לקראת חודש תשרי יצאה משפחת שושני מצפת לשליחות בניו-זילנד. מענדי וחיה מושקא יצאו יחד עם שתי הבנות הקטנות כדי להביא את אור היהדות לאלפי יהודים החיים במדינה המרוחקת: כדי שעוד יהודי ישמע תקיעת שופר, יברך על ד' מינים ויזכה לשבת בסוכה.
כשבועיים לאחר שמחת תורה אירעה תאונת דרכים בה נפצעה חיה מושקא באורח קשה. לאחר 24 שעות שבהן נלחמו הרופאים על חייה היא נפטרה והותירה את משפחתה המומה וכואבת.
הלב נקרע!
לזוג הצעיר לא היה כל מקור הכנסה והמשפחה נותרה כעת ללא משענת. על הכאב העצום והקושי הנורא של האב הצעיר והיתומות הקטנות נוסף קושי קיומי כפשוטו! לולא עזרה מהירה יהיה להם קשה שבעתיים להתרומם מאסון כזה כבד.
אחים, חסידים – כולנו חייבים לעזור למשפחה היקרה בכל מה שניתן וגם מעבר, כדי להקל עליהם ולו במעט בתקופה הקרובה. וה' הרחום ישיב לכל אחד מידו הפתוחה והרחבה.
לא מתעלמים מהכאב העצום – לתרומה לחצו כאן
לרישום
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfvfyQVl2QpYcYRBD-W6-vKVLOJUIGbZSbdvjw7l-mHQNGBxw/viewform
"…את חייבת לחזק אותנו, תכתבי פוסט אמונה🙏🏻" – כך השבוע אמרו וביקשו כמה חברות.
ואני חושבת איך אוכל לחזק אחרים? והרי אני כל כך מרוקנת, כל כך מרוסקת
-כואבת עם כל עם ישראל
-משתדלת בין לבין להתפלל
-מנסה להניח את הראש במקום
השכל ממאן לקלוט מצב כואב ואיום.
והרגש שמחלחל לכל הגוף…
יותר מתמיד חייבים משיח דחוף!
אז באמת איך מחזקים ביטחון?
איך ממשיכים לפרסם בגאון אמונה של שנים?
כן אמונה היא (בעיקר) כשלא מבינים.
אולי הפעם את יכולה לחזק אותי?
ולספר לי שה' משגיח, ה' איתי.
אשמח להיטען ממך בכוח
ואתאמץ באמת לבטוח
ולשנן לעצמי, שהגאולה קרובה מתמיד.
מחכה לקרוא ממך, וגם ממך.
כשאנחנו יחד הכוחות שלנו חזקים יותר.
אוהבת, שרה
סיפור אמיתי, מפעים ו"טרי" ששמעתי מכלי ראשון.
חברתי נסעה "כטרמפיסטית" ברכב למחוז חפצה. במהלך הנסיעה, כהכרת הטוב, היא זיכתה במתנה, את כל בני המישפחה באותיות בספר התורה. מבצעי הקודש של הרבי מליובאוויטש. הן ב"ספר התורה של ילדי ישראל", והן ב"ספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל".
כשהגיעה למחוז חפצה, נטרקה על כף ידה הדלת האוטומטית של הרכב. הכאבים היו כל כך חזקים, שהיא צעקה באופן בלתי נשלט מכאבי תופת שליפפו את ידה.
הנהג יצא מהרכב בריצה ופתח את הדלת מבחוץ, כדי לשחרר את היד. היא ביקשה בספונטניות מעומק ליבה מהקדוש ברוך הוא. שהזכות שקנתה זה עתה אותיות בספרי התורה, עבור בני המישפחה, תעמוד לה להינצל מריסוק כף היד.
בהשגחה פרטית הרכב עצר ליד תחנת דלק. היא התמלאה בתחושת רגיעה וביטחון, שהשם דואג לה. היות והרכב עצר בדיוק ליד חנות תחנת הדלק, בה קנתה שקית ענקית של קוביות קרח, להרגעת הכאבים ביד.
היא החליטה להשאר במקום עד שיוקל לה. ובזמן הזה,
תזכה גם שם יהודים, באותיות בספרי התורה המיוחדים.
לפתע נישמעה אזעקה. התקפת טילים מעזה. היא החליטה לא לשנות את התוכנית.
במשך שעות רבות, כשהיד נתונה במים הקפואים, זיכתה את באי התחנה באותיות בספרי התורה המיוחדים.
אחד הנהגים שהגיע לתדלק, זיהה אותה וסיפר לה, שהיא כבר רשמה אותו ואת כלתו דאז (כיום אשתו) באות הנ"ל.
היא התרגשה מאד וראתה בזה עידוד מהשם, להמשיך ולאזור כח לעסוק במבצעי הקודש של הרבי.
כאשר הגיעה למרכז לרפואה דחופה הבחינה, שהצוות רובו ככולו ל"ע, אינו מבני עמנו. לכן הסבירה על בקשת הרבי, שיקיימו שבע מיצוות בני נח, "רגע של שתיקה" , ונתינת צדקה.
הרופא שהקשיב בריכוז , פנה לפתע לכל אנשי הצוות, והזמין אותם בלבביות להצטרף ולשמוע מקרוב את הנאמר. לתדהמתה הם נענו להזמנתו, ונוצרה במיסדרון התקהלות, כשהם מקשיבים לדבריה. זה היה מחזה סוריאליסטי מאין כמוהו.
לשם הדגמה, היא נתנה לרופא במתנה מספר פרוטות, וביקשה שישלשל לשקית צדקה, שהיתה עמה. והוסיפה הסבר; גם לסנט של ארה"ב שלח הרבי שליח, ללמד את אלה שאינם יהודים, לתת צדקה.
במהלך שעות שהותה במקום, המשיכה לזכות יהודים שהגיעו לטיפול, באותיות בספרי התורה המיוחדים. דברי הרבי הדהדו בראשה. שיהודי מגיע לבית הרפואה- זה סימן, שיש לו שליחות מהקדוש ברוך הוא, להפיץ שם את מעיינות החסידות. וכשיקיים את השליחות, הוא יגלה שהוא בריא.
הצילום הראה שב"ה ! יש לה שבר קטן באצבע, ולא התרסקה לה כף היד כפי שחששה.
כשעמדה להשתחרר לביתה, ראתה אברך, שבתו התינוקת לא חשה בטוב. היא הציעה לו לרכוש לזכותה אות. תגובתו היתה מסויגת בלשון המעטה . בכל זאת, "עשה לה טובה", והסכים להגיד בפה רפה את שמה.
שם המישפחה היה מוכר לה, ולהפתעתה הרבה, הכירה את הסבתא שלו ז"ל , שעל שמה הילדה ניקראת.
לסבתא שלו היתה אחות בעיר מגורי המספרת. לתדהמתה הבינה שזו המשפחה, שהתגוררה בישוב שלה ושאתם היתה בקשר . עם בתם למדה באותו בית ספר….הבת הזו ל"ע, לא זכתה להיפקד בילדים במשך מספר שנים לאחר נישואיה.
יום אחד, פשטה השמועה שזוג חב"די, שהתגורר באותה תקופה בבני ברק, חזר משהות בחודש תשרי אצל הרבי, במרכז חב"ד העולמי 770. היה זה בשנת תשנ"ב, (לפני שלושים ושתיים שנה). הזוג היה נשוי עשר שנים ל"ע ללא ילדים.
כשהאשה קיבלה פרוסת עוגת לעקח מהרבי וביקשה ממנו ברכה להיפקד בילדים, הרבי אמר לה ( בערך בזה הלשון) כשיחזרו לארץ, שתעשה התוועדות ותזמין נשים להשתתף בה. ותכין עוגה גדולה ותפורר לתוכה את פרוסת עוגת הלעקח שהוא נותן לה, והברכה תחול על כל העוגה.
ההתוועדות התקיימה ב"ספריית החסידות", בבניין הפינתי,
שברחוב רבי עקיבא ורחוב ירושלים, בבני ברק.
שמע הברכה המיוחדת הגיע לנשים רבות, שבאו מכל החוגים להשתתף בהתוועדות ולהתברך מהעוגה שהרבי שלח.
זכור לחברתי, שבעלה של האשה הביא את העוגה להתוועדות כשהיא עדיין חמה. טעמה היה מיוחד, שכן האשה החליטה להכין עוגת דבש מ"כל הלב". ופרט לדבש, הוסיפה פירות יבשים. השילוב המיוחד הזה, מעולם לא בא אל פיהן של המשתתפות…
ב"ה !!! כ- ארבעים נשים שהשתתפו בהתוועדות המיוחדת הזו, נושעו כולן בילדים.
גם בת הדודה של הורי האברך, נושעה וילדה את בתה הבכורה!
תיזמון האירועים המופלא הזה, עם סיפור הנס שאירע לקרובת משפחתו שנים רבות קודם לכן, ריגש מאד את האברך הליטאי, כמו גם את מספרת הסיפור.
האשה פנתה אליו ואמרה לו, שהיא מקוה שמעכשיו "יעבוד על עצמו" לשנות את הגישה שלו.
האברך הנהן בראשו לאות הסכמה.
לאחר מספר ימים, הגיעה חברתי ליעוץ אצל רופא מנתח בכיר של כף היד, כעצת הרבי לפנות לרופא מומחה.
כשבחן את הצילום ואת מצב כף היד, אמר לה בהתפעלות גלויה, שהיה לה ממש נס.
היא שיתפה את הרופא, בבקשה הספונטנית שלה מהקדוש ברוך הוא, להינצל בזכות הרישום של יושבי הרכב שהסיע אותה… במבצעים הקדושים של הרבי.
הרופא נענה לבקשתה ומסר לה את שמו ושם אמו, שם אשתו וילדיהם. ואכן קנתה עבורם אות בספרי התורה המיוחדים של הרבי..
אכן הקדוש ברוך הוא לא נשאר חייב…
שמעה מכלי ראשון וכתבה
אשה מנשות חב"ד
בימים חמישי ושישי התקיימו השיעורים הקבועים עם מירי שניאורסון, ששילבה בנושאי השיעור גם דברי חיזוק לאור המצב. ביום שני קיימנו מפגש זום בהשתתפות כל המתגברות שחלקו תחושות זו עם זו. רבות הזקוקות לעזרה או מעוניינות לעזור שיתפו בנושא, ולאחר מכן גם שמעו דברים מיוחדים מפיה של הרבנית סימה אשכנזי שתחי'. מפגש זה ייערך מעתה בקביעות מדי יום שני!
ביום שני במפגש דיברה גם פרופ' אילת דונסקי – ראש ביה"ס למדעי הספורט והתנועה במכון וינגייט ומומחית לפעילות גופנית ובריאות בגיל המבוגר. פרופ' דונסקי העניקה כלים וטיפים חשובים לשמירה על שגרה בריאה בימים מתוחים.
מזכירים שוב שכל התכנים זמינים לצפייה גם בערוץ של נפלאות – מוזמנות!
שליחות מלחמה
דריכות נשמה
אין זמן, אין רצון, אין מצב
מצטערת שאני פנויה רק עכשיו.
כל כך הרבה מחשבות על
המלחמה הפתאומית
גם את מרגישה שינוי תדמית?
רגשות של כאב מתערבבות עם תקוה
תסכול יחד עם אהבה
הרגשה כאילו כלום לא ברור
רצון אמיתי שיגמר הסיפור.
רגע, אני לא מבינה
ולא רואה את כל התמונה..
אך יודעת ש
*אימונים* דורשים *אמונה*
ו- *אמונה* מגיעה לאחר *אימונים*
דווקא עכשיו כשהמצב נראה איום ושחור,
דווקא עכשיו מתגלה האור!
אנו עם שאין כמותו בעולם
אנו עם שהוא סמל לעולם
אנו עם המחולק להמון עדות וזרמים
ורק העם שלנו- מתמסרים לילות כימים
אברך הכולל אי שם לומד
ובכח התורה, חייל לוחם ועומד
במרכז השכונה ילדים ממלמלים
פרקי תהילים
ואז שומעים שחזרו על אויבינו פצצות וטילים
בזכות ציצית קולטים שהחייל יהודי
וכך הוא ניצל באופן מיידי.
ועוד מאות סימני אהבה בין כל היהודים-
כי יהודי הוא הודיה! לה' אנו מודים
וניסים על הדרך והמון תפילה
(תסכימו איתי) העם דורש ג-א-ו-ל-ה!
וידוע שמרובה מידה טובה ממידת פורענות.
אם החושך כל כך מציק ומוזר,
אז הגאולה שבפתח? אור עצום ויקר,
אה יקר?!
זו בדיוק הסיבה
שאור הגאולה עדיין נחבא,
אז בואי נפעל יחד גאולה?
כן, באמת שאת יכולה
עם מילה טובה ותחושת ביטחון
נשיג בשלימות ניצחון.
נצחון שיקרה בקרוב ממש
ניצחון שיסתיים בבית המקדש.
להשתמע ולקום לשופרו של משיח.
מייחלת, שרה
חוטפים רגעים של "הקהל"
שבוע של סוף שנה, וכבר אפשר לחוש באוויר את ההתרגשות לקראת השנה החדשה שניצבת בפתח. רחבת הפלאזה מלאה במזוודות, ובכל יום מגיעות עוד ועוד קבוצות של נשים ובנות לסעוון סעוונטי. עזרת הנשים כבר מלאה, וככל שעוברים הימים הצפיפות בתפילות הופכת להיות מורגשת יותר ויותר. כבר קשה להבחין אם רעש ההמולה וקולות הלימוד שלא פוסקים לרגע מגיעים מלמטה או מעזרת הנשים. כל מי שנכנסת נדבקת מיד בלהט הלימוד, ובכל פינה וספסל אני רואה קבוצות נשים ובנות המתוועדות בענייני היום ובאופני ההכנה לקראת ראש השנה.
בסימן סיומה של השנה המיוחדת, שנת ׳הקהל׳, החלטנו להפוך כל התאספות של נשים ובנות ל'מפגש הקהל' בהוספה ביראת שמים. בכל מעגל של לימוד או התוועדות ואפילו בחדר האוכל של ארגון אש״ל – הכנסת אורחים הפועל במסירות למען האורחות של הרבי – יש מישהי שקמה ומכריזה ״זה הקהל״. על מנת לנצל את הרגעים האחרונים של השנה עד כמה שאפשר. בסיום התפילה הזדרזנו כולנו לכתוב פ"נ לרבי. המחשבה על כך שהרבי יעורר ויחשוב על כל אחד ואחת בזמן התקיעות, מעבירה בי רטט. אני משתדלת להזכיר את כל הקרובים והמכרים, להביא לרבי גם את אלו שעדיין לא זכו להגיע.
גילו ברעדה
ראש השנה נכנס. החזן מתחיל בתפילה, תפילת הימים הנוראים. אני מודה לרבי על הזכות שלי להיות כאן, במקום ובזמן הכי קדוש. החזן מנגן את הקדיש בניגון של ימים נוראים יחד עם כל הקהל שמצטרף, מרגישים באוויר את הכתרת המלך. הזמן עובר מהר מאוד, בין התפילות וסעודות החג אני מנסה להכניס כמה שיותר פרקי תהילים ולהמעיט כמה שאפשר בדיבורי חול. יום שני של ראש השנה, היום נזכה לשמוע קול שופר. הגיע הרגע, מתחילים ב׳סדר ניגונים׳ לוהט כהכנה לתקיעות. כל החסידים מחכים ומצפים לשמוע את קול השופר מפי המלך, הרבי. רגע של ציפייה עזה והשתוקקות לחזות תיכף ומיד בהתגלות. לקראת מנחה של היום השני כל אחת מחפשת לה מקום טוב להתמקם בו לקראת ההתוועדות הגדולה. 'סדר ניגונים' מתחיל, ואני ממש מרגישה את הרבי נמצא פה. אני מוחה דמעות, רואה סביבי עוד כמה כמוני… דורשות בלהט לזכות כבר לראות בעיניים גשמיות. מוציאים את החג בתפילת ערבית והבדלה, עם הרגשת שמחה וביטחון שעוד השנה נזכה לגאולה השלימה.
עשרת ימי תשובה. שנת תשפ"ד החלה, ואנחנו מתחילות בפריצת דרך חדשה לגאולה. לקראת יום כיפור, היום הקדוש בשנה, הלימוד של כולנו צובר תאוצה. הודות לארגון ׳אחות התמימים׳ בראשות הרבנית יפה קדוש ובשיתוף פעולה עם ׳בית מדרש לנשים׳, בראשות הרבנית אריאלה בן חיון מתקיימים מדי יום שיעורים והתוועדויות מרתקות במיוחד עבור אורחות המלך. מרגש ללמוד ולדעת על גילוי ה׳יחידה׳ שבנפש וההתאחדות הגמורה שלנו עם הקב"ה ביום זה. פה מצליחים להיכנס ליום הקדוש בתחושה של שמחה ורוממות, עם ביטחון גמור כי כבר נחתמנו לגאולה. לצד האירועים הגדולים, כמידי שנה, נפתח בימים אלו עבור אחיות התמימים מבצע "חבל על הזמן" של לימוד מעמיק אודות נושאים חמים מהשטח. המבצע סוחף את כולן, ובנות נשארות שעות רבות נוספות בסעוון סעוונטי במטרה להספיק ללמוד כמה שיותר. השנה חוברות הלימוד התחלקו לשניים, ועסקו בדבר מציאותו של מלך המשיח והתגלותו בדורנו. בתור חסידות חב״ד, אין כמו לימוד שמחדיר ומחדד לנו את העניינים של משיח והתגלותו, ובמיוחד כשנמצאים כאן בבית מדרשו של נשיא הדור.
ערב יום כיפור. בסיום תפילת שחרית עמדו נשים וחילקו ׳לעקאח׳ לכל מי שביקשה. כל אחת שביקשה וקיבלה, זכתה גם לאיחול לבבי של "אני אתן לך לעקאח, ושהקב"ה יתן לך שנה טובה ומתוקה". בחוץ חיכה לנו המראה המוכר של מאות קופות הצדקה שהתמימים תלו. כפי מנהגו של הרבי, הכנסנו מטבעות רבות ככל האפשר ממה שפרטנו מראש. הרעש החזק והצליל של שקשוק המטבעות אחת בחברתה בטוח שישברו את כל הקליפות. יחד עם בליל הצעקות והקולות של האנשים מסביב – המראה שואב ומהפנט. אנחנו מתנתקות בכח, מזדרזות ללכת לאכול סעודה מפסקת ולהתארגן לקראת החג שמתקרב.
יום כיפור, נכנס החג. אנחנו עומדות בתפילה מאחורה, נרגשות. כל התפילה מלאה בקטעי שירה וניגון, ושוב אני חושבת על הזכות הגדולה שלי להיות פה. מיד בסיום התפילה אנחנו הולכות לישון, לצבור קצת כח לפני היום הבא. אני קמה מוקדם בבוקר, ממהרת לסעוון סעוונטי ומופתעת למצוא אותו מלא. מוצאת לי מקום בעמידה מאחורה, יחד עם כולן ויש מקום לכולן. עוד תפילה ועוד מוסף, ״עלינו לשבח״ ו״ברכת כהנים״. הזמן עובר מהר וכמעט שלא שמים לב. יש הפסקה קטנה לפני מנחה ותפילת נעילה והתפילה החמישית והאחרונה הגיעה, ניתן להרגיש את גילוי ה׳יחידה׳ של הנשמה. כל השערים ננעלים, אפילו בפני המלאכים, נשארים רק אנחנו והמלך. נשים מכל הסוגים מגיעות, כולן צפופות יחד, מאוחדות בעצם. שאגת ״שמע ישראל״ ו״ה' הוא האלוקים״, וכל הקהל פורץ ב׳מארש׳ אדיר של ניצחון. אחרי צום ועמידה ממושכת, אי אפשר להסביר את העוצמה של הריקוד. הריקוד הסוער רק הולך וגובר, ריקוד של ניצחון שלא נגמר.
השיא: זמן שמחתנו
חג סוכות מתקרב. ככל שהימים עוברים תחושת הקדושה והזכות לחגוג את הרגל במקום קדוש זה מתעצמת. מרגש לעבור ברחובות השכונה ולראות את הסוכות הרבות שנבנות לקראת החג. תוך זמן קצר, גם עזרת הנשים מתחדשת בסוכה מיוחדת שנבנית בקצה הפלאזה. תפילת החג עברה עלינו באווירה חגיגית ומיוחדת עם תוספות היום טוב ו׳הלל׳ שלם. בעת הנענוע של ארבעת המינים, כל 770 מתמלא בניחוח מרענן של מצוה. על הסטנדר של הרבי מונח סט של ארבעת המינים, באמונה עיקשת שגם כשלא רואים, הרבי פה. סעודות חג אכלנו אצל משפחות השכונה, שאירחו אותנו יחד עם האושפיזין בסוכה 🙂 בכל בוקר בימי חול המועד, נטלנו לולב בסוכה של הנשים. בכלל, התפילות בחול המועד עם חיות מיוחדת יותר מהרגיל. ׳יחי׳ לפני התפילה בניגון של ׳ושמחת׳, ותוספת של ׳הלל׳ שלם ו׳הושענות׳. בלילה, משתדלים ללכת לישון מוקדם, כדי להספיק כמה שיותר שעות שינה. קמים לפנות בוקר ומזדרזים להגיע לשמחת בית השואבה – השיא של החודש מבחינתי. זה הזמן שאנחנו מקבלות בו חיות ושמחה לכל השנה. אכן, מי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו. אי אפשר לתאר או להעביר את השמחה שיש פה. מעגלים מעגלים של ריקודים, זוגות ובודדים. שמחה ואחדות אמיתית שפורצת כל גבול. בצד הנשים אנחנו עומדות ומוחאות, יודעות שהכפיים שלנו פועלות. השמחה לא מפסיקה עד הבוקר, ומחכים כבר ליום הבא שיבוא.
הושיעה נא!
הושענא רבה, שמחת בית השואבה מסתיימת מוקדם ורצים חזרה ל–770 לומר תהילים במניין של הרבי. בבוקר אוכלים קצת לפני התפילה, היום התפילה ארוכה עם הושענות. כולנו מגיעות מצויידות בערבות שקנינו מראש בדוכנים. לקראת החג 770 פושט צורה ולובש צורה חדשה. מנקים ומכינים את המקום היטב לעומס הגדול שעתיד להגיע. בזמן ההקפות יש הרבה רעש ובלאגן, אבל אף אחת לא מוותרת וכולן מנסות להישאר הכי קרובות. נכון, כמעט ולא רואים, ובקושי שומעים. ובכל זאת "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו!". בסוף ההקפות נפתחו מעגלים מאחורי עזרת הנשים, והשמחה הדביקה והכניסה את כל מי שעברה ליד. שמחת החג לא מפסיקה גם כשמגיעים עדכונים לגבי המצב הקשה בארץ ישראל. להיפך, כולם פותחים בריקודים סוערים ושירת "עוצו עצה ותופר" מהדהדת מכל כיוון לפרוץ מסכים בכוח השמחה ולהמתיק הדינים. אנחנו מרגישות היטב את האחריות שיש לנו בתור נשים, ומשתדלות להוסיף בשמחה ובביטחון גמור להבאת הגאולה. ספר התהילים מחולק בין כולן עשרות פעמים, ועם כל השמועות וחוסר הוודאות שיש, אנחנו משתדלות לנצל כל רגע שנשאר לנו בשמחה של החג.
ההתוועדות הגדולה הגיעה, הפעם ברגשות מעורבים. דורשות בתוקף את ההתגלות של הרבי, לא מוכנות לצאת משמחת החג למציאות הקשה שבחוץ. בצאת החג כולן יוצרות קשר עם המשפחה. ברוך השם, המצב קשה, אבל כבר יש גם בשורות טובות ומעודדות. בעקבות המצב, הרבה טיסות מתבטלות. כל אחת שנשארת פה מרגישה את האחריות שלה בתור נציגה של המשפחה, נציגה של העיר ושל כל הסביבה, להיות במקום הכי קדוש בעולם ולהשפיע על המצב שקיים בארץ. מתקיימות התוועדויות ושיעורים לחיזוק האמונה והביטחון, ועשרות נשים ובנות התעוררו והלכו לקנות תוף מרים בביטחון גמור שעוד ברגע זה נזכה ונגאל ונעלה לירושלים בשמחה ובהלל.
תם לו חודש השביעי שהשביענו בשפע רב, שניפגש מיד ב–770 בירושלים הבנויה ורבינו מלכנו משיחנו בראשינו.
באדיבות מגזין עטרת חיה
מערך ההתנדבות הרחב כולל סיוע מקצועי וכללי לזקוקות לכך, במגוון תחומים. בהם: סיוע בתחומי הטיפול (רגשי, פסיכולוגי, סוציאלי), ביצוע סידורים וקניות לבית, שינוע לכל צורך שהוא (מבדיקות שוטפות ועד מעבר לאירוח), ביקורים פיזיים וטלפונים, סיוע טכני או טכנולוגי לכל מה שנדרש ועוד.
צוות "נפלאות מתגברות" מרכז את כלל הפניות ומחבר בין העוזרים לנעזרים, כדי להבטיח שבעיקר בימים האלה – אף אחת לא תישאר לבד.
אם את רוצה להיות מחזקת ומתחזקת הכנסי עכשיו
אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו בכל צורך, גם אם אתם עצמכם לא זקוקים לעזרה אבל יודעים על מי שכן זקוק לה – וכמובן לתרום להמשך והרחבת הפעילות. כי בנפלאות כבר מנצחים יחד כל השנה!!!