אחד מהימים שהחיילות מחכות להם מרגע התחלת הקעמפ הוא מלחמת ופרצת – כל הכוחות, החיות והמרץ מתאחדים לארבעים ושמונה שעות של זמן השיא: 'זמן הגאולה' ו'הדרך לגאולה' פעלו באחדות, למדו 1139 שורות תניא, למדו בעיון מהחוברת.

בסופו של מעמד הסיום המרתק כתבו החיילות לרבי וקיבלו תשובה מיוחדת: חינוך בדור השביעי שיהיה בצורה של נעשה ונשמע וכיום זה מסירת הרצון. החיילות קיבלו החלטות טובות בעקבות כך.

ואם תנסו לנחש מי ניצח? תיקו! אחדות, כבר אמרנו?!

צילום: זהבה כהן צמח

בפרשתנו, פרשת ראה מצטלבים כמה עניינים חשובים ואקטואליים שזולגים מהפרשה לזמן, למקום ולחיינו. שמיטה, חודש אלול והשנה הבאה עלינו לטובה.
השבת תחול שבת ראש חודש אלול. ידוע כי חודש אלול הוא זמן לחשבון נפש, הכנה ל"ימים הנוראים" ולשנה החדשה שעומדת לפתחנו, להתבוננות פנימית- איפה אנחנו, מה מעשינו, מה רצינו לעשות ומה עוד נעשה.

בנוסף, אנו נמצאים בסיומה של שנת שמיטה. שנת שמיטה החלה פעם בשבע שנים עניינה- שחרור. לשמוט את הקרקעות, הכספים , העבדים וכל מה שיש בו ביזנס כספי ולהבין שלא אנחנו בעלי הבית כאן אלא יש מישהו מעלינו, וככל שזה נראה מוזר, לא הכל בשליטתנו, ושנת שמיטה היא תרגול טוב לעשות כן, וכמובן- מצווה מהתורה.

הפרשה שלנו סוגרת את שני הקצוות ותורת החסידות נותנת מבט פנימי על העניין. מתוך סוגי הציוויים בשנת השמיטה- לא לעבוד את האדמה, ולא להרוויח מכך יש גם שמיטת כספים. הכוונה בכך למחיקת חובות בין לווה למלווה, כאשר הכלל הוא: המועד של 'שמיטת הכספים' הוא בסוף השנה – ברגע האחרון של השנה. לכן גם אם לווה אדם כסף בשנת השמיטה עצמה, נמחק החוב בהגיע סוף השנה. אולם "המוסר שטרותיו לבית-דין – אינו משמט". כל עוד הלווה עומד מול המלווה עצמו, החוב נמחק, אולם ברגע שהמלווה העביר את חובותיו לבית-הדין, אין השמיטה מוחקת אותו.
כלןמר, כל עוד ההלוואה נשארת בין שני אנשים- היא נמחקת בשנת השמיטה. ברגע שהיא עוברת לערכאה משפטית היא עומדת בעינה.

ידוע כי כל המצוות המעשיות וכל הדינים החוקים וההלכות מתחילות במקום רוחני גבוה ומשתלשלות לעולם הגשמי בצורה מעשית. כך גם כאן, אנו חיים בעולם הזה במצב של הלוואה תמידית: כתוב בפרקי אבות
"החנות פתוחה והחנווני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות – יבוא וילווה".
בריאות- לא בשליטתנו. פרנסה- לא בשליטתנו. ילדים- לא בשליטתנו. זיווג- לא בשליטתנו. גם מה שנדמה לנו שהוא כן בשליטתנו הוא לא. כל מה שעלינו לעשות הוא "להחזיר את החוב". כלומר- אם הקב"ה חנן אותנו בבריאות טובה, עלינו לסייע למי שלא שפר מזלו. אם יש לנו משכורת קבועה, אפילו נמוכה, שומה עלינו להפריש צדקה למי שאין לו. אם נתברכנו בילדים- עלינו לחנכם בדרך התורה והמצוות. כך לכאורה, אנחנו מחזירים את החוב או לפחות חלק ממנו
אבל..
דיבורים לחוד ומעשים לחוד. גם אם יש לנו כוונות אמיתיות לעשות פעולות חיוביות, יש יצר שמקשה עלינו, מציאות שטורדת אותנו והרבה תירוצים שאנחנו נותנים לעצמנו למה לא עשינו. הקב"ה, שיודע עם מי יש לו עסק וכי "יצר לב האדם רע מנעוריו" נותן לנו את האופציה לשוב בתשובה.
הבעיה: בחודש אלול אנו עומדים לפני בית דין של מעלה. המעשים הטובים הם הסנגורים שלנו, והפחות טובים- הם הקטגורים. מכאן מובן שמצבנו ממש לא מזהיר בבואנו לבית הדין של מעלה.
מכאן, אפשר להגיע לכדי יאוש ואפילו ויתור מראש. אם אנחנו נמצאים במצב של חוב תמידי, הבניה מציאותית של הפסדים חוזרים ונשנים, למה בכלל שננסה? מה הטעם להשקיע אם התוצאות ידועות מראש?
כאן נכנס הכלל של שהמיטה. אמנם, בבית הדין של מעלה, נצא מבויישים. בית דין אינו שומט חובות, גם לא בשנת שמיטה
אבל, אם אנחנו עומדים ישירות מול המלווה, יש לנו סיכוי.
למה הכוונה?
הקב"ה, הוא יחידו של עולם. הוא למעלה מבית הדין, הוא המלך. בחודש אלול, נאמר כי "המלך בשדה". חודש אחד בשנה המלך עוזב את הארמון, מתעלם לרגע מבית הדין שהוא מינה, ויורד אל העם, לשמוע, לשוחח ולראות מה קורה. זו ההזדמנות שלנו לעקוף את הערכאות ולגשת ישירות ללווה, ולנסות להסדיר איתו את החוב.
כיצד?

אומרת תורת החסידות: זמן להגדיל ראש. גם אם כל השנה לא תרמנו שקל לצדקה, חודש אלול הוא זמן מעולה לעשות זאת ואפילו יותר ממה שחשבנו מלכתחילה. גם אם הזנחנו בחינוך, באהבת הזולת, בהשקעה בבית ובמשפחה ובעיקר, בהתיחסות לצד הרוחני שלנו- אפשר להתחיל שוב ולהשקיע. גם מעשה חד פעמי הוא התקדמות. גם דבר שלכאורה, 'לא מתאים לנו' הוא קפיצת דרך. כשנראה רצון להיות במקום אחר, טוב יותר, כבעלי חוב מול המלווה, יש סיכוי טוב שבקשותינו יתקבלו ויפתח לנו גליון חדש שלא מתחשב במה שהיה עד כה.
זה כוחו של חודש אלול, ושנת השמיטה שמסתיימת ממש אוטוטו נותנת לנו תזכורת אחרונה, לסיים עם החובות ולהתחיל מחדש.

מבצע מתנדבים וטסים!
מאות ילדים מיוחדים ממשפחות אנ"ש, מתוכם כמאה אוטיסטים,

יוצאים ביום שישי לחופש לשבועיים וחצי.

מעכשיו הם 24 שעות על כתפי ההורים, שקורסים תחת הנטל!

עמותת "יד לילד המיוחד" קוראת לכל בנות אנ"ש להתנדב
40 שעות בשמירה או בעזרה עם ילד\ה מיוחד\ת –
ולהשתתף בהגרלה על כרטיס טיסה לחצרות קודשנו בשנת הקהל!

להשתתפות אנא שלחו שם, כתובת וטלפון למספר  0546940770

ההגרלה ביום כ"ו באלול ה'תשע"ה

יד לילד המיוחד – http://special.org.il

מאת: קרן קפלן

תהילה קינחה את האף שוב. החבילה ההולכת ומתרוקנת אותתה שהמצב, לא משהו. אבל החבילה לא היתה היחידה שהוכיחה את זה. עיניה היו אדומות והדמעות המשיכו לזלוג לאי שם. נבלעות בין הלחיים לטישו. מענדי לקח את זה פחות קשה ממנה "אז נלך לייעוץ נישואין, אז מה?".

אוף!!! הוא (שוב!) לא מבין אותה. מה "אז מה???" היא – הצלחת התיכון, פאר המכללה שתמיד הצליחה בכל. בהדרכה, בהנהגה, בריכוז, בהוראה, וכעת בנישואין תקבל 'בלתי מספיק'?

"אני לא מבין למה את יוצקת הכל לתבניות פשטניות כאלו?" תהה מענדי בקול. "מי אמר שללכת לייעוץ נישואין זה 'בלתי מספיק'?" שאל ומזג לעצמו כוס מים. "האמת היא," גיחך, "שזה הציון שהייתי נותן למי שלא הולך במצב כמו שלנו".

שיהיה בריא המענדי הזה. כבר שנה וחצי שהם נשואים והבית השליו והרגוע שבנתה לעצמה בחלום נמוג בעשן. החלום הוורוד והצמרירי הפך למארג נוקשה של בלגן, וויכוחים והמון פערים שיש לגשר עליהם. בקיצור, שפע עבודה קשה. דבר שהיא לא במיוחד מחבבת. מכירים מישהו שכן?

כשמענדי יצא להתפלל החליטה שזהו זה. עכשיו או לעולם לא (בינינו, היא מעדיפה את הלעולם לא…), חזקה עליה פקודת המשפיעה שלה והמשפיע של בעלה ושל כל מי שקשור לסיפור החמוץ הזה. "כמה מיומנויות בתקשורת" המליצה המשפיעה שלה. "רק כמה מפגשים" הרגיע המשפיע שלו. ולכן היא יושבת כעת עם הפלאפון מחייגת ומנתקת. מחייגת שוב ומנתקת. מתקשה להאמין שזו היא ושוב חוזרת, מהר מהצפוי, אל הטישו. כך לא מתקשרים ליועץ נישואין, נכון?

• •
כמה קל, ככה פשוט. ערימות ערימות. לבן, וורוד, אפור. הכל מבריק ומגוהץ, מדיף ריח ונקי. תיכף יונח הכל בצורה מושלמת בארונות. תהילה העיפה מבט בשעון שלה, רבע לשבע. עליה למהר. הערב מתחתנת שבי, חברה טובה. תהילה מחכה כבר חודשים לחתונה הזו, החליטה מה תלבש וכיצד בדיוק הם ייצאו בזמן. במדויק. נכון מענדי. מענדי? נזכרה בו לפתע, די בשמחה. מפגשי הייעוץ  עוזרים להם והאווירה בבית נהיית שפויה יותר, אם כי היועץ מתעקש שטרם הגיעו ל"מוקד הרעש". איזה ביטוי בומבסטי. כאילו מדובר באיזו רעידת אדמה או משהו.

"מענדי?"

הכביסה כבר בארונות, המחוגים בשעון המקסים, שקנתה לסלון לא מזמן, מראים שתיכף ההסעה לחתונה כבר יוצאת ואם לא ייצאו בהקדם הרי שהחתונה תתקיים בלעדיהם, דבר שכמובן לא בא בחשבון. 'תמיד זה קורה לו!'. הבגדים שלה כבר עמדו הכן, התחילה להתארגן שולחת לו הודעה "מענדי? מה קורה?"

נו, עדיין, לא?! "כמובן שהוא לא יגיב" חלפה מחשבה צינית במוחה. בטח שכח את הפלאפון היכנשהו. השעון הודיע שעשר דקות נותרו, תהילה הייתה על סף התפוצצות. שיבואו כל יועצי הנישואין וישכנעו אותה אחרת, לטעמה זו פשוט חוצפה! בזים לרגשותיה, לא אכפת לו בכלל שחברתה הטובה מתחתנת. דמעות של רחמים עצמיים הציפו את עיניה וכמעט הרסו את האיפור עליו עמלה שעה ארוכה. חמש דקות. דפיקות לחוצות בדלת, חיוך מעושה.

"אל תשאלי." פתח בדברים. המבט שלה הבהיר שהיא ממש לא שואלת ושיתקדם מהר לעבר ההכנות שלו כי היא כלומר – הם, חייבים לצאת. "אמרתי לך בבוקר שהפלאפון שלי עושה בעיות והרכב של אלי, שמחזיר אותי מהכולל נתקע, בדיוק היום. אז לא ממש היה לי איך להודיע. הנה, העיקר שאנחנו יוצאים כמעט בזמן". 'ממש' היא הרהרה. והקלילות הזו בה הוא מתייחס לאיחור, האדישות הכרונית הזו. ההשקפה הזו של "מה יקרה אם לא נגיע בזמן". משגעת אותה, פשוט כך. והנה, דמעה מתגלגלת לה על הלחי והם מתקדמים להסעה. יותר נכון, היא רצה, הוא הולך. שניים ביחד וכל אחד לחוד. כל כך ביחד וכל כך לחוד.

• •
"נו, קדימה! אתם רוצים להגיע לחתונה היום?" רטן הנהג. אחרוני האורחים עלו להסעה הצפופה. מענדי התיישב ליד חבר מהכולל ותהילה מצאה מקום ליד איזו זקנה חביבה ששאלה אותה למה היא מצוננת באמצע הקייץ. למה באמת?

השקט בהסעה עשה לה טוב. הלבד הזה נתן לה זמן לחשוב לעצמה, לרקע הניגונים שמישהו טרח לתת לנהג כדי להנעים את הנסיעה.

"אישית, אני סבורה שאי אפשר לתת לתהילה את הכיתה של שנה הבאה". שמעה קול נעים. "צעירה מידיי, חסרת ניסיון. שמעתי שהיא גם מתנשאת". השיבה לה אי מי.

תהילה נעורה באחת כפי שקורה לכל אחת שמאזינה לשיחה בה מזכירים את שמה. היא תהילה והיא מועמדת רצינית של המנהלת לחינוך בכיתה ד'. רק שהעניין ייסגר בשבוע הבא. עד עתה נראה היה שהכל נוטה לטובתה. אולם כעת? המשיכה להאזין בקשב.

"כדי לחנך כיתה שובבה כמו שלהן צריך מישהי עם אופי חזק". הקול הנעים. "ראיתי דפי עבודה שחילקה, מאוד שיטחי". אי מי. "אין בה מספיק עומק למשימה כזו". קול נעים.

תהילה התחרטה שהתפתתה להשאיר את הטישו בבית בניסיון נואל להותיר שם את הכעסים והמצוקות נעולים על סורג ובריח. האמהות – היא חושבת שהיא מזהה את קולותיהן – המשיכו לפטפט על חוסר הניסיון, ההססנות, עודף הביטחון שהיא מפגינה, "לא מתייעצת, לא מספיק מחדדת מסרים"… תהילה הרגישה שמעמידים אותה בפני כיתת שופטים מבלי יכולת להתגונן. מה קורה כאן? היא ממש לא רגילה לתחושה הזו. המחמאות תמיד היו לחם חוקה.

האישה בעלת הקול הנעים נאנחה, לאות סיום הנושא, "מקווה שהמנהל ימצא מועמדת אחרת".

מנהל? תהילה ניסתה להסתובב אחורה בטאקט כדי להרים "משהו" מהרצפה. אין להם שום מנהל, ואת האמהות מאחורה? היא בכלל לא מכירה. מה שאומר, שלא דיברו עליה, מה שאומר שייתכן והיא כן תקבל את העבודה לשנה הבאה.

מה שאומר שלא היה, ואפילו משל הן לא היו. שהיא רואה צל הרים כהרים וכל הפתגמים בסגנון הזה… מול המראה הענקית בכניסה לאולם השתקפה מולה אישה צעירה, קצת זועפת. מיהרה להלביש לעצמה חיוך, להיפרד ממענדי ולהכנס אל האולם. החבירות קיבלו אותה בשמחה. כאן היא שבה להיות – היא. המצליחה, המקובלת, האהודה. שלא מרגישה בשדה קרב שמשאיר פצועים בשטח.

• •
הויזה שלה נגמרה ושנת 'הקהל' שבפתח שלחה אותה לקונסוליה לראיון חגיגי עם נציג ה'מלכות של חסד'. אבל התור היה ארוך וכולו אומר גבורה. זמן ההמתנה גרם למצעד המתנה בראש שלה, המלא במחשבות על המפגש שהיה להם עם היועץ, אמש. "שיפוטיות היא רעל לבית". ניסחה לעצמה את המסקנה מהמפגש. מקווה שמענדי זוכר את תוכן המפגש כמוה. הוא הרי כל הזמן שופט אותה. שהיא לחוצה, לא מדברת מספיק בנחת, פרפקציוניסטית ועוד ועוד. התור חלף בעצלתיים ותהילה החלה להתבונן באנשים סביבה. אם ישבה עם שני בניה, היא משוחחת איתם בעוד הם מתלוננים נוראות על שיעמום. מפונקים! סווגה אותם במחשבתה. הפקידות מעבר לדלפק הן כמובן איטיות מידי. והשומרים שהכריחו אותה ללכת לשוב ולהביא מסמך מהרכב, הם כמובן אטומים וחסרי גמישות.

אופס!

תחת השמש הקופחת, בדרך מהרכב אל המזגן בחסות ארצות הברית, חשבה רגע תהילה שייתכן וגם היא שיפוטית. קצת. גם בלי מענדי, הסיקה תהילה שהיא דנה מבלי ששמה לב את כל מי שסביבה, כמעט. 'ואיזו שופטת קשוחה שאני!!!' ואז ניגשה במחשבתה למענדי. די כועסת על התור הארוך שמסבך אותה בחיטוטים פנימיים שכאלו מבלי שהיא מצוידת בטישו בכמות מספקת. מענדי האיטי, האדיש, ה'בלגניסט' ומעגל הפינות. האם ייתכן שהוא מרגיש עימה כמו שחשה לפני יומיים באוטובוס. כשהיא כל הזמן משמיצה, מתלוננת, מתווכחת ומתאכזבת? האם הוא מרגיש לפני שופטת חמורת סבר שלוקחת כל חלק באופי שלו, רואה בו רק את הרע וחורצת 'חייב!'???

בום! היא אפילו שמעה את הינף הפטיש בבית במשפט הדמיוני שמחייב את מענדי, או שלא. "גברת…" פנה אליה השומר הקשוח. 'שבעצם ממלא בכך את תפקידו' – ניסה סניגור קלוש שלא הכירה, להוציא לפועל משהו מהגיגיה הארוכים. היא נגשה אל פקידה שקיבלה אותה בקשיחות ('אולי בענייניות?' ניסה הקול החדש את מזלו). "מטרת הביקור? זמן שהות? עבודה? קרובים?"

תהילה השיבה לכל השאלות, מנותקת – כמו שמענדי לפעמים ואז זה כל כך מכעיס אותה!

ייסורי המצפון החלו לעמוד לתור משלהם בדרכה חזרה מהקונסוליה. 'למה הייתי צריכה ייעוץ נישואין כדי להבין משהו בסיסי כל כך?' הייעוץ כמובן הוביל אותה ואותו לתובנות רבות, אך היא הרגישה שכאן עלתה על הדבר האמיתי. איך הוא קרא לזה אז? מוקד הרעש. שבע בסולם ריכטר…

הגיעה הביתה, מנסה לנתב את מחשבותיה לכיוון חדש, של סניגוריה. לא של שופט לבוש שחורים. נכנסה אל המטבח. מתחילה לקלף ולחתוך, מרגישה די גרוע עם עצמה. למה רק לה נופלים אסימונים באיחור וכל חברותיה חיות בשלווה ונחת בלי ייעוץ נישואין? האישום הזה נראה לה כבד משקל והשופטת חמורת הסבר שבתוכה שבה מהר מידיי מהפגרה.

אופס.

בית המשפט נפתח שוב והפעם היא עצמה על דוכן הנאשמים. גם זה לא טוב, נזכרה בדברי אדמו"ר הזקן על מה שאנו מכנים 'יסורי מצפון' שסתם באים לפתוח לנו בתי משפט של שקר בלב, כשגזר הדין הוא די אחיד – ייאוש, עצבות, כבדות. בית משפט מחמיר.

היא תמיד היתה טובה באיורים.

עד שמענדי הגיע הביתה הכינה איור מעניין ותלתה אותו על המקרר. בבית הזה בית המשפט יצא לפגרה עד ש"אשיבה שופטייך כבראשונה".

ובינתיים?

בינתיים עצם הסגירה של בית המשפט מכניסה את השכינה ביניהם.

ומכריעה אותה ואת העולם כולו לכף זכות.

הארמון למלך המשיח סרט המתעד את היהסטוריה של היוזמה, התייחסויות הרבי לנושא והדמיה של המבנה.

צילום: זהבה כהן צמח

למי שעכשיו מעקמת את האף וחושבת לעצמה מה זה העוגה הבריאה הזאת..

אז קודם כל נקדים. עוגת גזר היא ממש לא עוגה בריאה. אז נכון שיש בה גזר ועוד קצת תבלינים, ואפשר גם להכין אותה מקמח מלא/ כוסמין. ואפילו יש בה אגוזים.

בתכל'ס אין באמת עוגה בריאה ממש. אולי יש, אבל אני לא בטוחה שיש לכם את הסוג חומרים הזה בבית (מומלץ בכל אופן, אומנם יקר אבל זה תרופות לא עולות יותר זול, גם לא להפסיד ימי עבודה כדי לרוץ לרופא עם הילדים.. עדיף לשלם כדי לחזק את מערכת החיסון מאשר כדי להתמודד עם חולי) כמו שמן קוקוס- שהוא היחיד שלא מתחמצן בחימום והופך לרעל. כנ"ל אגוזים בחימום הם הופכים למשהו לא בריא במיוחד (השמן שבהם מתחמצן).

סוכר- כל סוגי הסוכר הם לא בריאים. גם חום (כן,כן, אפילו שזה יקר ועולה פי 2-3). אומנם אלו סוכרים שעברו פחות תהליכי עיבוד- זיקוק. אבל זה לא באמת סוכר בריא. אגב סוכר חום כהה (הדביק) זה סוכר+ מולסה. הכי פחות גרוע זה הסוכר קנים. אבל גם הוא כשמו כן הוא, סוכר.

ישנם תחליפים בריאים יותר לסוכר כמו: דבש (בתנאי שהוא באמת דבש אמיתי כמו שניאורסון. וגם דבש, כשהוא עובר חימום הוא הופך להיות רעיל), מולסה, סילאן (טבעי, ללא תוספת סוכר), תמרים (אפשר להשרות במים ללילה ואז לרסק ולשמור בהקפאה), סוכר קוקוס (מופק מענפי הקוקוס), אגבה, מייפל אמיתי.

אבקת אפיה- מורכבת מסודה לשתיה וחומר מונע התגיישות = אלומיניום. אפשר להחליף לסודה לשתיה. (כפית אפיה = 1/2 כפית סודה לשתיה)

ואחרון- כל הערבוב של חלבון ופחמימה (ביצים וקמח) הופך להיות לא בריא במיוחד וקשה לעיכול.

אז עוגת גזר היא לא בריאה. אז אולי נכין עוגת שוקולד עם קצפת וזהו?

אז קודם כל היא עוגה באמת טעימה. וגם  אם היא לא בריאה, זה לא אומר שנכין עכשיו עוגות גדושות בסוכר, שומן טראנס וכו. כמה שאפשר להזיק פחות ככה עדיף.

בכל אופן, את המתכון הזה קיבלתי מחברה, ואחרי שטעמתי אותו היתי חייבת להכין. נזכרתי בה בתשעה באב, כי מה לעשות שזה הזמן שנזכרים בכל הדברים הטעימים…

הכנתי אותה ללא האגוזים כדי שזה יתאים לילדים. אפשר גם לטחון את האגוזים אם רוצים. היא קלה להכנה. פשוט לערבב את כל החומרים ולהכניס לתנור.

יש לה גם ציפוי של קרם מגבינת נפוליון. שאני לא הכנתי וגם לא טעמתי. אבל זה נשמע מאוד טעים. תכינו ותספרו לי איך יצא.

עוגת גזר

3 ביצים

3/4 כוס שמן

כוס סוכר

2 גזרים בנוניים מגורדים על דק

כפית סודה לשתיה

כפית אבקת אפיה

רבע כפית מלח

כפית קינמון

כפית זנגוויל

קורט אגוז מוסקט (לא חובה)

כוס וחצי קמח

אופן ההכנה:

טורפי את הביצים. מוסיפים את הסוכר והשמן ומערבבים לתערובת חלקה.

מוסיפים את התבלינים: הקינמון, הזנגוויל, אגוז מוסקט ומלח. מערבבים.

מוסיפים את הגזר המגורר  והאגוזים ומערבבים.

מוסיפים את הקמח יחד עם הסודה לשתיה והאבקת אפיה. מערבבים (לא יותר מדי) רק עד שהתערובת חלקה.

אופים בתנור על 175 מעלות. בערך 20 דק'. עד שהקיסם יוצא יבש.

כשהעוגה מתקררת מורחים עליה את הקרם.

למי שבעניין הקלאסי, אפשר למרוח את הגבינת שמנת ללא הסוכר והלימון.

בהצלחה ולבריאות!

השמחה-היא פורצת גבולות
שוברת חומות
השמחה מסוגלת לבטל גזירות
לחולל מהפיכות
אבל איך אפשר?
אם תחדירי לליבך העניין
שבורא עולם הוא מנהיג של העולם
תצליחי!!
ואדם שמצליח – הוא מאושר..
פשוט כי טוב לו..
הוא יודע שהכל מסופק לו
הוא אינו דואג
לרגע אינו מבולבל
יודע כי הכל תמיד מסודר שם..
בכח השמחה להפוך מצבים מעצובים וקשים
למשמחים שרק טוב עליהם אומרים!!
גם במחלה השמחה יכולה לעזור
כידוע ששמחה מביאה מזור
היא תרופה טבעית ובריאה
הגורמת לגוף הגנה כפולה!
הרבה דורות ניסו
על ידי בכי התעקשו
להביא משיח בקשו ..
אבל זה לא עבד!
כי יש משהו מיוחד!
ואנחנו כבר יודעים את הסוד הגדול
שמחה שפורצת את הגבולות!
רק היא זו שתגרום להביא משיח לכאן היום!

לא להתגמש ברוחניות
או לזרום עם הרוח

בת כמה את? אין בשאלה תמימה זו כדי להלחיץ או לבלבל, אך רותי נבוכה בכל פעם כשהיא מתבקשת לענות עליה. פעם זה בהתוועדות ופעם בפעילות 'מבצעים' כזו או אחרת. היא רוצה להרגיש צעירה ומשוחררת מכל דאגה אך איך אפשר? השעון לא עוצר מלכת ושידוך ראוי טרם נמצא! קריעת ים סוף – זו לא מילה! הפגישה האחרונה עם יוסי רוזנפלד הייתה מצוינת, השיחה קלחה בנעימות, ובעניין רב. אלא שלתדהמתה, בסוף הפגישה הוציא הלה מכיסו מכשיר 'סמרטפון' משוכלל ובמו עיניה ראתה כיצד הוא מעודכן בכל חידוש טכנולוגי אפשרי, 'הלזה יקרא 'בחור חסידי" חשבה במרירות, ואולי היא הבעייתית? אולי אין כיום בנמצא בחורים יראי שמים, חסידיים, העומדים איתנים כנגד הזרם הזר לה כל–כך? במו אוזניה שמעה כיצד כינו אותה "בררנית" ו"לא מציאותית"… ואולי עליה לעשות כמו אסתר–חנה חברתה, שסיפרה לה ברגע של גילוי לב שלא הייתה לה ברירה והיא נאלצה לוותר במקצת על רמת הצניעות שלה כדי שילך לה בפגישות… "הבחורים של היום אינם חסידיים כמו פעם" כך היא טענה, "ולנו אין ברירה אלא להתאים את עצמינו ולהתגמש!". בכל אופן, היא אינה רוצה לוותר על עקרונות ולא יודעת מה לעשות?

האם בשידוכים (כמו בנישואים) נכון הכלל 'היה חכם ואל תהי צודק', האם עניינים של יראת שמים הם בכלל הדברים שניתן להתגמש בהם? ומה לעשות שכיום המציאות היא כזו שרמת היראת שמים של הבחורות גבוהה יותר, באופן כללי, מזו של הבחורים?

הרב נוטיק: בוודאי שלא צריך להתגמש, צריך לגרום לגבר שיתעלה לרמה הרוחנית של האישה. להיפך, צריך לראות את המציאות הנוכחית לא כמציאות שלילית אלא כטעימה מימות המשיח שלעתיד–לבוא  "נקבה תסובב גבר" ו"אשת חיל עטרת בעלה". שדווקא מציאות כזו, בה רמתה הרוחנית של האישה יותר גבוהה, היא מציאות מתוקנת לזמן של ימות המשיח, ובכוח האישה לרומם את הגבר לדרגתה. להשפיע על הבעל לקבוע עתים לתורה ולהתנתק מסוגי בילויים לא מתאימים.

כלומר אפשר להינשא לבחור בעל רמה רוחנית פחותה ולקחת אותו כפרויקט?

לכתחילה, בחורה צריכה לחפש משהוא שמתאים לרמה הרוחנית שלה ולדרגתה. מוסד הנישואין אינו מוסד חינוך. לא מתחתנים כדי לחנך. אך במקרה שכבר התחתנו וחיים ביחד ומתגלה שהרמה הרוחנית שלה יותר גבוהה, חשוב מאד לעבוד על זה, אך הדבר צריך להיעשות מתוך כבוד והערכה ולא כמחנכת. כמו–כן, היא צריכה להתייעץ עם המשפיעה שלה איך להשפיע מבלי שהמציאות תוריד אותה, אך כמובן לא הולכים עם זה לגט. צריך להשפיע על הבעל בדרכי נועם ובדרכי שלום. מצד אחד לרומם אותו ומאידך לא לפגוע בשלום בית.

כלומר, בפגישות אין כל אפשרות להתגמש על מכשירים סלולריים, ורמת צניעות?

לגבי שידוכים, יכול להיות בחור שיש לו מכשירים אסורים ומתקדמים אך בדברים אחרים הוא בחור מאד חסידי. אין על–כך תשובה חד משמעית אך אין ספק שמכשירים אלו מסכנים במידה מסוימת את מוסד הנישואין וגורמים להמון בלבול וחוסר קשר משפחתי טוב. יש ודאי צורך לעמוד על–כך ואדרבה, אם הרבה בחורים ידעו שבנות יכולות להחליט לא ללכת לפגישות בגלל כאלו מכשירים זה יכול לגרום להרבה בחורים לא להשתמש בכאלו מכשירים ביודעם שהדבר עלול לפגוע בשידוך ולגרום לכך שפגישות לא תצאנה לפועל. להחליט האם ללכת לשידוך מסוים בגלל מכשיר כזה או אחר זה – כדאי להתייעץ עם משפיעה.

למדנות ומידות

יעקב שוורץ רץ, מתנשף ומיוזע לעבר התחנה במטרה להספיק את האוטובוס הניצב שם, לצערו הוא פספס בשנייה ולא נותרה לו ברירה אלא להמתין בתחנה כמחצית השעה עד לאוטובוס הבא. לא בחור כיעקב ייפול ברוחו ולא בחור כמוהו יבזבז את זמנו. הוא החל תר בעיניו אחר עוברי אורח מזדמנים שיהוו עבורו לקוחות פוטנציאלים ל"מבצע תפילין". למזלו הטוב התחנה הייתה עמוסה, אוטובוסים באו ונסעו, אנשים עלו וירדו. לתפילין כמעט ולא סירבו… יעקב היה מרוצה עד מאד. הנה מגיע אוטובוס, ואולי זה שלו? לא!  כשהגיע האוטובוס לתחנה הוא אסף אליו את כל מי שהמתין שם ויעקב נותר לבדו. הוא הפנה מבטו כה וכה והנה לפתע הבחין בתיק שחור על ספסל התחנה. לבו החל לפעום בחוזקה, חפץ חשוד. אלא מה? בשבוע שעבר היו מס' פיגועים, אולי… רגע, יעקב עצר את דמיונו הפרוע והחל לחשוב בהגיון, כשהגעתי לתחנה התיק לא היה מונח כאן, בזאת אני בטוח. ולא נתקלתי באף נוסע בעל חזות ערבית, כלומר שכנראה מישהו שכח כאן תיק וזה הכול!

הכרזת 'יחי' ליוותה את צעדיו המהוססים, הוא ניגש לתיק ופתחו בזהירות והנה לנגד עיניו המשתוממות התגלה מחזה מפעים! התיק היה מלא באגודות אגודות של שטרות כסף (ירוקים) רבים ביותר. מי הוא זה ואיזה הוא שההין לשכוח סכום כסף כה רב? חשב בהתפעלות וממחשבה למעשה, הוא הוציא מכיסו פתק ורשם עליו 'השבת אבדה' והצמידו לדופן התחנה. כעבור מספר דקות הגיע האוטובוס, אליו עלה כשהתיק השחור באמתחתו ובלבו תפלה שיזכה לקיים כראוי, מצוות 'השבת אבדה'.

כשהגיע לביתו סיפר לאמו בפשטות על התיק וביקשה להיות ערנית לצלצולי הטלפון שמא יתקשר בעל התיק. כשיצא יעקב ל'מנחה מעריב' בביהכנ"ס נאנחה אמו וחשבה: 'בחור נפלא הוא יעקב, כבר שנה מאז שחזר משליחות במטרה להינשא ושידוך טרם נמצא. מי כמוה יודעת באילו מדות נפלאות ניחן בנה ומגיעה לו בחורה יראה ושלמה, אך מה לעשות שהבחורות הטובות מחפשות גם ראש מבריק ולמדנות גדולה ולא רק פשטות ויראת שמים טהורה'… הטלפון צלצל לפתע, גב' שוורץ מיהרה לנגב ידיה ולענות, קול לא מוכר, רועד קמעה, נשמע מבעד לאפרכסת: "האתם מצאתם תיק?" – "אכן כן", גב' שוורץ מסרה את כתובתם וכעבור שעה קלה הופיע יהודי חסידי נרגש כולו, מסר סימנים וקיבל לידיו את התיק ופיו אינו פוסק מלהודות ליעקב ואמו: "לפני כמה שעות חזרתי בטיסה מאנגליה שם עמלתי להתרים לטובת הישיבה שלנו, כנראה שמרוב עייפות שכחתי את התיק עם כל התרומות בתחנה, אך הכול היה שווה כדי שאזכה לפגוש בחור עם יראת שמים כה נדירה ומדות טובות ונאצלות שכאלה".

נראה שהברכה שמברכים כולם שיהיה 'חסיד', 'ירא שמים' ורק אח"כ 'למדן' לא תמיד עומדת במבחן המציאות כאשר באים לברר על שידוכים, אצל רבים וטובים הלמדנות ב'ראש' מעייניהם בדומה לגישה הליטאית… איזו חשיבות יש לייחס ללמדנות אצל בחור חסידי ואיזה משקל יש לתת למדות טובות ול'מענטשקייט'?

נראה לי שהשאלה לא לקוחה מעולם המציאות, אני לא רואה כל–כך הרבה למדנים מופלגים סביבי…  לגופו של עניין, חסיד – מדות חסידיות, מדות טובות, הליכה בדרכי החסידות, קיום תקנות הרבי שליט"א, רמב"ם וכל מנהגי החסידות. ירא שמים – קיום ההלכות שנוגעות ליראת שמים. למדן – המשמעות, אהבה לתורה, ניצול כל רגע פנוי ללימודה. למדן זה לא ידע אלא היחס ללימוד התורה. לא להסתפק בפעם בשבוע שיעור תורה…

זהו חי"ל.

עד כמה חשוב לשים דגש בבחינת מידות הבחור?

ההנחיה הכללית של הרבי זה לשים דגש על שלושה דברים: מדות טובות, יראת שמים ומשיכת הלב זאת אומרת שמדות טובות הן המרכז, לב העניינים. כלומר אם יש לב טוב לבחור וגם לבחורה, אפשר למצוא גשר להרבה דברים שלא תואמים. אך אם חסרות מידות טובות ויש יותר נוקשות וחוסר רצון לותר, כל ויכוח קטן יכול לצמוח לסלע ענק…

"דור ישרים מבורך"

"מה? עוד לא עשית 'דור ישרים'?" שאלה רבקה את חברתה נחמה דינה בתדהמה, "לא עשיתי וגם איני מתכונת לעשות." השיבה נחמה דינה בטון רציני בעל חשיבות. "אצלנו במשפחה אף אחד לא עושה והסיבה ברורה, אנו מסתמכים על הרבי שיכריע בשידוך וזאת כפי שנהגו אבותינו ואבות אבותינו מדורי דורות…" רבקה לא ענתה אך בלבה תהתה האם יהיה מי שיסכים להיפגש עם חברתה, הרי כיום המציאות היא שכולם עושים בדיקת 'דור ישרים' – זה מעין כרטיס כניסה לפגישות ובלעדי זה איך אפשר? כעבור שבוע נפגשו שוב החברות. עיניה של נחמה דינה נצצו ורבקה הריחה שמשהו מתבשל, על אף סקרנותה הרבה היא שתקה ובמתח רב חיכתה לבשורות הטובות שאכן הגיעו כעבור שבועיים ימים. "מזל טוב! נחמה דינה כלה!".

בחגיגת ה'ווארט' שיתפה נחמה דינה את חברותיה בסיפור שידוכה: "השליחה אצלה הדרכתי בקיץ האחרון ראתה בכותל המערבי מי שהיא שנראתה לה בדיוק כמוני, דומה לי להפליא! לידה פסע בחור אותו הכירה מ'מבצעים' אצלם. כשהביטה בהם מרחוק היא הייתה בטוחה שאני צועדת אתו. אך כאשר הם התקרבו היא נוכחה לראות שזו כלל לא אני אלא משהי שמאד דומה לי. הבחור, הנהן לשלום לשליחה והכיר בינה לבין זו שפסעה לצדו, אחותו. השליחה הנבוכה מהרה להסביר את פשר מבטה ההמום ואמרה לו שישנה בחורה חסידית שמאד דומה לאחותו ואולי, אולי כדאי שהוא ייפגש אתה, הוא קיבל את ההצעה וזו התוצאה". והיא הצביעה על עצמה מחויכת. וואוו! איזה נס. נו, כנראה מי שהולכת לכתחילה מעל הטבע פועלת נס בעצמה.

האם בדיקת 'דור ישרים' – אליה מיחסים כיום חשיבות רבה – היא אכן כה חשובה והכרחית או שניתן להסתפק בברכה מהרבי (כיום באמצעות 'אגרות קודש')? כמו–כן מה קורה כשהזוג כבר רוצה לסגור שידוך, כותבים לרבי ואין שמץ של ברכה?

היחס ל'דור ישרים' צריך להיות חשוב מאד, לדעת הרופאים הבדיקה יכולה למנוע הרבה מחלות קשות שעלולות להתפתח בהמשך החיים. אין סיבה לכתוב לרבי לפני שעושים בדיקת 'דור ישרים', כמו שלא כותבים לפני שרואים מידות טובות, יראת שמים ומשיכת הלב.

כשלא רואים תשובה ב'אגרות קודש' פונים למשפיע של הבחור ולמשפיעה של הבחורה, לפעמים בעין של המשפיע כן תמצא התשובה, לא ניתן להכריע בשאלה זו מעל גבי העיתון.

דומה או שונה?

הוא אשכנזי, אין סיכוי שהוא יסכים! הוא לא סתם דתי מהבית, הוא ממש מבית חסידי. גילי התהפכה מצד לצד על מיטתה החורקת שבפנימיית המדרשה, השינה ממנה והלאה! המשפיעה אמרה לה "חשוב טוב יהיה טוב, אנחנו נציע ונקווה שהוא יענה, לפחות שיסכים לפגישה"… אחותו הצעירה הייתה שליחה במדרשה ומאד התלהבה מגילי בעלת התשובה, היא סיפרה לה על אחיה וטענה שממש מרגיש לה שהם מתאימים – שניהם כל–כך טובים וחכמים ומוצלחים…  מחשבותיה של גילי נדדו בין ייאוש לתקווה  וכך היא נרדמה. בחלומה היא רואה את עצמה מחזיקה ילד ג'ינג'י עם נמשים, עיני תכלת, היא מנסה להגיש לו קובנה אך הוא דוחף את הצלחת ממנו והלאה… היא התעוררה בפתאומיות ושכבה כך במיטה ללא נוע. היה זה רק חלום, אבל בעצם, צריך לחשוב על זה, זה לא כה פשוט, הרקע שלנו כה שונה, גם העדה שונה. יתכן שנמצא שפה משותפת, אולי גם חזון משותף אבל אולי לא? אולי יהיה קל יותר עם מישהוא דומה יותר ושונה פחות?

במקרים בהם בחורה נמשכת לשידוך שונה ממנה, האם חשוב להעיר את תשומת לבה לכך שזה קשה יותר? אולי מלכתחילה לא לתת הזדמנות לפגוש את השונה, אלא רק את הדומה? האם דמיון נמדד בנתונים חיצוניים כמו רקע ועדה או אולי באישיות ואופי פנימיים יותר?

אחת הבעיות בשידוכים שהורים מחפשים לבחור\ה שידוך שלהורים מתאים ואילו לבחור או לבחורה זה כלל לא מתאים. מתוך נפשם הם נמשכים למציאות אחרת לגמרי ממה שההורים חושבים שטוב. יש להקשיב לרחשי הלב של הבחור או הבחורה. ההורים יכולים להמליץ אך לא לקבוע יותר מדי. צריך לתת יותר חירות להחלטת הבחור או הבחורה בשידוכים. לכוון כן, להכתיב לא! הבחור צריך להתחתן עם מי שמתאימה לו והיא עם מי שמתאים לה, ולא להיות מוכתבים רגשית על–ידי ההורים.

להתחתן עם השונה זו מעלה או חסרון?

אין דבר כזה מעלה או חסרון! לזוג אחד זו מעלה ולזוג אחר זהו חסרון. בני זוג שונים התחתנו כי הייתה להם משיכת הלב. הם ראו את השוני כאתגר. המשותף להם זה עצם חיפוש האתגר. באופן כללי כדאי שיהיה רקע דומה ותחומי עניין משותפים, אך לפעמים המשודכים נמשכים דווקא לרקע שונה ולתחומי התעניינות שונים.

כתבה:  אסתי שטרנזיס

צילם: יהודה שגב

כ' מנחם אב – מהווה אבן דרך בתולדות חסידות חב"ד.  זהו יום הסתלקותו של  כ"ק הרב לוי יצחק שניאורסון זצק"ל – אביו של הרבי ממנו לומדים מהיא מסירות נפש עבור מצוות.

מדרשת פנימיות חוגגת 15 שנים של שליחות ומנהיגות,  המדרשה המהווה בית חם לחסידות של הרבה, למתקרבות ולמקורבות. המדרשה הוקמה לפני כ-15 שנה ע"י הרב יוסי גינזבורג,  והגב' נועה רינת ברנס ז"ל.

לציון ארוע חגיגי זה,  התקיים אמש,  ליל כ' מנחם אב – דינר חגיגי במדרשת פנימיות,  בו השתתפו  כ-100  חסידות חב"ד, תלמידות המדרשה ובוגרות,  שלוחות ושליחות, ידידות המדרשה וחברות.

את הארוע הנחה בחן רב ובהומור, הרב זיו קצבי,  שמלווה את המדרשה מיום הקמתה.  הרב סיפר על הימים הראשונים של המדרשה, על שיעורי החסידות שהתקיימו  אז לאור נרות, על מסירות הנפש של נועה רינת ז"ל.

מנהלות המדרשה, הגב' שירה וינר והגב' מירב יהב,  נשאו דברי תודה, ברכה והערכה למשתתפות.

בוגרת המדרשה, נחמה ברמי, סיפרה  את סיפורה האישי – סיפורה של ילדה יהודיה מצרפת, שנגאלה מן הבדידות, הזרות והניכור של החיים בגולה ובגלות. 

הוקרן סרט מפתיע על המדרשה, בו מופיעים אומנים מהשורה הראשונה של החברה הישראלית כמו : יעל בר זוהר, אלי יצפאן, עדן הראל ורינת גבאי שמספרים בסרט על ההערכה העצומה שלהם לפעילות הענפה והחשובה שמתרחשת בין כותלי המדרשה.

לאחר מכן, נערכה מכירה פומבית של פריטים נדירים ויקרי ערך מהרבה, והוגרלו פרסים יקרי ערך.

בחצות, עלתה לבמה הזמרת הנערצת אתי אנקרי שניגנה ניגונים מרוממים ומחממים.  היכל התפילה של מדרשת פנימיות לבש קדושה ויראת שמיים.

תודה רבה לכל האורחות שהגיעו להיות חלק בערב חשוב ומיוחד זה ולכל התורמות.

יישר כוח לכל העסקים שנתנו חסות ופרסים לאירוע!

ענבר ויזל "ענבר קלינק"

מלכי ליפסקר

Esther Brami-אסתר בראמי עיצוב שיער

Dj Adam Wain– שירותי מוזיקה והפקות אירועים

"שניאור שיף"- צילום וידאו הפקה ועריכה מקצועית

ליטל דביר

טלי גור

"גל עיניי"- הוצאת ספרים

PNIMA- PEARLS & DIAMONDS

"נופש בוטיק דתי- יבניאל"

טלי לוי

"דבורה לאה"- דבורה לאה לוי איפור וסטיילינג

הגב' חנה מרוזוב מקראון הייטס

הצייר המוכשר ברוך נחשון

ITALY GOLD  מאיר חוזז יהלומים

"ריבקין"- קייטרינג ואירועים

"הצוותיה"- סטודיו לאדריכלות ועיצוב פנים

Kedem Cosmetics

Chani Zenou

Ami Maumon– עמי מימון התקליטן החרדי

Yudit lider– טבעי שזה יפה- יהודית לידר- צילומי חוץ לילדים

בייבי בון

לוי ישראלי- הצלם שלך לאירוע

ורד צבעון בלכר- אבחון התדר לפי חוש הריח ותזונאית

Batel– בתאל חיאייב איפור מיקצועי ועיצוב גבות

אלון 770 יצרן טבעו אירוסין ונישואים