בשבוע שעבר נערכה שמחת ברית המילה לבן השליחה בגבעת התמרים בעכו טלי פיזם. הברית התקיימה בבית חב"ד משפחת פיזם בהשתתפות משפחה, מקורבים וידידים.

התרגשות עזה אחזה במשתתפים כאשר נערכה הברית ויקרא שמו בישראל: דוד שיחי',

ע"ש הרה"ח דוד עמוס ע"ה מקהילת חב"ד בקריות.

בתכנית המרתקת והעשירה: משא בנושא "התקשרות – גאולה" מאת הרב זיו קצבי, משלוחי הרבי ברמת השרון,

"חוזרת מהולנד" – סיפורה המדהים של הזמרת סמדר מורג מרחובות

סעודה בשרית

הגרלות ייחודיות

ערב שאסור לפספס!!!

הערב יתקיים ביום שלישי ו' בתמוז באולמי ויז'ניץ רח' טל חיים 3 בבני ברק

"פעם אחת התוועדו חסידים הראשונים – בשנת תקמ"ד-ז – ותוכן שיחתם היה: הרבי – רבינו הזקן – הסיר את הבדידות. פעם הרבי – הר"מ והגאון – היה מבודד לעצמו והתלמידים היו מבודדים לעצמם. דרך החסידות שיסד הרבי הוא ההישג האלוקי הגדול, שהרבי אינו מבודד וחסידים אינם מבודדים". (מתוך: היום- יום לכ"ב אייר)

אם אתם חושבים כי את הסלוגן "לעולם לא תצעדי לבדך" המציאה מסייעת כלשהי, טעות בידכם. אדמו"ר הזקן היה שם קודם, והוא הסיר את הבדידות.

טובי החוקרים בעידן הניו מדיה מטיחים ראשם בקיר ומתפלפלים בשאלה, האם העידן הנוכחי הוא בודד יותר, או מחובר יותר? כנראה (מבלי להיות טובת החוקרים) שהתשובה היא גם וגם. אמנם, העידן הדיגיטלי מאפשר לנו הסרת חסמים, צמצום פערי זמן, מקום, גזע מין והשקפה (לכאורה) ומדלג מעל מכשלות טכניות של ביורוקרטיה וריכוז מידע אצל יחידי סגולה, וכשאומרים "אני מחובר" מתכוונים בעיקר- "אני מקוון". מצד שני, הניתוק האנושי הפיזי הולך וגדל. אנשים לא מרימים יותר טלפון, הם מסמסים בואצאפ. ילדים כבר לא משחקים ברחובות, הם בדיוק מחרימים מישהי בפייסבוק. בעל ואישה יושבים לקפה וכל אחד מהם בוהה בסלולר שלו, משל משם תצא הבשורה. באמת, עד שיצאתם כבר לקפה, לא תדברו קצת??
או כמאמר הבדיחה, "היום יצאתי לקפה עם אשתי, דווקא אישה נחמדה"
העידן הזה מחובר מאי פעם ובודד יותר מאי פעם. השיחה מתנהלת בתקתוקי מקלדת, הצחוק הוא סימנים גרפיים וחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אחד ארוך, ואפילו הריבים והברוגז מסתכמים בסוף ב"אנפרנד". נו, שויין.

פרשת שלח. שנים עשר נשיאים הולכים לתור את הארץ, עשרה חוזרים ומוציאים דיבתה רעה.. העם כמעט ומשתכנע ואז באים שניים שמצילים את המצב…

תארו לעצמכם שהיה נשלח רק אדם אחד.  זהו סיכון משמעותי ביותר. מצד אחד כולם היו מאמינים לו, ואם היה אומר משהו טוב – כולם היו הולכים אחריו בלי להתלבט..

אבל מה היה קורה אם היה מוציא דיבה ומפחיד את כולם?

המצב היה אבוד…

אם אנחנו תלויים רק במקור אחד אנחנו בבעיה. כי כשזה עובד – מצויין, אבל כשלא – אנחנו אבודים.

אם הספק היחיד שלנו הוא חברת החשמל – אז אם מתנתק אפילו לכמה רגעים אנחנו מרגישים אנחנו שרויים באפילה וחסרי ישע. אנשים שעיניהם בראשם – דואגים למקורות אנרגיה נוספים – שיהיו שם טעונים למקרה הצורך. ליתר בטחון.

כמה מאיתנו שמות את כל משקל האושר על הבעל , ואם אנחנו עצובות, זה בגלל שהוא לא מבין או בגלל שהוא לא אמר… או בגלל שהוא לא עשה…

האם באמת הכל תלוי בו?

מה קורה בזמן מריבה? זמן שאנחנו קצת מרוחקים? מאיפה נשאב כח אם מקור האנרגיה היחיד שלנו לא זמין?

חייבים לדאוג לנו לעוד מקורות של סיפוק ואושר. אם כל הכובד נמצא במקום אחד יש סכנת התמוטטות.  אולי יש דברים שכדאי לנו לפזר במקומות אחרים ולהסיר קצת עול מהבעל..

—

רוצה לדעת עוד על דברים שיכולים לגרום לך להיות מאושרת חוץ מהנישואין ולטובתם?

כנס – "זוגיות מאושרת מבית ומחוץ"

דברים שלא קשורים בבעלך, ובכל זאת ישפיעו על האושר הזוגי שלך. .

חינם! בהרשמה כאן:

אתם מכירים את המשפחות שאצלם מכינים בכל יום שלישי קוסקוס, ברביעי מאכל אחר מסויים וכן הלאה? יש כאלה שאצלם התפריט קבוע. למעט שינויים פה ושם. גם בשבת התפריט דיי קבוע כבר שנים. הכי קל הכי פשוט. כי בינינו החלק הכי מסובך של הארוחה זה לחשוב מה להכין… וגם כי זה פחות מסובך מבחינת שאר בני הבית, זה לא אוהב קציצות והיא לא יכולה לראות חצילים.. ולהכין מאכל חדש זה לקחת סיכון של כמה אפים מכווצים.. (אגב אני מכירה כמה אמהות שהילדים או הבעל לא מסכימים להם לשנות את התפריט..)

ויש את אלו שתמיד מגוונות. גם ביום חול וגם בשבת.

הם לא מסוגלות להכין או לאכול כל הזמן את אותו אוכל. והם תמיד יחפשו במרץ מתכונים חדשים.

הכל עניין של אופי וגם בצורה שאנחנו גדלנו.

ואם כבר דיברנו על גיוון באוכל.. יש בדיחה שאומרת שבעל מסעדה מוכשר זה אחד כזה שמצליח לתת לאותו אוכל שם חדש כל יום.. תודו שגם אתם משתמשות בזה לפעמים…(;

ואגב, לכל המגוונות, לא חייב להכין אוכל עם שם או טעם מוזרים או לא מוכרים. תשנו לאותו אוכל את הרוטב, תאפו במקום לבשל, תוסיפו טוויסט מעניין וכו.

הפעם אני מביאה לכם מתכון לעוף עם תירס ופטריות. (כשהינו ילדים היינו אוכלים רק את התירס)

מתכון פשוט פשוט וטעים טעים. לשבת או ליום חול.

ליום חול אפשר להכין אותו עם רצועות חזה עוף מטוגנות קלות לשמירת העסיסיות (טיפ חשוב: חזה עוף הוא דבר יבש ובדרך כלל משתמשים בו לשניצלים או מוקפץ. ניתן לשלב אותו בעוד מאכלים אך יש 2 כללים חשובים: לטגן אותו קלות כדי לסגור את העסיסיות בפנים, לא לבשל הרבה זמן כי הוא מתייבש בקלות. כך שאם מבשלים אותו עם עוד מאכלים שדורשים בישול ארוך יותר, מוסיפים אותו בסוף)

.

עוף עם תירס ופטריות

6-8 חלקי עוף

בצל גדול קצוץ קטן

סלסלת פטריות או 2 קופסאות שימורים

שקית תירס קפוא

חצי כפית כורכום

כפית וחצי מלח

רבע כפית פלפל שחור

קורט קינמון

אופן ההכנה:

לטגן את הבצל, לפרוס דק את הפטריות

כשהבצל משחים מעט להוסיף את הפטריות ולהמשיך לטגן. להוסיף את העוף והתבלינים.

לכסות את העוף במים ולבשל 30-45 עד להתרככות העוף. כשהעוף מבושל להוסיף את התירס ולבשל עוד 5-10 דקות. (התירס מתרכך במהירות ולכן מוסיפים אותו בסוף)

שימו לב שלא אמורים להשאר כמעט מים בסיר.

מגישים עם אורז לבן.

בהצלחה!!!

הערת המערכת: התמונה בידיעה אינה ממחישה את המתכון

בצער רב התקבלה הבשורה המרה על פטירתה של מרת חנה רחל ע"ה הורביץ, אוד מוצל מאש, אשת בנם של קדושים הרה"ח רבי פנחס הלוי הורביץ ובתו של הרה"ח רבי שלום לישנער הי"ד.

השאירה אחריה דור ישרים מבורך של י"ג בנים ובנות, המשמשים ברבנות וככלי קדוש ובעלי מנגנים ידועים, מאות רבות של נכדים ונינים, מהם רבים המשמשים כשלוחים בכל קצווי תבל:

איש החינוך וחבר הנהלת מוסדות זוועהיל בארה"ק, הרב מרדכי יהושע – ירושלים; העסקן והבעל תפילה הרב שלום – קראון הייטס; רבם של חסידי זוועהיל בביתר הרב משה; איש החסד הרב דוד – לוד; משגיח ישיבת חזון נחום, הרב יעקב נח – בני ברק; איש החינוך והחסד ר' שלמה לייב – ירושלים; רב קהילות החסידים באלעד וברמות, הרב ישראל זושא; הבעל תפילה, הרב צבי – ירושלים; משב"ק כ"ק האדמו"ר מזוועיל הרב אברהם יצחק – ירושלים; חתנה איש החינוך, הרב צבי גרינבוים – ירושלים; איש החסד הרב ראובן – ביתר; ראש מוסדות היכל פנחס בביתר, הרב שמואל – ביתר וחתנה איש החינוך הרב יאיר מנדלוביץ – ביתר.

מהמשפחה נמסר שיש להימנע מלבשר על הבשורה לאחותה, הרבנית איטא רוזנברג מלוד, וכן שלא לבוא לנחמה.

ביתה בטבורה של שכונת גאולה בירושלים, היה פתוח תמידין כסדרן לכל פונה ומבקש ומאות לבבות נשברים בירושלים מצאו בביתה חיזוק וניחום. במשך ימות השבוע נערכו בבית שיעורי תורה וחסידות רבים והתוועדויות בהשתתפות רבים מטובי ירושלים.

מתוך הדחק מסרה נפשה למען חינוך צאצאיה, כשהיא עצמה עברה בילדותה חיים קשים, מאז שברחה יחד עם משפחתה מציפרוני הנאצים ימ"ש, והגיעו עד לסיביר ולסמרקנד, שם נהרג אביה הרה"ח ר' שלום הי"ד בתוככי הכלא, כאשר מסר נפשו ולא רצה להלשין ולחלל את השבת קודש.

זכתה והקימה דור מפואר של צאצאים רבים, חסידים ואנשי מעשה הפזורים בכל העולם כולו, ובהם נכדיה המשמשים בשליחות קודש, באה"ק, בארה"ב, ברוסיה ובאוקראינה.

ויה"ר שתיכף ומיד יקויים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", והיא בתוכם.

לרישום למחנה הקרוב שיתקיים בין התאריכים: כ"ח מנחם אב – ה' אלול באולפנת בהר"ן המפוארת בגדרה: oro.org.il, 077.450.6770. מספר המקומות מוגבל.

הי חברות,

השבוע היתה לי הפקה אדמונית לג'ינג'ית מקסימה. עשיתי עבודת מחקר מבחינת התאמות צבעים לג'ינג'יות והחלטתי להעלות טור לכל הג'ינג'יות שביננו.

השיער האדמוני הוא ייחודי נדיר ובעיקר מלא באופי שובב וטמפרמנט.

הדבר הראשון שהוא הכי הכי חשוב לכל ג'ינג'ית לדעת ששמירה על העור הרגיש שלהן הוא לא בגדר המלצה אלא בגדר חובה.

החשיפה לשמש ממש לא מומלצת ואם בכל זאת נחשפים לשמש חשוב ביותר למרוח קרם הגנה וקרם לחות עם מקדם הגנה גבוה מאוד.((SPF

לרוב הג'ינג'יות ובעצם אולי לכולן נמשים מתוקים מקשטים את פניהן.

אם אין לך תסביך נמשים אני ממליצה לך להשתמש במייקאפ נוזלי בגוון המדויק של עורך ולמרוח עם מברשת מעט, על מנת לא לטייח את הפנים ולהסתיר את כל הכדורים הקופצניים הללו.

גוון הסומק המתאים ביותר לג'ינג'יות הוא לרוב הטבעי, בגוונים שמשלבים בתוכם מעט פיגמנט כתמתם, כאפרסק ומוקה.

מבחינת צלליות, האופציה הטבעית ביותר היא ללכת על גוונים חומים. גם גווני ברונזה, אפרסק, מוקה,יין ושזיף יראו נהדר על גי'נגיות, ויתנו טוויסט לגווני השיער הנועזים.

שילוב נוסף יפיפיה : גווני ירוק זית ואפור כהה. אם את רוצה מראה מיוחד ביותר הניחי צלליות בגווני טורקיז הטורקיז יתן מראה נועז ואלגנטי.

איזה צבעים לג'ינג'ית לא מומלץ לשים: גווני סגול וכחול כהה, שהקונטרסט שלהם עם העור הלבן צורם לעין.

ממליצה לך על איילינר שחור ומסקרה שתפתח לך את העיניים. אם מסקרה שחורה כהה לך מידינסי מסקרות בגווני חום וחציל.

ממליצה לכן למלאות את הגבות בגוון חום בהיר שמשתלב על צע הגבות להדגשה וגימור יפה.

בשפתיים נסי גוונים טבעים וארפרסקיים. אם את רוצה מראה מודגש יותר נסי גוון ורוד פוקסיה, יין ושזיף.

שמרי על עורך ועל שמחת חיים.

באהבה,

דבורה לאה

לסדנת אישית והתאמת איפור צרי קשר:

[email protected]

052-7365770

מערכת היחסים בין כלה וחמות הם ללא צל של ספק סוגיה עדינה ומורכבת שנידונה ונחקרה רבות. ניתן לומר, כי מערכת זו היא אחת מהמורכבות שבמערכות היחסים ועלולה להשפיע באופן ישיר על מערכת היחסים הזוגית. האם מדובר בקשר שנידון מראש לכישלון? או שיש סיכוי לכלה וחמותה לחיות זו לצד זו בשלום?

לעיתים יש תחושה שלא משנה כמה מאמצים יושקעו בקשר, ה'פלונטר' הרגשי תמיד יהיה שם. האומנם? על מי מוטלת האשמה או האחריות על כינון היחסים? על הכלה או החמות? אולי על הבן? ומהי המחויבות ההדדית של הכלה והחמות זו כלפי זו?

"בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה" (סוטה מ"ט, ע"ב).

הסיפור של נעמי ורות המופיע במגילת רות הוא אחד היפים בעיניי. נעמי יורדת מנכסיה ומאבדת את בעלה ושני בניה, היא מתכוננת לחזור לארץ ישראל ואליה רוצות להתלוות שתי כלותיה האלמנות — רות ועורפה. נעמי מפצירה בהן לשוב לבית אביהן. עורפה אכן שבה, אבל רות לא מוותרת "באשר תלכי אלך, עמך עמי ואלוקייך אלוקי". הן מגיעות לארץ ישראל עניות ומרודות ומתחילות מחדש.

רצה ה', ותוך זמן קצר רות זוכה להתחתן עם שופט הדור בועז, ולימים מהם יצא דוד המלך. ניתן לראות בסיפור הנהדר הזה את התכונות המיוחדות שיש בכל אחת מהנשים הללו. רות עושה חסד עם חמותה בכך שלא עוזבת אותה בצרתה ולא נותנת לה לשוב לארץ ישראל לבדה, "רק המוות יפריד ביננו" היא אומרת לה. ונעמי מצידה שמה לב שכוונותיה של רות טהורות "ותראה כי מתאמצת היא ללכת". היו ביניהן יחסי אמון ותקשורת טובה, הן השכילו להבין, להרגיש ולראות אחת את השנייה בעין טובה. אז אולי, כאן טמון הסוד של היחסים הטובים בין אדם לחברו ובין כלה לחמותה.

ביקורת ברבים
— הורסת!

דבורי (שם בדוי) רעייה ואם לשלושה ילדים וכמובן גם כלה לחמותה, משתפת אותנו באחת ההתמודדויות אותה חוותה ביחסיה עם חמותה:

הקושי: "ייתכן שתאמרי כי זוהי התמודדות קטנה או כלל לא התמודדות", היא מקדימה, "אך ההרגשה שחוויתי באותם הרגעים לא הייתה נעימה ואפילו קשה (למרות שאני מאוד אוהבת ומעריכה את חמותי). לקראת חתונת אחי תפרתי שמלה בסכום מכובד ביותר, השקעתי עד הפרטים הקטנים כדי שהשמלה תהיה מושלמת. לאחר החתונה רציתי למכור את השמלה על מנת לכסות הוצאות נוספות שהיו לנו כמשפחה מתרחבת ברוך ה'. חשבתי שלדרוש עבורה מחצית מהעלות זה הוגן.

כאשר התארחתי אצל חמותי, שיתפתי אותה בכך שאני מוכרת את השמלה, גיסתי שהייתה שם (עם עוד כמה גיסות לצידה) התלהבה מהרעיון ורצתה לקנות אותה. לשאלתה נקבתי בסכום שעליו חשבתי. חמותי מהצד הישירה אליי מבט תמוה ואמרה בנימה ביקורתית: "נו… לגיסה נותנים הנחות משמעותיות יותר, את דורשת על זה יותר מדי! הרגשתי מושפלת".

מה עזר לך להתמודד עם זה? "חשיבה חיובית" היא מסכמת, "הרי אני יודעת שהיא אוהבת אותי וכוונותיה לא היו חלילה לפגוע. האמנתי שהיא לא חשבה על ההשלכות שיהיו מאמירה זו ויחד עם זאת מאוד רצתה בטובת בתה ובצדק — מצבה הכלכלי אינו מזהיר".

לך, חמות יקרה: תוכחה או אמירה ביקורתית במלל או מבט, גם אם היא קטנה, ליד המשפחה המורחבת היא גדולה וקשה. במידה ומה שהכלה אמרה לא מוצא חן בענייך, ניתן בארבע עיניים להבהיר לה את חשיבתך בנושא תוך דגש על תקשורת נכונה ולא פוגעת ומתוך חיוך: "חשבתי על מה שאמרת בנוגע לתשלום השמלה. ראשית, את צודקת שיש לדרוש עליה תשלום כל שהוא כי וודאי השקעת בה מאמצים כספיים רבים. לדעתי, הסכום שנקבת הוא גבוה מדי עבור חיה. אשמח מאוד אם תוכלי לבוא קצת לקראתה. תודה".

כלה, הושיטי יד

חנה (שם בדוי) אישה בעלת קומה, חייכנית ונעימת סבר, הספיקה להכניס ברוך ה' את כל תשעת ילדיה לחופה וכעת רווה מהם נחת יהודי חסידי בנכדים ונכדות מקיר לקיר כן ירבו. היא הסכימה לשתף אותנו באחת מההתמודדויות אותה היא חווה ביחסיה עם כלותיה:

הקושי: "השנה חיתנו את הבת הקטנה מתוך תשעת הילדים", היא משתפת ופניה קורנות, "מטבע הדברים, בעלי ואני מארחים בשבתות את הילדים והנכדים הרבים, ברוך ה'! בשבתות שאני מארחת (שזה כמעט כל שבת) איני חוסכת בדבר! מכינה 18 סוגי סלטים, 3 סוגי דגים, בשר ותוספות וכמובן קינוחים. אני שמחה לעשות זאת. זו הנחת שלי! לראותם שמחים במחיצת בני המשפחה, נהנים מהאוכל שהכנתי וגם… מהנופש.

אני מודה שהתברכתי בכלות נהדרות ומלאות בטוב לבעליהן ולילדיהן, וכנראה שדווקא בגלל זה קשה לי לראותן במשך שבת שלימה יושבות ונופשות, ללא עזרה בסיסית מצידן בהגשה לשולחן, פינוי הצלחות וכדומה. שלא תטעי", היא ממהרת להבהיר, "אני מודעת לכך שגם הן זקוקות למנוחה מהשבוע שעבר עליהן, אבל מינימום עזרה, זאת לא בקשה גדולה ובלתי אפשרית! קצת הכרת הטוב על ההשקעה".

מה עוזר לך להתמודד?

"עוזר לי לראות את שמחתן בבואן לשבת, לחוש את ההשקעה שהן משקיעות בחינוך ילדיהן. כאשר אני מתבוננת בטוב שבהן, אוטומטית לא קשה לי עם כלום ואני מוותרת וסולחת!".

לך, כלה יקרה! "אמת. את מותשת משבוע מלא וגדוש בריצה אחר קטנטנים ועבודה. גם חמותך שכבר עברה מזמן את שנות העשרים והשלושים לחייה — עייפה. היא השקיעה למענך ולמען בעלך וילדייך את כל כוחותיה, כדי שיהיה לכם טוב ומהנה בשבת. הושיטי יד. עזרה לא תמיד מתבטאת בשטיפת כלים ורצפות. היא יכולה גם להיות בהגשה ופינוי מהשולחן (פשוט וקל), בסידור המשחקים בהם ילדייך שיחקו ובהעברת משכנם של הטיטולים מרצפת החדר אל פח האשפה.

הציעי עזרה, שאלי במה את יכולה לעזור על מנת להקל מעליה. אם אינך חשה בטוב, התנצלי בפניה והסבירי מדוע אינך יכולה לעזור כעת – היא בוודאי תבין!

"על כן יעזוב איש"

נישואין בין איש לאישה הוא ללא ספק מאורע שמח עבורם, מרגש וגדוש חוויות. נוסף לקשר הזוגי נוצרת מערכת יחסים חדשה בין כלה לחמות. מה גורם למערכת יחסים זו להיות כה מורכבת ורגישה? הגב' רחל בולטון מאמנת אישית ומפתחת סדנת 'תעצומות' משיבה:

"בנישואין, הכלה וכן החמות עוברות חוויה שונה אחת מהשנייה. בתווך נמצא הבן–החתן שנדרש להיות בקשר הדוק עם הדמות שהכי קרובה אליו כעת — אשתו. לכאורה הוא משלם בכך מחיר יקר…

אנו מתוודעים לעובדה זו מפסוק נפלא ובעל משמעות רבה אשר נכתב בפרשת בראשית (ב, כד) — "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד". לעיתים התורה מצווה אותנו כאשר הסיבה לציווי לא נראית כדבר טבעי בעיננו. דוגמא לכך ניתן לראות במצות כיבוד אב ואם, אשר בה לא ניתן ציווי לאהוב את ההורים כיוון שאהבתם הינה דבר טבעי ורגיל.

לכן, כאשר התורה מצווה את האדם לעזוב את בית אביו ואמו ולהתחיל בהקמת חיי משפחה, זהו סימן ברור לכך שבאופן טבעי האדם לא היה עושה כן. הרי כיצד אפשר להתנתק מבית ההורים? מאמא הדואגת והעוטפת בחום?! הורים הם הרי לנצח!".

"באימון אישי" היא משתפת "אני נפגשת לא מעט בנשים שחוות את אותה תחושה של ניתוק בנם מהם. ההרגשה שהבן שהיה עד עכשיו שלהן הוא לפתע של אישה אחרת, הוא כבר לא מתנהג איתה כבעבר ולא מתייעץ איתה בלבטיו. לנשים כאלו אני בדרך כלל שואלת שאלה רטורית שהתשובה שלה ברורה כל כך: "האם תירצי אותו חזרה אצלך בבית…?" הרי וודאי שלא! משאת נפשה של כל אם לראות את בנה מקים בית בישראל!"

אם כך,  במה כן החמות מעוניינת?

"היא רוצה שבנה יישאר כפי שהיה לפני החתונה ויחד עם זאת גם יתחתן… החמות צריכה לזכור שרצון כזה לא ייתכן ולא הגיוני. בנה לא יכול להיות אותה הדמות שלפני החתונה גם לאחריה. כעת, יש לו עוד אדם שנמצא במעגל הכי קרוב אליו וזוהי אשתו. הוא מחויב לה כעת בהבנה, בהקשבה, בהתייעצות עימה ובהתחשבות ברצונותיה.

קשר זה מתבטא גם בתיאום רצונותיו לרצונות אשתו ובהסברתם לאימו בצורה מכבדת כגון: "אמא, לא נוכל להגיע השבת אליכם כיוון שאשתי מעוניינת להישאר בבית", או "אמא, אשמח אם תוכלי לא לשים במרק גריסים כי אשתי לא מחבבת" וכדומה.

פתאום, החמות קולטת כי בנה מבקש ממנה להיות אמא אחרת בעבור אשתו! לא עוד אמא כמו שהוא קיבל קרוב ל–25 שנה… ולא עוד אמא שמבינה ויודעת יותר טוב מכלתה. הרגשה כזו היא ללא ספק קשה ומעוררת תחושה לא רק של עיזבון אלא גם של השוואה. היא רואה בבקשותיו של בנה צורך לרצות את אשתו יותר ממנה ולעיתים גם על חשבונה.

גורם נוסף שעלול ליצור 'פלונטר' במערכת יחסית זו, הוא שלב ההסתגלות ההדדית. הכלה מגיעה לבית חמותה עם תבנית חשיבה, התנהגות ולעיתים אף ההשקפה שונה משל חמותה. היא רגילה שבביתה מגישים 18 סוגי סלטים לשולחן השבת ואילו אצל חמותה היא רואה רק 3… היא גדלה בידיעה שאישה היא עקרת הבית ולא יוצאת כמעט לעבוד ולכן גם היא לא רגילה לעבוד כל השבוע. ואילו חמותה מנקה, מבשלת כל יום ארוחות חמות, מוסרת שיעורי חסידות בערב וגם עובדת משרה מלאה בהוראה…

שלב הסתגלות זו יוצרת לעיתים תחרות סמויה בין כלה לחמותה — מי ה'בלעבוסטע' היותר מוצלחת עבור בנה. תחרות שכמובן לא אמורה להיות במערכת יחסים זו.

חמה ורגישה

האם יש לחמות אמירה בכל הקשור לחינוך הנכדים?

"חמות יכולה לומר את דעתה. השאלה, איך היא עושה זאת" היא מסכמת. "האמירה צריכה להיות ברגישות ובזכירה כי כלתה מביאה עימה מבית הוריה עקרונות וערכים  שלא קיימם אצלהם".

אשמח לדוגמא.

"בבקשה! החמות רואה את נכדיה הולכים יחפים על הרצפה בימות החורף. היא בחיים לא הייתה נותנת לילדיה ללכת כך. כעת היא צריכה לבחור כיצד להגיב האם בצורה שיפוטית המצביעה על כך שכלתה אינה יודעת להיות אמא, כגון: 'למה את נותנת להם ללכת יחפים. הם עוד יתקררו לך!' או לחילופין, להגיב ברגישות כגון — 'אני אישית מאוד חוששת מהתקררות של ילדים כאשר הם הולכים יחפים. הייתי שמה להם במקרה כזה גרביים".

"חוץ מזה" היא מוסיפה "אפשר גם לשתוק. לא תמיד צריך לומר מה שחושבים ולהתערב בכל דבר. מניסיון – לא קורה דבר".

כיוון שמערכת יחסית זו כל כך רגישה, קורה לא פעם שכלה נפגעת מאמירה של חמותה. האם וכיצד עליה לשתף את הבעל בכך?

"הכל תלוי בקשר הזוגי" היא מאמינה, "אם הקשר בנוי על התנצחויות והוכחות לכך שהמשפחה שלו מחפשת כיצד להפיל אותה אז עדיף יהיה לשתוק ולא לשתף. אך אם הקשר הזוגי בנוי על אהבה ללא תנאי וקבלת השונה בהבנה ורגישות, אפשר לשתף אך בצורה עדינה שלא תפגע חלילה בבעל. ניתן לומר — "הקשר עם הוריך מאוד חשוב לי. אך כיוון שאני רגישה, נפגעתי ממה שאמך אמרה לי בסעודה" וכדומה. גם אם הבעל בוחר לומר זאת לאימו הוא צריך לעשות זאת בעדינות מבלי לפגוע בקשר. אני הייתי ממליצה שהכלה תשתף את חמותה ולא תהפוך את הבן למתווך שלה".

האם בכלל ייתכנו יחסים נפלאים בין חמות לכלה?

"הבעיה הקיימת בין חמות לכלה משקפת בעיות תקשורת שקיימות בכל מקום של שותפות. כלומר, שותפות כגון: אחים ואחיות יכולים לקנא אחד בשני מכיוון שהם צריכים לחלוק יחד זוג ההורים. הקושי יורד, כאשר ההורה יודע לתת את התחושה שלכל ילד יש מקום משלו. גם כאן, חמות נבונה היא חמות שיכולה לתת את התחושה שלכל אחד יש את מקומו למרות השוני הגדול שהוא מביא איתו. הדרך של כלה להביא חיבור עם החמות, הוא להחמיא לחמות על מה שהיא השקיעה בבעל המוצלח שהיא קיבלה — בנה. כלומר, להאדיר את הבן בפני אימו: 'הבן שלך הביא לתוך מערכת הנישואין את היכולת לשמור על הילדים, להיות שותף לעבודות הבית, אני חושבת שזה הרבה בזכותך ואני חייבת לך הכרת הטוב'.

בסדנא שהעברתי פגשתי חמות שכלתה אמרה לה — אני גאה לשאת את שם משפחתכם. החמות קרנה מאושר — היא כביכול קיבלה מדליה על האיכות וכל ההשקעה שלה".