מאת ירון צבי, מגזין דרך המלך 

ליוסף, בחור בן 29, 'לא הלך' בשידוכים. עם הזמן, הוא נכנס לדיכאון. פגש אותו משה ידידו ושאל אותו: "מה קרה, יוסף, מדוע נכנסת לעצבות? אני אדאג לך לשידוך". שום דבר לא עזר ויוסף נשאר בעיצבונו.

חלפה שנה, שוב פגש משה את חברו יוסף, שכבר מלאו לו 30 ועדין לא נישא, והנה – הוא מחייך.

"מגיע לך מזל טוב?" שואל משה.

"עדין לא", משיב יוסף כשהוא עדין מחייך.

"אם כך, איך יצאת מהדיכאון?"

"הייתי בניחום אבלים", משיב יוסף.

"ומזה יוצאים מדיכאון?" תוהה משה.

"לא", עונה לו יוסף: "פשוט שם, אף אחד לא אמר לי 'בקרוב אצלך'…"

בעיה חוצה מגזרים

הם עובדים, לומדים, עמוסים ועסוקים בדיוק כמו כולם. כמו כולם? לא בדיוק. בעוד אתם מתעוררים בלילה לתינוק שבוכה ומוציא שיניים, טרודים סביב הטיפול בבן שכנראה סובל מהפרעת קשב ותוהים כיצד פותרים מריבות בין אחים, הם עדין מחכים. את גיל העשרים הם חצו מזמן אך את בן הזוג האבוד טרם מצאו (יש לכם מישהו להציע?).

פנינו לשמוע ולהשמיע את קולם של בחורים ובחורות חב"דיות, יראים ושלמים שמשום טרם עדין ממתינים.

כשביקשנו לבדוק נתונים מספריים בציבור החב"די, לא מצאנו, אך אלו נתוני המגזר חרדי אודות רווקים (ללא גרושים ואלמנים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תשע"ז בערים החרדיות: מודיעין עלית, ביתר ואלעד):

כ-8% גברים רווקים בגילאים 25-29, וכ-4% רווקות בגיל זה (ללא גרושים ואלמנים).

כ-1% רווקים בגילאי 45-49 מול כ-0.5% רווקות בגילאים אלו (בהשוואה ל-10% בציבור הכללי), כשכל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו.

למה הם עדין לא התחתנו? הו, זו שאלת מיליון הדולר. כשתציעו להם הצעת שידוך, הם גם ישאלו בדיוק את אותה שאלה.

אז למה באמת?

"לדעתי כל מקרה לגופו", אומרת שושי (שם בדוי), בת 40, המחפשת בעצמה שידוך. "יש מקרים שישנה באמת בעיה כלשהי שמעכבת כמו טראומה מנישואין קודמים אצל גרושים, פחד להתחתן, בררנות, ההרגל לחיות לבד, בעיה רפואית כלשהי וכד' אך יש המון מקרים שזה פשוט לא קרה. מדובר באנשים מן השורה, גברים או נשים, שלא מצאו את החיבור הנכון והשנים עברו להן, מה שמוסיף תסכול וקושי הם כבר נראים פחות צעירים ונבדקים בשבע עיניים לגבי הסיבה שהם אינם נשואים עדין".

"זו בעיה שחוצה מגזרים ויבשות", אומרת אסתי, בת 32, שטרם נישאה. "גם בציבור הכללי יש קושי למצוא שידוך, אף שכל האפשרויות פתוחות. אומרים שהקב"ה מזווג זיווגים מאז בריאת העולם. הוא עובד קשה בשבילנו… זה רק מחזק את העובדה שאין הסבר. כשמשיח יבוא נדע את הסיבה האמתית".

למה לא להכיר ממקום שמח?

כששואלים אותם מה המשמעות של המתנה ממושכת להקמת הבית, הם מוכנים לפתוח את סגור ליבם:  

"העובדה שעדיין אין לי בית מקשה על מכלול החיים וככל שמתבגרים זה נעשה יותר קשה", אומר עמרם, בעל תשובה בן 39, מאזור המרכז, המחפש שידוך.

ואסתי מפרטת: מלבד הרצון האנושי המובן להקים בית בישראל, יש קשיים מול המשפחה והחברה. משדרים לנו לעיתים מתחת לפני השטח, באמירות או בהבעות פנים: אתם ביקורתיים, בררניים. זה מחליש את הביטחון העצמי.

"הביטחון העצמי מאוד חשוב בגיל המתבגר", היא מדגישה ומבקשת, "בחירת בן זוג צריכה להיות מתוך ביטחון והחלטה פנימית. בסופו של דבר, מי שעומד בפגישה זה הוא והיא, לא אף אחד אחר. לא ההורים ולא החברים. מי שלא נמצא במקום הזה לא יכול להבין. אז קודם כל תבינו שאתם לא יכולים להבין, גם אם אתה הורה או אח. מי שרוצה לעזור ולהועיל, צריך לעשות את זה ממקום מקבל ואוהב ולא מביקורת. ביקורת מחלישה וגורמת לאדם לחשוב שהוא לא יצליח ח"ו".

"אנשים אומרים תתפשרי, תתפשרי… לא אכפת לי להתפשר, אבל לאדם יש מינימום דברים שחשובים לו בענייני מידות, יראת שמים וכדומה. למה לא להכיר בן זוג ממקום שמח? למה להקים בית על בסיס של פשרה? בגלל שחלפו כמה שנים?" שואלת אסתי שאלה ללא מענה…

שדכנים, שדכנים…

את רשימת השדכנים בחב"ד הם מכירים בעל פה, כמו גם השדכנים את שמותיהם. אך למרות מקצועיות השדכנים והניסיון שיש להם בהקמת בתים חסידיים בישראל, בכל זאת, הם מעדיפים דווקא את החברים.

אסתי: "לא כל אחד יכול להיות שדכן. שדכן משמעותו להתמסר גם בלי לקבל את אלף הדולר שלי בסוף. שדכנים מקבלים היום על כל הצעה שני כרטיסי טיסה… זה המון! ועם זאת, הבחור או הבחורה, צריכים לעשות את כל עבודת הבירורים בעצמם! להמון שדכנים אפילו אין זמן לדבר עם המוצע. "תשלחי פרטים בווטסאפ ותמונה". אם אפשר לשדך בן-אדם לפי קורות חיים קרים בווטסאפ, המצב קשה…"

"מצד הציבור ושדכנים, לדעתי צריכים המון רגישות", אומר גם עמרם, "אדם הוא מכלול. במיוחד אדם בוגר, שכבר עבר משהו בחיים. ההתייחסות צריכה להיות יותר נעימה, שהרי לא מדובר ב'שוק בשר' חלילה, אלא בחסידים וחסידות בעלי מוח ולב. אני למשל מעדיף ללכת להיפגש כאשר חברים הם השדכנים. כשזה חברים, אני חש שאכפת להם, שהם השקיעו יותר מחשבה לגבי ההתאמה ושהם רגישים יותר לגבי אופן התנהלות השידוך. לא שכר השידוך הוא מה שעומד לנגד עיניהם".

אלבומי החתונה שלכם מעלים כבר אבק בבוידם, ומוצאים רק מעת לעת כאשר מתחשק לילדים לראות את אבא ואמא 'חתן וכלה'. בתמונות, תראו אותם מפזזים ומרקדים, משמחים אתכם מכל הלב, כמו חברים טובים. השנים חלפו, והם עדין ממתינים. מה אתם עושים בשבילם?

"נכון שכל אחד בונה את ביתו, ולא תמיד זוכרים את אלה שנשארו מאחור", אומרת אסתי. "טבעי שעובדים על הזוגיות, טרודים באלף ואחד דברים, וקשה לחשוב על מישהו אחר. עם זאת, אני מכירה כאלה שלקחו על עצמם לדאוג ל2-3 חברים ולשלוח להם הצעות. אי אפשר לעזור לכולם, אבל קחו לעצמכם פרויקט לעזור לחבר/ה או שנים, שעבורם אתם מבררים, מתעניינים ושולחים הצעות. זה בר השגה לכל אחד. לכל זוג נשוי ישנם חברים ובני משפחה המכירים מעגלים נוספים. עם תשומת לב ומחשבה, אפשר לעזור. אם כל אחד יעזור למישהו אחד, זו תהיה הצלה של עולם ומלואו".

הרבי מפליא בשבח העוסקים בשידוכים: "נהנתי ממה שכותב ששניהם משתדלים בעניני שידוכין של תלמידי הישיבה ובפרט אלו הגלומודים וכו'. ויהי רצון שחפץ ד' בידם יצליח, ומובן גודל הענין… וכל העושה בזה שכרו גדול ביותר, וכמבואר בכמה מקומות" (אג"ק י"א, קל"ח(

גם אם הצעתם והצעתם, ועדין שערם ממשיך ומלבין, אל תתייאשו מלהמשיך ולהציע.

"הרבי הריי"צ מספר על רבי לוי יצחק מברדיטשב שהיו לו שלוש בנות. השדכן היה מגיע לבית הכנסת בשעה שהרבי סיים את תפילתו וקיפל את הטלית. הוא הציע את הצעתו וקיבל רובל. במשך תקופה, הפסיק השדכן להגיע. כששאל אותו הרבי אינו מגיע עוד, אמר השדכן: "אינך מקבל את הצעותיי, מה יש לי להמשיך ולבוא?" השיב הרבי: "כל הצעה מקרבת את השידוך. בשמים יש מלאכים שנולדו ממצוות פגומות שלא נעשו בשלמות, חלקם מגמגמים, חרשים, אילמים, וכשמכריזים בת פלוני לבן פלוני, הם מעבירים את השם לא כראוי. מזה נוצרת הצעה שלא יוצאת לפועל, אך כל הצעה מקדמת להצעה הנכונה", אומרת אסתי באופטימיות.

אסתי מבקשת לעלות על גבי העיתון נושא כאוב – התמונות.

"צריך לצאת נגד זה! הרבה אומרים 'ככה העולם נוהג', אבל חב"דניקים לא הולכים אחרי העולם. מה זה העולם? מי קבע שכך העולם בנוי? זה בכלל לא צנוע. מדוע בחור צריך לראות תמונה של בחורה? רבנים ומשפיעים רבים יוצאים נגד התופעה, אבל מדובר בקול ענות חלושה. השדכנית לוחצת כי היא בטוחה שזה מה שהבחור רוצה, אף כי יש הרבה בחורים שלא אכפת להם להיפגש בלי לראות תמונה. אם בחור מתעקש בכל זאת, אפשר לראות איפה הוא מונח. הוא יכול להיות עם חסידי עם זקן מלא, אבל מונח בחיצוניות. אישיות לא נמדדת בבגדים. בעבר, כולם התחתנו בלי לראות תמונות זה של זו. צריך לשרש את התופעה הזו".

שידוך זה לא קורבן

"אולי בכל זאת תתפשרו?" הם שומעים את זה שוב ושוב. אך הרב נחמנסון, דיין ומורה הוראה ברחובות, מתריע מפני פשרות מרחיקות לכת, ומזכיר בדבר 'עשה לך רב'.

"בדרך כלל אנשים ונשים מבוגרים נוטים יותר לפשרות בנוגע למציאת בן הזוג, מחמת שהזמן דחוק להם. דבר זה מצוי יותר אצל נשים, מטעמים מובנים. כיון שכך, הם מגיעים הרבה פעמים לפשרות מפליגות. גם אם לא מדובר בתחומי דת דווקא, מדובר במנטאליות וטבעים מאוד שונים, ומתוך מסירות נפש להביא ילד לעולם עושים את הפשרות הללו. הבעיה היא שאחרי הנישואין נוצרים קשיים בעקבות הפערים המנטאליים הגדולים. חשוב לזכור שלפני סגירת שידוך יש להתייעץ היטב עם רב מורה הוראה, האם פשרות אלו אינן מוגזמות.

"נדרשת זהירות משידוך בו אחד הצדדים מרגיש שהוא 'מקריב קרבן' [אפילו רוחני] למען רעהו, כלומר שהוא עצמו אינו שלם פנימית עם השינוי הנדרש ממנו, כגון: גידול זקן אצל האיש, או כיסוי ראש מלא אצל האשה, כי לעתים רבות אין לכך קיום לאורך זמן [שערי שידוכין עמ' צח].

"בנוסף, דבר שנכון ביחס לכל זוג, בפרט לאלו המתחתנים בגיל מבוגר, הוא, שיקבלו על עצמם מראש רב שיכריע בכל הסוגיות שיעמדו אצלם במחלוקת. נקודה זו חשובה בכל נישואין, וקריטית בנישואין של מבוגרים. מדובר באנשים שהאישיות שלהם כבר מעוצבת, וקשה לשנות אותם, לכן הכניסה לנישואין צריכה להיות מותנית בהסכמה לביטול והקשבה לגורם שלישי המוסכם על שניהם, ובייחוד בתקופה היותר ראשונה, עד שיצליחו להתחבר אחד לשני באופן המתקבל".

משפחה מאנ"ש פותחת את הדלת

האם יש לחפש דווקא בן זוג מאותו הרקע? לא בטוח. בזוגיות, כמו בחיים, יש הפתעות.

חיפשנו דוגמא לזוגיות מורכבת יחסית, לפחות על הנייר. מצאנו זוג שבאומץ רב היה מוכן להתראיין באופן לא אלמוני – ר' מיכאל ואשתו נחמה דינה למשפחת קדלבורג מאנ"ש רמת-גן.

אצל שניהם מדובר בנישואין שניים כאשר לכל אחד יש ילדים מנישואין קודמים, שניהם חצו את גיל הארבעים לפני שהשתדכו והם באים מרקע שונה. נחמה דינה מבית חב"די ומיכאל הוא בעל תשובה, והם מוכיחים שהכל אפשרי.

האם העובדה שהרקע שלכם שונה מקשה על הקשר לדעתכם?

"מקשה? בדיוק הפוך!", משתפת גב' נחמה דינה, "זה רק מועיל! מאוד הרשים אותי העובדה שמיכאל הגיע מכזה רקע רחוק מיהדות [בחיצוניות כמובן] ועשה כזה מהלך בחיים, זה לא מובן מאליו. ביקשתי מהשדכניות להכיר לי דווקא חוזר בתשובה כיון שחשתי שיש אצלם באופן בולט יותר, אמת והתקשרות לרבי".

"אני דווקא ביקשתי חב"דניקית מבית בגלל שחשתי שזה יהיה חיבור טוב בשבילי לאחר עשרים שנה בחב"ד. אני כבר שנים בשליחות ורציתי מישהי שעניין השליחות יושב אצלה במקום ראשון. העובדה שאשתי גדלה בבית של שליחות, הביאה אותה לחיות את העניין באופן שמאוד מתחבר לי".

מה תכלו להמליץ למחפשי ומחפשות שידוך בגיל מתקדם?

אני רוצה לשתף שהיו לי עקרונות רוחניים שאני מחפשת בבן זוג אבל מבחינה גשמית לא הצבתי מגבלות להיכרות וזה עצמו סידר שגם מבחינה גשמית אני שלמה. אני ממליצה על גישה כזאת וזה גם מה שהרבי רוצה מאתנו.

דבר נוסף, אני ממליצה מאוד ללכת ולבדוק כל הצעה! לפעמים על הנייר ההצעה נשמעת לא משהו, או מעלה פחדים שקשורים בעבר, אבל זה לא תמיד המציאות. כדאי ללכת ולראות בעצמכם. ועוד עניין, הרבי אומר ששדכן יכול להיות גם ידידים שמכירים אתכם, העיקר שיש צד ג' בתמונה", אומרת נחמי.

"לגבי שלב החיפוש", מוסיף מיכאל, "המסר שלי הוא, כמו שאמרה אשתי – להתמקד בדברים הרוחניים ולא בגשמיות. לא סגרתי אפשרויות בגלל שהנתונים הגשמיים לא נשמעו לי, אם הייתי עושה כך לא הייתי מכיר את אשתי למשל, כי חיפשתי מישהי צעירה יותר".

ונסיים בברכה להקמת בית בקרוב לכל הממתינים, "ויהי רצון שכל עניניים אלו יהיו הכנה טובה לקיום הייעוד "מהרה גו' יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה וגו'"… בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש השלישי" (מוצאי כ"א כסלו תש"נ).

מבט הלכתי על

הרב יהודה לייב נחמנסון, דיין ומורה הוראה בעיר רחובות, משיב לשאלות הלכתיות אודות שידוכים בגיל מבוגר.

אומרים שבשידוך מותר, ואף שיש עניין, לשקר קצת. האם הדבר נכון לגבי גיל ובאופן כללי?

לגבי גיל – בעבר היו שהקילו לשנותו בשנה או בשנתיים [מלבד אישה בגיל ארבעים ומעלה שאז אסור לה לומר שהיא פחות מארבעים]. הסיבה היא מפני שהיה מקובל באותם זמנים לשנות מהאמת בנושא זה. כיום השתנו העתים, אנשים מצפים שיגידו להם גיל מדויק, וגם מקפידים כאשר מטעים אותם, ולכן למעשה כיום אסור לשנות גיל.

לגבי העניין של שקר בשידוך באופן כללי – הכוונה היא, שבשידוכים דרך בני אדם להשתדל להבליט את הטוב שבהם אבל בפירוש אין הכוונה שמותר לשקר באופן אקטיבי חס ושלום. ישנם אמנם מצבים ספציפיים שההלכה מתירה שקר וכמו שפוסק אדמו"ר הזקן [סי' קנו] שאין היתר לשקר אלא מפני השלום ובעניינים הנוגעים לעבר בלבד, אבל זה לא המקרה כאן ובכל אופן כדאי לשאול רב.

באלו מקרים נדרשת בקשת מחילה מבן או בת ישראל?

דחיית הצעת שידוך, או אפילו סירוב להמשיך פגישות-שידוכים עם מישהו, אינם נחשבים 'פגיעה' המצריכה בקשת מחילה, זו דרכו של עולם ואין כאן הנהגה הנחשבת חריגה.

'מחילה' נדרשת כאשר אחד הצדדים נהג באופן לא מוצדק, או לא מקובל, שיש בו משום פגיעה בצד השני. הדוגמא החמורה למצב כזה היא מי שביטל שידוך שנסגר. גם אם לדעתו האשמה מוטלת על הצד השני, בכל זאת נדרשת מחילה. גם בגירושין צריכים שני הצדדים לבקש ולקבל מחילה זה מזה [שולחן מנחם אה"ע סי' סז].

דוגמא נוספת למצב שנדרשת מחילה: שידוך בשלב ממש מתקדם, שהתקרב לקראת סגירה, ואחד הצדדים בחר פתאום להפסיק את הקשר ולא מפאת ממצא משמעותי שהצד השני הסתיר בזדון והתגלה רק עכשיו.

מקרה נוסף, שאולי לא יודעים שצריך בו מחילה: נקבעה פגישה בין הצדדים ובינתיים אחד מהם נמלך בדעתו להפסיק את הקשר. עליו להיפגש כמתוכנן ואחר-כך להודיע על הפסקת הקשר, או לסירוגין להחליט להמשיך. אם הודיע על הפסקת הקשר לפני הפגישה הוא מחויב בבקשת מחילה. הסיבה היא שתשובה שלילית אחרי פגישה היא דבר מקובל, לעומת זאת הודעה על הפסקת הקשר לאחר שכבר נקבעה פגישה היא דבר שאינו מקובל, וגם יש בו משום פגיעה בצד השני עצמו או אפילו במשפחה.

עוד דברים שצריכים לדעת: אם הפגיעה הייתה ברבים, יתכן שצריך שאף בקשת המחילה תהיה ברבים [ראה שולחן מנחם אה"ע עמ' קלו]. אם הנפגע כבר אינו בין החיים, צריך לבקש ממנו מחילה בפני עשרה על קברו [ראה שו"ע אדה"ז סי' תרו ס"ה-ו. שולחן מנחם שם סי' סז].

לגבי אופן בקשת המחילה – מה טוב שהמחילה תתקבל בכתב [ראה לקוטי הוראות בענייני שידוכים עמ' 54].

האם מותר להסתיר מידע בשלב הבירורים?

כאשר שואלים אותנו על מועמד לשידוכים, חובה לספר עובדות הנחשבות אצל רוב האנשים 'מום' שיש בו חשש-פגיעה בקיום חיי משפחה תקינים, לדוגמה: 'המחלה ההיא' [גם אם טופלה בהצלחה], חסרון איבר כגון יד או רגל [גם אם הוחלפו בתותבת והחיסרון אינו נרגש], מחלה נפשית או הפרעה התנהגותית המצריכה נטילת תרופות [אצל המועמד עצמו או אצל שלושה מבני משפחתו], מחלה גופנית המוגדרת כמסוכנת [כגון סוכרת חמורה, כשל כלייתי, מום לבבי], בעיית פריון [שאין לה פתרון פשוט באמצעות כדורים].

כמו כן עובדות הנחשבות 'מום' מבחינה 'רוחנית-הלכתית' או 'חברתית-נפשית', כגון: צד גירות, אי שמירת תורה ומצוות בעבר, הורים שאינם שומרים טהרת משפחה, נערה שומרת תורה ומצוות שנפגמה, הורים גרושים וכיוצב'.

דוגמאות לעובדות שאין חובה לספר עליהן: חולשה גופנית סתמית, שימוש בריטלין בגיל הילדות, הפרעה בריאותית המטופלת בדיאטה סבירה, אולקוס, רגישות-אלרגיה לחומרים מסוימים, נתוני אופי שאינם נחשבים חריגים בחברה, משבר נפשי שחלף ללא עקבות [גם אם כלל נטילת תרופות זמנית].

בכלל, כדאי שבכל פעם שהנשאל מסופק האם עליו לענות על שאלה זו, ישיב 'אינני יודע', או 'תשאלו אחרים'.

עצה טובה: מועמד לשידוכים שיש לו 'בעיה' כלשהי, כזו שעל פי הלכה עליו לדווח אודותיה, או שהוא מעצמו רוצה לספר עליה, מומלץ שלא יעשה זאת בפגישות הראשונות אלא בשלב קצת יותר מתקדם [כגון בפגישה שלישית], זה יגדיל סיכוי שהצד השני יקבל אותו כפי שהוא לאחר שכבר נוצר קשר חיובי ביניהם.

יש שמקלים בשידוכים של מבוגרים להחליף מספרי טלפון ביניהם ולתת לשידוך להתנהל ללא נוכחות של צד ג' כגון השדכן וכד', האם זו הנהגה נכונה?

ברמה העקרונית, כל שידוך צריך שיהיה באמצעות צד שלישי, על כל פנים בשלב הראשון. כמו שמצאנו בשידוך הראשון בתורה – של יצחק ורבקה – שנעשה באמצעות אליעזר עבד אברהם. כך גם השידוך בין עם ישראל והתורה [הנקראת 'מאורשה', מלשון אירוסין, ל'קהילת יעקב'] נעשה באמצעות משה רבינו ששימש כשדכן [מטעמים ערך חתן וכלה אות ס'].

בשלב המתקדם יותר, אף שאין איסור הלכתי שהמועמדים ינהלו את הפגישות בעצמם, בכל זאת מצד הנהגה חסידית ומצד צניעות עדיף שהכל ינוהל באמצעות צד שלישי. במציאות בשטח, רואים שיש בכך גם כדאיות, בעיקר במקרה שאחד הצדדים רוצה לסגת מהשידוך שאז נוכחות צד ג' מקילה על אופן סיום הקשר. לכן לא מומלץ לנהל פגישות בלי צד שלישי.

התפרסם במגזין דרך המלך,

להצטרפות למשפחת המנויים של דרך המלך:

058-7090770

[email protected]

מאת מנחת הורים חיה גילר, בוגרת מרכז ינר

ציפי בת ה-5 שכל כך רצתה להכין בקבוק מטרנה לתינוקת, הכניסה את הכפית מטרנה האחרונה לבקבוק, ולפתע, טרחחחח כל תכולת הבקבוק נשפכת על השולחן, הכיסא, הבגדים והרצפה…
באותו יום ביקשה אף לשבור ביצה רכה לתוך הכוס, ואופסססה כל הביצה פוזלת החוצה.
השיא היה כאשר ציפי שלנו רצתה להגיש על השולחן מהמטבח לסלון את עוגת הקצפת לכבוד יום הולדת של אבא, ואבוי!!! ציפי מועדת והעוגה מתהפכת על הפנים הישר לרצפה.

כיצד אתם הייתם מגיבים??

פרשת עקב מספרת לנו על המן שירד לבני ישראל במדבר, שבה לתת כוח להתמודד מול שתי סוגים של קשיים שהאדם עומד לפניהם: מבחן העושר, ומבחן העוני. העשיר לומד מהמן, כי העושר בא מלמעלה, ולא 'כוחי ועוצם ידי', והעני לומד מהמן, ש'אין רע יורד מלמעלה', והשפע האלוקי, הוא טוב מופלא, אלא שלא תמיד האדם קולט אותו כראוי. כשנאמין בכך, נוכל לזכות לקבל את הטוב העילאי בעולם הזה.

נוכל להשליך זאת על תגובתנו לתקריות הכואבות של ציפי'לה, אנחנו צריכים להשתחרר מהתחושה שהכל תלוי בנו, נוריד שליטה, נרפה ונסמוך על ה' שהכל לטובה. אז נוכל להיות קשובים לילדה להגיב באמפתיה ובהבנה ואפילו בהומור, כמו "איזה שלולית יפה נוצרה לנו באמצע הקיץ" 🙂 וכך נוכל לגדל ילדים מלאי ביטחון, שיהיו מסוגלים לקבל את טעויותיהם ולהתנסות עוד ועוד.

(מבוסס על לקוטי שיחות כרך ד', עמוד 1099)

שבת שלום!

להרצאות, סדנאות וייעוץ אישי: 054-9404776

כתיבה וצילום: שושי אמיתי

ביום ראשון האחרון, חגגו מאות נשים את ט"ו מנחם אב בפסטיבל 'מחוללות בכרמים'. האירוע שהתקיים במטע הזיתים שליד היישוב כרמי יוסף, חיבר נשים ונערות מכל גווני הקשת היהודית לערב של אוכל טוב, מוזיקה מעולה וריקודים שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה.

בתחילת הפסטיבל נהנו המשתתפות מכיבוד עשיר, בופה חלבי ומגשי פירות טרופיים. לאחר מכן, יעלה קרביץ שבעלה והיא מפיקי האירוע, העבירה סדנת תיפוף שבסיומה נפתחה רחבת הריקודים שסחפה לתוכה את כולן.

כמו הקהל, גם המוזיקה של DJ אודליה נעה מניגונים שמחים ללהיטים עכשוויים. "הפסטיבל הזה מאתגר, אין הרבה אירועים בסגנון שלו" היא מצליחה לזרוק לי משפט בין לבין.

"בחרנו לעשות את הפסטיבל בט"ו אב דווקא, כי ט"ו אב הוא אחד הימים החזקים שיש" מסבירה יעלה. "כתוב בגמרא שלא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, מבחינה רוחנית היום הזה גדול יותר משלושת הרגלים, משמחת תורה ומפורים. לכן, אנחנו מתכנסים בטבע, כל שנה, כדי לגרום לעוד נשים להתחבר לעצמן. זה ערב מדהים עם הרבה אנרגיה טובה. היינו בפסטיבלים לפני שחזרנו בתשובה, אנחנו באים משם, מבינים בזה ומכירים את המעלה שיש באירועים כאלה. ולכן, בחרנו לעשות את זה בקדושה ביום הכי מסוגל בשנה".

יעלה מצביעה על בעלה, שי ישראל, וממשיכה: "הכל התחיל, בשנים הראשונות של הנישואים שלנו" היא נזכרת. "היינו גרים במטע זיתים בכרמי יוסף ותמיד הפריע לנו שאנחנו כאן לבד. ואז למדנו שיחה של הרבי מליובאוויטש על מעלת ט"ו אב והתחלנו לארגן את הפסטיבל 'מחוללות בכרמים'. אמא שלי עזרה המון. בערב הראשון הופיעה לאה שבת ובאירועים שאחרי הגיעו גם מיקה קרני ואתי אנקרי. השנה עשינו הרקדה לאורך כל האירוע בשילוב שתי התוועדויות והרצאה, כדי שיהיה לנו גם כיף וגם מעניין".

חיבור לטבע ברוח יהודית

אמא של יעלה: "הייחודיות של הפסטיבל הוא החיבור לטבע שיוצר אווירה מיוחדת במינה. השילוב עם המוזיקה, התיפוף ודברי התורה מייצר קוקטייל משובח. יש פה נשים חילוניות, דתיות וחרדיות, צעירות ומבוגרות, וכל מה שמאחד אותן הוא – אהבה" היא עוצרת רגע כדי לטפל בנכדה וממשיכה: "זו מסורת מקסימה שנמשכת עשור, יעלה היא מפיקה מקצועית מגיל שש, ויש לה יכולת להפיק אירועים קסומים ולגייס קהל ענק" היא מחייכת וממהרת לסייג: "אני משוחדת, כי אני אמא שלה. זה עושה לי נחת, אני שמחה בבת שלי ובמה שהיא עושה".

במקביל לריקודים הבלתי פוסקים, נערכו במקום התוועדויות עם מספר מרצים. אחת מהן הייתה גילאת צ'רקסקי, אמנית רב תחומית, העוסקת כיום בלימוד והוראת החסידות.

בין השאר, אמרה גילאת: "מתי תרגישי את האהבה של ה' אלייך בחזרה? מתי שתאהבי מישהו אחר. למה? כי בכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל ממש, נכון, לכל אדם יש גוף אבל הוא רק הכלי לניצוץ האלוקי שהוא חלק מה'. וכשאת אוהבת יהודי אז את אוהבת חלק מה' בעצמו. "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". את יכולה לעורר את האהבה של מישהו אחר על ידי האהבה שלך, כי את לא באמת נגמרת איפה שהגוף שלך נגמר".

כנס בסגנון אחר
בנות קעמפ Y.T.T מארצות הברית הגיעו לנפוש בארץ, שמעו על האירוע המיוחד ונוכחותן בין ההתוועדויות ורחבת הריקודים הורגשה בהחלט.

בתיה מ. שהגיעה מביתר אומרת: "יש כאן אווירה מיוחדת ושונה. זה לא כנס באולם, את רק נכנסת לפה וכבר מרגישה משהו אחר". גם חני ר. נהנתה מאוד וסיכמה את הפסטיבל בהתלהבות: "זה אירוע ברמה, הכל נעשה באווירה כל כך חיובית! הלוואי שימשיכו לעשות עוד אירועים כאלה. זה משחרר וזה כיף".

"אנחנו הולכים להמשיך עם הקונספט הזה של "להוציא את הנשים החוצה" כדי לחבר אותן לה', לטבע ולעצמן" מעדכנת יעלה. "זו חוויה עוצמתית של הביחד והבחוץ. אנחנו עובדים על הפקת אירוע גדול בחודש אלול ובסוכות. בנוסף, מתוכנן אירוע לחורף עם אהוד בנאי".

את דבריה היא מסיימת עם מסר של אהבה, איך לא: "הפסטיבל הזה, במהותו, נועד לחזק את האהבה שבינינו, כי אם בית המקדש נחרב על שנאת חינם, אז על אהבת חינם הוא הולך להיבנות".

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר MAME – כיכר השבת

שושי אמיתי היא בלוגרית וצלמת [email protected]

כ-170 ילדים תלמידי בי"ס יסודי נהנו מקייטנת חב"ד של שבועיים עמוסי פעילות שהתקיימה בבי"ס תומר.

בקייטנה למדו הילדים על המסורת היהודית כהוראת הרבי מלך המשיח לנצל את ימי החופש לתוספת בלימודי היהדות, הפנימו את ערכי הנצח של עם ישראל וכן נהנו מטיול לסופרלנד, בריכה, פעילויות חווייתיות ועוד ועוד.

שמות הקבוצות היו סביב מצוות וערכים יהודיים, כמו: כשרות, תורה, אהבת ישראל ועוד, כאשר שם הקייטנה כולה היה: 'סוף הדרך', על שם ההכנה לגאולה הקרובה הבאה בסוף הדרך הארוכה של הציפיה לגאולה.

השבוע ביום שלישי בו הסתיימה הקייטנה, התקשו מאוד הילדים שהגיעו מכל המגזרים בעיר ומכל בתי הספר באזור להיפרד מהמדריכות הנפלאות, שנתנו את נשמתן להצלחת הקייטנה.

בנוסף לזה, התקיימו קייטנות חב"ד לילדי הגנים בגני חב"ד, בהן השתתפו עוד כ-80 ילדים מכל המגזרים, בניהול הגננות והסייעות של גני חב"ד במהלך השנה.

במצב בו יש לאחד הצדדים בשידוך, בעיה בריאותית, האם מבחינת ההלכה יש חיוב לדווח עליה לפני תחילת הפגישות?

"יש לדווח רק על בעיה שלא רואים אותה בחיצוניות, בעיה נסתרת, שאז הצד השני עלול שלא לדעת עליה מבלי שיגידו אותה בפירוש. גם במקרה כזה, תלוי מהי הבעיה, כמה היא קריטית. כמובן שאם זה יכול להכניס את הצד השני למלכוד יש חובה לידע על כך מראש. אך אם זו בעיה שניתן לחיות איתה, אפשר להיכנס לשידוך ולדווח עליה בהמשך. בכל מקרה, מכיוון שנושא זה רגיש ומאוד אינדיבידואלי, יש להתייעץ עם רב".

מהם ההלכות שקשורות בדיני יחוד החשובות לשידוכים?

"כשנפגשים בבתים של קרובים או חברים, צריך לשים לב שדלת החדר בו מתקיימת הפגישה תהיה פתוחה; אם היא סגורה, שלא תהיה נעולה ושמדי פעם יכנסו אנשים לחדר. כשנפגשים בלובי של מלון או מקום ציבורי אחר, אין בעיה של יחוד. צריך להיזהר ממצבים בהם מטיילים בגינה ציבורית שאין בה אנשים, או כשנוסעים בכבישים צדדיים שלא נוסעות שם מכוניות באופן תדיר (אם יש הפרש של יותר מעשר דקות בין מכונית למכונית – זו בעיה). בדומה לכך, אם חלונות המכונית כהים ולא ניתן לראות את יושב הרכב מבחוץ – זו בעיה.

כיצד ההלכה מתייחסת למסירת מידע במהלך שידוכים, האם זה בגדר לשון הרע?

"כמובן שאם יש דברים שהם מהותיים וחשובים, צריך להגיד וזו אפילו חובה. אין התייחסות לחשיפת מידע כזה כלשון הרע, מה שחשוב הוא, שיהיה במסירת המידע תועלת כלפי המשודכים. אך, מצד שני, חשוב מאוד לא להיות קטנוניים! – כשמוסרים מידע בנוגע לבחור או בחורה. יש להיות מודעים לכך שזה יכול לפגוע בעתיד שלהם.

במצב בו נודע לצד שלישי מידע, לאחר תחילת השידוך או אפילו אחרי קישורי התנאים, האם הוא מחויב על פי ההלכה להעביר אותו לנוגעים בדבר?

"באופן עקרוני, אם האדם לא נשאל ישירות על כך, הוא לא מחויב להתערב. אך אם המידע אינו בעניין זניח אלא בעל השפעה וחשיבות, ובזכותו ניתן להציל את אחד הצדדים מ'ליפול בפח', יש חובה להעביר אותו. במקרים כאלו, כדאי להתייעץ עם רב כדי לדעת כיצד נכון לנהוג".

אם שידוך נפסק באמצע, לפני קישורי התנאים או אפילו אחרי קישורי התנאים. מתי יש צורך, על פי הלכה, לבקש מחילה מאחד הצדדים?

"כל הנושא של בקשת מחילה הוא מאוד רציני. ואם צד אחד ביטל שידוך אחרי ה'ווארט', בוודאי שחייב לבקש מחילה, ולהשתדל שהיא תהיה בלב שלם ותתקבל על הצד השני. ואפילו אם בוטל השידוך לפני ה'ווארט', יש לראות לא לפגוע בכבודו של בן או בת ישראל. הרבי התייחס לכך במלוא החומרה. ישנם כמה סיפורים על כך, המפורסם שבהם הוא על בחור שקבע פגישה עם יתומה ומשום מה החליט לא להגיע אליה. הוא התחתן ובמשך שנים לא היו לו ילדים. חב"דניק שפגש אותו הציע לו לכתוב לרבי. הרבי שאל אותו אם מתי שהוא, לפני החתונה, פגע בבת ישראל. בעקבות שאלת הרבי הוא נזכר בסיפור וביקש מחילה, תוך זמן קצר אשתו נפקדה. לסיכום, במקרה של חשש לפגיעה, צריך לעשות את כל המאמצים כדי לקבל מחילה מהצד שנפגע.

לאחר ששידוך 'נסגר', האם יש חיוב בהלכה לשלם לשדכן? כיצד ההלכה מתייחסת למצב בו כמה אנשים מעורבים בשידוך?

"יש על פי הלכה חובה לשלם למי שהיה מעורב בשידוך ועזר לו להצליח. בכל מקום יש תשלום שנהוג לתת לגמר שידוך. במידה ויש כמה אנשים שהיו מעורבים צריך לחלק ביניהם את התשלום".

יהי רצון שבמהרה "ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה" בגמר הנישואין בין הקב"ה וכנסת ישראל בגאולה האמיתית והשלימה.

בארגון אחות התמימים בארץ הקודש לא נחים לרגע. גם בזמן חופשת הקיץ לקח על עצמו הארגון לדאוג להעצמה חסידית וחוויתית לתלמידות על יסודי מכל רחבי ארץ הקודש באמצעות מפגשים מיוחדים.

במסגרת התכנית נהנו הבנות בסדנת רויאל אייסינג יחד עם אסתי זנו, סדנת ניגונים עם מנחם פרנקל, סדנה עם הסטייליסטית מלכי דרוקמן, לימוד חוויתי בהלכות כשרות עם הרב ישראל מעל, והרב יעקב סינגאווי ממכון "למען ילמדו", המתמחים בהנגשת הלכה בצורה חוויתית וברורה, ולימוד מעמיק מחוברת המבצע של 'דור דעה' ועוד ועוד.

הבנות יצאו מהמפגשים מלאות ומחוזקות.

לתכנית הקיץ המלאה לחצי כאן

צפו בתמונות מאחד השיעורים שהתקיימו עם הרב שלום בער קרומבי.

היה זה באחד משלהי קייצא, אי שם באתר נופש צפוני. יצאנו עם קייטני הקעמפ, לשיט בסירות קיאקים ששולב במסלול צעידה לאורך הנחל.

מנהג ישראל כידוע, תורה הוא. ובבין הזמנים – כמו בבין הזמנים – היה האתר מלא בנופשים חרדיים מכל גווני הקשת השחורה-לבנה.

'בני תורה' מישיבות ליטאיות ניצלו את הפגישה עם החבדצקערס [החב"דניקים], להנאה נוספת והחלו לנסות להקניט בשאלות הקבועות.

בכלל, מרתק לראות שלכל סוג של 'מבצעים' יש את אותן שאלות קבועות. השואלים והשאלות מתחלפות, אבל המנגינה, הנימה והמטרה – נותרות ללא שינוי. אם ברחוב התל-אביבי השאלות הבנאליות והטחונות תהיינה 'למה אתם לא הולכים לצבא', 'ואם הייתי מגיע לכפר חב"ד להציע לכם לאכול את האוכל שאני אוכל' או 'תלכו לעבוד!', הרי שהפגישות עם הליטאים היו: "איך אתם מניחים תפילין ברחוב?", "למה אתה לא ישנים בסוכה" ועוד אי-אלו שאלות, בהן השואל לא ממתין לתשובה.

מרתק היה לראות את תגובתם הטבעית של הילדים החסידים, שענו בדיוק כמו שעונה חסיד שיוצא מהסדן. במקום להתייחס לשאלות – הם ענו בשאלה משלהם: "איפה הציציות שלכם?!"…

אתם יודעים, קיץ, וחם, וחופש, ובדרך, וממילא הולכים עם מכנסיים קצרים, וליד הנחל. אז הם הלכו בלי הציציות.

אבל הילדים החסידיים – שיודעים שילד חסידי ישן עם ציצית, הילדים החסידיים שיוצאים מהבריכה ומתלבשים ורק אז מברכים ואוכלים, ילדים חסידיים שגם בטיול אוהלים בשטח, מצטיידים מראש עם 'נעגל וואסער' פרטי לכל אחד – לא הבינו איך מישהו שקורא לעצמו 'בן תורה', הולך באמצע היום בלי ציצית, ועוד מעז לשאול בחוצפה שאלות על יראת השמיים שלהם?!

אחד המדריכים (סליחה, המפקדים!) היסה את הילדים בשלווה: "חיילים, מה אתם רוצים מהם? עכשיו חופש!" הילדים התפרצו בצחוק, והנערים ש'קיבלו תשובה', המשיכו בדרכם.

בהמשך נפתח דיון בין החיילים והמפקדים על הדברים ה(לא) קטנים, שעושים את ההבדל הגדול. גם אנחנו בקיץ – אבל יראת השמיים, התפילה החסידית, השינון והלימודים רק מתעצמים ומתחדדים. למה? כי זה קעמפ, זה בין הזמנים, זה קיץ. ואצל חסידים קיץ וחסידי הן מילים נרדפות.

*

בין הזמנים שלפנינו הוא הזמן להראות, לעצמנו, לקב"ה, לילדים שלנו, מהם הערכים החשובים לנו באמת.

החופש, הוא ההמחשה ל'דירה בתחתונים'. הזמן בו אנחנו מתגלים, מרגישים בבית, משוחררים. הזמן בו אנחנו מחדדים – בעיקר לעצמנו – מהם הערכים שלנו. מה המצב שאצלנו בפשיטות ומה בהתחדשות. על מה אנחנו לא מוכנים לוותר, מה עקרוני אצלנו, מהם סדרי העדיפות שלנו.

שתהיה לכם חופשת קיץ, מהנה, חסידית, משפחתית ומאחדת. ובעיקר – קיץ חסידי!

התפרסם במגזין דרך המלך,

להצטרפות למשפחת המנויים של דרך המלך:

058-7090770

[email protected]

יש דברים שנראה כאילו נגזר עליהם להישאר בגזרת האמצע. מן בינוניים כאלה שלא הצליחו להצטיין. כמו משקל בנוני שזה כמעט רזה, בית כמעט מסודר, נפילה רוחנית קטנטנה או אפילו לא להתקדם ,להיות ב'עבודה'. יכול להיות שאפשר היה להשלים עם המציאות הבינונית. נגיד להישאר במשקל אמצע כזה, לטשטש עם בגדים בגזרות הנכונות ולהרגיש יפה. או בית בערך מסודר / מבולגן (תלוי על מה מסתכלים) שיש רק כמה צעצועים על הרצפה מעורבבים עם ממש קצת לכלוך וכמה כלים בכיור שבאמת לא צריך לעשות מהם עניין. או לא ללמוד חסידות, לפעול על עצמי והזולת, סתם להישאר רגילה, לגלוש בסמרטפון באתרים שאין איתם שום בעיה (?). כי הרי יש לי אופי של רזה ואני גם מסודרת וכן, אני חושבת שאני גם אישה חסידית. אז הכל בסדר לא?

הבעיה מתחילה שלדברים אמצעיים כאלה יש נטיה להדרדר לצד הפחות נכון של המפה ואז קצת יותר קשה לטשטש עקבות של של נפילת עוגה רב פעמית או על הבלאגן שחוגג בכל פינה אפשרית. שפתאום יש מן החוסר עניין לענייני קדושה, ההזדהות יתרה עם ה'עולם' וצורך להיראות 'מבינה'.

לרוב אני מזכירה לעצמי שצריך לשמור. כל הזמן לשמור. כדי לא להיות במרדף חלילה כדי להשלים פערים. לרוב אני גם מתייאשת מלהיות במרדף כדי לא להיות במרדף אחרי להשלים פערים. ואז באמת אני צריכה להשלים פערים.

האמת, כדי שתהיה שמחה בעבודה. כדי שיהיה לנו דרייב לעבוד עם הנשמה. שלא נתייאש, שלא  יהפוך לשגרה כזו שנמאסת. צריך משהו מבפנים שמרומם ומשמח. משהו שנותן לנו כח.

יש את הטיפים של לרקוד וטייל. לעשות משהו שאני אוהבת ומשמח אותי. אבל זה לא מספיק. לטווח הארוך. זה לא ממלא מבפנים, זה מן שובר שגרה חיצוני כזה. ככה ששוב אני שואלת את עצמי מה אני עושה עם עצמי. איך אני מתמלאת ושמחה באמת, לאורך זמן.

אני רוצה לגלות לכן סוד. סוד ידוע אבל לרוב אנחנו לא מספיק מחוברות אליו.

יש בתוכנו מהות פנימית. נפש אלוקית. אהובה יקרה ומאוד חשובה.

יש בתוכינו מקום שמאוד רוצה שנתחבר אליו. שנהיה קשובות. זה המקור של האושר, השמחה, הסיפוק והמשמעות. כשאנחנו מחוברות וקשובות לאותו קול פנימי, שכל הזמן מדבר אלינו. שמאמין בנו. שאנחנו כאלה טובות ונפלאות. גם כשאנחנו מצליחות וגם כשאנחנו נופלות. כמו אמא שמקבלת את בנה באהבה ומחבקת אותו גם כשהוא מלוכלך.

יש בנו קול פנימי שהולך איתנו לכל מקום, שלוחש לנו כיצד להתנהג בכל סיטואציה. מה נכון לנו ומה לא. והוא כל כך רוצה שנקשיב לו – לעצמינו, שנאהב את עצמינו. שנהיה בחמלה ואהבה עצמית גם שזה לא מצליח ולא מסתדר ואנחנו גם עוד לא יודעים איך.

בשיחת הדבר מלכות של פרשת ואתחנן. הרבי מדבר על נחמה כפולה. נחמה נצחית. בית מקדש שלישי שמחבר בתוכו את בית המקדש הראשון והשני.  הגאולה צריכה לבוא גם מצד העליונים וגם מצד התחתונים. כיום, הרבי אומר שהמטה כבר מוכן. העולם מוכן לגאולה. רואים זאת כיום שיש כל כך הרבה שיטות להתחבר לעצמינו , לאהוב את עצמינו. כולם היום מדברים על זה. (הגעתי לכנס- התוועדות חסידית. ועל מה המרצה החסיד דיבר? על לאהוב את עצמינו. שזה היה מדהים כיצד העניין הזה חדר לכל מקום) פותחו המון שיטות שמטרתן היא אחת: שנדע לאהוב את עצמינו.

יש הבדל בין קאוצ'ינג (אימון להעצמה אישית) בעולם לבין ההסתכלות של החסידות (וככה גם קאוצ'רים חסידיים מביאים את השיטה). בקאצ'ינג הכל מתחיל ונגמר באדם. ביהדות הכל זה הקב"ה. הרבי מחבר בין שניהם. שהיהודי זה בעצם הקב"ה. חלק אלוק ממעל ממש.

כשאני אוהבת את עצמי באמת. אני אוהבת את הקב"ה. כי אני אוהבת ומתחברת לחלק אלוק שבי.

ולאהוב את עצמי משמע לאהוב גם את הגוף שלי. הגוף הגשמי. לא רק הנשמה. לאהוב את החסרונות שלי. כי ככה ה' ברא אותי . ככה הוא רוצה שאעבוד אותו. עם היכולות, הכישורים והמגרעות שיש בי.

תעשו לעצמיכם טובה. כל אחת. כל מי שלא מרגישה שהיא מצליחה לאהוב, להתחבר לעצמה. שמרגישה חוסר חיבור פנימי. דבר שלרוב מביא המון קשיים בכל המישורים. זוגיות, ילדים, התקדמות אישית בכל תחום.

תחפשו את הדרך ללב שלכם. יש היום המון דרכים איך. רק צריך לדעת שזה קיים. שהמהות שלי קיימת בתוכי. לעיתים מכוסה אבק. הפרות ועומסים אבל היא ישנה.

כתוב ש"אין אסור מוציא את עצמו מבית האסורים" מי שזקוקה לעזרה שתעשה זאת. זה יותר שווה מבגד, תכשיט או כל דבר אחר. בהצלחה ובאהבה. ו.. גאולה קרובה. פרטית וכללית!!!

חיה אביטל

עוגת שזיפים קלילה

העוגה הזאת היתה צריכה להיות בכלל חלבית. עוגה עסיסית עם שמנת חמוצה וחמאה. בסוף בהשגחה פרטית ברגע האחרון היא הפכה לפרווה. חשבתי שתצא מן עוגת אמצע אבל היא באמת יצאה נהדרת. מתאימה בול לעונת הקיץ עם כל הפירות הנהדרים שיש עכשיו. מתוקה במידה עם חמצמצות קלילה של השזיפים ואוורירית ביותר.

מה צריך?

7 שזיפים אדומים וגדולים חתוכים לרבעים

כף ברנדי

2 סוכר וניל

4 ביצים גדולות

3/4 כוס סוכר

3/4 כוס שמן

כוס קמח

אבקת אפיה

כף קמח – לפזר על השזיפים שלא ישקעו.

אבקת סוכר לפיזור.

אופן ההכנה:

משרים את השזיפים החתוכים בקערה עם הברנדי. מפזרים סוכר וניל ומניחים בצד.

מקציפים  את הביצים השלמות עם הסוכר.. מוסיפים שמן את השמן, אחריו קמח ואבקת אפיה. מערבבים בעדינות לקבלת בלילה אחידה

מפזרים את כף הקמח על השזיפים ומוסיפים לבלילה. מערבבים בעדינות.

אופים בחום של 180 מעלות עד שהעוגה משחימה מעט.

מקררים ומפזרים אבקת סוכר מעל העוגה.

איפור שפתיים

הרבה נשים מניחות אודם על השפתיים רגע לפני שהן יוצאות מהבית, ומחזיקות אצבעות שהאיפור ישרוד לפחות עד שתגענה למשרד. אבל שתייה, אכילה, דיבור ויתר משימות היום מחריבות לאט-לאט את איפור השפתיים, בין אם נרצה ובין אם לאו.

נדמה כי כולנו היינו רוצות שהליפסטיק שלנו יחזיק מעמד לאורך כל היום מבלי שנצטרך לחדש אותו בכל פעם. למרבה הצער אין פתרונות קסם בתחום; יש כמובן את השפתונים העמידים, שמצליחים לשרוד כמה שעות על השפתיים, אך הם גם מייבשים אותן ומדגישים את החריצים בהן אבל יש כמה טריקים שכן יחזיקו את הליפסטיק כמה שעות, והנה הן לפניכן (יש שפתיים ששפתונים עמידים יחזיקו עליהן יותר ויש כאלה שפחות זה אינדיבידואלי)

על מנת לשמור על עמידות, חשוב להשתמש בעיפרון שפתיים-תוחם לתחום את השפתיים ולמלא אותם עם התוחם עצמו. מעליו שמים אודם באותו הצבע של התוחם, מעליו פודרה, מנדפים את השאריות עם מברשת גדולה ושמים עוד שכבה של אודם.

תוחם-עיפרון שפתיים הוא פחות מועשר בלחות, הוא יותר יבש לכן הוא גם יותר עמיד ואגב הוא נפלא לנשים בוגרות. חשוב לחמם את העיפרון על היד לפני השימוש כדי שימרח בקלות.

כשרוצים לתת אשליה אופטית ולהבליט את השפתיים שמים צבע בהיר על מקום גבוה.

לכן, שימי מעט מייקאפ בהיר מאוד מעל השפה העליונה ובטפיחות טשטשי היטב, זה יגרום להילה הטבעית שמעל השפתיים לבלוט.

עמידות- מה שבאמת נותן עמידות זה פודרה.וגם המבריק שנמצא בשפתונים העמידים הדו"צ

ועכשיו לפי סדר:

תוחם שפתיים על כל השפתיים ולא רק מסביב

אודם באותו הצבע

הרבה פודרה ולהעיף שאריות עם המברשת

שכבה נוספת של אודם

גלוס-מבריק על השפתיים לגימור מושלם

שימי לב בכל שלב את יכולה לעצור וזה יהיה מהמם. אני אוהבת לשים אודם כתום או אדום מעליו פודרה ולהשאיר ככה, זה נראה פחות עז, יותר מאט ויפיפיה.

שימי לב- הגלוס ירד בשעתיים הקרובות אבל הצבע ישאר.

שפתיים מחוקות:

כשאת מתאפרת באיפור עיניים מודגש חשוב מאוד לא להבליט גם את השפתיים, אלא לתת להם פחות מרכוז על מנת שיתרכזו בעיניים. אני אוהבת למרוח קצת מייקאפ על השפתיים ומעל לשים גלוס שקןף, זה יפיפיה טבעי ומחמיא.

אז זה להיום..

יש לך אירוע? לאחות או חברה?

התקשרי לקבל טיפים מקצועיים לאיפור עמיד ומושלם 052-7365770

בטור הבא בע"ה אעלה כתבה – ראיון בנושא החם ביותר

הפאה!

עם הפאנית רות גרשונוביץ אל תפספסי!!

אם יש לך שאלות מטרידות/מסקרנות שאת רוצה שנענה עליהן בטור הבא את מוזמנת לשלוח לי לכאן : [email protected]

להתראות לבינתיים

אריאלה דאשיף, מגזין עטרת חיה

טפח אחד מעל פני הקרקע

מתי הפעם האחרונה שעזבת הכל ופשוט פצחת בריקוד? אם התשובה היחידה זה "2 דקות בין השניצל לעוף בחתונה של השכנים", יש לך חשבון נפש לעשות. על ריקוד, נשים, גאולה ומה שביניהם | אריאלה דאשיף

הכתבה הזו נכתבת בתקווה שעוד לפני שתגמרו לקרוא אותה, לא תוכלו להתאפק ותפרצו במחול שמח לקבל פני משיח. נשים, ריקוד, גאולה – מילים שאי אפשר להפריד ביניהן והקשר שלושתן עוצמתי. ריקוד בכלל הוא עניין עמוק, ריקוד חסידי – עמוק עוד יותר, ונשים הרוקדות ריקוד חסידי זה יצירת גאולה להן ולעולם כולו.

"כשם שביציאת מצרים "מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם ניסים והוציאו תופים ממצרים", כך גם בגאולה מגלות זה האחרון, שנשי ישראל הצדקניות צריכות להיות מובטחות ובודאי מובטחות הן שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה, ועד שמתחילות תיכף (ברגעי הגלות האחרונים) בהשירה ובתופים ובמחולות, על בא הגאולה האמיתית והשלימה" (דבר מלכות פרשת בא-בשלח).

למחול יש מעלות רוחניות גבוהות ביותר. אמר אדמו"ר האמצעי: "שמחת הריקוד באה מעצם שמחת הנפש בעצמותה ומהותה. כאשר תגבר השמחה על הדעת, עד שלא יוכל לעצור רוחו ולבו, ירקוד ברגל בהגבהת ראשו וגופו כאחד, ובזה תתמלא שמחת הנפש, ותערב לה ביותר".

אדמו"ר הצמח צדק אמר על מאמר חז"ל "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים" שהמחול הוא הריקוד במעגל, ולעתיד תהיה ההשפעה האלוקית בדוגמת מחול במעגל, שבו הרוקדים מישירים מבט אחד לשני וחגים בעיגול, בדומה לאור המקיף, כלומר שהריקוד יהיה במעגל עם הקב"ה, שהרי "ועמך כולם צדיקים", ונישיר אליו מבט, בפנימיות.

כותרת משנה

כשפוגשים את נעמי לנדסמן (64) ברחוב, רואים דמות של "רבנית"; נאה, מסודרת, אלגנטית ועדינה, לא יכולתן לנחש אילו רעיונות נרקמים במוחה.

לפני כתשע שנים, בכ"ח ניסן תשס"ט, נעמי השתתפה בכנס "הקהל" בהיכל התרבות בתל-אביב, בו דובר רבות על עניין השמחה וכיצד היא מסוגלת להביא את הגאולה ולפרוץ את גדרי הגלות. "יצאתי עם ההבנה, שההכנה לגאולה היא על ידי שמחה עוד לפני שהיא בגילוי ושצריך לעשות מעשה כדי ליצור את השמחה הזו. התחלתי בבית. עשיתי התוועדות-ריקוד לכבוד הגאולה עם כיבוד, שירים, ריקודים. משהו קטן. רציתי להמשיך הלאה אבל לא יכולתי בגלל אילוצים משפחתיים. בכל אופן הרעיון המשיך להתבשל לי בראש".

גברת נכבדה בת 64, הגיל לא מפריע?

"בכלל לא, ההפך. הילדים גדלו והיה לי זמן לארגן, לחשוב ולתכנן. לקחתי במיוחד בשביל זה קורס לקידום "עסקים שאינם למטרות רווח" שמסייע להגיע למצב בו העסק הופך לארגון שתומך בעצמו, תוך שימוש באמצעי המדיה החברתית."
בהמשך, נעמי נסעה לערבי הרקדה לנשים במקומות שונים בארץ, פיתחה קשרים, חקרה את השוק והכינה את הקרקע.

בחיים האישיים שלך, יש לך חיבור לריקוד?

"אני נהנית ממוזיקה, אבל החוש המוזיקלי שלי לא טוב, אני בקושי יכולה לשיר בלי לזייף" מחייכת נעמי. "אני לא טובה בכלל בריקוד והרגליים שלי לא עובדות בתיאום, אבל לפני שנים כבר דמיינתי שאנשים צריכים ללכת לשבת בקרנות רחוב עם כלי נגינה ותופים, לנגן ולשיר, ולהודיע לכולם שהגאולה קרובה! אז זה מעין המשך והתגשמות לציור שהיה לי אז".

אותו ציור הבשיל לכדי אירוע של ממש אותו נעמי אינה מסווגת כחב"די. המטרה שלה היא לאחד נשים מכל המגזרים בריקוד ושמחה כדי לקרב את הגאולה, כמו שהיא אומרת באחד מקטעי הקישור שלה בין נגינה לנגינה, בדברה על נחשון בן-עמינדב: "נשים יקרות, רק כאשר נקפוץ לים הוא אכן יקרע! בואו נתחיל כבר עכשיו לחגוג לשיר ולרקוד, ונגרום לגאולה לקרות!".
ואכן, לאירוע הגיעו נשים ממגוון זרמים, ספרדיות, אשכנזיות, ישראליות, סרוגות, מבוגרות וצעירות. היו גם כאלה שהיה להן קשה פיזית לקום ולרקוד, אבל בעידודה הן קמו ועשו את מה שיכלו; מחאו כפיים, זזו קצת ועודדו בקולן את הרוקדות.

מה היה הרושם שלך בתום האירוע?

"לא ממש יכולתי להרגיש את מה שהנשים הרגישו בזמן האירוע, אבל מהתגובות שקיבלתי אחר כך, הגעתי למסקנה שאני בכיוון הנכון. דברי הקישור נתנו מוטיבציה ושמחה, ותרמו לחוויה שרציתי להעביר. גם הרגשתי שהרבי יודע מה הוא עושה. כל מה שעשיתי זה להוציא לפועל את הרעיון של הרבי מה"מ באופן שבו הבנתי את ההוראה, וקיבלתי פידבק ממש נהדר מכל מי שהשתתפה.

בכלל, כל אחת יכולה לעשות מעין אירוע כזה אצלה בבית או עם חברות. וצריך לעשות את זה! לשמוח לקראת הגאולה זו עבודה שיש להשקיע בה – לא רק זמן ופעילות, אלא גם מחשבה. לצייר בדמיון את הגאולה לפרטים, כדי לשמוח באמת".

מחוללות בכרמים

כרמי-יוסף. מי אמר שעוד לא המציאו מכונת זמן? רק יורדים מכביש 44 לדרך העפר המובילה אל הכרם, וכבר כמו הציביליזציה מתפוגגת וחוזרים אחורה בזמן, אל ימי עמינו על אדמתו. אין חשמל, אין אספלט, אין אנטנות. רק הטבע ארצישראלי מסביב. זיתים, ארץ ושמים. זה המקום בו מתקיימים כבר שבע שנים אירועי "מחוללות בכרמים" בט"ו באב, ביוזמתם של ישראל-שי ויעלה קרביץ, זוג בעלי תשובה, שבבעלותם מטע זיתים בו גרו עד לא מזמן בתוך אוטובוס שדלתו תמיד הייתה פתוחה לרווחה, אולם כיום הם מתגוררים בנחלת הר חב"ד בקריית מלאכי.

מספרת יעלה: "אני מתופפת מגיל 13 על מערכת תופים. למדתי גם דרבוקה ותיפוף אפריקאי. לדעתי, תופים ותיפוף הם דבר מאד עצמתי, וראיה לכך היא מרים הנביאה המתופפת".

מה המטרה של אירועי ט"ו באב "מחוללות בכרמים"?

"המטרה היא לחדש ימינו כקדם; ליצור אווירה של אחדות מחבקת ומקבלת עם חוויה של קשר אל הטבע. פשוט להיות בשמחה פשוטה. אני רוצה לתת חוויה של משהו משוחרר, חסידי ומחזק. להיות בטבע, במטע, זה להיות בחדוות חיים. ומתוך השמחה האחדות הפשטות והאהבה מגיעים אל הגאולה".

איך עושים את זה בפועל?

"ההכנה מתחילה שלושה חדשים מראש. זו עבודה מאומצת מאד עם השקעה מרובה. צריך לארגן את השטח, לדאוג לגנרטור, תאורה, הגברה, רב מרצה ומתוועדת, נגניות, כיבוד ושתייה, פרסום ועוד. יש תכנית קבועה לאירוע. על הארץ פזורות מחצלות ועליהן כשמונים דרבוקות וכלי הקשה. לפסטיבל מגיעות נשים מכל קצוות הקשת היהודית, משום שמטרת האירוע הוא אחדות, שמחה ואהבה, אז הוא טוב לכולן".

הזוג קרביץ זוכה לתגובות חיוביות רבות ונשים מתקשרות ושואלות האם יהיה אירוע השנה זמן רב לפני. אחרי שמבינים את המעלה של הריקוד בקדושה על פי החסידות, קל להבין את ההתעלות שאחרי ערב שכזה, אבל ליעלה יש גם קבלות: "הייתה בחורה מכפר סבא שהייתה באמצע החיפוש הרוחני שלה. פגשתי אותה כשאירחנו בתי חב"ד בשטח. בהמשך, היא הייתה באה אלינו להתארח ולקחה על עצמה לעזור לנו בהפקה של אחד האירועים הראשונים של ט"ו באב. בעקבות זה, היא חזרה לגמרי בתשובה ואז ראיתי בברור – כשאת נותנת מעצמך לענייני הרבי, אז את נהיה 'של הרבי'.
ועוד סיפור: באירוע הראשון פרסמנו שאפשר לישון בשטח. שתי בחורות הגיעו עם אוהל. סידרו אותו יפה, היו, רקדו, נהנו ונשארו לישון. אחרי ה'אורות' של הערב, אחת מהן החליטה ללכת למדרשה ודווקא של חב"ד, והשנייה קיבלה על עצמה עול תורה ומצוות לגמרי".

ללא ספק, הגאולה היא רק מתוך שמחה. הייתן מתארות לעצמכן מישהו שיוצא לחרות וכולו שפוף ומתבכיין? זה יציאה מן הגלות רק בחיצוניות. ברוך השם שנתן לנו את הריקוד, לנער את עצמינו מן הקליפות ולטהר את הנפש.

נס במטע

לפני כ-5 שנים, ביום של האירוע של ט"ו באב, שעות ספורות לפני האירוע, ישראל-שי קרביץ נסע ללוד לקנות שתייה ועוד כמה דברים. בשטח נשארו שני בחורים שבאו לעזור. בעודו עורך את הקניות קיבל ישראל-שי טלפון בהול מן הבחורים: "יש אש במטע, השריפה מכלה את העצים מכל הכיוונים! מה לעשות? לבטל את האירוע? לעזוב את הכל ולרוץ לכרמי-יוסף?"
ישראל-שי החליט להישאר, להמשיך את הקניות ולסמוך על הרבי. זה הרי אירוע של הרבי, אז הוא וודאי יתקיים.

מן הכביש חזור מלוד לכרמי-יוסף נראה העשן המיתמר, וכשהגיע ראה שבשטח היו כבאיות שכבר סיימו את מלאכת הכיבוי, והאש שכחה. הנזק היה רב, עצים רבים עלו באש, אבל הפלא ופלא! אמנם כל העצים מסביב נשרפו, אבל האש לא נגעה כלל במתחם האירוע. שם הכל נשאר בשלמותו; הגנרטור, התאורה המחצלות, הפופים והכיסאות…הכל! על זה אפשר לומר: "אם אתה לא שם, אתה לא קיים". בסופו של דבר מה שנשאר לנו ביד זה מה שנתנו לרבי.

תיאום בין המוח לגוף

ריקוד הוא פעילות מהנה במיוחד שמעלה את דופק הלב ומאפשרת גם להתעמל קצת – בהיותה שורפת שומן ומחזקת את העצמות. בנוסף לכך, מדובר בפעילות חברתית הכוללת את כל היתרונות של יצירת קשר עם אנשים.

מספרת אדל-ליבא פולאצ'ק: "ידעתי שלעולם המחול יש סגולות תרפיה, ידעתי שהוא מעבר למה שאנו רואים בתנועה עצמה, אבל לא ידעתי עד כמה הוא גדול, עצום, ומלא בהשפעה, עד שנכנסתי אליו עמוק.

בתור ילדה בבית הספר היסודי, היו לי קשיים מאוד גדולים בלימודים ובחברה. אובחנתי כלקוית למידה כמעט בכל המובנים עם קשיי קשב וריכוז משמעותיים, אולם כשהתחלתי לרקוד פעם בשבוע למשך שעה בתוך שעות הלימודים בתיאום עם הנהלת בית הספר והפנימייה בבית חנה בצפת, בשיעור הבא פתאום התרכזתי, הבנתי יותר, יכולתי יותר.

לאחר שסיימתי י"ב, החלטתי ללמוד תואר בהוראת מחול במכללה דתית. נפתח לי עולם שלם של ריקוד שלא ידעתי עליו. ככל שהתקדמתי באותה שנה, ראיתי שאני משתנה לטובה, ב"ה. נפתחתי ליותר דברים, הצלחתי ביותר תחומים, בעבודות כתיבה, תקשורת עם אחרים, התארגנות, קואורדינציה, הכל הפך להיות יותר קל, איזה אושר! סוף סוף הרגשתי כאחת האדם. בתום שנה הבנתי שלא טוב לי בתור חב"דניקית ללמוד באותו מקום ועברתי ללמוד בכפר חב"ד, בשילוב שעות של מחול במסגרות כשרות וכן תרפיה במחול עם מדריכה פרטית".

הסיבה שהריקוד חולל שינוי שכזה אצל אדל ליבא נעוצה בכך שהריקוד דורש שימוש באזורים במוח שאינם בשימוש בזמן התפקוד הקוגניטיבי, אבל מצריך שימוש ביכולות שבאות גם עם החשיבה הקוגניטיבית. למשל, תיאום של מספר אלמנטים בו זמנית, תפיסת מרחב זמן, זכירת צעדים ועוד.

הריקוד משמש כאמצעי לשיפור גופני נפשי ותפקודי אצל מבוגרים וילדים אוטיסטים, מפגרים ונפגעי אלימות גופנית או נפשית ברמות שונות.

לכל אדם יש את ערוצי הביטוי המתאימים לו, ומי שמתקשה לבטא את עצמו בדיבור או כתיבה, הן מסיבות של לקות למידה או מסיבות של טראומה ואי יכולת רגשית להיפתח, יכול למצוא מזור על ידי המחול. יעזור השם ונצא כולנו מן הגלויות שלנו, מכל סוג שלא יהיו, בשיר, נגינה וריקוד, ממש כמו בבית המקדש.

עדכון חשוב לבנות נחלה: היום יתקיים המפגש בבית הספר ולא בבית אברהם כפי שפורסם. 

מחר ומחרתיים יתקיים המפגש כמתוכנן בבית אברהם. 

לצפייה בוידאו