• פסיכותרפיה בראי החסידות • פרשת משפטים

    הגדלה

    סיפורו של עבד: "היום בו השגתי את הכרטיס לחירות התחיל כשנמכרתי לעבד עברי בגין גניבה שביצעתי"  • לקריאה

    שלום לכולם
    השבוע נכנס להיכל המשפט התורני ונקרא בפרשת משפטים על דיני עבד עברי. אדם שמכר עצמו לעבד בשל מצוקה כספית, או אדם שגנב לצורך מחייתו וקיומו ולא הייתה באפשרותו להשיב את הגניבה ובשל כך נמכר על ידי בית הדין לעבד עברי לשש שנים עד לשחרורו בשנת השבע.

    כאשר חוש האמון במסוגלותי בוגד בי!
    בכדי להבין את משמעות מכירת אדם לעבד בשל גניבה ומה התועלת במכירתו לעבד ננסה להבין מהי גניבה? ועל איזה צורך היא עונה בנפש הגנב'?
    תפיסת הגנב נשענת על חוסר אמון, חוסר אמון בעצמו וביכולתו להשיג את צרכיו ולמלא את רצונותיו. הקול העובר אלינו ממעשה הגניבה הוא: "לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לגנוב בכדי לשרוד ולהתקיים"..
    האמנם? מדוע הגנב הגיע למצב נפשי כל כך ירוד בו הוא חש כי בכדי לשרוד ולהתקיים הוא מוכרח לגנוב? כאמור: הבסיס לכך הוא משבר אמון פנימי. הגנב חש שהוא לא מסוגל למצוא שום נתיב מילוט ממצבו הקיומי ומה שנותר לו הוא לגנוב. מצב זה מעיד על המשבר הנפשי העמוק בו נתון הגנב תקופה לא קצרה, עד לרגע בו נשבר והחליט לגנוב.
    אחד הגורמים המרכזיים לגניבה פתולוגית המכונה 'קלפטומניה' בספר האבחון הפסיכיאטרי (D.S.M ) הנו הדחף, הריגוש להשיג חפץ שאינו שלי, ובמרבית הפעמים אין לגנב באמת איזה שהוא צורך קיומי בחפץ הנגנב כלל!
    אם כן מה משרת הצורך בגניבה?
    כאמור: היכולת לחוש את טעם החוויה בה ודרכה אני מעוניין להוכיח לעצמי שאני מסוגל להשיג כל דבר שברצוני להשיג, הנה מענה אשלייתי למצב בו חוסר האמון בעצמי הוא עמוק.
    התחושה לצדה ואתה חי הגנב לאחר כל פעם בה הוא מצליח לגנוב הנה: סיפוק! אמנם תחושה זו ממהרת לפוג ואתה שב הדחף לשוב ולגנוב רק שהפעם הריגוש עולה מדרגה.
    תחושה מקבילה המלווה את הגנב הנה: אכזבה, צער, בושה חרטה ורגשות אשם. הגנב איננו בהכרח בעל מידות מושחתות, להיפך לרוב מדובר על אדם שהנו בעל מידות טובות ומתוקנות. רק כאמור המקום הפגוע בנפשו הנו תחושת חוסר היכולת לסמוך על יכולתו להשיג את מאווייו ורצונותיו בדרך הישר, בדרך רגילה.
    ולמצב מורכב זה, המונע ממנו לחוש בעל ערך ומסוגלות עצמית מגיע מענה ממקום לא מודע היוצר אשליה כי דרך הגניבה הוא מוכיח לעצמו שהוא מסוגל להשיג כל דבר שברצונו להשיג.

    להשיב את השליטה אל ועל חיי:

    בספרות הטיפולית ישנה התייחסות רחבה לתחום ההתמכרויות:
    התמכרות בהגדרתה מתוארת כך: "התמכרות הנה מצב של תלות פסיכולוגית נפשית רגשית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות אובססיבית כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד.

    להתמכרויות יש שוני בצורת הביטוי של התופעה ובסוגי התוצאות אך הדרך שבה היא נרכשה לרוב זהה. לאורך זמן אין לאדם באמת שליטה על עצמו וההתמכרות מנהלת אותו. התמכרות היא בעיה שמקיפה תחומים רבים, היא עלולה לפגוע בתפקודו הנורמטיבי של האדם בתחומים רבים כגון יחסים בינאישיים, תחומים כלכליים ועוד.
    אחד הגורמים הפסיכולוגים המאפיינים את ההתמכרות הנו הצורך הלא מודע של האדם: "לוותר על שליטה במקום אחד, כדי להשיג שליטה במקום אחר".

    כלומר: המתמכר חש קושי עצום להכיל את המצב הנפשי – פיזיולוגי בו הוא שרוי, כלכלי, חברתי, משפחתי וכו', לשם כך הוא 'מעדיף' באופן לא מודע לוותר על השליטה במרחב החיים כאן ועכשיו, אך להתיק את השליטה למרחב אחר מקום בו הוא יחווה אובדן חושים.

    כאשר הוא נתון תחת ההשפעה הממכרת הוא שוכח לגמרי ממצבו הנפשי המורכב, מה שמאפשר לו תחושת רווחה נפשית בחוויה הסובייקטיבית שלו ותחושת אשליה שהוא בשליטה.
    מה שמסביר את מעגל ההתמכרות גם אם החוויה זמנית עד אשר הוא יתפכח, משום שבאקט ההתמכרות הקבוע הוא מוצא מקום מפלט לחוויה שיאנו מסוגל להכיל בנפשו, הסבל הרב שהיא מסיבה לו נוטלת ממנו את שיקול הדעת ואת השליטה העצמית ומובילה אותו לאיבוד שליטה ואיבוד חושים היוצרת אשליה של שליטה כאמור.

    זהו דפוס המתקבע בנפש, המוגדר בספרות הטיפולית הרואה בהתמכרות "ריק ללא שובע", ריקנות נפשית רגשית אין סופית המכונה 'החור השחור' שבנפש.

    אם כן הדרך לסייע למתמכר הנה: להשיב את השליטה לחייו למרות המצב הנפשי המורכב בו הוא נתון, אך הפעם לא ממקום אשלייתי של שליטה, אלא ממקום משמעותי לו.
    עקרון הטיפול במתמכרים הוא טיפול משולב שמטרתו גמילה ושימור המצב לטווח ארוך.
    בטיפול יש להתייחס לשלשה רבדים בהם מתקיימת הבעיה: ביולוגי, פסיכולוגי, סוציאלי.

    ביולוגי – בשלב ראשון יש להתמקד בגמילה הפיזית ממוקד ההתמכרות (אם זה חומרים ממכרים, או פעולות ממכרות) ובהתגברות על התסמינים הנלווים לה.

    פסיכולוגי – התמקדות באספקטים התוך – אישיים של המכור: חיזוק כוחות האני-מבנה האישיות, אחריות לניהול חייו והבנה של שורשי ההתמכרות. אימון למניעת "נפילה" relapse הכולל: זיהוי מצבי סיכון והימנעות מהם.
    פיתוח דפוסי התמודדות חדשים שיאפשרו לו להצליח באתגרי החיים ללא ההתמכרות.

    סוציאלי – שיפור מערכות יחסים בין אישית, התערבות במערך המשפחתי כדי לאפשר להם לקבל את השינוי במטופל ולשמר אותו.
    שינוי קבוצת השתייכות חברתית – הצלחת הגמילה תלויה במידה רבה בניתוק קשרים עם אנשים שחברתם עלולה ליצור מרחב לנפילה, ויצירת קשרים חדשים שיסייעו לשמר את השינוי.
    שיקום, משפחתי, חברתי, לימודי, תעסוקתי וכו' – על מנת לאפשר פתיחת דף חדש וחיובי בחיים וליצור קרקע להתמודדות תקינה בהמשך.

    ללמוד דרך בעבודת ה' מגנב ולא מגזלן!

    בספר הפתגמים היומי שערך וכתב הרבי מליובאוויטש המכונה “היום יום” בתאריך ג’ באייר נכתב כך: “כל המידות, אף גם המידות הלא טובות, או גם רעות על פי תוארם ושמותיהם, אפשר להשתמש בהם לעבודת ה’ על-פי התורה. וכמו שהרב הצדיק רבי משולם זוסיא זצ”ל מהאניפאליא למד כמה דרכים בדרכי העבודה מגנב: א) הצנע לכת ב) מעמיד עצמו בסכנה ג) דבר היותר קטן חשוב כדבר גדול ד) עמל בטרחא גדולה ה) זריזות ו) בוטח ומקווה ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים”.
    מה הניע את ר’ זושא לתור אחר גנב בכדי ללמוד ממנו דרך בעבודת ה’? וכי חסרים אנשים טובים בעולם ללמוד מהם דרך בעבודת ה’ שצריך לחפש אחר גנב?
    ואם כבר חיפש ר’ זושא ללמוד איך להפיק דרך בעבודת ה’ מאדם בעל מידות רעות, מדוע בחר ר’ זושא דווקא בגנב המתגנב בחשאי ומתנהג כפחדן ולא בחר ללמוד מגזלן אמיץ לב שאינו חושש מלגזול בגלוי לאור היום ?
    בכדי להבין זאת ארחיב יותר על ההבדל בין גנב לגזלן.
    בליקוטי שיחות חלק ל”ב פרשת קדושים שיחה א’ מביא הרבי את דברי הרמב”ם בפרק א’ מהלכות גזילה ואבידה וזה לשונו: “כל הגוזל את חברו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח”.
    הרבי דן באריכות בלשון הרמב”ם בניסיון להבין, מדוע הושוותה גזילה לנטילת נשמה?
    לבסוף (בסעיף ד’), הרבי מגיע למסקנה בדברי הרמב”ם ומבאר את דבריו כך: “הטעם שגזילה הושוותה לנטילת נשמה הנו מצד לקיחת ממון האדם בחזקה, בעל כרחם של הבעלים. לקיחת ממון האדם בחזקה אינה רק פעולה של נטילת ממון חברו, אלא בפעולתו זו הוא מבטל ומפקיע את בעלותו של האדם מעל רכושו, ולכן הרי זה כאילו נוטל נשמתו ממנו. דבר זה נלמד מהפסוק “נפש בעליו יקח”-שכיון שבעלותו מחפץ זה מופקעת על ידי הגזילה, הרי זה כנטילת נשמתו”.
    כאן בעצם טמון ההבדל בין גנב לגזלן:
    גנב נוטל ממונו של חברו ממנו, אך אינו מפקיע בעלותו מרכושו. לעומת זאת גזלן מפקיע בעלותו של חברו מממונו. משמעות הדברים היא שגנב מכיר במציאותו הנפרדת של זולתו, לעומת גזלן שאינו מכיר במציאותו ונפרדותו של הזולת.
    זוהי הסיבה שבגינה בחר ר’ זושא ללמוד דרך בעבודת ה’ דווקא מגנב ולא מגזלן!
    ר’ זושא הביט אל נפש הגנב והתחבר אליה ממקומו של הגנב. ר’ זושא הבין שגנב נמצא במצוקה נפשית עמוקה בדמות דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכה בחוסר יכולתו להתמודד עם הדחף להשיג את צרכיו בדרך המקובלת במרחב החיים, ר’ זושא הבין שאת מה שכולנו משיגים בעבודה קשה ומייגעת בוחר הגנב להשיג בדרך ‘קלה’, פשוט לקחת מהזולת מה שאני צריך, רוצה או חסר לי, הוא איננו מסוגל לשלוט בדחפיו ולהאמין ביכולתו להשיג את צרכיו בדרך הישר בעמל ויגיעה! הוא מתקשה להתמודד עם אתגרי החיים ובוחר ‘לעקוף’ אותם על ידי בריחה מהם! מה שעלול להוביל כאמור להתמכרות פתולוגית לגניבה (קלפטומניה).
    אך יחד עם מאפיינים נפשיים מורכבים אלה, הגנב לא מסוגל לגנוב בכח הזרוע לאור היום, הוא יבחר להגיע בהסתר ובהיחבא בדרך כלל בלילה, תכונת אופי זו מספרת לנו על כך שגנב עם כל המורכבות שלו הנו פחדן ומוג לב, אך איננו עז פנים כגזלן!
    במילים אחרות: גנב ניחן בתכונות אופי שפלות של נטילת ממון חברו ללא מצפון מתוך פחדנות ומוג לב, אך הוא איננו מעז לערער בשום צורה שהיא על בעלותו של הזולת!
    הוא מודע היטב לכך שיש זולת נפרד ממנו בעל צרכים, רצונות ומאוויים, שהנו בעל הבית של הרכוש הגנוב! רק שהוא בוחר להתעלם מכך ונותן מקום לדחפיו הבלתי נשלטים!
    לעומתו הגזלן: לא רואה ולא מכיר במציאות ובנפרדות הזולת ממנו! הוא עסוק בראיית עולמו ובתפיסתו המעוותת את העולם ככזה הנועד לשרת את צרכיו!
    את זה זיהה ר’ זושא בהביטו אל נפש הגנב והגזלן: אדם המתמודד עם מצוקה נפשית עמוקה ככל שתהיה, אך עדיין רואה את הזולת כנפרד בעל צרכים וייחודיות, גם אם הוא פוגע בו בדרך זו או אחרת, אפשר לסייע לו להיגמל מההפרעה הנפשית! לעומת זאת אדם שאיננו רואה ומכיר במציאות הזולת ובנפרדותו, אין דרך לעזור לו לצאת ממצוקתו!
    לכן בחר ר’ זושא ללמוד מגנב דרך בעבודת ה’ ולא מגזלן.

    מסע העבדות שהוביל אותי לחירות אמיתית!
    הדרך להגיע לסיפוק עצמי ונפשי ומימוש עצמי עוברת במלאות נפשית ורגשית הבאה מתוכנו. בכדי להשיג את היעדים בחיינו אליהם אנו מכוונים ולעברם אנו כמהים יש להתמלא תחילה מתוכנו. הדרך להתמלא נפשית ורגשית מתחילה מהיכולת לראות, לחוש ולהרגיש את הסיפוק ממי שאנחנו וממה שאנחנו בדיוק כפי שאנחנו.
    ההסתכלות פנימה הנה אבן הבוחן למלאות זו. כאשר אנו יכולים להתבונן ולהעמיק בהתבוננות זו ודרכה למצוא את ייחודיותנו בתוכנו להינות ממנה ולצמוח על ידה, זו הדרך הבטוחה לסיפוק נפשי הסוללת את המלאות מתוכנו ומזמינה עבורנו את האושר במה ובמי שאנו ובמה שיש לנו.
    הפזילה החוצה אל עבר האחר, אל עבר הזולת נובעת מחוסר מלאות נפשית ורגשית. ריקנות נפשית מובילה אותנו לתור אחר מלאות נפשית ממקור חיצוני בלתי נשלט ומשם עושה דרכה אל מוחנו המחשבה ואל לבנו התשוקה להתמלא ממקום אחר, ממישהו אחר, מהזולת!
    זוהי נקודת מבטה של התורה על הגנב: כאשר אתה פוזל אל עבר הזולת בכדי לבא על סיפוקך, תוך כדי יצירת אשליה לא מודעת שבכך אתה מלא נפשית ורגשית, כדאי שנעצור לרגע לחשב מסלול מחדש!
    כאן בא המענה שיגרום לגנב להתבונן אל תוכו פנימה ולמצוא את כוחותיו האמיתיים השוכנים בתוכו ומהם להתמלא ולהשיג את צרכיו ומאווייו מכירתו לעבד עברי!
    בסיפור מכירתו לעבד עברי מקבל הגנב הזדמנות ללמוד מחדש על עצמו ועל יכולותיו לשקם ולבנות חזרה את האמון בעצמו בדרך אל החירות האמיתית שלו!
    בספרות היהודית ישנה התייחסות רחבה למצב העבד ומעמדו אחת מהן הנה על פי ההגדרה התלמודית: "מה שקנה עבד קנה רבו".
    כלומר: לעבד עברי אין דבר השייך לו שכן כל מה שבא לידיו, אוטומטית נכנס לרישום בטאבו של בעליו.
    מצב זה מגדיר עבור הגנב מהי הסתכלות פנימה אל תוכי, ומה משמעותה עבורי בחיי!
    כאשר הגנב העובר כעת תקופת חניכה חדשה בתור עבד עברי ,שם לב לכך שהופקעה ממנו הזכות האלמנטרית הראשונה במעלת בני אדם והיא הזכות על הקניין ותחושת הבעלות.
    הדבר בא לידי ביטוי בכך שאין לו אפשרות לרכוש ולהשיג בעלות על שום חפץ שהוא בעולם כעת, שכן כל מה שהוא מכניס לרשותו כביכול, אוטומטית עובר לבעליו.
    ממצב זה הוא למד שהזכות לקניין משמעה הזכות הבסיסית לחירות האדם, ובהפקעת האפשרות לקניין ניטלה ממנו הזכות הבסיסית לחירות!
    מצב זה אמור להזכיר לו מה הוא גרם לזולת כאשר החליט לגנוב ממנו. כעת הוא מבין שמשמעות הגניבה כמוה כהפקעת הזכות לקניין ובעלות מהזולת!
    ומתוך מצב זה מצופה ממנו להתבונן פנימה ולהבין את משמעותה של בעלות בחיי האדם. דווקא מתוך העבדות המגדירה מחדש עבורו את משמעותה של בעלות וקניין, הוא נפנה להתבונן אל תוכו פנימה להשכיל ולהבין מה הוא גרם לזולת בכך שנטל ממנו חפץ ללא רשות כיצד הוא במעשיו הפקיע מהזולת את תחושת הבעלות והקניין על חפציו.
    ובהתבוננות זו אמור הגנב להפנים ולהמשיג עבורו מחדש את משמעותה של בעלות. בכך הוא אמור להשיב לעצמו את הבעלות והקניין על חייו ועל הדרך בה הוא יכונן ויבנה את אמונו מעצמו ובעצמו. רק כאשר תתרחש התבוננות זו ואתה העבודה על היכולת להתמלא מתוכו פנימה, הוא ימצא את חירותו ויחוש את בעלותו על עצמו ומעצמו.
    ובמילים אחרות: התורה לא רואה בפתרון מכירת האדם לעבדות פתרון, להיפך דרך מכירת האדם לעבד נחשף האדם לעבד שבתוכו! ובכך מקבל הזדמנות אמיתית לצאת לחירות מהשעבוד האישי התוך אישי והבין אישי.
    כלומר: במכירתו לעבד נותנת התורה לאדם הזדמנות פז להתבונן על השעבוד הנפשי שלו ולהאזין לקולות הבוקעים מתוכו התרים אחר החירות מהשעבוד שלו לדחפיו ויצריו מבלי יכולת אמיתית לווסת אותם ולשלוט בהם.
    בשנות עבדותו מפנים האדם הנמכר לעבד את מושג השליטה והבעלות על החיים ואת משמעות זכות הקניין ובעלות האדם על עצמו ועל היכולת לנתב אותם אל חירותו.
    לצד כל זאת ראוי להדגיש שתהליך השיקום הנפשי אותו עובר העבד בשש שנות עבדותו אין בו ולא במאום בכדי לפגוע חלילה בזכויותיו האנושיות המגיעות לו כמו לכל אדם אחר בעולם.
    להיפך היחס הנדרש כלפי עבד עברי על פי ההלכה הוא עם הדרישות הגדולות והגבוהות ביותר שאפשר לבקש עבור זכויות האדם.
    כפי שהדבר בא לידי ביטוי ומשתקף בתלמוד ההבלי:
    חז"ל אומרים: "כל הקונה עבד – כקונה אדון לעצמו". כלומר: היחס של היהדות לעבד הנו כאילו קנה האדם אדון לעצמו ולא עבד!
    ישנן דרישות ברורות מפורטות ומשמעותיות על היחס שצריך להעניק לעבד. "שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא לא, אתה שותה יין ישן והוא יין חדש, אתה ישן על גבי מיטה והוא על גבי תבן".
    מכירת העבד לשש שנים מהווה עבורו סוג של טיפול נפשי שיקומי במשפחה אומנת. וכאשר זו משמעותה הפנימית של מכירתו לעבד התנאים והיחס הנדרשים הנם בהתאם, אנו נדרשים להתייחס אליו בצורה ובאופן הכי אנושי, כדי להחזיר אותו למוטב לחיים של שליטה ואחריות מלאה על עצמו ועל הסובבים אותו.
    איננו רוצים שהוא ישוב לסורו ולכן אנו יוצרים את הקרקע הבטוחה והנכונה עבורו עם התנאים הכי אופטימליים כדי לשמור עליו ומפניו, איננו חפצים בענישה שאין בה תועלת שלילת חירותו בדוגמת מאסר בכלא, איננו חפצים באסירים שיצמחו לעבריינים גרועים הרבה יותר בין חומות הכלא. אנו מעוניינים לשקם את האדם ולהחזירו למוטב לחיי חברה ומשפחה תקינים, ולשם כך אנו ערוכים עם מיטב המוחות ואנשי המקצוע לסייע לו באופן הטוב ביותר עבורו וממילא עבור החברה כולה!
    יהי רצון שנשכיל להתבונן פנימה ולהאמין בעצמנו וביכולתנו להתמלא בעצמנו ומעצמנו ולהשיג את כרטיס החירות שלנו בזכות ולא בחסד ולחוש ראויים לבעלות על עצמנו ועל קנייננו שעמלנו עליו בעשר אצבעותינו קניין החיים. בדרך לחירות האמתית בגאולה האמתית והשלימה.

    נכתב ע"י מישאל אלמלם, לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה.

    תגיות:

    כתבות נוספות שיעניינו אותך:

    לכתוב תגובה

    עלייך להיות רשומה למערכת כדי לכתוב תגובה.