בסבוסה (במצרית) זאת בעצם עוגת סולת שטובעת בים של סירופ מתוק בטעם מעט לימוני. יש לה כל מיני שמות כמו שאמאלי ביוונית, טישפישטי בספרדית, ספרה בטריפוליטאית. יש גם כמה גרסאות להכין אותה: אוורירית, דחוסה, חולית.. חלבית או פרווה. יש כאלה שמגישים אותה עם טחינה וסילאן ויש כאלה שפשוט משמנים את התבנית בטחינה במקום בשמן. כך או כך היא טעימה ומתאימה בול לגשם החורפי הזה עם כוס תה נענע.

היום נכין את הגרסה האוורירית והמתפוררת. ברוב המתכונים כמויות הסוכר הם נוראיות.. ככה שהייתי חייבת למצוא מתכון סביר. ואל תדאגו, היא מספיק מתוקה.

כשהכנתי אותה בבית פחדתי להגיד שזאת עוגת סולת שלא יעשו לי פרצופים רק מהשם.. אז אמרתי בסבוסה.. שאלו אותי "מה זה בסבוסה"? תטעמו תבינו…(;

בכל אופן הכנתי ליתר ביטחון עוגיות שוקולד צ'יפס.. אבל יצא טעים! אה, והיא גם ממש קלה להכנה.

בסבוסה

כוס ורבע קמח
5 ביצים
כוס סוכר
שקית סוכר וניל
3/4 כוס שמן
3/4 כוס מיץ תפוזים
כוס סולת דקה
1/2 כוס קוקוס
אבקת אפיה

לסירופ:
1/4 כוס סוכר (אפשר יותר אם רוצים)
כוס מים
מיץ מחצי לימון

1/3 כוס קוקוס לפיזור

אופן ההכנה:
מקציפים את הביצים כשהן שלימות. מוסיפים בהדרגה את הסוכר והסוכר וניל. ומקציפים את שנוצר קצף בהיר ותפוח.
מורידים את המהירות למינימום ומוסיפים בזרם דק שמן ומיץ תפוזים.
מוסיפים לפי הסדר:סולת, קמח, אבקת אפיה וקוקוס.
מעבירים לתבנית ואופים כ-30 דקות (שימו לב כבר אחרי 25 דק', אם כי יתכן שיקח יותר זמן. תלוי בתנור שלכם) על 175 מעלות.
לבנתיים מכינים את הסירופ. מרתיחים את חומרי הסירופ כ-7 דקות.
מוציאים את העוגה מהתנור כשהיא זהובה- מעט שחומה. ושופכים עליה את הסירופ בצורה שווה כשהיא עוד חמה. מפזרים קוקוס וחותכים למעויינים. אפשר לשים שקד מולבן במרכז כל חתיכה.

חורף חם בריא ומתוק!

עשרים ושש שנות אור

מירה רות שארף הי"ד (תשמ"ו–תשע"ג), נולדה בירושלים למשפחת כהן, חסידי סדיגורה. בשנות נעורי'ה התקרבה לחסידות חב"ד. בשנת תשס"ז נישאה לר' שמוליק שארף (ביתר עילית) חסיד חב"ד ושליח צעיר של הרבי בדלהי בירת הודו, מתוך ידיעה שהם עומדים לצאת לשליחות מאתגרת מטעם הרבי שליט"א מלך המשיח, לקירוב יהודים והכנת העולם לקבלת פניו.

ה'מיין בזאר', בדלהי בירת הודו קשה לתיאור, מקום שמשאיר כל ישראלי המום מחוויית הנחיתה בהודו. ברחוב הצר והסואן חולפים ריקשות ואופניים לצד פרות וכלבים. בצדי הדרך בתי עבודה זרה דחוסים לצד חנויות צפופות, קריאות קבצנים בעלי מום נישאות מעל לניחוחות משונים ומרתיעים, ובעצם מה לא…

בלב הרחוב מתגוררת לה משפחה חסידית למופת בתוך בית חב"ד נעים ומקבל. בשל צניעותה של מירה הי"ד, לפעמים קשה אפילו היה להבחין בנוכחותה, בו בזמן שבשקט ו'מאחורי הקלעים' ניהלה הכל. עבור כל מטייל/ת היוותה מירה נקודת אור, תחושה ביתית חמימה ואימהית; עבור כל  חברה הייתה  מירה לקרובה ביותר; עבור הורי'ה ואחי'ה סיפקה מקור בלתי נדלה לנחת רוח; עבור כל גיסה הייתה כאחות; לחמה וחמותה כבת; לבעלה וילדיה…

אי אפשר היה להישאר אדיש לאישיותה, הצורה בה העניקה את מלוא תשומת הלב לכל פרט בו עסקה… כמה התמסרה לזולת, אך מעולם זה לא גרע מיחסה לבעל ולילדים. עם כל צניעותה ועדינותה לא הייתה נמנעת מלהעיר כשזה נגע לחינוך ילדיה ולצניעות, אך בזכות עדינותה וגודל אהבת ישראל שלה, היה זה מבלי לפגוע באיש.

ימים ספורים לפני מותה, בשיחות שונות עם חברותי'ה ומשפחתה ביקשה להעביר להן מסר שקיבלה בשיעור כמה ימים קודם לכן "אין רע יורד מלמעלה" אמרה להן מירה, "כל תחושה של רע מעידה על חוסר ביטחון בה". מירה הי"ד נקטפה בדמי ימיה בעת אמירת תהילים עם ילדיה מפגיעת טיל מרצחים בבוקר א' כסלו תשע"ג.

מירה בעיני המשפחה

מושקא גורביץ', גיסה

מירה אחותי!

מירה, את חלק מחיי. כן, אחות, משפיעה, פסיכולוגית, מדריכה, הכל! דיברת איתי שעות, ניהלנו שיחות ברומו של עולם, סידרת לי את הראש, איך לחשוב נכון ולעשות באמת מה שהרעבע רוצה ממני…

ללמוד איתך שיחה, נתן לי כח לתקופה. השקעת בי המון ותמיד עם חיוך…

אחרי חתונתכם גרתם בביתר, התחלת מיד מועדון צ"ה בבנין שלך – תמיד דאגת שכולם יידעו מה נכון וחשוב לעשות, מה הרבי רוצה ממנו עכשיו. לא רק דיברת ואמרת, אלא עשית זאת!

כמה היה חשוב לך להתעקש וללמוד את ה"דבר מלכות", והכי חשוב לחיות עם זה. אני נזכרת בטלפון האחרון שלנו, סיפרת לי את כל הסיפורים על יוסף, חנה וגאולה… זה היה בזמן ששמוליק נסע לאסוף כסף לבית חב"ד ואמרת לי שאת מפחדת קצת להיות בלילה לבד ואת רק מוודאית "שהדלת תהיה נעולה"…

ואז השכבת את חנה'לה על ידייך ופתאום היא אומרת לך בלי שום סיבה, "מאמא, הנה הרעבע" ואז מיד קפאת ואמרת: "אני לא יודעת אם היא ראתה באמת או שזה מה שהיא חשבה… אבל עצם האמירה גרמה לי לחשוב שהרבי באמת נמצא איתנו בכל מקום! גם אם אני מזמינה אותו או לא, לכן צריך להיות כל הזמן גם בבית במצב שהרעבע כל רגע מגיע"…

נתת לילדייך את החינוך היהודי החסידי עם שלווה בשלמות! את זוכרת שסיפרת לי על יוס'לה שראה סרט שהרבי מחלק 'לעקאח', והתחיל לבכות שהוא רוצה גם 'לעקאח' מהרבי… ואז אמרתי לך, "מירה, הלוואי שלילדי יהיו את אותם רצונות. איך עשית את זה?" ואת ענית:  "מושקא, תדעי לך זה לא אני. זו פשוט מתנה משמים" בכזו פשטות כאילו שום דבר לא עשית…

גידלת אותם בצורה הכי טהורה. עוד כעוברים, אמרת איתם את 12 הפסוקים ו'יחי'. ישבת איתם, סיפרת להם פרשת שבוע וסיפורים חסידיים… השקעת את הנשמה, ורואים זאת עכשיו על ילדייך!

את יכולה עכשיו לבוא להקב"ה לתבוע ולבקש (וכמו שיוסל'ה אמר השבוע לאמא שלי: "בובע את יודעת, אמרתי לה' שישלח מהר את משיח כי אמא שלי מאוד מתגעגעת לילדים שלה"…), לצעוק להתחנן: ה' שלח כבר את הגאולה, שהרעבע יתגלה. שהסבל יפסיק, שכולם יצליחו לראות רק אור. שלילדים שלך יהיה אותך – אמא מוחשית. מגיע להם! ולבעלך – יהיה אותך לידו בגוף גשמי… זה לא בקשה ענקית! ומותר לדרוש את האמת.

רעבע, למה אתה מחכה? נכון שאסור לחפש תירוצים… אבל למה? למה סתם כך ביום של חול קורים דברים שנראים לנו עצובים ולא מובנים? למה לחכות? תתגלה כבר! מבטיחה לך שיש המון אנשים שמחכים לך – שתבוא ותגאל אותם… רעבע, מדובר כאן ביהלומים… במשפחה בת שלושה ילדים ובעל, שמחכים ומצפים שמישהו יבוא לגאול אותם הכי מהר! ורק אתה יכול לעזור עכשיו למירה שם ולפעול שבאמת זה יהיה. רעבע – זה מגיע לה, היא עשתה הכל כדי להגיע ולהתקשר אליך… ומתוך שמחה. מבטיחה לך רעבע שנהיה שותפים בפעולה, נעשה הכל! נוסיף בלימוד חסידות, נוסיף באור וננסה לעשות הכל מתוך שמחה…אבל רעבע שזה יהיה מהר! ו'עכשיו' במושגים שלנו, לא עוד רגע אחד מיותר בגלות, ונעמוד כולנו ונכריז: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"

רותי קירשנבוים, בת דודה

מאז שהלכת – חיי נחצו לשניים. כל דבר מתויג: לפני מירה ואחרי מירה. וה'אחרי' הזה כל כך קשה לי ולכל מי שאהב אותך כל כך. את הרי נדירה, יחידה בדור ואולי אפילו יחידה בדורות. מירה יקרה שלי. כמה דיברת איתי על גאולה ומשיח ואני לא הבנתי כלום. ועכשיו מי כמוני מחכה לו, כל כך מחכה לו למשיח שיבוא ויביא אותך איתו.

את יודעת מירה, הזרעים ששתלת לא היו לשווא. כל עבודתך, מסירות נפשך, הביטול העצמי שלך, הכל נשאר. כמה אנשים קיימו איזו מצוה, כמה חזרו בתשובה, כמה נשים שמרו טהרה, והכל בזכותך. לדוגמא אותו אברך שביקר את בעלך וסיפר לו שממש בשנה הראשונה שלכם שם בהודו הוא הגיע עם עוד כמה מטיילים. נכנס אליכם ואת קיבלת אותו שם במאור הפנים ששייך רק לך ודיברת איתו, לאו דווקא על אמונה ויהדות. והוא כל כך התרגש, מהאישיות שבך, מאורך ומליבך הפתוח לכל אחד. הוא חזר לארץ ישראל, חזר בתשובה, הקים בית יהודי כשר, והיום הוא אברך חסידי לכל דבר. כל זה בזכותך מירה. והוא רק אחד מתוך אלפים שעברו אצלך בבית חב"ד. כמה זכויות.

ולמרות הכל תמיד היית ביקורתית כלפי עצמך, וחשבת שאת לא עושה מספיק, לא מנצלת את הזמן. את עשית מעל ומעבר, נתת את כל כולך עד נשימתך האחרונה. ולבסוף הקרבת גם את עצמך.

מירה אהובה. את היית ותהיי תמיד סמל. סמל לבת מסורה, לרעייה תומכת ולאמא מדהימה. סמל להתגברות, לצמיחה, לצדקות אמיתית ולא מזויפת. דוגמא לכל אישה יהודיה באשר היא.

אני רק רוצה לבקש ממך מירה: תבקשי רחמים שם למעלה על היקרים לך. על אביך ואימך שאין רפואה למכתם, בעלך שאת היית המפרשים שלו וכעת הוא נאלץ להשיט את הספינה בלעדייך, ילדייך המתוקים שכל כך מתגעגעים ולא מפסיקים לשאול "איפה מאמי?" ולנסות להבין שמאמי בשמים… תפעלי שם בכל כוחותייך, ויש לך כוחות, ותשובי אלינו במהרה בגאולה השלמה.

מירה בעיני השליחות להודו

רוחלה קופצ'יק, שליחה בפונה, הודו

דבר אחד שמאפיין את מירה: יהודי, חסיד, שליח אמור לתת מעצמו. מירה נתנה את עצמה.

ככלה צעירה היא הגיעה ל'מיין באזאר' (אחרי כ–3 חודשים מהחתונה). לא לדירה או אפילו דירונת, חוץ מהחדר העלוב, אין לה סלון או מטבח או מקום אחר לשבת בו ביחד בפרטיות, בשקט עם בעלה הצעיר…

כולם ידעו שהבית חב"ד שייך לכולם וגם המקרר שייך לכולם וגם שמוליק וגם היא… מי מכם חשב פעם עליה? איך ילדונת בת 22 שרק נישאה, ואין לה טיפת פרטיות, טיפת פינוק, סנטימטר של מקום לעצמה ולבעלה. זאת הייתה מירה שלנו… ותדעו זאת על מנת שעד שתהיה תחיית המתים, שיהיה עוד מישהו שילמד ממנה, מה זה לתת את עצמך.

אפשר להיזכר בנשים צדקניות לאורך כל הדורות. אפשר להיזכר ברחל, שמסרה את עצמה, את סימניה לאחותה – ובזכות המסירות, קולה נשמע ברמה "ושבו בנים לגבולם". אפשר להיזכר ברות, שעזבה את בית מפואר של מלכות במסע עצוב לארץ לא נודעת, בה היא נאלצת ללקט שיבולים להשביע את נפשה – ובסופו של ענין היא אמה של מלכות. אפשר לזכור את הרבנית דבורה לאה, שמסרה את נפשה ובזכותה קיים אילן החסידות. והרבנית חנה והכתבים… אבל רבונו של עולם, דייי…

אם הרבי אמר, שזה שהגאולה עדיין לא באה, הוא "דבר שאינו מובן כלל וכלל", אם הרבי מלך המשיח אמר ככה, אז אנחנו בטח ובטח לא אמורים בכלל לחשוב ולהבין. אנחנו לא אמורים להבין. אבל אנחנו רוצים לראות את מירה עם שמוליק השליח והילדים המתוקים. והרבי אמר, שמותר לנו לצעוק ולתבוע כמו משה: למ–ה? למה ה–רי–עות לעם הזה?? מותר לנו להתמרמר כמו מרים – ולצעוק: עד מתי????

רבי! רוצים להגיע כבר לרגע של "ותקח מרים את התוף" ועימה בראש תפזז מירה, וכולנו, וכל הנשים- אחריה… "אודך השם כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני", צלילי תוף, חיוכים, חיבוקים, ואיזה ריקודים יהיו!!!

נטע מרילי, שליחה בגוקארנה, הודו

שיחה האחרונה שלי עם מירה, שסיפרתי לה כמה קשה לי לחזור למקום השליחות ולוותר על הנוחות של הארץ בעיקר בעניין החינוך. היא אמרה לי, שאם אנחנו לא נבין שזה הדבר הכי טוב לילדים שלנו – אז באמת לא יהיה להם טוב.

והיא סיפרה שכמה ימים לפני כן היא ובעלה נסעו לבקר זוג שהכירו בבית חב"ד וגרים בהרצליה, ועשו אצלם בבית "מבצע מזוזה"… והאישה שואלת את מירה, "אבל איך את עושה את זה? איך את עוזבת את הארץ והולכת לחיות במקום כל–כך רחוק וכו' איך יש לך כוח?" ואז מירה אמרה שעוד לפני שהספיקה לפתוח את הפה הבעל התערב ואמר לאישתו: "מה זאת אומרת?!?! לה יש כח! יש לה כח!! היא חב"ד ולחב"ד יש כח!!!" ומירה אמרה לי שהמשפט שלו ממש הלך איתה כמה ימים ולא יצא לה מהראש… שכנראה יש לה את הכוח.

ליבי גרומך, שליחה בהאמפי, הודו

מירה, כשיצא לנו לדבר מלב אל לב על חיי השליחות, במקרים רבים היית איתנה בדעתך ששליח צריך לחיות טוב! תמיד הגעתי למסקנה שאומנם אין לך בגשמיות, אבל יש לך אמונה איתנה שהרבי שליט"א מה"מ הוא שם אותנו בשליחות והוא זה שמסדר עניינים. המבט שמבין, החיוך המעט ביישני שכה משתתף, גרמו לי להבין מהי מסירות נפש בשליחות – מסירות נפש למשלח, ונותנים לי הרבה כוחות לשליחות.

בפן האישי מירה מאוד השפיעה עלי בשנה האחרונה… אם זה בחינוך בנותיי, מירה הייתה דוגמא למופת של אם חסידית במקום כה רחוק מהוויה חסידית. במקרים של התלבטות, יצר הרע, או עצלות בנוגע לחינוך, התמונה של מירה קופצת לי מול העיניים… גם בצניעות! לא פעם עמדתי מול המראה וחשבתי שהבגד הזה לא מתאים, מירה הייתה בראש שלי בסיטואציה הזו… ובבית חב"ד… כששאלו את מירה פעם "איך את מסתדרת"?! מירה התבטאה "שלא הגענו לשליחות כדי להסתדר", כמה אמת תובעת יש בזה וכמה כח זה נותן בשעת קושי! מירה, בשנה האחרונה הכנסת לי הרבה פרופורציות לחיים!

שרה קופצ'יק, שליחה בדלהי, הודו

לא סתם אומרים שה' לוקח את הטובים. מירה, את היית מיוחדת, קדושה כל ימיך. בית חב"ד בחדר עלוב של 'גסט האוס' (בית הארחה) לא הרתיע אותך ולא עצר אותך. מה שבית חב"ד דלהי היה אז ומה שזה היום – הכל בזכות כוחך, הדרבון והאמונה היוקדת שבך! הגשמתם את כל היעדים! מבנה חדש, מקווה טהרה ומסעדה כשרה.

בערב נשים הראשון לנשות הקהילה. לא התארגנו נכון. יצאנו באיחור. בקושי מצאנו מונית, הרכב התפנצ'ר ונעצר באמצע חבורת פרות. נסיעה של 20 דקות ארכה וארכה נתקענו בכל פקק אפשרי. ישבנו מתוסכלות, מלאות רגשות אשם, מיואשות ומבוישות, התחלנו למלמל פרקי תהילים ו'יחי'. ואז מירה בחכמתך ובאמונה פשוטה אמרת… "גם אם אנחנו לא היינו בסדר ולא התארגנו נכון, למדנו את הלקח ובפעם הבאה נתארגן כמו שצריך. אבל להיום – זה הערב של הרבי, לא שלנו והרבי כבר ידאג שיהיה בסדר". כך נכנסנו לאווירה טובה ורגועה. המתינה לנו קבוצה נחמדה של נשים. הערב היה מוצלח, פתיחה טובה להרבה ערבים. הרבי דאג! המסר שלך מלווה אותי הרבה. בערב הבא לימדת, בעדינותך ריתקת את הנשים עם תוכן עשיר.

מירה, היית מסורה לשליחות באש ובמים. בגשמיות וברוחניות. באש החום של דלהי בקיץ הלוהט כשהמעלות מטפסות מעל 40 והלחות… שעות רבות ללא חשמל כשאף מאוורר אי אפשר להדליק. באש… בזמנים מפחידים, היית גיבורה אמיתית, לא ברחת מבית חב"ד באזור רגיש שחיילים שומרים עליו 24 שעות ביממה. ובמים – מי המונסונים. סמטאות מצחינות מוצפות. ילדים מקפצים, פרות בשלוליות ואת בתוך כל זה.

ואז באו הילדים, ולי היית דוגמא חיה לאמא יהודיה עם חינוך חסידי ללא פשרות. עדיין  בחדר אחד. שלושה ילדים! איך שמחתם שספחתם לעצמכם חלק ממסדרון ה'גסט האוס' לחדר ילדים!

השקעת בהם את כולך, לא התבלבלת בין השליחות לבין התמסרות לילדים. הילדים תמיד היו מטופחים בגו"ר. בגדים נקיים גם כשאין לך מכונת כביסה בכלל. גם כשסוף סוף היתה מכונה בבית חב"ד – והיית צריכה לסחוב. רק מי שהיתה שם יכולה להבין מה זה לכלוך אמיתי שדבוק בבגדים.

בבית חב"ד במיין באזר לא היה מקום לגן, כך שבחרנו בביתנו כגן לילדינו. לא הבנתי מאיפה הכח שלך לנסוע נסיעה שלקחה לפעמים שעה כל צד, לא אחת עם נהגים מפוקפקים. במוניות ישנות עם שני הילדים ובהריון עד שילדת. תמיד התעניינת בתכנים, בסדר יום, כמה חשובה הייתה בעינייך צניעות הבנות השלוחות – שתמיד תהיה דוגמא חיה הכי טובה שרק אפשר לילדים. עד היום אני מתפעמת מאיך שדיברת עם ילדייך, בכזה כבוד מהול ברוך אימהי, מעולם מעולם לא שמעתי אותך מרימה את קולך על הילדים. ואיזה ילדים! התנהגות לתפארת, עדינות.

שלושה ילדים בחדר של גסט האוס זה כבר יותר מידי. סוף סוף החלום של מירה התממש – מגורים פרטיים בקומה שלישית של הבית חב"ד. איזה אושר. יום לפני ליל הסדר בית חב"ד עובר דירה. אין עדיין מים זורמים במקלחות, "'לכתחילה אריבער'. עוברים!". אחרי 4 וחצי שנים של מסע יומי ב'מיין באזר' כדי להגיע לבית חב"ד. פתאום בית חב"ד והבית הפרטי באותו מקום. יחידת מגורים צנועה עם שני חדרי שינה קטנים וסלון פרטי. איזו שמחה! הגן עבר ל'מיין באזר' ותחת פיקוחך האישי הכל רק נהיה יותר טוב. תכנים חסידיים, תפילה מלאה יותר ועוד. חינוך הילדים היה כל הזמן בראש מעייניך. וכאמא כזו טובה אני רואה אותך עכשיו מתעקשת להביא לילדים שלך חיים טובים יותר. חיים בגאולה האמיתית והשלמה. ימות המשיח, יעוד שעבורו הקרבת את כל ימייך.

מירה בעיני מקורבי'ה – מטיילים ואנשי קהילה בדלהי 

אייל ואסנת אלימלך, שגרירות ניו דלהי

רק עם אמונה חזקה אפשר לנסות להבין את חשבונות שמיים ולהנהן "זה כל כך ברור". במי השם הרחום והחנון יבחר כקרבן ראוי לכפר על עם ישראל בעת צרה אם לא את מירה.

אולי זה עצוב ואכזרי, ויותר מידי צירופי מקרים יש בסיפור הדרמטי הזה, אבל בוא נודה על האמת: בחורות כמו מירה לא פוגשים במציאות אלא קוראים עליהן בסיפורי צדיקים. היה בה משהו אחר, שונה, עילאי ומנגד כל כך פשוט שליו ותמים. ולא, לא בגלל לכתה וכאילו בדיעבד קל להתפאר בה, הערצנו אותה על אמת גם בחייה.

קודם כל ובראש ובראשונה ויסלח לנו ידידינו הטוב… להיות אשתו של שמוליק, איש שכל כולו רדיפת מצוות הרבי – רק על זה מגיע לה צל"ש!

דבר שני – לחיות במיין באזאר כדרך חיים. את זה, אפילו אמיצי המטיילים הישראלים לא הצליחו לבצע, אלא רובם ככולם רואים בדלהי כתחנת מעבר דביקה, מציקה ומסריחה.

מירה הייתה שם. בפשטות, ברוך ובאהבה ללא קושיות, ללא גינוני טקס. על הנתינה האין סופית לא נרחיב, זוהי תכונה שפגשנו בכל נשות השלוחים הצדקניות. אבל אצל מירה היה משהו אחר, בקצב התנועה, במיעוט הדיבור, בחיוך המבויש, פשוט צניעות.

הכרנו אותה בימיה הראשונים בדלהי ולאורך ההריון הראשון, לא הגיוני היה לראות את המלאכית הלבנה הקטנה הזאת זכה וטהורה בתוך הביב שופכין של דלהי –
הפאהר–גאנג'.

אנו זוכרים שכל פעם התפעלנו עד כמה החיוך שלה אמיתי וכנה, חרף כל הקשיים הרבים מסביב. אבל כנראה שזה כל העניין איתה, שאולי יש קשיים, או בטוח יש קשיים, אבל הם רק מסביב – הם לא עברו דרכה. אתה לא חש ברחמים כלפיה אלא מתפעל מתעצומות הנפש ומהאישיות הצנועה והכובשת שלה שבמקום להיות מושפעת, משפיעה.

עליה נאמר "נר קטן מגרש הרבה מהחושך". כן זוהי מירה בשבילנו: ילדה טובה מירושלים שבאה למקום טומאה וחושך של עבודת גילולים והפיצה אור חזק של קדושה.

יוגב נמשיץ, מטייל

בראש שלי מירה היא כדמות מלאך. מאז סיימתי את המסע שלי, מסע בו ניסיתי להבין ולחפש משמעות והבנה, אני חושב לא מעט על דברים שעברתי. ההרגשה של נטע זר בארץ נוכרייה, ארץ בה הכל מותר ומופקר לטוב ולרע. ארץ בה אין אפור, רק שחור ולבן. מהמקום הזה הסיפור שלי מתחיל. ממצב בו בן אדם מחפש נקודת מוצא, שורשים, עבר, הווה, חום, אהבה. כך ליבי נפתח לבית חב"ד דלהי וכך נפשי נחשפה למלוא ענוותה האיתנה ולכוחה השקט של מירה ז"ל.

אחד המפגשים המשמעותיים ביותר שחוויתי התחיל כשבנחישותי העיוורת, בעמק תלוש בצפון הודו החלטתי לחזור את כל הדרך אחורה לדלהי כדי לחגוג את חג השבועות במקום בו הפרצופים מוכרים ובו אני אוכל לחוות אווירת חג. על הדרך אמרתי לעצמי שזו הזדמנות מצוינת לקנות כרטיס ולנסוע ברכבת דרומה כמה שעות בכדי לראות את אחד משבעת פלאי עולם – הטאג' מאהל.

בעודי מרוצה מייעול הזמן, בהגיעי לבית חב"ד הבנתי משמוליק ושלום שאת הכרטיס קניתי ליום החג עצמו. כמה שניסו להציע, להניע, לבקש ולשכנע, דבקתי בעמדתי ולא חשבתי על אופציה לבטל את הכרטיס ולעכב את זמן הטיול "היקר" שלי.

זיכרוני טוב ולרוב לא מתעתע בי, אבל את הרגע בו ישבתי ליד השולחן בבית חב"ד ומירה בקולה העדין הסבירה לי בפשטות רכה את חשיבות חג השבועות ואת הצער שאגרום לנשמתי כאשר תחמיץ את הרגע בו אנו מרגישים את מעמד הר סיני – משהו נדלק בי. בלי יותר מדי מחשבה. דווקא מירה שלא ביקשה ושיכנעה, רק חייכה חיוך קטן, חיוך מלאכי שלא מכיל בתוכו את מימד הזמן, חיוך שהלך איתה לכל מקום והקרין תום ואמת. ניצוץ, אור, ברק. אחרי השיחה החד צדדית, הלכתי לשנות את כרטיס הנסיעה, הייתי בערב החג, השתתפתי כל הלילה בתיקון ליל שבועות, טבלתי במקווה ועליתי לתורה מתוך תחושת הזדככות נפש.

בערב בו שמעתי את הבשורה חלחלה בי העובדה שזיכרונותיי ממירה הם למעלה מנפש גשמית. ככל שניסיתי להתאמץ יותר ולזכור התהוותה למולי דמות אחת, דמות מחייכת עטופה בהילה, דמות מלאך, שהכילה בתוכה במודע או לא במודע משהו שהוא למעלה מבינתנו. ניצוצות, ברקים.

אלי, בעלת חנות במיין בזאר

מירה, אתמול עליתי שוב כבכול יום במדרגות ההארי–ראמה כדי להיתקל בפנייך המחייכות אלי, אלא שהפעם הן ניבטו אלי מתוך מודעה לזכרך.

דלהי בפרט והמיין בזאר בעיקר מהווים קושי יומיומי: הליכלוך, הרעש, הכאוס מביאים אותך לקצוות לפעמים. ואותך מעולם לא ראיתי מתעצבנת או כועסת. תמיד הכל ברוגע ובחיוך. הערצתי את התכונות האלה שלך, תמיד מקרינה כזאת שלווה, אני הייתי יכולה לצאת מדעתי שלוש פעמים ביום לפחות… אבל ברגע שפוגשת בך החיוך שלך היה ממיס כל כעס ומרגיע. יש שאומרים שרק משוגעים נשארים כל כך הרבה זמן בדלהי. כנראה שאת קורצת מאותו החומר.

כששמוליק חזר לראשונה ביחד איתך התרגשנו לקראתך. כשפגשנו אותך לראשונה לא האמנו שהבחורה הקטנה והשברירית, העדינה עם החיוך התמים תוכל להחזיק מעמד יותר מיומיים. מהר מאוד הבנו שבחורה עם עוצמות נפש עומדת מולנו. משהו במבט שלך הקסים אותי ושמחתי כל כך שהנה מצאתי שותפה, אישה לחלוק איתה בעולם.

טל וייל, מטיילת

מירה התייחסה אל כל אחד כחשוב ושווה, וכל פעם שהגעתי לבד או עם עוד אנשים הרגשתי שמירה שמחה בנו. באחד הימים הלכתי איתה ועם הילדים לפארק במרכז דלהי. לקחנו מונית, ומירה ביקשה מהנהג שיסגור את המוזיקה. מירה אמרה שהיא לא רוצה שהילדים ישמעו את המוזיקה ההודית… היא רוצה שהילדים ישירו שירים יהודיים… בפארק כל כך הרבה הודים עברו ליד יוסף יצחק וליטפו אותו, הרי לא בכל יום פוגשים בילד בלונדיני. שאלתי את מירה אם זה לא מפריע לה, והיא צחקה ואמרה שבשבילם זה מיוחד… לקראת סוף הבילוי בפארק הילדים מאוד התעייפו, ולא רצו ללכת, קצת בכו. ומירה הייתה כל כך רגועה, שקטה, ובוטחת, היא דיברה ולא איבדה משלוותה. זה היה רגע מעורר הערצה בעיני.

לכל אורך הדרך שאלתי את מירה הרבה שאלות והדרך השקטה והבטוחה שבה היא ענתה לי הדגישו לי את היופי של היהדות. הרגשתי שהערכים הללו נטועים עמוק בנשמתה וכשהיא הסבירה הכל היה נראה כל כך טבעי ויפה.

מירה חיבקה אותי בסוף והרגשתי שאני נפרדת מחברה טובה. למדתי ממירה סבלנות, ושלווה, שמחה פשוטה וקבועה, אדיקות, נתינה, קבלת אורחים ויכולת הקשבה נדירה לכל כך הרבה אנשים שונים, האזנה כנה לסיפורים שאני בטוחה שכבר חזרו על עצמם ואהבה, כל–כך הרבה אהבה כלפי כל יהודי.

בעריכת הכתבה, נעזרנו בחוברת על מירה שיצאה לאור ביום הבהיר ג' תמוז תשע"ג, בעריכת השליחה ליאת שמיר ובעזרת הרב זלמן ברנשטיין.

(הכתבה פורסמה במגזין עטרת חיה של עיתון בית משיח, ביום השנה הראשון לפטירתה)

האדיטש, וטוב ששאלתם, זוהי העיר בה נמצא ציונו של בעל התניא, מייסד תורת חסידות חב"ד. ארבע שעות נסיעה הן שום דבר, לפחות לדעתה של רוחמה, כאשר מדובר בהזדמנות פז להתפלל ליד קברו של צדיק גדול כל כך.

אבל רגע, למה לבד? למה, למשל, שלא נארגן כנס נשים של כל השליחות באזור? [אזור במושגים של אוקראינה פירושו כל מה שנמצא ברדיוס של חמש שעות נסיעה.]

התחנה הראשונה, זו שנותנת כח להמשיך לרוץ קדימה, היא תמיד כתיבה לרבי. יש רעיון? הוא נראה מצוין, אך מורכב לביצוע? מה הבעיה?! כותבים לרבי!

רוחמה כתבה וקיבלה תשובה באגרות קודש כרך כ"ב עמוד 104:"תקוותי שהעניין יתקדם, ואפשר אשר מפני כמה טעמים, תבוא ההשתתפות באופן ישר מהמוסדות אחד אחד."

רוחמה לא נחה, אמרנו. ממחשבה למעשה. טלפון לשליחה אחת ועוד אחת והעניין מתחיל לרוץ. הרעיון דווקא התקבל בברכה, אך סיבות טכניות גרמו ורק קבוצה קטנה התכנסה ליד קברו של האדמו"ר הזקן.

אם חשבתם שרוחמה יודעת להתייאש, אז חשבתם. מה פתאום?

היה קטן, יהיה גדול. היה בקיץ, יהיה בחורף.

רוחמה חזרה לארץ והתוכניות יחד איתה. כנס גדול, בהאדיטש, יחד עם כ-ל השליחות, מכ-ל האיזור.

הרעיון מדהים אבל הביצוע שלו דורש מזומנים. כשזה מגיע לכסף, כל אחד אחר נעצר. בום! קיר.

לא רוחמה.

בפרט לא כאשר הרבי בעצמו מציע השתתפות כספית (!).

כן, כן, קראת נכון! רוחמה כתבה לרבי וזה בדיוק היה המענה שהיא קיבלה:

"מצו"ב השתתפותי סמלית לקיים מה שנאמר "חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודך"
פניה לכל התורמים, תוך הוספת צילום המכתב, הביאה להשתתפות מסיבית ותרומות נכבדות.

מי זה אשר איננו רוצה שהרבי יראה בו חבר?
דינה סגל, שליחת הרבי בפולטבה עבדה  ללא לאות, ותודות לה הצליח הארגון ליצור קשר עם רבים משליחי הרבי באוקראינה. וכך, מיד לאחר החגים, בתחילתה של שנת 'הקהל', השנה שמסמלת את התלכדות העם היהודי, קם הכנס והיה לעובדה.

למעלה ממאה נשים מרחבי אוקראינה נסעו ארבע וחמש שעות. לצד. הכנס נערך והצליח מעל המשוער. התחושה הייתה שהרבי מלך המשיח בכבודו ובעצמו דואג שהכל ידפוק.

שפטו בעצמכם: הכסף נאסף במהירות הבזק, התיאומים בין כולם פעלו כמו מכונה משומנת, המיקרופונים עבדו, שלא לדבר על המקרן.

והניסים המשיכו להתגלגל.
לאן הלכה רוחמה אחרי שהסתיים הכנס בהצלחה? לנוח, בוודאי. ממש! רוחמה תנוח כבר רק בגאולה. היא וחברתה המלווה נחמה נסעו יחד לנייעז'ין. מקום בו קבור האדמו"ר האמצעי, השני בשושלת חב"ד. הנסיעה הייתה למרחק קצר ממש. במושגים של אוקריאנה, כן?

ארבע וחצי שעות.

הן התפללו יחד ואז נפרדו. רוחמה פנתה לבית הכנסת, רוצה לדווח לרבי על הפעילויות האחרונות ונחמה נשארה להתפלל על הציון.

הדיווח שהוכנס לספר אגרות קודש הביא בעקבותיו ברכה מרגשת: מוסגר בזה – המחאתי- השתתפות בעבודתם הקדושה".

לא פחות ולא יותר.

וההשתתפות הגיעה מיד. בדולרים.

נחמה הנרגשת מאירועי הימים האחרונים קידמה את פניה ושטר של 100 $ בידיה. השתתפות בפעילות הארגון.

כאן המקום להזכיר מה בעצם עושים בארגון 'אפיריון'. במסגרת הפצת מצוות טהרת המשפחה "אפיריון", עורך ברחבי הארץ והעולם חופות לזוגות נשואים שעדיין לא התחתנו כדת משה וישראל. מדובר בעיקר בעולים מחבר העמים, אך לא רק.

בשנים האחרונות החל הארגון לפעול גם ברחבי רוסיה ובכל תקופה נערכות חופות מרגשות כאלו במקום אחר. הצ'ק הראשון של הרבי נפרע, אך הניסים לא הפסיקו. זו הייתה רק ההתחלה.

נחמה, התורמת, חזרה ארצה בהרגשה מרוממת. רק דבר אחד העיב על השמחה. חוב מעיק למס הכנסה. כמה? עדיף שלא תדעו. היא ניגשה לבנק, רק כדי לבדוק את היקף החוב ואת אופן התשלומים האפשרי, והנה לתדהמתה התברר לה כי לא רק שאין חוב; מס הכנסה מצא כי הוא חייב לה כסף (!) וחלק מהסכום כבר הועבר לחשבונה.

עוד חברה, שקיבלה ממני בוואטס אפ את תצלום התשובה המדהימה מהרבי, רצתה גם היא לתרום.

וכמאמר הפתגם- אל תתנו להם דגים, תנו להם חכה… תרמה החברה המדוברת, לא כסף, כי אם דולר של הרבי. דולר שמיותר לספר כמה הוא מיוחד ובעל ערך. את הדולר הזה, כך אמרה, אני רוצה שתמכרי לתועלת הארגון.

האם אין זו מתנה מלכותית, ישירות מהרבי?

בינתיים, סיפור נוסף של רווח בעקבות תרומה הגיע אל רוחמה.

"תרמתי לכם 100$ ומצאתי באותו יום  סכום כסף גדול שאבד לי וכבר התייאשתי ממנו מזמן", סיפרה לרוחמה אחת החברות לעבודה.

עוד דולר של הרבי הגיע באופן פתאומי לידי הארגון מניו יורק, וכעת, הגיע התור שלכם.

על הדולר הזה שנשלח ישירות מהרבי לארגון תיערך הגרלה בימים הקרובים.

ההכנסות קודש לארגון סדרה של חופות בעיר פולטבה ולפעילות ארגון 'אפיריון'.

גם אתם יכולים לקחת חלק בזכות האדירה הזו; לעזור לזוגות יהודיים לבנות בית יהודי אמיתי!

התקשרו למספר: 0526-6761787

ואת מה שבוודאי יעניק לכם ה' בעקבות התרומה, אל תשכחו לספר לנו כדי שנוכל לספר גם לאחרים…

עלות ההשתתפות בהגרלה- תרומה על סך 100$.

ההגרלה תצולם ותישלח באמצעות הווטס אפ למשתתפי ההגרלה.

צפו בקישור:

למעלה ממאה נשים בכינוס הקהל עוצמתי בהאדיטש

מי שהזדמן ביום שישי האחרון לבית הספר התקשה להחליט לאן הגיע. בית הספר גדש אמהות, ילדים ותינוקות לצד תלמידות עליזות, אלא שעם הצלצול, בסדר מופתי האמהות של השכבה הצעירה הובלו אחר כבוד לכתת בנותיהן ושם חכה להן הקהל אמיתי.

הן באו מוכנות לתחילת יום לימודים שגרתי לכאורה הכולל הכנה לתפילה, תפילה ולימוד משותף של הלכה. ה'הקהל' התנהל באווירה מרוממת, ממש לפי הכתוב "למען ישמעו ולמען ילמדו… ושמרו לעשות" כשההלכה עוברת לפן המעשי באמצעות יצירה תואמת.

וכדי שהקהל יתנהל לפי כל הכללים, גם ה"טף" זכה להקהל משלו, הכתה הבוגרת ניהלה 'שמרטפיית הקהל' ונהנתה לא פחות.

כשהאמהות עזבו, התחושה של 'הקהל' נשארה, אין ספק שהבנות יביאו הביתה עוד הרבה תכנים של הקהל משפחתי.

הודעה שנשלחה מיד עם סיום הפעילות:

"תודה רבה על הבוקר המרגש והמקסים. היה נפלא לראות את הבנות מתפללות בשמחה ונחת. אני לא למדתי בבית ספר חב"ד אז בשבילי אישית זה היה מדהים לראות את הבת שלי מתחילה את היום שלה בכזו אווירה קדושה…."

את הטור הזה בחרתי לכתוב אחרי שביקרתי אצל הרבה הרבה חברות שאוהבות להתאפר ויש להן מברשת או שתיים ואולי אפילו כמה אבל הן שוכחות דבר חשוב מאוד! והוא לנקות את המברשות.

במצב כזה לקחתי מיד את המברשות שטפתי היטב וחפפתי ואפילו ריככתי במרכך והנחתי לייבוש.כמות המייקאפ וסומק שיצאה מהמברשת היתה ענקית ותמיד החברה התורנית עמדה המומה לנוכח המברשת המלוכלכת (מה היא חשבה לעצמה שהמברשת בלילה מנקה את עצמה באופן עצמאי?!)

גם את לא מאפרת מקצועית ואת משתמשת במברשות האיפור על פניך בלבד דעי שהחשיבות שהמברשת תהיה נקיה גבוהה. בדיוק כמו את השיער שלנו אנו חופפות מידי יום כך את המברשות העשויות משיער סינטטי או טבעי חייבים לחפוף.
.
הסיבה הראשונה שבגללה חשוב לנקות את המברשות הוא בריאותנו. המברשות נוגעות במגע ישיר בפנים, בשפתיים ובעיניים שאלו מקומות רגישים ולכן המברשות זקוקות לחיטוי וניקוי מאסיבי.
הסיבה השניה היא המברשת תהיה הרבה יותר אפקטיבית כאשר היא תהיה נקייה משאריות מייקאפ וצלליות.היא תניח את המייקאפ בצורה הרבה יותר טובה מאשר שהיא מלאה במייקאפ כמה חודשים אחורה (כן, ראיתי מצבים כאלה)

ובכלל הכי כיף להתאפר עם מברשות נקיות ומריחות.

אז אחרי שאנחנו מבינות את החשיבות של ניקוי המברשות נלמד כיצד עושים זאת ומתי.

אני כמאפרת מקצועית שמשתמשת במברשות במהלך כל השבוע חופפת אחרי כל יום של לקוחות.
מי שאיינה מאפרת אך משתמשת במברשות מידי יום כדאי לטפל במברשות לפחות פעם בשבוע.
קחו לכן יום קבוע, ככה בערב לפני השינה שאתן מטפלות במברשות מניחות לייבוש כל הלילה ולמחרת כבר משתמשות במברשות נקיות ומבושמות.

יש להכין:
קערה, מגבת, שמפו, מרכך או סבון כלים צהוב ואת כל המברשות המלוכלכות.

תהליך ניקוי המברשות לפי הסדר:
1. שטפו את כל המברשות תחת הברז שיהיו רטובות
2. שפכו מעט שמפו לתוך הקערה
3. טבלו את המברשת בסבון/השמפו ועסו את שערותיה אל תוך הסבון. תראו איך קצף השמפו משנה את צבעו וכל אותם חומרים שנמצאו בסיבי השערה יוצאים ממנה.
4. שטפו היטב תחת הברז עד שכל הסבון יורד
5. אפשר לחזור על הפעולה שנית למברשות של קונסילר ומייקאפ שהן יותר מלוכלכות מכולם.
6.שפכו קונדישינר לקערה, טבלו מברשת מברשת ועסו את שערותיה היטב עד שתתרכך
7. שטפו היטב במים
8.כעת יש לסחוט את המברשות ולקבץ את כל סיבי השערה יחד על מנת לשמור על צורתה.
9. את כל המברשות יש להניח בשכיבה על מגבת כשראש עם השערות יוצא החוצה. (אין לשים את המברשות לייבוש בעמידה. אמנם הן יתייבשו אך המים יחלחלו פנימה את תוך הידית ויגרמו לה לריקבון)
10. את המגבת עם המברשות ש להניח במקום מוצל. לא מול השמש ובטח לא מול המאוורר. אל תעזרו להן תנו להן להתייבש עד תום.

זהו, כעת הן נקיות והרבה יותר נעים להשתמש איתן על הפנים שלנו.
אמצו את השיטה והקפידו על ניקוי המברשות באופן קבוע 🙂

המלצות למברשות איכותיות לרכישה ניתן לקבל אצלי באמצעות המייל שמוצג כאן.

—

יש לך שאלה? רעיון? פידבק?
את מוזמנת לפנות אלי בשמחה למייל [email protected]
או לטלפון 0527365770

שיהיה לכולן חורף בריא
באהבה, דבורה לאה

לבחור באור

המופע של מירי שניאורסון לחודש הגאולה, חודש כסלו, מותאם במיוחד לבתי חב"ד ומציג את סיפור חייה ברגש חסידי והומור ייחודי

המופע החדש, "לבחור לחיות באור", עולה בתקופה בה מתרבות שעות החשיכה והחורף פורס את שמיכתו על היקום. במופע מציגה שניאורסון את סיפור חייה המרתק הכולל עליות ומורדות ובחירה באור. סיפורה, כמו גם סיפוריהן של נשים רבות אחרות, מצליח להביא כל אישה להתבוננות פנימה ולגילוי האור הפנימי שבתוכה.
המופע הנוכחי מכיל רגש חסידי והומור ייחודי והוא נבנה מנקודת מבט נשית כשהוא נוגע בנקודות מרכזיות בחייה של כל אישה, ומדגיש את ההזדמנות ואת חשבון הנפש הנדרש דווקא בחודש כסלו – חודש האור.

—

לבחור באור עם מירי שניאורסון

מופע חדש מבית היוצר של 'מירי שניאורסון – הבחירה שלי'. בימים אלו מעלה אשת התקשורת והיועצת העסקית מירי שניאורסון, מופע חדש לקראת חודש האור הבא עלינו לטובה.

המופע החדש, "לבחור לחיות באור", עולה בתקופה בה מתרבות שעות החשיכה והחורף פורס את שמיכתו על היקום. במופע מציגה שניאורסון את סיפור חייה המרתק הכולל עליות ומורדות ובחירה באור.

שניאורסון מאמצת את הירידות כחלק בלתי נפרד מהעליות וכמנוף להארת הרגעים הקשים בחיים. החורף והחושך הם רק מנוף לצמיחה והארה שבאים בעקבותיהם. סיפורה, כמו גם סיפוריהן של נשים רבות אחרות, מצליח להביא כל אישה להתבוננות פנימה ולגילוי האור הפנימי שבתוכה.

המופע הנוכחי מכיל רגש חסידי והומור ייחודי והוא נבנה מנקודת מבט נשית כשהוא נוגע בנקודות מרכזיות בחייה של כל אישה, ומדגיש את ההזדמנות ואת חשבון הנפש הנדרש דווקא בחודש כסלו – חודש האור.

המופע מותאם גם לערבי חב"ד, התוועדויות נשים, ולכל קהל נשי בכל גיל ומכל חוג. שניאורסון מתאימה את עצמה לכל קהל ובמיוחד לנשים מתקרבות וחוזרות בתשובה.

"מבחינה אמנותית, מירי שניאורסון עלתה מדרגה נוספת במופע החדש אותו הגתה לקראת חודש כסלו", אומרות שליחות שנחשפו לתוכן המופע.

"לא משנה אם מדובר בשעת ערב או בוקר. זו היא שעה קסומה של כוח והעצמה נשית חסידית. מירי היא מספרת סיפורים נהדרת שמצליחה להניע לפעולה את הצופות", אומרת אחת המשתתפות במופע.
למירי שניאורסון שפרצה לחיינו כמי שהקימה את רשת בגדי הילדים 'קידי-שיק', ניסיון עסקי ותקשורתי רב. היא אשת תקשורת ויועצת עסקית, שלמרות גילה הצעיר היא כבר סבתא לנכדים. בשנים האחרונות הפכה לחלק בלתי נפרד מהכותבות המשפיעות בקרב נשי חב"ד.

"המורות נהנו מאוד. היה לי חבל שהפסדתי את תחילת המופע כי הייתי עסוקה בטלפונים. ילדה לא הגיעה הביתה מהקייטנה ורק אחרי שמצאו אותה התחלתי לשמוע את ההרצאה", מספרת נחמה, רכזת תרבות בבית ספר בדרום הארץ.

"אני מצרפת לך תמונות מחנוכת בית חב"ד. תודה על ההופעה/הרצאה. אני מקבלת תגובות טובות מהנשים…", כותבת למירי שליחה מהצפון שצפתה במופע הקודם על חודש אלול.

"תקשיבי מירי, היית ממש מדהימה! אני שומעת אותך ברדיו קול-חי בקביעות בימי שלישי בבוקר אבל לשמוע אותך במשך שעה בסיפור אישי, זה דבר שמעניק פרופורציה וכוח! אני חיבת להביא אותך לערב נשים ביישוב שלי", כותבת חדווה, שליחה במסגרת חב"ד בקמפוס.

שניאורסון אומרת כי במהלך השנים האחרונות הבינה שכל מה שנשים רוצות הוא: "להיפגש. להתרגש. לשתף. לדבר מהלב. להקשיב. להתחזק. להתקדם. לשמוח ולאהוב!

נכון שמזמינים אותי לחזק, להעיר ולהאיר את הכוחות הפנימיים החבויים בכל אחת. אבל האמת היא שאחרי כל הופעה כזאת אני חוזרת מחוזקת, מועצמת ומלאה סיפורים מרגשים".

—

להזמנות, חייגי עכשיו: 03-6440744 או כתבו ל[email protected]
מזמינה אותך לבקר באתר הבית: http://www.miri-mychoice.co.il/

המרכז העולמי לאשה היהודייה לא מפסיק את הפעילות הענפה לנשות ובנות ישראל למרות המצב הביטחוני השורר בבירה. למרות שהתנועה בבירה די דלילה והעיר נראית כמו עיר רפאים, הפעילות במקום ממשיכה ביתר שאת. בכל יום שיעורי הבוקר של המרכז נפתחים בכינוסי תורה, תפילה וצדקה כהוראת הרבי מלך המשיח.

"אנחנו ממשיכים את כל פעילות המרכז ביתר שאת" מסבירה לנו גב' דניאלה גולן מנהלת המרכז, "כל האגפים והסמינרים שלנו פתחו את זמן חורף כרגיל בתיאום ברור עם הרשויות והעירייה כיצד לנהוג בזהירות בעקבות המצב". עוד מבקשת דניאלה גולן: "הרבי מבקש מנשי ובנות ישראל להמשיך לעשות ולפעול בשלושת העניינים השומרים על עם ישראל: תורה, תפילה וצדקה. ידוע כוחן המיוחד של נשות ישראל".

לגבי אמצעי הזהירות שאור חיה נוהג במצב המורכב שמתרחש בבירה, "אנחנו עומדים בקשר ישיר עם הגורמים הביטחוניים בעירייה שנותנים לנו הוראות ברורות כיצד ואיך לנהוג" מרגיעה.

מאת: הדר מזרחי

יעקב הלך לדרכו. רחל, עקרת הבית, שילחה את הצאן אל מוסדות החינוך ושמה פעמיה אל עבר ערימות הכבסים שהצטברו בחדר האמבטיה במהלך 'זמן שמחתנו'. היא התחילה להעמיס כביסה מלוכלכת לתוך המכונה. הכתמים שעל הבגדים הבהבו לעומתה ככוכבים זוהרים – תזכורת לסעודות החג הנפלאות שחלפו עברו. בין רגע התמלאה מכונת הכביסה.

לרגע קט נשכה את שפתיה בקוצר רוח ולאחר מכן נאנחה ונשמה נשימה עמוקה. אחרי הכול ולמרות הרצון הטוב – יש גבול למה שמכונה אחת יכולה להכיל. מה שנכנס נכנס וכל שאר הכבסים יאלצו להמתין בסבלנות לרחל הרועה הנאמנה. ונכון שיותר משרוצה העגל לינוק רוצה הפרה להניק וד"ל. הדלת העגולה נסגרה, ממש כמו רכבת מלאה עד אפס מקום, לחיצה על הכפתור והנה זה בא: רחש מים וטיפות – 'משיב הרוח ומוריד הגשם'. חודש מרחשוון כבר כאן ויש הרבה עבודה לעשות. תכבסני ומשלג אלבין.

שלום לך מר חשוון!

השם מרחשוון לא נזכר במקרא. כמו שאר שמות החודשים מקורו מבבל. קיימים פירושים רבים לשם מרחשוון.

יש אומרים כי מקורו של השם מרחשון הוא במילה האכדית "וַרְחֻ–שַׁמְנֻ", שפירושה: וַרְחֻ = יֶרַח – חודש; שַׁמְנֻ = שמיני (החודש השמיני מניסן). האותיות ו' וּ–מ' הן עיצורים שפתיים שלעתים מתחלפות זו בזו. כך "וורחשמן" הפך ל"מרחשוון": האות ו במלה הראשונה הוחלפה באות מ', וה–מ' במלה השנייה הוחלפה באות ו'.

יש אומרים כי השם מרחשוון מורכב מהמילים מרחש – וון, 'מרחש' מלשון רחש – מבוע מים, וון (בפרסית) – מים. "בחודש זה מעיינות מתגברים" (ילקוט שמעוני).

יש אומרים כי מר הוא מלשון טיפות כמו שנאמר  "הן גויים כמר מדלי" (ישעיה מ – ט"ו).

מזל החודש – עקרב
היסוד – מים, השבט – מנשה.

יש אומרים כי חודש מרחשוון מכונה גם כחודש "בול". לזכר ארבעים ימי המבול המפורסם שהחלו בי"ז בחשוון. למרות הבטחתו של הקב"ה שמדובר היה במבול חד פעמי, בכל שנה ושנה היו יורדים בתקופה זו גשמים עזים במשך ארבעים יום, כמעין רשימו של המבול, עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש ופסקו אותן מ' יום." וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל–דְּבָרָיו וּלְכָל–מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים." (מלכים א, ו, לח).

לפיכך כתיב בול חסר מ', כנגד אותם מ' ימים שפסקו.

בניית בית המקדש הראשון הסתיימה אמנם בחודש מרחשוון אך חנוכת הבית התקיימה רק בחודש תשרי שלאחריו. כפיצוי על ההמתנה הארוכה הובטח שבית המקדש השלישי יחנך – תכף ומיד ממש בחודש מר חשוון.

אז מה היה לנו? חגים מאחור, עננים באפור, מבול מאחור ומבול של עניינים מלפנים – וברקע ניצב ועומד במלוא הדרו ותפארתו וממתין להתגלות – בית המקדש השלישי!

צמצום

המעבר בין חודש תשרי מרובה המועדות לחודש חשוון מזכיר קצת צורה של משפך. האור הגדול והחדש של החגים מתחיל לרדת ולטפטף אל הקרקע.

בחודש מרחשוון, הקשור עם יסוד המים, מתחילים לבקש בתפילה – בארץ ישראל – "ותן טל ומטר לברכה".

חז"ל משתמשים בביטוי גבורות גשמים" (ברכות כו, ב) ולא 'ירידת גשמים' היות והגשם מבטא במהותו את מידת הגבורה. אין מדובר במבול ההורס ומשחית חיים ללא כל אבחנה, כי אם בשפע שמימי היורד לעולם בצורה מדודה. דווקא הצמצום של השפע האלוקי היורד למטה בצורה מוגבלת – בטיפות קטנות – הוא זה המאפשר את הצמיחה.

מתגברים

אדמו"ר הזקן מאיר כי לולא מידת הגבורה המאפשרת את צמצום החסד וההארה האלוקית, לא היה קיום לעולם. ההעלם וההסתר של האור האלוקי האינסופי הוא – הוא זה המאפשר את קיום העולם.

"וכמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו, שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו כדכתיב "עולם חסד יבנה", כך ממש אין ביכולתו להשיג מדת גבורתו של הקב"ה שהיא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי כי אם בהסתר פנים" (שער היחוד והאמונה, פרק ד).

בתוך הנפש האלוקית (אין עוד מלבדו) מתגלה הגבורה – מידתו של יצחק אבינו – כבחינה של יראה – צמצום וביטול – המגלה את הרצון העליון והנסתר.

בנפש השכלית קיימת כבר מציאות של זולת (יש עוד מלבדי). מידת החסד תתבטא כאן כהשפעה חיובית ותקשורת של נתינה וקבלה, אך על פי מידת הגבורה שמהותה צמצום, הזולת יכול להופיע כאיום ומקור לפגיעה. לכן מתבטאת הגבורה כאנרגיה של כיווץ ותולדותיה יהיו פחד, זהירות וצורך להעמיד גבולות.

אתגרים משמעותיים נוצרים כאשר מידת הגבורה יורדת ומשתלשלת מטה אל עולם הקליפות ואל הנפש הבהמית (אין עוד מלבדי). הצמצום, המאפיין את מידת הגבורה, מתבטא בנפש הבהמית כמידת הכעס שמשמעותה "צמצום" הזולת על ידי הריסתו ושבירתו (על פי שיעור מאת הרב י. ערד בנושא מידת הגבורה).

אכן, מידת הגבורה השתלשלה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא: מצמצום שמטרתו הארה מסוג חדש, לאנרגיית הכעס המשחיתה חיים ומרעילה גוף ונפש.

"בא לכלל כעס בא לכלל טעות", "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", "כל הכועס דיני גיהינום שולטים בו" – אלו רק חלק מהביטויים הרבים הממחישים עד כמה ראוי להתרחק ממידת הכעס. ולמרות שכולם יודעים כי מידת הכעס הינה הרסנית וגובה מחיר יקר מבעליה, מי מאיתנו לא מתמודד עם כעסים? הרי כל יום מזמן לנו הזדמנויות פז 'חינמיות' כדי לכעוס.

אז מה עושים?

"פשוט מאד." מתגברים.

איך? יש מתכון מנצח.

1. קודם כל כועסים. על מי? על היצר הרע שאחראי להופעת הכעס (אתכפיא).
2. אחר כך צוחקים קצת (אפילו באופן מלאכותי) כדי לנקות את הרגש השלילי.

(יצחק – צחוק – אז ימלא שחוק פינו, לעתיד לבוא נאמר ליצחק כי אתה אבינו).

3. מודים מעומק הלב על ההתרחשות, אפילו אם אינה מובנת בשכל.
4. מתבוננים:

התכלית של הגבורה היא צמצום לצורך גילוי ולכן בשעת כעס עלינו להיזכר בתכלית. מה הרגש של הכעס בא להאיר לי. הזולת המכעיס משמש כאן רק כמניע לדרמה שמתרחשת בתוכי ולכן אין שום תועלת בהפניית הכעס כלפי הזולת. הרי מגלגלים חוב בידי חייב וזכות בידי זכאי – הזולת הוא שליח רק של הקב"ה להאיר לי כמראה חוסר שקיים בי. במקום להפנות את האנרגיה של הכעס ולהשליך אותה אל הזולת, יש לנו אפשרות להגיע לגילוי חדש ויקר מפז על עצמנו ועל ידי כך להכין כלי מכיל ורחב יותר לאור האלוקי. (אתהפכא)

השאלות המבקשות מענה והתמודדות הן: מדוע הכעס / היצר הרע (שעליו ראוי לכעוס) מתעורר כל כך? מה הוא החוסר הפנימי שבי המבקש תשומת לב ומענה? מה הפחד שמסתתר מאחורי הכעס? היכן חוסר האמון שלי מושלך על הזולת? ממה עלי ללמוד להיזהר להבא? והיהלום שבכתר – מה הקב"ה מחדש ומאיר לי דרך אותה סיטואציה?

כאשר תהליך כזה מתבצע מתמתקת הגבורה בשורשה, כמו במאמר "חז"ל איזהו גיבור – הכובש את יצרו" – הגיבור האמיתי אינו הורס את הזולת אלא מתגבר ומכניע את היצר ומגלה דרך ההתגברות וההתבוננות בתחושת הכיווץ, הכעס והעלבון, את ההארה האלוקית המסתתרת מאחור ואת המהות הנעלה של מידת הגבורה.

אם נשתמש באנרגיה של הגבורה באופן בונה ונשתמש בצמצום ובגבולות באופן מודע, נוכל למנוע את ההרס של המבול ולבנות את המקדש בתוכנו, במהרה יגלה אמן.

מעשה בפועל:
בחני את עצמך האם את כעסנית?

תיאוריות יכולות לעשות רושם רב, אך מבחן המציאות הוא זה הקובע. בחרנו לך כמה סיטואציות "מהחיים" דרכן תוכלי לבחון איפה את עומדת בסולם הכעס. קראי את השאלות, בחרי בתשובה מתאימה לך. סכמי את הנקודות וקראי את ניתוח האופי.

א. אחד הילדים שובר קערה במטבח. את:

1. מתפרצת עליו בצעקות.
2. פולטת "אוף" ומיד אחר–כך מוסיפה: "לא קרה כלום".
3. מחייכת מאוזן לאוזן ואומרת "הכל לטובה".

ב. בעלך מאחר לשוב זו כבר הפעם השלישית השבוע. את:

1. לובשת שריון ויוצאת למלחמה.
2. מתבאסת אבל משתדלת לא להיפגע. משתפת את בעלך בתחושותייך.
3. לא מתרגשת. קורה!

ג. את עומדת בתור לכספומט. לפתע מישהו עוקף אותך ולוקח לך את התור. את:

1. נעמדת על הרגליים האחוריות ומעבירה שיעור בדרך ארץ.
2. מעירה: סליחה אני הייתי קודם.
3. מחייכת לעצמך בשמחה. "זכיתי במצווה".

ד.  את נוהגת בדרך מהירה ואחד הנהגים מאחוריך עוקף אותך בצורה מסוכנת. את:

1. מכנה אותו בשם של בהמה לא טהורה.
2. מודה לקב"ה שאת עדיין חיה.
3. לא מתרגשת – "דברים כאלו קורים כל הזמן".

ה. השכנים עורכים מסיבת יומולדת רעשנית והשעה מתאחרת. את:

1. מתלבטת אם להתקשר למשטרה או לשלוח הודעה נזעמת.
2. מתאפקת למרות הרעש כדי לשמור על שלום בית.
3. שמחה בשמחתם למרות הרעש.

ו. הכנת ארוחה נפלאה ומושקעת אך לא זכית לתשבחות מבעלך. את:

1. נעלבת ומחליטה לא להשקיע כל כך להבא.
2. שואלת – "טעים לך?"
3. דנה לכף זכות. ברור שהוא נהנה הרי הוא לא השאיר אף פירור.

ז. ניגשת לבחינה וקבלת ציון נמוך בהרבה מכפי שציפית. את:

1. מספרת לכולם על העוול שנגרם לך ורצה לשנות מקצוע.
2. חשה אי צדק ומבקשת לעבור מבחן חוזר.
3. לא נלחצת ומחליטה להשקיע ולעבור את הבחינה הבאה טוב יותר.

ח. שלחת לחברה תמונה של עבודה יפה ומושקעת שעשית ולא זכית לתגובה. את:

1. שוקלת ברצינות לנתק את הקשר.
2. בולעת את העלבון וממשיכה הלאה תוך כדי הפחתת רמת ציפיות.
3. לא מתרגשת. היא בטח עסוקה מעל הראש.

ט. אמא שלך לא ממש מתלהבת מהספה החדשה שקנית. את:

1. נעלבת ולא מבינה למה את לא זוכה ליחס יותר אימהי.
2. מתאכזבת אבל מה לעשות, את אמא צריך לכבד כמו שהיא.
3. לא מתרגשת. על טעם ועל ריח אין להתווכח.

י. גומי לעיסה נדבק לשמלתך החדשה והיקרה כבר בפעם הראשונה בה לבשת אותה. את:

1. כועסת על עצמך ומצטערת.
2. מבררת מיד איך ניתן לנקות את הכתם.
3. צוחקת מהסיטואציה המגוחכת.

סיכום תוצאות:

10–15 נק'

המישור הרגשי שלך עובד שעות נוספות. את רואה את עצמך עומדת מצד אחד וכל העולם כולו ניצב נגדך מצד שני. קשה לך מאד כי את מרבה להיפגע ולקחת ללב. אצלך זה "הכל או לא כלום". נסי לזכור ולתרגל שכל שליט על לב. למדי בהתמדה הרבה חסידות ותחושי בשינוי.

15–20 נק'

רואים שאת עושה מאמצים להתגבר, אך פעמים רבות את נכנעת לרגשות השליליים שלך. המשיכי להתמיד ולנסות ותראי התקדמות וצמיחה. יגעת ומצאת תאמיני.

20–25 נק'

את טיפוס מודע ומעשי. אינך מדחיקה רגשות ואינך מוותרת לעצמך. את אסרטיבית אך לא על חשבון אחרים. ניכר שאת משקיעה בכך מאמצים רבים הנושאים פירות טובים. המשיכי כך ועזרי גם לאחרים.

25–30 נק'

את צדיקה גמורה, אך כדאי שתתבונני ותבדקי מידי פעם האם את כנה עם עצמך ולא מדחיקה רגשות שליליים. זכרי: רגשות שמודחקים עלולים לגרום ח"ו למחלות קשות. בהצלחה!

בקרוב יפורסמו באתרנו גלריות רשמיות ומלאות.