בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתה של השליחה בשדה החינוך מרת נעכא רבקה אליאס ע"ה, מאנ"ש נוף הגליל, שנלחמה בגבורה במחלה הארורה ולמרבה הצער נפטרה ביום שישי בדמי ימיה, בגיל 35 שנים.

הותירה אחריה את יבלחט"א הוריה, אחיה, ומשפחתה העניפה. בעלה הרב לוי יצחק וארבעת בנותיה, הקטנה בת שנה וחצי..

ההלוויה יצאה מבית ההלוויות שמגר בירושלים בצהרי יום שישי, ומשם להר המנוחות – שם נטמנה.

קצת מאחורי הקלעים..
כידוע ישנם הרבה קטעים שלא מוכנסים מכל מיני סיבות לכתבות, מאחורי הכתבה הסופית בת ה7 דק' שרואים בפועל,  עומד ראיון של כשעה וחצי ..
הפעם אשמח לשתף אתכן בעניין שאפילו הצלם דמע ששמע את התיאור המרגש והמרטיט של מושקא.

ב"ה זכיתי לראיין את אחת הבחורות המתוקות שכל כולה נתינה וחסד לסביבה,
מגיל 16 היא בחרה להתנדב בבית רפואה וממשיכה שם עד עתה.(קרוב ל5 שנים)
מה גרם לה להתחיל להתנדב דווקא שם?
ומה הרגע הכי מרגש שהיה לה?
את זה תוכלו לגלות בכתבה.

אך כעת אשתף אתכן
(לא צוין בכתבה) כשביקשתי ממנה -שתספר לנו על הרגע הכי משמעותי שלה היא סיפרה לי כך:
"זכיתי להיות המתנדבת הראשונה בטיפול נמרץ במחלקת קורונה, ובאחת הפעמים כשהתנדבתי, שכב שם אדם מבוגר שרגעיו האחרונים היו קרובים.. משפחתו לא הורשתה להכנס, הרופאים היו עסוקים וטרודים בחולים נוספים ולא היה להם איך לעזור אחרי שהם ניסו כל שביכולתם לעזור לו והבנתי, שרק אני נמצאית לידו ברגעיו האחרונים,
לקח לי כמה שניות להפנים זאת, אך כשקלטתי שזהו המצב התקשרתי לשליח חב"ד ושאלתי-מה לעשות?? הוא הבין מהר מה נדרש כעת, והסביר לי איך לומר עם אותו יהודי וידוי.. "
אחרי נשימה ארוכה היא המשיכה ואמרה:
"האירוע הנ"ל גרם לי להבין
למה חליתי בקורונה. רק בכדי שאוכל להכנס למחלקה ולומר עם יהודי וידוי ברגעיו האחרונים.
שכן, לא היה שם אף אחד אחר שיאמר איתו,
כך הוא נפרד מהעולם בוידוי ועלה לעולם שכולו טוב ".

ראיון שמשאיר טעם של עוד…