ב"ה, יחי המלך המשיח!

 אייר ה'תש"פ ימות המשיח

כמה זמן כבר לא כתבתי.. שכחתי איך מחזיקים כבר עיפרון. הלמידה מרחוק לא היתה ממש למידה אלא הרבה יותר מרחוקה מלמידה. והנה כבר מתחילים לחזור לבית הספר, סופשנה באופק ולי זה מזכיר בכלל משהו הרבה יותר חוויתי ומרגש מאשר כל דבר אחר….

לפני שנה בימים אלו ממש נרשמתי לקעמפ אורו של משיח ה'תשע"ט. וזו הפעם הרביעית שבה זכיתי להימנות בצבאו של הרמטכ"ל הגדול מכולם! זכות של ממש! זכות שהיא חובה…

התרגשות השיא בהכנות לא ניתנת לתיאור ואיני מתכוונת רק לחלק הגשמי.. הקעמפ הוא מטען ענק של אנרגיה חסידית אמיתית לאורך כל השנה וצריך להכין את הכלים שלנו בהתאם כדי לשמור על הסחורה היקרה הזאת..

קראתי את חוברות הלימוד של שנה קודם, קיבלתי על עצמי חברותא של לימוד גאומ"ש עם חברתי לכיתה שהיתה עימי באורו ע"ח.. והשתדלתי ככל יכולתי להגיע מוכנה לקעמפ!

וכשהגיע הקעמפ ראיתי עד כמה ההכנה שלי היתה חשובה. כל יום בקעמפ היה ספוג באמונה לוהטת בעקשנות של קדושה להביא את המשיח! כן כן, יש לנו בקעמפ הרבה יותר מעשר חיילות שיכולות להביא משיח…

הסדר יום העמוס והגדוש בחוויות החל בטעימת בוקר ועד ל'רבי טיים' בערב. קמים בזריזות כמו חיילות רצים לטעימה 'כעומד לפני המלך', כי כולנו רוצות לזכות לעמוד כראוי לפניו.. ממשיכות לתפילה עם כל החיות והעוצמות, הכסאות מסתובבים בדבקות, המח"טית חזנית והזכיה בסוף התפילה של הסיירת המצטיינת בהכרזת יחי שווה הרבה יותר מהכל.. ארוחת בוקר עם שירים של משפחת פארביסן לא נותנים לנו לנוח לרגע, כולן על הכסאות רוקדות ושרות. הדלתות נפתחות, מעגלים מעגלים בדשא של לימוד חת"ת והחוברת הלימוד היפה של המשפחה הכי מדוברת בקעמפ….. פעילות אטרקטיבית באודיטוריום שמכניסה אותנו לעולם אחר. כל היום שלנו זה עולם אחר, השהות שלנו בקעמפ היא עוצמתית שלא ניתנת להגדרה במילים….. ממש הרגשה ב'נאות דשא' של הרבי מה"מ!! כל יום בקעמפ הוא אוצר, אבן יקרה מכל. רק צריך לזכור להרים את מה שתגלגל לנו בקמפוס… ולשומרו.

בשבת האחרונה של הקעמפ התוועדנו שעות רבות מבלי לחוש תחושות הגוף. העייפות לא הפריעה. נשארנו להתוועד מרצון כי פשוט הבנו שכל רגע יקר. יש לנו יממה וקצת בתוך חממת אורו, איך אפשר לישון בזמן הזה?!

ההתוועדות הזאת חקוקה לי בראש ולא יוצאת משם….. וכשהגענו לשיא- להחלטות הטובות הרגשתי שכל רגע הרבי מתגלה! עם כזאת עוצמה בשעות הקטנות של הלילה וכמות ההחלטות לא נספרה נראה לי.. אבל הכי ריגש אותי שלאחר כל החלטה טובה כל החיילות והצוות שרו 'עכשיו רואים את הרבי בזכותך…' ! בזכותנו כן, לפעמים עלה לי לראש, מה? באמת בזכותי? איך אני הקטנה יכולה להפוך עולם לגאולה?? ונזכרת בשיר השבת הראשונה… כנראה שכל מי שתקרא עכשיו את זה תזמזם לעצמה את הפזמון הידוע 'חיילת של הרבי אחת ויחידה, אין מי שתשלים במקומך את הפקודה' מי שלא היתה לא תבין באיזה עוצמה המילים האלו היו נשמעות ברחבי הקעמפ יומם וליל!

והזכרונות שלי מאורו לא מסתיימות כאן. גם ספר או שניים לא יספיק.

ועכשיו, כשהגיעו לאוזניי שמועות שאין אורו השנה ממש קרסתי… איך יעבור לי החופש בלי אורו?! זה האנדרלין שלי. הדריב שלי לכל השנה!!!

ובכ"ח ניסן ישבתי לבדי בבית, בחדר ועשיתי לעצמי חשבון נפש יחד עם השיחה הידועה של הרבי… 'א/עקשן קעמפ' הוא לא סתם קעמפ, הוא דרך חיים. הרבי סומך עלינו שנביא משיח! על כל חיילת וחיילת שקוראת עכשיו. כן, את ואני נשנה את העולם! יש לנו כ"ח!!!

וזה שהשנה אין אורו בתכנון הגלותי (אלא רק על העעעעעעננים. אגב, שמרו לי מקום…) זה בגלל שלאורו ע"ט יש חיילות חדורות שיודעות מה החלק שלהן להביא את הגאולה בפועל, הרמטכ"ל כ"כ אוהב את זה שהאורו האחרון של הגלות זה 'א/עקשן קעמפ', שהאוויר שספגו בקעמפ הוא עקשנות דקדושה של חיילות שמתעקשות על משיח!!!

מחכה לראותכן עוד עכשיו על הענן הגדול של אורו של משיח ה'תשע"ט!

שלכן, החיילת…

אחדות או אחידות
מושג כל-כך מוכר
מדי פעם שוב הוא מוזכר
להתגמש (להתחבר) רצוי ומותר
אך אולי הכל מיותר?
האם כדאי לותר ועד כמה?
ובשביל מה להשלים ולמה?
להפסיק לריב להיות חביב
פשוט להשלים!!
רוצה לפעול? חוששת ליפול?
בהר ובחוקתי משלימות את התמונה
את התשובה שלכם רק היא עונה!
קשה לך ללמוד, להתפלל
בכוונה מכל הלב
רוצה לפעול אצלך שינוי
שתביני את משמעות הגילוי
לראות המיוחד בחוש הדיבור
וכך ורק כך ליצור החיבור
מה הקשר בין האות ב' לברכת ישראל ?
ואיך אנו נצא לקראת גואל?!
את כל התשובות לכל השאלות
תמצאי בדבר מלכות בהר החוקתי תנש"א

ר.ט.©

"עם חכם ונבון!"

עם ש… יש לו עיניים ו.. שכל.

אם רק רוצה להשתמש בהם.

אז,

עם קצת התבוננות, מחשבה

לא הרבה.

תבין את העיקר, את הטפל.

את השקר, את האמת

את היצר, את הנפש

את הנצח, את הזמני

את התוצאות, ההשלכות.

עם קצת נתבונן נבין –

שאולי העצבות לא מוצדקת?!

ש… אלוקים מנהל את העולם!

איזה טוב יש לנו בחיינו!

שיש על מה להודות

שאין רע יורד מלמעלה!

שאחוקים כל רגע בורא אותי ומאמין בי

שאין פאשלות, יש לי מקום!

שאף אחד לא יקח את הערך האלוקי שלי!

שכל אחד סביבי מאותגר ומתמודד.

וכן הלאה… לפי ליבי ונפשי.

ואז יתיישר לנו המצב רוח.

שיהיה הולם. נכון. מתאים. 

הגיוני ומדויק.

אז… 

מה יהיה כשנתבונן הרבה?

מצגת שיחת פרשות בהר – בחוקותי

ארגון אחות התמימים יצא במיזם חדש בו בכל שבוע יתקיים שיעור דבר מלכות מרתק ומיוחדי מטובי הרבנים והמשפיעות.

קישור להצטרפות לשיעור בזום

לכניסה מהפלאפון, רק מי שאין לה גישה לזום:
חייגי לאחד מהמספרים האלו: 03-978-6688 או 055-330-1762
הקישי את קוד המפגש: 863-4313-9838
הקישי סולמית: #
סיסמא: 770770
ושוב סולמית: #
אם לא נכנס – הקישי שוב 7700 וסולמית

לשידור החוזר לחצי כאן

אריאלה דאשיף / מגזין עטרת חיה

כשאומרים "כבוד" אני חושבת על… לתת מקום ישיבה בשולחן המיוחד לחשובים, לקרוא לשני בכל מיני תארים שיעטרו את אישיותו – כמו הפרופסור כך וכך, או הרב הגאון החסיד… העניו, בקיצור, להראות לעולם בכל מיני אופנים את חשיבות אותו אדם. אז זה נשמע מאד תמוה, מה שמספרים לנו חז"ל על 24,000 אלף תלמידי רבי עקיבא שחטאם, שהביא למגיפה, היה "שלא נהגו כבוד זה בזה"… או מאמר חז"ל ש–"רצונו של אדם–כבודו". כלומר, מה? הרצון הכי חשוב אצל אדם זה שיראו לכולם את חשיבותו?!

מסתבר שיש סוג אחר של כבוד, שאליו כיוונו חז"ל, והוא בעל ערך גדול מאד, שהוא כל רצונו של האדם, כל מהותו של האדם, שהרי הרצון הוא המקור של החשיבה (חב"ד), והמקור לאופן בו מעוצבים רגשותיו (המידות).

אפשר להבין מושג או עניין יותר לעומק מתוך ההיפך שלו, כמו אדם שמעריך דבר מסוים רק כאשר אותו דבר חסר לו. אז ההפך של "כבוד" זה זלזול. המילה "זלזול" נגזרת מן המילה "זול", כלומר – חסר ערך או בעל ערך מועט. הבנו, אם כן, שכבוד הוא נתינת ערך למשהו, כשאותו דבר הוא חשוב בעינינו.

אולי אפשר להבין עכשיו את משמעות העניין "שלא נהגו כבוד". הרי, כפי שאומר הרבי מה"מ, בשיחתו הידועה על הנושא, חלילה לנו מלחשוב שתלמידי רבי עקיבא זלזלו אחד בשני בפרהסיה, השתחצנו או משהו כזה. חוסר הכבוד שלהם נבע מנקודה פנימית, שקטה, שאומרת – סולם הערכים של השני הוא לא ממש נכון ומדויק, לא ממש מה שלמדנו מרבי עקיבא… חשיבה כזו, לאן היא מובילה? ל"אני ואפסי עוד, אני הבנתי, והזולת טועה".

שינוי הזולת לטובתו

כשאנו כמחנכים, הורים או שליחים, ניגשים לעבוד עם הזולת, אנחנו ניגשים לגעת בעולם הערכים/הכבוד של הזולת, ומאד מאד צריך להיזהר בשדה הזה. לא דורשים מאיתנו לתת לזולת הרגשה חיצונית של חשיבות, (קריאות צהלה וטפיחות ריקניות על השכם), ולזלזל בעולם הערכים הפנימי של הזולת (אותו עולם שהאדם עיצב לעצמו במחשבה רבה, והוא מזדהה אתו), מתוך תחושה שבידינו האמת, והוא – מהלך בחשכה. גישה שכזו מותירה טעם מר בפיו של "קרבן ה'מבצעים'" שלנו, תחושה שאנחנו עושים לו טובה, שבכלל הוא מקבל מאיתנו יחס. אני קוראת לזה "לעשות 'מבצעים' על מישהו", זה אומר להשתמש בו כדי להרוויח עוד מקורב בבנק המקורבים שלנו, כדי שיאמרו עלינו שאנחנו משהו, ובזה אנחנו באגואיסטיות אווילית נצדיק את קיומם של כל האדמו"רים עד הבעל שם טוב, כולל משיח צדקנו בכבודו ובעצמו… באמת תודה!

ובכל זאת, הרי כן נדרש מאיתנו לעסוק בשינוי העולם הפנימי של הזולת – אז איך? לרוב בני האדם ישנם ערכים שהם אוניברסליים – כלל עולמיים, וליהודים, מעצם היותם בעלי נשמה א–לוקית, שהיא מעבירה את ה"בת קול" מסיני, שאומרת "שובו בנים", ישנם גם ערכים  א–לוקיים, יהודיים. אם כן מה כאן "מתפקשש"? הקושי אינו בעולם הערכים, אלא בשאלה כיצד מוציאים ערכים אלה לפועל. רצונו של האדם הוא אם כן טוב… ממש כשלי, מכאן שהיחס אליו אינו יכול להיות מזלזל. גם אצל ילדים המצב הוא כזה. כשילד טועה, בדרך כלל, הטעות היא לא בערכים אלא בשיקול הדעת כיצד להוציאם אל הפועל, לכן אין זה המקום לצעוק או לגעור אלא לשאול מה רצית לעשות ומדוע? ולהסביר בנחת כיצד עליו לנהוג להבא.

מספר נקודות המסייעות בתהליך השינוי אצל הזולת:

הסברה. נסביר את עמדתנו בטוב טעם ובנחת וחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם.

השינוי צריך לבוא מן הזולת, מפנימיותו. חינוך וכפייה (גם מתוך חיוך) הם שני דברים הפכיים וסותרים. בהתחלה אפשר לכפות, אך חובה לדאוג למלא את העשייה בתוכן שהוא משמעותי למושפע.

סבלנות!!! השינוי הוא הדרגתי.

תהליך החינוך או ההשפעה צריך לקחת בחשבון את אישיות הזולת. ה'אורות' (הערכים) צריכים לבוא ב'כלים' ("באופן המתקבל", כלומר: רמה, אופן דיבור, קצב שינוי, זמן…) של הזולת.

ייתן ה' ונהיה "אוהבים זה לזה ומכבדים זה לזה" באמת.

ל"ג בעומר בלי הפסקה!

לא נוסעים השנה למירון? כולכם בבית?

טלי אברהמי
מביאה את האולם אלייך הביתה!

זה הזמן להיכנס ולבחור את אחד מן הסרטים של טלי אברהמי שאת הכי אוהבת
בנוחות ובצפייה ביתית מפנקת!

לצפייה בכל הסרטים

וגם:

השבוע!

מבצע מיוחד לל"ג בעומר:

"לא נפסיק את השמחה"

בין הרוכשות צפייה בסרט בשבוע שחל בו ל"ג בעומר תיערך הגרלה! 10 זוכות יזכו במארז יוקרתי של דיסקים ובו 30 להיטי זהב מההופעות הגדולות של טלי אברהמי!

שווי המתנה 120ש"ח!

אנו נשלח לך מייל עם סרטון בדיקה בכדי לוודא שתוכלי לצפות בסרטים באופן חלק, השירות אינו אוטומטי ויתכנו עיכובים קלים בקבלת סרטון הדוגמא, תודה.

מענה קולי – 0737.895.302

בל"ג בעומר מערכת התמיכה תפעל במשך כל היום!

יום ב' בין השעות 11:00 בבוקר ועד 12:00 בלילה
יום ג' בין השעות 11:00 בבוקר ועד 12:00 בלילה

צפייה מהנה!

טלי אברהמי והצוות.

חני ברגר / מגזין עטרת חיה

יסוד מוצק

ילד נרגש, עטוף בטלית, בעל פאות טריות מובא לחדר לראשונה בחייו.

בעוד רגעים מספר, יצעד הילד את צעדיו הראשונים בעולם הלימוד. לימוד התורה הקדושה.

הילד קורא את שמות האותיות בשטף, מלקק את הדבש המתוק.

ואת אמא, מביטה בו. בחסיד הקטן שלך.

איך היית רוצה לראות אותו, בעוד, נניח, חמש עשרה שנים?

'תמים' מן המניין. לומד. מתפלל. עושה 'מבצעים'. מרווה את הוריו בנחת חסידי…

וזהו, אמא, זה הכול?

שיהיה מקושר, שיהיה חסיד, שיהיה מחובר למה שהוא עושה. שיתפלל וילמד בהתלהבות. שילך ל'מבצעים' מתוך רגש התקשרות ואהבת ישראל אמתית…

אמא יקרה. את רוצה את הכי טוב בשביל הילד שלך. היית מתארת לעצמך, שהרגעים הבאים, השנה הקרובה, עשויים להשפיע באופן גורלי על עתידו של ילדך הקט?

את יכולה לתאר את גודל ההשפעה, או את גודל הנזק שעלול להיווצר חלילה, אצל הילד הרך, מדבר שנראה לכאורה טכני, כמו – סדר לימוד הקריאה?

"במענה למה שכותב בנוגע ללימוד הא"ב בשיטה המסורתית, ובלשונו 'שיטה שהיתה מקובלת בחדר' … יסוד הדבר ללמד על פי סדר הא"ב וכו' יסודתו בהררי קודש כידוע ומפורסם, ואין כאן המקום להאריך בזה, ובודאי יוכל למצוא כל המקורות לזה. ולא רק שאין רשאים לוותר על שיטה זו, אלא כל הפוגע בזה פוגע הרבה בהשרשת רגש הקדושה בנפש הילד…" (מתוך מכתב של הרבי למר חיים צורי, מדריך מטעם משרד החינוך בבתי ספר ממלכתים–דתיים, תש"ל).

את רוצה ילד חסידי, ירא שמיים? את רוצה שיגדל להיות 'תמים' שמתלהב מענייני קדושה, שמעניין אותו רבי, חסידות, שליחות?… כאן המפתח. בדיוק בזמן הזה, של ראשית רכישת הקריאה, נזרעים רגשות הקדושה בלבו של הילד. ובדיוק כאן, ברגעים ההתחלתיים האלה, צריכים להיזהר עד מאוד מרוחות זרות, שלא מצד הקדושה.

ילדתך הגיעה לכיתה א'. היא צועדת לכיתתה, עם עוד עשרות ילדות בעלות ילקוטים נוצצים על הגב וניצוץ שמח בעיניים. חשבת פעם לברר, באיזו שיטה המחנכת של כיתה א' מקנה את הקריאה? אמנם, ישנו אחוז ניכר של בנות שכאשר הן מגיעות לכיתה א' הן כבר קוראות, או התחילו ללמוד לקרוא בבית, אך ישנן גם ילדות שזוהי השנה הראשונה ללימודי הקריאה שלהן.

אם את אמא לילדה כזאת, כדאי מאוד לוודא שיסודות הקריאה יונחו אצל ילדתך בצורה הנכונה, כזו שמחדירה יראת שמיים, ולא להיפך חס ושלום. כן, כן, גם אם הילדה שלך לומדת בבית ספר חב"ד למהדרין!…

מסורת של קדושה

נתחיל מהתחלה. תהליך לימוד הקריאה בלשון הקודש, הוא הרבה יותר מתהליך טכני. האותיות הן קדושות. הנקודות הן קדושות, וגם תהליך הלימוד והסדר שלו הינו מסורת מקודשת שאין לשנות ממנה.

יתכן, שקל יותר להבין ולהתחבר למושג 'קדושת האותיות', על רקע הטלית והדבש, בטקס ההכנסה לחיידר. אך אסור לנו לשכוח, שגם האותיות שהמורה או הגננת מלמדות את בנותינו, קדושות לא פחות. גם בנות שלומדות קריאה, צריכות לעשות זאת על פי השיטה המסורתית. זהו עניין שנוגע לאמונה בה', זה נוגע בחיים ממש, כפי שאומר אדמו"ר הריי"צ בשיחה על עניין זה:

"אותיות התורה והנקודות של תורה קדושות הן, קמ"ץ הוא הכתר, פת"ח היא חכמה, והקדושה מהאותיות והנקודות הן מאירות את נשמותיהם של הילדים שיחיו הלומדים, שהם יישארו יהודים ישרים. צריכים להודיע בקרב היהודים שכל האבות וכל האמהות צריכים לדעת שהילדים צריכים ללמוד קמ"ץ אלף פתח אלף. זה נוגע בחיים ממש…"

אדמו"ר הריי"צ מתאר את קדושתן של האותיות והשפעתן על הילדים. לימוד קריאה הוא לא רק צעד בדרך ללימוד תורה בהמשך, הוא תכלית בפני עצמה, החדרת הקדושה בילד.

ממשיך אדמו"ר הריי"צ בשיחה, בביטויים חריפים ביותר, כנגד אלו שמנסים לעקור את הקדושה של האותיות והנקודות על ידי שמלמדים קריאה בשיטות 'חדשניות' שמטרתן, כביכול, להקל על הילד, ולקצר לו את תהליך הלמידה:

"[לצערנו] נעמד דור שרוצים לעקור מאת היהודים את קדושת אותיות וקדושת הנקודות, הם מציגים את עצמם כמו אוהבי ישראל, בעליטובה'ניקעס, כאילו הם מבקשים את טובת הילדים, אבל בזה הם עוקרים אצל היהודים ח"ו את קדושת האותיות ונקודות.

אני אומר לכם, יהודים, שהם האויבים הגדולים ביותר שלכם, הם עושים את הילדים לאפיקורסים, הקדוש–ברוך–הוא יתן לכל יהודי שנים ארוכות ובריאות, אריכות ימים ושנים, אבל הרי לא חיים לנצח, ומילדים כאלה לא יהיו "קדישים". יהודים, זכרו היטב, כי בבית הספר ובחינוך של הילד, תלוי כל החיים שלכם שהילד יישאר יהודי" (ספר השיחות תרצ"א, עמ' 159).

מלחמה עתיקה

מי הם אלו שרוצים לעקור את קדושת האותיות? מהי בכלל השיטה המסורתית? במה היא שונה מהשיטות האחרות ללימוד קריאה? מסתבר שהמלחמה על קדושת האותיות הינה עתיקה ביותר, והתחילה לפני אלפי שנים, אדמו"ר הריי"צ מציין זאת בשיחה:

"במלכי ישראל, הגרוע מכולם היה אחז… כמו שאומרים רז"ל למה נקרא שמו אחז שאחז בבתי כנסיות ובתי מדרשות, שלא יהיו תינוקות של בית רבן. כוונתו הייתה שהלימוד יהיה כמו דרכי הלימוד החדשים, שלא לומדים קמץ אלף א, פתח ב ב, אלא מיד מלמדים אה בא, בלי ללמד את שם הנקודות…"

מזימתו של המלך אחז הייתה, שהילדים ילמדו מיד הברות, בלי ללמוד לפני כן את שמות האותיות והנקודות. ממשיך הרבי הריי"צ ומתאר את גודל הנזק הנגרם משיטה זו:

"כשלומדים עם הילד את הנקודות, זה מכניס בו קדושה. הטעמים, הנקודות, התגין והאותיות שניתנו למשה רבנו בסיני כשנאמר "אנכי הוי' אלקיך",  זה מכניס בו כוח המסירות נפש. – הרי כשלומדים זאת עם הילד אך כשלומדים עם הילד בלי טעמים, נקודות, תגין, אותיות טנת"א, הרי זה בלי קדושה, וזאת רצה אחז" (ספר השיחות ה'תש"ד בלה"ק, עמ' קמב).

אם כן, זוהי טעות חמורה לחשוב שהנקודות הן רק מעין 'גלגלי עזר', דבר טכני, שנועד רק להקל על הקריאה בראשיתה. בנקודות יש קדושה, ואסור לדלג על תהליך למידה יסודי של צורתן ושמותיהן. הלימוד הזה מחדיר בילד רגש של קדושה ומסירות נפש.

שלושת השלבים

"הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפני עצמן, לימוד הנקודות בפני עצמן, ולאחרי זה לחברם ביחד (לימוד בפני עצמו)" (משיחת א' דר"ח אלול, תשמ"ב).

במילים תמציתיות אלו, מתאר הרבי את שלושת השלבים שמהם מורכבת השיטה המסורתית ללימוד הקריאה. ראשית כל, לימוד האותיות, כל אחת בשמה ובצורתה. לאחר מכן, לימוד הנקודות, ורק אחרי שהילד יודע את האותיות והנקודות, יש ללמד אותו אותיות עם נקודות.

נביא כאן את מענה הרבי לשאלה, באיזה אופן ללמד ילדים קריאה:

"במענה על השאלות שלך, בנוגע לאופן הלימוד, מובן מעצמו שמוכרחים ללמד את התלמידים את האותיות בנפרד ואת הנקודות בנפרד. וכידוע המלחמה שגדולי ישראל ונשיאינו הקדושים ניהלו על זה, לחקוק בילדים את קדושת האותיות ואת קדושת הנקודות" (אגרות קודש כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כרך ח', עמ' פ"ב).

הרבי מכנה את העניין הזה "המלחמה שגדולי ישראל ונשיאינו הקדושים ניהלו". אם מדובר כאן במלחמה, עלינו לשים לב שאנו נמצאים בצד הנכון של המתרס, בצד של הרבי.

על פניו, השיטה המסורתית יכולה להיראות ארוכה ומסורבלת. ראשית יש ללמוד את כל האותיות, לאחר מכן את כל הנקודות, ולבסוף לחבר ביניהן. יתכן שישאל השואל – מדוע לא לחסוך בזמן ומאמץ, וללמד את הילד מיד את הנקודות עם האותיות יחד?

ואכן, ישנן שיטות לימוד שלפיהן אין צורך כלל לדעת את שמות האותיות. לטענתם, די בכך שהילד ידע את הצליל של האות, וזה מספיק לו עבור רכישת הקריאה. לשם מה עליו לדעת את שמות האותיות? וכך טענתם גם לגבי הניקוד, לשם מה צריך הילד לדעת את שמות הנקודות? אפשר הרי ללמד בפעם אחת, להראות לילד קמץ עם אל"ף, ולומר לו שזה אָ. כך נהוג במקומות מסוימים בלימוד השפות של הגויים, וישנן שיטות 'חדשניות' ו'מתקדמות' שרוצות להחיל זאת גם על לשון הקודש. הם טוענים, שחבל לבזבז את זמנו של הילד וליגע אותו בלימוד אותיות ונקודות ורק אחר כך לחברם. לא חבל על הזמן?… על כך עונה הרבי:

"…בנוגע ללימוד אל״ף בי״ת באופן של קדושת האותיות וקדושת הנקודות, שלכן צריך ללמוד ״קמץ אל״ף אָ״, ״קמץ בי״ת ב״, ולא לחשוב שמוטב לחסוך זמן להקב״ה, ולהשתדל שהילד ילמד לקרוא בהקדם האפשרי, מבלי לספר לו אודות קדושת האותיות וקדושת הנקודות, העיקר שיוכל להיות צפור המצפצפת…

– הזמן שייך להקב״ה, ואם הוא אינו חוסך ומקמץ זמן (כדי ללמוד מתוך קדושת האותיות וקדושת הנקודות), אזי ימלא זאת "באריכות ימים ושנים טובות, כך שיוכל להשלים ולהוסיף יותר" (תורת מנחם תשט"ז, ח"ב, עמ' 142).

העיקר בלימוד הקריאה, הוא ללמוד באופן של קדושה, לזכור שמדובר כאן בלימוד תורת ה'. ואם הלימוד יארך זמן רב יותר, בגלל שלומדים מתוך קדושה על פי רצון ה', הקב"ה יוסיף על כך שנים ארוכות וטובות, כדי להשלים ולהוסיף עוד בלימוד התורה!

לסיכום, כדי להשריש בילדינו רגשות של קדושה ומסירות נפש לה' ולתורתו, עלינו לוודא שהצעדים הראשונים שלהם בעולם הלימוד יעשו מתוך קדושה ובסדר הנכון. לימוד שמות וצורת האותיות, לאחר מכן לימוד שמות הנקודות ולבסוף לחבר ביניהן, בלימוד בפני עצמו.

למה נגרעו הבנות?

ועוד נקודה למחשבה. שנים רבות עברו מאז שבנות ואף נשים לא ידעו צורת אות. בדורנו, הרבי הביע דעתו הקדושה שנשים צריכות גם הן ללמוד תורה, ובפרט תורת החסידות (שיחת ש"פ אמור תש"נ, ועוד). ובכל זאת, עדיין נשאר 'רשימו' מאותן שנים, שבהן נשים לא ידעו לקרוא כלל. אחרת, איך ניתן להסביר ולהצדיק את העובדה שרוב הבנות מתחילות ללמוד קריאה בגיל שש, שלוש שנים מאוחר יותר מבנים?

יש בכך משהו סמלי. בנים לומדים קריאה ב'חיידר' על פי השיטה המסורתית. ואילו בנות לומדות אותיות בבית הספר, משום שזאת שפת המדינה. ממילא, ישנה פחות שימת לב לכך שהתהליך נעשה על פי הסדר הנכון, ומתוך שימת דגש על קדושת האותיות והנקודות.

את האותיות צריכים ללמוד משום שזוהי תורת ה', ולא בגלל שזו שפת המדינה. להלן מענה הרבי בחלוקת דולרים לרב צבי כהנא, ראש ישיבת הרי יהודה, תש"נ:

"ישנם בארץ ישראל עשרות אלפי ילדים שאינם יודעים צורת אל"ף כפי שכתוב ב'אנכי ה' אלוקיך. הם יודעים צורת אל"ף מכיוון שזהו לשון המדוברת. אבל ישנו האלף של אנכי ה' אלוקיך… ואלו הילדים מתרבים ומשנה לשנה מתווספים עוד ילדים שהולכים ונאבדים… מכיוון שהם אינם בין יהודים שילמדו אותם קמץ אל"ף א".

ומסיימים בטוב, יהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקבל פני משיח צדקנו ולומר, ראו גידולים שגידלנו.

לתגובות, הארות והערות: [email protected]

להורדת התקנון