לקניה און-ליין

מוסיא היקרה חי'!

מתפלא אני מדוע כל הזמן הזה לא קיבלתי ממך שום מכתב? בתי החביבה! למה את מתנהגת כ"כ בצורה הלא נכונה? ילדה שלי! את חייבת לדעת שכל הנחמה של ההורים וכל העושר שלהם זה הילדים שלהם. זה הכל. כל השאר זה רק תוספת. וגם הילדים חייבים לדעת שכל השמחה והעושר שלהם זה ההורים שלהם, ועל זה חייבים לזכור כל הזמן, וזה הקשר הכי נכון בין ההורים לילדים. ואז המשפחה הזאת היא הכי מאושרת בעולם של ה' ית'.

חביבתי! תכתבי לי איך הבריאות שלכם ואיך מתקדמים הלימודים?

תהי בריאה ומאושרת!

שלך: יוסף

תמסרי ד"ש לשיינא תי', ותגידי לה שהגיע הזמן לכתוב מכתב לאבא

יחי הפשטות! עוגת שייש מ ע ו ל ה !!!

גם אם אתם מאלה שאוהבים עוגות עשירות בקרמים וקצפות למיניהם, לפעמים מתחשק איזו עוגה קלילה ופשוטה. משהו קליל ליד הקפה.

העוגה הזאת היא כמו טורט רק יותר אוורירית וקלילה. עם תוספת קטנה שהופכת אותה לקצת יותר מיוחדת. במיוחד לחובבות השוקולד שסביר להניח שטורט לא ממש מספק אותם..

ניתן להשתמש בה גם כבסיס לעוגות קצפת.

קחו  בחשבון שהיא ממש קלילה כך שאפשר לאכול ולאכול בלי להרגיש..

אני מכינה אותה עם קמח מלא ושמה קצת יותר שמן (חצי כוס). טיפ קטן מניסיון: בעוגות מוקצפות פחות מורגשת הכבדות של הקמח מלא כך שהעוגה נשארת קלילה.

עוגת שייש

5 ביצים

אבקת אפיה

מיץ מחצי לימון

כוס סוכר

3 כפות שמן

כוס קמח

אופן ההכנה:

בקערית קטנה לערבב: חלמונים, אבקת אפיה, מיץ לימון (ניתן להוסיף 2 כפות נס קפה)

לשים בצד ל- 5 דקות.

בקערת המיקסר להקציף את החלבונים. כשמתחיל להיווצר קצף להוסיף בהדרגה את הסוכר.

ךהוריד את עוצמת המהירות לנמוכה ביותר ולהוסיף את קערת החלמונים.

להוסיף 3 כפות שמן.

להוסיף את הקמח בהדרגה.

לערבב עם מרית בתנועות קיפול להטמעה מוחלטת.

להעביר לתבנית.

בקערית קטנה לערבב:

2 כפות קקאו גדושות

חצי כוס סוכר

כפית תמצית רום

4 כפות מים רותחים

את המים מוסיפים בהדרגה ומערבבים עד שנוצר ממרח מעט נוזלי. אם יש צורך מוסיפים עוד מים.

בעזרת כפית מזלפים על העוגה מתערובת השוקולד. משתדלים שיהיה שוקולד על רוב חלקי העוגה.

(קצת מסובך להסביר אבל להכין זה ממש פשוט.. לוקחים עם בכפית שוקולד ופשוט שמים כפית בצד אחד כפית בצד שני וכו)

מערבבים בכמה תנועות קלילות (היכן שהנחתם את השוקולד) בצורה שעוגה לא להפוך לטורט שוקולד אלא תשאר לבנה עם גושי שוקולד.

אופים על חום של 175 מעלות כ20-30 דקות.

העוגה מוכנה כשהיא יציבה והקיסם יוצא יבש. (השוקולד נשאר רטוב ולכן אם הקיסם מלוכלך מעט מהשוקולד זה בסדר).

בהצלחה רבה!!!

יום שישי בצהריים.

אל תוך סיומי הניקיון, בישולים ואפייה נכנסת בעליזות תיקייה צבעונית ועמוסה, מלווה בילדה נמרצת שבראש מעייניה כעת עומדת הצגת היצירות המרהיבות שהכינה בגן במשך השבוע האחרון.

אני מסיטה את עיניי מהסיר ומקדישה מבט מתעניין לציור הססגוני שהיא מוציאה מהתיקייה. מחפשת משהו לומר שיהיה משמעותי ואמין יותר מסתם 'איזה יופי', חשוב שהיא תדע שבאמת הסתכלתי. "מקסים, צבעת כאן יפה בהרבה צבעים", אני משבחת בחיוך, "וכאן הדבקת את המדבקות יפה בשורה ישרה…". חוזרת אל התבשיל שעל האש, אבל היא עדיין לא מסתפקת בהתייחסות שקיבלה. "ותראי את המדורה שצבעתי… ולא הסתכלת על המסגרת… וכאן מרחתי את הפלסטלינה".

המלה האחרונה, פלסטלינה, דווקא כן מעוררת את התעניינותי, מסיבה קצת שונה. צריך לומר פעם לגננת, שכדאי למרוח דבק מדולל במים על ציור עם פלסטלינה, כך יש יותר סיכוי לשמור על היצירה, וגם על הרצפה שעברה שטיפה יסודית לכבוד שבת. אני מעניקה ליצירות וליוצרת עוד כמה מחמאות עם הוראות לשמירת הניקיון, וחוזרת לעבודה.

הילד הבא נכנס למטבח לספר מחוויות הגן, כשהוא מצויד בחטיף שקיבל בקבלת שבת. אני מזכירה בעדינות להשליך את העטיפה לפח, והוא מציית. אלא שאז הוא נזעק למראה חפץ מוכר שמופיע שם… החפץ הזה יוצר כנראה אי שם בסין הרחוקה כמכונית צעצוע, אולם מהר מאוד התפרק באופן בלתי הפיך, ובמהלך הניקיון לשבת מצא את מקומו אחר כבוד בפח האשפה, לא לשביעות רצונו של בעליו. "מי זרק את זה לפח?" הוא פורץ ביללות.

אני רואה חשיבות עליונה בלומר לילדים את האמת, זה חשוב מבחינה חינוכית ובכלל צריך להתמודד עם המציאות, לא כן? "זרקתי את זה", אני מכריזה באומץ, שנמוג מול הבעת התדהמה והאכזבה שמולי. "זאת אומרת… בטעות, כנראה" אני מוסיפה (ודאי שבטעות. הטעות היא לא בהשלכה לפח אלא בכך שלא מיהרתי לרוקן אותו כדי להעלים ראיות… מי היה שם לב לחסרונה של מכונית אחת מני רבות?). הוא לא משתכנע, רוצה לקחת את המכונית מהפח, היא כזאת מיוחדת ויפה… בתוך עומס העבודה של יום שישי, הייתה חסרה לי רק שיחה כזו עם הילד. איך אפשר להיות מוטרדים ושקועים כל כך בזוטות כמו ציורים וצעצועים, כשאני עסוקה בסיום הבישולים והמקלחות לילדים מול השעון הדוהר במרץ?

הטלפון מצלצל. אני מוציאה את העוגה מהתנור עם השפופרת בין האוזן לכתף. "מה? מי? מה קרה? כן, השם קצת מוכר לי"… ביקשו לומר תהילים עבור מישהי חולה, שעומדת לפני ניתוח. אני רושמת את השם לרפואה שלימה, וכל הלך המחשבה שלי מתהפך. איך אני מסוגלת להיות טרודה ושקועה כל כך בזוטות — כמו לצפות את העוגה או לא והאם להכין עוד סלט או לוותר עליו, ולמצוא את החולצה המתאימה יותר לחצאית השבתית של הילדה… — מול טרדות אמיתיות וקשות של אחרים, הנושאים שבראש מעייניי מתגמדים פתאום. חשבתי שאני עסוקה בעניינים שברומו של עולם? אולי כך בדיוק מרגישה ילדה שציירה ציור מיוחד ורוצה רק להראות לאמא העסוקה. כל אחד יכול להיות בטוח שמה שמעסיק אותו נמצא במרכז העולם, אבל כשמשנים פרספקטיבה הכל יכול להתגמד. ואולי הגדלות האמיתית היא דווקא בלייחס חשיבות ולהקדיש תשומת לב לטרדות של מישהו אחר, אפילו של ילד קטן. בשביל ילד, צעצוע או ציור, קושי במבחן או מלה מעליבה שנאמרה לו… הם באמת מרכז העולם!

ומול נרות השבת, בין תפילות לרפואה שלימה לחולים לבין בקשות פשוטות של סתם, ועם תפילה מעומק הלב לגאולה האמיתית והשלימה, שתשים קץ לצרות הגדולות והקטנות… כשאני יודעת שה' שומע כל בקשה גדולה או קטנה ללא הבדל, אני מבינה את הגדלות האמיתית של מי שהוא "השווה ומשווה קטון וגדול".

עיריית הרצליה ערכה הפנינג ענק לכבוד חג השבועות אנחנו איישנו את בימת המסורת.
חמש מאות ילדים עברו בבמית המסורת במשך שלוש שעות.

הרב לויק מבית חב"ד ריתק את הילדים בהצגה משעשעת ומרתקת.
הילדים חוו את חוויית קבלת התורה צפו בהצגה על ריב ההרים ונשקו את ספר התורה.
ראש העיר מר משה פדלון הגיע לברך את הילדים ואיחל להם חג שבועות שמח.

ידועה דעתו הק' של הרבי מלך המשיח אודות נחיצות חבישת פאה נכרית, ועד כדי כך שהדבר משפיע על כל הבית בגשמיות וברוחניות.

כעת אנו מפרסמים מכתב – בפרסום ראשון – בו כותב הרבי לאחד מאנ"ש באוסטרליה, בנוגע לקשיי הפרנסה שהיו באותה תקופה (שנת תשח"י) לחסידים שעברו להתגורר במדינה, שאין זה כל כך בגלל המצב הכלכלי במדינה, אלא בגלל הענין של פאה נכרית של נשי אנ"ש:

במה שכותב אודות מצב הפרנסה וכן עוד איזה מאנ"ש שי', אינני רשאי לכסות דעתי בזה, כיון שנוגע לאחרים, ובענינים הכי חשובים, ודעתי היא, שמהסיבות עקריות להעדר ההצלחה עד עתה הוא, לא כל כך הסיבה הטבעית במצב הכלכלי במדינתם עתה, שהרי כמה וכמה התגברו על זה, אלא הענין דשייטלען [=פאה נכרית] של נשי אנ"ש תחי'.

ואף שהלימוד זכות עליהן (ולא רק לימוד זכות לבד, אלא לאמתו של דבר) מפני שהורגלו במדינתם לפנים [=רוסיה], ששם היה קשור זה בקישויים הכי גדולים ועל ידי ההרגל כהיתר ח"ו נעשה להן. אבל ידוע שעניני לימוד זכות – גדולים ביותר אבל אין זה משנה המצב, שסוף סוף ענין השייטלען אינו בסדר כלל.

ויהי רצון שיתקבלו דברי אלה כמו שהם, שאין הם באים בתורת קפידא ח"ו ותרעומות, אלא בתקוה שכולי האי ואולי וסוף סוף יעשו כל אנ"ש שי' את התלוי בהם לתוספת הצלחה בהנוגע לבריאות, לפרנסה ולנחת אמיתי מכל יוצאי חלציהם שיחיו מתוך שמחה וטוב לבב.

"ויהי רצון שימצא אותיות המתאימות בשביל שיבוא כל הנזכר לעיל בפועל ממש, וכל המקדים הרי זה משובח.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור.

אני אוהבת הרבה דברים שקשורים ליצירתיות ומעוף. איפור, סטיילינג, עיצוב בארים ושולחנות, וגם בישול. אני פחות חסידה של עוגות ולכן פחות אופה.

בסמיכות לחג מתן תורתנו הקדושה חגגו תלמידות כיתות ו' בבי"ס חב"ד בנות בנתניה 'חיה מושקא' את קבלת עול המצוות שלהן. מסיבת בת המצווה המפוארת נערכה סביב שולחנות ערוכים וכללה: דברי ברכה, סעודה חגיגית, מצגת אישית בנושא "זה ה"עול" שלי, מופע של בנות המצווה, והופעה של השחקנית והזמרת הנודעת מיכל לויטין. הבנות, האמהות והאורחות יצאו בהרגשה מרוממת ובחיוך על השפתיים, והודו למחנכות כיתות ו': ד.ל רבינוביץ, ח. כהן וד. אשכנזי על הפקת הערב המרגש.

דברי ברכה נשמעו מפי רב קהילת חב"ד בנתניה הרב מנחם ולפא – יו"ר המוסדות, הגב' גיטה ולפא – מנהלת בית הספר, והגב' אביב – נציגת האמהות.

השחקנית מיכל לויטין הקפיצה את הבנות והאורחות בשירה ובהרקדה חסידית. ולאחר מכן היא הופיעה בקטעי סטאנד-אפ הממחישים מגוון מצבים שבין אמא לבת בגיל ההתבגרות.

בנות המצווה הופיעו בשירה ובתנועה במחרוזת שירים שעסקה בתכנים ובערכים עליהם מחנך בית הספר. ההופעה המוצלחת הופקה ע"י המורה לניגון חסידי ה. כהן.

עיניך עיפות, שפתותיך לוחשות,
רצונך כה חשוף הוא,

רצית זאת להגיד, לדרוש או להגיב,
עוד כמה, כמה עוד תמתיני?

קשה זאת להרגיש, היה זה כה נגיש,
חיזיון בשמלה לבנה מתנפנפת.

על כסא של ורדים, מוקפת חיוכים,
מחלקת ברכות לכל דורש.

אך החלום התנמס, התפוגג, התנפץ,
לקרקע המציאות נחתת.

פגישות ושוב פגישות, הצעות שנדחקות, חברות לא בדיוק מחכות לך.

ואת על המיטה, שוכבת, מצפה, לבשורה טובה שתגיע,

ממשיכה להאמין, לחכות ולהמתין, מאמינה בכל ליבך לאגרת.

הרבי כך אומר, "הזיווג שמתקשה" על אמונה נסוב הוא.

כמו במעמד הקריעה, שהים פתאום עלה, אמונתו של נחשון היתה המפתח.

כך הוא קפץ, בלי פחד, בלי חשש,
באמונה גרם לכולם את התשועה.

כך הוא זיווגך, על אף שטרם התממש, מחכה הוא רק לאמונה שלך…

מבוסס על מכתבו של הרבי מלך-המשיח, בו הוא מבאר את האימרה "קשה לזווגם כקריעת ים-סוף".

הכנס השנתי של נשי חב"ד הצעירות בבני ברק מתקיים מזה מספר שנים, והמסורת רק משתבחת ומשתדרגת. השנה, הודות לשיתוף הפעולה עם מכון 'צופיה הליכות ביתה' לטהרת המשפחה שע"י ארגון נשי ובנות חב"ד הארצי,  נהנו הנשים מכנס מושקע ועשיר במיוחד: המתנה של השנה!!!

הכנס המרתק התקיים ביום שלישי, א' בסיוון. הנשים הרבות נאספו מכל קצווי העיר ואף מחוצה לה, ביניהן אורחות מאלעד, תל אביב,פתח תקווה והסביבה. המשתתפותנהנו ממפגש וכיבוד חלבי מפנק לצד תכנית ייחודית שהעניקה להן 'מתנות' מגוונות: רוחניות – חסידיות, מקצועיות  ומעצימות.

הערב נפתח במחול בנות "עטרת חיה".

בתכנית השתלבו מראות קודש מהרבי וקטעי מולטימדיה על העוצמה – המתנה הפנימית החבויה בכל אישה.

על החלק הנשי הייחודי בקבלת התורה שמעו הנשים מפי הרב אסף דפנה, במשא מרתק שהועבר בטוב טעם.

בהרצאתו המאלפת של איש החינוך ר' יעקב פלדמן קיבלו הנשים תובנות וכלים מעשיים לבניית תקשורת נכונה, בזוגיות ובחינוך.

הגב' נחמה דינה קאופמן מ"פרלינה" בכפר חב"ד שיתפה בסיפורה האישי והמדהים, סיפור של גבורה ועוצמה מתוך הקושי, "נס להתנוסס". בנוסף, התקיימה סדנת קינוחי שוקולד. שי אישי חולק לכל משתתפת – חוברת מתכונים ייחודית לקראת חג השבועות.

הכנס המיוחד היה גדוש מתמיד, אך הנשים נשארו מרותקות ולא רצו לעזוב…

הכנס נחתם בקבלת החלטות טובות – 'המעשה הוא העיקר'.

כשהן מלאות בכוחות, כלים ועוצמות, יצאו הנשים מכנס 'המתנה של השנה', כשהמתנות הרבות עתידות ללוות אותן ואת ביתן למשך השנה כולה…

התודה והברכה למכון "צופיה הליכות ביתה" על שיתוף הפעולה, תודה רבה לנשים הרבות שהתמסרו ולקחו חלק בארגון ערב זה: אלה שהכינו כיבוד עשיר לכנס, לצד הנשים שתרמו לכנס מזמנן,מכוחותיהן ומממונן. ועל כולן – הגב' אילנית הרטמן המנצחת במסירות על מלאכת הקודש בפעילות נשי חב"ד הצעירות ב"ב.

כיוון שמאחורי ארבע-עשרה שנות לימוד בביה"ס, אני מרגישה שאני זכאית להביע את דעתי בנוגע לסתירה מסוימת שנתקלות בה תלמידות ביה"ס.

בשנים הראשונות, מתייחסות רוב התלמידות ללימודיהן ברצינות רבה. הן מכינות בקפידה את שיעורי הבית, מחדדות את עפרונותיהן מדי ערב, וזוכרות להביא מטבע לצדקה כל בוקר (המחברת, שניסיון לימודיה מסתכם ב"ישיבה" של בנות יכולה לתאר תלמידים רק בלשון נקבה). הילדה מרגישה, ובצדק, שכל חייה סובבים סביב המוסד המקודש הנקרא בית-הספר.

ברגע שהתלמידה הקטנה נעשית גבוהה יותר וחכמה יותר היא מתחילה להבחין בכמה עובדות שלא נתגלו לה עד עתה. לא כל בני-האדם ניחנו באותה מנת-משכל. בכל כיתה ישנם ילדים "טיפשים" וילדים "חכמים". חלוקה בלתי שווה זו של אינטליגנציה ניכרת לא רק מגן-הילדים עד כיתות הסמינר, אלא גם בעולם המבוגרים – יש הורים שהם חכמים יותר מן האחרים. ואז בא גילוי מזעזע – "לא לחכמים לחם". ההצלחה בבית-הספר לא תמיד מובילה להצלחה בחיים! ומה שמזעזע את התלמידה עוד יותר הוא הגילוי שהיא מגלה לאט לאט, שהעובדה שמישהי רכשה הרבה השכלה, אינה מביאה אותה בהכרח לשיפור המידות, או לשימוש נכון בכישרונותיה או לפעולה יצרנית, היא עלולה אפילו להיווכח שמי שיש לה מספר הכוכבים הגבוה ביותר על הלוח, אין פירושו שהיא תהיה ביום מן הימים האמא הטובה ביותר…

לאט לאט אנו תופסים ש"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". כלומר גדולת הלימוד היא בכך שהוא מוביל לעשייה. הדגש הכמעט מוחלט שניתן בביה"ס על צבירת עובדות בזיכרון, בעוד שממעיטים בחשיבותם של היבטים אחרים – הנראים כעולים על הלימודים בערכם לגבי החיים בעתיד והתפתחות אופיו של התלמיד – הוא בעיני הזנחה של המטרה העיקרית. בתי-הספר מדגישים רכישת השכלה מתוך ספרים. אולם לגבי העתיד, דוקא ההשקפות והמידות, הן שישפיעו השפעה ישירה על חיי התלמידה בבואה להיות אם בישראל. (אחרי הכל, ה"ישיבות" לבנות אמורות להיות יסוד לדור של נשים שתהיינה נאמנות לתורה, טובות לבעליהן ומסורות לילדיהן, ולא לשמש רק בתפקיד של שמרטף ויותר מאוחר כמוסדות להרחבת אופקים).

לדעתי, מורים חייבים לעשות כל מאמץ שהנושאים הנלמדים יהיו רלוואנטיים ומהנים. ידוע שתלמידה קולטת את לימודיה הרבה יותר טוב אם היא נהנית מהם. מתי יתחילו המורות להבין כי בעת שהן עומדות לפני הכיתה, אינן צריכות לשאוף לדחוס עובדות (יהיו אלה אפילו ביאורים ופירושים) למוחותיהן של התלמידות, אלא עליהן להשתמש בנושא הנלמד לעיצוב אופיין? אמנם, כל תלמידה חייבת גם ללמוד, אך מחובתה של המורה להציב תמרורים בדרך-חייהן של כל תלמידותיה מבלי שים לב להבדל בכישוריהן או בתכונותיהן.

אולי ניתן לומר בקיצור, שכדי לפתור את הבעיה, זקוקות הישיבות-לבנות למורות מסורות, הדואגות באמת לחינוכן של כל אחת מתלמידותיהן – כאלה השואפות להוציא את הרעיונות הנלמדים מתחום התיאוריה אל תחום המעשה בפועל.

תקוותי שהשם יתברך יתן לי ולחברותי לכיתה את הכוח והזכות להעביר לתלמידותינו בעתיד את מה שהעניקו לנו המורות שלנו.

פלפלים ממולאים

מתוך הכרות מקרוב עם השאלה "מה אכין היום לארוחת צהריים?" אני מביאה לכם מתכון מעולה של פלפל ממולא. מן שילוב שבין המתכון של אמא שלי למתכון של חמותי. בנוסף תקבלו את 2 הנוסחאות המקוריות של הרטבים כדי שתוכלו לבחור ולגוון. תוכלו להוסיף למילוי צנוברים, פטרוזליה קצוצה או כל ירק שאהוב עליכם. אם אתם ממש בענייני גיוון: פירות יבשים חתוכים קטן ישדרגו בהחלט.

אגב ממולאים מתאימים לא רק לארוחת צהריים/ערב, הם יכולים הוות מנה עיקרית צבעונית ונהדרת בסעודת שבת או אפילו כתחליף לחמין. זה ממש נחמד לגוון מידי פעם.

אני אוהבת להכין כל מיני סוגים של ירקות עם אותו מילוי כך שגם הכל נראה יותר עליז וצבעוני וגם מבחר גדול יותר, כל אחד בוחר את הירק האהוב עליו.

ירקות שאני משתמשת: פלפלים בכל הצבעים (ירוק- עדיף את הבהיר), קישואים(אם הקליפה יפה אין צורך לקלף. רק לשפשף עם סקוצ'), עגבניות, בצל, כרוב(משתמשים בעלים הגדולים. לפני המילוי, חולטים את העלים כמה דקות במים רותחים, ממלאים ומקפלים את הצדדים. מניחים בעדינות בסיר)

ממולאים אני מכינה גם בפסח רק ללא אורז כמובן, אותו אני מחליפה בהרבה ירקות מגורדים.

אם מכינים כמות גדול אני ממליצה להכין בסיר רחב ולא להעמיס אותם אחד על השני.

נשאר מילוי מיותר? שימו בשקית קוקי עם קצת מים כדי שהאורז יתבשל טוב ותוסיפו לסיר.

אפשר אפילו להקפיא את המילוי והוא נשמר מצוין לכל הזדמנות שתרצו להכין ממולאים בלי לעבוד קשה מדי. אפשר אפילו מלכתחילה  להכין כמות גדולה ולהקפיא חלק (אם כבר עובדים קשה ומטגנים ומכינים ומלכלכים סירים… חבל לעבוד פעמיים)

אגב, ממולאים אפשר להכין גם פרווה. תוסיפו רק עשבי תיבול וירקות. ואפשר אפילו עם קינואה במקום אורז למי שאוהבת.

תוכלו להיעזר בילדים הקטנים במילוי הפלפלים. הם ממש ישמחו לעזור ולהרגיש שותפים בהכנה. אני בגיל 4 ההיתי עוזרת לאמא שלי למלא את הפלפלים…

ולמתכון..

למילוי:

חצי קילו בשר בקר טחון

3 כוסות אורז ברור, שטוף ומסונן

1-2 בצלים גדולים קצוצים קטן

2-3 כפות רסק עגבניות

כפית מלח

רבע כפית פלפל שחור

רבע כפית בהרת (לא חובה אבל מומלץ)

כפית פפריקה

קורט קינמון (למי שאוהב)

לרוטב:

רוטב א':

כף מלח

כף שמן

3 כפות רסק עגבניות

כף מיץ לימון

כפית סוכר

כפית פפריקה

כפית מלח

רבע כפית בהרת

2 כוסות מים

רוטב ב':

בצל גדול קצוץ קטן

3 כפות רסק עגבניות

כפית פפריקה

כפית מלח

(חצי כפית סוכר)

רבע כפית פלפל שחור

רבע כפית בהרת

2 כוסות מים

אופן ההכנה:

המילוי:

במחבת גדולה מטגנים בצל עד השחמה קלה

מוסיפים את הבשר הטחון. מרסקים מדי פעם עם מחתה מעץ עד שהוא הופך לפירורי ומשנה את צבעו מאדום לחום.

מוסיפים את האורז ומטגנים יחד עם הבשר עוד כמה דקות. מוסיפים את הרסק עגבניות והתבלינים ומערבבים היטב. מכבים את האש.

הרוטב: בסיר רחב מכינים את הרוטב. מכניסים את ירקות ומכסים במים עד החלק העליון של הירקות. (אם אתם שמים עגבניות- שימו לב שאין יותר מדי מים שלא יתרסקו לכם) מבשלים על אש בנונית כשעה או עד שהאורז מוכן. כדאי לפני ההגשה להוציא קצת אורז מהחלק הפנימי של הירקות ולוודא שהאורז מוכן. רצוי מדי פעם לקחת קצת רוטב מהסיר ולשפוך על האורז שבתוך הירקות.

אם יש צורך ניתן להוסיף עוד מים.

אופן הכנת הרוטב:

רוטב א': מכינים "רביכה" (הסמכה של תבשיל ע"י קמח ושמן נקראת רביכה. ניתן לעשות זאת גם במרקים שרוצים להסמיך) שמים בסיר את הקמח והשמן ומערבבים כמה דקות. מוסיפים את הרסק והתבלינים ומערבבים. מוסיפים מים. מערבבים ומוסיפים את הירקות.

רוטב ב': מטגנים בצל. מוסיפים את שאר הרכיבים. מערבבים ומסדרים את הירקות.

להגשה: כדאי שישאר לכם רוטב סמיך בסיר. כך תוכלו להוסיף רוטב מעל כל ירק.

טיפ קטן: כשאתם קונים פלפלים, תוודאו שהם עומדים יציב. כך הם לא יפלו לכם בסיר.

לבריאות ובהצלחה מרובה!

בית ספר חב"ד בנות ביפו בראשות המנהל הרב מיכאל בן ארוש, זכה במקום הראשון ביריד הארצי לעבודות חקר מדעי.

במעמד מכובד שהתקיים באוניברסיטה העברית בגבעת רם  בירושלים, נישא בגאון שמו של בית הספר. הזכייה הובילה לקידוש ה' ולקידוש שם חב"ד ורשת אוהלי יוסף יצחק.

התלמידות החוקרות מכתה ו' נשאלו על העבודה שהציגו וצוות השופטים התפעל מיכולת ההסברה ומהידע שהן הפגינו ברוך ה'. העבודה נעשתה בהדרכתה של המורה למדעים.

לתחרות הארצית מגיעות כחמישים עבודות נבחרות של תלמידי כיתות ו' וט' בתחומי חקר ופתרון בעיות. לתחרות הארצית קדמה תחרות מחוזית ובית הספר נבחר לייצג את מחוז תל אביב. יש לציין כי מדובר בהישג נכבד ביותר לאור העובדה שהשתתפו בתחרות בתי ספר רבים עם אמצעים רבים יותר מבי"ס חב"ד. ובנוסף, הזכיה הנוכחית באה לאחר ששנה שעברה קטף ביה"ס את המקום השני בארץ!

העבודה עסקה בחקר התופעה "קישוטית האשל".זוהי פטריה טפילה שמופיעה על הגזע של עצי אשל. נחקרו תשעים עצים, בבית הספר ובסמוך לו. נבדקו הגורמים להופעת הפטרייה וההשפעה של הפטרייה על העצים. במהלך החקר התגלתה תופעה נוספת והועלו שאלות חקר חדשות. המחקר הוא חלוץ! השאלות הנוספות שהועלו עדיין לא נחקרו בארץ.

לצד החקר המדעי התווסף הפן היהודי –חסידי: עץ האשל מסמל את ההתיישבות של אברהם אבינו בארץ ישראל: "ויִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע… וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פלישתים יָמִים רַבִּים " (בראשית כ"א, ל"ג(.

המדרש (בראשית רבה)  מתאר כי בצל האשל היה אברהם מקבל את אורחיו, מכבד אותם, ומפיץ את שם ה' על ידי כך שלמדם להודות לו: "ואמר להון: ברוך אל עולם שאכלנו משלו".  אברהם אבינו נודע כמכניס אורחים וכגומל חסד.

הרבי מסביר שגם אנחנו קבלנו מאברהם אבינו ב"ירושה" את התכונה של גמילות חסדים, "תכונה זו נטועה בלב כל יהודי… לתת לזולת דבר החסר לו… "[i] הרבי הורה להמשיך את דרכו של אברהם אבינו!

בית ספר חב"ד ביפו, הוא סמל לבית ספר של שליחות!תלמידות מרקעים שונים לומדות בו יחד, ומתחנכות לאהבת ישראל וגמילות חסדים.

[i]"ליקוטי שיחות" כרך ג' עמוד 769