נתחיל מהסוף, כולן מסכימות על דבר אחד, גם בחופשה צריך מסגרת, חוקים וכללים. כמה ואיך? מה ומתי? על זה חלוקות הדעות.

נתחיל עם רבקי גולדברג, יועצת חינוכית: "חלק מהעולם הבטוח של הילד או הילדה אלו החוקים, הגבולות והכללים שבעצם נותנים מסגרת בטוחה. למרות שפעמים רבות נראה לנו שהילדים מתמרמרים על החוקים – הן בבית והן במסגרות החינוכית – לאמיתו של דבר, עמוק בנפשם פנימה ילדים רוצים גבולות וזקוקים לגבולות. גם המחקרים וגם המציאות בשטח, מוכיחים חד משמעית. ילדים שגדלים ללא חוקים וגבולות הם ילדים מבולבלים, אבודים, המתקשים להתמודד עם המציאות. מתקשים יותר להסתדר בעולם ולהיות עצמאיים בעתיד. כשאין מסגרת ואתה הוא זה שצריך לקבוע לעצמך מה לעשות, בתור ילד, שהעולם הפנימי שלך עוד לא מספיק בנוי, והידע שלך על העולם החיצוני עוד לא מספיק ברור, זו תחושה של חוסר יציבות ושל חוסר ביטחון. אם כל יום קורה משהו אחר, אם מה שהיה נכון לאתמול, לא נכון להיום, ומחר בכלל יהיה שונה לגמרי. איך אדע מה באמת טוב ונכון? איך אמצא את היציבות בעולם כל כך מעורער?

אז נכון, יש חוקים שמתאימים יותר במהלך שנת הלימודים, ובהחלט אני חושבת שבחופשה יש מקום להגמיש את הכללים, אבל אסור לוותר עליהם לגמרי".

דינה, אֵם למשפחה ברוכה מסכימה באופן כללי. "אני בהחלט בעד חוקים, סדר וגבולות. אבל בהחלט חושבת שיש הבדל משמעותי בין מהלך השנה לבין ימי החופשה. מצד אחד, זהו לא זמן רגיל. אין סיבה לדרוש מהבנות לקום בשעה שש וחצי–שבע בבוקר, או לשבת ולתרגל מתמטיקה ואנגלית במשך שעות ארוכות אחר הצהריים. זמן החופשה נועד למנוחה ולהחלפת כוחות.

מצד שני, אנחנו כחסידות חב"ד יודעות עד כמה הרבי לא בעד המושג של חופשה, כי אין חופש מלימוד תורה, ואין חופש מהתנהגות על פי דרך התורה. אז כן, אפשר לקום קצת יותר מאוחר, אבל אין סיבה להפוך את היום ללילה (ולהיפך), או להתחיל להתפלל בשעה שתיים בצהריים. וכן, גם לא לוותר כמובן על לימוד יומי, חת"ת – כל משפחה לפי החלטתה, מה וכמה מאיזה גיל.

בעיניי, דווקא החופשה הגדולה היא זמן מצוין לקבוע לנו שיעור שלא מן המניין באווירה ביתית נעימה, אולי 'דבר מלכות', או משיח וגאולה, הלכה או מאמר, כל משפחה לפי תחומי העניין שלה. אבל חשוב שזה ייעשה בדרך חווייתית ושמחה, מתוך הבנה שאנו רוצים להוסיף ידע בדברים שהם דווקא לא מחויבים בבית הספר, אז הילדים יכולים להתחבר לזה מאוד. והרווחנו פה משהו משמעותי בהבנה שלימוד לא קשור דווקא לבית ספר ומחויבות שמרתיעות לעתים. לימוד – זה לא רק בשביל מבחן או ציון בתעודה. אלא יש לימוד לשם לימוד. כפי שהרבי מה"מ כותב באגרות קודש (חלק י"ג, עמ' רס"ט): ׳…ובפרט אשר בימי החופש אפשר להחדיר בהילדים ענייני תורה ומצוות ויראת שמים – בקל יותר כיון שאין לימודי חול מבלבלים וקל–להבין׳.

גם באופן ההתנהלות של הבית יש חוקים וכללים – אם זה שמירה על סדר וניקיון, אין סיבה שכיון שיצאנו לחופש הסדר והנקיון יצאו גם לחופשה״…

החופש (מ)ללמוד

מרים, מחנכת בכיתות היסוד מסרבת לוותר על הלימודים הסדירים גם בחופשה:

"נכון שהכי כיף זה ללמוד חסידות, לעשות פעילויות מגבשות, ללכת לטיולים, אבל צריך וחשוב לזכור שאחרי החופשה, חוזרים ללימודים. מנסיוני, ילדה, במיוחד בכיתות הנמוכות בבית ספר היסודי, שאינה חוזרת ומשננת במהלך החופשה, קשה לה הרבה יותר בתחילת השנה. אני מסכימה עם דינה שלא צריך לשבת כל יום שעות ארוכות ולתרגל. אבל כן חשוב לקבוע זמן לתרגול במקצועות היסוד, קריאה, הבנת הנקרא, חשבון. אם נסביר לילדה מראש שזו טובתה; שאיננו רוצים שהיא תשכח את כל מה שעמלה לרכוש במהלך שנת הלימודים. ניצור אווירה נעימה ולא לחוצה סביב התרגול, תהיה היענות יותר גדולה מצידה.

גם בלימודי קודש, אני חושבת שצריך לתת לבנות לחזור על מה שלמדו, או להכין עבורם חוברות חופשה גם בענייני קדושה, כפי שהרבי מה"מ כותב באגרותיו שעל המוסד החינוכי לתת 'צידה לדרך' לתלמידים לימי החופשה. וכן לאסוף אותם מדי פעם בפעם במהלך החופשה ולפעול עליהם בענייני קדושה".

"צריך לבחון כל מקרה לגופו" טוענת רבקי. "יש ילדות שזקוקות ליותר תרגול מאשר אחרות. או ילדות עם קשיים או לקויות למידה כאלו ואחרות. כאן בוודאי חשוב לא להזניח את התרגול במהלך החופשה. אבל אם ילדה היא בדרך כלל תלמידה טובה, ושולטת יפה בחומר הנלמד. לא הייתי מקציבה זמן יומי לתרגול, אולי פעם בשבוע. באמת כדי לרענן. לגבי קריאה, למשל, אפשר לקנות או לשאול ספרים ובכך לתרגל את הקריאה והבנת הנקרא. אפשר ליצור עיתון בבית או להוציא חוברת משפחתית שכל אחד ייטול בה חלק, וכך בדרך אגב, יתבצע תרגול במיומנויות חשיבה. חשוב לא לתת לבנות הרגשה שהלימודים ממשיכים כרגיל. כי אני חושבת שהן כן חייבות את ההפסקה הזו כדי לשוב בכוחות מחודשים לאחר החופשה״.

השינה בזמני החופש 

ומה לגבי שעות השינה?

"זה סיפור לא פשוט" נאנחת דינה. "אם בכל ימות השנה אני מצליחה איכשהו להשכיב את הקטנים כשהגדולות עדיין עסוקות בעניינים שלהן, בחופשה הגבולות הללו מטושטשים למדי. אין לחץ של לקום בבוקר מוקדם, האווירה משוחררת יותר. גם אני מצידי לא רואה צורך לחייב אותם ללכת לישון בשבע וחצי. הקטנים נהנים להישאר ערים עוד יחד עם האחיות הבוגרות, והתוצאות לא תמיד מרנינות. אם זו השעה המאוחרת בה הבית סוף סוף שקט, ואז אני מגלה שאני כבר עייפה מדי בשביל להתחיל להחזיר אותו למצב צבירה סביר… אם זה הקושי של הקטנים לקום גם בשעה היותר מאוחרת מהרגיל עליה החלטתי. לעתים אני מוצאת את עצמי במצב של התלבטות מה נכון יותר, האם לוותר ולאפשר את השעה המאוחרת של השינה, בשעה שלעתים קרובות זה מעייף אותי יותר. או לעמוד על שלי כשכל הבית חוגג והילדים מתעקשים 'אבל חופש', וההשכבה באופן כזה מעייפת לא פחות״…

"זו באמת דילמה שמעסיקה הורים רבים." מסכימה רבקי. "ובכנות, אין לה פתרון חד משמעי. אפילו באותו בית יש שינויים מיום ליום. אם יצאנו לטיול, ברור ששעת השינה תתאחר, ובעקבותיה גם שעת הקימה בבוקר. הבעיה היא שגם בערב הבא נאחר לישון, כי קמנו מאוחר ועדיין לא מספיק עייפים… באופן כללי, כדי לשמור על הגבולות, הייתי ממליצה להסביר לילדים לפני תחילת החופשה: 'אמנם אתם לא חייבים לקום בשבע כדי להספיק להגיע לבית הספר. אבל בכל זאת, כל ילד זקוק לשעות שינה מתאימות לגילו והשעות המוקדמות של הערב טובות יותר לשינה. לכן ארשה לכם להישאר ערים עוד חצי שעה/שעה מעבר לשעה הרגילה במשך כל השנה, אבל לא יותר מכך. כי חשוב לא להיגרר לשעות מאוחרות מדי שאחר כך יבלבלו לנו גם את כל היום שלמחרת'.

כדאי לנסות לעמוד על הכלל הזה גם במקרה שקמנו מאוחר מאוד, כי בסופו של דבר הגוף יתרגל לאיזון הזה, והוא הרבה יותר בריא בעבורו מאשר הליכה לישון בכל יום בשעה אחרת״.

מרים מוסיפה נקודה חשובה: "זו עצה שאולי נשמעת בנאלית, אבל מנסיון, היא באמת משמעותית. אני מאמינה שאין בית בישראל שהילדים בו הולכים לישון בשבע גם בימי החופשה. אבל בכל זאת, למרות הקושי, נסו לפחות בשבוע האחרון של החופשה להחזיר את שעת השינה כמה שיותר קרוב לשעה המקורית. כך לא תקבלו בתחילת שנה ילדים עייפים המתקשים לחזור לשגרת הלימודים ולקום בשעה סבירה בבוקר ללימודים. חבל שאת החזרה לשגרת השינה יעשו הילדים בשבוע הראשון של הלימודים, במקום להגיע רעננים ומלאי כח לימים הראשונים של תחילת השנה החדשה״.

באדיבות מגזין עטרת חיה