

























































































בליל כ"ב בשבט תשמ"ח, בעת שהרבנית, אשת הרבי מליובאוויטש, לא חשה בטוב, החליטו רופאים מומחים שעליה לקבל טיפול רפואי בבית הרפואה. קרא הרבי למשמש בקדש, הרב שלום בער שיח' גאנזבורג, לחדרו ואמר לו: "תיסע עם הרבנית ותתקשר אלי בכל 15 דקות, ותדווח לי אודות כל אשר מתרחש שם". אכן הוא קיים שיחות טלפון כל 15 דקות כהוראת הרבי, אך זמן קצר לאחר מכן הרבנית לצערנו הסתלקה, והמשב"ק לא היה מסוגל להודיע בעצמו את הבשורה הנוראה. מאוחר יותר ד"ר פלדמן התקשר והודיע זאת בעצמו לרבי.
כחודש אחרי שהסתיימו ימי ה"שבעה", הרבי אמר לרב גאנזבורג ברמיזה: "סיכמנו הרי משהו", הרב גאנזבורג לא ענה. הרבי המשיך: "שתבשר לי תמיד בשורות טובות".
פרשת דברים נפתחת בפסוק הראשון בדברי תוכחה המוזכרים ברמז, שמוכיח משה רבינו את בני ישראל על חטאיהם במדבר. בנוסף לאזכור החטאים ברמז משה אף לימד זכות על עם ישראל. למשל: "ודי זהב"- רומז לחטא העגל, והוא נגרם בין היתר מריבוי זהב שהיה ברשותם.
מכאן למדים שכאשר אנו מוכיחים את ילדינו על התנהגות שלילית עלינו להיזהר בכבודם, לומר את התוכחה בתוקף ובנועם ללא התרגשות מבלי לפגוע בדימוי העצמי ושתהיי מורגשת הקרבה שלנו אל המחונך.
יחד עם אמירת דברי התוכחה צריכה להיות גם הכוונה מעשית לכיוונים חיוביים, שזהו העניין העיקרי.
(מבוסס על ספר בקדש פנימה, ליקוטי שיחות כרך יח', עמוד 1, אגרת החינוך, עמוד 58)
שבת שלום!
להרצאות, סדנאות וייעוץ אישי: 054-9404776
קייטנת חב"ד לבנות העיר חיפה.
זו כבר שנה רביעית ש'מרכז משיח – נווה גאולה' מפעיל כור היתוך חסידי לבנות העיר מכל גווני הקשת, תוך השקעה רבה בגשם וברוח.
הרב מנחם מענדל ווילשאנסקי, שליח הרבי לארץ הקודש ורב קהילת חב"ד נווה גאולה, המנהל את מרכז משיח בחיפה, פועל רבות לפיתוח מוסדות חב"ד בעיר ולהבאת ילדים חדשים מכל החוגים, וביחד עם מנהלי המוסדות והשלוחים הנוספים בחיפה פועלים להכין את חיפה לקבלת פני משיח.
צוות מדריכות שנבחר בקפידה תחת שרביטן של המנהלת והמרכזת, עמל על תוכניות מגוונות שיחדירו בבנות התקשרות לרבי, חום חסידי, התלהבות ויר"ש. זאת באמצעות חוברת לימודים, משימות יום חסידיות, מלחמת ופרצת ועוד, לצד הנאה ומנוחת הגוף בטיולים, פעילויות אטרקטיביות וסדנאות יצירה.
כנקודת שיא ניתן לציין את ערב האימהות המיוחד שנערך בסיום הקייטנה. לאחר לימוד משותף של אימהות ובנות, העלו הבנות הצגה מרתקת בליווי מחולות, שהמחישה במשל את העבודה היחידה בדורנו דור הגאולה, שהיא השער לכל הפעולות – קבלת פני משיח בפועל ממש!
ההורים והבנות הודו מאוד להנהלת הקייטנה והביעו את שביעות רצונם מהרמה הרוחנית והגשמית של הקייטנה, ומהצוות החסידי והמסור.









נחתמה בהצלחה רבה

















































































































































































































































































בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתה של מרת רבקה גולדה גולדשטיין ע"ה בתם של הרה"ח ר' אברהם דב ודינה מנדלסון, שהלכה לעולמה לאחר מחלה קצרה, והיא בת 65.
הותירה אחריה את – יבדלח"ט – ר׳ מנחם מענדל משי זהב וזוגתו חנה מקרית גת, ר׳ יעקב מרטון וזוגתו דבורה מלוד, ר׳ משה שמשון גולדשטיין מהר חומה, ר׳ שמחה הכהן פרידמן וזוגתו שושנה מלוד, ר׳ דוד אביוב וזוגתו חיה מקרית מלאכי, ר׳ ניסים יהושע וזוגתו טובה מלוד, ר׳ נחמן גולדשטיין מביתר עלית, ר׳ יוסף יצחק גולדשטיין מקרית-ביאליק, מלכה, הת' מנחם מענדל, פנינה.
ויה"ר שתיכף ומיד יקויים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", והיא בתוכם.
הבוקר נפתח בשיעורו המרתק של המרצה הנודע הרב יואב אקריש, מארגון 'פרדס' שדיבר רבות על
לאחר הפסקה קלה הגיע רגע השיא של 'ימי העיון' כאשר עלה על הבמה ונשא דברים הרב זושא זילברשטיין משלוחי הרבי ממונטריאל (קנדה) שדיבר על צירוף מחשבה טובה למעשה. הרב זילבשרטיין טיבל את הנאום בסיפורים מרתקים ומקורות במקרא שמציינים זאת, תוך התייחסותם של רבותינו נשיאנו על פי תורת החסידות.
לאחר מכן, נשא דברים הרב יעקב גולשמיד משפיע ומשגיח ראשי דישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית בכפר חב"ד. הרב גולשמיד דיבר על הנפש המתלבשת של האדם. לאחר מכן נערכה ארוחת צהריים גורמה.
את היום חתם הרב עמרם מויאל מצפת, שדיבר על עניין החלומות, והאם יש להם משמעות בחיי היום יום.
"ימי העיון ימשיכו גם מחר ומחרתיים לעוד יומיים מרתקים" מסבירה לנו הגב' דניאלה גולן העומדת בראש המרכז לאישה היהודית 'אור חיה'.
מהנהלת אור חיה מודים לצוות המסור כולו של ה'מרכז', שפועל בכל השנה למען ולטובת נשות ובנות ישראל מרחבי ירושלים בפרט והארץ בכלל.




















קבלי את הסוד החמישי שלי
בסקר קצר שערכתי השבוע שאלתי מה המוצר שלא תוותרו עליו בתיק האיפור והתשובה הרווחת היתה מסקרה…
אחד הדברים היותר בולטים באיפור זו המסקרה.
ריסים שחורים, ארוכים עבים ומלאים בנפח – מוסיפים המון לפנים שלנו.
הריסים פותחות את העיניים, מבליטות את היופי ונותנות המון אור.
כל אחת מחזיקה בתיק האיפור מסקרה. בדר"כ זו מסקרה שהיא משתמשת בה זמן רב. אם היא נגמרת היא קונה את אותה אחת שוב.
במהלך היותי כמאפרת יוצא לי לנסות מסקרות רבות. יש לי מספר מסקרות בתיק האיפור לשימוש לקוחותיי וכמובן בתיק האיפור האישי שלי אני מחזיקה כמה וכמה.
אמנם מסקרה זה עניין אינדיבידואלי על כל אחת זה יראה שונה, כי זה תלוי בריסים שלה, ותלוי איך היא מורחת את המסקרה על הריסים.
אך יש גם כמה כללים חשובים שכדאי שתדעי:
מומלץ להשתמש בשתי מסקרות שונות.
טיפ לעמידות של המסקרה:
טבלי את מסרק הריסים בפודרה שקופה או טלק מרחי על הריסים הרטובים, ומעל מרחי שוב מסקרה.
כעת ריסייך יראו ארוכים, מלאים ומיוחדים.
חשוב מאוד מאוד להוריד עם מסיר איפור בלילה את המסקרה מהעינים לא בריא לישון איתה!
טיפ לריסים דלילות: הריסים שלך נושרות או מאוד דלילות? מרחי מידי ערב שמן קיק על הריסים במשך 3 חודשים בערך ותראי פלאות.
במידה ומישהי מכן מעוניינת בהמלצות חמות על מוצרים שאני אישית ניסיתי ומרוצה, היא מוזמנת לכתוב לי באופן פרטי:
0527395770
דבורה לאה
מישאל אלמלם, עובד סוציאלי מוסמך
כיצד אם בכלל אנו כחברה אמורים ויכולים להתמודד עם הקונפליקט בו הנפגע ומשפחתו המרוסקת חווים את הפגיעה ומתמודדים עמה, אל מול הפוגע ומשפחתו המתמודדים עם ריסוק התא המשפחתי החברתי קהילתי, ומה אנו כחברה אמורים לעשות למען הנפגע ומשפחתו ולמען הפוגע ומשפחתו בדרך לשיקום שני הצדדים?
המאמר יעסוק ב:
1. מה משמעותה של מתן עדות אופי בשבחו של הפוגע והשלכתה על הנפגע בכך שכמוה כשחזור והנצחת הפגיעה הן של הנפגע והן של הפוגע.
2. כיצד אפשר ונכון באמת לסייע לפוגע ובכך למנוע את הפגיעה הבאה במקום להתמקד רק ברגש הנקמה בעבירה ובעונש אותו אנו רוצים שישא בשל מעשיו?
3. הזכרון המונח לפנינו שמלבד הפוגע ישנם אנשים נוספים במעגל החיים סביבו שהנם משפחה, אשה, ילדים וחברים והשלכה של הייחס שלנו כחברה עליהם.
הפוסט המרגש הכואב והמזעזע שהעלה בסוף השובע יענקי רייניץ שנפגע בידי מחנך בתלמוד תורה בו למד, לא הותיר עין יבשה. האומץ הנפשי רגשי להעלות על הכתב את אירועי החיים המטלטלים שעבר החשיפה הלא פשוטה הכרוכה בכך, היכולת לשמש לאחרים פה ולהיות 'חוד החנית' עבור נפגעים רבים אחרים הנה תעודת כבוד לכל מי שליווה אותו לאורך השנים, כוונתי לאביו ואמו ולשאר בני משפחתו.
אך לאידך חוסר האחריות כלפי משפחתו של יענקי ואחיו בכל שלבי המשפט ובייחוד עדות האופי למלמד הפוגע הנה תעודת עניות לנו כחברה ככלל ולאלה שבחרו להאדיר את המלמד בפני בית המשפט בפרט.
משמעותה של מתן עדות אופי על הפוגע ואישיותו והשלכתה על הנפגע
כדי להבין את משמעות הנזק הנפשי הנגרם לנפגעים בכך שמתייצבים לתמוך בפוגע, כדאי להקדים סקירה מקצועית המתארת את משמעות הפגיעה ועצמתה כפי שנחווית על ידי הנפגע.
כאשר הנפגע בהיותו ילד חווה את הפגיעה על ידי מי שהיה אמון על שלומו וביטחונו, בטח ובטח כאשר מדובר על אדם שהיה מושא להערצה על ידי תלמידו (כפי שתיאר זאת יענקי בפוסט), הפרשנות אותה נותן הנפגע לפגיעה הנה בשניים:
א. אני לא בסדר ולכן זה מגיע לי, שכן האדם האמון על שלומי ובטח הדמות הכל כך נערצת עלי לעולם לא תפגע בי.
ב. זה היה באמת איזה שהוא אקט של פרס כביטוי ל'אהבתו' אליי, כפי שאמר לו המלמד: "אתה מיוחד ולכן זכית לכך"…
הילד בעולמו התמים ובשפתו הרכה לא יכול לתאר זאת אחרת, כאשר מדובר בדמות סמכות בוגרת ונערצת. הילד נופל בשבי קסמו של הדמות האחראית והסמכותית המוליכה אותו שולל בשפתו הערמומית במניפולטיביות ובאכזריות. בשפה המקצועית מוגדרת התנהלות זו: בלבול השפות בין מבוגרים לילדים, שפת התשוקה של הפוגע לעומת שפת הרוך והתמימות של הילד הנפגע.
לכן הוא מטיל את האחריות על עצמו, ונושא אותה פנימה בתוכו לאורך שנים רבות. כאשר סוף סוף הילד חש בדפוס המוזר החוזר ונשנה מצידו של המבוגר האחראי והאהוב עליו ומבין שמשהו כאן איננו כשורה אוזר אומץ ומתלונן על המלמד הפוגע וזוכה לתמיכה ועידוד ממנהל התלמוד תורה שזה כשלעצמו דבר נפלא ומעורר השראה והערכה.
ובתוך כך מגיעה שעת הדין-המשפט, ואל תטעו זה לא משפטו של הפוגע, להיפך זה משפטו של הנפגע! הנפגע, ילד רך בשנים מתייצב אל מול עורך דין המשחזר עבורו בצורה מניפולטיבית אכזרית כואבת וקשה את אירועי הפגיעה, תוך שהוא מטיח בו ובאחיו האשמות קשות, והופך אותם לשקרנים ומוציאי דיבה הטופלים עלילת שווא על אדם חף מפשע. מה יכול להיות גרוע מזה?! איך יכול ילד תמים לשאת משא נפשי שכזה המלווה בייסורי נפש גוף כאחד? הילד יכול לתומו לחשוב שהוא באמת מדמיין, ממציא או שקרן.
ואז, כאילו לא די בכך, מופיעים אנשים הגונים באמת מחנכים, משפיעים וכו' המעידים בשבחו של הפוגע מתוך באמת רצון טוב וכנה, כנראה, להמעיט בעונשו, שהרי יש גם צדדים חיוביים באישיות זו מלבד היותו פוגע, מה שיכול להיות בהחלט נכון…
אבל כאשר מדובר בעדות אופי אל מול ילדים שנפגעו מאדם זה ונושאים צלקת בנפשם כתוצאה מפגיעתו בהם, מה שקורה באותו רגע לנפגע זה שחזור והנצחת הפגיעה בו באופן הגורם לילד הנפגע להתנתק רגשית (דיסוציאציה) מאישיותו ולמחוק את המתנה הבריאה והטבעית לה זוכה כל אדם שנולד להורים בריאים ושמה אמון.
הילד באופן לא מודע ממאן לתת אמון בכל דמות סמכות זו או אחרת האמונה על בטחונו או שלומו…
או לחלופין: הילד מאמין למה שאומרים לו שהוא אשם וממשיך לשאת בתוכו לאורך שנים את תחושת האשמה בכך שהוא זה שהביא על עצמו את הפגיעה, מה שעלול להוביל למצב נפשי קשה ביותר בדמות מצב פסיכוטי המלווה בהזיות שווא, מה שהופך את המצב לבלתי הפיך, מה שברוך ה' לא קרה בסיפור חייו של יענקי.
אפשר וחובה לתמוך בבן אדם למרות היותו עבריין, בשל היותו אדם, אבל בשום אופן אי אפשר להעניק תמיכה המהווה מקור אפשרי גם אם מדובר רק בפרשנות סובייקטיבית של הנפגע שיש חלק בפגיעה בו הפוגע לא אחראי לפגיעה בי בשל היותו אברך משי, חסיד וירא שמים בתכלית, כך שכל תמיכה בפוגע אף אם היא נכונה ואמיתית ומאחריה יש רצון טוב וכנה לסייע לו או למשפחתו ולהמעיט את הענישה בשל מעשיו הנוראיים!
אם המחיר של התמיכה אותה אנו מעניקים לפוגע מהווה איום קיומי על הנפגע, וכתוצאה מכך חש הנפגע כי מושלכת עליו האחריות על מה שקרה גם אם אנו לא מכוונים לכך בשום אופן, אבל בחווייתו הסובייקטיבית של הנפגע יש מקום בו נשללת ממנו זכותו הקיומית בתמיכה נפשית רגשית בשל היותו קרבן, אנו חוטאים למטרה ונותנים במה בעולמו של הנפגע לפוגע ולמעשיו ובכך אנו מנציחים בנפשו של הנפגע את הפגיעה, ונוטלים ממנו את האמון באנשים ובדמויות סמכות, או לחלופין גורמים לו להאמין שהוא הוזה או מדמיין ומערערים את מצבו הנפשי כאמור.
יש מקום לעדות אופי על עצם אישיותו של הפוגע, אבל בכל הנוגע לפגיעה שביצע צריך להישמע קול חד וברור שאינו משתמע לשני פנים: אתה אשם ואתה נושא באחריות המלאה למעשיך! רק באופן זה יש סיכוי להחלמה הן של הנפגע והן של הפוגע. יש לזכור שכל זמן שהפוגע לא לוקח אחריות על מעשיו כפי שעולה מגזר הדין במקרה זה אין אפשרות לעצור את הפגיעה הבאה, גם לאחר ריצוי העונש יש סיכון גבוה מאוד שמעשיו יחזרו ויישנו, ובכך שאנו נעמדים לצידו ולא עושים הפרדה מלאה בין היותו אדם עם קשת אישיות רחבה, לבין היותו חולה הפוגע בילדים, אנו פוגעים הן בפוגע והן בנפגע.
בנפגע אנו פוגעים בכך שאנו משחזרים עבורו את הטראומה וגורמים לניתוק רגשי שלו מאמון בבני אדם או לחלופין מערערים את בטחונו וגורמים לו להאמין בכך שזו אשמתו במה שקרה לו ובכך מערערים את בריאותו הנפשית כאמור, ובפוגע אנו פוגעים בכך שאנו מנציחים את היותו פוגע ולא מאפשרים לו מרחב לטיפול בניסיון לעזור לו להפסיק לפגוע.
לכן הדבר ולו הקטן שלנו כחברה הנו: להוקיע את מעשי הפוגע ולהעניק תמיכה מלאה לנפגע, כדי שלא ננציח הן את הטראומה של הנפגע והן את הדפוס החולני והמעוות של הפוגע.
החובה הרגשית מוסרית שלנו כחברה כלפי משפחת הפוגע
חובה עלינו וזכות בסיסית היא עבורנו לראות את הקשת הרחבה יותר והיא: הזכות והחובה המוסרית שלנו כחברה כלפי הפוגע והדרך לסייע לו לצאת ממעגל העבירה ובטח כלפי משפחתו הקרובה והמורחבת של הפוגע וחבריו.
כמי שטיפל בלא מעט עברייני פגיעות מיניות, נתקלתי במשפחות מדהימות שבנם פגע בילד אחר ריסק אותו ואת משפחת הנפגע ואת כל הקרובים אליה, אך מאידך ריסק לחלוטין גם את התא המשפחתי שלו, הן במעגל המשפחה הקרובה והן במעגלים החברתיים קהילתיים רחבים יותר בה חיה משפחתו של הפוגע. המשפחה וכל מי שאין לו חלק במעגל העבירה לא קשורים ואין להן שום חלק או קשר למה שביצע בנם, האח, האב או מי שזה לא יהיה, אלא אם כן יש לנו מידע אחר של שיתוף פעולה בין הפוגע למשפחתו. אהבתם הטבעית ליקירם חייבת להימשך עבורם ועבור הפוגע היוצא ממשפחתם, הם מחויבים לקשר הנפשי רגשי ולקשר העצמי של בשר מבשרם בין אם הוא עבריין גדול ואכזרי ככל שיהיה.
אני יודע עד כמה קשה לומר ובטח שלשמוע אמירות שלכאורה נתפסות ככאלה המכילות את הפוגע בכל צורה שהיא ואת הקשת הרחבה סביבו כולל משפחתו, כאשר ממול עומדת משפחתו של הנפגע והנפגע עצמו, אך יש לזכור שלא רגש הנקמה הזעם והתסכול הם אלה האמונים או אלה האמורים לנהל את חיינו.
הדרך הנכונה ביותר למניעת הפגיעה הבאה
כאשר אני פוגש עבריין פגיעה מינית אני עסוק אך ורק בדבר אחד והוא: כיצד אני עוזר לו שלא לפגוע בפעם הבאה, איך מאדם המונע מדחפים בלתי נשלטים הוא לוקח אחריות על חייו ומעשיוץ
כשלבסוף אחרי טיפול ממושך הפוגע חוזר לחיים ואני יודע שעשיתי כל שיכולתי לעזור לו שלא לפגוע פעם נוספת, המטרה הושגה. אני לא עסוק ברגשי נקם זעם ותסכול שיש בי ויש בי עליו ועל מעשיו, אני פשוט רוצה שמצב כזה לא ישוב על עצמו שוב. יש באמתחתי דוגמאות למכביר על נערים ומבוגרים שחזרו לחיות חיים נורמליים וטובים גם לאחר הפגיעה שביצעו, חזרו לחיק משפחתם ושיקמו את חייהם וחיי משפחתם. לכן העיסוק בהשמצה של הפוגע בטח במשפחתו או שאר הקרובים אליו חוטאת למטרה שבשמה ולשמה אנו עוסקים והיא הדרך למנוע את הפגיעה הבאה.
היכולת השיקומית של הפוגע עוברת בעיקר בהכרה שלנו כחברה בכך שמצד אחד אמנם מדובר בעבריין הזקוק לסיוע נפשי רגשי משמעותי, אך מדובר בבן אדם הזקוק לטיפול ושיקום.
תנאי נוסף היא משפחתו של הפוגע: החשה בכל פינה ובכל מקום את העובדה שהם חלק מאשמה אוניברסאלית בכך שבנם, אביהם, בעלה, הוא עבריין.
אם אנו כחברה נדע לערוך את ההפרדה בין מעשה הפגיעה והפוגע הזקוק לטיפול וענישה שתמנע את הפגיעה הבאה, לבין משפחתו שמה לעשות יקירם עשה מעשה איום ונורא ובלתי נסלח, אך הם זקוקים לנו כחברה יותר מכל על מנת לחזור ולחיות את חייהם באופן הכי נורמלי שאפשר אם בכלל אפשר לדבר על נורמלי בסיטואציה שכזו, אז נדע לחבק אותם לסייע ולסייע להם לעבור את המשבר הנורא אליו הושלכו.
כדאי שנזכור את העובדה הבאה: המצב אליו נקלעו הן משפחת הנפגע והנפגע לעולם לא ישוב להיות כשהיה ובאותה נשימה מצב משפחת הפוגע והפוגע לא ישובו לעולם למה שהיה, אז מה שנותר לנו כחברה לעשות זה לדבוק בכל כוחנו להגיע ולהשיג את המטרה הטובה ביותר עבור כל הצדדים והיא שיקום הנפגע ומשפחתו ושיקום הפוגע ומשפחתו כדי שלא נשוב למצב זה שוב.
תודה למערכת על העלאת המודעות וחשיבות ההתעסקות בנושאים כואבים אלו ויהי רצון שלא נצטרך להתעסק יותר במקרים איומים וכואבים מעין אלו…
—
ניתן ליצור קשר באופן פרטי עם הכותב באמצעות המייל:























































































כשאת שומעת את המילה 'שליחות', עולות בך אסוציאציות על המזרח רחוק, תפריט מאתגר, סעודות שבת המוניות ומחשבות נוגות על איפה אני (אמא שמג'נגלת בין בית-ילדים-עבודה / תלמידת סמינר עם לו"ז עמוס) ואיפה השליחות שלי?ובכן, חשבי שוב. שליחות יכולה להיות משמעותית גם אם את חמושה במחשב ומכשיר הקלטה.
עטרת חיה, המוסף לנשי ובנות חב"ד פותח בחודש הבא קורס מעשי שיעניק לך את כל הכלים הדרושים לכתיבה עיתונאית מקצועית במדיות המודפסות והדיגיטליות תוך הבנת עולם התקשורת והחשיבה העיתונאית ומתן דגש על ערך המוסף שאת, כחב"דניקית, מביאה איתך.
במסגרת הקורס, תלמדי את כל סודות המקצוע באופן מקיף; איך לבנות כתבה אטרקטיבית שתעביר מסר מדויק בהתאם לסגנון הכתיבה הנדרש – מידיעה חדשותית, דרך סיקור אירועים, כתיבה פובליציסטית ומאמרים אישיים ועד לכתבת שטח, ראיון וכתבת פרופיל. כיצד לזהות "סיפור" שיתפוס את הקוראים, מהי הדרך הנכונה לאסוף מידע וכל מה שאת צריכה לדעת על מערכת העיתון, התפקידים השונים ועבודה מול צוות.
מיוחד: כללי הפרסום בתורתו של הרבי.


הקייטנופש
אבני יסוד
כמה עשורים אחורה, בשנות המ"מים המוקדמות. המושג של 'נופש נשים' עוד לא נולד. הדבר היחיד שהיה בנמצא, היה קייטנה לאימהות לחצאי ימים. ארגוני נשים שונים ערכו תכניות שכאלה. לגב' חדוה סגל, שליחת הרבי בעפולה, הרעיון הזה לא היה נראה לעניין. "איזה טעם יש לזה, האימהות יוצאות לנוח אבל חוזרות בצהריים הביתה וכל העול עליהן, במקום להתמלא בכוחות הן רק עובדות קשה יותר… חשבתי על הרעיון לארגן קייטנה עם לינה. להוציא את הנשים מחוץ לבית, שהאישה תתאוורר, תתנתק משגרת היום יום המתישה, ותתמלא בכוחות מחודשים". מה שהיום נשמע כמובן מאליו, היה אז רעיון חלוצי. מה שהיום מוצע לקהל בשפע של מודעות ססגוניות, היה אז יוזמה מקורית וחדשנית. נופש אימהות ונשים, מלא בתוכן, הווי וחוויה… "הצעתי את הרעיון לרבנית דבורה בוטמן, כתבנו לרבי וקיבלנו ברכות, ויצאנו לדרך… הנופש הראשון התקיים בעפולה בתנאים פנימייתיים ממש, אבל הייתה אווירה מיוחדת. היה שמח וכיף, עשיר בתכניות מרתקות, והאווירה הייתה מרוממת. עשרות נשים השתתפו ונהנו".
היוזמה המקורית שנולדה, גדלה והתפתחה עם השנים. המארגנות זכו לשיתוף פעולה ממשרד הרווחה שסיבסד את הנופש לאימהות ברוכות ילדים, היו שנים בהן התקיימו שני מחזורי נופש בכל קיץ, כאשר בכל מחזור השתתפו למעלה ממאה נשים…
"מי שתמכה בי לאורך השנים, דחפה וסייעה לפעילות, הייתה הגב' חנה סגל ע"ה. היא ראתה את הקייטנופש, כבעל חשיבות ממדרגה ראשונה. שנה אחת נקלענו לקשיים. בכל רגע צץ מכשול אחר, היה קשה להתקדם, תחושה תקועה שלא הולך… בצר לנו, כתבנו לרבי. סיפרנו על הפעילות במשך השנים ועל הקשיים והאכזבה, ושאלנו, אולי צריך להפסיק, אולי להעביר את הארגון למישהו אחר… התשובה לא איחרה להגיע: "תמשכנה ואדרבה תוספנה, אזכיר על הציון".
הרבי ראה בכך צורך חיוני וחשיבות עצומה, שנשים תצאנה להתאוורר, ולמלא את המצברים. ככל שנשים יצאו לקייטנופש הן הכירו בצורך הזה והבינו עד כמה חשוב הדבר. הרבי עודד אותנו לאורך כל השנים… במכתב אחר, כותב הרבי ת"ח על הדו"ח על כל הפעולות, והרבי הוסיף בכתב ידו "ובפרט דהקייטנא"…
אז והיום – טעם חסידי שאין בשום מקום…
בשנים האחרונות, בתוך שפע נופשים לנשים דתיות וחרדיות, שומר הקייטנופש על ייחודו החסידי. "חסידיש – קייט" – זהו נופש שממלא את מצברי הנפש, לצד חיזוק הגוף. רק בקייטנופש, ניתן לראות מחזה משובב נפש של נשים מכל הגילאים מתאספות בלובי המלון ללימוד חסידות לפני התפילה. רק בקייטנופש, הן לומדות הלכות בית הבחירה, מתוועדות לתוך הלילה, מתדלקות את הנשמה. האופי המיוחד ניכר בשטח, וגורם לקידוש שם ליובאוויטש, כאשר נשים חרדיות מקבוצות של נופשים אחרים נעצרות למראה הלימוד הקבוצתי או ההתוועדות, מתפעלות, מבקשות להצטרף וטועמות מאור החסידות.
קהל הנופשות הוא מגוון, ניתן לראות שלוש דורות, של סבתא לצד בנותיה עם תינוקות קטנים… התגובות בסיום הקייטנופש מחממות לב: "נתת לי כוח לשנה שלמה" "איך לא ידעתי עד היום על הקייטנופש?" "הנופש החסידי הזה העמיד אותי על הרגליים" ועוד…
שבת קודש לרבנית
אבני יסוד
כ"ב שבט, יום הסתלקות הרבנית, הוא לא רק ציון דרך של פעם בשנה.
עבור מאות נשים, כ"ב שבט היא תחנת כוח מטעינה, שמלווה לאורך השנה כולה.
הן שואבות חיות, התקשרות, שמחה והרבה כוח מהתאריך המיוחד הזה, בעקבות דמותה של הרבנית הצדקנית, לעילוי נשמתה.
"שבת קודש לרבנית" – כנס החורף של ארגון נשי ובנות חב"ד, מתקיים כשבתון מרומם וגדוש. "והחי יתן אל ליבו", זהו מפעל חי ומחייה, שהולך ומוסיף, הולך ומתעצם מדי שנה בשנה. האירוע הוותיק נערך כבר שלושים פעמים, באשר השבת הראשונה התקיימה במלאות ה'שלושים' להסתלקותה של הרבנית, בכ"ב שבט תשמ"ח. לצד הוותק, הכנס מתחדש ומשתדרג מדי שנה, בהתאם לביקוש הגובר.
"רצינו לעשות כנס בשבת, חשבנו שלצד הכנס הארצי המרכזי המתקיים מדי קיץ, צריך גם אירוע בחורף" נזכרת חדווה בפעם הראשונה "ואז קרה מה שקרה, הרבנית הסתלקה, וקיימנו את השבת לעילוי נשמתה, באדר, ביום הולדתה. מאז, נוסד הכנס הזה והחל משנה לאחר מכן הוא נערך בסמיכות ליארצייט כ"ב שבט. קיבלנו המון ברכות מהרבי. השבת, כשמה כן היא, 'קודש לרבנית', מוקדשת לרבנית, ל"החי ייתן אל ליבו" בעקבות דמותה, הליכותיה, לעילוי נשמתה. שבת שמורגשת בה הקדושה של הרבנית, ההתקשרות שלה לרבי, ושלנו בעקבותיה. קיבלנו המון ברכות מהרבי, והברכות מלוות אותנו, זה מורגש בחוש, בכל שנה מחדש".
אז והיום – "גם היא יכולה לברך"
תכנית השבת נרקמת בקפידה ומתמלאת בתכנית מרתקת ומאלפת, בליווי מיטב המרצים, הרבנים והמשפיעים. בשנים האחרונות השתבצו בתכנית השבת אף מרצים בכירים מחו"ל. נשים רבות השתתפו פעם אחת – ומאז הן לא מוותרות על הזכות המיוחדת, ומעגל המשתתפות מתרחב וגדל… כיום, הרישום שנפתח כחודשיים לפני השבת מתמלא במהירות שיא, בקהל מגוון, מכל רחבי הארץ. מאות המשתתפות ממלאות את מלון ניר עציון כולו.
החל מקבלת שבת, דרך התפילות, ההתוועדויות, ההרצאות, הסעודות, הניגונים, הסיפורים האישיים, והלבבות המתאחדים, וכלה בתכנית מלווה מלכה ייחודית ומושקעת – זוהי שבת מרגשת ומטעינה מצברים.
המשתתפות מספרות על ברכת השבת שמורגשת אצל כל אחת. ברכה מהרבי, מהרבנית, כפי שהעיד הרבי, "גם היא יכולה לברך", וברכות שהן מברכות זו את זו בהתוועדויות החסידיות במשך השבת, שכוח פעולתן מתעלה על "מה שמלאך מיכאל יכול לפעול". מהשבת הזו הן חוזרות הביתה שונות. מחוזקות, מאושרות, ומקושרות. מצוידות בכלים שרכשו ובכלים שהכינו, כלים לברכת ה'. ובשנה הבאה, הן מגיעות לספר על הברכות, להודות, ולחזק את חברותיהן…
בכל שנה מתרגשות כולן לשמוע בשורות טובות.
השנה, הגיעה לשבת חיה פ., בת 26, שבמהלך השבת חגגה עם כל המשתתפות את ה'שבת כלה' שלה, לאחר שבשנה שעברה כולן בירכו אותה למצוא שידוך במהרה…
שנה לפני כן, דינה מספרת כיצד בשבת דאשתקד ביקשה מהחברות לברך אותה שתיפקד בילדים, והנה היא הגיעה עם התינוקת חיה מושקא לשבת הנוכחית…
הסיפורים המיוחדים רבים מספור, ברכות הרבי והרבנית שורות במוחש על כל משתתפת.
האישה שמאחורי הקלעים
על מפעלים אלה מנצחת במסירות הגב' חדווה סגל, שליחת הרבי בעפולה, שזה עשרות בשנים משקיעה את כישוריה, מרצה ומסירותה בארגון האירועים באופן המושקע ביותר, בגשמיות וברוחניות.
משפט מפתח
מה שנותן לי כוח אלו הם המילים של הרבי: "תמשכנה ואדרבה תוספנה", "ת"ח על הדו"ח… ובפרט דהקייטנא", העידוד הרב שהרעיף עלינו. הזכות לפעול בכוח המשלח, לגרום לרבי נחת, ולראות את הברכות המיוחדות מהרבי שמלוות בכל האירועים, זו זכות עצומה. מחכה להתראות עם הרבי והרבנית בגאולה השלמה…
החזון
| מהקייטנופש – לרבי
שולה בוריס מעפולה, שהשתתפה בקייטנופש בימי הבראשית שלו, מספרת: "השתתפתי בקייטנת אימהות שערכו ארגוני נשים שונים, והתאכזבתי קשות מהתכנים הגרועים. הטיפו לנו תכנים שכדי 'להשתחרר' צריך לפעול נגד הבעל, ולדאוג לעצמנו בלבד… את הגב' חדווה סגל הכרתי דרך העציץ שהייתה מחלקת ליולדות. כשהייתי אחרי לידת בתי, נוצר הקשר. הייתי אז זקוקה לישועה עבור הבת שהיו לה בעיות רפואיות ומסובכות, ונדרתי שאם הבת שלי תהיה בריאה, אני חוזרת בתשובה… כך התקרבתי. כששמעתי מחדווה על הקייטנה של חב"ד, היא אמרה לי ששם מדובר על תכנים שונים לגמרי, ידעתי ששם מקומי, והגעתי לקייטנה. בעקבות הקייטנה גם זכיתי לנסוע לרבי, מאוד רציתי לקבל דולר מהרבי, להגיע לרבי. כשבאתי לשלם לחדווה לקייטנה, היא אמרה לי, אל תשלמי, הכסף הזה הוא מקדמה לכרטיס טיסה לרבי. וכך היה… אחרי זמן מה, חדווה סיפרה לי על הקבוצה שארגן הרב צייטלין לנסיעה לרבי, וזכיתי להצטרף ולנסוע לרבי". |
|
מפגש חוצה יבשות ביקשנו מגב' חדוה סגל לשתף ברגע נבחר מתוך אינספור הרגעים המרגשים ב'שבת קודש לרבנית' במשך השנים. היא בחרה להטעים אותנו במפגש מרגש שנגע בלבבות, בעת תכנית "רעווא דרעווין" בשבת לפני מספר שנים. "לאותה שבת הזמנו אורחת מיוחדת מניו יורק, הגב' אסתר שטרנברג, שזכתה לקשר קרוב עם בית רבי ועם הרבנית. סיפוריה המיוחדים והאותנטיים ריגשו את כולם. בשבת אחר הצהריים, היא סיפרה על על אישה שציפתה לילדים מספר שנים, והגיעה לרבי לחלוקת דולרים. הרבי הורה לשמור על טהרת המשפחה. הגב' שטרנברג נכחה במעמד, ואחר כך הפנתה את האישה אל השלוחים שבאזור מגוריה, שהיו בהשגחה פרטית… בנה וכלתה של הגב' שטרנברג. לאחר שהאישה למדה אצל כלתה של הגב' שטרנברג את הלכות טהרת המשפחה, המשיכה גב' אסתר שטרנברג לתמוך וללוות את האישה בקיום מצוות הטהרה. ברבות הימים, אבד הקשר בין אותה אישה לגב' שטרנברג. גב' שטרנברג רק ידעה, שהאישה זכתה להיפקד ונולדה לה בת יחידה. לאחר שהגב' שטרנברג סיפרה את סיפורה בפני משתתפות השבת ערכנו מפגש מרגש וראשוני בין הגב' שטרנברג לגב' רבקה שפירא – הבת שנולדה בזכות ברכת הרבי…! גם היא הייתה בין משתתפות השבת, הזמנו אותה מראש. אני הכרתי את הוריה, שברבות השנים עלו לארץ התגוררו בעפולה, והיו בקשר עם חב"ד בעפולה. כעבור שנים, נפטרה האם. הבת זכתה להתחתן, ומיד לאחר החתונה, למרבה הצער, נפטר גם האב, והבת נותרה נצר בודד ממשפחתה. המפגש היה עוצמתי ונוגע ללב, לאחר שרבקה הצעירה שמעה לראשונה על סיפור הברכה ללידתה! היה זה רגע מרגש ועוצר נשימה… למפגש זה היו פעולות נמשכות… מאז, התחדש הקשר בין המשפחות. שנה לאחר מכן, בשבת קודש לרבנית התרגשו הנשים לפגוש שוב את גב' רבקה שפירא, שהפעם זכתה להגיע יחד עם התינוקת שנולדה לזוג המאושר… לאחר המפגש בשבת דאשתקד בו הייתה הגב' שפירא נשואה טריה. לאורך אותה שנה, ליוותה משפחת שטרנברג את הזוג שפירא. הם שלחו עבורם דולר של הרבי לקראת הלידה הצפויה, שלחו מתנות, ועמדו לצידם – כמשפחה ממש. רבקה הנרגשת הודתה לרבי ולברכתו, שכהרגשתה, מלווה אותה בכל צעד ושעל. מ |


























































































