשרים דקות, והם איחרו.

איך זה יכול להיות שזה קורה לכל כך הרבה מאיתנו, הנשים, עד כדי כך שכשקראנו כולנו את הכותרת, ידענו מיד במי ובמה מדובר???

 

מה בין ״היא״ ל"והוא"

אומרת הגמרא: ״נשים דעתן קלה״. הנה כמה פירושים: האחד, קשיי התקשרות, התמקדות – קפיצה מנושא אחד למשנהו. השני, תהליך ההפנמה הוא כזה: חשיבה מובילה למסקנה. מסקנה מובילה להבנה של המציאות. והבנת המציאות מביאה להרגש המציאות, שמוביל לשינוי במעשים. התקיעות שלנו נמצאת במעבר בין המסקנה השכלית להרגש המציאות. כאן יש לנו קושי, בדעת. ופירוש נוסף, ממש ההפך מן הפירוש הקודם – הדעת, תחושת המציאות באה בקלות, אבל גם מסתלקת בקלות.

פעם שאלתי את הרב אשר לעמיל כהן, שי', רב קהילת חב"ד בביתר, מה הפירוש של "נשים דעתן קלות" אז הוא, כמו יהודי טוב, ובעיקר בתור תלמיד חכם שרגיל בהוראה, ומתוך כך מכיר את טבע הבריות, ענה בשאלה: "מה לדעתך תעשה אישה שמגלה שהיא צריכה לרוץ עכשיו למיון עם הילד?" החלטתי להיות אמיתית עם עצמי באותו רגע, ולענות את התשובה הראשונה שתעלה לנפש הבהמית שלי. "מתאפרת." עניתי. "נו…" הוא ענה.

אז מה, אנחנו לא מרגישות את המציאות? אנחנו מרגישות, אבל לפעמים לא מספיק, צריך לעבוד על זה. נדמה לנו שדברים שהם "על הדרך" לא לוקחים זמן. נדמה לנו, ששיחת טלפון תוך כדי הכנות לא מאיטה את הקצב שלנו. נראה לנו, שלהחליף שרשרת או בגד ייקחו "רק דקה" (שאגב – זה הרבה זמן), ושזה חשוב להיראות טוב, בעיקר בעיני הבעל… אז כל התירוצים האלה עולים באופן אוטומטי בתוך המולת ההכנות… ויוצא לנו איחור, עיכוב, ואולי גם קצת חוסר כבוד… קצת.

אבל בואו נלמד קצת זכות על עצמנו. אם זה קורה לכל כך הרבה, כנראה שזה טבע בריאתנו, וכנראה מסיבה טובה כל שהיא. התכונות האלה מועילות לנו מאוד ביום־יום, למשל כשמיליון ילדים קופצים מהקירות, רבים ללא הפוגה, אוכלים בכל פינה בבית, הם חבריהם, שכניהם וחברי–שכניהם לדורותיהם… טוב קצת הגזמתי, אבל ככה זה מרגיש כשאמא יחידה צריכה להתמודד עם בית שלעולם לא נראה מסודר, וילדים שנראה שהם בעלי כוחות־על למריבות. אז הקפיצה מדבר לדבר, חוסר ההתמקדות, ה"על הדרך", הם במקרה הזה יתרון עצום, שמאפשר פעולה בתוך הכאוס.

הבעל זה סיפור אחר. טבעו של הגבר הוא להיות יותר ממוקד, מקצר ויותר יעיל. גם הבלאגן שלו נובע מן התכונות האלה. לזרוק גרביים לכביסה היא פעולה מיותרת בחיים. נאסוף גרביים של משך שבוע (14 במניין), ואז, כשחייבים לנקות לשבת, בפעולה אחת מהירה יגיעו כולן לכביסה. כשהמנקה מגיעה, ומפנה את כל ערימות הניירת שהיו מפוזרים בחמישה־שישה מוקדים במשרד, למקום אחד מעורם יפה בפינת שולחן הכתיבה, שעכשיו נראה פנוי… מבריק ומצוחצח, הוא מזדעק: "מה הבלגן שעשיתם לי בניירת?!" לפני שהיא באה, הוא ידע היכן מונח כל דבר, למה, כמה, ואיך, ועכשיו? מהפכת סדום ועמורה!

 

חיבור הפכים

אפשר לומר שמצב כמו זה שתואר בתחילה, יכול להיות הזדמנות טובה לחיבור הפכים, ההתגלמות של מצוות אהבת ישראל, של גילוי שכינה. יש כאן תובנה חזקה מאוד: אני ובעלי אמורים להיות שונים עד הפכיים. השוני איננו בעיה, הוא הבריאות של מציאות הזוגיות. מה שכל כך שונה בי, הוא אותו דבר בדיוק שחסר לי, ודווקא אותו בעלי יעזור לי ללמוד, להפנים.

אבל איך? אומר הרמב"ם: "וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות ליבו ומרחקת כל שישנא, וזהו דרך בנות ישראל ובני ישראל (כל הנ"ל נכון גם ביחס לגברים, שהכבוד נאה לשניהם) הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח". הכבוד קודם, וראוי שיהיה גדול מן האהבה, כי אם יש כבוד – סוף האהבה להגיע. ומהו כבוד? כבוד אומר לשים את עצמי בצד לרגע, ולחשוב על אופן התפקוד, צורת החשיבה וההתנהלות של הזולת,  ולמרות, שהזולת שונה ממני, לראות איך אתנהל באופן שמשתלב עם מי שהוא, ומה הם הדברים שבהם אפשר לחזק את ההערכה העצמית שלו. וכששני הצדדים מחפשים לתת לזולת את מה שמתאים לו, ומה שמחזק אותו, יש שלום.

היציאות מן הבית, אפילו לקניות, הן אחד מזמני ה"ביחד" שלנו. אז בהתחשב בעובדה שהמכניקה הגברית פועלת אחרת, ננסה לתפקד קצת בדרך שלו. טווח זמן הגיוני להכנות, להיות ממוקדות מטרה, מריבות בין ילדים היו ויהיו, ולא היום נגאל את העולם מהן, ואחרי הכל מה שנחרט בתודעה הוא היחס, ופחות המראה. ממנו (מן המראה הלא מושלם לטעמי) אפשר לעשות הפעם בדיחה קטנה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

פסיכותרפיה בראי החסידות: פרשת שופטים

שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשת שופטים

אחד המסרים הנפלאים בעיניי הנלמד בפרשתנו הנו מהפסוק: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ',י"ט).

הפסוק עוסק במצב מלחמה. בני אדם הצרים על עיר ומונעים מתושביה אוכל ומים כדי שיכנעו להם.

ואז מגיע המסר הנוקב לבן האדם המצר את חייהם של תושבי העיר (אמנם מדובר על אויב אך עדיין התורה מלמדת אותנו כיצד יש לנהוג בבני אדם), "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

ורש"י עם הרחבה של פירוש שפתי חכמים, מאירים באור יקרות את פירוש המילים בפסוק "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר", שמא (כי משמש גם בלשון שמא/אולי) תאמר האדם הנו כמו עץ השדה המעניק לכל הברואים ליהנות מפריו? לא ולא, האדם הנותן בני אדם במצור ומונע מהם לחם ומים נוהג ההיפך מהעץ המשרת אך ורק את רצון בוראו ומעניק לכל ברואיו ליהנות מפריו.

וזה הציווי לבני האדם הנלמד מהמילים "כי האדם עץ השדה": נהגו בבני האדם כמו עץ השדה המעניק בכוחו חיים לכל חי ואל תשתמשו בכוחכם כדי ליטול  חלילה חיים מבני אדם.

השינוי אצל הזולת יתאפשר רק כאשר אני אדרוש מעצמי להשתנות!

כשאני בא לחשוב על מה מביא את האדם להתנהג 'כעץ השדה' אני נשען על ה-'אני מאמין' שלי במפגש הטיפולי. והוא: "לעזור לעצמי למצוא את עצמי, על מנת לאפשר לזולת למצוא את עצמו".

מ. בובר מיטיב לתאר את הדרך להיטיב עם הזולת ולסייע לו להשתנות: "כאשר בן אדם מאמין הוא שבכל אדם טבוע כוח הישר והייחודי בו הוא מוציא אל הפועל ומממש את ייחודיותו. הוא סבור ששום אדם אינו ראשי לכפות עצמו על אדם אחר, אמנם באופן פעולה חינוכי בו פועל האדם כמחנך אשר רשאי המחנך וחייב לגלות ולטפח את הישר הוא עושה ככל יכולתו לסייע לכך שיהיה מתפתח והולך. המחנך מאמין בייחודיותו של כל אחד ואחד. הוא בוטח בכך שגידול זה אינו זקוק לעזרה אלא לפי שעה, הניתנת בפגישה עמו" (בסוד שיח, 1953).

בעניי הזכות עליה מדבר בובר לרצות להיטיב עם אחרים ולסייע להם להשתנות מעצמם ובעצמם, הינה ההכרה בכך ששינוי עצמי עובר דרך מפגש עם עצמנו. כלומר: מעצם היותנו בני אדם, מפגש אנושי מהווה את אבן הדרך לידיעה אמיתית של- מה ומי אנחנו. כאשר אנו מעניקים כלים לאחרים לממש את עצמם, בעצם המפגש האנושי בו אנו פוגשים את עצמנו בני האדם, אנו מאפשרים לזולת לממש את עצמו.

שינוי משמעותו יצירת מרחב מאפשר ואנושי עבור הזולת: זוהי ייחודיותם של בני האדם משאר הבריאה, בעצם היכולת שלהם להיות מאפשרים וביכולת ליצור מרחב מאפשר עבור הזולת.          

ובמילים אחרות: להעניק את היכולת למימוש עצמי לזולת, פירושו להניח את עצמך בצד בכדי לא להפריע לזולת לממש את עצמו. לפעמים התערבותנו מונעת מהזולת לממש את עצמו.

ואם נשכיל לאפשר לזולת לממש את עצמו, נאפשר ממילא לעצמנו להשתנות. לרצות לשנות אחרים איננה מילה גסה, משום שהיא תובעת מאתנו בני האדם לרצות להשתנות בעצמנו, ולהשתנות זוהי משימה קשה, ומכאן מתחילה ראשית העבודה.

כאשר האדם מודע לתנאי שמקנה לו את הזכות לרצות להשפיע על אחרים, והוא הרצון להשתנות בעצמו, רק אז מתחיל אצלו מסע אישי פנימי ועמוק, שבסופו של מסע הוא ימצא את עצמו משתנה מעצם הרצון לשנות אחרים שהחל לפעם בו.

שינוי אמיתי בזולת הינו להביאו למימוש עצמי בכוחות עצמו. שינוי שעל כולו חתום הזולת ואנו רק שותפים ומורי דרך בה. תובנה זו כאשר חודרת היא אל לבנו ומוחנו בני האדם, בכוחה לגרום לנו לרצות להשתנות ובעצם מקנה לנו את הזכות להיות שותפים בשינוי הזולת.

זוהי בעניי אמירתו של בובר המשקפת את מאוויים של כל בני אנוש להיות חלק משינוי עצמי שבעצם פותח צוהר לשינוי כלל עולמי. היחס לבני אנוש הינו הצינור והמפתח למימוש הצלחת השינוי העצמי, המאפשרת לזולת להשתנות. היחס בא לידי ביטוי במפגש שלנו בני האדם עם בני האדם. כאשר אנו פוגשים בן אדם על שלל היבטיו מעלותיו וחסרונותיו, ותפיסתנו אותו הינה כתפיסת עצמנו את עצמנו כבני אדם על שלל היבטנו מעלותינו וחסרונותינו אזי מתרחש לו מפגש שבסופו של יום יביא אתו את השינוי המיוחל בעצמנו ובזולת.

להיפגש עם ה-'הינדיק' שבתוכנו:

"אני מאמין בפיזיקה אמר הרבי מליובאוויטש, ובפיזיקה כוח אינו יכול ללכת לאיבוד, להיעלם. מה שהיה קיים פעם קיים לעולם. ובדיוק בשל כך אני מאמין בכוחו של עם ישראל בכלל ובפרט בכוחו של הנוער אשר כמו אנרגיה אטומית יכול לשמש לטוב " (כשדיבר על הנוער הישראלי בראיון לעיתון מעריב 18.12.64 מתוך ויקי-ציטוט).

 במשל 'ההינדיק' המפורסם ממשלי ר' נחמן מברסלב: שיח שרפי קודש. (ח"א אבני'ה ברזל, סי' תקפ"א). מסופר כך: "פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק' וצריך לישב עירום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו 'הינדיק'. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. המלך היה בצער גדול מזה, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפואתו.

הלך והפשיט גם כן את עצמו עירום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני 'הינדיק', אמר לו: אני גם כן 'הינדיק' וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.

 אז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כתונות. ואמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב ש-'הינדיק' אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק. ולבשו שניהם הכותונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות 'הינדיק'?  וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים.

אחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים אז לא יכולים להיות 'הינדיק'? אפשר לאכול ולהישאר 'הינדיק' ואכלו. ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, ש-'הינדיק' מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי".

אני רוצה להתייחס לחלק של מפגש של הרופא ה-'אידיאלי', היכול להיות גם המחנך, ההורה, המטפל/ת, המשפיע/ה, הרב/נית, המדריך/ה האידיאליים שבחיינו עם ההינדיק.

כאשר אנו מדברים על העמדה/על הנכונות של הרופא כמטפורה לשאר הדמויות המשמעותיות לנו בחיינו,' להתפשט מלבושיו', להיכנס מתחת לשולחן ולהתנהג כ-'הינדיק' אנו מדברים בעצם על ההסכמה של 'הרופא' ושאר הדמויות המשמעותיות הנלוות לחיינו להיפגש עם עצמם.

כלומר: ההסכמה למפגש עם הזולת ממקומו של הזולת טומנת בחובה מסר ולפיו- הנכונות של הרופא לשמש בתפקיד 'ההינדיק' אינה לשם 'משחק' הנועד לעזור לזולת, אלא בכדי להיפגש עם ההינדיק שבתוכי. על מנת שהעזרה שאני מציע לזולת תהיה יעילה ואפקטיבית, אזי ההסכמה להיות בתפקיד ה-'הינדיק' חייבת להיות ממקום מאפשר, מקום בו אני נמצא בעמדת נכונות מול עצמי, במטרה להיפגש ולהכיר את ה-'הינדיק' שבי ובתוכי.

הסכמה זו יש בה בכדי לספר את סיפור ההצלחה של אותו רופא שהסכים לפגוש את בן המלך ולסייע לו. מעשה זה יש בו בכדי ללמד על פקחותו של הרופא החכם. פקחותו איננה רק בעצם הרעיון של להיפגש עם בן המלך ממקומו, אלא ההסכמה של החכם לפגוש את בן המלך 'שהשתגע' והחל להתנהג 'כהינדיק' בתוכו, בעצמו, ברופא החכם שבו ומשם לפגוש את בן המלך המתנהג כ-'הינדיק' ולסייע לו לצאת ממצבו . רק אדם המכיר ומבין מי הוא ומה הוא 'הינדיק' יכול לסייע ל-'הינדיק', ולשם כך יש לפגוש את ה-'הינדיק' שבתוכנו.

בשלב  קריטי זה בחיי הנער מופיע 'הרופא החכם' הדמות המשמעותית לנו בחיינו ומזכירה לנו שגם אם רוצים להיות 'הינדיק' לא חייבים להתנהג 'כהינדיק', אפשר להישאר 'הינדיק' וללבוש בגדים, אפשר להישאר 'הינדיק' ולאכול כבן אדם…

ההבנה שאין צורך לשנות את בן המלך הביאה לרפואתו:

הרופא הצליח לחבור אל בן המלך כאמור משום שהצליח לחבור לעצמו ולמצוא את ה-'הינדיק' שבתוכו ובו. אבל ישנה נקודה משמעותית נוספת בהקשר זה ההסכמה הפנימית של הרופא- שלא לשנות את בן המלך. סוד ההצלחה של הרופא הנו בכך שבתוכו ובגישה עמה בא לסייע לבן המלך הייתה הנחת יסוד ולפיה אין לי ובי צורך לשנות את בן המלך, שיישאר 'הינדיק' מחד, אך ללא כל הגינונים של ה-'הינדיק' מאידך  גם אנו כשמזדמן לנו ואנו זוכים להיות בעלי השפעה על הזולת, המתאפשרת מההסכמה ומהגישה שלנו לפגוש את עצמנו ואת ה-'הינדיק' שבנו ומשם את הזולת כאמור.

נעצור לרגע ונזכור דבר נוסף: אין לי ובי רצון לשנות את הזולת, כן יש לי ובי צורך לפגוש את האדם שבזולת ולהראות לו שאפשר להישאר 'הינדיק', אך יחד עם זאת להתנהג כבן אדם.  מה שברור הוא: שבשום מצב ושום אופן אני לא פועל מתוך רצון לשנות את הזולת, או לקחת ממנו משהו שנכון לו, ומשרת אותו בשעת משבר!

 'עוף גוזל'-האתגר מנקודת מבט של מחנך דגול הנו לדעת להוביל את המחונך להיות מי שהוא ולשחרר עצמו מלערבב את רצונו האישי!  

התלמוד הבבלי מספר על מפגשם של רב יצחק ורב נחמן ששוחחו בדברי תורה שעה ארוכה. לפני שנפרדו, ביקש רב נחמן: "יברכני, רבי"! השיב לו רבי יצחק: "אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו וישב בצלו. וכשביקש לילך אמר: "אילן, אילן! במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה. שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא, יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך". אף אתה, במה אברכך? אם בתורה, הרי (יש לך) תורה. אם בעושר, הרי עושר. האם בבנים, הרי בנים. אלא יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך". (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף ה' עמ' ב').

הברכה האמתית בנטיעות ובחינוך ילדים הנה דור ההמשך. היכולת ליהנות לאורך ימים ושנים טובות מהפירות.

בכדי לאפשר מצב כזה נדרש מאתנו לדאוג שהיום נוכל ליהנות מהם בכדי שמחר אחרים ייהנו מהם.

במילים אחרות: נדרש מאתנו לטפח היום את הקרקע הקיומית לפני הנטיעה של השתיל בקרקע , בחרישה, עידור, זיבול, השקיית הקרקע והכשרתה בכדי לזכות לראות נטיעות ופירות נאים ומשובחים מחר.

האתגרים בדרך, הנם חלק מהצמיחה עצמה. היכולת לעמוד מול האתגרים, להביט בהם ולחוות אותם, הנה ההבנה וההפנמה לעצם היותנו בתפקיד ההורה, המחנך המדריך, משפיע, רב..

רק מי שניצב מול אתגרים בתהליך ההתפתחות והצמיחה של ילדינו יכול לצלוח אותם!                                                                                                                

רק מי שנדרש לתפקיד חינוכי מסוגל להוביל לצמיחה והתפתחות אישית ובין אישית!

רק מי שמסוגל לחיות לצד ההוויה הקיומית וההתפתחותית בשלבי ההתפתחות של יקירנו זכאי ויכול להוביל אותם אל עצמם ואל מי שהם!

רק מי שמוכן לשהות לצדם של יקירנו ברגעים המיטיבים כמו גם ברגעים המאתגרים ראשי להוביל תהליך חינוכי התפתחותי של ילדנו!

רק מי שבוחר לראות את עצמו נשקף מתוך הילד בדמות הילד שהיה והילד שהננו, ישכיל להוביל את יקירנו לחוף מבטחים!

רק מי שיודע לשהות יחד עם ילדינו בשתיקה הרועמת ברגעים שאין מילים לרגש ימצא עצמו גודל ומגדל עם השתיל אותו הפקדנו בידיו.

את זה יודע מחנך דגול: ההבנה שכל ההתערבויות החינוכיות אותן הוא מציע לכל אורך הדרך, נועדו אך ורק בכדי לגלות את המחונך בעצמו ולהוביל אותו להיות מי שהוא ומה שהוא אמור להיות, ולא מי שאנו חושבים או רוצים שהוא צריך להיות!

יש רגע בו אנו מבינים  שתפקידנו הסתיים, כלומר: ההתערבויות החינוכיות בהם הובלנו את המחונך אל עצמו פעלו את פעולתן והמחונך מחובר אל עצמו ואל מי שהוא, הנו הרגע בו אנו אמורים לאפשר את ההתפתחות העצמאית של העץ מכאן ואליך ולאפשר לטבע האלוקי לעשות את שלו, בכדי לשמר ולהמשיך להעצים את העץ!

לאפשר למחונך לצאת לעולם ולהפוך בעצמו למחנך ומשפיע, בידיעה שציידנו אותו בכלים הנדרשים לו לעמוד בפני 'כל רוחות שבעולם'.

את הרגע הזה ניתן לראות בעצם בקשתו של רב נחמן מרב יצחק. על מה רב נחמן מבקש בעצם ברכה? הרי רב נחמן הכיר היטב וידע מי הוא ומה מעלותיו? אז על מי הוא מבקש ברכה?

 היכולת של רב נחמן לבקש ברכה נובעת מעצם היותו, מהמלאות שבו ומתוכו. לבקש ברכה כאשר אתה יודע שלא חסר לך דבר, מעידה על השלם הגדול מסך חלקיו של רב נחמן. ההבנה וההכרה שבכדי לזכות לדור המשך כבר לא תלויה בך! אלא במחונך עצמו, שלכן יש צורך לבקש ברכה על דור ההמשך, זוהי גדולה של מחנך!

וכאן גם ניכרת גדלותו של רב יצחק היודע ומכיר היטב את רב נחמן ואת אישיותו הדגולה, ודווקא בשל כך הוא מברך בדיוק את הברכה המדויקת והמותאמת לו.

להיות שלם בעצמך ומעצמך זוהי מעלה נפלאה בפני עצמה, אבל היכולת לשמר את היותך ולהנחילה לבאים אחריך שיהיו כמוך, כבר לא ממש בידיך 'ולא עליך המלאכה לגמור'! ובשביל זה צריך ברכה מיוחדת!

זוהי דמותו של מחנך דגול. הוא מעניק את הבסיס האיתן למחונך ומעמידו על רגליו, עד כדי כך שהוא יודע בטוח ומשוכנע שתלמיד זה יעמיד תלמידים רבים אחריו לא פחות טובים ממנו. אך בכל זאת הוא לא סומך על עצמו, הוא מבין שזה כבר בידיים של המחונך, ולכן הוא מתפלל ומבקש ברכה: "יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך" וגם אז הוא לא נח לרגע הוא עומד על משמרתו יומם ולילה!

זהו הרגע המשמעותי ביותר בחייו של המחנך ושל המחונך! היכולת להבין מהו הרגע הנכון ומתי הוא הרגע בו יש לאפשר 'לגוזל לעוף מהקן' אל עצמאותו וחירותו, תוך ידיעה ברורה ומוחלטת שאני הענקתי לו את הכלים הנדרשים לו לצאת 'לעולם הגדול' ולצלוח אותו!

וזוהי הברכה והכח הנדרשים לשם כך: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", רק מי שמבין את משמעותו של התהליך החינוכי העמוק, השורשי והיסודי הנדרש בכדי לקיים את עץ השדה, את הזהירות והרגישות הגבוהה כלפי העץ, שמעצם היותו הוא מלא טוב לב וחמלה כלפי העולם וכל רצונו הנו להעניק להם מפירותיו המתוקין, לאפשר להם לחסות בצלו וליהנות מאמת המים העוברת תחתיו, מסוגל להיות מחנך דגול!

הוא ייקח את ההזדמנות הנפלאה שנקרתה בדרכו ואת הזכות העצומה שהתגלגלה לפתחו בכדי לאפשר לעץ זה להתקיים בדיוק כפי שהוא עצמו רוצה להתקיים!

מחנך שכזה לא זקוק לאלפי שעות השתלמויות (מבלי להמעיט מחשיבותן, כאשר הן באות יחד עם האישיות החינוכית הדגולה ומהוות תוספת ברכה בעבודתו החינוכית) הוא מכיר ויודע את נפש תלמידו ומובילו בתבונה אל עצמו, הוא מגלה אותו כפי שהוא, ומעניק לו את מה שהוא צריך ולא את מה שהמחנך היה רוצה לראות בו!

זוהי הברכה המופלאה וההוראה הייחודית ממשל האדם לעץ השדה: פשוט תן ל-'עץ' (למחונך) להיות מי שהוא אל תפריע לו לבטא את אישיותו, הוביל אותו אל עצמו והוא כבר יידע בדיוק מי הוא ומה הוא ומה בדיוק נדרש ממנו להיות!

יהי רצון שנזכה בפתיחת השנה הבאה עלינו לטובה לאפשר לילדנו/לתלמידנו להיות מי שהם ומה שהם, שנגלה אותם בעצמם ונוביל אותם למה שהם צריכים להיות ואיך שהם צריכים להיות!

"יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך".. "יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך"!

שנה טובה ושבת שלום ומבורכת

 מאת: מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

אורו של משיח: תפילת ראש חודש









































































































































































































































אורו של משיח: באנקעט סניפים





























































































































































































שבת נבחרת עמנואל











































































גלריה נוספת מהטיול: אורו של משיח



























































































































































































































גלריית פרצופים: טיול בקעמפ



































































































































































































































גלריה 2: טיול באורו של משיח























































































































































































































































































טיול בקעמפ אורו של משיח









































































































































































































































































































 



ביקור מצולם באוסטריה: חלק שני











































































































































































































































אורו של משיח: פעילות מתנפחים אטרקטיבית





































































































































































































































אורו של משיח: תוצרי מלחמת ופרצת

















































































































































































































































































































































מלחמת ופרצת: גלריית פרצופים

























































































































































מלחמת ופרצת: קעמפ אורו של משיח



























































































































































































































מפגש אמהות ובנות בצ"ה הרצליה









































שבוע חדש בקעמפ אורו של משיח

















 







 

















































 































































































































































יום נוסף בקעמפ אורו של משיח

















































































 























































































 











 



































































 



































































 











תמונות סיירות: קעמפ אורו של משיח













































































  



















      











מוצאי שבת בקעמפ אורו של משיח