• בית מושתת על הנהגה של כבוד הדדי

    הגדלה

    בניית בית יהודי יציב ומרומם, אינו יכול להסתמך אך ורק על סערת רגשות מקרית או על חיבה טבעית, אלא דורשת עבודה יסודית ומסודרת בהנהגה של כבוד הדדי. הנהגה של כבוד אינה מחווה חיצונית בלבד, אלא היסוד הרוחני והמוסרי המבטיח את עמידות הקשר, משרה את השכינה בבית, ומעניק לבעל ולאישה מנוחת הדעת, יציבות ושמחת חיים לאורך ימים. לקריאה

    כבוד מול התפרצות רגשות טבעית 

    אחת הטעויות השכיחות בחיי הנישואין היא המחשבה כי גילויי אהבה וחיבה טובים הם הכבוד, וכי בני זוג האוהבים זה את זה פטורים מגינוני דרך ארץ וכבוד הדדי. מחשבה זו בטעות יסודה, שכן אהבה רגשית והתפרצויות חיבה שאינן מרוסנות, נוטות לצאת מן השורה ולהביא את האדם לידי קיצוניות להנהגה הנראית בעיניו כטובה או להנהגה הפוכה שאחר כך גורמות לו, חרטה ובושה. 

    חז"ל לימדונו כי "האהבה מקלקלת את השורה", כאשר אדם מונע אך ורק מעוצמת הרגשות והעונג הרגעי, הוא עלול להתנהג בצורה לא מתאימה, ולאחר מכן יסבול מתחושת ריקנות ואכזבה.

    אדם החושב רק על התענוג העכשווי וממלא עצמו הימנו ללא גבול ומידה, עליו אמר שלמה המלך 'דבש מצאת, אכול דייך, פן תשעבנו והקאתו', כלומר –  התמכרות לתשוקות בלא מידה מביאה בסופו של דבר לקוצר רוח, למתיחות חוסר סבלנות ואפילו לנמאסות. לעומת זאת, אדם הנוהג במידת הכבוד מקיים את הקשר מתוך יישוב הדעת ויציבות פרופורציונלית , אינו בא לידי חרטה ולא לידי בושה לעולם, ואדרבה ההנהגה המכובדת יוצרת יציבות לאהבה שביניהם, וזו הולכת ומתגברת מתוך תחושת מלאות ושובע רגשי.

    אהבה אמיתית לעומת רגשנות רומנטית 

    מעשה בנערה שהגיעה את הרבי, והלינה על כך שאינה מוצאת שידוך משום שאינה חשה אהבה אמיתית לאף אחד מהבחורים איתה נפגשה. הרבי השיב לה כי היא מושפעת מתיאורים חסרי בסיס של ספרי אהבה שונים, המתארים את האהבה כלבת אש מתפרצת, אך לאחר מכן מתנפצת היא על הסלע.  בה בעת שאהבה אמיתית נבנית בשלבים המעניקים תוקף לאהבה אמיתית ונצחית. 

    קיים הבדל יסודי ועמוק בין שני סוגי האהבה. האהבה הדמיונית, כפי שהיא מתוארת בספרות הכללית, מתחילה באש גדולה ובהתלהבות חיצונית עצומה, אך ככל שנמשך הזמן היא הולכת ונשחקת עד שהיא מתנפצת אל סלע המציאות. שיאה של אהבה זו מתרחש דווקא ברגעים הראשונים של התשוקה הרגעית, ובטווח הארוך היא מותירה את בני הזוג עם מפח נפש, אכזבה וריקנות.

    לעומת זאת, אהבה יהודית אמיתית צועדת במסלול הפוך לחלוטין. היא מתחילה בצניעות, באיפוק ובגדרים ברורים "ראשיתה מצער", אהבה כזו נבנית נדבך על גבי נדבך מתוך היכרות פנימית, דרך ארץ וכבוד הדדי. שיאה של האהבה היהודית אינו מתרחש בהתפרצות הראשונית, אלא מגיע לרוממותו דווקא בימי הבשלות והזקנה, בבחינת "ואחריתה תשגה מאוד". תוצאתה ארוכת הטווח היא אהבה מתגברת והולכת המתחזקת ככל שמציאות החיים משותפת וככל שבני הזוג מרבים לשבת יחד, לחיות ולפעול מתוך הערכה וכבוד הדדי.

     

    אהבה של 'בני מלכים'

    חז"ל והפוסקים מלמדים שבני הזוג צריכים לראות את עצמם כ"בני מלכים". מנהגו של הבעל עם אשתו צריך להיות מנהג של כבוד ונמוסין כאילו הייתה גבירה ובת מלך, ומנהג האישה בבעלה כאילו היה אדונה. הכלל המנחה הוא:  כל דיבור ומעשה של אהבה שיש עמו כבוד, ואינו פוגם בכבוד העצמי או בכבוד הזולת – מבורך וראוי.  מעשים שאין עמם כבוד ומהווים מעשי נערות ושובבות – יש להתרחק מהם כדי לשמור על צניעות ואצילות אנושית. 

    *

    הנהגה  בדרך זו של כבוד בין בני הזוג, אינה הדרכה פסוכליגית גרידה, יסודה מעוגן בדברי חז"ל ובהלכה פסוקה ברמב"ם ובשולחן ערוך דיהיה אדם אוהב את אשתו כגופו, ומכבדה יותר מגופו.

    באחת משיחותיו מבאר הרבי את הטעם להלכה זה, ומסביר מדוע התורה דורשת מהאיש לכבד את אשתו יותר ממה שהוא מכבד את גופו שלו. הרבי מציין שני טעמים מרכזיים הקשורים במתן תורה:  

    1 – הקדמת "בית יעקב" ל"בני ישראל": במעמד הר סיני הקדים הקדוש ברוך הוא את הנשים ("כה תאמר לבית יעקב"), משום שטבע האישה ומשקלה בבית הם המאפשרים את קבלת התורה וקיומה אצל בני הבית.

    2 – קיומו הפיזי והרוחני של עם ישראל בזכות האשה: קבלת התורה הייתה מותנית במציאות של ששים ריבוא נשמות מישראל, מציאות זו התאפשרה אך ורק בזכות מסירות נפשן של נשי ישראל במצרים, ללדת ילדים ולהרבות את העם (כידוע מחז"ל).

    יכולת של הבעל לעסוק בתורה, מתוך יישוב הדעת אף היחא בזכות האשה, המאפשרת ונותנת לבעל את היכולת והרחבת הדעת, וכן האווירה החיובית שהיא יוצרת בבית מסביב ליוקר לימוד התורה של הבעל. האישה נקראת "עזר כנגדו" היא המעצבת את רוח הבית. 

    לכן, כאשר הבעל מכבד את אשתו ואינו רואה בהנהגתה ובטרחתה עניין "מובן מאליו", אלא מכיר בכך שכל הצלחתו הרוחנית והגשמית מגיעה בזכותה, הוא זוכה למנוחת הדעת שלמה.

    כמים הפנים לפנים – השתקפות הדדית בהנהגה 

    כאשר הבעל נוהג באשתו בדרך של כבוד "מכבדה יותר מגופו", האישה מרגישה את הכבוד וההערכה הכנים, וגם אצךה נפעל "כן לב האדם אל האדם". מתעוררת גם היא לסייע לו ולפנות את דעתו לעסק התורה והתפילה וביצוע שלל ענייניו ותפקידיו השונים. 

    הנהגה זו מביאה שלום ויציבות, וכשיש שלום ויציבות – הברכה שורה, כדברי רבותינו ז"ל "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, אלא השלום". 

    *

    חיי משפחה זו עבודה, הדורשת מחשבה, זמן ואנרגיה

    הרעיון האמור, אינו תוצר אוטומטי של היכרות בין בני זוג ולא צומח לבד לאחר החתונה ובעקבותיה, אל הוא זורש משני בני הזוג הבנה, החלטה, רצון להשקיע ובעיר פשוט להשקיע בתוצר הזה שנקרא 'בית'. 

    באחד ממכתביו, מבאר ומבהיר אדמו"ר הריי"צ כי חיי משפחה תקינים אינם נבנים מאליהם, ואינם יכולים להישען על התלהבות ראשונית בלבד. חיי הבית דורשים מן האיש ועוד יותר מן האישה, יתר שימת לב, ויחסים כנים של מסירות ועדינות – דבר שחייב לעלות בהרבה זמן ואנרגיה.

    בדומה לכך, ידועה אמרתו של הרבי הרש"ב המובאת בספר 'היום יום', להקדיש חצי שעה ביום עבור התבוננות ומחשבה אודות חינוך ילדיו. בדומה לכך במכתב זה מפנה הרבי את הזרקוד לעניין ההשקעה ותשומת הלב הנדרשת לבניינו וקיומו של הבית, מחשבה והתבוננות זו הן הן הבונות נכון את אדני הבית, מונעות שגיאות קשות ומצילות את הבית מזלזול ומחיכוך.

    אדמו"ר הריי"צ מציין ליסוד הלכתי: על פי תורתנו הקדושה, מצוות בניין חיי המשפחה היא כה נעלה, עד שאפילו מצוות כיבוד אב ואם מפנה את מקומה במידה מסוימת עבור בניין הבית הזוגי. אם מצוות כיבוד אב ואם נדחית (בדברים מסויימים)  לצורך בניית הבית הפרטי, בוודאי ובוודאי שעסקנות ציבורית, פעילות קהילתית או עבודת שליחות מחוץ לבית אינן יכולות לבוא במקום ועל חשבון מבנהו התקין של הבית. השליחות הראשונה במעלה של כל אדם היא לבנות את ביתו הפרטי.

    בית מהו?

    "בית" אינו רק מבנה גשמי, קירות לבנים או רהיטים מעוצבים, אלא התוכן הרוחני, המוסריות, והאווירה השוררת בו. אדמו"ר הריי"צ מפרט את רשימת המידות וההנהגות שבהן מתגלם הכבוד בבית היהודי:

    • הבנה ומאמץ מתוך נכונות לוותר ולסייע.

    • מסירות ועדינות ביחסים הבין-אישיים.

    • סבלנות וטוב לב בכל עת.

    • ניקיון, מנוחות והופעה מסודרת המכבדים את השוכנים בבית.

    • מצב רוח שמח והסברת פנים המקרינים אור על כל בני הבית.

    התובנה המדהימה אותה מבאר הרבי הריי"צ כהמשך לרעיון זה: כל ענייני האדם – בריאות, תורה, חינוך הילדים ויחסים טובים עם הבריות – תלויים כולם ישירות בהנהגת הבית בדרך נכונה ובריאה.

    *

    לסיכומם של דברים: הנהגה בדרך של כבוד אינה מחווה חיצונית בלבד, אלא היא התשתית הפנימית והמעיין הנובע המצמיח אהבת אמת, מנוחת הדעת ועבודת ה' שלמה. כאשר בני הזוג משקיעים זמן, מחשבה ואנרגיה בהנהגה מכובדת ואצילית, הבית הפרטי הופך למשכן לשכינה ולמקור השפע וההצלחה לכל תחומי חייהם  

    הכבוד הוא המצפן: יש להעדיף תמיד את הנהגת הכבוד, השקילות ויישוב הדעת על פני התפרצויות רגשיות חולפות או תאוותניות.

    יש לבחון את הנהגה בבית במבחן הכבוד, האם היא מוסיפה כבוד ורוממות,  או שמא יש בה גנאי וזלזול.

    הכרת הטוב: על הבעל לכבד את אשתו יותר מגופו, לדעת כי כל הצלחותיו תלויות בה, ולא לנהוג כלפיה באופן של "מובן מאליו".

    השקעה יומיומית: בניין הבית דורש זמן, אנרגיה והתבוננות יומית קבועה, והוא קודם לכל עיסוק ציבורי או חיצוני.

    לקריאת מאמרים נוספים לחצו כאן

     

    על פי שיעור הבית היהודי

    נמסר על ידי הרב מנחם מענדל הראל

    לקבוצת אברכים בצפת עיה"ק

    כסלו ה'תשפ"ז

    להמשך קריאת המאמר לחצו כאן

    Tags:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.