המדריכות יוצרות קשר בימים אלה עם כל החניכות עוד לפני הנסיעה, ונמצאות שם בכל רגע בחודש הקרוב.

חניכות אחותשרי,

זכיתן בצבא מסור ממש!

בהתוועדות הוצגו נציגות הסמינרים שתלוונה את בנות הסמינר לאורך החודש ביחד עם מרכזות הקבוצה. מיד לאחר מכן התוועד הרב קצבי אל תוך הלילה.

מצווות ההנהלה נמסר שקבוצה איכותית כזו לא היתה מעולם, תוכנית מיוחדת ואישית שמותאמת לבנות הסמינר בלבד תוך מעטפת איכותית של צוות ונשים מלוות.

צוות הסמינר של אחותשרי מחכה לכולן בהתוועדות התפיחה של החודש, ובפעם הבאה – כבר בבית חיינו 770 שיברושלים בעוד כשבוע וחצי.

התוכנית נפתחה ב2 כנסים נפרדים לקבוצת הדירות ולקבוצת האקסטרני, בה הציגו רכזות הפעילות את הרפורמה החדשה – נקודת השינוי בנפש שתשפיע על כל תשרי הקרוב.

מיד אחריהן דיברו מרכזות ומנהלות הקבוצה שהציגו את הצוות, הכללים וההפתעות מהחודש הקרוב

בסיום התוכנית כל קבוצה התיישבה למשחק היכרות מגבש ברחבי הדשא, ומיד לאחר מכן – התוועדות עם הרב זלמנוב והם הרב פרישמן עד הסיום.

"נקבצו ובאו לך מארבע כנפות תבל, ואת עלית עם בית רבינו מבבל"- המפגש הבא של אחיות התמימים, בבית חיינו עם הרבי שליט"א בראשנו!

צוות אחותשרי מחכה לכולן בכיליון עיניים

סמינר בנות ליובאוויטש חרט על דגלו להכין את הבנות לשליחות חייהן, תוך אמונה ואמת ללא פשרות המתבטאת בכל פרט בהתנהלות הסמינר. הרף החסידי הגבוה במקום מעמיד כל תלמידה מול שינוי פנימי ומהותי שילווה אותה לכל חייה.

כאמור מחר תתקיים התוועדות ח"י אלול שתעמוד בסימן- "יש חדש תחת השמש", על הכח שיש למאורות הגדולים בכלל ולבית שמש בפרט בחידוש כל ההסתכלות והחיים החסידים.

"התחדשות בנישואין" זו כותרת שישר מקפיצה בראש כל מיני מושגים חדשים שכדאי לעשות / לקנות / מקומות בילוי וכדו' – הכל דברים חדשים, יפים ומענגים! אבל בחברה שלנו זה אולי לא כל כך יעבוד, ואולי זה בעצם יעבוד, זה יהיה חידוש ליומיים–שלושה, שבוע… אבל אני מחפשת חידוש אמיתי, כלומר, משהו שכל הזמן יחדש את הנישואין. אמיתי.

יש ואין

בחסידות מוסבר שחידוש הוא צורך של נבראים אשר נובע מן התנועה התמידית של הבריאה שבסיסה ׳רצוא׳ ו׳שוב׳, בין ביטול להתהוות, בין 'כן' ל'לא'. אז אולי הדבר הנכון הראשון שיש לעשות כשרוצים חידוש, הוא לבדוק ממה יש לנו הרבה, ולעשות את ההיפך. אין הכוונה דווקא בדברים המעשיים של היום יום – אלא בתכונות והמידות שיש בחיי הנישואין – להביא אותן לאיזון שבין ה'יש' אותן ל'אין'. אבל איך נדע ממה יש מעט מדי, או הרבה מדי? כאן באה לעזרתנו התקשורת הבין זוגית. לפתוח את הפה, לשאול את בן–הזוג ממה הוא מרגיש שיש לו יותר מדי או מעט מדי בחיי הנישואין (ביחס שבין שני בני הזוג, להוציא עניינים הקשורים בניקיונות, פרנסה וכדומה).

לשיחה כזו צריך להתכונן היטב מבחינה רגשית: התשובות שנקבל הן תשובות שאולי עד עכשיו היו נסתרות מאיתנו, או אולי הסתרנו אותן מעצמנו, ולא תמיד יהיה לנו נוח לשמוע אותן, כי אנחנו פותחים פתח לבקשה שנשתנה – וזה לא כל כך נוח. כאן אנחנו צריכים לעשות הכנה עם עצמנו. עוד מכשול שעלולים לפגוש בו הוא, שהשיחה תגלוש לפסים לא נעימים, לא מכילים. שהאפשרות שנתנו לבן הזוג לפרט מה כואב לו תהפוך במהרה לתלונות, האשמות ואף גרוע מזה – השפלות. לכן כשפונים אל בן הזוג – כדאי להסביר לו שכוונתנו היא להשתדל להשתנות, ולרענן ולחדש את הקשר בינינו, ובבקשה שיקדיש דקה או שתיים למחשבה כיצד להציג את בקשתו באופן ברור ומכבד – ממש בקצרה. משפט אחד בלבד. כגון: "הייתי שמח אם את הטיול הבא נתכנן שבועיים מראש" או "נדמה לי שיש לנו מעט מדי זמן משותף, אולי נקדיש יותר זמן להיות יחד? כאן כדאי לשתף את בן הזוג בהכנה. החידושים הקטנים האלה מאוד משמעותיים, ונותנים טעם של אהבה ואחדות בחיי הנישואין. נותנים תחושה שיש מי שאכפת לו ממני, ורוצה לעשות למעני…

קירוב וריחוק

התורה הקדושה דאגה גם לצורך בתנועת ה׳רצוא׳ וה׳שוב׳ בנפש, כדי שלא יווצר מצב של "רגיל בה וקץ בה". נשים לב לצורך הזה אצל הזולת ובתוכנו, וננסה לעבוד על פיו, כלומר – ליצור שינויים, ליצור זמנים של קירוב ולעומתם זמנים בהם כל אחד עסוק בענייניו. הדבר הזה נצרך בעיקר לזוגות בגילאי פרישה. גם אם אישה ובעל נמצאים הרבה בבית – בזמנים מסוימים טוב שיהיו לכל אחד מהם עיסוקים לעצמו: לימוד, אמנות, התעמלות ועוד. והטוב ביותר – שיהיו העיסוקים מחוץ לבית: כולל, מועדון וכדומה.

גם במרחב הנפשי יש לנו צורך במקום האישי שלנו, לעומת המרחב המשותף. המקום האישי הוא בעצם המקום בו אנחנו מעבדים את נתוני הנפש והחוויות, ועובדים על המידות, כך שהפלט (המחשבה, דיבור ומעשה)  יהיה בעתיד שונה וטוב יותר. זה המקום שלמעשה מביא את החידוש אל הפועל. לא להיבהל – התכנסות כזו אין פירושה פירוד, אלא צבירת כוחות, הטבת תנאים. כשנצא משם – הקירוב יהיה חזק יותר.

כבוד ואהבה

טוב, אז אנחנו זקוקים לתנועת רצוא ושוב, אין ויש, ריחוק וקירוב, אבל איך זה נראה בעולם הרגשי? אולי זה משהו כמו החרצית של "אוהב – לא אוהב"? מכבד – לא מכבד?! חס ושלום! תנועת ה׳רצוא׳ ו׳שוב׳ בעולם הרגשי היא בין כבוד לאהבה. הא כיצד?  הכבוד שורשו מן היראה – יראת כבוד. משמעותו של הכבוד הוא הערכת הזולת, מתוך שהוא יציר א–לוקי חד–פעמי, שיש בו מה שבי אין, שהוא נעלה ממני בעניינים שלי חסר בהם, ולכן אני מקבלת עליי את מלכותו. הכבוד עניינו זהירות בדבר יקר ערך ביותר. האהבה שורשה – כמובן, מידת החסד, היציאה אל הזולת, ההשתתפות וההשתלבות יחד. עד כמה שזה נשמע מוזר, אבל כשחשים אהבה ורוצים לבטא אותה, אנחנו מרוכזים בעיקר בתחושות שלנו, וכשחשים כבוד ויראה, מרוכזים בעיקר בזולת  – מה נעים טוב ונכון עבורו.

עכשיו ברור מדוע הרצוא והשוב הם בין שתי המידות האלה, ששתיהן הכרחיות עד מאד בקשר – כמה טוב לי איתה, ובמה אני יכול להיטיב עימה – ושתיהן מזינות אחת את השנייה.

פני הדברים

והנה הגענו גם אל הדברים הגשמיים. בואו נתחדש גם בהם: תבשיל ולבוש חדשים, לימוד ובילוי יחד, קצת תוספות לחדר המשותף… וכל דבר שישמח את זולתי.

באדיבות: מגזין עטרת חיה

מסופר על אחד החסידים שבכל תאריך שבו היה מתוועד היה מדבר על תשרי אצל הרבי. כששאלו אותו מה הקשר בין החודש הנוכחי לתשרי ענה: ״הרי עכשיו חודש סיון ומיד לאחריו מגיע חודש תמוז, אחרי תמוז מגיע חודש אב ולאחריו חודש אלול, ובאלול הרי נוסעים לרבי!!! אם כך, כעת זו ההזדמנות להתוועד על נסיעה לרבי!״

אז איך מגיעים לרבי? הכוונה כמובן לא לאופן הגשמי הפשוט, אלא לאופן ההכנה הנדרשת טרם הנסיעה.

כתשובה לזה יש סיפור נוסף שאני מאוד אוהבת אודות קבוצת חסידים שנסעו לרבם לחודש תשרי לפני הרבה מאוד שנים. באותם זמנים הנסיעה לרבי הייתה בסוס ועגלה ולקחה כמה שבועות, אולי אפילו כמה חודשים. החסידים היו נוסעים, נוסעים ונוסעים ו… נוסעים. במהלך הנסיעה היו מתכוננים ומתוועדים, רוקדים ושמחים על הזכות להגיע לרבי לחודש החגים. בכל פעם שראו שלט שמודיע שבעוד כך וכך מטרים מגיעים לעיירה ליובאוויטש – השמחה בעגלה הרקיעה שחקים, המשקה נשפך כמים והחסידים החלו לרקוד ולפזז בשמחה עצומה. כך נסעו כל הדרך אל הרבי.

באחת הפעמים כשהתקרבו החסידים קרוב לליובאוויטש נפל לפתע הסוס ומת. העגלה נעצרה, העגלון הודיע על הפסקה קצרה ורץ לעיירה הסמוכה להביא סוס חדש והחסידים שנותרו בעגלה החלו להתוועד ביניהם על טיבו של הסוס הזה.

פתח אחד החסידים ואמר: ״הסוס הזה, מתנגד גדול! דווקא כשאנחנו נמצאים קרוב לרבי הוא מחליט למות ולעכב אותנו, בגללו עצרנו בנסיעה. הוא מוכן אפילו למות העיקר שלא נגיע לרבי!״

החסידים הנהנו בהסכמה ולפתע קם אחד מזקני החסידים וקרא: ״הקשיבו היטב! הסוס הזה – חסיד גדול הוא!״ מבטי פליאה נשלחו לעברו והוא המשיך בדבריו בהתרגשות: ״כן כן, הסוס הזה חסיד גדול הוא! אפילו הוא, בשכל הסוסי שלו מבין שכאשר מגיעים לרבי – צריך להפסיק להיות סוס!״

אז כשמגיעים לרבי – צריך להפסיק להיות סוס. להשאיר את הנפש הבהמית שלנו מאחור ולעמוד במעמד ומצב שמתאים לקבלת פני משיח.

כדי לדעת איך מגיעים לזה פניתי אל הגב׳ חנה בקרמן, אמא ברוכה ששולחת מידי שנה כמות מרשימה מילדיה לרבי לשמוע ממנה על ההכנה הנדרשת מאיתנו כהורים לקראת הנסיעה.

לאפשר ולשחרר?

אילו תנאים צריך כדי לאפשר את הנסיעה?

אני חושבת שכדי לאפשר את הנסיעה צריכים להיות תנאים של משמעת. משמעת עצמית של הבחור או הבחורה, ציות למסגרת שבה הוא נמצא. חשוב מאוד שבחורים צעירים או נערות צעירות עד הגיל שבו הם כבר עצמאיים – חשוב מאוד שיהיו שייכים למסגרת. המסגרת זו מעטפת שמאפשרת לקלוט את הרוחניות ולקבל את כל ההשפעות שאפשר לקבל שם. ברור שהרבי שייך לכולם והנסיעה לרבי היא כדאית וטובה תמיד ואפשר גם כמו שאומרים ״לקלוט רק מהקירות״ אבל כהורים אנחנו צריכים לדעת שכל עוד הילדים בשליטתנו, אז אם ההורה לא נוסע עם הילד – עליו לדאוג שהוא נמצא במסגרת ומציית לה.

ובדרך כלל המסגרת זו המסגרת שבה הוא נמצא כעת. לבחון האם לילד יש יכולת של משמעת עצמית והוא לא מחפש לחצות גבולות ולעשות מה שמתחשק לו, כי שם קל מאוד להתפזר… ולכן המסגרת והיכולת לעמוד תחת המסגרת ולקבל את המשמעת והכללים – היא הכרחית.

את אומרת בעצם שצריך לבחון לפני כן האם הילד מסוגל להיות בתנועה של קבלת עול ומסגרת וגם כשהוא נמצא שם – עליו לדעת שהוא במסגרת, בקבוצה, תחת פיקוח ולא באויר.

מתי יש לעצור את זה במקרה שמבינים שזה לא מתאים?

״זה קשה קצת לקבוע כללים כי זה ממש לבחון כל מקרה לגופו. כל הורה צריך לבדוק זאת בשיח משותף עם הילד. לא להנחית עליו הוראות מלמעלה. זאת אומרת, אם הילד בא ויש לו רצון מאוד גדול לנסוע לרבי ומשדרים לו שאנחנו לא סומכים עליו, לא מאמינים בו – הנזק יכול להיות מאוד גדול. אז נקודת המפתח צריכה להיות שאנחנו מאמינים בו וסומכים עליו. זה חייב להיות השדר, ויחד עם זה צריך להכניס ׳אורות׳ ב׳כלים׳. לחפש איך כן אפשר להצליח לעשות את זה.

דבר ראשון זה מתחיל מהכסף. לדעתי, הורה לא אמור לממן לילד את הנסיעה מעל גיל בר מצווה. צריך להיות איזשהו הישג כספי שהילד השיג ועבד עליו. כמובן אפשר לתת ׳מתנת חינם׳ לכבוד הבר/בת מצווה אבל זה משהו שנעשה באופן חד פעמי. גם הורה שיש לו יכולות כלכליות – מבחינה חינוכית נכון יותר שלא לתת לילד את הסכום במלואו במתנה ולתת לו לעבוד על זה, להשקיע, להתאמץ ולהראות נכונות.

בשלב השני כשהילד כבר השיג את הסכום וכעת אני בתור הורה צריך רק לאשר לו – אז לא לחפש איך לא, לחפש איך כן. איך ניתן לאפשר את הנסיעה.

אם זה להצמיד לו מישהו מבוגר שמלווה אותו, קרוב משפחה, דוד, אח גדול, מישהו שאפשר לסמוך עליו ושיהיה מוכן לתפקיד. אם זה ילד שקשה לו לעזוב את הבית אז להתחיל מהתנסות אחרת. לשלוח אותו לשבוע בקעמפ, לבדוק אם הוא מצליח להתמודד עם זה, כי תשרי זה הרבה יותר קשה מבחינה רגשית וחבל לתת לילד חוויה של חוסר הצלחה ותסכול שנובע מקושי והנסיעה לרבי תחרט אצלו כחוויה לא טובה שהוא לא רוצה לחזור עליה.

מה עושים במקרה שאחת הבנות רוצה מאוד לטוס (לעיתים זה נובע מלחץ חברתי) אבל אני כאמא חושבת שהיא עוד לא בשלה ומוכנה לזה?

במקרה כזה כדאי מראש לשבת איתה, לדבר, לשאול את השאלות מתוך נעימות, לבדוק את הדברים יחד איתה. אפשר להציע לה לטוס רק לחלק מהחודש.

לפעמים אמא מרגישה שהיא מכירה את הבת שלה יותר טוב אבל זה לא תמיד נכון.

אני מאוד מאמינה בתחושות של הילד (כמובן לא מדובר בילד עם הפרעה שיש לו קושי והוא לא מחובר למציאות), אבל אם הילדה מספיק בוגרת והיא באה ואומרת לאמא שהיא גדלה והיא מוכנה ורוצה לנסוע יכול להיות שהאמא עדיין לא גדלה ובראש שלה הילדה עדיין קטנה. אז כן לדעת לשחרר, לתת אמון, אם היא מאוד רוצה ואני כאמא דואגת לה למסגרת ולאפשרות להיות בקשר – אז לשחרר ולאפשר.

באיזה גיל את חושבת שנכון לנסוע לרבי מה״מ ללא ליווי מבוגר צמוד?

כל עוד זה נעשה בכפוף למסגרות שהם נמצאים בהם. היום המסגרות כבר מותאמות, פשוט המסגרת הישיבתית עוברת לתשרי. אז במידה וזו המסגרת, והמסגרת בונה את כל המערך בצורה כזו אז לסמוך על המסגרת, להרגיש את הילד מה מתאים לו ולהרפות. לא לתת לילד את התחושה שלא סומכים עליו, אין בזה תועלת…

חשוב לחדד אצל הבנות את העניין הבטיחותי בשהות בדירה. קריטי לדאוג שהדירה ננעלת מידי לילה והבנות חוזרות בשעה סבירה.

כיצד ניתן להפיג את החששות מבזבוז זמן, חוסר הכנה רוחנית ועוד?

דבר ראשון, לקשור אותם לארגונים. הארגונים עושים עבודה נהדרת. אם נדבר על הבנות – יש את ארגון ״אחות התמימים״ – אחו״תשרי, לא נדרש מאיתנו משהו מיוחד לעשות, רק לחבר ולאפשר ולעזור אם צריך שהילדה תהיה מחוברת לארגון הזה. ואז אנחנו יכולים לדעת שהן תקבלנה את המקסימום. אם זה בשיעורים, אם זה בהתוועדויות, בהווי, בהכנה לפני ובנחיתה אחרי – הבנות פשוט מקבלות שם הכל. וזה מדהים! מבחינת הישיבות, הם עושים הכנה נהדרת לפני ועבודה נהדרת שם, באמצעות ארגון אש״ל ואת״ה. כל מה שהם עושים, כל הארגונים הקיימים, עושים לנו את העבודה. אז פשוט לחבר את הילדים שלנו לארגונים האלה. אנחנו לא צריכים להמציא בעצמנו את הגלגל. יש הכל וברמה גבוהה. צריך פשוט לעודד ולחבר ולדאוג שהילדים שלנו בתוך הארגונים האלה, שם הם חושבים על כל הפרטים, על ההכנה לפני, על איך לחזור לעולם, מדברים על זה, נותנים כלים, בזכות הארגונים המדהימים האלה בונים בילדינו את המהות החסידית הזו. וזו ההשקעה הכי משתלמת. גם אם זה עולה כסף, אז שווה להוציא על זה את הכסף. על זה לשים ובזה להתמקד כי זה הדבר הכי משמעותי שייתן לילדים שלנו את המעטפת הרוחנית והגשמית שהם זקוקים לה״.

אשרינו שזכינו להיות בדור כזה שבו הכל כבר מסודר, ולנו נותר רק לבוא ולקבל!

בעלת הניסיון

פניתי אל חברתי רבבה כהן שטסה לרבי 9 פעמים (!) לחודש חגי תשרי כמעט ברציפות, לקבל ממנה קצת טיפים מעשיים וכיוונים פרקטיים לניצול השהות.

רבבה: כל עוד את יכולה להיות אצל הרבי ולנצל את השהות בצורה פנויה – תנצלי את זה. בתור נערה, בתור בחורה יש לך את כל הזמן והפניות שבעולם. בהמשך החיים המציאות לא תמיד מאפשרת – יש עבודה, לימודים, בית, משפחה, ילדים… כך שכל עוד אפשרי לטוס – תעשי זאת. אני כל כך שמחה שעשיתי את זה בכל שנה באדיקות כזאת, כי איפה חסיד צריך להיות? אצל הרבי.

בכלל, ידוע שנסיעה לרבי היא אחד מאופני ההתקשרות. אני זוכרת שקראתי פעם על זה שאחד מדרכי ההתקשרות של חסיד לרבי שלו זה פשוט לנסוע אליו וזה חיזק אצלי מאוד את העניין. צריך לא רק להסתכל על המימד של ״מתי לטוס?״ אלא פשוט לקום ולנסוע. לא משנה מתי. כמו שאנחנו כותבים לרבי ומתעסקים בשליחות ובעשרת ה׳מבצעים׳ – גם נסיעה לרבי זה חלק בלתי נפרד מההתקשרות שלנו.

״באופן אישי,״ היא מוסיפה ״אני מכירה מישהי שטסה לרבי מ׳הקהל׳ ל׳הקהל׳. פעם בשבע שנים. וגם זה משהו! העיקר שתהיה קביעות בנפש ושנדע מה הערך והחשיבות של הנסיעה לרבי גם סתם כך במהלך השנה, לא רק בתשרי או בכל תאריך מיוחד אחר.

נכון, יש קשיים, יש מכשולים בדרך, זה הרבה כסף והרבה בירוקרטיה ויש גם את הדאגות הגשמיות של מה נאכל ואיפה נישן, אבל בסופו של דבר – לדעת שנסיעה לרבי זה חלק עיקרי ובלתי נפרד מחייו של חסיד״.

תמיד לפני תשרי בנות היו שואלות אותי: ״את טסה לתשרי?״ והייתי מדייקת – אני לא טסה לתשרי, אני טסה לרבי! אמנם זה יוצא בחודש תשרי, חודש מלא וגדוש בחגים ובתאריכים מיוחדים, אבל לא בגלל זה אני טסה… אני טסה לרבי. אין מתאים יותר מלסיים את השנה ולהתחיל את השנה הבאה במחיצתו של נשיא הדור.

מה את זוכרת מהתשרי הראשון שלך?

אני מאוד זוכרת את התשרי הראשון שלי, אמנם לא לפרטיו, הייתי ילדה בכיתה ג׳ ואני חושבת שזה הדבר הכי מבורך שיש – להביא ילדים קטנים לרבי. אני מתכוונת לגילאים שהם כבר זוכרים משהו מהחוויה, מהמקום, שהם יכולים להיזכר בדברים משמעותיים שהם חוו, זה נחרט בנפש ונשאר לכל החיים. החוויה הזו, להיות אצל הרבי בתור ילדה בת שמונה, חדרה בי כל כך עמוק שזה מה שהביא אותי אחר כך לרצון פנימי וחזק לטוס לרבי מתי שרק אפשר ובאמת בהזדמנות הראשונה שיכולתי לטוס שוב – עשיתי זאת.

הדבר שאני הכי זוכרת מתשרי הראשון שלי, בתור ילדה, אלו התפילות. הייתי ילדה קטנה וניסיתי לעקוב אחרי החזן בתפילה – חזרת הש"ץ ומודים דרבנן.. אני ממש זוכרת את שמחת תורה, עמדתי בעזרת נשים ׳יוניון׳ מאחורה יחד עם כל ״מחנה משיח״, והיתה איתי מורה מהיסודי, והיא הסבה את תשומת ליבי לחסידים שרוקדים ולכל השמחה הגדולה למטה. אני זוכרת שהיה שם מישהו שעשה ׳קולע׳, וראיתי מלמעלה את אלפי החסידים רוקדים בדבקות ושרים את ניגון ההקפות של ר׳ לוי יצחק… התמונה הזו חלק ממני. תמונה של השמחה העצומה שהייתה שם.

כל פעם כשמגיעים לרבי נוסף עוד רובד עמוק יותר לחוויה ולשהות שם. ברור שהפעם הראשונה היא מיוחדת, אבל בכל פעם כשמגיעים יש עוד רובד שנוסף כמו הצמיחה והבגרות שלנו בנפש. אין מה להשוות בין התשרי הראשון שלי בכיתה ג׳ לבין התשרי האחרון שחוויתי כבחורה, כי ככל שאנחנו מתבגרים יותר אז היכולת שלנו להבין ולהרגיש עולה, וכמובן גם שככל שאנחנו מתכוננים יותר אנחנו יכולים גם לקבל יותר ולהתחזק בהתקשרות לרבי מה״מ.

אני חושבת שככל שעולים שלב, כמו שהגדרת, החוויה מקבלת מימד עמוק יותר. אם פעם הייתי מתרגשת מכל דבר קטן, היום אני צריכה לעבוד קשה כדי לחוות שוב את ההתרגשות הזו של ״הפעם הראשונה״.

זה נכון, אבל אני דווקא חושבת שלפעמים ההיפך הוא הנכון. אני זוכרת את עצמי בחודשי תשרי בתור בחורת סמינר, מתרגשת עד דמעות משירת ׳יחי׳ יומיומית ו״פשוטה״ לכאורה.. ולמה? כי ככל שאני גדלה, אני לומדת לראות את הדברים מנקודת מבט עמוקה יותר, הרצון והכמיהה לראות את הרבי רק מתעצמים!!! ולכן מצאתי את עצמי דווקא יותר ויותר מתרגשת מהדברים הפשוטים.

החכמה היא להתחבר לדברים ממקום יותר עמוק ויותר פנימי ואז באמת את יכולה להרגיש. לפעמים יש תחושה של "לחץ חברתי" ושברגע הזה "חייב" להתרגש… אבל העבודה היא להיות – חסיד פנימי.

ראיתי שעם כל שנה שעוברת הרגעים הקטנים מקבלים משמעות גדולה יותר כשהסתכלתי עליהם במבט אחר.

מה היה המניע שדחף אותך לטוס מידי שנה?

המניע היה החוויה הראשונית שלי כילדה בכיתה ג׳ שמגיעה ונמצאת אצל הרבי, החוויה היתה כזו חזקה ועוצמתית! ורציתי רק עוד ועוד לחוות להיות. וזה הניע אותי לקום ולטוס כל שנה. אני גם זוקפת את זה לחוויה החיובית הראשונה שנצרבה בי, ושוב חוזרת – להביא ילדים לרבי זה כל כך חשוב! וכשמביאים אותם אז לדאוג שהחוויה תהיה עוצמתית, חזקה ומשמעותית בשבילם! כדי שהם ירצו לנסוע שוב לרבי!

באיזה גיל את חושבת שנכון לטוס לרבי ללא ליווי של מבוגר צמוד?

לדעתי זאת שאלה שאין עליה תשובה חד משמעית. הייתי ילדה בוגרת גם כילדה בכיתה ח׳ ו–ט׳ זרמתי והסתדרתי נפלא, היו מקומות ומושגים שזכרתי, ובאופן כללי ידעתי להסתדר, אבל לא אצל כל אחת זה ככה. חשוב לדעת ולהתכונן לזה מראש. ידוע שיש יצר הרע מיוחד שמנסה למנוע מחסיד לנסוע לרבי ולכן ההכנה היא מאוד חשובה ומשמעותית וגם הבדיקה הזו, של השלב והגיל האם זה אכן מתאים לטוס.

לדעתי פעם ראשונה שטסים לרבי רצוי לעשות זאת עם אחד ההורים. אבא ובן, אמא ובת. ואחרי שפעם אחת חוויים את השהייה אצל הרבי ביחד, מכירים את המקום, לומדים את המושגים ומבינים פחות או יותר איך הדברים עובדים, אז כבר בכיתה ט׳ אפשר לחשוב על לטוס לבד. ושוב, זה משתנה. יש נערות שיכולות לטוס בפעם הראשונה לבד בכיתה ט׳ ולהסתדר מצוין, ויש כאלה שט' זה לא הגיל המתאים להן. מה שכן חשוב בכל מקרה זו המעטפת. חשוב שתהיה מעטפת תומכת, ופה נכנס ארגון אחו״תשרי שהינו אחד הדברים המבורכים שעוזרים למקסם ולנצל את השהות אצל הרבי. החל מהדירות, ההדרכה, השיעורים, ההתוועדויות וכמובן גם כל שאר הדברים מבחינה רוחנית וגשמית.

נקודה שכן חשוב לקחת בחשבון, ולצפות מראש – יהיו אתגרים.

בדרך כלל כשבנות חוזרות מהרבי הן מדברות עם ברק בעיניים ומספרות רק דברים חיוביים כי את הרגעים המאתגרים שוכחים… ומצד שני צריך להיות מודעים לזה שכל הקשיים מתגמדים מול עצם העניין – להגיע לרבי. אמנם אנחנו אנשים גשמיים, וזה לא תמיד קל, אבל לזכור לקחת את הדברים בפרופורציה, לא להתפעל, לדעת שטסים לרבי וזה הדבר הכי טוב והכי מבורך שיש.

תוכלי לשתף אותנו בטיפ גשמי וטיפ רוחני כצידה לדרך?

טיפ גשמי – להסתכל על ההתנהלות היומיומית הרגילה שלי, כאן בארץ ישראל, ולבדוק אילו דברים אני משתמשת בהם והם מאוד חשובים לי ואני רוצה שיהיו איתי. זה יכול להיות תה מסוים, עוגיות, כרית נוחה, מצעים נוחים, זה בעצם משהו שעושה לי טוב שאני מביאה מהבית, ושאני רגילה אליו… חשוב מאוד לזכור לדאוג לעצמי גם כשאני מחוץ לבית.

טיפ רוחני – בתשרי יש המון המון ׳אורות׳. החכמה היא להורידם לכלים, לחשוב איך אני רוצה לנצל את חודש החגים אצל הרבי. להגדיר לעצמי מה זה תשרי מנוצל ב ש ב י ל י.

ידוע שבנות שערות כל הלילה (מבלי לישון קצת לפני) בשמחת בית השואבה, למחרת בבוקר הן פשוט לא מצליחות לקום בזמן לשחרית עם הרבי… אז חשוב לראות את ההתאמה ל׳כלים׳ שלי. החכמה בתשרי היא לדעת לבחור את הדברים. כשאני מסתכלת ומגדירה לעצמי מה זה תשרי מנוצל – אני יודעת לבחור מה נכון עבורי. בתשרי יש המון מה לקבל, אבל צריך לזכור שיש לנו גם נתונים פיזיים, כמו את צרכי הגוף, וצריך לקחת אותם בחשבון.

חשוב לי להוסיף נקודה חשובה מאוד בעניין אהבת ישראל בתשרי.

לפעמים נוצר מצב שמישהי שומרת מקום לחברה ומגיעה מישהי שרוצה לשבת באותו מקום ומתחיל שם בלגן… בכל הסיפורי מקומות, כדאי לשאול את עצמי ׳האם זה מה שמתאים לחסיד?׳

לצעוק ולהסביר כמה התאמצתי וממתי אני פה ולמה דווקא לי מגיע… איבדנו את הכיוון.

חשוב מאוד לדעת – בסופו של דבר אנחנו עומדות מול הרבי מה״מ! ואנחנו רוצות לגרום לרבי רק נחת.. אז לדעת לוותר, לפתור את הקונפליקטים ביחד, למצוא דרכים איך לשתף חברות במקום שלי באהבת ישראל ולא להביא רק את עצמי לרבי. אם טסים ומגיעים לרבי בתור חסידים, איך אפשר לעמוד מול הרבי במעמד ומצב כזה שלא מתאים? חסיד מגיע לרבי בכל האופנים. לא רק הכנה רוחנית לפני, אהבת ישראל זה גם בפרטים הקטנים. לוותר, לגלות אכפתיות, שבתוך זה נכלל גם להחזיר את הסידור ואת הספרים למקום. לשמור על 770 מסודר ונקי כמו שמתאים ל״בית חיינו״, בית מקדש.

טיפ אחרון לשהות הניצול אצל הרבי –  לעשות קביעות בנפש של כתיבה לרבי. לדווח לרבי שאני פה, מה הצלחתי ללמוד, איך התכוננתי לחג, איך ניצלתי את החג ואת היום… ובאופן כללי לראות את הטוב שעשיתי והצלחתי היום. הגעתי לתפילה בזמן, נתתי צדקה, השתתפתי בהתוועדות, בשיעור. לסכם באופן יומי מה עשיתי היום ואחרי זה כשאשאל את עצמי האם התשרי שלי היה מנוצל? אוכל להסתכל בדו״ח לרבי או בפתק שרשמתי לעצמי ולראות שכן, למרות כל מה שלא הספקתי – היה לי יום מנוצל. עשיתי הרבה דברים שאמנם הפכו כבר להרגל ולדבר מובן מאליו, אבל חשוב מאוד לזכור שהיצר הרע מאוד משחק ומפריע בכל הנוגע בקשר בין רבי לחסיד. ומנסה להראות לי כמה שלא עשיתי ולא ניצלתי מספיק… וה׳קאך׳ שלו הוא דווקא כשנמצאים אצל הרבי. אז הפתק הזה ייתן ׳דרייב׳ להספיק יותר ולראות בעיקר את הטוב.

התשרי הראשון שלי

לסיום, פניתי לחיוש, שטסה בשנה שעברה בכיתה ט׳ בפעם הראשונה לתשרי עם הרבי, לראות ולשמוע על החוויה מכלי ראשון:

איך את מסכמת את התשרי הראשון שלך?

היה תשרי מאוד מיוחד, כולם היו בהלם שטסתי בכיתה ט׳ לחודש שלם, ועוד בשנת הקהל ש–770 עמוס ומלא… הגעתי כל בוקר לתפילות, עמדתי בשורה ראשונה, עם כל העומס של תשרי, השתדלתי לא לפספס שום תפילה, לנצל כל רגע, אפילו להתחנן למדריכה להישאר עוד כמה דקות ב–770 כל לילה… תשרי זה משהו מיוחד.

שמעתי הרבה על המעלה של נסיעה לרבי, במיוחד בחגים ובמיוחד בשנת ׳הקהל׳, אז ידעתי שאין סיבה שאשאר בארץ ישראל. השתדלתי לעשות את ההכנה שלי, ליצור כלים והרבי עשה את שלו. הרבי פשוט דאג לי לכרטיס.

איך עשית את זה באמת?

כבר מתחילת שנה היה ברור לי שאת התשרי הבא אני לא עושה בארץ ישראל. אני חייבת לטוס. רוב בני המשפחה שלי טסים לרבי, ותשרי בארץ ישראל הרגיש לי ריק קצת. שמעתי מכולם כמה תשרי אצל הרבי הוא מיוחד ועוצמתי ורציתי גם כן לחוות אותו. החלטתי שאני טסה.

ידעתי שהכרטיס עולה יקר אבל האמנתי שבעז״ה אני אוכל להשיג את הסכום. לקראת הקיץ אחים ואחיות שלי שכבר אספו כל השנה כסף התחילו לומר לי שככל הנראה אין לי סיכוי לטוס.. הכרטיס עולה יקר, ולא עשיתי שום דבר משמעותי עד עכשיו, הסכום שהיה לי ביד היה מזערי ביותר ולכאורה אין סיכוי שאוכל לקנות כרטיס… אבל אני ידעתי שאני טסה. לא משנה מה.

חודש אלול הגיע, הלימודים כמעט מתחילים, בדרך הטבע אין סיכוי שאטוס וכולם סביבי מנסים להוריד אותי מהרעיון אבל לי ברור שאני טסה. החלטתי השנה שאני אטוס וזה חייב לקרות.

באמצע חודש אלול נערכה התוועדות הכנה של אחו״ת בכפר חב״ד לכל הבנות שטסות לרבי, ואני שידעתי שאני בטוח טסה רציתי לבוא אבל עדיין לא סגרתי כרטיס… גם לא נרשמתי עדיין לתכנית… התלבטתי ממש אם להגיע או לא, והחלטתי לכתוב לרבי.

ישבתי וכתבתי בפירוט על ההתוועדות שתערך מחר לאחיות התמימים והוספתי שאני רוצה מאוד לטוס אבל עדיין אין לי כרטיס ואני לא יודעת כל כך מאיפה להשיג את הכסף. פרטתי את כל הלבטים והחששות שהיו לי. במכתב הרבי ענה לי ״שמחתי לשמוע שהשתתף בועידה בכפר חב״ד״! התשובה של הרבי שליט״א נתנה לי ביטחון וידעתי שיהיה מה שיהיה, אני טסה.

אם הרבי אומר לי שהוא שמח לשמוע שהייתי בועידה, אז אני הולכת להשתתף בהתוועדות ואם אני משתתפת אז ברור שאני טסה.

נסעתי להתוועדות, נהנתי מאוד, התחלתי את ההכנה הרוחנית לקראת הנסיעה ובמקביל ניסיתי למצוא דרכים להשיג כסף, להלוות מבני משפחה ולהגיע לסכום שיאפשר לי לקנות כרטיס.

באותו ערב דיברתי עם סבא וסבתא שלי שידעו שאני רוצה מאוד לטוס והם שאלו אותי אם סגרתי כבר כרטיס, עניתי שעדיין לא אבל בעז״ה אני מתכננת לסגור עם אחותי.

סבא שלי התעניין לשמוע כמה עולה הכרטיס, נקבתי בסכום שהיה לא נמוך בכלל, בכל זאת הרגע האחרון… סבא שלי שמע את הפרטים ואחרי כמה שעות התקשר לאמא שלי בערב והודיע לה שהוא מוכן לממן לי את הכרטיס. הרבי פשוט שלח לי את הכרטיס במתנה!

סגרתי את הכרטיס בשעה טובה, אבל עדיין נשארה בעיה – איפה אישן? הדירות ב׳אחותשרי׳ כבר מלאות, שבוע לפני ר״ה… אבל לא דאגתי, יש לי ברכה מהרבי, רק הסתקרנתי לראות איך זה יסתדר…

מפה לשם דיברנו עם האחראית וממש יומיים לפני הטיסה הצליחו לסדר לי מקום שהתפנה בנס.

וככה ב״ה טסתי.

אילו הכנות עשית לפני הטיסה?

מבחינת ההכנה הרוחנית השתתפתי במבצע של אחו״ת, היו חוברות לימוד, חברותות, הגרלות, דיווחים, חוברת הכנה וערכת מבצע מיוחדת.

מבחינת ההכנות הגשמיות – עשיתי רשימה לכמה ימים אני יוצאת, כמה בגדים צריך, מה חסר לי, מה אין לי, ארגנתי תיקים… כל מה שצריך.

האם את חושבת שלטוס לתשרי לחודש שלם זה מתאים לכל אחת?

״לא, לדעתי זה ממש לא מתאים לכל אחת.

תשרי, עם כל החוויה הרוחנית שיש בו, כולל גם הרבה קשיים, גם בפן הרגשי וגם הפיזי… הדירה לא תמיד קרובה, יש הרבה עומס וצפיפות ב–770, האוכל לא כמו בבית.

אז ילדה שקשה לה להיות רחוק מהמשפחה הרבה זמן או ילדה שחייבת מיטה מסודרת ומקלחת חמה אז בתשרי זה לא תמיד ככה. התנאים קצת שונים.

גם לי היו רגעים שהתגעגעתי הביתה, לאווירה המשפחתית…

אז ילדה שהיא יותר ביתית – לא הייתי ממליצה לה לטוס לכל החודש, אלא רק לשבועיים, וכדאי גם לקחת בחשבון שהתנאים הגשמיים פחות נוחים מהרגיל.

בהמשך מתרגלים וזה הופך להיות חלק מהחוויה אבל בפעם הראשונה כן כדאי לבדוק עד כמה זה מתאים לי כדי לא לצאת עם חוויה שלילית.

אילו טיפים יש לך למי שטסה בפעם הראשונה בחייה?

לפני הנסיעה – אני ממליצה לבחור חוברת או קונטרס שאת רוצה ללמוד ולחלק אותה לחלקים קטנים, כל יום קטע לימוד קצר. להתחיל ללמוד חודש, חודש וחצי לפני כל יום קטע קצר (יש הרבה חוברות שאפשר ללמוד מתוכן, למשל ׳מ'פארט צום רבין׳ על המעלה של הנסיעה) ללמוד לבד או בחברותא עם חברה ובצורה כזו הלימוד נכנס יותר.

טיפ מאוד נח – אחרי שהיה לי את כל הבגדים שאיתם אני נוסעת, עשיתי רשימה מפורטת מה אני הולכת ללבוש כל יום, לפי תאריך. ככה היה לי נח באריזה, בתשרי עצמו זה עשה לי סדר וגם באריזה חזור ידעתי מה להכניס.

בתשרי הרבה מהחודש הוא חגים, אז אם זה לא בזמן התפילות רוב הבנות נשארות ללמוד ב–770, אין זמן לקניות ובזבוזים. אבל גם כשנמצאים אני הרגשתי שאי אפשר ללמוד כל הזמן. אני חושבת שעדיף ללמוד שיחה אחת ביום/יומיים לעומק וללמוד אותה ולזכור אותה וליישם אותה, במקום ללמוד הרבה שיחות כל יום, כי העניין פה זה לא הכמות אלא האיכות. אם זו אחת שלא רגילה ללמוד – כדאי ללמוד עם בחורה גדולה או מישהי נוספת, לא להתבייש להצטרף לבנות, זה מקובל בתשרי.

בכלל כדאי לדעת לנצל את מה שמתאים לך בתשרי ולא את מה שכולן עושות.

לפעמים נכון ללכת לישון מוקדם ולא להשתתף בהתוועדות באותו ערב, או להשתתף עד שעה סבירה וללכת לישון מוקדם כדי לקום למחרת בזמן לשיעור הכנה לתפילה.

טיפ אחרון נחמד – אני קניתי את הכרטיסיה של אש״ל בשביל האוכל והשתדלתי לא להוציא כסף על שטויות אבל פעם בכמה ימים כן חשוב לצאת להתפנק, לקנות בייגל או פיצה או משהו ב'שוקולטה'. לא כל יום ללכת ולבזבז את כל הכסף, שם אבל פעם בכמה זמן כן כדאי כדי לגוון קצת.

באדיבות: מגזין עטרת חיה

דרכים להטמעת הלימוד

"לימוד חסידות צריך להיות דבר שנמצא בתודעה שלנו בצורה חזקה", פותחת בדבריה הרבנית ברכה טברדוביץ, אשת חינוך מכפר חב"ד:

"כשהוא יהיה חדור בתודעתנו, ונבין כמה לימוד חסידות הוא מהותי חשוב, נוכל להחיות את היומיום על ידי לימוד חסידות. מעניין לראות שהרבי בכל פעם שהוא מברך, הוא מדגיש את חשיבות לימוד התורה. מברכה לילד שנולד ועד לברכה לזוג שנישא. "שיזכו לגדלו/ה לתורה, לחופה ולמעשים טובים" – גם לבן וגם לבת. "שיבנו את ביתם על יסודי התורה והמצווה". בכל תחנה בחיים, הרבי מדגיש את חשיבות לימוד התורה.

"בנוסף, לנו יש מעלה על פני נשים ממגזרים אחרים. אצלנו הרבי מעודד גם נשים ללמוד את תורת החסידות. למשל הדרבון של הרבי לומר את שלושת השיעורים היומיים בחת"ת, כבר מכניס לנו את לימוד התורה ותורת החסידות אל היום יום שלנו. והוראת הרבי ללימוד הרמב"ם יומי. הרבה פעמים אנחנו אומרות חת"ת ורמב"ם כמצוות אנשים מלומדה מבלי להבין, אז כדאי להשתדל לפחות בקטע אחד להתרכז ולהבין מה קוראים.  זה לא קל, אמנם, עם העומס שיש יום, ומצד שני יש היום קבוצות ׳ווצאפ׳ שמקלות על העבודה. [בהזדמנות זו אני רוצה להזמין אתכן לקבוצת ה׳ווצאפ׳ שלי שנקראת "תניא פור יו" ובהן נשלח כל יום קטע קצר המסביר את התניא היומי. במספר: 0546743770]

מה למדתם?

"דרך נוספת להחדיר את הלימוד בביתנו היא להקפיד כל יום שתהיה ארוחה משותפת בה משתתפים כל בני המשפחה ואת או מישהו אחר חוזר על דברי תורה שלמד. בטח ובטח שבסעודת שבת כדאי לנהוג כך. אפשר לשאול את הילדים: "מה למדתם היום?" שישתפו ויחזרו בכך על הלימוד שלהם. גם הרבי דיבר על החשיבות שבלגרום לילדים לאהוב את הלימוד, אז כשילד יודע שבזמן הארוחה אמא שלו תשאל אותו מה הוא למד, בטח ילמד בחשק ויתר חיות.

"לימוד משותף בחברותות או בשיעור קבוצתי הוא דרך נהדרת להטמיע את הלימוד. כי כשלומדים יחד מפרים זה את זה בתובנות ורעיונות שעולים תוך כדי. דרך נוספת להטמעת הלימוד היא לשאול את עצמי בכל פעם: ׳מה הרבי היה אומר עכשיו? איך הרבי היה נוהג?׳ ועל מנת שאדע לענות לעצמי על השאלה הזו אני צריכה ללמוד את תורת הרבי כדי לדעת. אם לא אלמד לא אדע ואכיר את השקפת הרבי. וחשוב שדווקא אני כאישה אדע, ולא רק שהבעל ילמד ואז כל פעם שיש שאלה אשאל אותו. בחת"ת אין את תורת הרבי. יש חומש, תהילים ותניא של אדמו"ר הזקן. קיים אמנם לוח ״היום יום״ שהרבי ליקט אך אין את תורת הרבי ממש, לכן חשוב כן לקבוע זמן של לימוד תורת הרבי, שיחות או מאמרים, לא משנה מה. העיקר ללמוד את תורת הרבי ולחיות איתה.

"נקודה חשובה נוספת, כשלומדים משהו, כדאי לבחור קטע קצר וממש להתבונן בו. לפעמים אנחנו שוכחות את מה שלמדנו, ואם ניקח קטע לא ארוך ונעמיק בהבנה שלו יגדלו הסיכויים שהוא יישאר וילך אתנו. שנחייה את הנקודה שהוצאנו ממנו. בפרק ה׳ בתניא אדמו״ר הזקן מתאר איך התורה היא מזון לנפש והאדם בלימוד התורה מתאחד עם הקדוש ברוך הוא ממש. כשהלימוד מונח אצלך בשכל, התורה ותאי המוח שלך מאוחדים. ואז את והתורה שלמדת נהיים אחד ממש לא רק ברגע הלימוד, שזה ברור, אלא גם לאחריו! לכן חשוב להתמקד באיכות הלימוד, פחות בכמות. כמובן שאם יש יכולת ללמידה שהיא גדולה גם בכמות בוודאי שהדבר מבורך.

"תמיד כדאי שתהיה קביעות, כל אחת עם החברותא המתאימה לה: בעל, חברה או משפיעה. לימוד משותף עם הבעל מעלה את הזוגיות לרובד נעלה ועמוק יותר. בנוסף, מומלץ שתהיה לך קביעות שבה את הולכת לשיעור חסידות דווקא. יש משהו בקבוצה שבה הלימוד חודר יותר. מנתחים יחד את הלימוד, מעלים רעיונות, שואלים שאלות ומוצאים תשובות. אם אין שיעור, אז תייסדי שעור שאת תארגני/תשתתפי/תמסרי, העיקר שיהיה שיעור חסידות שבועי. בכל אסיפת נשים ישנה אחדות ואהבת ישראל. בקבוצה יש גם כח שכל אחת מקבלת מהיחד. אנחנו בסיומה של שנת ׳הקהל׳, ראוי שכל אחת תעשה ׳הקהל׳ עם עצמה, משפחתה או עם נשים בחוץ. לגבי הזמן, הרבי אומר שזמן הוא דבר גמיש. אם אני מבינה את חשיבות הלימוד, אז לא ארגיש שהלימוד גורע מהזמן שלי כי אני מבינה שהלימוד נותן לי כח לשאר משימות החיים.

ללמוד וללמד

"והכי חשוב, להפיץ את לימוד החסידות. אל תשמרי את כל הטוב הזה רק לעצמך. כל אחת היכן שהיא יכולה. אם זה לשכנים בבניין, אם במקום העבודה, או בנסיעה. ישנן כאלה שקל להן יותר לדבר עם נשים אחרות וישנן כאלה שפחות קל להן. אך בעולם הזה אנחנו נדרשות לעבודה. אני בדרך כלל נוסעת ברכב, אך קרה פעם שנסעתי ברכבת. ישבה לידי מישהי ונתתי לה פרוספקט על לימוד התניא. פלייר מעוצב יפה ומעורר עניין ללימוד התניא. נכתב בו איך בתניא נמצאות תשובות לשאלות חיים כמו איך להיות בשמחה. היא ממש התפעלה והחלה לומר לי כמה זה חשוב כי לכולם יש התמודדויות בחיים וכל אחד צריך שיהיה לו ידע כזה. לכן טוב שיהיו איתנו תמיד עלונים כדי שנוכל להתחיל שיחה על לימוד חסידות. יש גם את הפרוספקט החדש מבית נשי חב"ד כפר חב"ד, ניתן גם לשלוח ׳ווצאפים׳ ומסרונים בימינו.

"כל לימוד החסידות עניינו טעימה מימות המשיח ומטרתו להגביר אצלנו את החשק לביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!".

לימוד של אורח חיים

מיכל הלפרין מורה בתיכון ובמכללת ״בית רבקה״, מדריכת כלות:

דבר ראשון שיש לי לומר על חסידות זה שהיא בעצם אורח חיים. זה נשמע כמו כל ידע אחר, אני יכולה להחליט ללמוד חסידות כמו שאני לומדת דברים אחרים שמעניינים אותי, אך זה לא כך. אם לימוד החסידות לא משפיע, הוא אינו לימוד. כי כל הרעיון של חסידות הוא איך לחיות נכון. אם אתבונן על לימוד החסידות בצורה כזו, אגש ללימוד בצורה אחרת. הלימוד יהיה עמוק יותר כי חסידות היא אור החיים.

לימוד שהוא פרקטי

לגבי מציאת הזמן ללימוד, הדבר דומה למישהי שתזונה בריאה חשובה לה, היא תשקיע זמן ללמוד אודות תזונה וליישם, כך צריך להיות מול לימוד חסידות. שהוא יהיה חשוב לנו מאוד. אם את רוצה, וחשוב לך, לחיות כמו שהרבי רוצה – שזה על פי תורת החסידות – את כבר תמצאי את הזמן לכך. את תצליחי. הלימוד יכול להתבצע במגוון דרכים, כשיעור ב׳זום׳, חברותא קבועה… ברגע שזה חשוב לך, את תמצאי את הזמן ואת האופן.

חסידות ממש צריכה להיות נוכחת בחיינו, כמו שיש נשים מסוימות שברור להן שהן לא יוצאות מהבית בלי איפור, או נשים שמקפידות להתלבש באופן מסוים, אז ממש ככה לחיות את החסידות. ורק על ידי לימוד תוכלי להגיע למצב שהחסידות חדורה כך בחייך. דבר נוסף, תמיד חשוב ללמוד חסידות כי בכל שלב בחיים החסידות נותנת לי מענה אחר. אינו דומה החסידות שלמדתי ביסודי ובעל–יסודי לחסידות שאני לומדת כיום. כשלמדתי חסידות בנעוריי לקחתי ממנה איך לחיות כתלמידת תיכון מנוסה במבחנים ואיך להתמודד עם החברה; והיום כאישה וכאם, מתוך לימוד החסידות שלי, אבין דברים אחרים שיועילו לי באתגרים שיש לי. כשאת לומדת היום חסידות, את תסיקי ממנה דברים לגבי מה שאת עוברת כיום בשלב בו את נמצאת בחייך. בנוסף, כשחוזרים על הלימוד מגלים פתאום רבדים שלא ראינו בעבר.

לגבי מה ללמוד, אני חושבת שכאימהות אין לנו הרבה פנאי ללימוד, לכן בעיניי כדאי ללמוד קטעים מעובדים. ספר שמסביר רעיונות מתוך התניא למשל, או הסבר על שיחות או על נושא ב׳שער הביטחון׳. כך הלימוד יורד יותר ברמה הפרקטית לחיים כי לא צריך להשקיע זמן בהבנת הדברים. מגיעים ישר לתכל׳ס. ברור שמי שיש לה זמן ללמוד מן המקורות ולעומק, זה מעולה ואף גורם לתענוג מיוחד בלימוד. אבל באמת קודם לוודא שקיים אצלי לימוד שהוא פרקטי לחיים – שאפשר מיד להתחיל ביישום הנלמד. אפשר ללמוד כל תוכן חסידותי כי כל תוכן חסידי מכניס משהו טוב לחיינו.

כדאי לעשות קביעות בלימוד, אם בחברותא או בשיעור. שזה לא יהיה חד פעמי. ברור שפעם אחת של לימוד חסידות עדיפה מכלום! אך יש עניין גדול בקביעות גם מהבחינה שזו אמירה חינוכית. הילדים רואים וחווים איך אמא פעם בשבוע הולכת לשיעור חסידות. הדבר מנכיח בבית את חשיבות לימוד החסידות ללא מילים.

בנוסף, כשאת מלמדת חסידות, את לומדת אותה הרבה יותר לעומק וההבנה היא אחרת לגמרי באיכות. כי את לומדת על מנת ללמד, אז מכינה טוב–טוב כדי שתדעי להסביר. אם יש לך הזדמנות להעביר שיעור או אפילו ללמוד עם מישהי אחת אני ממש ממליצה. אפשר גם ללמוד עם הבעל – זה ממש מחזק את הזוגיות ותורם לה.

השפעת לימוד החסידות על החיים היא תהליכית, אם חזרת פעם אחת משיעור חסידות ועדיין לא השתנה משהו בחייך – אין מה להיבהל. זה דבר שהולך ומוטמע לאורך זמן. לימוד חסידות משפיע על אורח חייך, על תפיסת החיים שלך, אלו דברים שלא משתנים ברגע. צריך לגשת ללימוד חסידות מתוך הבנה שהוא חלק מחיים של אשה חסידית. ובכל שיעור ולימוד למצוא מה את יכולה לקחת מהלימוד הספציפי הזה ולהוריד אותו לחייך? במה תתחדשי מחר בעקבות הלימוד? ברגע שתיגשי ללימוד החסידות בצורה כזו, לאורך זמן תחושי השפעה על התודעה שלך, על דרך החשיבה.

רעיון מרכזי בחסידות הינו מוח שליט על הלב. מול כל התמודדות הדרך הנכונה ביותר לפעול היא התבוננות. כשאת לומדת חסידות אז ההתבוננות היא בגדולת השם. המוח שלך מתמלא בקדושה, וממילא הדברים הטובים יוצאים, העניינים הפחות רצויים עוזבים, או תופסים פחות מקום, ואז ההתמודדות קלה יותר. לימוד חסידות משפיע על התת–מודע שמשפיע על דרך החשיבה. עצם הלימוד עצמו משפיע על החיים. לגבי מה ללמוד, כל אחת למה שהיא מתחברת. כי באמת שיש כל כך הרבה – תניא, מאמרים, שיחות. גם בשיחות עצמן יש כאלו שיתחברו יותר לשיחות ה״דבר מלכות״ ויש כאלו שיתחברו לשיחות פרשת השבוע. באמת פחות קריטי ה"מה" כי מכל מה שנלמד יש משהו לקחת לחיי היום–יום.

החיות של הילדים

עוד דרך להוריד את לימוד החסידות לחיים היא ממש להחדיר אותה אצל ילדייך. מדהים לראות איך כשהילד חי את מושגי החסידות הללו שאת מכניסה לביתך, הוא מדבר את שפת החסידות בכזו פשטות. בנוסף, לכל פעילות שאת עושה להפצת החסידות בעולם, תעשי לך מנהג שמפעם לפעם את לוקחת איתך את אחד הילדים. כי הינך יכולה לעשות בעצמך רבות, אך הילדים אינם מודעים לעשייה שלך! ברגע שאת לוקחת אותם איתך, ראשית זה מרגש ומלהיב אותם וטוב שיתרגשו מדברים שבקדושה! ושנית, הם רואים וחווים את הפצת המעיינות וזה חודר בהם בצורה עמוקה. התוועדויות בבית הן גם דרך מצוינת להכניס את החיות שבחסידות לתוך חיי היום–יום של המשפחה שלך. ככה מכניסים את הילדים להיות חלק מהווי החיים החסידי.

לומדת כדי להשתנות

מטילדה חיות, משפיעה בתיכון ״בית רבקה״ כפר חב"ד:

לא צריך לעשות פעולה מיוחדת כדי להכניס את החסידות ליום–יום, מה שצריך הוא ללמוד חסידות. השאלה היא איך לומדים את החסידות.

נהיה היום מצב שהכל צריך ללמוד באינסטנט, תוך דקה, ואז באמת אנחנו מוצאים את עצמנו עם איזשהו רעיון מרחף בראש אבל לא משהו שנוגע בפנים.

אני חושבת שהחסידות מחיה את את היום–יום, לא צריך לעשות שום דבר מיוחד. מה שכן, השאלה היא באיזה אופן אני נגשת ללמוד את החסידות. כי אם אני לומדת אך זה לא פועל עליי, אז מה עשינו. מה שעוזר במיוחד זו התבוננות לפועל שמהווה אחד מהמאפיינים הכי משמעותיים בתניא ובחסידות.

הרבה פעמים כשאני מלמדת תניא בכיתות אנחנו לומדות איך בעצם צריכים להיראות חיים של יהודי – כך שכל ההנהגה שלו היא לשם שמיים. אז תמיד יש התעוררות כזו בכיתה ואמירה שעולה: ״מה? זה לא יכול להיות. אי אפשר לחיות ככה״. ותמיד מגיעה ההצהרה: ״אף אחד לא חי ככה!״ ואז אני בחיוך אומרת להן: יש שתי דרכים ללמוד תניא ובכלל ללמוד חסידות. דרך אחת היא ללמוד תניא ואז לסגור את הספר, לתת לו נשיקה, להסתכל על החיים ולהגיד: ״אוקי, החיים שלי לא נראים כמו התניא״. ואז לחשוב: ׳אז במה כן? במשהו קטן אפילו. איפה אני משנה, איך אני פורטת את זה לרגעים ומשנה משהו׳.

ויש דרך שנייה, שבה הלומדת סוגרת את הספר, מסתכלת על החיים ואומרת: ״זה לא נראה כמו שמתואר בתניא״ אז היא מביטה אל התניא ואומרת: ״אה, זה היה לפעם, לדור אחר״ וכו׳ וכו׳.

צריך להבין שהתניא ותורת החסידות שמתבססת על הספר באו לשנות את החיים שלנו וכשאת לומדת תניא את צריכה לדעת שבשביל זה את לומדת. אני באה להשתנות, לשנות את עצמי. עצם ההבנה הזאת מחיה את החיים שלנו.

לסיכום, אני חושבת שקודם כל צריך ללמוד! וצריך ללמוד משהו מסודר ועקבי. לימוד חסידות הוא בניין שנבנה מן הקל אל הכבד. אחרי הלימוד חייבים להתבונן. להתוועד על הדברים. באמת לחשוב איפה זה נוגע לי, איפה זה פוגש אותי בחיים שלי והכי חשוב להיות מוכנה נפשית להשתנות. ללמוד לא רק כי זה חכם – וזה באמת מאוד חכם! ולא רק בגלל שזה מאוד יפה או בגלל שצריך. אלא כי אני מוכנה ורוצה להשתנות.

בדיוק בשבילי!

איך מביאים את החסידות קרוב אליי? הרב מענדל פוטרפאס רצה פעם להאיר לתלמיד נקודה מסוימת. הוא לא רצה לפגוע בו אז הוא החליט שהוא ילמד איתו מאמר מסוים שנוגע באותה הנקודה וחשב שמזה התלמיד יבין שהוא צריך להשתנות. ישב ולמד איתו וראה שהבחור אינו קולט דבר, אז הוא חזר ולמד איתו שוב, עם הסברים, דוגמאות ומשלים. עדיין הבחור לא הבין. אמר לו ר׳ מענדל: ״בוא נעשה פעם שלישית חזרה, ככה זה ישב אצלך טוב״. חזרו פעם שלישית ובסוף הלימוד אורו עיניו של הבחור והוא אומר: ״הרב! הרב!״ אומר לו רב מענדל: ״נוווו״ אומר הבחור: ״יש בחור שזה בדיוק בשבילו!״ אומר ר׳ מענדל: ״באותו הרגע הבנתי שזה בדיוק בשבילי״…

אנחנו חוזרים לנקודה שחסידות כשהיא באה קרוב אליי, זה כל העניין שלה – היא נוגעת לנו במקומות הכי עמוקים. אז חשוב שאני אבין ותהיה לי היכולת והרצון להבין שמדובר פה עליי מלכתחילה. שכל מה שאני לומדת מדבר עליי ונוגע בי בדקות או לא בדקות אבל בוודאי ובוודאי שזה נוגע בי ושייך אליי.

כדאי מאוד לקבוע חברותא. עם חברה למשל או בשיעור. להקדיש זמן לא רק להבנת העניין אלא להתבוננות – איך זה נוגע בי וכיצד ביכולתי לפרוט זאת לרגעים הקטנים.

חסידות היא שם מאוד כללי. כשאלמד תניא, תלוי באיזה פרק או חלק אדרש ליותר התבוננות ויגיעה בהבנה. ובשיחות של הרבי, הרבי ממש עושה לנו את העבודה ובסוף כל שיחה תהיה הוראה ברורה איך אני לוקחת זאת לחיי. כל מה שצריך זה להיות קשובים למה שהחסידות מלמדת אותנו ואומרת לנו. בכלל, אפשר הרי לומר שאדמו״ר הזקן כתב את התניא באופן כזה שיהיה כ׳יחידות׳ וירטואלית – שכל אחד בכל מקום שנמצא יקבל תשובות לשאלות שיש לו בעבודת השם. אם אני ניגשת ללימוד התניא, לא כלימוד חכמה אלא כלימוד שהוא התוועדות אצל אדמו״ר הזקן, וכך גם אגש ללימוד שיחות הרבי מלך המשיח, אז אמצא את התשובות עבורי ואמצא איפה זה נוגע בי.

מהיכן מתחילים? איני חושבת שאפשר לומר כלל אחיד לכולם, אבל בעיניי זו הפרקטיקה. השאלה צריכה להיות: ״איפה אני יכולה ללמוד חסידות בצורה קבועה?״ אחד הדברים המאוד חשובים היא הקביעות בנפש. כמו שיש כאלה המקפידות ללכת לכושר פעם/מספר פעמים בשבוע או כאלה שמקפידות ללכת לדיאטנית מסוימת כי הן שומרות על תזונתן והן יודעות שאם הן תוותרנה כל התהליך שלהן יהרס. כך ויותר מכך צריך להתייחס ללימוד. הרי בפרק ה׳ בתניא אדמו״ר הזקן כותב שהתורה היא המזון של הנשמה. תורת החסידות היא פשוט החלק שמחייה אותנו, אי אפשר להזניח. כמו שהגוף שלנו לא יכול לחיות בלי אוכל, וכמו שאנחנו מבינים שצריך לשמור על בריאות הגוף ולהתעמלו וכו׳, צריך להבין שלנשמה יש את הצרכים שלה, ותורת החסידות מדברת בעצם על צרכי הנשמה. אז לכן אי אפשר להזניח. אם אני מגיעה למצב של הזנחה, פתאום אני מוצאת את עצמי במצב של יובש, לפתע אני מוצאת את עצמי עם שאלות של 'למה?', והעולם הרבה יותר קורץ… ופתאום אין לי כוח אפילו להיות אמא ודברים כאלה כי  חסר משהו לנשמה.

הנשמה מחכה לתזונה שלה! זה דבר ראשון.

צריך כאמור לבוא ממקום שהלימוד יחיה אותי, שיהיה לי פרקטי ויחייב אותי לתהליך, זה יכול להיות דרך שיעור שאני יודעת שאני מתחייבת אליו ואין תחליף לשיעור קבוע עם מרצה שאני מקבלת ממנה ויודעת שהיא מבינה בחסידות. יש כאלה שלא מוצאות שיעור שהן מתחברות אליו והן צריכות דווקא את הלימוד בחברותא. איך שזה לא יהיה, זה חייב להיות בקביעות ומחויבות. להתחייב ללימוד החסידות.

אני חושבת שחשוב מאוד ללמוד תניא כי תניא זה הבסיס, זו השפה. אני רואה את ההבדל אצל התלמידות שלי שלא מזמן עשו בגרות בתניא, אחרי המבחן כשדיברנו על שיחות של הרבי והתוועדויות ו׳דבר מלכות׳, ראינו מאוד חזק שהבנות ממש מזהות ואומרות: ״אה כן, זה מה שכתוב בתניא בפרק הזה והזה!״ גם השיחות של הרבי מקבלות אור אחר לחלוטין כשלומדים תניא, ולכן זה לימוד מאוד חשוב ומומלץ.

אנחנו חייבות בדור שלנו להכיר את השיחות של הרבי על פרשיות השבוע, על ענייני גאולה ומשיח. להכיר את מבט הרבי על העולם, ואי אפשר לוותר על זה. אי אפשר לחיות בלי זה. כל אחת יודעת מה הדבר הספציפי שחסר לה ואותו היא צריכה להשלים.

 יש לי זמן!  

לגבי זמן הלימוד – אף אחד לא ימצא לי את הזמן! אך כשיש דבר שהוא חשוב עבורי, אני אמצא את הזמן. אני חושבת שההכרה בחשיבות לימוד החסידות היא זאת שתאפשר לי למצוא את הזמן. כמו שחסידות אומרת: ״טעמו וראו כי טוב הוי'״. ברגע שטועמים ומבינים מה חסידות פועלת בחיים, ממילא אמצא את הזמן לזה. בכל דבר בחיים יש לנו הכנסות והוצאות. אז כאילו לפנות זמן לשיעור תניא נשמע לנו כהוצאה, מבחינה של זמן, לוותר על זמן שיכול להיות מוקדש לדברים אחרים. לעזוב את הבית, או וויתור על דברים אחרים שחשובים לי. אבל צריך לדעת כמו בעל עסק טוב שההכנסה הרבה יותר גדולה מההוצאה. אולי פיניתי זמן, אולי זה בא על חשבון דברים אחרים שרציתי לעשות או חייבת לעשות, אבל בסופו של דבר הכח שמקבלים מלימוד חסידות הוא הכנסה הרבה הרבה יותר גדולה. והזמן שאבזבז בלחוש את הריקנות, את היובש ואת המקום הזה של ׳אין לי כוחות׳ הוא הוצאה הרבה יותר גדולה.

בהתוועדויות עם התלמידות אני מדברת איתן על כך שיש בחירות שאם אני לא בוחרת, לבסוף בלי לבחור אני בפועל בוחרת דברים אחרים. הכוונה היא שבסוף צריך לשלם מחיר על כל דבר בחיים שלנו כולל על ערכים שבוחרים ללכת עליהם.

בכל החלטה אנחנו בוחרות לשלם מחיר מסוים, וללכת לשיעור חסידות יש לזה מחיר, מחיר של זמן, מחיר של מחויבות, אולי אצטרך לוותר על דברים אחרים. אבל אם אני לא אבחר לשלם את המחיר הזה, אני אשלם מחיר הרבה יותר יקר מבלי לבחור. וזה מה שחשוב שנבין, עדיף לי שאני אבחר את הזמן ואת הטיפול הנכון לנפש שלי בלימוד חסידות, מאשר שלא אבחר אבל אשלם מחיר הרבה יותר יקר על חוסר הבחירה הזו.

צריך לדעת שיש לנו מתנה אמיתית שזה עצם לימוד החסידות, וקבלת המבט הבהיר של הרבי על הדור השביעי, על העולם, מבט המאיר את הדברים באור אחר. אין ספק שה׳הכנסה׳ מלימוד חסידות היא שלא ערך בכלל ל׳הוצאה׳ גם אם בתחילה זה נראה קצת קשה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

שינוי הוא תהליך שבו אנחנו מחליפים מצב קיים, על מנת ליצור מציאות חדשה או להשיג תוצאות טובות יותר, כדי לצמצם את הפער שבין הרצוי למצוי, או בשביל התקדמות ושיפור. עם זאת, אצל אנשים רבים, שינוי יכול להתרחש כתוצאה מסיבות חיצוניות או פעילות של הסביבה הקרובה והרחוקה.

להכיר את עצמכם פירושו להיות מודעים לאופן שבו אנחנו חושבים, מרגישים ופועלים בחיים. זהו תהליך שמביא אותנו להבין מי אנחנו באמת ולגלות את הפוטנציאל שלנו האמיתי. כאשר אנחנו מכירים את עצמנו, אנחנו מקבלים את היכולת להתמודד טוב יותר עם הרגשות ותפישות העולם שלנו, ולפתח יוזמות חדשות.

עם הכרות עצמית ואימוץ השינוי, אנחנו יכולים למצוא את האפשרויות הטובות ביותר לכל שינוי, ולקחת אחריות על התהליכים המשפיעים על חיינו לכיוון שנכון לנו.

בדף השבוע באתר יש טיפים שיכולים לעזור לך להבין טוב יותר איך לאמץ את השינוי, אפשר לעבור אליו בלחיצה כאן.

מאת שמואל הראל, מלווה עסקים משפחתיים בשיטת "מאזן החיים"

לפני פרוץ הנגיף,  איזור חלוקת ערכות הנש"ק שלי, היה קניון איילון ברמת גן. מקום הומה אדם, שאפשר לי  בקלות בסייעתא דישמיא,  חלוקה מהירה של ערכות נש"ק  רבות…

*בזכות מבצע נש"ק במקום*,  פגשתי בהשגחה פרטית שלושה זוגות שומרי תורה ומיצוות,  שלא נושעו עד אז ל"ע בילדים. שלושת הזוגות הללו,  החזירו אותי ברכבם,  בסיום חלוקת הנרות, "בטרמפ" לביתי. וכשרציתי להכיר תודה ולגמול עמם טוב עבור עזרתם,  הצעתי להם שארכוש אותיות בספר התורה לילדיהם.  נעניתי בתשובתם  המכאיבה את הנפש,  שאין להם ילדים.

התשובות הללו,  שהושמעו באזני בהשגחה פרטית מדהימה, הובילו אותי  בהשפעת הרבי,  לכתוב עבורם ולבקש את ברכתו הקדושה של  הרבי ב"איגרות קודש". לדרבן אותם לבדוק תפילין ומזוזות, לדקדק בדיני טהרת המישפחה. לרכוש אותיות לעצמם ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל"; המבצע הקדוש של הרבי. לקבל יין מהרבי, שברך לזרעא חי' וקיימא, כמו גם לתרום לבית חב"ד אבן יהודה.  ולזכות ב"ה  ולראות  ניסים. ברכת הרבי התקיימה בשלושת הזוגות הללו שנושעו  ב"ה כולם בילדים.

אך הפעם אספר בעזרת השם יתברך , על מיפגש  מפתיע נוסף…

ב"ה באחת הפעמים שהגעתי למקום,  הצלחתי בזריזות  לחלק את רוב הערכות שהבאתי עמי,  קרוב  למאה ערכות.  בקומת  הכניסה הבחנתי  שהאורות  בחנויות כבים בזה אחר זה. המקום עומד להיסגר ממש ברגעים אלו.

אך מעט ערכות הנש"ק שעדיין נותרו בידי,  "דירבנו אותי" לסיים את המשימה שלקחתי על עצמי. החלטתי  לעלות גם לקומה העליונה, שהיתה שוממה  וכמעט חשוכה לגמרי.

המקום היה  ריק מאדם. רק חנות אחת עדיין פעלה. פגשתי  שם אשה עם שתי בנותיה. הצעתי לה את הנרות שבידי אך היא סירבה לי באופן נחרץ . לפי המבטא הבנתי שהיא עולה מרוסיה והיא  אכן אישרה את הדבר.

ביררתי בעדינות  אם היא יהודיה? אמא שלה יהודיה?  ואמרה שהיא יהודיה אבל הם באים מאיזור שלא שמרו שם "חזק"…

הסברתי לה,  שמי שמבקש שהיא והבנות ידליקו נרות שבת זה לא אני…זה צדיק גדול, כ"ק הרבי מליובאוויטש.  הוא פונה אליה ומבקש  ממנה כיהודיה,  לקיים את המיצווה החשובה הזו,  ומסביר שמזלה יאיר…

כששמעה את המילים "הרבי  מליובאוויטש" האירו  לפתע פניה בחיוך גדול. היא אמרה לי;  "אנחנו  קרובי משפחה שלו".

בום טראח!!!

כששמעתי את מילותיה התמלאתי פליאה  ושמחה עצומה כאחת . הנה גיליתי לפתע פתאום,  תגלית מרעישה . יש לי "סקופ".  הנה "גיליתי"  קרובי משפחה נעלמים של הרבי מרוסיה !

כשהתעניינתי איך היא קרובה של הרבי,  ענתה לי ; "יש לבעלי קרובת משפחה …והיא יודעת." ..שאלתי:  "מה שמה"  ? וענתה – "טמה".

או !!! כמה אני אוהבת את השם הזה! גם לי קוראים כך – חשבתי בליבי. מעניין  אותי מאד מי היא . הייתי  מאד רוצה לדבר איתה, לפגוש אותה, לשמוע ממנה פרטים מדוייקים…

פניתי לאשה שמולי וביקשתי ממנה האם תוכל לבדוק עם בעלה מי זו הטמה הזו. שנוכל לברר איך הם קרובים של הרבי…

היא התקשרה לבעלה  ואמרה : "הכי טוב שתשאלי אותו ישירות".

כשהעבירה  לי את הפל',  שמעתי את קולו,  שהסביר : "אנחנו ממוצא של חסידי חב"ד מהומל ( רוסיה) מדורי דורות".   זיהיתי את קולו בהפתעה   עצומה. לא האמנתי  למשמע אוזני. התברר לי שאני מדברת עם קרוב משפחתנו …"והטמה הזו", הוא הסביר,  זו בעצם….את…

הפתעה והתרגשות עצומה אחזו בי.  איזו השגחה פרטית.

חיבקתי  בחום את האשה שמולי. הסברתי לה על הקשר המישפחתי שביננו. הקרח שבין שתינו נמס. היא החזירה לי חיבוק חם.

חיבקתי את הבנות.  הפעם הן קיבלו בשמחה את ערכות הנש"ק שבידי והבטיחו שאכן ידליקו נרות שבת.

מה שהמבצע  הקדוש של הרבי יכול לחולל!!!

בדידי הווה עובדא.

טמה חורושוכין.

לאורך "יממה של כיף והתחדשות" שהתקיימה במלון הספא ירמיהו בירושלים, נהנו הרכזות משפע פעילויות: סדנת מיינדפולנס עם ניצן רון, פעילות תנועה בבריכה, סיור סליחות לילי בכותל המערבי וכמובן ארוחות עשירות ופינוקים נוספים. במהלך השהות במלון המושקע והמונגש למדנו גם כיצד להתייחס בכבוד לגיל השלישי ולהתמודד עם האתגרים הרבים שהוא מביא איתו (וגם עם הברכות!).

שלום לכולם

השבוע נקרא בפרשת כי תבא

אחד הנושאים המעניינים ביותר בפרשה הנו פרשת הביכורים.

בִּיכּוּרִים הם כינוי לפירות הראשונים מעץ שהבשילו פירותיו לראשונה. פירות משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. מצווה מהתורה להביא את הביכורים לבית המקדש ולהעניקם במתנה לכהנים.  על פי המסורת היהודית, היו מעלים את הביכורים אל הכהנים בירושלים מחג הקציר (חג השבועות) עד חג האסיף (ראש השנה).

וכפי שמתוארת הפרשה במקרא :

וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ-וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.

וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. צְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

במצוות הביכורים נמנו כמה תנאים להבאתם (נתייחס לכמה מהם עליהם נרחיב בהמשך):

1. הביכורים באים מהפירות הראשונים והמשובחים ביותר.
2. הביכורים באים רק משבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל.
3. הפירות מובאים בסל בו מונחים הפירות.
4. הבאת והעלאת הפירות לירושלים לבית המקדש.
5. נתינתם לכהנים המשרתים את פני ה'.
6. הכרת הטוב והבעתה לפני ה' בהבאת הביכורים לבית המקדש על פי הנוסח המקובל.

הרבי מליובאוויטש מאיר את עיננו לפרט נוסף, מעניין וחשוב במצוות הביכורים. מצווה זו אומר הרבי נעשית על ידי שלשת 'לבושי נפש האדם': מחשבה- הכרת הטוב במחשבה.

 דיבור- נוסח ההודאה הנאמר בעת הבאת הביכורים.

ומעשה- העלאת והבאת הפירות לבית המקדש ולבסוף הנפת הפירות יחד עם הסל .

כלומר: הבעת התודה והכרת הטוב במצוות ביכורים נעשית בכל כוחות הנפש והגוף כקומה אחת שלימה. בניגוד למצוות אחרות בהן ישנה פעולה של כח אחד או שניים מלבושי הנפש בקיום המצווה.

עם ישראל כמטפורה לפירות הביכורים:

על חביבותם של עם ישראל בעיני ה' מתבטא הנביא הושע כך: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם". (הושע פרק ט' פסוק י') .

רש"י על אתר מבאר את הפסוק כך:

"כענבים במדבר" – כענבים שהם חביבים במדבר כך חיבבתי את ישראל.

"כביכורה בתאנה – "כתאנה מבושלת בעץ התאנה.

"בראשיתה" – בתחילת בישול התאנים.

"ראיתי אבותיכם" – כן נראו אבותיכם בעיני לחבבם.

על הפסוק : וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית י"ז, א'). נכתב במדרש תנחומא כך: זה שאמר הכתוב – "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם".

"כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר": המשילן הכתוב לענבים במדבר ולא לענבים בישוב. למה הדבר דומה, לאדם המהלך במדבר נותנין לו לאכול מבקש לשתות, נותנין לו לשתות מבקש לאכול, אבל אם נתנו לו ענבים הוא אוכלן ואינו מבקש מאומה, לפי שמזינים את האדם כאכילה ושתיה.

ה' יתברך רואה בעם ישראל את שלימות הבריאה המאפיינת את הענבים המעניקים לאדם את ההזנה השלימה הן כמאכל והן כמשקה.

"כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה": מה התאנה הזו אין בה פסולת של כלום, שכל האוכלים (יש בהן פסולת) ואדם משליך מהן, אבל התאנה אין אדם משליך ממנה כלום, כך אמר הקב"ה לאברהם שלם אתה ואין חסר בך מאום, אלא הערלה, הסר אותה והיה תמים, שנאמר התהלך לפני והיה תמים.

באבותינו ובמעשיהם רואה ה' יתברך, את שלימות האדם עלי אדמות שכל מה שזקוק לו הוא רק כריתת הברית עם ה' במצוות המילה.

"ועוד המשיל הכתוב את ישראל לפירות הביכורים, כפי שנאמר: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה  "(תהילים צ"ב, י"ג).

ובמדרש רבה נתבאר הפסוק כך: "מה תמר וארז יש להן תאווה אף צדיקים יש להן תאווה.

ומה היא תאוותן, התאווה לקשר עם ה' יתברך שנאמר: "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָה" (תהילים מ"א, ב').

על תאוות התמר מובא סיפור יוצא דופן במדרש רבה בביאור על הפסוק: "כי האדם עץ השדה".

א"ר תנחומא: מעשה בִּתְמָרָה אחת שהייתה עומדת בְּאַמְתּוֹ (שם של מקום שמזוהה עם המקום עמתה שמצפון לנחל יבוק. ויש שגורסים כאן 'חמתן', גם הוא שם של מקום). ולא הייתה עושה פירות.

 עבר דַקָּל (דַקָּל הוא מי שעוסק בגידול דקלים, דקלאי בלשוננו היום). אחד וראה אותה. 

אמר: תמרה זו צופה מיריחו. (התמרה הזו, עץ תמר ממין נקבה היה, צופה למרחוק ומתאווה להרכבה מתמר זכר שנמצא ביריחו היא 'עיר התמרים').

 כיון שהרכיבו אותה עשתה פירות. (בראשית רבה  פרק מ"א, א').

סיפור נפלא ומרגש ומעורר השראה זה על עץ ה- תְמָרָה (תמר ממין נקבה) שנלקח מיריחו והורכב במקום אחר ולא הניב פירות.  עד שדקלאי עבר במקום והסביר לאנשי המקום את הסיבה לכך שה- תְמָרָה לא מניבה פירות, משום שהפרידו אותה ממין הזכר אתו גדלה ביריחו מיום שתילתם יחד. והיא מתאווה לדקל העומד ביריחו שפירות התמר אותן הוא מניב מהמעולים שבתמרים שבארץ ישראל.

 (מה שמסביר את אמירתו של  רבן שמעון בן גמליאל: "אין מביאין ביכורים מתמרים חוץ מן התמרים שביריחו". תוספתא ביכורים, פרק א' הלכה ה').

מלמד אותנו על הקשר הנפלא והייחודי אותו הטביע ה' יתברך בטבע עד כדי כך שהעצים חשים האחד את השניה ומתאווים האחת לשניה כדי להניב את מיטב הפירות היוצאים מהם.

הקשר הייחודי אותו הטביע ה' יתברך בטבע הנפלא  משמש מטפורה לקשר הנפלא של עם ישראל וה' יתברך המשולים לביכורים משבעת המינים בהן נשבחה ארץ ישראל כדלהלן.

נאמנות שכולה לב אחד:

תפיסה זו של ה' יתברך וראייתו את עם ישראל כ-'פירות הביכורים' שלו, המובחרים שבפירות והמעולים שבהן. מובילה את עם ישראל להשיב ל-ה' באותו מטבע נאמנות,  בהבאת הביכורים לבית המקדש.

על נאמנותם של עם ישראל ל-ה' יתברך מצינו תיאור נפלא מעץ התמר ופריו התמר עצמו, מהתלמוד הבבלי מסכת סוכה. "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים". (דף מ"ה עמוד ב').
ופירש רש"י שם: "כעין מוח יש בעץ התמר, (כלומר הגרעין שבתוך הפרי), כמו בעץ האגוז והגפן. ואין גזע העץ הזקוף ועולה וגדל למעלה מתפצל, לא בחריותיו (ענפיו) ולא במכבדותיו (עליו)".

התלמוד הבבלי דן בסוגיית הערבה אותה מצרפים ללולב ולהדס בארבעת המינים ולהקפות ביום השביעי שסובבים את המזבח (בזמן שבית המקדש קיים).

"כמעשהו בחול. אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה? דכתיב: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כ"ג, מ').

כַּפֹּת – שנים, אחת ללולב ואחת למזבח. ורבנן אמרי: כַּפֹּת כתיב. רבי לוי אומר: כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים" (סוכה, מה ע"ב).

פירוש הדברים – שנינו במשנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ כלומר: בעניין מצות הערבה בְּחוֹל (בימות החול) כפי שבימות החול נוטלים למצוותה ערבי נחל, כך מעשהו בשבת (כך גם ביום השביעי). אמנם לדעת ר' יוחנן בן ברוקה היו ביום השביעי מביאים להקפת במזבח ענפי דקל (חריות) ולא ערבי נחל. אָמַר רַב הוּנָא: מַאי טַעְמָא (מה טעמו) של ר' יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כַּפּת תמרים", "כפות" לשון רבים והם שְׁנַיִם: אַחַת לַלּוּלָב וְאַחַת לַמִּזְבֵּחַ.

ר' לֵוִי מסביר: טעמו של ר' יוחנן בן ברוקה אינו מן הכתובים אלא מנהג זה בא להראות שבח ישראל שהם כְּתָמָר, מַה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לפי שגזע התמר אינו מתפצל לענפים ומתמר ועולה למעלה אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ ע"ה).

אם כן ניתן לראות את נאמנותם של ישראל לאביהם שבשמים באופן מוחלט, כפי שניתן לראות את הביטוי וההשתקפות בעץ התמר (מלשון מיתמר ועולה) הצומח כלפי מעלה ואינו מתפצל לענפים.  הם אינם סוטים במאומה בנאמנותם ל-ה' יתברך, לבם שלם עמו והם מכוונים לבם לאביהם שבשמים בלבד.

ופירוש נוסף לדבריו של ר' לוי מצינו בעין יעקב בפירוש רש"י על דברי התלמוד במסכת מועד קטן (דף כ"ה עמוד ב').

מספר התלמוד : "כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא: תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים על משים לילות כימים" (שם).

פירוש: כי נח נפשיה (כאשר נחה נפשו, נפטר) רבינא, פתח עליה (אמר עליו) ההוא ספדנא (ספדן אחד) את הספדו בדברים הללו: תמרים הניעו ראש בעצב על צדיק כתמר, נשים לילות כימים בבכי, על אדם שהיה משים לילות כימים בלימוד התורה אנו מבכים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ ע"ה). "תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר"– נכתב בפירוש רש"י שם: "הניעו ראש עלי צדיק כתמר, שלא היה לו אלא לב אחד ואין לפנים מן העצם הפנימי כלום, כמו שיש בעצם של שאר הפירות" (עין יעקב, חלק א', מועד קטן, דפוס סלוניקי שנת רע"ו, דף ק"ע ע"ג).

הכותב מכנה את הגרעין בשם 'העצם הפנימי', ומסביר, שהתמר יש לו 'לב אחד' כי אין מאומה בתוך 'העצם הפנימי', שאין בו גרעין נוסף.

מה תמר זה אין לה אלא לב אחד, כי התמר יש לו גרעין אחד בתוכו, ואין בתוך גרעינו גרעין אחר.  מה שאין כן בשאר פירות שיש בתוכן גרעין נוסף בתוך גרעינם.

וזוהי המשמעות של לב אחד, כי הגרעין בתוך הפרי הנו כמו הלב בתוך הגוף.

פירוש זה מסב את "תמר זה אין לו אלא לב אחד" אל פרי התמר ! כלומר: ה'לב' הוא הגרעין, ולתמר יש 'לב אחד', כי בפרי התמר יש גרעין אחד שאינו מכיל בתוכו גרעין נוסף, בשונה משאר פירות שגרעינם מכיל גרעין פנימי נוסף, כפי שניכר בגרעיני אפרסק או משמש.

כאשר הקשר בין בני  הזוג נחווה ומתבסס  על היותנו כ-'פרי ביכורים' האחד עבור השניה:

בדומה לקשר הייחודי בין כנסת ישראל ל-ה' יתברך, בו ניתן לחוות, לראות ולהתפעל מקשר זוגי ונאמנות מופלאה המשתלשלים מעולמות עליונים ורוחניים, ניתן גם להבחין ולמצוא את המקבילות בקשר זוגי בעולמנו אנו.

"כענבים במדבר": ההזנה הזוגית האחד את השנייה של בני הזוג אמורה להיות כענבים המספקים לאדם כל מה שהוא זקוק כדי להגיע לשביעה עצמית פיזית ונפשית. כך שלאחר אכילת הענבים הוא שלו ורגוע, הוא לא זקוק לדבר נוסף על מנת להרוות צימאונו או להשביע רעבונו.

הזוג אמור לדאוג לספק האחד לשנייה תחושת שובע ומלאות נפשית ורגשית, כזו שלאחריה לא יזדקק אחד מהם לאיזו שהיא מלאות הבאה ממקום אחר מלבד ההזנה בה הם מזינים וניזונים האחד מהשנייה.

"כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה": הזוג אמור לעבוד כל אחד על עצמו בשאיפה להגיע לבשלות נפשית ורגשית כיאה לפרי ביכורים, ולהתמלא מבשלות נפשית ורגשית תוך אישית המשפיעה על והמזינה את המלאות הבין אישית של שניהם, במשמעות פנימית רוויית תוכן ערכי ורוחני.

"כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה": מה תאנה הזו אין בה פסולת של כלום, שכל האוכלים (יש בהן פסולת) ואדם משליך מהן, אבל התאנה אין אדם משליך ממנה כלום.

כך בני הזוג ראייתם ותפיסתם האחד את השנייה, חייבת להיות כתאנה שאין בה פסולת כלל.

חיפוש פסולת והשלכת רפש האחד על השנייה נובעת מראיה רדודה וחיצונית הנשענת על פחד לאבד שליטה, שבדרך כלל נשענת על ונובעת מדימוי וערך עצמי נמוך! 

כאשר מתרחש מצב זה בתפיסה, הבנה והפנמה של בני הזוג האחד את השנייה, נוכל לראות ולחוש מצב בו הנאמנות פורצת ועולה מליבם של בני הזוג: לבי עמך ורק לך, אין בלבי אלא אחד/ת, לך אני ושלך ואתה שלי ולמעני.

כנאמנות עץ התמר: "מַה תָּמָר זֶה אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לפי שגזע התמר אינו מתפצל לענפים ומתמר ועולה למעלה אַף יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֶלָּא לֵב אֶחָד לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם".

טיפוח הקשר: כאשר הקשר מבוסס על צעידה וצמיחה מתמדת סביב הדרך אותה ולמענה באו בני הזוג בברית הנישואין. הערכים הרוחניים והאנושיים אותם הם שומרים בקפדנות ועליהם הם נשענים ולא סוטים במאומה מעקרונות אלו. יכולת זו להישאר דבקים ונאמנים לדרך עליהם חרטו בני הזוג בינם את ברית הנישואין הופכת את הקשר לקשר המבוסס על נאמנות מוחלטת ויציבה לאורך ימים ושנים טובות.

כפי ש: "תמר זה אין לו אלא לב אחד" המוסב אל פרי התמר ! כלומר: ה'לב' של התמר הוא הגרעין, ולתמר יש רק 'לב אחד', גרעין אחד שאינו מכיל בתוכו גרעין נוסף!

כך הדבר בבני זוג הבאים בברית הזוגיות הגרעין לזוגיות מאושרת ונאמנה נשענת על לב המכיל והנושא בתוכו רק בן/בת זוג אחד/ת.

משמעותו העמוקה והפנימית של "אין לו אלא לב אחד", הנה מלבד זאת שאין לאחד מבני הזוג מישהו אחר בלב, בנוסף לכך אין טינה בלב לאף אחד/ת מהם האחד על השנייה. נאמנות בני הזוג האחד לשנייה הנה קריטית, וערעורה מתחיל מהלב. כשיש בלבו של בן הזוג או בלבה של בת הזוג משהו, אפילו הקטן ביותר האחד על השנייה, זהו מתכון לאסון בנאמנות הזוג האחד לשנייה.

תמיד אבל תמיד, חייבת להיות תקשורת והידברות על האירועים והחוויות המתרחשות בין בני הזוג לאורך היום. אין אפשרות לתת מקום ללב להתמלא מכעסים וטינה האחד על השנייה בשום מצב. יש לקבוע זמן מתאים ומוסכם לבני הזוג לשוחח על אותם אירועים המתרחשים ביניהם.  זה טבעי והגיוני לא להסכים, לא להסתדר ואף לריב, אך זה אסון לשמור טינה האחד על השנייה בלב

שנזכה לממש ולהתברך בברכה הנפלאה: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם". בשלמות חיי הזוגיות האישיים שלנו, ובשלמות חיי הזוגיות שלנו עם בורא עולם בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

שבת שלום ומבורכת

עדין ניתן להשתתף בהגרלות של הלוח שנה ולקחת חלק בפעילות של נשי חבד צפת במהלך השנה

https://v.cardcom.solutions/EA5/LQxinLutcE2jgQIXcKUQg/Intro

בהתוועדות תתקיים הגרלה על כרטיס טיסה לרבי (המכירה החלה בה' מנחם אב). שימי לב, הכסף יועבר ישירות לסוכן הנסיעות.

https://v.cardcom.solutions/EA5/SA9KClNZW02jStkRoaqzA/Intro

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

נשי חב"ד צפת