לרישום למחנה הקרוב שיתקיים בין התאריכים: כ"ח מנחם אב – ה' אלול באולפנת בהר"ן המפוארת בגדרה: oro.org.il, 077.450.6770. מספר המקומות מוגבל.

הי חברות,

השבוע היתה לי הפקה אדמונית לג'ינג'ית מקסימה. עשיתי עבודת מחקר מבחינת התאמות צבעים לג'ינג'יות והחלטתי להעלות טור לכל הג'ינג'יות שביננו.

השיער האדמוני הוא ייחודי נדיר ובעיקר מלא באופי שובב וטמפרמנט.

הדבר הראשון שהוא הכי הכי חשוב לכל ג'ינג'ית לדעת ששמירה על העור הרגיש שלהן הוא לא בגדר המלצה אלא בגדר חובה.

החשיפה לשמש ממש לא מומלצת ואם בכל זאת נחשפים לשמש חשוב ביותר למרוח קרם הגנה וקרם לחות עם מקדם הגנה גבוה מאוד.((SPF

לרוב הג'ינג'יות ובעצם אולי לכולן נמשים מתוקים מקשטים את פניהן.

אם אין לך תסביך נמשים אני ממליצה לך להשתמש במייקאפ נוזלי בגוון המדויק של עורך ולמרוח עם מברשת מעט, על מנת לא לטייח את הפנים ולהסתיר את כל הכדורים הקופצניים הללו.

גוון הסומק המתאים ביותר לג'ינג'יות הוא לרוב הטבעי, בגוונים שמשלבים בתוכם מעט פיגמנט כתמתם, כאפרסק ומוקה.

מבחינת צלליות, האופציה הטבעית ביותר היא ללכת על גוונים חומים. גם גווני ברונזה, אפרסק, מוקה,יין ושזיף יראו נהדר על גי'נגיות, ויתנו טוויסט לגווני השיער הנועזים.

שילוב נוסף יפיפיה : גווני ירוק זית ואפור כהה. אם את רוצה מראה מיוחד ביותר הניחי צלליות בגווני טורקיז הטורקיז יתן מראה נועז ואלגנטי.

איזה צבעים לג'ינג'ית לא מומלץ לשים: גווני סגול וכחול כהה, שהקונטרסט שלהם עם העור הלבן צורם לעין.

ממליצה לך על איילינר שחור ומסקרה שתפתח לך את העיניים. אם מסקרה שחורה כהה לך מידינסי מסקרות בגווני חום וחציל.

ממליצה לכן למלאות את הגבות בגוון חום בהיר שמשתלב על צע הגבות להדגשה וגימור יפה.

בשפתיים נסי גוונים טבעים וארפרסקיים. אם את רוצה מראה מודגש יותר נסי גוון ורוד פוקסיה, יין ושזיף.

שמרי על עורך ועל שמחת חיים.

באהבה,

דבורה לאה

לסדנת אישית והתאמת איפור צרי קשר:

[email protected]

052-7365770

מערכת היחסים בין כלה וחמות הם ללא צל של ספק סוגיה עדינה ומורכבת שנידונה ונחקרה רבות. ניתן לומר, כי מערכת זו היא אחת מהמורכבות שבמערכות היחסים ועלולה להשפיע באופן ישיר על מערכת היחסים הזוגית. האם מדובר בקשר שנידון מראש לכישלון? או שיש סיכוי לכלה וחמותה לחיות זו לצד זו בשלום?

לעיתים יש תחושה שלא משנה כמה מאמצים יושקעו בקשר, ה'פלונטר' הרגשי תמיד יהיה שם. האומנם? על מי מוטלת האשמה או האחריות על כינון היחסים? על הכלה או החמות? אולי על הבן? ומהי המחויבות ההדדית של הכלה והחמות זו כלפי זו?

"בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה" (סוטה מ"ט, ע"ב).

הסיפור של נעמי ורות המופיע במגילת רות הוא אחד היפים בעיניי. נעמי יורדת מנכסיה ומאבדת את בעלה ושני בניה, היא מתכוננת לחזור לארץ ישראל ואליה רוצות להתלוות שתי כלותיה האלמנות — רות ועורפה. נעמי מפצירה בהן לשוב לבית אביהן. עורפה אכן שבה, אבל רות לא מוותרת "באשר תלכי אלך, עמך עמי ואלוקייך אלוקי". הן מגיעות לארץ ישראל עניות ומרודות ומתחילות מחדש.

רצה ה', ותוך זמן קצר רות זוכה להתחתן עם שופט הדור בועז, ולימים מהם יצא דוד המלך. ניתן לראות בסיפור הנהדר הזה את התכונות המיוחדות שיש בכל אחת מהנשים הללו. רות עושה חסד עם חמותה בכך שלא עוזבת אותה בצרתה ולא נותנת לה לשוב לארץ ישראל לבדה, "רק המוות יפריד ביננו" היא אומרת לה. ונעמי מצידה שמה לב שכוונותיה של רות טהורות "ותראה כי מתאמצת היא ללכת". היו ביניהן יחסי אמון ותקשורת טובה, הן השכילו להבין, להרגיש ולראות אחת את השנייה בעין טובה. אז אולי, כאן טמון הסוד של היחסים הטובים בין אדם לחברו ובין כלה לחמותה.

ביקורת ברבים
— הורסת!

דבורי (שם בדוי) רעייה ואם לשלושה ילדים וכמובן גם כלה לחמותה, משתפת אותנו באחת ההתמודדויות אותה חוותה ביחסיה עם חמותה:

הקושי: "ייתכן שתאמרי כי זוהי התמודדות קטנה או כלל לא התמודדות", היא מקדימה, "אך ההרגשה שחוויתי באותם הרגעים לא הייתה נעימה ואפילו קשה (למרות שאני מאוד אוהבת ומעריכה את חמותי). לקראת חתונת אחי תפרתי שמלה בסכום מכובד ביותר, השקעתי עד הפרטים הקטנים כדי שהשמלה תהיה מושלמת. לאחר החתונה רציתי למכור את השמלה על מנת לכסות הוצאות נוספות שהיו לנו כמשפחה מתרחבת ברוך ה'. חשבתי שלדרוש עבורה מחצית מהעלות זה הוגן.

כאשר התארחתי אצל חמותי, שיתפתי אותה בכך שאני מוכרת את השמלה, גיסתי שהייתה שם (עם עוד כמה גיסות לצידה) התלהבה מהרעיון ורצתה לקנות אותה. לשאלתה נקבתי בסכום שעליו חשבתי. חמותי מהצד הישירה אליי מבט תמוה ואמרה בנימה ביקורתית: "נו… לגיסה נותנים הנחות משמעותיות יותר, את דורשת על זה יותר מדי! הרגשתי מושפלת".

מה עזר לך להתמודד עם זה? "חשיבה חיובית" היא מסכמת, "הרי אני יודעת שהיא אוהבת אותי וכוונותיה לא היו חלילה לפגוע. האמנתי שהיא לא חשבה על ההשלכות שיהיו מאמירה זו ויחד עם זאת מאוד רצתה בטובת בתה ובצדק — מצבה הכלכלי אינו מזהיר".

לך, חמות יקרה: תוכחה או אמירה ביקורתית במלל או מבט, גם אם היא קטנה, ליד המשפחה המורחבת היא גדולה וקשה. במידה ומה שהכלה אמרה לא מוצא חן בענייך, ניתן בארבע עיניים להבהיר לה את חשיבתך בנושא תוך דגש על תקשורת נכונה ולא פוגעת ומתוך חיוך: "חשבתי על מה שאמרת בנוגע לתשלום השמלה. ראשית, את צודקת שיש לדרוש עליה תשלום כל שהוא כי וודאי השקעת בה מאמצים כספיים רבים. לדעתי, הסכום שנקבת הוא גבוה מדי עבור חיה. אשמח מאוד אם תוכלי לבוא קצת לקראתה. תודה".

כלה, הושיטי יד

חנה (שם בדוי) אישה בעלת קומה, חייכנית ונעימת סבר, הספיקה להכניס ברוך ה' את כל תשעת ילדיה לחופה וכעת רווה מהם נחת יהודי חסידי בנכדים ונכדות מקיר לקיר כן ירבו. היא הסכימה לשתף אותנו באחת מההתמודדויות אותה היא חווה ביחסיה עם כלותיה:

הקושי: "השנה חיתנו את הבת הקטנה מתוך תשעת הילדים", היא משתפת ופניה קורנות, "מטבע הדברים, בעלי ואני מארחים בשבתות את הילדים והנכדים הרבים, ברוך ה'! בשבתות שאני מארחת (שזה כמעט כל שבת) איני חוסכת בדבר! מכינה 18 סוגי סלטים, 3 סוגי דגים, בשר ותוספות וכמובן קינוחים. אני שמחה לעשות זאת. זו הנחת שלי! לראותם שמחים במחיצת בני המשפחה, נהנים מהאוכל שהכנתי וגם… מהנופש.

אני מודה שהתברכתי בכלות נהדרות ומלאות בטוב לבעליהן ולילדיהן, וכנראה שדווקא בגלל זה קשה לי לראותן במשך שבת שלימה יושבות ונופשות, ללא עזרה בסיסית מצידן בהגשה לשולחן, פינוי הצלחות וכדומה. שלא תטעי", היא ממהרת להבהיר, "אני מודעת לכך שגם הן זקוקות למנוחה מהשבוע שעבר עליהן, אבל מינימום עזרה, זאת לא בקשה גדולה ובלתי אפשרית! קצת הכרת הטוב על ההשקעה".

מה עוזר לך להתמודד?

"עוזר לי לראות את שמחתן בבואן לשבת, לחוש את ההשקעה שהן משקיעות בחינוך ילדיהן. כאשר אני מתבוננת בטוב שבהן, אוטומטית לא קשה לי עם כלום ואני מוותרת וסולחת!".

לך, כלה יקרה! "אמת. את מותשת משבוע מלא וגדוש בריצה אחר קטנטנים ועבודה. גם חמותך שכבר עברה מזמן את שנות העשרים והשלושים לחייה — עייפה. היא השקיעה למענך ולמען בעלך וילדייך את כל כוחותיה, כדי שיהיה לכם טוב ומהנה בשבת. הושיטי יד. עזרה לא תמיד מתבטאת בשטיפת כלים ורצפות. היא יכולה גם להיות בהגשה ופינוי מהשולחן (פשוט וקל), בסידור המשחקים בהם ילדייך שיחקו ובהעברת משכנם של הטיטולים מרצפת החדר אל פח האשפה.

הציעי עזרה, שאלי במה את יכולה לעזור על מנת להקל מעליה. אם אינך חשה בטוב, התנצלי בפניה והסבירי מדוע אינך יכולה לעזור כעת – היא בוודאי תבין!

"על כן יעזוב איש"

נישואין בין איש לאישה הוא ללא ספק מאורע שמח עבורם, מרגש וגדוש חוויות. נוסף לקשר הזוגי נוצרת מערכת יחסים חדשה בין כלה לחמות. מה גורם למערכת יחסים זו להיות כה מורכבת ורגישה? הגב' רחל בולטון מאמנת אישית ומפתחת סדנת 'תעצומות' משיבה:

"בנישואין, הכלה וכן החמות עוברות חוויה שונה אחת מהשנייה. בתווך נמצא הבן–החתן שנדרש להיות בקשר הדוק עם הדמות שהכי קרובה אליו כעת — אשתו. לכאורה הוא משלם בכך מחיר יקר…

אנו מתוודעים לעובדה זו מפסוק נפלא ובעל משמעות רבה אשר נכתב בפרשת בראשית (ב, כד) — "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד". לעיתים התורה מצווה אותנו כאשר הסיבה לציווי לא נראית כדבר טבעי בעיננו. דוגמא לכך ניתן לראות במצות כיבוד אב ואם, אשר בה לא ניתן ציווי לאהוב את ההורים כיוון שאהבתם הינה דבר טבעי ורגיל.

לכן, כאשר התורה מצווה את האדם לעזוב את בית אביו ואמו ולהתחיל בהקמת חיי משפחה, זהו סימן ברור לכך שבאופן טבעי האדם לא היה עושה כן. הרי כיצד אפשר להתנתק מבית ההורים? מאמא הדואגת והעוטפת בחום?! הורים הם הרי לנצח!".

"באימון אישי" היא משתפת "אני נפגשת לא מעט בנשים שחוות את אותה תחושה של ניתוק בנם מהם. ההרגשה שהבן שהיה עד עכשיו שלהן הוא לפתע של אישה אחרת, הוא כבר לא מתנהג איתה כבעבר ולא מתייעץ איתה בלבטיו. לנשים כאלו אני בדרך כלל שואלת שאלה רטורית שהתשובה שלה ברורה כל כך: "האם תירצי אותו חזרה אצלך בבית…?" הרי וודאי שלא! משאת נפשה של כל אם לראות את בנה מקים בית בישראל!"

אם כך,  במה כן החמות מעוניינת?

"היא רוצה שבנה יישאר כפי שהיה לפני החתונה ויחד עם זאת גם יתחתן… החמות צריכה לזכור שרצון כזה לא ייתכן ולא הגיוני. בנה לא יכול להיות אותה הדמות שלפני החתונה גם לאחריה. כעת, יש לו עוד אדם שנמצא במעגל הכי קרוב אליו וזוהי אשתו. הוא מחויב לה כעת בהבנה, בהקשבה, בהתייעצות עימה ובהתחשבות ברצונותיה.

קשר זה מתבטא גם בתיאום רצונותיו לרצונות אשתו ובהסברתם לאימו בצורה מכבדת כגון: "אמא, לא נוכל להגיע השבת אליכם כיוון שאשתי מעוניינת להישאר בבית", או "אמא, אשמח אם תוכלי לא לשים במרק גריסים כי אשתי לא מחבבת" וכדומה.

פתאום, החמות קולטת כי בנה מבקש ממנה להיות אמא אחרת בעבור אשתו! לא עוד אמא כמו שהוא קיבל קרוב ל–25 שנה… ולא עוד אמא שמבינה ויודעת יותר טוב מכלתה. הרגשה כזו היא ללא ספק קשה ומעוררת תחושה לא רק של עיזבון אלא גם של השוואה. היא רואה בבקשותיו של בנה צורך לרצות את אשתו יותר ממנה ולעיתים גם על חשבונה.

גורם נוסף שעלול ליצור 'פלונטר' במערכת יחסית זו, הוא שלב ההסתגלות ההדדית. הכלה מגיעה לבית חמותה עם תבנית חשיבה, התנהגות ולעיתים אף ההשקפה שונה משל חמותה. היא רגילה שבביתה מגישים 18 סוגי סלטים לשולחן השבת ואילו אצל חמותה היא רואה רק 3… היא גדלה בידיעה שאישה היא עקרת הבית ולא יוצאת כמעט לעבוד ולכן גם היא לא רגילה לעבוד כל השבוע. ואילו חמותה מנקה, מבשלת כל יום ארוחות חמות, מוסרת שיעורי חסידות בערב וגם עובדת משרה מלאה בהוראה…

שלב הסתגלות זו יוצרת לעיתים תחרות סמויה בין כלה לחמותה — מי ה'בלעבוסטע' היותר מוצלחת עבור בנה. תחרות שכמובן לא אמורה להיות במערכת יחסים זו.

חמה ורגישה

האם יש לחמות אמירה בכל הקשור לחינוך הנכדים?

"חמות יכולה לומר את דעתה. השאלה, איך היא עושה זאת" היא מסכמת. "האמירה צריכה להיות ברגישות ובזכירה כי כלתה מביאה עימה מבית הוריה עקרונות וערכים  שלא קיימם אצלהם".

אשמח לדוגמא.

"בבקשה! החמות רואה את נכדיה הולכים יחפים על הרצפה בימות החורף. היא בחיים לא הייתה נותנת לילדיה ללכת כך. כעת היא צריכה לבחור כיצד להגיב האם בצורה שיפוטית המצביעה על כך שכלתה אינה יודעת להיות אמא, כגון: 'למה את נותנת להם ללכת יחפים. הם עוד יתקררו לך!' או לחילופין, להגיב ברגישות כגון — 'אני אישית מאוד חוששת מהתקררות של ילדים כאשר הם הולכים יחפים. הייתי שמה להם במקרה כזה גרביים".

"חוץ מזה" היא מוסיפה "אפשר גם לשתוק. לא תמיד צריך לומר מה שחושבים ולהתערב בכל דבר. מניסיון – לא קורה דבר".

כיוון שמערכת יחסית זו כל כך רגישה, קורה לא פעם שכלה נפגעת מאמירה של חמותה. האם וכיצד עליה לשתף את הבעל בכך?

"הכל תלוי בקשר הזוגי" היא מאמינה, "אם הקשר בנוי על התנצחויות והוכחות לכך שהמשפחה שלו מחפשת כיצד להפיל אותה אז עדיף יהיה לשתוק ולא לשתף. אך אם הקשר הזוגי בנוי על אהבה ללא תנאי וקבלת השונה בהבנה ורגישות, אפשר לשתף אך בצורה עדינה שלא תפגע חלילה בבעל. ניתן לומר — "הקשר עם הוריך מאוד חשוב לי. אך כיוון שאני רגישה, נפגעתי ממה שאמך אמרה לי בסעודה" וכדומה. גם אם הבעל בוחר לומר זאת לאימו הוא צריך לעשות זאת בעדינות מבלי לפגוע בקשר. אני הייתי ממליצה שהכלה תשתף את חמותה ולא תהפוך את הבן למתווך שלה".

האם בכלל ייתכנו יחסים נפלאים בין חמות לכלה?

"הבעיה הקיימת בין חמות לכלה משקפת בעיות תקשורת שקיימות בכל מקום של שותפות. כלומר, שותפות כגון: אחים ואחיות יכולים לקנא אחד בשני מכיוון שהם צריכים לחלוק יחד זוג ההורים. הקושי יורד, כאשר ההורה יודע לתת את התחושה שלכל ילד יש מקום משלו. גם כאן, חמות נבונה היא חמות שיכולה לתת את התחושה שלכל אחד יש את מקומו למרות השוני הגדול שהוא מביא איתו. הדרך של כלה להביא חיבור עם החמות, הוא להחמיא לחמות על מה שהיא השקיעה בבעל המוצלח שהיא קיבלה — בנה. כלומר, להאדיר את הבן בפני אימו: 'הבן שלך הביא לתוך מערכת הנישואין את היכולת לשמור על הילדים, להיות שותף לעבודות הבית, אני חושבת שזה הרבה בזכותך ואני חייבת לך הכרת הטוב'.

בסדנא שהעברתי פגשתי חמות שכלתה אמרה לה — אני גאה לשאת את שם משפחתכם. החמות קרנה מאושר — היא כביכול קיבלה מדליה על האיכות וכל ההשקעה שלה".

קהל הנשים שגדש את אולם בית חב"ד צפון נתניה נהנה מערב מיוחד, עשיר בתוכן שהותיר רושם שלא יישכח, ומערב עשיר וחוויתי. האירוע נפתח בשיר על חלקה של האשה בלימוד התורה. לאחר מכן הוקרן קטע וידאו משיחה של הרבי לנשות ישראל, מתוך דברים שנשא הרבי בכינוס נשים בבית מדרשו, על כוחה המיוחד של האשה היהודיה להאיר את ביתה.

לאחר מכן נשא דברי תורה בפני ציבור המשתתפות, שליח הרבי בצפון נתניה, הרב נחום גולדשמיד. שדיבר על הכוחות המיוחדים  שקיבלה כל אשה מהקב"ה.

התוכנית האמנותית העשירה בהומור, שהגישו יחד השחקנית מיכל לויטין והרבנית מינדי שמרלינג – "עליה, עליו, עלינו ועל עוללנו".  נפתחה בשירה שנסכה בכולם שמחה והתרוממות רוח. הקהל התמוגג מהמופע, הזדהה עם המערכונים שהוצגו בו וצחק ללא הפסקה. לאחריה תיבלה הרבנית והסבירה בנועם כיצד בכוחה של האשה להעשיר ולהוביל את משפחתה וסביבתה,  בהנהגה ראויה בחיי המשפחה ובהוספה בלימוד התורה ביראת שמיים ובצניעות כאשר הבית פנימה מואר ומורגשת בו חמימות וקדושה, משמש הבית חומה של הגנה מפני השפעות הסביבה.

הנשים נהנו מארוחה עשירה. לסיום  נערכה הגרלה בין המשתתפות על ספרי קודש וארוחה זוגית במסעדת "מול הים".

הערב הופק על ידי בית חב"ד צפון נתניה, ביוזמה של רב קהילת חב"ד בצפון העיר, הרב צבי וילהלם. את הערב ארגנה השליחה בבית חב"ד צפון נתניה הגב' חני גולדשמיד. הערב הזה הוא חלק מעשיה בלתי פוסקת בבית חב"ד בצפון העיר.  קהל המשתתפות הודה למארגנות על הערב העשיר ועל החוויה התורנית הגדושה באור החסידות.

לאחר שהתגייסנו כולנו להתפלל ולקרוע את השמיים בתפילות ומעשים טובים לזכות הילדה חיה הדר ג'רופי, הוריה בשרו הבוקר:

"בוקר טוב ושבוע טוב! בשורות טובות  ב"ה התשובה מהביופסיה של חיה הדר המתוקה שלנו הגיעה בביקורת היום…. זה לא גידול… ב"ה מחכים לתשובה הזו בכתבהודו לה' כי טוב. תודה על התפילות של כולם תמשיכו להתפלל על כל שאר חולי עם ישראל … תזכו למצוות .משיח נאוו!"

יושבת וחושבת מחשבות על חינוך….

מאת: רוחלה הרמתי

הפעם מתארחות במדורנו שלוש נשים מפעילות מדרשות נשים, רבות פעלים והראויות לתארים נכבדים. השיחה איתן רוממה אותי באופן אישי ואני בטוחה שגם את תוכלי לשאוב עוצמות וכוחות מהקריאה, לפועלך. להגשים את הדבר שתמיד חלמת עליו ולא ידעת מאיפה להתחיל.

ישנם מקומות נפלאים נוספים אך בחרנו רק שלושה, אולי כי המספר שלוש מאד משמעותי בחודש השלישי…

ללמוד — מבראשית

רבקה איריס: "לפני 20 שנה בדיוק, שבתי מארה"ב שם חזרתי בתשובה, והתגוררתי בפתח–תקוה. חוץ משיעורי תניא לא היו שיעורים ולשיעורי הלכה הלכתי לחוגים אחרים. משעברנו לשומרון נסעתי ל'אור חיה' שם זכיתי לשפע ומגוון רחב של שיעורים. היום ב"ה, המצב שונה יש שפע רב של שיעורים משלנו כמעט בכל אתר ואתר".

אוריאלה: "עכשיו נשים יודעות הרבה יותר מלפני 20 שנה. הרבי אמר כבר לפני שנים רבות שנשים חייבות באהבת ויראת ה' ולשם כך עליהן ללמוד חסידות. עם השנים נשים יותר מודעות ולומדות יותר ברצינות".

חנה רות: "ההבדל עצום! לפני 20 שנה רוב הנשים לא חשבו על מציאות של מדרשה לנשים בכלל ובפרט במגדל העמק. כשעברנו מירושלים למגדל העמק. היו חסרים לי מאד שיעורי "אור חיה" והחלטתי להרים את הכפפה ולפתוח מדרשה בעיר. נשים צחקו עליי ואמרו: 'את חושבת שפה זה ירושלים? זה בטח לא ילך…' היום הרבה מאד נשים לא מוותרות על השיעורים וגם כשהיו קשיים וחשבתי להפסיק, הן לא נותנות… היום יש כל כך הרבה שיעורים ב"ה, נשים מקבלות ידע שלא היה באמתחתן. ההסתכלות על החיים השתנתה אצלן, כל מציאותן מוארת ושמחה הרבה יותר".

מהו היקף פעילותכן במדרשה?

חנה רות: "התחלתי לפני 17 שנה, ההתחלה הייתה צנועה ועם הרבה השקעה ומחשבה המדרשה צמחה למה שהיא כיום. השיעורים החלו בביתי, הבאתי רב אחד ואחר כך רב נוסף כשביניהם אני משלבת שיעורי אפיה ובישול. בסוף היום התכבדנו והתוועדנו על מעשה ידינו, הייתה אוירה נפלאה ועלו המון רעיונות יצירתיים כדי למשוך נשים נוספות. בני משפחתי נידבו את מעשרותיהם והיינו קונים תכשיטים וכדומה ועורכים הגרלות בין המשתתפות.

שני השיעורים שהיו כבר במגדל העמק היו שיעורי ערב חשבתי שזה על חשבון הבית ולכן השיעורים אצלי היו בבוקר. במשך הזמן, ה"עסק" עבר מביתי לבית הכנסת.

'אור מנחם וחיה' כך נקראת כיום המדרשה שרבות הם התהפוכות והשינויים שחלו בה. היא עברה ממקום למקום, כל מקום וסיפור ההשגחה שהביא אותנו לשם. לפני 3 שנים חברה טובה מאד, ד"ר שירה לאה קניה אברהמסון הסתלקה. היא הייתה בין השאר, אחת הבודקות ההלכתיות הראשונות וממנה למדתי גם אני (בהקשר אליה יש לי סיפור מיוחד: חלמתי על דוד המלך שאומר לי 'תביאי לי את שירה' כשהתעוררתי התקשרתי אליה והיא התפעלה מהעיתוי המדויק וסיפרה שזה כמה שנים היא מקפידה לקרוא שלושה ספרי תהילים מדי יום בתקופה מסוימת בקיץ לשמירת עם ישראל ולגאולה, אולם משפחתה גדלה והיא אינה מצליחה לעמוד בקצב ורצתה להפסיק ולעשות התרת נדרים. מהחלום היא הבינה שדוד המלך רוצה את התהילים שלה. התגייסנו לעזור לה. לאחר שנפטרה נותר לנו להשלים גם את התהילים שהיא הייתה אומרת לבדה. נשמח מאד שנשים תצטרפנה למתנה שאנו מעניקות לדוד המלך).

סמוך לפטירתה נאלצנו נאלצנו לעזוב את המקום בו הייתה המדרשה אז. חשבתי לעצור את הפעילות, אך הרבנית שנור וחברות נוספות לחצו עליי לבל אעשה זאת ועודדו אותי להמשיך. אמרתי להן שאיני הולכת לחפש מקום, תמיד המקומות הגיעו וכך יהיה גם עכשיו. הנס אכן קרה ובשיעור פנתה אליי חברה ואמרה שיש מקום, היא דיברה עם גבאי בית הכנסת 'יוסף מלכה' (ע"ש הצדיק הרב יוסף מלכה ע"ה שנפטר לפני כ–50 שנה בגיל 100 והיה מרבה לעזור לנמצאים במצוקה, גם לאחר פטירתו היה מתגלה לנשים בחלום והן היו עולות לציונו ונושעות במצטרך להן. גם הישועה שלנו הגיעה על ידי בית הכנסת שלו). עברנו למשכננו החדש שם קיבל אותנו הגבאי בסבר פנים יפות ועד היום אנו נהנות מיחסו הנדיב והמסייע. כרגע הוא במצב בריאותי לא טוב ולכן מי שיכולה, שתתפלל עבורו: עזר מכלוף בן אסתר לרפו"ש.

כיום המדרשה פועלת בימים ב' וד' בבוקר, המרצים הינם: הרב פבזנר — תניא, הרב זאיאנץ — חסידות מבוארת, הרב דוברוסקין — פרשת שבוע ופרקי אבות. ישנן גם כמה רבניות המגיעות ומכניסות הלכות, עניני דיומא, אגרות קודש וסיפורי אמונה ומכניסות המון חיות במדרשה. לפעמים יש מרצה אורח, בעיקר באירועים מיוחדים שאז גם כמות המשתתפות רבה.

רבקה איריס: "כשהגעתי לאלעד לפני 11 שנה היו שם 30–40 משפחות. קהילה מבוססת יחסית לחמשת המשפחות איתן גרנו בשומרון. למרבה הפתעתי כמעט לא היו שם שיעורים. לצערי, היה לי קשה להמשיך ולנסוע לירושלים ולכן חשבתי, מדוע שלא אביא את המרצים לכאן? וכך מתוך החוסר והצורך נולדה המדרשה. התחלנו עם שיעורים, אירועים בתאריכים חשובים עד שהפעילות התפתחה למה שהיא כיום — מדרשה השוכנת בבית כנסת חב"ד (— יש יתרון למקום ציבורי, נשים מרגישות בנוח להגיע ולהתכבד…).

קהילת אנ"ש באלעד עשירה ב"ה בכוחות טובים ואיכותיים ולכן המרצים הקבועים הם משלנו. הרב אבינועם אהרוני — לאור החסידות, הרב בצלאל ליפסקר — תניא, הרב נתנאל לב — שיחות קודש. המדרשה פועלת בקביעות בערבי שני ובשבתות הקיץ בהן אנו לומדות פרקי אבות יחד, בערבי ר"ח מושקעים והתוועדויות בימי דפגרא. הגרעין הקבוע של המשתתפות נע בין 20 ל–25 נשים וכמובן שבאירועים מיוחדים מגיעות יותר. בשיעורים של פרקי אבות מספר המשתתפות תלוי במיקום השיעור — מכיוון שהשיעור נודד בין בתי הנשים. כולן רוצות וחפצות לזכות ולארח את השיעור שהוא בעצם חוויה מיוחדת במינה.

אנו משתדלות שהשיעורים יהיו חווייתיים ותמיד ערניות לצורכי המשתתפות וזוהי הסיבה שמדי פעם אנו מפרסמות על סדנאות שונות שמועברות על–ידי מרצים מבחוץ כמו: זוגיות, חינוך, העצמה אישית, כלכלת בית ועוד".

אוריאלה: "בזמנו הרבי מה"מ דיבר על הקמת "חכמות נשים" (כמו שיש כולל "תפארת זקנים") עבור נשים מבוגרות בכפר חב"ד שתשבנה ותלמדנה. זה התחיל עם כמה שיעורים שיזמו יהודית ליסון ע"ה, שרה גופין, חנה קסלמן ובלומה צפתמן — שנסעו יחד ב"טנדר המבצעים" ויזמו שיעורי נשים במבנה בו שוכנת כיום "לטיפה" — אליו הגיעו אף נשים בכיסאות גלגלים. בהמשך למדו מעט בבית אגו"ח–770 עם הרב מרדכי אשכנזי ע"ה ויבדלט"א הרב ישבעם סגל והרב יצחק גינזבורג. לפני 20 שנה התמסדה המדרשה למה שהינה כיום, מסגרת קבועה ויציבה במקום מרכזי: צמוד לטיפת חלב. מייסדת המדרשה הייתה מוסיא זלמנוב ע"ה (ראי מסגרת), ולאחריה הייתה אחראית ציפורה הבר שתחי', ב–5 שנים האחרונות מנהלות את המדרשה, מוסיא פלדמן ואני. נכנסתי למשהו מוכן וקבוע, יש טוב בקביעות. המדרשה פועלת יום בשבוע, בימי שני בבוקר. אנו זוכות להשתתף ב–4 שיעורים קבועים, רציניים ואיכותיים החל מ–10:30 ועד 13:30 — 3 שעות  סך–הכל. התוכנית קבועה כבר שנים רבות: 2 שיעורים עם הרב גופין — תניא ותפילה כולל עניני דיומא, אחריו מוסר הרב חיים לוי–יצחק גינזבורג חזרה על ה"דבר מלכות" של השנים נ"א נ"ב — עניני משיח וגאולה. למרות שהוא חוזר על אותן שיחות הן נראות כל פעם כחדשות. אחריו יש שיעור הלכה עם הרב בנימין כהן, רב מורה הוראה. המותאם לעונות השנה ולזמן וכל אישה שואלת שאלות הנוגעות לה, זה שיעור חשוב והרבה נשים מגיעות להלכות. כל השיעורים קבועים וטובים ולפעמים יש מחליף. לכל השיעורים מגיעות כ–40 נשים".

"הפיצי הלאה וקחי חלק בהפצת המעיינות"

מי קהל היעד שלך? ואיך את מפרסמת?

רבקה איריס: "הציבור מגוון: דתי לאומי, ספרדיות, כלל חסידי וכמובן חב"דניקיות. אנו זוכות באלעד לאחדות נפלאה בין כל משפחות אנ"ש, 'משיחיסטים' וכאלה שלא. רואים איך שהאחדות משפיעה על נשים מקהילות נוספות לרצות להתקרב ולהגיע.

הרבי כתב לי ששליחות חיי זו הפצת המעיינות ולכן, אני מפרסמת בכל אופן אפשרי, ברשתות החברתיות, בדואר האלקטרוני, דרך קבוצת sms, פליירים, ובאירועים יותר מיוחדים גם בעיתון ובאמצעות מודעות. כל הדרכים יעילות, ולכל אחת יתרון משלה. אני מנצלת את כולן וכך זה חודר. הסיסמא שלנו במדרשה 'הפיצי הלאה וקחי חלק בהפצת המעיינות' כך שהמסרים והפרסומים עוברים גם מפה לאוזן וחברות נוספות מסייעות".

אוריאלה: "רוב הנשים מגיעות מכפר–חב"ד. בזמנו היו מגיעות בעיקר מבוגרות והיום יש גם הרבה צעירות. לא צריך כבר לפרסם אלא אם כן יש משהו מיוחד".

חנה רות: "נשים חב"דיות מגיעות, בעיקר בחופשת לידה אז אנו מקבלות אותן ואת תינוקיהן בשמחה. אגב, המקום מאד נעים כך שהתינוקות בדרך כלל מאד רגועים. מקורבות רבות מגיעות וגם נשים שאינן דתיות – אותן אני פוגשת במהלך מבצע נש"ק ומזמינה. ואכן תוך מס' מפגשים הן מתחילות להתחזק ולשמור.

יש נשים קבועות ויש שאינן. יש כאלה שאינן מוותרות על השיעורים במדרשה בכל מצב. רוב הנשים ממגדל העמק, אך יש נשים שמגיעות גם מחוץ לעיר, מכפר יהושע, יוקנעם, נצרת עילית ומקומות נוספים. נשים מגיעות שואבות כוחות ומוטיבציה וחוזרות למקומן ומאירות שם. במשך השנים נפתחו מדרשות נוספות במקומות שונים בזכות ההשפעה המבורכת של המדרשה. כמובן שאני מאד שמחה מכל התפתחות מבורכת בכל מקום שהוא.

היו שנים ששמתי מודעות בבתי כנסיות, כיום הפרסום נעשה בדרך כלל באופן אישי, טלפונים, הזמנות אישיות ברחוב, בסופר ובמבצע נש"ק, המשתתפות מפרסמות הלאה. המדרשה מוכרת ולפני אירועים מיוחדים אנו מפרסמות יותר במודעות וכו' האמת היא שלא מזמן הרבי כתב לנו לפרסם כך שכנראה יש מה להוסיף בזה".

איך מסתדרים עם העלויות?

אוריאלה: "אצלנו הכניסה חופשית כי הכול מסובסד על ידי ועד הכפר ובהזדמנות זו אשמח להכיר להם על כך טובה. תחושת המשתתפות והמרצים טובה כשאנו יודעות שכולם מתוגמלים כראוי".

רבקה איריס: "המרצים הקבועים עובדים בהתנדבות, מרצים ומפעילות מבחוץ משולמים. מעבר לזה יש את עלויות הכיבוד והפרסומים. בשיעורים הרגילים איני גובה מהמשתתפות כלל. קופת צדקה מונחת על השולחן ומי שמעוניינת תורמת. התשלום באירועים מיוחדים הוא סמלי. אנו מתקיימות מתרומות ומעשרות".

חנה רות: "אין לנו תקציב וסיוע מאף גוף רשמי. אני מזמינה נשים בלי קשר לתשלום ובמהלך השיעורים מציעה להן להשתתף בסכום סמלי. מי שרוצה משלמת, אף פעם לא מנעתי מאשה להשתתף בגלל שאין באפשרותה לשלם. אי לכך ובהתאם לזאת אנו מתקיימים בניסים ונפלאות. רואים במוחש איך שהרבי וה' בוחרים מי יעזור. מדהים להיווכח בהשגחה הפרטית שמלווה אותנו. מי שמארגנת זוכה לראות זאת. נשים יודעות שכשהן צריכות סייעתא דשמיא בכל נושא שלא יהיה, הדבר היעיל ביותר זה לתרום כיבוד או כסף לטובת השיעורים. סיפור קטן להמחשה: אישה חד הורית ומחוסרת עבודה שהייתה במצוקה, הגיעה יום אחד למדרשה והוציאה מכיסה שטר של 50 שקלים שאלו היו פרוטותיה האחרונות ואמרה שזו השתתפות בכיבוד לע"נ סבתה שיום זה היה היארצייט שלה. כעבור כמה דקות הטלפון שלה צלצל והזמינו אותה לראיון עבודה, הראיון הצליח והיא התקבלה וכעבור זמן לא רב היא התחתנה בשעה טובה ומוצלחת".

מדרשה למופת

ספרי לנו בבקשה, סיפור מיוחד שארע בזכות שיעורי המדרשה:

חנה רות: אני חיה על ניסים וסיפורים לא חסרים אך זמן לספר אין כל כך, נשים מתלוננות שקשה מאד לתפוס אותי, היום התבטלה לי נסיעה ובדיוק התקשרת, כך ששוב אני רואה את ההשגחה הפרטית ורצון ה' שהנסים שהוא עושה יתפרסמו.

כמה שיותר מפרסמים, כך מכינים את העולם להתגלות. הדבר דומה לאדם שהיה בחושך במשך מספר שנים וכאשר הוא יוצא פתאום לאור הוא עלול להתעוור ה' ירחם. זו הסיבה שלאחר שעורכים לעיוור ניתוח בעיניים מכסים לו אותן בהרבה תחבושות ומסירים אותן בהדרגה במשך מספר שבועות כדי להרגיל את העין לאור באיטיות. כך גם בדורנו שמתקרבים לגאולה הקב"ה ברוב רחמיו מרגיל אותנו בהדרגה לאור הגאולה, נס ועוד נס… לכן חשוב לפרסם את הניסים!

אחת הנשים חוותה נס מדהים בזכות השיעורים, הייתה לה ילדה אחת ושאר הנולדים נפטרו כמה שעות בלבד לאחר שנולדו. כשהגיעה דיברתי בהתלהבות על ה"אגרות קודש", היא כתבה והרבי מה"מ כתב לה להשתתף בשיעורים. מאז תמיד הייתה מגיעה ראשונה ויוצאת אחרונה ומשתדלת לעזור. נולד לה בן אחד ביום שני והבן השני נולד ביום רביעי (בדיוק בימי המדרשה), אחר–כך נולדו ילדים נוספים, ב"ה.

בו' תשרי אחד, עשיתי מבצע "אהבת ישראל" לנשים עקרות, כל אחת קיבלה על עצמה לחלק 3 ערכות נש"ק. דיווחנו לרבי והוספנו עקרות נוספות וכעבור שנה בי"ט כסלו חגגנו את הולדתם של כל הילדים שנולדו לנשים שהיו ברשימה חוץ מאישה אחת — גיורת שבמקום לרשום לרבי בת שרה היא רשמה משהו אחר… והאישה שבשבילה התחלנו את המבצע ילדה שלישיה בחודש חשון!

אחת המשתתפות שעזרה כאן רבות הייתה צריכה לעבור ניתוח בשתי ידיה. ברכנו אותה והתפללנו עליה ומועד הניתוח הגיע ודחו אותו. שמחתי ואמרתי לה כיון שנדחה ידחה והיא לא הייתה כל כך אופטימית. במועד הבא היא כבר שכבה עם החלוק במיטה ורופא הגיע ובדק וביטל את הצורך בניתוח באופן סופי. ראינו איך שהידיים שסייעו לפעילות המדרשה ניצלו בנס.

באופן קבוע, בסוף כל שיעור אנו פותחות אגרות קודש ומקריאות בקול, כולן יוצאות בהתפעלות איך שהדברים שהרבי כתב תואמים בדיוק את הנלמד בשיעור. יום אחד הרבי כתב רפו"ש לאימא של הילדים שהכול יסתדר וכו', קראתי את המכתב למרות שלא הבנתי כלל איך הוא קשור לשיעור, כעבור כמה ימים נודע לי שאחת הנשים מאושפזת, הלכתי לבקרה והיא סיפרה לי שכשיצאה מאותו שיעור החלה להרגיש מאד לא טוב, הגיעה לבית רפואה גילו לה נמק והיא ידעה שהכול יסתדר בזכות הברכה של הרבי שקלעה בול למצבה, ואכן היא זכתה לרפואה שלמה וחזרה לילדיה, מניין פלוס, בריאה ושלמה ב"ה.

פתחתי בביתי מוקד להדלקת נרות שבת לילדות לע"נ הרבנית חיה מושקא וסוליקה הקדושה שמסרה נפשה על צניעותה וגם כאן ראינו מופת אולם היריעה קצרה".

אוריאלה: "יתכן שישנם סיפורים אך לי הם לא ידועים, עצם הדבר שהכניסו אותי לארגון מחייב אותי לבוא תמיד ובכך אני יוצאת נשכרת. המדרשה מאפשרת לנשים להיפגש ולהדק את הקשר החברתי וזאת למרות שהשיעורים רציניים ומסיבים, כמעט ללא הפסקות".

רבקה איריס: "ישנם אינספור סיפורים על נשים שהתקרבו והשגחות פרטיות מופלאות דרך אגרות הקודש. נשים רבות רוצות לכתוב לרבי ואני מזמינה אותן לכתוב לפני או אחרי שיעור, הן נחשפות  למדרשה ובדרך–כלל ממשיכות להגיע. במשך מספר שנים הגיע אלינו באופן קבוע הרב רוטנשטיין שעשה באלעד מהפכה של ממש. הוא דיבר לכולן ומכל העיר הגיעו לשמוע אותו. בהקשר לשיעוריו אספר סיפור שבעיניי הוא מדהים!

ערב אחד התבטל שיעור כלשהו בעיר ואשה אחת שכנראה בער לה לצאת נתקלה בפרסום של שיעורו של הרב רוטנשטיין, אז למרות שהיא הייתה 'מתנגדית' רצינית לפאות ולחובשות הפאות, היא החליטה לשים נפשה בכפה וללכת לשמוע. היא הגיעה ופשוט 'נדלקה' הן מהמגוון הרחב של הנשים שגדשו את בית הכנסת והן מהשיעור עצמו שריתק אותה וממש דיבר אליה, לזוגיות שלה וכו'.

באותו לילה היא 'ישנה על זה' ולמחרת קיבלה החלטה להמשיך ולהגיע. בעקבות זאת, בתהליך של שנה בערך, השתנו חייה לטובה באופן מדהים. הזוגיות שלה השתפרה פלאים, היא החלה לחבוש פאה ולמרבה ההפתעה בעלה לא התנגד למרות שעבור משפחתו זה היה קשה מאד. את ההחלטה על הפאה היא קיבלה על–עצמה בשבת כ"ב שבט שבו היא השתתפה ובמוצאי–שבת–קודש נערכה הגרלה על כרטיס טיסה לרבי מה"מ בו היא זכתה. כיום חלק מילדיה לומדים במוסדות חב"ד והיא כבר מעבירה שיעורים בחסידות לבני משפחתה. סיפור מדהים שכבר הצמיח פירות ופרי פירות".

אילו עצות וטיפים תתני למי שרוצה להקים מדרשה?

רבקה: "צריך רצון חזק. צריך לפנות לכך זמן, זה דורש המון התעסקות ומחשבה. אצלי זה ה'בייבי' שלי. חשוב לשתף נשים נוספות בעשיה, זה מקל על העניין. מעבר לשיעורים כדאי להרבות בהתוועדויות ותוכניות נוספות קלילות יותר, מה שגורם לאינטראקציה חברתית. בתור מאמנת אישית אני רואה חשיבות רבה לעצם המפגש והשיחה הקלילה בין הנשים שפשוט מבריאה ומחזקת. אצלנו המדרשה הפכה למעין מועדון חברות. כדאי להוסיף שיעורי בוקר למרות שזה יותר מורכב מכיוון שהנשים והמרצים עובדים. 'חשוב להיות קשוב' לדעת לקבל הארות והערות בשמחה ובהבנה (הביקורת בונה ולכן לא ארגיש מסכנה למרות שאת הכול אני עושה בהתנדבות…). כשאת עושה משהוא תעשי אותו טוב! והעיקר שנעשה נחת–רוח לרבי מה"מ".

חנה רות: בראש ובראשונה יש לכתוב לרבי ולבקש ברכה, לראות מה הרבי עונה ומבקש ומהם ההוראות שבאגרות הקודש. להשתדל לפתח ולטפח את רגש השמחה והביטחון שהכל יצליח. חשוב לדעת שהקב"ה והרבי בוחרים את מי שיתרום ומי שיגיע. לא להתייאש, לדעת שדברים גדולים נבנים בהדרגה. וכל המתעסק בצורכי ציבור באמונה רואה השגחה פרטית ומופלאה.

להיות יצירתית לגבי תוספות מעניינות שעשויות למשוך את הנשים. אם זה שיעורי בישול ואפיה, הפרשות חלה, הגרלות וכד'. חשוב גם, לתעד ולתייק בקלסרים לפי נושאים את החומרים שאנו מעבירות למשתתפות ופרסומים שאנו עושות כדי שדפים חשובים לא ילכו לאיבוד ונוכל לעשות בהם שימוש חוזר לאחר מספר שנים. צריך לחשוב בגדול ולשמור על קביעות גם אם מגיע רק אישה אחת, לא לוותר ולהמשיך ואם העסק קורס לדעת תמיד להתחיל מחדש.

האוכל הוא גורם משמעותי להרבה נשים להגיע. אני מאד אוהבת לפנק באוכל ואני ערנית לדרישות השעה, אם פעם היה בעיקר חטיפים ומזונות לאחרונה אנו הולכות על כיבוד בריא יותר, ירקות פירות וכו' כמובן שתמיד יש שתיה קרה וחמה. מעבר לאוכל חשוב מאד להעניק תשומת לב ואמפטיה למשתתפות, הרגישות והפינוק שאנו משתדלות להעניק נותנות להן כוח לפנק בבית. הייתה תקופה שהייתי מחלקת בגדים.. כמו–כן מאד חשוב לברך ולא להפסיק לברך את המשתתפות ואת הזקוקים לברכה, רפואה וכד' רואים איך שהברכות פועלים ישועות! כמובן אחרי כל נס שמתרחש אנו עורכות סעודת הודיה ולא פוסחות על התוועדויות בימי הולדת של המשתתפות.

עלינו לזכור שלימוד תורה, חסידות ובפרט עניני משיח וגאולה הם אלו שמזמינים את השכינה ומקרבים את הגאולה, אז שנזכה לזה במהרה!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

אמש נערך מפגש מרגש של בתי חב"ד בהודו, דרום אמריקה והפיליפינים עם סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי. את המפגש ארגנו ר' מתי ונעמה טוכפלד. סגנית שר החוץ הגיעה במיוחד לברך ולהביע הערכה לשלוחות על פעולתן בעולם.

פרופ' שלמה קאליש יו"ר ארגון ידידי בתי חב"ד הודו, בירך את השרה בהצלחה בשליחותה והעניק לה בהוקרה ספר ליקוט אגרות הרבי מלך המשיח בנושאים שונים.

חוטובלי ברכה את השלוחות בהצלחה בשליחותן עם בני משפחותיהן להביא לאחדות ישראל ולגאולת ישראל.

מאת: רוחל'ה הרמתי

"ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעיניו תעשה… כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (שמות ט"ו, כ"ו).

היא הייתה ממורמרת,

כעוסה וכאובה.

מחלות ומיחושים

אורחי–קבע הם אצלה.

מי שמוכן לשמוע

את נפשו כלל לא ידע…

צרות הם סיפוריה

המון מרה שחורה.

הנה הבשורה:

נגמר ה"סרט רע"

התובנה הנה הגיעה

למרבה ההשגחה.

ממצב שבו היא רצה

בין הרופאים;

שיטות בריאות שונות

והמון יועצים…

לפתע היא הבינה

שבידיה הדבר!

לא לפתח תלות

באף גורם זר.

יוצאת ממצרים?

זה גם להיות בריאה!

חיוך אחד ושנים

עוד החלטה טובה.

ה'רצפט' לבריאות

ביטוח לחיים:

תורה ומצוות

הידורים ודקדוקים.

ואם חלילה נכשלנו

והתגלתה מחלה,

מי מרפא אותנו?

לא רק התרופה.

"טראכט גוט ועט זיין גוט"

— מחשבה טובה,

לימוד חסידות

במידה מספיקה.

תזונה מאוזנת

ומשפיעה אחת טובה.

בטחון ושמחה

הם כבר נחלתה!

"כי אני ה' רופאך"

אמן כן יהי רצון

אריך

דרגת הכתר נמשכה,

לתפארת היא ירדה

זו מתן תורה.

משם היא נמשכה,

למלכות התגלגלה

והגיעה… גאולה!

מוגש לפניכן יומן מרגש אותו כתבה גולשת שזכתה לשהות בחצרות קודשנו במחיצת הרבי מלך המשיח בחג השבועות האחרון, אתמול היא נחתה בארץ ומשתפת בחוויותיה:

הערב ירד.
תפילת ערבית בפעם האחרונה בבית רבינו שבבבל ..
אני אוספת את שירת היחי ללב, כל תו, כל מחי כף!  מביטה לעבר הכסא של הרבי ומיייחלת, מתחננת, רעבע, תתגלה! תפתיע, תקיים, תגיע, אני כאן, מתפללת לחזות ברגע ההתגלות..
אבל הערב ירד. וחוץ מחידוש הבריאה בכל רגע נתון, שום דבר לא התחדש..
עשר. חושך בעזרת נשים, אני לבד שם.. רק אני, והקירות הקלופים, החלונות הסדוקים, הספריות העתיקות, והעוצמות שיוצאות מכל דבר…
זה הזמן שלי לעצמי . לעצם נשמתי… אני מתכופפת (לא הרבה, למזלי ) ומביטה בחדר המנועים של מטה..
שם הפעילות לא נגמרת, שם תמיד מעניין…
בצד ימין נפתחת התוועדות קטנה, מעט פארברעייסען ורמקול. מאחורי הרמקול מדבר רב, ומדי כמה דקות מנגן "רעבע אוי רעבע אני אוהב אותך, אני אוהב אותך מאד מאד מאד…"..
בצד שמאל נשמעים גם כן ניגונים. שמחים ועליזים, קולות צעירים יותר… ישנה התקהלות של בחורים, אבל לא בזווית שאני יכולה לראות. רק לשמוע.. גם הם מתוועדים ומנגנים בשמחה..
ובכל הצדדים.. בחורים, מבוגרים וזקנים יושבים ללמוד ולהתכונן לשינה.  המון סידורים פזורים בכל עבר, כובעים וחליפות מונחים על גבי הספסלים,  אחרי יום ארוך..
ואני למעלה. מנגנת ובוכה… מתמכרת לנהימות המנוע, מתענגת על צלילי הלימוד, נשאבת לבית המקדש – – –
מביטה כמתוך חלום, ומתחילה לחשוב, מחר זה נגמר…. הלב מתכווץ כל כך…
כמה הייתי רוצה להיות דומם.. חלון, רק חלון. אפילו סדוק קצת בפינה.. כמה הייתי רוצה להיות חלון זכוכית ב770. להיות שם כל היום. לחיות את זה כל היום. לשמוע את זה, לשאוב את זה, ל…  להיות חלק מזה..
בלי השגרה של בני האדם, עם הקשיים, והנסיונות …
אבל אז עולים בי כל המאמרים והשיחות שלמדתי בתקופה הזו כאן, ומורים באצבעם לכיוון ההפוך…ג ב ר ת! שכחת? שכחת שהקב"ה ירד להר סיני כדי לתת את התורה דווקא לבני האדם? שכחת שהקב"ה נתאווה לדירה בתחתונים, ויכל בקלות גם ליצור אותה לבד, אבל בחר בנו כבנ(א)ים?
שכחת שהתפקיד שלנו זה להעלות כל דבר לקדושה, לברר את הניצוצות האחרונים, ולהוריד שכינה כלפי מטה? את זה חלונות לא יכולים לעשות. רק אני, וכל מי שסביבי… אה… סליחה, סביבי אין אף אחד… אז רק אני, וכל אלו שלמטה, וכל יהודי בכך מקום בעולם!
אז מה? רוצה להיות חלון? אמ… לא, ברור שלא. יש לי תפקיד בכיר..
ואני צריכה לשאוב, ולאגור , ולמרות שקשה לעזוב.. לבצע את התפקיד..
אני מנגנת עוד כמה ניגונים תודה על שזכיתי להיות פה וקיבלתי את הצורה בצורה הכי מיוחדת.. ומצלמת קצת מלמעלה, שיהיה למזכרת..
'את שמצלמת, נועלים פה.. '..
נועלים?? אבל אני צריכה לשאול עוד קצת.. טוב, מזל שהספקתי מעט מההתוועדויות למטה, וכמובן, את הדו שיח עם עצמי..
אני יוצאת לארוז דברים אחרונים. להכין דברים לטיסה, ולנוח, עד שיאיר הבוקר.

את התחושות של הבוקר קצת קשה לתאר. כי הם מעורבבים מאד.. בראש ובראשונה, תחושת הודאה אין סופית על שנבחרתי להיות כאן, תחושת תענוג, קצת פחד מהחברה לשגרה הצניחה חופשית… אבל הצטיידתי בתפילות יום חול, שבת וחג , חתת יומיומי, מאמרים ושיחות שיוכלו להוות לי מצנח ולהנחית אותי בצורה הטובה ביותר, בזווית של זינוק.. 🔝
שוב מנגנת… מתפללת הרבה, כותבת לרבי.. והתפילה מתחילה. בסיום קריאת התורה נגזר עלי לעזוב, והגשם מתחיל בחוץ.. ומתחזק… כמעט כמו הקצב של הלב שלי..
כשאני עם המזוודות בכניסה של השול השני, לפתע תופסת את אזני שירה אדירה בקולו של הרעבע "כי בשמחה תצאון והשלום תובלון" ואחר כך מאות החסידים מלווים בשירה עמו. אני מסתובבת אחורה, ורואה שהרבי ברכני לשלום.. בווידאו.
בכניסה לשאול השני יש פלאזמה עם וידאו של הרבי תמיד. וברגע שעמדתי לצאת. . הרבי ברך אותי לשלום. הייתי מעדיפה שזו תהיה שירה אמיתית. מלמטה… ומאות החסידים יעלו יחד על עננים… אבל לא. זה היה וידאו. אמנם וידאו. אבל לא ר ק וידאו, בכולופן.. הרבי שלח לי דרישת שלום, ונתן לי להבין שהוא איתי, מחכה לפעולה האחרונה שתביא את כולם לירושלים.

א דאנקע רעבע!