מכון הלכה חב"ד שמח לפרסם שיעור בנושא 'הלכות פורים לנשים' עם הרב מנחם מענדל הראל שליט"א, רב בית כנסת חב"ד דרום צפת וחבר מכון הלכה חב"ד.

לצפיה באתר 'מדיה הלכה':

לחצי כאן

שירה פולון 

פתיחה

השבוע נקרא את פרשת זכור. זיכרון הוא תהליך של אגירת מידע מהסביבה באמצעות החושים. בעזרת המידע שנאסף, הזיכרונות שלנו, אנו מעצבים את תפיסת עולמינו. על סמך הזיכרון אנו שופטים אם דבר מסוים הוא כדאי, מקבלים החלטות ופועלים במציאות. הזיכרונות שבנו יכולים לעורר בנו פחדים וספקות, האם כדי לבצע משימה או עדיף להימנע ממנה. זה בדיוק תפקידו של עמלק, לזרוע בנו ספקות וחששות. למשל, משהי רוצה ללכת לראיון עבודה. אבל היא חוששת, מה אם היא לא תסביר את עצמה טוב מספיק? מה אם לא ייערכו אותה במקום החדש? וכדומה. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), יש מקום חשוב בעבודה על הזיכרונות שלנו. בחינה האם הם מדויקים באמצעים שונים. אחת הדרכים, עליה נרחיב, נקראת חשיפה. ניתן לבצע חשיפה באמצעות הדמיון או בפועל במציאות. תפקיד החשיפה לאפשר להתמודד עם הדבר ממנו אנו חוששים, "למחות את זכר עמלק", להכניע את הספקות.

עניין של נקודת מבט

בפרשת זכור מסופר על המלחמה בעמלק. כתוב:  יא " וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ–וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק.  יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים… וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יא-יב). נתמקד על שלושה נקודות שעולות מהפסוקים. ראשית, כל עוד שמשה רבינו הרים את ידיו עמ"י נצחו בקרב. שנית, זה לא היה קל למשה להרים ידיים, הוא נזקק לתמיכה מסביבתו, כמו שכתוב בפשט: "אהרון וחור תמכו בידיו". שלישית, ידיו היו אמונה, כלומר הוא לא הפסיק להאמין ולבטוח בה' עד שראה את אור הישועה "עד-בא השמש".

אנו נוטים לחשוב ש"להרים ידים", פרשו להיכנע. אך מהמלחמה עם עמלק אנו רואים שזה בדיוק הפוך. דווקא הרמת הידיים הובילה לניצחון בקרב. כי השאלה אינה מדוע אני מתייאש/ת ומרים/ה ידיים, אלה למי אני פונה ומה אני עושה עם הקושי שלי. האם אני בוחר/ת למנף את הקושי? לפנות לסיוע? להתפלל לה'. האם אני מבין/ה, שאפילו משה רבינו הענק היה נזקק לסיוע ותמיכה מצד הסביבה. כלומר, זה בסדר לבקש עזרה ולפנות לטיפול. מכך שכתוב על משה "ויהי ידיו אמונה עד-בא השמש", אנו רואים שלוקח זמן עד שרואים את האור והטוב, שנדרשת לשם כך התמדה ואמונה. מתוך תובנות אלו, מעכשיו במקום להגיד "אני מרים/ה ידיים", אני לא מסוגל/ת להתמודד יותר עם.. (הילד, העבודה, ניהול הבית וכדומה). תגידו "בנושא הזה אני מרים/ה ידיים לה'". כלומר, אני יודע/ת שעשיתי את מרב ההשתדלות שלי בנושא וכעת אני מרים/ה את הידיים לה'- כלומר באופן סימבולי, אני מעביר/ה את העשייה מהידיים שלי לידיים של הקב"ה. הדרך לעשות זאת היא לזכור להתפלל.

לכבוד פרשת זכור, שלושה דברים שכדי לזכור

א. לזכור מי מנהיג את העולם. להבין שהכול נעשה לטובתנו. לדעת שאנחנו, בפרשנות שלנו החלקית שלנו למציאות, לא תמיד רואים זאת. ולכן בהמשך לתפילת משה, צריך להרים ידיים בתפילה לה' שייסע לנו לראות את הטוב שכבר קיים במציאות.

מסקנה: מהו האופן שבו אנו בוחרים לפרש את המציאות של חיינו? האם אנו נכנעים למציאות או מבינים שיש כאן מנהיג לעולם? האם אנחנו פונים אליו באמונה ובתפילה שיראה לנו את הישועה בקרוב ממש?

ב. פעם נשאל הרבי מלובביץ' : "מה לומדים ממנהג התחפושת בפורים?"

הרבי ענה: "בפורים אתה רואה מולך אנשים בתחפושות שונות: זה מחופש לליצן, זה למפלצת, זה לחיה, זה לסתם-משהו-לא-ברור. אבל לא יעלה על דעתך לכעוס או לרגוז: הרי זו רק תחפושת! גם בחיים אנו פוגשים הרבה אנשים 'מחופשים': זה מחופש לקמצן, זה לגס-רוח, זה לחצוף, זה לסתם אחד שלא איכפת לו משום דבר. אולם אין זו דמותם האמיתית של האנשים. זו רק 'תחפושת'. עמוק בתוך הלב, כל אלה הם יהודים חמים, מלאי טוהר ויופי. אין צורך לכעוס ולרגוז. צריך פשוט לגשת אליהם בעדינות, להסיר את ה'תחפושת' ולחשוף את הנשמה הטהורה שבפנימיותם". מסיים הרבי ואומר, "זו המשמעות האמיתית של אהבת-ישראל!".

מסקנה: עלינו לזכור שההתנהגות החיצונית היא רק תחפושת. שיש להתבונן על הפנימיות הטובה של הזולת. עלינו לזכור שהזולת הוא שליח של ה'. הקב"ה מנסה להגיד לי משהו דרכו. ולכן במקום לכעוס על הזולת עלי לברר מה ה' רוצה להגיד לי?

ג. לזכור 3 דברים מהפסוקים של ההלל:

1. "אודך כי עניתני ותהי לי לישועה": לזכור להודות על דברים שקשים לי. לזכור שישועה צומחת דווקא מתוך קשיים ומשברים.

2. "מאת ה' הייתה זו, היא נפלאת בעינינו": מתפללת לזכור שכל מה שקורה זה מאת ה' ושאזכה גם לראות כמה זה נפלא.

3. "זה  היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו": לזכור בכל בוקר שזה יום שה' ברא. לא לחשוש מהעתיד לא להיות מתוסכלת מהעבר, פשוט להיות בשמחה היום. במיוחד בחודש אדר, ה' רוצה שאהיה כל יום שמחה ובכך אני מקיימת את רצונו.

טיפול CBT: חשיפות

ידוע שעמלק הוא הכוח לעורר בנו ספקות, תהיות וחששות. במציאות כולנו נפגשים עם משימות שמעוררות בנו ספקות, חששות ואף חרדות. יש כאלה שלהיכנס למעלית או לנסוע באוטובוס יכולים לעורר בהם חרדה גדולה. אנשים נוטים להימנע מהדברים שמעוררים עבורם חרדה (יעדיפו לעלות במדרגות במקום במעלית או ללכת ברגל/ במונית במקום באוטובוס). המטרה בחשיפה היא דווקא להיפגש עם הגורם שממנו אנו נמנעים. כך ניווכח שאנחנו דווקא מסוגלים להתמודד עימו. חשוב להדגיש שהחשיפות יערכו עם הדרכה טיפולית צמודה, בצורה מבוקרת והדרגתית. בנוסף, במהלך הטיפולי ישנו שלב מקדים לביצוע החשיפות, בו נלמד על החרדה עצמה: נברר האם היא מסוכנת? מה היתרונות והחסרונות שלה? נקבל כלים מעשיים כיצד להתמודד עימה שהיא מופיעה. נכיר את המאפיינים שלה ועוד. לאחר מכן, נערוך רשימה של משימות שהיינו רוצים לבצע ומהם אנחנו חוששים. לכל משימה ניתן ציון שמעיד על עוצמת הפחד מביצוע המשימה (0-100). נסדר את רשימה המשימות בצורה של סולם לפי פחדים בעוצמת פחד עולה. כמובן שלא נבחר משימות מסוכנות.

התרגלות

לאחר שהכנו את הסולם, נבחר להתנסות ולהיחשף לאחד מהמשימות שמעוררת בנו פחד בעוצמה שבין 30-50. לדוגמא, אם ערכו סולם משימות עבור אדם שפוחד להיכנס למעליות. ייתכן שהמשימה "להיכנס לרגע למעלית שקופה" תעורר בו עוצמת פחד ברמה של 40. בתרגול ניכנס למעלית שוב ושוב כל יום במשך שבוע. בדרך כלל מה שקורה נקרא "התרגלות" (או בתרגום מאנגלית "הביטואציה"). כלומר, האדם מתרגל למשימה שאליה נחשף שוב ושוב והדבר מפסיק לעורר בו חרדה או מעורר בו חרדה אך בעוצמה נמוכה יותר. לדוגמא, סביר להניח שאחרי שבוע  של חשיפות, הפחד "להיכנס לרגע למעלית שקופה" ירד מ40 ל20. בשבוע העוקב נקבע מטרה לתרגל משימה נוספת שנבחר מהסולם שערכנו. במקביל נוכל להמשיך לתרגל את המשימה שעשינו עד כה עד שעוצמת הפחד ממנה תרד ל-0. לאט לאט נצבור אומץ להתנסות ולהיחשף למשימות שיותר מפחידות אותנו.

סיכום

השבוע לכבוד פרשת זכור, התמקדנו בזיכרון שלנו. בדברים שנרצה לזכור:

·       שאנחנו מרימים (מעבירים) ידיים (מהידיים שלנו) לה'.

·       מותר לבקש עזרה ולפנות לטיפול (גם משה רבינו הסכים לקבל סיוע מאנשים).

·       לוקח זמן עד שרואים את האור והטוב, שנדרשת לשם כך התמדה ואמונה "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש".

·       איך אנחנו בוחרים לפרש את מציאות חיינו.

·       לבקש מה' שייסע לנו לראות את הטוב שכבר קיים במציאות.

·       מהרבי מליבוביץ' על תחפושות: ההתנהגות החיצונית היא רק תחפושת, צריך להסתכל על הפנימיות של האדם.

·       שהזולת הוא שליח- לברר מה ה' רוצה למסור לי בעזרתו.

·       3 זיכרונות מפסוקי ההלל:  1. להודות על מה שקשה, כי ישועה צומחת דווקא מתוך קשיים ומשברים. 2. מה שקורה זה מאת ה' ולהתפלל לראות כמה זה נפלא. 3. כל יום ה' ברא, לכן לא לחשוש מהעתיד לא להיות מתוסכל/ת מהעבר, אלה להיות בשמחה היום.

למדנו שבטיפול קוגניטיבי התנהגותי אנחנו מתעמתים, בצורה מבוקרת והדרגתית עם זיכרונות- דברים שאנחנו חוששים לבצע. נבנה סולם משימות, נערוך חשיפות ונתרגל את המשימות שוב ושוב (תוך הדרכה והשגחה טיפולית צמודה), עד ל"התרגלות" למשימה והפחתת עוצמת הפחד והמצוקה לאפס. השתחררות מהפחדים והספקות שהם בחינת עמלק.

בהצלחה!

שירה פולון |M.A.

מתמחה בטיפול

קוגניטיבי-התנהגותי(CBT)

050-652-4599

[email protected]

ויקרא-מוגה

ויקרא

מירי שניאורסון

"שימי כתר על ראשך כי את מלכה"!

את האירוע הזה לא ישכחו במהרה נשות נפלאות מתגברות – משתה פורים משמח כיאה לבנות מלך!

ביום שני האחרון, ד' באדר ב', נערך אירוע משתה פורים של ארגון נפלאו"ת מתגברות במסעדת 770 בכפר חב"ד. מטרת האירוע היתה להוסיף שמחה וכח לנשים אלמנות בנות הגיל השלישי שהגיעו מכל רחבי הארץ.

את הארגון הקימה גב' מירי שניאורסון לפני כארבע שנים וכיום הוא מונה מאות נשים אלמנות מכל רחבי הארץ. כך למשל באירוע הנוכחי הגיעו נשים מצפת, מיקנעם, מירושלים, מקרית מלאכי וכמובן קבוצה מכובדת של נשות כפר חב"ד שהפכה להיות מעין קבוצה מארחת, עבור כלל הנשים.

במהלך השנה הארגון מקיים טיולים, התוועדויות, ימי נופש, מארזי שי לחגים ועוד. הפעילות נעשית בשיתוף ובהתנדבות של הנשים עצמן, שהופכות למשפיעות ומעבירות את הכח הלאה לעוד ועוד נשים.

אירוע משתה פורים נבנה כיום עיון חוויתי וכלל סעודה חגיגית כיד המלך, תוכנית אומנותית ומופע משמח.

את דברי החיזוק והברכה נשאה הגב' מירי שניאורסון, נשיאת הארגון. לאחר מכן הופיעה הזמרת רויטל שמחי שהנעימה וריגשה בקולה היפה, וגם הקפיצה את כולן ברחבת הריקודים. מרגש היה לראות את רויטל שרה ומסביבה נשים אלמנות מתגברות שקמו על הרגליים ורקדו יד ביד.

הרבנית ברוריה אשכנזי נשאה הרצאה מחזקת ומרתקת – כיצד לחיות כמלכה בחיי היום יום.

לסיום, נערכה סדנת אימוזיצחוק בהנחייתה של הגב' ציפי דגן, מפתחת השיטה, שהחזירה לכולן את תחושת הנעורים. הנשים נהנו במיוחד מהצחוק המשחרר ומהחיבור דרך תנועה וקצב.

כך סיכמה את האירוע מירי שניאורסון, נשיאת הארגון: "כשרואים נשים אלמנות צוחקות, נהנות ומתרגשות, הצבע חוזר לחיים וגם לנו המנהלות, יש עוד כח לפעול ולעשות. העשיה ב"ה מרובה ואנחנו משתדלות לעמוד באתגר ולהגיע לכל הפניות. אין ספק שאירוע שכזה נותן עוד כח לפעול ולעשות והוא עוד צעד משמעותי לקירוב הגאולה!"

בימים אלה מתארגנות הנפלאות המתגברות לחלוקת מאות מארזי שי בפריסה ארצית, וכבר מתכננות את החגיגה הבאה.

התמונות באדיבות:  יהודית יצחק

מהיום הילדים שלך יחיו ויחלמו גאולה!

מבית היוצר של האמנית המוכשרת – חיה ברקוביץ' – מוגשת לכן בזאת טעימה לתוצר החדש והמיוחד שלה – "הרפיה בנושא גאולה". סיפורי גאולה חיים ומוחשיים מסופרים בצורה מרתקת ומעוררת השראה.

(מצורפת בתחתית הכתבה – דוגמית לשמיעה)

קישור ישיר לוואצאפ להזמנות:
https://wa.me/message/SJ7E56DQ3KKFF1

בראוניז

מצרכים:

1 כוס שמן
5 כפות קקאו
4 ביצים
2 כוסות סוכר
3 כפיות אבקת אפייה
2 כוסות קמח
1 כפית תמצית וניל
כמה כפיות קינמון וסוכר חום לפזר מעל ומתחת לעוגה

אופן ההכנה:

מחממים תנור ל180 מעלות

מכניסים תבנית עם כוס שמן לתנור כדי לחמם את השמן. שימי לב שהשמן לא נשרף!

מוציאים את התבנית מהתנור ומערבבים את הקקאו עם השמן החם. מחכים עד שזה מתקרר לגמרי.

מוסיפים את המצרכים לפי הסדר ומערבבים טוב.

מכינים תבנית עם קצת שמן שהעוגה לא תידבק. מפזרים קצת קינמון וסוכר חום על תחתית התבנית. מכניסים את הבלילה ואז מפזרים מעל הבלילה עוד קצת קינמון וסוכר חום.

מכניסים לתנור המחומם ל35 עד 40 דקות או עד שאת מכניסה קיסם לעוגה וזה יוצא נקי – בלי רטיבות או בלילה דבוקה עליה.

תהנו ולבריאות!

השליחה מושקא יגודייב מבת ים – אירגנה לנשות האיזור סידרת שיעורים כחלק מ"מסע מרתק ומעצים" בשבילי החיים האישיים. את התוכן מוסרת בכישרון רב הגב' מורן קורס והנשים המשתתפות לומדות המון ונהנות

המודעה המפרסמת את האירועים

בכל יום ראשון, מאז פרוץ עידן 'הזום', משתתפות עשרות נשים בזום השבועי הנקרא 'מרוממות'. בזום הזה אנו מרוממות את כל השבוע, כאשר בכל שבוע אנו פוגשות מרצות מהשורה הראשונה, או נשים שיש להן סיפור אישי מיוחד ומסר חשוב לכולן. נשים לא מוותרות ולא מפספסות את המפגש המרומם הזה. טפח מעל הקרקע, כוחות לכל השבוע.

באחד המפגשים דיברה הגברת הדס כגן מיקנעם בנושא השמחה. בפרסום המקדים היה כתוב שהשבוע תדבר 'מלכת השמחה' ותספר את הסיפור האישי שלה. נשים שאלו לפשר התואר הייחודי לו זכתה הדס. אבל אחרי ה'זום', כשהשמחה נשבה בעוז מהדס וסחפה אחריה את כולן, היה ברור היטב שאכן מגיע לה הכתר, למלכת השמחה.

בעקבות דבריה המשמחים ב'מרוממות', ובאווירת חודש השמחה, פניתי להדס כגן עם כמה שאלות בוערות:

הדס, איך את עושה את זה? איך את מצליחה לשמוח? כשאני חושבת על סיפור החיים שלך, על כך שחלית במחלה שמחייבת אותך להתנייד רק בכסא גלגלים ומונעת ממך לתפקד, אני לא מבינה איך את כל-כך שמחה כל הזמן?

בזכות האתגרים אתה מגיע למקומות גבוהים הרבה יותר מאשר אם לא היו לך את האתגרים. אני לא אשכח את הלילה ההוא בו החלטתי להיות בשמחה. זה היה אחרי שהדלקת פרקים הקשה בה חליתי החריפה ולא יכולתי כמעט לזוז, סבלתי כאבים מטורפים. התינוק בלול על ידי, התעורר בבוקר ובכה ואני לא יכולתי לגשת אליו, המטפלת שלו עוד לא הגיעה והייתי חסרת אונים. ההרגשה הקשה והעצבות הגדולה, בנוסף לכאבים העזים, ליוו אותי כל אותו היום ובאותו לילה כשהעצבות הורידה אותי כל -כך, הרגשתי שהגעתי למקום שאני חייבת להחליט. החלטתי שמהיום העצבות לא תנהל אותי עוד. מהיום אהיה בשמחה. שמחה בטהרתה. שמחה ללא תנאים. שמחה בכל מצב, אבל ממש בכל מצב.

אבל איך אפשר לשמוח במצב כזה?

כאבים ועצבות לא חייבים ללכת יחד. אמרתי לעצמי – מספיק הכאבים, למה להוסיף סבל על סבל? זה הכל בראש. ועבדתי, עבדתי קשה והתאמנתי על השריר הזה. החלטתי שזה לא יהיה 'יום ככה יום ככה' לפי מצב הכאבים וכו', כי אחרת אשתגע – עליות, ירידות, לא מתאים לי החוסר יציבות הזו. החלטתי שהשמחה לא תלויה בכלום. רק בבחירה שלי, רק בהחלטה שלי, בעבודה הקשה שלי, עבודה שהיא אפשרית, עובדה!

ממש בהתחלה כבר הבנתי שמעצבות לא יצא לי כלום, זה לא ישפר את המצב הרפואי שלי. זו לא הנוסחה המנצחת! השמחה, אולי כן אולי לא, אבל לפחות תהיה לי שמחה. בהתחלה עשיתי הכל בקבלת עול. הפנים היו מתעוותות מכאב ואני עיוותתי בחזרה לפרצוף מחייך… בהמשך זה הפך להיות חלק ממני. קביעות בנפש. היום אני מתעוררת עם זה בבוקר והולכת לישון עם זה בלילה.

אז קמת בבוקר עם יעד ועם החלטה חזקה, ומה עכשיו?! תספרי מה את עושה כדי להוסיף בשמחה בפועל? אילו דברים משמחים אותך?

הרבי אמר לעשות תנועות של שמחה. אני משתמשת בתוף ובכלי נגינה נוספים, אני שומעת ניגונים שמחים. יש לי בבית ספרים על סיפורי ניסים משמחים ואפילו בדיחות. כל מי שמגיע אלי, מיד שומע בדיחות, מיד עולה החיוך. אני ממש מתאמצת לשמח את כל מי שאני יכולה.

כשבעלי חזר בסוף היום מהעבודה וראה אותי בלי יכולת לזוז כמעט, היה לו קשה ועצוב. ואני התחלתי עם הבדיחות: "אוהו ברוך הבא…! כל היום חיכיתי שתחזור כבר ונרקוד.."

אף אחד לא הכיל את העקשנות הזו להיות בשמחה, אבל אני הייתי נחושה. שמח + 10 כוחות שהשקעתי = משיח. ובאמת השקעתי את כל הכוחות שלי.

באחת הפעמים שהגיעה לבקרני סוללת רופאים, השחלתי בדיחות והייתי בשמחה. האחות לחשה לי בכעס – "הדס תהי רצינית! הרופאים צריכים לאבחן את המצב, והמצב לא פשוט". אמרתי לה – "יש כאן את כל הצילומים והבדיקות, הכל שלכם, אתם יכולים לקחת. אבל את השמחה אני צריכה שתשאירו לי. היא שלי ואל תיקחו לי אותה".

כל אחד יכול להגיע לזה או רק 'צדיקים גמורים' כמוך?

מחשבה, דיבור ורגש פנימי – תלויים בבחירה של כל אחד. אני מציעה להשתמש הרבה במילים משמחות ופחות במילים של קושי וכאב על אף שהמציאות לפעמים נראית קשה. המילים נחקקות ומשפיעות על המציאות. לתלות פתקים בבית מול העיניים: "יום שמח", "איך אני שמחה ש.." להוסיף חייכנים.

לפתוח מחברת ולכתוב – 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'! לא 'ביום רביעי אהיה בשמחה כי כך וכך', 'בעוד שנה כשאעבור דירה או אטוס לחו"ל'. זה היום. היום אני בשמחה! ולכתוב את כל הדברים המשמחים שקרו לי בחיים, את כל הניסים הגלויים וההשגחות הפרטיות, ובכל פעם שעולה מחשבה עצובה, לפתוח את המחברת ורק להודות לה' ולשמוח!

ודבר אחרון והכי משמח זה לימוד חסידות. אישית, תמיד אהבתי ללמוד כל מיני חוכמות, אבל כשגיליתי את מעיינות החסידות, כלום כבר לא עניין אותי, רק זה. לימוד החסידות והמאמרים העמוקים, מביאים הרבה יותר משמחה, זה עונג אלוקי.

מלב אל לב

ד' אדר ב' תשפ"ב

יחד עם כל זוועות ההפצצות במלחמה על אוקראינה, זוכים לראות ברוך השם  ניסים גדולים בשמירה מיוחדת  של הקדוש ברוך הוא על יהודי אוקראינה. צריכים להודות להשם על כך מעומק הלב. "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". אך אנחנו כאן, ובכל העולם כולו, מה אנחנו יכולים לעשות בפועל למען שמירה על אחינו היהודים, באשר הם?

בהשתתפות בפועל במבצעי הקודש של הרבי. קניית אות בספר תורה לילדי ישראל, כמו גם בקניית אות בספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל. התרופות שהכין לנו מראש, בנבואה שמיימית מרטיטה, כבר לפני ארבעים שנה, כ"ק הרבי מליובאוויטש מה"מ. אחיותיי שקוראות את הכתבה, אני פונה אליכן ומדברת אליכן באמצעות  מילים אלו. לכל אחת ואחת מכן. השעה היא שעת האפס, לפני התגלות  מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלמה. העולם עבר טלטלה כשפרץ הנגיף. לראשונה ראינו שהרופאים נטולי עצה. אלפים ל"ע כבר אינם איתנו.

כעת יש טלטלה נוספת. העולם מזדעזע. אוקראינה מופצצת. כולנו ראינו את הרב וילהלם, שליח הרבי מהעיר ז'יטומיר באוקראינה. מתאר את בכי הנשים והילדים הנאלצים לברוח מביתם. פונה מדם ליבו ושואל; למה ? ומדריך אותנו לבקש מהשם; אנחנו רוצים משיח עכשיו! מה אני ואת יכולות לעשות למען היציבות של העולם? להוסיף מעשה טוב. להוסיף בצדקה. להוסיף באהבת ישראל. לרשום את כל בני המישפחה. את כל השכנים. את הידידים. אפילו יהודים שאנחנו בכלל לא מכירים. לרשום את כו-ל-ם בספר התורה. את הילדים עד גיל מצוות לספר התורה  של ילדי ישראל תחת שליחותו של הרב גרייזמן. ואת הבוגרים שבינינו, מגיל מצוות ומעלה לספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל, תחת שליחותו של הרב אויירכמן, שליח הרבי לנושא הספציפי הזה.

ייתכן, שתשאלו את עצמכם מה הסיבה, שאני מרבה לספר על שני המבצעים האלה? מכירים את הביטוי:"הסנדלר הולך יחף" ? חלק מאיתנו, ממשפחות אנ"ש, לא תמיד  "מחזיקות ראש" לוודא, שאכן נקנו עבור כל בני המשפחה האותיות המיוחדות הללו. בהשגחה פרטית נתקלתי בכמה משפחות, שאכן השלימו ממש בימים האחרונים, את קניית האותיות לבני המשפחה "הבוגרים" בספר התורה הכללי. וגם עבור כל הילדים והנכדים, בספר התורה של ילדי ישראל.

יש ברוך השם כלות וחתנים, שזכו לאחרונה להשתדך. הצעתי, שקרובי המשפחה יקנו את המתנה "הכי הכי" שיש. מתנה ניצחית !  ל"לחיים" או למסיבת ה"ווארט".  אכן, זכיתי והזמנתי אות, כולל תעודה, בספר המיוחד הנ"ל עבור כלתה של ידידתי! לרגל ה"ווארט". ואני מרגישה, שזו המתנה הניצחית, המשמעותית והיקרה באמת,  שניתן לזכות אותה בה.

"דרישת שלום" מעוצמת המבצע הזה קיבלתי לאחרונה מאשה, שהתקשרה אלי וסיפרה לי שאחיינית שלה מתקשה מאד בלידה. (כתבתי בעבר על הנכד שלה , שלאחר קני'ית אות עבורו, החלים לאחר אישפוז ממושך,  של כמה חודשים וזכה להכנס בבריתו של אאע"ה). היא  ביקשה ממני, שאכתוב ואבקש  את ברכת הרבי עבורה ב"איגרות קודש". שתלד בבריאות ובקלות זרעא חי' וקיי'ימא.

המכתב הכיל  את ברכת "אזכיר על הציון".  אך אי אפשר היה, להתעלם ממשפט נוסף…"הוכח תוכיח את עמיתך" –  אפילו מאה פעמים… הלידה התעכבה במשך כארבעה ימים קשים מורטי עצבים. נקנתה עבורה אות בספר התורה הכללי. אך עדי'ין לא נשמעה ברכת ה"מזל טוב". ידעתי, שהזוג הצעיר עדיין אינו מקיים מצוות. הבנתי מתשובת הרבי וראיתי, שאין מוצא  אלא להודיע למשפחתה ולבקש, שהיא תקבל על עצמה להדליק נרות שבת. הבעל הסכים מיד. אך אני ביקשתי לקבל אישור דווקא מהאשה עצמה, שהיא אכן מסכימה.

כעבור כמה שעות התקשרה אלי אמה של המעוברת והודיעה,  שבתה אכן מוכנה לקבל על עצמה להדליק נרות שבת. כתבתי על ההחלטה הטובה  לרבי. וברוך השם,  תוך זמן קצר  סוף סוף שמענו, שהיא ילדה בן ל"מזל טוב". לפעמים הקדוש ברוך הוא מעכב אותנו, כי עדיין חסר לנו בקיום תורה ומצוות. יהי רצון, שניזכה לעשות את רצונו בשמחה ובטוב לבב. ללא עיכובים וללא ניסיונות, ונעלה עם ענני שמיא לירושלים, לקבל את פני הרבי מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלמה בשמחה ובטוב לבב, תכף ומיד ממש.

בדידי הווא עובדא

טמה חורושוכין

ערב שירה והפרשת חלה התקיים אתמול באולמי ארמונות מזל בנווה עופר תל אביב. את הערב הנעימה בקולה המיוחד – הזמרת והשחקנית קרן שירה. יותר מ100 נשים הגיעו לאירוע. היה מרגש ועוצמתי!!! הנשים נהנו מתכנית חווייתית פורימית, דברי תורה ניגונים ושירים.

אחת מנשות השכונה אף סיפרה את סיפורה האישי על השיבה למקורות!

נשא דברים: השליח הרב שמואל מחפוץ.

הגב' נועה מחפוץ ערכה את הפרשת החלה.

מרכז הערב היה בהתרמה לפעילות שבועית לילדים, נשים נטלו חלק ונכנסו להגרלות מיוחדות. מכירה פומבית על דולר של הרבי, כמה מרגש היה לראות איך כל דולר מגיע ליעדו!!!!

אחראית על אירגון הערב המיוחד – הגב' ביילא רייניץ

(ניתן עדיין להיכנס להגרלות ומתנות לזכות פעילות יהדות לילדי ישראל בנווה עופר. לפרטים: 054-7700379)

בקר טוב,

לפגוש נשים מיוחדות שמוסרות כפשוטו את הנפש שלהן בשביל עוד יהודים – זה לא משהו שמזדמן ביום יום. במיוחד במצבי משבר כמו מלחמות. כאן נמדדת מידת האהבת ישראל. כששמעתי ממקור ראשון את כל התלאות שהנשים הגיבורות האלו עברו ואת מסע ההצלה שלהן עבור כל הקהילה היהודית- ליבי התרחב בגאווה אמונית, איזה עם מתוק וקדוש יש לנו (וכמה לי יש עוד מה ללמוד מהן..)

חותמת לכן, לעולם לא היינו שומעים את הסיפורים האלה אצל אף עם אחר. זכות נפלה בחלקי ותיעדתי ככתבת שטח את אחת מטיסות החילוץ של אוקראינה. לפגוש את השליחות המסורות שעזבו שליחות ענפה באוקריאנה, אבל ממשיכות את השליחות כאן בארץ, מרחוק, איך הן חושבות על היתומים, על הנערות הרכות והצעירות שנשארו שם בלי תמיכה, על הקשישים הרבים ועל כל אותם יהודים שתמיד היו רגילים לדאוג להם- זה רק מראה לנו עד היכן יש לנו לשאוף, ולהגיע, למיצוי באהבת ישראל.

שושי וובר – ארגנה את כל קבלת הפנים לארץ לפליטי המלחמה, שיתנחמו לכשיראו את ההמון מקבל את פניהם, כי יש מישהו שחושב ואכפת לו מהם. כשהייתי שם והרגשתי את כל האווירה, חוויתי במוחש עד כמה עם ישראל "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", ועד כמה הביחד לאורך כל הדרך עוזר לנו לשרוד במצבים קשים. שושי במסירות נפש, לילות כימים עובדת ללא הפסקה כדי להוציא עוד יהודים מהתופת הנוראה. היא מילאה אוטובוסים רבים כדי לחלץ יהודים תחת הפגזות וירי של טילים. כל אוטובוס עולה  10,000 דולר. כששאלתי אותה "יש לך מהיכן לממן את כל ההוצאות?" היא אמרה "אפילו לא שאלתי את בעלי, זה היה ברור כשמש כשיש יהודים בצרה- מוסרים את הנפש ועוזרים במה שניתן!" לפני שעזבה את אוקראינה, שושי בישלה ומילאה את המקרר שלה בכל טוב, כי ידעה שזה יעזור בשעת צרה לכל אותם יהודים שיצטרכו לסעוד את נפשם. היא השאירה בית פתוח, כפשוטו, לכל מאן דבעי.

כך סיפור נשזר בסיפור… קחו לדוגמה את חני סגל ילדה יום לפני תחילת המלחמה, וכשחזרה לביתה- היא לא חזרה לנוח, אלא אירחה וכלכלה עוד שלוש משפחות, וכל זאת בעיר הכי מופגזת!!! רק לאחר שדאגו שכל היהודים ייצאו, הם יצאו אחרונים. הם המשפחה האחרונה שיצאה מחרקוב. היא בדיוק נחתה כשראיינתי אותה, לאחר 4 ימים ללא שינה עם תשעה ילדים בדרכים..ובכזאת סבלנות היא ענתה לשאלותי, תיבלנה בסיפור את המסר כיצד הם מסבירים לילדים את כל מה שקורה.. כולם מסביבה בלחץ- והיא עם החיוך הכובש שלה- מצליחה להרגיע את כולם..

מסירות נפש כבר אמרתי?

חני טאלר וחני אקסלרוד, גם הן ככולן התגייסו לחלץ משפחות רבות. הן לא חזרו לנוח בארץ, אלא רק לשנס מתניים ולעבוד קשה כדי לחלץ עוד יהודים, להעביר להם מזון, ביגוד ומה שרק אפשר. וזה רק על קצה המזלג, הסיפורים לא נגמרים.. פה בארץ, חני טאלר סיפרה לי שכאשר היא הלכה לחנות בגדים בארץ ומילאה כמעט שתי עגלות, המוכרת בחנות שאלה אותה אם הכל בסדר? ו"מה אין לך בגדים ללבוש?"  אז היא אמרה- שבאמת אין לה. היא יצאה מהבית מברטישוב עם חצאית וחולצה וכך הגיעה לארץ.. המוכרת הלכה וחזרה לאחר כמה רגעים, ואמרה: "את מוזמנת לקחת כל מה שתרצי בחנות- בחינם." ובעל החנות יצא לקראתה ואמר: "תודיעי לחברות שלך שביום הזה ובשעה הזאת- כל מי שהגיעה מאוקריאנה מוזמנת לחנות ולבחור כמה פריטים שהיא רוצה…"

איזה עם יש לנו!

מורן קורס מראיינת

נשים יקרות❣️

מוזמנות למדרשייה שתתקיים בע"ה בבוקר – יום שלישי ה' אדר ב'

12:15 הרב שוואב הלכות שבת

13:00 הרבנית רחל הנדל- חומש וענייני דיומא

ארוחת בוקר עשירה ומפנקת!

*השיעורים במדרשייה לע"נ חני סגל ע"ה ושרי רוזן ע"ה

להשתתפות בזום לחצי כאן

להתראות,

נשי חב"ד צפת

"שלום, כאן מרים מוסקוביץ, שליחת חב"ד בחרקוב. בשבוע שעבר כתבתי לך על השבת המרגשת שעברה עלינו בחרקוב. השבת הזו הייתה שונה לגמרי. אומרים שאסור לבכות בשבת, אבל גם בשבת הזו זה קרה לי כמה פעמים.

השבוע נאלצנו לעזוב. הפיצוצים בעיר לא הפסיקו, טיל נפל על בית הספר היהודי שלנו, ואנשים לא הפסיקו לזרום לתוך בית הכנסת שלנו, כדי לקבל קצת אוכל ותרופות ומקום מחסה. הסכנה לחיי כולנו הלכה וגברה. אז ארזנו 32 שנים של שליחות לשלוש מזוודות, ויצאנו בקבוצה למסע מסוכן של כמה ימים עד לקישינב, בירת מולדובה.

כל החיים אנחנו רגילים לתת ולארח, והנה אנחנו נאלצים לקבל ולהתארח. הקהילה כאן מדהימה. הדלקתי נרות שבת והרגשתי שאני מתחברת לכל יהודיות העולם, שמתפללות כעת לשלום אוקראינה. בשבת בבוקר כולם בירכו 'הגומל', על היציאה ממצב סכנה. הייתה איתנו בשבת כלה מקייב שהחתונה שלה נדחית, וניסינו לעשות לה 'שבת כלה', למרות הכול. וכשסיימנו לקרוא את חומש שמות הכרזנו בהתרגשות: חזק, חזק ונתחזק. כמה שהעולם כולו זקוק לחיזוק…

במשך השבת המחשבות נדדו לבית הכנסת שלנו, שעזבנו. המבנה הזה שרד את הקומוניזם, הפך לאולם ספורט, ואנחנו במשך עשרות שנים הפכנו אותו ללב של הקהילה. מה קורה בו עכשיו? מה יקרה בו בעתיד?

אומרים שמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, אבל יש עכשיו כל כך הרבה חושך. חשבתי בשבת על כך שמול כל כך הרבה רוע ורשע – גם אנחנו צריכים להפציץ בחזרה. צריך להפציץ את העולם במעשים טובים, באור, בצדקה, בחסד.

מוצאי שבת. אני כותבת לך מהדרך לארץ. אנחנו עולים על המטוס לישראל. שבוע טוב, בשורות טובות".

משפחת מוסקוביץ במסע מאוקראינה בדרך לארץ

מרוממות את השבוע עם חני שמולביץ!

יום ראשון 20:30-21:00

והפעם מפגש עם דליה קורצויל, שליחת הרבי לדנייפר, אוקראינה (!) בשיחה על 'בחסד וברחמים'

בין המשתתפות הגרלה על שלוש ברכות מחורזות בהתאמה אישית, מאת שרה רטובסקי

מחכות לכן בזום

לחצי לקישור לזום