חוטפים רגעים של "הקהל"

שבוע של סוף שנה, וכבר אפשר לחוש באוויר את ההתרגשות לקראת השנה החדשה שניצבת בפתח. רחבת הפלאזה מלאה במזוודות, ובכל יום מגיעות עוד ועוד קבוצות של נשים ובנות לסעוון סעוונטי. עזרת הנשים כבר מלאה, וככל שעוברים הימים הצפיפות בתפילות הופכת להיות מורגשת יותר ויותר. כבר קשה להבחין אם רעש ההמולה וקולות הלימוד שלא פוסקים לרגע מגיעים מלמטה או מעזרת הנשים. כל מי שנכנסת נדבקת מיד בלהט הלימוד, ובכל פינה וספסל אני רואה קבוצות נשים ובנות המתוועדות בענייני היום ובאופני ההכנה לקראת ראש השנה.

בסימן סיומה של השנה המיוחדת, שנת ׳הקהל׳, החלטנו להפוך כל התאספות של נשים ובנות ל'מפגש הקהל' בהוספה ביראת שמים. בכל מעגל של לימוד או התוועדות ואפילו בחדר האוכל של ארגון אש״ל – הכנסת אורחים הפועל במסירות למען האורחות של הרבי – יש מישהי שקמה ומכריזה ״זה הקהל״. על מנת לנצל את הרגעים האחרונים של השנה עד כמה שאפשר. בסיום התפילה הזדרזנו כולנו לכתוב פ"נ לרבי. המחשבה על כך שהרבי יעורר ויחשוב על כל אחד ואחת בזמן התקיעות, מעבירה בי רטט. אני משתדלת להזכיר את כל הקרובים והמכרים, להביא לרבי גם את אלו שעדיין לא זכו להגיע.

גילו ברעדה

ראש השנה נכנס. החזן מתחיל בתפילה, תפילת הימים הנוראים. אני מודה לרבי על הזכות שלי להיות כאן, במקום ובזמן הכי קדוש. החזן מנגן את הקדיש בניגון של ימים נוראים יחד עם כל הקהל שמצטרף, מרגישים באוויר את הכתרת המלך. הזמן עובר מהר מאוד, בין התפילות וסעודות החג אני מנסה להכניס כמה שיותר פרקי תהילים ולהמעיט כמה שאפשר בדיבורי חול. יום שני של ראש השנה, היום נזכה לשמוע קול שופר. הגיע הרגע, מתחילים ב׳סדר ניגונים׳ לוהט כהכנה לתקיעות. כל החסידים מחכים ומצפים לשמוע את קול השופר מפי המלך, הרבי. רגע של ציפייה עזה והשתוקקות לחזות תיכף ומיד בהתגלות. לקראת מנחה של היום השני כל אחת מחפשת לה מקום טוב להתמקם בו לקראת ההתוועדות הגדולה. 'סדר ניגונים' מתחיל, ואני ממש מרגישה את הרבי נמצא פה. אני מוחה דמעות, רואה סביבי עוד כמה כמוני… דורשות בלהט לזכות כבר לראות בעיניים גשמיות. מוציאים את החג בתפילת ערבית והבדלה, עם הרגשת שמחה וביטחון שעוד השנה נזכה לגאולה השלימה.

עשרת ימי תשובה. שנת תשפ"ד החלה, ואנחנו מתחילות בפריצת דרך חדשה לגאולה. לקראת יום כיפור, היום הקדוש בשנה, הלימוד של כולנו צובר תאוצה. הודות לארגון ׳אחות התמימים׳ בראשות הרבנית יפה קדוש ובשיתוף פעולה עם ׳בית מדרש לנשים׳, בראשות הרבנית אריאלה בן חיון מתקיימים מדי יום שיעורים והתוועדויות מרתקות במיוחד עבור אורחות המלך. מרגש ללמוד ולדעת על גילוי ה׳יחידה׳ שבנפש וההתאחדות הגמורה שלנו עם הקב"ה ביום זה. פה מצליחים להיכנס ליום הקדוש בתחושה של שמחה ורוממות, עם ביטחון גמור כי כבר נחתמנו לגאולה. לצד האירועים הגדולים, כמידי שנה, נפתח בימים אלו עבור אחיות התמימים מבצע "חבל על הזמן" של לימוד מעמיק אודות נושאים חמים מהשטח. המבצע סוחף את כולן, ובנות נשארות שעות רבות נוספות בסעוון סעוונטי במטרה להספיק ללמוד כמה שיותר. השנה חוברות הלימוד התחלקו לשניים, ועסקו בדבר מציאותו של מלך המשיח והתגלותו בדורנו. בתור חסידות חב״ד, אין כמו לימוד שמחדיר ומחדד לנו את העניינים של משיח והתגלותו, ובמיוחד כשנמצאים כאן בבית מדרשו של נשיא הדור.

ערב יום כיפור. בסיום תפילת שחרית עמדו נשים וחילקו ׳לעקאח׳ לכל מי שביקשה. כל אחת שביקשה וקיבלה, זכתה גם לאיחול לבבי של "אני אתן לך לעקאח, ושהקב"ה יתן לך שנה טובה ומתוקה". בחוץ חיכה לנו המראה המוכר של מאות קופות הצדקה שהתמימים תלו. כפי מנהגו של הרבי, הכנסנו מטבעות רבות ככל האפשר ממה שפרטנו מראש. הרעש החזק והצליל של שקשוק המטבעות אחת בחברתה בטוח שישברו את כל הקליפות. יחד עם בליל הצעקות והקולות של האנשים מסביב – המראה שואב ומהפנט. אנחנו מתנתקות בכח, מזדרזות ללכת לאכול סעודה מפסקת ולהתארגן לקראת החג שמתקרב.

יום כיפור, נכנס החג. אנחנו עומדות בתפילה מאחורה, נרגשות. כל התפילה מלאה בקטעי שירה וניגון, ושוב אני חושבת על הזכות הגדולה שלי להיות פה. מיד בסיום התפילה אנחנו הולכות לישון, לצבור קצת כח לפני היום הבא. אני קמה מוקדם בבוקר, ממהרת לסעוון סעוונטי ומופתעת למצוא אותו מלא. מוצאת לי מקום בעמידה מאחורה, יחד עם כולן ויש מקום לכולן. עוד תפילה ועוד מוסף, ״עלינו לשבח״ ו״ברכת כהנים״. הזמן עובר מהר וכמעט שלא שמים לב. יש הפסקה קטנה לפני מנחה ותפילת נעילה והתפילה החמישית והאחרונה הגיעה, ניתן להרגיש את גילוי ה׳יחידה׳ של הנשמה. כל השערים ננעלים, אפילו בפני המלאכים, נשארים רק אנחנו והמלך. נשים מכל הסוגים מגיעות, כולן צפופות יחד, מאוחדות בעצם. שאגת ״שמע ישראל״ ו״ה' הוא האלוקים״, וכל הקהל פורץ ב׳מארש׳ אדיר של ניצחון. אחרי צום ועמידה ממושכת, אי אפשר להסביר את העוצמה של הריקוד. הריקוד הסוער רק הולך וגובר, ריקוד של ניצחון שלא נגמר.

השיא: זמן שמחתנו 

חג סוכות מתקרב. ככל שהימים עוברים תחושת הקדושה והזכות לחגוג את הרגל במקום קדוש זה מתעצמת. מרגש לעבור ברחובות השכונה ולראות את הסוכות הרבות שנבנות לקראת החג. תוך זמן קצר, גם עזרת הנשים מתחדשת בסוכה מיוחדת שנבנית בקצה הפלאזה. תפילת החג עברה עלינו באווירה חגיגית ומיוחדת עם תוספות היום טוב ו׳הלל׳ שלם. בעת הנענוע של ארבעת המינים, כל 770 מתמלא בניחוח מרענן של מצוה. על הסטנדר של הרבי מונח סט של ארבעת המינים, באמונה עיקשת שגם כשלא רואים, הרבי פה. סעודות חג אכלנו אצל משפחות השכונה, שאירחו אותנו יחד עם האושפיזין בסוכה 🙂 בכל בוקר בימי חול המועד, נטלנו לולב בסוכה של הנשים. בכלל, התפילות בחול המועד עם חיות מיוחדת יותר מהרגיל. ׳יחי׳ לפני התפילה בניגון של ׳ושמחת׳, ותוספת של ׳הלל׳ שלם ו׳הושענות׳. בלילה, משתדלים ללכת לישון מוקדם, כדי להספיק כמה שיותר שעות שינה. קמים לפנות בוקר ומזדרזים להגיע לשמחת בית השואבה –  השיא של החודש מבחינתי. זה הזמן שאנחנו מקבלות בו חיות ושמחה לכל השנה. אכן, מי שלא ראה שמחה זו לא ראה שמחה מימיו. אי אפשר לתאר או להעביר את השמחה שיש פה. מעגלים מעגלים של ריקודים, זוגות ובודדים. שמחה ואחדות אמיתית שפורצת כל גבול. בצד הנשים אנחנו עומדות ומוחאות, יודעות שהכפיים שלנו פועלות. השמחה לא מפסיקה עד הבוקר, ומחכים כבר ליום הבא שיבוא.

הושיעה נא!

הושענא רבה, שמחת בית השואבה מסתיימת מוקדם ורצים חזרה ל–770 לומר תהילים במניין של הרבי. בבוקר אוכלים קצת לפני התפילה, היום התפילה ארוכה עם הושענות. כולנו מגיעות מצויידות בערבות שקנינו מראש בדוכנים. לקראת החג 770 פושט צורה ולובש צורה חדשה. מנקים ומכינים את המקום היטב לעומס הגדול שעתיד להגיע. בזמן ההקפות יש הרבה רעש ובלאגן, אבל אף אחת לא מוותרת וכולן מנסות להישאר הכי קרובות. נכון, כמעט ולא רואים, ובקושי שומעים. ובכל זאת "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו!". בסוף ההקפות נפתחו מעגלים מאחורי עזרת הנשים, והשמחה הדביקה והכניסה את כל מי שעברה ליד. שמחת החג לא מפסיקה גם כשמגיעים עדכונים לגבי המצב הקשה בארץ ישראל. להיפך, כולם פותחים בריקודים סוערים ושירת "עוצו עצה ותופר" מהדהדת מכל כיוון לפרוץ מסכים בכוח השמחה ולהמתיק הדינים. אנחנו מרגישות היטב את האחריות שיש לנו בתור נשים, ומשתדלות להוסיף בשמחה ובביטחון גמור להבאת הגאולה. ספר התהילים מחולק בין כולן עשרות פעמים, ועם כל השמועות וחוסר הוודאות שיש, אנחנו משתדלות לנצל כל רגע שנשאר לנו בשמחה של החג.

ההתוועדות הגדולה הגיעה, הפעם ברגשות מעורבים. דורשות בתוקף את ההתגלות של הרבי, לא מוכנות לצאת משמחת החג למציאות הקשה שבחוץ. בצאת החג כולן יוצרות קשר עם המשפחה. ברוך השם, המצב קשה, אבל כבר יש גם בשורות טובות ומעודדות. בעקבות המצב, הרבה טיסות מתבטלות. כל אחת שנשארת פה מרגישה את האחריות שלה בתור נציגה של המשפחה, נציגה של העיר ושל כל הסביבה, להיות במקום הכי קדוש בעולם ולהשפיע על המצב שקיים בארץ. מתקיימות התוועדויות ושיעורים לחיזוק האמונה והביטחון, ועשרות נשים ובנות התעוררו והלכו לקנות תוף מרים בביטחון גמור שעוד ברגע זה נזכה ונגאל ונעלה לירושלים בשמחה ובהלל.

תם לו חודש השביעי שהשביענו בשפע רב, שניפגש מיד ב–770 בירושלים הבנויה ורבינו מלכנו משיחנו בראשינו.

באדיבות מגזין עטרת חיה