כ-200 נשים התאחדו במסיבת ראש חודש חגיגית ועליזה, בבית חב"ד בת-גלים שבחיפה. השלוחים הרב ישי ודינה קלי פתחו בדברי התעוררות ובסיפורים מבית חב"ד ולאחר מכן הגב' דליה טל נשאה את המשא המרכזי בנושא 'כוחה של החלטה' והצליחה לרתק את קהל הנשים שעה ארוכה. במופע האומנותי הופיעו בטוב טעם בנות תיכון 'בית חיה' בריקודים, בצליל, באומר ובמחול.

ט' אדר ראשון, יום היארצייט של חיה מושקא.. 3 שנים חלפו, הזכרון חד כמו היה זה אתמול. המראות עדיין לנגד עיני. אולם שמגר הצפוף, עומדת בין מאות בנות.. דומעות.

הכאב בעת שמיעת הבשורה, והתמודדות איתו אחרי.. כשהימים הם ימי אדר בהם מצווים אנו להוסיף בשמחה!

חושבת על האחדות המדהימה בין בנות חב"ד מכל רחבי הארץ והעולם בתקופה ההיא – והכל לרפואתה.. וההתגברות שלי לרקוד בחתונה של חברה קרובה עוד בתוך ימי השבעה. זה היה קשה מנשוא.

אחח. חמי..

אבל אנחנו מסוגלות! לקחת את הכאב והעוצממה, לנתב אותם לעשיה. לקום ולרקוד בשמחת הגאולה, לדרוש לראות את הטוב בגלוי ממש! ובעז"ה שתהיה זו האתכפיא האחרונה ונזכה תכף ומיד ממש לגאולה שלימה!

שנזכה עוד היום להקיצו ורננו שוכני עפר, והיא בתוכם.

לפני שתתחילי לתהות יותר לעמוק למה זה באמת ככה,

תחשבי לרגע, מתי בפעם האחרונה יצא לך לשמוח באמת שמחה בטהרתה לשמה? מתי הרגשת תחושות של שמחה שממלאות אותך ומציפות את כולך באור?  מי שהיתה ביננו בתשרי, יכולה להעיד על עצמה ללא ספק ששם הרגישה זאת בוודאות, אך עדיין ישנם פעמים שבהם הרגשת יותר, וישנם שפחות. ומי שממש התאמצה, גם הצליחה לסחוב עימה קצת שמחה כשחזרה לארץ..אבל בטוחה עכשיו שבתוך כל השגרה, והעומס שרובץ על הראש, קשה מאד להזכר ברגעים השמחים ולשמוח באמת. לשם השמחה.

ואם נרד עוד קצת, לעומקו של עניין, ובשאלה קצת נוקבת שלא מתאימה לחסיד אמיתי. אבל ברצינות תחשבי, איך אפשר בכלל לשמוח באמת? סתם ככה בלי סיבה? ולמה שאני אשמח בכלל? איך אני יכולה לשמוח שאנשים נפטרים, שיש חולים, שכל העולם הזה הוא שיקרי ורע, שיש ביננו מחלוקות ומריבות, שדברים לא מסתדרים, ובנוסף לכל  פשוט לא רואים את הרבי, ונמצאים בחושך גלותי עמוק. איך, איך אפשר ככה לדרוש מאיתנו שנשמח ובאמת?

אז עכשיו תדעי, שדבר ראשון תשמחי. בלי שאלות, בקבלת עול גמורה. ואח"כ נבין איך ולמה.

ישנה שיחה של הרבי מלך המשיח, שבה מסביר לנו, שנפילתו של המן העמלקי הינו דווקא בפורים- על שם הפור- הגורל שעשה המן. המן עשה את הגורל "המיוחל"- בלי מחשבה אחת מיותר, בלי טעם ודעת שמובנים בשכל. עשה זאת מתוך שנאה וקנאה כי אנו יהודים.

ודווקא מכיוון שגורל נעשה למעלה מטעם ודעת, נתבטלה הגזרה ע"י גילוי עצמותו של הקב"ה באופן שלמעלה מטעם ודעת. ובמקום הפנימי הזה, של גילוי עצמותו של הקב"ה, דווקא שם פורצת השמחה את כל הגדרים.

"אין השמחה כהיתר ספיקות"

לפי זה מסביר הרבי מלך המשיח את עניין השמחה.

בגימטריה ספק=עמלק . מקור הספק הוא בעמלק, ביצר הרע הערמומי, הנמצא בתוכי ומתחפש כל השנה לחסיד.

. היצר הרע- העמלקי הוא זה שמביא לנו את הספיקות, ואת המתח. את החרדות ואת החוסר חשק בלשמוח באמת. תמיד הוא משאיר אותנו ובחששות ובחוסר שביעות רצון פנימי. דואג שנרגיש רע עם עצמינו וכך גם נראה את העולם, ויעשה הכל העיקר שלא נשמח.

הפתרון לכך הוא, התרת הספיקות.- נשמע מסובך וקשה. אך לא. רק על ידי שנהיה בטוחים בקב"ה, נוכל לבטל את קיומו הבסיסי של עמלק, ורק כך נצליח לשמוח באמת. וברגע שהספק יותר, נצליח לחיות את החיים ונגיע לשיא השמחה.

ואת הספק נתיר מתוך ביטחון גמור ומוחלט שהקב"ה הוא מלך העולם, ועצם מהותו הוא טוב. הוא הרי כל המציאות וכל המהות. ואם כולו טוב, אז יש סיבה לא לשמוח? וברגע שנגיע להכרה זו. הספיקות נעלמים, ואז כבר אפשר לשמוח מתוך רצון אמיתי.

"והחודש אשר נהפך לששון ולשמחה.."

לסיכום העניין, מכיוון שנכתב בפס' "והחודש אשר נהפך", הרי זה ממילא מובן, שלמרות שהחג הינו רק יום אחד בחודש,  השמחה של החג היחיד הזה, שבו העבודה הכי גדולה- העבודה של השמחה בטהרתה- ללא ספיקות, משפיעה על כל החודש כולו עד כדי כך שגם העניינים "השליליים" הופכים לדברים טובים ומשמחים. ואם לא ראינו זאת עד עתה,  עכשיו הזמן הכי מסוגל  לשמוח ולראות את כל הטוב באופן גלוי ומוחשי!!

וכמובן שנזכור תמיד,ויהיה זה חקוק על לוח ליבנו, שרק ע"י שמחה יוצאים מכל ההגבלות והמדידות. גם אם נראה לנו הפיך הגמור- נדע שזה רק מתחבולות היצר, ומספיקות שמקננות בשביל לבלבל. ואז נאמין בביטחון גמור ומוחלט בקב"ה. נסיר את המחיצות, ונראה את הטוב הנראה והנגלה בפועל ממש!

והעיקר מתוך שמחה לשמה!

יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

יש לך מה להוסיף לאתר? כתבה מעניינת/ מאמר/ דעה/ טיפ/ מתכון ועוד?

זו הבמה שלכן.

את מוזמנת להצטרף למעגל הכותבות של אתר נשי ובנות חב"ד 

צרי קשר: [email protected]

במלאות שלוש שנים לפטירתה בטרם עת של הנערה החסידית חיה מושקא רוחמקין ע"ה יתקיים מלוה מלכה, לימוד משניות וסיום מסכת במוצ"ש הקרובה בשעה 8 בבית הוריה שיחיו בביתר עילית ולמחרת (יום ראשון ט' אדר א) יעלו בני משפחתה וחברותיה לקברה בחלקה י"ז שבהר המנוחות בשעה 11 בבוקר. ויהי רצון שתיכף ומיד יקויים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", וחמי היקרה בתוכם.

חיה מושקא ע"ה הלכה לעולמה לאחר מחלה קשה, כשכל העת נלחמה בגבורה והיוותה דמות מופת לכל סביבתה.

המלווה מלכה תתקיים בבית משפחת רוחמקין, רחוב חתם סופר 13, ביתר עילית.

זמן רב אני מתחבטת ביני לבין עצמי האם לפרסם את בעייתי/שאלתי ולעורר עליה שיח ציבורי. התלבטתי רבות האם זה יועיל במשהו. והאם זה באמת ישנה את הגישה למישהו. הרי כבר עשרות רבות של בנות נתקלות בבעיה זו ובולעות אותה בשקט. האם זו בכלל שאלה נכונה?!

לאחר התייעצות עם משפיעתי, החלטתי לפרסם זאת בציבור ו'חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם'.

שמי חיה (כמובן שם בדוי) ואני נושקת לגיל העשרים וארבע, אך הצעות באופק עדיין אינן. זה לא נובע מכך שאני לא בקשר עם שדכניות, להיפך את מיטב זמני כל יום אני מקדישה לשיחות ארוכות עם שדכניות שונות ומשונות מכל קצווי הקשת החב"דית, אך מכל שיחה כזו אני יוצאת במפח נפש ובחוסר אונים. פשוט תסכול.

ההיא מנסה כבר חודשיים לבדוק על הצעה ספציפית שנראית לה מתאימה, אך כל עוד אין אישור מהצד השני היא לא מוכנה להגיד לי אפילו את שם המשפחה..

וזאת מסבירה לי בחשק שפתיים שבגיל שלי אני צריכה לעוט על כל הצעה שהיא ואפילו אם הוא בחור שמבוגר ממני בכמעט עשר שנים וחזר בתשובה בשנה האחרונה (ולא שחלילה יש לי משהו נגד חוזרים בתשובה)

וכל זאת למה?

בגלל חטאי הגדול שהקב"ה בחר שאוולד לזוג הורים שמספר שנים לאחר החתונה החליטו לפרק את החבילה.

'הורים גרושים?' אני שומעת את התמיהה בקולן של השדכניות ולבי דופק. הנה מתחילות הבעיות.

ואני שואלת.מה עשיתי? אני אשמה בכך?!

אכן, אני מסכימה עם הטענה שמשתמשים בה הרבה שילדים להורים גרושים לא חוו חיי משפחה ולא ראו תא משפחתי תקין, דבר שיכול להעיב על שלום הבית האישי שלהם.

אבל הסכמתי היא חלקית בלבד. נכון אמנם שלא ראינו תא משפחתי תקין, אבל מספיק רק לראות את הזוגיות המהממת של אחותי וגיסי ושל עוד הרבה זוגות בנים להורים גרושים, בכדי להבין שאמירה זו היא לא הכי מדויקת. להיפך – ילדים להורים גרושים הרבה יותר מבינים את החשיבות והצורך של תא משפחתי תקין, של שני הורים מאוחדים, של אכפתיות, כבוד הדדי, מסירות, וממילא הם משקיעים בה ורגישים אליה הרבה יותר.

טענה נוספת ששמעתי, היא שילדים להורים גרושים מכירים ומודעים יותר לאפשרות לפרק את החבילה, וממילא יהיה להם יותר קשה להתמודד עם חיי נישואין כי הם מכירים מצב של בריחה..

תשובתי בדרך כלל לאותם האנשים היא כזאת: הביטו שניה סביבכם ותחשבו על כל האנשים שאתם מכירים שהתרגשו. חשבתם?

אוקי, אז כמה מהם הם ילדים להורים גרושים? אה. אחוזים מועטים בלבד.

עכשיו תחשבו על כל הנשואים שהם בנים להורים גרושים שאתם מכירים.. כמה מהם התגרשו? תבדקו זאת ותגלו שכמעט ואף אחד. ולהיפך – רובם חיים בשלווה שמחה וכבוד הדדי.

אז טענה זו לא בהכרח נכונה (ליתר דיוק, בהרבה מהמקרים היא אינה נכונה)

ולטענה השלישית שאיתה אני כן מסכימה – היא הבעיה הרגשית.

בנים להורים גרושים מפתחים בהרבה מן המקרים בעיות רגשיות או חברתיות מחוסר חום ואהבה. אבל גם על זה אשאל שאלה:

דבר ראשון בעיות אלו נוגעת בעיקר לשנות הילדות עת מתפתח האדם וקובע לו תצורה לעצמו, בהרבה מקרים ילדים אלו מתגברים על בעיות אלו ואדרבה מתחשלים מהם.

ודבר שני הוא שבמידה ותביטו על בעיות רגשיות שמתפתחות בילדות אז תצרפו לקטגוריה גם ילדים עם הורים שעובדים עד מאוחר, ילדים שאחד ההורים נאלץ להעדר מהבית לתקופות ממושכות (לצורכי עבודה וכדו) וכל מיני מקרים שונים.

אז אולי שהשדכניות יתחילו לקטלג ברשימותיהם גם ילדים שהוריהם עובדים עד ארבע, בנים להורים עובדים עד שש וכו' וכו'…

אני לא רוצה להישמע צינית, אך לצערי זאת העובדה… והיא כואבת.

אני בטוחה שבסוף הדרך עוד אהיה מאושרת, והקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו, ובמיוחד אני שנולדתי לניסיון הזה…

תודה לאתר נשי ובנות חב"ד על הבמה המכובדת.

אשמח לקבל תגובות,

חיה

המוצר המהפכני בתחום הפאות הגיע לישראל. סרט העשוי מבד מיוחד שמונע החלקה של הפאה והמטפחת ללא צורך בסיכות. הסרט עשוי מבד קטיפתי ונעים למגע וכך שומר על הצניעות.

לקניה בחב"ד שופ

מחר תתקיים התוועדות מיוחדת לכבוד ז' אדר עם הרב גרונר מזכירו האישי של הרבי מלך המשיח. ההתוועדות תתקיים ב'אור חיה' ויסופרו בה סיפורים מרתקים שאוזן לא שמעה.

ההתוועדות תתקיים אי"ה מחר יום חמישי ו' אדר א' באור חיה בירושלים בשעה 13:00. כולן מוזמנות!

לפרטים נוספים 1700-70-72-82

.סוף השבוע, יום אחרון ללימוד החומש היומי עם המשפיעה המסורה

.מאז שהתחלנו את הלימוד המשותף היה משה רבינו מוזכר בכל פרשה בחומש. השבוע, משהו היה חסר.. שמו של נשיא הדור. משה רבינו

?מדוע שמו של מ"ר אינו מוזכר בפרשה כולה

.המשפיעה כדרכה, מסתכלת ומשיבה בחיוך: אכן, בפרשת תצווה שמו של משה רבינו אינו מוזכר וזהו בעצם הרמז לפטירתו בזמן זה. ז' אדר

?אפשר לומר שהבנתי. אך קושיה נוספת קפצה לי לפתע: משה רבינו אכן נולד ביום זה – ויום הלידה מכפר על יום המיתה. אם כן, המיתה כופרה כבר, אז מדוע עדיין שמו אינו מוזכר

:ושוב אותו חיוך מבין, היא פותחת את הדבר מלכות קורצת קריצה רבת משמעות ו.. מסבירה

!ביום ההולדת מזלו של האדם גובר. ועכשיו, ביום הולדתו של מ"ר – נשיא הדור שכולל בתוכו את הדור כולו, מזלו של (כל) ישראל גובר

ואכן, עומד המן (הרשע..) ושמח להרוג את ישראל בחודש אדר, שהוא חודש הסתלקות המנהיג, אך אותו רשע מרושע אינו מודע לעובדה שבחודש אדר נולד מנהיגם של ישראל, ויום ההולדת מכפר על יום המיתה – אז חודש !אדר הופך ממילא לחודש שכולו שמחה אמיתית

!ביום ז' באדר נולדה והתעוררה עצם נשמת משה רבינו, וזו גרמה להשפעת המזל בכל נשמות ישראל

אז מה זה אומר אני בפועל?' אני ממשיכה להקשות'

:והיא ממשיכה בסבלנות רבה

בזמן גזרת המן אנו רואים שעמ"י נמצא בסכנה חמורה. לפני השמדה המונית וסופנית (ה"י) אך למרות הכל, ולמרות הגזרה האיומה – היו היהודים מוכנים למסור את נפשם ולהיהרג על על קידוש השם. למות כיהודים ולא לחיות כגויים ולהמיר את דתם

?!מהיכן הגיעו כל הכוחות הללו

.זוהי בדיוק עצם הנשמה! נקודת היהדות שבכל אחד ואחת מישראל פתאום פורצת החוצה. זהו מקור החוזק והאומץ למסור את הנפש בלי לחשוב רגע אחד. מיד לקפוץ לאש, בלי חישובים

.אך יחד עם זאת, דווקא במקום כזה, אי אפשר להשאיר את עצם הנשמה בלבד. אלא צריך שיחדור וישפיע על כל אחד כפי שהוא כאן, בעולם הזה הגשמי

.כמו המזל – שהוא מלשון נוזל. נוזל הוא המקור וממנו נוזל חיים למטה

!גילוי הנשמה לא גורם לבריחה מהעלם, אלא להיפך, לעשות לו כאן דירה, בעולם!! צריך לחיות על קידוש השם

..תכלס, מדוע שמו של מ"ר אינו מוזכר בפרשת תצווה? הפרשה בה חל יום הולדתו

אז בזמן כה נעלה, זמן בו נולד משה רבינו – נשיא הדור, הנשיא הוא הכל – ובו מתגלה עצם נשמתו – אין מוזכר שמו 'משה' אלא 'ואתה תצוה' –כי דווקא ביום נשגב זה ניתנים כוחות לכל עם ישראל להתגבר בקיום תומו"צ מתוך תוקף וחוזק. מתוך חיים בריאים ושמחים

.והחוזק והתוקף הללו מתבטאים דווקא בצורה הגבוהה ביותר – הסתרת שמו של משה

!אתה תצוה' – אתה! לא משה! אתה בכבודך ובעצמך'

.ביום הולדתו של משה המזל גובר כל כך, לכן מתבטא בו גילוי העצם של משה. עצם נשמתו של הנשיא

!הגילוי הוא כה נשגב ונעלה שאי אפשר להגדירו בשום שם, אפילו לא בשם 'משה'. רק ואתה תצווה

.גילוי עצם הנשמה. מסירות נפש על קידוש השם

.המשפטים נחרטים עמוק בפנים.. ופתאום עולה מולי תמונה של אישה גיבורה שהחליטה להגיע אל קצה העולם, למזרח הרחוק – רבקי הולצברג

אישה שמסרה נפשה על קידוש השם, שהקריבה את חייה בשביל להדליק עוד ניצוץ יהודי. שם, הרחק מהקהילה ומשפחה – הקדישה רבקי את עצמה למען המשלח, האירה באור יקרות במקום נידח כל כך, והכל מתוך שמחה ואהבה עד שסיימה את תפקידה בעולם

?!זהו! עברנו כבר די והותר ענינים של מסירות נפש על קידוש השם בגלות הזו, ועכשיו זו זעקה מעומק הלב: עד מתי

.גם אם להקב"ה יש נחת מהמסירות הזו, הרי מספיקה מסירות נפש עוד רגע אחד בגלות

!כבר אלפיים שנה של ציפיה ומשיח עדין לא בא

!הכל כבר נעשה, בכל מצב ובכל האופנים – ולמרות זאת עובר שבוע, עוד יום ועוד רגע, ומשיח צדקנו עדיין לא בא

!יש לנו פה תפקיד, עלינו לגלות את עצם הנשמה ולהאיר את כל העולם, עם האש שלך רבקי, אנחנו נדליק נצית ונפרסם שהנה תיכף ומיד זה מלך המשיח בא

!חודש טוב ושמח! שמחת הגאולה

 יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

יש לך מה להוסיף לאתר? כתבה מעניינת/ מאמר/ דעה/ טיפ/ מתכון ועוד?

זו הבמה שלכן.

את מוזמנת להצטרף למעגל הכותבות של אתר נשי ובנות חב"ד 

צרי קשר: [email protected]

במשך עשרים שנים ברציפות זוכה "בית חיה חב"ד ביתר עילית" לקיים פעילות מושקעת לכבודה וזכרה של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה. המוסד, שעם ייסודו זכה לברכתו הק' של הרבי מה"מ, נושא בגאון את שמה הטהור ובלעה"ר תופס את מקומו בין המוסדות המצליחים ביותר בשדה החינוך החב"די.

במשך שלושה שבועות עסקו בנות בית חיה בפעילות חסידית מגוונת ומעניינת בעזרת חוברת לימוד שנכתבה ע"י חני בלינוב – בעצמה בוגרת "בית חיה".

לסיכומה של הפעילות השנתית, התקיים בליל כ"ב שבט ערב אימהות באולם "שמחת עולם". הכנס אורגן ע"י המורה מרים מישלובין בשותפות מלאה של כל צוות מחנכות ומורות בית הספר בית חיה בניהולה של המנהלת הגב' שרה הגר.

את פני הבאות לכנס קידמה תערוכת מוצגים מקורית שהוכנה על ידי תלמידות בית חיה. כל כיתה המחישה סיפור מתולדותיה של הרבנית חיה מושקא וכך הוקמה תערוכה נהדרת.

הכנס המרגש הונחה בטוב טעם ע"י המורה שושי מלוב ונפתח בברכת מנהלת בית הספר הגב' שרה הגר, הוקרנה תכנית וידאו שתיעדה והציגה בפני ההורים את הפעילות שנערכה בבית הספר לאורך שלושת השבועות שקדמו לכנס. האמהות נסחפו באווירה המיוחדת שכבשה את בית חיה ושאבו נחת לראות את בנותיהן עוסקות בלהט וברגש בפעילות חסידית.

אורח מיוחד בכנס היה הרב זושא וולף, הרב וולף סיפר אנקדוטות שונות מחייה של הרבנית והדגיש לקחים ומוסרי השכל שניתן ללמוד מהרבנית ולאמץ אל שגרת חיי היום-יום של כל אחת מנשי ובנות החסידים.

בחלקו האמנותי של הכנס, הופיעו תלמידות כיתות ז'-ח' במקהלה ובריקוד מיוחד. המקהלה הופיעה בניצוחה של הגב' גיטי ברוד, ואת הריקוד הפעילה הגב' הניה טייכטל.  הגב' יהודית אריה הציגה קטעי הומור משעשעים בנושא "מאיתנו בחיוך".

תחת הכותרת "ממני אלייך" – הכינו כל בנות בית חיה שי אישי שהוענק לאמותיהן. השי כלל נרות ריחניים וסבונים מעוטרים שהוכנו ע"י הבנות. במקביל, נענו האימהות בכנס לאתגר: כל אמא הכינה לבתה ברכה אישית "ממני אלייך"…

הכנס זכה להיענות גבוהה ביותר של אמהות – שנהנו מערב מיוחד, מרגש ורווי תוכן חסידי. הכנס הסתיים בתחושה משפחתית מלכדת, כאשר תחושת כולן היא "אשרינו שזכינו להיות חלק ממשפחת בית חיה" הקשורות לרבנית הצדקנית ונושאות בכבוד ובגאון את שמה הטהור.

בבית ספר 'תחכמוני' מרגישים בחסרון הגדול עם פטירתו בטרם עת של רב בית הספר – הרב יעקב ע"ה והחליטו למלא את החסר בערבי הורים לעילוי נשמתו.

אתמול (רביעי) התקיים ערב אמהות שבו נערכה הפרשת חלה וסעודת המינים לזכרו של הרב יעקב.

הרבנית מירן יפרח העלתה קווים לדמותו, סיפרה סיפורי חסידים והלהיבה את האמהות בערב של קדושה וטהרה. מנהל בית הספר, מר יעקב יפת, סיפר על אישיותו המיוחדת של הרב, על מסירות הנפש שלו ועל הגעגוע אליו.

דמותו חסרה כל כך בנוף הבית ספרי, בחדר מורים, בכיתות ובבית כנסת.

"בדרכו נלך" – קיבלנו על עצמנו ללכת בדרכו ולאמץ את מידותיו והתנהגותו האצילית והמקושרת.

יהי זכרו ברוך.

אנו צריכים לכבד ולהעריך את עצמנו, ולא לחכות שאחרים יכבדו אותנו. ורק כך נעריך ונכבד את עצמנו.

הרב יצחק ערד אמר באחד משיעוריו, שכתוב בפרקי אבות: "כל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו" ו"כל הבורח מהכבוד – הכבוד רודף אחריו". זאת אומרת: כל אדם זקוק לכבוד, ואדם שלא מכבד את עצמו – הוא זקוק שאחרים יספקו לו זאת, ועל כן הוא רודף אחר הכבוד. אך לא זו הדרך, כי הכבוד בורח ממנו – אנשים לא מכבדים אדם שלא מכבד את עצמו! לכן חשוב מאד שנכבד את עצמנו, וכך לא נצטרך לשאוב כבוד מאחרים – נברח מהכבוד וכך באמת נרגיש מכובדים ונרגיש טוב עם עצמנו.

אנשים מכבדים את מי שמכבד את עצמו – "הכבוד רודף אחריו". (הכוונה שנכבד את עצמנו, זה שנעריך את המהות שלנו – שאנו חלק אלוקה ממעל ממש ואנו הכי טובים – בדיוק כמו שה' ברא אותנו).

טיפ מעשי

בנוסף לכך, יש דבר מענין מאוד (אולי זה גם כתוב באיזשהו מקום), שכאשר נותנים בסתר – ללא שאף אחד ישים לב (הדרגה הגבוהה ביותר בנתינה צדקה – מתן בסתר) כמו למשל: לנקות לאחד מבני המשפחה חפץ ששיך לו והוא אפילו לא יבחין בכך שמישהו ניקה לו זאת. זה עושה הרגשה מיוחדת שלא ניתן לתאר. הרגשה שאני עושה טובה בלי לקבל תמורה. הרגשה שהערכה שלי אינה תלויה באחרים. הרגשה שאני מעריכה את עצמי ועושה טוב לאחרים 'לשם שמיים' – לעשות טוב בעולם וכך להכניס את הגאולה לעולם.

אז כמובן לזכור: אני טובה בעצם מהותי! ללא קשר למה שאני עושה (כמובן ללא ישות). אז אני מציעה לכן למצוא הזדמנויות לעשות. בלי שאף אחד ירגיש זאת. זה דבר מדהים ביותר!

בהצלחה!

יש לך מה להוסיף לאתר? כתבה מעניינת/ מאמר/ דעה/ טיפ/ מתכון ועוד?

זו הבמה שלכן.

את מוזמנת להצטרף למעגל הכותבות של אתר נשי ובנות חב"ד 

צרי קשר: [email protected]

זהו. הכל כבר פה, מוכן. ההתרגשות בעיצומה. הנה הרגע הגדול הגיע: הקמת המשכן.

הקב"ה מצווה אותנו: "ויקחו לי תרומה מאת כל איש",  זה היה חיוב לכל אחד מאתנו: אנשים נשים וטף. כולם היו שותפים לבניה. כולם לקחו חלק בעשיה..

זה היה מחזה נפלא ומפעים. מי לא שלא ראה, התקשה להאמין:

בבית כה גשמי, יבוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ושם ישכון?

דבר מעניין נוסף, אך מעורר תהיה:

כיצד אנו בונים מקדש לה'? אנשים כה פשוטים, בתוכם הרבה חוטאים – כולם השתתפו בממונם בהקמת המשכן. פעם ראשונה בהיסטוריה מאז בריאת העולם (!) יורד הקב"ה לשכון בעולם הזה. בתוככי המשכן.

לכאורה, בדבר כה נשגב ונעלה צריך להתעסק המנהיג, נביא או בצלאל. איש שיש לו כח להוריד  את האלוקות למטה! לא לאנשים פשוטי עם כמונו.. מדוע אם כן, התורה מטילה את תפקיד בניית המשכן  על כל המינים והסוגים בעם ישראל, גם על הרשעים?!

מסביר הרבי שליט"א:

הקב"ה מצווה אותי! כן. אותי..

אני. הבנאדם הפשוט ביותר, הגשמי ביותר, הקטן שבעם – לי יש את כל הכוחות ואת כל היכולת לפעול שכינה בבית גשמי, בעולם גשמי, עד למצב שהקב"ה שוכן בכל אחד ואחת מישראל!

עד מתן תורה עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא עלו לעליונים. במתן תורה התבטלה הגזרה. התורה ירדה אלינו, לעם הגשמי והפכה את ישראל וקודשא בריך הוא לאחד. יחיד ומיוחד.

כל יהודי קשור בנשמתו לאלוקות. גם אם חטא, ונראה שכבר אינו שייך לעניני קדושה, גם אם התרחק כלל יכולתו – עצם היותו יהודי, מחברת אותו לבורא עולם. נקודת היהדות קיימת. לעולם היא אינה הולכת לאיבוד!

גם יהודי שמתנהג כרשע גמור – צריך לגלות בו את הנקודה היהודית הפנימית שבתוכו. וכשמצליחים לעשות זאת, מגלים שהוא קרוב מאוד לאלוקות.

כל המציאות שלנו כיהודים, מבלי להביט על החיצוניות של כל אחד, הוא חלק אלוקה. אין סיכוי שינתק מאלוקות. זה בדם שלנו! אז על אף שאני לא מנהיג, נביא או בצלאל.. יש לי את כל היכולות, הכח והעוצמה לבנות משכן לה'. בלי להסתכל על דרגתי, כל מציאותי נועדה לבנות לו יתברך דירה בתחתונים.

וגם כאשר יהודי נמצא במצב נחות ושפל, הרחק מעניני קדושה – הוא זכאי להשתתף בהקמת המשכן. דווקא בגלל שברגע שאותו יהודי יגלה את הנקודה הפנימית הבוערת, את הנקודה היהודית החמה, הוא יגיע לדרגתם של הצדיקים הגדולים ביותר, ואף למעלה מכך.

ולכן בפרשת תרומה, כשהתורה מונה את נדבות המשכן שבנ"י הביאו היא מזכירה תחילה את הזהב. ולא בגלל שהמתכת הנצרכת ביותר במשכן היא הזהב (להפך, זהב הוא החומר הכי פחות נצרך במשכן) אלא, בכך באה התורה להדגיש את דרגתו של היהודי: כל יהודי אפילו הרשע ביותר, הוא זהב. הנקודה הפנימית מסתתרת, ורק צריך לגלות אותה ולהבריקה..

ואז היא תאיר באור יקרות. ממש כמו זהב טהור!

וכעת, אחרי שנים של ציפיה, אנחנו מצדיעים לך, רעבע! יצאנו לדרך.. אנשים נשים וטף, כל כולנו שלך. בונים פה בעצמנו ובממוננו – מקדש שלישי ומשולש! ומחכים לראותך, מלך ביופיו תחזנה ענינו.. מתוך שמחה וטוב לבב!

שבת שלום!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד