להשתתפות ותרומות: 0532857708

מאת: חלי לבקובסקי, עטרת חיה

לא תמיד מקבלות הן הערכה על פועלן, לפעמים הן תשמענה אפילו טענות. אבל דבר לא יוכל לה לתחושת השליחות והסיפוק, כאשר בית חדש נבנה בסיוען >> קראנו לכמה שדכניות מובילות במחננו, ישבנו עמן לשולחן אחד, שמענו ושאלנו, ולא היססנו מלעמת אותן גם עם שאלות קשות >> קבלו אותן: יעל עובדיה, דינה רייכמן, ורדה בריל ורבקה

*

לפני שנים רבות, היו בנות בשידוכין שואלות בגדי לבן מידי חמישה עשר באב ויוצאות בקדושה לכרמים. לחולל. כך הוקמו בתים בישראל וזו אחת הסיבות בשלהן הוא הפך ליום של שמחה. דורות חלפו, השיטות השתנו, אולם המטרה השמחה נותרה כשהייתה – בניין עדי עד.

כינסנו כמה שדכניות מובילות במחננו, נשים שלקחו על עצמן את משימת הקודש הזו, לעזור לבתים נאמנים לקום בישראל, כשהן מלאות ציפייה לראות במהרה את הבית מוקם בישראל: בית המקדש שיקום עם חתונתה של כנסת ישראל עם החתן, הקב"ה.

האמת והשלום אהבו

שלום לא היה מרוצה. הוא חש מרומה. הוא טוען שהשדכנית שכנעה אותו לומר בפגישות דברים שאחר כך התחרט עליהם, בטענה שזה מה שהמיועדת תשמח לשמוע. לקראת החתונה נודע לו באקראי שגילה של כלתו גבוה משחשב. ועוד הרבה דברים ש'עפעס'… לא תאמו את הנאמר לו. 'אח שדכנים', מלמל לעצמו, 'שקר דובר כסף נוטל'.

ידוע ששום שידוך לא זז בלי מעט "החלקות" ושינויים. הצעירים הבטוחים בעצמם רוצים את האדם המושלם שלא קיים, ולעיתים המעורבים חשים שעליהם לסייע להם בדרך כזו או אחרת ולנתבם אל הדברים החשובים באמת.

שקרים לבנים וכיוצא בזה, כמה, למה, ואיפה הגבול?

לדעתה של יעל בפרטים כמו גובה וגיל אפשר שלא לדייק. "לא על זה ייפול שידוך. לפעמים בחור מתעקש על כמה סנטימטרים או חודשים. וכשהוא יפגוש את הבחורה, שהיא אמנם טיפה יותר ממטר שבעים, ואולי קטנה ממנו בחודשיים, אבל היא חסידית, חכמה ומוכשרת, זה כבר לא יראה לו נורא כל כך". דינה סוברת שתפקיד השדכנית הוא להציע להורים את ההצעה על כל פרטיה, וההחלטה בידם – אם מתאים להם או לא. שדכנית מציעה מה שנראה לה עם סיכוי להתאמה, היא אינה יכולה תמיד לקלוע במדויק.

אצל ורדה הנושא הזה מאד רגיש. "אני יודעת שיש שדכניות שמשנות מהאמת, לי מאד קשה לעשות זאת. לא מסוגלת. אני מאד ישרה ומספקת את כל הפרטים. מקסימום אם בחור מתעקש על כמה חודשים אז אני אומרת להורים שהבחורה לא בגיל המדויק שהוא רצה, ומשאירה להם את ההחלטה האם להגיד זאת לבחור".

שלושתן תמימות דעים לחלוטין לגבי פרטים כמו בעיות בריאות, מוצא, רקע, בעיות מסוימות וכו'. כאן אסור בשום אופן לשקר! חזרה והדגישה כל אחת מהן במילותיה שלה. "גובה וגיל הם פרטים חיצוניים ולעיתים שוליים שמפריעים רק כרגע" מוסיפה יעל. "בעיות בריאות לדוגמא, משפיעות לכל החיים. ואוי ואבוי אם נסתיר".

ורדה מספרת על דעה של רבנים מסוימים, לספר על בעיה בריאותית רק בפגישה שלישית. זה צורם לה. "היה לי פעם בחור שסיפר רק בפגישה שלישית על מחלת הנפילה כי כך יעץ לו רבו. הבחורה כבר לא רצתה לעזוב את השידוך, ההורים כעסו וחשו מרומים, והיה בלגן שלם. למזלי, האבא האמין לי שלא ידעתי על זה. הוא מכיר אותי ויודע שהייתי אומרת דבר כזה. אני לא מסתירה. בפרט לא דברים כאלו".

אולי הפיתרון הוא שלא לומר לפני הפגישות דברים העלולים לגרום לפסילה מיידית, אבל כן לומר אותם בהמשך לאחר היכרות, אך לפני התקשרות רגשית וחזקה.

עבודת הברורים

נחמה הורידה את הטלפון והסתכלה בשמואל. "כל כך מעט מידע השדכנית מביאה. למה היא לא יכולה לעשות קצת יותר בירורים? לספק יותר פרטים? הרי היא המומחית. כעת כל עבודת הבירורים מוטלת על כתפיי. באמת שקשה לי לדעת מה לברר ואיך לשאול. מה חשוב יותר ממה".

"אולי המטרה שלה היא שתתרשמי בעצמך. שתשמעי את המידע ממקור ראשון וכך הוא יהיה אמין יותר בעינייך". ענה לה שמואל.

מה החלק של השדכנית בבירורים? והיכן התפקיד עובר להורים?

למשמע השאלה ורדה נזעקת: "הורים, אל תוותרו! יש נתונים שמגיע לכם בהחלט לקבל ועל זה אתם משלמים!!! השדכנית צריכה לעשות שיעורי בית ולבוא עם פרטים כמו: איפה הבחור למד וגר, מה עושים ההורים, לפחות 3–4 טלפונים לברורים – ולא רק של חברים. אני גם מספרת כמה ילדים יש, ומה מיקום הבחור במשפחה".

יעל ודינה אומרות שהשדכנית מביאה פרטים אלמנטריים וסביבתיים כמו מקום מגורים, לימודים, תעסוקה, מצב כספי ורוחני. ההורים מבררים יותר לעומק, לגבי מידות, דעות, אידישקייט התנהלות וכו'. "אם הורים מעוניינים בעוד מידע, אני שואלת למשל את הצד השני על מחותנים שלהם. פרטים טכניים. אבל לא נכנסת לבירור אצל שכנים וכדומה". מבהירה יעל.

רבקה מבקשת לא לסמוך עליה כשדכנית. ולעשות כמה שיותר בירורים. מצד שני, היא מציינת, כמו שלסוחר יש הלכות הנוגעות למסחר באמונה, גם לשדכנית ישנן הלכות האמורות להנחות אותה. "יש דברים שאסור להסתיר. זו הונאת דברים! ואם נראה שיש צורך להעלים אז רק בעצת רב מורה הוראה".

בכלל, עצתה להורים היא: המון בירורים והצלבת מידע. "אני קוראת לזה הכמות שמובילה לאיכות. אמתו מידע. ככל שתשמעו את אותו הדבר מיותר אנשים, סימן שהוא נכון ואמתי".

הגענו לשלב מכריע: פגישות

נחזור כעת לשלום, שטוען שהשדכנית התערבה לו בפגישות. אחרי כל פגישה ביקשה השדכנית לשמוע איך היה ונתנה עצות והכוונה להמשך.

למה צריך את הליווי הצמוד הזה? הזוג לא יכול להסתדר בעצמו? לשאול עצת הורים ומשפיעים?

ורדה: "בעניין הזה, השדכנית ממש צריכה למשש את הדופק ולשים לב אם זה מתאים ונצרך או לא. זה מאד תלוי בסגנון המשפחה. יש כאלו שאת חשה שאינם מעוניינים בהתערבות כזו, אז אני מכבדת. ויש משפחות מסגנון אחר, כאלו שנותנים את עצמם, משתפים ושואלים. בדרך כלל כשזה ילד ראשון ההורים שואלים: 'ורדה, הם רוצים להמשיך. מה הלאה? מה עושים עכשיו?' במקרה כזה וודאי שזה נצרך וטוב".

רבקה אומרת שבעניין הזה הקב"ה צריך לספק לשדכנית 'כמויות' של סייעתא דשמיא. "אני באופן אישי נמנעת מהתערבות. שידוך זה תחום כל כך רגיש שכל מילה שלי בעניין, תלויים בה חיים".

לא מתאים

"אבל למה זה לא מתאים?! מה לא טוב בו?" שואלת אמא את מירי. "עשינו הכל. הבהרנו לשדכנית הבהר היטב מהן בדיוק הדרישות שלך, ושלנו. הכל היה מאד ברור, מאד מתאים. הבירורים יסודיים. אז איפה הלא מתאים נכנס פה?"

מירי לא יודעת לענות. הכל טוב, אבל לא בשבילה. כך היא מרגישה.

שדכניות, התדענה לענות לאם המתוסכלת?

דינה: "ברור שהכל על פניו נראה מתאים. זוהי כל מטרת שיטת השידוך. להגיע לפגישה עם מקסימום ההתאמה האפשרית. אבל משם והלאה, זה תלוי בהרגשת הלב של כל אחד מהמועמדים. פתאום החיוך לא מוצא חן, ההשקפות נראות אחרת. זהו עניין של משיכת הלב, שאותו בודקים בפגישות". גם יעל מדברת על הרגש הלב. "זה משהו שאי אפשר לקנות. או שהוא קורה, או שלא. אל לנו לשכוח שהקב"ה מנהל את העולם. זה יכול להיראות השידוך הכי מתאים שיש, אבל אם הקב"ה החליט אחרת – הוא לא ייצא לפועל".

המצב תקוע

עוד טלפון. הבהוב תקווה חלוש בלב. הוא נכבה כשהתשובה זהה לזו מהשיחות הקודמות. אפרת יודעת שנחום שלה הוא לא 'שפיץ'. 'אבל הוא גם לא כזה גרוע!!' היא חושבת. 'אז למה "לא הולך" רבונו של עולם??? למה? תן לי רק תשובה, שאבין'.

האם ישנה סיבה התוקעת את התקועים? משהו שמעוכבי שידוך יכולים לעשות כדי לצאת מזה?

כאן לכל שדכנית יש תשובה אחרת. כל אחת מהן מציינת טעות שאנשים לדעתה עושים, וכדאי להימנע ממנה. אבל לפני כל זה, הן מדגישות  חזור והדגש, הכל משמים!!! עלינו  מוטלת חובת ההשתדלות אמנם, אבל בשמים כבר קבעו את המנה המדויקת של עגמת הנפש שהנשמות היקרות הללו יעברו, וכבר קבעו בדיוק מתי כל אחד יתחתן ועם מי!

ובשביל חובת ההשתדלות, הנה לכן הרשימה של מה כדאי לא לעשות:

לדעת יעל, הרבה מאלה שמגיעים למצב הזה מחפשים קיצורי דרך ומסתמכים על תמונות יותר ממה שצריך. כשרואים תמונה, פוסלים על דברים שטותיים. 'האף לא נראה לי, הצבע של העיניים' ויכול להיות שאם לא היו מחליטים על פי התמונה, ויושבים להכיר פנים אל פנים, הכל היה מקבל פרופורציות. האף חמוד בתוך החיוך של הבחורה השמחה, למשל. "כדאי לחזור לשיטה של פעם. בלי תמונות. בלי שפיטה של חיצוניות. פנימיות זה מה שחשוב ואי אפשר לבדוק אותה דרך תמונה".

דינה נוגעת בנקודה אחרת של קריאת המצב המצוי נכונה. היא חושבת שהורים צריכים להיות ריאליים. "אם אתם יודעים שהבת שלכם לא מאד חסידית, אתם לא יכולים לדרוש בשבילה את הבחור הכי חסידי בישיבה כדי ש'ישפיע עליה'. אם יש איזו שהיא בעיה, גופנית אולי, אי אפשר לדרוש מישהו בלי מום. יש צורך להכיר באמת, להתפשר ולהתגמש".

רבקה, קודם כל, לא אוהבת את המילה 'תקועים'. "זה לא נכון לקרוא לזה ככה. יש אנשים שקשה להם יותר. 'מה' אישה לאיש'. וצריך להרבות בתפילה וצדקה". ולגבי אופן היציאה מהקושי, היא טוענת שיש אנשים שהמיתוג האישי שלהם בעיני עצמם לא תואם לזו של החברה. הם רואים עצמם בהגדרה מסוימת, אך בעיני החברה הם מוגדרים אחרת לגמרי. בעיה נוספת היא התעקשות על משהו מאד ספציפי, גובה למשל, שלא מוכנים לוותר עליו. אלו דברים שכדאי לשקול מחדש האם הם באמת כה מהותיים לחיי הנישואין.

ורדה מצביעה על כאלה המכשילים עצמם שלא במודע. היא מציעה קודם כל לוודא שהבחור/ה מתנהל בפגישות כראוי. "התנהלות לא נכונה בפגישות, עלולה לעכב סתם, וחבל. בחור שלא מדבר כמעט, למשל. או יותר מידי מדבר. עושה רושם לא טוב. בחור/ה שלא משקיעים בעצמם ומגיעים עם מראה קצת מוזנח… אני חושבת שכדאי להדריך את הבחור איך עליו להופיע ולהתנהל בפגישה כדי שבאמת ניתן יהיה לבחון את הדברים החשובים שיש לו להציע. ושוב הרבה תפילות והשתדלות. וגם," היא מדגישה בחיוך, "לא להפסיק להזכיר לשדכניות שאתם מחפשים, לא להתבייש!".

מתאים? לא מתאים?

דיני החליטה לדבר עם השדכנית בעצמה: "ואיך אני אדע שבחור אנרגטי זה מה שמתאים לי?" היא שוטחת את שאלותיה. "אני בעצמי מאד אנרגטית. אולי זה לא טוב? יותר מידי אנרגיה בבית. מצד שני קשה לי לחיות עם אדם שקט… השם שהבאת, אומרים עליו שהוא קצת עקשן. מצד אחד, אני רוצה מישהו אסרטיבי שניתן יהיה לסמוך עליו. אבל אולי עקשן לא יתאים לי כי אני עצמי דעתנית. אני לא רוצה וויכוחים תמידיים. איך אדע מה מתאים לי ומה לא?"

שדכניות, השאלה מופנית אליכן:

רבקה: "הרבי מה"מ נתן לנו כלי נפלא. הוא סולם הערכים הברור של מה חשוב ומה לא. יראת שמיים. להיות 'מענטש' בעל מידות טובות. חסידישקייט. ובכלל, אני לא חושבת שזה נכון לשבת בבית ולחשוב ולהתלבט מה מתאים לי ומה נכון לי. זה משהו שאת יכולה יותר לדעת כשתצאי להיפגש. תשבו, תשוחחו. תרגישי אם טוב לך, אם נעים לך. וזה כן מדד מאד חשוב. וכן, תסמכו על ההורים! הם אנשים מבוגרים ומנוסים, שראו וחוו דבר או שניים בחייהם. מכירים ורוצים בטובתכם. לדעתי מאד נכון לסמוך הרבה על ההורים וללכת ללמוד את המתנות שהרבי העניק לנו".

יעל: "כדאי להתייעץ עם הורים ומשפיעה. עם אנשים המכירים אותה טוב שידעו לכוונה. אולי כדאי לשבת ולכתוב כדי לסדר את המחשבות. בעיניי, מידות טובות זה מה שהכי חשוב. וגם, אם שומעים על המיועד שיש לו איזו שהיא מידה לא טובה, קחו זאת בפרופורציה. אף אחד לא נולד מושלם, והוא מן הסתם עובד על עצמו, כמו שבך לא הכל מושלם ואת עובדת על זה. חשוב להדגיש שמערכת נישואין דורשת עבודת–מידות תמידית." ולגבי ניגודיות והתאמה, יעל מוסיפה: "לדעתי לא מומלץ שבחורה תוססת תתחתן עם בחור אנרגטי. מישהו צריך להיות רגוע וצריך להיות איזון. אז אולי לא הפוך ממנה בקיצוניות, אבל פחות תוסס. בכלל, בשטח רואים שהפכים בדרך כלל נמשכים זה לזה ומשלימים זה את זה".

ורדה: "לפעמים אני צוחקת כשאני רואה רשימות של בנות. הן מחפשות את הבחור המושלם, ואין. שבו עם משפיעה, היא אפילו אובייקטיבית יותר מהורים. משפיעה טובה יכולה לעזור המון. והעיקר, לא להתייעץ עם חברות!!! אל תעשנה את הטעות הזו! חברה בת גילכן או אפילו שנה מעליכן חסרה את היכולת לייעץ לכן בנושאים רגישים כאלו. רק מישהי מבוגרת, ובעלת נסיון רואה את הדברים באור הנכון, וכדאי וראוי להתייעץ עמה".

רבקה אף היא קוראת לבנות, לא לשתף חברות בפגישות ובירורים בשום אופן! "לא ראיתי שיצאו מזה דברים טובים. להפך. יש קנאה, שנאה ותחרות שמביאים למעשים לא יפים. אל תעשנה את הטעות הזו!" היא מזהירה.

המחיר המחיר המחיר

"מה?? חני הייתה מזועזעת. "אמא זה מה שאתם משלמים לה??? גם ב'ווארט' שלי שילמתם ככה???"

"כן חני, חייכה אסתר בעייפות. זה ה'ווארט' של ביתה השניה, ב"ה רק בשמחות. "יש עניין גדול לשלם לשדכניות ב'ווארט' את יודעת?"

"כן אבל כל כך הרבה? גם ככה יש הרבה הוצאות אי אפשר להתחשב?"

המחיר. לפי אילו קריטריונים הוא נגבה?

יעל עובדיה ודינה רייכמן מציינות פה אחד שהסכום המקובל פה בארץ ישראל בקרב קהילת חב"ד הוא 1000 דולר לכל צד. ורדה אומרת שלא היא קובעת את המחיר. היא לוקחת לפי המקובל.

"הרבי אומר שדמי שדכנות זה כסף כשר" אומרת יעל. דינה מוסיפה עליה: "אסור לשחק בדמי שדכנות. רואים כשמשחקים בזה, הזוג סובל. אני יודעת שבחסידיות אחרות דמי השדכנות הם קודש קודשים ולפני הכול. יש הקפדה גדולה על זה". "אנחנו עוסקות בצרכי ציבור" מציינת יעל. "ועסקי ציבור הם לא דבר קל".

"הרבי מציין את החשיבות של דמי שדכנות". אומרת רבקה. "הסכום הוא כזה שנקבע כבר עשרות שנים ונהוג בכל החצרות החסידיות. ישנן חסידיות שדמי השדכנות אצלם גבוהים יותר".

כולן מציינות את העבודה הקשה הכרוכה בשדכנות.

דינה וורדה טוענות שביחס לשאר ההוצאות זהו סכום פעוט. "פאה, שמלה, פרחים וצלם הם חלק קטן מההוצאות, ניתן, לדעתי, לשלם את האלף לשדכנית שמניחה את הבסיס לכל זה, ודואגת שהוא יהיה הכי טוב שאפשר".

ורדה עוד אומרת, שאמנם יש שידוכים שנעשים בקלות, "הסוכריות, אנחנו קוראים לזה" היא מטעימה, אבל אי אפשר על שידוך קל לקחת חמישים דולר ועל מורכב יותר אלף כי אין בנמצא מדד מדויק לדברים האלו. "טוב שיש מחיר אחיד" היא מסכמת.

"רק מי שמכיר את הטרחה הכרוכה בעבודה הזו, יכול באמת להצדיק את המחיר". מסבירה רבקה. "יכולים לעבור חודשיים–שלושה שבהם השדכנית עובדת ומתאמצת, מפגישה, וכלום לא קורה" כנראה שהמחיר שמקבלים על שידוך שכן יוצא לפועל מפצה על המאמצים העקרים ומעודדים להמשיך במלאכה הלא–פשוטה. וכאן דינה מספרת על שעות רבות של שיחות טלפון שכוללות ייעוץ, תיווך, פישור, ואפילו שלום בית. "יש לעיתים הורים לא מתואמים. האב מתכוון למשהו אחד והאמא רוצה אחרת. זה עוד סוג של עבודה שעליי לעשות. לפשר ביניהם".

"פעמים רבות אני מתפקדת כפסיכולוגית" אומרת יעל. "יש לאנשים הרבה חששות, אי הבנות, כעסים. צרכים. אני מקשיבה, משוחחת ומרגיעה. לעיתים עד שעות מאוחרות מאד בלילה".

כמות מומלצת

"מזל טוב!! מזל טוב!! שיהיה בניין עדי עד!… איזה אושר… כן… תגידי, כמה פעמים נפגשתם? מה??? כל כך הרבה? זה לא חסידי את יודעת…"

האם קיים ממוצע אולטימטיבי של פגישות? או שכל זוג נפגשים ינהג לפי תחושת ליבו?

כולן פה אחד אומרות שלא. חד משמעית לא מגבילים, אם יש צורך, אסור להגביל!

"הרבי כותב על זה. בפירוש. אם את בטוחה שלא מושכים סתם, למשל, שיש כבר החלטה ברורה להינשא וממשיכים להפגש סתם ככה, אלא שבאמת יש התלבטות, אז לתת להיפגש כמה שצריך. אני ממש רואה פה את העניין של 'פיתו בסלו'. כדי שהם לא יהיו בלחץ מההתלבטות שלהם אני לרוב אומרת: 'קחו אפילו עשר פגישות!' וזה מרגיע, מוריד את הלחץ ומשאיר את הראש פנוי לחשוב ביישוב הדעת. ובדרך כלל, אחרי אמירה כזו, הם מצליחים להגיע להחלטה עוד לפני שמגיעים לעשר פגישות". כך אומרת ורדה.

גם יעל מציינת שלא מקובל להגביל את מספר הפגישות. אם יש זוג שנפגש הרבה בשביל הכיף, את לא יכולה לשלוט בזה. אבל אם מדובר בזוג רציני, שנפגש הרבה, הם כנראה צריכים את זה. בשטח, נדיר שראיתי זוג שהגיע לעשר פגישות. כמובן שצריך להיות עם יד על הדופק ולוודא שלא מושכים סתם".

לדעתה של דינה אין כללים בעניין. "מהנסיון שלי אני יכולה לחלק אותם לשניים: הצעירים, שבדרך–כלל נפגשים פחות, בעוד בחורים ובחורות בגילאים בוגרים ייפגשו יותר. אבל יש יוצאים מן הכלל, כמובן. ושוב, אין כללים. יש טיפוסים מתלבטים יותר, ובהחלט ראוי ונכון לתת להם את הזמן. העיקר שההחלטה תילקח בלב שלם".

רבקה מעירה שבנוגע לכמות הפגישות היא שמעה ממזכיר הרבי מה"מ, הרב גרונר, את המספר עשר בנוגע לפגישות. היא גם שמעה שהרבי הורה לרב גוראריה להיפגש עשר פעמים. נכון שזו הייתה הוראה פרטית, אבל רואים שיש לזה מקום. עוד היא מספרת על בחור שנפגש וביקש מהרבי ברכה בנוגע להחלטה והוא רצה את הברכה עוד באותו השבוע, והרבי התבטא: "כל כך מהר? לפום שיעורא דילי". "לסיכום," היא סוברת, "פגישות רבות אין בהן כדי להעיד על מידת ה'חסידישקייט' כלל וכלל. ומי שטוענת כך, לא יודעת מה היא מדברת".

בואו ניקח הפסקה, ונחשוב.

"תשמעי חייקי, אני רואה שאת ממש מתלבטת". חוה היא שדכנית ותיקה ומנוסה, ויש לה פתרון נפלא לבעיית ההתלבטות הקשה. "קחו הפסקה של שבוע. תחשבי, תשתחררי מהלחץ, תראי איך את עם זה. אחרי שבוע כבר תדעי בוודאות אם את מעוניינת להמשיך או לא".

פתרון פופולארי למדי. מה מקורו, ועד כמה הוא מסייע מניסיונכן?

יעל: "אני יודעת שהרבי המליץ על זה למי שמתקשה להחליט. בודקים כך את עניין משיכת הלב. אם אחרי השבוע אין רצון להיפגש סימן שזה לא מתאים. וכל מקרה לגופו, אבל יש עניין שלא להמשיך אם אין משיכת הלב כלל".

דינה גם מציינת שבודקים פה את הרגש. "מבחינה שכלית הכל טוב ויפה, בואו נראה מה קורה עם הרגש. זה ההגיון מאחורי העצה הזו". "רבנים ממליצים עליה". טוענת ורדה. "לפי ראות עיניי, זה תמיד מוכיח את עצמו. ומאד נכון במשך הזמן הזה להתייעץ ולדבר עם משפיעה".

תודה רבה לכן שדכניות יקרות!

ונסיים עם המסר של הרבי מה"מ: שנזכה להשתתף בחתונה הכי גדולה, חתונת כנסת ישראל והקב"ה בגאולה האמיתית והשלמה. עשיית גמר הנישואין בין כנסת ישראל לקב"ה מוטלת על כל אחת מאיתנו. בהוספה קטנה של מעשה טוב, נקרב את החתונה הגאולתית הזו. אז מהרנה לגאולה, כולנו יחד! כי רוצים משיח עכשיו.

סגן ראש עיריית קרית מלאכי חיים שטיינר אירח היום (שני) בביתו את חברת הכנסת נורית קורן למפגש עם חברי מרכז הליכוד בקרית מלאכי.

במהלך הפגישה הציגו חברי המרכז בפני ח"כ קורן את העיר על ייחודיותה ומורכבותה.

ח"כ קורן התרשמה לטובה מהמפגש ומאחדות חברי המרכז והאיכפתיות שלהם לעיר ולהצלחתה.

חברי המרכז ובראשם, סגן ראש העיר חיים שטיינר קיבלו על עצמם להעלות את קרית מלאכי על המפה ולדאוג לביקורים של שרים וח"כ בעיר על מנת שילמדו ויכירו את העיר ואת צרכיה.

בסיומה של הפגישה ניצלה ח"כ קורן את ההזדמנות וביקשה משטיינר לכתוב מכתב לרבי מליובאוויטש לבקשת ברכה להצלחה בעשייה הפרלמנטרית החשובה שלה.

לאחר הפגישה עם חברי המרכז נפגשו ח"כ קורן וחיים שטיינר עם ראש העיר אליהו ללו זוהר, ומנכ"ל העיר תמיר היזמי לפגישת עבודה

במהלך הפגישה העלה ראש העיר בפני ח"כ קורן את צרכי העיר וביקש את עזרתה בסיוע בכנסת ובדאגה לעיר.

בסיום ביקורה בעיר סיירה ח"כ קורן באזור התעשיה החדש והמתפתח של קריית מלאכי ובמפעל הארגז אשר עבר לפני שנים אחדות לקרית מלאכי.

ח"כ קורן הודתה לסגן ראש העיר על קבלת פנים ואירוח כיד המלך. עוד הוסיפה ואמרה: התרשמתי מאוד לטובה מראש העיר ומחברי המרכז ומצוות העיריה אשר פועלים ללא לאות למען הצלחת העיר.

הביקור בקרית מלאכי היה ביקור מועיל ולמדתי בו הרבה ואשתדל לעזור ולסייע לעיר ככל יכולתי.

ראיינה: חלי לבקובסקי, עטרת חיה

בין ה'וווארט' לחתונה; בין קניית מצעים לקניית גרדרובה, צלם, אולם ושלל התרוצצויות – ניצבת כל כלה בפני קנייה אחת משמעותית ולא פשוטה: קניית הפאה הראשונה. כיסוי הראש שילווה אותה מעתה. הכלות הטריות רוצות אותה הכי טבעית, יפה, מוצלחת וצנועה, ובמחיר סביר כמובן. האם אפשר ליהנות מכל העולמות?

ערכנו עבורכן תחקיר מקיף ופנינו לכמה פאניות עם השאלות שאתן הייתן רוצות לשאול: מה טווח המחירים של פאות איכותיות, מדוע הפאות יקרות כל כך? והאם אפשר להשיג פאה איכותית במחיר זול? האם עדיף לרכוש פאה אחת איכותית, או שתי פאות זולות יותר? לכמה זמן האחריות, ומה היא כוללת? מה ההבדל בין סלון פאות אחד לשני, ומה מייחד כל פאנית? האם אפשרי לחפוף לבד או שחייבים לבוא כל פעם לפאנית? מה המבצעים המיוחדים לכלות? מה הקשר בין עיצוב השיער של נשים מפורסמות בעולם – אלינו החב"דניקיות? וכיצד אנחנו יכולות לקדם את הצניעות בעולם החרדי שמסביבנו? כל התשובות, בכתבה שלפניכן.

תודה רבה לפאניות המוכשרות שבלעדיהן לא הייתה כתבה מקיפה זו: שטערנא דוברוסקין ומלכי ליפסקרמכפר חב"ד, ויקטוריה רוטשטיין ונחמה דינה ברוידא מביתר, דבורה טל מ"עולם הפאה" בירושלים, מיכל כלב מחיפה, מרים מוניס מרחובות, ריקי עמר ודיני ליפסקר מלוד, מיכל נגר מרחובות, ואתי קרןמהרצליה – בני–ברק.

השליחות

אתן הפאניות, עומדות בקו החזית בעניין שכל כך חשוב לרבי מלך המשיח, חבישת פאה, ודווקא פאה. יש לכן הזדמנות להשפיע על נשים ולעודד אותן להיות צנועות ויפות יותר, כיצד אתן עושות זאת?

דיני מסבירה לנשים שהפאה הנשית, היפה והמכבדת ביותר היא פאה קצרה או באורך ביניים. "נשים מהציבור הכללי, ואפילו גויות, ואני מדברת על כאלו המכבדות את עצמן, לא הולכות עם שיער ארוך! זה לא סטייל שמכבד, וזה לא סגנון נשי. פאות קצרות לא חייבות להיות מכוערות! כי כשאומרים 'צנוע' לא מתכוונים ל'לא יפה'…

אני מעצבת את הפאות שלי מאד שיקי, מאד אופנתי. עם גובה, פוני, גוונים. שיער בעל תנועה יפהפה או שיער 'קרשים' משגע. אני גם מתמחה בהתאמה לפנים של הלקוחה. כך שמישהי יוצאת ממני עם פאה קצרה אבל הכי מהממת ויפה ומתאימה לה והכי אופנתית ומרשימה שיש. למשל לנשים בעלות ראש גדול אני עושה שיער קצר מאחורה, (15 ס"מ), ומקדימה שיער ארוך יותר. כך שהפאה מתאימה למבנה הראש, ונראית קצרה, צנועה ומכבדת.

אני מכוונת נשים ומעודדת אותן לאורכים כמו: 15 לפאות ממש קצרות. 25–30 ס"מ מקסימום לפאות אורך ביניים – עד הכתף וקצת יותר. מסבירה להן את דעתי שארוך זה מושך תשומת לב מיותרת ובלתי מתאימה, גורם לאנשים סביב לשים לב ולומר: 'וואו איזה שיער ארוך יש לאשה הזו!' אורך ביניים וקצר הם הרבה יותר נשיים ומכבדים".

לדעת מיכל נ. ארוך זה פסה. "זה לא מתאים לנשים. שיער ארוך מתאים לנערות ובחורות לפני החתונה. אני חושבת שאשה צריכה להיות שלימה עם גילה. אני לא מבינה למה אישה בת 30 ו–40 צריכה להתעקש להיראות כמו ילדה בת 16? זה לא יפה ולא נשי. אני ב"ה לא הולכת עם ארוך, איני אוהבת. ה' לא נתן לי את היצר הרע ששייך לזה"…

"ועוד נקודה: דווקא בגלל שהחב"דניקיות נחשבות לנשים 'שיקיות' ו'טרנדיות', כאלה שמבינות ביופי – הרי כאשר נראה לכולן איך אפשר לשמור על כללי הצניעות, ויחד עם זאת להראות יפה ומטופחת, אנחנו עשויות להשפיע מאוד". אגב, מיכל נ. היא סטייליסטית, שלמדה עיצוב, והיא עוזרת לנשים להתאים בגדים למראה הכללי כך שאצלה אישה יוצאת עם מראה מושלם ומותאם. "נשים מתקשרות אליי ושואלות אותי מה הולך עם מה והאם לקנות צבע כזה או אחר. זה המקצוע השני שלי, ואני משלבת אותו".

אתי לא תגיד ללקוחה שרוצה ארוך "אל תיקחי". זה פשוט לא עובד. אבל היא מנסה לעודד זאת בדרך עקיפה, בכך שההיצע אצלה הוא של פאות קצרות ויפות, מושקעות בצבעים, ועם מראה משכנע. קצרות, צנועות ויפות. בגלל שאתי היא יצרנית בעצמה ומייצרת להרבה פאניות, יש לה אפשרות לענות על כמעט כל דרישה, ובמחיר הוגן. בנוסף, אתי מציינת שהיא הקימה את העסק שלה לפני 14 שנה בברכה מיוחדת של הרבי מלך המשיח.

שטערנא מספרת: "מגיעות אליי נשים שרוצות פאה כדי להיראות טוב. כי חברות שלהן נראות טוב עם פאה. והבעל לא מסכים כי אמרו לו שפאה מובילה לגיהינום… מגיעים אליי זוגות כאלה, וכל אחד טוען את טענתו ואני לא מתווכחת עם הבעל, אבל גם מספרת לו על הברכות שיש בחבישת פאה שמכסה את כל הראש. מספרת להם על הרבי מליובאוויטש ומציינת שאם הוא מבקש דווקא פאה – ברור שזה הכי מהודר בצניעות.

"לא מזמן ישב אצלי זוג מירושלים מהמגזר הדתי לאומי. הבעל, ראש ישיבה, שאל אותי איך יכול להיות שפאות היום כל כך יפות. סיפרתי גם לו על הרבי ועל כמה היה חשוב לו שנשים ירגישו טוב עם עצמן. שירגישו שהן יפות ולא מפסידות בגלל הצניעות, להיפך. הוא יצא נפעם מהרבי שלנו. ואשתו קנתה פאה מקסימה, שמכסה את כל הראש ולא פאת סרט שמגלה את השיער הקדמי כפי שיש ההולכות כך בקהילה שלה".

טווח המחיר

לפני שנגיע לשאלת ה'מיליון דולר' (תרתי משמע…) – מדוע הפאות יקרות כל כך – נציג את טווח המחיר הנפוץ היום בשוק הישראלי:

הפאות של מלכי מתחילות ב–8000 ש"ח והלאה. היא מוכרת רק פאות איכות. לא סינטטיות ולא שיער מעובד. הפאות כולן הן מייצור עצמי. ויקטוריה מוכרת מ–6,500 ומעלה. דבורה מבדילה בין פאות בקופסא ( = מוכנות) העולות בין  2,400–4,000, לפאות בהזמנה שמחירן מתחיל  ב–5,500. אפילו פאות באורך 35–40 ס"מ שבמקומות אחרים עולות בסביבות 12 אלף, נמכרות אצלה ב–8,000. נחמה דינה מוכרת פאות מ- 2,200 ומעלה ומחיריה זולים יחסית לאחרות. אצל מיכל כ. טווח המחיר נע בין  4,500–6,500 לפאות חברת בוורלי (שיער ברזילאי), ועד 6,500–8,500 לפאות מחברת "פייגי לודמיר" בתפירה אישית (שיער אירופאי). פיאותיה של מרים מתחילות ב–3,500 ונגמרות ב–7,500 לפאה באורך 45 סנטימטר. וגם לשטערנא 'ליין' של פאות יפות ואיכותיות במחירים שפויים בהחלט שמתחילים ב–3900 שקל.

למה פאות עולות כל כך יקר?

דיני עונה שזה שילוב של כמה דברים: השיער, שהמחירים שלו מאד יקרים. "למשל אם אני צריכה שיער באורך 20 ס"מ, אני גוזרת קוקו באורך של שלושים ס"מ. וגם בקוקו עצמו יש כמה אורכים, כך שכל פאה צריכה כמה 'קוקוים', ולא אחד". ה'סקין' (החלק הקדמי של הרשת שעליה עומדת הפאה), עולה מאד יקר. "אין ייצור סקין בארץ ישראל. רק בחו"ל" גם האחריות לשנה שלקוחה מקבלת כוללת הוספת שיער ועיצוב לפי הצורך, שלא עולה ללקוחה מאום אבל בהחלט עולה לפאנית! "זה שקלול של כמה וכמה פרמטרים ולקיחה בחשבון של שיקולים שונים" אומרת דיני.

מיכל נ. גם היא מציינת את יוקר השיער. ועושה לנו סדר בדרגות האיכות: השיער הכי זול הוא מסין ויפן. אחריו מגיע השיער הארגנטינאי שהוא יותר איכותי. אחריו שיער ברזילאי. ואז אירופאי, שהוא היקר ביותר. כמובן שבכל מקום יש גם כן  דרגות איכות. אז ראשית, יוקר השיער תלוי במקום מוצאו. חוץ מזה, היום לא רק במגזר החרדי יש ביקוש לפאות, גם במגזר הכללי גדל השימוש בהן – כמו בעולם הקולנוע או האופנה. גם שם גילו את הפוטנציאל הגלום בכפרים הברזיליאים – שם בנות מגדלות ומטפחות את שיערן על מנת למכור אותו לפרנסת המשפחה.

"שיער בלונדיני עולה כמובן יותר יקר מהסיבה הפשוטה ש70% מהאנשים בעולם הם בעלי שיער כהה, כך שהוא נדיר וקשה יותר להשגה. מלבד העובדה, ששיער בלונדיני בדרך כלל מגיע מרוסיה ואירופה ששם השיער האיכותי והיקר ביותר.

שטערנא סוברת כי מחיר הפאה נקבע לפי כמה פרמטרים ביניהם איכות השיער, שהוא חלק אינטגרלי מהמחיר. המותג גם יכול לעלות כי מותג מצביע על פאנית שהיא בעלת מוניטין, ידע וניסיון. "פאה היא פריט לבוש חשוב, ואשה משקיעה בו כי חשוב לה השירות, האמינות והמקצועיות – שאף היא מילה מאד חשובה בתחום".

הדובדבן שבקצפת אלה הפאניות שמתהדרות בכך שהן מוכרות איכות והמחירים שלהן לא בשמים:

נחמה דינה היא אחת כזו, גם מיכל כ. שהיא גננת במקצועה ומייבאת ומוכרת פאות במחירי תיווך בלבד כעיסוק נוסף ובמטרה ברורה – לתת מוצר איכותי ביותר במחיר הזול ביותר, יוצאת נגד המצב הקטסטרופלי במחירי הפיאות ובפרסומיה קוראת תיגר נגד המצב בו אישה צריכה לבחור בין פאה לרכב…

גם מרים המביאה פאות ישירות מיצרן אישי, וכך חוסכת לנשים את תוספות המחיר שכל מי שהפאה עברה דרכו גובה, לעומת יצרניות הנוטלות על הייצור תוספת מחיר ומגיעות ל–10,000 מבלי לעפעף. "הפאות שלי הן איכותיות ביותר" היא קובעת ומוסיפה כי אינה חושבת שמוצדק לשלם סכומים כל כך גבוהים כשאפשר להשיג את אותה איכות במחירים נמוכים יותר. היא רואה בכך אידאל.

"השם שלנו הוא 'פאות מלכות' וזה משום שאשה היא "שרת המלכות". לכן היא צריכה להיות יפה, שמחה ומרוממת. הרי מלכות, עניינה על–פי חסידות, שאין לה מעצמה כלום, ואני לא רוצה שאשה תרגיש שבגלל שאין לה מספיק כסף היא נראית דלה ולא מכובדת מספיק".

לכן אצל מרים יש קו מחירים נורמטיבי. "ב"ה, אני מסוגלת גם במחירים הללו להתפרנס בכבוד ולהיכנס לשוק" היא מודה ומוסיפה "אני רואה ברכה בעסק, ב"ה", ותולה זאת בכך שהיא הוגנת במחירים ובשירות ומקווה שכולן תורדנה מחירים. כנראה שזה אפשרי.

שירות ואחריות

כשמדברים על שירות ואחריות נוגעים בנקודה רגישה עבור נשים רבות שטיב השיער לא היה כמובטח, השיער נשר, התפירה התפרקה… מרים מספרת על כך: "כואב לי הלב כשנשים ששילמו סכומים גבוהים מאד על פאה מגיעות אליי בוכות ולא מרוצות כי לא נותנים להן שירות כמו שצריך".

היא טוענת שאצלה הדלת תמיד פתוחה. ויש לה עשרות לקוחות מרוצות, כי היא דואגת לשמור איתן על קשר טוב – "כולן שמורות אצלי באנשי קשר, ואני דואגת להתקשר אחרי תקופה כדי לוודא שהלקוחה מרוצה. רוב הפיאניות איתן דיברנו נותנות אחריות לשנה הכוללת הכל. מיכל כ. ממליצה לנצל זאת – לבדוק את הפאה היטב אם היא זקוקה לשינויים ותוספות, "וגם אם סתם בא לכם לשנות", היא מייעצת "עשו זאת בשנת האחריות".

דבורה מסייגת את האחריות לפאות מקופסא, שהן זולות יותר, לחצי שנה בלבד. מלכי מבצעת תיקונים ושינויים עד שהלקוחה מרוצה לגמרי – בפרט הנשואות הטריות "הרבה פעמים, כשזו הפעם הראשונה, הנשואה הטרייה רק מתרגלת לפאה, לובשת, חווה מתרשמת, ואז רואה אם היא רוצה לשנות למשהו שיתאים לה יותר".

ויקטוריה מבדילה בין שירות לאחריות. אחריות נמשכת שנה וכוללת תיקון דברים הקשורים לבניית הפאה. לעומת שירות שניתן לאורך כל חיי הפאה, וכולל שינויים ותיקונים כמו: הוספת גוונים, הקטנת סקין שמתרחב, עוד עיצוב, הוספת שיער וכדומה. – תוספות הניתנות בדרך כלל בתשלום.

ייחודיות

נדמה שכל הפיאניות גזורות מאותו 'שטאנץ', אולם כשאנו יוצאות לבדוק אותן מקרוב מגלים את הייחודיות שכל אחת מתהדרת בה.

מלכי מתחייבת לאמינות, לאיכות הכי גבוהה ומבטיחה שתמיד יש לאן לחזור.

ויקטוריה תופרת בעצמה את הפאות במקום, תחת שליטה על כל התהליך, הלוקח פנטזיה של לקוחה ומגשים אותה. היא מתייחדת ב–'לייס פרונט' שאצלה מייצרים גם לשיווק. ולמי שתוהה, ה'לייס פרונט' הוא תוספת בד שקופה מאד לאורך קו השיער, עם חורים קטנים מאד שדרכם משחילים במחט שערות קטנות. התוצאה: יצירת מראה מאד טבעי. ויקטוריה גם גאה בכך שאין אצלה קו פאות אחיד כי פאותיה נבנות על פי רצון הלקוחה. היא מדגישה שפאותיה אינן צבועות – "צביעת פאה היא תהליך כימי ופאה היא כבר לא אותה פאה לאחר התערבות כימית" והיא מדגימה: "אצלנו פיאת בלונד היא משיער בלונדיני אמתי. לכן לוקח יותר זמן בהזמנת פאות בלונדיניות, כי הוא שיער קשה להשגה".  

לעומתה דבורה דווקא מתהדרת בכך שאצלה מתמחים בצבע וגוונים: "אני משתמשת בהרבה כימיה – צבע. אנחנו גם מספרה. נשים ובחורות באות לכאן להסתפר ולצבוע את השיער". ו…יש אצלן שרות בעברית, אנגלית, אידיש וצרפתית. כך שכל אחת יכולה למצוא את עצמה שם. זה באמת נדרש כשנמצאים בלב שכונת "גאולה" ההומה בירושלים…

לריקי נישה מיוחדת – תיקון וחידוש פאות. יש לכן קרחות בסקין (הבד הלבן בקודקוד המדמה עור)? התפרקו טרסים (שורות שיער תפורות)? שיער נשר? צריכה צביעה? ריקי תיתן מענה לכל. "לא תמיד צריך לקנות פאה. אפשר גם לחדש פאה ישנה" ובנוסף, היא גם מעצבת שיער ומאפרת. ריקי טוענת שאצלה השרות הוא בראש. מתוך מקצועיותה היא יכולה להצביע ללקוחה, שעדיין בשנת האחריות על בעיה, עמה היא יכולה לשוב לפאנית שתתקן לה. "אני לא מרוויחה מזה" היא אומרת, "אבל רוצה שלקוחותיי תהיינה מודעות ותתחזקנה את הפאה נכון".

נחמה דינה מתייחדת בכך שהיא גם מעצבת, מסרקת ומאפרת. ומדגישה את היחס האישי והסבלני. בעידן הטכנולוגי היא מוכרת גם דרך ה'ווצאפ', מצלמת, שולחת, הנשים מודדות, ובמידה והן מרוצות הן שולחות את התשלום. מחיר הפאות שלה כולל עיצוב – שמנה לב, לא כל היצרניות, גם מעצבות ולעיתים עיצוב דורש להיפרד ממאות שקלים נוספים…

הייחודיות של מרים היא גם העובדה שהיא עושה מכירות בכל הארץ כך שאין צורך לבוא אליה.

טיפים לרכישת פאה ראשונה

ויקטוריה מנחה את הכלה: "את חייבת להיות מרוצה. להרגיש בידיים טובות, ולקבל מענה מקצועי ואנושי".

מיכל כ. ממליצה "לתת לחלום ולסגנון האהוב להוביל. לרוב, הבנות רוצות פאה שדומה לשיערן וזה מצוין להתחלה כי השיער מוכר".

מלכי מוסיפה שהדבר נותן הרגשה כיפית וטבעית, ומחליק את ההיפרדות מהשיער, במיוחד למי שאוהבת את שיערה. רובן ככולן ממליצות בפאה ראשונה, בה עדיין לא יודעים מה רוצים ומה מתאים, לעצב בתחילה באופן בסיסי בלבד, לא לגזור יותר מידי. לחוש את הפאה, ללכת איתה ורק בהמשך להחליט למשל אם מתאים פוני או יותר מדורג. ולא לשנות לגמרי את סגנון השיער כי גם כך פיאה היא שינוי שצריך להסתגל אליו.

הן מציעות להשאיר הרבה אופציות פתוחות: למשל, פאה שתהיה יפה גם אסוף וגם פזור, באורך המתאים כמובן – לפי הוראות רבני חב"ד*.

לבעלות שיער שחור, ממליצה דבורה, לקחת פאה בצבע קצת יותר בהיר, ולא שחור, כי פאה שחורה מבגרת. לבעלות שיער בהיר, לקחת קצת יותר כהה – כי פאות דוהות.

מרים מדגישה את ההתאמה לפנים במבנה ובצבע. ואת התאמת הרשת לראש. זו נקודה חשובה כי לעיתים פאה היא מדהימה ביופיה אך מכיוון שהיא גדולה מידי והראש 'שוחה' בתוכה היא אינה מחמיאה כלל וכלל.

ריקי ממליצה על גוונים – הם נותנים הרבה אור לפנים. אמנם לא כולן מתחברות לגוונים אך ההמלצה הבאה שלה היא ממש חשובה: "כדאי לבקש שיהיה שיער ארוך באזור האוזניים כדי שלא תצטרכי להביא שיער מהעורף לקדימה, ואז מאחור לא יישאר שיער"  – אני בטוחה שללא מעט נשים מוכר המצב האבסורדי והדליל הזה.

מלכי לא ממליצה על פאה ארוכה מאד המעניקה מראה כבד (ופאה כבדה על הראש), אלא אם כן זו פאת קוקו או צמה שאז האורך חשוב. היא ממליצה לקחת משהו שנראה שתסתדרי אתו מבחינת איכות וסגנון. למשל, אם מישהי חושבת שתתקשה לתחזק פאת תלתלים היא ממליצה לה על פאה עם שיער חלק ועדין. מלכי מדגישה את חשיבות המבנה וחוזקו, כי פאה שלא בנויה נכון – לאחר החפיפה הראשונה הכל 'נופל' והיא כבר לא נראית טוב.

ריקי מעניקה טיפים כלליים לתחזוקה וטיפוח: חשוב שיהיה לכל אישה ספריי סיליקון איכותי המתיר קשרים. (ניתן לרכוש אצלה). לשמור את הפאה על ראש–פאה או מגולגלת בצורה הרצויה בשקית. כדאי לשים שקית ניילון על הפאה, כך היא נשמרת מאבק. לפאות מתנפחות, או שמאבדות את הברק אחרי חפיפה, מומלץ ספריי סיליקון, העוזר לשמור על ברק ומראה הפאה וכך אין צורך לרוץ לפאנית בתדירות גבוהה. וכן לסרק אחרי כל לבישה בעדינות מלמטה כלפי מעלה.

גם ויקטוריה מדגישה את חשיבות סרוק הפאה, לא רק בחפיפה. "כמו שנערה מסרקת את שערה כל יום, ונסו לדמיין מה יקרה אם לא תעשה זאת חודש… כך פאה חייבת סרוק יומיומי, בייחוד בעורף, ששם שיער הפאה הכי נקשר".

אחת טובה או שתיים זולות?

תחקרנו את הפאניות: מה עדיף לרכוש עם תקציב של 14,000 ש"ח.

מלכי מצדדת בעד אחת טובה. פאה טובה ואיכותית מחזיקה לאורך זמן. מניסיונה, נשים שהתרגלו לפאת קאסטם טובה, ועברו לזולה – כי חשבו שזה לא כל כך ניכר, מאד התחרטו. אולי מספר חודשים היא נראית טוב, ומישהי מהצד לא תשים לב, אבל בסופו של דבר, אלו שני עולמות. אין כמו פאה איכותית שבנויה נכון".

נחמה דינה אומרת כי ניתן לרכוש שתיים טובות – כל אחת בשבע. וממש זולות עדיף לא לקנות. גם מרים לא מאמינה בפאות זולות. שבדרך כלל איכותיות פחות. "צריך לקחת בחשבון את המחיר שמשלמים כשקונים פאה זולה". אצלה, לדבריה, יש פאות איכותיות במחירים הוגנים.

דבורה וריקי מציעות לקחת שתיים – אחת טובה ויקרה ואחת זולה יותר. אולם הן חולקות לגבי איזו פיאה תהיה לשימוש התדיר ואיזו לאירועים. לדעת דבורה, זו של יום חול צריכה להיות איכותית יותר, כי היא נלבשת בתדירות. ופאת שבת וארועים יכולה להיות הזולה יותר. לעומתה, ריקי שומרת את היקרה יותר לאירועים – כך תישמר לאורך זמן – כי לא יהיה בה שימוש תכוף, והזולה יותר לשימוש יומיומי.

ויקטוריה חושבת שזה המון כסף ומציעה קודם לראות איך מסתדרים עם פאה אחת. גם כך נשואות טריות מתקשות בהתחלה להסתדר עם פאה, אז שתיים?… לעיתים, אחת הפאות תישכב בארון כאבן שאין לה הופכין, כי לא אהבו או הסתדרו אתה, וחבל. בנוסף, אולי תחליט שסגנון אחר מתאים לה יותר מסגנון הפאה הראשונה שקנתה? קצר יותר או ארוך יותר. כשקונים שתי פאות מיד נמנעת האפשרות לשנות סגנון.

ויקטוריה מוצאת לנכון להדגיש כי יש סיבה לכך שפאה היא זולה – "לא אומרת שכל הזולות אינן טובות. אבל בוודאי שמחיר קשור עם איכות. כדאי להשקיע".

מיכל כ. לא מכריעה בשאלה, היא נותנת ללקוחה לבחור לאחר שמראה לה כל מוצר ומספרת עליו מניסיונה. אך היא מוסיפה: "בכזה סכום כל כלה יוצאת אצלי עם שתי פאות ולעיתים גם עם עודף!".

חפיפה, לבד או אצל פאנית?

דבורה טוענת חד משמעית שלא לחפוף לבד! "אפשר לקחת פאה בשווי 8,000 שקל, ובטיפול לא נכון, כמו מים חמים מידי, להרוס אותה בידיים. 100 שקל בחודש לפאנית שתחפוף – בהחלט שווה, לדעתי. כך את רגועה בידיעה שהפאה מתוחזקת באופן הבטוח ביותר".

גם נחמה דינה חושבת כך ואומרת לכלות: "אתן כבר ככה משקיעות, אל תחסכו בטיפול אצל פאניות. שם הפאה מטופלת עם החומרים הכי טובים ואיכותיים. לפעמים קונים פאה יקרה ולא רואים עליה בכלל שהיא כזו בגלל טיפול לא נכון". אבל היא מסייגת כשמדובר בפאה שנראית טוב אחרי ייבוש טבעי, אותה ניתן לחפוף לבד בהדרכת פאנית. גם מרים טוענת כך לגבי פיאות מדגם ייבוש טבעי ומדריכה לכך את לקוחותיה שיש להן סבלנות ויכולת.

מלכי היא בעד אלו שקולטות את אופן החפיפה ועושות זאת היטב. "למה לא? זה חיסכון כספי נהדר". אך היא מדגישה כי מידי פעם חשוב לבוא לפאנית, שתראה את הפאה, שתוודא שהחפיפה נעשית נכונה ושהפאה מתוחזקת היטב. "אפשר גם לבוא לפני אירוע למשל, כשרוצים עיצוב יוקרתי יותר".

ריקי הייתה מונעת חפיפה ביתית מאלו ש'אין להן את זה בידיים', ויכולות להרוס. ומציינת את חשיבות ההקפדה על ספריי מתיר–קשרים. סירוק נכון. עיסוי עדין, במיוחד באזור ה'סקין'. שימוש במים פושרים בלבד! (מים חמים מידי מורידים צבע – במיוחד בשיער מעובד). ואילו מיכל כ. המייבאת פיאות המיועדות לייבוש טבעי סוברת: "עשי זאת בעצמך!" והיא הגדילה לעשות ואפילו מספקת סרטוני הדרכה שהיא שולחת ללקוחותיה. אך עדיין חושבת, שזה תלוי באישה, יכולת וסבלנות.

ויקטוריה מסכימה שעם הדרכה נכונה אפשר לחפוף לבד. אבל מזהירה: "אם אין ידע, אפשר להשחית 'טרסים'. ה'סקין' מאוד עדין, לא כדאי לשים עליו ישירות שמפו או מרכך". והיא אפילו ממליצה על שמפו "הוואי" הירוק, הפשוט. ובפאה ממש מטונפת, אפילו סבון כלים מצוין – אין כמוהו בהסרת שומנים…

מבצעים מיוחדים לכלות

לריקי מחירים נוחים גם במחירי איפור ועיצוב שיער לכלות. גם נחמה דינה מעניקה בקניית פאה, הנחה משמעותית באיפור ובקניית כמה פאות. למלכי מבצע שווה במיוחד לכלות: בתה, חני ליפסקר, תופרת שמלות. ועל קניית פאה, שמלת הכלה מתנה! אהבתם? אני מאד.

דבורה באה לקראת כלות ונותנת הנחות יפות. כל כלה מקבלת, בנוסף לפאה, תיק וראש, וכל חודש יש אצלה פאה שעליה ניתנת הנחה של 500–1000 שקל. לויקטוריה מבצעים כלליים והנחות אם משלמים במזומן או קונים יותר מפאה אחת.

גם מרים נותנת הנחה בקנייה של יותר מפאה אחת ומאד באה לקראת כלות וגם כאלו שקשה להן כלכלית ונותנת פריסת תשלומים נוחה. (בפיה אף מסר לכלות הקוראות: "תתחשבו בהורים! אני עכשיו מחתנת בת. תתחשבו בבקשה, גם ככה יש לנו הרבה מאד הוצאות סביב החתונה"). אצל מיכל כ. המחיר עצמו הוא המבצע. כי מטרתה להביא פאות איכותיות במחיר הזול ביותר.

צניעות

איך אתן מנצלות את הבמה שלכן למכור פאות שתהיינה גם צנועות?

דיני רואה בעבודתה שליחות של ממש. ויש לה גם סיפור: "זה התחיל מחברה שלי שהיא שליחה בחוץ לארץ והזמינה אצלי פאה דרך הטלפון. היא רצתה פאה באורך של 28 סנטים, ואני 'נזפתי' בה: 'איך את לוקחת פאה באורך כזה ולא באורך 40 סנטים???' אלו האורכים של הפאות שהייתי מוכרת אז. התשובה שלה הכתה אותי בהלם: היא סיפרה שהיא חיה בין גויות ויהודיות מטופחות ואצל אף אחת מהן אורך השיער לא עובר את הכתפיים בהרבה, והיא די מתביישת בפאה המאד–ארוכה שלה…

"אז התחיל אצלי השינוי בחשיבה. והיום הסלוגן שלי הוא: 'הקצר – הוא הארוך החדש'. כי קצר הוא מאד אופנתי, נשי ומכבד. וזו השליחות שלי, להוציא נשים צנועות ויפות, שחובשות פאה כמו שהרבי רוצה. ואשה צנועה לא באה בסתירה לאשה יפה". דיני גם טוענת ש"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה". "יש נשים שרוצות יפה, לא מתעניינות בצנוע… אשכנע אותן שהצנוע הוא היפה ואז מתוך הרצון ליופי, תצא צניעות" יש אצל דיני פאות מאד יפות, מושקעות, שיקיות וקצרות.

"לנשים שבאות אליי", מספרת מיכל נ. "אני מראה את ההיצע אצלי הכולל פאות לא ארוכות. אם מישהי ממש תבקש, אשיג לה פאה ארוכה. אבל לפני כן אראה לה פאות קצרות משגעות. אראה לה גם תמונות של נשים מפורסמות בעולם שאף אחת מהן לא הולכת עם שיער ארוך מידי. ואצלן זה לא עניין של צניעות, פשוט עניין של כבוד עצמי. מלכת אנגליה למשל. סמל הנשיות, הכבודה והמרשימה, לא תלך עם שיער מעבר לאורך כתפיים.

אתי יושבת בבני ברק מלאת הדעות. היא מקבלת מכתבי שטנה מתחת לדלת ומגלה את השלטים שלה הרוסים. באות אליה כלות שרוצות פאות אך אמהותיהן בעלות המטפחות לא מרוצות. מנגד, באות גם חסידות שרוצות פאות מאד מאד קצרות. אבל אתי מוכרת פאות, כי לרבי שלנו חשוב שנלך עם פאה דווקא. "יש נשים שאם הן לא תלכנה עם הפאות הארוכות – הן לא תלכנה עם כיסוי בכלל. אז עדיף שתחבושנה פאה מאד ארוכה. מניסיון שלי, בסוף הן מתבגרות, יולדות ילדים ומתחילות להבין את הדברים החשובים בחיים שבהם לא נמצא מראה מושך ובולט".

שטערנא אומרת: "בתור חב"דניקית שיודעת כמה חשוב לרבי שנלבש פאות השקעתי שנים במחקר ולימוד, והיום אני עם 28 שנות נסיון. אני מתמקדת בפאות קצרות כי אני רואה נשים ושומעת מהן שקשה שיש רק פאה אחת ארוכה – בארץ שלנו שחמה שמונה חודשים בשנה. טוב לכל אישה שתהיה לה עוד פאה קצרה, יפה, מכובדת ואיכותית לצאת איתה כשחם ובכלל".

מרים מציעה בעדינות ללקוחות עם פאות ארוכות מאד לאסוף את הפאה. "אני עצמי עם פאה ארוכה אסופה, ומרגישה שבכך אני נותנת דוגמה אישית ללקוחותיי לאשה צנועה ונאה" היא מציינת.

כאן ראוי להזכיר שמבצע "מעגלים" לקיצור פיאות ארוכות נמשך. כל המעוניינת לגזור את פאתה שתתאים לגדרי הצניעות, יכולה לעשות זאת בסלון היוקרה של הרצליה דיין בכפר חב"ד, שם המעצבת המוכשרתשטערנא יהושע תדאג לכך בשמחה, זאת לאחר תיאום מראש עם ארגון "מעגלים": 054–3512770

_________________

* בפאה פזורה – אורך מרבי – על הכתפיים. (מן הראוי להחמיר שהאורך יהיה עד הכתפיים.)

בפאה ארוכה יותר מן הכתפיים (= עד 8 ס"מ מן החוליה הראשונה), יש לאסוף את השיער לפחות ברובו.

בפאה אסופה לגמרי – יש לוודא ששיער העורף והצדעיים לא יתגלה. האורך המותר בפיאה אסופה – 24 ס"מ מן החוליה הראשונה. (מתוך תקנון נשי חב"ד)

מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, מגזין עטרת חיה

זמן הלידה

בהתוועדות חסידותית שנערכה בימים של בין המצרים שמעתי סיפור אודות הגאון רבי חיים יוסף דוד אזולאי, המפורסם בכינויו "החיד"א".

בקרב יהודי מרוקו, ובפרט בקרב נשים צדקניות שבהם, היה מנהג (וכפי ששמעתי מכמה וכמה, עדיין קיים מנהג זה בכמה קהילות עד עצם היום הזה, למרות האמור לקמן) ייחודי לחצות היום של תשעה באב, שאז הוא הזמן של "לידת מלכא משיחא".

המנהג

ומכיוון שזהו הזמן של "לידת מלכא משיחא", היו הנשים נוהגות בזמן זה, בעיצומו של תשעה באב, להכין את הבית להתגלותו של האורח החשוב, משיח צדקנו. לשם כך הן – לא פחות ולא יותר – מנקות ושוטפות את כל הבית, ומבשמות אותו בבשמים נאים ובריחות טובים, כך שיהיה מוכן ומוכשר לקבל את פניו של משיח צדקנו באופן הפשוט והגשמי ביותר, לפי מידת ההבנה של נשים פשוטות ביותר בישראל.

ההתנגדות

מששמעו הרבנים והמנהיגים הרוחניים אודות אותו מנהג, קמה צעקה גדולה: זהו היפך השולחן ערוך. לשטוף את הבית בעיצומו של תשעה באב?! והרי אפילו נגיעה במים אסורה בתשעה באב, ולא כל שכן שטיפת כל הבית במים ובישומו בבשמים ובריחות טובים. צריך אמנם לצפות, להתפלל, לקוות ולהיות אפילו בטוחים בביאת המשיח, אבל אך ורק באופן המותר על פי ההלכה.

ואכן, בכמה מקומות הצליחו הרבנים לבטל את המנהג מאותם טעמים הלכתיים.

החיד"א אוסר החגיגה

פעם נקלע הגאון החיד"א לעיירה קטנה בתשעה באב, ולפתע נודע לו כי אותו מנהג קנה לו שביתה באותו מקום, והנשים הצדקניות מחכות בציפייה דרוכה לשעת חצות היום של תשעה באב כדי להתחיל את החגיגה בהכנת הבית לקראת משיח צדקנו.

עלה הגאון החיד"א על בימת בית הכנסת והכריז: יהודים יקרים, יודע אני כי כוונתכם רצויה, ורוצים אתם להביע באופן החזק והמוחשי ביותר את האמונה האמתית, התקווה והביטחון המוחלטים והציפייה הדרוכה לביאת המשיח ולגאולה הקרובה. ואולם כיהודים אסור לנו לסטות בכי הוא זה מן ההלכה. על פי הלכה יש מקום גדול לספק אם מותר, ומסתבר אפילו שהדבר ממש אסור, לשטוף את הבית בתשעה באב, תהא הכוונה רצויה ואמתית ככל שתהיה. לפיכך, אנא הודיעו לנשותיכם ולבנותיכם כי למרות כל הכוונות הטובות, על פי ההלכה אסור לעשות מה שאתן עושות, ולכן חייבות אתן להימנע מכך. וכשם שקיבלתם שכר על הדרישה (על מה שעשיתם בתמימות הלב, מחוסר ידיעה, בשנים שעברו), כך תקבלו שכר על הפרישה.

הדברים התקבלו בתדהמה באזני הקהל הפשוט שנהג כך כל ימיו, אך בהיותם אמונים על ציות ללא עוררין לדברי הרב, התכוננו הכל לקיים את הדברים שנאמרו.

ירד הגאון מן הבימה מרוצה על שעלתה בידו למנוע מכשול מקהילה קדושה בישראל, למרות שראה עד כמה קשה לאותם יהודים פשוטים, ובעיקר לנשים הצדקניות ולבנותיהן, לשמוע לדבריו.

אמונה ללא פגימה

בדרכו, שמע לפתע שתי נשים פשוטות משיחות לפי תומן: "שמעת מה אמר הרב הגאון והצדיק? הרב אמר שהשנה לא יבוא המשיח ולכן אין צורך ואף אסור להתכונן לביאתו על ידי שטיפת הבית"…

מששמע החיד"א את הדברים, שנאמרו בפשטות ובתמימות על ידי נשים פשוטות שכל ההסברים לא הועילו להן להבין את הדברים כפי שהן הבינו אותן, הזדעזע כולו: 'מה? אני אגרום ליהודים חלישות באמונה'?!

לא נתקררה דעתו של החיד"א עד שביקש שנית לכנס את כל בני הקהילה, חזר ועלה על הבימה וביקש למסור הודעה דחופה: "רבותי, יהודים יקרים, אני מתנצל לפניכם ואני חוזר בי מן הדברים שאמרתי קודם. נכון אמנם שעל פי ההלכה זו שאלה גדולה אם מותר לשטוף את הבית בתשעה באב, אבל אם בגלל זה ישנם כאלו שהדבר גורם אצלם ח"ו חלישות באמונה המוחלטת בביאת המשיח – מוטב שישטפו את הבית כמנהגם, ובלבד שאמונתם התמימה והמוחשית בביאת המשיח בכל רגע ממש תישאר אצלם אמתית ואיתנה".

"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"

בפעם השניה יפתח אי"ה בשנת תשע"ז הבעל"ט קורס רזי הטוהר – להדרכת כלות בעיר צפת, מטעם מכון צופיה ומכללת בית רבקה וכן מטעם הרבנות הראשית.

הקורס יתקיים בימי רביעי בשעות הבוקר בקמפוס בית חנה בצפת ויפתח לאחר החגים.

ממארגנות הקורס נמסר כי נותרו מקומות אחרונים לסגירת הקורס.

לפרטים והרשמה: 0504247702

קצת לפני שתשעת הימים נגמרים וחוזרים ל'אין לי מה לבשל'.  כי בתכל'ס בתשעת הימים מכינים את הדברים הכי טעימים.. פיצות, פלאפל, דגים באמצע שבוע.. קבלו מתכון לקיש חלבי מעולה.  

אצלינו חלבי זה שבועות ותשעה הימים. אז ככה אנחנו חוגגים.

המתכון דורש השקעה (אם כי הוא לא מסובך בכלל) אבל הוא שווה את זה. וצ'ופר לסוף,  אין כמעט כלים לשטוף.  החומרים ברי השגה ועלותם נמוכה.  ככה שאין מצב שלא תכינו.  במקור מכינים אותו עם כרישה (לוף) לי לא היה (סתם כי התעצלתי לרדת לקנות) ועדיין יצא מושלם. למרות שהכרישה מוסיפה טעם מתקתק ולכן כן ההיתי ממליצה להוסיף אותה.

סתם ככה זה קיש נהדר לקיץ כשרוצים משהו משביע וקליל.  אפשר לקחת אותה איתכם לטיול או לפיקניק.

ניתן להגיש חם (עדיף) או קר. או פשוט לחמם..

הקרדיט נתון ל'בצק אלים" אתר נהדר מפורט ומושקע.  ממליצה בחום!

לבצק:

90 גרם חמאה

כפית שמן זית

3 כפות מים

1 כפית סוכר

1/2 כפית מלח

כוס קמח

למלית:

1 כרשה (החלק הלבן)

2 בצלים בינוניים

4 גבעולי בצל ירוק קצוץ

2 שיני שום קלופות

חצי סלסלה פטריות שמפניון פרוסות או קופסת שימורים

1/4 כוס מים

כף שמן + 10 גרם חמאה (מה שנשאר מהחבילה)

1 מיכל (200 מ"ל) שמנת חמוצה

1/4 כוס (60 מ"ל) שמנת מתוקה או חלב

2 ביצים

כף קמח

כפית גדושה מלח

מעט פלפל שחור

מעט גבינה צהובה מגוררת (לא חובה)

אופן ההכנה

אופן ההכנה:

הבצק:

1.מחממים את התנור ל-175 מעלות.

2.שמים בסיר רחב ועמוק את החמאה, שמן הקנולה, המים, הסוכר והמלח. מביאים לרתיחה על להבה גבוהה ומבשלים עוד כדקה.

3.מוסיפים בבת אחת את הקמח ומערבבים היטב, עד לקבלת בצק גמיש.

(ניתן לעשות זאת גם בתבנית שבה מכינים את הקיש, בתנור! וחסכתם לכם סיר לשטוף. )

4.מעבירים את הבצק לתבנית ומרפדים בו את התחתית והדפנות בעזרת האצבעות.

5.דוקרים את הבצק במזלג בכמה מקומות ואופים אותו 20-15 דקות, עד שהוא מזהיב.

המלית:

בזמן שהבצק נאפה מכינים את המלית:

1. חותכים את הכרישה והבצל לפרוסות דקות. קוצצים את הבצל הירוק ואת שיני השום.
2. מחממים את השמן והחמאה בסיר שבו הכנו את הבצק. מטגנים את הבצל עד להשחמה.

3.מוסיפים את הכרישה לאחריה את הפטריות ולבסוף גם את השום לעוד דקה.

4.מוסיפים לסיר 1/4 כוס מים ומבשלים עוד 5 דקות עם מכסה.

5.מורידים מהאש.

6.מוסיפים לסיר שמנת חמוצה שמנת מתוקה (או חלב), פלפל, מלח ואת הבצל הירוק. מצננים כמה דקות ומוסיפים את הביצים והקמח. מערבבים היטב ומוסיפים את הגבינה הצהובה.

7.יוצקים את המלית על תחתית הבצק האפויה ואופים 35-30 דקות, עד שהקיש מזהיב היטב.

אמש (רביעי) הסתיימו ימי העיון המסורתיים של 'אור חיה' בהשתתפות כאלפי נשים מכל רחבי הארץ בפעם ה-25 . גולת הכותרת של האירועים היה נאומו המאלף של הרב ראובן וולף מנהל ארגון 'מעיין ישראל', בקליפורניה שנשא דברים בשלושת ימי העיון.

החידוש של השנה: יום מיוחד שהוקדש אך ורק לצעירות. "החידוש הגדול של השנה שבשנת הקהל, נתנו 3,500 נשים מכל רחבי הארץ מתנה לרבי  והגיעו לשלושה ימים של לימוד תורה וחסידות ברוח רבותינו נשיאנו" אומרת לנו דניאלה גולן יו"ר המרכז העולמי. "לראות כאן פרצופים חדשים כל שנה ושנה, והשנה במיוחד – זה מרגש, ואנחנו בטוחים שזוהי מתנה הכי גדולה לרבי" מסבירה גולן. " אנחנו כמדי שנה שמחים לחדש את ימי העיון בהרצאות ובפעילות חדשה. 

"ב"ה ראיינו אלפי נשים ובנות מכל רחבי הארץ מגיעות לימים שלנו, מתוך מטרה לבוא וללמוד תורה" אומר לנו הרב יהודה גולן מהנהלת ה'מרכז'. "בשנת ה-25 ניתן להודות ששברנו שיא חדש והגענו לכמות רחבה של נשים חדשות שהגיעו לימי העיון שלנו -זוהי שמחה גדולה בעבור המרכז" מסביר גולן.

בהנהלת המרכז העולמי רוצים להודות לכל הצוות הרוחני והגשמי של המרכז שבחודשים האחרונים פעל ללא הפסקה להצלחת האירועים הללו.

צילום: אודליה ש.