שלום לך חברה יקרה!

[המכתב הזה הוא אישי אלייך והוא מזמין אותך לשמור איתנו על קשר ולשמוע ראשונה על הכל.

אז אם את כבר לא יכולה להתאפק כמו רבות אחרות לחצי כאן🙂 ]

מאז הכנס הענק שקיימנו בערב תשעה באב

אני לא מפסיקה לקבל עוד ועוד משובים:

העוצמות הגדולות, המופע המחשמל

ובעיקר הכוחות שהכנס העניק לכל אחת,

מרגשים אותנו מאוד.

וכן, גם אנחנו עצמנו עדיין ב"היי"….

, שתדעי לך שאת חלק מההצלחה הזאת,

ולכן אני משתפת אותך כבר עכשיו, לפני שיוצאים הפרסומים,

שאנחנו כבר מתכננות את הכנס הבא:

"נפלאות וניגונים"

ההצלחה הגדולה הובילה אותי להבנה,

שכנס כזה לא יכול להישאר משהו חד פעמי –

ולכן יחד עם כל הצוות אנו עובדות על כנס לכבוד חודש אלול.

בכנס השתתפו 17 יוצרות וזמרות מובילות, כמניין טו"ב.

בין השאר יהיו שם הרבנית חדווה לוי,

אודליה ברלין, ציפי קולטניוק ורבות אחרות.

שווה לחכות ולשמוע פרטים.

וגם הפעם ההשתתפות בכנס היא ללא עלות.

מתי הכנס?

בלחיצה כאן תוכלי לקבל פרטים על הכנס

ולהמשיך להיות מהראשונות

ששומעות על ההפתעות שעוד מחכות לנו

מחכה לך בשמחה גדולה:)

מירי, בשם כל צוות "נפלאות"

סיכום תוכן שיחת דבר מלכות פרשת כי תצא

מצגת לשיחת הדבר מלכות פרשת כי תצא

חומרים: תפוחים (צהובים – מוזהב, אדומים – יונתן, ירוק בהיר – גרנד וכדומה)

אפשר להוסיף גם אגסים.

אופן ההכנה:

לקלף ולגלען – להוציא את הגרעינים. לחתוך לרבעים.

לבשל בסיר מלא במים עד מעט מעל לגובה התפוחים.

להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל על להבה בינונית 45 דקות – עד שהתפוחים יתרככו.

לקרר. לשפוך את רוב המים מהסיר (כדאי לשמור אותם בקירור – הם טעימים לשתיה כמיץ תפוחים טבעי) ולטחון בבלנדר יד. אפשר להוסיף סוכר/דבש לפי הטעם לתערובת.

להגשה מושלמת:  שזיף או דובדבן באמצע.

תשרי עם הרבי מלך המשיח שליט"א: לראשונה במרכז החדשות החב"די – חב"ד אינפו, תשודר הפקת מולטימדיה ייחודית לקראת שנת הקהל.

הקהל עם המלך – זהו שמה של התוכנית שתסחוף את הצופים, שיחד יתחברו לתיאורים החיים, יחוו את המאורעות ויתכוננו לחזות בפני המלך – הרבי מלך המשיח שליט"א בהתגלות המליאה והשלימה נאו.

הפקת הענק הינה מיזם משותף של מערכת האתר חב"ד אינפו וארגון התאחדות החסידים, שיחד שמו לעצמם למטרה – לעורר את אנ"ש לנסיעה לרבי בשנת הקהל.

התוכנית תשודר לראשונה ביום ראשון הקרוב, ט"ו אלול, בשעה 20:00 בערב בשידור חי ובלעדי – באתר חב"ד אינפו

כמו כן בשבועיים הקרובים צפויים להתקיים שידורים חיים והקרנות של הסרט בקהילות אנ"ש, בישיבות תומכי תמימים, במוסדות החינוך ובתי חב"ד ברחבי הארץ.

להזמנת הקרנה אצלכם חייגו למטה הקהל ב'התאחדות החסידים' – 053-5538781.

חודש הרחמים והסליחות הוא זמן של רצינות, חשבון נפש והתכנסות בעצמנו. ברגע ש"רוח אלול" יורדת לעולם, שורה על רבים אותה אווירה "כבדה" של יראת הדין. לצד זאת, אנו מצווים לגשת אל המשפט גם מתוך שמחה והתרוממות רוח – שהן המפתח לעבודת ה' ולהתפתחות פנימית.

בסוף השבוע האחרון יצאו כ-65 אלמנות ל"מסע אלול" המסורתי שאותו מפיק ארגון "נפלאות מתגברות". מסע שכולו התעלות המשלב באופן נדיר את הרצינות ה"אלולית" עם הלהט החסידי. לאורך 3 ימים נהנו המשתתפות מתכניות עשירות ומשלל פינוקים, בהפקה מתוקתקת ומקצועית.

המסע שעמד בסימן אמונה, ביטחון וגאולה שילב השקעה יוצאת דופן וחשיבה על כל פרט: מתנות ייחודיות ומזכרות מעוצבות שחיכו למשתתפות בכל נקודה, ארוחות משובחות ואירוח מפנק בחדרים מטופחים, תכנית עשירה ששילבה לימוד משותף, תפילות מרגשות וסיורים מרעננים, ועוד ועוד.

"האישה היא לב הבית, וכאשר היא חשה שיש לה מקום ושייכות, כאשר היא מגלה את המשמעות – לא רק היא מתעצמת: הדבר משפיע על כל בני ביתה ובמעגלים רחבים יותר על עם ישראל כולו!" מספרת הגב' מירי שניאורסון, מייסדת הארגון.

במסע שולבו ביקורים במספר ציונים חשובים ברחבי הגליל, בהם ציוני הרמב"ם ורבי מאיר בעל הנס בטבריה, ציון התנא רבי יהודה בר עילאי בעין זיתים, ציון רבי יונתן בן עוזיאל בעמוקה וכמובן ציונו הקדוש של רשב"י במירון. בכל אחת מהנקודות נשאו הנשים תפילה נרגשת לברכה ולישועה, כל אחת בעניינים הדרושים לה – ולהצלחת כלל ישראל.

אחת מנקודות השיא של המסע כולו הייתה במפגש עם הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א, רב העיר צפת. לאחר שנשא דברים נרגשים בפני המשתתפות ביקש מהן הרב לשאת תפילה אישית בכוונה, אישה על רעותה. במשך דקות ארוכות התפללו הנשים בדמעות ובקעו רקיעים כפשוטו.

משתתפות המסע שיתפו רשמים וחוויות מסוף השבוע המעצים, והודו בחום למארגנות. "שבת מרוממת כזו לא הייתה לי שנים" מספרת אחת מהן, וחברתה מוסיפה כי "אי אפשר לבטא במילים את האחדות והשמחה שחווינו במסע הזה".

מסתבר שהחוויה עצמה הייתה רק 'מתאבן' לשינוי המשמעותי שיצר המסע. כשמו של הארגון – נפלאות מתגברות, נרשמו לאורך סוף השבוע מופתים של ממש. בתה של אחת הנשים התקשתה בלידתה ובמהלך השבת הזכירו אותה בתפילה. במוצאי השבת הגיעה הבשורה שהלידה עברה בהצלחה ולאם ולתינוק המאושרים שלום. שתיים מתוך המשתתפות הן מחותנות – בתה של האחת נשואה לבנה של השנייה. ביום ראשון, ממש ברגעיו האחרונים של המסע לפני שהחלו הנוסעות לרדת בנקודות הפיזור במרכז, התקבלה הבשורה שהזוג נפקד בשעה טובה!

"אין לנו ספק שכוחן של נשים צדקניות ותפילותיהן החמות פעלו גדולות ונצורות. כבר באלול אנו רואות את הניסים והנפלאות ואין לנו ספק כי זהו רק ה'סיפתח' לשנה מלאה בבשורות וישועות" מסכמות המארגנות.

מסע אלול הוא רק חלק מפעילות שלמה של הארגון, שבימים אלו מפיק מארזי שי מיוחדים לשנה החדשה. אחת המתנות המיוחדות הוא יומן שנתי נשי אישי שכולל: טור חודשי, פינת הנקודה המעצימה, איורים, מתכונים ועוד.

בימים אלו רכישת היומן פתוחה גם לכלל הנשים, במהדורה מוגבלת, במסגרת מבצע מיוחד – על כל יומן שיימכר יעניק הארגון באהבה יומן מתנה לאלמנה!

להזמנות: SHUTAF.IM/YOMAN

על המקום: שביל הנחל הוא כנראה השביל שהמתיישבים מצפת ובראשם אלעזר רוקח (שרכש את הכפר ג'עונה ונכדו של ישראל ב"ק שהיה בעל הדפוס הראשון בצפת) ירדו והקימו את ראש פינה, בעזרתו של הברון רוטשילד.

ניתן להגיע לנחל בשני אופנים, הראשון: לחנות את הרכב בסוף המסלול ואז להתחיל אותו ממקום אחר ולהגיע לסוף שלו. או באופן קווי: לחנות במקום מסויים, ואז לעלות ולחזור לאותו מקום.

האפשרות הראשונה: מחנים את הרכב בקרבת בית העלמין של ראש פינה, חוזרים לצפת לנוף טלי'ה – בסוף השכונה פונים בפניה האחרונה ימינה, עולים בעליה, מגיעים לכביש ואז יש פניה שמאלה, שאחרי'ה ממשיכים בערך חמישים מטר עד למעבר בקר. שם מתחיל המסלול המסומן בשחור. ההליכה קלה ונעימה ומתאימה לילדים קטנים.

אפשרות נוספת: לנסוע בנווה אורנים ברחוב ברקת, עד סוף הרחוב,  סימן היכר הוא מגדל מים מבטון בצד ימין. עוברים אותו, אחרי 50-100 מטר, רואים מעבר שחור של בקר, שם ישנה כניסה נוספת למסלול. ההליכה קלה ונעימה, ומתאימה גם לילדים קטנים.

הצעידה היא במגמת ירידה – יורדים עם השביל למטה. יש נוף יפה, אין ללכת בזמנים שחם מידי. יש להצטייד בכובע, ומים. בסוף יש ירידה קצת מאתגרת, כדאי ללכת אותה לאט. (כל ההליכה סה"כ כשלוש קילומטר). מגיעים לשער ירוק, ושם מתחיל נחל ראש פינה. במקום מעיינות וגם בריכה קטנה.

המעיין הראשון עובר מתחת לעץ תאנה גדול, ניתן לשמוע את הקול המים.

את תחילת המעיין השני לא ניתן לראות היות והוא מתחיל בתוך מבנה סגור.

מומלץ למצוא פינה שקטה, ומוצלת. בסיום יורדים למטה עד שמגיעים לבית העלמין של ראש פינה, לנקודה בה החננו את הרכב.

המסלול הקווי: כותבים בוויז נחל ראש פינה, נוסעים כ-12 דקות מצפת. בסיום הירידה מצפת, בעיקול נכנסים שמאלה אחרי הקיוסק הראשון, לרחוב של אבנים מרוצפות – אחד מהרחובות הראשונים של גיא אוני. נוסעים כמה מטרים שמאלה, יש פניה שמאלה לתוך בית העלמין שנקרא גן הברון. ממשיכים עד הסוף, כמה שמתאפשר להמשיך עם הרכב. מתחילים לעלות, רואים שער ירוק, ממשיכים בעליה ורואים זרימה של מים. (אפשר לעלות עד למעלה, ואפשרי פשוט להשאר שם ליד המים).

לקינוח, ניתן לקנות ארטיקים בראש פינה ומסיימים את הטיול בטוב ובנעימים.

הרחבה: אלו המגיעים מראש פינה דרך הרחוב עם המרצפות, הבית הראשון משמאל הוא הבית של משפחת קלר [אחת המשפחות הראשונות שהגיעו עם אלעזר רוקח] שם שהה אדמו"ר הריי"צ לזמן קצר בביקורו בארץ ישראל, עד שתוקן הרכב בו נסע.

למעוניינים, מהחניה ליד בית העלמין, ישנם מדרגות לראש פינה העתיקה לבית הכנסת העתיק.

חני קירשנזפט, "ישיבת חנוך לנער":

הישיבה – הבית חב"ד שלנו

כשהתחתנו רצינו לצאת לשליחות, שנינו באים מבית של שליחות באבן יהודה ובגוש קטיף. לקראת סוף השנה הראשונה בקהילת צפת, כאשר בעלי כבר החל לעבוד ב'חנוך לנער' – מצאנו מקום שליחות טוב. כתבנו לרבי – התשובה לא השאירה צל של ספק: הרבי נבהל ומתפלא לשמוע שבמקום להיות משפיע בישיבה, הוא הולך ללמוד רק עם אברך ושני בחורים. זה אכן מה שבעלי היה אמור לעשות כשנצא לשליחות. במכתב השני הרבי כותב לאישה שצריכה להמשיך במה שעובדת עכשיו.

מאז, החלטתי שזו השליחות המשפחתית שלנו באופן רשמי: שליחים בישיבה. כשאבא בישיבה – יש מצב שהבית מנותק מהעשייה של אבא. ויכול להיות שכל הבית שותף. השותפות משפיעה גם על הזוגיות – כאשר בעלי משתף אותי מהנעשה בהווי הישיבה זה מחבר מאד בינינו. זה חלק מאד משמעותי מנושאי השיחה שלנו, אני מעורבת בלבטים ובשיקולים ויש לי עניין בזה.

אם הייתי גרה בשליחות – הייתי אופה חלות ומחלקת למשפחות מקורבים. כעת אני מכינה חלות ועוגות לבחורים. בחורים שיש להם ימי הולדת, מתארחים אצלנו בסעודות שבת. בעיקר – אני מאפשרת לבעלי להיות בישיבה גם מעבר לשעות העבודה, לשוחח עם הורים מהבית שעות רבות,  כי זה חלקו של שליח.

אני מוציאה את הילדים למוסדות, מתמודדת לבדי בשעת ההשכבה, וזה לא קל בכלל… ובמיוחד אחרי לידה ובזמני לחץ, אך אני מתעודדת מכך שהוא השליח שנמצא עכשיו בשיעורים עם מקורבים. מעולם לא הגדרנו את התפקיד בתור "עבודה", המשכורת היא הבונוס שמאפשר את מנוחת הדעת. המטפלת במעון סיפרה שבי"ט כסליו מושקא בכתה שהיא רוצה את אבא. אחת הילדות ניסתה להרגיעה ולומר לה שאבא בעבודה, ומושקא התחילה לצחוק: "אבא בישיבה, לא בעבודה".

בראש השנה ובשבועות אנחנו עם כל המשפחה בישיבה. זה חלק מההווי המשפחתי, אני משקיעה ומביאה עוגות ומאכלים טעימים. ההימצאות בישיבה היא חוויה עוצמתית ומחזקת את הקשר.

את מרגישה הקרבה?

בהחלט שיש וויתור – במקום לנסוע להורים וליהנות בחיק המשפחה, צריך לסחוב 'לול'ים וכלי מיטה, לילדים קשה להירדם במקום לא מוכר, אך זו השליחות שלנו.

ספרי על משהו מיוחד שהשקעת בישיבה:

השנה, לקראת חג השבועות התייעצתי עם בעלי  איך אפשר ליצור בסעודות אווירת חג, (בנוסף לעוגות הגבינה שמכינות נשות הרבנים בשמחה!) הצעתי תפריט, בעלי קיבל את הסכמת ההנהלה ו… כל נשות הצוות (ששהו בישיבה בחג) בשלו חלק מהאוכל, הדרכתי את צוות המטבח. קנינו כלים חד פעמיים יפהפיים. הרגשנו שאנחנו זוג שליחים שמארגנים סעודת חג בבית חב"ד, והבחורים נהנו מחג ב'טעם של בית'.

מאיפה את שואבת כוחות להתמסרות כזו?

ב'חנוך לנער' מטפחים את המעורבות של נשות הצוות בישיבה. מעריכים את היותן נושאות בעול עם בעליהן ומשדרים זאת בפעילויות לימודיות וחווייתיות עבורן, בהדגשה שאנחנו – הכח המוביל של הישיבה.

אני גם משתתפת בקביעות בכנס סיום השנה, רואה את ההישגים ומתרגשת עם ההורים, ואז עבודתו האין סופית של בעלי מקבלת פרורפורציה אחרת – נעלה, ומרוממת. אני מאושרת על שאנו שליחים בשדה החינוך!

מה יש לך לומר לסיום:

יכול להיות שתהיה מי שתקרא את הדברים תאמר לעצמה: זה לא קשור אלי, בעלי כלל לא עובד בחינוך… העניין הוא שכל אחת הרוצה שיהיה לה ולבעלה טוב, צריכה לחשוב במה ה י א יכולה לקחת חלק בעיסוקים שלו. זה יכול להיות כל דבר שהוא, אפילו ארוחה מושקעת לבעל בתור הערכה לעשיה המאתגרת שלו. כי כדי לתרום לבחורים, צריך קודם כל להשקיע בבעל.

שירה עבאד, "ישיבה גדולה, חח"ל ליובאוויטש":

הישיבה בראש ובראשונה

המודעות שהישיבה היא השליחות המרכזית של המשפחה, נקודה מאד חשובה מבחינתי. כאשר אני יודעת שבעלי בשליחות של הרבי בישיבה – זה הופך אותי ואת המשפחה לשלוחים של הרבי. בין כל העיסוקים, הישיבה – בראש סדר העדיפויות.

כיצד הילדים שותפים לעשיה?

בשבתות וימים מיוחדים הבנים הולכים להתפלל בישיבה: הם נהנים להיות בחברת התמימים ולדבר עימם, ולהתפלל תפילה בחיות. אנו עורכים התוועדויות בביתנו והילדים מארגנים ראשיים. אחת לתקופה אנו מביאים את כל הכיתה של בעלי כ-40 בחורים אלינו לסעודת שבת.

השקעה בטוחה:

הרבי כותב לר' ניסן נעמנוב במכתב שהשקעה בתלמידים היא כלי וצינור ותוספת ברכה בעניינים הכלליים והפרטיים לו ולכל בני ביתו ובפרט נחת רוח יהודי וחסידי. אז זה רווח והשקעה בטוחה.

רגעים של נחת:

כאשר מגיעים בחורים 'מקורבים' או לא חב"דניקים להתארח ולבקר בישיבה – אנו זוכים לארח אותם בביתנו לסעודת שבת. פעמים רבות הם מחליטים להישאר בישיבה ללמוד, מקימים בתים חסידיים, ולאחר תקופה מגיעים לבקר אותנו עם משפחותיהם, זה נחת אמיתי. ונותן הרבה כח להמשיך להשקיע.

פעם, גרנו בבניין מאד 'מסודר' עם שעות מנוחה שאסור להרעיש בהם. ערכנו שם בביתנו הרבה התוועדויות, ואחרי שעזבנו פגשנו שכנים שאמרו שהם מתגעגעים לשמוע את הניגונים…

חיה שפרינגר, "ישיבת קטנה":

מה חלקך בעבודת בעלך?

לתמוך בלומדי תורה, כאשר תינוק נולד מברכים שיהיה חסיד ירא שמיים ולמדן – זו שליחות לסייע שבחורים יאהבו את הגמרא באמת. לימוד התורה נוגע בנפשות ממש, כפי שהרבי אומר: לא רק בנפש הלומד כי אם בנפשות בני ביתו!

באתי מבית של שליחות ואירוח, ומשם אני שואבת את המרץ והכח להתמסר ולהשקיע איפה שניתן. אני משתפת את הילדים בכל מה שאפשר. הם מכינים בקביעות את הקינוחים, ואני בוחרת בכוונה כאלו שהם יכולים להכין כמו כדורי שוקולד מצופים.

אירוח – באילו נסיבות?

סעודות שבת בהן מוזמנים כמה בחורים או לעיתים רחוקות כל תלמידי הכיתה יחד (!) הבחורים אוהבים אוכל ביתי ולראות ילדים קטנים וחמודים 😊.

התוועדויות נערכות מפעם לפעם, והשמחה גדולה… ניחוח ישיבתי מיוחד. ב"ה יש לנו בית עם חצר, הבחורים יוצאים גם לנוח מעט בחצר וחוזרים שוב להתוועדות, וכך הן נערכות עד השעות הקטנות של הבוקר. דבר נוסף הוא שיעור דבר מלכות – המאורגן על ידי התמימים, ולעיתים אנו זוכים לארח את השיעור, מכינים מאפה ביתי ו'תה' מהחצר, והולכים לישון כשקולות הלימוד ברקע.

מידי פעם אנו צועדים לסעודה בישיבה – לעיתים מאיר בני הגדול מספר פרשת שבוע וכולם מאזינים ברוב קשב. הוא מחלק קינוח רק למי שיושב. וכולם מריעים לו: "מאיר, מאיר…" וכשצריך, אנו מארחים בחורים שנתקעו ללא מקום שינה מכל מיני סיבות. לקראת המבחן לישיבה גדולה בסוף השנה, הגיעו הבחורים ללימוד רצוף עד השעות הקטנות של הלילה. הכנתי כיבוד, שעזר ללומדים לשמור על ערנות. התרגשתי מאד! הבית שלנו היה נראה כמו ה"זאל" של הישיבה.

בלי לחץ

ביום האחרון של השנה פתאום נודע לבעלי שנשארה קבוצת בחורים שלא נסעו הביתה, ואין להם ארוחת ערב. הוא התקשר ואמר שתוך 20 דקות הם יבואו, אך הם מצאו טרמפ ותוך 3 דקות כבר נחתו בסלוננו. הוצאתי מהר את כל הלחמים והפיתות שנשארו במקפיא, מרחתי זעתר ושמן זית, חתכנו סלט והיתה להם ארוחה לתפארת.

בחורים אוהבים להכין סלטים ואוכל במטבח, אני משתדלת לאפשר כשמבקשים (או מבקשת מהם כשאני זקוקה לעזרה😊) ב"ה הבחורים יודעים להחמיא ולחבריהם ולפרגן.

קינוח מהיר – ברד: 3 כוסות מיץ, 1 ג'לי + 2 כוסות מים רותחים, 1 שימורים פירות (אננס, אפרסק וכדו') – לטחון עם בלנדר יד בכערה. לשים במקפיא עד שקופא. אפשר לשחק גם עם שתי צבעי ברד.

האם הילדים לא מרגישים חוסר בתשומת לב?

אף אחד לא נפגע מארוח הבחורים. זה מוסיף חיות, משפיע על הבית כולו: הניגונים, האווירה, הכנסת האורחים – כך מתרגלים שהבית פתוח. הילדים מקבלים תשומת לב מעוד 'דוד'. בני בן החמש וחצי מרגיש גדול וחסידי בחברת התמימים.

סיפור מיוחד:

• עברתי עם הילדים באיזור שכונת חב"ד, כמה בחורים ישבו שם על הגדר, בני מיד זיהה אותם כתלמידיו לשעבר של אביו, וצעק לעברם: "היי, אני מכיר אתכם, אתם של אבא שלי"… הם צחקו ונתנו לו ידיים לשלום. באותו ערב אחד מהם התקשר לבעלי לבקש ללמוד ולדבר איתו.
• באחת השבתות הגיעה כל הכיתה לסעודת שבת, היה קיץ ואכלנו בחצר, למחרת בבוקר פגשתי את השכנה המבוגרת שגרה לידינו והיא בכתה בהתרגשות וסיפרה שבעלה לא מרגיש טוב, והיא בכתה להשם ביום שישי איך תשמע קידוש, כי בעלה לא מתפקד. ופתאום היא שומעת קידוש מהחצר שלנו, והודתה להשם שדאג לה.

שולי אזרף, "מכון טכנולוגי, חנוך לנער":

כיצד את מסתדרת עם עבודת הניהול של בעלך?

זו לא העבודה של אבא, זה השליחות והזכות שלנו, אנחנו לגמרי חלק מהישיבה. החלק שלי, כדבר ראשון לאפשר לו להתמסר. זה לא פשוט – כי יש שבועות שאנחנו בקושי מתראים. לפעמים יש שבועות של שלוש פעמים בשבוע נסיעה למרכז והמון עיסוקים כמנהל. ולכן חשוב לאפשר לו לעשות את עבודתו  בפניות ובשמחה. עבור מנהל – החופש – הוא הזמן הכי אינטנסיבי, יש שלושה שבועות סה"כ, שמתוך זה שבוע וחצי היערכות לשנה הבאה. השנה – גם את הזמן הזה בעלי הקדיש לנסוע לסוף שבוע לקעמפ שעשו לבחורים אצל הרביים באוקראינה. זה מיוחד שהוא מוותר על החופש שלו. וגם המשפחה אפשרה לו לעשות את זה.

דבר שני- להיות איתו, שותפה עד כמה שניתן בהקשבה, בלבטים, רעיונות, החלטות. לנו הנשים בינה יתרה ותמיד זה נותן עד מימד של הסתכלות לביצוע השליחות על הצד הטוב ביותר.

הסוד: להיות שלימה ושמחה עם השליחות.

בכל דבר בחיים –אנחנו ההורים נותנים לילדים שלנו את ההסתכלות וההשקפה על העניין

כשאמא יוצאת למבצעים בהרגשה נכאה שקשה לה לצאת וצר לה לעזוב את הילדים והיא רוטנת, המסר שיעבור לילדים יהיה שמבצעים זה עול…. כשאמא יוצאת למבצעים בשמחה ובחיות והיא משתפת את הילדים, המסר שיעבור לילדים שהם חלק מהשליחות, עוזרים ומאפשרים לקיים את רצון הרבי וזו זכות עצומה של כולנו!

בראש השנה אנו תמיד בישיבה, וזה לא קל, החג ארוך וכל המשפחה המורחבת שלי שוהה אצל הורי, אנחנו בבית משוחחים על הזכות שלנו בשליחות שלנו בחג חשוב כל כך, ועושים הכל כדי שתהיה להם אווירה וחוויה טובה, אופים יחד מטעמים לבחורים, מביאים משחקים לילדים הצעירים קונים ממתקים טובים, גם הבחורים לא טומנים ידם ומכבדים את הילדים במיני מתיקה לרוב.

חשוב לנו שיהיה לבחורים טוב:

כאשר לבחור טוב בישיבה מבחינה גשמית – הוא פנוי לקלוט רוחניות. לכן אנחנו מארחים להתוועדויות בבית, וסעודת פורים גדולה אצלינו. ועושים את זה הכי טוב שיכול להיות: חד פעמי הכי יקר ומפואר, עריכת שולחן פאר, משקאות יקרים – כדי שההרגשה תהיה מכובדת וטובה.

עכשיו עשו ב"ה שיפוץ בישיבה – ולמרות שאני מחנכת ואמא, מצאתי את הזמן – לעיתים עם הילדים ביחד, ללכת לבחור קרמיקה וווילונות היפים ביותר עבור הבחורים. כאשר אנו בשבתות בישיבה – אני משתדלת להכין לחמניות ביתיות, ומנה אחרונה, כדי שתהיה לבחורים אווירה ביתית. וזו זכות גדולה.

זה גם המקום לציין שזכינו בצוות נפלא של רבנים מסורים והנשים- נשות החייל ששותפת לכל העשייה במסירות אמיתית!!!

רגע מכונן

בסעודת פורים – כשמגיעים בחורים בוגרים שסיימו את הישיבה, מרגשת אותי העבודה שהם בוחרים לסעוד את סעודת החג אצלנו בהווי הישיבתי חסידי.                                                                  בראש השנה – כשבראשי מתגנבת המחשבה על האחיות שלי שנהנות כעת בבית ההורים עם משפחותיהם. אני עומדת בכניסה לזאל, רואה בחורים שיושבים ומצליחים להספיק עוד כמה פרקי תהילים ברצינות. זה גורם לי נחת ומרגש אותי מאד.

והרווח שאנו מקבלים: פשוט לעשות את הרצון של הרבי, לגרום לרבי נחת.

סיפורון קטן ומיוחד:

סיפורים על בחורים שהצליחו והתקדמו ועצבו את דמותם יש בלי סוף. כל בחור הוא סיפור מיוחד בפני עצמו. היינו בישיבה בשבת שלפני החופשה. ביום ראשון היה מסיבת סיום מאד מושקעת וגדולה, הלכתי עם הבנים הגדולים. כשחזרנו – הבן שלי בכיתה ג' ביקש לדבר איתי בפרטיות, והוא התפרץ בבכי. שאלתי מה קרה? והוא אמר ששם לב גם בשבת וגם במסיבה שיש בחור אחד שנראה שיש לו קושי כלכלי וחברתי.. והוא שואל מה אפשר לעשות כדי לעזור לו.

מבחינת המקום שלך כאישה (של המנהל):

הרבי אמר שעקרת הבית – זה עיקר הבית. ואנחנו יודעות שהאישה זה הכל. אז הכנסנו לישיבה את המושג שכשהאישה מרגישה שזה חשוב, ושותפה ומעורכת, אז היא יותר מבינה ויותר שותפה למה שקורה בשמחה וכך הבעל יכול להתמסר.

לכן יש את המקום של ההערכה לנשות הישיבה, לדוגמא: פעם בשנה כשיש שבתון ארוך מחמישי עד ראשון ,ביום ראשון – המשפחות מקבלות הביתה פיצה עם שליח, כאות תודה. בסוף שנה כל אישה מקבלת עציץ הביתה עם פתק של הערכה על המסירות וההתמסרות לעשיה. הישיבה השקיעה בצימרים מושקעים בשביל המשפחות שבאות להתארח בשבתות וחגים – באסתטיקה, פרקטיקה ונוחות. מתוך אמונה שכשלאישה טוב והיא מסתדרת עם הילדים – היא נותנת לבעל להיות מונח בעבודתו.

בין הנשים אנו מנסים ליצור קהילה קטנה וחמה. הנה – עכשיו בתכנון לאפות עוגות לשתי נשות הצוות שילדו, וכן למשפחה חדשה שהצטרפה אלינו.

טיפ קטן:

לי זה עוזר לצלוח את החיים העמוסים: בכל מוצאי שבת בעלי ואני יושבים על תכנון הלו"ז השבועי – ומתמקדים רק בשבוע הקרוב בלי לחשוב על העומס הצפוי לאחריו. מתכננים את פרק הזמן הקרוב כיצד נוכל לעבור אותו בטוב: להוסיף עזרה, וכיצד לבצע את הדברים כך שננצל את השבוע בהצלחה.

סיפור מיוחד שמלווה אותי:

שאלו את הרבנית חיה מושקא – מה הוא הרגע המיוחד בחייך? חשבו שהיא תאמר כאשר פגשה את הרבי או כאשר זכתה להתחתן איתו ועוד. אך היא אמרה: הרגע הזה. זו ההצלחה, וכל דבר יכול להתמלאות בשלימות – אם מצליחים לחיות את הרגע במלואו ליהנות ממנו ולהפיק ממנו את הכי טוב!

שנזכה לגרום לרבי נחת!

לחנך בגאווה

כשמתעסקים בחינוך, צריך לחשוב טוב למה אני עושה את זה. מה מניע אותי. חינוך זה בחירה. הילדים לא אשמים שאני צריכה פרנסה – יש עבודות אחרות… פעם, היו מקומות שבהם כשאמרתי שאני לומדת הוראה, הסתכלו עליי ברחמים. "לא היה לך כסף ללמוד רפואה או אחיות?" יש אנשים שרואים בזה פחיתות כבוד, ברירת מחדל של אין ברירה, הם היו מעדיפים להיות ר"מים בישיבה, זה יותר נחשב. אבל הרבי מה"מ כותב, 'תזכרו שמרדכי היהודי היה מחנך ילדים! חבל על מי שהולכת בכיוון הזה רק כי ככה כולן עושות וזה מה שלומדים בסמינר. אותי באופן אישי מניעה העובדה שזו הוראה של הרבי מה"מ, ואני מקבלת מהעבודה הזו, שמפגישה אותי עם סוגים רבים ושונים של ילדים, כלים גם עבור גידול ילדיי הפרטיים. בנוסף לבונוס של החופשות איתם.

כל אחד הוא מיוחד

בבית וגם בכיתה, כל ילד הוא אחר וצריך לתת את המקום למיוחדות שלו. אם ילד טוב בדרמה, למשל – תדאגי שיהיה לו את מרחב הביטוי הזה. חשוב לזכור שהיכולות של כל ילד הן שונות ואי אפשר לצפות ולדרוש מכולם את אותו הדבר. בבית זה יותר קל, מבחינה מסוימת, כי יש פחות הישגים או סטנדרטים שכל ילד נדרש לעמוד בהם והם מעבר ליכולותיו. אבל גם בכיתה, ההבנה שיש ילד שקשה לו יותר והוא השקיע והזיע ועבורו 60 זה 100, ויש אחר שגם ה–100 הוא לא ביטוי מקסימלי של יכולותיו – היא קריטית. פעם הייתה גישה שכולם צריכים להגיע לאותו הציון באותה הדרך, היום חל שינוי איטי ויש יותר מקום לשונות וליצירתיות.

ילד, מה אתה צריך?

לילד צריך לומר מפורשות וכמה שיותר: "אנחנו אוהבים אותך, גאים בך ושמחים שאתה הילד שלנו". ילד בן שלוש, שאל את אביו באחד הימים: "אבא, למה אתה לא אוהב אותנו?" האב לא הבין. "בטח שאני אוהב אתכם! למה אתה חושב שלא?" והילד ענה: "כשאמא קוראת איתנו 'קריאת שמע' בלילה, היא אומרת שאבא ואמא אוהבים אותנו. אתה לא אומר, אז אתה לא אוהב!" מבחינתו המשוואה היא מאוד פשוטה…

צריך להעצים ולהגדיל כל מעשה טוב שהילד עשה. פעם, כשבני קפץ בטרמפולינה, אמרתי לבעלי בקול: "טאטי, תראה! הילד הזה קופץ עם היד על הראש, כי גם בטרמפולינה הוא לא מוכן שהכיפה תיפול. איזה כיף לנו שיש לנו כזה ילד!" הוא קרן.

גם בכיתה, ילד צריך להרגיש מוערך ומשמעותי. תגידי לתלמידה שלך שאת מעריכה אותה. היא שאלה שאלה יפה? – תדגישי שהיא תורמת ומוסיפה לכיתה ואיזה כיף לנו. אם ילד או תלמיד שלי מאתגר את הסבלנות שלי פעם אחר פעם, דבר ראשון, אנשום עמוק ואשנן לעצמי שהילד לא נגדי. ילד שהתנהגותו אינה נאותה, מביע דרכה צורך כלשהו. אז ננסה להבין מהו הצורך הזה ואיך ניתן לתת לו מענה. בדרך כלל, כשילד לא מתנהג כמו שצריך בבית, במיוחד בתקופה הזו של החופש, זה נובע משעמום או מקנאה.

כשמדובר בתלמיד – עצם זה שהוא יודע שמה שקורה בכיתה לא עובר ליד המורה, היא לא באה רק להחתים כרטיס, היא עובדת בשיתוף פעולה מלא עם הוריו ואם צריך אז גם המנהל מעורב – בדרך־כלל ההתנהגויות השליליות תפחתנה. חשוב במיוחד להעניק תשומת לב אישית של דקה–שתיים ביום למאתגרים שבחבורה.

אכפתיות מהי?

התורה מצפה מאיתנו להתייחס אל התלמידים כבנים ולאהוב אותם. האהבה הזו אינה טבעית עבורנו, בשונה מהאהבה לילדינו הפרטיים. אבל לפתח אותה בתוכנו זה בהחלט עניין של עבודה ובחירה וגם לזמן יש חלק בזה. מה שמאוד עוזר לי אישית זו המחשבה איך הייתי רוצה שיתייחסו לילדים שלי. היות שהייתי רוצה שיאהבו אותם גם ובעיקר אם קשה להם, אני מנסה לדרוש מעצמי את אותו הדבר. ילד צריך להרגיש שלמורה אכפת ממנו.

מורה אכפתית היא קודם כל זמינה. יצא לי לפגוש מורה מיוחדת ששיתפה אותי בכך שלימדה פעם בכיתה ב', ובתחילת שנה אמרה לבנות: "אנחנו רוצים שיהיה לכל אחת כאן טוב בכיתה וכל אחת צריכה לעשות משהו בשביל זה. אם אתן רוצות לומר לי משהו או צריכות עזרה, אפשר לגשת אליי בהפסקה, להתקשר אליי או לכתוב לי מכתב בדואר". לאחר שלושה שבועות, חיכה לה מכתב בתיבת הדואר, בכתב קלאסי של תחילת ב': "המורה, תודה רבה שאת מסכימה לכתוב לך בדואר. הושבת אותי ליד ילדה שלא טוב לי איתה. לא רציתי לומר לך את זה בכיתה כי אמרת שצריך שלכולם יהיה טוב בכיתה ולא רציתי לפגוע בילדה הזו"…

עד שהמכתב הגיע, אותה מורה כבר הבחינה שהזוג הזה לא מוצלח והחליפה מקומות, אבל המכתב הזה הוכיח לה שהיא פעלה נכון ושהמסר הופנם. כשפגשה את אותה בת בכיתה, היא חיבקה ושיבחה אותה על כך שפנתה אליה.

מורה אכפתית היא גם כזו שלא נבהלת משאלות ונותנת להן מקום ומענה. שאלות שתלמידים שואלים הן הזדמנות עבורם ועבורנו להרחיב ולהעמיק את הידע שלנו. מורה צריכה לדעת שכשילד מספר סיפור או מעיר הערה חכמה, עליה לעודד אותו ולא לחשוב שזה מוריד מכבודה. פעם שאל אותי תלמיד, כמה עצמות יש בגוף האדם. עניתי לו שזו שאלה יפה ושאבדוק בשבילו את הנושא. ואכן, לא השארתי אותו באוויר. קיימתי את דבריי ושכחתי מכל הסיפור. במהלך אותה שנה ילד אחר שאל את אותה שאלה ואותו תלמיד ענה לו: "אני לא זוכר מה התשובה, אבל המורה בדקה לי את זה. אני יכול רק לומר לך שמספר העצמות משתנה במהלך החיים ויש עצמות שמתחברות זו לזו".

רוב הילדים לא יזכרו מה לימדת, הם יזכרו איך לימדת ומי היית בשבילם. כל אחת יכולה להעיד על עצמה כתלמידה כמה זה נכון. אנחנו לא באים להעביר חומר. הילדים של היום לא צריכים ידע, יש להם אותו בשפע. יש דברים שהם יודעים טוב יותר מאיתנו. אנחנו באים כדי להיות דמות משמעותית! כדי לשנות. כדי לאהוב. בתקופת הקורונה, לימדתי דרך הטלפון וילד אחד אמר לי בפה מלא: "המורה, היום נכנסתי לשיעור רק כי ידעתי שתשאלי מה שלומי ומאוד רציתי את זה. אבא ואמא הלכו לעבודה, אנחנו לבד בבית ורציתי שמישהו יתעניין בי". זה כל מה שילד צריך!

הגבלה? באהבה גדולה!

גם כשיש צורך להציב גבולות, נעשה זאת מתוך אהבה. אני זוכרת שכילדה בסביבות גיל חמש, עשיתי משהו לא ראוי ואבי שיחי' סטר לי. התגובה שלי הייתה: "אבא, אם הרבצת לי, סימן שאתה לא אוהב אותי" ואבי ענה: "הסטירה שנתתי לך היא ההוכחה הכי טובה שאני אוהב אותך, שאכפת לי ממך ושחשוב לי שתדעי איך מתנהגים". והוא נתן לי דוגמא ושאל: "מה תעשי אם תראי ילד שרץ לכביש?"

"אתן לו סטירה!"

"אבל למה? את אוהבת אותו!"

"בגלל שאני אוהבת אותו, אני לא רוצה שיקרה לו משהו מסוכן"

ואבא הסכים איתי והוסיף: "את לא רוצה רק להציל אותו, את רוצה גם לכוון אותו לדרך טובה יותר!" וזה נחרט בי.

גם כשעליי להציב גבולות לילדיי, אני אומרת להם: "מאמי מאוד אוהבת אתכם, אבל בבית שלנו מתנהגים באהבת ישראל", לדוגמה. אני משתדלת להשתמש כמה שיותר בדיבור חיובי וכמה שפחות לומר את המילה 'לא'. במקום לומר: "אני לא מרשה לך את הבמבה עכשיו", אגיד: "אני מרשה לך את הבמבה הזו בשבת". כמו שגבולות מדיניים הם ברורים ונמצאים בקצה המדינה ולא במרכזה, כך הגבולות בחינוך צריכים להיות ברורים ובלתי ניתנים לוויכוח, אבל לא להפוך להיות מרכז החיים והתקשורת עם הילדים. ילד צריך בעיקר חיבוקים ונשיקות, הוא לא מסוגל לשמוע 'לא' כל הזמן.

ואחרי הכל אנחנו בני אדם שטועים לפעמים, אבל יש לנו את הכוח לתקן. חינוך זה עבודה קשה, דורשת, ומלאת אחריות. לא לחינם נאמר שהנגר דורך על שבבי עץ והמחנך דורך על נשמות, אבל אנחנו מסוגלים להעמיד וגם להאיר אותן. יש לנו את הזכות לחנך את דור העתיד, דור הגאולה! שנזכה בקרוב ממש לעמוד מול הרבי שליט"א מלך המשיח ולומר: "ראה גידולים שגידלנו!"

חומרים:

קצפת צמחית כפולה של 500 מ"ל או שמנת חלבית להקצפה

2 גביעים של גבינה 5%

1 שקית אינסטנט פודינג

3 כפות סוכר

רבע כוס חלב

אופן ההכנה:

מקציפים את הקצפת עד שהיא עמידה, מוסיפים את הפודינג, סוכר והגבינה. אחרי שהכל מתאחד מוסיפים את החלב – והגלידה מוכנה!

לשפוך את הגלידה בתבנית אינגליש קייק, כך קל יותר לחתוך אותה בעת ההגשה. להקפיא במשך כמה שעות.

לבחירתכם הצבע והטעם של הפודינג: שוקולד, ריבת חלב, וניל ועוד – אפשר גם לעשות חצי מהתערובת עם פודינג אחד וחצי עם פודינג שני. מתקבלת גלידה בשתי צבעים, שניתן לשפוך אותה זו מעל זו, או לערבב מעט ל'גלידה דמויית שיש'.