גמר חתימה טובה!
יקרות ואהובות.
מוצאי שבת שובה, רק יומיים אחרי *תקיעת* שופר..
הכנה ליום כיפור ו..?
אני מוצאת עצמי *תקועה* על הספה, מבזבזת את הזמן בכל מה שאפשר לעשות בפלאפון.
(הכל חשוב)
מסדרת תורים לרופאים עבור הילדים, מכינה רשימה למחר: מה יש לעשות מחר, מסתכלת בסטטוסים (איך אמשיך את הלילה אם לא אדע מה כתבה כל אחת מחברותיי?)
בקיצור- עבר הזמן ולא בדיוק עשיתי מה שרציתי, יותר נכון לכתוב: עשיתי מה שרציתי ולא מה שהייתי צריכה לעשות…
תוך כדי שאני כותבת, אני נזכרת ששמעתי היום גם בהקשר אחר את השורש *ת.ק.ע*, כשילדות השכונה שיחקו בחבל, לאחת הבנות החבל *נתקע* בין הרגליים, היא מייד התגוננה: *נתקע* לא אומר!
רגע, שאני אבין- למה אנחנו מבקשים מה': *"תקע בשופר גדול"*
אנחנו רוצים להישאר חלילה *תקועים* בחיים?
לא ולא!
כשה' הוא *התוקע*, אז אנחנו מתרוממים מעצמנו, ונהיים *תקועים* ויציבים במעשים הטובים, שנזכה כבר ל- *תקיעה גדולה* בגאולה השלימה נאו!

בפרשת השבוע וילך כתוב: ״חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם וגו׳.״

הרבי מסביר שאם משה רבינו היה מכניס אותנו לארץ ישראל, כיבוש הארץ היה לגמרי ללא מאמץ ויגיעה בגלל קדושתו של משה רבינו שהיתה מנטרלת כל אופוזיציה. באופן דומה כניסתו של משה היתה משפיעה גם על היכולת של העם היהודי לכבוש את העולם החומרי ולהעלות אותו בגלל שקדושתו של משה היתה הופכת כל מאמץ לקליל וזורם. זו אחת הסיבות הפנימיות שבגללן השם יתברך לא נתן למשה רבינו להיכנס לארץ.

הקדוש ברוך הוא רוצה להרעיף עלינו טוב ניצחי כתוצאה של עבודתנו הקשה בעולם החומרי והתפל. בשל כך יצר השם יתברך את העולם שלנו בצורה כזו שאת מה שאנו נקבל ממנו יהיה תלוי במאמץ האישי של כל אחד והקולקטיבי של עם ישראל.

בהיום יום של כ״ח אלול ה׳תש״ג כתב הרבי שברכת השם היא תעשיר-

״ברכת ד' היא תעשיר, בכלל ובפרט להנותן מעתו ומזמנו לעסוק בצרכי צבור בענייני צדקה וחיזוק היהדות, וכמאמר: דער אויבערשטער ב"ה [ברוך הוא] בלייבט ניט קיין בעל חוב, פאר יעדער גוטער זאך וואס א איד טוט, צאלט ער במיטב מיט בני חיי ומזוני רויחי.״

ברכת השם היא זו שמביאה לנו פרנסה, בריאות והצלחה. הברכה הזו ניתנת לנו מעבודה קשה במיוחד לאלו שמשקיעים מזמנם עבור אחרים, מכרים ולא מכרים.

ההתנהלות שלנו ביום יום צריך להיות בהתנהלות של וילך לעשות מצוות ודרכי השם בענייני צדקה וחיזוק היהדות. בעניינים אלו השם יתברך ביקש שנבחן אותו, שכן לעולם לא ישאר חייב לאדם שמשקיע את זמנו לציבור. לכל מעשה טוב שעושה יהודי השם משלם ביד רחבה עם ילדים, הצלחה, ושפע בכל ובמהרה גם נזכה לביאת המשיח בזכות עסקנות זו.

בזמן המלחמה בין דרום לצפון קוריאה, [תשי”ב-י”ג] נשלחו כוחות מיוחדים מטעם צבא ארצות הברית לאזור. אחד מהחיילים היה בתהליך התקרבות ליהדות, והחליט – לפני צאתו – לקבל מהרבי את ברכת הדרך. כשנכנס לקבל ברכה אמר לו הרבי: ברכתי נתונה לך, בתנאי שבזמן שהותך שם תצטרך להשפיע על שאר החיילים היהודים לקיים תורה ומצוות. הנ”ל הופתע מן התשובה ואמר לרבי: אבל אני עצמי רק עכשיו התחלתי ללמוד בעצמי, ואיך אוכל להשפיע על אחרים? השיב ל הרבי הזמן קצר והמלאכה מרובה, משיח כבר עומד בפתח. תצטרך אתה, גם לקבל על עצמך וגם להשפיע על אחרים בו זמנית. (מפי הרה”ח ז.פ. לו)

אנו זכינו לחיות בדור המשיח ומהמאמץ שלנו והשקעה רבה כלפי הזולת יכול לגרום לביאת משיח. הרבי לא הפסיק לעבוד יום ולילה במאמץ להביא אותנו להיות בעלי חוכמה, בינה, ודעת בכדי להביא משיח ממעשינו בלבד. הרבי אמר במילים מפורשות שזה עכשיו תלוי בנו, בדומה למשה רבינו, הרבי השאיר לנו את עבודת הפינלי להביא את משיח צדקנו.

בברכה לשבת שלום ועסקנות בצרכי הציבור ולביאת המשיח עכשיו!

שנה חדשה

מביטה סביב קרוב ורחוק ומנסה לגלות
מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות?

אכלתי את כל הרשימה של הסופר: דבש עם תפוח, רימון, תמר, גזר, דלעת, שומשום, זיתים, ביצים,
ראש של דג .
את הזנב העפתי מחוץ לצלחת שלא יהיו טעויות….

אז מה השתנה?

אני נשארתי אני. עם הכבדות שלי. עם הטענות שלי
והר של כלים בכיור עוד משנה שעברה.
אז מה באמת התחדש?

מנסה למצוא מה פספסתי
איפה יש משהו חדש מהלילה הזה?

אולי זה החדש??

אולי חדש זה להישאר עם הישן רק לשנות מבט?

אולי חדש זה לאכול תמיד תפוח חמוץ עם דבש מתוק ולהסכים שהמתוק ינצח .

הראש ריק

הבטן מלאה

והשנה רק התחילה
״זה היום תחילת מעשיך…זיכרון ליום ראשון ״
אבל ראש השנה זה היום ה6 לבריאת העולם לא היום הראשון???

העולם לא התחיל כשנברא האור או השמיים
העולם לא התחיל כשנברא הדשא או החיות
העולם לא התחיל כשנברא האדם הראשון
הוא היה רק עפר.

העולם התחיל איתי
כשהפסקתי להיות גוש עפר והתחלתי להרגיש .
כשנכנסה לתוכי הנשמה.

כל הבריאה היתה התירוץ בשביל הנשמה.

זו שלא רואים אבל מרגישים.
שלא מדברת אבל מחליטה.

מה השתנה הלילה הזה??
קמתי בבוקר עם נשמה חדשה.

בגלל זה קוראים לזה שנה חדשה.

כל מה שהיה נמחק מהזיכרון. המריבות, העלבונות, הציניות .

הנשמה החדשה יודעת בשקט בשקט לזרוק הכל ולהתחיל מחדש.

להתחיל מחדש לנסות לאהוב. להינות. ליצור. לברוא.

יום כיפור תיכף מגיע ואז נפגש מקרוב אני והיא לשיחת הכרות.

בינתיים מתחילה הכנות לשבת תשובה.
שבת חגיגית במיוחד.

השבת שבה אני מתכוננת לפגישה הגדולה. עם עצמי החדשה.

לומדת לאט לאט איך להשתפר. חוזרת להיות מי שאני באמת.

יש לי שנה שלמה להצליח.

שבת שלום💫
לירז נחמיאס

אוטוטו נקבל בברכה את שנת תשפ"ב – (ראשי תיבות) תהא שנת פלא בכל.
שנזכה בכל מחשבה דיבור או מעשה שלנו- להרגיש את הפלא שבו.

כמה מרגש להתחיל מחדש,
לדעת שאור חדש יורד עלינו כל ראש השנה מחדש, אור כזה שלא היה כמותו, אור שיורד לעולם לכבודינו- לכבוד העם היהודי💖
אנו חוגגים את ראש השנה- ביום בריאת האדם, לא ביום בריאת העולם (=בכ"ה באלול) ללמדנו-
שכל העולם נברא- רק בשביל האדם.
בנוסף,
כשה' ברא את העולם הוא ברא את הדומם, צומח וחי- בכמות אדירה.
הרבה אבנים, צמחים, עצים חיות ואז- בבריאת האדם קרה משהו אחר, שונה,

האדם נברא יחידי 🎊
כל מה שה' ברא בעולם האדיר שלנו- הוא רק בשביל האדם,
תחשבו עד כמה ה' אוהב אותנו❤️

ה' ברא את העולם ומלואו בשביל אדם אחד!!
שנבין, שכל יהודי חשוב בעיני ה', בלי קשר למעשיו או לדיבוריו,
וכך ניכנס לראש השנה- שנאמר לעצמינו-
"בשבילי נברא העולם ",
לא ממקום של גאווה, אלא ממקום שה' מעניק לנו תפקיד, הוא סומך עלינו כדי שנוכל לגלות אלוקות פה בעולם הכי נמוך- בעולם העשייה.

נ.ב.
רצוי לכתוב פדיון נפש לרבי שיעורר רחמים רבים לפני היום הגדול.

מאחלת לכל אחת מכאן, באופן אישי- כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה- מורן קורס🌹

ר’ נחום רבינוביץ’ סיפר את הסיפור הבא: עסקן מסוים, סיפר לי שנכנס פעם לחדרו הקדוש של הרבי, וראה שפניו של הרבי רציניות מידי. הוא אזר אומץ ושאל את הרבי, מה מעיק עליו?

סיפר לו הרבי, שלפני זמן מה, ניגשו אליו זוג שזה עתה נישאו וביקשו ממנו לצאת לשליחות, והוא התנה זאת בתנאי שיביאו לו את אישור ההורים לכך. לאחר ימים מספר הם שבו אליו, עם האישור ביד, והוא נתן להם את ברכתו.

האישה היא אחות יחידה לחמישה אחים המשמשים כשלוחים של הרבי ברחבי העולם, והרבי החל לומר את מקום שליחותו של כל אחד ואחד מהם וסיים שההורים נשארים כעת לבד… המשיך הרבי ואמר: עכשיו נמצאים הם בשדה התעופה ונשפכות שם דמעות רבות, על אף שאלו דמעות של שמחה, אבל בכל זאת אלו דמעות, וברגע זה נמצא אני אתם.

בפרשת השבוע נצבים כתוב: ״ואתה תשוב ושמעת בקול ה׳״. כאשר משה רבנו השתמש במלה 'ושמעת', הוא התכוון לא רק להקשבה במובן הרגיל אלה גם אמונה בזמנים הקשים שהכל לטובה ובזכות האמונה הזו באמת הכל יהיה טוב.

בהיום של כ״ה באלול מסביר הרבי שאת שבת מברכים בחודש אלול בלבד מברך הקדוש ברוך הוא, ובשאר השנה אנחנו מברכים עם הברכה שמביא לנו השם יתברך בשבת האחרונה בחודש אלול.

אדמו"ר הזקן סיפר: "בהיותי במעזריטש שמעתי ממורי ורבי הרב המגיד, בשם מורו רבו הבעל שם טוב נשמתו עדן: החודש השביעי שהוא החודש הראשון לחודשי השנה, הקדוש ברוך הוא בעצמו מברכו בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחדש אלול, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה.

כתיב "אתם נצבים היום", דהיום קאי על ראש השנה שהוא יום הדין, וכמו שכתוב "ויהי היום "גו' ותרגם "והוה יום דינא רבא", ואתם נצבים קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין, ובשבת שלפני ראש השנה, שהוא שבת האחרונה דחודש אלול, קוראין אז פרשת אתם נצבים, דזהו ברכתו של הקדוש ברוך הוא, בשבת מברכים חודש השביעי שהוא המשובע והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה.

הקדוש ברוך הוא, הוא מקור הכל, והקשר שלנו איתו הוא של מערכת יחסים מורכבת ביותר, כל הטוב והברכה שלנו בא מהקשר הדו-צדדי הזה. הכאב שלנו הוא הכאב שלו, והברכה שלנו היא הברכה שלו.

אנחנו נצבים מולו בכל מצב וההצלחה שלנו תלויה בו, בדומה לרבי שמרגיש כל יהודי ועומד לצידו בזמנים הקשים והטובים.

שבת שלום ומלאת ברכה ושמחה!

משיח עכשיו!!!

ב"ה

מה ה' רוצה מאיתנו?!? כמובן תורה ומצוות, שניתנו לנו כדי שנוריד את השכינה, ונביא את העולם לגאולה, שהיא מטרת העל!!

לא מספיק!! מה לשם שמיים רוצה מאיתנו?!?

שומרות שבת, טהרת המשפחה, כשרות והכל תוך עבודה אינסופית על המידות ועוד!

מה עוד?!?

פרשת ניצבים (ל  ט) "כי תשמע בקול השם אלוקיך, לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה  (עד כאן זה ברור וידוע!!) כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך…" את הלב השם רוצה. את ההרגש, את החלק הכי פנימי בינך לבינו יתברך. חיבור שיוצר רגש והתרגשות ממפגש עם אלוקות. ולאלוקות – תדרים משלה. ל"מתקרבות" זכורה ההרגשה המיוחדת, ההתפעמות מכל ברכה, מכל למידה. אך השם רוצה את הלב גם היום, כשאנו עמוק בתוך התורה והמצוות. אך זה גם לא מספיק אם הלב שלנו לא ממש שם, אלא את "כל לבבך" כמו בעסק פרטי שלך, שבו את משקיעה את כל יישותך. כל תשומת לב הכי עדינה נפנה אל תוך מפגש במצווה ובלמידה, אליו יתברך.

אך זה לא מספיק עדיין..  מה עוד?? "ובכל נפשך" (שם) אף את הנפש, את החיות השם רוצה, שניתן לו, כלומר: שניתן לעצמינו!! איך את הנפש אתן ? מבחינתי, בהתמקדות בשלושת לבושי הנפש: מחשבה, דיבור ומעשה ככל שיכולה, בכל מצווה, בכל נקודה. כשאני ממוקדת בשלושתם, ולא רק בשניים או אחד מהם,  אזי אני מצליחה לעורר את הנפש ולהשפיע עד הלב פנימה.

ובזכות ח"י באלול, יום שבו זכינו לשק גדוש מלא בכוחות וחיות לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה, ניתן לעצמינו להתמסר בלב רוגש לתכלית חיינו – להיות יהודיות בכל רמ"ח איברינו ושס"ה גידינו.

תכלס, ככה חיים חיים של אלוקות. זה לא ליד, זה לא לפעמים ולא בערך. זה ממש!!

ומעבר לחיבור שמח ופנימי לקב"ה נקבל ברכות יפות מתוקות (ל  ט) "והותירך ה' אלוהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטובה…" כך שיישאר לנו לטובה ולברכה מהשפע שניתן לנו. ונבקש שנתברך גם בשנה זו שתהא טובה ומתוקה, שנה של לב חי ונפש שמחה, עד כי "ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך". ונזכה לימי ששון ושמחה של גאולה שלימה אמן כן יהי רצון.

לע"נ אימי האהובה אילנה רגינה ז"ל בת נתן משה שנפט' בט' בכסלו ה'תשע"ט ת נ צ ב ה