יש ימים כאלה שלא בא להתאפר, להשקיע, לשפוך שפכטלים על הפנים. גם לי יש ימים כאלה, והאמת? יש לי הרבה ימים כאלה.

כן, למשרד אני פחות אוהבת מייקאפ, הצללות, צלליות. כך יוצא שהרבה פעמים אני מגיעה לעבודה נטולת איפור. זה לא כל כך מפריע לי, זה נוח ונעים.

אממה, אם כבר התלבשת יפה מאוד איפור ממש יכול להשלים את ההופעה.

לכן, הגעתי לפתרון מושלם שאני הולכת לחשוף בפניכם את ה"מתכון" שלי לאיפור יומיומי נוח קליל ומהמם שחוסך שלבים בשגרת הטיפוח היומיומית.

אני בטוחה שהרבה מכירות ומשתמשות אבל לטובת מי שטרם ניסתה אני ממליצה בחום לנסות

אז ככה המוצר הוא הBB cream.

אז מה זה בעצם ביבי קרים ומה מייחד אותו משאר המייקאפים?

אזBB קרים הוא בעצם לחות עם גוון שמשתמשים בו בתור מייקאפ קליל.

לBB יש כמה פעולות :
1. גוון
2. לחות כמו קרם פנים
3.SPF הגנה מקרני השמש

הBB בעצם חוסך לך זמן בשגרת הטיפוח היומית. כיון שהוא מכיל בתוכו הכל.

לBB שני גוונים וכשאת מניחה את הBB על העור הגוון משתלב עם העור שלך. ז"א את לא צריכה לחפש ברשתות את הגוון שלך הוא משתלב עם הצבע שלך. איזה כיף.

את לא צריכה לשים לפני קרם לחות כי הוא כולל בתוכו וכמובן לא מקדם הגנה.
פשוט תענוג.

הBB הוא פתרון נהדר לנשים שלא מסוגלות לצאת מהבית ללא מייקאפ ואפילו לחדר הכושר הן מתאפרות ולנשים שלא אוהבות שפכטלים ולא אוהבות בכלל מרקם של מייקאפ על הפנים שלהן.

זה פתר לכולן את הבעיה (אם היתה) כי זה כן מייקאפ, הBB מכסה, מנטרל ונותן מראה טבעי ועדין ועם זאת קליל וזוהר.

מי שמחפשת כיסוי מלא אז לא אז הכיוון. הBB לגמרי קליל, נקי וטבעי. וזה מה שכיף.

הBB הוא פתרון נהדר לנערות שמתחילות להתאפר ויכול גם להחליף את הפריימר ששמים לפני המיקאפ.

ניתן כמובן להשתמש בו כקרם לחות לפני מייקאפ ומעליו להניח את המייקאפ הקבוע.

בקיצור מלא יתרונות. ממש להיות עם ולהרגיש ולהיראות בלי.
אני מניחה בבוקר עם מברשת/ספוגית ואפשר גם עם ידיים נקיות. מעליו אני מצלילה קצת את העצמות עם סומק חום או ברונזר, קצת סומק ועל השפתיים אני שמה את השפתונים העמידים של רבלון שמבטיחים לי שעות ארוכות עם גוון על השפתיים בלי שזה יורדף נמרח מציק.

אפשר להוסיף קצת מסקרה למי שחייבת 🙂
זה לוקח באמת חמש דקות, ואת ניראת נהדר נהדר נהדר.
במהלך השנים כל חברת האיפור והטיפוח הוציאו BB משלהם.

עשיתי סקירה והשתמשתי בכמה סוגים.

BB המנצח הוא של הביבי של גרנייה. הוא פשוט נפלא ואני אוהבת אותו הכי.
ניתן לרכוש אותו ברשתות הפארם בארץ. בניו יורק הוא עוד יותר זול והכי הכי זול לרכוש אותו בהודו (אז למי שיש קרובים בהודו שווה)

גם הBB של מייבלין לא רע בכלל. ואני ממליצה עליו

בהצלחה מופלגה לכל שאלה אני זמינה במייל
[email protected]

או בטלפון 052-736-5770
באהבה,,
דבורה לאה

במוצאי שבת קודש פרשת 'וישלח', אור לי"ז כסלו הקרוב, ייערך בכפר חב"ד הדינר השנתי לטובת הקרן להכנסת כלה על שם הרה"ח הרב ישראל צבי הלוי הבר ע"ה.

השנה, לכבוד שנת הקהל, הוכנה תכנית ייחודית לערב בלתי נשכח. זה הזמן להקהיל את כל כוחות הנפש ולסייע במצווה החשובה של הכנסת כלה. הקרן מסייעת לכלות מאנ"ש במתן נדוניה ובעזרה לחתונה.

ההשתתפות בדינר, ובכלל, סיוע לפעילותה של הקרן, כבר הוכיחה את עצמה בעבר ככלי מחזיק ברכה וכהשתדלות ראויה לקבלת ישועה. סיפורים רבים אודות נשים ש"אימצו" כלה, מילאו את מחסורה ונושעו, כבר הופיעו לא אחת בעיתונות החב"דית.

מדי שנה נעזרות מאות כלות מכרם חב"ד בכספי הקרן החוסכת להן אלפי שקלים (!) בהוצאות החתונה ומפנה אותן להתעסק בדברים חשובים יותר במקום להשקיע שעות וימים של טרחה וחיפושים.

בדינר הנוכחי, לכבוד השנה המיוחדת – שנת הקהל – ייחשפו מיזמים חדשים ותוצג עליית מדרגה בפעילות הקרן. זו ההזדמנות "לקפוץ על העגלה" ולהצטרף למעגל התומכות שכבר זכו לראות ישועות.

האירוע יתקיים במוצאי שבת קודש פרשת וישלח ט"ז כסלו (28 בנובמבר למניינם) בכפר חב"ד, ויכלול תכנית עשירה ומהנה סביב שולחנות ערוכים לסעודת מלווה מלכה מפוארת. מהרו להירשם ולהבטיח את מקומכן אצל שרה ב. 052-7707214,  מירי ק. 054-6377023 או חני ק. 054-6398851

מאת: רחלי בן חיים

התוועדות י"ט כסליו לנשים ובנות ביום רביעי בערב", כך דיווחה המודעה. ולידה מודעת ענק ובה נכתב: "התוועדות חג הגאולה סביב שולחנות ערוכים, לאברכים, תתקיים ביום רביעי בערב…"

למה? למה הם לא מתואמים? מדוע הם לא עושים את ההתוועדויות בערבים שונים, כיצד ייצאו כל האימהות וכל האבות באותו ערב מן הבית? ומי יישאר עם הילדים?! וכבר מזדחלת לליבי ההרגשה הנושנה: מי ילך?! אני? בעלי?! הרי ברור שבעלי הוא זה שייצא להתוועדות, זה דבר ראשון מחובתו כאב המשפחה וכאברך חסידי, ואת החיות הזו הוא יביא עימו הביתה לאחר מכן. אך גם אני רוצה בעצמי לחוות ולהרגיש, ילדינו עוד לא בגיל שיכולים לעשות 'בייביסיטר' על עצמם, חבל שעורכים את ההתוועדויות באותו יום, ועוד בראש השנה לחסידות — שבו צריך להספיק להיות בשלוש התוועדויות…

אז מה? אשאר בבית ואתוועד עם הקירות, הכלים והכביסות?! לא ולא, לא אתן לחג הזה לעבור כך סתם אצלי, אעשה הכל כדי שגם אני וגם ביתי נרגיש את החג החסידי, הטיפול השוטף בבית, יחכה מעט… הרי לא בכל יום חג!

תפסתי ספר לידי: "בזכות נשים צדקניות" שמו, ועיניי כמו נופלות על משפט מדברי הרבי: "זאת אומרת שנוסף לכך שהילדים יהיו עוסקי תורה ומצוות על דרך הרגיל, מחדירה בהם האם את התענוג והחום (עם העדינות והאהבה שישנן במיוחד בטבען של נשי ובנות ישראל) שהעסק בתורה ומצוות יהיו באופן נאה וטוב, כך שיכולים להצביע עליהם ולומר: "זה ק–לי ואנוהו"" (משיחת כ' שבט תשנ"ב).

איזו אחריות הרבי מניח בידיי, בידי כל אישה! מרץ מחודש נכנס בי, הבית — הילדים — ביכולתי להכניס להם את החום והתענוג ולהפוך את החגים לחגיגיים ממש בעיניהם, עד שכל הבית יהיה חדור בכך.

עקרת הבית — עיקר הבית

רעיה טריה, אמא צעירה, אם לילדים מתבגרים, או אחת שכבר מחתנת ילדים, ליקטתי עבורכן טיפים מנשים שלהן זה מצליח!

כך תגרומנה שבביתכן יורגש החג החסידי:

רעיה טריה — השנה הראשונה (או יותר) לנישואין, הבית עוד שקט ורגוע, ארוחת הבוקר מחכה לבעלך שישוב מהתפילה כדי לאכלה, היי, י"ד כסליו היום! האווירה מביאה עימה שמחה, הפתעה קטנה בדמות פנקייק חלבי, או כל תבשיל / מאפה אחר (אם אין לך זמן לבשל ולאפות, אפשר פשוט לקנות יוגורט / מעדן טעים) ולהוסיף פתק, או לומר: "י"ד כסליו, היום שקישר את הרבי והחסידים, בעז"ה שנזכה אתה ואני להיות קשורים לרבי מלך המשיח!"

ו…כן, זה הזמן שלך להתמלאות בהתוועדויות מחוץ לבית, נצלי את הזמן, שמעי והפנימי עוד ועוד… וזיכרי, כשבעלך מגיע הביתה, שימי בצד את כל מה שאת שמעת, ושימעי קודם כל מה הוא שמע וקיבל בחג הזה, הוא בוודאי ישמח לשמוע גם אותך.

אם צעירה — הילדים קטנטנים עדיין, התינוק צריך לאכול, קשה לצאת מהבית בערב, התקשרי לחברה קרובה, או כזו שכבר הרבה זמן לא היית איתה בקשר — היא בוודאי תשמח ש'נזכרת' בה… לימדו יחד משהו בחברותא.

אני זוכרת את עצמי יוצאת בבוקרו של יום לרחובה של עיר בקהילה החב"דית שבה אני מתגוררת, עם התינוקות בדרך למטפלת ולמעון, עיניי נפתחות בהשתוממות, מה זה ארע לכולם? העיר לבשה חג! כל הילדים לבושים בגדים חגיגיים, מה יום מיומיים? מעבירה בזכרוני במהירות, את התאריך של יום זה, כמעט שואלת ילדון חמודון שחולף לידי, ו… אההה, נזכרתי: ר"ח כסליו — הרבי יצא אל החסידים! אינני עובדת כמורה בבית ספר חב"די, ולא זכרתי תאריך זה, במירוץ הימים, למרות שבעלי אמר שיתעכב לבוא הבייתה, כי תהיה להם התוועדות היום, נשכח ממני גודל היום והלבוש החגיגי. ומאז החלטתי להשתדל להלביש גם לתינוקות שלי לבוש חגיגי בחגים החסידיים, זה מכניס אווירה חגיגית הבייתה, למרות שהם תינוקים ולא ממש מבינים עדיין. ואתן יודעות מה: אפילו המטפלות במעון התרגשו מהנסיכים הקטנים שהגיעו בי"ט בכסליו לבושים בבגדי שבת, ואמרו שהם יהיו בשולחן הכבוד בהתוועדות, כיאה להם…

ובהעריב היום, התינוקות נרדמו, בעלך בהתוועדות, ואת גם צמאה למקור מים חיים. אם הינך גרה בבניין שבו יש שכנים — זה קל ופשוט! הזמיני כמה שכנות שלא יצאו מביתן, ויכולות להשאיר ילד גדול יותר להשגיח לחצי שעה, או להשאיר פלאפון דולק ליד התינוק — שאם יבכה — היא תשמע, ומיד תרוץ להרגיעו. התוועדות שכנות הבניין — מחזקת עד מאד, מנסיון…

אם לילדים מתבגרים — נראה שככל שהמשפחה גודלת ומתבגרת, ההשקעה שלנו בילדים — מתרחבת, עד שדרכם אנו המבוגרים, חווים את הדברים… כך גם בחגים ומועדים. לפתוח את הבוקר עם ניגוני שמחה המתנגנים לקול נטילת הידיים, וה"מודה אני", מיד מזכירים לכל: היום חג מיוחד! והקימה וההתארגנות בהתאם…

זכור לי כמו היום ניחוח הקימה בבוקר בבית הוריי, בתאריך חסידי — שוקו בשקית ולחמניה עבור ארוחת עשר, חיכו לכל ילד במטבח, ההתרגשות שלנו הרקיעה שחקים! זה היה מאכל של חגים… כמו שאומרים: אחרי המעשים (האוכל) נמשכים הלבבות… הבוקר התחיל בצורה שמחה וחגיגית, ההחלטות והמעשים הטובים יבואו מיד לאחר מכן.

ניתן גם את ארוחת הצהריים או הערב לגוון במאכל מיוחד וחגיגי. מאחת האמהות שמעתי שאצלם: שניצלים ופירה זהו מאכל של חגים, והילדים יודעים ומחכים לכך מאד. וביחד עם האוכל הגשמי, גם "המזון הרוחני" — הילדים יכולים לספר על מהות היום, מה ששמעו, למדו וחוו. אם אבא בבית בשעה זו כמובן שדבריו יפארו את 'ההתוועדות — ארוחה' המאולתרת הזו, ואם לא, אז אמא כוחה בפיה רב לה.

שעת ההשכבה הגיעה, הפתעה לכל הילדים שיהיו ראשונים במיטות, לבושים בפיג'מות — סיפור מיוחד בנושא היומי, ניתן לפתוח כל ספר על אותו אדמו"ר שחגו הוא היום, ולספר סיפור מילדותו, או מהיותו כבר רבי — לילדים הכל מעניין וחשוב לעיצוב אישיותם, וגם את הרווחת התארגנות לשינה מהירה.

ובהגיע הליל, הכוכבים מנצנצים כבר במרום, השקט השתרר בחדרים, לימוד קצר אישי, שיחה, או נקודה בנושא גאולה ומשיח, אפילו כמה סיפורים אודות הרבי בעל החג, כמה זמן כבר לא ישבת בנחת ללמוד?! זה הזמן שלך!

אישה המחתנת ילדים — בנים בישיבה, בחורות בסמינר, ועוד כמה שעדיין בבית הספר היסודי, כל אחד שומע במקום לימודו על החג החסידי, אך אין תחליף לאווירה של בית, שנשארת לאורך ימים ושנים.

תוכלו לקבוע זמן מתאים לכולם (כדאי להשקיע בכיבוד…) המשפחה כולה תתפנה מעיסוקיה ותתיישב להתוועדות ביתית, זה לא חייב להיות ארוך, אך חשוב שהילדים ישמעו על מהות החג מאבא ואמא, וההקשר לכך לחייהם היום.

ובכל שלב בחיים, למי שמתאים ומסתדר בלו"ז, שעת איכות חסידית עם הבעל לשבת וללמוד משהו קטן, להתוועד על ההוראה לפועל, והעיקר — לא להשאיר את האורות למעלה — לקשר את זה מיד לתכל'ס, בבית חסידי, בו יש רעיה שהיא עקרת בית לתפארת וזכות ואחריות גדולה בידיה.

בברכה לרוב נחת חסידי אמיתי ולחג גאולה בו נזכה להתראות עם הרבי מלך המשיח עוד היום! זה יהיה חג נפלא שימשך ולא יגמר לעולם… 

מיתוס היהודי הנודד לא נולד לחינם. גם פה-"אשם" אברהם אבינו. הוא היה היהודי הראשון וכבר החל לנדוד. בראשונה, בציווי אלוקי כחלק מ-10 הנסיונות שנתנסה בהן "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.." ואח"כ למצרים וכו'. גם יעקב אבינו, היה איש נדודים. בהתחלה ברח לחרן וחי שם 14 שנה. בסוף, הוא חזר לארץ ישראל אך גם שם לא נשאר, לצערו כי ירד מצריימה להתראות עם בניו, ושם נפטר.

כך שנדודים, הם חלק מהד.נ.א היהודי. אבל לא בהכרח,

כי היחיד שלא יצא את גבולות הארץ הוא יצחק אבינו. יצחק, הוא מידת הגבורה לא עזב את הארץ גם בעיתות רעב, וזאת לאור הציווי האלוקי : "אל תרד מצרימה… גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך". יצחק אבינו הוא "עולה תמימה". אל לו להתלכלך בגלות ובמקומות ירודים, כמו שאומר זאת רש"י – "אין חוץ לארץ כדאי לך" . יצחק נשאר בארץ וכולם באו אליו. נאמר בגמרא, כי בגאולה העתידה, יאמרו ליצחק "כי אתה אבינו" כלומר, יש עניין מיוחד ביצחק דווקא שקשור בגאולה

בכך שיצחק אבינו לא יצא מהארץ מעולם, לא לנסיעת עסקים בלונדון, לא לנופשון באנטליה, ואפילו לא להשתטחות על קברי צדיקים באומן, משמש יצחק "סימן לבנים". הוא מסמל את המעמד השלם של עם-ישראל, שמקומו האמיתי אינו בגלות, בחוץ לארץ, אלא דווקא "על שולחן אביהם", במצב של גאולה, בארץ-ישראל.

לכאורה, אפשר לומר, כי אנו נמצאים כבר כעת במצב הזה. היינו כבנים שגלו מעל שולחן אביהם וכעת חזרנו הביתה לארץ ישראל, לא ככה?

אך כמו שאומרים, אפשר להוציא את היהודי מהגלות, קשה מאוד להוציא את הגלות מהיהודי. אחרת, איך אפשר להסביר את מי שגדל כאן בארץ ישראל והחליט בגלל מילקי, לימודים, ייאוש פוליטי או כל סיבה אחרת לעזוב לתמיד את הארץ?
יתרה מזאת, אנחנו שוכחים שרוב עם ישראל נמצא בגלות, בין אם בגלות ארה"ב העשירה והמפנק, ובין אם בארצות אויב (שם, באופן פרדוכסאלי שומרים על מעמדם של היהודים ונותנים להם סוג של חופש פולחן), אם כן, מה הפתרון?
בזמן הגלות פועל עם-ישראל בשיטתו של אברהם. עם-ישראל נודד ממקום למקום, מגיע לכל קצווי תבל, מתוך מטרה לפרסם את שם ה' ולהשכין קדושה בכל מקום על-ידי קיום התורה והמצוות. אבל לאחר הגאולה יקרין העם היהודי את הקדושה בדרכו של יצחק; הוא יימצא בארץ-ישראל, ואילו הקדושה שתתגלה דרכו, ודרך בית-המקדש השלישי, תמשוך אליה את כל הגויים, ככתוב: "ונהרו אליו כל הגויים… כי מציון תצא תורה"

כשם שאנחנו מצווים לדאוג לכל יהודי בכל פינה נידחת שיהיה (למי ששאל את עצמו מה עושים שליחי חב"ד בקונגו ובאיסלנד למשל), עלינו לדאוג לחזק את מידת יצחק אבינו. להגביר את הקדושה הפנימית, להוקיר ולהעריך את העובדה שאנו חיים פה, לחזק את אחיזתנו בארץ מתוך אמונה כי "לזרעך נתתי את הארץ הזו" ולא בגלל הבטחות של פוליטיקאים, ובעיקר, להתכונן לתקופה שבה "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.."!
היא קרובה 🙂