29-07-2021-18-56-56-עקב-מוגה

29-07-2021-18-57-10-עקב

אתגרי דורנו לצמיחה רוחנית

"משיחי" אלו ילדינו אז מהי הסיבה המרכזית לבעיות שהם מפתחים? ומה הקשר לחודש א"ב?

ילדים מזן אחר

כולם יסכימו איתי, שהילדים של הדור הזה מאוד מיוחדים.

לא סתם, הרי הילדים שלנו קיבלו נשמות מזן אחר, שיכולות להשיג הבנות רוחניות גבוהות, ואנו צריכים לחנך את הילדים עוד כשהם קטנים באופן כזה שירצו לראות את ה' עד כדי בכייה, כמו הסיפור הידוע של האדמו"ר הרש"ב, שבגיל 4 או 5 בכה כי שרצה שה' יתגלה אליו.

הילדים שלנו מסוגלים בהחלט להגיע לדרגה הזו בשונה מדורות הקודמים!

לאור כל המעלות שלהם, מהי הסיבה לכל הבעיות וההפרעות שהם מפתחים?

חרדות, בעיות התנהגות, מרידות, חוצפה…

איתותים מעצימים

בגלל שהם ברמה גבוהה, הם חשים רוחניות בדקות גבוהה יותר מהוריהם.

וכאשר מרגישים חסך רוחני/רגשי, הם מתחילים לפתח כל מיני התנהגויות כדי לקבל את החסר להם, כל אחד לפי נטיות האופי שלו: אחד יהיה מופנם יותר, והשני יחצין את הקושי שלו החוצה, בהתנהגויות מפריעות למיניהן.

אחד הרכיבים המשמעותיים שילדים צריכים מהוריהם הוא ביטחון.

מרכיב הביטחון הוא מאוד חשוב ונחוץ לבניית מצבו הרגשי, נפשי ורוחני של הילד.

ילד יכול לחוש חוסר ביטחון מכל מיני סיבות: מימדיו הקטנים, חוסר במיומנויות, קושי בלבצע כל מיני פעולות בעצמו, תלות בסביבה וכדומה.

בנוסף לגורמים אלו, אני רוצה להסב את תשומת לבך, אמא יקרה, לגורמים נוספים לחוסר ביטחון המועברים דרך ההנהגה שלנו בבית, ואנו האימהות נוכל למנוע, אם נעלה אותם למודעות שלנו, כגון:

חוסר חיות, שמחה ואמונה שלנו.

לקיחת שליטה יתרה על המצב בבית כמו:

ביקורת והערות מרובות, האשמה, הרמת קול, חוסר נתינת אחריות, קושי בנתינת עצמאות והטלת סמכויות.

התנהגויות אלו עלולות להפחית את הביטחון אצל הילד, ואם אכן יחווה זאת, הוא ירצה לקבל את הביטחון בכל מחיר ובכל דרך אפשרית (לרוב זה קורה בתת־מודע).

בעצם ניתן להסתכל על הפרעה של הילד בזווית חיובית:

שהוא מאמין בנו שאנחנו יכולות לספק את הרכיבים הנדרשים להתפתחות נפשית בריאה, ולכן הוא מאותת לנו.
כלים לשלווה בבית

מה אנחנו האימהות יכולות לעשות כדי להתגבר על דפוסי ההתנהגות שלנו ולשנות הרגלים שליליים, שאנחנו מבינות שהם לא טובים עבור ילדינו וכל־כך קשה להתנתק מהם?

ראשית, הרבה פעמים אנחנו נוהגות כך, מחוסר ידע לכלים חלופיים וחוסר פיתוח מיומנויות חינוכיות. לרוב, קבלת ייעוץ והכוונה באתגרים אישיים, יכולה מאוד לתרום למצוא את הדרך המתאימה עבורכם. וכמו שהגמרא אומרת: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים".

עומס יתר וחוסר מנוחה – מורידים את הייעול וההספק שלנו, ולרוב לא מאפשרים לנו לנהוג בצורה מדויקת, ולכן רצוי מאוד:

א. לנוח ולספק לגוף די שעות שינה.

ב. לעשות הרפיות כמה פעמים ביום, ככל שיידרש. המטרה היא שנהייה קשובות יותר לגוף שלנו, שנוכל לעבוד מתוך שחרור ורוגע ולא מתוך תחושת כבדות ועול. כי בסופו של דבר, לא באנו לעולם כדי לסבול, אנו צריכות לחוות תענוג בכל העשייה שלנו.

ג. חיזוק האמונה והביטחון שלנו בה' ולהתאמן במחשבות מרגיעות וטובות עבור כל סיטואציה הקורת לנו עם הילדים, כך יתאפשר לנו לשמור על רגשות חיוביים ומצב רוח יציב.

לדוגמה:

אם נשפך כוס מים ברגע שאני רוצה לצאת לטיול, נוכל לחשוב שמים זה סימן ברכה (כמו שהבעש"ט אומר), והנה ה' מוסיף לנו ברכה בבית.

אם ילד לא קם בזמן בבוקר למרות שאני מעירה אותו כמה פעמים, נוכל לסנגר עליו שאולי הלך לישון מאוחר ולכן קשה לו לקום.

אם ילד מתקשה להתחבר עם חברים אחרים, נוכל לחשוב שאכן יש לו הרבה עדינות נפש וביישנות יהודית.

לסיכום…

ככל שנפעל את הפעולות המתאימות בחינוך, נעבוד על רוגע פנימי, נאמן מחשבות מרגיעות ונפתח ביטחון בכלל ובה' בפרט, נוכל להזרים לביתנו יותר שלווה ושמחה והדבר יכול להוות תרופה פלא להרבה אתגרים מכיוון הילדים לנו.

אנו כעת באמצע חודש אב, בהשגחה פרטית, ראשי תיבות אב הם: אמונה וביטחון. נאמן יותר תכונות אלו ונזכה לגאולה הפרטית והכללית תיכף ומיד ממש.

הכותבת חיה גילר מנחת הורים להקניית הרגלים לטווח הרחוק לפי "כללי חינוך וההדרכה" של אדמו"ר הריי"ץ

לייעוץ והכוונה: 054-940-4776

שעות ספורות לפני כניסת שבת פרשת נחמו התכנסו בכפר חב"ד כחמישים נשים מתגברות נפלאות מכל רחבי הארץ. נשים מתגברות נפלאות הן אלמנות שאיבדו את בעליהן במרוצת השנים. היו שם נשים מהצפון ומהדרום, מירושלים ומבני ברק, מקרית מלאכי ומלוד. כולן באו לחוות שבת מאחדת ומעצימה בבירת חב"ד בארץ הקודש.

בקבלת הפנים שנערכה בשעת אחר צהרים מוקדמת בעזרת הנשים של בית הכנסת 'בית מנחם' שעוצבה בעיצוב מרשים במיוחד לקראתן, חיכו לנשים הנפלאות מגשי פירות טריים, עוגות מאפה בית ושתייה קרה וחמה. זמן ההתכנסות הקצר נוצל ללימוד המשנה במסכת תענית "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". למשתתפות הוצבה משימה ייחודית לשבת ט"ו באב – להפוך את השבת הזו לכזו עליה ניתן יהיה לומר "לא היו ימים טובים כשבת הזו שהיינו ביחד בכפר חב"ד". לפני תחילת השיעור שהציב את התשתית לקיומה של שבת נפלאה, קיבלה כל משתתפת מארז שי ובו אצבעות שוקולד, בקבוק שתייה אישי, ברכון וזמירות לשבת, עיתון אשת, דף לימוד מעוצב ממסכת תענית ותוכנייה. היה זה פתיח שרמז לשבת המיוחדת והמושקעת שחיכתה להן.

השבת עצמה הייתה מלאה בשפע גשמי ורוחני והסתיימה בשמחה של חמישה עשר באב בערב הרקדה ושירה. כל הארוחות וההתוועדויות נערכו בעזרת הנשים של 'בית מנחם' וניכר היה שהושקעו מאמצים רבים בתכנון, בעיצוב, בארוחות כיד המלך, בתכנים ובתוכניות. בנפלאות הציבו יעד "שכל אלמנה תצא מהשבת כשהיא מלאה וגדושה בשמחה", ועמדו בו. חלק מהמשתתפות הן תושבות הכפר אך רובן הגיעו מחוץ לכפר ואותן אירחו חברותיהן המתגוררות בכפר ואף משפחות יקרות מהכפר שנרתמו להכנסת אורחים. כל מארחת קיבלה עציץ פורח ועוגת גבינה כאות הערכה. "לא שאנחנו חושבות שזה מספיק, אך זה מסמל את ההערכה הרבה שאנו חשות אליהן", אמרו בנפלאות בסיום השבת.

השבת הייתה גדושה בתוכן ובמהלכה השתתפו הנשים בשיעורים והתוועדויות, למדו על חמישה עשר באב, שמעו סיפורי ניסים ונהנו מישיבה בצוותא עם נשים כמותן. בביתה של הגב' רחל בולטון הקשיבו האלמנות להרצאה מעצימה אודות מעלתה של השמחה בתקופות של ניסיונות דווקא. בולטון חתמה את שיחתה המאלפת בעובדת חיים בסיסית שאנו נוטים לשכוח לעיתים קרובות: תמיד, אבל תמיד, גם אחרי הלילה הארוך והחשוך ביותר – תזרח השמש. אסור לאבד את התקווה! בהמשך התוועדו הנשים עם הגב' ציפורה מיידנצ'יק ובצאת השבת השתתפו בסעודת מלווה מלכה חסידית בהשתתפות רחלי אליהו מפלורידה שסיפרה מעדות ראשונה על הנס שהתרחש באסון קריסת הבניינים במיאמי והעלתה על נס את מעלתה של התוועדות חסידית ואת ערכה הסגולי.

את ארגון הנשים נפלאו"ת (נשים פועלות למען אחדות וקירוב לבבות) הקימה מירי שניאורסון והיא זו שארגנה את השבת המעצימה והמרגשת לאלמנות בכפר חב"ד. הפעילות עם האלמנות היא חלק ממגוון פעילויות שמטרתן אחת – להביא לימות המשיח באמצעות אחדות וקירוב לבבות על־ידי ובקרב נשים מכל החוגים. שניאורסון אמרה השבוע: "רצינו ליצור משהו מיוחד ושונה דווקא בשבת הזו שמסמלת חיבור ואהבה. רצינו והצלחנו בעזרת ה' לתת לנשים היקרות האלה הרגשה של 'ימים טובים' לישראל. זה רצונו של הרבי וזו המטרה של ארגון נפלאות. שנשים יחוו שמחה ויפעלו גאולה למרות כל האתגרים, הצרות ובעיות הגלות".

בהנהלת נפלאות ביקשו להודות לכל העוזרים והמסייעים בגופם וממונם לפעילות הארגון בכלל ולפעילות 'נפלאות מתגברות' במיוחד. "תודה לר' אייל ואיריס חיון מתומכי הארגון, שטרחו ועמלו לאורך כל השבת לטובת האלמנות. לעטי פלדמן שהשקיעה מזמנה, מרצה והונה בארגון ובמחשבה לפרטי פרטים כך שהשבת תצא לפועל על הצד הטוב ביותר. תודה גם ל'חסד מנחם מנדל' שע"י כולל חב"ד, לקייטרינג ריבקין, לקול שָר, מגזין אשת, היפר ליפסקר, כריכיית רובר, ולעוד תורמים נדיבים החפצים בעילום שמם".

סדר בימי החופש – כך נארגן את היום ואת הבית > ההדרכה המלאה של המטפלת המשפחתית קרן אילון מאת דבורה לאה אמיר

קוראים לה קרן אילון והיא מטפלת זוגית ומשפחתית, בעלת קליניקה פרטית בפתח־תקוה, מדריכה ומטפלת ב"אור הבית" ומרצה בנושאי זוגיות ומשפחה.

שאלתי אותה מה האני מאמין שלה.

"אני מאמינה", פותחת קרן, "שכל אדם צריך להיות מחובר למשאבים שבו, להתמקד בהם ולפתח אותם. מבחינתי הורים שמחוברים לעצמם, ליכולות שלהם ומביאים אותם לידי ביטוי בהורות וכן מסייעים לילדיהם לגלות את 'האור' שבהם יכולים להיות מאושרים יותר וליצור אווירה שמחה ורגועה בבית. זה עובד בדיוק על העיקרון של 'מסכת החמצן' שאנו רואים במטוס בהוראות לשעת חירום, קודם המבוגר צריך לחבוש את המסיכה ורק אחר־כך לעזור לילד ולכן ברגע שההורה שלם עם עצמו, מרגיש שהוא מביא את היכולות שלו לידי ביטוי, מרגיש סיפוק והגשמה, הוא יכול להיות הורה טוב יותר, בן זוג טוב יותר וכו'"…

שמירת סדר־היום בחופשה הארוכה

"איכשהו החופש תמיד 'מפתיע' אותנו מחדש" מתפלאת קרן, "מה כבר הגיע סוף השנה?… אני מאמינה שתכנון מראש מונע 'כאב ראש'. ככל שלילדים ולנו ברורה יותר המסגרת, יש פחות ויכוחים עם הילדים, הילדים מרגישים יותר ביטחון כי הם יודעים מה הולך לקרות וככה כולנו רגועים יותר ויכולים להתעסק במהות ולא במריבות מסביב שמתישות את כולנו – הורים וילדים. אני מציעה לשבת לשיחה משפחתית עם הילדים לתכנון החופשה. לשיחה הזו יגיעו הילדים שלנו בכל הגילאים. גם אלה שלא יודעים לדבר ולהשתתף ואנחנו נדאג להביא את הקול שלהם. נעשה סבב בין הילדים ונשאל מה הם היו רוצים לעשות בחופש, ניתן לכל אחד להביע את הרעיונות שלו. בחלק הזה ניתן לכולם להגזים ולפנטז – זה חלק מהכיף. בשם הקטנטנים נשאל: 'מה נראה לך שהוא היה רוצה לעשות? ממה הוא יהנה?' את הרעיונות נרכז על דף.

"לאחר מכן נערוך פגישה נוספת. הפעם ניתן לערוך אותה רק עם הילדים הגדולים ונחליט יחד מה ניתן למימוש ומה נאלץ לדחות לעתיד. במסגרת ההחלטות ניקח בחשבון את רצונם של הילדים, יכולת ההורים ואילוצי המציאות. היתרון של שיתוף הילדים הוא שהם ירגישו חלק מהתוכנית, יחושו שהקשבנו להם, לקחנו אותם בחשבון וירגישו מחויבות רבה יותר כלפי ביצוע התוכנית. כמובן שיש סיכוי טוב יותר שהם ישתפו פעולה גם עם דברים שלא הם בחרו לעשות. התכנית הזו תכנס ללוח החופש שלנו, שיהיה מבוסס על סדר־יום קבוע עם ימים ופעילויות מיוחדות שעליהן החלטנו יחד עם הילדים.

"כמובן שהדבר הכי חשוב הוא שתהיה מסגרת יומיומית עם סדר־יום ידוע מראש עבור הילדים. סדר היום יכול להשתנות ממשפחה למשפחה אבל נקפיד להכניס אליו "עוגנים" ברורים של: השכמה, זמני ארוחות, זמני שינה וכמובן שניתן להכניס גם תפילה, פעילויות שגרתיות שוטפות כמשימות הקשורות לבית ועוד. את לוח סדר־היום ניתן לעצב יפה יחד כפעילות משפחתית או לבקש מהילדים להדפיס ולעצב אותו, ניתן לתלות אותו כמובן במקום מרכזי בבית. גם למשפחות שפחות מתחברות לטבלאות ותכנונים מראש אני מציעה לקבוע לפחות שניים־שלושה עוגנים שיעזרו לילדים לעשות קצת סדר כדי שהם לא ילכו לאיבוד לגמרי".

הקונפליקט: סדר בבית וילדים בחופשה

"קודם כל," מבהירה קרן, "צריך לזכור שחופש הוא הפסקה בין שתי שנות לימוד ולא חופש מהחיים. וכמו שאנחנו לא נוותר חלילה על קיום מצוות, לא נוותר בבית גם על כללי התנהגות בסיסיים. אפשר כמובן להגמיש את החוקים אבל לא לוותר עליהם לגמרי. כך שניתן לאפשר לילדים אולי לישון מאוחר יותר בבקרים, או ללכת לישון קצת יותר מאוחר, אבל צריך להיות ברור להם למשל מה הכללים כשהם נשארים לבד בבית – למשל: לא להדליק אש או לא לפתוח לאנשים זרים, ושאם הם יוצאים הם צריכים להודיע להורים לאן ומתי הם חוזרים וכן הלאה. זה חלק מעניין הסדר בבית בימי החופשה!

"לעניין הסדר הפיזי בבית, אני מאמינה שאם זה יכנס למסגרת סדר היום ויהיה חלק קבוע ממנו הסיכוי שזה יקרה הוא הרבה יותר גבוה. כלומר: אם מחליטים למשל שמיד אחרי שקמים מסדרים את המיטות ושלפני שהולכים לישון מסדרים את החדר וכו'… יהיה יותר קל לכם ולילדים לעמוד בזה ולא תמצאו את עצמכם מסדרים את הבית אחרי שהילדים הולכים לשון. אני גם חושבת שכדאי לתת לילד בכל גיל, לקחת חלק בזה על פי היכולת שלו".

בהקשר הזה חשוב לגב' אילון לציין שאם מחליטים על מבצע שמטרתו לעודד את הילדים לקחת חלק במשימות הבית, כדאי שהמבצע הזה יהיה משפחתי – שהילדים ינסו להשיג את הפרס כקבוצה ולא יתחרו אחד בשני. "אפשר ש'הפרס' יהיה בילוי משפחתי שבו הם בחרו. תחרות בין הילדים מעוררת הרבה פעמים קנאה ואילו תחרות משותפת יכולה לעודד חיבור ביניהם" היא אומרת.

"כל הורה מכיר מקרוב את צמד המילים 'משעמם לי'. המילים האלה בדרך כלל מעצבנות אותנו וגורמות לנו להציע להם מיד פתרונות להפגת השעמום… והילדים מצידם לא רוצים כלום… האמת היא שזה ממש לא הפתרון" מדגישה קרן, "בדיוק כמו שכשאנחנו רעבים ופונים לפתרונות של מזונות מהירים (ג'אנק פוד) – התוצאה תהיה השמנת יתר, כך גם פתרונות מהירים לשעמום מובילים לשעמום גדול יותר. קודם כל, מבינים ששעמום הוא רגש (כמו כל הרגשות האחרים: עצב, תסכול וכו'), שהילדים צריכים להתמודד איתו בעצמם!

"יותר מזה, השעמום נחוץ להתפתחות הילד ויש לו לפחות ארבעה יתרונות חשובים:

1. יצירתיות – זמן פנוי הוא תנאי בסיסי לפיתוח יצירתיות אצל ילדים. יציאה מהשגרה הרגילה של העשייה והמחשבה מאפשרת לילד מפגש עם עולם הדמיון שלו ומסייעת לו בפיתוח היצירתיות. רק כשתניחו לו להשתעמם הוא יוכל להמציא משחקים חדשים, סיפורים משלו ועוד.

2. עצמאות – כשאנחנו מאפשרים לילד שלנו להשתעמם, אנחנו בעצם משדרים לו שאנחנו סומכים עליו שיוכל להעסיק את עצמו בדברים שהוא אוהב ושמעניינים אותו. בכך אנחנו תורמים לחיזוק הביטחון העצמי שלו ולפיתוח עצמאות ובגרות.

3. 'מי אני?' – השעמום יכול להוביל להתבוננות פנימית, לעזור לילד לגלות מה הוא באמת אוהב לעשות? עם מי הוא בוחר לבלות? מה מעניין אותו?

4. פיתוח היכולת להיות 'לבד', עם עצמי – היכולת להיות 'לבד' שונה בתכלית מלהיות 'בודד'. היכולת הבריאה הזו של האדם להיות עם עצמו, מתפתחת בסביבה בריאה בה יש אמון והילד מרגיש מוגן. היכולת הזו תאפשר לילד כשיגדל, ליצור קשרים קרובים ובריאים עם אחרים מכיוון שהוא ירגיש שהוא לא מאבד בתוכם את עצמו.

"אז חשוב שלא תיבהלו מהשעמום של הילדים ושתחזירו אליהם את האחריות למצוא משהו שמעניין אותם. אפשר לחשוב עם הילדים מה הם יכולים לעשות (לשאול אותם: מה האפשרויות העומדות בפניהם? או מה הם היו רוצים לעשות עכשיו? ולא להציע את הפתרונות).

"לסיכום, ברגע שאנחנו ההורים נתייחס לשעמום כאל רגש לגיטימי ושלב התפתחותי חשוב לילד שלנו – נגיב בצורה רגועה יותר, האווירה בבית תהיה נעימה יותר והילד שלנו יוכל להתפתח בצורה מיטבית".

התמודדות עם המקטרים ש"רוצים הביתה"

"אני חושבת שאפשר להימנע מהמצבים האלה מלכתחילה אם מכינים את הילדים לטיול ומתכננים את הטיול נכון. אני ממליצה, לשלב את הילדים בהכנה לטיול, כשהם מרגישים שותפים הם גם באים פחות בטענות אחר־כך. אפשר לתת להם אחריות על הכנה של דברים מסוימים לטיול: כמו משחקים לדרך, תמונות או מידע של אתרים בהם נבקר, הכנת דיסק עם שירים אהובים על כולם לנסיעות, הכנת סנדוויצ'ים ופירות. חשוב גם, לספר להם בדיוק לאן נוסעים, להראות להם תמונות של המקום, לספר להם על היעד, לשאול אותם מה היו רוצים לעשות? ולשלב את תחומי העניין שלהם בטיול.

"צריך לזכור גם שאם רוצים למנוע שעמום וקיטורים, צריך לעשות דברים שהילדים אוהבים כמו: טבע, בעלי חיים, מים, פארקי משחקים ושעשועים. ילדים פחות אוהבים מרכזי קניות, אתרי מורשת, שיטוטים בעיר הגדולה ובתי קפה. גם נסיעות ארוכות עלולות להתיש את הילדים ולהיות מקור למריבות, שעמום ועצבים ולכן כדאי לתכנן עצירות והפסקות ולהביא להם תעסוקה לנסיעה" ממליצה קרן.

תכנון טיול עם/בלי ילדים

"טיול עם ילדים מאוד שונה מטיול לבד וצריך לקחת את זה בחשבון כששוקלים את האופציה הזו" מסבירה גב' אילון. "קודם כל, להבין שממש לא הולכים לנוח…שהקצב הרבה יותר איטי, צריך להתחשב ברצונות ובצרכים של כל אחד מבני המשפחה וזה מסרבל ומאט את הטיול. ולכן אני ממליצה לא לדחוס את הטיול יותר מידי. עדיף להתמקד וליהנות באטרקציה אחת או שתיים ביום. וכפי שציינתי קודם, לעשות הרבה הפסקות בדרך.

"טיול עם ילדים צריך להיות גם מאוד מתוכנן: מה עושים בכל יום? מה אוכלים? איפה ישנים? אבל להשאיר גם מקום לגמישות אם מגלים מקום נחמד בדרך או שרוצים לנוח קצת. בחופשה עם ילדים חשוב להקפיד על ארוחות מסודרות ושכל הזמן יהיה אוכל בהישג יד. ילדים רעבים נעשים עצבניים וחסרי סבלנות!

"מבחינת הלינה – עדיף להישאר כמה ימים בכל מקום לינה. זה נותן לילדים תחושה ביתית, חוסך את ההסתגלות למקום לינה חדש בכל לילה ולהורים זה חוסך את האריזות… והכי חשוב לזכור, שילדים לא צריכים את האטרקציות הכי מורכבות ויקרות, אין צורך לשלב בכל יום פארקי שעשועים יקרים. מספיק לעשות פיקניק בחוץ, לעצור בגן שעשועים או לשכשך באגם והם יהיו בעננים".

רעיונות לאמהות

"אני חושבת שחופשה היא זמן מצוין לחיבור עם הילדים ולאיסוף של זכרונות נעימים 'לאלבום התמונות' המשפחתי שלנו. יש לנו הזדמנות להגיע לדברים שלא מצליחים להגיע אליהם כל השנה. כמו לגמול את הילדים ממוצץ, לחזק אותם במוטוריקה עדינה, לבלות יחד בכיף, להתחבר אליהם מהלב ולגלות אותם. החופשה נותנת גם לנו ההורים הזדמנות טובה להתחבר 'לילד שבתוכנו'. אז שבצו פעילויות שגם אתן נהנות מהם, דאגנה ל'תחנות דלק' אישיות וזוגיות על בסיס יומיומי. אל תשכחו את עצמכן!"

קיץ בריא וחופשה מהנה!

"שנים חיפשתי אנשים שילמדו אותי חמלה. אצלנו בקיבוץ סגדו למשטר הסוציאליסטי, לא דיברו על הפרט, ואני חשבתי שאני היחידה הרעה והאחרים מושלמים. לא היה לי מושג שהנשמה שלי מורכבת מטוב ורע".

"קחי כוס מים", מציעה אחת החברות בשולחן, ונטע לוקחת נשימה ארוכה ועמוקה. הסוד שלה הולך להתפוצץ. "משהו מתחיל להבשיל אצלי לאור המפגש האחרון שלנו", היא לוחשת כממתיקה סוד. ״עלה בדעתי רעיון – להקים בביתי סניף נפלאו"ת, חשבתי על זה כל הזמן״. עיניה נוצצות כשהיא טווה את החזון. ״לפתוח את הבית פעם בשבוע, זה חלום. אני לוקחת מכאן את מודל הפתיחות והנתינה. יש הרבה חד-הוריות אצלנו, אלמנות, גרושות וסתם כאלה כמוני – שהבעל כבר לא מתפקד שנים. אני הרי חילונית", היא ממשיכה להצדיק את קיומו של השיעור המתוכנן. "פעם זה היה דוחה אותי, אבל היום אני מבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת 'ימות המשיח' וקל לי לתווך את המושגים הללו לאוזניים חילוניות".
"אבל רגע", היא מזהירה, ואני חושבת: הנה זה בא… "לפני שאני קופצת למים אני מוכרחה להיות באינטגריטי עם עצמי לגבי התכנים. יש לי צורך להתחבר לחזון הגדול שלכם, הדתיים, אבל אני עדיין מחפשת את תפקידי בעולם. עקרו את האלוקים מקרבי מיום שנכנסתי לבית התינוקות בקיבוץ. אם הייתי מכניסה את הרוחניות לחיי – דברים פשוט היו מסתדרים".

בפרשת עקב אנחנו לומדים שלמרות חטאי ישראל, ה׳ לא מפר את הברית שכרת עם האבות. הוא רק שב ומבקש מבניו שישמרו גם הם את הברית, שידבקו בתורה ובמצווה ובדרכי ה'. משה מזכיר שוב את החסד הגדול שעשה ה' לישראל בהוציאו אותם ממצרים, את נפלאותיו במדבר ואת הארץ הטובה שהוא עומד להעניק לישראל.
בין דברי הברכה אומר משה את פרשת "והיה אם שמוע תשמעו", הידועה כ'פרשה שנייה של קריאת שמע', ובה נזכרת חובת היהודי לאהוב את ה' ולעובדו בכל לב ובמסירות נפש. ההבטחה היא למטר השמיים ולברכת הארץ. אך אם לא תישמר התורה – יפגע חרון אפו של ה' בישראל והוא יעצור את כל שפע הברכה. כמו בפרשה ראשונה של שמע, נדרשים בני ישראל ללימוד התורה, למצוות תפילין, לחינוך הילדים לדרך התורה וללימודה ולמצוות מזוזה. ובסיום כל אלו, שוב מופיעה ההבטחה לאריכות ימים וירושת הארץ מתוך שלום וביטחון.

בדבר מלכות לפרשת עקב מסביר הרבי שליהודי יש כוח לעורר את עצמו ולעורר יהודים אחרים, ובעיקר לעורר כביכול את הקב"ה – דהיינו להגביר את העבודה מלמטה למעלה. ומעניין שדווקא בסוף השנה העניין הוא ברוך השם הפצת המעיינות עד חוצה שבחוצה. זה הסימן שאנו בזמן הגאולה, והעיוורים בגשמיות וברוחניות יפקחו מייד ממש את עיניהם.

הבטיחו לנו שכשתתגלה פנימיות התורה יגיעו כולם ממרחקים לשמוע בצמא. אז איך נטע עדיין מהססת והשיעור אצלה עדיין מתעכב חודש ועוד חודש? מתי נפתח חמלה ונפסיק לסגוד למשטר? הגיע הזמן שנטעם מהגאולה ומלימוד התורה ונצא ונצעק 'הבו לנו משיח!'

עריכה והגשה: מירי שניאורסון- נשיאת ארגון הנשים נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

זמן (מסך) קיץ

בבין הזמנים אנו מוצאים את עצמנו רצים אחר סדר היום שקבענו לילדים ומנסים לסתום חורים… נשאר רגע פנוי, אין ברירה שילכו למחשב… שאלנו ובדקנו מהם התכנים הנכונים והמינונים המתאימים?

הכתבה הבאה לא מתיימרת לנופף באמצע חמורה עד כמה השימוש באינטרנט הוא בלתי הפיך, וגם לא תוכיח עד כמה יש להיזהר מנזקיו. הכתבה הזו יודעת שאתם כבר יודעים: האינטרנט הוא מסוכן. הפלאפון החכם – ממכר. לא לשם כך התכנסנו כאן היום, לצערנו, הדברים ברורים והרי אסון. אך אין לנו ברירה, שעות המסך בתקופה האחרונה קבלו קפיצת מדרגה. לכן במקום להזהיר מה 'לא', באנו לשוחח על מה 'כן' ועל איך 'כן'.

דבר ראשון, בואו נחשוב למה כן.

למה בכלל לשלוח את הילדים לצפות בסרט (צירוף, שעד לפני שני עשורים, נשא קונוטציה שלילית)? מדוע אנו מאפשרים להם לשחק משחקי מחשב או מעודדים אותם לראות הפקות חינוכיות למיניהן?

אצל חלקנו זו בכלל אינה שאלה. מה זאת אומרת? מחשב (על צורותיו השונות) הוא מוצר צריכה בסיסי. אין בית אשר אין בו מסך. הרשת מוצפת בכל־כך הרבה מסרים טובים, ערכיים, חסידיים, מרוממים ומעשירים. אז ברור ש'כן'. לילדַי יש ידע נרחב הרבה יותר ממה שלי היה בגילם, וזו עובדה מבורכת… אצל אחרים השאלה 'למה המחשב הוא חלק מסדר היום של הילדים' היא אמנם שאלה, אך היא נותרת עם אנחת חוסר ברירה והרמת ידיים של 'זה מה יש': זה הדור, זו התקופה. המחשב הפך במהרה להיות ידיד המשפחה, בין אם הוא נייח או נייד ובין אם הפלאפון חכם, מחונן או גאון. ובכן, אם לא ברורה לכם התשובה לשאלה: מדוע אתם מושיבים את הילדים שלכם מול המחשב, במחילה, אל תעשו זאת…

אבל ברור לכם, נכון? המסך הרי מתפקד כבייבי–סיטר מרתק, נגיש וזול. הוא מפיג שעמום, השתוללות ובלגן. הוא מעשיר בידע כללי וחסידי. הילדים 'תחת הרדאר', ואתם יודעים מה הם עושים. נהדר.

"וגר זאב עם כבש"

רגע לפני שנמשיך, ברשותכם, נסיט את הדיון להתבוננות בייעודים הגאולתיים שקרמו עור וגידים מול עיננו. נפילת מסך הברזל היא חלק מ"וקבץ נדחי ישראל", צמצום השימוש בנשק אטומי הוא התגשמות "וכתתו חרבותם לאיתים", מצד אחד הפרוטה כלתה מכיסנו, ומאידך המעדנים מצויים כעפר לרוב, ועוד. לאחרונה חשבתי על עוד חלק מהנבואה העתידית שמתרחשת כאן ועכשיו באופן מדהים. אני מתכוונת (בדרך אפשר ונמשל) לפסוקים מישעיה שמתארים את "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ונער קטון נוהג בם" ואת "ושעשע יונק על חור פתן".

חשבתן על זה?

הזאב הרע פוער שיניים טורפות של תכנים בעייתיים וגר בסמיכות דביקה כזו לכבש הרך, האמון אך ורק על ראיית מראות טובים. הוא אינו טורף את הכבש, להיפך, הוא מאפשר לו להתבטא. אבל כיון שהגאולה עדיין לא כאן בגלוי למטה מעשרה טפחים, 'הנחות העולם' הפרוץ שה'זאב' מביא איתו עלולים לטרוף…אותנו.

והנמר? הוא זולל ומכלה את זמננו היקר בתיאבון ('רק לראות מה היא העלתה', 'רק להגיב לה', 'רק לצפות בזה' ו… איך עברה לה חצי שעה?) הנמר הנ"ל רובץ כה קרוב ל'גדי' הרך, שגלום בכל האופציות הרחמניות שחוסכות לנו המון זמן וריצות.

טוב ורע, טמא וטהור, רוחני וגשמי, הפצת המעיינות ומבואות המטונפות מתגוררים יחד במסך דק. ומי מנהיג אותם? נער קטון.

נער קטון שעדיין לא גיבש את אישיותו וכבר קיבל 'רישיון' להנהיג את עדת הזאבים והנמרים, בררר…

נער פצפון ממש, שעדיין לא מדבר במשפטים תקינים, וכבר יודע לצלם, להעלות ולשלוח.

נערים קטנטנים שבוחרים לעיתים לא להקשיב לנו, אבל מאזינים בדממה מרותקת למסך רבוע דובר.

'יונקים' שטרם למדו קרוא וכתוב משתעשעים להם במיומנות מפתיעה במאורת צפעוני. היא אמנם נדלקת בלחיצת כפתור ומועברת בטא'צ, אבל בתוכה שוכן נחש ארסי.

מי מה וכמה?

ומכיוון שאמרנו מראש שלא נעמיק להסביר עד כמה האינטרנט ההרסני הוא עוד אחד ממאפייניו השליליים של 'עקבתא דעקבתא דמשיחא', נגיש לכם כלל אצבע, שיכול לעזור לדעת שברגעי הגלות האחרונים אתם שומרים על הכיוון הנכון. הוא גלום בשלוש שאלות פשוטות. כדאי לשאול את עצמנו מידי פעם, לריענון: מי, מה, כמה?

מי רואה?- לא כל מה שמתאים לצפייה לילדים בוגרים מתאים גם לצעירים. זה ברור. האתגר מתחיל כשיש בבית גילאים מעורבים. הגדולים רוצים לראות דרמות מסעירות יותר מאשר תיאטרון בובות. מה עושים? בהמשך תקבלו רעיונות, אבל קודם נפנים שכאשר הגדולים עושים לך שקט ושומרים על הקטנים ליד המחשב, זה עדיין לא אומר שהכל בסדר…

השאלה השניה היא מה רואים? חד וחלק: חוץ מצפייה בוידאו של הרבי מה"מ, כל שאר הסרטים (אבל כולם, אפילו החסידיים והחינוכיים ביותר) פשוט מנוונים חלקים במוח. ממש כך. אולי הם מעשירים ידע, אולי הם מרחיבים את אוצר המילים לגילאים מסוימים, אבל מכיוון שהצופים היקרים שלנו פאסיביים, הם אינם מפעילים את תאי המוח. תאי מוח שלא מופעלים לאורך זמן- אובדים, מתים. תחשבו על  חולה ששכב במיטה שנה שלימה ה"י, כמה פיזיותרפיה הוא צריך? ילד שהורגל להלעיט את עצמו שעות על גבי שעות אך ורק בצפייה פסיבית מאבד אפשרויות יקרות בחיי היומיום להפעיל חשיבה, ליצור, לגלות, להתבונן, להסיק מסקנות, ליזום ועוד עוד.

אם תנסו לנהל 'יומן מסַכים' (בדומה לתיעוד אכילה מעולם הדיאטה) תופתעו מהתשובה שתתקבל לשאלה: כמה זמן רואים? אם אתם הורים שעדיין שומרים על גבולות המחשב כמו לפני כמה שנים- אשריכם! אצל רובינו הגבולות הולכים ונמתחים, הולכים ומתרחבים, והילדים מבלים שעות ארוכות מול המסך השואב.

רעיונות מהשטח

העמקנו בתיאור הבעיה, לא בכדי לתסכל אתכם, אלא בכדי לעורר ולהתעורר לבל נשלים עם המציאות של 'ככה זה, וגמרנו'. כעת הגענו לעיקר: אמהות ומשפיעות משתפות אתכן בניסיונן. הן מחלקות לכן סוכריות. עדיין לא ראיתי ילד שהתנגד לקבל סוכריה כי 'שבוע שעבר כבר קיבלתי'. אז גם אם שמעת את הרעיונות הבאים, לא תרצי בכל זאת לקבל עוד אחת? להתחזק בעוד 'סוכריה'?

רחל: "אני מודעת לצורך של ילדיי 'להיות על המחשב', אבל אני מכוונת אותם לפחות לעשות באמצעותו דבר יצרני. במקום לצפות בסרט שוב ושוב, תלמדו תוכנת גרפיקה, תערכו סרטים, תלמדו הקלדה בשיטה עיוורת ועוד".

אורלי: "אני משתדלת מידי פעם לצפות איתם יחד. לא לתת להם להעביר את זמנם נוכח המחשב ולהמשיך בעיסוקיי, אלא לשבת לידם ולשאול שאלות רגשיות על מה שראו. להפיק מהמראות שהם חווים מס ערך נוסף של אינטליגנציה רגשית ואינטראקציות חברתיות".

עטי: "אצלנו ממש מקפידים: בשש בערב מכבים את המחשב סופית! אתם רוצים שינה איכותית לילדיכם? שעתיים לפני השינה הם צריכים להתנתק מכל סוג של מסך. בדוק ומוכח".

שולמית: "קבענו כלל שאין מחשבים בחדרים, לא ניידים ולא סמארטפונים. כל דבר שצופים בו צריך להיות במרחב הציבורי (קרי: בסלון), באופן כזה שכל מי שעובר, שותף למה שנראה ונשמע דרך המסך".

נחמי: "כאשר זיהיתי שהמחשב הפך להיות מוקד הוויכוחים בבית (לדעתי הם מבלים לידו יותר מידי, ולדעתם הם בקושי מספיקים לראות משהו) חשבתי שזו אינה חכמה רק לומר להם 'לא'. דאגתי לייצר הרבה אמירות של 'כן' לתחליפי מחשב: משחקים, ספרים, אופניים, טיולים, חומרי יצירה, ועיסוק בתחביבים. לא תמיד זה קל, הבית יותר מסודר כאשר כולם מתאספים סביב המחשב. אבל חשוב לי שהם ילמדו למצוא משמעות וסיפוק מהמגוון הרחב שה' מרעיף עלינו".

בת שבע: "למחשב שלנו יש קוד כניסה. הקוד הוא שינון שתי שורות תניא חדשות או צפייה משפחתית משותפת בוידאו של הרבי מה"מ, כך לפחות הילדים יודעים שצריך להתאמץ כדי להשיג זמן במחשב, ולא רק למצוא בו פורקן קל לשעמום".

חנה: "אני אומרת למושפעות שלי: 'כשאת מתלבטת על סרט מסוים תחשבי, האם היית רוצה שהדמויות המככבות בו יהיו ה'מלמדים' של הבן שלך? היית מסכימה שהוא יהיה חבר של הילדים שהוא צופה בהם? כך גם במשחקים, היית נותנת לו לעשות בפועל את מה שהוא משחק בו? אם לא – קיבלת נקודה למחשבה'"…

ברכי: "אני ממש מרגישה שהגבולות נסוגים עוד ועוד אחורה. גם אנו המבוגרים איכשהו מגלים שבמקום לשלוט במכשיר, הוא שלט בנו. במצבים כאלו השימוש בעולם הדימויים עוזר לי מאוד. כפי שאדמו"ר־הזקן נותן בתניא עצה לאדם להינצל מתאוות לחשוב שבסופו של דבר התענוגים הופכים ל'חמת מלא צואה' וכו'.

"כשאני מתלבטת עד כמה נכון לאפשר לילדים זמן מסך, אני מדמה את המציאות לנחש ענק שבתחילה 'רק' כרוך על העקב, וככל שמרבים בשימוש במחשב הוא מקיף יותר ויותר את האדם. או מדמיינת אדם שנכנס לביצה טובענית, בתחילה יצליח לצאת ממנה, מלא בבוץ, אך אם ימשיך לבוסס בה זה כבר מתחיל להיות מסוכן… ברור לי שאם ארצה להציל מישהו מהנחש שכמעט חונק אותו, אין זה יעיל לצעוק ולגעור בו, אלא בעדינות רבה לסלק את הנחש ממנו. כך עם הילדים, לא יעזור לי לגעור בהם 'סיכמנו על חצי שעה ואתם כבר שלוש שעות!'… מצטרפת בהחלט לדבריה של נחמי, במקום לרטון ולצעוק, חובה להשקיע במציאת דרכים 'עדינות' לנתק אותם מהצורך שלהם במחשב".

הדסה: "אני ממליצה שהמכשיר לא יהיה בבעלות הילד. כמו שכרטיס האשראי שייך להורה, ובעת הצורך הוא מאפשר לילד בוגר להשתמש בו. כך לנסות ככל הניתן שמכשיר הצפייה יהיה ציבורי, ולהמשיך כמה שיותר עם פלאפון מקשים. למרות שהילדים טוענים ש'לכולם יש סמארטפונים', מבחינתי עם כל החסימות, זה כמו לשים להם נחש צפע ביד".

חוי: "חייבים לדבר עם הילדים על כך שגם אנו המבוגרים לא חסינים מפני בזבוז הזמן, ומפני פיזור הנפש שנוצר לנו בעקבות שימוש טוב(!) בפלאפון או בטאבלט. זה גדול מרובינו. דווקא לכן אנו דואגים להם ורוצים את טובתם. חובה עלינו להראות דוגמא אישית, בשעות משפחתיות להתנתק מהמכשיר. כאשר ילד פונה אליי להניח אותו בצד, להסתכל בעיניו ולא לדבר איתו במקביל".

תמר: "אמהות לילדים בוגרים יותר שמרגישות שהילד 'בעולם אחר', שהוא ממש מכור לפלאפון והן אחוזות אימה מהמחשבות במה הוא עסוק, צריכות להפנים שמלחמות לא עובדות, הן רק מזיקות. שמת קוד על המחשב? הילד מן הסתם יעקוף אותו. את לוקחת את הסטיק? הוא יתחבר בדרכים משלו. את רוצה להחרים את הפלאפון החכם שקנה בכספו? הוא יקנה אחר. אני לא אומרת לתת לו להמשיך ללא רסן, רק מדגישה שאסור לך להפסיד את הקשר הבריא איתו. צריך לדעת שהבריחה אל ההתמכרות נובעת מכאב פנימי. צריך לדבר על זה, להבין עם מה הוא מתמודד ושגם אני כמבוגרת מתמודדת. כולנו מחפשים קבלה ונוחות, סיפוק ומשמעות. כולנו רוצים שיראו אותנו. האינטרנט על שלל אפשרויותיו אולי נותן  מענה זוהר בתחלה, אך הוא מרוקן את הנשמה, מכל המובנים".

מסתבר שהכלל 'פחות הוא יותר' הולם ביותר את ההתלבטות של השימוש במחשב. ככל שהילדים יהיו פחות מול המסך ייווצר יותר חיבור ותקשורת, יותר זמן למשפחתיות, יותר זמן ללימוד ולפיתוח אישיות, יותר זמן לעזרה לאחרים. הם יוכלו להיות הגרסה היותר משופרת של עצמם, וייטלו חלק בהכנה אקטיבית של העולם לגאולה.

שבוע טוב חברות!
נתחיל מהסוף הפעם? המנהל הביא רעיון שימנף אותי משמעותית!

-את לא נורמלית,
-תעשי משהו עם הכישרונות שלך
-יש לך כשרונות מבוזבזים
ועוד כהנה וכהנה דוגמאות לרוב.

גם את לפעמים נתקלת במצב בו מתגלים הכישרונות שלך, אך מכל מיני סיבות את לא מצליחה להתקדם?
אני מקוה בשבילך וגם בשבילך וגם בשביל כל אחת שכאן בקבוצה שאתן מצליחות לייעל ולפתח את הכישורים שלכן, ברמה משמעותית!
בכל אופן גם אם מצאת את הדרך להצלחה וגם אם עדיין את בחיפושים, אני רוצה לספר לך על ה"כשלון שבדרך" ובהצלחה האישית שלי.

למי שמכירה אותי… רכשתי ידע, ניסיון וכישורים בתחומים שונים ובכל זאת, (ה' החליט) כבר תקופה ארוכה שאני לא מרגישה/מצליחה להביא את כשרונותיי לפן משמעותי.
ולאורך כל הדרך אני שומעת באמת או בדמיון כמה שאני לא שוה ,(עובדה שההיא קראה לי "מבוזבזת" ואחרת אמרה ש"אני לא נורמלית")
המשפטי תמיכה האלה גרמו לי להקפיא את היכולת שלי.
אני בטוחה שאפאחד לא חשב להקטין אותי בשעה שהוציא מהפה מה שהוציא…לכולם היו כוונות טובות…
אך כמו שאומר הפתגם: הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
הקב"ה ראה בעניי. ה' ראה את הרצון הגדול שלי להתרומם, להצליח ,להיות שוה בעיניי ושוה בעיניי העולם.
ואז צדו עיניי פסוק מפרשת ואתחנן , אותה קראנו בשבת האחרונה: "יום אשר עמדת…"(פרק ד' פסוק י)
נצרתי לי את הפסוק הזה, בקרוב אני אעמוד בראש מורם עם היכולות שלי!
אני לבדי לא הצלחתי להתרומם, אולי כי אין אסור מתיר עצמו…
אז הגיע המנהל של בית הספר בו אני עובדת.
הרב יגאל היקר.
הוא היה השליח להדליק בי את האור והעשיה, הוא הציע לי להרים תוכנית שתואמת בול לכישורים שלי.
פרוייקט בית ספרי, בנושא שכל כך חזק אצלי- *הכתיבה*
וואו, אין יותר מאושרת ממני.
מכאן, שערי ברכה יפתחו לפניי.
מאיפה הביטחון "המופרז"? ודאי חלקכן שואלות
אני אענה לכן ובעצם גם לי, הביטחון הגיע כי המנהל פתח לי הרבה יותר מחור המחט, אז ודאי שה' יפתח לי בהרחבה, כפתחו של אולם.

חברות! אל תשכחו את המסר של הפרשה החולפת: *ואתחנן*
אל תהססו לבקש, להתפלל *ולהתחנן*
ה' א-ל רחום שומע ומחכה לתפילותינו.
ואם כבר תפילה מהלב, אז בואו נבקש גאולה.

אוהבת המון, שרה.
ושוב תודה מיוחדת למנהל היקר, הרב יגאל