• בלי שיפוט בתוך הסביבה המשפחתית

    הגדלה

    המשפחה גדלה, הילדים התחתנו, כל זוג בונה קן משל עצמו, שונה באופיו, כיצד בכל זאת ניצור סביבה משפחתית בלתי שיפוטית ואמפתית לשיתוף ואחדות משפחתית? כתבה מחכימה מאת הגב' רחל בראון, באדיבות מוסף עטרת חיה של בית משיח • לכתבה המלאה

    השמש הקיצית זורחת מעל, הסככה מכסה את המים הרדודים, הבנות קופצות מעל, מתחת, וקולותיהן הצוהלות נשמעות למרחוק. ברוכים הבאים לבריכה הציבורית! סבתא אחת שכל השנה עושה התעמלות בבריכה טיפולית הגיעה לבריכה הציבורית, מחמת 'בין הזמנים' התקף גם בבריכה הטיפולית הפרטית.

    'הנה המבחן שלך', אני מעירה לעצמי. 'בואו נראה כמה את באמת נחמדה… קיבלת עכשיו מכה בגב מהרגל של מישהי ומרפק של מישהי אחרת בעין, ומי אשמה??? אף אחת. כי זה מקום ציבורי וכולן רוצות ליהנות, להשתחרר, לזוז בתוך המים המזמינים. ומי יכולה בכלל להבחין בגוף שצץ פתאום משמאל או מימין?'…

    אז הסבתא מודה להשם על האפשרות להיות שם, וממשיכה באומץ לפלס לה דרך למקום יותר פנוי כדי לעשות את התרגילים שלה.

    לבנות את הבנים!

    תיאוריות ישנן הרבה, אולם המציאות מעמידה אותנו במבחנים שונים ומשונים, ודווקא בהפתעה. החיים דינמיים. לכל אדם התנהגויות המאפיינות אותו תמיד. אבל אפשר לקחת את זה שלב אחד קדימה, ולנצל התנהגויות או תכונות על מנת לבנות את ההערכה העצמית של האדם ולהראות לו שעל ידי כך הוא תורם למשפחה ולסביבה. ילדה למשל, שאוהבת משחקי חברה יכולה להכין משחקים למפגש משפחתי, ומי שהתברך בכישרון מוזיקלי יכול לנגן וכו'. כשעובדים על זה ביחד, אז התוצאה חשובה ויקרה לכולם, ומאחדת. כך גם ילדים שגדלו והתחתנו יכולים לתרום את יחודיותם למשפחה המורחבת. המשנה אומרת "אל תקרי בניך אלא בוניך". אולי נלמד מכאן שכל עשייה בונה של ילדנו יש לעודד, ובזכות זה נגיע ל"יהי שלום בחילך, שלוה בארמונותיך".

    ובכן, יש מכלול משפחתי של זוגות צעירים, ילדים שעדיין לא נשואים, וכל אחד עם אופיו המיוחד, והשאיפה היא ליצור חוויה חיובית לכולם. אז מה עושים?

    כלום.

    כי בעצם זאת לא בעיה. זאת אומרת, כפי שכתוב בתניא קדישא – "אב אחד לכולנה". כל הנשמות, במקור, הן גוש אחד. אין הבדל, אין הפרדה. כמו שהאור בפריזמה מתפצל למאות גוונים (וכולם יפים ומרהיבים), אבל הכל אותו אור; כך כל ההבדלים הם חיצוניים ביותר, וכולנו נמצאים בתהליך. כולנו פה על מנת לעבוד על עצמנו ולקיים את שליחותנו בעולם הזה. אז בדרך, נופלים פה וקמים שם, בוחנים בחינה אחרת של הבריאה המרהיבה והמשוכללת של הקב"ה.

    אבל בשביל שנצליח לאמץ את הגישה הזו באמת, לא מספיק לא למחות על השוני, אלא לחפש בנרות את היפה והמשותף. בכל מקום בתורה או בתנ"ך, כשמוזכר מעשה פחות מיפה של יהודי או יהודייה, הרבי מה"מ מציין את הנקודה החיובית. פרשה יכולה להקרא על שם קורח, כי שאיפותיו הגבוהות היו בכיוון הקדושה, אל הכהונה הוא השתוקק. מרים בת בילגה, שקשה לחזור ולספר על חילול הקודש שהתבצע על ידה, עשתה זאת מחמת צערה האמיתי על גלותם, סבלם והשפלתם של היהודים בתקופתה, וכן הלאה… הרבי לוחץ יד לכל אדם ומכוון אותו למקום שהוא, בהווי האישי שלו, יכול להשפיע בענין תורה ומצוות, שבע מצוות בני נח, או גמילות חסדים… מהמקום שהוא נמצא בו כרגע.

    אם התרגלנו לחפש את נקודות החוזק של ילדינו, אז גם כשהם יתחתנו, ואפילו במצב שיש שוני בין האחים, תהיה אחדות במשפחה, כיון שהילד הצטייד בהערכה עצמית. כשאנחנו מעריכים את עצמנו בצורה בריאה, אין צורך להשפיל את הזולת, כיוון שאנחנו נמצאים במקום מספיק גבוה.

    ואם ישאלו מה קורה במצב שהעבר היה פחות מאידיאלי? כולנו טועים. נופלים וקמים. איך שאני מרגישה בהווה משפיע על הסובבים אותי, ויש לזה כוח לפעול שינוי. נאהב את עצמנו בצורה אמתית ובריאה. יש כאלו שזכו לחינוך יותר מוצלח בתחום הזה, או שיש להם יותר כלים באופי, ויש פחות. בן אדם שמרגיש נוח בנעליים של עצמו, משרה סביבו אווירה טובה. ואם נוח לי עם עצמי, אז לא נורא אם השני מתנהג לא בדיוק לפי המתכון שלי.

     

    תכל'ס, מה עושים?

    אז מה עושים למעשה, על מנת ליצור אחדות ושמחה בקרב המשפחה?

    ר' זוסיא מאניפולי פעם היה חולה מאוד, וביקש שיקיימו במחיצתו סעודת רעים. כתוב בתהילים, כך הסביר, "סעדני ואושעה". כשסועדים באחוה וקירוב לבבות, זה פועל ישועות. אין הכוונה שהאוכל הוא מעל הכל… אלא שהוא כלי לאחד, במישור הגשמי והפשוט, "לחם לבב אנוש יסעד".

    יעקב אבינו פעל על שלושה מישורים: תפילה, דורון והכנה למלחמה. תפילה מומלצת בכל מצב, ואין לשער את גודל ההשפעה שלה. דורון זה כל מה שבאפשרותנו להעניק למשפחה שיכול ליצור אווירה טובה, כגון לשמח את הסובבים בדברים הפשוטים שהם אוהבים, ולהאיר להם את הנקודות המוארות שלהם. מלחמה – זוהי המלחמה עם עצמנו להמשיך ולחפש את הטוב בעצמנו ובכל הסביבה.

    במכתב של הרבי מלך המשיח, מא' אלול תשכ"ו, כתוב "ולמותר לציין שתוספת בענייני יהדות, תורה ומצוות, מביאה תוספת של ברכות מהשם יתברך, ובעניינים של טוב וקדושה, הרי כמה שטובים בזה, ניתן תמיד להוסיף, כיון שזה קשור להשם יתברך שהוא אין סופי…" מכאן שהחלטות טובות (אפילו קטנות ביותר) ממשיכות ברכה במה שאנחנו צריכות.

    "והשם יתברך שמשגיח על כל אחד ודואג לו לכל המצטרך לו, יברך אותך בכל המצטרך לך, ויתן לך כתיבה וחתימה טובה".

    עם משיח עכשיו!

     

     

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.