נפלאות בפרשת ניצבים/מירי שניאורסון

אתם ניצבים היום כולכם – ביחד!

"התחבטתי אם להפוך את הסיפור שלי למופע והצגה, הרי זה משהו אישי כל כך, שקשה לספר קבל עם ועדה", אומרת סימה ורעש המנועים של המטוס מערבל ומעצים את סיפורה.

"עליתי לארץ בגיל שש מסמרקנד. הוריי עשו הכול כדי שאתאקלם בארץ החדשה. ידענו להפריד בשר וחלב וגם אכלנו ראש של דג בחג. כילדה ישבנו שם בחצר המשותפת, ואני זוכרת את מערבולת השלולית שנקוותה במרכז החצר וילד לא יהודי אומר 'יש אלוקים גדול ויש אלוקים קטן, הגדול משגיח על הגדולים והקטן על הקטנים' ואני קמה בעוז ובחוצפה, שלימים תהיה עזות דקדושה שלי, ועונה לו: 'אין דבר כזה, יש אלוקים אחד והוא שומר על כולם!' ועכשיו, עם הכוחות שקיבלנו במסע אלול שלנו לרבי – אני יודעת שיש רבי גדול אחד והוא שלי ושל כולם".

במשך הטיסה הארוכה סיפורה מתרחב. ״לימים אמא עברה תאונת דרכים קשה ולא יכלה לגדל אותי. הגעתי לבית ספר חב"ד והמנהל מקבל אותי ומזמין אותי לחדרו. מה זה? המנהל מדבר עם ילדים? נותן יחס של כבוד? של שווים? זה משהו שלא הכרתי במקום שבו גדלתי. אז החלטתי שגם אני רוצה להיות כזו, להצטרף למשפחה הגדולה של הרבי, לאהבת ישראל והחיבור הנפלא הזה״.

כמה ימים מאוחר יותר סימה בבידוד שלה ואני בשלי, אבל המשלוחים שיצאו לנפלאות המתגברות (אלמנות מתבגרות) לא פסחו גם עליה. כך כתבה לי סימה: "אין לתאר את התרגשותי כשקיבלתי את המארז שי, זאת מתנה מתמשכת כזאת. זה נדיר ומרגש ומרומם את הדבקות שלך בה׳ וברבי. לא תכננתי ככה להשתפך, אבל בבוקר מצאתי ליד הדלת, ופתאום תפסתי שזה ממך. לאט-לאט התחלתי להסתכל על זה. בקיצור, תודה שזיכית אותנו להיות חלק מהמערך הזה".

"אתם ניצבים היום כולכם… ראשיכם שבטיכם… מחוטב עציך עד שואב מימיך" – כל עם ישראל, אנשים, נשים וטף. מכובדים ופשוטים. כולם יחד עומדים לפני ה' ועוברים בבריתו. מכאן, שקטן וגדול חשובים לפני ה' וכולם ערבים זה בזה. העשיר יכול להיות ערב עבור העני, זה ברור. שאם העני יבקש הלוואה ואינו מצליח לפרוע את חובו – העשיר יהיה ערב לו. אולם איך ייתכן שהעני יכול להיות ערב לעשיר? ואיך החוטא יכול להיות ערב לצדיק? אלא שעם ישראל הם קומה אחת שלמה, כגוף אחד. וכשם שהראש אומנם נעלה מן הרגליים, הוא זקוק לרגליים כדי לעבור ממקום למקום. כך עם ישראל, אף שיש סוגים שונים של יהודים, וכל אחד במעמד שונה ובמצב שונה – לכל יהודי יש המעלה המיוחדת לו!

לכן כל אחד מעם ישראל זקוק לערבות של חברו, וכדי להגיע לשלמות עלינו להתאחד. וכידוע, כששני יהודים מתאחדים ועוסקים בקדושה, הרי ששתי נפשות אלוקיות מתחברות וקל יותר להתגבר על היצר ולנצחו, ובהדרגה הכוחות הטבעיים נהפכים על ידי כך לכוחות אלוקיים.

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.
מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

בזמן המלחמה בין דרום לצפון קוריאה, [תשי”ב-י”ג] נשלחו כוחות מיוחדים מטעם צבא ארצות הברית לאזור. אחד מהחיילים היה בתהליך התקרבות ליהדות, והחליט – לפני צאתו – לקבל מהרבי את ברכת הדרך. כשנכנס לקבל ברכה אמר לו הרבי: ברכתי נתונה לך, בתנאי שבזמן שהותך שם תצטרך להשפיע על שאר החיילים היהודים לקיים תורה ומצוות.

הנ”ל הופתע מן התשובה ואמר לרבי: אבל אני עצמי רק עכשיו התחלתי ללמוד בעצמי, ואיך אוכל להשפיע על אחרים? השיב לו הרבי הזמן קצר והמלאכה מרובה, משיח כבר עומד בפתח. תצטרך אתה, גם לקבל על עצמך וגם להשפיע על אחרים בו זמנית.

בהיום יום של ט״ז אלול כותב הרבי שרבינו הזקן פירש את המאמר "כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא", על יהודי צריכים להביט כפי שהוא במחשבה הקדומה דאדם קדמון, ושם נמצאת כל נשמה עם כל הדורות שיוצאים ממנה עד ביאת המשיח גואל צדק, וכשעושים ליהודי טובה, עושים טובה לכל אותן נשמות עד סוף כל הדורות".

חכמי עם ישראל והרבי כאחד מצהירים שמי שמציל נפש אחת כאילו הציל את העולם כולו. מה הפרוש של המשפט המורכב הזה שלכאורה נשמע כל כך פשוט?

רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא הרחיב לגבי העניין בכך שאמר שכאשר אנו רואים אדם יהודי אחר צריך להסתכל עליו כמו על האדם הראשון שממנו יצאו כל הדורות הבאים עד שיבוא המשיח. כאשר אנו עושים חסד עם יהודי אחר אנחנו עושים חסד לדורי דורות כי מעשינו היום יתגלגלו וישפיעו על כל הדורות הבאים.

בפרשת השבוע כי תבוא אפשר למצוא קשר דומה לחשיבות העזרה לזולת שזו בעצם מטרת התורה.

״ואמרת לפני ה' אלוקיך בערתי הקדש מן הבית וגם נתתי ללוי ולגר ליתום ולאלמנה ככל מצוותך אשר צויתני לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. ״

על פי חוקי התורה חקלאי יהודי חייב לתת לכהן את ראשוני פרותיו וגם לתת תרומה משאר כל מה שהוא קוצר. הפרות הראשונים הם הנשמה שלנו, התוצר הכי חשוב, והכהנים הם נציגי הקדוש ברוך הוא ולכן הכהן נחשב התורה. התורה נקראת דרכי ראשונים בגלל שעל דרכיה יצר הקדוש ברוך הוא את העולם.

נתינת התוצר הראשון לכהן היא ההוכחה שאנחנו מחוברים לתורה שהיא נותנת חיות לכל העולם. בהתנהלות של נתינה אנחנו מתחברים לתכלית המהות היהודית. בנתינה לכהן או אפילו ליהודי אחר אנחנו מעלים את הרמה הרוחנית שלנו ואנחנו יוצרים חיבור עמוק ואמיתי עם הקדוש ברוך הוא.

ההשפעה שלנו על יהודי אחד יכולה לשנות דורות רבים ואפילו שאנחנו לא תמיד עדים לתוצאה הרבי מסביר שזה מחויבותו של כל אדם יהודי

כיוון שכל נשמה חשובה לקדוש ברוך הוא חשוב שכל יהודי ינסה להשפיע על עוד יהודי ולעזור לו בכל דרך אפשרית. זה משהו שאנחנו מלמדות אפילו בגני הילדים. אנחנו שרות להם מה שאמר רבי עקיבא – אמר רבי עקיבא אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך!

עשייה עבור יהודי אחר היא הדרך ליצירת קשר עמוק עם הקדוש ברוך הוא. ופרשת השבוע מרמזת שכאשר אדם בא- כי תבוא, אדם צריך לבוא עם נתינה תחילה, זה מה שאבינו בשמיים מבקש, לתת ורק אחר כך לקבל. כאשר אדם נותן הוא במצב של ענוה, ורק ממקום של שפלות וביטול האגו מתאפשר החיבור לקדוש ברוך הוא. שם טמונה ביאת המשיח – אהבת עם ישראל.

שבת שלום ומלאת אהבת ישראל והתורה

בבוקרו של יום חולין, ישבתי לי בחצר ביתי נהנית לי מהשקט העוטף וציוץ הציפורים, שואבת אנרגיות ליום חדש.

בעודי לוגמת מכוס התה בתוך השלווה הנפלאה הזו, לכדו עיני זוג יונים במרפסת אחד השכנים, המביט זה על זו ממושכות מבלי להתעייף, עד שלפתע הופר השקט לקול רעם הצופרים, ומתוך בהלה עפו להן היונים להיכן שעפו…

רבים מהזוגות מייחלים לחיות ביחד מתוך הרמוניה, נאמנות ואהבה כזוג יונים.

ואכן, לחיות ביחד אינה משימה פשוטה כלל, שהרי כל אחד מבני הזוג מגיע ממהות, תרבות, משפחה, אופי ודפוסי התנהגות שונים.

אם כן, כיצד יכולים שני אנשים  להפוך לאחד?!

כאשר האיש והאישה מתרוממים מעל מגבלותיהם ומאפשרים לכח האלוקי הנסתר והקדוש שחיבר ביניהם להתגלות (גם במילים 'איש' ו'אשה' כלולות אותיות "יה" – שם ה', וללא אותיות הללו נותר "אש" ).

הבעש"ט הקדוש מורה לנו שממבט על זוג יונים יש ללמוד על קשר האהבה ההולך ומעמיק ביננו לבין הקב"ה בו פונה הדוד העליון אל אהובתו – עם ישראל.

כמו-כן, ניתן ללמוד על תהליך חיזוק הקשר בחיי בני הזוג מתוך הפסוק הידוע ב"שיר השירים" (ה,ב'): "קול דודי דופק פתחי לי אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי" באופן הבא:

א.    אֲחוֹתִי – אהבה בין בני זוג היא חוויה של קירבה המתחדשת בהתמדה, שתלויה בקרבה פיזית ורגשית מאוד, וכידוע, מלווה בעליות וירידות, ואילו אהבה בין אח לאחות איננה משתנית, שכן נובעת מחוש טבעי וזיכרונות  שמעוררים אהבה זו. בשלב זה של בני הזוג זו 'אהבה כמים' שזורמת והיא יכולה להתבטא גם כשיש ריחוק ביניהם.

כך ניתן לראות את הקשר של יהודי לקב"ה, שבשלב הראשוני זו אהבה טבעית של התעוררות הנשמה היהודית ("באתערותא דלתתא").  זוהי אהבה השייכת לכל יהודי ובאה לו בירושה מאבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב.

ב.     רַעְיָתִי – "רעיה" מבטאת את הקרבה שבין בעל ואשתו.  בשלב זה נולד רגש חדש בלב, הנובע מקשר הדוק יותר שנוצר ע"י התבוננות והעמקת טיב היחסים בין בני זוג באמצעות שיח אמיתי ופורה, תחושת חברות ואחווה, הערכה והכרת הטוב האחד לשני ומציאת הטוב האחד אצל השני.

בשלב זה נוצר קשר עמוק יותר אצל יהודי לבוראו, ומתוך כך נבראת אהבה חדשה ועזה הנובעת מהתבוננות בגדולת הבורא, הנקראת 'אהבה כאש'.   בנוסף, "רעיה" יכולה להתפרש כ"לרעות" במשמעות  לזון ולפרנס, כך ובאותו אופן ע"י קיום תורה ומצוות (מלשון 'צוותא') מספק עם ישראל לקב"ה את ה"מזון" הקושר אותם יחדיו.

ג.      יוֹנָתִי – מכל בעלי החיים, היונים הם בני הזוג הנאמנים ביותר, אשר לעולם לא יחליפו את בן או בת זוגם.  הנאמנות באה לידי ביטוי במבטם הממושך זה בעיני זה מבלי להתעייף מעונג זה.

בחיי בני זוג ישנו שלב שמגיע בו הדיבור המילולי פוחת ו"העיניים מדברות"  לאחר עבודה מאומצת של חיזוק הקשר הרגשי-נפשי, שמעל ומעבר למחשבה ולדיבור מתוך התענגות, הודות להתבטלות של בני הזוג זה לזו.

כאן מתבטא קשר אהבה עמוק יותר ביננו לבין הקב"ה הנקרא "לאסתכלא ביקרא דמלכא" (להביט בכבוד המלך), בו מסתכלות העיניים הפנימיות של המוח והלב, מתוך עונג  בלתי מגבל על גדולתו ותפארתו האין-סופית של הבורא, עד מתגלה "האני האמיתי"- עצם הנשמה.

ד.     תַמָּתִי – הרצון הפנימי של בני זוג הוא להגיע לגילוי שכינה ביניהם, שהרי נועדו להשלים ולתקן האחד את השני להביא לשלומתם.

זה שלב 'עבודה תמה' בו מביא כביכול יהודי את הקב"ה לידי שלימות.

הקב"ה תובע מכל יהודי להשתתף בעבודת "תמתי", משמע, הפצת אור הקב"ה בעולם, באמצעות הדאגה העמוקה לאחינו ואחיותינו הרחוקים ממקורם תוך הקדשת זמן ומאמץ גשמי ורוחני כדי לסייע ליהודי אחר וכך נביא את העולם לתיקונו בשלימות.

ובכן, חודש אלול על ר"ת "אני לדודי ודודי לי" בו מגיע הדוד – הקב"ה, מחכה לנו מאחורי הדלת ודופק שרק נפתח לו ונקבל את פניו, כי משתוקק הוא להציף אותנו ברחמיו ולתת לנו את הטוב האמיתי האינסופי.

כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה!

(מקורות: מאמר "אני ישנה וליבי ער", "ברית הנישואין", הרב י.גינזבורג)

הכותבת הינה מטפלת רגשית, יועצת זוגית ומנחת הורים משפחתית.