במטה משיח בארץ הקודש נערכים בימים אלו לשבת השנתית למשפחות אנ"ש – שבת שכולה משיח. בשבת ישתתפו מיטב המתוועדים והמרצים, אשר יתוועדו יחד עם המשפחות לרגל יום קבלת הנשיאות – יו"ד בשבט.

צוות משפיעות עמלות בימים אלו על בניית התכניה ומהן נמסר כי בנוסף לרבנית חיה רחל הענדל שתתוועד עם הנשים במהלך השבת,

תשתתף אורחת נוספת ומפתיעה: הגב' ניצן רון ממושב צרופה, מטפלת משפחתית בשיטה ייחודית, יועצת חינוכית וזמרת, בעלת סיפור חיים מרתק.

במהלך השבת תנתן אפשרות לקבלת ייעוץ חינוכי באופן אישי ופרטני לנשים ומשפחות, ללא כל תשלום.

ממטה משיח ממליצים להרשם בהקדם האפשרי, כי המקומות הולכים ואוזלים.

ניתן להרשם במשרדי המטה בכפר חב"ד.

03-9607922

הקב"ה פוקד על משה רבינו "בא אל פרעה" ומורה לו לדרוש את שחרורו של עם ישראל. משה מזהיר את פרעה מפני העלול להתרחש אם יסרב להיענות בחיוב לשליחותו.

האיום מתממש שוב ושוב אך פרעה עדיין במריו. הוא אמנם מתחנן על רכושו ורכוש המצרים, על גופו ועל עמו, אך כצפוי (וכמובטח) הוא חוזר לסורו פעם אחר פעם.

בפעם האחרונה בה נפגשים המלך המצרי העיקש והמנהיג היהודי הרחום, מזהיר משה רבנו את פרעה: "כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור בארץ מצרים", או אז תבוא גם אתה אדוני המלך, להתחנן שנצא ממצרים.

לפני שנתיים וחצי הייתי בתקופה מאוד קשה בחיי. "על הפנים" כמו שאומרים. כמה חודשים קודם לכן פוטרתי מעבודתי, שני בני הבוגרים כבר היו מספיק גדולים ואיכשהו נתקעו בשידוכים, והייתה זו שנת האבל על אבי מורי עליו השלום שנפטר לאחר שנה קשה של אשפוזים וייסורים.

ודווקא באותו קיץ קשה נפתח בכפר חב"ד קורס של בית הספר "תורת הנפש" – פסיכולוגיה חסידית על פי תורת הבעש"ט. היה זה בשבילי יותר מאשר סגירת מעגל. חצי יובל שנים לאחר שעזבתי את ספסל הלימודים, חזרתי אליו. חזרתי ללמוד חסידות בדרך חדשה ומאירה, זכיתי ויחד עם לימודי החסידות והקאוצ'ינג (ידוע הדבר שכל יסודות הקאוצ'ינג נכתבו כבר קודם בתניא) הדברים עלו על דרך המלך, מצאתי את דרכי בעסק שלי, הבנים הקימו בתים בישראל וב"ה רואים נחת מהם.

השיעור המכונן היה שיעור המבוא, שיעור שהיה כעין סקירה היסטורית אודות הסיבות והנסיבות שהביאו את הבעש"ט לייסד ולהפיץ את תורת החסידות. וכך באר לנו המרצה, הרב ניר שיחי': כידוע שאדם ששרוי בעילפון קוראים בשמו כדי לעוררו מתנומתו. וזה בדיוק מה שעשה רבנו ישראל בעל-שם-טוב. הוא הסתובב בערים ובעיירות וקרא בשמם של אחיו היהודים שהיו בעילפון רוחני וחשו ריחוק מאביהם שבשמים. דמעות הציפו את עיניי כאשר שמעתי בראשי את קולו של אור שבעת הימים, הזועק בכיכרות ובבתי הכנסת "ישראל. ישראל. בטח בהשם". למותר לציין כי שמו של אבי ע"ה היה ישראל רפאל…

—

בשבוע שבו הלך לעולמו המחזאי והפזמונאי דידי מנוסי, שהיה, בציטוט מהתקשורת הכללית "מאושיות התרבות הישראלית". דידי או נכון יותר ידידיה בשמו המלא, היה בן קיבוץ גבע ורחוק מאוד מדרך ישראל סבא.

הגעתי לניחום אבלים ומצאתי את עצמי יושבת לצדן של אשתו צילה ובנותיו קרן ודנה. שלושתן לא ממש מצאו את עצמן במנהגי השבעה… בתום ההלוויה הותקנה לראשונה מזוזה בבית אביהן הנפטר וכל המנהגים היו זרים להם.

בנו יחידו של מנוסי, הרב ניר, הוא המרצה שהחזיר אותי לפני שנתיים וחצי למקום הטבעי שלי, של כל יהודי, לאורה של תורת הבעש"ט. ניר הוא זה שאחראי לקביעת המזוזה ולעובדת קיומם של שלושה מניינים מידי יום בבית האבלים…

כאשר ישבתי ושוחחתי עם הבת הבכורה – קרן, לא יכולתי שלא להזדהות עם האבל והכאב שלה. למרות השוני בינינו, רק בת בכורה יכולה להבין את האבל על מותו של אב. בכורה זאת בכורה ולא סתם מכה.

אמנם אבא שלה היה יהודי שלא חי בדרך ה' ואילו אבי היה חסיד ומקושר לרבותינו נשיאנו בכל נימי נשמתו. אבא שלה חי 86 אביבים ואבא שלי הספיק רק 65 חורפים. אבא שלה היה אשף של מילים וחרוזים ואבא שלי היה בעל מנגן של ניגונים חסידיים, אך הבכורה, האחריות והמחויבות שהיא מטילה, אם זה לאימא ואם זה לאחים ולאורחים הרבים שפקדו את הבית, זהה בשני המקרים. ממש מכה – מכת בכורות!

—

ובינתיים, במצרים. בני ישראל נדרשים לסמן את המשקופים בדם קרבן הפסח על מנת של יינזקו מהמכה שמכה ללא רחם בבכורות הארץ ההיא. וכך בעוד שקולות השבר בוקעים מכל עבר, הם – עם ישראל – יושבים לבטח בבתיהם ואוכלים את קרבן הפסח. פרעה, שליטה של המעצמה העולמית של אותם ימים, רץ בבגדי השינה שלו ומחפש את משה ואהרן. לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ… הוא מתחנן: קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה'.

זה מה שקורה כאשר הטומאה – המצרים בעצמם – מבקשים מאיתנו למהר וללכת לעבודת ה'. זו גאולה!

עם ישראל זקוק לניעור וטלטול כדי שהיציאה ממצרים תמשיך להתרחש בכל אחד מאתנו בכל דור ודור ובכל יום ויום. לולי רבנו הבעש"ט שנחלץ לעורר אותנו מהעילפון, מי יודע היכן היינו.

ועדיין תורתו ממשיכה לעשות זאת ומקרבת אותנו לגאולה האמיתית והשלימה. ללמוד חסידות, לחיות משיח, כי הוא כבר כאן. עלינו להתעורר ולגלות בעצמנו את קיומו.

כשיש תקופות קשות בחיים, צריך לזכור שזה רק עניין זמני. 

לכבוד כד' טבת יום הסתלקותו של אדמו"ר הזקן התוועדו נשות ינוב והסביבה יחד עם הגברת אושרת ליפשיץ מכפר חב"ד.

פרחים וצבע, ואור ובית

גשם ושפע ועלה של זית

ובום.

פחד, דאגה, ומה יהיה

עם ועם ואם…

ועלה נובט וענני נוצה

וצחוק של ילד ושמש מציצה

ובום.

צער ועצב וחשש ומה יהיה

עם ועם ואם…

ועוצרת.

במקום למשוך את הצער

אל השמחה

למשוך את השמחה

אל הצער,

ואז צוהר.

יש נפש אלוקית

לא קרה לה דבר

והיא האמת

ולא יקרה לה דבר

ואין בעולם חשוב ממנה

ואין בלתו ואין דומה לה

והיא כולה טוב, חלק אלוקה

טהורה, יפה, מתוקה

ותמיד תמיד שמחה

באמת.

רק להתחבר, לגעת

בבלי גבול, באין סוף

ואז השמחה בוא תבוא

תעטוף

ותמלא עד גדות ותשפך

לנפש הראשונה

וגם לה יהיה אז סיבות טובות

לגיל ורננה.

דגים"מרוקאים"

אין אין כמו הדגים של שבת!

מאז שהתחתנתי אני מכינה כל שבת את אותם דגים. מושטים טריים או קפואים  ברוטב אדום וטעים עם מלא כוסברה מלמעלה והריח… שמזמין את השבת כבר להכנס.

את הדגים אני מכינה כבר מיום חמישי. שיספגו את הטעמים במקרר וגם כדי לא לסיים את ההכנות ביום שישי על הדקה..(או אחרי)

והם תמיד יוצאים טריים ורכים כאילו בישלתי אותם היום. הסוד הוא פשוט לבשל אותם לזמן מאוד קצר (בנוסף לזה שהם מתבשלים עוד על הפלטה) כי דגים מתבשלים/ נאפים מאוד מהר. עוד קצת זמן והם מתייבשים ומאבדים את הרכות שלהם.

למרות התיבול והמראה, אלו לא באמת דגים מרוקאים. כי דגים מרוקאים שטים בשמן (בין חצי כוס לכוס..) ואצלי יש 2 כפות. ותאמינו לי, באמת לא חסר. הרוטב יוצא עשיר וסמיך. גם אני לא אוהבת את הרוטב דליל ומיימי ולכן אני מעבה אותו עם הירקות – אני נותנת להם להוציא את המים קודם ואז מגבירה קצת את האש כדי שהרוטב יצטמצם.  בנוסף אני שמה מעט מאוד רסק עגבניות.

אפשר להכין את הדגים חריפים ואפשר גם לא. אם רוצים פשוט מוסיפים פלפל חריף אדום או ירוק. למעט חריפות משאירם אותו שלם. לדג חריף יותר- חותכים לטבעות.

בסופו של דבר כמה הדגים יהיו חריפים זה תלוי בפלפל עצמו כמה הוא חריף. אפשר לשים 2 ולא ירגישו, ולשים חצי ויהיה מאוד חריף. בקיץ בדרך כלל הפלפלים יותר חריפים.

אפשרי גם להוסיף ירקות כמו בטטה, תפוחי אדמה וחומוס (שכבר בושל).

ניתן להכין את המתכון הזה גם עם דגים אחרים כמו נסיכה או סלומון. רק שצריך לבשל קצת יותר זמן.

מה שבטוח, שהדגים יוצאים הכי טעים בשבת! בגלל התבלין של שבת כמובן..

דגים "מרוקאים"

הכמות היא לפי 6 חתיכות. אם אתן מכינות יותר, תחשבו את הכמויות בהתאם. אצל מרוקאים דג זה ממש מנה שמוגשת בצלחת יחד עם הירקות.

6 חתיכות  מושט- פילה ללא עצמות  (או כל דג אחר)

5-6 שיני שום פרוסות

2 עגבניות אדומות

פלפל אדום מתוק חתוך לרצועות

פלפל חריף קטן אדום או ירוק (לא חובה)

כף שמן

לרוטב:

2 כפיות רסק עגבניות

כפית שטוחה פפריקה

חצי כפית כורכום

חצי כפית כמון

רבע כפית פלפל שחור

כפית מלח

כף  שמן

צרור כוסברה טריה (אופציונלי: קצוצה דק)

אופן ההכנה:

בסיר רחב וגדול:

מטגנים את השום, את רצועות הגמבה ואת הפלפל חריף (שלם או פרוס)

חותכים את העגבניות לפרוסות/ לקוביות. מוסיפים לסיר, מערבבים ומעבירים לאש קטנה. עם מכסה.

מבשלים כ-10 דקות. עד שכל המים יוצאים.

מוסיפים כוס מים ומגבירים את האש.

מערבבים את רכיבי הרוטב. מסדרים את הדגים בתוך הסיר ומורחים על כל אחד מהרוטב.

מבשלים 5 דקות על אש בנונית. מפזרים את הכוסברה מעל הדגים. מבשלים עוד 5 דקות בדיוק ומכבים את האש.

אם רוב הרוטב התאדה, ניתן להוסיף עוד חצי כוס מים. ולתת עוד 2 דקות של בישול.

טועמים מהרוטב ומוודאים שלא חסר מלח.

בהצלחה רבה ושבת שלום!

ב"ה בימים אלו נשלמות ההכנות לכנס המיוחד במלאת שנה

מבצע ההכנה לי' שבט כבש בסערה את כל התיכונים ברחבי הארץ. המבצע המאורגן ע"י אחות התמימים באה"ק מוגש במתכונת ייחודית וחדשנית. כל בת רכשה כונן USB בצורת סמל הארגון, ובתוכו תכנה עם ווידאו יומיים מרתקים, משימות שאלות והפתעות נוספות. ממשרדי המבצע נמסר כי כמות הכונני USB הולכות ואוזלות