הכמות: תבנית מרובעת גודל A4 או שתי תבניות קטנות גודל A5 כל אחת:

המתכון והוראות הכנה: 

להקציף בקערה:

5 חלבונים וכוס סוכר עד לקבלת קצף יציב.

בקערה נוספת מערבבים:

2 גבינה (500 גרם סה"כ)

1 שמנת חמוצה

5 חלמונים

חצי כוס קורונפלור

1/3 כוס ועוד כף קמח

1 כוס סוכר

כף קוניאק (לא חובה)

גרידת קליפת לימון (לא חובה)

שופכים את הקצף לתערובת ומערבבים בכף בעדינות בתנועות קיפול

לאפות בתנור כ1/2 שעה – 40 דקות – עד שמשחים מלמעלה, בחום של 160 מעלות.

קישור להתוועדות

כאשה שכלית,  אף היא מאד מתרגשת,  מההשגחה הפרטית המופלאה,   שחוותה בנסיעתה האחרונה לשכונת קראון הייטס. זה עתה חזרה לארץ הקודש,  ובאמתחתה סיפור  אמיתי מכלי ראשון,  מיוחד במינו,   ומרטיט את הלב!!!

רשות הסיפור לגב' אילנה תחי' היקרה :

"יצאתי מ- מרכז חב"ד העולמי "770",  לאחר תפילת שחרית וחפשתי את האוטובוס הצהוב והישן שמסיע ל״אהל״.  להפתעתי עמד בחזית 770 אוטובוס חדיש ומהודר. הייתי מהאחרונים שעלו וחפשתי  מקום פנוי".

"ברביעיית המושבים מימיני ישב זוג זה מול זו. בקשתי מהאשה הצעירה רשות לשבת לידה. היא חייכה והתיישבתי".

"האוטובוס החל בנסיעה ואני שומעת אותם מדברים בעברית.  התעניינתי אם הם מהארץ.

״כן״ עונה הבחור. ״ הגענו לבקור קצר. את יכולה לספר לנו על הרבי? האמת היא,  שאנחנו לא יודעים כלום עליו.״

"זה היה בהחלט תמוה. נוסעים מבלי לדעת למי נוסעים?

התחלתי לספר על הרבי, היסטורית החיים, פועליו, קדושתו וכו׳".

״ראית אותו?״ שאל הבחור. ״כן,  גרתי עשר שנים בבוסטון בשנות השמונים,   וזכיתי להיות כמה וכמה פעמים אצל הרבי״ עניתי.

"תארתי להם את המפגש המופלא הראשון שלי עם הרבי, מבט עיניו כאש המצרפת ומזככת ועוד ועוד.

עיני הזוג הבריקו והם שאלו עוד ועוד".

"ואז הגיע תורי לשאול, מדוע הם החליטו לנסוע לרבי מבלי לדעת מאומה עליו.

״אספר לך ואז תביני״ אמר הבחור שישב מולי ללא כיפה לראשו".

״חמי עבר ארוע מוחי לפני כשלושה  חודשים. הוא אושפז ב"איכילוב"  בחדר טיפול נמרץ.  בימים הראשונים לא היה ברור כלל אם ישרוד. אשתי ואמה היו צמודות אליו ומררו בבכי ללא הפסקה.

בלילה הראשון לאחר האירוע חלמתי את הרבי. ידעתי שזה הרבי של חב״ד כי יש תמונות שלו בכל מקום. הרבי עמד מולי בחלומי, ואמר לי – "אל תדאג הוא יצא מזה״.

"החלום היה כל כך אמיתי עבורי שנרגעתי.  הייתי בטוח שמצבו ישתפר. לא ספרתי לאשתי. היא לא אוהבת לשמוע חלומות שלי,  וחששתי איך תגיב".

"רק אמרתי לה כל הזמן שלא תדאג. שהוא יצא מזה. היא ואמה כעסו על שלוות הנפש שלי מול המצב החמור. מיום ליום השתפר מצבו של חמי,  ממש באופן פלאי. הוא עבר שיקום וב״ה יצא עם מגבלות קלות בלבד. העזתי אז לספר לאשתי על החלום. אשתי נדהמה, התרגשה מאד ואמרה,  שחייבים לנסוע לרבי לומר תודה. וכך הגענו״.

"אשתו הנהנה ואשרה שזו היתה החלמה פלאית,  והיא בטוחה בחלקו של הרבי בפלא".

"חשבתי לעצמי", ממשיכה הגב'  אילנה תחי' לספר, "שהזוג עוד לא יודע… אבל לי  ברור,  שהם יתקשרו  לרבי ויחזרו בתשובה.

יהפכו לשליחים טובים, לפרסם את דאגתו של הרבי לכל יהודי !  ואת הנהגתו הנמשכת בדורנו הדור השביעי ועד לגאולה האמיתית  והשלמה".

תודתנו לגב' אילנה תחי' ישראל  על השיתוף המרגש.

הרבי איתנו  ובתוכנו ופועל למעננו. מלמד זכות על כולנו, ומעורר רחמים רבים אצל הקב"ה עבורנו,  בכל המצטרך לנו.

ואנחנו צריכים לעשות את חלקנו. רק עתה נירצחו  על קידוש השם ארבעה יהודים קדושים בכניסה לישוב עלי. רק משום שהם יהודים!

עלינו לצאת בכל הכוחות למבצעים הקדושים של הרבי. שלא ישאר יהודי אחד שלא הניח תפילין, או שעדיין אין לו אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל".  שלא ישאר ילד או ילדה,  שעדיין לא רכשו לזכותם אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל". שכל ילדה  מגיל שלוש,  תדליק נר בברכה לכבוד שבת קודש. שכל זוג ילמד ויקיים טהרת המשפחה. וכן הלאה בכל המבצעים הקדושים של הרבי.

עלינו לזעוק ולצעוק;

עד מתי ?? עד מתי ?? עד מתי ??

ולתבוע את התגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש.

תחינתי להשם יתברך,  שניזכה מתוך בריאות ושמחה  כבר עכשיו, ג' תמוז,  לנס הגדול. התגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה ותכף ומיד ממש.

טמה חורושוכין

במדרשי חזל לפרשה בזה הזמן

מסופר על ענני הכבוד, הבאר והמן

העננים הגנו על היהודים

הרגו את הנחשים 

סידרו את ההרים

וניקו את הבגדים

המן היה המאכל של היהודים

היו במן את כל העמים

המן התעכל בגוף בפנים

והתאחד עם הפנימיות של האוכלים

הבאר מים במדבר נתנה

ובני ישראל יכלו לשתות לרוויה

המים אינם מזון בפני עצמם

אולם הם מחדירים את האוכל באדם

כל שלושת הענינים

בתורה נמצאים

התורה עלינו מגינה

כך לעננים היא דומה

היא מעניקה לנו בפנימיות

כמו המן בגשמיות

ואת זה מובילה

וכך למים היא דומה

כיצד בתורה מתבטאים

אלו הענינים?

המן לא ניתן לכולם במידה שווה

הצדיקים קיבלו אותו מוכן לאכילה

ואילו הרשעים לעבד את המן נאצלו

כדי שלאכול אותו יוכלו

זאת כיוון שבפנים

כל יהודי שונה בחיים

יש יהודי שמספיק לו קריאת שמע

ובזה יצא ידי חובת לימוד תורה

ויש אחד

שאם לא למד

לא יצא

ידי חובה

כיוון שהדרישות של התורה

תלויות ביהודי – במצב שלו ובדרגה

כל אחד – לפי היכולות

כך הם הדרישות

העננים הקיפו את כל היהודים

והגנו עליהם מפני דברים רעים

המדבר משול לעולם הזה

שבו מכשולים יש הרבה

התורה מקיפה את כל היהודים

ומגינה עליהם מהמכשולים

עצם הנשמה שווה בין כל היהודים

והתורה שייכת לכולם בשווה – ללא בילבולים

הריי"ץ סיפר שבמלחמה

העיר וורשה בפצצות הותקפה

התחבאו ביחד יהודים 

מכל הסוגים

אך ברגע ששמעו פצצה בעוצמה

"שמע ישראל" כולם זעקו בבהלה

כשמגיע הרגע בו מתגלה

העצם והעוצמה של הנשמה

כולם שווים ללא הבדלים

וכולם את נפשם להשם מוסרים

המים זורמים מגובה ללמטה

הם מוליכים לכל יהודי את העוצמה שבתורה

התורה ירדה ממקום גבוה 

לעולם הזה למטה

כאשר יהודי קורא בתורה

אפילו אם אינו מבין שום מילה

הוא מקבל את כל התכונות

שבתורה נמצאות

בתוכנית מצפה לנו:

סדנא עם הגב' חנה רות אברהם

הרצאה עםהמשפיעה הגב' גולדי הניג

התוועדות אל תוך הלילה עם הרבנית סטערנא אלפרוביץ

ושיעורים ממוקדים עם הרבנים נחמיה גרייזמן, הרב לייבוש קפלן והרב אליעזר אשכנזי ועוד.

בנוסף, נהנה מסדנת תנועה עם הגב' איריס שופן 🎶🎵

כך נכניס את התודעה בחושים נוספים.

כל זאת בנוסף לסיור תפילה בעיר העתיקה ותפילה מיוחדת בקבר הרשב"י

יחד עם ארוחות מפנקות וחדרים מחודשים ומשופצים ב'בית בצפת'.

אז תרשמי לעצמך:

ימים שני-שלישי כ"ז-כ"ח תמוז.

מתחדשות בתודעת הגאולה!!!

שימי לב! לנשים שחברות במועדון 'ענינו של משיח' שעל-ידי התאחדות החסידים יש הטבה מיוחדת.

כאן נרשמים בקלות:

https://ultra.kesherhk.info/external/paymentPage/312220

יחי אדוננו מורנו ורבינו

מלך המשיח לעולם ועד

ברוכות הבאות לבית החלומות!

נפתח את הדלת עליה תלוי השלט הטרי. ננשום את אוויר ההתחדשות והשמחה.

נמצאים שם בבית חתן וכלה טריים. לפני שבוע עוד עמדו תחת החופה וכבר עכשיו מתחילים לנהל את חייהם יחד. בני הזוג הנרגשים רוקמים את עתידם בעיניים נוצצות. מלאים ברצונות וציפיות. העולם כמו כבוש תחת רגליהם.

כמה טוב להתחיל את החיים החדשים!

יחד עם האושר הגדול שמציף אותנו בתחילת דרכינו החדשה מגיעות גם התמודדויות מרגשות. אנחנו מתחילים לנהל תחזוקה שוטפת של בית, סדר היום שלנו משתנה – האחד בהתאם לשנייה, והדינמיקה הזוגית מתחילה להתהוות ולהתפתח.

אחד האתגרים העומדים בפני בני זוג טריים הוא אתגר ההתנהלות הכלכלית. אצל רבים מהם זו הפעם הראשונה שהם נדרשים לעמוד פנים אל פנים מול הכסף ומשמעותו הקונקרטית. אמנם יכול להיות שהם עבדו לפני כן והרוויחו סכומים נחמדים, אך מעולם כלכלתם לא נפלה על כתפיהם. הלחם, החלב והצרכים הבסיסיים היו דאגתם של אבא ואמא. עכשיו לפתע פתאום האחריות הזו הופכת להיות שלהם.

פעמים רבות בני זוג מתחילים את חייהם הכלכליים בתחושת אופוריה. מבצעים רכישות, מקבלים החלטות נמהרות, וחיים בתחושה של: "יהיה בסדר… אין מה לדאוג לכסף". קורה גם שבני זוג נמנעים לגמרי מלעסוק בצד הכלכלי של חייהם ומתעלמים מהצורך בתכנון פיננסי מתוך הפחד להתעסק עם הכסף.

כמובן שאין שום מצב אבוד, בכל נקודה בה אתם נמצאים תמיד אפשר לעשות 'סטופ' ולתקן, אך ככל שתרכשו מוקדם יותר ידע על התנהלות כלכלית נכונה, כך בסייעתא דשמיא תוכלו לחיות חיים נינוחים ומאוזנים יותר כלכלית.

אציין שהדברים שתקראו כאן לא מגיעים להחליף התייעצות עם אנשי מקצוע. יש מומחים ששמחים להשיב על שאלות בנושא. יש גם מקורות ידע נפלאים ללמידה עצמית של התנהלות כלכלית כדוגמת אתר "יסודות לחיים" של מכון הלכה חב"ד.

אציין בנוסף, שגם אנחנו בעצמנו בתור משפחה מתמודדים עם האתגרים הכלכליים ולומדים לדייק את עצמנו שוב ושוב. מטרת הכתבה היא לפתוח את התיאבון לנושא, להסיר את החששות מהעיסוק בכסף ולתת מספר טיפים ראשוניים.

הבה נפתח בשאלה: למה להתעסק בכלל בנושא הכלכלי, האם העיסוק בכסף לא פוגע ברעיון של בית חסידי ולא שכסף יהיה הנושא בו?

הרבי מלך המשיח הבהיר ב"דבר מלכות" פרשת תרומה: "שיהודי צריך להשתדל להיות עשיר בפועל". הרבי מדבר שם גם על עשירות גשמית, בנוסף לעשירות רוחנית. לא רק להיות 'מבוסס' כלכלית – אלא להיות עשיר!

כדי להיות עשירים צריכים להשתדל: ללמוד על הנושא, להתאמן על דרכי חשיבה והתנהלות נכונים ולהתאמץ לחשוב בצורה יצירתית.

זה מפחיד, איך אני מתגברת על החששות שלי?

לפעמים אנחנו מרגישות חשש ורצון "לזרוק" את כל הנושא הזה על מישהו אחר, אולי על הבעל… החשש הזה יכול לנבוע מחוויות ילדות שליליות בנוגע לכסף, או מאמונות לא נכונות.

כאן בדיוק המקום לדבר על הביטחון בה'. הקדוש ברוך הוא מוצא פרנסה לכל נברא בעולם, מ"ביצי כינים ועד קרני ראמים" ובוודאי שהוא דואג גם לי. יש לו מספיק פרנסה גם בשבילי.

רק שבשונה מהתולעת במדבר, ממני הוא דורש לעשות השתדלות, להכין כלים רחבים לעשירות. ההשקעה בהתנהלות כלכלית שנעשית מתוך התודעה הזו מלווה בהרבה רוגע ונחת רוח. אנחנו זוכרים שהתוצאות בכלל לא בידינו והן תלויות בו באופן מוחלט.

ניהול תקציב

אפשר לומר שזו המיומנות הבסיסית ביותר. לנהל תקציב במילים פשוטות זה אומר: להעריך כמה כסף נכניס וכמה כסף נוציא בחודש הבא ולהתנהל בהתאם לכך.

כבר מהחודשים הראשונים לחיים המשותפים, כדאי לשבת יחד ולראות בכמה מסתכמות ההוצאות החודשיות וכמה הכנסות יש לנו כל חודש. למי שקל להתעסק עם אקסל, אפשר להכניס לשם את הנתונים ולחשב יותר בקלות כמה בממוצע אנחנו מכניסים ומוציאים.

כדי להצליח לעקוב היטב אחרי ההוצאות שלנו, במיוחד אם הן נעשות במזומן, כדאי מאוד לשמור את הקבלות על הקניות שאנחנו עושים. כך נוכל לחשב יותר במדויק ופחות בהשערות.

דוגמה לחישוב הוצאות חודשי של מנדי וחני בחודשים הראשונים לנישואיהם:

מוצרי מזון: 1000

נסיעות להורים: 200

חשמל: 400

מים: 50

גז: 80

סך הכל הוצאות חודשיות: 1730

הכנסות חודשיות:

'כולל' מנדי: 2000

עבודה חני: 2000

סך הכל הכנסות חודשיות: 4000

נותנים מעשר 400 / חומש 800 ("ובחנוני נא בזאת"!)

סך סופי של הכנסות לאחר הפרשת המעשר: 3200

נחשב את סך ההכנסות פחות ההוצאות, והנה נשאר 1470 ₪.

סכום זה הוא ה'מאזן', וכעת המאזן במצב חיובי. אם ההוצאות של מנדי וחני היו גדולות יותר מההכנסות, המאזן היה שלילי.

כשהמאזן הוא חיובי ונותר סכום כל חודש, רצוי שלא להתלהב ולבזבז אותו. יהיה נכון יותר לחסוך את הסכום בקופת גמ"ח, או בבנק, להון ראשוני לדירה, או להשקיע אותו באופן כלשהו לפי עצה של ידידים מבינים.

להוציא כמה שמכניסים, להכניס כמה שמוציאים

ב"ה, עברה שנה מהחתונה. מנדי וחני התחילו לשלם בעצמם את השכירות, והנה גם נולד הבן הבכור. ההוצאות הולכות וגדלות ומתקרבות אל סך ההכנסות. מה עושים?

ישנן שתי אפשרויות:

1. צמצמו בהוצאות.

2. הגדילו את ההכנסות.

על הזוג הצעיר מוטלת כרגע משימה: הם יבדקו האם יש דרך להגדיל את ההכנסות שלהם? אולי ניתן למצוא משרה קבועה? אולי ניתן לקחת עבודה מתגמלת מהצד? גם כאן אפשר ונכון להתייעץ עם משפחה ועם חברים ולמצוא דרכים יצירתיות להגדלת ההכנסה שלנו.

בסיפור של מנדי וחני, ההוצאות שלהם הן הכרחיות בהחלט. לא ניתן ולא רצוי לצמצם בהם. הכיוון הרצוי בשבילם הוא הגדלת ההכנסות.

אך אם ניקח דוגמה שונה של אפרים ודבורי שמרוויחים ממשרות קבועות ומתגמלות ולמרות זאת ההוצאות גדולות מההכנסות.

כדאי להם לשבת יחד ולשאול את השאלות הבאות:

האם באמת כל ההוצאות שלנו הכרחיות? האם ייתכן למשל שאנחנו קונים הרבה אוכל מוכן בחוץ? בגדים יקרים? נוסעים לחופשות בתדירות גבוהה? האם יש לנו אפשרות לצמצם הוצאות כדי לאזן את התקציב שלנו בצורה חיובית?

מותרות = הנצחת העניות

מה עושים עם הרצון העז לרכוש פריטים חדשים? אכן, לא תמיד חייבים את זה באמת עכשיו, ושזה לא ייטיב כרגע עם התקציב, אבל אם מוותרים, זה עלול לתת הרגשה של ענייה בפתח…

הנה טיפ: כדאי לשים לב לעובדה הבאה – כשאת רוכשת חפץ שאין לך באמת איך לשלם עליו, את לא הופכת לעשירה יותר, אלא לענייה יותר! את צוברת כרגע עוד התחייבות שמנציחה את העניות שלך. יהיה לך עוד חוב לשלם ופחות כסף לדברים שבאמת טובים ומקדמים אותך.

אהיה מוכרחה להוסיף כאן משפט על סבי המתוק הרב אלעזר קעניג, ותבלח"א רעייתו: אצלם בבית היה ניכר במוחש שעם מה שיש לנו בבית – אנחנו עשירים!

יש מרק ירקות משביע: "איזה כיף"! ומתענגים מכל כפית.

הרצפה מבריקה אחרי שעבדנו לשטוף אותה: "תראו ילדים באיזה ארמון אנחנו גרים"!

הנכדים יצאו מביקור צוהל והשאירו בית הפוך: "איזה עשירים אנחנו, תראו איזה נכדים מתוקים השם נתן לנו!"

פעם סבא חזר מקניות עם גביעי לבן וירקות, והכריז בשמחה: "תראו איזה מתנה קניתי לכם!", הוציא בתיאטרליות את הגביעים וקרא באהבה: "לבן! במיוחד לנכדים המתוקים שלי".

והמשפטים האלה נאמרו באמת ולא כקלישאה.

לא רצים אף פעם לרכוש מוצרים אופנתיים כי כך כולם עושים. מרגישים כל כך בנח עם המתנות הנהדרות שהקב"ה פינק אותנו בהן. שמים לב אליהן ומתמלאים בהכרת הטוב. זו עשירות בנפש.

הילדים לא זקוקים למתנות יקרות ולהוצאות גרנדיוזיות כדי להרגיש אהובים. גם גביעי לבן שניתנים באהבה ועושים מהם 'וואוו', יכולים לגרום לילדים להרגיש בפסגת האושר.

הלוואות ואשראי

בהלוואות ובאשראי ישנם שני סוגים:

סוג ראשון – הלוואה קיומית: הלוואה זו איננה טובה. אם מלכתחילה תנהלו תקציב מאוזן, בעזרת השם לא תצטרכו להגיע להלוואה.

שמוליק ומרים סיימו את החודש והבחינו לפתע שהמאזן שלילי וחסר להם כסף לשלם על קניות לשבת. מה עשו? הלכו לקחת מהבנק הלוואה וחזרו משם שמחים טובי לב עם כמה אלפים נוספים בחשבון.

ההלוואה הזו בעייתית, כי היא לא מחזירה את עצמה, היא רק צוברת עוד חובות (וריבית גבוהה). ומאיפה בדיוק בחודש הבא יהיה להם את הסכום הדרוש להחזר ההלוואה כאשר סכום ההכנסה הקבוע לא גדל?

פתרון זמני לשמוליק ומרים יכול להיות עבודה מזדמנת שתכסה את הפער. אם לא תהיה להם ברירה אחרת, כדאי להם להתייעץ עם ידידים מבינים ממי לקחת הלוואה קיומית וכמה.

אותו הדבר הוא לגבי שימוש באשראי או צ'קים: אם אין כסף לקנייה השבועית בסופר, לא נפרוס את התשלום לשלושה חודשים.

שימוש באשראי על בסיס קבוע מקשה עלינו להתנהל עם התקציב שיש לנו. מומלץ להימנע משימוש באשראי, אלא אם כן מדובר על קניית מוצר חשמל, רכב וכדומה שנמכרים רק באשראי. אם אתם שמים לב שאתם קונים באשראי ולא מצליחים להתנהל איתו בתבונה, מומלץ לכם להעביר את הכרטיס למישהו חיצוני (ההורים שלכם למשל) ולהשתמש בו רק בעתות הצורך. אל תשאירו את האשראי אצלכם.

ובצורה כללית: לגבי ההוצאות הקיומיות שלנו, מצב של מינוס או הלוואה לא קיים ואנחנו לא משתמשים בכסף שאין לנו לצריכה.

הרבי מלך המשיח מתייחס לנקודה הזו. בתשובות רבות שהפנה לשלוחים, והרבי כותב לפעול לפי מה שיש!

סוג שני – הלוואה לצורך השקעה: הלוואה זו היא נכונה ומתבקשת. אלו הלוואות שלוקחים למטרת קניית בית או בניית עסק. שימו לב שוב, שגם הן נעשות בהתייעצות עם ידידים מבינים.

קבלת עזרה

שמוליק ומרים שהתחילו עם הלוואות מהבנק נשואים באושר כבר שלוש שנים, אך הם שקעו ושקעו בבוץ של חוסר התנהלות כלכלית נכונה ושמו לב קצת מאוחר שהמאזן שלהם שלילי ביותר. הם לקחו הלוואות לא מבוקרות ואין להם מאיפה להחזיר סכומים גדולים שכאלה.

חז"ל לימדו אותנו ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". אל תתביישו לפנות לעזרה. יש המון כמותכם שנעזרו ויצאו ממצבים לא נעימים ואף קשים. חשוב מאוד להיוועץ ולקבל עזרה חיצונית כדי לחזור אל דרך המלך.

ישנם כיום ארגונים שמייעצים לזוגות ללא עלות בענייני כלכלת הבית ואף מצוותים יועץ מלווה עד שבני הזוג ירגישו שהם עומדים מחדש על רגליהם. (כתבה נרחבת – בגיליון זה. תוכלו לברר על ארגון 'מקימי' או 'פעמונים').

יכול להיות שגם אחרי ששמוליק ומרים יקבלו ייעוץ וייוודעו בדיוק מה עליהם לעשות, המאזן השלילי ימשיך. ייתכן שהבעיה הכלכלית שלהם יושבת על חשיבה לא נכונה. לדוגמה: מרים מרגישה לא שווה כשהיא מוותרת על קניית מותרות. שמוליק מפחד לצאת ממקום העבודה שלו, למרות שהוא לא מתגמל באופן מספיק.

אם המצב הוא כזה, רצוי ללכת לטיפול קוגניטיבי ממוקד לפתירת הקושי המחשבתי.

עשירות

כבר הזכרנו את דבריו הקדושים של הרבי שדורש מאיתנו ב"דבר מלכות" לפרשת תרומה להשתדל להיות עשירים!

כל אחת תתייעץ עם המשפיעה שלה, מה ההגדרה מבחינתה של 'עשירות'. אם מבחינתך עשירים הם כאלו שיש להם שלושה מיליון שקל נזילים, תקבעי יעדים איך להגיע לשם.

אחד הכלים לעשירות, היא הסתפקות במועט בתחילת הדרך. יש אימרה הטוענת שההבדל בין העניים לעשירים הוא שהעניים קודם כל קונים מוצרי עושר (בתים, מכוניות…) ואחר כך מתגלגלים עם חובות. והעשירים גם הם קונים את המוצרים האלו, אבל רק לאחרי שנים של יזע.

כלי נוסף להגיע לעשירות הוא יצירת נכס. נכס הוא דבר שההכנסה ממנו מגיעה באופן פסיבי ולא תמורת שעת עבודה. דוגמא לנכס יכולה להיות: ספר, קורס אינטרנטי, בית להשכרה. אלו דברים שעבדנו עליהם פעם אחת ואחר כך הם מייצרים הכנסה פסיבית כשהמשימה שלנו היא רק לתחזק.

הכלים להגעה אל העשירות, מצריכים מאיתנו תעוזה. אם נדע את כל הכלים לעשירות אבל לא נעז ליישם אותם – יהיה בלתי אפשרי להגיע לשם.

בהצלחה לכולנו ויהי רצון שכבר נזכה לייעוד שהטובה תהיה מושפעת הרבה ועל המעדנים מצויים כעפר, בגאולה הקרובה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

ניו יורק.

יום רגיל ואפרורי של תשרי נ״ד. אחי שמולי בן החמש עשרה מקבל הודעה בביפר (הגרסה הקדומה לס.מ.ס.) ש״מנחה נאו״. ההודעה הקפיצה גם אותי, אחותו הצעירה (שהגיעה לרבי כמתנת בת מצוה – שי מהוריי היקרים שלא יסולא בפז).

תוך שניות הוא היה בחוץ, עומד על רגליו, הולך ברחוב יוניון בין אוטיקה לקינגסטון.

חבורת כושים משועממת יושבת בחוץ על המדרכה ואנחנו חוצים אותה בריצה מתנשפת. ״לאן הם רצים?״ שואל האחד ומשנהו עונה לו: ״הם עושים ג’וגינג״.

אז אלו רצים ואנו רצים…

***

חודש התשרי ההוא היה זה שהדליק בי את האמונה וההתקשרות הנצחית ברבי שליט״א מלך המשיח. עת בה בחר להצטרף לקהל לתפילות בשעות לא קבועות ולהיראות אלינו רק בסיום התפילה להכרזת ״יחי״ ולשירה שלאחריה.

שירה של אמונה והתקשרות שנחרתה בי בנשמה.

דקות שהיו נטו רבי, ביטול וגאולה.

ואז הגיע ג׳ תמוז והכנסים שארגן השליח הנאמן הרב זמרוני. לכל כנס כזה נסענו בתחושה של אחוות לוחמים, עם בגדי שבת בטוחים שהנה-הנה זו ההזדמנות הכי מתאימה וכאן והיום הרבי שליט"א מלך המשיח מתגלה. הכרזות ה״יחי״ נאמרו מתוך משנה כוונה והשירה והפלקטים זעקו בהד אחד ״יחי״ ושירת האמונה מתשרי נ״ד שוב הדהדה בעוצמה.

מאז התקיימו עשרות כינוסים, החורף עבר הקיץ כבר כאן ואנו לא נושענו. אסור שהזמן יעמעם את עוצמת האמונה.

ואכן מדי שנה רשימת הנרשמים להסעות בג׳ תמוז גדלה והולכת.

ג׳ תמוז בעצם הוא יום של מבחן האמונה:

איפה את נמצאת בכל העניין?

כאן את מראה לילדייך דוגמה עבור מה את מתאמצת ויוצאת מאזור הנוחות הממוזג – האם עבור ׳סייל׳ מטורף של סוף עונה או עבור הכנס של חג הגאולה?!

האם בחרת להישאר בנוחות בבית, להתכרבל תחת השמיכה ולדפדף בגלריות התמונות שזורמות במרשתת או שבחרת לקום ולשבור שגרת גלות, להטלטל ולבוא עד בת ים ושם להתחזק ולדרוש גאולה יחד עם כולן?!

בשנת ״הקהל״ החובה להיקהל ולהשתתף היא גדולה פי כמה!

אם ב״הקהל״ בזמן הבית, כהן שלא הייתה לו חצוצרה דומה היה שאינו כהן, אז בג׳ תמוז של ״הקהל״ משיחיסטית שנותרת ספונה ב״חור״ שלה ולא באה לכינוס, דומה שאינה משיחיסטית:)

אז רוצי לכינוס גם את! – לא חייבים ברגל, אפשר גם חגורים עם דגל ברכב.

כן, כן, עם הילדים.

זו הזדמנות חד-שנתית לעלות לקדושה את האמפי בבת-ים.

הגלים ממול מתנפצים על החוף בקצב השירה ועל כר הדשא המתוחם והסגור רצים ילדייך בביטחון, בחן ובאושר של זמן הגאולה.

ואת? את עוברת בנחת בין הדוכנים של יריד הגאולה ובין נאום לנאום חוצב להבות ומרגש את מחבקת עוד חברה שהאמונה בה פיעמה ולא הותירה אותה באזור הנוחות בביתה.

ופתאום יבוא האדון…הרבי שליט"א מלך המשיח יתגלה במלוא תפארתו.

ואת? תודה לא-ל! תתפסי במקום הכי מתאים להיות בו ברגעי הגלות האחרונים.

אז סיכמנו שתבואי? – כדי שלא תצטרכי לספר לנינים אי-שם עמוק בימות המשיח, שברגע הגאולה בדיוק ישבת על הכורסא בבית עם הטלפון…

רוצי כעת להירשם להסעה,

להתראות!

לרשימת ההסעות המלאה לחצו כאן:

https://chabad.info/news/956615/

נעמי כהן (שם בדוי) שקעה בביצה מייאשת כזו, טובענית בהחלט. קוראים לה 'מינוס'. נראה היה שכל צעד שעשו כדי להיחלץ, רק הכניס אותם עמוק יותר פנימה, רק אחרי תהליך ארוך ולא קל הצליחו למצוא את עצמם בחוץ.

החלק הקל: השקיעה בבוץ

תארי לנו את ההתחלה, איך שקעתם לחובות? עד כמה עמוקים הם היו?

זה היה החלק הקל… (צוחקת) אחרי החתונה הלכנו בשביל הסלול, אם נאחז במשל החמוד שהבאת בהתחלה. זוג צעיר. משכורת של מורה שיכולה להרשות לעצמה שעות נוספות, וגם מלגה של כולל. מינימום הוצאות. השכירות בשנה הראשונה על ההורים. השבתות פעם פה ופעם שם, במוצאי שבת עושים במטבח של ההורים 'השלמות ציוד'… אין עדיין ילדים ויש סבא נרגש שתמיד שמח לדחוף איזה שטר של מאתיים בתוספת צביטה בלחי של החתן הצעיר.

אחר כך התחלנו לקצר דרך הגינה. קודם כל אחרי ילד אחד ובטח שניים כבר אין זמן להציץ אפילו על חשבון הבנק. ובנוסף יש המון סיסמאות, נכונות אגב, שעוזרות לנו להרגיע את המצפון הכלכלי שלנו. "באוכל לא חוסכים", "חינוך זה לפני הכל", "חשוב טוב יהיה טוב", "הוצאות שבת ויום טוב"…

בשלב כלשהו זה מתחיל להדאיג. ואז נאלצים להשתמש גם בהומור. "אם אין לך מינוס אז אתה לא ישראלי", "שאני לא ארדם בגלל המינוס? שהבנק לא יישן"…

השלב הבא הוא השלב בו אוכלים את החודש הבא הרבה לפני שהוא מגיע. קונים בתשלומים, בצ'קים דחויים, לוקחים מאמא הלוואה רק כדי לגמור את החודש. כשנכנסת סוף סוף המשכורת, מגלים שהיא נאכלה כולה על ידי תשלומים וצ'קים דחויים. בקושי מצליחים להוציא מהכספומט את השש מאות להחזיר להורים. כבר ב–2 לחודש אנחנו שוב בלי כלום. בלית ברירה אנחנו משלמים בצ'קים דחויים שוב.

המינוס הלך וגדל, המשפחה גם היא גדלה, ברוך ה', וכבר היו לנו שמונה ילדים כן ירבו, וההוצאות גדלו בהתאם. כל פעם ניסינו פתרונות מיידיים וזמניים. להגדיל את המסגרת, לקחת הלוואה כדי לכסות את המינוס, לקחת את הכסף שנצבר בקרן השתלמות. כל פתרון היה כמו פלסטר לאותו רגע, אבל במבט לרחוק, הוא רק סיבך אותנו עוד יותר.

החוב שלנו לבנק היה כבר כל כך גדול שגם אם היינו מכניסים את כל המשכורות שלנו במשך חצי שנה – כמו שהן – לחשבון בלי להשתמש בהן כלל, והבנק מצידו היה מוכן לוותר על הריביות, עדיין לא היינו מכסים את כולו. מה לעשות שיש לנו הוצאות רבות הרבה יותר מהכנסות? היו רגעים שלא היה נראה שיש לנו סיכוי בכלל להיחלץ מהמצב הזה.

מתפכחים

מה היה הרגע בו קלטתם שאתם חייבים לעצור ולשנות כיוון?

בר המצווה שלנו. ילד מתוק וחסידי שמגיע לו כל הטוב שבעולם. הוא למד את המאמר כל כך בהתרגשות והתחיל להניח תפילין, ואנחנו קלטנו שאין מנוס, צריך להעמיד אירוע. את הטיסה להנחת תפילין אצל הרבי שילם הסבא הגאה שאף הצטרף אל החתן הנרגש ואל בעלי. אבל האירוע עצמו כבר נפל עלינו. ניסינו לצמצם עד כמה שאפשר. לקחנו אולם זול מאוד וקייטרינג עוד יותר זול. ויתרנו על כל ההצטעצעות של עוגה מקושטת, בר מתוקים או חלה בצורת שלוש עשרה. רק המינימום שלא יבייש אותנו ואת החתן. בגדים למשפחה השאלנו מגמ"ח. תסרוקות עשינו בעצמנו. ברכונים, זה הדבר היחיד כמעט שהחלטנו להזמין למרות שלא חייבים. הוא כל כך רצה, ויש היום ממש פשוטים ויפים.

גם לזול הזה לא הייתה לנו פרוטה. פחות משבע אלף שקל! כלום במושגים של שמחות, הרבה מעבר למה שיכולנו להרשות לעצמנו. לא ידענו כבר מאיפה למשוך את זה.

לילה אחד, אחרי שכולם כבר הלכו לישון, ישבנו וניסינו להתמודד עם זה; לא מסוגלים לאכזב את הילד. "בוא נראה מה הסכום שאנחנו כן יכולים להרשות לעצמנו ונראה איך אנחנו מפיקים מזה אירוע" הייתי אופטימית, נחושה לפתור את הבעיה הזו כמו עוד סודוקו מעניין. "מקסימום אני אבשל הכל ואקפיא"…

בעלי גיחך. "אין לנו אפילו חמש מאות שקל, כלום. אפילו מסיבה בחצר עם ביסלי, במבה ובלונים, יקר לנו!"

זה היה רגע של הלם. לשנינו. לא דאגנו על הבר מצווה, זה נסתדר. קלטנו פתאום מה המצב שלנו. בכי רע ממש. והגדולה כבר בת שבע עשרה, אוטוטו חתונות, ואת זה אי אפשר לגמור בשבעת אלפים, גם לא בקורונה…

ואז, ברגע התובנה הזה: מה עושים? למי פונים? מה עושים?

ישבנו באותו לילה, מבוהלים, מחליטים שיום אחרי בר המצווה אנחנו יושבים לדבר על כסף.

בינתיים לבר מצווה, גלגלנו כסף מפה ומשם, נכנסים לעוד כמה חובות מול גמ"חים וחברים.

בבוקר אחרי הבר מצווה, התיישבנו יחד, המומים. עוברים על החשבון שלנו, לא מאמינים. איך הגענו למצב הזה? שני אנשים עובדים, בעלי דירה. ויותר גרוע, איך אנחנו יוצאים מזה?

לאט לאט עלו הרעיונות: קודם כל, לפנות לאחד מכל הארגונים האלה שמפרסמים על תמיכה בניהול כספים עד ליציאה מהמינוס. החלטנו להיות עקביים וללכת עם זה עד הסוף, גם אם יהיה קשה. בנוסף, החלטנו לסחור קצת במטבעות וירטואליים. יש לבעלי חבר שמתעסק בזה וממנו הבנו שזה כמו נס, קונים ומוכרים מול המחשב והכסף מכפיל את עצמו תוך כמה ימים.

אני באופן אישי הוספתי שעות בעבודה והורדתי את העוזרת. (אני עדיין חושבת שזה 'מאסט'…) וגם הצטרפתי לאיזו קבוצה של תודעת שפע.

זו היתה השקעה, גם בכסף וגם בזמן. תוכנית הליווי ליציאה מהמינוס שלקחנו עלתה המון אבל "שווה את ההשקעה", ככה אמרו לנו. נסענו לכל מפגש, הכנו בדבקות את שיעורי הבית שקיבלנו, יחד ולחוד. גם המטבעות הוירטואליים עלו כמובן כסף. צריך לקנות אותן הרי… לקחנו הלוואה קטנה על מנת להחזיר אחר כך בגדול. בעלי ישב עם ה'חבר המייבין' כמה לילות, לומד את הנושא, איך קוראים גרפים איך יודעים מה לקנות ומה למכור ומתי. אפשר לומר שנכנסנו עמוק עמוק לתוך זה.

הביצה מעמיקה

את מתארת המון ניסיונות מכל הכיוונים, מה מהם עזר בסופו של דבר?

כלום! אני אומרת את זה בכאב רב. רק נכנסנו לבוץ יותר גדול שייאש אותנו לגמרי.

וכאן הגיעה הקורונה ששיבשה סדרי עולם. המשכורת של בעלי שהוא חצי עצמאי, צנחה לחצי, ההוצאות השתנו. לא יודעת איך להסביר את זה, אבל ממש אוכלים יותר בקורונה… גם מפגשי הליווי של תוכנית הליווי שלקחנו עברו ל'זום', וזה לא זה. מה לעשות. עכשיו היינו עם פחות הכנסות, יותר הוצאות, וגם התשלום של תוכנית הליווי וההלוואה שלקחנו כדי לקנות את המטבעות, נוספו. דרך אגב, אם מעניין אתכם, כל המטבעות שקנינו בהתלהבות ירדו לחצי מהערך שלהם. החבר הממליץ לא נבהל. "זה קורה", הוא הרגיע. "תשאירו אותן שם, בסוף הן יעלו". הלוואי.

נכנסנו לייאוש. ממשיכים להוציא בלי להכניס, לפתור בעיות באותו רגע בלי להסתכל הלאה, לשרוד מהעשירי לחודש עד העשירי הבא.

"יום אחד", אני אומרת לבעלי, "הכל יתמוטט, ואז 'וועד הרבנים' יעזרו לנו"…

הסיפור לא יכול להיגמר ככה! מה קרה אז? זכיתם בפיס שמישהו מילא בשבילכם? דוד שלא הכרתם הוריש לכם את כל רכושו?

לא, וטוב שלא.

זה יכול להיות חלום נחמד, אבל אם לא עושים שינוי פנימי בהחלטה תקיפה, אז גם הירושה הדמיונית, או סכום הזכייה היו נגמרים בסוף… החופש הגדול הגיע. איתו יחד כל ההוצאות של החופש הגדול ותחילת שנה. 'קעמפים', קייטנות, ילקוטים, ספרי לימוד, תלבושות. ילד שני שעולה לישיבה, ב"ה. זה המון! הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים לשלם. ביקשתי מבעלי שנשב לראות מאיפה אנחנו מביאים את הכסף, אך הוא החליט אחרת. הוא היה נחוש מאוד. "אנחנו חייבים לעשות שינוי, ומיידי. אי אפשר להמשיך ככה".

אני כבר מזמן הייתי מפוחדת מהמצב שלנו, ושמחתי מאוד לשתף פעולה.

בהתחלה חשבנו לנסוע לבד ליומיים למלון, להתנתק מהכל ולהחליט מה עושים. רק מה, אין לנו כסף. אז שלחנו את הילדים ליומיים להורים שלו. הם נהנו ואנחנו היינו מאוד ממוקדים.

קודם כל, בעלי הדגיש. לפני כל דבר אחר, אנחנו צריכים להחליט שני דברים:

א. זו האחריות שלנו. אנחנו אחראים על המצב שלנו ואין לנו את מי להאשים. לא תכנית ליווי, לא חברים שהמליצו, רק אנחנו נחליט ונבצע וניקח החלטות בידיעה ברורה שבסופו של דבר רק אנחנו יודעים מה טוב לנו.

ב. אנחנו יכולים לצאת מהמצב הזה. אנשים שרדו דברים יותר קשים. ובלי 'וועד הרבנים'…

ביום הראשון במלון הפרטי שלנו, ישבנו עם מחשבון. בדקנו מה ההוצאות שלנו, מה ההכנסות, מה החובות. ניסינו להיות כנים ככל האפשר, לא ליפות את המציאות, לא לצמצם בהוצאות. הוספנו גם דברים שלדעתנו היינו צריכים להוציא ולא יכולים עכשיו, כמו עוזרת, חוגים, יישור שיניים לגדולה, שיפוץ של השירותים.

ביום השני התיישבנו מול העובדות. הן היו מבהילות, אבל פחות מכפי שמדמיינים אותן בלי גבולות. התלבטנו הרבה. רעיון אחד היה לקחת הלוואה ענקית שתסגור את כל החובות ואותה נפרוש לכמה שנים, במקביל למשכנתא שלנו, ומהיום והלאה מצטמצמים במה שיש. חשבנו שבעלי ייקח עבודה נוספת במקביל לזו שהוא עובד בה עכשיו, ואת המשכורות ממנה ננצל אך ורק לסגירת המינוס שלנו. התלבטנו המון.

ההחלטה הסופית – ואני יודעת שהרבה ירימו גבה ולא יסכימו איתנו – הייתה כזו: את הדירה נמכור. בכסף שנקבל בעדה, נכסה את המשכנתא שעוד נשארה ואת כל החובות. ככה בעצם נתחיל את החיים מחדש.

רשמנו לעצמנו רשימה של הוצאות מינימום שהן חובה: שכר דירה, חשבונות, אוכל בסיסי ושכר לימוד – כאלה דברים. את הסכום הזה אנחנו חייבים לכסות.

המשכורות שלנו, כך התברר, לא היו מספיקות אפילו בשביל המינימום הזה. לכל אחד מאיתנו יצרנו רשימה של דרכים להוסיף עוד הכנסה – החל משעות נוספות ועד שיעורים פרטיים, עריכות וידאו ואפילו מכירת עוגות ביתיות.

החלטנו ללכת על "סור מרע" ו"עשה טוב" במקביל. כל ראש חודש נבדוק שאכן הצלחנו לא לחרוג מהמינימום הוצאות שהקצבנו לעצמנו, וכן להרוויח את הסכום אותו היינו חייבים. במידה ונצליח להרוויח יותר, מה טוב. יש עוד הרבה הוצאות שמחכות בתור. הכנו רשימה גם שלהן…

חיוורים אך נחושים התיישבנו לכתוב לרבי כדי לקבל את ברכתו. הרבי כתב למישהו שמתלונן על קשיים בפרנסה שעליו לפעול יותר בהפצת המעיינות וממילא יראה ברכה בפרנסה. ראינו בזה ממש תשובה אוהבת… עד היום כתבנו המון על הקשיים בפרנסה ואף פעם לא קיבלנו מענה ברור. הרגשנו כאילו הרבי אומר: אם אתם לוקחים אחריות, עושים את מה שאתם יכולים, אני אעזור.

מיד הוספנו ל"סור מרע ועשה טוב" שלנו גם פעילות קבועה בהפצת המעיינות. ממני כבר מזמן ביקשו למסור שיעור טהרת המשפחה במסגרת חוגי בית, ותמיד סירבתי. עוד באותו לילה הודעתי שאתחיל. בעלי לקח על עצמו שעתיים לאיוש דוכן התפילין במרכז העיר כל יום שישי.

מאז אנחנו ממש רואים את הברכה של הרבי!

קודם כל הדירה – מצאנו קונה נחמד שהסכים לשלם טוב ובנוסף, זה היה ממש בונוס, מתברר שזו דירת השקעה, ככה שלא היה אכפת לו שנישאר בדירה בשכירות. הרבה בלגן, כאב לב והוצאות מיותרות נחסכו מאתנו. הילדים אפילו לא יודעים שמכרנו, פשוט נשארנו לגור כרגיל…

הניסיונות שלנו להוסיף הכנסה מהצד נשאו הצלחה. חלק מהם הפכו להיות כמעט הכנסה קבועה.

אחרי חצי שנה מאוד קשה של הסתגפות כמעט, התחלנו לראות איך ההכנסות גדלות על ההוצאות, ושוב יכולנו לשחרר קצת את החגורה.

וה'מבצעים' –  אם בתחילה עשינו את זה כסגולה לפרנסה, היום אנחנו שנינו מאוד נהנים כל אחד בתחום שלו. לא מתכוונים להפסיק. מתברר שאני תמיד הייתי מתאימה למסור שיעורים (חלק מההכנסות שלי היום הן הרצאות) ובעלי הביישן אפילו לא ידע כמה הוא נהנה מהקשר הזה עם אנשים. כבר הרבה התפתחויות היו מהמבצע תפילין הזה, כמה בר מצוות מאוחרות ואפילו חופה אחת, ב"ה!

מהלך כלכלי חדש

איך הילדים מגיבים כשפתאום אין כסף לכלום?

זו אכן הייתה אחת הדאגות הגדולות שלי. לא רציתי לגדל ילדים עם הרגשה של חֶסֶר. בעלי אסף אותם יום אחרי שחזרו מההורים שלו, בקיץ, והודיע שמהיום אנחנו הולכים על 'מהלך כלכלי חדש'. הוא השתמש במילים הגבוהות האלו ודיבר בעיניים נוצצות.

"בהתחלה, יהיו דברים שלא נקנה או נוותר, אבל זה לא מעניות", הסביר. "זו חשיבה כלכלית. וזה זמני". הילדים צריכים לדעת שיש לנו כסף לכל מה שצריך, ואם לא קונים – סימן שלא צריך כרגע.

הילדים לא הבינו הרבה וגם לא הקשו. אבל נרגעו. הוא נתן להם את הביטחון שלא יחסר להם כלום. במהלך החודשים הבאים, כשהודעתי שלא קונים ילקוט חדש או לא נרשמים לחוג, הם נאנחו. "מתי נגמר המהלך הכלכלי החדש?" ביררו בחיוך. צחקתי.

למדנו שאפשר להנות מאוד מהחיים בלי כסף. התחלנו לצאת לגינות ציבוריות קרובות ורחוקות, להמציא סיפורים, לבנות מונופול מקרטונים, ולאפות עוגיות מקמח וסוכר. הקלטנו סיפורים מצחיקים שכולם משתתפים בהם, העלינו הצגות כשמגבות משמשות כגלימות…

הרבה פעמים אנחנו נותנים לכסף שלנו לעבוד במקומנו. זה נחמד כשמזמינים עוזרת או קונים אוכל מוכן, פחות נחמד כשאנחנו נותנים לו להיות אחראי על הכיף של הילדים שלנו.

איך אתם מתנהלים היום?

ברוך השם מצוין. ההכנסות שלנו גדלו בהרבה, מכסות כמעט את כל מה שאנחנו רוצים. אף פעם אי אפשר הכל, כי העיניים גדולות… מהמכירה של הדירה וכיסוי החובות, עוד נשאר סכום נחמד. סגרנו אותו בצד, כדי להתרגש מגיל השידוכים המתקרב של הילדים ולא לפחד ממנו. אנחנו גם חוסכים בצד. בינתיים המשפחה גדלה עוד, ואת כולם נצטרך לחתן בעז"ה.

אין לנו דירה וגם לא תוכנית כלכלית איך לקנות אחת. אבל זה לא מלחיץ אותי. אני הולכת לישון רגועה הרבה יותר מכשהייתה לי דירה, וחשבתי שהדרך היחידה לצאת מהחובות זה מגבית של 'וועד הרבנים'… אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו בהחלט, וה' דואג לנו. אילולא העזרה שלו לא היינו מצליחים לצאת מהבוץ.

תשקיעו בשלום בית

יש לך עצה טובה למי שעדיין שקועה בבוץ…

אני יודעת שכולן מצפות עכשיו למשהו בנוסח: תעשו תכנית כלכלית, או שווה לחסוך או משהו כזה, אבל אני הולכת לתת לכן עצה אחרת לגמרי: תשקיעו בשלום הבית שלכן. אין לי ספק שאם היינו רבים בינינו, לא מסתדרים, לא מאוחדים – זה פשוט לא היה הולך. כל אחד היה מנסה למשוך לכיוון שלו. גם אם היינו מחליטים על משהו, כל אחד היה מאשים את השני שהוא לא מספיק חוסך, או לא מספיק מתאמץ להוסיף הכנסה.

הרבי ה"צמח צדק" אומר כי הא"ב שלנו הוא אחדות = ברכה, גאווה = דלות. זה בדיוק כך!

דבר שני, אל תחכו שמישהו יוציא אתכם מהבוץ. מבוץ כלכלי יוצאים רק בהחלטה פנימית מאוד נחושה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

את הכנת הכתבה הזו התחלתי מתוך תחושה שהתשובות די ברורות, ואולי אפילו מוכרות לרוב האמהות והכלות המנויות על העיתון הזה – אבל מסתבר שיש הפתעות…

מה לדעתך הסעיף הגבוה ביותר בהוצאות החתונה?

כשבדקתי את השאלה הזה אצל אישה חרדית לא חב"דית שחיתנה לא מזמן בן נוסף, ב"ה, התשובה הייתה מיידית וחד משמעית "הדירה".

וואו. לא חשבתי על זה…

על השאלה "במה לפי ניסיונך ניתן לחסוך בהוצאות החתונה?"

היא ענתה שאפשר לקחת אולם פשוט ולשדרג אותו, במקום לקחת אולם יקר.

שוב הופתעתי. ב"ה אשרינו שיש לנו שני אולמות יפהפיים ובמחירי קרן.

ניסיון שלישי: במה עדיף להשקיע בעיקר?

באוכל. אנשים נותנים כסף, צריך לכבד אותם. אי אפשר לבייש באוכל לא מתאים.

טוב, ניסיון אחרון: אילו הוצאות לחתונה נובעות רק מלחץ חברתי?

השמלות של הבנות. כל הכיתה שלהן מגיעה, אז השקעתי בבגדים שלהן, לעצמי חסכתי. לא נורא.

מסתבר שברוב הסעיפים, הקהילה שלה והקהילה החב"דית שונות זו מזו. מסתבר גם שכל אחד צריך לעשות לעצמו את החשבון מה ואיך נכון אצלו לחסוך ואיפה נכון יותר ללכת מתוך רחבות.

בתור חסידי חב"ד יש לנו את הוראת הרבי מה"מ: "ואין עניין בכלל לבזבז מעות על הוצאות חתונה. והלוואי שיזכו להראות דרך לאברכים אנ"ש שיחיו – אשר חתונה חסידותית היינו בהרחבה בכל עניינים הרוחניים והרחבה אמיתית, ויקר ממונם של ישראל להשתמש בו – לא בשביל להראות לפלוני שכאן היו פרחים גשמיים יותר ואשר פ' וכיו"ב כי אם שהרבו החתן והכלה בצדקה לפני החתונה ובזמנה ועוד ועוד…" (מתוך 'שערי הלכה ומנהג').

אפשר לחסוך

את השיחה הבאה ערכנו עם האחים ריבקין, מנהלי אולמות החתונות בכפר חב"ד:

"איך אפשר לחסוך כסף בהוצאות החתונה?"

האמת שהוצאות החתונה עצמה לא כל כך ניתנות לחיסכון במקרה ולוקחים את כמות המנות שבאמת צריך, ומסתפקים במנה הבסיסית. אנחנו מצידנו כחלק מהשירות מספקים למשפחות כל מה ששייך ויכול לחסוך להם כסף, כולל אפילו כפית הכסף בפתח חדר הייחוד, כסא כלה מעוצב ועוד – כפי שיודעת כל מי שהגיעה לחתונה אצלנו באולם.

הבעיה מתחילה כשכל אחד מסתכל על השכן והחבר וכו' ומתחיל לחפש איפה להרשים יותר – ולכל הפחות לא פחות ממה שעשה פלוני.

וכך יש המבקשים להוסיף בתפריט גם דג, וגם בשר יקר יותר, ועוד תוספת וכו', ומעלים את עלויות החתונה ב–10 עד 30 ₪ לכל מנה! אם נכפיל את זה בחשבון פשוט בכמה מאות מנות, נגלה ש'שפכו' כאן עוד כמה אלפי שקלים לחינם! אפילו תוספת של 10 ₪ למנה כפול כ–300 אורחים זה 3,000 ש"ח. לא עדיף היה לתת את הכסף הזה לזוג הצעיר כמה חודשים אחרי החתונה?

ומי מבין המוזמנים זוכר מה הוא אכל בחתונה כעבור שבוע, או אפילו כעבור יום? לא חבל?!

אבל אם למישהו יש מספיק כסף, למה שלא יכבד את אורחיו במנה יקרה יותר?

זה לחלוטין לא נכון משתי סיבות: הרבי מה"מ ביקש להשתדל להשקיע בפן הרוחני של החתונה, ולא לבזבז על ההוצאות הגשמיות. מלבד זאת – אם אתה גביר, מה אשם השכן או החבר שלך שמנסה "לעמוד בסטנדרטים" שהשמחה שלך הציבה?

לא שזו חשיבה נכונה, אבל העובדה היא שלמרבה הצער במשפחות חב"דיות רבות זה הפך לשיקול כחלק מצורת החשיבה!

אתם, כבעלי האולם, הרי מרוויחים ככל שהמחותנים מזמינים יותר. אם כן, לא הייתם אמורים לעודד את התופעה?

(בטון חותך ומוחלט): לא! הפרנסה היא מהקב"ה. לפעמים יהודי מזמין חתונה הכי בסיסית ופשוטה – ויש לנו הכנסה ב"ה, ולפעמים יש חתונה של 'גביר' – ופה משהו נשבר, שם יש איזה נזק – ובסוף לא מרוויחים…

אתם רואים לפעמים בזבוז בחתונה עצמה?

בהחלט כן! יש כאן לפעמים חתונות שמהבוקר מסתובבים באולם מעצבים שמסדרים פה פרחים, ושבילים, ומה לא. לנו לא אכפת, אבל לא חבל על כסף יהודי?? יהודים מזמינים תזמורת או זמר, צלם או מסריט הכי יקרים – ומה יוצא להם מזה? לומר את האמת – בסופו של דבר אנחנו רואים את אותן משפחות נאבקות לשלם את התשלומים על האולם…

בילד ראשון מתרגשים, רוצים לתת את המקסימום, וגם בדרך כלל עוד יש איזו תכנית חיסכון וכדומה. אך מה קורה בילדים הבאים? אנחנו אומרים להורים – "תזכרו שמה שתתנו לראשון תצטרכו לתת גם לבאים, ואז כבר לא יהיו חסכונות"…

לכאורה זמר ותזמורת יקרים יותר אומרים חתונה שמחה יותר, לא?

ממש לא. אין שום קשר בין המחיר שלוקחת התזמורת לרמת השמחה. מניסיון רב שנים – את השמחה עושים החברים של החתן. מגיעה הישיבה לפה ו'מרימה' את כל האווירה! אמנם זמר טוב יכול להגביר את השמחה, אבל בפירוש לא דווקא הזמר היקר ביותר.

כואב הלב לראות לפעמים את החתן מסתובב ביום החתונה ובודק את עיצוב האולם, מדבר עם הקלידן והצלם ומסכם בלחץ דברים עם הזמר…

אמרתי פעם לחתן כזה: "תגיד לי, בבית אתה אוכל מסכו"ם שמישהו הדיח בצורה יסודית יותר או פחות, וזה בסדר. אבל הניקיון של הסכו"ם בבית אינו דומה לניקיון של סכיני חדר ניתוח; הם סטריליים לחלוטין, חיידק אחד לא יכנס איתם. למה? כי ניתוח זה זמן מיוחד, הכל פתוח, וכל טעות יכולה לעלות בחיים. אף אחד לא לוקח סיכונים בכזה זמן.

גם החתונה היא זמן מיוחד וגורלי שקובע לכל החיים, אבל לא הגשמיות שלה אלא הרוחניות שלה. תשמור את היום הזה הכי 'סטרילי' שאתה יכול!"

בכל אופן, אפשר לקבל מאנשים מנוסים כמוך טיפ כלכלי?

תעשו רשימות. פשוט לקחת פנקס או מחברת, ולכתוב בו את כל ההוצאות בצורה הכי מסודרת ומפורטת. זה גם יעזור כדי לעשות מעקב מה קורה עם הכסף – מה צריך לצאת באיזה חודש, מסייע במציאת האיזון בהשקעות השונות, וגם – בעיקר אם אחר כך מוסיפים הערות לגבי כל דבר – המחברת הזו מאד עוזרת בשמחות הבאות בעז"ה לתכנן ולפעול נכון יותר ומדויק יותר.

התוצאות בעיני המקבל

פניתי לנשואה צעירה (כשנתיים לאחר החתונה) – ורציתי לבדוק איתה את הצד השני של המתרס, בעיניים של המקבל.

את זוכרת מה הגישו לאכול בחתונה שלך? היית מעורבת בבחירת התפריט?

(צוחקת) אולי הייתי קצת מעורבת לפני כן – אבל לחלוטין אינני זוכרת מה היה האוכל…

מה כן היה חשוב לך להשקיע והיית מעורבת בו?

הצלם. בסוף זה כל מה שנשאר כמזכרת. אבל מסתבר שהכל בידי שמיים ממש – כי הייתי מאוד מתוסכלת ומאוכזבת מהתמונות שהגיעו. הייתה תקופה שזה העסיק והכעיס אותי, אבל בסוף זה לא באמת משנה… יותר תמונה, פחות תמונה, איכות כזו או אחרת… החיים הרבה יותר משמעותיים מהמזכרות. היום כבר השלמתי, וזה לא שווה את האנרגיה.

תוכלי לומר לי איזו הוצאה לחתונה בעינייך היא הכי משמעותית?

קודם כל מדריכת הכלות. אין בכלל מילים להסביר עד כמה זה חשוב: מדריכה חסידית, יסודית, אנושית, בקיאה בפרטים, קשובה, סבלנית, מתייחסת לכל פרט (לא רק להלכות!). אין לזה מחיר יקר מדי. זו דעתי.

הדבר השני זה הפאה. קניתי אחת יקרה יותר לפני החתונה (לא ב₪20,000… פשוט לא מוצאת שום הצדקה וגם לא מסוגלת לחשוב לשים על הראש פאה שעלתה משכורת חודש שלם של הוריי!). את הפאה השנייה קניתי לפני כשנה, כשכבר ידעתי איך אני מרגישה עם הפאה, איך להתנהל איתה, ומה טוב לי בה.

לדעתי – הלוואי והיה אפשר לקנות פאה הכי פשוטה לפני החתונה, ורק אחרי שלומדים אותה – לקנות את הפאה השניה, האיכותית יותר…

אז הטיפ שלי הוא: אם אתן מתכוונות לקנות שתי פאות – כדאי לחשוב מה הסכום המשוער שרוצים להשקיע בזה, ואז עדיף כאמור לקנות רק פאה אחת לפני החתונה, כשהטוב ביותר זה ללכת על הפאה הפשוטה יותר ולהשאיר את הכסף בצד לפאה המושקעת יותר.

זה גם חוסך זמן והמון התלבטויות.

יש לך טיפ לחסכון?

לקנות מה שאפשר בגמ"ח "עדי עד"; לא לקנות יותר מדי בגדים יקרים, אפשר לקנות כמה בגדים שניתן לגוון בהם באמצעים שונים ולהשתמש בהם אחר כך גם לשבתות וכו' (מה תעשי בכל הבגדים היוקרתיים אחר כך? בפרט אם המידה משתנה…), בכללי – תזכרי שהשמחה האמיתית היא הבית החסידי שאת מקימה. שם כל השקעה שווה את עצמה.

בחורה זהב

נעבור לתחום הנוצץ – תכשיטים.

האמת שקשה היה לתפוס את בעלי החנויות הללו במצב פנוי מספיק לראיון, אבל על קצה המזלג קיבלנו גם מהם כמה המלצות:

כשקונים את כל התכשיטים בחנות אחת – ההנחה שאפשר לקבל גבוהה יותר.

הורי החתן מסכמים מראש עם החנות את גבולות המחיר, ובחנות יציגו מראש בפני הכלה מגוון תכשיטים שונים שיתאימו לתקציב.

מניסיון – הכלה מרגישה נח יותר לבחור תכשיטים עם אמא שלה מאשר עם חמותה לעתיד.

אמנם ככל שהקנייה יקרה יותר, החנות מרוויחה יותר, אבל באמת יש כל כך הרבה תכשיטים במגוון סגנונות שעולים זול יותר, למה צריך מראש להתחיל ביקר?

ועוד שני טיפים בנושא – מאנשים עם ניסיון:

טבעי מאד לנסות לברר מה טווח המחירים (או גובה הפמוטים) המקובל. יהיה חכם לנסות לבדוק את זה אצל כמה מקורות כדי לקבל מושג מדויק, אבל תקשיבו ללב שלכם וגם לכיס. אם יש מספיק פתיחות, ניתן לסכם מראש על דברים קצת יותר צנועים, ואם דווקא רוצים – אפשר גם חלק מהכסף שנחסך לתת לזוג הצעיר שיהיה לו במה להתחיל את החיים.

יש היום כמה סוחרי תכשיטים חרדיים שבאים עד לבית עם היצע מרשים מאד, ונותנים לכם בניחותא לבדוק ולמדוד את התכשיטים "באווירה ביתית" (הכיבוד לסוחר על חשבונכם…). מסתבר שלא פעם המחיר טוב יותר ממה שתמצאו בחנויות.

ולסיכום, הנה כמה רעיונות וטיפים:

קניות – יש מקומות זולים במגזר החרדי שמציעים דילים שונים לחתנים וכלות, וניתן לקנות שם הכל: כלי בית, ביגוד, ריהוט וכו'. צריך לברר קצת כדי לגלות את הכתובות הללו. מצד שני צריך לזכור לבדוק אצל מי שכבר קנה שם, שאכן מדובר במקום אמין עם סחורה איכותית.

צלם – שימו לב מה הצלם מציע ותחשבו האם זה מתאים ודרוש לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה הרוחנית.

תבדקו כמה תמונות צריך באלבום להורים? איזה סוג אלבום צריך הזוג הצעיר? (רמז: תוך זמן קצר מאוד יחסית מגלים שחבל על המקום והמשקל שתופסים רוב האלבומים היום); האם יש צורך לצאת ל"יום צילומים בחוץ" לפני החתונה עם כל ה"לבושים"? זה מה שכלה חסידית רוצה? ואולי אפשר לעצור את הסחף המוזר הזה. ייתכן ובמחיר הזה כדאי להוסיף צלמת שרק היא תסתובב בעזרת נשים…

ועניין נוסף שכדאי לתת עליו את הדעת: לשים לב שהצילומים לזוג הצעיר בחדר יחוד או בכל מקום אחר, יתאים למשלוח לרבי מה"מ.

ריהוט ומכשירי חשמל – מדובר בסעיף משמעותי בהוצאות. לפני שאתם משקיעים בהם עם כל הלב – שווה לבדוק מה התכניות של הזוג הצעיר. לא זוג חב"די אחד ולא שניים מצאו את עצמם אחרי כשנה מציעים למכירה במחירי הפסד את הריהוט היקר שקנו להם ההורים בדמים מרובים – פשוט כי הם יוצאים לשליחות בחו"ל.

אם כבר – פיקחו עיניים. ייתכן שבסביבה שלכם זוג כזה מוכר ריהוט כמעט חדש, שווה לבדוק קנייה שלו.

תסרוקת ואיפור (לכלה ולמחותנות) – אמנם עדיף לעשות אצל מישהי מקצועית (כבר קרה לי שנאלצתי להסיר את האיפור ולהתחיל מהתחלה, אין צורך לספר על עוגמת הנפש והזמן המבוזבז), אך גם אצל היותר מקצועיות ורגישות לרצון הלקוחות, יש מחירים שונים וכל מיני הצעות שמקפיצות מחיר. קחו בחשבון מראש גם את הזמן שהמאפרת שבחרתם רוצה כדי לבצע את עבודתה. שווה לשלם קצת יותר על מאפרת זריזה כי אין תחליף לדקות היקרות של היום הזה: עוד פרק תהילים, חת"ת ותפילה במנוחת הנפש.

החוברת של משפחת קרץ – עוזרת מאוד לעשות סדר בהכנות הגשמיות והרוחניות ומביאה את השיקולים השונים שיש לקחת בכל מיני רכישות. מומלצת בחום!

ולסיום: לחתן ילדים זה פרויקט כספי שחייבים בו מעורבות גלויה מאוד של 'השותף השלישי'. העיקר הוא להתכונן לחתונה כמו שהוא רוצה, כי "בעל המאה הוא בעל הדעה"…

שירבו שמחות בישראל!

באדיבות מגזין עטרת חיה

מוצרים:

1/2 כוס סוכר, 50 גרם מרגרינה רכה.

קופסת גבינה 5%

1 סוכר וניל

2 כוסות פרורי ביסקוויטים.

אופן ההכנה: 

לערבב היטב את הסוכר והמרגרינה. להוסיף את שאר החומרים, לערבב היטב וליצור כדורים.

אפשר לטבול את הכדורים בסוכריות לעוגה או קוקוס והכי טעים… לרסק על פומפיה דקה שוקולד חלבי ולגלגל את הכדורים בתוך פרורי השוקולד.

שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשת קרח.   

אחד הסיפורים הבולטים בפרשה שעל שמה נקראת היא קרח, הנו מחלוקת קרח ועדתו על משה רבינו.                                                                                                                                              

קרח היה מהמיוחסים הכי גדולים בישראל, צאצא לאחת המשפחות המכובדות ביותר, היה למדן גדול, מעשירי-תבל הכי גדולים, איש פיקח מאוד, וגם מקורב למשה רבנו ואהרן הכהן (בן דוד).

ובכל זאת בחר קרח לצאת למחלוקת, מדוע?

בתורה שבעל פה ובמדרשים משורטטים קווי אישיות נרקסיסטיים ואפילו פתולוגיים המקשים על קרח לצמוח לצד אנשים נוספים לצדו מבלי לחוש מאוים ומעורער מכך. כאשר לא נבחר וגם לא היה מעומד לתפקיד שכנראה לא תאם או הלם למידותיו – מנהיג בדמות 'כהן גדול ' או מנהיג בדמות מלך 'ראש העם', יצא ממנו 'השד' הנרקסיסטי וזה היה האות לפתיחה במלחמה מצדו.

קרח לא היה מסוגל לקבל את העובדה שמישהו אחר נמצא בקדמת הבימה ולא הוא, גם אם כך ציווה ה' זה לא רלוונטי מבחינתו, הוא ורק הוא צריך לקבל את התפקיד הבכיר, ואם לא אז אף אחד לא יישא בתפקיד!

בדרך יצירתית יש לומר: קרח בוחר לפנות לכיוון בו הוא מסית את הדיון מתשוקתו המעוותת לתפקיד הנכסף ומפנה את האש לכיוון אחר ומפתיע. קרח אוסף 250 איש מראשי הסנהדרין, מסית ומדיח אותם כלפי משה ואהרון בטענה המגוחכת שלעם לא צריך להיות מנהיג, שהרי כולם שווים, קדושים וטהורים..

וכפי שנאמר בפסוק: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה". (במדבר ט"ז,ג').

  קרח נהפך ללוחם צדק חברתי ונאבק על 'שוויון זכויות' חברתי!

הסיפור מסתיים באופן טראגי כאשר קרח וכל עדתו נבלעים חיים באדמה שפצתה את פיה וכפי שנאמר: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ". (במדבר ט"ז, ל"ב).

חכמת חייה של אשה שהצילה את בעלה מרדת שחת:

למרות שיש המון מה לכתוב ולומר על הסיפור יוצא הדופן הזה, בכל זאת  אבחר להתייחס לסיפור נוסף שאירע מאחורי הקלעים בפרשת קרח ועדתו.

בתלמוד הבבלי מובא הסיפור דלהלן: "און בן פלת אשתו הצלתו, אמרה לו מה נפקא מינה לך (כלומר: מה יצא לך מזה שתיקח חלק במחלוקת של קרח ועדתו עם משה רבינו)? אם משה הרב אתה תלמיד ואם קרח הרב תהיה תלמיד, אמר לה: ומה אעשה? הרי הייתי עם קרח ונשבעתי לו אמונים, אמרה לו: הרי ידוע כי כל העדה קדושים וצנועים, שב אתה ואני אציל אותך, השקתו יין ונשתכר, והשכבתו בתוך הבית והיא התיישבה על יד הפתח ופרעה את שערה, וכל מי שבא לקרוא לו וראה לאשתו היה חוזר, ובינתיים נבלעו עדת קרח" (סנהדרין ק"ט עמוד א').

ובמדרש הגדול: (במדבר ט"ז, ל"ב) ממשיך לתאר את המשך הסאגה: "בשעה שפתחה הארץ את פיה, הייתה מבקשת לבלוע את און שהיה (שוכב) במטה, עמדה אשתו ואחזה במטה ואמרה: ריבון העולמים, כבר נשבע און בשמך הגדול שלא יהיה במחלוקת לעולם, שמך חי וקיים לעולם, אך אם יכפור בשבועה אתה יכול להיפרע ממנו לאחר מכן.

אמרה לו לאון: קום צא! אמר לה: מתבייש אני ממשה רבנו, אמרה לו אני אצא עמך, מיד יצאה ועמדה לפני משה, ברח משה ממנה, כשנעמדה הייתה צווחת ובוכה, אמר משה: מה טיבה של אשה זו? אמר לו: רבנו כך וכך היה מעשה, הלך עמה לביתה ועמד על הפתח וקרא לאון בן פלת ואמר לו: המקום ימחול לך". ועליה נאמר: "'חכמות נשים בנתה ביתה' – זו אשתו של און בן פלת" (סנהדרין ק"י עמוד א').

התלמוד מספר על אשה (שאפילו אזכור לשמה אין, מלבד היותה אשת און בן פלת) אמיצה ונחושה, שחששה לאבד את בעלה שהיה שותף למחלוקת קרח, ובאומץ נפשי ובהקרבה עצמית מעוררת השראה הצילה אותו מרדת שאולה עם קרח וכל עדתו.

התיאור הן מהתלמוד והן מהמדרש מתאר התנהגות יוצאת דופן ולא שגרתית של אשת און. בשלב הראשון היא מונעת פיזית מבעלה לשוב אל קרח ועדתו ומאלצת אותו להישאר בבית על ידי השקאתו ביין עד שנשתכר, ואז בנחישות ובמהירות היא מתיישבת פתח האוהל סותרת את שערה ובכך מציבה עובדה לכל מי שינסה או יחשוב לבא לקחת את בעלה חזרה לבועת המחלוקת, אין לכם מה לחפש כאן. סתירת השיער של אשה נשואה הנה העברת מסר לכל מי שיגיע אסור לנו לראות אשה נשואה במצב שכזה, ואכן כל מי שהגיע בשליחותו של קרח שב כלאחר שבא בידיים ריקות!   

כאן לא מסתיימת הסאגה: כשהגיע הרגע בו פצתה האדמה את פיה ודורשת את חייו של בעלה, היא פשוט אוחזת במיטתו זועקת ומתחננת אל ה' יתברך ופונה אל משה בבכי תמרורים על חיי בעלה, משה מנסה לברר מה קורה כאן, לאחר דברי הסבר קצרים ניגש משה בעצמו אל האוהל ומבטל את הגזירה מעל ראשו של און בן פלת.

בעלה כנראה איש פשוט ביותר, לא מוזכר בתורה כאיש מיוחס ,חכם ,או עשיר כקורח. מלבד זאת כנראה שיציבות נפשית ואומץ לב לא ממש היו חלק ממבנה אישיותו, נגרר למחלוקת טיפשית ומסתבך בה.

אשתו שקלטה את חומרת המצב הבינה שהיא חייבת לקחת את המושכות לידיה ולפעול מידית בכדי להציל את חיי בעלה.

היא מבינה שבעלה לא יהיה מסוגל בעצמו לומר לקרח שהוא יוצא מחוץ למחלוקת, אז היא נוטלת יוזמה ופועלת בחכמה רבה בשלב ראשון למנוע בכל מחיר את שיבתו של בעלה לעדת המחלוקת של קרח.

לאחר מכן בשלב קריטי ברגע בו האדמה פוצה את פיה ודורשת את חיי בעלה היא פונה אליו שוב שיצא למשה ויספר לו שהוא לא בעסקי המחלוקת כבר. אמנם בעלה לא מסוגל מרוב בושה לראות את פני משה, אז היא מבינה שאם היא לא תעשה מעשה מידי בעלה ימצא את עצמו עמוק במעמקי האדמה עוד רגע.

היא מגייסת כוחות ממעמקי לבה, נפשה ונשמתה ובאומץ לב מונעת פיזית את אבדן בעלה תוך כדי אחזיה במיטתו שבמקביל לכך היא מוסיפה לכך את תפילתה ותחנוניה בבכי קורע לב מעומק ליבה לבורא עולם ולמשה עבדו שיחוסו על נפש בעלה ואכן מצליחה בסופו של דבר למנוע את מותו הטראגי של און בן פלת בעלה האהוב!

מה עומד מאחורי כוחות ואצילות נפש זו?

על סיפור זה כתב ואמר החכם באדם שלמה המלך בספרו: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (משלי י"ד, א').

רש"י על אתר כותב כך:

חכמות נשים בנתה ביתה – חכמות נקוד פתח שאינו שם דבר אלא החכמות שבנשים בונות את בתיהם שמתקיימות על ידיהן כמו אשתו של און בן פלת כמו שמפורש בפרק חלק- מסכת סנהדרין.

ואולת – ואשה שוטה בידיה תהרסנו – תהרוס ביתה זו אשתו של קרח.

ובתלמוד הבבלי נכתב כך: "ועליה נאמר: 'חכמות נשים בנתה ביתה'- זו אשתו של און בן פלת" (סנהדרין ק"י, עמוד א').

חכמת חיים זו של אשת אות בן פלת בשילוב אומץ לב והקרבה עצמית נדירה מספרות על:

אשה נדירה שהקשר הזוגי עבורה הוא ערך עליון עמוק.

אשה שהיכולת שלה לראות את בעלה ממקומו ולסייע לו ברגע קריטי נתון, טבועה עמוק בתכונות נפשה.

אשה שהגדלות שלה ניכרת דווקא במקום בו אישה (בעלה) לא יכול לתפקד כאיש.

 אשה שהאמת שבה פורצת ממנה ומדברת מגרונה וזעקתה נשמעת מעמקי נשמתה.

אשה שהאכפתיות שלה בונה ומעצבת את חכמת חייה בכל רגע נתון בחייה.

אשה שרואה אך ורק את טובת העניין שלשמו היא פועלת, מניחה כל שיקול זר ופועלת ללא מטרות רווח או אינטרסים זרים.

אשה המבינה ויודעת את מקומה ומקום בעלה, יודעת מה שלהם ומה איננו שלהם ועבורם.

אשה היודעת לשאת ולאחוז בשני קצות החבל: מצד אחד להכיר ביכולתה ובחכמתה לפעול מיידית ומצד שני להשליך את יהבה להתפלל ולהתחנן ל-ה' יתברך בשעת משבר.

אשה שאהבתה לבעלה היא אבסלוטית ונאמנותה ללא רבב.

עליה נאמר: "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ"

חכמת נשים במקרא:

ישנם דוגמאות רבות על נשים במקרא, כיצד בחכמה ובתבונות לבן היו 'לחבל הצלה' עבור בעליהן בשעת משבר, אביא שתי דוגמאות בולטות.

על דבורה הנביאה שכונתה אשת לפידות נאמר בילקוט שמעוני (שופטים מ"ב, ד'): "תנא דבי אליהו, אמרו בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבוא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש".

ג׳ שמות נקראו לו: ברק, מיכאל ולפידות.                                                                             

ברק: על שם שפניו דומות לברק.                                                                                  

מיכאל: על שם שהוא מנמיך עצמו. פירוש אחר: על שם המלאך מיכאל.                                                       

לפידות: על שם שאשתו עושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה. והקדוש ברוך הוא בוחן לבות וכליות, אמר לה, דבורה, את נתכוונת להרבות אורי, אף אני ארבה אורך ביהודה וירושלים כנגד י"ב השבטים.

מי זיכה לו ללפידות שיהא חלקו עם הכשרים ויבוא לחיי העולם הבא? הוי אומר דבורה אשתו, עליה נאמר ״חכמות נשים בנתה ביתה״. היא העלתה על נס את בעלה ואת בני ביתה.

דבורה אחת משבע נביאות שבתנ"ך – "ודבורה אשה נביאה", ולא עוד אלא גם שופטת – "והיא שופטה את ישראל".

במה זכתה דבורה להיות נביאה ושופטת על ישראל? נאמר במדרש: "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ – בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי המעשה שהוא עושה, כך רוח הקודש שורה עליו" (תנא דביה אליהו פרק ט'). מעשיה האציליים של דבורה הנביאה הן אלו שזיכו אותה במעמדה ובתפקידה.

בנוסף לכך דבורה הנביאה הייתה מתפרנסת בעמל רב בעשר אצבעותיה ובעמל זה רכשה רכוש רב, "ולה דקלים ביריחו, פרדסים ברמה, זיתי שמן בבקעה, רבת מים בבית אל, ועפר לבן בהר המלך" (תרגום יהונתן בן עוזיאל פרק ד' פסוק ה').

אישיותה של דבורה הנביאה אף היא עמדה לה ולזכויותיה. למרות מעלותיה הייחודיות ומידותיה התרומיות האציליות באה בברית הנישואין עם איש פשוט אך תמים במעשיו, שלא זכה להתברך בחכמה יתירה, עובדה זו לא מונעת מדבורה לבחור את בחיר לבה על פי מעשיו ואישיותו הטהורה והזכה, אין היא מתנשאת עליו חלילה, נהפוך הוא היא דואגת לו ובאכפתיות מעוררת השראה מזהה את יכולותיו ומביאה את הפוטנציאל הטמון והגלום בו לידי ממוש עצמי ודואגת להעצים אותו ולהביא להצלחה בחייו בעולם הזה, ולא רק זו אלא אף זו היא טורחת ומוודאת שבעלה יבא במגע עם אנשים כשרים וישרים ומסדרת לו עבודה ושליחות קודש ובכך מזכה אותו ומביאה אותו עמה לחיי העולם הבא.

על אביגיל הנביאה, המכונה: 'אשת נבל הכרמלי' מסופר בספר שמואל (שמואל א' כ"ה, ג'(. "ושם האיש נבל ושם אשתו אביגיל והאשה טובת שכל ויפת תואר והאיש קשה ורע מעללים". אביגיל בחכמתה הרבה כפי שמעיד הכתוב: ״טובת שכל" מצילה את כל בני ביתה.

במהלך הפרק מתואר כיצד דוד המלך שלח עשרה נערים לכרמל לשאול בשלומו של נבל ביום בו גזז את צאנו: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום". ודוד ממשיך לבקש: "ימצאו הנערים חן בעיניך כי על יום טוב באנו, תנה נא את אשר תמצא לעבדיך ולבנך דוד". ורש״י על אתר מבאר: ערב ראש השנה וצריכים אנו לסעודת יום טוב. ובמצודות דוד מבאר: דרכם הייתה לעשות יום טוב ומשתה ושמחה בעת גזיזת הצאן, ומן הראוי לקבל אז את כל הבא בסבר פנים יפות.

תשובת נבל הייתה: "מי דוד ומי בן ישי. היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו"…           ורש״י על אתר מבאר: "מי דוד – מה הוא חושב שאתן לו את שלי, הלא מרות המואביה בא" (זלזל בייחוס של דוד המלך)…

בשמוע דוד המלך דברים אלו הוא מחליט להילחם בנבל ובכל אנשיו, כפי שמתואר במקרא: "ויאמר דוד לאנשיו: חגרו איש את חרבו… ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש", המלבי"ם מבאר על אתר: דוד חשב את עצמו כמלך, אחר שנמשח על פי נביא ואחר שנטו אליו רוב יהודה ורצה לדונו כדין מורד במלכות שחייב מיתה.

 אביגיל בהיותה אשה מלאת חכמה ותבונת חיים, בשמעה מפי אחד הנערים את המעשה, לקחה מנחה ראויה לשמה, שלחה עם הנערים, היא הלכה אחריהם ולנבל לא סיפרה.

בדרך, בפגשה את דוד המלך ואנשיו התנצלה מאד על מעשה נבל, ואמרה שהיא אשמה, אילו ידעה הייתה מונעת את הדבר. היא השפילה את נבל על מעשהו, וגם פיארה את דוד וניבאה לו שהוא עתיד למלוך, תוך שהיא מתחננת על נפשה ועל נפשות כל בני ביתה.

דוד המלך מקבל את בקשתה ואף מודה לה על כך באמרו: "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי". המצודות דוד מבאר על אתר: מבוא בדמים – מבוא בעוון שפיכת דם ובתשועת ידי לעצמי.

את סיפור הדברים היא ספרה לנבל אישה, רק למחרת: "וימת לבו מפחד והיה לאבן"- לאחר עשרה ימים נגף ה' את נבל ומת. וזכתה אביגיל ונתגשמה נבואתה על דוד המלך, בסופו של דבר זכתה גם להינשא לדוד מלך ישראל: "ותלך אחרי מלכי דוד ותהיה לו לאשה".

סיפור דברים אלו מלמדנו על ייחודיותה ועל תכונות נפשה המופלאות של האשה, ה' יתברך הפקיד את 'מפתח החיים' שלה ושל בני ביתה בידיה. בחכמתה ובתבונות לבה היא שומרת על עצמה, על בעלה ועל בני ביתה.

כשאכפת ונוגע באמת אפשר להפוך את הבלתי אפשרי ואת הבלתי מושג לאפשרי ובעל השגה!

כשנבוא להתבונן על אירועים הללו ולנסות להבין מה הם מלמדים אותנו? מה ניתן ללמוד מחכמת הנשים המופלאות הללו?

מסביר הרבי מליובאוויטש: מהכח העצום הגלום והטמון ברגע אחד של התבוננות וחכמת חיים המגולם בדמות הנשית המתגלה ברגע קריטי אך חשוב ומשמעותי מאין כמוהו בחיינו, ניתן ללמוד איך וכיצד נכון לנהל ולהתנהל ברגעי משבר בחיינו, בחיי המשפחה והזוגיות.

רגע של משבר מתרגש לבא, משהו לא טוב עומד להתרחש בחיינו חלילה, בחוץ נושבות רוחות עזות, סערה משתוללת לה ברחובות העיר, מאיימת לכלות כל המעז לעמוד ולעבור בדרכה.

ואז מגיעה הבקשה: בבקשה אל תצא החוצה בבקשה בשעה סוערת שכזו, אל סערה שכזו! אבל מנגד עומד לו הצד השני מסרב לשיתוף פעולה, מה שמעורר ומגייס את הכוחות לעשות הכל אבל הכל בכדי למנוע ממנו לצאת החוצה בכל מחיר!

כאן מתגלה הכח הנשי העצמתי: בכי, תחנונים ותפילה מחד, אך מנגד נקיטת עמדה אקטיבית אמיצה, ברורה וחד משמעית שכולה חכמת חיים, היא עסוקה אך ורק בשאלה מה נדרש ממני כדי למנוע ממנו לצאת החוצה לסערה המשתוללת בחוץ?

אין כאן רגע אחד, או קמצוץ של אגו המתערבב לו והעובר מהדיון האובייקטיבי לקבלת ההחלטות, הכל חדור מטרה אחת ויחידה איך עוצרים אותו?

חיינו מלאים סערות ורגעים בהם  אנו עלולים ברגע אחד של חוסר שימת לב, או טיפשות לאבד הכל, אבל הכל! ברגעים אלו אנו זקוקים למישהו שיעצור בעדנו בכל מחיר כדי שחלילה לא נצטער על הרגע שלא ישוב לעולם.

שם בדיוק באותו מקום באותה עמדה הציב ה' יתברך את האשה שעמנו עם תכונות הנפש המופלאות וחכמת החיים בה התברכה לעמוד כחומה בצורה אל מול מי שנועדה להיות 'העזר כנגדו' ועבורו.

אשה שהאחריות לחיים והמחויבות לערכים הם חלק בלתי נפרד ממנה, לא תאפשר למציאות אפלה חסרת היגיון לנהל את חייה או לאפשר לה לתפוס מקום ומרחב בחלקת החיים הקטנה עליה הופקדה, היא מתייצבת בעוז ובגבורה אך בעיקר עם המון חכמה ותבונה אנושית לקבל את ההחלטה הכל כך משמעותית לה לחייה ולחיי יקיריה.

אסטרטגיה זו נובעת מתכונת אופי אנושית המייצגת עמדה נפשית שנולדה לה ממלאות נפשית ורגשית, המספרת סיפור של אדם שכל מעייניו הם שמירה על העולם, שמירה על האנושות, אחריות על הסביבה בה הוא חיי את חייו ואת חייו המשותפים עם משפחתו.

בספר היום יום (הספר הראשון אותו ערך הרבי מליובאוויטש) מובא פתגם בשם אדמו"ר המהר"ש (רבי שמואל האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם) בנוגע להתבוננות בהעמקת הדעת בעניין קשה ההשגה: "אם העניין נוגע אזי מבינים ומשיגים אותו על הצד היותר טוב. וראיה לדבר מן התורה (פרשת פנחס) מבנות צלפחד,.. האמת היא, שכאשר העניין נוגע הנה גם חלושי הדעת ממציאים שכליים עמוקים".

פרשת בנות צלפחד אירעה בשנת הארבעים לצאת בני-ישראל מארץ מצרים, זמן קצר לפני שהם עמדו להיכנס לארץ המובטחת. עם הכניסה לארץ, החלו גם הדיבורים על חלוקת הארץ לשבטים  חלוקה שנערכה לזכרים בכל שבט ושבט. במקרה של פטירה, הבנים הזכרים יקבלו את ירושת אביהם ובכך יובטח כי חלקות האדמה יישארו במשפחה.

למשפחה אחת משבט מנשה, משפחתו של צלפחד, נולדו רק בנות. צלפחד עצמו מת במדבר (על כך בהמשך), וכעת בנותיו חששו כי הן לא יקבלו אף פיסת אדמה בארץ ישראל. לפיכך הן פנו למשה רבינו בבקשה: גם הן רוצות לקבל נחלה בארץ. משה רבינו פונה להתייעצות עם ה' יתברך, והוא נענה באופן ברור ופשוט: " כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן". (במדבר, כ"ז,ז').

המסר העובר אלינו מנשים מופלאות אלו הנו: כשאכפת לנו, נוגע בנו ובוער בקרבנו שעוד נשמה סביבנו תמשיך לחיות את חייה עלי אדמות ולא תאבד עצמה לדעת קחו אחריות! נקטו עמדה! אל תתבוננו מהצד כצופים ותאמרו מצטערים אין לנו מה לעשות, זה מעבר ליכולתנו, זה לא באחריותנו, אין באפשרותנו לסייע. לכל אחד ואחת ניתנה האפשרות לסייע ולעזור בשעת משבר, לכל אחד ואחת ניתנה הזכות והכוחות לעשות משהו, אף אחד לא ביקש מאתנו לעשות מה שאיננו ביכולתנו, אבל מה שביכולתו מחובתנו לעשות ולפעול על מנת שעוד נשמה תגלה את הפוטנציאל הטמון וגלום בה, שעוד נשמה תחוש את תחושת השייכות והאכפתיות ממנה וכלפיה.

שנוגע באמת מתגלים בנו כוחות שלא ידענו על קיומם לפני כן הפורצים מאתנו ועומדים לנו לצלוח את האתגר.  

שבת שלום ומבורכת

לפני יומיים זכיתי ב"ה להשתתף בחתונה מאד מאד מרגשת. לא רק אותי ריגשה החתונה באופן מיוחד,  אלא גם  את כל הקהל הרב, שהגיע להשתתף בשמחה. הכלה מעל גיל שלושים. החתן – ל"ע חתן יתום "עגול". הן מאמו והן מאביו. הוא מעל  גיל ארבעים ומתגורר  בסמיכות ….למקום ביתה של  הכלה. הוא אף משתייך לאותה חצר חסידית שאליה משתייכים הורי הכלה. אך למרות כל  הנתונים "המתאימים" לכאורה, הם  לא קירבו אותם לשמחת הכלולות.

קרובת משפחתו סיפרה, שכבר בתור ילדים, הם היו מתפללים עבורו לזיווג טוב במהרה.

אמנם אני "עוף מוזר" בחתונה. אינני  קרובת משפחה. גם אינני שכנה.. אפילו לא בסביבת הגיל של הכלה. חוץ מהכלה ומאמה – אין לי היכרות עם שאר  המוזמנות לחתונה. אבל ההתרגשות שלי גואה וגואה. איך הכרתי את הכלה? על ספסל ברחוב כאשר  ישבנו עליו למנוחה…

הסוד שגרם לחתונה – נמצא עמוק בקירבי. אני והכלה המאושרת,  היחידות שיודעות,  מי הוא  שהכריע את הכף וב"ה קמה החתונה והיתה. הרבי מליובאוויטש הוא השדכן. ברכתו – "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים",  בצירוף תרומתה לבית חב"ד אבן יהודה הפכה את הסבל  רב השנים, ליום שמחת כלולותיהם.

ואולי אקדים לספר,  על נהג המונית שמספר, שסבתו ילידת …כורדיסטאן, סיפרה לו סיפורים על הרבי מליובאוויטש.  ונשאלת  בתוכי שאלה מתמיהה. איך הסבתא מכורדיסטאן שמעה על הרבי??

ואולי אספר על שני יהודים נוספים. האחד מבני ברק והאחד מצפון הארץ. שניהם  סבלו  מבעיה חמורה. נמצאו לשניהם אבנים בכליות. וב"ה לשניהם היתה ישועה. האבנים יצאו בלי ניתוח. כמובן, בזכות ברכת הרבי, שביקשו עבורם ב"איגרות קודש". (בתוספת נתינת עצות מרבנית חב"דית חשובה).

הבן של השכנה,  שגרה ממש מעבר לכביש ממולי, היה רווק מאד מבוגר.  הוא  ב"ה נושע בכלה, לאחר ברכת הרבי , ונתינת צדקה לזכותו  לבית חב"ד אבן יהודה,  וחלוקת מצות שמורות  שעשה בהתנדבות במבצע  של הרבי.

וב"ה זכה בגיל ארבעים וארבע !  להיפקד עם אשתו בבן בכור ….אולי על כך אקדים ואספר?

והזוג שנושע בבן לאחר שבע שנות נישואים. (ההורים גרים ברחוב ממולי מצד ימין)…….והזוג הנוסף שנושע בבן, לאחר שש שנות נישואים. (גם הוריו גרים ממש לידי.)  וזוג נוסף מהשכונה שלי,  שלאחר חמש שנות נישואים נושעו בבן…

ומה הסיבה לישועתם?

אכן העלתם השערה נכונה. כולם זכו בנס המיוחל והפכו להורים מאושרים,  לאחר ברכת הרבי  עבורם ב"איגרות קודש". על מי מהם  לספר בארוכה?

ב"ה בשבוע שעבר זכיתי להשתתף בברית מלה מיוחדת במינה. גם כאן ברכת הרבי היא שעזרה. הן לעצם  החתונה והן ללידת הבן…

על מה אכתוב בראשונה ?

כל המשפחות אינן ממשפחות חב"דיות. הרבי משפיע אהבה עצומה,  טהורה ומרפאה .  ברכתו נתונה לכל יהודי ולכל יהודיה,  מבלי הבט  כלל על החוג שממנו הם מגיעים.

כמה שנות סבל, דאגה  וצער עמוק בעומק הנשמה עברו עליהם. עד שבאחת התהפך מצבם לטובה ולברכה. וכמה מרגש ומפעים לזכות לראות,  את הפנים המיוסרות שהופכות למאושרות וזוהרות.

עירי. העיר בני ברק. עיר התורה והחסידות. על מי אספר בראשונה. אולי על העובדת במרכז הרפואי,  שסיפרה לי… שהמחותנת שלה התברכה מהרבי שניבא לה שיום זה יזכר אצלה לדורות.

היא התחתנה ביום שהרבי נקב וניבא. עוד בזמן שהגיעה לרבי  בעת חלוקת הדולרים בימי ראשון,  לקבל את ברכתו הקדושה,  עדיין בהיותה רווקה. ואח"כ זכתה וילדה באותו תאריך .

החיים של כל כך הרבה יהודים –  ניצלו. גם אם ניקח את הנהרות ונהפוך אותם לדיו. גם אם נקח את העצים ונהפוך אותם לנייר-  הם לא יספיקו, בכדי לתאר ולספר ולו במקצת, איך הרבי הפך את העולם.

רב הנסתר על הגלוי. בכל ארצות העולם נמצאים יהודים אלמונים.  יהודים רבים. לא מכולם נישמע את הסיפורים האישיים,  שהוציאו אותם מצער לישועה,  בזכות ברכת הרבי שבם התקיימה.

ועל ה"תרופה" הרוחנית  שרקח  הרבי עבורנו, בהצעתו לכתיבת ספר התורה לילדי ישראל עדיין לא סיפרנו. כזכור לפני ארבעים ושתיים שנים, סאדם חוסיין הרשע,  שליט עיראק, רצה היל"ת לזרוק פצצה אטומית על ארץ ישראל. ומזימתו ב"ה  סוכלה. ממשלת ישראל לפתע  קיבלה החלטה נדירה ונועזת להפציץ את הכור בעיראק. פעולה שהצליחה בניסים גדולים, כאשר כל המטוסים והטייסים חזרו לשלום לבסיסם כנגד כל הציפיות.

ועל הנבואה השמיימית של הרבי, שמסך הברזל יפול ורוסיה תשחרר את היהודים מתחומה.  וביקש לבנות את שכונת שמיר בירושלים שלוש שנים לפני נפילת מסך הברזל – עדיין על כך לא  פירטנו.

ועל הנבואה של הרבי (בזמן מילחמת המפרץ ואיומי סאדאם חוסיין),  שלא יהי צורך במסכות נגד התקפה כימית. והרבי כזכור,   הרגיע הורים מבוהלים שרצו שילדיהם יצאו מארץ ישראל – והשפיע עליהם שישארו . ואכן הרבי צדק. היהודים נשארו בארץ ישראל , וב"ה לא אירע להם מאומה.

ועדיין לא דיברנו על ההרגעה,  והעידוד והנהגת הרבי והמבצעים הקדושים של הרבי, לפני מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור.

וכמובן,  שכל הנכתב עד כה,  הם רק שביבים קטנטנים מגדלות והנהגת הרבי.

בשבת פרשת שופטים  בשנת תנש"א הרבי אמר :" ישנה הוראה כנזכר לעיל. שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה,  שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור. שיהי' "השופטייך ויועצייך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות. ובהנוגע להנהגת חיי היום יום הכללית- וגם ב"כל דרכיך ( דעהו"). ו"כל מעשיך ( יהיו לשם שמיים").

עד  – לנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" תכף ומיד ממש. "הנה זה ( משיח) בא".

ואני בציפיה, ובתפילה ובתחינה לפני מלך מלכי המלכים. שניזכה כולנו בבריאות ובשמחה  לנבואה הקדושה,  ונזכה להתגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה.

ונכריז לפניו: יחי המלך המשיח לעולם ועד!

טמה חורושוכין