לרישום עכשיו

מהלך היום 09:00–10:00 פתיחת שערים, רישום והתכנסות · כיבוד קל 10:00–11:00 מושב א׳ · סבב א׳ — חמישה חדרים במקביל 11:00–11:30 מעבר בין החדרים · הפסקה וכיבוד קל 11:30–12:30 מושב א׳ · סבב ב׳ 12:30–13:15 הפסקת צהריים · כיבוד צהריים קל 13:15–14:15 מושב ב׳ · סבב א׳ — חמישה חדרים במקביל 14:15–14:45 הפסקה · כיבוד קל 14:45–15:45 מושב ב׳ · סבב ב׳

מושב א׳ · שליחת החינוך סבב א׳ 10:00–11:00 · סבב ב׳ 11:30–12:30 · בוחרות שני חדרים

✦ חדר C6 סדנא כיצד לחיות, ולהיות מחוברת לשליחות שלי? גב׳ רחל חיטריק סדנא מרתקת. בהנחיית גב׳ חנה וולף — מנהלת בית חינוך חב״ד לבנות אשקלון

חדר C5 המורה שאזכור כל החיים… גב׳ נעמי סובול המורה כדמות משמעותית בעיצוב אישיות התלמיד · מייסדת קהילת ׳אהבת עולם׳, מנחת הורים ויועצת בהנחיית הגב׳ רחלי אוחיון — אגף שלהבות חב״ד ברשת

חדר C4 פודקאסט חי אצלנו זה היה אחרת… גב׳ ציפורה וישצקי ונכדתה גב׳ חסי גורליק פודקאסט live על סמכות חינוכית היום ובעבר. בהנחיית גב׳ חנה אברמוביץ׳ — רכזת אגף חינוך יסודי · על יסודי ברשת

חדר C2 להיות חוף מבטחים… גב׳ שרה גוטליב שליחת החינוך כעוגן משמעותי בהתפתחות הילד · פסיכותרפיסטית ומפתחת שיטת ״החממה״ בהנחיית הגב׳ רבקה חביב — מדריכה ראשית אגף גני ילדים

חדר C1 כלים חסידיים מוח שליט על הלב! גב׳ רוחי מיכאלשווילי כלים להתנהלות רגשית חיובית ע״פ חסידות. בהנחיית הגב׳ מושקא ברוד — מנהלת בית חינוך חב״ד לבנות קרית ארבע

מושב ב׳ · השליחות החינוכית סבב א׳ 13:15–14:15 · סבב ב׳ 14:45–15:45 · בוחרות שני חדרים

חדר C6 סדנת משחוק זה משחק ילדים! ד״ר חגי גלנט שיטות משחוק מתקדמות בכיתה · מומחה עולמי למשחוק · סדנא מרתקת ומבוקשת בהנחיית הגב׳ יסכה אליצור והגב׳ רחלי אוחיון — אגף שלהבות חב״ד

חדר C5 סדנה חווייתית רוצה לעשות סצינה?! · דרמה ככלי חינוכי גב׳ אורית חוברי כלים פרקטיים מעולם התיאטרון לעבודה החינוכית · מרצה, כותבת, מביימת ויוצרת תיאטרון בהנחיית גב׳ חנה פלדמן — רכזת אגף יסודי · על יסודי ברשת

חדר C4 אהבה ללא גבולות הרב שלמה ובת שבע שוב סיפורם המיוחד והמרגש על בנם, בעקבות הסרט ״מלאכי״. בהנחיית הגב׳ חני וילנקין — אגף גני ילדים

✦ חדר C2 סדנא צאי מהקופסא! גב׳ אסתי גופין כלים לגיבוש חברתי, היכרות ויזמות בכיתה. בהנחיית גב׳ דבורי קופרמן — אגף שלהבות חב״ד

✦ חדר C1 כלים חסידיים החינוך וההדרכה! גב׳ יפה קדוש כלים פרקטיים יישומיים מתוך מאמר כללי החינוך וההדרכה. בהנחיית גב׳ דרייזי אשכנזי — מנהלת בית חינוך חב״ד רעננה

הגעה וחניה אקספו תל אביב · ביתן 1 · רחוב רוקח 101, תל אביב · חניון אקספו במקום (בתשלום)

מקומך שמור — עד שיתמלא. ההרשמה תיסגר עם מילוי המקומות. נשמח לראותך בין המשתתפות.

להצטרפות –

[email protected]

השלב החשוב ביותר בעבודה עם מאותגרי קשב הוא הגדרת מטרה ספציפית ומגרה, שתעורר בהם רצון להשתמש בכל הכישורים והיכולות הבריאות שה' העניק להם בשפע.

כשיש למאותגרי קשב מטרה כזו, הם מצליחים להתמקד בפעולות הנדרשות להשגתה, להגדיר סדרי עדיפויות, ולדחות סיפוקים מיידיים, שגורמים למוסחות ומפריעים להתמיד בדרך אל היעד.

הגדרת היעד עוזרת להם לנהל את המשאבים הפנימיים. בלי מטרה ברורה הפתיל הקצר שלהם נגמר מהר מאוד. תמיד משהו קורץ להם בדרך – הנאה מיידית, נושא מעניין וכד', ולא נותרות להם אנרגיות להתקדם. לכן הצבת יעד ברור חשובה כל כך, והדגשת הרווחים שמחכים בסוף המסלול מונעת בזבוז אנרגיה מיותר.

הצבת היעד עוזרת להבחין בין עיקר לטפל ולהתמקד בפעולה אחת או שתיים בלבד. אנחנו קוראים לכך באימון "חוק השתיים". אל תדרשו מהמוח יותר משני צעדים משמעותיים. כשמנסים להתקדם בכמה נושאים יחד, לפעמים לא מתקדמים בשום נושא בכלל.

ההבחנה בין "חשוב" ובין "דחוף" עוזרת מאוד בניהול המשאבים. לא תמיד מה שדחוף הוא אכן חשוב. ואם מישהו מתקשר אליי – לא בטוח שהשיחה אכן מקדמת אותי אל המטרה שחשוב לי כל כך לכבוש.

אם איננו רוצים שהאירועים השוטפים והלא מתוכננים בחיינו ישתלטו על סדר היום שלנו, חשוב שנציב מראש יעדים שאנו רוצים להגיע אליהם, ונתקדם לשם מתוך בחירה, ולא רק נגיב למתרחש סביבנו.

שפה חיובית חדשה

חוק המשיכה קובע כי דומה מושך דומה: כל אנרגיה שיוצאת מאיתנו, תחזור אלינו. אם נשדר תדר שלילי – זה מה שנקבל, ולהפך. ולכן המטרה הראשונה שלנו, גם במצבי קושי ואתגר, היא אחת: שמירה על אנרגיה חיובית.

המוח שלנו גמיש להפליא. מה שאנחנו מתכנתים לתוכו, חוזרים עליו ומעודדים אותו – הופך לטבע שני ומנהל אותנו. לכן, כדי להטמיע את השפה החדשה הזו, חשוב לעצור את האוטומט ולא לאפשר לדפוסי חשיבה שליליים להשתלט עלינו. ברגע שנחליף אותם בעקשנות באמונות וברגשות חיוביים, המגנט הטוב הזה ימשוך אליו עוד טוב, כמו אור קסום המושך אליו פרפרים.

יש כלל בתכנות שנכון גם לאימון: "מה שאתה מחפש – זה מה שאתה מוצא". חפשי את החיובי: את ההנאה הקטנה, את המחמאה שיכולה להיטיב עם מישהו (או עם עצמך), את הנס שבשגרה, שהוא כמו משב רוח נעים.

כשהתודעה שלנו משתנה, האנרגיה החיובית הזו הופכת למדבקת בבית ובכיתה: "מי הכי זריז אצלנו?", "בואו נראה מי זוכרת?", "אני מחפשת בת עם לב טוב ואחריות". כשנסמן את היעד הזה – כל הטוב יימשך אליו.

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע – וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".

אם נציב יעדים, נהפוך את החולשות לעוצמות גדולות, שיובילו אותנו ואת תלמידותינו בצעדי ענק קדימה. ולפעמים תלמידה אחת עוצמתית שהפכה מנטל למנהיגה חיובית שווה השקעה לטווח הארוך. אשרייך שאת מגדלת אריות!

ריקי שפיצר – יועצת חינוכית MA ומאמנת מומחית לקשב ותקשורת, מנהלת "פוטנציאל":

moc.liamg@4799238

rikispitzer.minisite.ms/adhd

באדיבות מגזין עטרת חיה

כשיפי הכירה את מיכל בהשתלמות, היא הרגישה בשמיים. מיכל הייתה החברה הכי מפרגנת, עוטפת ומבינה שהייתה לה אי פעם. היא שלחה לה הודעות חמות, קנתה לה מתנות קטנות ותיארה אותה כ"נפש התאומה" שלה. יפי הרגישה שזכתה במתנת חיים.

אבל אז, לאט ובלי ששמה לב, משהו השתנה. זה התחיל מהערות קטנות ועוקצניות במסווה של הומור או דאגה כנה – על הדרך שבה יפי מגדלת את ילדיה, על הבחירות שלה ועל המראה שלה. כשיפי ניסתה להגיד בעדינות שנפגעה, מיכל ביטלה מייד את דבריה: "אויש נו… אי אפשר לצחוק איתך, את פשוט רגישה מדי". זה התפתח והתעצם עם הזמן. השיא הגיע כשיפי שיתפה אותה בדמעות בתחושותיה הקשות, אבל מיכל קטעה אותה בקרירות, העבירה את הנושא לבעיות של עצמה, בהשאירה את יפי עם תחושת אשמה על כך שהעמיסה עליה. עם הזמן יפי מצאה את עצמה מרוקנת, מטילה ספק בחושים של עצמה, ומנסה כל הזמן לרצות את מיכל, כדי לקבל בחזרה את החברה האהובה שהייתה לה לפני זמן לא רב.

הסיפור של יפי מדגים שלב אחר שלב דינמיקה הרסנית של קשר רעיל, ובספרות המקצועית יש לתופעה הזו שם.

תמיד צודקים

סביב המושג "נרקיסיזם" יש לא מעט מידע מוטעה. לא כל ההסברים נכונים, ולא כל העצות מדויקות. מכיוון שנחשפתי מקרוב להפרעה האיומה הזו, וגם ראיתי את הנזקים שנגרמים לנפש ולגוף כשאין מודעות לנושא הכאוב, החלטתי להנגיש את הנושא לציבור הקוראות (סימני הנרקיסיזם – ראי מסגרת).  

נפתח בכך שהנרקיסיסטים בטוחים שהם תמיד בסדר גמור, הטובים והצודקים, ולכן אינם מסוגלים לערוך חשבון נפש אמיתי, ובדרך כלל אפילו לא יפנו לאבחון… אם תנסי להתעמת איתם בעקבות עוול שהם עשו, הם יכחישו. אם תבואי מוכנה ותציגי הוכחות שאי אפשר להכחיש, הם יעברו ל"את לא הבנת" – ויזדרזו להעניק פרשנות משלהם לסיטואציה, יעוותו את הדברים, ויוכיחו שאת דרמטית מדי, עושה עסק מכל דבר או לוקחת דברים מדי ברצינות. הם בסך הכול התכוונו לטובתך, למה קשה לך להבין זאת?!

אם תמשיכי להתווכח, הם ינקטו את שיטת "תראי ציפור". במקום לענות עניינית ולקבל אחריות על הנעשה, הם יסיחו את דעתך בדיוק כמו שהיית נוהגת, לו ילדך היה משתולל ברחוב, והיית מנסה להסיח את דעתו… הם ידברו על דברים אחרים, בדרך כלל דברים חמורים שקרו להם, כדי שיהיה לך לא נעים לעצור אותם ולהחזיר אותם לנושא השיחה המקורי.

למשל, החברה הנרקיסיסטית תספר כמה היא סובלת מבעיה בריאותית לאחרונה, כמה היא דואגת לילד שלה שאולי על הרצף, וכמה קשה לה כשבת משפחתה מאושפזת בימים אלה. ואת תהיי חייבת לקבל עלייך את תפקיד האמפתית בשיחה, להקשיב ולהשתתף בצער. כך הנושא שבאת איתו מלכתחילה נשכח, והתלונה הצודקת שלך נדחקת לצד. הצעד הזה גם גורם לך להרגיש אשמה. היא בעצם אומרת לך: איך את באה אליי בטענות שוליות וקטנוניות כל כך, כשאני מתמודדת עם דברים קשים כל כך? זה יוצר ערעור פנימי, וזו תחושה קשה.

האמת היא שאת בסדר לגמרי. בכל מערכת יחסים, זוגית, הורית, חברית או בין קולגות, לגיטימי מאוד לבוא לזולת ולומר בצורה מכובדת: "מפריעה לי התנהלות מסוימת שלך", או: "נפגעתי כשאמרת כך וכך". פנייה כזו מעידה שאת אדם מודע ובוגר, שחשוב לך הקשר, ושאת מעוניינת לנסות לפתור עימותים בדרכי נועם, במקום לשמור טינה בלב. העובדה שזו שמולך אינה מסוגלת להתמודד עם ביקורת או לקבל עליה אחריות מעידה עליה יותר מאשר עלייך. הודאה בטעות וקבלת אחריות הן תכונות מהותיות, חלק מרכזי במצוות התשובה.

הניסיון להפוך את הקערה על פיה בכל פעם שאת מנסה להציב גבול הוא רק ביטוי אחד, קטן וחמקמק, מתוך דינמיקה רחבה ורעילה. בקשר עם אישיות נרקיסיסטית חוקי המשחק משתנים כל הזמן, והקשר נע בתוך מעגל קבוע שמתוכנן היטב (גם אם באופן לא מודע).

השלבים המרכזיים בקשר

הבה נחזור רגע לנקודת ההתחלה. כשאת פוגשת נרקיסיסטית, בתקופה הראשונה תרגישי שהכול טוב מדי ושהקשר מושלם, ממש נפש תאומה. היא תיתן לך הרגשה שהיא מבינה אותך כמו שאיש לא הבין אותך בעבר. היא תשקיע בקשר מאוד, ותיתן לך תחושה שלא פגשה בעבר מישהי נהדרת כמוך. תחושי אושר, תרגישי שמצאת חברה הכי טובה שאפשר (כל זה מתקיים גם בזוגיות).

אך פה מסתתר דגל אדום שכדאי לשים לב אליו: בקשר הזה הכול קורה מהר מדי, והוא נעשה אינטנסיבי עוד בהתחלה. חשוב לזכור שקשר בריא נבנה לאט לאט, לא מייד חולקים סודות אישיים מאוד, לא מייד מופיעים גילויי חיבה שמתאימים לשלב מתקדם יותר בקשר, לא מייד מדברים ונפגשים הרבה כל כך. (אצל חתן וכלה או נשואים טריים יש משיכת הלב, וזה אחרת. בזוגיות יש סימנים אחרים שיכולים לרמוז על נרקיסיזם.)

הנרקיסיסטית מצידה מאמינה שמצאה את האדם המושלם שיספק לה את צורכי האגו הבלתי נגמרים שלה, הערכה, הערצה וכבוד ללא הגבלה.

בשלב הבא, לאחר שלב "הפצצת האהבה" שנתן לך הרגשה טובה כל כך, מגיע השלב של הפחתת ערך. את "בכיס שלה", ופתאום היא מגלה שאת לא בן אדם מושלם, כמו שהיא חשבה. כי מה לעשות, נבראת אדם ולא מלאך. והיא מתחילה "להעניש" אותך על זה באמצעות זלזול, השפלה והקטנה. את תספגי ביקורת כמעט בכל פעם שתעשי משהו או תחווי דעה. היא תזלזל בך הרבה פעמים כאילו "בצחוק". ואם תביעי מחאה, התגובה תהיה: "אוי, את כל כך רגישה, אי אפשר לצחוק איתך". היא תזלזל ברגשות שלך ותכחיש אותם.

בשלב הזה לא תביני מה קורה, ובצדק. בקשר בריא ונורמטיבי דבר כזה לא אמור לקרות. את תתגעגעי מאוד למה שהיה בהתחלה, להרגשת השלמות שהייתה, לתחושה שמעריכים אותך ומשקיעים בקשר איתך. משום שאת אמפתית, בעלת מצפון ומודעת, ככל הנראה תאשימי את עצמך. תנסי לחשוב במה שגית, מה אמרת או עשית שפגע בה כל כך, וגרם לה להתנהג כך. האמת היא שאת בסדר, ולא עשית שום דבר רע. גם אם עשית טעות כלשהי, זה אנושי, טבעי ונורמלי. כולנו נופלים וטועים, ולא מגיע לנו להיענש על כך באכזריות.

מכיוון שתרצי לחזור לקשר הטוב שהיה בהתחלה, תנסי לרַצות את הנרקיסיסטית ולהתאים את ההתנהגות שלך לדרישות שלה.

ברגע שתתחילי לתהות, להתנגד, לשאול שאלות או להציב גבולות, הנרקיסיסטית תחזור לשיטת הפצצת האהבה, כדי להחזיר אותך לקשר. את תחזרי בשמחה, כי הנה חזרה התחושה הטובה. הספקות ייעלמו, את תסבירי לעצמך שזו הייתה תקופה קשה שחלפה.

לאחר מכן הכול יקרה שוב. זהו מעגל שחוזר על עצמו.

הקטנת הזולת ומחיקת רגשות

השלב המתקדם יותר נמצא כבר במחוזות של הכחשת רגשות, מניפולציה פסיכולוגית והתעללות רגשית.

כדי להבין את המושג החמקמק הזה, נתבונן לרגע בדמותה של דיני.

דיני עובדת במשרד נחשב, ולאחרונה היא עבדה על פרויקט גדול, השקיעה בו את הנשמה, הגדילה ראש וחשבה על כל פרט קטן. ואז הגיעה נעמה, הקולגה שלה, העיפה מבט חטוף בתוצר המושקע, והצביעה ביובש על טעות הקלדה קטנה בשולי הדף.

דיני נפגעה עמוקות. היא תהתה בכאב: 'האומנם נעמה אינה מסוגלת לראות את ההשקעה העצומה שלי? להחמיא? להעריך?' אך כשדיני אזרה אומץ וביטאה את העלבון שלה – כלומר, העזה להביע רגש טבעי – התגובה שקיבלה הייתה מקטינה ומזלזלת: "אוי, דיני, איזו רגישה את. באמת נעלבת מהערה כזו קטנה? תתבגרי כבר".

מאחורי תגובה כזו מסתתרת אמירה: העלבון שלך אינו לגיטימי. ולא רק שהוא אינו לגיטימי, הוא כביכול מוכיח שאינך בוגרת די הצורך.

כשהתנהלות כזו חוזרת על עצמה, קורים שני דברים: ראשית, הקורבן מתחילה לפקפק בעצמה ובשפיותה. היא חושבת: 'רגע, אולי אני באמת מגזימה ונעלבת מהר מדי מכל דבר?' אבל העלבון עדיין שם, חי וקיים, ובצדק. אנושי ולגיטימי לצפות להערכה על מאמץ והשקעה. שנית, אחרי שמקרים כאלו חוזרים על עצמם שוב ושוב, הקורבן מתחילה לחשוש להביע כל רגש. היא כבר יודעת שהיא תיתקל בחומה של לעג והכחשה – הלוא היא הגזלייטינג. זה שלב שבו היא כבר עושה לעצמה גזלייטינג מבפנים: בכל פעם שהיא נפגעת או כועסת, קול פנימי מושתל מסביר לה כמה הרגש שלה לא נכון, מוגזם, או מעיד על מידות רעות.

האמת היא שכל רגש הוא לגיטימי. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו עם רגשות לא כדי שנכחיש אותם ונתעלם מהם. אכן, לא ראוי להיגרר אחרי הרגש להתנהגות שלילית. לא מתאים להתעלם מאדם שנפגעתי ממנו, או לפגוע באדם שגרם לי לכעוס. אך להרגיש מותר. ספר התניא מלא בעצות כיצד להתנהל נכון עם רגשות, ואין שם שום הנחיה להכחיש את הרגש או להלקות את עצמנו כי הוא עלה. רגש הוא דבר טבעי וכך נבראנו.

הזמן להציב גבולות

אז מה עושים?

תחילה שבי עם עצמך, עם משפיעה או עם אשת מקצוע והגדירי לעצמך איזה יחס את מוכנה לקבל ואיזה – ממש לא. לאחר שהגדרת גבולות, עלייך להציב אותם בפועל. איך זה נראה? בכל פעם שהנרקיסיסטית מדברת אלייך בצורה לא מכבדת או מזלזלת, את אומרת בטון רגוע ובלי להביע רגש: "אני לא מוכנה שידברו אליי כך". אם היא מגיעה אלייך בטענות בלתי מוצדקות או בדרישות לא הגיוניות, את עונה: "אני מצטערת לשמוע שאת חושבת ככה. אני לא מסכימה". או: "אני לא יכולה לעשות את מה שאת מבקשת". ככה. בלי הסברים, בלי להתנצל ולהצטדק, ובלי רגש.

זאת מדוע? משום שברגע שאת מתחילה להסביר או להתנצל, את פותחת פתח בעבורה להיכנס איתך לוויכוחים אין־סופיים, שבהם היא תעשה מניפולציות רגשיות, תלחץ לך על נקודות רגישות ותעורר לך את המצפון כמה שיותר. נרקיסיסטים טובים מאוד בהפעלת לחץ רגשי מניפולטיבי. כמעט בלתי אפשרי לצאת מזה בלי סערה רגשית, וכידוע, פעולה מתוך סערה רגשית בדרך כלל אינה מומלצת.

נוסף על כך, אם את מביעה רגש תוך כדי הצבת גבול, את בעצם נותנת לה מידע רגשי עלייך. זאת אומרת שהיא לומדת אותך, לומדת על רגשותייך ועל עוצמתם, ומגלה מה מפעיל אותך. ובכל המידע הזה היא משתמשת כדי להפעיל עלייך את הלחץ.

קשה מאוד לעמוד מול אישה שאת בקשר קרוב איתה ולהציב גבול בלי להביע רגש ובלי להסביר הסברים. ההמלצה היא לעשות את זה אחרי שיחה טובה עם מטפלת או עם מישהי חכמה שמבינה בנושא – חזקי את הגבולות הפנימיים שלך, כדי לעמוד מולה כשאת מחוזקת מבפנים.

עם זאת, השתדלי להיות מאלו ש"שומעים חרפתם ואינם משיבים". כשאת מגיבה להערותיה הפוגעות מתוך עלבון, אכזבה או כעס, את נותנת לה דלק להמשיך. כשאת שותקת, היא מאבדת עניין בהדרגה. מכיוון שקשה לעמוד במקום שבו משפילים ומעליבים אותך, כדאי לצמצם קשר ושיחות עד כמה שאפשר, בשביל הבריאות הנפשית שלך.

חזקי את עצמך, בלי קשר אליה. עשי דברים שעושים לך טוב, פתחי תחביבים, היפגשי עם חברות שנחמד לך איתן. למוח שלנו יש נטייה להתעסק הרבה במחשבה על מה שקורה; לנתח את הדברים, לחשוב עוד ועוד, לנסות להבין. הרבה פעמים הדברים הלא טובים בקשר באמת מתעתעים ולא ברורים. בקשרים כאלו הרע תמיד עטוף במסווה של טוב, של דאגה, של הבעת חיבה מדי פעם, של שכנועים שרוצים בטובתך. וזה באמת מבלבל מאוד ושואב את המוח ואת הנפש. לכן כדאי להתעסק בעוד פעילויות ולפתח עוד קשרים, כדי שהקשר הזה לא ישאב אותך כל כך.

ועוד משהו: הכי נורמלי, הגיוני וטבעי שתרצי צדק, ותשתוקקי להוציא את האמת לאור. אולי אפילו יהיו בך זעם ורצון לנקמה. זה בסדר, כל עוד אין מימוש של התחושות הללו. לכולנו יש נפש בהמית, והפגיעה פה היא באמת קשה. אם אין תחושות כאלו, זה מדאיג. אז קודם כול, קבלי וחבקי את כל התחושות של הזעם והעלבון על מה שקרה ואת הרצון שלך לראות אותה משלמת על מעשיה, או לפחות להביא לידיעת העולם מה קרה פה. (כי לרוב נרקיסיסטיות מראות צד מקסים, טוב לב וכריזמטי כלפי חוץ, ורק מאחורי דלת סגורה הן עושות את כל מה שתואר לעיל.)

העבודה היא להבין שהקלישאה: "עדיף להיות חכמה מצודקת", נכונה פה ביותר. את יכולה להתווכח, לריב, לנסות לספר, להראות מה קרה. אבל אז את: א. עושה בדיוק את מה שהיא רוצה – פועלת מתוך רגשות עזים. ב. משקיעה אנרגיות בפעולות חסרות תועלת במקום להשקיע בעצמך ובשלוות הנפש שלך.

ולמה המאבק על הצדק חסר תועלת? משום שאמת אינה מעניינת נרקיסיסטיות. הן תמיד יעוותו ויסלפו אותה כך שהן יצאו הצודקות, וכולם ובעיקר את יצאו האשמים. אני מניחה שמי שקוראת עכשיו את השורות הללו וחווה את זה מהנהנת בהסכמה בראשה.

גם לנסות לשכנע אחרים בצדקתך לא תמיד יועיל. לפעמים אנשים יראו את האמת מעצמם. אבל הרבה פעמים את והיא נלחמות "מי מספרת את הסיפור טוב ומשכנע יותר", ובזה הנרקיסיסטים לרוב מנצחים. הם שחקנים טובים מאוד, ויודעים להציג את הצד שלהם בצורה משכנעת – להפוך את עצמם לקורבן ולתאר בפאתוס כמה הם סבלו ממך – וזו מלחמה אבודה מראש.

לתת חמלה במקום הנכון ובמידה המתאימה

אני רוצה לסיים בנימה מעודדת של תיקון.

באנו לעולם לעשות טוב. אם את קורבן או היית קורבן לקשר נרקיסיסטי מכל סוג שהוא, זה לא אומר עלייך שאת אשמה, שאת לא בסדר, שאפשרת את זה, או שאת לא חכמה מספיק ולכן לא זיהית את זה. ההפך הוא הנכון.

בדרך כלל, נרקיסיסטים נמשכים לטיפוסים אמפתיים – לאנשים סובלניים וסבלניים, עם הרבה יכולת הכלה, לב טוב במיוחד, חמלה לאחרים, ואמונה בטוב שבבני האדם. הם באמת מאמינים שאם רק יחמלו מספיק וייתנו אהבה, האדם שמולם ישתנה, והנרקיסיסטים מנצלים את זה. כמו כל דבר בעולם שיש בו טוב ורע, גם בתכונות היפות והנהדרות הללו יש רע כלשהו – הגעה למקום של חסד בלתי מתוקן, של נתינה מעצמי בלי גבול, עד כדי מחיקה עצמית וקבלה של יחס פוגעני.

אם את שם או היית שם, דעי שאת אישה בעלת תכונות אופי מיוחדות וחזקות. אחרי שתצאי משם ותעשי עם עצמך עבודת עומק, תלמדי להיות בחמלה נכונה כלפי האחר, אך להציב גבולות בנועם; לחוש את הכאב של הזולת, אך לא לחוש חייבת "להציל" אחרים מהכאב שלהם. תוכלי לבחון עם עצמך כמה חמלה, הקשבה וסיוע את מסוגלת לתת בלי לאבד את עצמך. אם תעברי תהליך כזה, תהפכי להיות אדם חזק מאוד, עם אישיות בנויה לתלפיות עם גבולות בריאים ומתוקנים.

ההתפכחות מהקשר הזה קשה וכואבת, אך משתלמת. כך מגיעים לגאולה עמוקה מאוד.

____________

חלי לבקובסקי – מורה לחינוך מיוחד ומאמנת רגשית שמתמחה ביציאה מקשרים רעילים: 0515051445

באדיבות מגזין עטרת חיה

נקודת המבט שלי:

אני זוכה לקום בכל בוקר לשליחות של חיבור לבבות. דרך הארגון "נפלאות גיבורות" אני מלווה אלמנות בגיל השלישי ומעניקה להן בית של חברות וצמיחה. לצד זה אני מרצה ומלווה נשים מכל המגזרים בעזרת כלים מתוך שיטת אית"ן, על פי התניא, כדי לגלות את הכוחות שהקדוש ברוך הוא הטמין בהן. אני מאמינה שכל אישה היא שליחה, אך לפעמים היא צריכה שמישהי תראה אותה באמת ותאמין בה, כדי שהיא תתחיל להאמין בעצמה.

איך הרבי היה מסתכל?

אני פוגשת את הרבי מה"מ בכל פעם שאני בוחרת לראות את הנשמה לפני הסיפור. אני חווה את זה בכיתות שאני מלמדת במרחבים ליטאיים, כלל־חסידיים ודתיים־לאומיים. כשהאסימון נופל לנשים שבעבר לא הכירו את חב"ד, והן מתמלאות התפעלות והערצה ל'מבצעים' של הרבי, זה מעורר השראה. הרבי מלמד אותנו להביט על כל יהודייה מתוך אמונה בכוחותיה. כשאני יושבת עם אלמנה שמרגישה בודדה או עם אישה שמחפשת כיוון, אני שואלת את עצמי: איך הרבי היה מסתכל עליה? מה הוא רואה בה? המחשבה הזו מכוונת אותי שוב ושוב.

מקרה שריגש אותי

 לאחרונה אחת האלמנות מבני ברק חיבקה אותי ואמרה: "לפני שהגעתי לכאן הרגשתי שאני רק שורדת. היום אני שוב מחכה למחר". המשמעות והשייכות שחזרו לחייה הן הנס האמיתי. בנופש האחרון שלנו בכינר פגשתי את שולה עם בעלה הטרי. שולה, אישה חרדית מבני ברק, התאלמנה לפני עשור, ולפני שלוש שנים יצאה באומץ למסע של "נפלאות גיבורות" לרבי, שם התפללה מעומק הלב לפרק ב'. כשהיא התקשרה לבשר לי שהיא מתחתנת ונקבה בתאריך – י"ד בכסלו, מעיניי זלגו דמעות. באותו רגע הבנתי מחדש שהשליחות היא להדליק עוד אור קטן, עד שהלב שוב מאיר.

פתגם שמניע

המשפט שמלווה אותי במיוחד הוא: "אישה משנה סביבה". במשך שנים חשבתי שהשליחות שלי היא רק בעשייה הגדולה בחוץ – להקים ארגון, להרצות ולהוביל מיזמים. אבל דווקא בתקופה האחרונה הקדוש ברוך הוא מלמד אותי שיעור חדש.

החלטתי להפחית מהעשייה בחוץ כדי להיות נוכחת בבית אימי בראשון לציון, לאורך ימים ושנים. פשוט להיות איתה, להקשיב ולעזור (ופשוט זה לא…). בעידן שבו הנייד גונב לנו את החיים, אני מגלה שלפעמים אחת השליחויות הגדולות היא להניח את הטלפון בצד ופשוט להיות. אישה משנה סביבה לא רק על במות; היא משנה את העולם גם כשהיא ממלאת את הבית באהבה ובכבוד להורים. המעשים הקטנים שאיש אינו רואה הם שמאירים את הסביבה כולה.

התמונה שלי:

התמונה היקרה לי מכול היא התמונה שלי עם הרבי כשהייתי נערה בת 15, כשזכיתי לקבל דולר לברכה. מבחינתי, באותו מעמד קיבלתי שליחות. בכל פעם שאני מביטה בתמונה, אני פוגשת מחדש את המבט של הרבי – מבט שרואה את העתיד ומבקש מאיתנו להיות מנהיגות ומשפיעות. כשאני עומדת מול נשים, מרצה או מלווה אלמנות, אני מרגישה שאני ממשיכה למלא את הבקשה שבמבט הזה. התמונה הזו מזכירה לי בכל יום שלא שואלים אם אני ראויה, אלא איך אני יכולה להוסיף עוד אור בעולם.

באדיבות מגזין עטרת חיה

הכנס הארצי ה־63 של נשי ובנות חב"ד בסימן: *"אחותי את"*

*הצטרפות לקהילת הווצאפ נשי ובנות חב"ד*
https://chat.whatsapp.com/GztAr9WPp3gFdjoF8p0nHF 

`למתמודדים כי סדנא דארעא חד ולא חד הוא`

שִׁיר שֶׁל יוֹם #295

*בְּטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן*

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

יְדִיעָה וּבְחִירָה

אֵין כָּל סְתִירָה

עֲמֻקָּה הַסְּבָרָה

וְלַשֶּׂכֶל לֹא חָדְרָה

וְיֵשׁ נוֹרָא עֲלִילָה

שֶׁעַל חוּטִים אוֹתִי תָּלָה

בִּשְׁבִיל דַּרְגָּה נַעֲלָה

מְאַרְגֵּן לִי נְפִילָה

הָאֱמוּנָה טְהוֹרָה

כָּל אָדָם נִבְרָא

טְבוּלָה רַאסֶה צְחוֹרָה

לַטּוֹב וְלָרַע

וְגַם אִם יֵשׁ נְטִיּוֹת

הוֹרְמוֹנִים וּבְעָיוֹת

הוּא חָפְשִׁי לִהְיוֹת

צַדִּיק שֶׁל שַׁ״י עוֹלָמוֹת

וְלַמְרוֹת שֶׁכָּל זֶה נָכוֹן

בְּטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן

בּוֹרֵא כָּל עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן

מַכִּיר בַּקֹּשִׁי בַּחֹסֶר שִׁוְיוֹן

לְאֶחָד קַל אֶת כֻּלָּם לֶאֱהֹב

הַשֵּׁנִי לֹא מַצְלִיחַ לַחֲשֹׁב

אֶתְגָּרִים נַפְשִׁיִּים יֵשׁ לָרֹב

כֻּלָּנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת טוֹב

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/KGtZZPuzbiqI4oq4BeVHFW?mode=gi_t

הכנס הארצי ה־63 של נשי ובנות חב"ד בסימן: *"אחותי את"*

*לרכישת כרטיסים*

https://tickchak.co.il/109652

*הצטרפות לקהילת הווצאפ נשי ובנות חב"ד*

https://chat.whatsapp.com/GztAr9WPp3gFdjoF8p0nHF 

לקראת חודש הרחמים והסליחות

לגברת יונה יש חולשה פנימית, או צורך נפשי פנימי

(מחק את המיותר),  להציץ ב…משקופים ולראות אם הותקנה שם מזוזה, (כשהיא שומעת שמישהו לא מרגיש טוב).

היא כמובן לא נולדה עם התכונה הזו. זה תהליך הדרגתי שעברה בנסיבות חייה, לא מתוך בחירה אישית, אלא מתוך כורח החיים…

היו אלה סיפורים רבים, שקראה על ניסיונות בריאותיים שעברו אנשים. ועל תשובות שקיבלו יהודים על מכתבים שכתבו לרבי מליובאוויטש. רבות מהתשובות היו קשורות בנושא… בדיקת תפילין ומזוזות.

לאחרונה גב' יונה השתתפה במיצוות ניחום אבלים. היה זה יום קייצי חם במיוחד, והיא השתוקקה ללגום מים…אלא שלא רצתה לשתות בבית האבלים. להיות חס ושלום בבחינת "מקבל" מהאבלות. היא ראתה אשה נוספת בבית האבלים, שהינה שכנה המתגוררת באותה כניסה. היא ניצלה את ההזדמנות ופנתה לאשה בלחש, וביקשה ממנה להגיע אליה בתום מיצוות הניחום, כדי לשתות כוס מים. האשה הסכימה בחיוב, בקלות ובסבר פנים טובות.

כשסיימה את הביקור בבית האבלים, עלתה לשכנה שפתחה לה את הדלת במאור פנים.

גברת יונה חיפשה איזה רעיון רוחני כדי לגמול טובה לשכנה הטובה, שכיבדה אותה בכוס מים בשעת לילה מאוחרת.

הן ישבו בסלון הדירה, וכמינהג נשים, התפתחה שיחה ביניהן. גב' יונה שמעה שאחד מהילדים אינו חש בטוב. גב' יונה התקדמה לכוון המירפסת והיא ראתה לתדהמתה, שהמשקוף של פתח המירפסת חשוף ולא קבעו שם מזוזה.

כשעוררה את בעלת הבית על כך, נישאלה האם במירפסת צריך מזוזה ? היות והמירפסת מאד קטנה , וגם לשכנים…. אין מזוזה במירפסת !..

גברת יונה אספה את כוחותיה כדי להסביר ולשכנע שחייבים לקבוע מזוזה כשרה בכל חדרי הדירה ( פרט לחדר השרותים והרחצה).

ברוך השם הדיון הסתיים בהסכמת השכנה לשאול את בעלה למחרת. ב"ה הבעל הסכים, ( אך לא בקלות…).

הוא התקין מזוזה כשרה ומהודרת במשקוף של פתח המירפסת, ואת שאר המזוזות שלחו לבדיקה.

ב"ה חלה הטבה אצל הבן והאמא קיבלה על עצמה עוד החלטה טובה. להגיד לזכות בני מישפחתה את הפרקים האישיים בתהילים, המתאימים לפי הגיל. כעצת הרבי מליובאוויטש בשם הבעל שם טוב הקדוש.

כשחשבה על השתלשלות האירועים, ועל ההשגחה הפרטית שהיתה לה, התרגשה מהנסיבות שהובילו, כאילו באקראי, שביקור בבית אבלים יוביל במפתיע לביקור בבית נוסף, כך שבעוד פתח של מירפסת בבית יהודי תותקן מזוזה כהלכה.

אנחנו נמצאים בחודש מנחם אב. חודש אלול "קורץ" לנו. זו הזדמנות להיזכר בבקשת הרבי לבדוק תפילין ומזוזות בחודש אלול , כשהוא מסביר שזה כמינהג "המטה אפרים", בכל שנה ושנה מחדש.

בבירכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל בית ישראל.

שמעה מכלי ראשון,

טמה חורושוכין

בעוד שרבים נוטים להדגיש את ה"דודי לי" – ההמשכה וההתעוררות מלמעלה, הלחן של תמי ברנדווין שם את הדגש הבלעדי דווקא על החלק הראשון: "אני לדודי". השיר נולד מתוך התבוננות בעבודת השם ובתורת החסידות, המלמדת כי התענוג הגדול ביותר של הקדוש ברוך הוא מגיע דווקא מתוך עבודת "התחתון". השיר מבטא בצלילים את הכמיהה של הנשמה הגשמית לפעול בעולם הזה, להאיר אותו, ולממש את התכלית שלשמה נבראנו – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

להאזנה לחצו כאן