היי חברות,

בשעה טובה חזרתי מהודו והתגעגעתי,  קבלתי המון פניות שביקשו שאחזור לכתוב. אז חזרתי ב"ה…

והפעם נדבר על שחור ומה שבין לבין…

יוצא לי להיתקל לא אחת בנשים ובנות "שחורות" הווי אומר טוטאל לוק שחור משחור. חולצה, חצאית, נעליים ולפעמים גרביים,  כשאת רואה אותם את רואה שחור..

נכון, שחור הוא צבע קלאסי, חגיגי ומרשים.

אנחנו אוהבות ורגילות ללבוש אותו, ורוב הנשים גם חושבות שהשחור מרזה אותן ואולי מעלים ומסדר את הגזרה.

בתור אחת שמאוד אוהבת להתלבש צבעוני והארון שמח ועליז צורם לי לראות נשים שלובשות באופן קבוע ויומיומי שחור.

הרבה נשים אמרו לי שהן נורא רוצות ללבוש צבעוני אך הן לא יודעות אילו צבעים מחמיאים להן. הטעות הנפוצה היא לבחור בגדים בגוונים שלא מתאימים להרמוניה של הפנים ואז באופן אוטומטי הצבע לא מחמיא ואת מרגישה שזה לא נראה טוב, וחוזרת לשחור הרגיל…

אז מה עושים?

הרעיון הוא לזהות את הצבעים שנמצאים לך בפנים ולהעצים אותם. ע"י זיהוי של התת גוון של העור שלך בעזרת צבע.

הצורה המקצועית היא לזהות את התת גוון שלך ע"י מניפת צבעים. כל סטייליסטית מחזיקה מניפות צבעים מיוחדות. מניפת צבעים קרים ומניפת צבעים חמים. היא מניחה אותם על הצוואר של הלקוחה כמו צווארון ורואה אילו גוונים יותר מחמיאים לה, החמים או הקרים.

זה מדהים! מיד מזהים! לא צריך מקצועיות מי יודע מה. רואים מיד אם הצבעים החמים נותנים לה אור בפנים או דווקא הצבעים הקרים.

נכון, אין לך מניפה מקצועית. אז יש דרך ביתית לעשות טסט צבעים :

קחי שני בדים כסף וזהב. הכסף זה הצבע הקר והזהב הצבע החם.

הניחי ליד הפנים מספר פעמים (החליפי בינהם שוב ושוב) והביטי במראה ומיד תתראי מה הצבע שנותן לך אור לפנים, עם איזה צבע העור נראה חיוני ובריא יותר, איפה נעלמים הקמטוטים, זה נשמע הזוי אבל זה עובד!

גם בדים כסף וזהב אין לך?

קחי בדים שמנת ולבן ותעשי את הטסט הזה. הלבן זה הקר והשמנת זה החם.

מומלץ לעשות את הטסט ללא איפור על הפנים!

שימי לב, אם הטסט הראה לך שלא מתאים לך צהוב, אל תעשי איקס על הצבע צהוב. כיון שלכל צבע יש תתי צבעים וגוונים. יכול להיות שיחמיא לך צהוב בננה אבל חרדל פחות. או יחמיא לך חרדל וצהוב שמש לא וכן הלאה.

אוקי, אז עכשיו כשהבנו איך מתאימים צבעים לפי תת  הגוון שלנו הגיע הזמן לומר להתראות לשחור.

אז איך נגמלים מהשחור?

נכון, מי שרגילה ללבוש רק שחור יהיה לה קשה לנסות חולצה כתומה או חצאית ירוקה זה יראה לה כמו תחפושת מוזרה.

התחילי באקססוריז, באביזרים צבעוניים. כגון: צעיף, שרשרת, צמידים וסרטים. את לא תאמיני, אבל את תראי איך זה נותן לך אור בפנים, חיוניות ומראה עליז יותר.

כאשר תרגישי בטוחה יותר עם הצבעים התחילי עם בגדים צבעוניים יותר. תוכלי לנסות גם הדפסים שמכניסים קצת צבע כמו כחול משולב עם שחור.

את תוכלי מיד איך הצבע משפיע על היום שלך! זה בדוק!

יום צבעוני, עליז וזוהר שיהיה לך.

אהבת? ניסית? ספרי לי איך יצא

באהבה,

דבורה לאה

—
למי יש זמן להתאפר? בוקר, ילדים, סידור הבית, הסעות לבית ספר… ומה איתך?

להתאפר? להתארגן ליציאה כמו שהיית רוצה? להיראות מעולה, להרגיש נפלא… אבל למי יש זמן, נכון?

בדיוק בשביל זה יזמתי את סדנת האיפור אחת על אחת. בואי אלי עם תיק האיפור האישי שלך ואלמד אותך איך עם כלי האיפור

שלך תוכלי להתייפות תוך דקות. מגוון טכניקות איפור – ליום-יום, לעבודה, ליציאה בערב – במפגש של 'רק שתינו'… וקפה כמובן. הוא יהיה גם.

סדנת איפור חוויתית ומקצועית

התקשרי לקביעת סדנא 052-7365770 או במייל: [email protected]

לאחר שעברה "לידה שקטה", כתבה אם יקרה וחזקה מכתב בשם התינוקת אותה ילדה ללא רוח חיים. כל מילה נוספת מיותרת.

הלכתי ככה פתאום

בלי לומר שלום

השארתי אתכם המומים

עד עצם הנשמה

כואבים, נדכאים

ואין לכם עוד נחמה

עצמתי עניים חזק

לא לראות

ניסיתי להכחיש

התאפקתי לא לבכות

כן. גם אני הרגשתי קרועה

בין ארץ לשמיים

רציתי להישאר

אך קיבלתי הוראה ברורה

שאי אפשר יותר.

באותו רגע נדיר התפעלתי מהעוצמה

מהגבורה והחוזק, מתחושת ההשלמה.

לא בכיתם, לא כעסתם, לא שאלתם למה?

הרגשתי רק את מבטכם מביט בי בדממה.

הרגע הזה חלף ואני נלקחתי רחוק מכם

ידעתי שבזה הסתימה לה תקופה נפלאה

התקופה הכי יפה בחיי

תקופה שהיא בעצם כל חיי.

בשבילכם זה ניסיון

בשבילכם זהו קושי, התמודדות

אבל אני רואה אחרת את המציאות

אני רוצה שתדעו את גודל הזכות

שתבינו שנבחרתם לבצע שליחות.

אמא,

כשחיפשו לי רחם קיוויתי כל כך

שכשארד למטה בגוף, זה יהיה דווקא איתך

חיפשתי קדושה, ייחלתי להתעלות

השתוקקתי להשלים את החסר לי

בקיום תורה ומצוות.

תודה אמא,

ששמרת על הצניעות

שהתגברת ולא אכלת כשהיה ספק בכשרות

שהסטת את המבט, כשהיו מראות לא טהורים

ועד שהיה מותר, התאפקת ולא סיפרת לאחרים.

תודה על השיעור שהקמת בטהרת המשפחה

תודה שהשתדלת להיות תמיד בשמחה

תודה שכתבת לרבי עלי ועל מה שחדש

תודה שהוספת בצדקה בשבילי בלב נרגש

תודה אבא,

שבדרכך המיוחדת הענקת לי אהבה

התפללת שאיוולד בריאה וחזקה

שאהיה ילדה חסידית וצדיקה

התמסרת בשביל אמא, דאגת שתנוח

שתיקח סידן וברזל, שיהיה לה המון כוח

עקבת בהתפעלות אחרי התפתחותי

ארגנת בבית התוועדות לזכותי

עשה לי כזה טוב לשמוע את הניגונים

לשמוע אותך מתוועד עם הבחורים

כשפתחת את הארון קודש, התענגתי שם בפנים

הקשבתי לקולך באמירת התהילים.

אתה אבא שלי. אני חלק ממך.

זו זכות בשבילי להיות בתך.

אני רוצה לומר לך ולאמא

אני תיכף חוזרת אליכם

בידיים מושטות ובשמחה גדולה

ארוץ לקראתכם

ואומר לכם מילה אחת  – תודה!

בינתיים אני פה,

מליצת ישר עבורכם

מלמעלה באהבה

מברכת אתכם

שתחזיקו מעמד

ותזכרו זאת לעד

הקב"ה לא נשאר אף פעם בעל חוב

הוא יפצה אתכם בכפל כפלים בקרוב

תזכו לחבוק ילדים רבים,

חסידיים ובריאים

והכל מתוך נחת ושלווה

מתוך שמחה והרחבה.

להתראות עם משיח!

בכ"ח ניסן נערך כנס נשים שמטרתו לבטא את הדרישה של נשים מהקב"ה שהגיע זמן הגאולה. היות וזה כ"ח כלומר הכח וכל העוצמות של ניסן מתרכזות ליום הזה מתאספים יחד למטרה אחת משותפת להתפלל לדרוש לשיר לבקש ואפילו להודות מראש על הגאולה כי משיח זה המכנה המשותף הכי רחב של כולם.

זה שנה עשירית שהכנס מתקיים, ההתחלה הייתה בשנה של גירוש גוש קטיף כי ידעו שרק נשים יכולות לעשות משהו,  הייתה אז התעוררות גדולה מאד של נשים שרצו לעשות הכל.

מאתגר לערוך כנס בימי הספירה ולכן אין מופעים של ריקודים ומקהלות לפי מגבלות ההלכה נשים מתוועדות ושרות ניגונים עם המנחה. כיון שמגיעות אלפי  נשים החליטו לקיים את הכנס העוצמתי באולם החדש הגדול בחולון היכל ארנה.

התכנסות כזאת מבטאת באופן עמוק ואמתי את האמונה בנבואה שהגיעה זמן הגאולה ונשים מקדישות את כל הזמן הכי עסוק שלהן ומפנות את כל העניינים הכי חשובים כדי לבא ולצעוק עד מתי.

—

בניסן נולד עם ישראל בצאתו מארץ מצרים ובניסן נולד נשיא דורנו, רבם של כל ישראל – הרבי מליובאוויטש. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל, אומרים רבותינו זיכרונם לברכה.

הרבי אגב, נולד בערב שבת קודש, השבת היא מעין עולם הבא וגם היא קשורה לגאולה העתידה.

פעם נכנסו ליחידות אצל הרבי זוג עם ילדם ביום בו מלאו לו שלוש שנים. הרבי הסביר להם שיש שלוש סיבות לשמחתם ביום זה: שמחת העם כולו שנולד יהודי חדש; שמחת ההורים שבורכו בילד ושמחת הילד בבואו לעולם. שאל האב את הרבי כיצד אנו יכולים לחגוג זאת כשעדין אין לנו מושג מה ייצא ממנו, ענה הרבי: הלידה מסמנת את הרגע בו נכנסת הנשמה לגוף ומאחר שהנשמה קשורה ישירות לקב"ה, יש סיבה טובה לחגוג כבר עכשיו.

רגע הלידה הוא סימן לתחילת שליחותינו על פני האדמה, שליחות שמטרתה להפוך את עולמינו החומרי לכלי לביטוי הקדושה. על הפסוק בתחילת פרשתנו "אישה כי תזריע" אומר האור החיים הקדוש כי זהו רמז לעם ישראל ולגאולתו: אישה היא כנסת ישראל, תזריע היא העבודה של עם ישראל. על ידי עשיית מצוות ומעשים טובים מגיע השלב של "וילדה זכר", הגאולה תיוולד כתוצאה מהחיבור של עם ישראל עִם בוראו על ידי קיום המצוות (מלשון צוותא וחיבור).

—

הרבי הכריז גם על יום הולדתה של הרבנית חיה מושקא החל בכ"ה אדר, כיום של חג עבורנו בדיוק כמו שיום נישואיה לרבי הוא היום בו "נתקשרתי אליכם ואתם נתקשרתם אליי". כחודש לאחר הסתלקותה סיפר לנו הרבי על יום הולדתה ו"רענן" וחידש עבורנו את מנהגי יום ההולדת.

כבר אז הבנו כי להבדיל משאר אומות העולם, זמן הלידה וההתחדשות של האיש היהודי והאישה היהודייה, הוא היום בו בחר הקב"ה להוריד את נשמתו לעולם ולהלבישה בגוף כדי שתוכל לממש ולהגשים שליחותה.

קוראים תמיד בחודש ניסן – חודש של צמיחה והתחדשות, חודש הגאולה – את פרשת תזריע. "אישה כי תזריע וילדה זכר". הגאולה היא צמיחה ולידה. אי אפשר להסתפק ברצון, בכוונה או בהתרגשות, צריך "ללדת" – לעשות. כדי להביא את הגאולה, צריך לנקוט פעולות שיביאו ללידתה של "נשמת משיח".

^את הגאולה יש ללדת. אי אפשר להסתפק במחשבה בלבד.

ככה זה לפעמים דווקא בימים שעל פניו מוגדרים כאפורים מגלים עולמות… מיד כשעליתי על האוטובוס (קו 291 לצורך העניין) חשתי מין שלווה פנימית המוזרמת אלי… מין רוגע קסום, היום קוראים לזה "אנרגיות חיוביות", לא לקח לי הרבה זמן להבין מדוע.

"גברת את נראית עייפה תשבי קרוב אל תברחי לסוף האוטובוס" אמר הנהג בפשטות, אני לאחר יום עבודה מתיש במיוחד  "נחתתי" מותשת על הספסל הראשון כשברקע אני שומעת את אחת הנוסעות "באנה זה נהג סטלן זה, בחיים לא נתקלתי באחד כזה" ואני הסכמתי אתה בכל לב.

בתחנה הבאה עלתה גברת נחמדה "היי רוני" פנתה לנהג האדיב והוא ענה לה חזרה "מה שלומך"? מה שלום אמא? מרגישה טוב? התופעה חזרה על עצמה בכל תחנה ותחנה לכל אורך הנסיעה, התברר כי רוני הנהג הקבוע של קו זה הנוסע לעתלית מזה שנים, מכיר כמעט כל נוסע, מתעניין במצבו של כל אחד ללא הבדל גזע או מין, נחמד וסבלן, ובאופן טבעי מפריך את כל מגדל הסטיגמות על "עם" הנהגים "קצרי הרוח".

הבעש"ט נהג לאמר שמכל, סיטואציה, מחשבה ומעשה ניתן וצריך ללמוד הוראה בעבודת ה'. אז מה אפשר ללמוד מרוני? לי בכל אופן לא היה קשה ללמוד… התובנה הציפה אותי. עד היום היה נראה לי כי להיות נהג אוטובוס פירושו להיות אדם ממורמר וחסר סבלנות. ובצדק, העבודה הזו משמימה ומונוטונית במיוחד. והנה פתאום רואים נהג מחויך ונחמד שמצא גם ב"נישה" של העבודה הכול כך פשוטה והמעצבנת הזו את היכולת להשפיע… אז מי בעצם קבע שהנהגים הם "עם"?

כשהרבי הטיל לחלל האוויר את הפצצה "עשו כל אשר ביכולתכם" היה אפשר להתייאש, להתמרמר, אפילו לפקפק הרבי באמת לא מכיר אותנו??? את היצר הרע, התאוות, האגו?? אבל הרבי קבע, רק בידכם להביא את המשיח. המפתח לביאתו מצוי אצלכם! תאמינו ביכולת שלכם להשפיע! כלל לא משנה מה העבר שלכם ("גזע"), מהי הסטיגמה עליכם ("חסידית", יוזמתית"), הכול טוב ויפה, אבל הרבי הכניס אותנו ל"נישה" מסוימת ושם עלינו לפעול. גם אם לא נראה לנו שאנחנו מי יודע מה "שוות" אבל אם כל אחת ואחת תלמד לרגע מרוני, ותנצל את מה שיש בתוכה ואת הנתונים הסביבתיים שלה באופן הכי טוב, אזי באמת תגרום תשועה הצלה ואולי הפעולה שלה תכריע את הכף

תמונות נוספות ששיגרו הגולשות:

מאת: חסידה הלוי

זה היה לפני שנה.  סיימתי לקרוא את הספר החשוב והמרגש 'מאה ילדים שלי' מאת לנה קיכלר-זילברמן.

לנה, אישה צעירה ששרדה את השואה לאחר שאיבדה את כל בני משפחתה, מגיעה לבית הוועד היהודי בקרקוב בשנת 1945 ומוצאת בו עשרות ילדים קטנים, חולים ומוזנחים, מפוחדים וכואבים, שאיבדו את הוריהם ואת כל בני משפחתם. היא אוספת ומשקמת אותם ומקימה עבורם 'בית ילדים'בעיירה זקופנה שבדרום פולין. שם, לנה מחזירה לילדים את האמונה בבני האדם ובעולם הטוב שברא הקב"ה. באהבה ובחום, ברכות ובתקווה, היא משיבה להם את העדינות ואת השמחה, ומרפאת את סימני האכזריות והרוע שחוו בזמן המלחמה.

לנה עם הילדים בתל אביב

סיימתי לקרוא את הספר ועיני נמלאו בדמעות. "כמה טוב יכול לעשות אדם אחד בעולמנו?" חשבתי, ומיד עלה בי הרצון למצוא את מקום קבורתה של לנה ולעלות לקברה.

"מדוע שלא אעלה לקברה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה…זה צריך להיות מתישהו עכשיו…" הרהרתי.פתחתי את היומן ולהפתעתי גיליתי שיום הזיכרון לשואה ולגבורה חל למחרת!

מיד התחלתי בחיפוש הפרטים. התקשרתי לחברת קדישא בבית הקברות בחולון.

"אני לא מוצא אותה" אמר לי הרב מיכאל, מעברו השני של הקו. אולי יש לה שם אחר?" "תנסה, לנה או לאה קיכלר, או זילברמן, או שניהם" אמרתי והוא הבטיח לחזור אלי עם פרטים. בצהריים הגיע הטלפון המיוחל. "מדבר הרב מיכאל, מצאתי אותה.              לאה זילברמן, גוש 7, אזור 3, שורה 38, קבר 1."

"איך אמצא אותה?" שאלתי. באינטרנט גיליתי שיש בבית הקברות למעלה מ 200,000 קברים.

"תבואי אלי בבוקר ואתן לך מפה, את יכולה גם להוציא באינטרנט". שמעתי לעצתו של הרב.

נכנסתי לאתר של בית הקברות והדפסתי את המפה. הכנתי את הדברים שרציתי לקחת איתי לנסיעה: תהילים, נר נשמה, גפרורים, ובקבוק מים. למחרת בבוקר, נסעתי לבית הקברות "הדרום" בחולון.

לנה עם הילדים לפני העליה לארץ

צפירה נשמעה כאשר סידרתי את הדברים שהיו בידי, על גבי ספסל בכניסה לבית הקברות. הרכנתי את ראשי. חשבתי על קורבנות השואה, על הגיבורים, על מסירות הנפש של יהודים לקיים את יהדותם, על הילדים המסכנים, על הקור המקפיא, החותך בבשר ובנשמה, על אכזריות הנאצים ימ"ש.

ובמיוחד חשבתי על לנה הגיבורה, הטובה והאמיצה.

בשער בית הקברות נגלתה לעיני מפה גדולה עם  מספרים וחצים. הבנתי שהדרך תהיה ארוכה. הסימונים לא נראו מספיק ברורים. איש מבית הקברות רכוב על אופניים עצר לידי. "צדקה, גברת?"

"כן,"  אמרתי והוצאתי שטר של 50 ₪. "אין לי כסף קטן" התנצלתי "זה בסדר, יש לי עודף" אמר.

"אולי תוכל לעזור לי?" שאלתי "אני מחפשת קבר של אישה צדיקה בשם לנה קיכלר, יש לי כאן את כל הפרטים, היא הצילה הרבה ילדים בשואה."

"בטח, היו אצלה אתמול, שמעתי אליה". אמר האיש, והתחיל להסביר לי לאן עלי ללכת. "קחי את הפלאפון שלי, אם תסתבכי" הציע באדיבות.

השמש בהקה. עברתי בין השורות הארוכות של הקברים שזהרו בשמש. שמות אלמוניים, דמויות שצויירו על גבי מצבות ענק שחורות, אנדרטאות לקורבנות שלא נודע מקום קבורתם. קהילות וחסידויות ידועות יותר ופחות, מרחבי פולין.

הגעתי לאזור 7 גוש 3.

"אבל היכן שורה 38?". ראשי קדח מחום, לגמתי מעט מים מבקבוק שהבאתי איתי, והחלטתי לצלצל לאיש.

"אני לא מוצאת אותה" אמרתי. "אני נמצאת באזור 7 גוש 3, אבלאני לא רואה אותה."

"חכי לי, אמר האיש בנדיבות "אני כבר בא, אל תזוזי מהגוש".

חיכיתי לו.

מרחוק ראיתי אותו רכוב על אופניו בין שבילי הקברים, מתקרב לעברי.

"תני לי לראות מה כתוב לך בדף" אמר.

 הושטתי את הדף שהדפסתי מהאתר על מיקום הקבר.

"היא חייבת להיות כאן" הוא התחיל ללכת לאורך השורה. צעדתי אחריו מקווה למצוא את לנה, הגיבורה שלי. הגענו לקצה השורה ושוב חזרנו, לא מצאנו אותה, אבל קיווינו שהמידע שבידנו נכון והחלטנו לשוב על עקבותינו.שוב צעדתי אחריו. שקט היה מסביב.

"בשנה שעברה היו כאן הרבה יותר אנשים" הוא העיר. "משלמים לי טוב החבר'ה שבאים לאנדרטאות, אני מסדר להם אשכבה של כל הקורבנות, קורא את כל השמות, זה לוקח זמן."

"תזכה למצוות" אמרתי

"ברוך ה'. יש לי פרנסה טובה. אני מכיר כאן כל קבר, תאמיני לי." המשכנו ללכת.

ואז ראיתי אותו מסיט שיח קטן ואומר "הנה היא! ידעתי שהיא כאן"

"הנה את, לנה" אמרתי בשמחה והבטתי במצבה המוזנחת, עם השיח שהסתיר לגמרי את החלק העליון שלה.

"את יודעת גברת, זה אסור, לפי ההלכה, זה אסור שהעץ יסתיר את המצבה, אני יכול לסדר לך את זה אם תשלמי לי. זו תהיה המצווה שלך, גברת"

המצבה הייתה מוזנחת. בחלק העליון הועמד סלע שחור ועל האותיות ל _ ה. לא ידעתי איזו אות חסרה, נ' או א', אך הרגשתי צער על ההזנחה של המקום. הבטתי בשם שלה שהיה קבוע במלואו במצבה התחתונה "לנה קיכלר זילברמן, בת אליהו". הופתעתי לגלות שדבר לא נכתב על פועלה ומעשי הגבורה והחסד שלה.מעל שמה כתוב היה "סופרת" ותו לא.

"סופרת??" הבעתי בקול את תדהמתי, "זה מה שכותבים על לנה קיכלר? אישה שהצילה כל כך הרבה ילדים? סופרת?"

סיכמנו על 70 ₪. הוא הוציא מתוך שקית שהייתה תלויה על כידון האופניים, מסור ידני והחל לגזום את חלקי השיח משני צידי המצבה. בינתיים הלכתי למלא מים מתוך ברז שעמד בשביל שליד, והתחלתי לנקות את המצבה. הנחתי את תיקי הקטן על הריצפה, והוא תלה את הג'קט שלו על אחת המצבות שליד.

לאט לאט נגלתה המצבה לעיננו.

היה נדמה לי שהארנו במעט, את פניה היפות של לנה. הדלקתי נר נשמה. ברכתי אותה על כל פעולותיה הנשגבות. על אומץ ליבה, טוב ליבה, נחישותה, רגישותה, חכמתה, אמונתה בילדים, בבני האדם, בעולם הטוב שברא הקב"ה. ביקשתי שתהיה מליצת יושר עבור עם ישראל.  קראתי את אותיות שמה מפרק קיט בתהילים בצירוף אותיות נשמה.

אחר כך בחרתי באחת מהתפילות שאומרים על קברי צדיקים, והתאמתי אותה במיוחד בשביל לנה. גם שיר שרתי לה.

הנחתי את ידי על שמה היקר, החרוט על המצבה ונישקתי את אצבעותיי. "אשתדל לבוא בי"א באב" אמרתי, "יום השנה שלך, להת' אישה יקרה, מנוחתך בגן עדן".

נפרדתי מלנה.

הלכתי בין השבילים הרבים מוקפי המצבות הלבנות אל היציאהמבית העלמין.

לפתע שמעתי רשרוש מאחורי. בתחילה לא הסבתי לכך תשומת לב מיוחדת. אבל הרשרוש לא הפסיק. הבטתי לאחור. שקית סופרמרקט פשוטה,ריקה, בצבע וורודהתגלגה מאחורי. המשכתי ללכת והשקית מתגלגלת אחרי בשביל. הרוח התחזקה והשקית התרוממה וריחפה מעל לקברים הלבנים והמצבות שבהקו באור השמש החמה, מעלה מעלה כמעין פרח וורוד ויפה, פרח מנחם.

יהי זכרה ברוך.

בבית הספר היסודי אוהלי חיה מושקא חב"ד-רחובות נערך מופע ייחודי ומושקע, סביב נושא ׳סוף העולם׳ לאור תורת החסידות. 

במסגרת המופע הפגינו התלמידות כישורים יוצאי דופן והעבירו מסר עמוק, באומר ובשיר, על 'סוף העולם' כאשר המדובר הוא על סוף העולם הזה, ככתוב במדרש קהלת: ״את העלם נתן בליבם״ – ״העלם״ כתוב בלא ו', ודרשו מילה זו מלשון העלם והסתר.

בחסידות מוסבר עניין ההעלם על מציאותו של הקב"ה, על-ידי שהבריאה נראית כמי שכביכול קיימת מעצמה חס-ושלום, וזאת בגין ההעלמות וההסתרים שבעולם. אך מאחורי העולם ניצב דבר ה׳ – המהווה את העולם בכל רגע ורגע.

המופע היה סוחף ומרגש, כאשר הדמויות חיפשו את ׳סוף העולם" כחיפוש אחר משהו פיזי, כשבמהלכו מתברר ש׳סוף העולם׳ הוא ׳סוף ההעלם׳ – בגאולה השלימה.

בערב המופע עצמו הגיעו התלמידות נרגשות, יחד עם האמהות, הסבתות ובנות המשפחה. את פניהן קיבלה בחום ובלבביות מנהלת בית הספר הגב' ציפי בוגולובסקי, אשר ראתה חשיבות רבה בהפקת המופע ובהעברת המסרים החסידיים הגלומים בו בצורה חווייתית. בנוסף הן קיבלו שירון ובו שירי המופע.

על הפקת המופע עמלה לילות כימים הגב' אושרית חנוכה, בשיתוף פעולה עם הגב' לאה דרור, ובניצחונה המסור של סגנית מנהלת בית הספר הגב' שרית בורוכוב, וצוות בית הספר המסור.

את המופע הנחתה המורה הגב' חני פרנקל, כאשר היא מזמינה בזה אחר זה את האישיים הנכבדים שבאו ליטול חלק במופע הייחודי.

הרבנית גלוכובסקי, אשת הרב ה׳מרא דאתרא׳, עלתה לבמה ודיברה בהתרגשות על העשייה הברוכה של בית הספר ועל נחת הרוח החסידית לה זוכה הרבי מתלמידות בית הספר.

במהלך המופע עלתה לבמה כיתה אחר כיתה והציגה את הריקוד המיוחד לה. עשרות המשתתפות שגדשו את האולם צפו במופע בהתרגשות רבה.

בשיר הסיום הייחודי, ששידר עוצמה, רגש ותקווה – עלו כל בנות ביה"ס על הבמה, שרו ורקדו מתוך שמחה אחדות ואהבת ישראל.

הערב המושקע הותיר רושם עז על התלמידות והאמהות והעניק להן חוויה מרוממת ויוצאת דופן של גאוות יחידה והפנמת ערכים חסידיים.

אמהות רבות סיפרו כי היה זה ערב עוצמתי ובלתי נשכח, שתרם להן רבות בקשר עם בנותיהן ויצר הווי חברתי חסידי מיוחד ומעשיר. בתפילה שנזכה ל׳סוף ההעלם׳ בימים אלו חודש ניסן – חודש הגאולה, תיכף ומיד ממש.

פסח של 5775 יחקק בדפי ההסטוריה של בית חב"ד קוזומל. חג שבו הרגשנו כל צעד וצעד ביציאת מצרים הפרטית שלנו… אבל בסוף יצאנו.

הרבה מניעות ועיכובים. כבר שלוש שנים שהמסעדה הכשרה באי תורמת לנו את האוכל לכל סעודות החג והשבת, בשנה הזו  המסעדה נסגרה, בהפתעה, כמה ימים לפני ערב החג.

איך מתכוננים לבישולים לכ600 יהודים בליל הסדר בתוך 48 שעות,  כשמעולם לא בישלנו כמויות כאלה? כשעוד אין הזמנות של כל הירק, ב"ה בניסים בשר ועוף היה.

ישבנו בעלי ואני כמו בכל שבוע לכתוב דו"ח לרבי הרגשנו שרק נס יציל את המצב מי שחי פה מבין למה,

הרבי הכריע.. ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳. המשפט הראשון הספיק לנו אפילו לא היה זמן לקרוא את כל המכתב פשוט נגשנו לעבודה כמובן עם חיוך בידיעה גמורה שנס בטוח יהיה פה.

להכין תפריט, לחשב כמויות, קילוף, חיתוך ושוב קילוף…

ועוד רשימה לא מבוטלת של פרטים שאסור לשכוח כדי שכל יהודי יקר ירגיש בבית.

הרבי שלח שליחים בדמויות של מטיילים שעזרו בכל פרט אפשרי, קהילה שלימה שנרתמה למשימה בפעם הראשונה בהסטוריה.

בין הבישולים מחליפים משמרות במשך 24 שעות, עובדים, מתנדבים והצוות במטבח הבית חב׳ד. איך ישאר כח אחרי כל זה לעשות פעילות בחג? בחול המועד? חייבים פינוק!

בצעד מפתיע למדי בעלי החליט לשכור סירת קטמרן אבל… רק לנשים הצדקניות שבדור, הפלגה שהפכה להתוועדות אחת גדולה,

השתתפו כ25 נשים ממש סוג של קיבוץ גלויות, האחת מישראל השניה מניו יורק השלישית מפלורידה הרביעית משיקגו… אבל נשמה יהודית אחת מיוחדת במינה שחיברה את כולנו כמשפחה אחת… זה כבר הספיק להשכיח את העבודה הקשה והלחץ והמתח..

הרבי פינק ובגדול, מי שחי כאן יכול להסכים שלמול הנוף הקאריבי והעוצר נשימה עומד מולו שק של נסיונות והתמודדות קשה, את הנוף רואים בעיקר בחלומות..

אך מקבלים את זה באהבה.

מאז בכל ערב נפגשנו לשיעור, לארוחה, סתם לאכול פירות ולנוח אחרי החג-  את הפסח הזה ארצה לזכור כל חיי… משפחת קוזומל הפסח הזה התרחבה ובגדול.

יום אחרי וכבר אפשר להגיד שממצרים יצאנו ברכוש גדול…

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!