יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
פורטל קהילתילמעלה מעשרים אמהות גיבורות לילדים עם צרכים מיוחדים השתתפו אתמול באירוע מיוחד במינו שהתקיים בביתה גב' שבי מלכא בכפר חב"ד.
הערב אורגן על ידי הגב' שמחה דיל בשיתוף ארגון יד לילד המיוחד.
נשאו דברים וחיזקו את האמהות הגיבורות: הרבנית גורביץ' מלוס אנג'לס, והרבנית סלבטיצקי מאנטוורפן.
"קשה לכל אחת מאתנו להתמודד לבד, קל יותר כשזה ביחד", אומרת אחת האמהות המיוחדות.
מסדרונות הכלא האפרוריים משכיחים את העובדה ואת המציאות שיש עולם יפה ופורח בחוץ. הכל חנוק ומסוגר על בריח.
אין איש משמיע קולו. דממה שוררת, מאיימת לשבור את הרוח.
זהו הכלא הסובייטי הרוסי. לפני מאתיים ושבעים שנה.
שם היה אדמו"ר הזקן, לשם הובל, כמורד. מורד במלכות בשר ודם.
הכלא המדכא השובר והמטיל אימה, לא שבר לא איים ולא פגע. כי היה חזק באמונתו שיש לנו רק מלך אחד- המלך של העולם! שליט על הכל היצורים ואחראי על בריותיו.
שנבין את רמת הנס, נדע שמהכלא המגואל בדם, הצליחו לצאת אנשים בודדים בחיים. זאת ועוד שאת מרבית חייהם העבירו בתוך תא כלוא ומחניק. שבסופו של דבר, או נטרפה עליהם דעתם, או שנגזר עליהם מוות אכזרי.
ואדמו"ר הזקן- 53 ימים, וזוכה בדין. מתוך ניצחון מוחלט!!
ניצחון שמביא אותנו כבר מאתיים שנה לחגוג אותו מחדש ולשמוח בחג הגאולה.
דווקא כאן בפטרבורג – בעיר שהיתה שיא הטומאה והקליפות, חוגגים את הניצחון בגאון ובראש מורם!!!
שהיינו שם בפטרובלסקה, התמלאנו בתחושת גאווה וניצחון יהודי חב"די. ניצחון של אמת על השקר והקליפה. התחזקנו בדעתנו שזכינו!
חב"ד היא לא סתם עוד איזה תנועה חרדית כמו אלפי החסידויות בעולם.
חב"ד זה מהות, זה עצמות.זה משהו הרבה יותר עמוק, מורכב ודורש! לפעמים יש בנו תחושה כזו- ברור שאני חבדניקית.. אבא שלי חבדניק, סבא שלי חבדניק, אבא שלי סבא שלי היה חבדניק וכן האלה וכן הלאה… ומשום כך התחשובה היא ברורה. לא נאלצתי לבחור ולהתלבט, לחיות בספק על רצוני ומקומי האמיתי. כי הוא מוכתב לי עוד לפני לידתי.
אז איפה המקום שלי והבחירה האישית שלי בעניין?
הבחירה שלי קיימת ועליה מודה בכל יום מחדש. והיא קיימת וברורה. ברורה לי בזה שיש לנו רבי שנותן לנו בשפע הכל. נותן לנו להרגיש ולחוות את החיים עם משמעות ועוצמה אין סופית.
להרגיש ולהודות על מקומנו, לצמוח מהקשיים ולעלות עוד ולהתעלות בעצמנו על החיים. להחזיק חזק ולהתקשר למקור. גם אם לפעמים אנחנו מרגישים קצת רחוקים- הרבי נמצא בנו חזק.
מאיפה הכוח שלנו לשרוד להחזיק את עצמנו חזק בזמן של הכל כך הרבה קשיים והתמודדויות?
הכוח בא עוד מימי אדמור הזקן. הרבי הראשון שלנו. כמה עוצמות וכוחות נפש נטע בנו והשריש לכל הדורות אחריו את הכוח והיכולת להתמודד מול הכל- להכיל גם את הקושי הכי גדול! לדעת שבסוף תצמח ותבוא ממנו גאולה. רק הדריכה הראשונה בכלא נתן הרגשה של חנק והיפך החיים. שעדיף מיתה מלחיות עוד אחד בתא הכלא החנוקים ומעופשים. יצאתי בהרגשה של בחילה על הקשיי הישרדות של חיים יום יומי.
והיום? מה אין לנו?
חיים בשפע של הכל. הכל יש והכל קיים.
רק כוח צריך. כוח ורצון. יכולת כבר יש, זה קיים בנו וטבוע בנו חזק. הרביים עשו את כל העבודה בשבילנו, הכינו לנו את השטח, התמודדו ועמדו מול הקשיים הרוחניים והגשמיים של הדורות הקודמים. והביאו אותנו לאיפה שאנחנו היום.
אז מה לא נעשה בשביל להביא כבר את הגאולה?? שנראה את הרבי בעיניים שלנו. ממש.
אנחנו רק צריכים להאמין, שבסוף נראה את הטוב. בסוף נראה את הרבי מוביל אותנו לקראת הצעד הבא, לשלב של הגאולה האמיתית והשלמה!!!!
חברות יקרות,
מה שלומכן?
הרבה זמן לא שוחחנו על סטיילינג והתרכזנו יותר באיפור.
אז חשבתי היום לספר לכן מה עשיתי לפני שבועיים בערך ומה אני עושה מידי יום ואני בטוחה שזה רעיון שיוכל לעזור להרבה מכן ואני מיד אסביר למה.
אז ככה שמתי לב שלוקח לי זמן בבוקר מה ללבוש היום, מה תואם למה ואיזה נעליים בדיוק לשים.
שמתי לב שלא בכל יום יש לי השראה ולפעמים אני יוצאת מאוכזבת או מבזבזת זמן רב מול הארון עם המשפט הקבוע של "אין לי מה ללבוש".
אז נעמדתי מול הארון ערב אחד מלא בהשראה הוצאתי חולצה, הצמדתי לכמה חצאיות עד שראיתי התאמה הנחתי על המיטה חיפשתי נעליים, גרביים וגם תכשיט תואם, צילמתי ועברתי הלאה.
הוצאתי ווסט חיפשתי לו חצאית מעניינת חולצה תואמת, וגם נעל ואם הרגשתי שחסר משהו הוספתי תכשיט לשדרוג.
כל אאוטפיט צילמתי בטלפון ושמרתי בתיקיה.
הגיע הבוקר ובמקום לנבור בארון ולהתלבט שעה מה ללבוש.
פתחתי את התיקיה ונברתי שם מה הכי מתאים לי היום. שלפתי מהארון. חמש דקות אני מוכנה!
זה היה רעיון נפלא, שיתפתי אותו וקבלתי הרבה פידבקים חיוביים וחברות ששלחו אלי תמונות שגם הן לקחו את היוזמה ויישמו אותה בבית.
זה חוסך המון כאב ראש והתלבטויות ובעיקר זמן חשוב בבוקר.
נכון צריך שיהיה מבחר בארון, צריך לדעת מה מתאים למה אבל ממליצה לכן להתחיל מזה.
וכמובן אתן מוזמנות להיכנס לכתבות קודמות שלי תחת קטגוריית 'סטיילינג' באתר נשי ובנות חב"ד יש שם כמה כתבות טובות שיעזרו לכן ביוזמה החדשה 🙂
ואם אתן צריכות עזרה, ייעוץ וסתם בא לכן לשתף בלוק שבחרתן הבוקר שלחו אלי..
באהבה,
דבורה לאה
–
ליצירת קשר עם דבורה לאה לוי:
0527395770
לחצי כאן
או דרך כתובת המייל: [email protected]
מספר דוגמאות לסטים שהתאמתי בעצמי:
התוועדות מיוחדת י"ד כסלו, 'היום שקישר' בהשתתפות של נשים ונערות רבות, מקורבות בעיר, משתתפות השיעורים המופעלים על ידי בית חב"ד, בראשות השליח הרב ווינר, ונשי חב"ד, בהתוועדות שמעו דברים על מהותו של יום מפי השליחה מרת חנה ויינר והפעילות חב"ד בעיר, שמעו על מעלת הכתיבה ב'אגרות הקודש' לרבי מלך המשיח.
הדר בוכריס הי"ד שנרצחה בתחילת השבוע שעבר בפיגוע בגוש עציון, נפגשה בחג סוכות האחרון בבית חב"ד פושקר, עם – תבדלחט"א – עדנה סרוסי שהיתה כלתו של הדר גולדין הי"ד שנהרג על ידי מחבלים ביום שישי השחור ברפיח במהלך מבצע צוק איתן וגופתו נחטפה.
הדר בוכריס סיפרה על המפגש לשליח הרב שמשון גולדשטיין:
"כשעדנה שאלה אותי, איך קוראים לי ועניתי "הדר", העיניים שלה פתאום התכווצו והיא נאלמה דום"…
עדנה, טיילה בראג'יסטן – הודו, וביקרה בבית חב"ד פושקר בתקופת החגים. ביום האחרון לשהותה פה התלבטה אודות כתיבת מכתב אישי לרבי מלך המשיח.
"אני לא בדיוק חב"דנקית. איך בדיוק לנסח. ואין לי ממש שאלה", אמרה. "תכתבי מהלב", עניתי לה.
עדנה כתבה. קיפלה בהתרגשות את המכתב והניחה אותו באחד מכרכי ה"אגרות קודש" באופן אקראי לגמרי.
המכתב שהתקבל (אגרות קודש, כרך כ"ג עמוד רז) הותיר את כולנו המומים, דומעים ומעודדים, והרי הוא לפניכם.
כל כך מדויק להדר גולדין וכל כך מתאים להדר שלנו.
צער היחיד שהוא כפשוטו, צער הכלל. ונחמת היחיד שתהיה לכולנו תיכף ומיד לנחמת הכלל.
יהי זכרם ברוך. "והקיצו ורננו שוכני עפר והם בתוכם" בקרוב מאד בתחית המתים עם משיח צדקנו.
את הגברת הרבנית רחל הנדל אין צורך להציג, רבת פעלים ורבת חסד, מרצה מחוננת שמצליחה בהתלהבות אמיתית לרגש ולכבוש את קהל מאזינותיה ללא הבדל אם הן מהציבור שומר תורה ומצוות או לא עד מהרה הן הולכות שבי אחרי הסיפורים הנפלאים המוגשים להן בחן חסידי ובלהט.
הפעם אנחנו נפגשות לרגל הדינר השנתי של "עדי עד" גמ"ח הכנסת כלה שהוקם לזכרו של אביה, רגע לפני ה'דינר' מוסר הלוט מהקרן ומסגולותיה. זה וגם אלו התנהלו עד היום בשקט יחסי, ומי שידע – ידע. כעת הזמן להציגו ברבים.
'קרן עדי עד' קמה לאחר ימי ה'שבעה' אחר פטירתו של החסיד הרב ישראל צבי הבר ע"ה, מזקני החסידים בכפר חב"ד, האיש שכל חייו התנהלו סביב גמ"חים, נתינה ועשיית חסד.
בן 83 שנים היה בעת פטירתו ביום ט"ו בכסלו תשס"ז. מי שהכירו, ראה את החסד שזרח מתוך פניו החביבות. אך טבעי היה שבנותיו, הרבנית רחל הנדל מצפת והרבנית ברכה טברדוביץ' מכפר חב"ד, יחפשו להקים משהו לעילוי נשמתו, בכיוון של החסד והנתינה.
ספרי לי איך התחילה כל העשייה הזאת של הקרן להכנסת כלה?
זה התחיל מהצורך. נשים רבות פנו אלינו לעזרה בהכנסת כלה. אנחנו יודעות עד כמה גדולה מצוות הכנסת כלה. אימא שלנו שתחי' תמיד היתה מאוד מקפידה לתת צדקה להכנסת כלה וחונכנו שזו מצווה וזכות גדולה.
זה לוקח מכן המון זמן, אנרגיות וכוחות וכמובן כספים. ממה התחלתן?
זה התחיל כשאבא שלי נפטר. חשבנו מה לעשות לזכותו והחלטנו לעשות משהו שקשור להכנסת כלה, כי זה הצורך. הוחלט ע"י בני המשפחה להקים את הקרן, האחיות הגב' ברכה טברדוביץ ואני והאחים הרב אברהם אלטר הלוי הבר נחה"ח והרב שמואל הלוי הבר מקראון הייטס.
אני אישית נעזרתי בחתונות כל ילדיי בהלוואה הנוחה שכולל חב"ד נותנים בסך: 10,000 דולר בתנאים מאוד טובים. שמספיקה בכדי לחתן בכבוד ולקנות רהיטים וכדו', אבל לגבי נדוניה, ודברים אישיים לכלה – לא היה מענה מספק.
אז את אומרת שלכל דואגים ורק לדברים האישיים של הכלה אף אחד לא שם לב?
לא היה פיתרון בחב"ד. למשל בבני ברק ובהרבה פנימיות דואגים לבנות וממש מחתנים אותם. קונים להן נדוניה ולוקחים אותן למכירות ומשיגים דברים בזול. אז החלטנו להתלבש על הרעיון הזה לחתן את הבנות ולתת להן נדוניה מכובדת.
עם איזה פריטים זה התחיל?
התחיל עם כריות ושמיכות אפילו בלי ציפיות. ואז המשכנו הלאה לשמיכות פוך וכו', אבל אז זה לא היה הדברים הכי יוקרתיים. החלטנו קודם על דברים הכרחיים.
ראיתי שבשנת הקהל הקודמת קם הארגון..
אכן שנת הקהל הקודמת תשס"ח , היתה השנה הראשונה אחרי פטירת אבי ע"ה.
מה את אומרת על זה שחלפו 7 שנים והגענו שוב לשנת הקהל? מה השתנה והתפתח מאז ועד עכשיו?
רואים את הנהירה לנדוניות מכל הארץ. כל בנות חב"ד אפילו חוזרות בתשובה כל מי שקשור לחב"ד נוהר לנדוניה של הכנסת כלה. אני לא יודעת אם יש אפילו עשרה אחוז בשבע השנים האלה בנות שהתחתנו ולא לקחו מהכנסת כלה שלנו.
אני מקבלת פניות מכל הצפון ויש לנו הרי כללים מי שקשור לחב"ד הרבה אנשים לא מחב"ד פונים ולצערי אנחנו לא יכולים לענות לכולם.
בואי תספרי לי איזה סיפור מיוחד שריגש אותך במשך השנים, משהו שנגע לליבך ואמרת 'בשביל זה היה שווה כל ההתעסקות והטרחה'?
כל סיפור לעניינו. כל אחת נדהמת לראות מה נותנים לה. היא צריכה לבוא עם רכב בלי זה היא לא יכולה לחזור… סיפור ספציפי אני לא יודעת בדיוק רק אני יכולה להגיד שכל אחת שמקבלת נדהמת ואחת כותבת לשניה. אם היינו יכולים להשיג פאות היה עוד יותר טוב.
אבל אם את רוצה ממש סיפורים ממקור ראשון את מוזמנת לפנות לנשות ההנהלה, המתנדבות לכל דבר: הגב' ב. טברדוביץ, הגב' ר. הנדל, הגב' א. א. פייקובסקי, הגב' ח. מארק, הגב' מ. אהרון, הגב' בתיה הכט, הגב' מ. קסלמן, הגב' ח. קורנט, הגב' מ. שניאורסון, הגב' ח. אהרונוב, הגב' ש. בליזינסקי, הגב' ר. פינסקי, הגב' ש. נפתלין, הגב' ח.ר. הבר והגב' ד. הלפרין.
אז אם הכל דופק כמו שעון, נדוניה מושלמת, מתנדבות פעלתניות יוזמות וחרוצות, וב"ה עוד ועוד כלות, מה עוד נשאר לך לבקש?
אם היינו יכולים להשיג פאנית שתורמת פאות לכלות זה היה ממש משלים את כל העזרה לכלה אני יכולה לספר על כל מיני פניות של נשים לא מחב"ד שאומרים לי תראי אני למדתי בחב"ד ואני ממש זקוקה לעזרה, היו כאלה שהייתי חייבת לעשות להם פרוטקציה שיקבלו משהו כי הן התחננו כל כך. היום המצב מאוד קשה ולקבל כזו נדוניה זה עזרה לחתונה בלתי רגילה. היו בנות שממש לא היה להם שום דבר.
החלום הוא לעזור לכל כלה כולל פניות מנשים שלא מחב"ד, אבל אני רוצה לציין שבשלב זה אנו מפנות אותם למקורות סיוע כלליים כמו: יד גיטל בירושלים ועוד
מעבר לעזרה כספית יש פה עוד משהו?
יש פה תמיכה רוחנית. הכלה מרגישה שממש עוטפים אותה באהבה. מתי שהיא רוצה ובאמת אני מציינת את אחותי ברכה טברדוביץ שתחי' שתהיה בריאה – מצלצלים אליה כל הזמן. ולפעמים כשאנשים באים לחתונות לכפר חב"ד הם מנצלים את הזמן לנדוניה.
אין שעות פתיחה. הן פותחות כל הזמן אפילו למי שמגיעה מצפת מאוחר פותחים ונותנים לה. בכל המקומות יש שעות פתיחה במשך היום ואח"כ סגור, תחשבי הרי זה כמו שמישהי מנהלת חנות של ממש ועוד בהתנדבות.
אני רוצה להסביר כמה העזרה שלנו גדולה. באמריקה יש גם גמ"ח עזרה לכלות. לפני כמה שנים סידרתי שכלה שמגיעה לאמריקה תקבל כמה דברים משם. עכשיו בתשרי היו עשר כלות ולא הצלחתי לארגן שתקבלנה את הנדוניה כי בחול המועד היה סגור. אח"כ דיברתי עם הממונה ואמרה פותחים רק בשעה מסוימת. כלה אחת הלכה עד סוף קינגסטון והיה סגור ובסוף לא קיבלה כי היה שעות פתיחה וכו'.
כאן בכפר הזמינות בכל מיני שעות ביום לבוא לקחת זה דבר אדיר שעליו אחראית ברכה וחדווה ומאירה וכל מי שפותחת את המחסן כולל בשעות הלילה לבנות צפת הבאות מאוחר.
ועוד דבר חשוב, מעבר לכך שהחנות פתוחה בשעות לא שעות היא גם מסודרת ומאורגנת ויש מבחר משובב עין, כל הזמן דואגות להביא דברים חדשים.
תספרי לי מה החלום שלך לגמ"ח הזה, איך את רואה אותו בהקהל הבא?
אני רוצה שלכל כלה תהיה הפאה הכי טובה בעולם. אפילו שתשלם סכום סמלי של 100$ על הפאה אבל שתקבל פאה יפה כמו שהיא רוצה וחולמת.
באמריקה יש מישהי שלא קשורה להכנסת כלה המנהלת סלון פאות והיא עשתה מבצע של מחירים מיוחדים לפאות ובזכותה לא קרה כמעט שנסעתי עם קבוצה של נשים והגיעה אישה עם מטפחת ולא חזרה עם פאה הביתה.
השנה הייתה לנו אחת לא דתית שבאה לשם עם הנכדה שלה שהיא חבדניקית ועם הבת לבת מצווה והיא לקחה להם חדר במלון והיא הלכה בלי כיסוי ראש.
בשבוע האחרון שעשו לה יום הולדת היא סיפרה שקיבלה החלטה לכסות את הראש ואכן הלכה לבעלת הסלון פיאות וקנתה פאה שעולה הון במחיר מיוחד מאד, מסתבר שבעלה לא דתי (לעת עתה) והיא הולכת עם הפאה!
אז זה החזון שלך? – פאה לכל כלה
זה החלום שלי. צריך למצוא גביר או נדיב שיש לו רגישות לפאות וצריך לעבוד על זה. זה מאוד יקר. אני יכולה לספר לך על עשר נשים לפחות שחבשו פאות רק כשבאנו לרבי בלי להתכוון לזה מראש וזה היה בזכות המחיר המיוחד.
הרצון לתת הזדמנות לכלה לרכישת פאה במחיר סימלי בוער בנו אך יש להזכיר שנשי חב"ד מסייעות כבר שנים במספר פאות מוגבל לכלות נזקקות מאד…
אם ארצה שתסכמי לי בכמה מילים מה המסר שלך למי שתקרא את הכתבה, לקראת האירוע הגדול של יום נישואי הרבי והרבנית שזה גם הייארצייט של אבא שלך?
מי שיתרום להכנסת כלה, הוא יותר יתברך. זה לא ברכה אלא פשוט הבטחה! אנחנו רואים ניסים ונפלאות ותרומות של אנשים למצווה כה חשובה, צדקה חשובה. אני נוכחתי כבר בהרבה אירועים שנותנים צדקה חשובה ונחוצה מאוד מאוד שידוכים נעשו באותה שנה.
מי שתתרום לדינר של הכנסת כלה ומי שתוכל להצליח להגדיל את הנדוניה הזאת תתברך בכל מה שצריכה. הרי ישועת ה' כהרף עין וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה הכללית והפרטית והיא תיוושע בכל מה שהיא צריכה.
כמה ראינו שהיו כאלה שתרמו ועשו שידוכים אחרי זה. ראינו כאלה שתרמו ומצאו דירה יפה. אלה שתרמו ומצאו כל מה שהם צריכות ומה אנחנו יכולים להשוות שידוך לתרומה של 2000 שקל? הרי שידוך שווה מליון!
ואנחנו רואים שהקב"ה מחזיר בכפל כפליים וכדאי לכולם להיכנס ואני רוצה להגיד לכל מי שעובדת ועוזרת בקרן הזאת שהיא תראה כאלה נפלאות ואנחנו כבר ראינו, מי שעובדת בשפרה ופועה מקבלת ילדים ומי שעובדת בנשי חב"ד במסירות נפש מקבלת כפל כפליים,
וככה כל מי שעובדת בהכנסת כלה שגדולה הכנסת כלה מכל המצוות. ממש להכניס כלה לחופה ולהקים בית בישראל לבניין עדי עד. אין לשער את גודל הטובה שהקב"ה ייתן לה על הכסף כמה שתיתן יותר כלות יותר ברכה וה' יעזור שנוכל להגיע למצב שהכלות לא תצטרכנה.
בהזדמנות זאת לרגל שנת הקהל נערך ערב מיוחד בעל סגולות עם תכנית עשירה, אני מזמינה אותך- בואי גם את להתקהל במוצאי שבת פרשת וישלח לקחת חלק בזכות החשובה ובמטרה הנעלית.
כדי להשתתף בדינר, עלייך להירשם אצל חני 054639885 או שרהלה 0527707214
אפשר גם לשלוח דמי השתתפות באימוץ כלה למירי קסלמן 0546377023
—
בקרו באתר של מירי שניאורסון
"אמא, אני יכול לעשות זאת בדיוק כמוך!"
צחקקתי לעצמי ואמרתי לו, "אם כך שב, רגליים ישרות, בטן פנימה, גב ישר כמו סרגל והכי חשוב ידיים מורמות גבוה גבוה!"
בני בן השש החזיק מעמד בדיוק מספר שניות. "בעצם" הוא אומר "אני חוזר לישון..אני נורא עייף"..
סיימתי אימון נוסף עם מסר ברור שלא כל מה שנראה פשוט הוא בעצם כך. לכל דבר בחיים יש שלבים.
יעקב ועשיו נפרדו למספר שנים ועכשיו המפגש הגדול! מה יהיה? איך זה יתבצע? האם הוא עדיין כועס עליי? האם הוא יסלח? ואם הוא לא יסלח? מה עליי לעשות? זה לכאורה פשוט אבל העבודה במחשבה ובמעשה של יעקב היא עבודה פנימית קשה ומורכבת.
דילמות יומיומיות לא פשוטות שבעצם מופיעות גם בחיי הימיום שלנו. יעקב מציג בפרשה את יהדותו ללא פשרות. במפגש שלו עם עשיו הוא לא מתחזה למישהו אחר. הוא לא מתחבא ממי שהוא בעצמו אלא גאה באופן שלם ביהדותו. מהרגע שהוא בורח ממנו עד המפגש הוא מתעלה ברוחניות ובונה בית יהודי לתפארת. במפגש עצמו הוא משמש דוגמא חיה –דוגמא לחיקוי בפני כל! בזמן שהרע של עשיו לא שוקט-ואף גודל, יעקב ממשיך בדרכי אבותיו.
מובא בספרים, בשם רבי שמעון בר יוחאי: "הלכה היא שעשיו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו". העובדה היא ששנאתו של עשיו לא ממש עברה לחלוטין אלא היא באה והולכת בהתאם לנסיבות. שמדברים על הפך הקדושה- אז פועלים יותר לפי הרגשות המשתנים. עשיו הוא דוגמא ברורה לכך. מצד שני –יעקב-סמל הקדושה, פועל עפ"י שכל אלוקי מדוד ומתון בדרך מעלה. מה קורה במפגש שכזה?
לעתים עשיו יהפוך את עורו לכמה רגעים.
אך אסור לנו לתת לזה לתעתע בנו- זה עלול להשתנות- תלוי כמובן במצב רוח! עלינו לחשוב תמיד על המהלך הרוחני הבא! מה יהיה- טוב מוחשי! איך זה יתבצע- על ידי מחשבה ותפילה יומיומית! האם הוא כועס עלי- התשובה היא לא..עלי לנסות חזק יותר! ואם הוא לא יסלח- הוא יסלח, הוא רחמן ורוצה בטובתנו! מה עליי לעשות?
ביד כל אחת מאיתנו התשובה לשאלה.. רק אנו באמת יודעות את התשובה! התודות לבני בן השש שנתן לי להבין שהתשובה באה… בשלבים…
מאחלת לכן, בשלב שלכן, להתעלות לשלב שלמעלה ממכן!
שבת שלום ומשיח נאו!
אורטל הופמן
הדר נשמה טובה. נשמה שהיתה עטופה עד היום בגוף.
אני זוכרת את החג הראשון שהכרתי אותך.
התפעלתי ממך כל כך. נדהמתי מהעוצמות שלך. סיפרת לי את סיפור חייך. בפשטות. איך הורייך שגידלו אותך במסגרות חרדיות פרשו כנפיים ביום בהיר ובחרו להתנתק מכל זה. ואת בחרת לדבוק לאלוקים ולקיים מצוותיו. האמונה שלך האינסופית בערה בך, בלי הגבלות. ראיתי מול עיני בחורה שלא מוותרת, נלחמת בחיים שלה, לא נותנת לשום דבר להכניע אותה. בוחרת בחיים.
אני זוכרת שאמרתי למישהי יש לי חברה חדשה. ישר ראיתי בך חברה. חברה לחיים… רציתי לשמוע אותך, ללמוד ממך, מהעוצמות האלה, מהישרת מבט מפוכח לחיים ועם זאת נועז ומכריע – אני אחליט איך להסתכל על הדברים. כל דבר שעשית בחיים לא בא בקלות הכל בקושי במאמץ בעבודה ויגיעה. אבל את הסתכלת על זה תמיד כמתנה מאלוקים, כליווי תמידי של הקבה בכל פרט בחייך, כהתגלות של אהבתו האינסופית כלפייך, כדאגת אב לביתו.
היית כל כך שלימה עם עצמך. עם הבחירות שלך. עם הדרך בה בחרת, עם ההחלטות שעשית, עם העתיד שמצפה לך. ידעת כל כך מה את רוצה מעצמך שזה מחריד אותי לחשוב שאת לא תבצעי אתזה. ידעת שאת רוצה אמא.
היתה בך, והלב שלי קורס למשמעות הביטוי היתה, מין חיוניות כזאתי, בשפת החסידות זה נקרא ברייטקייט- בעל בתיות על העולם. הרגשת בנוח בכל מקום גם בקושי מצאת את מקומך ותפקידך. מצאת בכל סיטואציה את ההומור, הקלילות הצמיחה שלך מזה.
הדר שכנתי לגסטהאוס, כמה דלתות מחדרי. כמעט 3 שבועות היית שם נכנסת לחדרי, בילינו ביחד, צחקנו פיטפטנו, העלנו סצנות מארכיון עולם הבידור החרדים שגדלנו עליו וכל כך נהננו לגלות שחווינו עבר משותף. ועשית אתזה כל כך טוב עם כישרון הדרמה המטורף שלך. יחד יצאנו לחרוש שווקים, לתפור שמלות, להתמקח על מחירים. היה כל כך כיף לצעוד לצידך. אפקט הזמן כאילו נעלם. אהבת כל כך לחיות. להנות מזה שאת חיה. לנצל אתזה שאת חיה. להיותמאושרת מהפרטים הקטנים.
כשהגעת לפושקר נפשך נדבקה בחסידות, עצרת את הטיול למשך 3 שבועות ומה שעשית זה רק לגמוא חסידות וספרים וללמוד וללמוד וללמוד. היינו לומדות והייתי שואבת חיות מההשתוקקות שלך ללמוד, מהרצון להפנמה של כל דבר. משהו בך ניצת נדלק וידעת שאין לך עוד מה לעשות פה. הבנת שאת רוצה אתזה בחיים שלך ללמוד ולהתחזק ולהיות בחיבור מתמיד עם אלוקים. כך קיצרת את הכרטיס שלך ומפה כבר סגרת מדרשה שתדעי שבארץ את ממשיכה ישר במסלול ולא יתעמעמו לך האורות שחווית כאן. כמה היית מאושרת כשהתבשרת על קבלה למדרשה ללימודים. כל הגסטהאוס צהל איתך.
אני יודעת שכל נרצח על קידוש ה מגיע לגן עדן. אבל לא כל אחד יודע מה לעשות שם… את ברור לי שפרצת כל שער ואת יושבת שם ומתענגת על הויה. על התורה הקדושה, טוב לך שם, בזה אני בטוחה. יש לי עוד כל כך הרבה מה לספר עליך. וזה מדהים שכל סיטואציה שפכה אלומת אור עוצמתית אחרת.
מצאנו ביחד מפעל גדול של תפירה, כל כך שמחת והתרגשת להכין לחורף שמלות צנועות. אמרת לי זה לא משנה איך אני מתלבשת, אבל כשאני תופרת שיהיה בשיא הצניעות. לא תפרת שמלות להודו, לזמן שהיית פה כי אמרת לי עוד מעט יתחיל החורף. שיהיה לי מה ללבוש. אני זוכרת תתנועות החיוניות שלך כשהסברת לתופר בדיוק מה את רוצה וקבעת לו את המחיר שאת רוצה… בחיוך ומתיקות הוא לא באמת יכל לעמוד בפניך. עוד נשארה לי שארית הבד משמלת הקטיפה היפיפיה שתפרת, ולא תזכי ללבוש אותה אי פעם.
זכיתי להכיר אותך בחודש האחרון שלך. לחוות תנתינה המדהימה שלך. את האהבה שפרצה ממך. את הרצון לפנק כל הזמן. להעניק. אפקט אימהי כל כך. היית מכינה לנו עוגות, הכי טעימות ומפנקות שיש. עד שניה לפני שבת עוד ניצחת שם על התנורים במטבח. וכל ערב חיפשת סיבה להכין עוגה ואולי אפילו שתיים. והנתינה שלך היתה כל כך בפשטות ובנעימות. לא הפסקת לפרגן ולתת הרגשה טובה. כל בוקר זכיתי ממך למחמאה. אי אפשר לחיות לצידך דקה בלי להרגיש מלכה.
ורצית להאיר לאחרים. אני זוכרת שבאת איתי לחלק נרות שבת ליהודיות ברחובות הודו, לא וחשבת איך לשלב ועם מה על נר אחד. אף אחת לא סירבה לך. כל כך רצית לתת לעוד יהודיה לטעום ממה שאת מתענגת עליו.
אני יודעת שזה לא הכל. את הרבה יותר מזה. וכל דבר כאן בבית חבד מזכיר לי אתזה עד אימה. וזה מתמיה אותי לחשוב עליך בכאב, כי את תמיד מעלה בי אדי צחוק.
ויום אחד. בכמה רגעים בודדים כל זה נקטע. בא האנטיזה שלך. חית אדם שעיניו רואות שנאה. כל כך ההיפך ממה שאת ראית. ובליבו חש רק את המוות. את החושך. את הרצון לקחת למישהו אחר את החיים.
הוא לקח בידו כלי שידעת להשתמש בו רק לסייע עם ליבך הטהור. סכין בה חתכת במשך שעות ארוכות שעועית לסעודות שבת כאן בבית חבד. ובאותו כלי נשק גדע את המשך חייך. את חלומותייך. את ההמשכיות הנצחית שלך. אני מדיימנת אותך נלחמת בו בכל הכוח. כמו שנלחמת כל חייך על חייך. לא נותנת לא להכניע אותך. לא מאפשרת לו לנצח. החלאה הזאת הסתכל לך בעיניים, ראה את האמת את האור הזה ולא היה מסוגל לסבול כזה דבר טהור בעולמו השחור.
והוא ניצח. הפעם. בגשמיות.
הוא לקח אותך מאיתנו. כנראה שלא הגיע לנו אותך.
ולי רק נותר לנסות לקלוט מה היה פה. מה היה בך. ולנסות להדבק מהאור הזה שנתת לנו.
ולהודות לך שאיפשרת לי להיות חלק מחייך. ועוד לקראת הסוף.
כשכתבתי לאוריה חברתנו המשותפת שאני חשה שהחמצתי אותה. היא התבטאה כך ובזאת אסיים:
את הנשמה הגדולה של הדר אפשר לקלוט בשנייה שפוגשים בה. לא החמצת אותה..צריך רק הרבה זמן ללמוד להכיל נשמה כזו גבוהה…
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
