היום, ברוך השם, החברה הועשרה בקורסים להעצמה אישית ושיטות רבות ומגוונות לטיפול בנפש. גלי'ה אשרוב התברכה בכושר ייחודי להתאים רעיונות מקוריים ויצירתיים בעבודתה עם נשים וילדים ובסדנאות שהיא מעבירה וזוכה להצלחה רבה. בכך היא מגשימה את חלום הילדות שלה וממלאת את שליחות חייה.

ילדות בצל ה'פצע הלאומי'

גלי'ה מספרת, "גדלתי בכרמיאל בבית ישראלי טיפוסי. אבי ע"ה היה ניצול שואה שבילדותו היה במרדף תמידי לחפש מקלט עד שהגיע לארץ ישראל בעליית הנוער. אמי תחי' עברה המון קשיים בילדותה בתקופת הצנע, כמו מגורים בפחונים ובמעברות. 'הפצע הלאומי' השתקף בבית ילדותי ותמיד הרגשתי את המטען הכבד שהוריי נשאו בליבם. במידה מסויימת המסע האישי שלי כמטפלת רגשית התחיל כשהייתי בת שמונה, כשמתוך מה שחוויתי במשפחתי פיתחתי רגישות רבה לזולת".

תשובות לנשמה

"כשהתחלתי את חיי הבוגרים הלכתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, ולאחר מכן עבדתי כיועצת ארגונית. הקמתי פרויקטים עבור ארגונים וחברות גדולות ועזרתי לאנשים רבים לבנות ולשפר את העסק שלהם. למרות המעמד והתנאים הגשמיים הגבוהים לא הייתי יכולה להתעלם מהתחושה שמשהו מאד בסיסי חסר בחיי.

"בגיל שלושים וארבע עצרתי את הקריירה המצליחה בכדי לחפש תשובות עבור הנשמה שלי. יצאתי לטיול של שנה וחצי להודו ולאחר מכן לארה"ב. עשיתי את המסלול לבד וכמו צעירים רבים הוקסמתי מבתי חב"ד הפרוסים בדרכי – בהם התארחתי. השלוחות כיוונו אותי להגיע ל"מכון חנה" (בקראון הייטס). ברוך השם מיד כשהגעתי, הרגשתי שמצאתי את המעיין שממנו כה השתוקקתי לשתות עוד ועוד… מעין החסידות".

המשולש: שכל, לב ונשמה

"לאחר כמה שבועות הייתי חייבת לחזור ארצה אבל חיי השתנו לחלוטין. עזבתי את הקריירה הנוצצת והתחלתי מסלול לימודים בכדי להיות מטפלת רגשית. למדתי C.B.T. בבית הרפואה "תל השומר" ושיטות טיפול נוספות שנתנו מענה למערך המשולש של השכל, הלב והנשמה שהרגשתי שצריך לקבל מענה. הידע שצברתי בתורת החסידות השלים את הכלים המקצועיים ואין לתאר את התרגשותי כשגיליתי ורכשתי כלים חדשים אלו. למדתי ב"בית הספר לתורת הנפש" אצל הרב יצחק גינזבורג והתחלתי ללמד אימון חסידי ב"אור חיה" בירושלים.

"התחלתי לעבוד כמטפלת רגשית לנשים וילדים ולהעביר סדנאות. היום אנשים מחפשים להתחבר לידע של החסידות לא רק באמצעות השכל, אלא גם דרך הלב ואפילו דרך הגוף. לכן אני מלמדת טכניקות שונות של עבודת גוף–נפש וביניהן עבודה עם נשימות ארוכות ומודעות המביאות רוגע וחיבור פנימה. בנוסף אני משלבת אמנויות שונות כמו נגינה, ריקוד ותנועה בטיפול הרגשי. אמצעים אלו מזרימים חיות חדשה לכוחות הנפש. למשל, פעם הייתה לי פגישה טיפולית עם אישה שדיברה מאד לענין אך המבט בעיניה היה קפוא. בעשר הדקות האחרונות השמעתי לה ניגונים וכיוונתי אותה להזיז את הגוף יחד איתי. עשינו נשימות וכשלפתע היא החלה לבכות הבנתי שהמטען הרגשי שלה מתחיל להשתחרר".

פרק ב' חב"ד

לפני שש שנים גלי'ה בנתה בית פרק ב' והצטרפה לקהילת חב"ד החמה ברחובות. גלי'ה מסבירה, "תהליך זיווג שני, במיוחד כשהוא כולל התמודדות של ילדים המסתגלים לבית החדש, הוא מאד מורכב. הכלים שרכשתי מלווים אותי כל הזמן כדי לצלוח את הרגעים הקשים ולצמוח". היום גלי'ה מהווה כתובת לחיזוק, הכוונה וריפוי לנשים וילדים העוברים משברים שונים בחייהם.

הגיע זמן גאולתך!

כמו מעיין נובע, גלי'ה ממשיכה להתחדש ולהעשיר את הסדנאות להעצמה אישית שהיא מעבירה. "אני עומדת לפתוח קורס, 'אימון * אמנות * אמונה', המיועד לנשים שרוצות לעשות מסע פנימה בכדי לזהות ולהתגבר על החסמים הרגשיים ולהתקדם צעד אחד קדימה לגאולתן הפרטית. השיעורים מבוססים על תורת הנפש לפי שיטת הרב גינזבורג בשילוב כלים אמנותיים וטיפוליים מגוונים כמו דמיון מודרך, ציור, ריקוד, תנועה, ביבליותרפיה ועוד. רעיון זה הגיע מהמסע האישי שעברתי במשך חיי. ברגעים של הצפת רגשות תמיד חיפשתי כמה דקות של שקט ושמעתי ניגונים, רקדתי או כתבתי שירים, וכך ליבי נפתח לשיחה זורמת עם הקב"ה".

גלי'ה מסיימת, "חז"ל אומרים שבזכות הנשים תבוא הגאולה. בימים אלו, ספירת העומר, אנו במיוחד מסוגלות לעשות עבודה פנימית ולהדליק את האור שבתוך נפשנו… הגיע זמן גאולתנו!".

אמרה חסידית המלווה אותי: עיני השכל של היהודי כבר מזמן רואות את הגאולה האמתית והשלימה. עכשיו כל שנותר זה לפקוח את העיניים הגשמיות ולראות שהגאולה כבר כאן. (תוכן שיחת הרבי מה"מ פרשת בא, ו' שבט תשנ"ב)

צידה לדרך: בכוח שלך את יכולה לבחור בכל יום מחדש להכניס גאולה לחייך, למשפחתך ולכל הסביבה.

מאת שרה יוטא גופין

פרשת שלח מתארת את אחד הפרקים, אם לא הפרק, העגומים ביותר בכל שנות מסעם של עם ישראל במדבר. הרגע הגורלי ההוא שגזר עליהם 40 שנות נדודים. משה שולח את טובי הבנים, ראשי שבטים, מלח הארץ לתור את ארץ ישראל. שניים עשר איש, השופרא דשופרא, יוצאים למשימה עם חשש לא קטן, אבל רק שניים מצליחים לעמוד בפיתוי, להתגבר על הפחד, וניצבים מול המון זועם המוסת ע"י עשרה מרגלים שנכנעים למציאות, מעדיפים את אזור הנוחות במדבר, ונמנעים מלהסתכל לאתגר בעיניים, ולהתעמת איתו. הם מוציאים דיבה רעה על הארץ המובטחת, והופכים רבבות של אנשים לחגבים בעיניי אויביהם. רק השניים הבודדים הללו, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, מנסים להפיח שביב של תקווה כי עלה נעלה, אבל העם העדיף להקשיב ל-10 אנשים שחיים את המציאות העכשווית במקום לבחור להגשים חלום עתיק יומין- השיבה הבייתה לא"י.יהושע וכלב מלמדים אותנו שיעור חשוב לחיים- להיות מאותם 5% של האוכלוסייה שפועלים אחרת מאחרים. ללכת עם הלב, להפסיק להקשיב לרעשי הרקע, גם כאשר החיים מזמנים לנו אתגרים לא פשוטים. ואכן, יהושע בן נון, בזכות תושייתו, הופך להיות לסמל ואגדה כאשר מצליח לבקוע את חומות יריחו, מכניע שבעה עמי כנען, וכובש את הארץ. חברו הטוב לריגול ולנשק, כלב בן יפונה, היה זה שהצליח לעמוד כנגד עם שלם, ולומר באומץ  וגילוי לב, ללא חת, ללא כחל וסרק את אשר על ליבו, כי הארץ טובה מאד מאד. הוא מקים את היישוב היהודי הראשון, בגיל 85,  בחברון.
בחיינו הפרטיים נקראים בדרכנו אתגרים לא קלים. אנו נאלצים להתמודד עמם במציאות היומיומית. הרוב המוחלט יעדיף את אזור הנוחות כמו להתקע בעבודה שאינה מספקת אותנו, להמשיך לחיות במציאות כלכלית נתונה כי ככה כולם חיים, ועוד כהנה וכהנה מצבים. בעלי התעוזה ישמעו מכל עבר עד כמה הם כסילים, חולמים באספמייה, כמה מסוכנים הצעדים שהם נוקטים, אך יחד עם זאת, הם מוכנים לצאת מהחזון שלהם, לשבור כל פעם את תקרת הזכוכית מחדש. רק אנשים כאלה נוחלים הצלחה לצד הכישלונות, והופכים עצמם למושא הערצה בעיניי אותו רוב.
אז פעם הבאה כשנקרא לכן אתגר בדרך, אל חשש. לכו עם החלום הגדול. המציאות, היא כבר תסתדר ממילא. זכרו שיהיו פיתויים של נטישה, עיקרון ההסתה יינסה בכל עוצמתו למנוע מכן להתקדם. המשיכו הלאה
ואם אתן עדיין לא מאמינות, או קצת חוששות, פשוט תפנו למומחים: כלב בן יפונה ויהושע בן נון.
רויטל מרקוספלד
מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה
[email protected]

19-06-2019-09-53-50-שלח

בשבת האחרונה זכיתי להתארח אצל משפחת השליחים האהובה עליי – משפחתו של בני, הרב ראובן שניאורסון, ולחוות שבת שליחות עם כלתי ונכדיי, השליחים הקטנים.

זאת הייתה ממש עבודה מאתגרת לכל אורכה של השבת. כבר בערב שבת הגיעו ילדי השכונה לאמירת פסוקים וסיפור לשבת, לפני שיעור של הרב בין קבלת שבת לערבית, שיעור לפני התפילה בשמונה בבוקר, שיחה בין קריאת התורה למוסף וקידושא רבא בבית הכנסת הצמוד לבית בתום התפילה.

ואם לא די בכל אלה, בקומנו משנת הצהרים הקצרה בשבת הארוכה ציפו לי נשות השכונה לשיעור בפרקי אבות, כשבחדר הסמוך התכנסו ילדי השכונה ל״מסיבות שבת״. אחר כך הגיעו הגברים לסעודה שלישית, סדר ניגונים, ואיך לא? גם שיעור.

זו הייתה שבת שכולה שליחות, אבל לא נשמעו בה אף תלונה, קיטור או טרוניה. הכול בנחת וברוח טובה. באותה שבת זכיתי לשמוע מאחת הנשים סיפור יפה, בהקשר לדבריו של שמאי במסכת אבות – ״והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות״. היו שתי נשים שסיכמו ביניהן שמי שנפטרת ראשונה תבוא לחברתה ותספר לה מה קורה בעולם האמת. לאחר זמן מה נפטרה אחת מהן, והחברה חיכתה לה בכיליון עיניים. לקח זמן והחברה הגיעה. היא אמרה לה: ״אסור לי לספר מה שקורה למעלה, אבל האם את זוכרת שהיינו באיזה מקום ופגשנו חברה?״ ענתה לה ״בטח זוכרת״. "האם את זוכרת שבירכנו אותה לשלום״ שאלה הנפטרת. השיבה החברה ״ודאי״. "אם כך", אמרה הנפטרת "דעי לך ששכרך גדול יותר, בזכות זה שנוסף על ברכת השלום גם הרמת את היד ונופפת לה לשלום, ואילו אני אמרתי רק שלום…"

כן, יש חשיבות לא רק לאמירת שלום אלא גם לנפנוף, לסבר פנים יפות, ולא רק לעשייה מתוך שליחות אלא גם לדרך שבה הדברים נעשים, בשמחה ובאהבה וללא טרוניה. והמסר הזה מתחזק דווקא בשבת הזו, שבה נקרא את פרשת המרגלים – בפרשה ובהפטרה.

כדאי לשים לב שבכל אחד מהסיפורים מתוארת דרך שונה בעבודת ה':

בפרשה, משה שולח את המרגלים בהתאם לדעתו האישית. הוא בוחר את 12 נשיאי השבטים, ומצווה אותם לתור בגלוי את הארץ כולה במטרה לבדוק את טיב הארץ ומעלותיה.

והתוצאות עגומות עם סוף ידוע.

ואילו בהפטרה, יהושע שולח מרגלים לפי ציווי ה׳ שמנחה אותו לשלוח שני אנשים אנונימיים, במטרה לבדוק את העיר יריחו בלבד ושליחותם נעשית בסתר כדי לבדוק איך לכבוש את הארץ.

ומה בסוף? סיפור נפלא עם סוף שמח!

שני האופנים האלו מתבטאים בעבודתנו בעולם: התורה מסמלת את האחדות – תורה אחת לכולנו, חוכמתו של ה' אחד. המצוות מסמלות את ההתחלקות לפרטים וציוויים רבים, המדריכים אותנו איך לברר ולתקן את העולם. והתכלית היא לשלב את שתי הדרגות יחד: כל אחד ואחת נדרשים למלא את תפקידם הפרטי והייחודי להם ויחד עם זאת לעשות זאת מתוך קבלת עול וביטול לה'.

המשימה הלאומית היא להוסיף באהבת ישראל ובאחדות, על אף שדעותינו אינן שוות. להתבונן בעומק הדעת בצרכיו של הזולת ולעזור ולסייע לו בסבר פנים יפות בגשמיות וברוחניות. האחדות מתקיימת סביב התורה, וכמו שמופיע בסוף ההפטרה נזכה שייתן ה׳ בידינו את כל חבלי הארץ ופחדינן ייפול על כל הגויים שחיים (כרגע) בארץ הזו, ותכף ומייד נזכה להגיע לארץ ישראל בשלמותה עם משיח!

לפעמים ילדים חוזרים מהגן עם תלונות שהציקו להם. חשוב להתבונן לגופו של עניין האם המקרים אכן קרו וגם אם סיפורים אלו מפרי דמיונם של הילד, זאת הזדמנות טובה ללמד ולרכוש מיומנויות חברתיות:

1. ללמד את הילד שכאשר מישהו עושה לך משהו לא נעים, צריך לומר לו: "זה לא נעים לי" בתקיפות. מידת האסרטיביות נרכשת עם הזמן, ניתן להדגים לילד כיצד לומר זאת בביטחון ולהתאמן ולחזור על זה בבית.
2. ללמד את הילד שהוא יכול להיעזר בגננת במידת הצורך, שהיא נמצאת במקום והיא תעזור לישב את המריבה.
3. לסיים בנימה חיובית ולומר לילד, אנחנו צריכים להתשתדל להיות באהבת ישראל כל הזמן, לאהוב, לחייך, לשחק יחד ולהתחלק, וכך מקרבים את הגאולה.

'עדי עד' ו'לחיים ולברכה' – במשך השנה כולה עוסק הארגון הפעיל, על זרועותיו השונות, בעשייה ובנתינה ללא הפסקה. למען הכלה של היום והכלה של מחר, למען הזוגות הצעירים, למען ההורים והמשפחות. ופעם בשנה, זה הזמן להצטרף למעגל החסד. להכיר תודה ולהחזיר, ולו במעט, על הנתינה האינסופית. לקחת חלק בפעילות הארגון – למען כולנו!

הדינר השנתי של ארגון -'עדי עד' יתקיים בעז"ה ביום ראשון הקרוב,  כ' בסיון, באולם האירועים בכפר חב"ד ב'. קבלת פנים ובר חגיגי בשעה 19:30. פתיחת שערים וארוח. ערב מלכותית בשעה 20:00. התכנית עשירה, מושקעת ומרגשת:

משא מרכזי מפי הרב חיים יצחק אייזיק לנדא, מרא דאתרא דבני ברק. להקת הלל עם מרב ברנר ונשות השומרון – 15 נשים שרות ומספרות על במה אחת. "מעלות על נס" – הפקת מולטימדיה מיוחדת. מלכי גולדשטיין בשיר מרגש וסיפור אישי.

כרטיס כניסה לדינר : אימוץ כלה ב770 ₪. ניתן לתרום מכספי מעשר, אפשרי בתשלומים. התרומה מוכרת ע"פ סעיף 46.

אל תפספסי את הערב המושקע, ובעיקר את הזכות הנצחית, שהיא גם כלי לברכה: הכנסת כלה –  "פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא…"

לנרשמות עד יום רביעי הקרוב ט"ז בסיון נכנסות להגרלה על כרטיס טיסה לרבי
לרכישת כרטיס לדינר היכנסי :  https://tickchak.co.il/5960
או בטלפון 058-7161939
הפקה: M.L. Productions

מאירה עשתה הסבה מקצועית בגילה המופלג, והיא זקנת המאומנות שלי. קנתה דעת במשך כל כך הרבה שנים ועדיין מציבה לעצמה אתגרים חדשים בכל פעם מחדש. היא בונה תילי תילים של חלומות, מבינה שעסק זה לא משחק ילדים, אבל משחקת ב"נדמה לי". ולבסוף, כשמאמצי השיווק עולים יפה ומגיע הטלפון המיוחל והלקוחות מתקשרות – היא חוששת לענות.

המשימה – לייצב את העסק מבחינת תזרים מזומנים – מזמנת לה מבחן של אמונה. לעמוד מול הלקוחה ולהגיד ״אני שבעת קרבות ובעלת ניסיון וזה המחיר שלי ואני מאמינה במה שאני עושה״ גורם לה פיק ברכיים.

מאירה שוכחת לרגע שהעסק שלה הוא גם השליחות שלה. כמפיקת אירועים אף אחת לא "עושה לה טובה" כשהיא שוכרת את שירותיה, להפך. כשהיא נרתמת להפיק אירוע פרטי, בת מצווה, בר מצווה או אפילו חתונה – היא זו שמרוממת ומעלה את כלת השמחה בעזרה השלווה והרוגע, הניסיון, המקצועיות שלה ובתבונה שהיא מעניקה לה.

להיות כהן גדול ולהיכנס לתפקיד זאת שמיטיבה את הנרות ודואגת ל"בהעלותך" – זה סיפור חייה של מאירה. היא מקבלת את הסיוע מהשמיים כדי שה'ההפקה' שלה לא תתמוטט, והיא מחזיקה אותה בידיים כל הזמן, לאירוע' שלה אין יציבות מעצמו!

אין זו משימה קלה להדליק את הנרות. היציבות של "בהעלותך" עד שמעצמן יבערו הפתילות היא פרי השקעה וסבלנות.

הרבי לומד מהדרך שבה צריך להדליק את הנרות, ומביא הוראה שמאירה בעבודת השם שלנו: אם אנחנו מבינים שזכות קדושה שיש לנו את אהרון הכהן גדול שדואג להעמיד אותנו על הרגליים, וגם אם לפעמים אנו עלולים להיגרר להרגל, שרק 'בעזרת – עזרתו' נתגלגל, כל אחת יודעת שהיא זקוקה למישהי אחרת שתדליק לה את האש הפנימית וגם תיטיב עימה כדי שנר התמיד לא יכבה.

ואם חלילה פתאום הגלגל יעצור – העבודה תפסיק מייד. הרבי מלמד מהי הדרך האמיתית:

לעבוד בצורה עצמאית כדי להאיר ולהשפיע מבפנים ומבחוץ. המטרה – עד שתהא שלהבת עולה ומאירה מאליה בלי שום עזרה מבחוץ, ונגיע לשלב הסופי שבו לא יהיו גלות וחושך שיסתירו את כל ה'נרות', בזכות עבודתם של כל הדורות.

באותה שיחה מוסיף הרבי:

"ובכל זה מתווסף הדגשה יתירה

… בדורנו זה,

הדור האחרון של הגלות:

… ובפרט שהרועה

אהרן הכהן שבדורנו – … –

הראה בגלוי את אהבתו לכל בנ"י,

כולל – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה",

על ידי פעולותיו הרבות …

ובמיוחד – על ידי ה"קול קורא" שלו

ד"לאלתר לתשובא לאלתר לגאולה",

…ההודעה שכבר סיימו גם את זה,

וצריך להיות רק

"עמדו הכן כולכם"

ללכת לקבל פני משיח צדקנו

בגאולה האמתית והשלימה."

מאז שקנתה לה הרגלים חדשים, מאירה כבר עומדת על הרגליים. שום שאלה מאף לקוחה לא מפחידה אותה. היא יודעת היום יותר מתמיד, שגם אם מתעלמים ממנה או עונים לה תשובה שלילית – הרי שזה רק מפנה אותה לעבודה החדשה ולהאיר את העולם בשליחות החשובה שלה.

ומתוך הכרה בחשכת הגלות, קיימים בה רצון ותשוקה להתקדם, לגלות את האור שבה ולהצליח ולנצח ולנוע בבטחה קדימה מבלי להזדקק לתדלוק תמידי.

שירי ודיני בקפלות שיחקו,

בנו מבנים גבוהים עד שהתפרקו,

שוב ושוב שיא ניסו לשבור,

ליצור מבנה שאת גובהן יעבור.

לפתע הגיעה חני בסערה,

ותוך ניסיון אחד את השיא היא שברה!

"זאת לא חכמה" שירי מחתה,

"לא פלא שה'קפלה' שלך לא התמוטטה,

הן את מחזיקה אותה בידך כל הזמן,

ל'קפלות' שלך אין יציבות מעצמן!"

***

בהדלקת הנרות אין הקלות,

"בהעלותך" – שמעצמן יבערו הפתילות,

מהדרך בה את הנרות יש להבעיר,

הרבי מלך המשיח שליט"א הוראה מאיר:

עבודת השם שלנו, זוכה תמיד,

לאהרן שאותנו על רגלינו מעמיד,

ולעיתים עלולים להיגרר להרגל,

שרק 'בעזרת – עזרתו' נתגלגל,

נזקקים תמיד למי שאת אישנו יסיק,

ואם חלילה יעצור – העבודה מיד תפסיק,

ומכאן נלמדת הדרך האמיתית:

מוכרחים לעבוד בצורה עצמאית,

וכך גם בהשפעה על זר,

אין להשאירו בסטטוס 'נעזר',

המטרה שיהיה שלהבת מאירה,

ויעלה עוד ועוד ללא כל עזרה.

והשלב הסופי לו כולנו מייחלים,

הוא הרגע בו לא יהיה חושך מעלים,

'מאליהם' יעלו כל ה'נרות',

בזכות עבודתם של כל הדורות.

***

"ובכל זה מתווסף הדגשה יתירה

… בדורנו זה,

הדור האחרון של הגלות:

… ובפרט שהרועה

אהרן הכהן שבדורנו – … –

הראה בגלוי את אהבתו לכל בנ"י,

כולל – "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה",

על ידי פעולותיו הרבות …

ובמיוחד – על ידי ה"קול קורא" שלו

ד"לאלתר לתשובא לאלתר לגאולה",

…ההודעה שכבר סיימו גם את זה,

וצריך להיות רק

"עמדו הכן כולכם"

ללכת לקבל פני משיח צדקנו

בגאולה האמתית והשלימה."

(מדברי הרבי מלך המשיח שליט"א בשיחה – סעיף י"ד).

***

ומתוך הכרה בליל וחושך הגלות,

עם רצון ותשוקה להתקדם להתגלות,

נקיים המצוות כלהב עמיד,

מבלי להזדקק לליבוי מתמיד.