1. 20 שנה מיום ג' תמוז ה'תשנ"ד, מה זה אומר לך?
תהילה: זה קשה. לא מובן בכלל שאנחנו בגלות. אך אני חושבת שצריך להתבונן במצב הזה, זאת ההזדמנות לעורר את עצמי, לעצור ולחשוב לרגע: אם אני עדיין פה, כנראה שהרבי מצפה ממני לעוד משהו. כנראה שהרבי רוצה שנתאמץ עוד קצת.
הרבה פעמים יוצא לי לשמוע משפטים מחברות – "התחום הזה קשה לי, אז אני לא יכולה.." או "לזה אני יגיע כשאהיה חסידית יותר.." ופשוט קולטת שגם הקול הפנימי שלי משמיע את המשפטים הללו. אבל אם נעשה סטופ לרגע. נעצור ונהיה כנות עם עצמנו – הרי לא באנו לכאן כדי שיהיה לנו קל. דווקא איפה שקשה לי, שם אני הכי צריכה להתאמץ! דווקא בנקודות החלשות, בהן מתחשק לי להרפות, לנוח ולחכות ליום "שאהיה חסידית יותר".. – שם זה המבחן שלי! כי אם אני באמת רוצה שהרבי יתגלה אז אני צריכה להתאמץ! שנזכה!!
שני: דבר ראשון, גלות.. עשרים שנה שלא רואים! עשרים שנה שלא שומעים!
אבל מצד שני, כשאני מסתכלת סביבי אני חושבת לעצמי – אין מצב שהוא לא פה! תסלחו לי, אבל הכל היה קורס מזמן.. והיום חב"ד זה מעצמה! חב"ד זה עוצמה, חב"ד בלי רעבע חי לא שווה כלום! אנחנו אמנם דור שלא זכינו לראות, לא זכינו לשמוע.. אבל אנחנו דור שרואות ושומעות הרבה ש"הם" – לא שמעו ולא ראו..
ואולי זה הזמן לקחת איזשהי החלטה טובה כדי לזרז את העניינים..
2. מהי אמונה בשבילך?
תהילה: אמונה בשבילי זה חיבור. למרות ההעלם ולמרות המציאות ההפוכה, אני עדיין מאמינה – ושם נמצאת נקודת החיבור. כשאדם בוטח במישהו, זה כי הוא מחובר אליו, הוא סומך עליו, כי הוא יודע שהוא רוצה רק בטובתו, ולכן אין לי ממה לחשוש.
זה מה שנותן לי את הכח להאמין – כי אני של הרבי! ואני מחוברת אליו, כי אני מאמינה בו!.
שני: אמונה בשבילי זה לקחת כל שיחה, כל מילה של הרבי ולקבל אותה בפשטות. גם אם הזוי וזה משוגע. כי בתכלס, לכל אחת ברור ש"לא יכול להיות שהרבי יגיד משהו וזה לא יקרה!" אז פשוט לקחת את המשפט הכל כך ברור הזה, כפשוטו. ולהפנים אותו!
ואם הרבי אומר ש"אין שינוי דגזינה" (ועוד כל מיני ביטויים דומים) אז לי בתור נערה חב"דית, שמאמינה ברבי כ"רבי" – צריך להיות מונח שזה כך ממש. בלי לנסות לחפש תירוצים שיסדרו את זה עם המציאות והדעות הקדומות (או החדשות) שיש לי. הרבי אמר, אז ככה זה וזהו!
3. בפן האישי, כיצד התגבשה אצלך האמונה ברבי?
תהילה: גדלתי חדורה בזה כבר מגיל קטן – אך כשגדלתי יותר צצו שאלות ותהיות – ואחרי שלמדתי ושאלתי, הבנתי שהכל כל כך בהיר ומובן – וכן, רק צריך לפתוח שיחות של הרבי, ואחרי עיון מעמיק, מבינים בפשטות שהכל נכון ואמיתי.. ואז הכל מתעצם; הכמיהה, האהבה לרבי. פתאום כל הענינים מקבלים מימד אחר ונעשה באש ובחיות האמיתית.
שני: תמיד הייתי מאמינה, בלי להבין מה זה אומר בדיוק. האמונה שלי התגבשה בפעם הראשונה שזכיתי ליסוע לרבי מלך המשיח, זה היה בחודש תשרי ושם זה קרה דיי מאליו.
למרות, שאולי אני כן יכולה להצביע על נקודה שפעלה עלי – מלבד החיות והרבי חי שמרגישים שם במוחש, זה השיעורים, חוברות הלימוד, חברותות עם בנות – הלימוד חשוב מאוד לביסוס האמונה האיתנה.
אבל כמובן, מי שטסה לרבי לחודש תשרי לא יכולה להתעלם מהאמת שזועקת שם. הרבי חי.
4. "אל יבוש מפני המלעיגים", איך ניתן להתמודד מול החברה שמביעה דעה שונה בענין האמונה וההתקשרות?
תהילה: התשובה נמצאת בשאלה עצמה: "אל יבוש מפני המלעיגים", החברה מקבלת אותי בצורה שבה אני משדרת, שבה אני מפגינה את דעתי. אסור להתייבש, לא סתם ההלכה הזאת היא הראשונה בשו"ע! כאשר אני עומדת מול החברה בביטחון גמור ובידיעה שזו האמת – שדבריו של הרבי חיים וקיימים לעד, אז אין ספק שכולן מקבלות אותך ומכבדות אותך.
שני: קודם כל לגבש דעה משל עצמך, שיהיה ברור לך עצמך – מה הגישה שלך, איפה את עומדת. לאחר מכן, שהדעה שלך ברורה – מה שנותר זה להסביר (בצורה יפה..) לאלה שחושבות אחרת. לא בצורה מתלהמת או מטיפה, אלא ממקום שזו הדעה שלי, נקודה.
ברגע שהדעה שלך ברורה לך עצמך, ושאת בטוחה בצדקת דרכך – אז כבר הרבה פחות מפריע לך שלמישהי יש דעה שונה ממך. זה טבעי ונורמלי שכל אחד יחשוב משהו אחר.
5. כאשר מתנהל ויכוח סוער בעניין האמונה ברבי, כיצד לדעתך צריך לנהוג?
תהילה: צמד המילים "וויכוח סוער" אמורות לגרום לנו ללכת פסיעה או שתיים אחורה. המדד שלנו צריך להיות התוצאה – האם יש דיון עניני ואמיתי, והאם תהיה תועלת בדברים. אם כל אחת צועקת ולא מוכנה להבין ולקבל מה שזו שמולה אומרת, אלא רק נחושה לומר את דעתה – אז אין שום טעם בוויכוח שכזה, שמביא רק הפך אהבת ישראל והפך הרצון של הרבי מלך המשיח. בקיצור, אני נוהגת להתרחק מוויכוחים כאלו..
חשוב לציין, שאם מתנהל וויכוח ענייני, כזה שאת וזו שמולך מוכנות לקבל אחת את דעתה של השניה, אז כמובן שחשוב ורצוי להסביר, כי אנחנו כאן כדי שהעולם ידע את האמת.
שני: קודם כל, אם את יודעת שאת בעלת אופי סוער (ובדרך כלל הויכוח גם ככה סוער) אז עדיף שתקחי צעד אחד אחורה. מויכוחים סוערים לא יוצא שום דבר טוב!
מה שכן יכול להועיל זה להתדיין בצורה יפה עם 'ספרים פתוחים', את תגידי מה את חושבת, היא תגיד מה היא חושבת.
מה יותר יפה משתי בנות שדנות מי מבינה יותר טוב את הדברים של הרבי? 🙂