ולבצע כל זאת (ענייני השליחות) מתוך בריאות טובה והרבה נחת מעצמכם ומבני המשפחה שלכם (שיחה לשלוחים יום ב׳ פ׳ צו ה׳תשמ״ח)

שִׁיר שֶׁל יוֹם #183

עיקר השליחות

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

עוֹמֵד מוּל הַמְּשַׁלֵּחַ

כֻּלּוֹ נִרְגָּשׁ מְדַוֵּחַ

כָּךְ וְכָךְ פָּעַלְנוּ

וְאֵלּוּ הַתָּכְנִיּוֹת

"וּבְעִקָּר הַשְּׁלִיחוּת

הָאֶבָּן חֲסִידִישֶׁע נַחַת"

בְּחִיּוּךְ, בְּאַהֲבָה

הָרַבִּי הַדֶּרֶךְ הִתְוָה

גְּאֻלָּה לְעוֹלָמֵנוּ

מַתְחִילָה מִבֵּיתֵנוּ

קֹדֶם כֹּל

כּוֹחוֹת לְהַשְׁקִיעַ בְּתוֹךְ הַמִּשְׁפָּחָה

סַבְלָנוּת וּזְמַן אֵיכוּת

כּי זֶהוּ עִקַּר הַשְּׁלִיחוּת

לֹא נִתְבַּלְבֵּל

עִם הַטָּפֵל

וְכָּךְ גַּם הוּא יִגָּאֵל

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

הנבואה המגשימה של אימא

מילה טובה ממיסה את הלב. מעוררת את הטוב (הרדום לעיתים) ומחזקת את הרצון לחזור על אותו המעשה המהולל.

סגולתה הרוחנית של המחמאה:

אמירת מילה טובה חושפת את הטוב, ומעבירה אותו מממד נעלם לממד גלוי. מגלה את העניין קודם אצלך בתודעה. אחר כך מביאה את זה לעולם גלוי יותר: דיבור. בכך מעוררת את הטוב הזה –

להתגלות עוד יותר, לגדול ולתפוס יותר נוכחות ונפח.

לפעמים אולי את חושבת: 'הבן שלי יודע שהוא נבון'. 'הילדה הרי יודעת שהיא נפלאה. זה הרי ברור'… תתפלאי. זה לא ברור בכלל. הילדים צריכים לשמוע ממך בצורה מפורשת, ולא רק פעם אחת, הרבה מילים טובות, עידודים וחיזוקים.

לפעמים את מרגישה חסומה מלתת מחמאה. אולי רוצה, יודעת שזה חשוב, אבל זה לא זורם לך.

'קודם שיהיה מחונך, אחר כך אחמיא  לו'… 'קודם שיהיה… אחר כך אפרגן.'

אבל הסדר הפוך: קודם ראיית (ובעיקר אמירת) הטוב (הגנוז לפעמים) ואחר כך הילד מוכיח, מצדיק ומגשים את ה"נבואה" של אימא.

איך את עם מחמאות?

אבל לפני שנדבר על נתינת מחמאה לילדים שלנו, נתבונן עלינו בעצמנו.

תגידי, גם את הודפת כל מילה טובה שאומרים לך?

הבוסית מפרגנת לך: "איזו מקצועית את!"

תגובתך: "אני בסך הכול עושה את העבודה שלי"…

הילדים אומרים: "אימא, תודה על האוכל הטעים", ואת טורחת להזכיר לעצמך שוב שאת האוכל של סבתא הם מעדיפים עשרת מונים.

מקורבת מתפעלת: "איזה שיעור זה היה! את מדהימה! הפכת לי את הראש, פקחת לי את העיניים! איפה הייתי עד היום?!"

ואת: "ברוך ה'", ובליבך מעבירה כמה נקודות של ביקורת (עניינית, בונה?!) על התוכן, על המבנה ועל הסיכום של השיעור שמסרת…

ובמקום כל אלו, תוכלי פשוט לחייך בעדינות, לומר: "תודה. ברוך ה'". לנשום נשימה ולהודות לקדוש ברוך הוא מכל הלב על הרגע הזה. על המתנות ועל השפע. שזיכה אותך בטוב הזה.

זהירות, מוקשים

מכאן הדרך קצרה להחמיא, לפרגן, לראות את הטוב, לשבח, לפאר ולרומם את הילדים שלך, וגם כל דמות אחרת שבהשגחה פרטית נמצאת בחייך.

אבל זהירות, שימי לב, לפנייך חמישה מוקשים:

א. "איזה יופי סידרת, מותק. אני אוהבת אותך מאוד" – מחמאה כזו מקשרת שני דברים באופן מוטעה (ומסוכן). 'את אוהבת אותי רק כאשר אני מסדרת או עוזרת? אז אין זו אהבה כלל וכלל'…

ב. "איזה יופי סידרת, אתה אלוף הסדר בבית שלנו" – כאשר יש לך כוונה נסתרת: שיסדר תמיד, שזה יהיה התפקיד שלו. זו מחמאה מניפולטיבית שמאחוריה עומד אינטרס אישי שלך. הילד חש זאת. משהו בתוכו מרגיש לא כל־כך נוח… מצמידים לו תווית (חיובית) ובכך מקבעים ומגדירים אותו ככזה. ואם ירצה להיות אחר? האם אימא תקבל אותו?

ג. "אתה נהדר! כל הכבוד לך" – מחמאה כללית. יוצרת תחושה של חוסר תשומת לב אמיתית. 'במה אני נהדר? מה את מתכוונת?'  עדיף לדבר באופן ספציפי. למשל: "עזרת לאחיך בסבלנות רבה. אני ראיתי. כל הכבוד לך!"

ד. "קיבלת מאה במבחן. איזה ילד חכם אתה!" – תמיד כדאי לשבח את הדרך, את המאמץ ואת התהליך. לא את התוצאה. ההישג בידי הקדוש ברוך הוא. ההשקעה בידינו. את ההתמדה בתהליך בהחלט כדאי לשבח: "כמה למדת, איך השקעת! אני  גאה בך!"

ה. "יווו… אני לא מאמינה! את???" – כשאת מופתעת ממעשה טוב של הילדה, ומביעה את הפתעתך בצורה גלויה, את בעצם מוכיחה שלא ציפית לזאת מאותה ילדה. כלומר, הציפיות שלך ממנה נמוכות יותר מראש. וזה עצמו עלבון.

מחמאה אמיתית היא: ממוקדת, מפורטת, ממקום נקי, לא מופתעת, מכוונת אל הדרך ולא לתוצאה, ללא שום התניה.

כך נחזק את הטוב

"כשמביטים בעין יפה ועין טובה, הנה לא זו בלבד שמבחינים במעלות אלא גם שמהבטה זו מקבלות הן חיזוק, ומילא קטנים ופוחתים העניינים הלא טובים."

(הרבי מלך המשיח, אגרות קודש כרך י"ב, עמ' רפ"ו)

שבח – הכלי לשפע

"יהודי צריך להשתדל לראות את הטוב ביהודי אחר ולדבר במעלותיו ובשבחיו כי בעצם הדיבור על כך הוא מביא לידי כך שהטוב שבזולת יבוא לידי גילוי ועל ידי כך נגרמות תוצאות חיוביות בעבודתו של הזולת ובנוסף – מהווה השבח גם כלי לגרימת שפע טוב מלמעלה."

(הרבי מלך המשיח שליט"א, ש"פ נח תשכ"ז)

ידועה החשיבות לספר סיפורי צדיקים, לשבח אותם ולרומם את יקר תפארת גדולתם. שבחי האר"י, שבחי הבעל שם טוב ועוד ועוד. הכוונה בזה היא לגלות ולחשוף יותר ויותר את מעלתם העצמית.

למשל: רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו. תלמידיו של רשב"י שיבחוהו בשבחים מופלגים ואמרו: "מאן פני האדון הוי' דא רשב"י", להיותו דבוק בתכלית באור אין סוף הנה קראו אותו בשם הוי'. ובכך עוררו אותו להשפיע להם דברי תורה.

כך גם ההנהגה שלנו כלפי הקדוש ברוך הוא: השלב הראשון בתפילה הוא שבחים והילולים, פסוקי דזמרה, "הודו לו קראו בשמו" – כי בכך מעוררים את הקדוש ברוך הוא להשפיע ולהחיות את העולמות. "קרוב ה' לכל קוראיו".

"על ידי הילול ושבח הנשמות ממשיכים את העצמות שלמעלה מגדר עולמות."

(כ"ק אדמו"ר הריי"צ, "אמר ר' יוחנן", תשרי ה'ת"ש.)

צידה לדרך: 

לא עולה כסף, שווה זהב.

קחי לך בשפע מילים טובות וחמות –  לך, לבני ביתך ולכל אשר לך.

באדיבות מגזין עטרת חיה

טמה חורושוכין

ברוך השם, המבצע של הרבי מלך המשיח, אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל" כבש אותי לפני הרבה שנים.

אני מאד אוהבת את המבצע הזה. משתדלת לזכות ילדים וילדות באות המיוחדת הזו, בהרבה הזדמנויות של השגחות פרטיות.

אני מרגישה …(לא להיבהל), את אהבת השם אלי במבצע הזה. ממש עידוד אני מקבלת מכך, שהסיפורים על הניסים שקרו לילדים לאחר הרישום למבצע, חוזרים אלי. כדי שאתרגש, כדי שאתעודד, כדי שאמשיך להשתדל לרשום עוד ועוד ילדים. ובנוסף. סיפורי ניסים של יהודים מעל גיל מצוות, שרשמתי אותם ל"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל".

השבוע כשיצאתי לסידורים מחוץ לבית, החלטתי לקחת אתי בשקית: מעטפה מקורית מהוועד לכתיבת "ספר התורה של ילדי ישראל" , בצירוף התעודה, ובנוסף מעטפה ותעודה של אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל".

הבלתי יאומן קרה. אנשים כל כך מתרגשים הן מהמעטפה, הן מהתעודה. ומהצילומים האותנטיים שמוטבעים על התעודה: הכותל המערבי, ציון הרשב"י, מערת המכפלה וקבר רחל אמנו.

וכמו כן מהעובדה, שמצויין בתעודה שם הפרשה והספר בו הוגרלה האות.

המשפט "טוב מראה עיניים…".כ"כ נכון. פעולת ההסברה הרבה יותר קלה. ב"ה היתה לי הצלחה מופלגה ברישום השבוע.

הייתי במרפאת שיניים. כשהצעתי לרופא שארשום את נכדיו , שאל אותי אם אשלח לו תעודות כאלו.?..הסברתי, שאני רק רושמת באתר. המזכירות במשרד בכפר חב"ד, אחראיות על הנפקת ומישלוח התעודות. הוא רשם את נכדיו ונכדותיו. לפתע רופא נוסף עבר במיסדרון…והרופא הראשון הציע לו לקנות אות לבתו "הטריה" בת שלושה ימים. הוא הסכים ורשם אותה במקום . המזכירה קנתה אותיות לשלושת ילדיה, הסייעת קנתה לנכד. שני פציינטים קנו מחוץ למירפאה אות לעצמם ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל" . הם גרים מחוץ לעיר. היתה זו פגישת המתנה חד פעמית לרופא. יותר לא ניפגש…

הרופא אמר בהתלהבות, שאין כמו המסירות ואהבת ישראל של שליחי הרבי. סיפר שבתו כשלמדה רפואה והיתה זקוקה לברכת הרבי, כתבה לרבי ב"איגרות קודש". ואכן הצליחה מאד. ומאז ממשיכה לכתוב לרבי…ולראות הדרכות מפורטות לבעיותיה.

המזכירה סיפרה בהתלהבות, שהיתה שנתיים אצל קרובת משפחתה בשכונת קראון הייטס שבניו יורק. היא כל כך אוהבת את הרבי ואת חסידות חב"ד.

בחדר ההמתנה פגשתי ילדה קטנה מפוחדת מהצפוי לה. היא הגיעה עם אמה וסבתא אוהבת שחיבקה אותה בחום. התרגשתי מהנוכחות של הסבתא שהגיעה לתמוך בנכדתה… היא סיפרה שהיא גרה בוינה, ואוהבת מאד את שליח הרבי הרב מנדלסון ומשפחתו.

נתתי לילדה (כהשראה מבקשת הרבי, שכל ילד/ ילדה יתנו כמה פרוטות לצדקה כל יום בבוקר בקופת צדקה משלהם), מס' פרוטות. שאותן נתנה בשקית קטנה בארנקי המיועדת לצדקה.

רק "משקה ומזונות" היו חסרים בחדר ההמתנה של המירפאה, כדי שתהיה זו התוועדות חסידית !

המסקנה….

צריך לצאת למבצע הרישום, מצויידים בתעודות ומעטפות מקוריות של המבצעים הקדושים. זאת ביחד עם הסבר בעל פה. וב"ה תהיה לכולנו הצלחה ברישום. קניית האותיות בספרי התורה המיוחדים הללו, היא סגולה עצומה לשמירה. הן עבור עם ישראל, והן לכל אחד ולכל אחת מעם ישראל.

למנצחת

מה השם הזה אומר לך?

במה את בוחרת להשקיע ולנצח?

ארגון נשי חב״ד צפת מזמין אותך להשתתף ביום עיון מושקע ומעמיק בנושאי הבית היהודי!

יום העיון יתקיים אי״ה ביום רביעי ה' מנחם אב בבית יגאל אלון

מחכה לך תוכנית עשירה ומרתקת!

השנה, התאמנו את יום העיון לקהל מגוון והתכנים מגוונים ומעצימים.

כנס שכולו בשבילך!

אישה היא עיקר הבית, יש לה את הכח להעצים את בני המשפחה ולהאיר את הבית כולו באור של קדושה וטהרה. בתקופה כה סוערת, בחרנו לאסוף את מיטב התכנים והמרצים כדי לתת לך כח! לנצח!

לבחור לפעול מהמקום האלוקי בחיות המיוחדת לאישה תוך שילוב מח שולט ולב אוהב!

כל אישה שמגיעה לכנס, תקבל את הכלים והכוחות לבחור בהנהגה פנימית ראויה ולהאיר את הבית באור של גאולה.

מה יהיו התכנים ביום העיון?

הרצאות מרתקות; מפי המרא דאתרא הרב ביסטריצקי שיעמיק איתנו בהלכות הבית היהודי,

גב' הענדל, בסיום מסכת

הגב׳ יפה קדוש במשא מרכזי מרומם

סדנאות מחכימות מהמצויינות בתחום גב' מלכה גראוכר וגב' יפעת קליין, אליהן תיכנס כל אישה לפי שייכותה לקבוצת צעירות / צעירות פלוס

בנוסף ללימוד הלכות בית הבחירה בביצוע חדשני

נהנה מפאנל ערכי ומחבר- 3 דורות של טהרה

ונסיים במופע מיוחד מאת רחלי מושקוביץ

והגשמיות, גם היא חשובה..

מהבוקר תהני מפינוקים שווים ומושקעים,

ערכה בכניסה,

בר פירות , קפה ומאפה

וכן ארוחת צהריים בערכה אישית.

מגיעה עם תינוק? חשבנו גם עלייך!

בע"ה יוקצה מתחם אליו תוכלי להביא בייביסיטר שתשמור על תינוקך.

הכל כדי שתהיי פנויה ורגועה לשמוע ולהתמלא!

והכי חשוב..

יום העיון מתקיים מידי שנה על פי הוראת הרבי. ההשתתפות ביום זה היא זכות גדולה וחובה לכל אישה שרוצה להיטען בכוחות מחודשים למלא את תפקידה ולקבל כלים להנהיג את ביתה כמו מנצחת על מקהלה בתוקף ובנועם, לנצח כדרך חיים בבחירות נכונות בהשראת השכינה בבית פנימה.

אז למה את מחכה?

הרשמי עוד היום

באחת מהאפשרויות המופיעות בפרסום

* יום רביעי, ה' מנחם-אב, בית יגאל אלון.

מחכות לך, נשי חב״ד צפת

נשי חב"ד צפת

יחי אדוננו מורנו ורבינו

מלך המשיח לעולם ועד

רויטל מרקוספלד, מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה ואימון אישי, באדיבות מגזין 'עטרת חיה'

לפני כחודש, בלי שקיבלנו שום רמז לכך בערב, הניידים העירו אותנו באמצע הלילה בצרמוניה, ופיקוד העורף הורה לנו להיכנס בזריזות למרחבים מוגנים. הכותרות הראשיות באתרי החדשות הכריזו: נפתחה מערכה באיראן, "עם כלביא".

נראה כי בשנים האחרונות אנו חווים רצף של הפתעות מטלטלות: קורונה, מבצעים צבאיים, ולפני קרוב לשנתיים נפתחה מלחמת "חרבות ברזל". המבצע האחרון, שהוא חלק מהמלחמה הגדולה הזו, הוביל את המשק הישראלי למצב שבו רק עסקים חיוניים הורשו להמשיך לפעול. עסקים ומקומות עבודה רבים נסגרו, ושוב אזרחי ישראל מצאו עצמם ספונים בבתיהם, ועצמאים ושכירים כאחד נפגעו בהכנסותיהם. אומנם מדברים על מענקים מהמדינה ועל פיצויים, אבל בארצנו, כידוע, הבירוקרטיה חוגגת.

אומנם מצבי חירום כמו אלה שהוזכרו אינם תדירים כל כך (טוב, ארצנו הקטנטונת קצת יוצאת דופן גם מהבחינה הזו…), אבל ייתכנו עוד משברים, כמו פיטורין, ירידה בהכנסות העסק או התרסקות מוחלטת שלו, חולי ומוות ל"ע, ועוד.

אומנם קשה לצפות הכול מראש, ודברים רבים אינם בשליטתנו, אבל יש דרך להכין את עצמנו לתקופות קשות, על כל צרה שלא תבוא. נוכל להתכונן למצבים לא פשוטים בחיים, אם רק נתנהל נכון מבחינה כלכלית.

הנה כמה דברים שתוכלו לעשות כדי להתכונן למצבי חירום ולהפתעות למיניהן.

חייבים לחסוך

חשוב שיהיו לנו שני סוגים של חסכונות: בלת"מ (בלתי מתוכנן) וקרן חירום. אסביר מהם ולמה הם משמשים:

1. בלת"מ הוא חיסכון שנועד להוצאות בלתי מתוכננות. מחקרים מראים כי די בהוצאה אחת בלתי צפויה בסכום של 8,000 ש"ח כדי למוטט את המשפחה, לא עלינו. חיסכון זה משמש אותנו כשהמצבר מתקלקל, המשקפיים נשברים או דוד שמש ומכונת הכביסה שובקים חיים (לי שניהם התקלקלו באותו הזמן ממש) ובעוד שלל ניסיונות לא נעימים. כלל האצבע אומר שכדאי להפריש לקרן בלת"מ כ–3 עד 5 אחוזים מתוך ההכנסות של הבית. אביא לכן דוגמה: אם כלל הכנסות המשפחה הן 20,000 ש"ח, יש להפריש בין 600 ל–1,000 ש"ח לקרן זו. אנו חוסכים שלושה, ארבעה או חמישה חודשים, ולפתע, ממש לפני פסח, עלינו להחליף כרטיס אלקטרוני במקרר, ולשלם כ–1,000 ש"ח. יום או יומיים אחר כך עלינו לתקן את הרכב – 1,500 ש"ח. בבת אחת אנו מוצאים עצמנו עם הוצאות של 2,500 ש"ח, אבל מכיוון שחסכנו כמה חודשים, נוכל להתמודד עם הסיטואציה ללא הלוואות וללא חלוקה לתשלומים. מה קורה אם לא חסכנו די, וההוצאה גדולה מהחיסכון? נסו לחשוב בעצמכן: איך קל יותר להתמודד – כשמכסים חלק מההוצאה על ידי חיסכון הבלת"מ, או כשמשלמים את כל הסכום בבת אחת (או בתשלומים) מעובר ושב?

2. קרן חירום היא חיסכון שמטרתו לאפשר לנו לישון בשקט כאשר נוחת עלינו מצב חירום, לא עלינו. למעשה היא נועדה לשמש תחליף זמני להכנסות שנפגעות בעקבות פיטורין, בעיות בעסק, חולי, ובארצנו גם מלחמות וכהנה וכהנה. הקרן הזו מומלצת עוד יותר כאשר ההתנהלות הכלכלית שלנו משתדרגת, וברצוננו להשקיע את הכסף בנכסים כלשהם בשוק ההון והנדל"ן. החיסכון אמור להספיק לנו לשלושה חודשים לפחות, והמחמירים אומרים לשישה חודשים.

כמה רצוי לחסוך? כמה שיותר, אך העיקר לוודא שהסכום בחיסכון יספיק למחיה בסיסית: תשלומי מוסדות חינוך, מזון, חשמל, מים, ארנונה ועוד.

איך בונים את הקרן הזו? גם פה יש כלל אצבע: כדאי שבין 10 ל–20 אחוזים מההכנסות יופרשו לטובת חסכונות לבניית נכסים. חלק מהחסכונות האלה נועדו לקרן החירום. יש לשאוף להגדיל את הקרן הזו כמה שיותר (ולהתפלל לקדוש ברוך הוא שתמשיך לתפוח).

לסיכום: חיסכון בלת"מ נועד לכסות הוצאות בלתי צפויות, וקרן החירום נועדה לאפשר לנו לחיות ברוגע בתקופה של פגיעה בלתי צפויה בהכנסות. היכן חוסכים וכיצד? פיקדון בבנק, קרן כספית (שיכולה על הדרך להניב לנו עוד כמה שקלים). כדאי לעשות הוראת קבע, אך אפשר גם להפריש ידנית.

ביטוחים

ביטוח חיים, ביטוחים רפואיים, ביטוח מבנה ורכוש (כמובן גם ביטוחי הרכב, שהם חובה, ואי אפשר לוותר עליהם כלל, ולא נדון בהם כאן).

1. ביטוח חיים נועד למצבים שבהם אחד מבני הזוג (או שניהם) נפטר, לא עלינו. במקרה של פטירה בני המשפחה מקבלים את הסכום של הביטוח בבת אחת.

כמה מבטחים? תלוי ברמת החיים שלנו. הביטוח הזה חשוב במיוחד כאשר יש קטינים בבית. אין צורך לבטח את עצמנו אם אנו רווקים או ללא ילדים, שכן מטרת הביטוח הזה לעזור למשפחה להתמודד עם הכנסה שנפגעה לתמיד.

עד מתי מבטחים? לפחות עד שהילדים נהיים בני שמונה־עשרה ואפילו עשרים ואחת. כמובן, אפשר להמשיך לשלם ביטוח זה, אך ייתכן שכדאי להקטין את גובה הכיסוי הביטוחי כאשר כבר אין ילדים קטינים ברקע. לא דומות הוצאות של משפחה עם כמה ילדים שהם קטינים להוצאות משפחה שבה הגוזלים בגרו ואט־אט עוזבים את הקן, ויכולים להסתדר בכוחות עצמם.

2. ביטוח בריאות פרטי הוא תוספת חשובה לביטוחי הבריאות של הקופות, המכסים רק חלק מהמקרים הרפואיים. הביטוח הרפואי הפרטי נועד לכסות אותנו יותר. עליו לכסות לפחות ניתוחים בחו"ל, השתלות ותרופות מחוץ לסל. יש לבטח גם את הילדים, מכיוון שכאשר ילד חולה, היה לא תהיה, הכנסת ההורים נפגעת. חשוב להתייעץ עם סוכן ביטוח מומחה ואמין.

3. ביטוח מבנה ורכוש נועד לכסות מקרים של שרפה, רעידת אדמה וכל כוח עליון.  האמת, ביטוח מבנה הוא חובה כחלק מתנאי קבלת המשכנתא. עשו סקר שוק מי נותן את המחיר הטוב ואת הכיסוי המתאים ביותר לצורך שלכם. בארץ אפשר לבצע ביטוח רכוש במלחמה דרך מס רכוש (ונראה שמצב כזה די נפוץ פה, למרבה הצער). ביטוח כזה אינו חובה, אבל מי שגר בקווי העימות ועוטף עזה – כדאי שישקול.

נקלענו למשבר, מצב חירום. איך מתנהלים? 

יש להכניס את הבית למתכונת של תקציב חירום. מהו "תקציב חירום"? תקציב שמטרתו לשמור את הראש מעל המים, ולמנוע הידרדרות כלכלית. אם אנחנו באוברדראפט, לא ניתן לו לגדול. אם אנחנו במצב מאוזן, נשמור עליו, ואם אנחנו, ברוך ה', בפלוס, נעשה את התלוי בנו שלא נצלול למינוס.

מה עושים? עלינו לבחון את מצבנו מכל הזוויות – מה ההכנסות שלנו כרגע, אילו חסכונות יש לנו, אילו נכסים יש לנו, ואילו הוצאות צפויות לנו. הוצאות שאינן הכרחיות כדאי לצמצם ואף לבטל. למשל, חוגים ומנויים לחדר כושר. אפילו כדאי לשקול לעצור זמנית את ההפרשה לחסכונות, או לפחות להקטין אותה. המטרה, כמו בתקציב שבשגרה, שגובה ההכנסות יהיה לפחות שקל מעל ההוצאות. הוצאות הכרחיות ממש כמו אוכל, חשמל, מים וכו', עלינו לנסות לצמצם, אם אפשר. צרכנות נבונה נכנסת חזק לתמונה.

נתחיל בהוצאות הכרחיות שאי אפשר לוותר עליהן, כמו ביטוחים, ארנונה, תשלומי מוסדות חינוך, ואחר כך נמשיך בהוצאות המשתנות ועד להוצאות שכרגע אינן הכרחיות כלל. עם זאת, אני ממליצה להשאיר קצת אוויר לנשימה. אם חשוב לכם מאוד לצאת קצת לנשום אוויר, לשבת לפעמים במסעדה או לצאת לנופש, אל תוותרו לחלוטין, אך חשבו במה אפשר לחסוך. גם בתקופות קשות המשיכו לחסוך לבלת"מ, אך תוכלו להקטין קצת את ההוצאה הזו.

החיים בלתי צפויים, ודברים רבים אינם בשליטתנו. גלגל חוזר בעולם, היושב במרומים מסובב את העולם, משפיל ומרומם כרצונו, אך אין זה אומר כי אי אפשר להתמודד עם הניסיונות שהוא מציב לנו – אם רק נקדיש עוד שנייה למחשבה על כלכלת הבית, ונשכיל להבין כי את הבלתי צפוי אפשר להפוך לצפוי. לא נותר לי אלא לאחל לכולנו שהקדוש ברוך הוא יחוס על ממונם של ישראל, ולא נשתמש בביטוחים או בחסכונות האלה לעולם.

לתגובות: [email protected] / 0544562647.

רייזל סרבריאנסקי, שליחה באוסטרליה

תרגום: רונית סטודניץ, עטרת חיה

אני עדיין יכולה לשמוע את קולות הצהלה שמילאו את אולם הנחיתות בשדה התעופה. הייתי אז ילדה בת שמונה, והגעתי לארצות־הברית עם משפחתי, לביקור אצל סבא וסבתא. לוסי, שהייתה אחת מחברותיה הטובות של אימי בילדותה, הגיעה לקבל את פנינו בשדה התעופה. הקולות שהדהדו ברחבי האולם לא היו קריאות "ברוכים הבאים" שגרתיות, כאלו ששומעים בדרך כלל באולם הנחיתות. אלו היו קריאות התפעלות נרגשות במיוחד, שגרמו לנוסעים לעצור, להשאיר את המזוודות על המסוע, ולסובב את הראש כדי לראות מה מתרחש. הקריאות הללו היו יוצאות דופן כל כך שהשאירו חותם עמוק בזיכרונה של ילדה קטנה בת שמונה.

על מה הייתה כל ההמולה? לוסי, חברתה של אימי, הייתה בתהליך של חזרה בתשובה, והגיעה לקבל את פנינו כשפאה על ראשה!

לפני זמן קצר היא קיבלה עליה לחבוש פאה, ולא סיפרה דבר לאימי. היא בחרה להפתיע אותה במראה החדש שלה. הרגע שבו ראיתי את אימי צוחקת ומחבקת את לוסי, קוראת שוב ושוב "וואו!", כשכל האנשים סביבנו מביטים בנו בסקרנות, הותיר עליי רושם עז. הייתי רק בת שמונה, אך הרגשתי בעוצמה את הגאווה ואת הזכות בלבישת ה'כתר' של אישה יהודייה נשואה (וחשבתי לעצמי שאם איני רוצה לעורר סביבי מהומה באמצע החיים בקרבת משפחתי הצוהלת, כדאי שאכסה את ראשי מהיום הראשון לנישואיי…).

בילדותי פגשתי עוד שתי נשים שבחרו לכסות את ראשן בפאה, ומייד לאחר קבלת ההחלטה זכו לחוות השגחה צמודה – חנה מנקר וויקטוריה מלכה דוידוב.

סיפורה של חנה מנקר

במשך שנים, בימי ילדותי, חנה ובעלה היו בין האורחים הקבועים בסעודות השבת שלנו. כבר אז הם הכשירו את המטבח ושלחו את בתם הקטנה ללמוד בבית ספר יהודי. חנה ובעלה נולדו וגדלו ברוסיה, ולא זכו לקבל חינוך יהודי מסורתי. "עכשיו, כשיש לנו אפשרות, בחרנו נציגה מהמשפחה – זאת שהכי חכמה – שתלמד תורה, ותחזור הביתה ותלמד אותנו את מה שלמדה. לכן שלחנו את בתנו לבית ספר יהודי!" כך הייתה חנה מספרת לכולם.

באחד מלילות השבת הגיעה אלינו חנה כשפניה קורנות במיוחד. הפאה החדשה שלה נצצה וזהרה אף היא. זאת הייתה הפעם הראשונה שחנה כיסתה את ראשה. אחרי שכולם הרעיפו עליה מחמאות והתרגלו מעט למראה החדש, היא סיפרה לנו את הסיפור שעומד מאחורי הפאה החדשה. היא פתחה ואמרה שתמיד ראתה את אימי מכסה את ראשה, ושמה לב שכל הנשים הדתיות בקהילה חובשות פאה, אבל חשבה שזה רק מנהג אופנתי־דתי שאינו קשור אליה. לאחרונה השתתפה בשיעור עם הגב' שטערני אלטהויז, שליחה בסידני, וזכתה ללמוד את הנושא לעומק. "למדתי על הברכות הרבות שהמצווה הזו מביאה – בפרנסה, בבריאות ובנחת מהילדים," סיפרה חנה. "עכשיו אני לא מבינה למה יש נשים שעדיין מהססות לחבוש פאה! חבל לי על כל השנים שבהן יכולתי לכסות את ראשי ולזכות בברכות רבות כל כך!"

מייד לאחר השיעור הלכה חנה לקנות פאה, אבל, לאכזבתה הרבה, המחירים של הפאות היו גבוהים, והיא הבינה שלא תוכל להרשות לעצמה קנייה גדולה כל כך עכשיו. עם זאת, היא לא רצתה לדחות את קיום המצווה לזמן שבו תחסוך די כסף. היא שאלה נשים איפה אפשר להשיג פאות יד שנייה, ואמרו לה שתנסה את מזלה בגמ"חים של בגדים.

"אני מקווה שלא פיתחת יותר מדי ציפיות," התערבה אימי באמצע הסיפור. "קשה למצוא פאה מתאימה גם בחנות שהמבחר בה גדול".

"נכון," הסכימה חנה. "אבל ניסיתי את מזלי. ואת צודקת, לא היה שם מבחר גדול. למעשה, בכל הגמ"ח הייתה רק פאה אחת. הפאה הזאת!"

"באמת?" הלסתות שלנו נשמטו באחת. הפאה שחבשה חנה הייתה בדיוק בצבע המתאים, והעיצוב שלה היה מושלם! היינו בטוחים שהפאנית הכינה אותה במיוחד בשבילה!

"זה נראה יותר טוב מהשיער שלי, נכון?!" המשיכה חנה וחייכה באושר. "לקחתי את הפאה לפאנית, שתחפוף אותה ותעשה לה גוונים כמו שיש לי בשיער, והיא אמרה שהפאה נראית איכותית במיוחד וגם חדשה לגמרי. הבוקר היא כבר הייתה מוכנה, אז אספתי אותה והפתעתי את בעלי"…

"לא הייתי מוכן לכך שאשתי תכסה את השיער שלה," הודה בעלה של חנה. "אבל עכשיו, כשאתם רואים אותה ככה, האם אפשר שלא להתרשם לטובה"? אכן, התרשמנו לטובה.

חנה עוד לא סיימה את סיפורה. "לאחר שאספתי את הפאה החדשה שלי מהפאנית, המשכתי לעוד סידורים. הייתי צריכה ללכת לשלם אגרה על הרכב. כבר הוצאתי שלוש מאות וחמישים דולר בתיקונים שונים, ועכשיו הייתי צריכה גם לשלם אגרה, ואתן יודעות שהמצב הכלכלי שלנו דחוק כעת.

"כשהייתי במשרד וחיכיתי ליד הדלפק כדי לשלם לפקיד, הוא שם לב שהתיק שלי פתוח – ואני לעולם לא משאירה את התיק שלי פתוח סתם כך – ופתאום הוא שואל אותי: 'הכרטיס של ביטוח לאומי שייך לך?' עניתי לו שכן, הכרטיס הזה שלי. 'לא ידעת שמי שיש לו כרטיס כזה אינו צריך לשלם אגרה שנתית?' הוא התפלא. השבתי לו שקיבלתי את הכרטיס הזה לפני זמן מה, ולא ידעתי שהוא פוטר מתשלום אגרה. הפקיד הסתכל במחשב ואמר שלא רק שאת האגרה של השנה לא אצטרך לשלם, אלא הוא גם ייתן לי החזר על שנה שעברה ועל מה ששילמתי על הרישיון שלי!

"התחלתי לבכות. הוא שאל אם הכול בסדר, וכל מה שהצלחתי לעשות הוא לנענע בראשי. אבל חשבתי לעצמי: 'זהו רק היום הראשון שאני מכסה את ראשי, וכבר זכיתי לברכות רבות כל כך מה'!'"

הפאה של מלכה ויקטוריה דוידוב

אורחת קבועה נוספת שזכורה לי מסעודות השבת בילדותי היא ויקי, גם היא יהודייה ממוצא רוסי. תמיד ידענו שהיה לה עבר עשיר ודרמטי, וכשביקשתי ממנה לפרט, היא סיפרה שעבדה עם דוגמניות ועם מעצבים מפורסמים, ופגשה את מלך שבדיה וגם זמרת מפורסמת, ואף הפליגה ברחבי העולם באונייה במסגרת עבודתה.

ואולם ויקי ויתרה על כל זה, והחלה לשמור מצוות ולהשתמש בשמה היהודי.

ויקי, שכעת נקראת מלכה, סיפרה לנו פעמים רבות שהיא חולמת לטוס לכינוס השליחות, שמתקיים מדי שנה, בכ"ב בשבט, בניו־יורק. באחת השנים היא הגשימה את חלומה וטסה. כשהיא חזרה מניו־יורק, סיפרה לנו חוויות מהשהות שלה שם, ובמיוחד סיפרה על האירוע המיוחד הבא:

ביום ראשון בצוהריים, בשלהי כנס השליחות, מלכה מצאה את עצמה באולם אירועים מלא פאות. התברר שב'אוהלי תורה' מתקיימת מכירת פאות גדולה. באותו רגע חשבה לעצמה: 'אני שומרת שבת וכשרות ומתלבשת צנוע, אבל לכסות את השיער? זה לא רלוונטי בשבילי כרגע, כי אני עדיין רווקה. אני גם חוששת מהיום שבו אצטרך להחליט אם לכסות את ראשי. כיסוי ראש פירושו ללכת עד הסוף עם היהדות, ומשם כבר אין דרך חזרה. אינני בטוחה שאהיה מוכנה להתחייבות כזאת אפילו אחרי שאתחתן'.

מלכה הסתובבה קצת באולם והרהרה לעצמה: 'האם יום אחד אכסה את ראשי?' ואז היא פנתה לה' ואמרה:

"אתה יודע שניתקתי קשרים לא מתאימים כשחזרתי בתשובה, ובינתיים לא הצלחתי למצוא את זיווגי. אני עושה את הקפיצה הזו, ומתחייבת לכסות את ראשי כשאתחתן, ואתה צריך לעשות את החלק שלך – ולמצוא לי את זיווגי!" במחשבה זו החלה מלכה להסתובב באולם ולבחון ברצינות רבה יותר את היצע הפאות שעמדו למכירה. ואז ניגשה אליה השליחה בסידני, שרה טובה יפה.

"מלכה"! היא קראה. "את מודדת פאות?! יש משהו שאנחנו צריכות לדעת?"

מלכה ענתה: "עוד מעט יהיה, בעזרת ה'. אני מכינה כלי לברכה".

מלכה מצאה פאה כלבבה – שיער חום, קצר, בדיוק כמו שהיא אוהבת. אבל המחיר שלה היה שמונה מאות דולר, ובארנקה היו רק שבע מאות ושנים־עשר דולר, והם היו אמורים להספיק לה עד סוף השהות בארצות־הברית. "ה'," היא אמרה, "אם הם יסכימו למכור לי את הפאה בשבע מאות דולר, אראה בכך סימן שאני צריכה לכסות את ראשי".

המוכרת סברה שאי אפשר להוריד את המחיר, גם כך ניתנה לכולן הנחה לרגל כינוס השליחות, אבל היא אמרה שתקרא למנהלת. בזמן שמלכה חיכתה למנהלת, היא הפכה את הפאה וראתה שעל התווית כתוב "ויקטוריה", השם הקודם שלה!

כשהמנהלת הבינה שמלכה לא תוכל לקנות את הפאה אם לא תוריד את המחיר, היא הסכימה.

אבל מלכה לא סיימה.

"ה'," היא אמרה. "אני זקוקה לעוד עזרה ממך. מעולם לא מדדתי פאות. איני מבינה בפאות כלל וכלל. אני חייבת לדעת שלושה דברים: ראשית, האם הפאה עשויה משיער איכותי? שנית, האם זהו מחיר טוב? ולבסוף, האם הפאה נראית טוב עליי? אילו רק חברתי הטובה, אסתר ג'ני רוזנסון, הייתה כאן… היא כמו אחותי והיא מבינה בפאות, רק היא יכולה לייעץ לי ולענות לי על שלוש התהיות הללו"…

מלכה סיימה את תפילתה, ולפתע חשה בטפיחה על שכמה. זאת הייתה, מי אם לא, אסתר ג'ני רוזנסון. היא הגיעה לכינוס ממקום שליחותה במוסקבה, עם התינוקת שלה, ברגע האחרון ממש. כשראתה את מלכה באולם, ניגשה אליה לומר שלום.

אחרי ששתי החברות, המתגוררות בשני קצוות שונים של עולם, נרגעו משמחת הפגישה הלא צפויה, אסתר אישרה למלכה ששלושת הדברים שחשובים לה אכן מתקיימים בפאה שבחרה ובצורה מושלמת.

מלכה שילמה על הפאה, ויצאה מהאולם עם קופסה קטנה בידה וכמעט ללא פרוטה. היא חצתה את הכביש לכיוון 770, ונכנסה לחדר השלישי, שהיה ריק באותו זמן. היא הייתה שם לבד. היא ניגשה אל הדלת של החדר של הרבי ולחשה: "זהו, סיימתי, אין לי עוד דרכים להוכיח לקדוש ברוך הוא שאני מוכנה לשמור מצוות בהידור. עכשיו זה התור שלך, רבי יקר, לעזור לחצי השני שלי למצוא אותי, ועכשיו!"

בשעה טובה, בזמן המדויק לה, הקדוש ברוך הוא מילא את רצונה, ונתן לה בעל שומר מצוות. עתה הייתה לה סיבה טובה לחבוש את הפאה שקנתה.

מתורגם מ'נשי חב"ד ניוזלטר'

באדיבות מגזין עטרת חיה