יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
פורטל קהילתי
להורדה: י"ט כסלו
יש כאלה שאוהבים את פירות הקיץ ויש כאלה שאוהבים דווקא את של החורף. ויש כאלה בכלל, שפירות זה לא המתוק האהוב עליהם. אבל מה, לסלט פירות אין הרבה שיגידו לא. במיוחד אם הוא בא עם קצפת. במיוחד שהקצפת מתערבבת לה בעדינות עם גבינת שמנת..
בסלט פירות חשוב שיהיו פירות חמוצים כמו: קיווי, תפוז, קלמנטינה
מתוקים: כמו תפוח, אגס.
וממש מתוקים: כמו אפרסמון ובננה.
ולמביני עניין: גרעיני רימון ויין לבן.
את הסלט כדאי להכין ממש לפני הארוחה כדי שנרוויח את כל הוויטמינים. אבל אפילו כמה שעות לפני הוא עדיין נהדר. הוא אפילו מוציא קצת את המיצים שלו והטעמים מתערבבים.
תוספת של קצת ליקר שרי/בננה, יין לבן, או אפילו יין פשוט, תשדרג לכם את כל הסלט.
קחו בחשבון רק שכשאתם מכינים לילדים, תמיד יהיה את הילד שלא אוהב אגסים, ואת הילדה שלא יכולה לראות אפרסמונים וכו.. תסבירו להם שכשאוכלים את הכל ביחד לא מרגישים את הטעם של.. טוב?
עכשיו נגיע לחלק ה..משדרג!
מקציפים קצפת צמחית (או קצפת חלבית עם כמה כפות סוכר) עד שהיא מתייצבת. לא מוסיפים פודינג כי אנחנו רוצים קצפת עדינה ולא קרם..
יום קודם מכינים את הגבינת שמנת: (גם אם אין לכם זה עדיין טעים רק עם קצפת)
4 שמנת חמוצה 15% שומן.
כפית מלח
מערבבים
שמים בחיתול בד. קושרים מעל הכיור החלבי כל הלילה או לפחות 8 שעות. (אפשר גם לשים את החיתול בתוך מסננת. ואת המסננת בקערה)
בבוקר מערבבים את הגבינה עם הקצפת בעדינות. לא מקציפים כדי לא להרוס את המרקם.
אופציות להגשה: 1. שמים על השולחן קערת קצפת וקערת פירות. וכל אחד מוזג לו מהסלט פירות ומעל קצפת ממממ…
2. מסדרים בכוסות זכוכית: שכבת פירות, קצפת, פירות וכו.
3. מקפיאים את הגבינה לגלידה עם מרקם מדהים. רצוי בתוך תבנית אינגליש קייק. שמים בכל צלחת פרוסת גלידה וסלט פירות. אפשר לערבב עם הסלט ולהקפיא. לא ניסיתי.
כמה הארות לגבי הגבינה:
הגבינה הזאת נהדרת סתם ככה. עם באגט או לחמניה. רק חשוב לייצב אותה במקרר כמה שעות. אני ממליצה לתבל אותה לפני ההגשה בזעתר, פפריקה ושמן זית.
ניתן גם להוסיף לשמנת שבחיתול תבלינים ועשבי תיבול.
תוספת המלח- למי שתהתה, לא הופכת את הגבינה למלוחה, היא רק עוזרת לנוזלים לצאת החוצה.
קונספט לאירוע מוצלח
שלום רב
י"ט כסלו מתקרב ובא ויחד עם התאריך מתאסף ההכנות לחג הגדול ואת יושבת בתור מארגנת וחושב עם עצמך.
אנסה מהניסיון האישי והמקצועי לענות על השאלות ולעשות סדר בדברים. בכדי להתחיל ננסה למצוא קונספט לאירוע. מהו קונספט??
הרעיון המרכזי שעוטף את האירוע כולו. הקונספט נשזר דרך מרכיבי ההפקה וכך מגיע לדי ביטוי באירוע כולו.
איך לבחור קונספט? קודם כל עני על השאלות:
מהי מטרת האירוע?
לשם מה הנשים מתכנסות?
איזה מסר היית רוצה להעביר להן?
האם לאירוע זה יש מטרה משנית? (כגון: גיוס תרומות לארגון, ערב הסברה, שיפור התדמית וכו') או שזה אירוע כמטרת אך ורק העברת מסר יהודי וחוויתי?
לאחר שעניתן על השאלות על מטרת אירוע נעבור לתחקיר:
מי הקהל?
כמה נשים?
היסטוריה: איזה רקע יש לנשים אלה – ידע, מה הן אהבו מאירועים קודמים מה פחות? מה משותף לכולן? מה טווח הגילאים?
מהו התקציב הבסיסי שעומד לרשותך? האם יש לך תרומה התחלתית? או שאת מסתמכת על דמי כניסה בלבד??
סביבה: האם יהיו עוד אירועים מקבילים בעיר שלך? מתי? איפה..?
לאחר שענית על שאלות של מטרת האירוע ועשית עבודת שטח נעבור לצד היצירתי שבך.
תסתכלי על דף התחקיר והמטרות והדגישי את המילים והמשפטים הבולטים.
ציירו שמש עם המילה המרכזית המודגשת למשל: י" ט כסלו.
מתחי קו מתוך העיגול כל אסוציאציות שעולות לך כשאת רואה את המילה י"ט כסלו למשל:
חירות, גאולה,שני אורות, מענין המתגבר, מהפיכה, שנוי, גבורה, דרך חדשה, תניא וכו'. אל תתקמצני כתבי וכתבי ותני לדמיון שלך לעוף כי זה החלק הכי קריטי ומשמעותי לאירוע מוצלח!
לאחר מכן אנו יוצאות לחיפוש באינטרנט, עיתונים, דמיון, סרטונים, שירים, כתבות, תמונות, ספרים שקשורים למילים שיצרתן מתוך השמש.
לאחר שאספנו כמה שיותר חומר ורעיונות נחזור "למעבדה =" הפרטית שלך אני ממליצה לך לקחת חברה יצירתית במיוחד לשבת אתה על "סיעור מוחות" משותף.
כאן את צריכה להגיש את הקונספט שהוא בעצם חייב לסכם את העבודת שטח שלך. הקונספט חייב להיות לא יותר ממשפט אחד. והוא יהיה השם של האירוע למשל:
אם בחרת למקד את הנושא מאסר אז רעיון לקונספט: " מגולה לגאולה", "מהחושך לאור" או למשל חשיבות ושינוי הדרך בעולם החסידות: "סולל הדרך", "דרך חדשה" לנושא מודעות חסידית ועבודת המידות דרך ספר התניא:"הכח לשנות", "גילוי האיתן שבך". אלו רק דוגמאות שעלו לי תוך כדי על מנת להמחיש, כמובן שאפשר להרחיב כל אחת כחומר ביד היוצר.
לאחר שנולד סוף סוף בקונספט העבודה כבר ממש נעשית קלה ומתחילה לרוץ. עני לי על השאלות הבאות לפי הסדר בהתייחסות לקונספט שעומד מולך:
בחירת מקום- איפה הכי מתאים לערוך את האירוע?
עיצוב המקום – איזה צבעים הכי מתאימים? איזה סוג בדים? איזה גימיק היית רוצה להעמיד בכניסה לאולם? איך הכי מתאים להעמיד את השולחנות?
הזמנות – איזה גרפיקה? צבע? גודל?? מומלץ מאד להתייעץ עם גרפיקאית.
אוכל – איזה אוכל נראה לך מתאים? מלוח? מתוק? בשרי? חלבי? האם יש מאכל שיכול לסמל או לקשר בין נושא האירוע ?
תוכן אומנותי – מה נראה לך כדאי מצגת? מחול? שיר? מופע אור קולי? הצגה? פנטומימה? "תאטרון פלייבק? וכו'. חפשי במאגר אמנים שיכולים לתת הופע שקשורה לנושא שלך.
מרצה – מרצה מענין מרתק שיוכל להעביר את המסר שבחרת אולי יש לו סיפור אישי? המחשות? מצגת?
שי – מה היית רוצה שנשים יקחו הביתה? האם כולן יקבלו? או הגרלה??
לסיום מקווה שעזרתי להביא אור חדש בארגון האירוע שלך. אשמח לעמוד לשירותך לכל שאלה או יעוץ.
—
הכותבת, יעל בליאק הנה מפיקת אירועים חב"דית, וזמרת. בוגרת בר אילן ומכללת רופין, קורס הפקות אירועים וכנסים. בעבר שמשה במשך 6 שנים כשליחת הרבי מלך המשיח במוסקווה שברוסיה.
ליצירת קשר: 0526777036
אני מתעוררת בבוקר, מהחלון נשקפים לי שמיים אפורים וקרירים, רוח, גשם עננים והרבה פלאשים של צלם אחד שמיימי…
איזה דבר נפלא זה חורף.. שאני רואה שמיים אפורים וטיפות מרצדות זורח לי הלב, האוויר הצח והקר ממלא אותי בשמחה ובאנרגיות מתוקות..
אני יכולה לשבת ליד החלון להביט בגשם הקופצני בלב מלא שיר והנאה, להריח את ריח הגשם הנקי והרטוב ופשוט לחייך ולהודות.
אני אוהבת את החורף כל כך ומחכה לו כל השנה…
אממה, אין כמו להתכרבל במיטה עם פוך מחמם, וכוס שוקו מהבילה כשבחוץ הגשם דופק על החלון..
אבל צריך לקום לעבוד את השם, ללימודים, לילדים, לפגישות, לעבודה, לכן צריך לדעת להתלבש בחורף.. נכון שהכי כיף זה לצאת עם קפוצ'ון נחמד לא מחייב אבל אפשר להתלבש יפה, חם ויפה.
אין כמו מעיל ומגף ש"עושים" לך את כל ההופעה! כובע מיוחד, כפפות, צעיף
אז מה מציע לנו החורף מבחינת קולקציה?
קטיפה
איזה דבר נפלא זה קטיפה, מוסיף לנו יוקרתי ומלכותיות.
חשוב לשים לב –
1. לקטיפה יש ברק ועלולה להבליט אזורים מסויימים, שימי לב להקפיד על כללי הצניעות.
2. חשוב להקפיד על האיכות, קטיפה לא איכותית דווקא עלולה ליצור מראה פשוט וזול.
3. צריך לטפל בה בזהירות רבה, לתלות הפוך, לכבס בעדינות – אם סיבי הבד ניזוקים – הפריט יוצא מכלל שימוש.
סטיילינג מגניב – לשלב טקסטורות: קטיפה עם עור/תחרה/קרודרוי/ברוקייד/בוקלה וכו – תמיד מוסיף עניין וסגנון.
עור
למי מתאים?
חשוב לזכור שעור לא תמיד ידידותי למשתמשת. יש לו ברק מאד חזק, והוא נוטה להבליט עד מאד כל מה שתחתיו.
אממה, עור מלאכותי נראה זול מידי, אם לובשים עור, אז אמיתי! ואם לא, אז עור נקי יפה מכובד, ללא ניטים ושאר ירקות.
סטיילינג מגניב – פריט מעור מוסיף משהו מיוחד, הייתי מוסיפה אותו למראה מאד נקי ורגוע.
משבצות
משבצות הן הדפס חביב ומוסיף טאצ’ מעניין.
למי מתאים?
לכל מבני הגוף וכל אחת יכולה למצוא את המשבצות שלה, גם אלו שאוהבות סגנון נקי ומינימליסטי. אני אוהבת את המראה הסקוטי בצורה הטרטן (סקוטי).
פרווה
מעילים (ארוכים או מעילים באורך מותן), וגם ווסטים בשילוב של פרווה, אמיתית או מלאכותית, וכן, תיקים וחותלות עם פרווה. זה ילך החורף הזה.
סריגים
שמלות סריג, קרדיגנים וסוודרים. הסריגים עבים וחמים, לעיתים סריגת צמה ולעיתים סריגים עם מעין בליטות, כמו פונפונים, על גבי הסריג. נסו סריגי וינטג' נוסטלגים, בחנויות הוינטג'. הם מחממים במיוחד, ייחודיים ומקסימים.
בכתבות הבאות נוכל לשוחח על מעילים, מגפיים ומה שבינהם…
–
לפני שבוע הלכה לעולמה מרת גיטה גנזבורג ע"ה, אלמנתו של הרב יצחק (איצ'קה) גנזבורג, ואמש הוקמה המצבה על קברה בבית החיים ע"ש מונטיפיורי, בסמוך לאוהל הק'.
המנוחה נולדה לאביה, החסיד הנודע הרב רפאל נחמן כהן ע"ה ולאמה מרת רבקה ע"ה, וגדלה בבית של מסירות נפס עבור קיום היהדות, כאשר אביה נעצר מול עיניה ונשלח לגלות, בהיותה בת חמש שנים בלבד.
לאחר נישואיה, השקיעה ביחד עם בעלה עשרים וחמש שנים בבניית רשת אהלי יוסף יצחק באה"ק, ולאחר מכן במשך שלושים שנה היתה אם הבית במכון חנה בשכונת קראון הייטס, שם זכתה לסייע למאות בעלות תשובה בצעדיהן הראשונים בעולם היהדות.
הותירה אחריה את אחיה הרב יואל כהן, וילדיה: הרב יוסף גנזבורג מטורונטו, מרת נחמה חאנין מקראון הייטס ומרת פרדי ברוד מכפר חב"ד.
ויה"ר שתיכף ומיד יקויים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", והיא בתוכם.
התמונה צולמה באייפון על ידי אודליה ש – שירותי מוסיקה וסאונד
במטרה לשנות את פני מפת המרצות החב"דית, נפתח לפני מספר שבועות בהצלחה מרובה קורס המרצות המקיף והמקצועי הראשון מעולם, ברמה אקדמית, בהשתתפותם של נשים מוכשרות במיוחד מאנ"ש מכל רחבי הארץ, ביניהם נשות חינוך, משפיעות, שליחות, מאמנות ויועצות.
הקורס מועבר על-ידי המומחה לרטוריקה ד"ר צוריאל ראשי מאוניברסיטת בר-אילן ומנוהל על-ידי מכון 'אלף'.
בסיום הלימודים, עתידות המשתתפות להעביר מאות ואלפי הרצאות מאלפות ומקצועיות בכל רחבי הארץ ולהביא את הפצת המעיינות לרמה חדשה של מקצועיות.
המעוניינות להירשם למחזורים הבאים, מוזמנות להקליק: Alephil.org
חיים, אז תלמיד ישיבת חב"ד המרכזית, השוכנת בבית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בניו-יורק, נהג להקדיש מדי יום שישי כמה שעות לזיכוי יהודים במצוות תפילין. האמת היא, שלא רק חיים. כל חבריו לישיבה, כמו כל תלמידי ישיבות חב"ד בעולם כולו, מקדישים את שעות אחר-הצהריים של ימי שישי לפעילות כזו.
חיים ועמיתיו לצוות נהגו לנסוע למנהטן, שם ביקרו בקביעות בשורה של משרדים יוקרתיים. בדרך כלל, זכו להיענות יפה. אבל במקום אחד נתקלו ב"קרחון" בלתי עביר. היה זה משרד עורכי-דין יהודי, עתיר עובדים, שלרוב הראו עצמם עסוקים ולא שעו אליהם. אלו שכן היו מעוניינים להניח תפילין – זכו ליחס מאוד לא סימפטי מצד מנהל המשרד.
בימים שהמנהל בעצמו נתקל באורחים הלא רצויים לו, הוא דאג עד מהרה לסלקם באלגנטיות מדיפה שנאה. הוא היה ממלמל משהו תוך כדי הליכה לעבר פקידת הקבלה – ואחרי כמה דקות היא הייתה מבקשת מהם בנימוס לעזוב את המקום. כך זה נמשך חצי שנה, אבל הבחורים לא נכנעו. מדי יום שישי הם המשיכו לפקוד את המשרד, ממתינים לבקיע שיופיע ב"קרחון".
יום שישי אחד, בעוד חיים וחבריו ממתינים לרכבת התחתית שתוביל אותם ליעדם, פנה אל חיים רוכל, מקסיקני טיפוסי: "אדוני, יש לי עניבה שחורה, שתעמוד עליך נפלא".
"לא, תודה", השיב חיים קצרות. "אני לא אוהב עניבות".
"לא! לא!", התעקש המקסיקני. "אתה צריך עניבה. אדם חשוב עם חולצה לבנה כשלך צריך עניבה. הנה, אעשה לך הנחה. קח עניבה ששווה שבעה דולר בחמישה בלבד".
"מצטער, אני לא רוצה עניבה!", ענה חיים בפסקנות.
אבל האיש ממש התעלק אליו. "העניבה הזו היא בדיוק בשבילך! אם תלבש אותה תיראה טוב! אתה חייב"…
ראו חיים וחבריו, שהרוכל המטריד עוד מסוגל לעלות עמם על הרכבת הבאה, אם לא יקנו ממנו עניבה. הם החליטו לנדב כל אחד דולר או שניים למשימה, והעניבה והכסף החליפו ידיים.
חיים נשם לרווחה. הרבה זמן לא נתקל ביצור טורדני כל כך. אבל זה לא נגמר. "אדוני", קרב המקסיקני אל חיים, "לא מכרתי לך סתם. אתה באמת חייב ללבוש את העניבה! זה יגרום לך להיראות טוב!".
חיים לא הספיק להוציא הגה מפיו, ואותו רוכל שלף מידיו את העניבה והחל לכרוך אותה סביב צווארו. "התכופף מעט… הרם את הצווארון של החולצה ו…יופי. עכשיו אתה נראה כראוי", הביט המקסיקני בסיפוק על מעשה ידיו. באותו רגע, הגיעה הרכבת בשעטה והחבר'ה עלו עליה. מי יודע מה היה קורה אילו המשיכה הרכבת להתעכב…
הקבוצה עברה את המסלול הקבוע, וכמדי שבוע הגיעה ליעדה האחרון – משרד עורכי-הדין המהולל. הם נכנסו לחדר הקבלה המרוצף שיש בוהק, לפחות כדי להותיר עלון יהודי בידי עובדים שכן מוכנים להתייחס אליהם. אך בן רגע הופיע הבוס. "מי אתם? מה אתם רוצים?", שאלם, משל רואה הוא אותם לראשונה.
"אנחנו תלמידים של הרבי מליובאוויטש", החליט חיים להשיב בתמימות, כאילו אכן זו הפעם הראשונה שהם נכנסים לכאן. "באנו לראות אם יש כאן יהודים שרוצים להניח תפילין". עכשיו, הוא שיער, יגיע צו-הגירוש.
אולם המנהל הביט עליהם רגע בדומייה, הצביע על חיים ואמר: "אתה, בוא אחריי". בתוך המשרד, מאחורי הדלת הסגורה, פנה אליו האיש במילים ישירות: "אני רוצה להניח תפילין".
כאשר חלץ עורך-הדין מעליו את רצועות התפילין, היו פניו סמוקות מעט. "אתה בטח רוצה לדעת מה קרה לי פתאום", הביט האיש בפניו של חיים. חיים הנהן בראשו באלם.
האיש נאנח עמוקות. "אז כך. לאחרונה הפסיד המשרד שלנו בכמה משפטים גדולים. במקביל, נולדו אצלי בעיות אישיות, שהרגשתי לגביהן חסר-ישע. חשתי זקוק לעזרה ולא ידעתי למי לפנות. חיפשתי מישהו שבאמת אכפת לו ממני.
"אתמול יצא לי לראות את אחד הכרטיסים שהשארתם פה, עם תמונתו של הרבי. מראה הפנים ההדורות עשה עליי רושם. התחלתי לחשוב, שאולי אישיות דתית היא הכתובת בשבילי.
"הגעתי הביתה, נשכבתי לישון אחוז מחשבות, ואז הופיע בחלומי הרבי מליובאוויטש. הרבי חייך אליי חיוך זוהר ואני חשתי מוצף בתחושה מרוממת. שאלתי את הרבי, אם הוא יכול לסייע לי, והרבי, המשיך לחייך וענה: 'הרי אני שולח לך כל יום שישי קבוצה מתלמידיי עם תפילין'…
"נבוכותי. 'אבל רבי', ניסיתי להתפתל, 'הלבוש המרושל שלהם דוחה אותי. אף אחד מהם אפילו לא לובש עניבה!'. הרבי, עם אותו חיוך מלטף על פניו, אמר לי: 'אתה רוצה עניבה? בסדר. הפעם יבוא מישהו עם עניבה'. ואז התעוררתי.
"אתה מבין", מחה המנהל דמעה סוררת שבצבצה בזווית עינו. "כשראיתי אותך, לראשונה עם עניבה, הבנתי שזה לא היה סתם חלום. החלום התחבר היטב למציאות"…
אוי כמה שאני אוהבת מתנות. ממש לא נעים להודות בזה, אבל יותר מכל אני אוהבת את גורם ההפתעה, את הסקרנות ואת הציפייה. מתנות הן קטע פסיכולוגי, קטע רגשי, מערכת יחסים שלמה.
מי לא אוהבת מתנה? מי לא מחכה שיקנו לה אחת כזו? מי לא רוצה שירגשו אותה? מי לא רוצה לדעת שחשבו עליה והביעו את הערכתם באמצעות מתנה שנקנתה או נעשתה במיוחד עבורה. זה מתחיל בגיל צעיר מאוד. מי אינו זוכר את קבלת הפנים של הילדים בשובו מיום עבודה, מנסיעה לחו"ל: "אימא. מה קנית לי?"…
החכם מכל אדם כבר הבהיר לנו במשלי, ש"שונא מתנות יחיה"… אך, מה עם מי שאוהב אותן? הוא ימות ח"ו?
למילה מתנה שלל של מילים נרדפות. שי; תשורה; מנחה; דורון; אשכר; מתת וכן הלאה. לא משנה באיזו מילה תבחרו, לא משנה איזה שם תתנו למתנה, המשמעות היא אותה משמעות – הענקה של כסף, טובין, קרקעות וכדו' ללא תמורה – נתינה בחינם.
והנה הגענו לפרשת השבוע בה מסופר על ה"מתנות" אותן שולח יעקב אבינו לעשיו הרשע. הוא נערך לשלושה תרחישים. כאשר התרחיש הראשון הוא "פיוס" שייוצר באמצעות משלחות המלאכים הנושאים "דורון" לעשיו אחיו.
לא מדובר בפעולה אגבית. מדובר בפעולה מתוכננת היטב. כזו שמותירה את גורם ההפתעה לאורך זמן. המלאכים נדרשים לשמור מרחק בין עדר לעדר ולהפתיע את עשיו – מקבל המתנה – שוב ושוב. להרשים אותו.
עשיו, אומנם "מתפייס" עם אחיו, נופל על צווארו ומנשקו. אך את מתנתו מסרב לקחת. "יש לי רב" טוען האח האדמוני שהזקין. אחיו, יושב האהל, טוען לעומתו "יש לי כל". יש לי את כל מה שאני צריך. זה – המתנה – שלך. "ויפצר בו, וייקח". עשיו נכנע ללחץ ונוטל את המתנה ומכאן לימוד עבורנו.
גם אברהם אבינו עליו השלום מתעקש לשלם לעפרון את דמי המערה – מערת המכפלה. לא. הוא לא רוצה בחינם. הוא לא רוצה מתנות. שונא מתנות יחיה.
נכדו, האב שמיטתו שלימה, מתעקש להיפך. הוא מתעקש שעשיו יהיה זה שלוקח את המתנה. בדיוק כמו שזקנו נתן מתנות לבניה של הגר, כדי שלא יוכלו לטעון לחלק בירושתו.
הלימוד עבורנו? "בכסף מלא". בעבודת ה' לא משיגים דברים ב"חינם", לא מקבלים מתנות. מי שרוצה לחיות, מי שרוצה חיות בעבודת ה', חייב לשלם על-כך. להתאמץ על-כך. לכן אומר שלמה המלך עליו השלום ששונא מתנות – יחיה. מה שמקבלים בחינם שווה חינם.
בזוהר הקדוש כתוב שאצל הסיטרא-אחרא יש חינם – "אשר נאכל במצרים חינם". יהודי צריך "לקנות" את חלקו בעולם הבא. לקנות את העולם הזה ולהעבירו לבעלותה הבלעדית של הקדושה. הקניין נעשה ביגיעה.
– – –
טבעי לאהוב מתנות. מי לא אוהב מתנות. מתנות הן גם אמצעי להביע אהבה והערכה. אך בכל מה שקשור בעבודת ה', יש לברוח ממתנות. יש להתאמץ מתוך אידיאל. מה שבא בקלות, באותה הקלות ייעלם.
עניין המתנה קשור קשר הדוק לשמחות ואירועים. בשבוע הזה, במוצאי השבת, נציין את יום הנישואין של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו והרבנית חיה מושקא. היום בו "קישרו אותי עימכם ואתכם עימי". בנישואין מעניק החתן לכלה "מתנה", אך המתנה הזו נקראת "קניין" למרות שהיא ניתנת בחינם. כדי לסמל את העובדה שהוא – החתן – נדרש לעבוד עבור הכלה שנתקדשה לו. מעתה והלאה מוטלות עליו החובות לכל חייו. לכבדה יותר מגופו, לדאוג לפרנסתה, לרווחתה. עבודה קשה, לא בחינם. שונא מתנות – יחיה.
יום חתונת כ"ק אדמו"ר הוא גם היום בו ייערך בעז"ה הדינר השנתי של קרן הכנסת כלה ע"ש הרב ישראל צבי. הקרן שמסייעת למאות כלות מכרם חב"ד לקבל נדוניה איכותית ומושקעת לרגל חתונתן בשעטומ"צ.
זו ההזדמנות שלכן נשים יקרות להצטרף למעגל תומכי הקרן החשובה הזו ולהצטרף לדינר השנתי שייערך אי"ה במוצאי השבת הקרובה בכפר חב"ד.
אכן. אני אוהבת מתנות. אך אוהבת יותר לתת אותן. להעניק. לתת לכלות צעירות את ההזדמנות להתחיל את חייהן ברגל ימין, עם נדוניה עשירה ומכובדת. הנתינה הזו שהיא חלק מהערבות ההדדית שלנו כיהודים – היא חלק מעבודתנו בעולם הזה. עבודה שעניינה "קניית" ענייני העולם והעברתם לבעלותה של הקדושה.
אני כבר החלטתי. אני שותפה לקרן הכנסת כלה. מה איתך?
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחה, מרצה ושדרנית
מפורסם במגזין משפחה חסידית
הצלם קובי קלמנוביץ שיתף עם ידידיו פרוייקט תחת הכותרת "משפחת שארף – סיפור קצר שמח וכואב". לצד התמונות הוא פירסם מספר מילים:
מירה שארף הי"ד שהיתה שליחה צנועה ומסורה בבית חב"ד ניו דלהי בהודו, נרצחה בר"ח כסלו תשע"ג. בת 25 היתה במותה.
בצירוף נסיבות מצמרר ומדוייק להפליא, זה קרה ביום השנה הרביעי לפיגוע בו נרצחו שלוחי חב"ד במומבאי – הרב גבריאל הולצברג ורעייתו רבקה הי"ד.
הרב שמוליק ומירה שארף היו השליחים בבית חב"ד ניו דלהי מאז נישואיהם. הם אירחו אלפי מטיילים ביומיום השוטף, בשבתות ובחגים, סיפקו להם ארוחות, ארוח חם ושירותים שונים, כמקובל בבתי חב"ד ברחבי העולם. מאז שנישאו מרכז חייהם היה ה"מיין בזאר" בניו דלהי, שם גם גידלו את שלושת ילדיהם.
מירה מסרה את נפשה על קיום השליחות של הרבי מליובאוייטש הלכה על זה עד הסוף!
בתשע"ג, עם תחילת פגרת עונת המטיילים להודו, הגיעה משפחת שארף לישראל לחופשת מולדת קצרה והתגוררה באופן זמני בדירה שכורה בשכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי. הדירה היתה בקומה העליונה של בנין מגורים שנפגע פגיעה ישירה מטיל גראד שנורה מעזה.
מירה נהרגה מהדף הפיצוץ, בעלה שמוליק ושלושת ילדיהם, בהם תינוקת בת שנה, נפצעו.
ליוסף יצחק הקטן (שהיה אז בן 4) נאלצו לקטוע שתי אצבעות מכף ידו השמאלית.
התבקשתי על ידי מוסף "שישבת" של העיתון ישראל היום לצלם לכתבתם של מתי טוכפלד ובת חן אפשטיין תחת כותרת (זמנית): "שמוליק שארף נישא בשנית – שנתיים אחר האסון".
רוצה לשתף אתכם בפרוייקט דוקומנטארי קצר ודרמטי בעל טלטלה רגשתי עצומה.
תמונות נוספות וגלריה נרחבת באתר חב"ד אינפו
בבית חב"ד בכפר סבא מציינים בימים אלו בסיפוק את סיום פרויקט "מוכנות לתורה", בו השתתפו תלמידי כתות ב' מכל בתי הספר הממלכתיים בעיר. לאחר שלושה מפגשי הכנה שהתקיימו בבית הספר . הגיעו הילדים בליווי ההורים לטקס מסיבת חומש חגיגי בבית הכנסת בליווי מוזיקלי והמון שמחה. במשך החודשיים האחרונים התקיימו מידי שבוע המסיבות בבית הכנסת המרכזי בעיר. ראש העיר כפר סבא מר יהודה בן חמו טרח והשתתף במסיבות ובירך את התלמידים ביום חגם כשהוא משבח ומעלה על נס את פעילות בית חב"ד במערכת החינוך בעיר.
