• חרדה חברתית, האם אני כזאת? • טיפים

    למצולמת אין קשר לנאמר בכתבה
    הגדלה

    אם את מאלו שמעדיפות להסתגר בבית עם ספר טוב ושמפגש עם חברה ובפרט חדשה מעלה לך את הדופק, אם קשה לך להשתלב בשיחה קולחת והרעיון של מפגש חברתי פשוט מלחיץ אותך, משפטים כמו 'כולם כאן טיפשים' עולים על לשונך בתדירות גבוהה יתכן ואת משלושים האחוזים הסובלות ממה שנקרא 'חרדה חברתית' • וגם אם אתן משבעים אחוז המאושרות, לא יזיק לקרוא ולהבין קצת עם מה קצת יותר מרבע מהכיתה שלכן מתמודדת • באדיבות עלון אחות התמימים

    טראכט גוט ועט זיין גוט. בהתוועדות הזו תמצאי עם מי לדבר. נקודה.

    אם את מתחילה להרגיש כמו אחת מבקבוקי הקולה שעל השולחן (אהמ… בהם מגלים יותר ענין…) תנשמי עמוק… ותזמי שיחה! חמש דקות אחרי שתתחילי לשוחח סביר להניח שתשכחי מהלחץ…

    זכרי, יחד איתך הסטטיסטיקה טוענת באדיקות לעוד כשלושים אחוז שעל גבול החרדה החברתית.. אז-צרת רבים.

    לכל אחד ה' נותן את הנסיון  שלו, זה הניסיון שלך. את לא בחרת אותו, קיבלת אותו. ואת תעמדי בו… ואז הוא יגלה בך יכולות וכוחות חדשים…

    זכרי שהמרחק בין המחשבות שלנו על המציאות למציאות עצמה הוא לעיתים קרובות רב. במילים אחרות, זה שאת בטוחה שכולן חושבות שאת לא יוצלחית וטיפשה- לא חייב להיות נכון.

    זה קשה אבל כדאי, שדרי נינוחות: חביבות, חיוך, נדיבות ונינוחות יוצרים זרימה ואחדות.

    תזרמי: זוזי, התהלכי בחדר, עברי כיסא, אל תתקעי במקום אחד. עצם התנועה מפחיתה מצוקה, ותאפשר לך להיכנס למעגלים חברתיים שאולי בהם תמצאי עניין.

    מדברים כל כך הרבה על הקשבה, הקשבה.. את לא חייבת לדבר! רוב האנשים דווקא מעדיפים שיקשיבו להם… עצם ההקשבה והאמפטיה שתשדרי כבר תזמין קירבה וכניסה למערכות יחסים. זכרי כי לעיתים דווקא אלו שמאריכים בדברים, מרחיקים מעליהם אנשים…

    הומור: צחקי על חולשותייך. הסמקה או גמגום קל לעיתים מעוררים אמפטיה וחיבה, ובפרט אם לא תיקחי זאת ברצינות רבה מדיי כסימן לשונות או בושה. מותר לך גם להגיד שאתם מתרגשת (ביום הראשון של כיתה ט', יכול להצליח. לא מומלץ לנסות כל בוקר מחדש) ובשל כך תזכי ליתר הערכה! אם תנהגי כך, יש סיכוי טוב שברבות הימים, ההסמקה והגמגום יפחתו למינימום ואולי אף יעלמו.

    למדי ואל תברחי: ככל שתהיי ביותר סיטואציות חברתיות מגוונות, כך תלמדי לאט לאט את השפה החברתית, כיצד ליצור שיחה קלילה ופשוטה (לפעמים לא כל כך פשוט…) שפת גוף נכונה, ותגלי כי "אנשים" אינם כה מפחידים כפי שאת  נוטה לחשוב שהם. תני לעצמך את הזמן, באופן הדרגתי, להימצא יותר ויותר בנוכחותם של אחרות, תוך ציפייה מותאמת, לא בהכרח להיהפך ל'מסמר הערב' ולמתוועדת הראשית של הכנס אלא אט אט למצוא לעצמך את הסביבה החברתית הנוחה והמתאימה לך.

    1858

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    תגובה אחת

    1. מושקא
      ח׳ בסיון ה׳תשע״ד (06/06/2014) בשעה 10:43

      קצת שטחי…
      מדובר כאן על משהו חותך וחד וזהו זה. זה לא ככה!
      אין הגדרה מדוייקת לחרדה, וגם לא למינון שלה…
      לפעמים את תחושי בטוחה, ולפעמים – גם את בעלת ביטחון עצמי מופרז – גם את תחושי בודדה. כי זה לא מדעי, זה רגשי.
      אני טיפוס בלי הרבה ביטחון עצמי – אבל בגלל שנולדתי בשליחות הרגלתי את עצמי לפתוח בשיחה ככה, בלי הכנות מוקדמות…
      אבל זה רק במקום שאני מרגישה בו בנוח, ב"מגרש הפרטי שלי" – מקום השליחות שאליו אני רגילה… במקומות אחרים – כמו בקעמפ למשל או אצל הרבי – לוקח לי לפעמים זמן לאזור אומץ ולדבר…
      הבעיה לעתים נעוצה בשדר שמעבירות הבנות שלצידי…
      המבט שלכן, תנוחת הגוף שלכן – עלולה לגרום לי להירתע ולהיסגר… או מיד להרגיש נינוחה ובטוחה..
      שימו לב שאתן משדרות!

      אבל, האם כל זה אומר שיש לי חרדה חברתית???
      אשמח לקבל תשובה

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.

גללי למעלה