ביום ראשון הקרוב, ט' בניסן, יתקיים יום צבאות השם לרגל י"א ניסן, בהשתתפות רבבת חיילי וחיילות צבאות ה', בהיכל יד אליהו בתל אביב. מאוחר יותר באותו יום יתקיים כנס ההקהל המרכזי של חסידי חב"ד, בהשתתפות אנשים נשים וטף.

הורים רבים המעוניינים שילדיהם ישתתפו בשני הכנסים שואלים האם יש צורך ברכישת כרטיסים נפרדים, מה יעשו הילדים מסיום הכנס הראשון ועד תחילת הכנס השני, והאם יש צורך להזמין מקום בהסעה שונה להלוך ולחזור?

פנינו אל המארגנים של האירוע בערב מטעם מטה משיח באה"ק, וקיבלנו תשובות לכל השאלות:

האם ילד שקנה כרטיס לכנס של צבאות ה' צריך לקנות כרטיס נוסף לכנס בערב?

כן. מדובר בשני כנסים נפרדים, וכרטיס הכניסה לכנס של צבאות ה' לא מאפשר כניסה לכנס בערב. יש צורך בכרטיס כניסה נפרד.

ומה לגבי הסעות?

כנ"ל. ההסעות של יום צבאות ה' חוזרות מיד לאחר האירוע. ילד המעוניין להישאר לכנס בערב ולחזור עם ההסעות של הכנס, עליו לדאוג לרישום נפרד להסעות חזור עם האחראים על ההסעות של הכנס בערב.

מה יעשו הילדים אחרי יום צבאות ה' לפני תחילת הכנס בערב?

מטה משיח מארגן תכנית לילדים המעוניינים להישאר לכנס בערב בליווי צוות מדריכים מנוסים הכוללת ארוחה קלה ושתיה. התכנית איננה מטעם צבאות ה' ויש צורך ברישום נפרד על מנת להיערך בהתאם עבור ילדיכם. הטלפון לתיאום פרטים הוא: 1-700-507-701 (מספר הטלפון יהיה זמין גם במהלך האירוע עצמו לבירורים וליצירת קשר עם המדריכים במקום).

אמש (א') הגיעה השרה מירי רגב יחד עם חברי הפמליה לסיור מיוחד בבית מדרשו של הרבי מלך המשיח ב770. את האירוח קיימו הרב מנחם מענדל הענדל יו"ר מרכז חב"ד העולמי לקבלת פני משיח צדקנו והרב אברהם רייניץ עורך שבועון חב"ד 'בית משיח'.

השרה רגב התרגשה במיוחד כשהגיעה ליד חדרו האישי של הרבי ושמעה על אין ספור השעות בהן קיבל הרבי בחדרו ראשי מדינות לצד עמך בית ישראל. במהלך הסיור פגשה השרה את בחורי ישיבת חב"ד המרכזית אשר חלקם מהארץ ושוחחה עימם.

הסיור נחתם בספריית חב"ד הממוקמת ליד בנין 770, שם מאוכסנים פרטים היסטוריים, בסיום הודתה למארחים ואף כתבה מכתב בקשת ברכה מהרבי.

לרישום און ליין במהירות

מאת: קרן קפלן, עטרת חיה

ריקי הציצה בפניה האטומות של האישה מעבר לדלפק. למה היא לא משקפת אמפתיה, הבנה, אהדה. היא לא מבינה שהמצב כאן קריטי? מה האדישות הזו?

"גברת, הסברתי לך כבר, קשה לענות לך כרגע. אחרי הבדיקות נהיה חכמים יותר."

אחרי הבדיקות… "אין לכם עזרה ראשונה? מיון? חרום? משהו?" היא הייתה על סף דמעות. האחראית הביטה בה מבעד למשקפיה המעוצבות וחייכה חיוך לא נעים. "יום, יומיים זה אקספרס. נדרשת כאן עבודה יסודית". ריקי השאירה שאלה אחרונה: "האם הוא יחזור להיות כמו שהיה?" מנהל המחלקה עבר שם כבדרך אגב והביט בריקי הלחוצה. "נשלח אותו למעבדה ונהיה חכמים יותר." ריקי נפרדה מהאייפון בצער, לא לפני שווידאה שיתקשרו אליה ברגע שיידעו משהו מדויק יותר…

במוחה צפו תמונות מאירועי הימים האחרונים, טרם נאלצה לערוך הכרות עם המעבדה הלא ידידותית…

•     •     •

ריקי ויוסי נכנסו הביתה יחד. גמורים. יום רביעי היה יום קשה ומתיש לשניהם. כמובן, שהם לא היו שם לבדם… בדרך חזרה מהעבודה אספה 'אם הבנים' את חמשת השובבים שלה מ'פתרונות האחסון' שמצאה להם — ביום בו היא ויוסי מסיימים מאוחר כל כך.

השעה שש חייכה אליה בלעג מהשעון. "קדימה, ילדים, מי נכנס למקלחת?" מי באמת? מענדי הציץ בשמוליק, דובי הביט על יעקב. מה עושים? למרבה ההקלה, אמא שמעה ציוץ לא מוכר מכיוון הסלולרי שלה. בני החבורה הקטנה קרצו אחד לשני בידיעה שמדובר על לפחות מספר דקות הפוגה.

"נו," אופס, על אבא הם לא חשבו… יוסי ניסה לנקוט יוזמה. "קדימה ילדים…" תוך כדי העפת מבטי זרוז בריקי כאומר מה קורה? "זה מהעבודה.." השיבה, מתנצלת, "משהו קצר."

לוי בן השנתיים נכנס על רגליו השמנמנות לסלון ומענדי הבכור חייך בהקלה. "שלוי יכנס…" ציפצוף נשמע גם מכיוון הסלולרי שלו. עידכון על מישהו בקהילה ששואל אם יש למישהו מושג מתי סוגרת חנות הספרים בכפר? משום מה, אין לו מושג למה נחפז אף הוא להוסיף את השערותיו בנושא.

ריקי ויוסי הביטו אחד בשני. נכון, השעה שבע הציצה מהמחוגים, מאוכזבת. מה עשינו בכל השעה שחלפה, בעצם?

היא  הגיבה למייל מהעבודה ואז רק עדכנה משהו קטן ובדקה משהו בינוני. הוא רק השיב ל'וואצאפ' כמה פעמים ובדק מייל. אולי הגיע משהו חשוב?

•     •     •

"חודש  טוב"

ריקי נכנסה למשרד בו עבדה וסיגל קיבלה את פניה בשמחה. "חודש טוב, חודש טוב." מלמלה ריקי בהיסח הדעת. לעצמה חשבה קצת בשקט, מה יכול להיות טוב בחודש הזה? חצי ממנו חיים בניקיון וגירוש החמץ והחצי השני בסוג של צום. לא, היא לא התחברה לניסן.

באותו יום שבה הביתה חדורת קרב…

ה'וואצאפ' המשפחתי צפצף הרבה באותו יום ובימים הבאים:

דיני סיימה כבר את כל החדרים, חני כבר לא מכניסה חמץ לכל הבית חוץ מהמטבח וחדר האוכל,  אסתי הגיסה סיפרה כמה הילדים שלה עוזרים ומלכי העלתה תמונות.

ריקי הרגישה את הלחץ, שמלווה אותה נאמנה — בערך מפורים — עוד מתקופת ילדותה, לחץ העולה ומזדחל אל מעמקי ליבה ומתיישב שם ביציבות. הוא פרק את מזוודותיו בבטחון של אחד שיודע את אשר לפניו. הוא לא אורח שבא לכוס קפה ועוזב… הו לא. הוא הגיע על מנת להשאר ואפילו להיות בעל הבית לכמה ימים, מי יודע.

"טוב ילדים", היא ניסתה באמת ניסתה. הכינה ארוחת ערב שכולם אוהבים (כן, היא מצאה משהו כזה…) ניסתה להיות רגועה ונינוחה, אבל הטון שלה נשמע לחוץ אפילו באוזניה שלה.

"תיכף פסח ויש המון עבודה. יש כאן רשימה של דברים, שכל אחד יבחר לעצמו תפקיד לכל יום, נכין לנו טבלה…" היא השתדלה להשמע עליזה.

בכל יום הם התקדמו, לאט אבל בטוח. היא לא שכחה לעדכן את המשפחה המורחבת ולשלוח תמונות  פסטורליות של ילדים מחויכים (מזל שהאמא העייפה היא במקרה הצלמת, כי שהיא תביים חיוך במצב כזה…) מנקים באושר. את המריבות היא לא צילמה משום מה. אולי בגלל העובדה שזה מנהג המקום…

באותו אחר הצהריים הכל היה נראה כאופוריה במיטבה. החדרים היו 'כשרים', הבנים עבדו בעבודת צוות, מוזיקה חסידית התנגנה ברקע. אבל אחרי כמה דקות ריקי, כאם מנוסה, הרגישה מתי הדממה מעידה על משהו שמתרחש מתחת לפני השטח ובד בבד היא חיפשה את האייפון שלה — גם מכיוונו משתרר שקט. 'נו, אולי הוא החליט להצטרף למאמצי הניקיון בתור אחד מדיירי הבית' חשבה באירוניה.

אך האירוניה וגם החיוך נעלמו באחת.

הדיבור נעתק מפיה. "מה אתה עושה?" זה היה כל מה שהצליחה לומר. כי דובי בן השלוש ישב ליד דלי מלא מים. במקור, התפקיד שלו היה לשטוף את המכוניות שלו, מסתבר שהוא הרחיב את המשרה.

חיוך מאוזן לאוזן האיר את פניו. הוא מנקה לפסח, כמו גדול! כמה אמא תשמח. במיוחד כשהיא תראה את ההפתעה שהוא הכין לה. אז למה היא שותקת…

"דובי, ממה זה?" דובי הרים את עיניו וחדל מהשיפשוף. "אני מנקה". הבהיר לה. 'מה? היא לא רואה בעצמה?' תהה.

האייפון שלה פשוט שט לו בנחת בתוך הדלי, יחד עם משאית או שניים. היה ברור לה שהיא יכולה להגיד 'חסל סדר' על כל הזכרונות החשובים שהיו לה בפנים. היא שלפה אותו מהדלי. תוך כדי שפיכת קיטונות של רותחים על ראשו של דובי: "איך הגעת לזה? למה עשית את זה? מה חשבת לעצמך?" דובי לא הבין למה אמא שואלת אותו כל–כך הרבה שאלות ולא נותנת לו לענות אפילו על אחת ופרץ בבכי.

בחדרו, ישב מענדי הבכור, שומע את אמא מתעצבנת. אחד עשר שנותיו לימדו אותו שערבי פסחים הם זמן שבו מומלץ לעשות מה שמבקשים, בשקט ולהשתדל להיות 'בסדר'. כנראה שדובי עדיין לומד זאת ושכר הלימוד שהוא משלם, די גבוה.

אוף! עם לחץ של ערב פסח הוא עוד היה מסתדר, אבל האוכל של פסח… חסר התבלינים. כמובן שאמא משתדלת שהכל יהיה כמו שצריך וטעים, וכמו בכל בית חב"די טוב יש להם מתכונים עם תחליף לכל דבר, כמעט. הוא גם יודע שיש לו חברים שאצלם אוכלים הרבה פחות, אבל עדיין… אוף!

ריקי ניסתה להשיט את הערב הזה לחוף מבטחים, איכשהו. היא הרגישה כל–כך אבודה! בלי לתקשר כל היום עם כולם ולדעת מה כל אחיותיה מכינות לארוחת ערב, ומה שלום מושקי הקטנה שהייתה מצוננת, ומתי בדיוק יוסי אמור להכנס בדלת… הדממה היתה זרה לה. היא לא ידעה כיצד לארח אותה ומה עושים בחברתה. כל כך התרגלה להפסיק כל דבר כדי לסמס, לעדכן, להעלות ולשתף.

בום! יוסי נכנס הביתה, בניגוד מוחלט לטבעו, בפתאומיות מוחלטת, מבלי לדפוק אפילו. היה ניכר שהוא עבר חוויה קשה, מרעישה. "מה קרה?" מיהרה ריקי לשאול מהמקלחת. "מה קרה???" היה ניכר שהוא לא מבין את השאלה. "מה קרה לכם? הכל בסדר? כולם בריאים? למה את לא זמינה? למה אני מקבל כל היום טלפונים מכל האחיות שלך שאת לא מגיבה?"

זה הכל? היא התפלאה. לא ידעה כבר מה לחשוב. הוא עצר לרגע, מניח את תיקו, יושב על הספה ושותה כוס מים.

יש משהו בדבריו, אז היא לא ענתה, אז מה? בגלל זה הוא צריך להיכנס הבייתה כאילו הוא חלק מכוחות הצלה או משהו… היא סיפרה לו על הכשרת הפלאפון לפסח, תוך כדי קילוח לוי התינוק. הלה נהנה מהשפרצות המים ומהתהליך כולו.

מענדי התיישב על קצה הספה. יוסי החל לספר לו על מצות שהזמין כבר, ועל כך שבשבוע הבא, תלך איתם אמא לקנות חליפה חדשה לחג, ועד כמה סבא וסבתא כבר מחכים שיגיע ליל הסדר ושהם יבואו. מענדי כיווץ את כתפיו. "אני לא מחכה בכלל. האוכל של פסח מוזר ומרגיז, הכל אסור וזה מגביל!" יוסי הרים גבה. "יש משפחות שאוכלים הרבה פחות ממה שאנחנו נוהגים לאכול בפסח. סך–הכל יש לכם ממתקים, שוקולד." מענדי לא וויתר. "אז הם עוד יותר מסכנים…" כשם שהגדולים מסרבים להכנס, כך לוי מסרב לצאת וריקי נזקקה נואשות לעזרתו, כך שידרו הצרחות שהגיעו מכיוון חדר האמבטיה.

יוסי לא ידע מה לומר למענדי בדיוק. הוא לא דרשן גדול, או דרשן קטן… "זו הזכות שלנו להשתדל להקפיד בפסח, כמה שיכולים, לא להכניס חמץ הבייתה ולא להכנס אפילו לספק ספק דספק." מענדי לא הגיב, יוסי פנה לעזור לריקי שידעה שמהערב הזה כבר לא תעלה שום תמונה לשום מקום… זה בטוח.

•     •     •

ריקי השיגה פלאפון חילופי פשוט.

השפשופים התקדמו, הבנים כבר יצאו לחופש ונראה היה כי חג הפסח עומד לפרוס כנפיו בקרוב. ריקי הרגישה ירידה משמעותית בלחץ כשהיא אינה מקבלת לפלאפון תמונות של הבישולים שדיני החלה לבשל לפסח…

הוא היה חסר לה אין ספק. יעידו על כך טלפוניה התכופים למעבדה שעובדיה עודם עמלים על תיקון האייפון… היא לא מאלה שמסוגלות לשרוד כך לאורך ימים, זה בטוח. היא צריכה נגישות, תקשורת, להתקדם. ככה זה בעידן של היום. היא פשוט לא טיפוס של פלאפון פשוט או חסום. לא יעזור…

אחר הצהריים היא נסחבה עם כולם להוציא סוף–סוף את האייפון מהתיקון שלו. 'כמו חדש!' חייכה ההיא במעבדה, כאילו לא עבר שבוע יותר ממה שהבטיחו לה.

כששבו הביתה מצאה ריקי כמה דקות פנויות בין ניגוב למיון — היא רק רצתה להתעדכן קצת. אינה דומה התעדכנות ניידת וקטנה לישיבה מסורבלת מול מסך מקורקע.

'המכשיר חסום, אנא פנה לשרת.'

מה????

היא התקשרה מיד לחברה. מה זה צריך להיות???

נציגת השרות ליטל, השיבה לה בקור רוח מקצועי כי "בעלך ביקש שינוי בשרות".

"בעלי? מתי? מה?

טוב, את זה כבר אבדוק איתו". היא הודתה לליטל על הדברים המרתקים שגילתה לה על המתרחש בתוך ביתה וחייגה מיידית ליוסי.

יוסי בדיוק נהג בחזור מן העבודה והבטיח לה שישוחחו על כך בהרחבה בבית.

היא הצליחה להתאפק עד שלוי הונח אחר כבוד בעריסתו.

"למה לא אמרת לי? מה קורה כאן?" באורח לא אופייני לחלוטין מצא עצמו יוסי מגמגם. "תראי… לא ידעתי איך לומר לך את זה, זה היה בתקופה שגם ככה לא היה לך מכשיר מתאים, אז… בעצם… ביקשתי לחסום את המכשיר שלי ושלך".

היא לא הבינה מה קורה כאן. מה, הם נשואים חודשיים? מה פשר חוסר התיקשור הזה?

"בואי, נדבר על זה נורמלי." הוא התיישב  במקום האהוב עליו ובתנוחת ה'אולי תכיני לי קפה?'. מה לא עושים למען השלום? לאחר שהם ישבו לבטח ליד כוסותיהם החל יוסי להסביר. "תראי, היתה לי שיחה מעניינת עם מענדי". מענדי??? מה הוא קשור? היה קשה לו עם ההידורים של פסח ואז מצאתי את עצמי מספר לו שגם אבא ואמא עושים דברים שקשה להם לפעמים.

"כמו מה?" הוא שאל. נתתי לו כמה דוגמאות אך אחרי השיחה איתו הבנתי שלפעמים צריך לעשות דברים קשים".

"ולא מקובלים? ויוצאי דופן?" ריקי קיוותה לגלות שמדובר בטעות. והנה היא מגלה עולם שלם של רעיונות…

"חינוכיים וחשובים?" הוסיף יוסי.

השיחה לא הסתיימה בזה, נוספה התנצלות כנה של יוסי והשלמה של ריקי; ושל הגיסות, הגיסים, והשכנות, והנשים של השיעור…

ביום של ערב פסח, בהכנות האחרונות, עמדה והתבוננה לרגע בבית המבריק (תתעלמו מהבננה שמעך לוי ומן הציור החדש של יעקב על הקיר המסויד…)

"זה היה קשה, נכון אמא?" מענדי, צץ לפתע משומקום. "לנקות, לבער את החמץ ולהכשיר את הבית".

'את קירות הבית ותכולתו — מילא', חשבה לעצמה ריקי, 'אבל להוציא את החמץ שנמצא עמוק יותר, זה הביעור הקשה באמת'.

"נכון שעזרנו לך אמא?" מיהר יעקב לדרוש תשלום במחמאות על חלקו בעבודה. כשהביטה סביבה על עצמה ידעה שהוא לגמרי צודק,

בשני הביא(ע)ורים….

אמש ביקר בבית חב"ד בדרום דלהי שר החקלאות מר אורי אריאל. השר הגיע יחד עם משלחת של ראשי משרד החקלאות ל'שבוע המים' ההודי. לאורך כל הביקור דאגו השלוחים מבית חב"ד בדלהי לשר ולפמלייתו לארוחות מהודורות.

את הביקור הוא חתמו בארוחת ערב בבית חב"ד שם נפגשו עם השלוחים הרבעקיבא סודרי מנהל בית חב"ד דלהי והרב שניאור קופצ'יק מנהל בית חב"ד בדרום דלהי.

יחד צפו בסרט קצר המתאר את פעילות בתי חב"ד ברחבי תת היבשת, השר הביע את התפעלותו הרבה מהשליחות החשובה וממסירות הנפש ואיחל שנפגש בקרוב בירושלים הבנויה.

עומדת, מים לרגלי, דלי בידי, סמרטוט ביד השניה, מנגבת את אגלי הזיעה ממצחי.

צפצוף מוכר מבהיר שהתקבלה הודעה בוצאפ, זה בעלי. פותחת, וידאו של משיחיי, אלו תינוקות של בית רבן עומדים וזועקים במלא הגרון את הכרזת הקודש "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". אני מתמוגגת. ברוך השם שזיכנו להגיע לידי כך.

ממשיכה בעבודת הפרך, הן ערב פסח ממשמש ובא ומיהי האישה שתעיז לחצות את סף מפתן ביתה בשעה שהבית עוד לא מבריק, והארונות לא נקיים ומדפי המקרר לא מרופדים פעם, פעמיים ושלוש בעיטופים מעיטופים שונים, והבית לא מצופה כולו בנייר כסף כמקובל?

אבל אז הגיע עוד וידאו.

זה היה כבר מהכנס של המבוגרים. חסידים רוקדים בהתלהבות, השירה האדירה מתגברת ונראה כי הרבי עומד להתגלות בגוף גשמי בכל רגע מגודל המעמד. ואני? בגלות. גלות המים, הסבון, הסמרטוט והדלי, מסתכלת על עצמי. מתיישבת על המיטה ודמעות בעיני, איך זה? איך קורה שבערב מיוחד שכזה, חד פעמי, סוחף, עצום, אני מוצאת את עצמי גורפת מים עם מגב כאחרונת השפחות?

איך זה במקום ללבוש בגדי מלכות אני לובשת סמרטוטים ובמקום לרקוד עם חברותיי למושב אני רוקדת עם מטאטא ויעה? היתכן כדבר הזה?

אמנם נכון, ערב פסח כבר כאן ולנקות צריך. אבל, ראש, צריך גם צריך, ולא ראש בערדליים אלא ראש על הכתפיים.

עבודת הבירורים של הבית ידועה ומוגדרת. יש מקומות בהם צריך להשקיע מאמץ רב ויש מקומות שאנו מנקות, סתם כי פסח והגיע הזמן למיין את כל התמונות מתשל"ח. יש להבדיל בין ביעור החמץ מהבית לבין שגעת נקיון היסטרית. כדאי לחלק מטלות לכל בני הבית, ובמקום להתנפל על הפאנלים בחרדת קודש- להניח לילדים ואפילו לבעל לקחת חלק בעניין, ויש גם פטנט של הדור החדש: עוזרת. אותה אחת שתסייע לך באתגרים הגדולים יותר ותוריד קצת את מפלס הלחץ והעבודה. אז מה? יעלה כמה גרושים. אולי קצת יותר, ההשקעה משתלמת.

אם מתכננים נכון, וסוגרים את הערב הזה בלו"ז, כמו ערב של חתונה, בר מצווה או כל אירוע משפחתי אחר, אפשר להגיע בשופי לערב פסח וגם לקחת חלק במעמד שעושה הכי הרבה נחת לרבי: מעמד י"א ניסן, שבו גם, ובעיקר – לנו, נשים צדקניות שיביאו את הגאולה, הזכות והחובה להשתתף.

אחד הדברים המעניינים שנתבררו לי בעת האחרונה היא שאנו הנשים צריכות לעשות מסירות נפש, עבור מציאות של גאולה. צריך להתאמץ להשקיע ולהזיע כדי להיות במסיבת פורים שמחה, התוועדות נשית סוחפת, או שיעור שמחייה את הנפש. דברים שכרוכים בהנאה צרופה.

אם פעם מסירות הנפש היתה בלעשות ברית מילה לילד, ללכת למקווה או לאכול כשר הלא היום מסירות הנפש היא..ובכן- להשתתף בחגיגה שמחה של גאולה, גם על זה צריך למסור את הנפש.

כמובן, שיש להיערך בהתאם ובצורה נכונה: לאמוד את כמות העבודה, את מס' הידיים העובדות, לחלק נכון על פני הזמן הנתון בידנו, לשחרר שליטה, לאפשר לאחרים לעזור, להביא עזרה חיצונית ככל שמתאפשר, והכי חשוב: לקבל החלטה במסירות נפש, שבערב י"א ניסן, את פושטת את בלויי הסחבות, לובשת בגדי מלכות, נכנסת לאווירת החג ושוכחת מאדי האקונומיקה.

מיד כשסיימתי לצפות בוידאו ההוא, כתבתי לבעלי- איך, איך הפסדתי את הדבר המדהים הזה? על טעות לא חוזרים פעמיים. בשנה הבאה, אם לא בבית המקדש, אני אהיה שם! הפעם, לא על תקן זו שצופה בוידאו שנשלח אלי ובידי המגב. הפעם אהיה זו שמצלמת אותו, מקרוב. בלייב. הפעם אני הולכת להיות שם, בע"ה. כדי לא להתחרט שוב פעם. כדי לעשות נחת לרבי. מקווה שגם את תגיעי.

מה הם המנהגים המקובלים אצל חסידי חב"ד בפסח?

לא לאכול מצה שרויה הינו מנהג שהתחיל עוד בזמן המגיד ממעזריטש — וכלל הציבור החסידי נוהג בו (ויש גם יהודים שאינם חסידים הנוהגים כך). אדמו"ר הזקן כתב מענה ארוך מאוד בו הוא מסביר את השיקולים ההלכתיים העומדים מאחורי חומרה זו. הרבי כותב בהגדתו, שלא מרטיבים את המצה וגם מכסים אותה בזמן הארוחה כשהיא נמצאת על השולחן. זה המקור לכיסויי המצות, העשויים מבד, נייר או פלסטיק. אופציה נוספת להישמרות ממצה שרויה, שהרבי לא מזכיר, היא להתרחק עם הכיסאות מהשולחן בזמן שאוכלים את המצות במקום לכסות אותם. כמו כן, לפני ששופכים מים לתוך כלי מסוים, בודקים שאין בו פירורי מצה, ובימי החג אין מעבירים את האצבעות הרטובות מעל השפתיים ב'מים אחרונים' כדי לא להרטיב פירורי מצה שעלולים להיות שם.

ישנו דיון הלכתי לגבי מצת מכונה, אם היא מותרת לאכילה בפסח או לא ופוסקים רבים אכן אוסרים אותה. חסידי חב"ד כמובן מקפידים שלא לאכול מצות מכונה, ואפילו לא לילדים. כמו כן, חסידי חב"ד נוהגים לפי הפוסקים שלא מכשירים 'משקה' לפסח. בהגדה של פסח הרבי מזכיר שלפי מנהגינו משמיטים קינמון וג'ינגר (זנגביל) מהחרוסת בגלל החשש לחמץ. אם אדם מגדל ומפקח עליהם בעצמו שיהיו נקיים מחמץ, מן הסתם אותם רכיבים יהיו מותרים לאכילה בפסח.

מה בדיוק נחשב למצה שרויה?

באחת מתשובותיו של רבנו הזקן (שהיה אגב, אחד הפוסקים הראשונים שדן בנושא מצה שרויה), הוא מציין שמצה שרויה הינה מצה שבאה במגע עם מים. בנוגע למצה שבאה במגע עם מי–פירות, אדמו"ר הזקן כותב 'פשיטא', ברור שלא צריך להחמיר בזה. גם הרבי כותב בהגדה שלו שמצה שרויה הינה מצה שבאה במגע עם מים או עם נוזל המכיל מים.

הרבי הרש"ב כל–כך החמיר לגבי מצה שרויה, שהוא השתמש רק בכף לאכילה ולא במזלג. הוא חשש שחתיכות המצה שבפיו יבואו במגע עם מים שעל המזלג! הוא גם ניגב מסביב לפה, לאחר כל ביס. אפשר אולי להסביר את המנהג הזה שעם כף הרבה יותר קל לוודא שהיא %100 נקיה, לעומת מזלג שקשה יותר לנקות אותה. ולמרות זאת, הוא בקושי אכל מרק במשך החג, מתוך חשש למצה שרויה.

ומצד שני, אנו יודעים שהרבי הרש"ב אכל מצה עם חלב. הרבי הריי"צ כותב בשיחותיו על 'חלב שמור', זאת אומרת, חלב שהשגיחו עליו מזמן החליבה לוודא שלא הוסיפו לו מים. בימינו, רבים לא יאכלו מצה עם חלב או עם נוזלים אחרים מכיוון שהם לא יכולים להיות בטוחים שלא הוסיפו להם מים. יש כאלה שלא יאכלו מצה יחד עם מאכלים שהם בטוחים שהם ללא תוספת מים, רק כדי לא לבלבל את הילדים או אנשים אחרים, או שהם פשוט לא רוצים מצה על השולחן בכלל. גם ישנם פוסקים אחרים המחמירים במי–פירות כמו במים, כך שיש מקום להחמיר בכך ולא להרטיב את המצה גם עם נוזלים אחרים שלא מכילים מים, ואכן יש משפחות הנוהגות כך.

לגבי חינוך הילדים, הרבי מבחין בין מצת מכונה לבין מצה שרויה. הוא אומר לא להביא לילדים מצת מכונה בשום מצב, ולעומת זאת במצה שרויה ניתן להקל עבורם. אך כפי שמבואר בשיחות הרבי, יש לחנך ילדים שהגיעו לגיל חינוך, לא לאכול מצה שרויה.

אז ניתן לאכול מצה עם אבוקדו המכיל מיץ לימון שסחטנו בעצמינו?

אפשר, רק צריך לוודא שהסכין יבש לגמרי. כמו כן, כדאי שהצלחת והסכין יהיו חד פעמיים כדי שלא תהיה בעיה בשטיפת הצלחת לאחר האכילה. כדאי לזכור שלא כולם יכולים להיזהר בדברים הללו.

מהו מנהג חב"ד לגבי בישול מי–סוכר לפני פסח?

ישנו מנהג של האדמו"רים שלא לאכול סוכר בפסח, אבל לא כל החסידים לקחו זאת על עצמם. למעשה, הרבי הרש"ב לא היה מרוצה מכך שמחקים את הנהגתו בנושא זה. המקור לחומרה זאת הוא דין בשולחן–ערוך שבו כתוב לא לאכול סוכר בפסח מפאת החשש (שהיה מצוי באותם ימים) לבלבול עם קמח. ישנם פוסקים רבים שאומרים בבירור שסוכר שבתהליך יצור שלו השגיחו שיהיה כשר לפסח, מותר לשימוש. אף על פי כן, הרבי'ים שלנו, החליטו לאמץ את החומרה הזאת, שלא לאכול סוכר בכלל בפסח, גם בימינו. אמנם  לא נוכל לדעת את הסיבה האמיתית לכך, אך כדאי לציין שישנם מקורות הלכתיים מהימנים המזכירים חומרה כזאת גם בימינו. ישנם חוגים מסוימים שלא משתמשים בסוכר גם אם יש לו השגחה לפסח. כששאלו את הרבי למה המנהג הזה לא כתוב בספר המנהגים הוא השיב שהתשובה לכך היא (בין השאר) שהוא לא בטוח אם זה מנהג רק של הרבי'ים או מנהג השייך לכולם. לאחר מכן הרבי אמר שאם מוודאים שהסוכר כשר לפסח, אפשר להשתמש בו.

יש משפחות שנוהגות לבשל את הסוכר עם מים לפני פסח, אבל זה לא כתוב במקורות שלנו בתור מנהג חב"ד רשמי. ויש הרבה הנמנעים מלהשתמש בסוכר לחלוטין, בגלל מנהגם של האדמו"רים. הרעיון העומד מאחורי בישול הסוכר עם מים לפני פסח הוא כדלהלן: ניתן לבטל חמץ במקרים מאוד מסוימים (שלא ניתן לפרט בכתבה זו) לפני פסח. לעומת זאת, במשך החג החמץ לעולם לא יוכל להתבטל, אפילו בשישים. אם קרקר או חתיכת מצה מוחמצת התערבבה בטעות עם עוד חתיכות של מצה לפני פסח (תערובת הנקראת 'יבש ביבש') הוא לעולם לא יתבטל לגמרי כי כשפסח מגיע החתיכה עדיין תעמוד בפני עצמה וכביכול תכריז 'אני כאן'. הרעיון הזה נקרא בהלכה 'חוזר וניעור'.

ישנו סוג נוסף של תערובת הנקרא בהלכה 'לח בלח', המתייחס לשני מרכיבים שונים, אחד חמץ ואחד כשר לפסח, שהתערבבו עד כדי כך שלא ניתן להפריד ולהבחין ביניהם לעולם. במקרה כזה, החמץ מתבטל בשישים לפני פסח, מכיוון שהוא לעולם לא יעמוד בפני עצמו בתור מאכל חמץ. בדיוק מפני הסיבה הזאת, המצות תמיד נאפות לפני פסח, כי במקרה שישנו חלק מהחיטה שהנביטה (דבר שמחמיץ חלק מן הקמח) הוא יתבטל כשכל הקמח יתערבב יחד, בתור יחידה אחת במצה האפויה.

עכשיו נחזור לנושא הסוכר. לאחר שהסוכר נבדק שהוא לא מכיל חמץ, ומבשלים אותו עם מים, גם אם יש חתיכה מזערית של חמץ בסוכר – לעולם לא נוכל להפריד אותו משאר הרכיבים הכשרים לפסח. בשולחן–ערוך אדמו"ר הזקן הוא כותב לגבי ביטול חמץ בתערובת של 'לח בלח', שאם אדם רוצה הוא רשאי להחמיר על עצמו שלא לסמוך על הביטול הזה, למרות שהוא 'לח בלח', אבל לא להחמיר על אחרים בעניין.

למסקנה, אין מנהג חב"די רשמי כלפי שימוש בסוכר בפסח.

אם מאכל נופל על הרצפה, האם ניתן לשטוף ולאכול אותו? ומה לגבי סכו"ם וכלי פסח — אם הם נופלים על הרצפה האם צריך לחכות עד פסח הבא בכדי להשתמש בהם שוב?

ישנו מנהג נפוץ (אם כי לא מנהג רשמי) אצל חסידי חב"ד (ולא רק) שלא להשתמש במאכל אם הוא בא במגע עם הרצפה. וכנ"ל לגבי כלי מטבח. אם יש צורך, מותר לשטוף ולהשתמש מיד בכלי שנפל על הריצפה, אין בזה שום בעיה הלכתית. למרות זאת, המנהג הנפוץ הוא לשים בצד את הכלי ולא להשתמש בו עד פסח הבא. בעוד המנהג הזה לא מוזכר בהלכה באופן ברור, ניתן למצוא לו אסמכתא מסוימת במקורות הלכתיים מהימנים, והוא דומה מאוד למנהג של קילוף פירות וירקות.

האם זה מנהג חב"ד לקלף את כל הפירות והירקות בפסח?

 אין שום מקור הלכתי לקילוף פירות, אך יחד עם זאת זהו מנהג חסידים מקובל ויש גם אחרים שנוהגים כך. זה בדיוק אותו דבר כמו לא לאכול מאכל שנפל על הריצפה. יכול להיות שדווקא בימינו המנהג הזה יותר רלוונטי מכיוון שהרבה פירות וירקות מרוססים בחומרים שונים. כל פרי או ירק שאי אפשר לקלף אותו אנו לא אוכלים בפסח. ואכן, פוסקים בני זמננו מתירים אפילו בשנת שמיטה, (כאשר יש לפירות וירקות קדושת שביעית ואסור לבזבז שום חלק מהפרי) להסיר את הקליפה בפסח.

הרב יכול להסביר את המנהג לייחד סכינים מיוחדים לקילוף וחיתוך, ולהרחיק אותם משאר כלי המטבח?

הדבר דומה לבישול ביצים בסיר מיוחד (מנהג המוזכר ב'אשל אברהם') מכיוון שהם מתבשלים בקליפתם, אך אני לא יודע אם אפשר באמת להסביר את המנהג הזה מכיוון שהסכין המיועד לקליפות בדרך כלל נוגע בסופו של דבר בפרי עצמו. אף על פי כן, אם יש לאדם מסורת משפחתית בעניין הזה, לא צריך לזלזל בו מכיוון שהיו גדולי ישראל שנהגו כך. יכול להיות שהסיבה לזה הייתה ליצור אבחנה ברורה בין הפירות והירקות לבין הקליפות.

ומה לגבי חסה? אי–אפשר לקלפה אבל למרות זאת אנו אוכלים אותה בליל הסדר (אחרי שטיפה, בדיקה, וייבוש). האם אפשר לאכול אותה גם במשך שאר ימי החג אם נשטוף אותה היטב?

באופן תאורטי מותר לאכול חסה בפסח אם מסירים את השכבה החיצונית של העלים ושוטפים ובודקים אותה היטב. זה עניין של מנהג משפחתי. עצם העובדה שאוכלים חסה בליל הסדר לא סותרת את המנהג של אלו שלא אוכלים חסה בשאר ימות החג מכיוון שבליל הסדר ישנו מצוות מרור, ומקיימים אותה על–ידי החסה. בדומה לכך היו צדיקים שנמנעו מלאכול מצות בשאר ימות החג חוץ מבליל הסדר (בסופו של דבר החשש הכי גדול לחמץ נמצא במצה עצמה…) ובכל זאת — אף אחד לא ימנע מלאכול מצות בליל הסדר… ויש פוסקים שלא היו בעד החומרה הזאת.

כדאי לציין שלעתים אנשים סותרים את עצמם בנוגע למנהג של קילוף פירות וירקות. מצד אחד הם מקלפים הכל לפני פסח, אפילו עבור בישול ומצד שני שותים מיצים ויין העשויים מפירות לא מקולפים. (ניתן להשיג מיצים מפירות מקולפים). הרעיון הוא כמובן שלא להפסיק לקלף בפסח, רק לא להיות ביקורתי כלפי אחרים שאינם מקלפים כי מבחינה הלכתית אין שום בעיה עם הקליפות מצד עצמן.

מה עושים במקרה שאישה מתחתנת עם אדם שפחות מחמיר ממנה בפסח, האם היא צריכה לשמור על החומרות איתם גדלה? ומה לגבי אישה שמתחתנת עם אדם שיש לו יותר חומרות ממנה ולכן הוא לא רוצה לאכול אצל הוריה בפסח?  

למעשה, כל הפוסקים מסכימים שאישה צריכה לנהוג לפי בעלה לאחר החתונה בין אם הוא מחמיר יותר ובין אם הוא מקל יותר. אם הבעל פחות מחמיר, אזי מותר לאישה להמשיך לשמור על החומרות בהם התחנכה כל עוד בעלה לא מתנגד לכך. אם יש ביניהם סכסוכים סביב הנושאים הללו בני הזוג צריכים להתייעץ עם רב או משפיע מנוסים. בנוגע לחומרות באופן כללי, חייבים לקחת בחשבון כיצד הם ישפיעו על שלום הבית. משפחה שלמה יכולה להתפרק חס ושלום, בגלל חוסר כבוד והערכה אחד כלפי השני, ולא בגלל חילוקי דעות על רקע דתי. עם כל זאת, כדאי לציין שהראיון הזה נכתב עבור עיתון לנשים, אם יש גברים שקוראים את הכתבה הזו, עליהם לחשוב היטב, ולהתייעץ עם משפיע או רב לפני שהם מתעקשים על חומרות מסוימות ולקחת בחשבון את השיקולים הבאים:

האם זהו מנהג אמיתי ממקור מוסמך?

האם זה יגרום לאישתו 'לזעוק אל ה" מרוב עבודה קשה?

האם הוא מציג את הדברים כהצעה יחד עם מקום לשמוע את דעתה? זאת אומרת לא "אני מתעקש על כך", אלא "הדבר הזה מאוד חשוב לי, אני מקוה שזה לא יהיה לך קשה מדי"?

האם הוא בטוח שהוא מחמיר ומקפיד על עצמו באותה מידה שהוא דורש ממנה?

ישנם משפחות המהדרות להשתמש במי–מלח ומיץ לימון במקום סבון כלים בפסח. אם ישנו בעל שרוצה להנחיל את ההידור הזה בביתו – אולי הוא גם ישקול לשטוף את הכלים והסירים בעצמו.

האם צריכים לקנות סידורים חדשים לפסח בכל שנה?

אין צורך לקנות סידורים חדשים בכל שנה כל עוד הסידורים של פסח משנה שעברה אוחסנו הרחק מחמץ. כמו כן, מותר להשתמש בסידורים שמשתמשים בהם במשך השנה, כל עוד הם לעולם לא היו בשימוש על שולחן האוכל, ובדקו אותם היטב לפני פסח לוודא שאכן אין בהם חמץ. כדאי לציין שהרבי דיבר על קניית סידורים חדשים לילדים לכבוד החג, בכדי לשמח אותם.

האם מותר להריח חמץ בפסח?

אסור להריח חמץ בפסח, גם אם הוא שייך לגוי, אלא אם כן אין לאדם ברירה אחרת, והדבר נעשה ללא כוונה. אדמו"ר הזקן כותב את ההלכה הזאת בפירוש בשולחן–ערוך שלו. בנוגע לריח של בושם, ישנם שיקולים וגורמים אחרים שניתן להביא בחשבון ולהקל בזה.

האם מותר לכבס בחול–המועד?

התורה מצווה עלינו להתרחץ ולכבס את בגדינו לפני החג כדי שניכנס לחג נקיים, ולא במצב של 'מנוול'. 'השולחן–ערוך' אוסר לכבס בחול–המועד אפילו על–ידי גוי כדי שנקפיד להיכנס לחג עם בגדים נקיים. היוצא מכלל זה הם בגדי ילדים שמתלכלכים בתדירות גבוהה. אפשר לכבס עבורם ללא הגבלה, מכיוון שגם אין הגבלה לכמות הבגדים שהם עלולים ללכלך ביום… עבור ילדים יותר גדולים, שאינם מלכלכים את עצמם בתדירות גבוהה, מותר לכבס עבורם רק מה שהם צריכים לאותו רגע, ולא מה שהם עלולים להצטרך בעוד כמה ימים. אין צורך לקנות בגד לכל יום לכל ילד רק בכדי להימנע מלכבס עבורם. לעומת זאת, עבור מבוגרים עדיף לקנות בגד חדש בחול–המועד אם מתעורר הצורך מאשר לכבס בגד מלוכלך.

האם נשים ובנות צריכות ללבוש בגדי יום טוב בליל הסדר, או אפשר גם חלוק של שבת? האם זה מספיק מכבד את החג?

כל עוד, החלוקים הולמים ומיוחדים ליום–טוב, וכמובן צנועים לחלוטין – אין שום בעיה ללבוש אותם בליל–הסדר. צניעות והתאמה לחג הם שיקולים ראשיים בסדר עדיפויות של בגדי נשים בבית. אין שום הלכה שאומרת שצריך ללבוש 'בגדי–חוץ' בתוך הבית בשבת ויום טוב.

למה אנשים נמנעים מלאכול אוכל מעובד בפסח? האם זה קשור למנהג שלא לאכול מחוץ לבית?

המנהג שלא לאכול בבתי אחרים בפסח הוא מנהג שמוזכר במקורות רבים, כולל כתבי הגאון הספרדי הרבחיים פאלאג'י (שנפטר לפני כמעט 150 שנה). חלק מקשרים את המנהג הזה לקורבן פסח שרק 'חברים' שהיו 'מנויים' מראש יכלו לאכול מהקרבן של כל קבוצה. כתוב בגמרא אפילו שכל אחד הביא סכין משלו! מנהג חב"ד הנפוץ עוד מימי אדמו"ר הזקן הוא לא להציע לאורחים אוכל בפסח (כפי שמובא ב'יום–יום'), אלא לתת להם לקחת לבד. הרבי הריי"צ מסביר שאין להפעיל לחץ על אורחים מכיוון שאולי יש להם הידורים משלהם. ייתכן ואדם יהיה מוכן לאכול אצל משפחה אחת, ולא אצל השניה ואיננו רוצים להעליב אף אחד. הרבי פעם כתב למישהו שלא מומלץ לנסוע מהבית בפסח בגלל שקשה להדר בבית של מישהו אחר. יחד עם זאת, ראוי כמובן למצוא תמיד את האיזון הנכון, ולא להחמיר שלא במקום.

בכלל, חשוב לזכור, שפסח הוא חג משפחתי, זמן בו אנשים נמצאים בבית. יתרה מזו, המצוה של "והגדת לבנך", חובת האב ללמד את בנו על פסח, מושגת ביתר קלות דווקא כשנמצאים בבית.

השאלה אם לאכול מחוץ לבית מורכבת כמו השאלה אם לאכול אוכל מעובד או לא (תלוי במוצר ובהכשר). מצד אחד, אוכל מעובד הוא לא רק נעשה מחוץ לבית; הוא גם מעובד בסביבה מסחרית. באופן תאורטי, במאכלים מסוימים, אם הם מעובדים, יכולים להתעורר שאלות הלכתיות רציניות של תערובת חמץ, במיוחד במפעל שלא כשר לפסח במשך כל השנה.

כששאלה הלכתית מתעוררת לגבי אוכל ממפעל, הרב צריך לפסוק לפי הדעה המקלה יותר בכדי למנוע הפסד כספי לחברה. כמובן, שהנושא הזה הוא רלוונטי במידה שווה או אפילו יותר, לאלו המשתתפים בסמינרים של פסח בבתי מלון שונים. הכשרת מטבח בבית מלון הינו תהליך מסובך וצריך רמה גבוהה מאוד של ערנות והשגחה בכדי שהכל באמת יהיה כשר לפסח כמו שצריך.

לעומת זאת, ישנם מוצרים המיוצרים במפעל שהם כל–כך נקיים שכמעט ואי–אפשר להסתבך איתם. למעשה, לפעמים לגירסה הביתית ישנם פחות סיכויים להיות כשרה לפסח מאשר לגירסה המסחרית. דוגמא אחת למוצר כזה, הינו ה'שמאלץ' (שומן תרנגול לא מעובד) לעומת בקבוקי השמן שמיוצרים במפעל. ייתכן מאוד שהיו גרגירי חיטה, בסביבת חוות העופות שמהם לקחו את ה'שמאלץ', זאת אומרת שמשתמשים במוצר שבכלל אינו מגיע מסביבה נקיה מחמץ. לכן אלו הנוהגים להשתמש ב'שמאלץ' צריכים לוודא שהוא ללא חשש גרגירי חיטה. למעשה, משפחות רבות נוהגות לטגן את ה'שמאלץ' לפני פסח, וישנם גם כאלה, שעושים זאת עם כל העופות שקנו לחג. זאת על מנת לבטל כל גרגיר של חמץ שעלול להיות שם (כפי שהסברנו קודם לכן בנוגע לבישול סוכר).

הרב יכול להרחיב לגבי השימוש ב'שמאלץ'? עד כמה חשוב להשתמש בו במקום שמן?

בשולחן–ערוך שלו, אדמו"ר הזקן מתיר את השימוש בשמן, כך שיש כאן עניין של חומרה או הידור. זה קשור להחמרה לגבי מוצרים מעובדים: ישנם אנשים רבים שלא רוצים להשתמש באוכל מעובד. ישנם כאלה שמשתמשים רק במינימום ההכרחי של מוצרים מעובדים, וישנם כאלה שמחשיבים את השמן למוצר הכרחי שכזה. מלבד זאת צריך להתחשב בעובדה שמאכלים מסוימים הם יותר מעובדים מאחרים.

אדמו"ר הזקן מציין בשולחן–ערוך שלו ששמן העשוי מקטניות אסור לשימוש. ישנו דיון בפוסקים אם צריך לאסור שמן שלא עשוי מקטניות כמו שמן שעשוי מקטניות כדי שאנשים לא יתבלבלו בין השניים. אדמו"ר הזקן מציין בבירור שלא צריך לנהוג כך. לפני הנשיאות הרבי נשאל באיזה שמן אנ"ש משתמשים בפסח, והרבי ענה (מובא באגרות–קודש, חלק כא, אגרת ז'תתמב): "אנ"ש אוכלים בפסח שומן נוטאלא" (נוטאלא זה שם של חברה). ישנם אנשים שלהם מסורת משפחתית שלא להשתמש בשמן, אבל אי–אפשר לומר שזה אסור.

האם כדאי להימנע ממוצרי חלב בפסח?

ישנם אנשים שנמנעים מלאכול מוצרי חלב מכיוון שהם מחשיבים אותם למאכלים מעובדים. בנוסף לכך, ישנו דיון הלכתי בנושא של חלב שנחלב מפרות שאכלו חמץ בפסח. במיוחד אם הם נחלבו תוך 24 שעות מהזמן שהם אכלו את החמץ. היום הנושא הזה לא רלוונטי מכיוון שהחלב שאנו קונים בחנויות עשוי מחלב שנחלב לפני פסח. בנוסף לכך, במחלבות רבות בהם משגיחים שיהיה 'חלב ישראל' מפסיקים להאכיל את הפרות בחמץ תקופה מסוימת לפני פסח. ולמרות זאת, ישנם כאלה שממשיכים במנהג שלא להשתמש בחלב, למרות השינויים שישנם היום. כפי שהזכרנו קודם, כתוב בשיחות שהרבי הרש"ב שתה חלב בפסח.

האם אפשר או רצוי לתת לילדים אוכל מעובד?

ישנה אבחנה בהלכה בין ילדים למבוגרים, ואיננו צריכים דווקא להחמיר עם הילדים ולגרום להם לאי–נוחות באותה מידה שנחמיר עם מבוגרים. כמובן, שלא ניתן להם מצה שרויה לכתחילה, זה טוב עבור החינוך שלהם, ושיעור ב'אתכפיא' ו'ביטול', כאשר אינם מקבלים את כל סוגי הממתקים והמאכלים שהם רגילים לאכול במשך השנה. אז מה נותנים להם? התשובה לכך משתנה בין משפחה למשפחה ולרגילות. בו בזמן שאנו לא רוצים לספק לילדים את כל רצונותיהם, אנו גם לא רוצים למנוע מהם יותר מדי דברים, ולהביא אותם למקום בו הם ימרדו חס ושלום. כשמנסים להגיע לכלל החלטה לגבי חטיפים לילדים, כדאי שאנו המבוגרים נשאל את עצמינו 'למה בכלל אנחנו צריכים לאכול את כל האוכל הלא בריא הזה'?

כמה מילים לסיום?

השולחן–ערוך דן במצות שמחת החג שהיא מדאורייתא, ומסביר שהבעל צריך לשמח את אשתו ואת ילדיו ביום טוב. הוא מקיים זאת על–ידי קניית בגדים ותכשיטים לאישתו וממתקים לילדים. הרבי המליץ גם על קניית הגדות חדשות ויפות עם תמונות מרהיבות לילדים. זוהי גירסה רוחנית וחסידית יותר של קניית ממתקים לילדים.

אנו מאחלים אחד לשני "פסח כשר ושמח", וצריכים להבין שהחג שלנו צריך להכיל את שני המימדים הללו. הוא צריך להיות כשר במאה אחוז, והוא צריך גם לגרום לנו לשמחה אמיתית. אם אנו משקיעים יותר מדי בתחום אחד, זה עלול לבוא על חשבון השני. הסוד הוא למצוא את האיזון הנכון בין שניהם.

במציאות הטבעית, זה כמעט בלתי אפשרי להימנע מ'משהו' חמץ בפסח. הסיבה היחידה שאנו מצליחים בכך היא שה' מספק לנו מידה מרובה של סייעתא דשמיא על–ידי המלאכים (כפי שמובא בספר 'אור–לשמיים', פרשת צו). כל החומרות שאנו מקפידים עליהם מהווים את ה'כלי' לזכות בסייעתא דשמיא המיוחדת הזאת.

שה' ייתן לנו פסח כשר ושמח באמת, ושנזכה לכרוך את המרור והמצות יחד עם בשר הכבש של קורבן הפסח, בביאת משיח, תיכף ומיד ממש!

(מתוך 'עטרת חיה', מתורגם מ'נשי חב"ד ניוזלטר')

ההכנות לקראת המעמד הארצי הענק של י"א ניסן באה"ק צוברות תאוצה, ובימים אלו נחשפים פרטים נוספים מתוך התכנית לאירוע המיוחד שיאחד את כלל חסידי חב"ד בהכנה ליום הולדתו של הרבי מלך המשיח, ויהיה חיזוק להתקשרות ולאמונה בנבואת הגאולה ש"הנה הנה משיח בא".

כמידי שנה זה חמש עשרה שנים, הכנס מאורגן על ידי מטה משיח שעל ידי אגודת חסידי חב"ד באה"ק, כאשר השנה יעמוד הכנס בסימן "הקהל", וישתתפו בו רבבת חסידי חב"ד, בהיכל יד אליהו בתל אביב, בתאריך ט' בניסן.

שבוע וחצי קודם לכנס והכרטיסים אוזלים במהירות. כפי שניתן לראות באתר המכירות, כבר אזלו כמעט לחלוטין מקומות הישיבה ביציעים התחתונים, וכעת נותרו בעיקר המקומות ביציעים העליונים. הוועדה המארגנת מבקש מאנ"ש, נשי חב"ד, התמימים וחיילי צבאות ה' להזדרז לקנות כרטיסים ולהבטיח את השתתפותם באירוע ההיסטורי.

באם ח"ו משיח יתעכב, יתאחדו רבבת החסידים בצפיה במראות קודש מהרבי מלך המשיח, חלקם בפרסום ראשון, בנושא הקהל וכמובן בנושאי גאולה ומשיח. מההפקה נמסר כי מדובר בתכנית מיוחדת שתשלב ניגונים עם הרבי והתוועדות קודש, לעורר את האמונה, הגעגועים והאמונה בהתגלות השלימה.

בימים האחרונים פרסמנו על כך שהמעמד יתקיים במתכונת של התוועדות חסידית סוחפת, וחלק ממנה יוקדש לניגוני חב"ד, בהשתתפות הזמר ר' מוטי שטיינמיץ ושלושה בעלי מנגנים נוספים שיצטרפו אליו: הזמר החסידי ר' מנדיג'רופי, הזמר החסידי ר' יוני שלמה והחזן ר' בערל צוקר – כולם מפורסמים בדרכם המיוחדת לשיר ולנגן ניגוני חב"ד מעוררים.

בנוסף ישולבו בתכנית קטעי מולטימדיה מרהיבים שעל הפקת עמלות חברות ההפקה החב"דיות המקצועיות "עולם ומלואו" ו"כפלין הפקות", ושידיהם רב להם בהפקות אירועים חב"דיים ענקיים וסוחפים.

בימים הקרובים נחשוף כאן את הנואמים המרכזיים באירוע, כמו גם פרטים נוספים על התכנית המושקעת שתכלול כמובן שורת זמרים חסידיים שינעימו עם ניגוני חב"ד.

לקניית כרטיסים און-ליין

ההכנות לקראת המעמד הארצי הענק של י"א ניסן באה"ק צוברות תאוצה, ובימים אלו נחשפים פרטים נוספים מתוך התכנית לאירוע המיוחד שיאחד את כלל חסידי חב"ד בהכנה ליום הולדתו של הרבי מלך המשיח, ויהיה חיזוק להתקשרות ולאמונה בנבואת הגאולה ש"הנה הנה משיח בא".

כמידי שנה זה חמש עשרה שנים, הכנס מאורגן על ידי מטה משיח שעל ידי אגודת חסידי חב"ד באה"ק, כאשר השנה יעמוד הכנס בסימן "הקהל", וישתתפו בו רבבת חסידי חב"ד, בהיכל יד אליהו בתל אביב, בתאריך ט' בניסן.

באם ח"ו משיח יתעכב, יתאחדו רבבת החסידים בצפיה במראות קודש מהרבי מלך המשיח, חלקם בפרסום ראשון, בנושא הקהל וכמובן בנושאי גאולה ומשיח. מההפקה נמסר כי מדובר בתכנית מיוחדת שתשלב ניגונים עם הרבי והתוועדות קודש, לעורר את האמונה, הגעגועים והאמונה בהתגלות השלימה.

בימים האחרונים פרסמנו על כך שהמעמד יתקיים במתכונת של התוועדות חסידית סוחפת, וחלק ממנה יוקדש לניגוני חב"ד, בהשתתפות הזמר ר' מוטי שטיינמיץ ושלושה בעלי מנגנים נוספים שיצטרפו אליו: הזמר החסידי ר' מנדי ג'רופי, הזמר החסידי ר' יוני שלמה והחזן ר' בערל צוקר – כולם מפורסמים בדרכם המיוחדת לשיר ולנגן ניגוני חב"ד מעוררים.

בנוסף ישולבו בתכנית קטעי מולטימדיה מרהיבים שעל הפקת עמלות חברות ההפקה החב"דיות המקצועיות "עולם ומלואו" ו"כפלין הפקות", ושידיהם רב להם בהפקות אירועים חב"דיים ענקיים וסוחפים.

בימים הקרובים נחשוף כאן את הנואמים המרכזיים באירוע, כמו גם פרטים נוספים על התכנית המושקעת שתכלול כמובן שורת זמרים חסידיים שינעימו עם ניגוני חב"ד.

לקניית כרטיסים און-ליין

אין. אין כמו בייגלס אמריקני עם קרים צ'יז וחביתה. אין.

ועכשיו במזג אוויר הנהדר הזה, והשמש שממש מזמינה לקחת איזה שמיכה וכמה בייגלס עסיסיים כאלה (טוב נו, ושוקו בשקית) ולשלוח את הילדים עם אבא לאיזה פיקניק משפחתי באיזו חורשה שלווה וקסומה מלאה בפרחי אביב, פרפרים ודבורים.. או אפילו לדשא השכונתי המלא בילדים מתרוצצים שינעצו בהם (ובבייגלס) מבטים מסוקרנים (:

אז מה ההבדל בין בייגלס ללחמניות/ חלות בתנור?

הסוד הוא פשוט. שולקים (=מבשלים במים רותחים) את הבייגלס במים רותחים לפני האפייה.

כדי שהציפוי יצא קשה אבל לא פריך. ככה הוא גם לא תופח הרבה באפיה. כי אחרת זאת סתם לחמניה עם חור.

למים הרותחים אנחנו נוסיף מעט סוכר חום או סילאן כדי לתת לבצק צבע מעט שחום ומתיקות עדינה.

בייגלס

לבצק:

קילו קמח

2 כפות שמרים יבשים

כף מלח

4 כפות סוכר

שליש כוס שמן

3 כוסות מים חמימים

מערבבים את הקמח והמלח. מוסיפים את שאר הרכיבים ולשים היטב עד לקבלת בצק רך. מכסים ומתפיחים עד להכפלת הבצק.

עד כאן הכל כרגיל. כמו לחם/ חלות.

מחממים מים בסיר גדול. כשהמים רותחים מוסיפים רבע כוס סילאן/ 2 כפות סוכר חום.

מחלקים את הבצק ל-20 חתיכות שוות. מכל חתיכה יוצרים כדור. לוחצים במרכז כל כדור ויוצרים חור. מרחיבים את החור לקבלת בייגל.

חותכים נייר אפיה לריבועים ומניחים על כל ריבוע בייגל אחד. מכסים ומתפיחים שוב.

כשהמים רותחים, מעבירים בזהירות את הבייגל לסיר (2-3 בכל נגלה) בעזרת הנייר. מחזיקים את הנייר בשתי הידיים והופכים בזהירות לתוך הסיר. בלי לגעת בבייגל.

מבשלים את הבייגלס כחצי דקה או עד שהם צפים במים. מוציאים בזהירות בעזרת כף מחוררת ומניחים בתבנית אפיה. הם לא יראו יפים אבל אחרי האפייה זה יסתדר.

ניתן למרוח ביצה ולפזר שומשום/קצח/זעתר/פרג. אבל לא חייב. טעים גם בלי.

אופים בתנור שחומם מראש על חום גבוה 200-230 מעלות. כ15-20 דקות או עד שהם משחימים.

כל התהליך נשמע מעט מסובך אבל כשקולטים איך זה עובד זה הופך לפשוט יותר.

בהצלחה ותהנו!!!