שירה פולון

"ונהפוכו": טכניקה מהשיטה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT), להפיכת מחשבות שליליות לחשיבה חיובית

התחלנו חודש אדר ב'. "אדר" אותיות, א-דר: ה' גר. כלומר, הקב"ה גר, נמצא איתנו. יש לזכור שה' נמצא איתנו, והוא פועל את כל המאורעות כך שלי נותר רק לבטוח בו ולשמוח (תניא, ליקוטי אמרים מ"א). האדמו"ר הזקן בספר התניא, פרק כ"ו מלמד אותנו שאי אפשר לנצח את היצר בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות ודאגה, אלה יש לפעול מתוך זריזות הנמשכת משמחה. ואכן, זוהי מצווה גדולה להיות תמיד בשמחה, היות שהשמחה מאפשרת לעבוד את ה' יותר בקלות, אך עם זאת, אין להתעצב אם לא הצלחנו. רבי נחמן בסיפורי מעשיות בסיפור "הצדיק שנפל עליו עצבות", מראה לנו שגם על צדיקים גדולים יכולה ליפול עצבות, עצלות וכבדות. בסיפור, הצדיק נמצא בעצבות כה גדולה עד שהוא נכנס לדיכאון עמוק: "עד שלא היה אפשר לו כלל לזוז ממקומו.. ובכל שמחה שרצה לשמח עצמו מצא לו הבעל דבר בתוכו עצבות, עד שלא היה אפשר לו בשום דבר לשמח עצמו..".

איך ניתן לצאת מהעצבות?

לשיטת CBT יש מספר פתרונות. היום נלמד על פתרון הנקרא "שיטת החץ היורד". לפי השיטה, עלי לרדת לשורש המחשבה ולבחון מהי האמנות יסוד, מהו השורש שעומד בבסיס המחשבות השליליות. לאחר מכן, נלמד כיצד לשנות מחשבה זו, לנסח במקומה מחשבה אחרת, יותר מאוזנת שמקדמת ומשמחת אותי.

טיפול CBT: שיטת החץ היורד

נתחיל עם המחשבה שמטרידה אותי. למשל: "אני אמא לא טובה, הבית תמיד מבולגן". לאחר שהגדרנו את הבעיה, נשאל את עצמינו: אם יקרה X מה זה אומר עלי? למשל: "אם הבית מבולגן, מה זה אומר עלי?" תשובה: "זה אומר שאני מעדיפה לעשות דברים אחרים מאשר לסדר את הבית". נמשיך ונשאל שוב ושוב: אם יקרה X מה זה אומר עלי? נמשיך: אם אני מעדיפה לעשות דברים אחרים מאשר לסדר את הבית > זה אומר עלי שיש לי המון עומס ודברים אחרים יותר דחופים לעשות> זה אומר עלי שאני מעמיסה על עצמי יותר מידי> זה אומר עלי שאני חייבת לעשות הרבה דברים כדי להוכיח שאני שווה> זה אומר על שהביטחון העצמי שלי נמוך.

זיהוי אמונת היסוד

בעזרת השאלה החוזרת: "אם יקרה X מה זה אומר עלי?", אנחנו יורדים לשורש הדברים ומזהים את אמונת היסוד. כלומר, נמצא מהי האמונה העומדת בבסיס המחשבות. כלומר, המחשבות השליליות שלנו, הן סימפטום לאמונה בסיסית עמוקה יותר. ישנם 3 סוגים עיקריים של אמונות יסוד: אמונות שליליות כלפי עצמי (למשל: אני חסר/ת ערך, טיפש/ה), כלפי הסביבה (אף אחד לא יאהב אותי) או כלפי העתיד (אני כישלון, אף פעם לא אצליח ל..).

איתגור אמונות היסוד

לאחר שנזהה את אמונת היסוד, יהיה עלינו לבחון ולאתגר אותה. אתגור, משמעותו לבחון האם האמונה הזו נכונה בכל המצבים? ובכל הזמנים? האם יתכן למצוא דוגמא שסותרת את אמונת היסוד? לשם כך נשאל את עצמינו: האם האמונה הזו נכונה תמיד? האם ייתכן שמדובר בהערכת יתר שמשהו רע יקרה, ובפועל ההסתברות שלו נמוכה? האם יכול להיות שמדובר הערכת חסר של הכוחות והיכולות שלי להתמודד עם הקושי? אולי יש טעות באופן שבו אנו מסבירים ומפרשים את האירוע? האם ניתן לראות את המציאות מזווית נוספת?

בעזרת שאילת שאלות האתגור האלו, נרצה לזהות את כל המצבים בהם האמונה שלנו אינה נכונה. אתגור אמונת היסוד יסייע לנו לזהות שמדובר במחשבה מוגזמת, מכלילה ולא מדויקת לכל המצבים. לאחר שהגענו למסקנה זו, ננסח משפט יותר מאוזן, פחות מכליל,  אשר מדגיש גם את החוזקות שלי. למשל : "אני יודעת שאני מאוד עמוסה, אני עושה את מירב המאמצים לטפח את הבית והילדים" או "גם אם הבית לפעמים מובלגן, זה לא נורא, אני יודעת שזה לא הופך אותי להיות אמא פחות טובה". עלינו לנסח משפט תואם את אמונותינו ומצבינו, כזה שאנחנו מתחברים אליו.

סיכום

למדנו לפי בעל התניא שעלינו לשמוח. אך, לפעמים ישנם מחשבות שמכבידות עלינו ומקשות עלינו לעשות זאת. בהתאם למדנו את שיטת החץ היורד- שאלת השאלה "אם יקרה X מה זה אומר עלי?" שוב ושוב עד למציאת אמונת היסוד. אמונה זו הינה מחשבה בסיסית ועמוקה, עליה יושבת ההנחה שאינו טובים מספיק, מוצלחים כמצופה, מסוגלים כפי שנדרש וכדומה. לאחר זיהוי את אמונת היסוד, נאתגר אותה בעזרת שאלות. בעזרת המסקנות מהשאלות, ננסח במקום האמונה המגבילה, משפט מאוזן יותר אשר יאפשר לי להיות יותר בשמחה. נסכם במילים של הרבי מילובביץ מתוך אחד המכתבים: "שמחה של אדם מוסיפה אליו שמחה אחרת מלמעלה". שנזכה לשמוח ולמשוך אלינו שמחה אינסופית מלמעלה.

בהצלחה!

שירה פולון |M.A.

מתמחה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי(CBT)

050-652-4599

[email protected]

מרים מושקוביץ, שליחת חב״ד תושבת חארקיב בראיון ברדיו : "אנחנו צריכים את התפילות של כולם. קשה להאמין שזה קורה בזמנים שלנו"

מרים מושקוביץ, שליחת חב״ד תושבת חארקיב, לשרון גל ברדיו גלי ישראל: "אתמול כל היום נורו כאן רקטות גראד אבל הלילה היה שקט. עכשיו היה כאן טיל ישיר על בניין ממשלתי. הוא נמצא במרחק 5 דקות מאיתנו, אנחנו צריכים את התפילות של כולם. קשה להאמין שזה קורה בזמנים שלנו"

לקישור לראיון – לחצי כאן 

שלום וברכה לכל נשי ובנות חב"ד שדואגות לנו מרחוק ומתפללות עלינו.

רציתי לשתף אתכן קצת במצב שלנו פה באוקראינה הסוערת והדוממת.

כיום, יש ערים נצורות – מוקפות בכוחות צבאיים רוסיים, שמקיפים אותן מכל עבר. כבר יומיים יורדים למקלט ועולים ממנו על בסיס שעתי. מקלט? התכוונתי לחניון הקפוא שנמצא 3 קומות מתחת הקרקע. אנחנו גרים בבניין של 26 קומות – ירידה לחניון פירושה בקומות על גבי קומות שיורדים אותם ברקע האזעקות והטילים. הוטל כאן "עוצר". מותר לצאת רק לדברים דחופים מאד וגם אז – עם מסמכים מיוחדים. כל זה כי מפחדים מצנחנים רוסים שטוענים שצונחים כבר אל תוך העיר. בערב, מהשעה 20:00 אסור בכלל לצאת עד 6:00 בבוקר. יש החשכה בחוץ. הכל נמצא בחושך מוחלט.

אבל, על אף המצב – רואים במוחש שאלו ימות המשיח – כולם נושאים עיניהם ליהודים. במקום מצב שבו היהודים יפחדו על חייהם – כולם כאן באוקראינה, בטוחים שהאלוקים של היהודים יציל אותם. יש לנו דוגמאות מוחשיות לכך. למשל, בשבת יצאתי עם הבת הקטנה שלי לבית הכנסת. השומר בפתח הבניין שאל אותי – "אתן חוזרות, כן"? אמרנו לו שבטח ואנחנו רק יוצאות לבית הכנסת. אז אומר לנו השומר – שואלים פה כל הזמן אם משה (בעלי, השליח) פה, אם הוא פה – אנשים (גויים!) אומרים שהם רגועים. ענינו לו שכמובן שאחרי בית הכנסת נחזור מיד בחזרה.

ובאמת ראינו בשבת שרחובות העיר ריקים – כמו עיר רפאים. אין מכוניות ואין רעש רגיל של שיגרה. האנשים היחידים שהיו ברחוב, היו יהודים שהלכו להתפלל. יצאתי בלי מסמכים וחשבתי לעצמי שאם יעצור אותי שוטר אני אסביר שאנחנו יהודים – ואנחנו הולכים לבית-הכנסת ובשבת אנחנו לא יכולים לקחת מסמכים. ברוך השם, יש פה אהדה גדולה ליהודים וידענו שאם נגיד כך לשוטר אז הוא יבין את זה. יודעים פה מה זה שבת ובדרך כלל אין עם זה בעיות.

אנחנו פה מתפללים ביחד עם כולם. מחזקים את היהודים שנמצאים פה. בשבת אמרנו לעצמנו שלכבוד פרשת שקלים אנחנו נתנו את מחצית השקל שלנו – נשארנו עם הקהילה באוקראינה. והיהודים אכן מאד מעריכים את הקרבה הזאת, את העובדה שאנחנו נשארנו פה איתם ואנחנו איתם למרות הכל. עצם זה שנשארנו – גרם ל"ויקהל" – הייתה פה שבת מלאה בבית הכנסת. יהודים שאפילו מראש השנה לא ראינו הגיעו לתפילה. כולם מרגישים בבית הכנסת את האמונה ואת התפילות. זה מה שמחבר אותנו זה מה שעוזר לנו. אין ספק שזה שהשלוחים נשארו – מאוד מאוד מאוד מאוד מחזק את כולם שלא נשארו לבד.

אפילו ראיתי קבוצה של גויים שהגיעו לבית הכנסת והיו דיבורים אצלם וחששות – האם היהודים כבר הוציאו את ספרי התורה מבית הכנסת. אם לא הוציאו את ספרי התורה מבית הכנסת – סימן שהכל בסדר.. זאת אומרת שאפילו הגויים נושאים עיניים ליהודים ולתפילתם. בודקים מה היהודים עושים. וכל הזמן מתקשרות אלי גם נשים לא יהודיות – והן שואלות – מה אומרים אצלכם? מה יהיה? אתם מתפללים? אוקיי אז אלוקים איתכם אז הכל בסדר…

אנחנו כמובן מתפללים ביחד עם כולם ומקווים שהמצב ההזוי הזה יעבור מהר, שאף יהודי באוקראינה לא יינזק ולא יפגע.

מחכים ביחד עם כולם למשיח. להגיע לבית המקדש. תתפללו עלינו ותהיו איתנו – זה מחזק מאד!

האם את רוצה להגיב? לשתף? את רוצה לחזק? הוסיפי תגובה כאן למטה והשליחה – שושי וובר – תקרא את תגובתך!

ליאור דבורצקי

לקריאה, הדפסה ומימוש:

1. אחריות – לא. זה שאת עדיין לבד, זה לא בגלל שהוא עדיין לא הגיע ולא בגלל שה' פשוט עדיין לא החליט. אם זה לא קרה – זה כי יש בתוכך משהו שדרוש תיקון. אתגר שאת צריכה להשלים. שליחות שאת צריכה לבצע. את העולם נתן בליבם. כל מה שקורה לך בעולם – הכל זה 'הקרנה' של מה שמתחולל לך בלב. או במילים של הבעל שם טוב – דע מה למעלה ממך. דע שכל מה שמלמעלה – בעצם זה ממך.

2. אומץ – אם את רוצה להתחתן את חייבת למצוא ולחשוף את המקום האמיץ שבך. אי אפשר להתחתן כשיש פחד בלב. וגם אם הוא קיים, אין ברירה. חייבים לשבור אותו. צריך אומץ כדי לבדוק אם יש לי איזה טעות בחשיבה. צריך אומץ כדי לתקן אותה. צריך אומץ כדי לממש את המחשבה המתוקנת החדשה. צריך אומץ כדי לפתוח את הלב. צריך אומץ כדי להתעלם ממה יגידו. צריך אומץ כדי להשקיע כסף באימון שלא בטוח יעזור. צריך אומץ כדי להתחתן למרות שאין באמת שום אפשרות לדעת בוודאות של 100% שזה יעבוד. אם יש דבר אחד שהוא ה'לב' של ההצלחה – זה אומץ! יש לך?

3. מאמץ – זוגיות זה הדבר הכי לא טבעי שקיים בטבע. כל דבר טבעי לא דורש מאמץ. האש לא מתאמצת לשאוף למעלה. המים לא מתאמצים לנזול למטה. אפס מאמץ. אפס השקעה. רק זרימה טבעית. אין דבר יותר מגביל ותלותי מאשר הטבע של האדם. לזרום עם המחשבות, עם הרצונות, עם התחושות – זה כישלון מובטח. הצלחה זוגית דורשת מאמץ. השקעת אנרגיה באופן אקטיבי על לשנות את הדפוסים הטבעיים. את הרצונות והשאיפות. את ההרגלים. בלי מאמץ – חבל על הזמן.

4. כיף – האנרגיה של המרחב הזוגי היא אהבה. אהבה היא כמו אור כמו אש. וכדי שהאש תיקלט בנפש היא צריכה חומר בעירה מתאים. אבן לא תצליחי להדליק. שמן כן. האש זקוקה לכלי ראוי. כך האהבה זקוקה לכלי. והכלי העיקרי שהאהבה צריכה זה תענוג. כיף. מנוחה. אם אני במתח, בתסכול, בפחדים, בדיכאון… אין שום סיכוי בעולם שהאהבה תופיעה. וכשאני אומר אהבה אני מתכוון גם ל'מציאת חן' או לתחושה שזה 'שייך'. ולכן מי שמסתובבת עם תחושה של נמאס לי, מתי זה כבר ייגמר, אין סיוט וכדומה – פשוט גוזרת לעצמה את הדין. קל? לא. ראי סעיף 3.

5. ביטחון – קודם כל העצמי. זה לפני הכל. הביטחון במי שאני. הביטחון להביא את מי שאני כמו שאני לפגישה. לשיח. אבל גם לעורר את הביטחון שזה הולך לקרות. הביטחון הגמור והפשוט שהנה הנה משיח (הפרטי שלי) בא. הוא כמובן חייב להיות מבוסס על כל הנ"ל – על עבודה פנימית חסרת פשרות, אבל אחרי שאני עושה את כל זה, ברור לי בלי שום ספק שזה מגיע לי. שאני ראויה. שהוא מחכה לי. שזה פשוט הולך לקרות.

6. מיקוד – היכולת להתמקד היא אחת היכולות החשובות ביותר בנפש שמחוללות הצלחה במיוחד בתקופה של הפרעות קשב וריכוז בלתי נתפסות בכלל. להתמקד ביעד המדוייק שיוביל אותי להצלחה. להתמקד בפעולות העיקריות שמביאות את עיקר התוצאות. להתמקד בבחור איתו אני נפגשת עכשיו. להתמקד בעיקר ולא בטפל. יכולת המיקוד היא סופר קריטית כדי להצליח. תהיי בפוקוס!

7. החלטה – אולי הנק' החשובה ביותר. החלטה בשיא התוקף שאני עושה הכל – פשוט הכל – כדי שזה יקרה. זו סגירת המעגל של סעיף מס' 1. ההכרה שזה בידיים שלי ושזה תלוי בי אמורה להוביל אותי להחלטה התקיפה שאני הולכת על זה. משקיעה את כל מה שנדרש – בזמן, באנרגיה, בכסף. אני מפסיקה להתלונן כמה המציאות בטטה, מבינה שהכל מתחיל מבפנים – ומוסרת את הנפש על זה. עושה מה שצריך. משקיעה את מה שנדרש. כי מה עדיף, להישאר לבד?

בהצלחה,

ליאור דבורצקי,

לב לדעת – המרכז לזוגיות יהודית-רחובות,

054.2387660,

[email protected]

חיה גדלה להורים טורקים שחיים בקוזומל, מקסיקו. הזוג התגרש כשהייתה ילדה קטנה, והיא גדלה ממש כמו מקסיקנית גויה ולא ידעה כמעט שום דבר על היהדות שלה. אפילו שלמדה לבת מצווה, החגיגה עצמה הייתה באווירה לא דתית לחלוטין והאורח חיים שלה היה לא קשור גם לקהילה היהודית.

כשהגיעה לגיל 15 התחלנו להיות בקשר וכך היא התחילה לבוא עם הזמן לביקורים יותר תכופים לבית שלנו. היה משהו בבית שלנו שהיא לא ראתה מעולם – הבית שלה מאוד מסודר ואורחים מגיעים לאחר הזמנה מסודרת שנעשתה כמה ימים קודם, וכך גם הלו"ז נקבע בהתאם.. אצלנו הבית משמש כבית פתוח לקהילה ומארח גם הרבה מטיילים (לתת להם הרגשת בית מעבר לבית חב"ד.. כמו למשל ימי הולדת). יש גם סיבות נוספות ל"בלאגן" שלנו 🙂 כמו למשל מטיילים שמגיעים מאוחר לאי ומסעדות הבית חב"ד סגורות ואין עוד אוכל כשר אז אם שולחים הודעת ווטסאפ, אנחנו מביאים אותם אלינו הביתה ומכינים להם אוכל.. כמובן שאלו מצבים שלא יודעים עליהם מראש, וזה אומר שב12 בלילה אני מעמידה סירים, לפעמים למעל 10 אנשים..

כך קורה שביום רגיל אני יכולה לקבל הודעה על אורחים בכל שעה שלא תהיה ולכן בשביל חיה (הנ"ל) הבית שלנו היה מעניין ולא שגרתי. הפוך ממה שהיא הכירה.

לאחר תקופה היא אמרה לי שהיא לא מבינה את הסיבה לכל הדברים המוזרים שאנחנו עושים, אבל היא מבינה דבר אחד- את השמחת חיים שיש לנו שהיא לא ראתה מעולם (מאוחר יותר אבא שלה אמר לנו את אותם מילים בלי לדעת שהבת שלו אמרה את זה 🙂 היא הוסיפה ואמרה- אני לא מבינה את הסיבה אבל אני מבינה את התוצאה- התוצאה היא אנשים שרואים להם בעיניים שהם חיים חיים מלאי תוכן וזה מסב להם שמחה. אני רוצה להיות כזאת!

מפה לשם בחגים היא התארחה אצלנו והתחלנו ללמוד יחד, היא התחילה לשמור שבת וחג פה ושם ולהתלבש יותר בצניעות.. קלטנו מאוד מהר שהסביבה החברתית שלה לא מקלה עליה בלשון המעטה- הגויים לא רצו בשינוי ושמו עליה הרבה לחץ והבנו שהיא סתם סובלת כי היא לקחה כבר את ההחלטה, ועדיף להוציא אותה מפה למקום שיהיה לה קל יותר.

אז סידרנו לה סמינר- מכון ליהדות בקראון הייטס וכשבעלי- דודי טס לכינוס השלוחים בכסלו, הוא נסע איתה לשם לוודא שהיא מגיעה ומתאקלמת. מאז היא שם. מתחילת התקופה שהייתה שם היא שמעה שאמור להיות שבתון בו המשפחות מוזמנות לראות את הבנות שלהן בתהליך הזה וביקשה מאמא שלה להגיע (האבא בלי ויזה), אמא שלה ממש פחדה ודאגה והעדיפה לחסוך את הקושי ולהסתפק בזה שהבת חוזרת לפסח.

כשהאמא סיפרה לי זאת באופן אישי, ממש ניסיתי לשכנע אותה לטוס למרות הקושי כי היה לי ברור שלראות את הבת באמריקה במוסד הלימודי וכו' יהיה שונה לחלוטין וזה חייב לקרות.. באיזשהו שלב הבנתי שאם לא אטוס זה לא יקרה וסגרתי איתה על המקום שאני טסה איתה ואין סיכוי שהיא אומרת לא 🙂

וכך היה. דקה לפני סגירת הכרטיס כשחשבתי על הילדים שלי, ידעתי שאני חייבת לקנות כרטיס גם לבת שלי שממש התבגרה בזמן האחרון וכשליחה קטנה זה יעשה לה טוב להבין לאיזה עולם ענק היא מחוברת- לעולם של חב"ד שהיא כמעט ולא מכירה.. (היא תהיה בת 7 עוד חודש)

טסנו. היה מדהים! מעל המשוער!

התחלנו בביקור באוהל, היינו כמה פעמים ב770- אפילו לילה אחד בריקודים של חודש אדר, טיילנו קצת ברחבי ניו יורק (האמא של חיה – שרה – רק עשתה עצירת לילה לפני 17 שנה בניו יורק אז הביקור הראשוני בעיר, היה מאוד מרגש בעבורה). היינו בשבת במכון הלימודי של חיה, ושם שרה קיבלה מכל המורות מחמאות על הבת שלה שעוברת תהליך מדהים! והיום אפילו כבר מחלקת נש"ק בימי שישי, ולומדת הלכות כדי לשמור קלה כבחמורה.

היו כל כך הרבה חוויות בין לבין ששרה התפלאה לחוות, כמו – לראות בית מלא בילדים ולחשוב על זה שבעז"ה יהיו לה הרבה נכדים חבדניקים קטנים 🙂

ובליל שבת אחרי הסעודה שרה סיפרה שהיא פעם רצתה להיות גם דתייה וההורים שלה הקשו עליה כל כך שהיא החליטה שעדיף לה לוותר. עכשיו כשהיא רואה את הבת שלה ככה הכל עולה לה שוב והיא רוצה לעשות את התהליך הזה כל כך אבל היא מבוגרת כבר (בת 46) אז היא לא יכולה ולפחות הבת שלה עושה את זה במקומה.

ליבי, הבת שלי, שישבה איתנו פנתה אלי בשקט ואמרה לי- אמא אולי תספרי לה את הסיפור של רבי עקיבא!

שרה, שראתה אותה מדברת איתי שאלה אם הכל בסדר אז סיפרתי לה שליבי הציעה לספר לה סיפור שקשור אליה.. וכך התחלתי לספר.. שרה עם דמעות בעיניים כל כך התרגשה מהסיפור ובמיוחד שילדה כל כך קטנה מחפשת ומוצאת פתרון לתת לה ביטחון לעבור תהליך כזה! היא שמחה כל כך שהבת שלה נמצאת במוסד בו מחנכים לגדל ילדים כאלה שחשוב להם למצוא פתרון כדי לשמח עוד יהודי ולקרב אותו לה'.

הבית ששרה ראתה (עם הרבה ילדים) זה בית שהתארחנו בו בשבת בצהריים, שם הבת שלה חיה – עושה בייביסיטר, אם המשפחה ילדה עכשיו את התינוק התשיעי בלי עין הרע.

כשהתארחנו שם הם ביקשו שאדבר ואגיד כמה מילים על השליחות. והשיחה הזו – הפכה להתוועדות של כמה שעות.

מפה לשם הם ביקשו שאתוועד עם בנות כיתתן של הבנות וביום שני זה מה שעשינו 🙂 הגעתי, סיפרתי להן על החיים באי (למשל שהמים בבית שלנו מגיעים מבאר וזה נורמלי לחלוטין), שרוב האי ישן על ערסל ולא על מזרון ועוד.. על חיי שליחות ועל הפתעות שצצות כמו תאונות שיהודים צריכים עזרה באישפוז (לפעמים אפילו מגיעים אלינו ואנחנו מטפלים בהם), שתי מטיילות שהיו על ספינת קרוז ולא שמו לב לזמן ונשארו פה באי עם דרכון, פלאפון ללא בטריה ומגבת. נשארו אצלנו שבת וסידרנו להן הכל כדי לחזור לאמריקה ולקחת משם את המזוודות.. על כמויות המטיילים שמגיעים כל שבת לבית חב"ד לחוות חווית שבת שהופך לסופ"ש גדוש בחוויות חיוביות על שמירת שבת וחיים יהודיים.

גם דברים מצחיקים כמו שחברות שלי חולמות על טבעת יהלום מהבעל, והחלום שלי לקנות פרה – שיהיה לנו חלב 🙂

וזהו.. חזרנו לאי מלאות חוויות ובעז"ה – המשך יבוא משרה שחזרה כל כך נרגשת ושמחה.

פעילות "צבאות השם" בקדומים

בבית משפחת בלשניקוב, השליחים בקדומים, מתקיימת פעילות צבאות השם כל יום רביעי בשעה 16:30. הפעילות חוויתית ומרתקת. כל ילד מקבל יחס אישי, שרים את את 12 הפסוקים, סיסמאות ואת השיר האהוב: "שמעו, שמעו רבותיי", סיפור עם הצגה, פעילות ויצירה מאד מושקעת. בסוף כל ילד יוצא עם עלון, ממתק ומשתתף בכ10 הגרלות על פרסים מדי שבוע.
תודה רבה לצבאות השם הארצי על הפעילויות המגוונות והמושקעות, היצירות והפרסים. תודה למדריכים החמודים: מענדל אמזל, רינה אמזל, יוסף יצחק מוסמן ואביה אושה. למשפחת בלשניקוב על הארוח והניהול.

אני בוחרת לראות טוב

לא אשכח איך כשפעם אחת, אחת הבוגרות הגיעה לחלק בחדר מורות הזמנות- אמרתי לה: "איזה כייף זה להתחתן". ובלי להתבלבל היא אמרה לי:" כייף?" אמרתי לה "הכי כייף בעולם!" אבל את יודעת המורה.. זה קשה, כלומר זאת עבודה, הדבר האחרון שהייתי אומרת על נישואין שזה -כייף". אמרתי לה שלענ"ד זה לא סותר. גם להיות מורה זאת עבודה לא פשוטה בכלל, אבל היא כייפית. לא כל מה שקשה זה מעייף ומתיש ובהכרח לא משמח. הרי זה תלוי על מה מתבייטים במבט..

זאת אקסיומה שלא מגבירה מוטיבציה ושמחה בחיים- אז למה לא לשחרר אותה?

מאז אותו מקרה- משתדלת שכל כלה/בוגרת/מושפעת שמתקשרת אלי בהקשר לחתונה- ישר אני אומרת לה: "איזה כייף להתחתן". שתשמע שזה באמת כייף. (סומכת על שאר העולם- שמספר לה כמה היא צריכה לעבוד, ואיזה עבודה נדרשת כדי לשייף את המידות שלנו, שהאמת ? היא מתחילה בנישואין וממשיכה ביתר שאת בגידול הילדים- וכל ילד עוזר לנו לשייף עוד פינה בנו. וב"ה שכך.

אם נשאל את עצמינו אליבא דנפשי- האם אנחנו רוצים להישאר אותם אנשים כמו שהתחתנו? כמעט בטוחה שכולם יענו- לא.. ברור שנרצה להתעלות מעל עצמינו. איזה משמח- זה להסתכל אחרונית בחיים ולומר לעצמך- איך פעם הגבתי למאורעות, ואיך עכשיו אני במקום אחר- וכל אחת תחשוב עם עצמה- איזה אמא היא היתה לילד הראשון לעומת – כל ילד נוסף? או איך הגיבה בפעם הראשונה שקלטה שבעלה לא בדיוק איך שהיא "דמיינה" שהוא יהיה? או פתאום לגלות איך היא מגיבה לכל מיני התנהגויות שונות של הבעל.. וכעת כמה שהיא יותר מבינה היכן להשקיע אנרגיות והיכן להבין- שלא התחתנתי לשנות אותו, אלא לקבל אותו כמו שאני רוצה שהוא יקבל אותי, כשרואים את מה שמפריע- קשה לראות את כל הטוב שקיים.

וכשמבינים- שעדיף להתרכז במאה אחוז שלנו- במה שכן יש לנו יכולת להשתנות ולשנות- אז יהיה לנו יותר קל ונכון בחיים. וכנראה כשמסתכלים על כל התמונה בענווה מבינים שגם לנו- בתור נשים יש גם דרך לעבור.. ולא רק למי שחי לצידנו. איזה משמח -לדעת שזזנו בעוד סנטימטר בהתקדמות רוחנית, בלימוד, בעבודת המידות, בחסד, במיקוד בחיים, בעשייה, בהכלה, בקבלה של השני, בלדעת לזרום- גם כשנראה לך שהכל נתקע, לדעת לנשום עמוק ולזכור שיש מי שמנהל את העולם, גם שהכל נראה ממש הפוך.

איזה משמח לדעת במקום להתעצבן על כל דבר שלא מתנהל כשורה, או כשפועלים לא כמו שרצינו, אנחנו בונות אצלינו עוד קומה באישיות, לדעת- שלא כל העולם סובב סביב הרצונות שלנו. וזו הזדמנות בשבילנו לומר לה' כמה אנחנו רוצות להידבק בו למרות שזאת לא המציאות שרצינו מלכתחילה. כמה מתיחת שרירים רוחניים- יש בכלל בחיים ובעיקר בזוגיות, וטוב שכך- זה רק גורם לנו להגדיל את הנפש האלוקית שבנו.

לעיתים אני מרגישה כמו מורה ליוגה עם כל המתיחות הנפשיות האלה ולהמשיך להבליג, לחייך, לדעת להתאים את עצמינו למצבים השונים. פתאום מחתיכת פאזל אחת שלא יכולת לעגל בה פינות את מוצאת את עצמך- חתיכת פאזל "חכמה" שמשתנה בהתאם לסיטואציה. רק כך כשמשתנים ומשנים את המחשבה- (אחכ יותר קל לפעול בדיבור ובמעשה, אבל ראשית העבודה- היא במחשבה) את התפיסה הרעיונית- של הנישואין- ולא רק בהתחלה. אלא כל רגע לחשוב- באמת שהכי משמח אותי זה לחיות עם בעלי.  וככל שהשנים עוברות, ומשתנים, גדלים בחיים- העוגן של הנישואין רק מתרחב וגדל. אם נקודת המוצא- שהוא האחד שלך ואת שלו – עוברים הכל ביחד.

אם כל אחת תתביית על שלה- נראה שאין זיופים- ה' ידע להתאים לך את ההכי ההכי בשבילך, וכשרק מסכימים לראות את זה ומחפשים זאת- רואים מלא רגעים של התאמה מיוחדת. ועד כמה ה' מראה לך פנים שוחקות וברא את בעלך במיוחד בשבילך. אפילו בחסרונות- הוא משלים אותך. איזה נס שבני זוג לפעמים כל כך שונים- כמה ילדים גדלים ולומדים מהזוגיות שלכם. ממש ביהס לחיים. לומדים מהתגובות שלך, שלו, ביחס אחד לשני. לפעמים אפשר לחוש שאת על עדשת המצלמה כל הזמן- כשהילדים בוחנים ומתבוננים. כאשר רוצים ומחבקים את מה שיש -מקבלים בדיוק את מה שהם ואתם צריכים.

כשראיינתי את סיון רהב מאיר וחמותה- זיוה מאיר, השאלה הראשונה ששאלתי אותן- היא האם פצחתן את הקוד ליחסי חמות וכלה? ובשיא הפשטות- זיוה מאיר ענתה לי, פשוט לא מסתבכים עם מה שצריך להסתבך וחיים בפשטות. מול ועם כל דבר. לקחתי איתי את המשפט שלה. זה בכל נושא תחום או עניין. אם רוצים להסתבך- זה בכל דבר. "המה ביקשו חשבונות רבים". אבל האמת? שזה לא פשוט להיות פשוט- וכידוע- יש גאונות בפשטות. וכשעובדים בפשטות- מוצאים את ה' יותר בקלות בנסיונות.

בשורות טובות,

מורן קורס

מרוממות את השבוע עם חני שמולביץ!

יום ראשון 20:30-21:00

והפעם מפגש עם בלה בוקובזה, שליחת הרבי ברמת גן – ומנהלת "מרכז לאה".

בין המשתתפות הגרלה על קופון 100₪ ב'חבדשופ'.

מחכות לכן בזום

לחצי לקישור לזום

פרשת ויקהל

התלונן יהודי לחסיד ר' הענדל, ש'מה לעשות' הוא לא מרגיש שהוא אוהב את כל היהודים… ענה לו 'יהודי אוהב יהודי, גוי לא אוהב יהודי… תזרוק את הגוי שבך – היצר הרע, ותגלה את היהודי שבך- הנפש האלוקית, וממילא תראה שאתה אוהב יהודים!'

בפרשת השבוע שלנו קוראים על מחצית השקל. למה רק חצי ולא שקל שלם? להראות – שיהודי אחד בלי היהודי השני הוא רק חצי! יהודי לא יכול להגיע לשלמות עצמית בלי אהבת ישראל. בלי שהוא אוהב , דואג, אכפתי ,ועוזר ביכולותיו ליהודי אחר. וזה טבוע בנו כבר בטבע שלנו. רק צריך לגרש את ה'גוי' שבקרבנו, וכבר נגלה את האהבה הטבעית שיש בנו ליהודי שני, כי הרי אנחנו אחים ממש, אחים לאותה הנשמה האלוקית – בנים לאותו אבא הקב"ה רחום וחנון.

ויש גם דרך אותה מתווה לנו הרבי , שמתחילה עוד מפרק ל"ב בתניא, שבשביל להתאחד באמת עם יהודי אחר, אנחנו צריכים להתאחד איתו על ידי הנפש האלוקית שבנו. דמיינו אנשים המתחברים על בסיס נפש בהמית, אולי זה יותר כיף וקל, אך זה לא קשר אמיתי. כל אחד הרי רוצה את הצרכים שלו, שיקשיבו לו שיבינו אותו שיכילו אותו. כל אחד שקוע בעצמו. אך שני יהודים המתחברים על בסיס נפש אלוקית – כל אחד חושב על השני, מעונין לעזור לשני, ואכפת לו האחר. רק כך אפשר ליצור קשר אמיתי ונצחי בין כל היהודים. כך אפשר ליצור אחדות מושלמת. אחדות בין יהודי ליהודי, עד שיתגלו כל הנפשות האלוקיות ויתאחדו לנשמה אלוקית אחת ושלמה.

שבת שלום!

מושקא שהינו