להורדת המצגת – פרשת צו

מאת: מושקא מיידנצ'יק, שליחת הרבי בסרי לנקה.

אנו נמצאים בשליחות בסרי לנקה. במקום בו שלמה המלך הגיע לקנות אבני חן.

גם אנו הגענו לכאן כדי למצוא את האבני חן בנשמות היהודיות ולגלות כמה הן זוהרות.

שליחות המלך זה מקום שבו אי אפשר לתת תירוצים ואין למי..

את הרצונות האשיים צריך לשים בכף מוזניים מול הצרכים של הכלל, ולראות מה מכריע.
אתן דוגמא- הגעתי לכאן בהריון ולא היה שייך לעזוב את הבית חבד.

החלטתי ללדת פה בלי לדעת איך כמה למה, השלכתי את עצמי על ה' וכמו שכתוב: ״השלך על ה יהבך והוא יכלכך״  כך היה!

הרבי לקח חסות על הלידה והיא היתה גאולתית במיוחד…

את הברית הראשונה שלי בניגוד לכל צפיה עשיתי פה, את קידוש ה׳ שהיה לא ניתן לתאר.

וגם לי היה טוב ושמח..

מתנה שאני וכל שליחה קיבלה מהרבי זה הזכות להיות בצד של הנותנים.

אף אחד לא עושה טובה לרבי אלה להיפך.

מבחורה חבדית ממוצעת הרבי הופך אותי לרבנית הראשית, שם אותי כמנהלת מעצמה שלימה ונותן לי את האופציה להשפיע על האחר- לגרום לשינויים אמתיים בעולם- פעולה אחת שמכריעה.. ולמימוש עצמי שאין כמותו.

משפט שאני כל הזמן שומעת בשיחות עם מטיילים-

״כייף לך, אני מקנא בך״ במה? שיש לי את השקט הנפשי אותו כל כך מחפשים המטיילים במזרח, שאני יודעת מה התכלית, מה רוצים ממני, ומה אני רוצה מעצמי.

מתנה שאני רוצה לתת ורוצה להשתדל לקיים- להפסיק לחשוב על שיקולים פרטיים מעשיים ריווחיים וגלותיים.

לבחור במלך ולהשליך את עצמי על העגלה שלו

והנסיון מוכיח שבסופו של יום גם משתלם להיות שם!

יום אחד זה יקרה.

ככה, בלי אזהרה מוקדמת, בלי הודעות לעיתונות, בלי סימנים מקדימים. כלומר, יהיו , אבל הרוב המכריע בכלל לא יבחין בהם.

זה יהיה ביום חול רגיל, אולי בשבת או בחג, או בחול המועד.

לפני תפילת מנחה. השביל ב-770 יפתח והחסידים, ישירו כהרגלם, "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" וימתינו קמעא, כפי שהם נוהגים תמיד. ואז הוא יופיע שם, כמו קרן אור, מסנוורת ובלתי צפויה, אך בהופעה אנושית רגילה, כמעט מתבקשת. עם הסרטוק והמגבעת, וסידור תחת זרועו. הוא יעבור בהילוך מהיר בתוך, בין ים החסידים המשותקים מתדהמה. מבטו נשוא קדימה ופניו אל הבימה. הוא יעצור מול ארון הקודש, ייגע קלות בפרוכת, כמנהגו ויעלה להתפלל. החסידים, שחיכו כל חייהם לרגע הזה, האמינו בו בכל לב, אך עדיין לא מאמינים שהם נוכחים בו, שהם ממש שם, ברגע הזה, יצאו מגדרם. חלק יפרצו בבכי תמרורים, חלקם יקפצו גבוה, ויתחילו לשרוק, חלקם יתחילו בריקודים והשירה ספונטנית, חלקם יעשו "קולע" על הרצפה וחלקם פשוט יעמדו בשקט וינסו להכיל את הרגע הזה, ליישב במחשבה שהם אכן שם וזה באמת קורה. הם יצבטו עצמם שוב ושוב וישפשפו עיניים, לוודא שהם ערים. נחשול אדיר של הודעות, טלפונים, עדכונים וואצאפים מוכי תדהמה ישטוף את העולם החוצה משם: הרבי פה! הרבי חי, הרבי איתנו, הרבי התגלה!! תמונות יצולמו בחופזה ויישלחו במהירות לקצווי עולם, צילומי ווידאו מטושטשים ותזזיתיים יועלו מייד לרשת והידיעה תתפשט כאש בשדה קוצים. הרשתות יקרסו בן רגע והקווים איתם.

אבל הרבי עולה למנחה, מסתכל על קהל החסידים באהבה אין קץ, יורה גיצים של חום מעיניו ומחייך את חיוכו הקטן והאינסופי ומתחיל: "אשרי…" שא! שא! ינסו לשווא להשתיק זקני החסידים את הקהל. שאאאאאא!!! בעמל רב יצליחו החסידים להתגבר על סערת הרגשות ויתחילו להתפלל מנחה, מנחה שמעולם לא היתה כמוה, ולעולם לא תהיה. תפילת מנחה שלמענו חיו ומתו כל הדורות בכל הזמנים, שאליה התפללו, ערגו, כמהו וחיכו יהודים בכל התקופות. המנחה הראשונה של ימות המשיח בפועל.

בינתיים, שני חסידים זריזים יספיקו להתקשר לתחנת המשטרה ולנסות להסביר בגמגום כי "ראביי שניאורסון אי זהיר, הי קיים באק". לאחר מס' נסיונות וטריקות טלפון הם יבקשו לדבר עם המיין צ'יף, ויעבירו לו תמונות בזמן אמת, ומיד יועברו למשרדו של הקומישינר של NYPD.המפקד העליון. למקום יוזרמו ניידות במאות ויחסמו את כל האיזור במרחק של 10 בלוקים מכל כיוון. מסוק משטרתי יועלה לאוויר, ותחנות הטלוויזיה המובילות, CNN, פוקס, NBC,ו- NBC , ישעטו לאזור בניידות שידור, ויפתחו מיד נקודות לוויין בנקודה הקרובה ביותר האפשרית.

אזרחים תמימים מבוהלים יחשבו שקרה חס וחלילה פיגוע אך החיוך והתדהמה על פני כולם יבהירו להם כי כאן קרה משהו לגמרי אחר. כולם יפתחו את הסלולארי שלהם ויצפו בלייב, בפריצות של מהדורות החדשות ובשידורים מגומגמים של כתבים שיודעים רק לומר כי ככל הנראה ועל פי עדויות ראשונות, ראביי אוף ליובאוויטש איז היר אגאיין. הוא חי וקיים ומתפלל, ברגעים אלו ממש ב-770 איסטרן פארקווי, ברוקלין ניו יורק. במילים אחרות, המשיח התגלה.

בעוד המהומה בחוץ מתגברת, בתוך 770 תשרור דומיה דקה, אפשר לשמוע סיכה נופלת באולם הענק. הרבי נושא כעת מאמר. בקול ברור, צלול וחד אומר הרבי דברים בלשון הקודש וחסידים זריזים מתרגמים סימולטנית את הדברים לכל השפות.

בנתיים, הדוחק והצפיפות יתרבו, עוד ועוד חסידים ינהרו פנימה, חלק יתעלפו, חלקם ידחפו קדימה וחלקם אחורה. צפיפות כמו שרואים בתשרי אבל פי כמה וכמה. ואז הרבי יורה לסדר טור, ארוך ומתפתל כנחש וירמוז לכמה חסידים לארגן מעמד כוס של ברכה. תוך שניות יימצאו כמה וכמה בקבוקי יין, וודקה, בנדיקטין ומה שיש בהישג יד, העיקר שלא למצמץ, שלא לעפעף, שלא לאבד את הרגע, שלא להתעורר ולגלות שהיה זה אך חלום. אבל לא, זו המציאות. הרבי עומד ומוזג "לחיים לחיים", מחייך לכל חסיד, מברך ואומר לכל חסיד את מה שרחשי ליבו השמיעו לו בכל הזמנים: הרבי חי וקיים, והגאולה הגיעה.

יום אחד זה יקרה. אולי לא ככה, אולי בצורה קצת אחרת, אבל זה יקרה. אולי כבר היום. שנזכה.

כמו בכל שנה גם השנה כל תלמיד בי"ס חבד עיר גנים ומאות ילדי הגנים מהאזור השתתפו באפיית מצות שיעור מרתק עם מצגת ודגם להמחשה וכמובן אופים בעצמם מצה(חמץ) שאותה הם אוכלים. תודה לשליחות ברוריה וברכה ולתמידים המלווים. לתמונות

ב"ה

י"א ניסן התשעה

גולשת יקרה!

מתוך אדי האקנומיקה וערפילי האבק..
קחי לי לך רגע וצאי מהמחנק..

כי יש סיבה טובה לעצור הכל
זה לא סתם  יום רגיל של חול

יום מיוחד מגיע לכאן
אכן, הוא היום יא ניסן,

יום הולדת לנשיא הדור
יום שמקרין על כולנו אור,

כן, לרבי מה"מ יום יומולדת
זו באמת הזדמנות מיוחדת

כזה תאריך אי אפשר לפספס
ובהחלט חייבים להתייחס,

הרבי מאמין בנו הנשים ובכוחנו המופלא
לחנך ברכות, חכמה ואהבה.

אשה עקרת הבית- עיקר הבית
משפיעה ומקרינה על כל בני הבית.

וכידוע, בזכות נשים נגאלו ממצרים אבותינו,
ובזכות נשים נגאל גם בדורנו אנו,

אז לכבוד הרבי, נפנה כמה דקות של התבוננות
איך אנחנו מחזירים לו טיפה של התמסרות.

(כתיבה בחרוזים: ש.זימרמן)

בעז"ה בימים הקרובים יעלו לאתר תכנים רבים שיעזרו לך להתבונן ולנצל את הימים שלפני י"א ניסן.

התכנים יהיו בנושא "אנא נסיב מלכא" – בוחרות במלך! 

בטור הבא: הסבר על המאמר "ביום עשתי עשר"  (י"א ניסן ה'תשל"א) ממנו לקחנו את המושג "אנא נסיב מלכא".

מיהו הפיקח, במי הוא בוחר ומה ההשפעות שמקבל.

המשיכי לעקוב…

יש לך מה להוסיף? סיפור? טור? אימרה או כתבה שתוכל להועיל לגולשות ולהוסיף בהכנה לי"א ניסן? 

שלחי אלינו,

[email protected]

סוכר מהודר ועוד כמה מתכונים

מה שאכתוב עכשיו מיועד למי שכן אוכלים אצלה סוכר בפסח. בעיקר למי שמכינה מי סוכר. ומנסה להכין ממנו עוגות ועוגיות וקצת מתפקשש לה..

הפעם אלמד אתכן איך אני מצליחה גם להשתמש בסוכר סוכר. ממש גרגירים. וגם להדר ולסנן את המי סוכר וכו. שנה שעברה, אחרי שבישלתי את המים עם הסוכר (הכמות היא ליטר מים לכל קילו סוכר למי שלא יודעת) וסיננתי, החזרתי אותם לסיר ובישלתי אותם עוד, עד שהם הפכו להיות סירופ סמיך מאוד. אחר כך כיביתי את האש ונתתי לסוכר להתקרר. כשהסירופ קר הוא מתקשה ואז פשוט מרסקים אותו ומחזירים אותו למצבו הגרגירי. אפשר לרסק עם כף עץ (כמו שאני עושה) או לנסות לשים במעבד מזון (לא ניסיתי עדיין). יוצא מן גרגירי סוכר צהבהבים ומעט לחים. אני מכינה איתם בעיקר עוגיות. עם עוגות לצערי אין לי מספיק נסיון. כמה מתכונים שניסיתי יצאו קצת פשטידתיים.. חסרה להם כנראה נוכחות הקמח.

אז אחרי שהכנתם (או דמיינתם איך אתם מכינות..)  את הסוכר ואתם מזה מבסוטיות.. בואו נהיה קצת יותר ענייניות.. בכל זאת ערב פסח וזה עדיין לא הזמן להתקשקש..

ראיתי בתגובות שלכם (ואגב תודה על התגובות, באמת עושה הרגשה טובה) שאתם רוצות עוד מתכונים. טוב נו, איזה אישה לא מחפשת רעיונות ל-מה עוד אפשר להכין מעוף ותפוח אדמה?..

קציצות בקר עסיסיות בתנור

תתפלאו אבל אפשר להכין הרבה דברים שהם לא צ'יפס. ואפשר אפילו לא לטגן בכלל. (במיוחד למי שלא מחבבת לנקות שפריצים של שמן במטבח המצופה שכבות שלה..)

חצי קילו בשר בקר טחון

עגבניה קצוצה קטן

בצל גדול קצוץ (חי/מטוגן)

מלח

ביצה

כף שמן זית

כף שורש פטרוזיליה מגורר דק

כף שורש סלרי מגורר דק

כף רסק עגבניות בייתי (לא חובה)

מערבבים את כל הרכיבים. מכינים קציצות גדולות (הם מתכווצות באפיה) ואפים עד להשחמה. בערך 20 דקות על 200-250 מעלות.

וכמה מתכונים לליל הסדר:

עוף בתפוזים וג'ינג'ר

6-8 חלקי עוף

2 בצלים גדולים קצוצים

רבע כוס דבש

2 כפיות ג'ינג'ר מגורד

תפוז סחוט למיץ

רבע כוס מיץ לימון

כוס מים

מלח

תפוז שלם מקולף

מטגנים את חלקי העוף ומוציאים מהסיר.

מטגנים את הבצל ומוסיפים את הדבש והג'ינג'ר. מערבבים על אש נמוכה עד שהדבש נמס.

מוסיפים מיץ תפוזים, מיץ לימון ומים.

מוסיפים את חלקי העוף עם העור כלפי מטה. מבשלים 30 דק על אש נמוכה . הופכים לצד השני מוסיפים מלח ומבשלים עוד 30 דק על אש נמוכה.

חותכים את התפוז לאורך ואז לרוחב לפרוסות עבות. מסדרים בין חלקי העוף ומבשלים עוד 20-30 דק עד שהעוף רך.

ניתן גם לערבב את כל הרכיבים עם העוף ולאפות. שימו לב שהטעם יהיה שונה.

דג סלומון בטעם גן עדן

בצל לבן או סגול פרוס לטבעות

תפוח עץ ירוק פרוס דק

רבע כפית ג'ינג'ר מגורד

רבע כוס מיץ לימון

חצי כוס מיץ תפוזים

מעט יין (לבן)

כף דבש (או סוכר)

מעט מלח

מטגנים את הבצל. מוסיפים את התפוחים. מוסיפים את שאר הרכיבים ומבשלים את הרוטב כמה דקות. מוסיפים את הסלומון מבשלים כ- 20 דקות. טועמים ומתקנים תיבול.

ניתן גם לאפות.

עוף עם תפודים בדבש ויין

 6-8 חלקי עוף

20 תפודים

בצל חתוך לטבעות

לרוטב:

רבע כוס יין

רבע כוס מי סוכר/ 2 כפות דבש

כוס מיץ תפוזים

מלח

כף שמן זית

לערבב את העוף והתפודים עם הרוטב. לאפות על גריל.

טיפ: בשלו את התפודים כרבע שעה במים לפני האפיה. כך הם יאפו מהר יותר.

עוף במלח גס. מתכון פשוט וגאוני

אם אתם שואלות אותי. תשמרו את המתכון הזה לחול המועד. למה? כי אחרי החימום על הפלטה הקריספיות והרכות של התפו"א קצת נאבדת..

עוף שלם או חלקי עוף

קילו מלח גס

תפו"א אם רוצים )כדאי לבשל קודם רבע שעה)

המתכון הוא ממש פשוט. כל הטעם והקריספיות מתקבלים כתוצאה מהאפיה של העוף באדים של המלח.

לוקחים תבנית אלומיניום גדולה. שמים מעליה נייר אפייה. וגוזרים את הקצוות. בארבע קצוות תבנית האלומיניום שופכים קילו מלח גס. ואת העוף והתפוחי האדמה (אפשר גם תפודים חצויים) שמים על נייר האפייה, באמצע. כך שהמלח לא יגע בעוף.

רסק עגבניות ביתי:

מבשלים קילו עגבניות קצוצות או מגורדות במשך שעתיים על אש קטנה.

תוך כדי הבישול מוסיפים בצל גדול מטוגן, מלח, 1-2 כפות סוכר, 2 כפות מיץ לימון.

ניתן להוסיף פלפל חריף מקולף, חתוך ומטוגן. (קולפן עגבניות. זה כל הסוד)

בגמר הבישול מעבירים למעבד מזון. טוחנים. טועמים ומתקנים תיבול.

ניתן להשתמש כקטשופ לצ'יפס, לשים כמות נכבדה עם מושטים או כל דג שתרצו ולבשל/לאפות.

עוף ותפו"א ברסק עגבניות גם הולך מצויין. וכו.

הבעל הוא לא חמץ והנישואין – לא קרבן פסח 

מאת: מרב לביא

פסח באויר, הנקיונות בעיצומן, מנסים למגר כל חשש חמץ ולא רק.

שפע טיפים ופטנטים להורדת כתמים וחומרים מחומרים שונים.מה שלא תוריד האקונומיקה, יבוא ספוג הפלא וילבין. כל פירור אבק זוכה לטיפול ואפילו הספרים שכמעט אינם בשימוש מקבלים אוורור.

במאה העשרים ואחת – הכל מתנקה ביתר קלות. לכל כתם שצץ – יש פתרון שכמעט לא דורש מאמץ. מה שפעם היה גורם למפח נפש, היום עובר, מתנקה או מוחלף ללא רגשות אשם.

ואם נוצר סדק בקיר, מה אז?  יבואו היצירתיים שבינינו ויאמרו כי ניתן להפוך כל דפקט לאפקט, ועם קצת צבע יהפכו אותו לקישוט מלבב.

רבים מאיתנו מנצלים את הכנות הרבות גם ככה לשיפוץ הבית, צביעה וסיוד הקירות על מנת להעלים את כל ה"שחור" שהצטבר במהלך השנה.

לו רק היינו יכולים לצבוע גם את קיר לבנו. יש הנוטים לטייח ולהעלים על רגשותיהם בחיוכים מדומים כלפי חוץ, אך בלב פנימה, עוד רגע ומתפוצץ הר הגעש.

מנקים הכל, אך מה יהיה על הלב?

הפעם המאה ואחת

אז כן, גם בחיי הנישואין אנחנו מנסים לייפות וליישר כל בליטה המפריעה בדעה ש"חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם". אם אמרנו 50 פעם ולא עזר, אולי בפעם ה-60 יקרה הנס והדבר ישתנה. אם אמרנו 100 פעמים, אלי הפעם ה-101  תהיה זו שתשבור את גב הגמל – ואולי תרתי משמע…

לא עליך המלאכה לגמור

ישנם דברים אצל בן הזוג המוגדרים אצלנו ככתמים המעיבים על חיינו, דברים שמפריעים לנו להגיע אל האושר המיוחל. כתמים שאולי ראינו בעבר וחשבנו שיעברו בדרך ממילא וכאלו שצצו פתאום, כאילו להכעיס.

הבה נזכור, כי ישנם דברים אצל הבעל שהנם מציאות, שגם אם אינה אידיאלית ואולי אף אינה רצויה, נצטרך להתמודד איתה ולעבור איתה את הפסח ואף את החיים בכלל. לא כל דבר הוא בר שינוי ולא עלינו המלאכה לנסות לשנותם.

"אפקט" הסבון

דברים אלו, כדאי שנקבל אותם, לא רק מתוך השלמה עם דבר שכואב או מרגיז, אלא כדבר שניתן לאמצו ולמנף אותו לטובת הזוגיות.

בעין ישנם שני חלקים – שחור ולבן. הראיה מתבצעת דווקא מהחלק השחור. הרבי בשיחה מסביר את ההבדל בין ההסתכלות של ר' עקיבא לבין זו של נחום איש גמזו. ר' עקיבא ראה את המציאות הלא טובה, והיה לו ברור שרק כרגע זה לא טוב, אך בהמשך יתברר כי הכל לטובה. נחום איש גמזו לעומתו, ראה במציאות השלילית עצמה דבר טוב. המציאות ה"זו" עצמה – היא טובה.

במפעל סבונים מפורסם ארעה תקלה בפס ייצור מסויים ובכל הסבונים נוצר חור. רגע לפני שנזרקה כל הסחורה, העלה אחד העובדים רעיון והוחלט לייצא את הסחורה כפטנט – כיון שהסבון עם החור – הוא סבון צף. דברים רבים הומצאו מתוך טעות שקרתה והתפרשה כ"פשלה" שהפכה אחר כך להמצאה עולמית. אכן, נדרשת יצירתיות.

האתגר: לקבל אותו כמו שהוא

אם נבין שלא נצליח לשנות דברים שהם אופי אלא הדבר היחיד שיקרה הוא תחושה רעה שתתקבל אצל האחר  שאומרת: "אתה לא ראוי ולא אהוב אם אתה לא כמוני", ונשלים עם השוני שאנחנו כל כך מנסות להלחם בו, דיינו.

זהו אחד האתגרים הגדולים של נישואין. אנחנו שונים מטבע היותנו שני בני אדם  ולא התחתנו על מנת להיות זהים. בקשר נישואין צריך כל אחד להרחיב את עצמו ולפתח את אישיותו דווקא בזכות תכונותיו ואופיו השונה של בן הזוג. אשה שלא יכולה לסבול את האיחורים וחוסר הארגון של בעלה בכל הנוגע לזמנים ותוכניות יכולה מצד אחד להלחם בו עד חורמה , לגנותו ולהשפילו בכל פעם שמתנהג אחרת ממה שהיא היתה עושה. היא יכולה , מצד שני, ללמוד לקבל כי הוא לא יהיה ולא צריך להיות בדיוק כמוה, והוא עדיין ראוי ומקובל ובנוסף לאמץ לעצמה ולקשר קצת "זרימה".

ומה עם הדברים שבכל זאת דורשים תיקון?

מרב לביא היא יועצת נישואין, מנחת סדנאות בנושא זוגיות לאור החסידות, מעבירה הרצאות ושיעורים לנשים וכן הכנה לבנות לקראת חתונה. בנוסף מכינה כלות ומלווה זוגות בשנתם הראשונה – כתוכנית מניעתית.

050-8262770  [email protected]

עוגת מייפל בניחוח תפוזים נפלא

מאת: דבורה לאה לוי

כשהייתי בבית חב"ד בהאמפי (הודו) ליבי השליחה המקסימה הגישה עוגה טעימה כל כך שנמסה בפה וכולם התלהבו ממנה. שבת אחרי כבר הכנתי אותה שם במטבח בבית חב"ד בהאמפי.

ושבת אחרי מצאתי את עצמי אופה אותה בבית חב"ד מומבאי וגם כאן היא זכתה לתשואות.

העוגה יוצאת רכה, נימוחה וכיפית

הכמויות פה זה כמויות של בית חב"ד אז ניתן להפחית בחצי.

חשוב לשים את המצרכים לפי הסדר:

8 ביצים

1 וחצי כוסות סוכר

להקציף יחד

3 כוסות קמח

2 אבקת אפיה

1 וחצי כוסות שמן

עוד 2 אבקת אפיה

1 וחצי כוסות מיץ תפוזים או כוסות קפה (נס קפה ומים רותחים) אפשר חצי וחצי

לערבב הכל

לפזר מלמעלה אגוזים

להכניס לתנור בערך 20-30 דקות.

להוציא, לשפוך סירופ מייפל ולהחזיר לתנור לחמש דקות נוספות.

בהצלחה,

דבורה לאה

בברכת הרבי "תהא פעולה נמשכת ובהוספה"מתעצמת מסכת "חופות וקידושין" ע"י ארגון  "אפריון"  (ארגון התנדבותי עולמי להפצת טה"מ).

בתאריך ז"ך אדר  צעד החתן בן 83 לצליל ניגון ארבע הבבות לקראת כלתו בת 75 לקיים את מצוות הקידושין כדת משה וישראל.

עוד זוג שמוכיח שנשמה יהודית היא למעלה מזמן ומקום ונקיה מכל עניינים מבלבלים ומאירה  בזמן קיום המצוות אשר למעלה מטעם ודעת.

הכלה, בראותה את חתנה, הרוקד עם תלמידי ישיבת תו"ת נתניה, הכריזה הכלה בקול נרגש: "על חופה כזו חלמו הוריי!"

צמרמורת אחזה את השומעות. אפשר היה לחוש באווירת הקדושה שהנה לחופה מגיעות נשמות של דורי דורות, של הורי  חתן וכלה!

כשם שהחלום של הורי הכלה התגשם כך נבקש  שתיכף ומייד ממש יתגשם חלום גאולתינו וביאת משיח צדקינו!

ובחופה הגדולה של הקודש ברוך הוא עם כנסת  ישראל נוכל להכריז:

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

רוֹצָה להיות קרבן

גם בעידן של "הגשמה עצמית" ואגוצנטריות, דורשת התורה שנקריב את עצמנו. מה בין מערכות יחסים לעבודת ה' ומי הוא הבעל האידאלי?

"לא אכפת לו ממני בכלל", היא גועה בבכי תמרורים. "תסתכלי מה הוא הביא לי. עד שהוא כבר טורח להביא מתנה, זה מה שהוא מצא… ובכלל איפה פתק, איפה העטיפה, מה עם מילה יפה, מה עם סמיילי, חיוך מצויר…".

ככה ישבה שעה ארוכה ומיררה בבכי. "זהו. אני לא צריכה את המתנות שלו. רק על עצמו הוא חושב…". היא – כלה צעירה שנמצאת בשנת הנשואים הראשונה ואני – האוזן הקשבת. הכותל המערבי שלה. טוב. ברור שאין מה להאשים את השנה הראשונה, משום שזה יכול להתרחש גם אחרי עשרים שנות נישואין. וזה יכול לקרות אצל כל זוג, גם אלו שמילאו את ביתם בנתינה ואהבה.

במתנות שבין איש לאשתו ישנן ארבע דרגות:

• אין מעשה: יש את ההוא שכלל לא מביא מתנות ונוהג כחסר לב ללא שום מעשה שיוכיח את אהבתו.
• מעשה לא נכון: יש את זה (בעלה של המתייפחת) שבאמת טרח וקנה לה מתנה… הוא אף מזמין אותה לצאת לחצר כדי להתגאות במתנה שקנה, שם מחכה לה מכסחת דשא ירוקה וזוהרת…
• מעשה נכון בלי לב: השלישי מבין ויודע מה ישמח את זוגתו. הוא טורח ומשקיע בקניית טבעת יקרה, אך כאשר הוא נכנס הביתה, הוא מטיל את האריזה המפוארת על השולחן ופונה לעיסוקיו בלי לומר מילה או ברכה. בלי פתק, בלי תשומת לב.
• מעשה עם לב: הרביעי, האידיאלי, הוא זה שמביא את אותה מתנה שתשמח את אשתו עם מכתב ובו מילים מלב אל לב. הוא נותן לה את המתנה תוך שהוא מסתכל לה בעיניים ומודה לה על מה שהיא עבורו.

התורה דורשת מאיתנו אהבה בין איש לאשתו. התורה דורשת מאיתנו לתת עם הלב. התורה רוצה שנבחר להיות במדרגה הרביעית.

– – –

אותן מדרגות, אותם דפוסים במערכות יחסים קיימים גם בזוגיות שלנו עם הקב"ה. יש את ההוא שלא עושה מעשה, הוא כלל לא מתפלל ולא שומר תומ"צ רחמנא ליצלן. יש את אותו אחד שכבר עושה מעשים אך הם לא מתאימים לרצון ה'. יש את ההוא שכבר יודע את סדרי התפילות וקיום המצוות אך עושה זאת ללא כוונה, בלי לב. ויש את זה האחרון, החביב, שמפאר את המצוות, טורח בהן ומתכוון מכל לבו לבוראו.

בשבוע האחרון קיבלתי הזמנה מאחד מבתי חב"ד בארץ להגיע לשבות איתם בשבת ולהתוועד עם נשות הקהילה. לא אגיד שאהבתי את הרעיון, הרי מבחינתי הייתי מעדיפה "לפדות" את השבת הזו. כלומר, לשלם כסף תמורת האפשרות לשבת בביתי. תהיתי מה יחשוב בעלי על הדבר הזה, אבל דווקא הוא הסכים בחפץ לב, למרות ההקרבה שנדרשת ממנו לשם כך.

בעלי הבין שהשליחים באותה עיר אינם זקוקים ל"מכסחת דשא". הם לא צריכים את התרומה שלנו. הם צריכים את הנתינה שלנו, את הלב. את הכוונה.

– – –

השבוע מתחילים ללמוד את חומש ויקרא שמתחיל במגוון הקורבנות שהוקרבו על המזבח בבית המקדש. מעניין מה הגישה שלנו למילה "קרבן".

"קרבן" זו לא מלה ששומעים לעתים קרובות בימינו. למעשה, נראה שהיא יצאה מן האופנה. יש לה קונוטציה שלילית כמו ויתור על דבר שיקר לנו או כמו להפסיד בגדול בעניין כלשהו. אף אחד לא נדחק בתור כדי להפוך לשה שיוקרב על המזבח. זה פשוט מצלצל גרוע לאוזן המודרנית. בתקופה שלנו כולם עסוקים בחיפוש אחר "הגשמה עצמית". הדאגה לעצמי עומדת במקום הראשון. האדם המודרני לא מעוניין להפוך לקדוש מעונה למען שום דבר או אדם.

במצב של היום יש להעריץ כל אדם ששם את רווחתם ואושרם של אחרים לפני אושרו ורווחתו שלו. חוסר אנוכיות ונכונות להקרבה ראויים להערצה.

זהו הפסוק בו מתחיל ספר ויקרא. "אדם כי יקריב מכם". כדי שאדם יתקרב לבורא, עליו להשקיע "מכם" – מתוך הלב, בכוונה.

– – –

היו זמנים שבעלים ונשותיהם לא היו יוצאים למסעדה בכל מוצאי שבת. אבל הם עמדו זה לצדו של זה בכל מצב, גם בעתות משבר ומצוקה. למעשה, יכול להיות שהסיבה לכך שהמטפלים עושים עסקים טובים כל כך היא מפני שאנו כל כך עסוקים עם עצמנו ופשוט חושבים על עצמנו יותר מדי. אילו היינו מקדישים יותר זמן למחשבה על אחרים ויהא זה למשפחתנו או לקהילתנו, אזי אין ספק שחיינו היו בריאים יותר מבחינה רגשית.

בחסידות מוסבר שקורבן וחוסר אנוכיות הן תכונות אופי שיש לשאוף אליהן. אם רק נפסיק לעסוק בעצמנו בכפייתיות כזאת ונתחיל לחשוב על הדברים שבהם העולם הזה זקוק לנו. נוכל להגיע להגשמה העצמית האמיתית. השלמת שליחותנו בעולם הזה.

פרק מתוך הספר "פרשה באהבה"

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]