הקשר בין צמיחה לנביטה
כאשר אנו חושבים על הקשר בין צמיחה ונביטה של זרעים לצמיחה אישית, משפחתית או עסקית, חשוב לקחת בחשבון את שני הצדדים של המשוואה. מצד אחד, אנחנו צריכים להזין את עצמנו עם הרגלים בריאים כמו פעילות גופנית, תזונה נכונה, שינה מספקת, יחסים משמעותיים עם אחרים, התפתחות רוחנית וכו’. מצד שני, אנחנו נדרשים לטפח את המטרות שלנו – גדולות או קטנות – על מנת שיצאו לפועל. זה יכול לכלול הגדרת יעדים ברי השגה המחולקים לצעדים קטנים יותר, לקחת סיכונים, לימוד מושגים חדשים,נטוורקינגעם אנשים חדשים, פיתוח רעיונות חדשניים, או כל דבר אחר שעוזר לנו להתקדם לעבר החלומות שלנו.

גידול המשפחה
משפחה היא חלק מהותי מהחיים ודבר שיש לטפח בכל שלב בחיים. בין אם מדובר במשפחה גרעינית או במשפחה מורחבת, יש להעניק תשומת לב למערכות היחסים בתוך המשפחה, כדי להבטיח שהן בריאות ומספקות עבור כל אחד ואחת שבהן. נטיעת זרעים של אהבה והבנה בין בני המשפחה חיונית ליצירת בסיס חזק שיחזיק מעמד בסערות הקשות ביותר שיכולות להתרחש בחיים. מעשים פשוטים, כמו שיתוף בחוויות משותפות או הקשבה פעילה כשמישהו אחר מדבר, יכולים לסייע לטפח קשרים משפחתיים בריאים.

צמיחה עסקית
לבסוף, כשזה מגיע לצמיחה עסקית ישנם גורמים רבים שנדרשים לטיפוח, ובראשם בסיס לקוחות נכון, שיווק המוצרים ו/או השירותים בצורה יעילה. על ידי זיהוי הזדמנויות לשיפור במודל העסקי (למשל, הצעת מוצרים/שירותים חדשים), עסקים יכולים להתחיל לשתול “זרעים” מוחשיים שיעזרו להם לצמוח לאורך זמן – כמו השקעהבנטוורקינג, קמפיינים שיווקיים או מינוף פלטפורמות דיגיטליות, כדי להגיע ליותר לקוחות פוטנציאליים ברחבי הארץ והעולם – מה שיוביל לרווחים גבוהים יותר בהמשך הדרך.

חשוב גם לזכור שלא משנה כמה מאמץ אנו משקיעים בצמיחה אישית או מקצועית, עדיין יש בזה אלמנט של סיכון. אנחנו יכולים לעשות הכל “נכון” אבל עדיין לא להשיג את התוצאה הרצויה שלנו בגלל נסיבות שאינן בשליטתנו. לכן חשוב לא להתרכז כל הזמן רקבתוצאהאלא להתמקדבהנאה מהתהליך עצמו. יש כוח עצום שמעניק המאמץ להתקדם אל עבר משהו גדול מאיתנו. גם אם התוצאות לא יתאימו בדיוק למתוכנן (מה שקורה לעתים קרובות), אנחנו עדיין יכולים להרגיש גאים ושמחים מעצם הידיעה שעשינו את המירב שיכלנו להשגת התוצאות הרצויות לעבר המטרה.

למעשה,צמיחה ונביטה הם תהליכים קשורים עמוקים החיוניים להתפתחות אישית כמו גם להצלחה משפחתית ועסקית. בדיוק כמו שצמחים דורשים זריעה וטיפוח מתמיד כדי לפרוח במלואו למשהו יפה, כך גם חיינו האישיים, המשפחות והעסקים שלנו זקוקים לטיפוח אם אנחנו רוצים למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם. על ידי הקדשת זמן לשתול “זרעים” מטפוריים כמו הצבת יעדים ברי השגה או השתתפות בשיחות משמעותיות עם אחרים – כולנו יכולים לטפח סביבות בריאות שבהן לכולם יש מקום לצמוח. אז בואו והתחילו היום.

איזה צעד קטן יש ביכלתכם לעשות היום לקראת הגשמת החלומות הכי גדולים שלכם? האפשרויות אינסופיות.

משימה שבועית

להתבונן אילו דברים/רעיונות אתם יכולים להכניס אליכם הביתה ולעבודה, ולרענן את הצמיחה שלכם

מאת המומחה לעסקים שמואל הראל

אור וחום חסידי
אז איך נראה י"ט כסלו בימינו?
יש התוועדויות לרוב: במוסדות הלימוד, בבית הכנסת, יש התוועדות של נשי חב"ד. תמיד יש גם התוועדות מרכזית באזור, כזאת שמגיעות אליה מאות נשים ומשפיעים עם השמות הכי גדולים.
איך נראית האמא החסידית בימים הגדולים האלו? מנסה ללהטט בין כל החגיגות… להשתתף בהתוועדות אחת, להכין את האורז שהבטיחה להתוועדות של הגברים, לכבס שוב את כל החולצות הלבנות שיהיו מוכנות למחר (כ' כסלו), ולמצוא בייביסיטר כדי לנסוע מחר לאירוע הגדול. אה, כמובן, לבחון את הבן על תניא, לאסוף את הגדולה מהתוועדות 'אחותית' מאוחרת, לישון טיפה… ואם האמא היא גם שליחה, או אחראית בעצמה על האירוע, אפשר להוריד את הסעיף האחרון, היא תישן בכ"א כסלו. אולי…
אצל יסכה, שליחה ואמא למניין בלי עין הרע, היום נראה קצת אחרת. לא שהיא לא מארגנת התוועדות נשים ומכינה סלטים לגברים, אבל בסביבות ארבע בצהריים הכל עוצר. היא במטבח, כמו ביום שישי, מטגנת שניצלים ואופה חלות, בוחשת בסיר תפוחי אדמה ומקשטת עוגה חגיגית. במקביל, השולחן נערך במפה לבנה ומפיות מקופלות ונרות דולקים עליו בפמוטים של שבת.
ההתוועדות אצלה בבית? בטח! התוועדות עם הילדים, קובעים שעה מראש כדי לא להיתקל עם האירועים השונים המתקיימים בשכונה. בשעה היעודה, מתיישבת המשפחה להתוועדות י"ט כסלו משפחתית. טלפונים מנותקים וכל התכנונים נידחים לאחר מכן. עכשיו שלוימי אומר "לחיים" ומשתף בהחלטה טובה, מנוחי מספרת בעיניים רציניות על הסירה שעצרה, ומענדי חד חידות שהכין על סיפור המאסר והגאולה. מנה ראשונה, שנייה וקינוח. ניגון מכל הלב וסיפור חסידי מעורר. רק אחרי "ברכת המזון" יתחילו שוב הריצות וההספקים.

ככה זה בכל תאריך חסידי, יסכה?
"סעודה של ממש, זה רק בי"ט כסלו", היא מחייכת, קצת נבוכה. "אבל התוועדות עם הילדים – בהחלט; בכל תאריך חסידי. לפני השליחות שלנו בבית חב"ד ובחינוך – מגיעה השליחות עם הילדים שלנו. בכל תאריך חב"די אנחנו קובעים שעה ומתארגנים מראש עם חטיפים ועוד דברים שהילדים אוהבים. מפנים את הזמן ואת הראש, ומתיישבים רק איתם. בימינו, ב"ה, בבתי הספר החסידיים לא נותנים לתאריך חשוב לעבור בלי הכנה מספקת, אבל זה לא בא במקום מה שהבית צריך לתת.
"התוועדות כזו גם לא חייבת להיות ארוכה. חצי שעה או ארבעים דקות מספיקים בהחלט. מה שחשוב שהיא תהיה מרוכזת וממוקדת. אני לא מתכוונת לילדים, שהם בדרך כלל נכנסים עמוק לעניין, אלא דווקא אלינו, המבוגרים, שנוטים להציץ רק מדי פעם בטלפון, לנסות לארגן דברים על הדרך, ולהאמין שאנחנו איתם כשאנחנו מקשיבים בחצי אוזן"…

מה עושים בהתוועדות כזו? יש מתוועד? מכינים מראש?
"התוועדות חסידית מכינים מראש? באמת… כל מה שצריך זה כיבוד טוב (אם יש לך ילדים גדולים, תני להם לדאוג לזה בקנייה או באפייה, זו סגולה למעורבות גדולה יותר) וטלפונים מכובים, עדיף שיישארו בחדר השני.
מתחילים עם סבב של 'לחיים', וכל אחד אומר משהו על היום הזה. תופתעו ותתרגשו כמה הרבה הילדים שלכם יודעים וחושבים. ניגון טוב, החלטות טובות, וכל השאר זורם לבד. כל כך מרגש לראות את הילדים שלנו מקשיבים, מוסיפים, בוחרים נושא לשפר ומתבוננים בו באמת".

תוכלי לתת כמה טיפים למי שעדיין לא ארגנה דבר כזה מעולם…
"בשמחה! כשהילדים קטנים ממש, ההתוועדות צריכה להיות קצרה וממוקדת. כל אחד אומר משהו על י' שבט וכדאי להתחיל מהקטנים שיודעים פחות, ויגידו את המידע הכי בסיסי – 'הרבי קיבל את הנשיאות!'. הגדולים יותר ידעו להוסיף פרטים יותר מפורטים, או להביא סיפור או ניגון מתאים. בשלב של גן וכיתות נמוכות, כדאי גם לתת כללים לגבי הכיבוד: 'קודם כל אחד אומר משהו, ואז אפשר יהיה לברך ולקחת קצת מהביסלי. אחרי הניגון תוכלו לברך גם על הבמבה…' אחרת ההתוועדות הופכת להיות מלחמת חטיפים וחבל.
"לילדים גדולים יותר אפשר בהחלט לתת להתכבד בעדינות תוך כדי ההתוועדות, תהנו איתם, מבוגרים קטנים… חשוב מאוד לא ללחוץ אותם, לתת להם להרגיש בנוח. אם המתבגר לא רוצה לומר משהו בתורו, הכל בסדר. אם הגדולה זרקה בדיחה לא מתאימה, נסו להעלים עין. תחשבו שזה בית חב"ד שלכם ואלה ה'מקורבים' שלכם, ככה, כמו שהם, אתם רוצים אותם בהתוועדות… הדבר הכי גרוע שאנחנו עלולים לעשות, זה לגרום להם לא לרצות שוב לבוא. כמו בבית חב"ד אמיתי – השיטה הכי טובה להאהיב עליהם את ההתוועדות היא לשתף אותם בהכנה, בגשמיות וברוחניות, כל אחד מה שמתאים לו. לא תאמינו לאלו רמות של התקשרות הילדים שלכם יכולים להגיע".

שלהבות עולות מאליהן
זוכרות כמה הרבה 'מבצעים' היינו עושות פעם, כשהיינו נערות? אמנם לא תמיד היינו פנויות, היו לימודים, מבחנים, והיו התוועדויות ועבודות ועזרה בבית, אבל תמיד מצאנו זמן לצאת גם למבצעי הקודש של הרבי מלך המשיח. על מי עבר שבוע בלי 'נש"ק'? ו'מבצע חנוכה?' או לולב? כמה פעמים חרשנו את מחלקת יולדות עם 'אות בספר התורה?' מאז עברו הרבה מים בירדן. בית, עבודה, ילדים, כביסות, קניות, בישולים… איפה אפשר בכלל להכניס לתוך כל זה את ה'מבצעים'? ובכלל, אמא שיש לה בכל זאת שעה פנויה ביום חמישי לנש"ק, לא עדיף שתשקיע אותה קצת בילדים שכמעט לא ראתה אותם כל השבוע?
את השאלה הזו הפננו לרות – אֵם לשבעה שבוודאי נתקלה גם היא בהתלבטות הזו.
רות, אולי זה נשמע פשטני מדי, אבל מה עדיף, 'מבצעים' או ילדים?
רות צוחקת, מופתעת. לא מבינה את השאלה. "מה זאת אומרת 'מבצעים' או ילדים? 'מבצעים' זה ילדים! זה כאילו שתשאלי אותי האם עדיף שניצל או ארוחת צהריים? שניצל זה לא ארוחת צהריים?"

תני לי להבין, את מתכוונת שלוותר על 'מבצעים' זה ה'מבצעים' שלך כרגע?
"ממש לא". היא צוחקת. "אני מתכוונת שילדים ו'מבצעים' הולכים ביחד. הכי כיף עם הילדים! מאז שיש לי ילדים אני כלל לא יודעת מה זה ללכת לבד. הם עושים הכל, הקטנים האלה: מארגנים בהתלהבות את הקופסאות הקטנות עם הנרות, אורזים שקיות עם מים וכוסות, מגבונים וטיטול ותולים על העגלה. לי נשאר רק ללכת איתם… כשאנחנו כבר בשטח – אין כמו החיוך המתוק שלהם והגודל המיניאטורי, כדי לפתוח לבבות. האישה הכי קשוחה לא מצליחה לסרב כשילדונת עם קוקיות עליזות מציעה לה בחיוך חסר שיניים קדמיות 'נרות סבת קודס'…"

וככה גם בחגים?
"ברור. ילדים זה דבר חי, שמח ומתוק. כל הדלקת נרות חנוכה, נטילת לולב, חלוקת מצה שמורה נעשית מתוקה ומרגשת כשהם משתתפים. הם גם מחממים מיד את האווירה והאי־נוחות שלפעמים מלווה אותך – איך לפנות פתאום למישהי לא מוכרת, אולי היא לא תראה זאת בעין יפה – זו לא קיימת כשילדים פונים בהתלהבות ובמתיקות".

מן הסתם ההספקים שונים…
"בהחלט. כשאת הולכת ל'מבצעים' עם הילדים, את מחלקת פחות ערכות נש"ק (למרות מספר המחלקים הגדול), אי אפשר להישאר בשטח יותר מחצי שעה, מקסימום. בשלב הזה הם כבר עייפים ובכיינים, צריך להפסיק כל כמה דקות ('אמא! אני צריכה לעשות!'), חלק מהערכות מתפרקות ונופלות, וחלק, לפני שאת שמה לב, מחולקות לכאלו שאינן יהודיות, או כאלה שבטוח מדליקות נרות בהידור… הכל בסדר, כמובן. זה חלק מהחינוך שלהם ל'מבצעים'.
"עוד דבר שקשה באופן הזה של ה'מבצעים': הרגעים האלו בהם אישה נפתחת לשיחה עמוקה יותר מ'שבת שלום' וזמן הדלקת נרות, מעטים מאוד עד נדירים. זה פשוט כמעט בלתי אפשרי לנהל שיחה עמוקה כשכל פעם משהו קורה ומישהו קורא. בודדות מאוד יעצרו אותך לשיחה ארוכה כשמסביב כולם קופצים".

לא חבל לך? אולי בכל זאת כדאי להזמין מישהי שתשמור עליהם ותוכלי לעשות 'מבצעים' כמו שצריך?
"בדיוק ככה צריך. גם לשבת לשולחן שבת כשהכל נשפך והקהל הצעיר לא נותן לשמוע רעיון משיחה של הרבי עד הסוף, זה לא קל, ובכל זאת מעולם לא חשבתי לצאת עם בעלי לבד לשבת כדי שנוכל להנות מסעודה רגועה ומלאת דברי תורה כמו בשנה הראשונה… עוד יבואו גם ימים כאלה, כשכולם יתחתנו. אז אלך לי ל'מבצעים' אפילו לשלוש שעות, שום דבר לא יישפך בינתיים ואף אחד לא יבכה; אוכל לדבר עם נשים בנחת ובעמקות, ולדווח על מספר ערכות תלת ספרתי. אך כרגע התפקיד שלי שונה, מאתגר ושמח מאוד".

או שתהני מ'מבצעים' כמו שצריך, או שתקחי את הנכדים…
יש לך עצה טובה למי שרוצה להתחיל?
"בוודאי, יש לי כמה… דבר ראשון לכי רגועה ובכיף. המטרה שלך היא לקחת את הילדים ל'מבצעים' וזהו. לא יותר. בלי החלטות על מספר ערכות שעלייך להספיק, בלי לחץ, אפילו אם אף ערכה לא תחולק בסוף.
"בדרך כלל, כשאנחנו מחלקות 'נש"ק' אנחנו משתדלות לא לפספס אף אישה, ותרי על זה. אם הקטנה מנסה להוציא אבן מהנעל ואת מושכת אותה כי ממול אישה עוברת ועוד רגע תפספסי אותה – איבדת את זה. כל מי שצריכה לקבל, תגיע ברוגע עד אלייך או אל אחד מילדייך. כרגע, מה שחשוב זה שלילדים שלך יהיה כיף לעשות 'מבצעים'.
"עוד דבר חשוב, כדי שהילדים יהיו רגועים ושמחים (וגם אנחנו) הם צריכים להיות שבעים ורעננים. אל תצאי לפני שאכלתם, קחי איתך 'בייגלך' לדרך או חצאי כריכים מרוחים. אי אפשר לצפות מילד רעב להיות רגוע. אל תצאו מאוחר מדי ואל תישארו יותר מדי זמן. הרגע בו שניים תופסים לך בחצאית ובוכים, זה אומר שכבר לפני רבע שעה היית צריכה לחזור הביתה. פעם הבאה שימי לב"…

ומלאה הארץ דעה
האם אנחנו לומדים תורה עם הילדים שלנו?
אההמ, מן הסתם כן. לא? אנחנו עוזרות להם בשיעורי בית בכל המקצועות, בוחנות אותם כשהם משננים משהו לאיזה מבצע בבית הספר, מסבירות לפעמים משהו כשהם שואלים ואנחנו זוכרות את התשובה, אבא שלהם גם חוזר שיחה בשולחן שבת… מי מהם נמצא בדיוק ליד השולחן אז?
אצל רחלי בבית יש שיעור קבוע עם הילדים. לא עם המתבגרת בתיכון או עם הבן מהישיבה, אלא עם גדוד חמוד ומכובד מגיל שמונה ועד שתים–עשרה, בנים ובנות. הוא מתקיים כל שבוע ולא ההורים או הילדים מוכנים לוותר עליו.

רחלי, ספרי לנו קצת איך זה התחיל?
"זה התחיל בתקופת הקורונה. פתאום כלאו את כולנו בתוך הבית, הורים וילדים, בלי שום מסגרת. בין פורים לפסח עוד לא הייתה שום התארגנות מסודרת מצד מוסדות החינוך, מלבד ערכה יפה שכל מורה ורב שלחו הביתה, אוסף דפי עבודה לכבוד חג הפסח.
"בימים הראשונים היה הרבה בלבול ופחד. את דפי העבודה סיימו הילדים בערך בשעתיים. באין מסגרת אחרת, התחלנו ללמוד איתם. זה לא היה משהו מסודר, בעלי אמר חת"ת, והילדים התיישבו לידו והוא הסביר את רש"י. לפני שבת פתחנו 'מעיין חי', בוקר אחד שמענו את התניא של אלאור ולנר מתנגן ברקע והילדים שאלו על משהו שהוא שר; הם לא הבינו ופתחנו 'שיעורים בספר התניא'. בימים לפני פסח, בין ניקיונות לקניות (שגם הם היו מאתגרים), ישבנו לספר להם מה'הגדה' כל מה שהמורים והמורות היו אמורים לספר.
"אחרי החג כבר התחילו הלימודים מרחוק. זו היתה התארגנות בפני עצמה, להשיג מספיק ציוד קצה ולדאוג שכל ילד יתחבר בשעה המתאימה לשיעור המתאים, שתהיה קליטה טובה, שנדפיס מה שצריך, שאף אחד לא מבזבז את הזמן רק על החלפת רקעים, שלא פספסנו שום הודעה על החלפת מערכת, שינוי זמן, התוועדות פתע בערב…
"ברגע של שקט, נראה לי שזה היה בשבת, הילדים שיתפו אותנו שהם מתגעגעים לימים הראשונים של הקורונה, כשישבנו יחד ולמדנו במשפחתיות ובכיף. הם הפתיעו אותנו כמה הרבה דברים הם זוכרים מאז. גם הקטנים ביותר!
"ההרגשה שלנו כהורים הייתה זהה. באותו רגע התחשק לנו לסגור את כל המחשוב ופשוט לשבת איתם בנחת על הספה, ללמד, להסביר, לספר, לחבק, להנות מהעיניים הנוצצות שלהם כשהם מקשיבים לנו. לא עשינו את זה. המסגרת של בית הספר חשובה במיוחד בימים כאלה, אבל החלטנו לשמר לעצמנו פינה אחת מתוקה, בה נלמד איתם בכיף מה שאנחנו רוצים והם רוצים. קבענו יום ושעה ויצאנו לדרך".

עברתם התמחות בחינוך לגיל הרך? איך ידעתם מה לומדים עם ילדים קטנים?
"בעלי כלל לא למד חינוך. אני התחלתי 'חטיבת ביניים' ופרשתי… בנושא חומר הלימוד באמת היו לנו הפתעות. בתחילה בחרנו חומר מותאם, מה שנקרא. התחלנו עם 'הרבי מדבר לילדי ישראל' וקצת הלכות שבת. בהמשך הוספנו את 'ספר הזכרונות'. אוח! איזה תקופה!… את הסיפורים על החסידים מתוך 'התמים' המקורי. לפני י"ב תמוז עברנו על רשימות המאסר מ'ליקוטי דיבורים' והמשכנו עם עוד כמה קטעים משם. מה גילינו? ילדים לא נבהלים מחומר כבד או ממילים קשות. הם אוהבים ללמוד, ויכולים. אם ההורים פנויים ללמד, הילדים נהנים מכל רגע.
"בחודשים האחרונים הלכנו בגדול. התחלנו מאמר של הרבי מה"מ מתוך 'מאמרים מלוקט', לא מעובד ולא מבואר. הודענו מראש לילדים שאם זה קשה, הכל בסדר, תמיד אפשר להרים יד ונעצור. אבל הם רק רצו להתקדם. לאט אבל בטוח התקדמנו עוד אות ועוד אחת. כל שיעור עשינו חזרה על מה שלמדנו, והיינו מופתעים מחדש מרמת ההבנה שלהם, ועד כמה הם זוכרים את כל פרטי המאמר – השאלות שהרבי שואל בהתחלה, התשובות בדרך אפשר ולמה הרבי לא מקבל אותן. הלם. כל שיעור מחדש ישבנו פעורי פה מול היכולות שלהם, מול הרצון שלהם, ועד לאן אפשר להגיע עם ילד כשכיף לו ללמוד".

וכשהשיעור מתבטל?
"זה כמעט לא קורה. גם אני וגם בעלי מתייחסים לזה כמו אל שיעור שאנחנו מוסרים לפני ציבור. אם אין סיבה ממש מיוחדת – לא דוחים ולא מבטלים, לא משנה כמה אנחנו עסוקים. מקסימום, נניח ויש באותו ערב אספת הורים או אירוע משפחתי, אז מתאמים יום אחר באותו שבוע.
"כשאנחנו מכבדים את השיעור, הילדים מכבדים אותו. אף אחד מהם לא חולם לוותר עליו כדי ללכת לחבר, וגם לא מנסה לצרף חבר, או חצי להשתתף וחצי לקרוא ספר… הם מגיעים מוכנים ללמידה לחלוטין. נשאר לנו רק להנות איתם וללמוד יחד מה שתמיד חלמנו ולא מצאנו לו זמן"…

יש לך עצה טובה למי שמתחילה שיעור כזה?
"אם החלטת על שיעור, כבדי אותו. אל תבטלי סתם, אל תשכחי. 'יו, שיעור! והקטנה לא נרדמה עדיין'… דאגי לכיבוד נעים ושולחן ערוך – מגיע להם! תדאגו לשיעור נעים וכייפי, וזה לא הזמן לטפל בבעיות משמעת. הם לא חייבים לשבת בדממה ולדבר בהצבעה… לפעמים אחד הילדים מתעסק בכיבוד ונראה כאילו הוא לא איתנו, בונה מגדלים מוופלים ושרשראות מבייגלך, פתאום הוא תוקע שאלה או מבריק איזו הברקה שגילתה לנו שאין מה לדאוג, זו הדרך של חלק מהם לפחות להקשיב. הכל בסדר.
עוד דבר: אם את נאלצת למנוע מאחד הילדים משהו טוב בתור עונש, אז לא השיעור! דווקא ילד שלא היה בסדר, צריך את השיעור הזה יותר מכל אחד אחר. ומלבד זאת, הוא יפסיד שיעור אחד וכבר לא יהיה בעניינים בשיעור שאחריו, חבל! יש כל־כך הרבה ממתקים, חברים ובילויים אחרים שאפשר למנוע, את השיעור הזה תשאירו מעל לעונש".
כאמא לילדים כל מה שיש לי להגיד זה: וואו, כמה רעיונות יפים לקחת הלאה לחיים החסידיים שלנו ושל הילדים שלנו.

באדיבות מגזין עטרת חיה

בילדותי, כל שנה בט"ו שבט, אמא הוציאה לנו מגוון פירות יבשים מהארון יחד עם תפוזים, אשכוליות ופומלות. אנו היינו מקשטים את הפירות עם קיסמים ופירות יבשים ואוכלים יחד בסעודה חגיגית את כל מה שהכנו. זו חוויה מיוחדת הזכורה לי.
היום, כשהמודעות הולכת וגוברת, מאכלים רבים שהיינו בטוחים שהם 'סופר בריאים', מתגלים כמצרך לא בריא כלל. אז לכבוד ט"ו שבט, ראש השנה לפירות האילן, שוחחתי עם מומחית בתחום הבריאות הטבעית, מזל כהן מפתח תקווה. מזל היא אֵם לשניים, מדריכה לאורח חיים בריא ומקימת "זול בריא" – חנות און ליין למזון בריא.

הסוכר מיותר
פירות יבשים מזוהים אצלנו כמאכל מסורתי של ט"ו שבט. הם מתוקים, טעימים ולחלקם אין תוספת סוכר. טעמם המתוק מגיע מהסוכרים הטבעיים של הפרי. בשל איבוד הנוזלים בתהליך הייבוש, אנו מקבלים את המתיקות בצורה מרוכזת.
ייבוש פירות הוא תהליך עתיק שנולד מתוך הצורך לשמר פירות בהיעדרם של אמצעי קירור.
ייבוש הפירות איפשר לאבותינו ליהנות מהפירות המתוקים גם מחוץ לעונה, וכך גם יכלו לשמור את עודף התוצרת בעונה לטווח רחוק.
מבחינה תזונתית, כאשר מייבשים את הפרי, ערכו הקלורי עולה. ישנם פירות יבשים המקבלים במהלך השימור תוספת סוכר, אך זה בהחלט מיותר. ניתן ליהנות מהמתיקות הטבעית של פירות יבשים ללא סוכר, כך זה גם הרבה יותר בריא.
בדרך כלל בפירות יבשים כמו בננה, אננס ופפאיה, נהוג להוסיף סוכר. לכן חשוב לוודא שרוכשים פירות יבשים עליהם מצוין כי הנם ללא תוספת סוכר.
היתרון המרכזי של פירות יבשים הוא שהם דלים בנתרן ועשירים באשלגן. תכונה זו עוזרת להם להילחם בבעיות של יתר לחץ דם.
בנוסף, הפירות היבשים עשירים בסיבים תזונתיים אשר מסייעים בהקניית תחושת שובע וטובים עבור מי שרוצה לרדת במשקל. כמו כן, סיבים תזונתיים מסייעים בבעיות עצירות וחוסר סדירות ביציאות.
זה עוד לא הכל, בפירות יבשים תוכלו למצוא מינרלים נוספים כמו סידן וברזל אשר גם הם חשובים מאוד לגוף.

פירות יבשים – סוגים ויתרונות
תאנים – התאנים הם אחד מסוגי הפירות היבשים הפופולריים ביותר. הן מתוקות וטעימות מאוד, וניתן אפילו להשתמש בהן בתבשילים. כמות הסידן בתאנים היא גדולה מאוד וב–6–7 תאנים תמצאו את אותה כמות סידן שיש בחצי כוס חלב.
כמו כן תמצאו בהן אשלגן וסיבים תזונתיים. בזכות כמות הסידן הגדולה, הן טובות למניעת אוסטאופורוזיס. (הערת המערכת: נגיעותן גבוהה, ראו הוראות כשרות לבדיקתן).
תמרים – כמו בכל הפירות היבשים, תמצאו בתמרים סידן, אשלגן וסיבים תזונתיים. התכונה המנצחת של התמרים היא הריכוז הגבוה של מגנזיום: 8 תמרים יכולים לספק לכם ⅓ מכמות המגנזיום היומית של אדם מבוגר. בתמרים ישנם פוליפנולים שהם נוגדי חמצון חשובים. ישנם מחקרים המעלים סברה כי נוגדי חימצון אלו מונעים את חימצון הכולסטרול מסוג LDL ומסייעים להסיר משקעי כולסטרול מדפנות העורקים, ובכך מסייעים למנוע מחלות לב וכלי דם.
צימוקים – בצימוקים ישנה כמות גדולה מאוד של סוכר, ולכן הם נחשבים למקור אנרגיה מעולה. יש בהם נוגדי חמצון חשובים, אשלגן וגם ויטמין B6. צימוקים נחשבים כמפחיתי סיכון לסרטן המעי הגס. (הערת המערכת – לנגיעות יש לבדוק כך: 1. להשרות את הצימוקים במים חמים כרבע שעה. 2. לשפשפם היטב ביד ולהמתין דקה. 3. להעביר את המים העליונים לצלחת לבנה ולהתבונן אם מצויים תולעים/חרקים חומים במים. במידה ונתגלתה נגיעות, אין להשתמש בצימוקים. 4. אם לא נמצאה נגיעות – לשטוף היטב את הצימוקים תחת זרם מים חזק.)
אוכמניות – באוכמניות תוכלו למצוא ויטמין C, ויטמין K, אשלגן, מנגן, מגנזיום ונחושת.
תכונה מיוחדת של האוכמניות נמצאת בפיגמנטים כחולים המחזקים את כלי הדם והופכות אותן לתוסף תזונה חשוב עבור מגוון של מחלות כלי דם. כמו כן, הן מסייעות להפחתת כמות הכולסטרול בדם.
האוכמניות גם מסייעות לשיפור הזיכרון, שיפור יכולות הקשב והריכוז וייתכן כי מסייעות במניעת אלצהיימר. (הערת המערכת: מכיוון שקשה לבדוק אותן מיובשות, יש לרכוש רק את המשווקות תחת כשרות מהודרת.)
מנגו – במנגו מיובש תוכלו למצוא כמות גדולה של ויטמין A המסייע לשמור על עור בריא, וגם עוזר להגן עליכם מפני בקטריות ווירוסים ושומר על בריאות העין. גם ויטמין B תמצאו במנגו, דבר שיסייע לכם להיות אנרגטיים ומסייע לייצור כדוריות דם אדומות. מנגו מיובש הוא מעולה לשיפור התפקוד של מערכת העיכול. (הערת המערכת: יש להתבונן משני הצדדים אם נצמד זבובון או חרק, רצוי לשטוף.)
לסיכום, כדאי מאוד לכלול פירות יבשים בתפריט היומי, אך בשל תכולת הסוכר הגבוהה יש לעשות זאת במידה הנכונה. פירות יבשים יכולים להיות פתרון מעולה כאשר בא לכם לנשנש משהו ואינכם רוצים חטיפים מלאי סוכר.
לבריאות!

באדיבות מגזין עטרת חיה

עם ישראל הולכים במדבר במשך 40 שנה.
לכאורה נראה שיש פה משהו בלתי רצוי, התארכה להם הדרך, 'ברוך' רציני.
אך הרבי מגלה לנו, שדוקא כך הם יכלו להמשיך דרגה מאד נעלית בעולם ,אפילו במדבר בחושך ובמצב שנראה כהעלם והסתר,
להחדיר את האור האלוקי הנעלה במקום נמוך ותחתון. זה היה מצב נעלה! שהם הצליחו להחדיר במדברר דרגה אלוקית נעלית .

וכך אצלנו , דוקא כדי להחדיר במציאות מדומה של עולם תחתון וחושך חיים גאולתיים, דרגה אלוקית נעלית השייכת לגאולה,
זה קורה על ידי זה,
שאנחנו קולטים שגם המדבר הזה 40 שנה ,
הוא חלק מתהליך! הוא חלק מהגאולה! המטרה שלו שאכניס לשם את האור האלוקי הנעלה כל כך, על ידי זה שאחיה גאולה בכל פרט ופרט בחיי, דוקא במה שנראה כמדבר , כחושך .

שנראה כבר עכשיו בכל פרט בחיינו איך הוא באמת אור גדול, גאולתי!

לאחר קריעת ים סוף, כשהמצרים טבעו

הכסף והזהב נפלט לחוף, ובני ישראל אספו

היה להם קשה לעזוב את החוף

הם רצו להמשיך את הכסף לאסוף

אך לבני ישראל היה הרבה כסף, זהב ויהלומים

אותם ביציאת מצרים לקחו מהמצרים

אם כן, למה לא רצו להמשיך במסעם

למה התעקשו להשאר לאסוף ליד הים

ובנוסף, לאחר הגילוי הגדול של השם

לאחר שראו אותו באופן שלם

ראה אותו כל בן ובת, אם ואב

ומה שמעניין אותם כעת זה כסף וזהב?

אלא, שהם אספו

לא בגלל שלהתעשר רצו

רצו הם

לקיים את ציווי השם

לקחת מרכושם של המצרים

שהתעללו בהם הרבה שנים

ובאמת, ביציאת מצרים הם לקחו

מהמצרים את כל מה שראו

אך לאחר קריעת ים סוף גילו

כי את המצרים עדין לא רוקנו

ולכן אספו עוד ועוד בהתלהבות

כדי לקיים את מצוות השם בשלימות

לאורך השנים הייתי אצל הרבי פעמים רבות, בכל מיני הזדמנויות, אך לא בחגים. מחגי תשרי הקודמים שהייתי עברו 47 שנים! לפני שנת 'הקהל' תשע"ו קיבלתי הזמנה מהרבי לבוא.
זה היה כמה ימים לפני ראש השנה, פתחתי 'אגרות קודש' כדי לבקש ברכה עבור מישהו, והרבי כתב לי "בנוגע לביקורו כאן בימי תשרי, הרי אם זה לא יגרע מעבודתו במוסד נכון הדבר, ושיעשה את ההכנות לנסיעה". זה היה מדהים. איזה הכנות כבר צריך? מילותיו של הרבי עוררו אותי ונזכרתי שאין לי ויזה ואיך אסע? בדרך כלל צריך לחכות חודש ימים לתור לויזה, אך הפעם קיבלתי תור לקונסוליה ליום שלמחרת ראש השנה, ג' בתשרי. כבר נס גלוי.
הפקידה שאלה אותי לאן אני נוסעת?
ל"ליובאוויטש", עניתי.
"והיכן תהיי?" הוסיפה לשאול.
ב"ליובאוויטש".
"בסדר גמור", אמרה לי והוסיפה שמכיוון שבשבוע של יום–הכיפורים אין להם מספיק ימי עבודה, לכן כבר למחרת הדרכון יהיה מוכן עם הויזה.
זה היה מופת!"

"הקהל את העם"
בשנת 'הקהל' הרבי רוצה שכולם יתקהלו ויתאחדו. זהו עניינה העיקרי של שנה זו – האחדות.
הסגולה הכי טובה להביא משיח, זה להיות מאוחדים. אנחנו עושים כל דבר בשביל להביא משיח – ואת זאת הרבי ה'צמח צדק' אמר, שאחדות החסידים תביא את המשיח. על זה צריך לעבוד ביתר תשומת לב. לא משנה שיש בינינו דעות שונות; זה לגיטימי שאלה חושבים כך ואלה חושבים אחרת. 'כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות'. תיכף הרבי יבוא ויאמר איך בדיוק צריך לחשוב ומה צריך לעשות, אבל בינתיים צריך להיות באחדות, לתת מקום אחד לשני, לחפש את המאחד ולא את המפריד; את השווה ולא את השונה. העיקר שתהיה אחדות.
זה המסר של שנת 'הקהל'.

רגעים של 'הקהל' בליובאוויטש
כשהייתי אצל הרבי באותו תשרי, ראיתי את הקשר והאחידות בין מה שהיה בעבר לבין ההווה. השמחה, הריקודים, השירה והתפילות וההתוועדות שהייתה במוצאי שמחת תורה. ממש פלא! הרי הבחורים והאברכים של היום לא זכו לראות בעיניהם את הרבי, ומדהים איך שהם כיוונו לדעתו הקדושה, כיצד הכל היה מנוהל, איך הכל היה מאורגן למופת. העובדה שאני התרגשתי ובכיתי, לא הייתה פלא, שכן אני זוכרת את ימי האור. אבל זה שהבנות של ימינו בכו… אין לתאר במילים את ההתרגשות שפיעמה בכולן. אין ספק שהרבי ישב שם וניהל את כל ההתוועדות. זה לא דבר שבדרך הטבע יכול היה לקרות.
ב–48 שעות של שמחת תורה, הריקודים לא פסקו: אלה הולכים לתהלוכות ואלה חוזרים מתהלוכות; לא הפסיקו לרקוד עם ספרי התורה. אחר–הצהריים היו צריכים לסדר את האולם להתוועדות. בעבר היו מרוקנים את ה'זאל' מאנשים כדי להכין את השולחנות והפירמידות לקראת ההתוועדות. עכשיו, זה אחרת: אלה רקדו ואלה הכינו במקביל מבלי להפריע אלו לאלו. הכול התנהל בסדר מופתי.
בשש החלה ההתוועדות. החלו לנגן ניגוני דבקות, שאם הנשמה נשארה בפנים, זה היה נס. הרגשתי כלות הנפש. אי אפשר להסביר זאת במילים.
אותה עוצמה הייתה גם ב'שמחת בית השואבה', כל לילה היו ריקודים מתחילת הלילה ועד 6:00 בבוקר. בשני ערבים נפתחו ארובות השמים, אך הבחורים לא פסקו מלרקוד.
ראיתי את קיום דברי הרבי, שאפילו הרחוב ירקוד! רצונו הקדוש של הרבי מתממש ואיש לא נרתע מהשעה המאוחרת, מהגשם, מהעייפות… המשיכו, כי הרבי אמר, ולכן לא זזו מהמטרה. זה מחמם את הלב בצורה שאי אפשר להסביר.
רואים איך ליובאוויטש חיה וקיימת בניגוד לכל אלה שפחדו וחששו מה יקרה לליובאוויטש… אנחנו עומדים בניסיון כל–כך קשה, בכאב כה גדול, כי אנחנו רוצים לראות את הרבי בעיני בשר.

העוצמה הנשית
הנסיעה לרבי מחזקת את האמונה והציפייה למשיח.
אותם ימים היו ימים מרוממים גם בעזרת נשים. הבנות באות מוקדם בבוקר לתפוס מקום, יושבות ולומדות בחברותות. כל אחת רוצה להיות חלק מההוויה ומהאווירה המדהימה המצויה שם. תפילות כה מרגשות, ניגונים שאי אפשר להסביר את עצמתם, כל אלו מעלים את הנפש לגבהים עצומים. אי אפשר למצוא כזו תפילה בשום מקום בעולם.
בדורות קודמים בעיקר גברים היו נוסעים לרבי. אנו קרובים לגאולה, ועכשיו מתגלה המעלה העצומה של האישה שבזכותה נגאל. נשים מוסרות את הנפש, לא לגמרי ישנו ואכלו, אף אחת לא חשבה על תנאים גשמיים. הן רק ביקשו להתעלות, ללמוד ולהתחזק יותר ויותר.
השהות אצל הרבי היא דבר שחייב להשפיע הלאה. אי אפשר לנחות! המטוס נחת אבל אנחנו לא נחתנו… האש כל–כך עצומה ומלבה אותנו מבפנים. הימים שלפני השהות אצל הרבי, הם לא כמו הימים שאחרי: עושים כנס 'הקהל' לבנות ולנשים, מדברים על זה כמה שרק אפשר כדי שהרשמים יעברו הלאה וגם בנות שלא היו אצל הרבי, תזכינה ותושפענה. בשיעור נשים שמסרתי אחר כך, נשים אמרו: 'לא הרגשנו את החגים, עכשיו הרגשנו אותם'… כששומעים מה שקורה אצל הרבי זה מחמם את הלבבות.
למה הגיעו כולם ל'הקהל'? בשביל "ליראה את ה"! בשביל להוסיף יראת שמים, וזה מה שנדרש מאיתנו הנשים.
ב'יחידות' הראשונה שלי, בתשרי תשכ"ט, הרבי פנה אליי ושאל: "מה בקשר ליראת השמים של נשי ובנות הכפר". אז לא הייתי אשת רב, הייתי אישה צעירה מהכפר, בת 21, ולא חלמתי על כיוון של רבנות. עסקתי בחינוך ובהנהלת נשי חב"ד בכפר־חב"ד אך לא הייתי שייכת להנהגה. לא חשבתי שאני יכולה לחוות דעה לגבי יראת שמים של מי שהיא – לכן לא עניתי. הרבי החל להסביר לי שאבן הבוחן ליראת שמים, זו צניעות וטהרה. הרבי אמר לי שכשאחזור לכפר חב"ד אחלק את הכפר לאזורים, ונלמד את הנושאים האלו בחוגי בית. כך אכן עשינו.
מהכפר זה עבר לכל הארץ ולעולם כולו. מבוגרות כצעירות, כולן למדו והתחזקו. גם עתה ב'הקהל' צריך להתחזק בצניעות, שכן זה חלק מההוספה ביראת שמים.

ההכרזה ושכרה
אותה הכרזת 'יחי' עליה רציתי 'להתוועד', התקיימה במוצאי כ"ח טבת תשנ"ב, יום הולדתה של הרבנית חנה.
באותה תקופה הרבי אמר כי מה שנשאר, זה רק לקבל פני משיח צדקנו. באותו מוצאי שבת קודש עשו 'מלווה מלכה' לנשים לקבלת פני משיח וזה שודר בכל העולם. בהשגחה–פרטית, הייתי אז בקראון־הייטס; הגעתי לרגל שידוכיו של בני.
זה היה אירוע גדול בו השתתפו למעלה מאלפיים נשים שמלאו את כל ה'זאל' הגדול, כאשר בעזרת נשים היו הבנות. השידור מהמלווה מלכה הועבר ל–119 מקומות נוספים בעולם. ערכו את השולחנות עם "שור הבר", "יין המשומר" וה"לוויתן": הביאו דגים ענקיים, בשרים מיוחדים ויין. במהלך הערב נשאו דברים שורה של מרצים דגולים.
ראשון הדוברים היה הרב חיים גוטניק ע"ה, שדיבר על רחל אמנו שבכתה וה' אמר לה "יש שכר לפעולתך" והוא אמר לנו: "נשים אתן יודעות לבכות. תבכו, תתפללו, תגידו תהילים, תבקשו שמשיח יבוא, זה הכוח שלכן". כולן לקחו אז ספרי תהילים, בכו וביקשו מעומק ליבן… זה היה רגע שלא אשכח כל חיי.
המנחה סיפרה אז כי הכניסו מכתב–בקשה לרבי בו ביקשו ממנו שישתתף אף הוא באירוע. הרבי שהה אז בחדרו, כיסאו היה מוכן על הבימה, וההתרגשות הייתה עצומה, שאין לתארה במילים. הרגשנו שאם הרבי מגיע, פירושו – התגלות! תקוות כל הדורות הולכת להתרחש עכשיו. כולן אמרו תהילים בהתרגשות ובבכיות כדי שהרבי יבוא, אך הרבי לא בא.
המנחה אמרה שבינתיים נמשיך בתוכנית הרגילה של האירוע. אמרתי אז לאלה שישבו לידי: "איזו תוכנית? באנו לתוכנית? באנו לקבל פני משיח! הרצאות כבר היו לנו מספיק, רוצים כעת לקבל פני משיח!" בתגובה אמרו לי, "תעלי לבמה ותגידי את זה". בתחילה סירבתי, אך הן פנו אל המנחה שהזמינה אותי לעלות ולשאת דברים.
ניגשתי ואמרתי: "מה לא עשו בשבועות האחרונים כדי שמשיח יבוא ויתגלה? כל אחת קיבלה על–עצמה תוספת בתורה ומצוות; יצאו ל'מבצעים', קירבו יהודים, הפכו עולמות, רק כדי שנהיה ראויים להתגלות מלך המשיח".
סיפרתי סיפור מתקופת הרבי הרש"ב, כאשר נגזרה גזרה קשה על עם ישראל. התאספו אפוא גדולי ישראל וניסו לבטל את הגזרה, אך למרות כל המאמצים, הגזרה נשארה. בעקבות זאת בכה הרבי הרש"ב. רבי חיים בריסקר שהיה נוכח במקום, אמר לרבי: "האדמו"ר מליובאוויטש, מדוע אתם בוכים?" השיב הרבי: "כי לא הצלחנו לבטל את הגזרה". אמר רבי חיים: "אבל עשינו כל מה שביכולתנו"… אמר הרבי הרש"ב: "אבל הגזרה נשארה!"
הוספתי ואמרתי, "עשינו בשבועות האחרונים כל מה שיכולנו, וכעת אנחנו רוצים לקבל פני משיח!" לקחתי את ספר התהילים ואמרתי את הפרק של הרבי דאז – מזמור צ', פסוק אחרי פסוק, וכולן אחריי.
לאחר שסיימתי הייתי צריכה לרדת מהבמה, הרי לא הייתי חלק מהתוכנית, אלא שפתאום הרגשתי רצון לזעוק "יחי". לא יכולתי להחזיק מעמד. כל–כך רציתי שמשיח יתגלה! לא היה מקובל אז להכריז "יחי", וידעתי שאני עושה דבר שחס־וחלילה עלול לגרום לי לקפידה מהרבי, אבל לא יכולתי אחרת…
באותו רגע הרגשתי שאני פשוט נופלת ומתעלפת. החזקתי את הסטנדר של הרבי והבטתי למטה, פשוט לא יכולתי להסתכל על הקהל, ומעומק הלב זעקתי "יחי, אדוננו מורנו ורבינו"… ראיתי איך שהקהל כולו מתרומם, כל אלפיים הנשים קמו וזעקו יחד איתי. צעקתי זאת שלוש פעמים. זו לא הייתה 'הכרזה', זו הייתה זעקה מעומק הלב! עשינו כל מה שיכולנו, ואנחנו רוצים ומתחננים שהרבי יתגלה. אמרתי, "נאו! נאו! נאו!" ירדתי מהבמה, והרגשתי רע מאוד. פחדתי שתהיה לי קפידה מהרבי. הלכתי הביתה. לא הייתי מסוגלת להישאר להמשך התכנית.
למחרת, בחלוקת הדולרים של יום ראשון, הייתי אמורה לגשת לרבי עם בני החתן ועם הכלה לבקש ברכה. הרגשתי מאוד רע, וביקשתי לדחות זאת לשעה הכי מאוחרת שאפשר. לא יכולתי להירגע. רק בחמש אחר–הצהריים נגשנו לרבי לקבל ברכה.
אני לא ידעתי שכבר הודיעו לרבי אודות כל מה שהיה, כאשר בתגובה כתב הרבי לר' חיים ברוך הלברשטאם, מי שארגן את השידור לכל העולם, "תשואות חן, על הנחת שגרם וגורם". זה נודע לי רק אחר כך.
ניגשתי לרבי, הרבי הסתכל לי לתוך העיניים ונתן לי כזו ברכה ששנים חיכיתי לה!! הבנתי שעשיתי דבר נכון ולמדתי שצריכים לזעוק מעומק הלב 'יחי' וה' ישמע את תפילתנו ויביא את משיח.

הרבי שלח לי 'כוס של ברכה'
כשהייתי בתשרי לפני 54 שנים, ביום השני של חג הסוכות התוועד הרבי בסוכה הגדולה. דופן הסוכה היה צמוד לקיר הימני של 770. נשים לא יכלו לשמוע או לראות את ההתוועדות. ובכל זאת, באנו קבוצת נשים וחשבנו שאולי בכל זאת נצליח לראות או לשמוע.
נכנסנו ל–770 לחדר שהיה צמוד לסוכה – אוצר הספרים של הישיבה. החלון שם היה סגור בזכוכית משוריינת שהבחורים דפקו אותה עם מסמרים היטב לפני החג, על מנת שלא יוכלו לפתוח את החלון. לא יכולנו לראות או לשמוע. מה עושים? הנשים שהיו איתי, התייאשו והלכו. היה לי צער גדול. חשבתי: 'כל–כך הרבה שנים חיכיתי להגיע לרבי, ועכשיו הרבי מתוועד ואני לא יכולה לראות?!' ראיתי חריץ בשמשת החלון למעלה וחשבתי 'תיכף יצאו הכוכבים ואנסה לשחרר את הזכוכית שם'… ואכן מיד במוצאי החג עליתי על אדן החלון והצלחתי להוציא את המילימטר הזה. כשהרבי דיבר שמתי את האוזן, וכשסיים שמתי את העין. ההתרגשות שלי הייתה עד לב השמים.
לפנות בוקר חילק הרבי 'כוס של ברכה'. פתאום נכנס בי רצון לבקש ברכה ו'כוס של ברכה'. ידעתי שזו מחשבה לא הגיונית, בטח שלא אלך לסוכה לבקש. היה שם תור ענק לחלוקה. הגיעו גם יהודים משכונות נוספות. היו שניגשו עם כוסית אחת והיו שניגשו עם שתי כוסיות, עבור מישהו נוסף.
נזכרתי שבמוצאי ראש־השנה בעלי קיבל כוס של ברכה ממנה שתה מעט, ואחר־כך חילק לי ולילדות. חשבתי לעצמי: 'הלוואי שיבקש עכשיו גם בשבילי', אך ידעתי שזו שטות. הרי לא מטריחים את הרבי ולא מבזבזים אף שניה מזמנו היקר.
ועם זאת, בער בי רצון עז לבקש ברכה מהרבי; הרגשתי כזו תחושת ייאוש בשעה שראיתי אותו עובר אך לא מבקש דבר. והנה ראיתי אותו מפנה פניו אחורנית לעבר הארגזים במטרה לרדת (שהרי אין להפנות גב לרבי) ופתאום הרבי קורא לו ואומר: "תיקח לרבנית שלך"…
איך הוא ייקח, הרי אין לו כוסית נוספת. המזכירים העבירו לו מיד עוד כוסית, הרבי מזג לו, והוא ירד בתדהמה גדולה. הוא היה בטוח שאני בבית ישנה…
כשראיתי את בעלי יוצא, יצאתי אף אני וכל–כך בכיתי… שמעתי את הרבי והרגשתי איך הרבי הרגיש את רצוני ושלח לי במיוחד 'כוס של ברכה'. בעלי שאל אותי בפליאה: "מה את עושה פה?" אמרתי לו: "הייתי פה כל הזמן, ראיתי ושמעתי הכול". זה היה מעמד שאין לתארו במילים.

אין שמחה כהתרת ספקות
שמעתי סיפור על בחור שהיה משמש־בקודש בבית הרבי. פעם בימי הפגרא אמרה לו הרבנית שמחר הרבי יתוועד. הוא בא ל–770, והנה אף אחד לא ידע מזה. רק ברגע האחרון הודיעו על כך שהרבי ייצא להתוועד. נוצרה המולה גדולה; התחילו להתקשר שאנשים יגיעו, הכינו מהר את האולם, וכולם רצו ל–770.
המשב"ק שאל לאחר מכן את הרבנית: "אם הרבי ידע יום קודם שהוא יתוועד למחרת, למה לא הודיעו את זה יום קודם? כאשר מודיעים מראש, הרבה יותר קל להכין את האולם, להודיע לכולם, לא לתכנן תוכניות אחרות?" ענתה לו הרבנית: "בעלי אוהב 'שטורעם' (סערה)!"
כשמודיעים ברגע האחרון, התרגשות ושמחה עצומה ממלאה אותנו, והחיות שיש היא גדולה בהרבה. הידיעה הפתאומית גורמת לשמחת–הפתעה עצומה.
כך יהיה כשמשיח יבוא! כולנו משתדלים להוסיף במצוות ובמעשים–טובים ובהידורי מצווה, העיקר שמשיח יבוא! אנחנו מחכים ומחכים וזה לא קורה. אך יש לזכור שהרבי אוהב 'שטורעם!' ברגע אחד כל העולם ירעש, כולם יידעו, כל הטלפונים והרשתות… משיח בא! אנחנו יודעים שזה יקרה. בסערה עצומה הרבי יכבוש את העולם!

הדברים נכתבים לעילוי נשמתו של
הגה"ח הרב מרדכי שמואל ע"ה אשכנזי, מד"א דכפר חב"ד.

סיכום שיחת דבר מלכות פרשת בשלח

מצגת סיכום שיחת דבר מלכות פרשת בשלח

דף צביעה דבר מלכות פרשת בשלח

תמיד היא הייתה ראשונה, אף פעם לא חשבו לעקוף אותה. היא נולדה קודם ועלתה ראשונה לכיתה א', חגגה ראשונה בת מצווה וסיימה שנה או שנתיים קודם את כיתה י"ב, מסרה את השיעור הראשון מול כיתה ויצאה ראשונה לפגישת שידוכים.
מה קרה פתאום? איך זה שהאחות הקטנה שתמיד פסעה אחריה במסלול החיים, 'תסגור שידוך' לפניה? תיכנס לפניה לחופה… ואם היא עקפה אותה בשלב הזה, בכמה שלבים עוד תעקוף? ומה זה אומר עליה, שהתייאשו ממנה לגמרי??
הרגע הזה, שחושבים עליו כבר כמה זמן קודם ומקווים שלא יגיעו אליו, אך בשלב מסוים כבר אין ברירה ומעלים את הרעיון בקול, הוא רגע מאוד לא קל. רגע בו בחורה מפנימה שהיא נתקעה באחד השלבים החשובים בחייה, ומבקשים ממנה לתת לאחותה לעקוף, להמשיך ולהתקדם. זהו רגע בו מבקשים את אישורה למהלך ומחילתה.
לאה פ' משתפת בתחושות, בפחדים, בהתלבטות ובכאב. אורית, כאימא, תתן לנו את המבט האימהי, הדואג והאוהב לשתי בנותיה, החושש לפגוע והרוצה להתקדם. נקרא גם כמה סיפורים מעודדים מכלי ראשון על עקיפות שהיו הכלי לברכה לאחות הגדולה, ונביא את דעתו הקדושה של הרבי מה"מ בנושא.

כשהרעיון מתחיל לחלחל
לאה: "מתי הרעיון התחיל בכלל לעלות במוחי? שאלה טובה… עד שנה ד' בסמינר בטח לא. אחותי חנה קטנה ממני בשלוש שנים, וברור שלפני שהיא הגיעה לשנה א', אף אחד לא חשב עדיין על הרעיון. אני בטח לא. כבר הייתי עמוק בתהליך של פגישות ושידוכים, אבל עדיין בלי לחץ.
כשסיימתי את לימודיי, התחלתי לעבוד כמחנכת בבית ספר חב"ד בעיר מגוריי. חנה הייתה בשנה ב' והיתה מתייעצת איתי, אחותה הגדולה ו'בעלת הניסיון' על כל מה שקשור במערכים והוראה. הכל היה הגיוני, כל כך מסודר. אני המבינה, היא מביטה בי מלמטה למעלה, ומתייעצת.
ואז קרו שני דברים: נפגשתי עם בחור שהייתי בטוחה שהוא המיועד לי, אבל הוא החליט להוריד את ההצעה. ממש באותו שבוע, כשאני עוד שקועה ביגוני, החברה הכי טובה של חנה, בת־בית אצלנו, סגרה שידוך לקול מצהלות חברותיה.
פתאום נצנצה בי ההבנה שאחותי הצעירה הגיעה לגיל. ושאני, עדיין לא עזבתי אותו, לצערי.
זה היה הלם אמיתי. במיוחד שחנה ואני מאוד שונות. אני תמיד הייתי כבדה, שקולה וחושבת. והיא טיפוס הרבה יותר קליל וצחקני, כך שתמיד הרגשתי שיש בינינו הרבה יותר משלוש השנים המפרידות בינינו. תחילה ניסיתי להרגיע את עצמי שהיא לא מתאימה עדיין לצאת לשידוכים, מה גם שאף אחד בבית לא העלה את הנושא. אבל קצת התבוננות וכמה שיחות נפש איתה לתוך הלילה, גילו לי את האמת. היא בוגרת, מוכנה, ובהחלט חושבת על זה".
אורית: "יעל שלנו היא השלישית. שני האחים הגדולים שלה התחתנו ברגע המתאים, אחרי תקופה לא ארוכה של שידוכים, וחיים ב"ה בשמחה ונחת. אפשר לומר שממש חיכיתי לרגע שבו יעל תגיע לשלב הזה. נראה היה לי שלחתן בת זה מרגש הרבה יותר.
תקופת השידוכים שלה החלה בהתרגשות גדולה. שמענו הצעות, ביררנו, היא התחילה להיפגש. היינו קרובות מאוד והיא שיתפה אותי בחלק מההתלבטויות שלה, אבל בפועל, אף שידוך לא הגיע לסיומו הטוב.
אני הייתי עם יעל עמוק בתהליך. חייבת להודות, אפילו לא עלה על דעתי שגם אפרת, שקטנה ממנה בשנה וחצי כבר מתאימה לשידוכים. מי שהעירה את תשומת ליבי, הייתה אפרת בעצמה. יצאנו יחד לאיזה ערב–מכירה, והיא פשוט שאלה אותי ישירות: ׳אמא, מתי גם אני אתחיל לשמוע הצעות? אני כבר בת 23 והרבה מהחברות שלי כבר כלות או נשואות. אני עוד לא התחלתי!׳
אני חייבת להודות שהייתי נבוכה מאוד. זמן ארוך מאוד שתקתי. היא הרגישה נבוכה ואמרה: ׳אני לא רוצה לעקוף את יעל או לצער אותה, אבל אם היא כבר שלוש שנים בעניין ועדיין לא מצאה, מתי אני אתחיל? מתי אני אסיים?׳
התנצלתי. הודיתי על האמת שמרוב המחשבות על יעל לא שמתי לב אפילו כמה היא גדלה. ביקשתי ממנה לחכות עוד חודשיים. לתת ליעל הזדמנות לסיים לפני שהיא מתחילה. אני זוכרת את עצמי באותם ימים מתפללת ואומרת פרקי תהילים עבור יעל יותר מאי פעם. כאילו מישהו נתן לי איזה דד ליין שאם עוברים אותו אז… לא רוצה לחשוב מה יקרה״.

כשהרעיון מפציע
לאה: ״חגגתי יום הולדת 25, סיימתי פרויקט חשוב ועמוס מאוד שלקחתי על עצמי בבית הספר. יום אחר כך – קראה לי אמא לשיחה. גם אבא היה בה והיה ברור לי על מה הם עומדים לדבר. לא טעיתי. חנה כבר בת 22 והם חושבים שהגיע הזמן לאפשר לה להתחיל. ציפיתי לזה, ובכל זאת היה לי קשה. אמא אמרה שהם חס ושלום לא יפסיקו לטפל בענייני וממשיכים לקוות ולהתפלל יום יום שאמצא את אושרי, ויחד עם זה מבקשים לדאוג גם לחנה. אבא הסביר לי שזו דעתו של הרבי, ושזה בטח יהיה פתיחת הצינור למזל שלי, שיבוא במהרה. שניהם היו אוהבים כל כך, מכילים כל כך, עצובים כל כך. לא אני ולא הם חלמנו שנגיע לרגע הזה, שחנה תגיע לגיל ואני עוד לא אהיה נשואה.
אמרתי את האמת: ׳ברור לי שאני אסכים בסוף, לא ארצה ללכת נגד חנה, ובטח לא נגד הדעה של הרבי, אבל אני מבקשת קצת זמן לעכל, להתמודד עם זה, להחליט באמת, למחול באמת׳.
זה היה קשה.
כמה ימים נעתי מקצה אחד לקצה השני. רגע אחד ראיתי בדמיוני איך חנה עוקפת אותי, סוגרת שידוך ואני עדיין לבד. היא מתחתנת ואני רווקה. היא יולדת ילד ראשון, ואני עוד מחפשת… זה היה נורא כל כך, לא יכולתי לאפשר את זה.
ברגע הבא דמיינתי את עצמי סוגרת סוף סוף שידוך, וחנה רק מתחילה את התהליך. אף אחד מהבחורים הטובים כבר לא חיכה לה, היא מנסה ומחפשת ומתייאשת. יכול להיות שאני מנעתי ממנה את האושר שלה בכך שהתעקשתי שהיא לא תעקוף אותי… הצמרמורת היתה כל כך חזקה, שכבר לא ידעתי מה קשה לי יותר״.
אורית: ״חודשיים עברו. עמדתי בהבטחתי לאפרת, והעליתי את הרעיון לפני יעל. היא היתה נראית מוכנה מאוד, כאילו חשבה על זה הרבה. זה לא היה לה קל בכלל. היא התייעצה עם חברותיה ועם המשפיעה, כתבה לרבי והתפללה הרבה. הרגשתי שאני נקרעת.
היו ימים ששאלתי את עצמי למה בכלל הסכמתי להעלות את הרעיון הזה? לא מספיק שהיא מתמודדת גם ככה עם העיכוב בשידוך, צריך להקשות עליה יותר? האם אפרת לא רואה כמה המצב קשה?
מצד שני, למה אפרת צריכה לחכות? למה גורלה חייב להיות תלוי בגורלה של אחותה? למה לא לשחרר את שתיהן לצאת לדרך?
הרגשתי כאילו אני עומדת בניסיון אכזרי מדי, כאילו מבקשים ממני להעדיף בת אחת על פני השנייה, להחליט מי משתיהן תהיה המאושרת על חשבון אחותה…
מה שהכריע, אצלי לפחות, את הכף, היה מכתב ברור מאוד של הרבי בנושא. רק מה, זה היה צריך לבוא מיעל״.

ההחלטה
לאה: ״מי שהייתה אשת סודי בכל ההתלבטויות, הייתה המשפיעה היקרה שלי. תחילה היא לא כיוונה אותי לשום החלטה. רק הקשיבה והקשיבה לכל ההתלבטויות, הפחדים, הרצונות, האכזבות. אחרי כמה שיחות ארוכות, היא סיפרה לי את משל המזוודות: כשיורדים מהמטוס, אחרי ביקורת הדרכונים, מגיעים אל המסוע כדי לקבל את המטען שלנו. אנשים נדחפים, כל אחד רוצה להיות הראשון שיקבל את המזוודה שלו ויוכל להמשיך הביתה. מזוודה אחרי מזוודה נפלטות אל המסוע, עוברות את הסיבוב. אחד עומד כמה אנשים אחריי, מזהה את המזוודה הסגולה שלו. האם אמנע ממנו לקחת אותה כי אני הייתי כאן ראשונה? אין שום קשר בין המקום בו אני עומדת לבין השייכות למזוודה. לכל אחד יש את המזוודה האישית שלו והוא יקבל אותה ברגע שיזהה אותה, כלל לא משנה מה מקומו בתור…
לכל כלה יש את החתן שלה. זה שאני אאפשר לחנה להתחיל להכיר ולהיפגש, לא יגרום לה לקחת את החתן שלי. מי ששלי יחכה לי, ויום אחד אולי אבין גם למה הוא מתעכב. אין לזה שום קשר לחתן של חנה. כמו במסוע, מי שמגיע לשלב הזה ורואה את שלו – לוקח. בלי לפגוע באף אחד מהממתינים האחרים, כי הוא לא לוקח את מה ששייך להם.
זה היה משל חזק. חשבתי עליו כמה ימים והרגשתי שאני מתחילה להירגע.
מחלתי, באמת, מכל הלב.
כאב לי מאוד שהמזוודה שלי עוד לא הגיעה אליי, אבל מה הקשר לחנה? זו לא עבודה קלה, ואני צריכה להזכיר לעצמי את זה כל יום מחדש, אבל היא משחררת מאוד״.
אורית: ״יעל החליטה למחול לאפרת, לאפשר לה לצאת, להיפגש, לעשות את ההשתדלות שלה בקשר לשידוך. בשיחה בה ישבנו יחד והיא הודיעה לנו על החלטתה, מחבקת את אפרת, היא ביקשה רק דבר אחד: שנהיה שלמים עם ההחלטה, שנחפש לאפרת שידוך מתוך שמחה, שלא יתערב הכאב שלה בשמחה של אפרת.
הרגע הזה היה כל כך מרגש, כל כך כואב, כל כך בלתי אפשרי. הרגשתי שאני כולי מלאת תודה על הבנות המדהימות שלי. מה אמא צריכה יותר מבנות שאוהבות האחת את רעותה?! הייתה לי תחושה שה' לא יישאר בעל חוב על הויתור המיוחד הזה״.

כלי לברכה
לאה: ״אומרים שלוותר לאחות הקטנה מביא את הברכה. אני מקווה ככה. אני עדיין מחכה. אני נחשבת מורה אהובה מאוד ומשקיענית. נו בטח, אני לא צריכה לכבס ולבשל ולנקות. יכולה לעבוד כל היום על שיעורים ותוכניות ואחר כך ללכת לישון בלי עול על הראש. לא להאמין שיש מי שמסוגלת לקנא בי בכלל…
אמרתי כבר שחנה שונה ממני מאוד? אז זה התבטא גם בנושא של השידוכים. היא סגרה שידוך אחרי חמש פגישות עם הבחור הראשון שהציעו לה. את החתונה קבעו לעוד ארבעה וחצי חודשים. זה ממש לא מקובל בחב"ד לחכות כל כך הרבה, אבל קיוו ממש שאני אספיק בינתיים לסגור שידוך ואולי להתחתן קודם.
זה לא קרה.
ליוויתי אותה בכל ההכנות, אמא הקפידה לקנות כמעט מכל דבר שניים, שיחכה כבר גם לי, סימן ברכה. הארון מלא מצעים, מגבות, כלי מטבח… מחכים איתי יחד.
חנה התחתנה, ברוך ה', מתוך שמחה וטוב לבב, הם חיים באושר רב ומתארחים אצלנו הרבה. והיא, ברוך ה', כבר מחכה לבשורות טובות ביום הנישואין הראשון שלה.
איך אני עם כל זה? לא קל לי, ברור. אבל אני מזכירה לעצמי שהעיכוב שלי לא קשור בשום צורה לאושר של חנה. גם ליד המסוע בשדה תעופה מאוד מייאש לראות שכולם כבר לקחו את המזוודות שלהם ואני עוד מחכה, אבל מה שבטוח, המזוודה שלי מחכה לי. אף אחד לא לקח אותה ואני בטח לא מעוניינת במזוודה של מישהו אחר!״
אורית: ״הויתור הזה היה ממש כלי לברכה! לא האמנתי. קודם כל, יעל הייתה רגועה יותר. לפני כן היה עליה כל הזמן הלחץ שהיא מעכבת את אפרת, זה הפריע לה לחשוב בהגיון. כל פעם שהצעה מסוימת לא נראתה לה, היא חששה לדחות 'כי מה עם אפרת?!' כשהצעה כן נראתה לה, היא דאגה: ׳אולי זה לא באמת מתאים לי, פשוט כל כך מלחיץ אותי לעכב את אחותי שאני מתפשרת?׳ בלגן של מחשבות בלי סוף. עכשיו היא יכולה הייתה לשקול את ההצעות ברוגע, בלי קשר לאחותה ששקלה את ההצעות שלה עצמה… אפרת סגרה שידוך ראשונה. במעמד ה'תנאים' סגרנו סכום כסף מכובד בפק"מ לנישואיה של יעל בעז"ה.
במהלך ההכנות לחתונה פגשה יעל גם היא את חתנה בהשגחה פרטית מופלאה. סגרנו שידוך נוסף והן נישאו בהפרש של פחות מחודש.
האם יש משהו יותר משמח מלחתן שתי בנות יחד? אני חושבת שכן. הרגע ההוא בו יעל מחלה באהבה לאחותה היה מיוחד כל כך, לא אשכח אותו. שרק יהיה לשתיהן טוב הלאה, והאהבה הזו תישאר לנצח בכל מה שיעבור עליהן״.

מחלתי ונושעתי
ישנם סיפורים רבים על אחיות שמחלו זו לזו, ונושעו. בחרנו להביא שני סיפורים מיוחדים במיוחד.
מספרת אביגיל: ״אהובי וחני, הבנות שלנו, היו כמו צמד חמד. כבר מגיל שנה וחודש הן היו תמיד יחד. כשאהובי הגיעה לגיל המתאים, התחלנו לשמוע עבורה הצעות שידוכים. היו הרבה הצעות שנפלו, מצידנו או מהצד השני, כמה התקדמו לכדי פגישה או שתיים, אבל לא יותר. הרגשתי שאהובי כבר לחוצה מכל הסיפור. אני לא יודעת אם זה בגלל שהיא טיפוס לחוץ, או שהיא חשבה גם על חני ונבהלה. בכל מקרה, לחץ בתקופה כזו הוא לא מתאים.
פניתי אליה הכי בטבעיות והצעתי לה שגם חני תתחיל להיפגש. גם ככה הן כל כך שונות, שאין אף הצעה שיכולה להתאים לשתיהן… ׳ומה יהיה אם חני תרצה לסגור שידוך לפניי?׳ נבהלה. אני לא נבהלתי. ׳אז תמחלי לה!׳ עניתי הכי בפשטות. ׳זו סגולה מאוד יפה להתחתן׳…
היא הסכימה, מתוקה שלי. לא נראה לי שגם היא לקחה את זה בקלילות כמוני; היום אצל בנות כל דבר נורא מלחיץ, אבל בכל מקרה היא הסכימה.
הציעו לנו שידוך לחני, שיתפתי את אהובי. איך שהיא שמעה את הפרטים, היא ענתה: ׳בחיים לא הייתי מסכימה אפילו להיפגש פגישה אחת אתו, אבל לחני זה מתאים בול!׳ רציתי שזה יבוא ממנה, שתקלוט שלא לוקחים לה חתנים…
זה באמת התאים לחני בול, אף אחד לא מכיר בחורה כמו אחותה… היא סגרה שידוך. אהובי המתוקה שלי מחלה לה מכל הלב. באמת. שמנו בצד כסף לחתונה שלה והתחלנו עם כל הבלגן, אולם, דירה, פאה… שבועיים אחר כך עלתה הצעה לאהובי, מושלמת! היא סגרה שידוך מהר מאוד והספיקה להתחתן עוד לפני אחותה הקטנה.
סגולה או לא סגולה?!…״
מספרת שושנה: "הייתי בסך הכל בת עשרים. אחותי הגדולה ממני הייתה כבר עמוק בתוך עולם השידוכים, ממני הוא היה רחוק כרחוק מזרח ממערב, לא מיהרתי לשום מקום. אמא שלי קצת יותר דאגה. הייתה לה הרגשה שאני אהיה קשה מאוד בשידוכים ובררנית מאוד. אני לא יודעת אפילו מה גרם לה לחשוב ככה.
כשהגעתי לגיל עשרים ואחת הגיעה הצעה בשבילי. היא הבהירה שהאחות הגדולה עדיין לא באה בקשרי שידוכים וחשבה שבזה נגמר העניין.
אחרי כמה ימים של התלבטויות ומחשבות החליטה שכן אצא להיפגש עם אותו בחור. כל כך היה ברור לה שאסרב לזה ולעוד אחד ולהוא שיבוא אחריו גם כן, שפשוט חבל לחכות. עדיף להתחיל עכשיו. גם ככה אני עוד אהיה בשידוכים הרבה אחרי שאחותי הגדולה כבר תתחתן.
״התכנית היתה פרקטית מאוד, אבל הסתבכה קצת. אחרי כמה פגישות הודעתי שאני מוכנה בהחלט לסגור שידוך. גם הוא חשב ככה.
מה עושים עכשיו? אמא שלי ממש נבהלה… לזה היא לא התכוננה… אחותי הצדיקה פתרה את הבעיה. היא התלבטה יום יומיים, שוחחה איתי שיחה מלב אל לב עד לפנות בוקר, כשהיה ברור לה שזה אמיתי ואני אכן רוצה ומתכוונת להקים אתו את ביתי, היא בחרה למחול. כל כך הערכתי אותה.
עשינו ׳ווארט׳ שקט עם המשפחות בלבד, וההורים משני הצדדים ברכו אותה שתזכה גם היא להקים את ביתה בקרוב. הברכות התקיימו מהר מאוד. ברוך ה', עוד לפני החתונה שלי, אמא שלי שברה צלחת ב׳ווארט׳ של אחותי. חודשיים אחרינו גם היא הקימה את ביתה, לאורך ימים ושנים טובות״.

באדיבות: מגזין עטרת חיה

 חומרים:
1 בצל גדול קצוץ
1 בצל
1 גזר
2 ביצים
שקית טחון: עוף/הודו/בשר
5 שיני שום כתושות
תבלינים כפי הטעם: מלח, פלפל שחור, פלפל אנגלי, עלי דפנה, פפריקה, גריל בשר ועוד…
250 גרם רסק עגבניות
4 כפות פירורי לחם
5 תפוחי אדמה גדולים

אופן ההכנה:
1. הרוטב:
מאדים את הבצל בסיר
מוסיפים: כחצי סיר מים, ואת כל התבלינים כולל רסק עגבניות (צריך שיהיה טעם חזק מאד במים, יותר מהרגיל).
מרתיחים עד שמעלה בועות של רתיחה.

2. הקציצות:
בקערה: בצל וגזר מגורדים דק, 2 ביצים, שקית הטחון, השום, הפירורי לחם ושאר התבלינים לפי הטעם.
מגלגלים קציצות עגולות ומניחים בסיר באש בינונית ונותנים עשר דקות לבישול (במידה שהקציצות מתפרדות בסיר תמיד ניתן להוסיף עוד פירורי לחם לתערובת).

3. תפוחי האדמה:
לחתוך את תפוחי האדמה לריבועים ולהוסיפם בסיר – ולבשל כחצי שעה עד ארבעים וחמש דקות נוספות.

שבוע שעבר התקיים הכנס השנתי של ארגון אחות התמימים בנושא: הקהל – את העם!

הכנס עסק בנושא המלך – הרבי מלך המשיח שליט"א, ובקבלת מלכותו על ידי העם בכל רגע בחיים.

סרטונים מרגשים, שירה סוחפת ומעל אלף משתתפות הגדירו את הכנס כהצלחה מסחררת כשגולת הכותרת היתה – פתיחת המבצע השנתי של אחות התמימים לכבוד י' שבט על הבמה הענקית בשידור חי!

כל משתתפת יצאה מהכנס עם החלטה נחושה – שתעשה הכל עד להתגלות הרבי שליט"א כמלך המשיח לעיני בשר.