19 רגעים על משפחה ברוכת ילדים / / רחלי בן חיים
חוי, בת 30, אמא פעילה לשישה מתוקים: מושקי בת 7, מוישי בן 6, נחמי בת 5, רבקי בת 3, מענדי בן שנה וחצי, ושניאור בן חודשיים. נשואה באושר כבר 8 שנים. רכזת חברתית בבית ספר, אשתו של מחנך.
- מה האסוציאציות שעולות לך סביב: משפחה ברוכת ילדים?
המשפחה שממנה באתי: 12 נפשות ב"ה, (אגב בעלי מגיע ממשפחה של חמישה ילדים). והמשפחה שאני רוצה שתהיה לי – בדמיוני אני רואה שיירת ילדים חסידיים, שמחים וטובי לב, עם חיוך על הפנים לבושים יפה בבגדים תואמים – מגיעים ל-770 לביקור אצל הרבי מה"מ שליט"א ועוברים יחד בחלוקת דולרים…
- איך זה להיות אמא למשפחה גדולה, רכזת חברתית ואישה של מחנך?
אני מכנה את עצמי: אמא על גלגלים, שצריכה 'לסוע' מהר על גלגליי בכל שעה ביום ולבצע במהירות את מה שנדרש ממני: חיים מלאי עשיה, עמוסים מאד בבית ומחוץ לו, בגידול הילדים וכל מה שזה כולל, ובפרויקטים בית ספריים – ארגון שבתות מחנה, טיולים שנתיים, התוועדויות גדולות וקטנות, מבצעים ועוד ועוד… ויחד עם זה לאפשר לבעל להתמסר לעבודת החינוך שלו שגם היא דורשת הרבה…
הרבי קורא למורים ומורות 'שלוחים' – אז נכון לדייק ולומר שבעלי ואני שליחים במוסדות הרבי. חשבנו לצאת לשליחות בחו"ל לאחר חתונתנו ועל כך גם דיברנו בפגישות. כשכתבנו לרבי לאחר החתונה התשובה הדהימה אותנו, הרבי כתב (תוכן): אם אתם לא תחנכו את ילדי חב"ד מי יהיו השלוחים של הדור הבא? אז נשארנו לחנך את השליחות והשלוחים הקטנים. עבודה עם המון סיפוק.
בכל פעם אחרי לידה – אני רוצה לשנות את סוג העבודה שלי ולהיות מזכירה כזו שסוגרת את התיק כשהיא מגיעה הביתה, ולו בשל המחשבה שילדי מפסידים משום שאמם שעסוקה לעיתים מעבר לראש ואינה פנויה נפשית ורגשית עבורם בכל עת. אך בכל פעם אני חוזרת מהר לתובנה שילדיי גם מרוויחים – אמא רעננה, מלאת מרץ וחיות בזכות העבודה מלאת האתגרים המייצרת ללא הרף התחדשות ושינויים רבים. זה לא סותר את הדרישה שלי מעצמי – להיות קודם כל איתם, ונדרשת ממני עבודה יום יומית כדי 'לפנות את הראש' עבור הילדים.
- אילו תגובות את שומעת מהסביבה?
תמיד מתפעלים מהצפיפות בין הילדים שלנו… פחות משנה לאחר החתונה כבר חבקנו בת ראשונה באושר ובהתרגשות, ומאז – כל שנה וקצת אנו ב"ה זוכים להרחיב את המשפחה בילד נוסף. יש את אלו שביחד עם ההתפעלות הם קצת בהלם – ושואלים אם לא קשה לנו ואיך אנו מסתדרים… אך כשהם שומעים שאנו שמחים ואני מאושרת בכל הטוב הזה, במתנות שה' מעניק לנו – הם גם מיד זורמים בכיוון זה ומברכים שתמיד נהיה כך מאושרים…
נעבור ל'רגעי אמהות', אני אתן לך הגדרות של 'רגעים ביום יום' שלך, ואת תאמרי מה הם בשבילך.
אז, נתחיל..
רגע של אמא
המתנה הנפלאה ביותר בעולם שהשם מעניק לנו! להיות אמא! ללדת ילדים ולהיות חלק מהבריאה המדהימה הזו! לעיתים קרובות, כאשר אני נעצרת לרגע (כאשר זה מתאפשר בין ים המטלות…) וזה יכול לקרות גם בארוחת ערב כשכולם מסובים סביב השולחן – אני מביטה בהם, בילדיי וחושבת לעצמי: הם שלי? באמת? משפחה ענקית כזו… אני אמא שלהם? לא מאמינה, תודה לך ה'!
רגע של נתינה
אמא היא כל כולה נתינה אחת גדולה. להתחיל לנגוס בתפוח, והתינוק התורן לא מוותר, עד שתתני לו את שלך, דווקא. להתחיל לשתות כוס תה, ומתקבצים סביבך הקטנים שרוצים גם. ללבוש בגד חדש, ולא לכעוס על הילד שילכלך אותך. לקום בלילה לילד שלא מרגיש טוב, ולשבת לידו כאילו עכשיו בוקר – לתת לו את הזמן היקר הזה. בסופו של דבר, יש רווח עצום בנתינה שגורמת לנו להרגיש טוב על כך שאנו בצד הנותן.
רגע של חינוך
בית שמח, עם גבולות וכללים – זה המוטו שלנו: עידוד התנהגות טובה ועזרה בבית, טבלאות נקודות ופרסים על צבירה, דיבור כל העת על ניצחון היצר הרע שמשכנע אותנו לעשות דברים לא טובים. אני שרה המון לילדים והם שרים יחד איתי וזה עושה אווירה טובה. יחד עם זה – עמידה מאד ברורה על כללים, בעיקר כאשר אחד מהילדים לא מתנהג כראוי.
נשמע וורוד מאד – זה לא קל! בעיקר למצוא את הכוחות לא להיבהל ולהתרגש מבעיות אצל הילדים – הם לא רובוט, קורה… וגם כשילד יוצא מהגבולות ולדוגמא: לא מוכן ללכת לבית הספר בשום אופן, ואני ממהרת לעבודה – לנסות להישאר שפויה ולהעלות רעיונות איך לפתור את המצב ואיך לתת לו 'לרדת מהעץ שטיפס עליו'. הטיפול הוא בעיקר: דיבור לאחר המעשה, שמעשה זה לא יכול לחזור שנית. לבדוק מה מפריע לו, ואיך נפתור את זה. יחד עם זה לשדר לו שאבא ואמא הם המחליטים! הוא לא יחליט מתי ללכת ומתי לא. והעיקר – המון תפילה לקב"ה שיצליחנו בחינוך.
רגע של התמודדות
פעם שאלתי אמא וותיקה שכבר חיתנה ילדים, איזה שלב בהורות הוא ה'ההתמודדות הלא פשוטה'? אני הייתי בטוחה שהשלב של הילדים הקטנים והצפופים שלא ישנים בלילה, הוא הכי אתגרי, עם העייפות המצטברת וים המטלות כשאין עדיין מספיק ידיים עוזרות. אותה אישה חשבה לרגע ואמרה: אכן, השלב שהילדים קטנים הוא שלב הלא פשוט. אבל מיד נמלכה בדעתה ואמרה: בעצם כשהם גדולים יותר, מגיעים לבית הספר ושם כבר מתחיל החינוך באמת – אז זה הרבה יותר תופס את הראש והלב. בשלב שהם קטנים יש רק עייפות פיזית אבל לא כל כך נפשית. לאחר מכן היא שוב נעצרה, ואמרה: בעצם, מה שאמרתי – זו טעות. נדמה לי שהשלב של ההתבגרות, כשהם מגיעים ל'ישיבה קטנה' ול'תיכון' – הוא באמת לא פשוט… גיל ה'טיפש עשרה' שבו את לא יודעת מה נכון לומר ומה לא, מתי להתערב ומתי לא, הבנים יוצאים לפנימיות ואת דואגת להם מרחוק… אחר כך היא שוב התקדמה בגילאים ובתקופות: בעצם, שלב השידוכים הוא יותר מורכב – האחריות, הלחץ והמתח שמתלווים, הרצון שהכל יהיה כשורה…
אבל… את יודעת מה – היא סיימה ואמרה – כשהילדים מתחתנים ומתחילים לנהל את חייהם, את חושבת שהאתגרים מסתיימים? כאמא או שוויגער את צריכה 'לשתוק, ולשתוק ולשתוק' גם כשאת חושבת שהם טועים וחייבים לנהוג או לעשות אחרת – וזה באמת לא פשוט – כי העניינים כבר לא בשליטתך… ואז – שתינו חייכנו: אם כך, בעצם ההורות כולה מלאה בהתמודדויות…
אז אני עדיין בשלב הראשון של ההתמודדות עם העייפות הפיזית: פעם כשהייתי בחורה, שמעתי על אישה שביקשה למתנת יום הולדת שישמרו לה על הילדים והיא תישן יום שלם, בלי לקום בשעה מסוימת בבוקר. היום אני יכולה להבין אותה.
רגע של שפיות
הכנסתי בחורה מידי ערב למשך שעתיים על תקן קבוע, כדי שתוריד ממני את הדאגה לניקיונות השוטפים ועבודות הבית הקלות. היא מסדרת את הבית, שוטפת כלים ומקפלת כביסה… אני משלמת לה שכר מינימום לשעה כמקובל בשוק (כ25 ₪ לשעה) וכך יכולה להיות פנויה בערב לשיחות עם הגדולים יותר, לבחון אותם בעל פה, להכין תיקים למחר, להכניס כביסות, לבשל ליום המחרת ואף לארגן דברים בעבודתי. גם בעלי מרוויח בית מסודר ונקי, ורעיה רגועה, שאיננה מלאת נקיפות מצפון על חוסר הסדר והבאלגן.
התקשיתי מאד להכניס מישהי באופן קבוע, קודם בתירוץ שזה יקר – בעלי שכנע אותי שהכסף שנשלם לה שווה את זה, מכיוון שהזמן הזה יאפשר לי לעסוק בדברים אחרים וחשובים, ותהיה לילדים אמא פחות עייפה ויותר בריאה – וישבנו יחד ובדקנו מה נוכל לצמצם ביום-יום השוטף כדי לשלם זאת, לא תאמינו אבל מצאנו כמה דברים קטנים שהצטברו לסכום הזה של התשלום היומי עבורה.
לאחר מכן לא יכולתי לקבל את זה שאני לא משתלטת לבדי על כל עבודות הבית – איזו אמא לא מוצלחת אני! עד שהבנתי שזה באמת הכרחי וקריטי (ראו במסגרת דברים שהרבי אמר לגב' גורארי ביחידות – שתמיד מחזקים אותי בנושא זה) ואני אמא הרבה יותר טובה כשאני פנויה לילדיי ולא דואגת כל הזמן להספיק ביחד איתם לטפל בבית כדי שלא תישאר לי עבודה רבה לאחר שילכו לישון.
רגע של מצפון
אם את מתכוונת לנקיפות מצפון – אז יש הרבה! על כל מה שנדמה לי שעשיתי לא נכון או נהגתי ואמרתי שלא כראוי, בטעות או בכוונה. ואני מדגישה את ה"נדמה לי", כי פעמים רבות אלו לא נקיפות מצפון אלא רגעי האשמה עצמית שאינה במקומה, ואשר משבשים לנו את החשיבה הנכונה, ואת זה אני יודעת, אך לא תמיד מצליחה לנתק את ההתלבטויות הללו מהרגשות המתעתעים בי לפעמים. בדרך כלל בעלי הוא המשתיק-קול של רגעי הלבטים הללו באומרו שבוודאי גם לרגשות אלו יש תפקיד, אך אם הם מפריעים לתיפקוד שלי כאם, צריך להסיח את הדעת מהם. במשך הזמן לומדים להכיר את עצמינו ולדעת מתי המצפון קורא אותנו לסדר היום – וצריך להאזין לו, ומתי זה היצר שסתם מתעתע בנו…
רגע של תובנה
אמא היא לא כל יכול. אמא יכולה לטעות, אמא יכולה ומותר לה לומר לא, לא עכשיו, אי אפשר, לא יכולה. אני לא מסוגלת לספק את כל הצרכים לכולם עכשיו ומיד, אבל חשוב להסביר לילד, לומר לו את זה בנועם ובצורה שתתקבל על מוחו הקטן כדי שיירגע. וחשוב לכולנו לזכור את זה, וככה יהיו לנו פחות נקיפות מצפון בלתי מוצדקות. אני לא מושלמת בזה, זוהי תובנה שאני משננת לעצמי בכל פעם מחדש.
רגע של שינוי
כל החיים הם עבודה ושינוי, אבל יש שני תחומים שבהם אני מרגישה צורך בשינוי דחוף: בזמן האיכות עם בעלי – שביום- יום העמוס אנו פעמים רבות מוותרים עליו כי אין זמן. וזה חבל… אני צריכה להשקיע מצידי כדי שזה יקרה – בקביעות על ידי יצירת התנאים המתאימים, על מנת שנוכל לדבר בראש רגוע. העניין השני להצליח לעשות ניתוק מהעבודה כשאני בבית ועם הילדים, לא לענות לטלפונים בענייני עבודה בזמן הזה, ולא להיות עם הלחץ של העבודה.
רגע של רבי
הילדים שלנו הם של הרבי, ואנו מגדלים משפחה גדולה כרצונו של הרבי – אז הרבי איתנו בכל פרט! וחשוב לזכור לדווח לרבי באופן קבוע ולא רק כשזקוקים לברכה (ואני חוזרת ואומרת את זה גם לעצמי, כי לא תמיד אני עומדת בזה).
רגע של שליחות
כל חיי הם שליחות בעצם: שליחות בכך שמאפשרת לבעלי להתמסר לעבודת החינוך (לצאת השכם ולחזור בערב, וגם בהימצאו בבית להיות עסוק בטלפונים עם הורים ומחשבות על תלמידיו), ויש לי את העבודה שלי שהיא 'חתיכת' שליחות. ויש לי את השליחות האישית שלי החשובה מכולם: להיות אמא ולגדל גם בתוך ביתי דור של שלוחים של הרבי שיקבלו את פניו בגאולה תיכף ומיד ממש.
רגע של משיח
כדי שכולנו נחיה משיח, אני משתדלת בארוחת הערב לספר לילדים מה יהיה כשמשיח יבוא, סיפורים על הרבי ועוד… וגם הם מספרים… ורואה שהילדים ממש חיים את זה! ולעיתים הם מעוררים אותי אפילו.. קמים בבוקר ושואלים: אמא, מתי כבר הרבי יבוא?!
רגע של מנוחה
תמיד אני במירוץ ובציפיה שמתלווה אליו: מתי יגיע החופש? מתי ננוח? מתי תהיה הפחתה בלחץ? בשנה האחרונה קלטתי סוף סוף, שאף פעם לא יהיה יותר רוגע, וצריך לנסות למצוא את הרוגע בתוך החיים שלנו – וגם ראיתי תשובה מהרבי בנושא זה: על כך שצריך למצוא את הזמן למנוחה בתוך היום יום ולא לחכות לזמן של חופשה. אז על זה אני עובדת – למצוא רגעי מנוחה ביום-יום וליהנות מהם, ולא להמתין כל העת למשהו שלא יגיע.
רגע של נס
ילדים גדלים בניסים – זה ידוע! וזה מוכח בבית עם ילדים בלי סוף, כשרבקי שלי הייתה בת שנתיים, צעדנו על המדרכה ברחוב, ובעלי הגיע מעבר לכביש, שמחנו כולנו לראותו. ולא שמתי לב שרבקי ירדה לכביש ורצה אליו. זה היה מפחיד! המכונית עצרה ברגע האחרון!!! נס!! את צעקותיו של הנהג המסכן קיבלתי בתודה, תודה לך ה' ששמרת עליה! אני כבר לא מסיחה את דעתי כשאנו ליד הכביש, הקטנים נותנים ידיים לעגלה או לאמא.
רגע של נחת
לשמוע אותם מסבירים לחברים חברות הסברים ששמעו בבית – לראות שהחינוך "עובד". לדוגמא, שמעתי את מושקי ביתי הגדולה מסבירה לחברתה שזה לא צנוע שרואים לה את הברכיים כשהיא יושבת, למרות שיש לה גרביונים. זה נושא ששוחחנו עליו הרבה בבית עקב חברותיה של ביתי שלובשות חצאיות קצרות, וכשהן יושבות רואים להם את הברכיים, ובתי לא הבינה למה היא שונה מהן. וכששמעתי אותה מעבירה את זה הלאה, ידעתי שהיא כבר מרגישה שלימה עם עצמה.
רגע של התחדשות
שמעתי פעם הסבר מהרב נוטיק שי' מדוע כתוב "בשוא גליו אתה תשבחם"? למה דווקא כשהגל חוזר אחורה מהים – אחרי שחשב שיכבוש את כל תל אביב עם הגל שלו וראה שלא הצליח, אז יש תשבחות?! כי לקב"ה יש הנאה אפילו מהרצונות שלנו גם אם הם לא מתממשים לגמרי… בעיני זו ההתחלה של כל בוקר מחדש – עם רצונות חדשים, החלטות טובות חדשות, רשימת הספקים.. ממש באופן של 'היום אכבוש את העולם'! ובערב כשההרגשה "לא משהו" מהיום שעבר – אני משתדלת לשנן לעצמי שמחר יום חדש יזרח…
רגע של אושר
עם ילדים יש רגעי אושר רבים, אלו המיוחדים שבהם: בבית הרפואה לאחר לידה – בעלי ואני יחד מתרגשים ומאושרים כאילו זה התינוק הראשון שלנו… להגיע לגן ולקחת את הילדים – והם רצים אליי באושר קופצים ומחבקים אותי בקריאות אושר כל יום מחדש.
רגע אישי
לעיתים אני מרגישה שלא הערכתי מספיק את הוריי על כל המסירות שלהם כלפינו הילדים. טענות ומענות שהיו לי על התנהגותם איתנו – היום אני הרבה יותר מבינה, אז לפחות אני משתדלת לומר להם את זה כיום, שאני מעריכה אותם על מה שהם עשו עבורנו…
רגע מיוחד
בכל בוקר בנסיעה, בדרך לבית הספר, לאחר תפילת שחרית המקוצרת שאני מתפללת – אני אומרת את התהילים של בעלי ושלי ושל הילדים: לומר בתהילים, פרק: ח', ז, ו', ד', ב', א' – זה כל בוקר להודות מחדש על ילדים נפלאים, בריאים, על קורת גג ועל עוד המון…
- ולסיום, מה יש לך לומר לכל האמהות?
לרובינו עומס החיים לא מאפשר לראות את המצב לאשורו, כי כל יום שורדים את אותו יום ובקושי מספיקים להתבונן הלאה. בשנתיים האחרונות חיי עברו שינוי משמעותי, התחלתי לראות יותר את הטוב, וכך החיים קיבלו פן אחר טוב יותר, אז הנה גם לכן עצה טובה שלי היא עוזרת: קחו דף ועט (או כתבו בפלאפון) מידי יום (!) עשרה דברים שעליהם יש לכן לומר תודה היום! תופתעו על כמה דברים יש לכן להודות, אפשר לכתוב: שלא פספסתי את האוטובוס לעבודה, שהשכנה לקחה את שני הקטנים לשחק אצלה ויכולתי לנוח חצי שעה, שהרגשתי טוב היום, שיש לי ילדים, ואני נשואה והם בריאים, ויש לי בעל טוב, שהילדים הלכו לישון ללא בעיות מיוחדות, ויש עוד המוןןן… ברגע שמתחילים לסגל לעצמינו הסתכלות על 'חצי הכוס המלאה' – אוטומטית מצליחים לעבור את קשיי החיים בצורה טובה יותר. הרבה, הרבה נחת! מתוך רוגע ושמחה.
- ביחידות למרת חנה גורארי' ממנוטריאול (י"ט טבת תש"ל) הרבי מלך המשיח אמר:
"תפקידך הוא להביא ילדים לעולם. את צריכה לדאוג שיהיה זה קל עבורך.
תפקידם של האינם יהודים הוא לעזור ליהודים.
תני להם את האפשרות לעשות את מטרת הבראם, כדי שיהיה לך מנוחה לעשות את מטרת היבראך. אם יש לך עוזרת פעם אחת בשבוע, קחי אותה פעמיים בשבוע ואם היא באה פעמיים בשבוע-שתבוא ג' פעמים. ואל תבדקי אחריה בחורים ובסדקים לראות אם ניקתה היטב….." –
