"צ'מעי קטע", היא אומרת לי במטבחון, במשרד. "אני רואה את הבלאגן הזה בנפאל, עם הרעידת אדמה, מלא הרוגים, פצועים, כאוס שלם, ישראלים בהיסטריה ולאיפה כולם מתנקזים? מה המקום האולטימטיבי שכולם באים אליו? מי התעשת ראשון ותפס את המושכות? לא הקונסוליה, לא השגרירות, לא "בית חם" אלו ואחרים. בית חב"ד. זה המקום אליו נהרו כולם".
הציטוט, לא יצא מפי אלא מפיה של חברה לעבודה, שאינה שומרת תורה ומצוות ולא ניתן לחשוד בה בעודף אהדה לחבדניקים דווקא, אבל היא פשוט תיארה מה שהיא ראתה, ואני נשארתי קצת בהלם. לא מההפתעה, מהתובנה. אבל רק קצת.
את מבינה, שמישהו הרים את כל המפעל הזה? אני אומרת לה. שבית חבד יש גם בנפאל וגם בהודו וגם באמריקה לארכה ולרבה, וביפן ובמרוקו וברוסיה ובגרוזיה, ובעפולה ובאילת ובקיבוצים ובמושב נידח בדרום ובעיירה על הגבול בצפון? בכל מקום? את מבינה את גודל האופרציה המטורפת, את הרעיון שכל כך הרבה אנשים יעשו כזאת מסירות נפש וילכו בעקבות שליחות של הרבי, לארץ לא זרועה? אין מאחוריהם לא לובי ולא משכורות ולא קביעות ולא גוף מממן. הכל עליהם, ועליהם בלבד.
אם לא היה פה מנוע אדיר שמזיז את כל זה, זה היה קורס תוך 7 דקות. והפלא הכי גדול, זה שזה רק גדל! עוד ועוד אנשים עומדים בתור כדי להיות שליחים בבתי חב"ד. לפתוח מקום כזה מ-0. לשלם שכירות. לשפץ. לפרסם. לארח כל שבת עשרות ומאות אנשים שהם אינם מכירים. לעזור בעיתות מצוקה- איבוד דרכון, איבוד הכרה, איבוד הדעת והשכל. לדאוג לכל יהודי באשר הוא ולא רק להם. ובין לבין- לשמור על כשרות, שבת, טהרת המשפחה (אז בונים מקווה, רק כמה עשרות אלפי דולרים, בקטנה), חינוך טוב לילדים. כי שליחות מתחילה קודם כל מהמשפחה. איך זה?
אז הכל מתחיל באדם אחד.יחיד, ומיוחד. כזה, שכל מה שמטריד את מנוחתו יום וליל זה רק דבר אחד: עם ישראל. ולא כקולקטיב ערטילאי, או כרעיון מקומי. כל אחד ואחת. בכל מקום על פני הגלובוס. ג'ון ורינה, יאן ושמחה, סרגיי וסוזט, אגבה וזכריה בקיצור, הרעיון מובן.
הרבי, שהקים את מפעל השליחות חרט על דגל תנועת חב"ד את המשפט: אף יהודי לא ישאר מאחור. זה שאנחנו חיים פה, בנוחות יחסים ובבטחון שברירי, לא אומר שיהודים אחרים בעולם גם כן. מישהו צריך לדאוג להם. והמישהו הזה הוא נשיא הדור.
המהפכה העצומה שהרבי חולל, בהקמת מפעל השליחים, גדלה בקצב מעריכי מטורף. כולם יונקים מאותו מקור, כולם מגיעים עם אותה תודעת שליחות, לכולם אותו המשלח- הרבי.
זו לא המהפכה היחידית אותה חולל הרבי. למעשה, ניתן לומר שהוא היהודי המפורסם בעולם ורק בגלל יהדותו. מובן, יש יהודים מפורסמים מאוד, מדענים, זמרים, שחקנים וכו'. אבל אחד שמפורסם רק בגלל עובדת היותו יהודי, בדורות האחרונים- יש רק אחד. הרבי מליובאוויטש.
כל זה טוב ויפה, אך איך זה קשור למשיח?
אוהו, קשור גם קשור.
נחזור למקורות.
ראשית, בגמרא כתוב (מסכת סנהדרין) ש"משיח יושב בפתחה של רומי" ברומי הכוונה לכרך המרכזי והגדול בעולם המערבי (שהרי רומי בישרה את תרבות המערב) ואין ספק שאמריקה, הממלכה השבעה בעולם, מנהיגת העולם המערבי, בירת הכלכלה העולמית ואם כל הטרנדים האפשריים- עונה להגדרה זו. (אגב, המלבי"ם ו'הדברי חיים' אומרים זאת במפורש)
שנית, כמו שאמרנו, לא יהיו פה סערות וברקים. רק עבודה קשה ומהפכות קטנות שגדלות וגדלות. בתחילת הגאולה שהיא גם סוף זמן הגלות, על המשיח להתגלות כמנהיג ישראל, ולהכין את העם ואת העולם לעידן הגאולה . "כגואל ראשון כך גואל אחרון" , כלומר, גם משה רבינו התחיל מאיפשהו. גם הוא בהתחלה קיבל קליפות ועגבניות מהבזים לו. זה עצר אותו? לא. מישהו שם אכל בסוף את הגרביים וזה לא היה הוא.
שלוש, ובהמשך ישיר, התגלותו של מנהיג, נשיא, או משיח, לצורך העניין, מצריכה דרישה מהעם. אז אחרי המופתים והניסים- כבר היה ברור מי נותן פה את הטון ומאחורי משה התלכדו עוד ועוד מאמינים. תמיד היו את הניג'סים שניסו להורידו מהתפקיד, אבל, היות וה' בחר בו, אזי גם העם בחר בו ולכן, הדחה לא באה בחשבון (אבל אם הוא חוטא והשררה עולה לו לראש- אז ביי).
בנוסף, נשיא הדור הוא גם הנביא שבדור. אחד שהוא לא רק חכם במובן האינטלקטואלי של המילה אלא, נביא ממש. בעל ראיה מטאפיזית, מרחיקת ראות, מזהה תהליכים ומתארת אותם. על המשפט "איזהו חכם? הרואה את הנולד" אומר אדמו"ר הזקן- חכם על אמת זה חכם שרואה את מה שנולד בכל רגע ורגע ואת דבר ה' המהווה את המציאות. ובפשטות- רואה את מה שאנחנו לא רואים. צופה למרחוק. נביא, שנבואותיו מתקיימות ומתגשמות. גם נבואות כלליות וגם נבואות פרטיות ואישיות.
מלך המשיח הוא דמות שקודם כל, מהווה אות ומופת לכל יהודי באשר הוא, ולכל אדם באשר הוא. שאין עוררין וחולקין על דמותו רבת ההוד, לא בגלל פוליטיקה אלא בגלל שדבריו נכוחים ונוקבים, נבואותיו נבואות אמת, דרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיו שלום. עבד ה', ואוהב ישראל ראשון במעלה.
נראה אם כן, כי הרבי למיובאוויטש עונה בשלימות על כל הקריטריונים הנ"ל ועוד יותר.
מצד שני,
אפשר לומר זאת על הרבה צדיקים בדורות קודמים וגם בדורותינו אנו, אז למה דווקא הוא?
בפשטות- עניין של סדרי גודל. אל הרבי נהרו, ונוהרים אלפים ורבבות מכל הזרמים מכל הסוגים מכל העדות ומכל האומות. אכן, ישנם צדיקים רבים שמושכים אחריהם קהל מאמינים. יש גם רעיונות תורניים נשגבים, אך נשמה כללית יש אחת. בהשאלה, ישנו נשיא לשבט שמעון, נשיא לשבט זבולון, אשר ונפתלי. הכל מקובל ונכון. אבל משה רבינו שבדור- יש רק אחד.
בפנימיות העניין, הרבי הוא למעשה המשך ניצוץ של אותה נשמה. כפי שמשה רבינו בזמנו הוריד תורה לעם ישראל, שעד לאותו זמן היה אוסף של עובדי אלילים, כך, תהליך גילוי תורת החסידות, שהוריד אור גדול מאוד לעולם, התחיל עם ירידת נשמתו של רשב"י, האר"י הקדוש, הבעש"ט אדמו"ר הזקן בעל התניא ואחריו כל שושלת האדמורי"ם שייסדו שיטה, מהפכנית מחד, ושכלתנית מאידך שמבוססת על חכמה, בינה ודעת ובקיצור- חב"ד והעבירו את ההנהגה מדור לדור. עד דורנו אנו- הדור השביעי, שלו יש את האדמו"ר השביעי. הרבי.
שימו לב לעובדה מעניינת. המהפכה ממשיכה, ואף מתעצמת והמנהיג- אינו נראה לעין. האם זו רכבת שנוסעת מעצמה, ללא קטר? האם לגוף הזה, שחי, בועט, פועל ונושם, מתפתח וגדל, אין ראש? האם לתנועה הזו אין הנהגה?
כי בלי מנהיג, אין מהפכה..?
יש ויש.
איפה הוא? על כך בפעם הבאה
