וועד אימהות 'חיידר ליובאוויטש' בכפר חב"ד, רקם ערב אחדות, גיבוש והעצמה ראשון מסוגו בתולדות המוסד. בית הספר הייחודי בכפר חב"ד מתאפיין בקהילת הורים חמה וחסידית, ורק היה חסר להרים את הכפפה וההיענות הייתה מרגשת!

אחת ממטרות הערב הייתה לפרגן ולהעצים את הקהל הקדוש הזה ששולח את בניו לחיידר, כשהוראת הרבי אל מול עיניו תמיד: חינוך על טהרת הקודש ללא לימודי חול, צימצום בחופשות, תפילה באריכות, חיות בענייני גאולה ומשיח, אווירה אישית וחמה והקפדה על הנהגות חסידיות בכל פרט ופרט.

צוות האימהות המסור כשבראשן א. דישון, מ. ישראל, ס. מיידנצ'יק וט. אטדגי החליטו לשים דגש על השקעה בכל פרט- בגשמיות וברוחניות: מעיצוב המקום, הכיבוד, ההזמנות והתשורות ועד לבחירת התכנית והמרצים. מה שבטוח, בעת חלוקת ההזמנות לתכנית הגדושה, אף אחת לא נשארה אדישה. ההתרגשות התבטאה בנוכחות הגבוהה של האימהות שגדשו את האולם, מעל ל80% מקרב קהילת האימהות כולה!

הערב נערך באולם המפואר של הרב גינדי בכפר חב"ד, מה שתרם מאוד לאווירה נעימה ומכובדת לכל אורך האירוע. ועל כך- תודתנו הכפולה והמכופלת לבעל האכסניא הנדיב.

בכניסה, התפעלו האימהות למראה התשורות היפות שהכינו להן ילדיהן, תלמידי החיידר החביבים- מהמכינה ג ועד לכיתות הגבוהות. את המזכרת הקפיד הצוות החינוכי בכל הכיתות להכין מבעוד מועד ומחזיקי המפתחות היקרים פרי יצירתם של הקטנטנים, נאפו בתנור ביתי והוסיפו היבט משפחתי ולבבי.גם הילדים לא נשכחו, ולצד התשורות שהם הכינו, קיבלה כל אמא אריזת שוקולדים קטנה עם פתק אוהב מתנה לבנה הנמצא בבית.

בפנים, ציפה לאורחות שולחן ארוך ורחב, מעוצב ביד אומן וכלים מפוארים. הכיבוד נערך בצורה שובת לב של בר פירות, עוגות ביתיות, קינוחים ושתייה חמה וקרהוהאימהות קיבלו תחושה שאכפת מהן, שמשקיעים בהן והן ראויות לכך! אכן, מטרה אחת הושגה… וועד האימהות מודה מכל הלב להתגייסות של אימהות מסורות שאפו עוגות, עזרו בעריכה, בעיצוב, בקניות בתיכנון וכד'- יישר כח גדול לכולן.

בהיבט הרוחני, ניכרה תשומת לב רבה- בפתיחת הערב הזמינה המנחה את המרצה, השליח והעיתונאי הרב שניאור חביב, בהרצאתו על מעלתן של נשים ותפקידם המשמעותי בחינוך ילדיהם בדרך התורה והמצוות. הרב חביב תיבל את דבריו בלימוד גמרא, שיחות של הרבי ומדרשים. וועד האימהות מברך ומודה לרב על שותפותו, נדיבותו וטירחתו הרבה. לאחר מכן, עלה הרב אריה קירשנזפט, המנהל החינוכי של החיידר, והשמיע דברי ברכה ותמיכה בקהל האימהות ובשליחותן הגדולה להצלחת החיידר.

גולת הכותרת של האירוע הייתה סדנא חוויתית של הגב' חנה רות אברהם, העומדת בראש מכון "אית"ן"- אני יודעת תעצומות נפשי. הגב' אברהם הנחתה בטוב בטעם סדנא מגבשת, חסידית ומרתקת של מודעות על פי התניא, הכרת הרגשות האימהיים במצבים שונים ומתן כלים להתמודדות עם האתגר החינוכי בימינו. האימהות נהנו להכיר יותר מקרוב אחת את השניה ללמוד כמה מעלות ואיכות נמצאות בתוכנו.

בתום הערב, המסקנות היו ברורות לכולן: ההשקעה והיצירתיות היו מורגשות היטב בכל פרט- ונשאר טעם של עוד! היה מוצלח ונתרמנו מאוד, ובעז"ה, זו הייתה רק יריית הפתיחה לאירועים חינוכיים וחסידיים כאלו בחיידר ליובאוויטש. האימהות איחלו מכל הלב לכל צוות החיידר וההנהלה, ובראשם הרב יצחק ברנלדר שיחי',המנכ"ל המסור העושה לילות כימים עבור החיידר והתלמידים,שהחיידר יצליח וימשיך להרוות נחת רוח לרבי מה"מ שליט"א בכל העניינים.

אלי ורבקה ישבו מולי השבוע בפעם הראשונה, וכששאלתי: מה הביא אתכם אלי – רבקה, כמו הרבה אנשים בדומה לה,  נאנחה בכבדות.

ואז היא החלה לספר…

ללא קשר למה שסיפרה, בעצם, באנחה לבד היא ענתה לשאלה.

האנחה היא זו שהביאה אותם אלי.

בהיום יום של ג' תמוז מביא הרבי בשם הרבי המהר"ש:

"גשמיות לא טובה , ח"ו , גם היא תשובה גדולה. בפרט אנחה בעקבות רוחניות לא טובה – בודאי ובודאי זו תשובה מעולה.

האנחה עוקרת מעומק רע, ומציבה במעמד טוב".

האנחה היא זו שאומרת בלי מילים: קשה לי ואני לא יכולה יותר.

לא יכולה יותר, לא ממקום אובדני.

לא יכולה יותר במצב הנוכחי.

וכשאני נאנחת ואומרת לעצמי, כך אי אפשר להמשיך. אני כבר עומדת במצב טוב – שאומר: אני צריכה ורוצה שינוי.

מה יש בה, באנחה, שיש לה כוח להוציא אותנו ולהעמיד אותנו במצב אחר – חדש?

מתי יוצאת מפינו אנחה?

נתאר לעצמנו זוג שמתווכח ואט אט הטונים עולים והמריבה נעשית אישית, פוגענית ויוצאת מכלל שליטה. שני בני הזוג משקיעים כוחות ומאמצים, ונמצאים עמוק בתוך סיטואציה קשה ומכאיבה. ואז באיזשהו שלב, הבעל עוזב את החדר, משאיר את אשתו פצועה. אז נפלטת אנחה כבדה.

אנחה קורית כשיוצאים מתוך הסיטואציה. כשמתכלים על המצב מן הצד, מהרהרים בו ובוחנים אותו.

אז – מהר מאוד, ההרגשה היא שכך לא הייתי רוצה להמשיך.

אנחה היא בעצם העדות לכך שאני מרגישה שמה שקורה לי לא טוב.

ביצירת תהליך של שינוי יש מעגל שהשלב הראשון בו הוא הרהור. אני חושבת על הדבר המכאיב, הקשה, מבינה שהוא לא טוב ומהרהרת בדבר הצורך לעשות שינוי ואיך כדאי לעשות אותו.

ישנם לא מעט אנשים במצב קשה – ולא רק בזוגיות – שנמצאים בשלב אחד קודם. הם עדיין לא נמצאים במעגל השינוי. אלא מחוץ לו. זהו שלב ה'קדם הרהור'. לא רואים את הבעיה ואת הצורך בשינוי. לא מרגישים שקורה להם הוא רע, גם אם למביט מן הצד זה נראה כך.

מה מכניס את האדם למעגל?

האנחה.

השלב בוא אדם נאנח הוא השלב בו הוא עובר מקדם הרהור ונכנס לתוך המעגל של שינוי ומתחיל לחשוב: מה אפשר לעשות?

זו כוחה של אנחה.

כמובן שכמו שאומר הרבי – באנחות בלבד לא נוושע – ולמעגל צריך להיות המשך של פעולות ליצירת השינוי, כי אפשר להיות בהרהור שנים ולא לעשות כלום.

להאנח ולהאנח, להתקשר לחברה ולבכות, ללכת ליעוץ לבד, ולהגיד שכך אי אפשר אבל כשמדובר על יצירת שינוי בפועל – אז הטענה היא "זה גם ככה לא יעזור".

אנחה עוקרת מעומק רע ומעמידה במצב טוב, אבל אם לא נעשה פעולה ונתחיל ללכת, כנראה שפשוט נשאר במקום.

רוצה לקבל כלים פרקטיים ליצירת שינוי? לחצי כאן ותקבלי נוסחה להעברת ביקורת שמתקבלת ב-3 שלבים פשוטים ועוד המון תכנים נוספים שישפרו לך את הזוגיות – לחצי כאן

הרבה פעמים יוצא לי לשמוע משפטים מחברות – "התחום הזה קשה לי, אז אני לא יכולה.." או "לזה אני יגיע כשאהיה חסידית יותר.." ופשוט קולטת שגם הקול הפנימי שלי משמיע את המשפטים הללו. אבל אם נעשה סטופ לרגע. נעצור ונהיה כנות עם עצמנו – הרי לא באנו לכאן כדי שיהיה לנו קל. דווקא איפה שקשה לי, שם אני הכי צריכה להתאמץ! דווקא בנקודות החלשות, בהן מתחשק לי להרפות, לנוח ולחכות ליום "שאהיה חסידית יותר".. – שם זה המבחן שלי! כי אם אני באמת רוצה שהרבי יתגלה אז אני צריכה להתאמץ! שנזכה!!

שני: דבר ראשון, גלות.. עשרים שנה שלא רואים! עשרים שנה שלא שומעים!

אבל מצד שני, כשאני מסתכלת סביבי אני חושבת לעצמי – אין מצב שהוא לא פה! תסלחו לי, אבל הכל היה קורס מזמן.. והיום חב"ד זה מעצמה! חב"ד זה עוצמה, חב"ד בלי רעבע חי לא שווה כלום!  אנחנו אמנם דור שלא זכינו לראות, לא זכינו לשמוע.. אבל אנחנו דור שרואות ושומעות הרבה ש"הם" – לא שמעו ולא ראו..

ואולי זה הזמן לקחת איזשהי החלטה טובה כדי לזרז את העניינים..

 2. מהי אמונה בשבילך?

תהילה: אמונה בשבילי זה חיבור. למרות ההעלם ולמרות המציאות ההפוכה, אני עדיין מאמינה – ושם נמצאת נקודת החיבור. כשאדם בוטח במישהו, זה כי הוא מחובר אליו, הוא סומך עליו, כי הוא יודע שהוא רוצה רק בטובתו, ולכן אין לי ממה לחשוש.

זה מה שנותן לי את הכח להאמין – כי אני של הרבי! ואני מחוברת אליו, כי אני מאמינה בו!.

שני: אמונה בשבילי זה לקחת כל שיחה, כל מילה של הרבי ולקבל אותה בפשטות. גם אם הזוי וזה משוגע. כי בתכלס, לכל אחת ברור ש"לא יכול להיות שהרבי יגיד משהו וזה לא יקרה!" אז פשוט לקחת את המשפט הכל כך ברור הזה, כפשוטו. ולהפנים אותו!

ואם הרבי אומר ש"אין שינוי דגזינה" (ועוד כל מיני ביטויים דומים) אז לי בתור נערה חב"דית, שמאמינה ברבי כ"רבי" – צריך להיות מונח שזה כך ממש. בלי לנסות לחפש תירוצים שיסדרו את זה עם המציאות והדעות הקדומות (או החדשות) שיש לי. הרבי אמר, אז ככה זה וזהו!

3. בפן האישי, כיצד התגבשה אצלך האמונה ברבי?

תהילה: גדלתי חדורה בזה כבר מגיל קטן – אך כשגדלתי יותר צצו שאלות ותהיות – ואחרי שלמדתי ושאלתי, הבנתי שהכל כל כך בהיר ומובן – וכן, רק צריך לפתוח שיחות של הרבי, ואחרי עיון מעמיק, מבינים בפשטות שהכל נכון ואמיתי.. ואז הכל מתעצם; הכמיהה, האהבה לרבי. פתאום כל הענינים מקבלים מימד אחר ונעשה באש ובחיות האמיתית.

שני: תמיד הייתי מאמינה, בלי להבין מה זה אומר בדיוק. האמונה שלי התגבשה בפעם הראשונה שזכיתי ליסוע לרבי מלך המשיח, זה היה בחודש תשרי ושם זה קרה דיי מאליו.

למרות, שאולי אני כן יכולה להצביע על נקודה שפעלה עלי – מלבד החיות והרבי חי שמרגישים שם במוחש, זה השיעורים, חוברות הלימוד, חברותות עם בנות – הלימוד חשוב מאוד לביסוס האמונה האיתנה.

אבל כמובן, מי שטסה לרבי לחודש תשרי לא יכולה להתעלם מהאמת שזועקת שם. הרבי חי.

4. "אל יבוש מפני המלעיגים", איך ניתן להתמודד מול החברה שמביעה דעה שונה בענין האמונה וההתקשרות? 

תהילה: התשובה נמצאת בשאלה עצמה: "אל יבוש מפני המלעיגים", החברה מקבלת אותי בצורה שבה אני משדרת, שבה אני מפגינה את דעתי. אסור להתייבש, לא סתם ההלכה הזאת היא הראשונה בשו"ע! כאשר אני עומדת מול החברה בביטחון גמור ובידיעה שזו האמת – שדבריו של הרבי חיים וקיימים לעד, אז אין ספק שכולן מקבלות אותך ומכבדות אותך.

שני: קודם כל לגבש דעה משל עצמך, שיהיה ברור לך עצמך – מה הגישה שלך, איפה את עומדת. לאחר מכן, שהדעה שלך ברורה – מה שנותר זה להסביר (בצורה יפה..) לאלה שחושבות אחרת. לא בצורה מתלהמת או מטיפה, אלא ממקום שזו הדעה שלי, נקודה.

ברגע שהדעה שלך ברורה לך עצמך, ושאת בטוחה בצדקת דרכך – אז כבר הרבה פחות מפריע לך שלמישהי יש דעה שונה ממך. זה טבעי ונורמלי שכל אחד יחשוב משהו אחר.

5. כאשר מתנהל ויכוח סוער בעניין האמונה ברבי, כיצד לדעתך צריך לנהוג?

תהילה: צמד המילים "וויכוח סוער" אמורות לגרום לנו ללכת פסיעה או שתיים אחורה. המדד שלנו צריך להיות התוצאה – האם יש דיון עניני ואמיתי, והאם תהיה תועלת בדברים. אם כל אחת צועקת ולא מוכנה להבין ולקבל מה שזו שמולה אומרת, אלא רק נחושה לומר את דעתה – אז אין שום טעם בוויכוח שכזה, שמביא רק הפך אהבת ישראל והפך הרצון של הרבי מלך המשיח. בקיצור, אני נוהגת להתרחק מוויכוחים כאלו..

חשוב לציין, שאם מתנהל וויכוח ענייני, כזה שאת וזו שמולך מוכנות לקבל אחת את דעתה של השניה, אז כמובן שחשוב ורצוי להסביר, כי אנחנו כאן כדי שהעולם ידע את האמת.

שני: קודם כל, אם את יודעת שאת בעלת אופי סוער (ובדרך כלל הויכוח גם ככה סוער) אז עדיף שתקחי צעד אחד אחורה. מויכוחים סוערים לא יוצא שום דבר טוב!

מה שכן יכול להועיל זה להתדיין בצורה יפה עם 'ספרים פתוחים', את תגידי מה את חושבת, היא תגיד מה היא חושבת.

מה יותר יפה משתי בנות שדנות מי מבינה יותר טוב את הדברים של הרבי? 🙂

עוגת תמרים ושוקולד צ'יפס נמסה בפה!

עוגה מעולה שחברה הכינה לכל החברות לשבת כלשהי בימי התיכון והיא הייתה כל כך טעימה שכמה בנות לא יכלו להתאפק וישרו אותה במשך הלילה ככה שבבוקר ההינו צריכות להסתפק בשאריות…

בכל אופן המתכון הועתק אחר כבוד בין שאר המתכונים המנצחים שלי.

כל מי שאוהבת או ממש לא אוהבת תמרים. אין לעוגה טעם של תמרים. ממרח התמרים יוצר מרקם מאוד רך ומיוחד.

למתכון המקורי הורדתי מכמויות הסוכר והשוקולד כי הוא היה מתוק מדיי לטעמי.

והוא עדיין מתוקק.

עוגת תמרים ושוקולד צ'יפס

בקערה1:

כוס מים פושרים (מהברז)

כוס שמן

חצי כוס סוכר

3 ביצים L

1 קופסא ממרח תמרים

קערה 2:

3 כוסות קמח

כפית סודה לשתיה

2 אבקת אפיה

כפית קינמון

חצי חבילה שוקולד צ'יפס איכותי! (אופנהיימר או כרמית) או 100 גרם שוקולד מריר גרוס.

חשוב לשים השוקולד יחד עם הקמח כדי שהוא לא ישקע למטה.

לערבב כל קערה בנפרד. (את הקערה הראשונה רצוי לערבב במיקסר כדי להקל על פעולת הערבוב)

להוסיף את קערת היבשים לרטובים ולערבב. לא לערבב יותר מדי. (זוכרות? ערבוב יתר בעוגות בחושות יוצר עוגה דחוסה וכבדה)

לאפות 30-40 דקות על חום בינוני (175) או עד שהקיסם יוצא יבש.

תוכלו להכין את העוגה גם עם קמח מלא או כוסמין.
בהצלחה ושבת שלום!!!!

למערכת האתר שלום וברכה, כבר תקופה די ארוכה שאני מתכננת להגיב על טור שפורסם באתרכם על המכללה בכפר חב"ד במסגרת "במת הגולשות הפתוחה" אבל לא מגיעה לזה, ובהשגחה פרטית מופלאה אמש פרסמתם את הכתובת אליה ניתן לשלוח טורים ותגובות, אז למרות שזה קצת מאוחר, ואולי גם פחות אקטואלי, החלטתי להגיב ומקווה שתפרסמו זאת.

לכותבת שלום: אינני יודעת מי את ומדוע מצאת לנכון לכתוב את הטור על המכללה, האמת שבחלק קטן ממנו חשתי הזדהות – התשלום למכללה אכן גבוה מאד (!!) וזוהי טענה צודקת בהחלט. אך בכל השאר היה נראה כאילו התסכול האישי הוא זה שגורם לכל התחושות והאמירות הקיצוניות..

ראשית, הדרישות במכללת בית רבקה הן גבוהות אך הגיוניות בהחלט ביחס למוסד אקדמי המכבד את עצמו ואת מי שהוא מייצג. נכון שנדרשת עבודה והשקעה.. אך בחורה שנכנסת ללימודי תואר ראשון צריכה להיות מודעת לכך שכאשר התיכון מסתיים החגיגה נפסקת. תלמידות שמתקשות לעמוד בדרישות מסיבות מוצדקות ניגשות לדיקן ולעיתים מקבלות הקלות שחברותיהן אף לא יודעות עליהן… אני אישית מכירה בחורה שהורשה לה לא להבחן מבחני בקיאות לאחר שנכשלה פעמים רבות ברצף, לפעמים צריך רק אומץ לפנות ולהתייעץ..

פרט נוסף שרציתי לציין: בתור בוגרת במכללת שאנן, פתאם הבנתי עד כמה מתחשבים במכללה בכפר. בשאנן אין להכניס תינוקות לכיתה בשום אופן, אם יש איחור במועד ההגשה של עבודה כלשהיא, העבודה פשוט לא מתקבלת ויש לחזור על הקורס (גם עבודה סמינריונית!). אם המנהל רואה אותך מחוץ לכיתה באמצע שיעור – יש לך היעדרות! הכל הרבה יותר נוקשה וחמור.. פתאום קולטים כמה צריך להעריך את הקלילות שיש בכפר, מועדי ב' ו-ג', עבודות מתקבלות באיחור ותמיד יש עם מי לדבר..

רק לידיעתך – מכללת בית רבקה הוא מוסד כמעט יחיד בארץ שאחוז גבוה כל כך של תלמידות מסיימות בו לימודים ויוצאות עם תואר ראשון ביד. אולי זה הסבר לדרישות הקיימות בו..

אני לא באה לומר שהסמינר הוא טלית שכולה תכלת, גם אני בדעה שיש הרבה מה לשפר ולהשתפר, כמו בכל מקום.

אני נעצרת פה, כי לא בדיוק זוכרת מה הטענות הנוספות שכתבת במכתבך. לשמחתי הטור הוסר מהאתר תוך מספר ימים, כך שאין לי גם היכן לבדוק.

מקווה בשבילך, שתסיימי בהצלחה את הלימודים במוסד של הרבי (ואם תצאי החוצה, תגלי כמה מוסדות אחרים מקשים)

תלמידה נשואה, עם ילדה (שגם לה היו טענות בעבר, אך לאחר שנה רביעית בשאנן, הבנתי כמה אנחנו צריכות להודות!)

משיח נאו!

—

נכתב כתגובה לטור שהתפרסם באתר על ידי תלמידת מכללת בית רבקה בכפר חב"ד, הטוענת שהמכללה מערימה קשיים מכל עבר על התלמידות. הטור הוסר בעקבות שיקולי המערכת.

ערב חינוך והתקשרות

ה"כח לחנך את ילדינו"

משא מאלף לאור משנתו המאירה של הרבי מה"מ

מאת הרב גלוכובסקי- רב קהילת חב"ד רחובות

יתקיים בעז"ה ביום שני כח סיוון בשעה 21:00 ברחוב אבוחצירה 20 פרדס כץ, בני ברק.
בסיום ההרצאה יהיה ניתן לשאול שאלות,
כיבוד קל.
הכניסה חופשית!
הערב מיועד לגברים ונשים, ישיבה נפרדת

יוזמת ואירגון הערב נעשה על ידי קהילת אנ"ש ליובאויטש פרדס כץ-בני ברק ההולכת ומתרחבת ב"ה ומפיצה לציבור את תורתו של הרבי מה"מ

הרהורים

כשנבקשתי על ידי מערכת האתר לכתוב טור לכבוד ג' תמוז, הרהרתי לעצמי מה לי ולזה. אני יודעת שזה נשמע מחריד, אבל בטוחה שיהיו כמה בנות שכן יבינו אותי. כולנו עסוקות כרגע בענינים ברומו של עולם. מי בריכוזים של קייטנות וקעמפים שתיכף עומדים להתחיל וככל שקרב היום העומס והלחץ בשיאו, מי בעונת בגרויות מתישה שאוכלת כל חלקה טובה של סבלנות לענינים אחרים, או כאלה שעדין מתאוששות ממטלות המכללה והשלמת החובות שבלעדיהם אפשר לשכוח שנה הבאה מהדשא הירוק בכפר חב"ד ב'.

גימ"ל תמוז, איפה היום הזה ואיפה ואני…

אבל פתאום נעצרתי במן חריקת בלמים פנימית כזאת, ואמרתי לעצמי, את יודעת מה; דווקא בגלל שאין לך רגע פנוי עכשיו, תעשי רגע סטופ ותתחברי. תתחברי לנקודה החסידית שלך.. לנקודה של היום הגדול והקדוש, חג הגאולה גימל בתמוז. יום שמהווה נתינת כח לכל אחד ואחת מאיתנו להתעסק ביתר שאת בעניינים שעל הפרק, בענינים החשובים ביותר לאבינו מלכינו שליט"א.

מוזר עבורי – אך בלתי נמנע – לכתוב את הטור הזה בתוך כל העומס, אך בכל זאת ניסיתי להרהר קצת מה זה אומר בשבילי ג' תמוז.

לעשות 'סטופ' לרגע

לפעמים אנחנו פועלות כמו מכונה שלחצו לה על המתג והיא פועלת ללא מעצורים. ההנהגה היא חסידית ואפילו מושלמת, אך בפנים יש משהו שחסר. בהתבוננות פנימית אמיתית אני אומרת לעצמי, זה לא באמת… זה כבר הפך לרגילות, כמין מכונה שפועלת ללא הפסקה.

אז בואו נעצור שניה את כל הדברים החשובים והנשגבים, ונתחיל להתחבר לנקודה האמיתית: האם זה באמת חי אצלי שהרבי חי וקיים? האם זה באמת חי אצלי שברגע הזה הרבי מתגלה? האם זה באמת חי אצלי שזו המציאות אפילו אם היא נראת הזויה מעט?

"השתטות" ברוסיה הסובייטית

מסופר על מספר תמימים שיצאו לעשות פעילות מבצעים באחד מהיישובים בשומרון עם קבוצת יהודים שעלו בזמן האחרון מרוסיה. אותם יהודים היו כמעט ללא ידיעה מינימלית ביהדות. התמימים הניחו עמם תפילין, דיברו איתם על משיח והגאולה הקרובה וכו'. לפתע ניגש אליהם אחד מאותם עולים, יהודי מבוגר: אהה, אתם מליובאוויטש? יש לי מה לספר לכם: בילדותי הייתי גם אני מגיע לכל ההתכנסויות של חסידי ליובאוויטש במקום הולדתי ברוסיה. השתתפתי בתפילות, בשיעורים וגם בתוועדויות שהתקיימו במחתרת.

באחת ההתוועדויות, חסידים "לקחו משקה" ללא הגבלות ודיברו על רצונם העז להתראות עם הרבי שליט"א. בהמשך התחילו לנגן את הניגון 'טיירע ברידער' בהתלהבות וגעגועים בלתי ניתנים למימוש בדרך הטבע.

באמצע ההתוועדות, קמו כמה מהנוכחים, וכשהם מלאי התלהבות הכריזו: למה אנחנו רק מדברים ולא עושים מאומה. הגיע הזמן לעשות מעשה. צריך לנסוע לרבי בפשטות ממש!

האחרים הסתכלו עליהם בתימהון: מה זאת אומרת לנסוע לרבי בפשטות? – שכחתם איפה אתם נמצאים?!

אבל אותם חסידים לא היו מוגבלים בהגבלות הטבע ולא רצו בשום אופן להתחשב בשום דבר: מה זאת אומרת אי אפשר? אם רוצים באמת אפשר! ואנחנו רוצים לנסוע לרבי בפשטות!

ומדיבור למעשה. הם הפכו כמה כסאות, סידרו אותם זה אחר זה, התיישבו עליהם, כמו שעושים הילדים הקטנים המשחקים בגן הילדים "רכבת", ועשו את עצמם כנוסעים לרבי!

האחרים, ואני ביניהם, מספר אותו יהודי, עמדו מסביב, ונדו להם: מה אתם משתטים, איזו מן שטות היא זו "לשחק בכאילו" בדברים שאינם ניתנים כלל למימוש.

אבל העובדות הוכיחו את עצמן, ממשיך אותו יהודי, שכל אותם "משתטים" שישבו על ה"רכבת" הילדותית ו"נסעו לרבי שליט"א" – קיבלו תוך זמן קצר את היתר היציאה הנכסף, והם אכן נסעו וזכו לראות את הרבי כחסידים.

ואילו אנחנו, השפויים והמציאותיים, נשארנו שם. וכפי שאתם רואים אותי עכשיו, לא עמד לנו הכח לעמוד בנסיונות הקשים על שמירת תומו"צ. רק עכשיו, אחרי שנפל מסך הברזל, הגענו לכאן, כאשר את מצבי ביהדות את רואים בעצמכם.

תלוי ביחס שלנו

האמת, זה סיפור קצת הזוי. לי זה אפילו העלה חיוך קל כאשר תוארה הרכבת מכיסאות הפוכים ועליהם יושבים כמה מזקני החסידים. אבל תכל'ס, זו המציאות. המציאות היא שמי שרוצה לפליא את מעלתו וגדולתו של הרבי, שהוא למעלה מעלה, ואפילו הרקיע השביעי נמוך מידי בשבילו, והרבי נמצא הרבה מעליו – מתייחס גם הרבי אליו כך, כפי שנמצא מעל לרקיע השביעי, גבוה גבוה, רחוק ונפלא עד אין קץ, נעלה ונשגב עד מאוד. אבל, רחוק.. עד שכמעט ואין שייכות גלויה ביניהם.

כשההתרפקות היא על זכרונות העבר בלבד – כך מראים לו גם מלמעלה. והשייכות שלו עם הרבי היא באופן כזה.

אולם אנשים כמונו, שרוצים להיות עם הרבי כאן למטה בעולם הזה הגשמי, למטה מעשרה טפחים, לדעת ולהרגיש שהרבי קרוב אלינו, מעודד ומתוועד, מתפלל ומברך, ומנחה אותנו על כל צעד ושעל – הרי הרבי נמצא איתנו כאן למטה, קרוב ומוליך כל אחת בפרטיות, בעולם הזה הגשמי והחומרי.

כן, אמנם אנחנו לא מכירות מציאות אחרת. אנחנו יודעות שהדבר האחרון לעת עתה שראינו מהרבי זה עידוד השירה האדירה של הכרזת הקודש בנ"ג, בשבילנו רבי זה יחי. שום דבר לא יצליח להפריד בין שני הדברים. חונכנו שרבי אף פעם לא טועה ושדבריו חיים וקיימים לעד.

בפועל ממש

אחד הדברים החזקים ביותר שנצרבו בזכרוננו זה עידוד שירת "יחי אדוננו" לעיני העולם כולו. הדבר היחיד שעומד לנו כל העת מול העיניים זה עידודים על גבי עידודים. וזה מה שמגביר את הלהט האדיר לאמונה האיתנה ברבי שליט"א. האמת הזאת בוערת ותמשיך לבעור. אין דבר בעולם שיוכל לכבות אותה.

האמת אצלנו היא בפשטות. אצלנו הרבי הוא אמת מוחלטת ואין שום שינוי מלפני ג' תמוז ה'תשנ"ד ליום שאחריו. הכרזת הקודש תמשיך להדהד בעולם כולו עד שנזכה לגאולה שלימה מתוך ריקוד ושמחה תומ"י.

כמים הפנים אל הפנים. אם אנחנו נתייחס ליום הזה כחג הגאולה ג' בתמוז, נרקוד ונשמח באמונה ובטחון מוחלט שאכן הרבי חי באמת. שהנה הרבי גואל אותנו מיד, ואנו באמת מרגישות ובטוחות בזה באמונה חזקה של נשי ובנות ישראל. אין שום ספק שלא יעבור רגע נוסף ואנו נמצא את עצמו עמוק עמוק בגאולה השלימה!

תשכחו מתשרי נוסף בקראון הייטס..

מתי מותר לאשה לצאת לעבוד?

כשהדבורה העמלה מגלה אוצר של צוף, היא ממהרת לכוורת להודיע על כך לאחיותיה ועושה זאת בשני אופנים. אם הצוף ברדיוס 50 מטר, היא נעה במעגלים והחברות שלה כבר יגלו אותו בעצמן. אם המרחק ממנו גדול היא רוקדת בצורת שמיניות באופן כזה שהדבורות האחרות מקבלות מידע על הכיוון שיש לעוף, על המרחק מהכוורת ועל כמות הצוף המחכה לה.

קראתי מחקר לאחרונה בו סופר על חוקרים ששמו על ספינה בלב ים חממת פרחים גדושים בצוף. אל הספינה הביאו דבורה עמלה שהזדרזה לעוף חזרה לכוורת כדי להודיע על כך לחברותיה. הדבורים הסתדרו במעגל וצפו בריקוד הדבורה שהתפתלה ומסרה את המיקום המדויק. החברות שלה הסתכלו עליה כאומרות "מה קרה לך, השתגעת, זה ממש בלב ים" ולא הסכימו לעוף איתה לשם.

ככה גם אנחנו, אפילו כשמראים לנו מכרה זהב ומצביעים על מיקומו המדויק, אם זה לא נראה לנו הגיוני – לא נלך לשם. אך כשעושים את מה שכולם עושים, והולכים לאן שכולם הולכים אז מקבלים מה שכולם מקבלים. ואלה שהלכו כנגד ההיגיון, עשו משהו שונה מהשאר, להם יש סיכוי להיות יוצאים מהכלל, פורצי דרך, מגלים או עשירים, מגשימים ומצליחים. מוכנים לגלות צוף בלב ים?

זכינו למתנה אמיתית להיות קשורים לרבי מלך המשיח רבי מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש .הוא אמר לנו בברור צאו מהגלות אני אדריך אתכם, זה אפשרי!!!!!!!

האם אנחנו באמת עשינו שינוי בנפש להבין שאפשר שבאמת נצא מהגלות. האם אנחנו באמת קשורים לרבי?! הולכים אחריו בעיניים עצומות כמו דבורה אל הצוף?

שמגיע ג' תמוז, אני שואלת את עצמי, את השאלות האלו כל פעם מחדש. מחשבות בנושא גורמות לי לבדיקה עצמית ובהמשך לחוסן פנימי, להמשיך בשליחותו של הרבי, ולגלות לכל אחיותיי שבכל העולם, את מכרה הצוף שהרבי דיבר עליו, ובמהות היא תורת החסידות.

ולאלו שהיו בשנים של 1994 בניו יורק, בטח זוכרות את החודשים בו הרבי היה בבית רפואה, וירד במשקל, והמרכז עבר ל"בית רפואה הר סיני" אי אפשר היה לדבר אלינו אי אפשר היה להסביר לנו את מצבו הבריאותי! היינו בטוחים הרבי קם מתרפא וגואל אותנו!

תבדקו אצלכן האם אתן מרגישות כך לגבי משיח?… בלב פנימה…..

—

דניאלה גולן היא מייסדת "אור חיה" המרכז העולמי לאישה היהודייה. בעלת תואר MBA באונברסיטה תל אביב, התמחות בביולוגיה מטעם האונברסיטה העברית בירושלים , לימדה יותר מ10 שנים בתיכון בנות בעיר. לפני כעשור עברה לעולם העסקים , והפכה לדירקטריון בחברת נייר מצליחה. כיום משקיעה את מרצה בהעברת סדנאות בחשיבה חיובית ברחבי הארץ ובעולם. היא מתגוררת בירושלים, ושניים מילדיה הקימו בתי חב"ד ברחבי העולם