Author Archive

את מוזמנת ל"הקהל": הפקת מולטימדיה סוחפת!

תשרי עם הרבי מלך המשיח שליט"א: לראשונה במרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו, תשודר הפקת מולטימדיה ייחודית לקראת שנת הקהל.

הקהל עם המלך – זהו שמה של התוכנית שתסחוף את הצופים, שיחד יתחברו לתיאורים החיים, יחוו את המאורעות ויתכוננו לחזות בפני המלך – הרבי מלך המשיח שליט"א בהתגלות המליאה והשלימה נאו.

הפקת הענק הינה מיזם משותף של מערכת האתר חב"ד אינפו וארגון התאחדות החסידים, שיחד שמו לעצמם למטרה – לעורר את אנ"ש לנסיעה לרבי בשנת הקהל.

התוכנית תשודר לראשונה ביום ראשון הקרוב, ט"ו אלול, בשעה 20:00 בערב בשידור חי ובלעדי – באתר חב"ד אינפו

כמו כן בשבועיים הקרובים צפויים להתקיים שידורים חיים והקרנות של הסרט בקהילות אנ"ש, בישיבות תומכי תמימים, במוסדות החינוך ובתי חב"ד ברחבי הארץ.

להזמנת הקרנה אצלכם חייגו למטה הקהל ב'התאחדות החסידים' – 053-5538781.

"מסע אלול" מרגש! • ארגון נפלאו"ת

חודש הרחמים והסליחות הוא זמן של רצינות, חשבון נפש והתכנסות בעצמנו. ברגע ש"רוח אלול" יורדת לעולם, שורה על רבים אותה אווירה "כבדה" של יראת הדין. לצד זאת, אנו מצווים לגשת אל המשפט גם מתוך שמחה והתרוממות רוח – שהן המפתח לעבודת ה' ולהתפתחות פנימית.

בסוף השבוע האחרון יצאו כ-65 אלמנות ל"מסע אלול" המסורתי שאותו מפיק ארגון "נפלאות מתגברות". מסע שכולו התעלות המשלב באופן נדיר את הרצינות ה"אלולית" עם הלהט החסידי. לאורך 3 ימים נהנו המשתתפות מתכניות עשירות ומשלל פינוקים, בהפקה מתוקתקת ומקצועית.

המסע שעמד בסימן אמונה, ביטחון וגאולה שילב השקעה יוצאת דופן וחשיבה על כל פרט: מתנות ייחודיות ומזכרות מעוצבות שחיכו למשתתפות בכל נקודה, ארוחות משובחות ואירוח מפנק בחדרים מטופחים, תכנית עשירה ששילבה לימוד משותף, תפילות מרגשות וסיורים מרעננים, ועוד ועוד.

"האישה היא לב הבית, וכאשר היא חשה שיש לה מקום ושייכות, כאשר היא מגלה את המשמעות – לא רק היא מתעצמת: הדבר משפיע על כל בני ביתה ובמעגלים רחבים יותר על עם ישראל כולו!" מספרת הגב' מירי שניאורסון, מייסדת הארגון.

במסע שולבו ביקורים במספר ציונים חשובים ברחבי הגליל, בהם ציוני הרמב"ם ורבי מאיר בעל הנס בטבריה, ציון התנא רבי יהודה בר עילאי בעין זיתים, ציון רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה וכמובן ציונו הקדוש של רשב"י במירון. בכל אחת מהנקודות נשאו הנשים תפילה נרגשת לברכה ולישועה, כל אחת בעניינים הדרושים לה – ולהצלחת כלל ישראל.

אחת מנקודות השיא של המסע כולו הייתה במפגש עם הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א, רב העיר צפת. לאחר שנשא דברים נרגשים בפני המשתתפות ביקש מהן הרב לשאת תפילה אישית בכוונה, אישה על רעותה. במשך דקות ארוכות התפללו הנשים בדמעות ובקעו רקיעים כפשוטו.

משתתפות המסע שיתפו רשמים וחוויות מסוף השבוע המעצים, והודו בחום למארגנות. "שבת מרוממת כזו לא הייתה לי שנים" מספרת אחת מהן, וחברתה מוסיפה כי "אי אפשר לבטא במילים את האחדות והשמחה שחווינו במסע הזה".

מסתבר שהחוויה עצמה הייתה רק 'מתאבן' לשינוי המשמעותי שיצר המסע. כשמו של הארגון – נפלאות מתגברות, נרשמו לאורך סוף השבוע מופתים של ממש. בתה של אחת הנשים התקשתה בלידתה ובמהלך השבת הזכירו אותה בתפילה. במוצאי השבת הגיעה הבשורה שהלידה עברה בהצלחה ולאם ולתינוק המאושרים שלום. שתיים מתוך המשתתפות הן מחותנות – בתה של האחת נשואה לבנה של השנייה. ביום ראשון, ממש ברגעיו האחרונים של המסע לפני שהחלו הנוסעות לרדת בנקודות הפיזור במרכז, התקבלה הבשורה שהזוג נפקד בשעה טובה!

"אין לנו ספק שכוחן של נשים צדקניות ותפילותיהן החמות פעלו גדולות ונצורות. כבר באלול אנו רואות את הניסים והנפלאות ואין לנו ספק כי זהו רק ה'סיפתח' לשנה מלאה בבשורות וישועות" מסכמות המארגנות.

מסע אלול הוא רק חלק מפעילות שלמה של הארגון, שבימים אלו מפיק מארזי שי מיוחדים לשנה החדשה. אחת המתנות המיוחדות הוא יומן שנתי נשי אישי שכולל: טור חודשי, פינת הנקודה המעצימה, איורים, מתכונים ועוד.

בימים אלו רכישת היומן פתוחה גם לכלל הנשים, במהדורה מוגבלת, במסגרת מבצע מיוחד – על כל יומן שיימכר יעניק הארגון באהבה יומן מתנה לאלמנה!

להזמנות: SHUTAF.IM/YOMAN

 























קום והתהלך: נחל ראש פינה • המדריך ר' עדי דרויאן

על המקום: שביל הנחל הוא כנראה השביל שהמתיישבים מצפת ובראשם אלעזר רוקח (שרכש את הכפר ג'עונה ונכדו של ישראל ב"ק שהיה בעל הדפוס הראשון בצפת) ירדו והקימו את ראש פינה, בעזרתו של הברון רוטשילד.

ניתן להגיע לנחל בשני אופנים, הראשון: לחנות את הרכב בסוף המסלול ואז להתחיל אותו ממקום אחר ולהגיע לסוף שלו. או באופן קווי: לחנות במקום מסויים, ואז לעלות ולחזור לאותו מקום.

האפשרות הראשונה: מחנים את הרכב בקרבת בית העלמין של ראש פינה, חוזרים לצפת לנוף טלי'ה – בסוף השכונה פונים בפניה האחרונה ימינה, עולים בעליה, מגיעים לכביש ואז יש פניה שמאלה, שאחרי'ה ממשיכים בערך חמישים מטר עד למעבר בקר. שם מתחיל המסלול המסומן בשחור. ההליכה קלה ונעימה ומתאימה לילדים קטנים.

אפשרות נוספת: לנסוע בנווה אורנים ברחוב ברקת, עד סוף הרחוב,  סימן היכר הוא מגדל מים מבטון בצד ימין. עוברים אותו, אחרי 50-100 מטר, רואים מעבר שחור של בקר, שם ישנה כניסה נוספת למסלול. ההליכה קלה ונעימה, ומתאימה גם לילדים קטנים.

הצעידה היא במגמת ירידה – יורדים עם השביל למטה. יש נוף יפה, אין ללכת בזמנים שחם מידי. יש להצטייד בכובע, ומים. בסוף יש ירידה קצת מאתגרת, כדאי ללכת אותה לאט. (כל ההליכה סה"כ כשלוש קילומטר). מגיעים לשער ירוק, ושם מתחיל נחל ראש פינה. במקום מעיינות וגם בריכה קטנה.

המעיין הראשון עובר מתחת לעץ תאנה גדול, ניתן לשמוע את הקול המים.

את תחילת המעיין השני לא ניתן לראות היות והוא מתחיל בתוך מבנה סגור.

מומלץ למצוא פינה שקטה, ומוצלת. בסיום יורדים למטה עד שמגיעים לבית העלמין של ראש פינה, לנקודה בה החננו את הרכב.

המסלול הקווי: כותבים בוויז נחל ראש פינה, נוסעים כ-12 דקות מצפת. בסיום הירידה מצפת, בעיקול נכנסים שמאלה אחרי הקיוסק הראשון, לרחוב של אבנים מרוצפות – אחד מהרחובות הראשונים של גיא אוני. נוסעים כמה מטרים שמאלה, יש פניה שמאלה לתוך בית העלמין שנקרא גן הברון. ממשיכים עד הסוף, כמה שמתאפשר להמשיך עם הרכב. מתחילים לעלות, רואים שער ירוק, ממשיכים בעליה ורואים זרימה של מים. (אפשר לעלות עד למעלה, ואפשרי פשוט להשאר שם ליד המים).

לקינוח, ניתן לקנות ארטיקים בראש פינה ומסיימים את הטיול בטוב ובנעימים.

הרחבה: אלו המגיעים מראש פינה דרך הרחוב עם המרצפות, הבית הראשון משמאל הוא הבית של משפחת קלר [אחת המשפחות הראשונות שהגיעו עם אלעזר רוקח] שם שהה אדמו"ר הריי"צ לזמן קצר בביקורו בארץ ישראל, עד שתוקן הרכב בו נסע.

למעוניינים, מהחניה ליד בית העלמין, ישנם מדרגות לראש פינה העתיקה לבית הכנסת העתיק.

באדיבות 'עלון ליובאוויטש', קהילת צפת

אמא (גם) של התמימים

חני קירשנזפט, "ישיבת חנוך לנער":

הישיבה – הבית חב"ד שלנו

כשהתחתנו רצינו לצאת לשליחות, שנינו באים מבית של שליחות באבן יהודה ובגוש קטיף. לקראת סוף השנה הראשונה בקהילת צפת, כאשר בעלי כבר החל לעבוד ב'חנוך לנער' – מצאנו מקום שליחות טוב. כתבנו לרבי – התשובה לא השאירה צל של ספק: הרבי נבהל ומתפלא לשמוע שבמקום להיות משפיע בישיבה, הוא הולך ללמוד רק עם אברך ושני בחורים. זה אכן מה שבעלי היה אמור לעשות כשנצא לשליחות. במכתב השני הרבי כותב לאישה שצריכה להמשיך במה שעובדת עכשיו.

מאז, החלטתי שזו השליחות המשפחתית שלנו באופן רשמי: שליחים בישיבה. כשאבא בישיבה – יש מצב שהבית מנותק מהעשייה של אבא. ויכול להיות שכל הבית שותף. השותפות משפיעה גם על הזוגיות – כאשר בעלי משתף אותי מהנעשה בהווי הישיבה זה מחבר מאד בינינו. זה חלק מאד משמעותי מנושאי השיחה שלנו, אני מעורבת בלבטים ובשיקולים ויש לי עניין בזה.

אם הייתי גרה בשליחות – הייתי אופה חלות ומחלקת למשפחות מקורבים. כעת אני מכינה חלות ועוגות לבחורים. בחורים שיש להם ימי הולדת, מתארחים אצלנו בסעודות שבת. בעיקר – אני מאפשרת לבעלי להיות בישיבה גם מעבר לשעות העבודה, לשוחח עם הורים מהבית שעות רבות,  כי זה חלקו של שליח.

אני מוציאה את הילדים למוסדות, מתמודדת לבדי בשעת ההשכבה, וזה לא קל בכלל… ובמיוחד אחרי לידה ובזמני לחץ, אך אני מתעודדת מכך שהוא השליח שנמצא עכשיו בשיעורים עם מקורבים. מעולם לא הגדרנו את התפקיד בתור "עבודה", המשכורת היא הבונוס שמאפשר את מנוחת הדעת. המטפלת במעון סיפרה שבי"ט כסליו מושקא בכתה שהיא רוצה את אבא. אחת הילדות ניסתה להרגיעה ולומר לה שאבא בעבודה, ומושקא התחילה לצחוק: "אבא בישיבה, לא בעבודה".

בראש השנה ובשבועות אנחנו עם כל המשפחה בישיבה. זה חלק מההווי המשפחתי, אני משקיעה ומביאה עוגות ומאכלים טעימים. ההימצאות בישיבה היא חוויה עוצמתית ומחזקת את הקשר.

את מרגישה הקרבה?

בהחלט שיש וויתור – במקום לנסוע להורים וליהנות בחיק המשפחה, צריך לסחוב 'לול'ים וכלי מיטה, לילדים קשה להירדם במקום לא מוכר, אך זו השליחות שלנו.

 

ספרי על משהו מיוחד שהשקעת בישיבה:

השנה, לקראת חג השבועות התייעצתי עם בעלי  איך אפשר ליצור בסעודות אווירת חג, (בנוסף לעוגות הגבינה שמכינות נשות הרבנים בשמחה!) הצעתי תפריט, בעלי קיבל את הסכמת ההנהלה ו… כל נשות הצוות (ששהו בישיבה בחג) בשלו חלק מהאוכל, הדרכתי את צוות המטבח. קנינו כלים חד פעמיים יפהפיים. הרגשנו שאנחנו זוג שליחים שמארגנים סעודת חג בבית חב"ד, והבחורים נהנו מחג ב'טעם של בית'.

 

מאיפה את שואבת כוחות להתמסרות כזו?

ב'חנוך לנער' מטפחים את המעורבות של נשות הצוות בישיבה. מעריכים את היותן נושאות בעול עם בעליהן ומשדרים זאת בפעילויות לימודיות וחווייתיות עבורן, בהדגשה שאנחנו – הכח המוביל של הישיבה.

אני גם משתתפת בקביעות בכנס סיום השנה, רואה את ההישגים ומתרגשת עם ההורים, ואז עבודתו האין סופית של בעלי מקבלת פרורפורציה אחרת – נעלה, ומרוממת. אני מאושרת על שאנו שליחים בשדה החינוך!

מה יש לך לומר לסיום:

יכול להיות שתהיה מי שתקרא את הדברים תאמר לעצמה: זה לא קשור אלי, בעלי כלל לא עובד בחינוך… העניין הוא שכל אחת הרוצה שיהיה לה ולבעלה טוב, צריכה לחשוב במה ה י א יכולה לקחת חלק בעיסוקים שלו. זה יכול להיות כל דבר שהוא, אפילו ארוחה מושקעת לבעל בתור הערכה לעשיה המאתגרת שלו. כי כדי לתרום לבחורים, צריך קודם כל להשקיע בבעל.

 

שירה עבאד, "ישיבה גדולה, חח"ל ליובאוויטש":

הישיבה בראש ובראשונה

המודעות שהישיבה היא השליחות המרכזית של המשפחה, נקודה מאד חשובה מבחינתי. כאשר אני יודעת שבעלי בשליחות של הרבי בישיבה – זה הופך אותי ואת המשפחה לשלוחים של הרבי. בין כל העיסוקים, הישיבה – בראש סדר העדיפויות.

כיצד הילדים שותפים לעשיה?

בשבתות וימים מיוחדים הבנים הולכים להתפלל בישיבה: הם נהנים להיות בחברת התמימים ולדבר עימם, ולהתפלל תפילה בחיות. אנו עורכים התוועדויות בביתנו והילדים מארגנים ראשיים. אחת לתקופה אנו מביאים את כל הכיתה של בעלי כ-40 בחורים אלינו לסעודת שבת.

השקעה בטוחה:

הרבי כותב לר' ניסן נעמנוב במכתב שהשקעה בתלמידים היא כלי וצינור ותוספת ברכה בעניינים הכלליים והפרטיים לו ולכל בני ביתו ובפרט נחת רוח יהודי וחסידי. אז זה רווח והשקעה בטוחה.

רגעים של נחת:

כאשר מגיעים בחורים 'מקורבים' או לא חב"דניקים להתארח ולבקר בישיבה – אנו זוכים לארח אותם בביתנו לסעודת שבת. פעמים רבות הם מחליטים להישאר בישיבה ללמוד, מקימים בתים חסידיים, ולאחר תקופה מגיעים לבקר אותנו עם משפחותיהם, זה נחת אמיתי. ונותן הרבה כח להמשיך להשקיע.

פעם, גרנו בבניין מאד 'מסודר' עם שעות מנוחה שאסור להרעיש בהם. ערכנו שם בביתנו הרבה התוועדויות, ואחרי שעזבנו פגשנו שכנים שאמרו שהם מתגעגעים לשמוע את הניגונים…

 

חיה שפרינגר, "ישיבת קטנה":

מה חלקך בעבודת בעלך?

לתמוך בלומדי תורה, כאשר תינוק נולד מברכים שיהיה חסיד ירא שמיים ולמדן – זו שליחות לסייע שבחורים יאהבו את הגמרא באמת. לימוד התורה נוגע בנפשות ממש, כפי שהרבי אומר: לא רק בנפש הלומד כי אם בנפשות בני ביתו!

באתי מבית של שליחות ואירוח, ומשם אני שואבת את המרץ והכח להתמסר ולהשקיע איפה שניתן. אני משתפת את הילדים בכל מה שאפשר. הם מכינים בקביעות את הקינוחים, ואני בוחרת בכוונה כאלו שהם יכולים להכין כמו כדורי שוקולד מצופים.

אירוח – באילו נסיבות?

סעודות שבת בהן מוזמנים כמה בחורים או לעיתים רחוקות כל תלמידי הכיתה יחד (!) הבחורים אוהבים אוכל ביתי ולראות ילדים קטנים וחמודים 😊.

התוועדויות נערכות מפעם לפעם, והשמחה גדולה… ניחוח ישיבתי מיוחד. ב"ה יש לנו בית עם חצר, הבחורים יוצאים גם לנוח מעט בחצר וחוזרים שוב להתוועדות, וכך הן נערכות עד השעות הקטנות של הבוקר. דבר נוסף הוא שיעור דבר מלכות – המאורגן על ידי התמימים, ולעיתים אנו זוכים לארח את השיעור, מכינים מאפה ביתי ו'תה' מהחצר, והולכים לישון כשקולות הלימוד ברקע.

מידי פעם אנו צועדים לסעודה בישיבה – לעיתים מאיר בני הגדול מספר פרשת שבוע וכולם מאזינים ברוב קשב. הוא מחלק קינוח רק למי שיושב. וכולם מריעים לו: "מאיר, מאיר…" וכשצריך, אנו מארחים בחורים שנתקעו ללא מקום שינה מכל מיני סיבות. לקראת המבחן לישיבה גדולה בסוף השנה, הגיעו הבחורים ללימוד רצוף עד השעות הקטנות של הלילה. הכנתי כיבוד, שעזר ללומדים לשמור על ערנות. התרגשתי מאד! הבית שלנו היה נראה כמו ה"זאל" של הישיבה.

 

בלי לחץ

ביום האחרון של השנה פתאום נודע לבעלי שנשארה קבוצת בחורים שלא נסעו הביתה, ואין להם ארוחת ערב. הוא התקשר ואמר שתוך 20 דקות הם יבואו, אך הם מצאו טרמפ ותוך 3 דקות כבר נחתו בסלוננו. הוצאתי מהר את כל הלחמים והפיתות שנשארו במקפיא, מרחתי זעתר ושמן זית, חתכנו סלט והיתה להם ארוחה לתפארת.

בחורים אוהבים להכין סלטים ואוכל במטבח, אני משתדלת לאפשר כשמבקשים (או מבקשת מהם כשאני זקוקה לעזרה😊) ב"ה הבחורים יודעים להחמיא ולחבריהם ולפרגן.

קינוח מהיר – ברד: 3 כוסות מיץ, 1 ג'לי + 2 כוסות מים רותחים, 1 שימורים פירות (אננס, אפרסק וכדו') – לטחון עם בלנדר יד בכערה. לשים במקפיא עד שקופא. אפשר לשחק גם עם שתי צבעי ברד.

 

האם הילדים לא מרגישים חוסר בתשומת לב?

אף אחד לא נפגע מארוח הבחורים. זה מוסיף חיות, משפיע על הבית כולו: הניגונים, האווירה, הכנסת האורחים – כך מתרגלים שהבית פתוח. הילדים מקבלים תשומת לב מעוד 'דוד'. בני בן החמש וחצי מרגיש גדול וחסידי בחברת התמימים.

 

סיפור מיוחד:

  • עברתי עם הילדים באיזור שכונת חב"ד, כמה בחורים ישבו שם על הגדר, בני מיד זיהה אותם כתלמידיו לשעבר של אביו, וצעק לעברם: "היי, אני מכיר אתכם, אתם של אבא שלי"… הם צחקו ונתנו לו ידיים לשלום. באותו ערב אחד מהם התקשר לבעלי לבקש ללמוד ולדבר איתו.
  • באחת השבתות הגיעה כל הכיתה לסעודת שבת, היה קיץ ואכלנו בחצר, למחרת בבוקר פגשתי את השכנה המבוגרת שגרה לידינו והיא בכתה בהתרגשות וסיפרה שבעלה לא מרגיש טוב, והיא בכתה להשם ביום שישי איך תשמע קידוש, כי בעלה לא מתפקד. ופתאום היא שומעת קידוש מהחצר שלנו, והודתה להשם שדאג לה.

 

 

 

שולי אזרף, "מכון טכנולוגי, חנוך לנער":

כיצד את מסתדרת עם עבודת הניהול של בעלך?

זו לא העבודה של אבא, זה השליחות והזכות שלנו, אנחנו לגמרי חלק מהישיבה. החלק שלי, כדבר ראשון לאפשר לו להתמסר. זה לא פשוט – כי יש שבועות שאנחנו בקושי מתראים. לפעמים יש שבועות של שלוש פעמים בשבוע נסיעה למרכז והמון עיסוקים כמנהל. ולכן חשוב לאפשר לו לעשות את עבודתו  בפניות ובשמחה. עבור מנהל – החופש – הוא הזמן הכי אינטנסיבי, יש שלושה שבועות סה"כ, שמתוך זה שבוע וחצי היערכות לשנה הבאה. השנה – גם את הזמן הזה בעלי הקדיש לנסוע לסוף שבוע לקעמפ שעשו לבחורים אצל הרביים באוקראינה. זה מיוחד שהוא מוותר על החופש שלו. וגם המשפחה אפשרה לו לעשות את זה.

דבר שני- להיות איתו, שותפה עד כמה שניתן בהקשבה, בלבטים, רעיונות, החלטות. לנו הנשים בינה יתרה ותמיד זה נותן עד מימד של הסתכלות לביצוע השליחות על הצד הטוב ביותר.

הסוד: להיות שלימה ושמחה עם השליחות.

בכל דבר בחיים –אנחנו ההורים נותנים לילדים שלנו את ההסתכלות וההשקפה על העניין

כשאמא יוצאת למבצעים בהרגשה נכאה שקשה לה לצאת וצר לה לעזוב את הילדים והיא רוטנת, המסר שיעבור לילדים יהיה שמבצעים זה עול…. כשאמא יוצאת למבצעים בשמחה ובחיות והיא משתפת את הילדים, המסר שיעבור לילדים שהם חלק מהשליחות, עוזרים ומאפשרים לקיים את רצון הרבי וזו זכות עצומה של כולנו!

בראש השנה אנו תמיד בישיבה, וזה לא קל, החג ארוך וכל המשפחה המורחבת שלי שוהה אצל הורי, אנחנו בבית משוחחים על הזכות שלנו בשליחות שלנו בחג חשוב כל כך, ועושים הכל כדי שתהיה להם אווירה וחוויה טובה, אופים יחד מטעמים לבחורים, מביאים משחקים לילדים הצעירים קונים ממתקים טובים, גם הבחורים לא טומנים ידם ומכבדים את הילדים במיני מתיקה לרוב.

חשוב לנו שיהיה לבחורים טוב:

כאשר לבחור טוב בישיבה מבחינה גשמית – הוא פנוי לקלוט רוחניות. לכן אנחנו מארחים להתוועדויות בבית, וסעודת פורים גדולה אצלינו. ועושים את זה הכי טוב שיכול להיות: חד פעמי הכי יקר ומפואר, עריכת שולחן פאר, משקאות יקרים – כדי שההרגשה תהיה מכובדת וטובה.

עכשיו עשו ב"ה שיפוץ בישיבה – ולמרות שאני מחנכת ואמא, מצאתי את הזמן – לעיתים עם הילדים ביחד, ללכת לבחור קרמיקה וווילונות היפים ביותר עבור הבחורים. כאשר אנו בשבתות בישיבה – אני משתדלת להכין לחמניות ביתיות, ומנה אחרונה, כדי שתהיה לבחורים אווירה ביתית. וזו זכות גדולה.

זה גם המקום לציין שזכינו בצוות נפלא של רבנים מסורים והנשים- נשות החייל ששותפת לכל העשייה במסירות אמיתית!!!

רגע מכונן

בסעודת פורים – כשמגיעים בחורים בוגרים שסיימו את הישיבה, מרגשת אותי העבודה שהם בוחרים לסעוד את סעודת החג אצלנו בהווי הישיבתי חסידי.                                                                  בראש השנה – כשבראשי מתגנבת המחשבה על האחיות שלי שנהנות כעת בבית ההורים עם משפחותיהם. אני עומדת בכניסה לזאל, רואה בחורים שיושבים ומצליחים להספיק עוד כמה פרקי תהילים ברצינות. זה גורם לי נחת ומרגש אותי מאד.

והרווח שאנו מקבלים: פשוט לעשות את הרצון של הרבי, לגרום לרבי נחת.

 

 

סיפורון קטן ומיוחד:

סיפורים על בחורים שהצליחו והתקדמו ועצבו את דמותם יש בלי סוף. כל בחור הוא סיפור מיוחד בפני עצמו. היינו בישיבה בשבת שלפני החופשה. ביום ראשון היה מסיבת סיום מאד מושקעת וגדולה, הלכתי עם הבנים הגדולים. כשחזרנו – הבן שלי בכיתה ג' ביקש לדבר איתי בפרטיות, והוא התפרץ בבכי. שאלתי מה קרה? והוא אמר ששם לב גם בשבת וגם במסיבה שיש בחור אחד שנראה שיש לו קושי כלכלי וחברתי.. והוא שואל מה אפשר לעשות כדי לעזור לו.

 

מבחינת המקום שלך כאישה (של המנהל):

הרבי אמר שעקרת הבית – זה עיקר הבית. ואנחנו יודעות שהאישה זה הכל. אז הכנסנו לישיבה את המושג שכשהאישה מרגישה שזה חשוב, ושותפה ומעורכת, אז היא יותר מבינה ויותר שותפה למה שקורה בשמחה וכך הבעל יכול להתמסר.

לכן יש את המקום של ההערכה לנשות הישיבה, לדוגמא: פעם בשנה כשיש שבתון ארוך מחמישי עד ראשון ,ביום ראשון – המשפחות מקבלות הביתה פיצה עם שליח, כאות תודה. בסוף שנה כל אישה מקבלת עציץ הביתה עם פתק של הערכה על המסירות וההתמסרות לעשיה. הישיבה השקיעה בצימרים מושקעים בשביל המשפחות שבאות להתארח בשבתות וחגים – באסתטיקה, פרקטיקה ונוחות. מתוך אמונה שכשלאישה טוב והיא מסתדרת עם הילדים – היא נותנת לבעל להיות מונח בעבודתו.

בין הנשים אנו מנסים ליצור קהילה קטנה וחמה. הנה – עכשיו בתכנון לאפות עוגות לשתי נשות הצוות שילדו, וכן למשפחה חדשה שהצטרפה אלינו.

טיפ קטן:

לי זה עוזר לצלוח את החיים העמוסים: בכל מוצאי שבת בעלי ואני יושבים על תכנון הלו"ז השבועי – ומתמקדים רק בשבוע הקרוב בלי לחשוב על העומס הצפוי לאחריו. מתכננים את פרק הזמן הקרוב כיצד נוכל לעבור אותו בטוב: להוסיף עזרה, וכיצד לבצע את הדברים כך שננצל את השבוע בהצלחה.

סיפור מיוחד שמלווה אותי:

שאלו את הרבנית חיה מושקא – מה הוא הרגע המיוחד בחייך? חשבו שהיא תאמר כאשר פגשה את הרבי או כאשר זכתה להתחתן איתו ועוד. אך היא אמרה: הרגע הזה. זו ההצלחה, וכל דבר יכול להתמלאות בשלימות – אם מצליחים לחיות את הרגע במלואו ליהנות ממנו ולהפיק ממנו את הכי טוב!

שנזכה לגרום לרבי נחת!

 

מה אפשר ללמוד מפירות הקיץ?

פירות הקיץ רוצים אולי לרמוז לנו שהתרופה לייאוש ולתסכול שצברנו בגלל חוסר היציבות בחיינו איננה טמונה דווקא בחיים מקובעים ללא תמורות, ובהתכנסות אלך תוך עצמנו. הרי מרפאים כל דבר בדומה לו. לכן את הטראומות שצברנו מהפתעות לא רצויות – נפיג על ידי שינויים רצויים, משמחים, מעוררי אמונה ומוטיבציה להיות פעילות בעשי'ה הרבה והברוכה שמביא עמו לוח השנה היהודי.

תודה לך ה' על הפירות הנפלאים והססגוניים הללו, שמגיחים בכל שנה מחדש אל תוך חיינו, ולוחשים לנו את סוד ההתחדשות. ניטול עמנו סוד זה לכל ימות השנה – לחיי היום יום וגם לעבודת ה'.

נמצא נקודות שירגשו וירעננו אותנו בתוך הבית פנימה מידי יום, נאתר מצבים או עיסוקים המציתים אור מחודש בהוויה ובעשיה השגרתית וננצל אותם להעצמה ולהגברת המוטיבציה לקום ולעשות! גם ברוחניות – בתפילה או בלמידה היומית של ענייני גאולה ומשיח, לדוגמא, ניתן לחולל נפלאות. זאת באמצעות שדרוג מרענן כמו תפילה בקול, עם ניגון חסידי, או למידה עם הילדים בתוספת משלים לא מוכרים, במקומות מעניינים. אין גבול לרעיונות – אם רק נרצה ליצור את ההתרעננות הזו.

לסיום – 'טיפ' קטן: כדאי לכל אחת מאיתנו לעשות לעצמה רשימה כזו – בראש או בפנקס, של דברים שמסוגלים לתבל את החיים בתבלינים מפתיעים ומשובבי נפש. זה יהיה 'ארגז הכלים' הפרטי והסודי שלה, וממנו תשלוף רעיונות יצירתיים המונעים שקיעה בדכדוך ותחושת אין אונים. דפדוף בפנקס גם יאפשר לחזות את היופי שבחיינו – למרות הכל ועל אף הכל, ולהודות עליו לבוראנו.

הבה ונתבונן באבטיח ובמילון, בשסק ובמשמש ונקשיב למה שהם לוחשים: אתן מחייכות? חייכנה כך כל בוקר מחדש! הן הלכנו לישון עייפות, 'גמורות', והקב"ה עשה עימנו חסד וצייד אותנו בכוחות ליום חדש, שמח, עם רצונות 'צעירים' שזה עתה נולדו – לכבוש עוד יום בהצלחה, בעזרת ה'.

סמינריון "נציגות ראשיות" • גלריה













































































































מחר: התוועדות הכנה לתשרי תשפ"ג • הזמנת כבוד

אחותשרי יקרה,

הימים עוברים במרץ ואיתם הספירה לאחור המרגשת ביותר שקיימת – רגע המפגש של כולנו עם הרבי שליטא מלך המשיח ב770. בדיוק כפי הוראת הרבי, תשרי אמיתי, מתחיל כבר כאן, מהארץ. בטוחות שאת ההכנה האישית שלך התחלת כבר מזמן, וזה בדיוק הזמן להמשיך להכנה הכללית של מעצמת אחותשרי: מתרגשות להזמין אותך להתוועדות ההכנה המיוחדת של קבוצת אחותשרי תשפ”ג!

מצרפות לך כאן את כל הפרטים, בביטחון גמור שהודעה זו תישאר ללא כל תוקף כשנפגש עוד לפני בבית רבינו שבירושלים

מחכות לך,

המדריכה שלך, וצוות אחותשרי תשפ”ג

 



ראיון עוצמתי עם שרה מכלוף

חזרת הביתה מאוחר מנסיעה? • שני טיפים

שמעתי מאמא מסורה, שהיתה אכולת רגשות אשמה על כך שהנסיעה שלה בחזרה לביתה התעכבה בכמה שעות – ללא אפשרות לזרזה. לבה ייסר אותה על חוסר היכולת שלה 'לנבא' את האיחור, ועורר בה רחמנות על ילדיה ה"מסכנים" וה"זנוחים" אשר 'מי יודע איך הם מרגישים'? כך ועוד, עד שבצר לה ולאחר שלא נותרה לה ברירה היא הזמינה עבורם פיצה מהחנות. כשהיא הגיעה הביתה, ילדיה קידמו אותה בקריאות צהלה: אמא, מתי תסעי שוב ותזמיני לנו פיצה?!

אולי שולח לנו הקב"ה ארועים מעין אלו כדי 'לאמן' את עצמנו ב…אמונה? מקרים אלו מלמדים אותנו שיש חלק מסוים בחיינו שעליו אנו יכולות לקחת אחריות, כמו לתכנן מראש שלא לעזוב את הילדים לא לצורך, להשתדל להיות איתם בשעות אחר הצהריים והכנת שיעורי הבית, ולהקציב זמן מבעוד מועד להכנת ארוחה מבושלת, מזינה ומלאה בריאות. אך לאחר התכנון שלנו – אם זה לא קרה בגלל אילוצים שונים – מן הראוי להניח לנקיפות המצפון ולהרים עיניים לשמים, כי כעת זה כבר העניין של הקב"ה אשר צייר את התמונה שנוצרה.

שני 'טיפים' למצבים של איחור לא מתוכנן

ראשית: אל תוותרי על ארוחה חמה! האוכל החם מעניק נוחם ומרגיע את 'חמולת' הילדים המקדמת אותך עם התלאות של אחר הצהרים הארוך שעבר עליהם. מצאי מתכונים להכנה מהירה שישמשו אותך בימים כאלו.

שנית: חזרת מאוחר? הילדים טיפסו על הקירות, או התאכזבו מכך שאמא לא הייתה איתם שעות ארוכות? שבי איתם בארוחת הערב וספרי "סיפורי השגחה פרטית". שתפי אותם ממש בכל פרט שקרה לך.  לדוגמא: חשבתי לנסוע באוטובוס, ופתאום הגיע אוטובוס מלא, שנהגו לא הסכים להעלות נוסעים. מאד התאכזבתי ואפילו כעסתי. אמרתי לנהג שזה לא פייר! כל כך רציתי לחזור אליכם כבר, וגם הייתי עייפה. אך אז נזכרתי שכל מה שקורה לנו הוא בהשגחה פרטית, אבל בגלל שהייתי עצובה ועייפה לא הצלחתי לראות אותה. אולי אתם יכולים לעזור לי לחשוב מדוע הקב"ה עשה דווקא לי שאמתין לאוטובוס הבא? ואז… אחרי שעליתי לאוטובוס הנוסף וגיליתי את… הבנתי ש…

כך הם נעשים שותפים למה שקרה לך, חשים מה עבר עליך בזמן שלא היית בבית, ומבינים מדוע לא חזרת מוקדם. ועוד יותר חשוב מכך – הם לומדים כיצד אמא מתנהלת במצבי תסכול כשהדברים לא הולכים לפי התכנון. הם גם מתאמנים באמונה – לפקוח את העיניים ולראות את יד ה' והשגחתו התמידית.

כך תשביע הסעודה מהירת ההכנה גם את הנפש, ותהיה צידה איכותית מאד לילדים בדרך חייהם הפרטית בעתיד, בשעה שיזמן להם ה' את האתגרים הייחודיים להם!

מה שמוביל את מחשבתי במצבים כאלו שבהם צריך ליצור ארוחה ברגע, כאשר גם האמא וגם הילדים או הבעל כבר עייפים, הוא: שאוכל חם עדיף פי כמה וכמה גם אם הוא לא בסקאלת הבריאות העליונה.

שייט סאפ • ועידת קצינות צבאות ה'































































































































































דילמת הממתקים

האם זה חסידי? כל המתוק והמגרה הזה, כל ה"תאוות" האלו… גם אם הממתקים מיועדים למתן פרסי עידוד למילוי תפקידים או ללימוד בעל פה וכדומה, הרי אנחנו לא מעוניינות שהילדים יתרגלו לעשות בשביל לקבל משהו, ולא רוצות שכל דבר טוב רוחני יהיה קשור לצ'ופר גשמי!

גדלנו וחונכנו על ברכי סיפורים מגדולי החסידים שסלדו מקינוחים – שכל מהותם היא לענג את החיך. אחד מהם הגיב – כשהוגשה לו גלידה לקינוח הסעודה – "מורוז'נה (גלידה ברוסית)?! בפירוש לא"!

ר' מענדל פוטרפס הוזמן להתוועדות יום הולדת של אחד מהשלוחים, שנערכה מיד אחרי שהרבי דיבר על מבצע יום הולדת, ומשום כך כללה גם כיבוד עשיר. כשנכנס ר' מענדל שהיה ידוע בסלידתו מכל שמץ של 'תאווה', ראה את העוגות המושקעות והפטיר: אה, עוגה? זה הרי ה"בן דוד" של הגלידה!

תלמידיו של אחד מזקני החסידים שהיה מדבר הרבה נגד 'תאוות הגלידה', ראו אותו בחתונה יושב בצד האולם ואוכל גלידה שהוגשה בסוף האירוע. שאלו אחד התלמידים מה קרה שהוא אוכל גלידה? ענה לו החסיד הישיש: אה, זו גלידה? אוחח, למה זה קר? אי אפשר לאכול את זה ככה!

לא זכינו להיות בדרגתם של חסידים אלו, ואנחנו זקוקות לפינוקים אלו כדי להנעים את העשיה שלנו. אך חסידים אלו מלמדים אותנו שגם אם אוכלים גלידה, היא לא כל הווייתנו…

ובחזרה לילדינו, וגם לעצמנו – הרי הקינוחים מענגים את השבתות והחגים, ובדורנו – גם את ההתוועדויות, במיוחד של הנשים, כדי להשקיט את הנפש הבהמית שלא תפריע להתעלות הרוחנית.

ומה עם החשש של יצירת תלות ב'ממתק'? הרי כמו שילד קטן שנגמל ומקבל צו'פר בכל פעם שהוא מצליח, ואיננו חוששים שגם כילד בוגר יתעקש לקבל צ'ופר כדי ללכת לשירותים, כך גם התגמול שאנו מתגמלים את ילדינו על נטילת אחריות או עשיה טובה – היא רק כדי להרגיל.

גם מהרביים למדנו שאצל ילדים גשמיות כרוכה ברוחניות, כמו מהרבי רש"ב שהעניק מתת כספי לבנו הרבי ריי"ץ בילדותו – על לימוד משניות בעל פה. כשהילד מתחיל ללמוד – נותנים לו ללקק דבש מהאותיות. הממתק/ הפרס הגשמיים יוצרים ציפוי מענג למחוייבויות הרוחניות שאנו מקנים לילדים  כיהודים וחסידים, עד שנגיע עכשיו נאו ל"קינוח" של סוף ימי הגלות: סעודת שור הבר והלוייתן!

וזכני לגדל

לחנך בגאווה

כשמתעסקים בחינוך, צריך לחשוב טוב למה אני עושה את זה. מה מניע אותי. חינוך זה בחירה. הילדים לא אשמים שאני צריכה פרנסה – יש עבודות אחרות… פעם, היו מקומות שבהם כשאמרתי שאני לומדת הוראה, הסתכלו עליי ברחמים. "לא היה לך כסף ללמוד רפואה או אחיות?" יש אנשים שרואים בזה פחיתות כבוד, ברירת מחדל של אין ברירה, הם היו מעדיפים להיות ר"מים בישיבה, זה יותר נחשב. אבל הרבי מה"מ כותב, 'תזכרו שמרדכי היהודי היה מחנך ילדים! חבל על מי שהולכת בכיוון הזה רק כי ככה כולן עושות וזה מה שלומדים בסמינר. אותי באופן אישי מניעה העובדה שזו הוראה של הרבי מה"מ, ואני מקבלת מהעבודה הזו, שמפגישה אותי עם סוגים רבים ושונים של ילדים, כלים גם עבור גידול ילדיי הפרטיים. בנוסף לבונוס של החופשות איתם.

כל אחד הוא מיוחד

בבית וגם בכיתה, כל ילד הוא אחר וצריך לתת את המקום למיוחדות שלו. אם ילד טוב בדרמה, למשל – תדאגי שיהיה לו את מרחב הביטוי הזה. חשוב לזכור שהיכולות של כל ילד הן שונות ואי אפשר לצפות ולדרוש מכולם את אותו הדבר. בבית זה יותר קל, מבחינה מסוימת, כי יש פחות הישגים או סטנדרטים שכל ילד נדרש לעמוד בהם והם מעבר ליכולותיו. אבל גם בכיתה, ההבנה שיש ילד שקשה לו יותר והוא השקיע והזיע ועבורו 60 זה 100, ויש אחר שגם ה–100 הוא לא ביטוי מקסימלי של יכולותיו – היא קריטית. פעם הייתה גישה שכולם צריכים להגיע לאותו הציון באותה הדרך, היום חל שינוי איטי ויש יותר מקום לשונות וליצירתיות.

ילד, מה אתה צריך?

לילד צריך לומר מפורשות וכמה שיותר: "אנחנו אוהבים אותך, גאים בך ושמחים שאתה הילד שלנו". ילד בן שלוש, שאל את אביו באחד הימים: "אבא, למה אתה לא אוהב אותנו?" האב לא הבין. "בטח שאני אוהב אתכם! למה אתה חושב שלא?" והילד ענה: "כשאמא קוראת איתנו 'קריאת שמע' בלילה, היא אומרת שאבא ואמא אוהבים אותנו. אתה לא אומר, אז אתה לא אוהב!" מבחינתו המשוואה היא מאוד פשוטה…

צריך להעצים ולהגדיל כל מעשה טוב שהילד עשה. פעם, כשבני קפץ בטרמפולינה, אמרתי לבעלי בקול: "טאטי, תראה! הילד הזה קופץ עם היד על הראש, כי גם בטרמפולינה הוא לא מוכן שהכיפה תיפול. איזה כיף לנו שיש לנו כזה ילד!" הוא קרן.

גם בכיתה, ילד צריך להרגיש מוערך ומשמעותי. תגידי לתלמידה שלך שאת מעריכה אותה. היא שאלה שאלה יפה? – תדגישי שהיא תורמת ומוסיפה לכיתה ואיזה כיף לנו. אם ילד או תלמיד שלי מאתגר את הסבלנות שלי פעם אחר פעם, דבר ראשון, אנשום עמוק ואשנן לעצמי שהילד לא נגדי. ילד שהתנהגותו אינה נאותה, מביע דרכה צורך כלשהו. אז ננסה להבין מהו הצורך הזה ואיך ניתן לתת לו מענה. בדרך כלל, כשילד לא מתנהג כמו שצריך בבית, במיוחד בתקופה הזו של החופש, זה נובע משעמום או מקנאה.

כשמדובר בתלמיד – עצם זה שהוא יודע שמה שקורה בכיתה לא עובר ליד המורה, היא לא באה רק להחתים כרטיס, היא עובדת בשיתוף פעולה מלא עם הוריו ואם צריך אז גם המנהל מעורב – בדרך־כלל ההתנהגויות השליליות תפחתנה. חשוב במיוחד להעניק תשומת לב אישית של דקה–שתיים ביום למאתגרים שבחבורה.

 

אכפתיות מהי?

התורה מצפה מאיתנו להתייחס אל התלמידים כבנים ולאהוב אותם. האהבה הזו אינה טבעית עבורנו, בשונה מהאהבה לילדינו הפרטיים. אבל לפתח אותה בתוכנו זה בהחלט עניין של עבודה ובחירה וגם לזמן יש חלק בזה. מה שמאוד עוזר לי אישית זו המחשבה איך הייתי רוצה שיתייחסו לילדים שלי. היות שהייתי רוצה שיאהבו אותם גם ובעיקר אם קשה להם, אני מנסה לדרוש מעצמי את אותו הדבר. ילד צריך להרגיש שלמורה אכפת ממנו.

מורה אכפתית היא קודם כל זמינה. יצא לי לפגוש מורה מיוחדת ששיתפה אותי בכך שלימדה פעם בכיתה ב', ובתחילת שנה אמרה לבנות: "אנחנו רוצים שיהיה לכל אחת כאן טוב בכיתה וכל אחת צריכה לעשות משהו בשביל זה. אם אתן רוצות לומר לי משהו או צריכות עזרה, אפשר לגשת אליי בהפסקה, להתקשר אליי או לכתוב לי מכתב בדואר". לאחר שלושה שבועות, חיכה לה מכתב בתיבת הדואר, בכתב קלאסי של תחילת ב': "המורה, תודה רבה שאת מסכימה לכתוב לך בדואר. הושבת אותי ליד ילדה שלא טוב לי איתה. לא רציתי לומר לך את זה בכיתה כי אמרת שצריך שלכולם יהיה טוב בכיתה ולא רציתי לפגוע בילדה הזו"…

עד שהמכתב הגיע, אותה מורה כבר הבחינה שהזוג הזה לא מוצלח והחליפה מקומות, אבל המכתב הזה הוכיח לה שהיא פעלה נכון ושהמסר הופנם. כשפגשה את אותה בת בכיתה, היא חיבקה ושיבחה אותה על כך שפנתה אליה.

מורה אכפתית היא גם כזו שלא נבהלת משאלות ונותנת להן מקום ומענה. שאלות שתלמידים שואלים הן הזדמנות עבורם ועבורנו להרחיב ולהעמיק את הידע שלנו. מורה צריכה לדעת שכשילד מספר סיפור או מעיר הערה חכמה, עליה לעודד אותו ולא לחשוב שזה מוריד מכבודה. פעם שאל אותי תלמיד, כמה עצמות יש בגוף האדם. עניתי לו שזו שאלה יפה ושאבדוק בשבילו את הנושא. ואכן, לא השארתי אותו באוויר. קיימתי את דבריי ושכחתי מכל הסיפור. במהלך אותה שנה ילד אחר שאל את אותה שאלה ואותו תלמיד ענה לו: "אני לא זוכר מה התשובה, אבל המורה בדקה לי את זה. אני יכול רק לומר לך שמספר העצמות משתנה במהלך החיים ויש עצמות שמתחברות זו לזו".

רוב הילדים לא יזכרו מה לימדת, הם יזכרו איך לימדת ומי היית בשבילם. כל אחת יכולה להעיד על עצמה כתלמידה כמה זה נכון. אנחנו לא באים להעביר חומר. הילדים של היום לא צריכים ידע, יש להם אותו בשפע. יש דברים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו. אנחנו באים כדי להיות דמות משמעותית! כדי לשנות. כדי לאהוב. בתקופת הקורונה, לימדתי דרך הטלפון וילד אחד אמר לי בפה מלא: "המורה, היום נכנסתי לשיעור רק כי ידעתי שתשאלי מה שלומי ומאוד רציתי את זה. אבא ואמא הלכו לעבודה, אנחנו לבד בבית ורציתי שמישהו יתעניין בי". זה כל מה שילד צריך!

הגבלה? באהבה גדולה!

גם כשיש צורך להציב גבולות, נעשה זאת מתוך אהבה. אני זוכרת שכילדה בסביבות גיל חמש, עשיתי משהו לא ראוי ואבי שיחי' סטר לי. התגובה שלי הייתה: "אבא, אם הרבצת לי, סימן שאתה לא אוהב אותי" ואבי ענה: "הסטירה שנתתי לך היא ההוכחה הכי טובה שאני אוהב אותך, שאכפת לי ממך ושחשוב לי שתדעי איך מתנהגים". והוא נתן לי דוגמא ושאל: "מה תעשי אם תראי ילד שרץ לכביש?"

"אתן לו סטירה!"

"אבל למה? את אוהבת אותו!"

"בגלל שאני אוהבת אותו, אני לא רוצה שיקרה לו משהו מסוכן"

ואבא הסכים איתי והוסיף: "את לא רוצה רק להציל אותו, את רוצה גם לכוון אותו לדרך טובה יותר!" וזה נחרט בי.

גם כשעליי להציב גבולות לילדיי, אני אומרת להם: "מאמי מאוד אוהבת אתכם, אבל בבית שלנו מתנהגים באהבת ישראל", לדוגמה. אני משתדלת להשתמש כמה שיותר בדיבור חיובי וכמה שפחות לומר את המילה 'לא'. במקום לומר: "אני לא מרשה לך את הבמבה עכשיו", אגיד: "אני מרשה לך את הבמבה הזו בשבת". כמו שגבולות מדיניים הם ברורים ונמצאים בקצה המדינה ולא במרכזה, כך הגבולות בחינוך צריכים להיות ברורים ובלתי ניתנים לוויכוח, אבל לא להפוך להיות מרכז החיים והתקשורת עם הילדים. ילד צריך בעיקר חיבוקים ונשיקות, הוא לא מסוגל לשמוע 'לא' כל הזמן.

ואחרי הכל אנחנו בני אדם שטועים לפעמים, אבל יש לנו את הכוח לתקן. חינוך זה עבודה קשה, דורשת, ומלאת אחריות. לא לחינם נאמר שהנגר דורך על שבבי עץ והמחנך דורך על נשמות, אבל אנחנו מסוגלים להעמיד וגם להאיר אותן. יש לנו את הזכות לחנך את דור העתיד, דור הגאולה! שנזכה בקרוב ממש לעמוד מול הרבי שליט"א מלך המשיח ולומר: "ראה גידולים שגידלנו!"

 

לדוד ה' אורי

בפרק כ"ז מוזכר שם ה' – 13 פעם
כנגד י"ג מידות של רחמים
שמאירות בחודש אלול
*ומאפשרות לנו לתקן מעשינו בקלות ולהתקרב לאבא שבשמים ולהביא לעולם גאולה שלמה עם משיח עכשיו*
כל פעם שאומרים את שם ה' נפתח ברז של ישועות
מצורף פה
1️⃣ הפרק בכתוב
2️⃣ הפרק במנגינה
(הוקלט על ידי אלאור ולנר לזיכוי הרבים)
את שאר החומרים של אלאור ניתן להשיג (בתשלום)
052-3334706
 להלן מילותיו של האר"י ז"ל הקדוש:
כל האומר מזמור כ"ז בתהילים
("לדוד ה' אורי וישעי")
מראש חודש אלול עד הושענא רבא
בבקר ואחרי הצהריים
כל יום במשך כל הימים הללו
*מובטח לו שתהיה לו שנה טובה*
ויערב לו בשנה הבאה
ואפילו גזירה רעה כתובה עליו בשמים
יכול לבטלה
ויעביר מעליו כל המקטרגים
ויבטל מעליו ומעל כל בני ביתו גזירות קשות ורעות
ויצא זכאי בדין
כי בורא עולם פותח י"ג צינורות של רחמים
ומאפשר לבטל מקטרגים שנוצרו ממעשים לא ראויים.
שתהיה שנת גאולה עם משיח 🌷
בברכת גאולה שלמה עם משיח
יחי המלך המשיח.
תפיצו לזיכוי הרבים
שנה טובה ומתוקה

מתכון מרענן לפתיחת השבוע

חומרים:

קצפת צמחית כפולה של 500 מ"ל או שמנת חלבית להקצפה

2 גביעים של גבינה 5%

1 שקית אינסטנט פודינג

3 כפות סוכר

רבע כוס חלב

 

אופן ההכנה:

מקציפים את הקצפת עד שהיא עמידה, מוסיפים את הפודינג, סוכר והגבינה. אחרי שהכל מתאחד מוסיפים את החלב – והגלידה מוכנה!

לשפוך את הגלידה בתבנית אינגליש קייק, כך קל יותר לחתוך אותה בעת ההגשה. להקפיא במשך כמה שעות.

לבחירתכם הצבע והטעם של הפודינג: שוקולד, ריבת חלב, וניל ועוד – אפשר גם לעשות חצי מהתערובת עם פודינג אחד וחצי עם פודינג שני. מתקבלת גלידה בשתי צבעים, שניתן לשפוך אותה זו מעל זו, או לערבב מעט ל'גלידה דמויית שיש'.

 

ועידת קצינות צבאות ה' • גלריה שנייה



































































































חוזרים אל התלם

מי איתנו? מיכל מאור מירושלים, אם לארבע בנות מתוקות; הודיה סילבר מאחד היישובים בשומרון, אם למשפחה ברוכה ותוססת; אסתר בואנו מהמרכז, לה יש ב"ה גדוד שובב של בנים, ורבקה שטיין מהצפון, אם רב גילאית, שמחליפה עדיין חיתולים לקטן שלה, אבל גם לנכד החמוד… הגינה בה הן נפגשות היא וירטואלית כמובן, ובמקום חול ישנה מקלדת, ועדיין, האווירה היא אותה אווירה.

 

כשאת חושבת על החזרה ללימודים, למה את הכי מתגעגעת?

מיכל: "אני מתגעגעת לשגרה. השעות הברורות, סדר היום הקבוע, הידיעה מה בערך עומד לקרות ומתי… משהו ב'בלגן' השמח של החופש, בכך שאי אפשר כמעט לתכנן כלום מראש, מעייף ומתיש. אין כמו בוקר רגיל, בו קמים ומתארגנים ויוצאים מהבית בשעה סבירה. ולא שאני הולכת להנות מהשקט, אני בעצמי עובדת בחינוך! ועדיין, השגרה הברוכה הזו חסרה לי".

הודיה, בגעגועים של הנשמה: "אני הכי מחכה לנוח בבוקר. ללמוד תורה ולהתפלל בנחת. לא ממש אפשרי כשכל המתוקים מסתובבים סביבי וצריכים כל רגע משהו אחר"…

אסתר: "אחרי החופש הזה, אני מתגעגעת למעט זמן שקט לעצמי".

רבקה: "מה שאני הכי מחכה לו זה השובע הנפשי של הילדים. כמה שאנחנו מנסים לתת להם תעסוקה בחופש, תמיד הם מסתובבים בסוף משועממים וחסרי תעסוקה. מחפשים את עצמם. בזמן הלימודים הם עסוקים, לומדים, מכינים שיעורי בית, גם בזמן הפנוי שלהם, יש להם מבט רגוע של מישהו שלמד היום והתאמץ".

זה קשה לי!

למה בשגרת הלימודים הכי קשה לך לחזור?

מיכל: "לחופש… כל שנה, עד שמצליחים כבר להכניס את הילדים חזרה לשגרה נורמלית ובריאה, מגיעים מיד החגים, ושוב הכל יוצא מהמסלול. חודש וחצי של לימודים ושוב חנוכה. עד שמגיעים לתקופה רצופה של לימודים"…

הודיה: "עם כל הגעגועים לשגרה והצורך בזמן שקט לעבודת ה', יש בחופש מעלה: הבוקר רגוע, בלי לחץ. יהיה לי קשה לחזור שוב להתמודדות עם הקימה והיציאה מהבית בזמן. וכשהבית מלא בקטנים ברוך ה', זו בהחלט משימה".

אסתר מסכימה בהחלט: "אם יש משהו שיהיה קשה לי בחזרה ללימודים זה לקום מוקדם בבוקר"…

רבקה, נבוכה: "לא נעים לי להודות, אבל הכי קשה לי לחזור לשיעורי הבית… לפעמים, בתוך ה'בלגן' של אחרי הצהריים, ארוחות, כביסות, ניקיונות – הם לא מגיעים לי בטוב… לא מצליחה להבין מה המורה רוצה בדיוק ואיך אני אמורה לפנות לזה זמן".

 

ועכשיו לחלק המקצועי… מנסיונך – איך מעבירים ילדים משגרת חופש לשגרת לימודים בדרך בריאה וחיובית?

מיכל, שלדעתה הכל מתחיל בראש, בעצה כללית בטוחה: "מעבירה במחשבה טובה וחיובית כמה שאפשר. זה לא קל, לא לילדים ולא לנו. אבל כשאנחנו זוכרות שזה חיובי, שהקושי זמני, שכבר עשינו את זה בשנה שעברה, זה נותן לנו אורך רוח ורוגע לעבור גם את תקופת ההסתגלות הזו".

הודיה, בעצה פרקטית: "מרגילים אותם לאט לאט ללכת לישון בזמן. לא קל, אחרי חופש שהתרגלנו בו לשעות ערות שונות, ולכן זו ההכנה הכי חשובה לדעתי לשנת הלימודים".

אסתר משלבת בתשובתה גם פתרון טכני וגם אווירה: "חוזרים להרדמות וקימת בוקר מוקדמות כמה ימים לפני, ומכינים איתם את ספרי הלימוד, מחברות וקלמרים בילקוטים. הם נהנים וזה מכניס אותם לאווירה וציפייה לתחילת הלימודים".

רבקה: "עד רגע האמת שבו באמת קמים ויוצאים בתלבושת ללימודים לא באמת נכנסים לשגרת לימודים… אבל כן, מהרגע שהאחרון חוזר מ'אורו' אנחנו מפסיקים עם טיולים ארוכים וחגיגות לילה. נכנסים לאיזו שגרה סבירה של שעות שינה וקימה. ועדיין זה לא זה. בשנים בהן הבנות מתחילות הרבה אחרי ראש חודש אלול אפשר ממש לראות את זה. בנים קמים מוקדם ויוצאים ללימודים ובנות שממשיכות לדשדש עם הפיג'מה עד שתיים עשרה ולחשוב מה עושים היום"…

 

שנה חדשה זו הזדמנות לדף חדש, איזה דף חדש את מאחלת לילדייך בשנה הקרובה?

מיכל, החיובית, בהתרגשות: "אני מאחלת לבנות שלי התחלה חדשה עם התחלות טובות ומחשבות חיוביות שכל מה שיקרה להן השנה, הכל יקרה לטובה!"

הודיה, בתפילה מכל הלב: "אני מאחלת לילדים שלי שיצליחו להסתדר עם המורים והגננות והרבנים שלהם!

ושיהיו להם חברים טובים באמת!"

אסתר מצטרפת: "מאחלת להם מכל הלב שיהיו חברים של כולם. חברים טובים בהרבה מובנים זה הכל".

רבקה באנחה דואגת: "מאחלת להם שנה טובה. שה' ישמור עליהם מכל דבר רע – מחבר רע שיכול ממש להרוס הכל; ממורה לא אכפתי; מכל אותן סכנות שאורבות בכל פינה ואנחנו לא באמת יכולות להגן עליהם מפניהן חוץ מבתפילה חמה. שימצאו את עצמם, שיהיה להם סיפוק בלימודים והנאה. שלא יפחדו ממאמץ".

 

איזה דף חדש את מתכוונת לפתוח לעצמך?

מיכל, באנחה על השנה הלחוצה שהייתה: "אני מתכוונת לפתוח לעצמי דף חלק והרבה יותר רגוע, פחות לחוץ. כאמא לקטנות שגם עובדת במשרה מלאה הייתה לי שנה לחוצה מאד. מלחמה יומיומית לעמוד בכל המחויבויות שלי לניהול הבית, לילדות ולעבודה. השנה בעזרת ה' אפתח דף חדש, רגוע יותר".

הודיה, הדוברת של הנשמה בשיחה שלנו: "מאחלת לעצמי שנה של לימוד והתחזקות. שנה של פנימיות התורה".

אסתר, באהבה: "מקווה לפתוח דף חדש בחינוך הילדים. להצליח לא לוותר על אף כלל, מתוך אהבה כמובן".

רבקה, נבוכה: "מקווה לפתוח דף חדש בתמיכה שלי בלימודים של הילדים. לפעמים אני מרגישה לא מספיק מעורבת, לא מספיק יודעת בכלל מה קורה איתם שם בבית הספר ומה הם לומדים. להתעניין, לשבת איתם, ללמוד למבחנים, לעזור בשיעורי הבית".

 

למה את זקוקה כדי לפתוח דף חדש?

מיכל, צוחקת: "להוריד קצת מהמשרה שלי… סתם. מה שאני באמת צריכה אלו שלושה דברים חשובים: (כבר חשבתי על זה הרבה) קודם כל, סדרי עדיפויות. להחליט על מה אני מוותרת בתקופה הזו, בה העבודה וגם הבית מאתגרים כל כך. דבר שני זה סדר יום מאד מסודר. את כל המטלות שמקיפות אותי אני צריכה להכניס בשעות מאוד ברורות ועקביות. והדבר השלישי זה הרבה אופטימיות, להאמין שאצליח לעמוד בהכל ולהרפות. לסמוך על מי שנתן לי את העבודה ואת הילדות המתוקות"…

הודיה, מחייכת: "מה שאני באמת צריכה כדי לפתוח דף חדש של לימוד והתחזקות זה שהילדים לא יהיו איתי בשעות הבוקר… השנה הייתי עם שני הילדים הקטנים שלי בבית – הם לא היו במסגרות. זה לא קל. אין לך אפילו כמה דקות ספורות לעצמך, בטח לא פניות ללמוד ולהתפלל בנחת".

אסתר משועשעת: "כדי לפתוח דף חדש בחינוך הילדים אחרי החופש הזה, כל מה שאני צריכה זו חופשה טובה"…

רבקה מוטרדת: "אני באמת תוהה. הכי נוח לי להגיד פשוט, כל מה שאני צריכה כדי להיות יותר מעורבת בלימודים של הילדים שלי זה עוד כמה שעות ביממה. זה לא נכון. הרי כשאני בתקופה עמוסה, של בירורים בשידוכים, של הכנות לחתונה, אני מוצאת את הזמן לכך, נכון? נראה לי שמה שאני צריכה זה קצת התבוננות. כשאני אבין באמת כמה זה חשוב לי ולהם, אני כבר אמצא את הזמן לכך כמו שאני מוצאת את הזמן לכל דבר בסוף".

 

 

ברכה לילדיי לשנה החדשה:

 

מיכל, בעיניים מאירות: "ששנה זו תהייה שנה של פריחה, שנה של מחשבות חיוביות וטובות והצלחה בכל כיוון שיפנו"…

הודיה, בהתרגשות: "אני מברכת אותם שתהיה להם שנה מבורכת, מלאה בטוב הנראה והנגלה! שיסתדרו עם המורים/הגננות/הרבנים בשמחה ובקלות. שיהיו להם חברים טובים באמת! חברים שביחד הם יתחזקו בעבודת השם! שיהיו בריאים ומאושרים! שילמדו תורה בשמחה ובפנימיות!"

אסתר מכל הלב: "מאחלת להם הצלחה מופלגה בלימודים, שיהיו אהובים על המורים, ושיהיו להם חברים טובים".

רבקה בדבקות: "שיהיו שמחים, שיהיה להם פשוט טוב בכל מקום שהם יהיו בו. שיהיו בריאים, שה' ישמור עליהם מכל דבר רע, שיצליחו, שלאמא שלהם יהיה זמן וכוח לשבת איתם ולהנות מהם".

 

ושאלה אחרונה, רגע לפני שאנחנו מתחילות שוב לנער ילדים בבקרים ו'לגרד' אותם מהמיטות, כשאת מדמיינת גאולה, איך נראה בה הבוקר?

מיכל בחיוך: "בוקר מלא בשמחה ואושר".

הודיה בהשתוקקות: "לא צריכים לישון כי אין תחושה של עייפות… לומדים תורה כל הלילה. יש תחושה של רוגע, שלווה, כוח ושמחה פנימית. בבוקר כל אחד לוקח איתו מה שהוא צריך על מנת להמשיך ללמוד תורה במקום אחר. מתפללים באריכות ושוב לומדים תורה באושר עילאי! לא חסר כלום כי יש כל מה שצריך בגשמיות וברוחניות. יש גויים שמטפלים בכל הקטע הטכני בצורה ישרה בלי צורך לחשוש… הנאה בלתי פוסקת של קדושה!"

אסתר בערגה: "מתארגנים בנחת ויוצאים מהבית אחרי שכל ילד קיבל את מלוא תשומת הלב, חיבוקים ונשיקות".

רבקה מופתעת: "איזו שאלה מעניינת! מאמינה שזה יהיה כמו ב'תשרי', כשאת רוצה להגיע בזמן לשחרית עם הרבי. ההתרגשות הזו, שלא נותנת לך להישאר במיטה גם אם אתמול השתתפת בהתוועדות עד השעות הקטנות של הלילה. אנרגיה אמיתית, רוחנית, שלא קשורה בכלל למספר השעות שישנת בלילה קודם, ולא לטעם הדלוח של הקפה".

ובאווירה גאולתית ומלאת ציפייה אנחנו מסיימות את הפגישה שלנו. אוספות דליים, כפות וילדים מזיעים ומלאים חול וחוזרות הביתה, לעוד ערב אינסופי מתיש של חופש. בתקווה עצומה שעד שאתן תקראו את הכתבה הזו, כבר נדע בדיוק איך נראה בוקר של גאולה וכל הברכות שלנו לילדים יתקיימו באופן הכי טוב ופשוט.

שגרה של גאולה!

 

עץ השדה • מסר נפלא מפרשת שופטים

המחונך יכול להתפתח ולצמוח ל-'עץ השדה' רק כאשר המחנך מייצג בעיני המחונך את היותו 'עץ השדה' בעצמו ומאפשר את התפתחותו הסובייקטיבית!
שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת שופטים

אחד המסרים הנפלאים בעיניי הנלמד בפרשתנו הנו מהפסוק: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר" (דברים כ',י"ט).
הפסוק עוסק במצב מלחמה. בני אדם הצרים על עיר ומונעים מתושביה אוכל ומים כדי שיכנעו להם.
ואז מגיע המסר הנוקב לבן האדם המצר את חייהם של תושבי העיר (אמנם מדובר על אויב אך עדיין התורה מלמדת אותנו כיצד יש לנהוג בבני אדם), "לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
ורש"י עם הרחבה של פירוש שפתי חכמים, מאירים באור יקרות את פירוש המילים בפסוק "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר", שמא (כי משמש גם בלשון שמא/אולי) תאמר האדם הנו כמו עץ השדה המעניק לכל הברואים ליהנות מפריו? לא ולא, האדם הנותן בני אדם במצור ומונע מהם לחם ומים נוהג ההיפך מהעץ המשרת אך ורק את רצון בוראו ומעניק לכל ברואיו ליהנות מפריו.
וזה הציווי לבני האדם הנלמד מהמילים "כי האדם עץ השדה": נהגו בבני האדם כמו עץ השדה המעניק בכוחו חיים לכל חי ואל תשתמשו בכוחכם כדי ליטול חלילה חיים מבני אדם.
שינוי אצל הזולת מתאפשר רק כאשר אני דורש מעצמי להשתנות:
כשאני בא לחשוב על מה מביא את האדם להתנהג 'כעץ השדה' אני נשען על ה-'אני מאמין' שלי במפגש הטיפולי. והוא: "לעזור לעצמי למצוא את עצמי, על מנת לאפשר לזולת למצוא את עצמו".
מ. בובר מיטיב לתאר את הדרך להיטיב עם הזולת ולסייע לו להשתנות: "כאשר בן אדם מאמין הוא שבכל אדם טבוע כוח הישר והייחודי בו הוא מוציא אל הפועל ומממש את ייחודיותו. הוא סבור ששום אדם אינו ראשי לכפות עצמו על אדם אחר, אמנם באופן פעולה חינוכי בו פועל האדם כמחנך אשר רשאי המחנך וחייב לגלות ולטפח את הישר הוא עושה ככל יכולתו לסייע לכך שיהיה מתפתח והולך. המחנך מאמין בייחודיותו של כל אחד ואחד. הוא בוטח בכך שגידול זה אינו זקוק לעזרה אלא לפי שעה, הניתנת בפגישה עמו" (בסוד שיח, 1953).
בעיניי הזכות עליה מדבר בובר לרצות להיטיב עם אחרים ולסייע להם להשתנות מעצמם ובעצמם, הינה ההכרה בכך ששינוי עצמי עובר דרך מפגש עם עצמנו. כלומר: מעצם היותנו בני אדם, מהווה מפגש אנושי את אבן הדרך לידיעה אמיתית של- מה ומי אנחנו. כאשר אנו מעניקים כלים לאחרים לממש את עצמם, בעצם המפגש האנושי בו אנו פוגשים את עצמנו בני האדם, אנו מאפשרים לזולת לממש את עצמו.
שינוי משמעותו יצירת מרחב מאפשר ואנושי עבור הזולת: זוהי ייחודיותם של בני האדם משאר הבריאה, בעצם היכולת שלהם להיות מאפשרים וביכולת ליצור מרחב מאפשר עבור הזולת. ובמילים אחרות: להעניק את היכולת למימוש עצמי לזולת, פירושו להניח את עצמך בצד בכדי לא להפריע לזולת לממש את עצמו. לפעמים התערבותנו מונעת מהזולת לממש את עצמו.
ואם נשכיל לאפשר לזולת לממש את עצמו, נאפשר ממילא לעצמנו להשתנות. לרצות לשנות אחרים איננה מילה גסה, משום שהיא תובעת מאתנו בני האדם לרצות להשתנות, ולהשתנות זוהי משימה קשה, ומכאן מתחילה ראשית העבודה.
כאשר האדם מודע לתנאי שמקנה לו את הזכות לרצות להשפיע על אחרים, והוא הרצון להשתנות בעצמו, רק אז מתחיל אצלו מסע אישי פנימי ועמוק, שבסופו של מסע הוא ימצא את עצמו משתנה מעצם הרצון לשנות אחרים שהחל לפעם בו.
שינוי אמיתי בזולת הינו להביאו למימוש עצמי בכוחות עצמו. שינוי שעל כולו חתום הזולת ואנו רק שותפים ומורי דרך בו. תובנה זו כאשר חודרת היא אל לבנו ומוחנו בני האדם, בכוחה לגרום לנו לרצות להשתנות ובעצם מקנה לנו את הזכות להיות שותפים בשינוי הזולת.
זוהי בעניי אמירתו של בובר המשקפת את מאוויים של כל בני אנוש להיות חלק משינוי עצמי שבעצם פותח צוהר לשינוי כלל עולמי. היחס לבני אנוש הינו הצינור והמפתח למימוש הצלחת השינוי העצמי, המאפשרת לזולת להשתנות. היחס בא לידי ביטוי במפגש שלנו בני האדם עם בני האדם. כאשר אנו פוגשים בן אדם על שלל היבטיו מעלותיו וחסרונותיו, ותפיסתנו אותו הינה כתפיסת עצמנו את עצמנו כבני אדם על שלל היבטנו מעלותינו וחסרונותינו אזי מתרחש לו מפגש שבסופו של יום יביא אתו את השינוי המיוחל בעצמנו ובזולת.

להיפגש עם ה-'הינדיק' שבתוכנו:
"אני מאמין בפיזיקה אמר הרבי מליובאוויטש, ובפיזיקה כוח אינו יכול ללכת לאיבוד, להיעלם. מה שהיה קיים פעם, קיים לעולם. ובדיוק בשל כך אני מאמין בכוחו של עם ישראל בכלל ובפרט בכוחו של הנוער אשר כמו אנרגיה אטומית יכול לשמש לטוב " (כשדיבר על הנוער הישראלי בראיון לעיתון מעריב 18.12.64 מתוך ויקי-ציטוט).
במשל 'ההינדיק' המפורסם ממשלי ר' נחמן מברסלב: שיח שרפי קודש. (ח"א אבני'ה ברזל, סי' תקפ"א). מסופר כך: "פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק' וצריך לישב עירום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו 'הינדיק'. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. המלך היה בצער גדול מזה, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפואתו.
הלך והפשיט גם כן את עצמו עירום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה? השיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני 'הינדיק', אמר לו: אני גם כן 'הינדיק' וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.
אז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כתונות. ואמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב ש-'הינדיק' אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק. ולבשו שניהם הכותונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות 'הינדיק'? וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים.

אחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים אז לא יכולים להיות 'הינדיק'? אפשר לאכול ולהישאר 'הינדיק' ואכלו. ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, ש-'הינדיק' מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי".
אני רוצה להתייחס לחלק במפגש של הרופא ה-'אידיאלי', היכול להיות גם המחנך, ההורה, המטפל/ת, המשפיע/ה, הרב/נית, המדריך/ה האידיאליים שבחיינו עם ההינדיק.
כאשר אנו מדברים על העמדה/על הנכונות של הרופא כמטפורה לשאר הדמויות המשמעותיות לנו בחיינו,' להתפשט מלבושיו', להיכנס מתחת לשולחן ולהתנהג כ-'הינדיק' אנו מדברים בעצם על ההסכמה של 'הרופא' ושאר הדמויות המשמעותיות הנלוות לחיינו להיפגש עם עצמם.

כלומר: ההסכמה למפגש עם הזולת ממקומו של הזולת טומנת בחובה מסר ולפיו- הנכונות של הרופא לשמש בתפקיד 'ההינדיק' אינה לשם 'משחק' הנועד לעזור לזולת, אלא בכדי להיפגש עם ההינדיק שבתוכי. על מנת שהעזרה שאני מציע לזולת תהיה יעילה ואפקטיבית, אזי ההסכמה להיות בתפקיד ה-'הינדיק' חייבת להיות ממקום מאפשר, מקום בו אני נמצא בעמדת נכונות מול עצמי, במטרה להיפגש ולהכיר את ה-'הינדיק' שבי ובתוכי.
הסכמה זו יש בה בכדי לספר את סיפור ההצלחה של אותו רופא שהסכים לפגוש את בן המלך ולסייע לו. מעשה זה יש בו בכדי ללמד על פקחותו של הרופא החכם. פקחותו איננה רק בעצם הרעיון של להיפגש עם בן המלך ממקומו, אלא ההסכמה של החכם לפגוש את בן המלך 'שהשתגע' והחל להתנהג 'כהינדיק' בתוכו, בעצמו, ברופא החכם שבו ומשם לפגוש את בן המלך המתנהג כ-'הינדיק' ולסייע לו לצאת ממצבו . רק אדם המכיר ומבין מי הוא ומה הוא 'הינדיק' יכול לסייע ל-'הינדיק', ולשם כך יש לפגוש את ה-'הינדיק' שבתוכנו.
בשלב קריטי זה בחיי הנער מופיע 'הרופא החכם' הדמות המשמעותית לנו בחיינו ומזכירה לנו שגם אם רוצים להיות 'הינדיק' לא חייבים להתנהג 'כהינדיק', אפשר להישאר 'הינדיק' וללבוש בגדים, אפשר להישאר 'הינדיק' ולאכול כבן אדם…
ההבנה שאין צורך לשנות את בן המלך הביאה לרפואתו:
הרופא הצליח לחבור אל בן המלך כאמור משום שהצליח לחבור לעצמו ולמצוא את ה-'הינדיק' שבתוכו ובו. אבל ישנה נקודה משמעותית נוספת בהקשר זה ההסכמה הפנימית של הרופא- שלא לשנות את בן המלך. סוד ההצלחה של הרופא הנו בכך שבתוכו ובגישה עמה בא לסייע לבן המלך הייתה הנחת יסוד ולפיה אין לי ובי צורך לשנות את בן המלך, שיישאר 'הינדיק' מחד, אך ללא כל הגינונים של ה-'הינדיק' מאידך. גם אנו כשמזדמן לנו ואנו זוכים להיות בעלי השפעה על הזולת, המתאפשרת מההסכמה ומהגישה שלנו לפגוש את עצמנו ואת ה-'הינדיק' שבנו ומשם את הזולת כאמור.

נעצור לרגע ונזכור דבר נוסף: אין לי ובי רצון לשנות את הזולת, כן יש לי ובי צורך לפגוש את האדם שבזולת ולהראות לו שאפשר להישאר 'הינדיק', אך יחד עם זאת להתנהג כבן אדם. מה שברור הוא: שבשום מצב ושום אופן אני לא פועל מתוך רצון לשנות את הזולת, או לקחת ממנו משהו שנכון לו, ומשרת אותו בשעת משבר!
'עוף גוזל'-האתגר מנקודת מבט של מחנך דגול הנו לדעת להוביל את המחונך להיות מי שהוא ולשחרר עצמו מלערבב את רצונו האישי!
נפגשו רב יצחק ורב נחמן ושוחחו בדברי תורה שעה ארוכה. לפני שנפרדו, ביקש רב נחמן: "יברכני, רבי"! השיב לו רבי יצחק: "אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצלו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו, ושתה ממימיו וישב בצלו. וכשביקש לילך אמר: "אילן, אילן! במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין. שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה. שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא, יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך". אף אתה, במה אברכך? אם בתורה, הרי (יש לך) תורה. אם בעושר, הרי עושר. האם בבנים, הרי בנים. אלא יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך". (תלמוד בבלי, מסכת תענית דף ה' עמ' ב').
הברכה האמתית בנטיעות ובחינוך ילדים הנה דור ההמשך. היכולת ליהנות לאורך ימים ושנים טובות מהפירות.
בכדי לאפשר מצב כזה נדרש מאתנו לדאוג שהיום נוכל ליהנות מהם בכדי שמחר אחרים ייהנו מהם.
במילים אחרות: נדרש מאתנו לטפח היום את הקרקע הקיומית לפני הנטיעה של השתיל בקרקע , בחרישה, עידור, זיבול, השקיית הקרקע והכשרתה בכדי לזכות לראות נטיעות ופירות נאים ומשובחים מחר.
האתגרים בדרך, הנם חלק מהצמיחה עצמה. היכולת לעמוד מול האתגרים, להביט בהם נכוחה ולחוות אותם, הנה ההבנה וההפנמה לעצם היותנו בתפקיד ההורה, המחנך המדריך, משפיע, רב..

רק מי שניצב מול אתגרים בתהליך ההתפתחות והצמיחה של ילדינו יכול לצלוח אותם!
רק מי שנדרש לתפקיד חינוכי מסוגל להוביל לצמיחה והתפתחות אישית ובין אישית!
רק מי שמסוגל לחיות לצד ההוויה הקיומית וההתפתחותית בשלבי ההתפתחות של יקירנו זכאי ויכול להוביל אותם אל עצמם ואל מי שהם!
רק מי שמוכן לשהות לצדם של יקירנו ברגעים המיטיבים כמו גם ברגעים המאתגרים ראשי להוביל תהליך חינוכי התפתחותי של ילדנו!
רק מי שבוחר לראות את עצמו נשקף מתוך הילד בדמות הילד שהיה והילד שהננו, ישכיל להוביל את יקירנו לחוף מבטחים!
רק מי שיודע לשהות יחד עם ילדינו בשתיקה הרועמת ברגעים שאין מילים לרגש, ימצא עצמו גדל עם ומגדל את השתיל אותו הפקדנו בידיו.
את זה יודע מחנך דגול: ההבנה שכל ההתערבויות החינוכיות אותן הוא מציע לכל אורך הדרך, נועדו אך ורק בכדי לגלות את המחונך בעצמו ולהוביל אותו להיות מי שהוא ומה שהוא אמור להיות, ולא מי שאנו חושבים או רוצים שהוא צריך להיות!
יש רגע בו אנו מבינים שתפקידנו הסתיים, כלומר: ההתערבויות החינוכיות בהם הובלנו את המחונך אל עצמו פעלו את פעולתן והמחונך מחובר אל עצמו ואל מי שהוא, הנו הרגע בו אנו אמורים לאפשר את ההתפתחות העצמאית של העץ מכאן ואליך ולאפשר לטבע האלוקי לעשות את שלו, בכדי לשמר ולהמשיך להעצים את העץ!
לאפשר למחונך לצאת לעולם ולהפוך בעצמו למחנך ומשפיע, בידיעה שציידנו אותו בכלים הנדרשים לו לעמוד בפני 'כל רוחות שבעולם'.
את הרגע הזה ניתן לראות בעצם בקשתו של רב נחמן מרב יצחק. על מה רב נחמן מבקש בעצם ברכה? הרי רב נחמן הכיר היטב וידע מי הוא ומה מעלותיו? אז על מי הוא מבקש ברכה?
היכולת של רב נחמן לבקש ברכה נובעת מעצם היותו, מהמלאות שבו ומתוכו. לבקש ברכה כאשר אתה יודע שלא חסר לך דבר, מעידה על השלם הגדול מסך חלקיו של רב נחמן. ההבנה וההכרה שלזכות ולראות את דור המשך כבר לא תלויה בך! אלא במחונך עצמו, שלכן יש צורך לבקש ברכה על דור ההמשך, זוהי גדולה של מחנך!
וכאן גם ניכרת גדלותו של רב יצחק היודע ומכיר היטב את רב נחמן ואת אישיותו הדגולה, ודווקא בשל כך הוא מברך בדיוק את הברכה המדויקת והמותאמת לרב נחמן.
להיות שלם בעצמך ומעצמך זוהי מעלה נפלאה בפני עצמה, אבל היכולת לשמר את היותך ולהנחילה לבאים אחריך שיהיו כמוך, כבר לא ממש בידיך 'ולא עליך המלאכה לגמור'! ובשביל זה צריך ברכה מיוחדת!
זוהי דמותו של מחנך דגול. הוא מעניק את הבסיס האיתן למחונך ומעמידו על רגליו, עד כדי כך שהוא יודע בטוח ומשוכנע שתלמיד זה יעמיד תלמידים רבים אחריו לא פחות טובים ממנו. אך בכל זאת הוא לא סומך על עצמו, הוא מבין שזה כבר בידיים של המחונך, ולכן הוא מתפלל ומבקש ברכה: "יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך" וגם אז הוא לא נח לרגע הוא עומד על משמרתו יומם ולילה!

זהו הרגע המשמעותי ביותר בחייו של המחנך ושל המחונך! היכולת להבין מהו הרגע הנכון ומתי הוא הרגע בו יש לאפשר 'לגוזל לעוף מהקן' אל עצמאותו וחירותו, תוך ידיעה ברורה ומוחלטת שאני הענקתי לו את הכלים הנדרשים לו לצאת 'לעולם הגדול' ולצלוח אותו!
וזוהי הברכה והכח הנדרשים לשם כך: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", רק מי שמבין את משמעותו של התהליך החינוכי העמוק, השורשי והיסודי הנדרש בכדי לקיים את עץ השדה, את הזהירות והרגישות הגבוהה כלפי העץ, שמעצם היותו הוא מלא טוב לב וחמלה כלפי העולם וכל רצונו הנו להעניק להם מפירותיו המתוקין, לאפשר להם לחסות בצלו וליהנות מאמת המים העוברת תחתיו, מסוגל להיות מחנך דגול!
הוא ייקח את ההזדמנות הנפלאה שנקרתה בדרכו ואת הזכות העצומה שהתגלגלה לפתחו בכדי לאפשר לעץ זה להתקיים בדיוק כפי שהוא עצמו רוצה להתקיים!

מחנך שכזה לא זקוק לאלפי שעות השתלמויות (מבלי להמעיט מחשיבותן, כאשר הן באות יחד עם האישיות החינוכית הדגולה ומהוות תוספת ברכה בעבודתו החינוכית) הוא מכיר ויודע את נפש תלמידו ומובילו בתבונה אל עצמו, הוא מגלה אותו כפי שהוא, ומעניק לו את מה שהוא צריך ולא את מה שהמחנך היה רוצה לראות בו!

זוהי הברכה המופלאה וההוראה הייחודית ממשל האדם לעץ השדה: פשוט תן ל-'עץ' (למחונך) להיות מי שהוא אל תפריע לו לבטא את אישיותו, הוביל אותו אל עצמו והוא כבר יידע בדיוק מי הוא ומה הוא ומה בדיוק נדרש ממנו להיות!
יהי רצון שנזכה בפתיחת השנה הבאה עלינו לטובה לאפשר לילדנו/לתלמידנו להיות מי שהם ומה שהם, שנגלה אותם בעצמם ונוביל אותם למה שהם צריכים להיות ואיך שהם צריכים להיות!
"יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך".. "יהי רצון, שיהו צאצאי מעיך (ילדיך) כמותך"!

שנה טובה ושבת שלום ומבורכת
מישאל אלמלם

 

שופטת או שוטרת? שרה רטובסקי בטור מרתק

נשימה עמוקה עמוקה, נשיפה
הם יצאו ללימודים!
*אל תשפטו* אותי, איזו אמא הייתי בשבועיים האחרונים, *אל תשפטו* אותי כמה כעסתי, כמה אכלתי כמה *שפטתי* את עצמי…
*פרשת שופטים*
עם יד על הלב, כמה פעמים החופש הזה היית כמו *שופטת*, כמה פעמים היית *שוטרת*?
בפרשת *שופטים* יש ציווי שכל אחד ואחת יציב לעצמו *שופט אחד*
*שופט* המוזכר בתורה ,זה לא *שופט* שאנחנו מכירים ממערכת המשפט בישראל…
*השופט* שעליו התורה מדברת הוא רב, מישהו שמבין (לפחות) קצת יותר ממני. מישהו שאפשר לקבל ממנו עיצה טובה ולא רק בענייני הלכה, אלא גם בשאר תחומי החיים.
אני מזמינה אותך להצטרף למערכת *המשפט* ולהיות חלק מאותן נשים מדהימות שלא הופכות עצמן *שפוטות* לרגשות האשמה…
אלא נשים גיבורות *שופטות על*
שיודעות מצד אחד לשמוח עם עצמן בכל מצב, ומצד שני כשיש קושי, לגשת לידידה מבינה ולשאול.
חודש אלול, המלך בשדה.
מה עם *המשפט* שלך?
איזה *משפט* את יכולה לומר לעצמך מידי יום,? משפט שיעצים אותך כל יום מחדש.
אם את לא מוצאת בעצמך משפט כזה… מזמינה אותך בשמחה להכנס לאתר של ציפי קולטיניוק המוכשרת. יש לה אתר מלללא משפטי העצמה.
ואם תרצי לשתף אותי בפרטי, מה מעצים אותך, את מוזמנת בשמחה.
*משפט* לסיכום: אל *תשפטי* את עצמך או/ו את אחרים
פשוט תפשטי הסתרות ומסכים
ותאמיני שה' מלך העולם
*שופט* בחמלה את כולם.
שפיטה/שטיפה מבורכת…
בכל זאת יום שישי היום 🙂
שרה רטובסקי

דבש מלכות • פרשת שופטים

סיכום שיחת דבר מלכות פרשת שופטים

מצגת שיחת דבר מלכות פרשת שופטים

ישיבה–בוחע'ר שלי

מתחילים עם ההורים

כשאנחנו רוצים נחת מהילד, לראות אותו 'מקושר' ו'תמים' אמיתי – חשוב להחדיר בו את זה מגיל אפס. שזה מה שהוא יראה וינשום בבית.

אין הכוונה חלילה לייאש מישהו או לעשות נקיפות מצפון – ואם נזכור שאף פעם לא מאוחר, נדע שהרגע הזה הוא הרגע הנכון להתחיל מחדש, ועל מנת להצליח חשוב שהעניין יחדור בתוכי עצמי. צריך לשנן לעצמי שאכן הילדים 'שלנו' הם פיקדון מה' שנועד בין היתר לאפשר לנו להיות שותפים להקב"ה במעשה בראשית ולהביא "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" – הרבי שליט"א מה"מ – (ורק אליו!) את הגידולים שגידלנו.

גישה כזו, אם נצליח לאורך כל הדרך לזכור ולהזכיר אותה לעצמנו (או כאמור, לפחות מרגע זה ואילך) עוזרת מאד למתן תחושות קשות במקרים של קושי בחינוך הילד ולצקת רגיעה וביטחון בשעת נפילות או התמודדויות שמצויות לא מעט בגיל הזה.

יש לי מה לומר

אחת השאלות המרכזיות שמתעוררת היא – באיזו ישיבה ילמד הבחור. יש מכתב מרתק מהרבי מה"מ באשר לבחירת מקום הלימודים. לאחר שהרבי מסביר להורים שלא ענה להם עד כה כדי לא להחריף את היחסים בין ההורים לבן, ושהרי זו הלכה מפורשת בהלכות כיבוד הורים שהבן ילמד במקום שליבו חפץ! ממשיך הרבי וכותב: "עתה בהתקרב זמן הרישום לשנת הלימודים הבעל"ט ארשה לעצמי להביע תקותי חזקה אשר שניהם כבודו וזוגתו תחי' ירשו בנם שי' ללמוד במקום שלבו חפץ ומשתוקק מזה כמה זמן, והרי טוב ביותר שיעשה כל זה בהסכמתם המלאה…" (מכתב כ"ד תמוז תשכ"ג)

אם הבחור הצעיר (שיש לקוות שעד כה די היה עדיין 'תחת הסינר של אמא ואבא') רוצה ללמוד בישיבה שלא הייתה ב'רשימה' של הישיבות שרציתם שילמד בה, אבל מדובר בישיבה טובה וחסידית ב"ה, הרי חשוב מאוד לשדר לו שהעיקר הוא שיהיה 'תמים' של הרבי ויצליח למלא את השליחות שלו, ואנחנו שמחים עם הבחירה שלו ומתפללים תמיד להצלחתו.

בפני עצמנו חשוב לזכור שהילדים שלנו הם לא חלון הראווה של כבוד המשפחה וגם לא תוצר פרטי שלי. הם העתיד של עם ישראל! – כל אחד מהם עם הנתונים המדוייקים שנתן לו הבורא, ומשכך עלינו לשמור ולטפח אצל כל אחד את היכולת לנצל את כל כוחותיו לשליחותו המיוחדת בעולם.

כשנזכור, נפנים, נחיה ונשדר את זה – כבר עשינו כמחצית מהדרך.

נכון שאין אנו מובטחים בהצלחה, וכמו שאומרים: "ילדים זה כמו צ'ולנט – את יודעת מה הכנסת, לא מה יצא לך"… אבל הרבי אומר (בנוגע ל'תמימים') שחוסר הידיעה בנוגע להמשך לא מעוררת בכייה של עצבות אלא בכייה של שמחה – "כי בהיותו ה'רגל' וה'שליח' דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו . . הנה בהיותו במעמד ומצב כזה הרי הוא יודע 'באיזה דרך מוליכין אותו' – אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו!". (משפטים תשמ"ב)

איזו זכות!

 

ואחרי שהוא יצא לישיבה?

אחרי שכבר ברכנו אותו ודאגנו לו לכל מה שיצטרך בישיבה, הגיע הזמן לשנן לעצמנו חזור ושנן:

"…על כל תלמידי תומכי תמימים, כעת אשר חרפו עקבות משיחך, צריך הצבא בפועל, לכתוב גט כריתות לכל ענייני העולם". (פורים תשי"ח)

כעת הגיע הזמן קצת 'להתנתק' מהבית ולהתחבר ל'בסיס ההטענה' החדש שלו.

אצל חלק לא מבוטל מהילדים מדובר במעבר שמלווה בחששות ואף געגועים הביתה בהתחלה, אולי קושי מסויים להסתגל לסדרי הישיבה והפנימייה, האוכל והחברותות – בקיצור, שינוי לא פשוט!

עוגה, פתק עידוד, הקשבה וחיזוק כשצריך (ואפילו ביקור במידת הצורך) בוודאי יעזרו מאוד, אך עם זאת חשוב ביותר גם לעמוד בקשר עם צוות הישיבה בכדי לשמוע מה שלום הבן והאם יש צורך בהתערבות קלה או כל דבר אחר. כמובן לא נתחיל 'לחפור', אבל בהחלט כן להתעניין ואם צריך – גם להתייעץ, והכל מתוך חשיבה על הבחור ותחושותיו.

אינה דומה מודעות הצוות לבחור – שהוריו מתעניינים בשלומו באופן קבוע – לבחור שהצוות 'לא שומע' מהוריו; לא בגלל אינטרס, אלא בשל האופי האנושי הבסיסי שגורם לאדם לזכור יותר ולשים לב יותר לאדם שהוזכר בפניו מספר פעמים.

 

כללים וזמנים…

אם כבר הזכרנו טלפונים – מן הסתם שלחתם את הבן עם טלפון שמתאים להוראות הישיבה תוך העברת המסר שברור שבהנהלת הישיבה יש ניסיון ורצון לעשות את הטוב ביותר עבור חינוך הילדים, וגם אם לפעמים אנחנו לא מבינים, ואפילו חושבים שיש איזו הטיה או 'חוסר הבנה' (אתם בטח זוכרים שהם כעת בגיל הנחרץ של 'יודעי הכל הכי טוב'….) הרי הרבי מצפה מה'תמימים' לקבלת עול ומשמעת גם בדברים לא מובנים כל כך:

"…שעל כל פנים מכאן ולהבא יראה את המצב כמו שהוא לאמיתתו, ואשר שמירת סדרי הישיבה, שמירת הזמן, המשמעת, קבלת עול וכו' אין בזה עשיית טוב מצדו למי שהוא, אלא שכל זה טובתו האמיתית הן ברוחניות והן בגשמיות בטוב הנראה והנגלה.

ואל ישלה נפשו באמתלאות – שעל פי שכלו שהוא שכל נעלה, יכול לסדר זמנו באופן יותר טוב . . ולפי גודל המעלות שלו אין נצרך לקבל עולו של אחר ולמשמעת בהנוגע לאחר…" (ממכתב כ"ה כסלו, תשי"ז).

מה קורה עם "זמנו הפנוי" של 'תמים'? "זה שבידו זמנים פנויים להתעסק בהפצת המעיינות וכו', הרי זה (לא מפני שזמנים אלו הם בבעלות שלו, כי אם) מפני שניתנו לרשותו (מאת רבותינו נשיאנו) להשתמש בהם לעבודתו יתברך כפי רצונו ובחירתו". (משיחת אחרון של פסח תשל"ו)

כמה אחריות יש עלינו לדרבן ולעודד את הבחור לקבל את עול שמירת הזמנים וכללי ההתנהגות שקובעת ההנהלה.

האם זה תלוי בנו? בעצם כלום לא "תלוי בנו", אבל בחכמה של אמא יהודיה אפשר לעודד ולדרבן לזה (ובוודאי להשתדל שלא להפריע להתנהלות כזו): "צריך ללכת לישון בשעה כזו שלמחרת יהיה כל היום כדבעי". (מיחידות כ"ה סיוון תשכ"ז)

אבל מה עם שיחת טלפון שקטה אחרי שעת "כיבוי אורות"? קצת נחת מהילד, קצת להשקיט את הגעגוע?

במענה לשאלה שהופנתה לרבי כיצד ניתן לפעול אצלו נחת רוח ותענוג, אמר הרבי: "ובנוגע לתלמידי תומכי תמימים בייחוד, הרי בזה לכל לראש – שמירת סדרי הישיבה בדיוק". (ממכתב א' אדר תשכ"א)

 

ומה עם כיבוד הורים? "שבת חופשה".

סוף סוף שבת בבית עם הבחור שגדל פתאום כל כך! ברור שלא נלחץ עליו להגיע מוקדם יותר מהישיבה, אבל אם כבר הגיע הביתה – למה חצי מיום שישי לא רואים אותו בכלל? – מקווה, תפילה, 'מבצעים'… מה, הוא הגיע רק כדי שנכבס לו את הבגדים??? ומה עם לשבת לדבר ולשמוע ממנו איך לו, ומה עובר עליו ובכלל…

ובכן, אולי זו שעת מבחן קטנה, בעיקר אם גם רוצים ממנו קצת עזרה בבית. הבחור באמת של הרבי… והרי כולנו שואפים להיות מקושרים, ובוודאי שהילדים יהיו מקושרים, נכון? והרבי מתבטא בצורה חריפה כל כך על מי שמונע מיציאה למבצעים וכו':

"…מי שאומר לו שב ואל תעשה עדיף, או מרפה ידיו, באיזו פעולה שתהיה מפעולות המתנהלות ברוחו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, אינו בגדר עסקן בכלל ואינו מאנ"ש של כ"ק מו"ח אדמו"ר כמובן". (ממכתב ימי אלול תש"מ)

ומרובה מידה טובה וכו', וכשהילד רואה את המאמצים שלנו לקבוע לו תורים וסידורים רק לימים ושעות שהוא ממילא בבית ופנוי, את האכפתיות שלנו שאירועים משפחתיים לא יפגעו בסדרי הלימוד שלו, ושומע את השדר עד כמה חשובים ויקרים בעינינו מאמציו בלימוד ושמירת הזמנים – בוודאי שנזכה בעזרת ה' להצביע ולומר – "הנה ילד של הרבי, הנה חייל השורה הראשונה בגאולה!"