טיקטוק אינסטגרם ופייסבוק
כל שיתוף יצא מאיזה בוק
החל מכוס קפה וארוחה
הויי באקסטרים וחיי משפחה
זוגיות פוטוגנית מבעד העדשה.
חופשה נוצצת בחו"ל
וכולם בלבוש תואם – בול.
מה אכלת בצהריים..
והקינוח הטעים שבעתיים.
התחלת דיאטה וריצה
והחיים פשוט במרוצה
שיתופים לרכישה אינסופית
ושכחנו תמונות מהמעלית…
ואת?
מרצה/מרוצה
בוחרת/בורחת
מועשרת/מאושרת
צורכת/צורחת
שלמה/מושלמת
מבקרת/ מברכת
נושמת??
"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל"
בלעם שיבח היהודים
התפעם מהאוהלים
הפונים לכיוונים שונים
מהשמירה על הפרטיות
ומהחיים בצניעות
ללא חטטנות..
בקיצור..
חיים מתוך שלמות!
בואו נעצור קצת המרוץ
ונעשה את שליבנו חפץ
לא נפרק משפחה
בשביל עוד רכישה
ונעכיר האווירה
בשביל התמונה
נחיה בפילטר של "מה טובו" -ונבורך
שלוות הנפש שלך תוערך
לא משנה אוהל או משכן
העיקר שאת איתנו-כאן!
שבת שלום
אסתי פרקש
יועצת חינוכית
ושליחת הרבי לפ"ת
רחוב ירושלים בבני ברק. אשה יושבת על ספסל. מישירה אלי מבט ושולחת לעברי חיוך ענק המחמם את ליבי. איננו מכרות/ידידות/שכנות. אני מחזירה לה חיוך, ומודה לה על הארת הפנים המיוחדת שלה כלפי.
היא עונה לי במבטא זר, כמה חשוב בעיניה להאיר פנים לכל יהודיה באשר היא! מילותיה כמו ממיסות אותי. היא מספרת לי באנגלית, שהיא תיירת מבלגיה.
היות והנושא המדובר בהא הידיעה, הן בארץ והן בעולם, הנו הכנסת ספר התורה השמיני! של ילדי ישראל ביום -כ' מנחם – אב הקרב ובא. שנת הקהל תשפ"ג, ברחבת הכותל המערבי. יום היוארצייט של הרה"ג הרה"ח המקובל, אביו של הרבי, רבי לוי יצחק שניאורסאהן ז"ל.
התעניינתי, האם שמעה על המבצע הזה של הרבי, והאם קנתה לנכדיה אותיות בספר הזה ? היא ענתה, שלמיטב ידיעתה לכולם יש כבר אות !
אני שומעת את עצמי שואלת אותה בספונטניות, אם יש לה קשר עם הרבי ? והיא עונה להתרגשותי הרבה – "כן" ! זכיתי בשנת 1991 בגורל, וטסתי לרבי".
"הסתכלתי עליו במשך חצי שעה ! לא יכולתי להתיק את עיני ממראה פניו הקורן. העיניים שלו"…וכאן היא מביטה אל על ואומרת: " העיניים שלו זה כמו השמיים"!
היא ביקשה מהרבי ברכה עבור אביה, שהיה מאד חולה. הרבי לא ענה. לאחר שלושה ימים אביה התבקש לישיבה של מעלה.
כשהיא הגיעה לרבי היא היתה במצב לא פשוט, לאחר שעברה ל"ע שלוש הפלות. לאחר הביקור אצל הרבי ניפקדה וזכתה ללדת ילד בריא ושלם.
בתור זוכה בגורל, קיבלה מהרבי לא פחות מאשר …שלושים דולרים לברכה והצלחה ! הפצרתי בה, שתתן לי דולר אחד אך היא סירבה.
לפתע הנייד שלה צלצל. באו לאסוף אותה. הפגישה ביננו כמו נקטעה. אני נותרתי נרגשת, מהתיזמון בו פגשתי לפתע תיירת ברחוב סואן, ששיתפה אותי במפגש עם הרבי !!!
למחרת, באותו מקום בדיוק… רחוב ירושלים. בני ברק. פניתי לאם צעירה בהצעה, לקנות לילדיה אות בספר התורה לילדי ישראל. המבצע המפורסם של הרבי.
הבחנתי ביהודי צעיר שעמד בסמוך, והקשיב לניסיון שלי לשכנע אותה לרכוש את האותיות. היא מיהרה מאד ועזבה את המקום.
הצעיר נשאר לעמוד והתעניין במה מדובר. הסברתי, שזה מבצע שהתחיל לפני ארבעים ושתיים שנים ע"י הרבי מליובאוויטש. זה היה ה"התרופה" הרוחנית, שהרבי הכין. כדי להינצל מאיומי שליט עיראק הרשע סאדאם חוסיין, שרצה היל"ת להטיל פצצה אטומית על ישראל.
למשמע הדברים, הצעיר אמר :"אני רוצה לקנות אות בספר התורה הזה לילדים שלי". הוא מסר לי שמות ילדיו. לפתע שלף את הארנק מהכיס, ואמר כשהתרגשות נשמעת בקולו: "יש לי דולר מהרבי !".
הוא הוציא את הדולר, שעליו נכתבו המילים: נתקבל מידי האדמו"ר שליט"א
י' טבת תנש"א.
התרגשתי מאד מההשגחה הפרטית המדהימה, שהתרחשה בפתאומיות מול עיני, וביקשתי רשות לצלם את הדולר.
לפתע הגיע האוטובוס. "זה האוטובוס שאני ממתין לו ואני ממהר מאד". למרות דבריו הוא הרשה לי לצלם את הדולר…
הנה הדולר שוב בידו. הוא עלה על האוטובוס, שנעלם מיד בנסיעה מהירה מהמקום.
והנה לפניכם צילום הדולר הנ"ל. עדות מהימנה לסיפורי.
את הסיפור השלישי שיסופר להלן, סיפר נהג מונית, לאחר שהצענו לו לרכוש אותיות בספר התורה, שיזם הרבי מליובאוויטש כמובן.
"נסע אתי היום חב"דניק מכפר חב"ד שסיפר לי"..
בילדותו משפחתו התגוררה בצרפת. הוריו פנו לתלמוד תורה על מנת לרשום אותו ללימודים. אך לא היתה בידם האפשרות הכלכלית, לשלם את סכום הכסף הנדרש לשכר הלימוד במקום.
הסבירו להם שיש משכורות שצריך לשלם למלמדים. יש הוצאות של אחזקת הת"ת. אך ברשות הוריו לא היה כסף. הם נאלצו לפנות לתלמוד תורה אחר.
אך גם בתלמוד התורה השני לא הסכימו לקבלו, היות ולהוריו לא היתה אפשרות כספית למימון שכר הלימוד…
בפעם השלישית הם פנו לתלמוד תורה של חב"ד בצרפת. כשהסבירו ההורים להנהלה, שאין להם כסף לשלם עבור לימודיו ענו להם: "תביאו את הילד". ולא התנו את קבלתו ללימודים בת"ת בקבלת תשלום כספי עבורו.
ב"ה. הילד התמיד ועשה חיל בלימודיו במוסדות חב"ד והיום הנו חב"דניק המתגורר בכפר חב"ד.
יום אחד נוסף עבר. היום הרביעי. פגשנו נהג מונית שאמר; "אני אוהב את החב"דניקים. הם תמיד עוזרים עם מאור פנים. לא חשוב איפה אתה תקוע בעולם. לא חשוב לאיזה חוג אתה שייך. תמיד יעזרו לך."
שמעה, התרגשה וכתבה:
טמה חורושוכין
שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת בלק
אחד האירועים המרכזיים שעל שמה נקראת פרשה זו בלק הוא הגיוס של בלק מלך מואב את נביא אומות העולם בלעם. בלק חושש כאשר הוא חוזה בקריסת האימפריות עמן כרת ברית הגנה כנגד עם ישראל במקרה שירצו להילחם בעמו. ואכן חששו מתאמת עוג וסיחון גדולי האומות עליהם ובהם שם בלק מבטחו קרסו ונפלו במלחמה עם ישראל.
אז האסטרטגיה אליה עובר בלק הנה מלחמה רוחנית, הוא מנסה למצוא פתח שהקב"ה הוא זה שבעצמו יביא למפלתם של ישראל. התכנית פשוטה לכאורה: בלעם ה'נביא' אותו שכר בלק יחפש הזדמנות לפרצה רוחנית בהתנהלותם של ישראל כלפי ה' יתברך, הוא יחכה לרגע בו ימעדו בברית אותו כרתו ישראל עם ה' ואז הוא ינצל את אותו רגע ש-ה' יכעס על עמו בכדי לקלל את עם ישראל ולהביא לכלייתן והעברתם מן העולם היה לא תהיה.
בלעם מנסה למצוא את ההזדמנות בשבעה מוקדים אליהם מוביל אותו בלק אך בכל פעם שהוא מנסה קורה דבר הפוך הפה שבא לקלל מוצא עצמו מברך. בלעם נושא משלו בנבואה ומברך את עם ישראל בברכות מופלאות עד אחרית הימים.
כיצד קורה הדבר שאדם הנחשב שונא מובהק של העם היהודי, המתגייס בשמחה לקלל את עם ישראל מברכם בסופו של דבר?
העצמה שבידיעת הזולת הקשר לשתיקה ומה שביניהם!
בכדי להבין זאת נקדים: ידיעה מהי? ומה משמעותה של ידיעה בקשר בין אישי?
מייסד תנועת חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מילאדי המכונה 'האדמו"ר הזקן' מבאר בספר היסוד לחסידות חב"ד ספר התניא (פרק ג') את משמעות המילה דעת וז"ל: "והדעת הוא מלשון (הפסוק בבראשית פרק ד' פסוק א'): והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות", כלומר: על מנת להכיר את הפנימיות של האדם, לחוש ולהרגיש אותה, האדם נדרש להתקשר ולהתחבר לזולת.
תכונת הידיעה מספרת לנו על היכרות מעמיקה עם הדבר אותו אני יודע, כשבמקביל אני מתקשר וחובר אליו. כל זמן שחסר בידיעה- בדעת, הדבר לא מחייב את עשייתו בפועל ממש!
וכפי שהאדמו"ר הזקן מבאר (שם) "כי אף מי שהוא חכם ונבון… הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא".
האהבה והיראה הנן פועל יוצא של התקשרות וכל זמן שאין הולדה של אהבה ויראה אין ביטוי להתקשרות.
ובהמשך כותב אדמו"ר הזקן (שם) "ועל כן הדעת הוא קיום המידות וחיותן"
בחסידות חב"ד מבואר: שספירת הדעת מכונה- "מפתח הכולל לששת המידות", ( ישנן עשר כוחות נפש המורכבות מ-3 תכונות המכונות 'מוחין' (שכל) והם חכמה, בינה ודעת. ו- 7 מידות (תכונות רגשיות) חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד, מלכות. ספירת המלכות נכללת ב-6 המידות באופן רשמי, אך שונה במהותה מהן בכך שהיא לא נחשבת למידה אקטיבית אלא לתכונה בנפש שעניינה הוא 'בחינת מקבל'- כלומר מידת המלכות מקבלת את חיותה מ-6 המידות ובזכותן הוא קיומה) מה שמסביר את תכונתה הייחודית והעיקרית של הדעת החודרת את האדם כולו ומאחדת אותו סביב הדבר אותו הוא מבקש לדעת, אליו הוא רוצה להתקשר ולחבור.
אם כן כאשר אני מכיר ויודע את הדבר לעומקו ומאוחד עמו, אין לי אפשרות שלא לפעול בהתאם לצורך העולה מהדבר אותו אני יודע!
ידיעה משמעה חיבור אינטימי:
אריך פרום בספרו 'אמנות האהבה' ( 1998) מדגיש את הצורך הבסיסי של כל אדם לדעת את זולתו, צורך המבטא רצון עז להכיר את הזולת לפני ולפנים, להכיר את מהותו, לחשוף את ייחודיותו, כל זאת על מנת לחבור לזולת בצורה אינטימית.
הידיעה מפיגה את החרדה הקיומית מפני 'לא לדעת' ומאפשרת חבירה אינטימית בין בני אדם ללא חשש מביקורתיות או שיפוטיות.
היכולת 'להופיע' אל מול העולם כפי שאני ואיך שאני מותנית בסוג ואופי המפגש בין בני אדם!
ככל שהמרחב בו אני 'מופיע' בעולם מרגיש לי בטוח ומוגן כך 'ההופעה' שלי אל מול העולם תהיה יותר אותנטית!
החשש מפני המפגש עם העולם, מספר את סיפורה של החרדה הקיומית אתה האדם מתנהל בעולם וחש לא מוגן ולא בטוח, לשם כך נזקק האדם לדעת- לחבור להתקשר לזולת ולחוש מוגן ובטוח!
הכמיהה לצאת מכלא הבדידות, הנה המשיכה לדעת את הנפש שלנו ושל הזולת, אך ככל שנעמיק בניסיוננו לדעת את עצמנו ואת האחר, כך תחמוק מאתנו מטרת הידיעה. אך כל זה איננו מונע מאתנו להמשיך לחקור את נפש האדם.
כך שידיעה הנה הדרך המשמעותית להתחבר ולהתאחד עם הדבר אליו אנו רוצים לחבור באופן הכי אינטימי, קרוב וחזק.
משמעותה של שתיקה והיכולת לשהות בחוסר ידיעה מובילה בסופו של דבר לידיעה:
אחד הכלים הנפלאים בטיפול ובחיים בכלל הנו היכולת לשהות עם הגירוי העומד בפני מבלי לנסות לנטרל אותו וכך בעצם לא לחוות אותו כאיום.
הדוגמא הבולטת לכך הנה: השתיקה-כאשר אנו נפגשים לשיחה אינטימית עם הזולת ולפתע ישנו הרגע המוכר בו אין לנו מילים יותר, הדחף הראשוני שעולה בנו הנו הצורך להפר או לשבור שתיקה, מתוך מבוכה העולה בנו מהשתיקה הרועמת שבחדר.
דווקא ברגעים אלו יש לנו הזדמנות נפלאה לפגוש את עצמנו ולהכיר את עצמנו ממקום שונה הזדמנות לחבור לדעת להרגיש לחוש חלקים חבויים בתוכנו ולהתוודע אליהם ולמה שהם מביאים אל תוך חיינו.
השתיקה הנה אחד הכלים הללו בהם אין צורך לומר, לספר, לשתף, אלא פשוט להיות שם ולחוות את הרגע הקסום של לשהות עם הרגע כפי שהוא ולקבל את כל מה שהוא מזמין אל תוכנו באותו רגע מבלי לנסות לערער עליו ולהפר אותו עם זריקה של מילים לחלל האוויר כדי לחמוק מתחושת המבוכה.
דווקא עכשיו כדאי לי לנסות ולראות ברגע שתיקה זה אירוע מכונן בחיי, בו אני חשוף למצב של מבוכה ולמה הוא גורם לי, איך אני מתפקד במצב של מבוכה? איך זה מרגיש לי ברגע של מבוכה? למה אני ממהר לברוח מרגעי מבוכה?
ההזדמנות שבהסכמה לשהות ברגע הזה, בשתיקה הזו ועם מה שהיא מביאה ומזמינה לי, מגלה לי ובי כוחות ויכולות שלא היו במודע אצלי ודווקא בזכותם נוכחתי לדעת שאני יכול להפיק תועלת משמעותית במרחב הבין אישי ובתפקוד שלי ברגעים מביכים!
מעניין לציין את רגע של שתיקה שייסד הרבי מליובאוויטש במוסדות ברחבי ארה"ב לפני שמתחילים את היום, כדי להכיר ולזכור את העובדה שלקוסמוס הזה יש מנהיג, ברגע זה כולם הופכים שותפים למרחב הגלובלי אותו אנו חולקים יחד כדי לשרת מטרה אחת ויחידה, איך אנו יכולים לתרום ולהפוך את העולם הזה ליותר טוב מהרגע שקדם לו!
דווקא הרגע של השתיקה הוא זה שיכול ליצור הזדמנות של עוד אדם לעצור רגע את הטירוף של החיים ולחשוב מה אני בעצם עושה בעולם? מה המטרה, האתגר שלי בעולם?, כיצד אני יכול לגרום לעולם להיראות ולהפוך למרחב טוב יותר?
הבריחה מהרגע היא בבחינת פספוס הזדמנות, בה יכולתי לגלות עוד משהו על עצמי כאמור!
אם כן לשהות בחוסר ידיעה הנה הדרך לדעת את עצמי את הזולת ובכך להיוודע למהות הפנימית שבי או בזולת, לחוש אותם ואת צרכם ולפעול בהתאם לכך.
ידיעה זו מחייבת ומובילה אותי לפעול בהתאם למידת העוררות הרגשית והנפשית מעצם ידיעתי את הזולת, החיבור וההתקשרות ביננו, כך שכל צורך שיתעורר מהחיבור ביננו יוביל לעשיה!
דרגות שונות באהבה והתקשרות זו למעלה מזו:
הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם) בספרו 'ליקוטי דיבורים' מתאר במסה מאלפת את דרגות האהבה השונות הקיימות בין אדם לחברו.
וכך הוא כותב: "באופן כללי, קיימות דרגות שונות בגילוי האהבה. ובהתאם לדרגות אור האהבה, כך הן התנועות המהוות "כלים" שבהם מתגלה אור האהבה.
הדרגא הראשונה: בכלי האהבה היא הושטת יד בנתינת וקבלת שלום.
למרות שפעולה זו אינה אלא ענין חיצוני, כפי שנהוג בכל העולם כשפוגש איש את רעהו מושיטים יד אחד לשני, ואין בזה שום רגש של אהבה, אלא רק סימן להיכרות. אך לאמתו של דבר קרירות העולם היא ששיוותה לזה את האופי החיצוני.
בימי קדם היה ה'שלום עליכם' העממי אחר לגמרי כנה וטהור יותר.
בעבר היו הדברים אחרת. האמת הייתה 'מטבע מהלכת'.
האדם עצמו היה כנה ואמיתי, וגם ה'שלום עליכם' וה-'עליכם שלום' שלו היו כנים ואמיתיים. האדם עצמו היה חם יותר, וה-'שלום עליכם' וה-'עליכם שלום' הפשוט (של ימות החול) היו חמימים. וכאשר שני יהודים נפגשו יחדיו היה ה-'שלום עליכם' וה-'עליכם שלום' נאמרים בחיות פנימית.
'הנחות העולם הכניסו סדר מסוים בדרכי החיים, אבל יחד עם זה גם קרירות מסוימת. העדר משמעותי של האמת, ולפעמים גם שקר.
ב-'שלום עליכם' הרגיל של היום, ניתן להרגיש תכופות, או במרבית הפעמים, תחושה של 'לך לשלום'.
'ואילו ה-'שלום עליכם' התורתי, ה-'שלום עליכם' של אז, היה והנו כלי לאור האהבה.
אך זו רק הדרגא הראשונה של אהבה.
הדרגא השנייה הנה: כאשר שני אוהבים נפגשים, מתבטא אז רגש האהבה בנשיקה. שיש בה משום גילוי אור אהבה נעלה יותר מאשר בהושטת יד בלבד.
הדרגא הגבוה יותר הנה: כשבמפגש בין האוהבים ניכר אריכות הדיבור באהבה וחיבה יתירה. כפי שרואים במוחש כששני רעים אוהבים נאמנים נפגשים, מרבים הם לדבר ביניהם ולספר איש לרעהו מכל הנעשה אתם עמם.
הדרגא הנעלית ממנה היא: כאשר האהבה כה גדולה בין האוהבים עד אשר בגינה הם לא מצליחים לדבר ביניהם כלל. כי הדיבור לא יכיל אותה. המילים יבשות מכדי שתוכלנה להביע את רגש האהבה הפנימי. או אז מתבטאת האהבה בהסתכלות עיניים זה בזה באין אומר ודברים.
כל הפרטים האמורים הם ביטויי אהבה גלויים. שהרי ענין האהבה באופן כללי הוא התקשרות והתאחדות, שבאה בגילוי באופן השונים אמורים.
ברם: ישנה התקשרות פנימית עמוקה יותר מגילוי הרגש והאהבה במפגש רעים, והיא התקשרות של המחשבה. באופן כזה שהאחד מרגיש את השני, כאילו הם עומדים בקרוב מקום, פנים אל פנים והאחד רואה את חברו. כפי שהדבר בא לידי ביטוי במחשבה, שריחוק מקום לא תופס מקום לגביה, כך גם התקשרות רעים במחשבה האחד מרגיש את חברו גם במצב שהם בריחוק מקום האחד מהשני. וכמו רעיו של איוב, אף שהיו במקומות רחוקים ולמרות זאת הרגישו זה את זה".
העצמה שבקשר שבשתיקה:
כאן טמון הסוד בהפיכת הקללות לברכות על ידי הקב"ה כאשר בלעם בא לברך. בלעם לא הפך את עורו ברגע, להיפך בלעם נותר ברשעותו ובשנאתו לעם ישראל גם לאחר שנאלץ לברך את עם ישראל!
הדבר היחיד אך המשמעותי מאוד שהשתנה במשוואה בהפיכת הקללה לברכה הנו ידיעת ה' יתברך את עם ישראל.
כלומר: מעצם ידיעתו של ה' יתברך את עם ישראל אין לו אפשרות כביכול שלא לפעול בהתאם לצורך העולה מהדבר אותו הוא יודע!
משמעות הדברים הנה: שידיעה זו הנה הדרך המשמעותית ביותר בה בחר ה' יתברך להתחבר ולהתאחד עמנו ולקרב אותנו אליו. ה' יתברך רוצה לחבור באופן הכי אינטימי, הכי משמעותי, הכי קרוב והכי חזק אלינו.
מה שמזמין אותו לשהות עם 'הגירוי העומד בפניו' כלומר: קללת בלעם הרשע, מבלי לנסות לנטרל אותו וכך בעצם לא לחוות אותה כאיום!
ה' יתברך ראה הזדמנות לשהות ברגע הזה בו בוחר בלעם לקלל את עם ישראל עם כל המשתמע מכך ועל כל מה שהוא מביא עמו, ולחשוף את בלעם לגילוי של קשר ואהבה שלא ידע ולא הכיר בלעם בשום צורה שהיא לפני כן, קשר עצמי עם ישראל הנובע מידיעה אמיתית של ה' אותנו. קשר שלמעלה מטעם ודעת, קשר בלתי מותנה, קשר שאינו תלוי בדבר, קשר עצמי!
שהות זו ברגע של שתיקה מחד אך חשיפה ל-מהו קשר עצמי מאידך, גילתה בבלעם כוחות ויכולות שלא היו במודע אצלו, וברגע של השראה מגילוי האהבה העצמית של ה' יתברך לעם ישראל בלעם מוצא עצמו נשאב אל בקסם שבקשר העצום הזה המתבטא ללא מילים רק בשתיקה עצמתית ומפיו בוקעות ברכות מאליפות בשבח עם ישראל והקשר הייחודי שלו עם ה' יתברך!
הדברים נכונים גם אלינו בחיינו אנו: לפעמים שהייה בשתיקה לרגע, מבטאת את עצמת הקשר המיוחד ביננו לבין יקירנו. לפעמים לא צריך מילים בכדי לבטא את האהבה, להיפך האהבה מדברת בעד עצמה מתוך האהבה העצמית שלנו את יקירנו, הנובעת כאמור מהרצון לדעת ולחבור אל יקירנו ואהובינו ממקום עצמתי!
השתיקה הנה הקשב האמפתי לאהובינו ויקירנו שדרכו ועל ידו אנו מוצאים ונותנים ביטוי לקשר עצמי, בלתי מותנה ובלתי תלוי בדבר.
ללמוד מ-ה' יתברך להביט אל הנפש ולראות את הטוב הגלום שבכל אחד ואחת:
על הפסוק בפרשתנו: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר פרק כ"ג, פס' כ"א).
מפרש המלבי"ם על אתר כך:
יש הבדל בין ראיה ובין הבטה. ראיה: מציינת את הראות הפיזית של העין. והבטה מציינת את 'הראות הנפשית' כלומר: שימת לב על הדבר ועיון השכל, כמ"ש בישעיה (פרק ה', פסוק י"ב).
כמו כן יש הבדל בין אָוֶן ובין עָמָל. אָוֶן מציין מעשה רע שנעשה בפועל, ועמל מציין את תכונת הנפש בעת עשות הרע.
לפי ביאור זה היה ראוי שיאמר בכתוב: לֹא רָאָה אָוֶן וְלֹא הִבִּיט עָמָל, כי ה- אָוֶן שבפועל נראה בחושי העין והעמל הנפשי מושג רק על ידי העיון ושימת לב על הדבר, וכמו שכתוב: "לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט" (חבקוק פרק א', פסוק ג').
מבאר המלבי"ם:
'לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב': השם יעקב אותית י'-עקב (מלשון עקביים) מסמל את עבודת רוב פשוטי ותמימי העם הממשיכים את שכינת עוזו (ה-י' הראשונה שבשם ה' המסמלת את נקודת החכמה) כאן בעולם הזה (בספירת המלכות הנרמזת באות ה' האחרונה שבשם ה') על ידי מעשיהם ועבודתם בששת ימי החול המשלבים את עבודת ה' יתברך בעבודת כפיים.
עליהם נאמר: לֹא הִבִּיט – כלומר ה' יתברך איננו חפץ לתת לבו ודעתו, ל- אָוֶן – למעידות בפועל של פשוטי העם, אין הוא משקיע את הדעת הקושרת אותו רגשית למעשה המעידה של 'יעקב', פשוטי העם, להיפך הוא נותן לבו ודעתו להבין את מעשיהם ולהכיל אותם כפי שנאמר: "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם". (תהילים פרק ל"ג, פסוק ט"ו). היוצר – משום שהוא היוצר אחד הוא, על כן הוא לבדו יבין אל כל מעשיהם (אבן עזרא על אתר).
לעומת זאת: 'וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל'- בישראל אותיות לי-ראש המתאר את גדולי ישראל, הצדיקים שבעם, שאינם נכשלים או מועדים במעשה בפועל, שימת הלב ונתינת הדעת של ה' יתברך אינה על תנועת הנפש בכוונת עשייתם, אלא ראייתו עליהם. הוא יתברך בוחר לראות את כוונת הלב הטהורה הבוערת בם ולא לראות את ה-'עָמָל'- כלומר: את הכוונות שאינם טהורות.
רבי ישראל בעל שם טוב אומר: ( הובא בספר 'מאור עיניים' תחילת פרשת חוקת), שכאשר אדם רואה רע בזולת, הרי זו הוכחה שיש בו עצמו משהו מאותו רע. שכן הזולת הוא בבחינת מראה עבורנו, ומי שפניו נקיים, אינו רואה במראה שום לכלוך על פניו, וכשהוא רואה איזה שהוא לכלוך על פניו במראה הרי זו הוכחה שהלכלוך הזה משקף את מה שרואות עיניו.
כשהיה הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק) ילד קטן (כבן 4) הוא שאל את אביו, הרבי הרש"ב (רבי שלום דובער): אבא, מדוע ברא הקב"ה לאדם שתי עיניים? הרי הוא ברא לאדם אף אחד ופה אחד, מדוע דווקא עיניים צריך שתיים? ענה לו הרבי הרש"ב: האם אתה יודע את אותיות הא'-ב '? כן השיב הילד, למדנו עם המלמד את כל האותיות. אם כן, ודאי אתה יודע שיש שי"ן ימנית ושי"ן שמאלית. האם אתה יודע מה ההבדל ביניהן? בשי"ן ימנית הנקודה מצד ימין, ובשי"ן שמאלית הנקודה מצד שמאל, ענה הילד בשמחה. יפה, שיבח אותו הרבי הרש"ב. תראה, בני, ה' יתברך ברא לנו שתי עיניים כיוון שיש דברים שצריך להסתכל עליהם בעין ימין, ויש דברים שצריך להסתכל עליהם בעין שמאל. בעין ימין עלינו להסתכל על מעלות הזולת, ובשמאל – על חסרונות עצמנו.
שבת שלום ומבורכת
לעילוי נשמת רחל בת זהבה
בת של הרבי, הצטרפי למהפכה- מאות ילדים יגלו בזכותך עולם של גאולה!
שבת גיבוש סוערת, יום עיון מרתק וערכה ממותגת הם רק חלק מההפתעות שמצפות לך ביהדודס…
היכנסי עכשיו לקישור, מלאי את פרטייך ובעזרת השם עוד תהפכי עולמות!
https://forms.gle/QjPbYmE3JSecwMfg9
הסתר פנים לפני הגאולה
בחודש זה מתחילים שלושת השבועות בהם מתאבלים על חורבן בית המקדש, כאשר כשבועיים מתוכם נמצאים בחודש תמוז – אך למרות זאת מכנה הרבי מה"מ את החודש הזה כחודש הגאולה – הכיצד?
לאחר שבשנים האחרונות נוסף מימד חדש לחודש זה, יום ג' תמוז, ננסה להבין יותר לעומק את העניין.
בהקשר לכך שמעתי בהתוועדות חסידית מאחד המשפיעים, שציין באריכות כי משה רבינו גואל ראשון בא להודיע על הגאולה במצרים, אלא שאז הגלות כבדה על בני ישראל, והוא נעלם לפתע מבלי שהיה ידוע לכמה זמן ולהיכן נעלם – ורק לאחר מכן חזר וגאל את ישראל ממצרים וכו', כך גם אצל גואל אחרון שיבשר את בשורת הגאולה ויעלם ורק אז יופיע ויגאל את ישראל.
ובהקשר לזה דבר פלא גימטריה של ג' תמוז = עוד משיח חי = 456.
רק כך נוכל להבין למה חודש תמוז נקרא בפי הרבי מה"מ "חודש הגאולה" – אשר למרות ההעלם וההסתר, אין זה אלא חלק מתהליך הגאולה כפי שהיה אצל הגואל הראשון.
מובן אם כן, כי למרות החושך הכפול, חודש זה נקרא חודש הגאולה. הלואי שנזכה שמההעלם יגיע הגילוי, ונזכה לראות את משיחנו גואלנו מיד ממש.
התשובה המוחצת בסעודת השבת
שמעתי לא מזמן נוטריקון נאה, כי המלה "משיח" מורכבת מהמילים מ.ש.- חי.
בהקשר לזה שמעתי סיפור מדהים מבת דודתי, הגב' טובה רפופורט המכהנת כשליחה באטלנטיק סיטי זה כארבעים שנה. בדרך כלל סועדים על שולחנם כ-30 איש כ"י מדי שבת וחג – נוסף על כך שהם עצמם משפחה מרובת ילדים בלעה"ר. היא המבשלת והמגישה וכו'. ה' ישלם שכרם הטוב.
פעם סיפרה לי כי מדי שנה מתארחים בביתם אורחים שמגיעים ליריד עסקי גדול המתקיים באטלנטיק סיטי, בו כל בעל עסק גדול מציג את סחורתו. בין הבאים נמצאים גם יהודים רבים מכל הסוגים: דתיים, מסורתיים וגם כאלו שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות. רבים מאותם סוחרים, מתארחים בשהותם בעיר זו אצל משפחת השלוחים.
באחת השבתות, התארחו בביתם חסידי סאטמר מבורו פארק, וחסידי טושנא, וטאלנא ועוד חסידים מכמה חצרות, ובניהם יהודים בשלבי התקרבות שונים. לפתע, באמצע סעודת-שבת, כשהאוירה התחממה, העזו כמה מהאורחים לשאול את בעל-הבית שאלה קשה: איך יתכן שחסידי חב"ד לא עושים רבי חדש? מה פירוש להיות חסידים ללא רבי? (ח"ו)…
עוד בטרם הספיק להשיב תשובה, קם אחד האורחים, יהודי בשם ג'ו קיל, בעל תשובה, סוחר אמיד וחשוב. הוא החל זועק נגדם: "מה פירוש? אני אספר לכם מי זה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח; אני אספר לכם כיצד הוא מנהל את כל עדת ישראל".
וכך החל מספר בדידו הווא עובדא:
הוא אב לכמה ילדים נחמדים ויפים בלעה"ר, והנה לפני כמה חודשים, נולד להם תינוק חדש. כעבור זמן קצר שמו לב כי רגליו רפויות. בדקו ומצאו שהקולית והירך אינם מחוברים ה"י. כמה רופאים ניסו לחברם בידיהם אך לא הצליחו. לבסוף ערכו סדרת צילומים ומצאו ממצאים קשים; הקולית שהיתה צריכה להיות כעצם עגולה הנכנסת בתוך הירך, אינה כזאת, אלא עצם קטנה רגילה, וזוהי היתה בעיה רצינית ביותר. הרופאים הודיעו להורים שרק כאשר הילד יגיע לגיל חצי שנה, יתחילו לעשות לו סידרת ניתוחים, ואולי יצליחו לשתול משהו בדומה, אך לא מבטיחים שהילד יוכל ללכת.
מצב רוחם של הורים נפל. חודש רדף חודש, וכבר הגיע כמעט הזמן להתחיל את הניתוחים.
כשהוא הסתובב כך נפול ברוחו ברחובות, בירידים, פגשו חסיד חב"ד ששאל אותו "מה קרה לך? מדוע פניך השתנו?" והוא שח לו את צרתו.
"כבר כתבת לרבי מלך המשיח?" והוא השיב לו כי עדיין לא כתב. ואז התיישב בדחילו ורחימו, וכתב לרבי וביקש והתחנן שהילד שנכנס לניתוח ייצא יותר בריא.
כמה ימים לאחר מכן הגיע מועד הניתוח. האשה הלכה עם הילד לניתוח, כשהיא מפוחדת מאד. לא חלפו 20 דקות עד ששמה נקרא במערכת הכריזה של בית הרופאים להגיע מיד למשרדו של הרופא. היא נבהלה מאד ורצה מיד למשרד הרופא.
הרופא אמר לה: "ראי, אינני מבין מה קרה עם בנך, כבר הכנו אותו לניתוח, אבל ברגע האחרון החלטתי לנסות שוב להכניס את עצם הקולית לירך. ופתאום חשתי שזה מתברג, נשמע "קליק" וזה תפס… ניסיתי כך גם ברגל השניה ושוב חזר אותו סיפור. בו במקום הפסקתי את ההכנות לניתוח, וכעת אני חייב לעשות צילומים חדשים"…
מיד הריצו אותם לצילומים, והתברר שהקולית אכן לבשה צורה ונהיתה עצם נורמלית; התברגה בדיוק כמו שצריך, בירך הרגל הרגילה.
כל הרופאים היו בהשתוממות רבה. היתכן? הם שמו את שני הצילומים זה ליד זה, אלו שלפני הניתוח ואלו שמצאו בזמן הניתוח, וכולם ראו בעיניהם נס גדול. ממש עצם חדשה! כשנודע להם כי ביקשו את ברכתו של הרבי, כולם הנהנו בהבנה: "עליו אין שאלות!"…
וכעת – סיים ג'ו קיל את סיפורו – הילד ב"ה בריא ושלם, בדיוק כמו שבקשתי מהרבי, שיצא מהניתוח יותר בריא ממה שנכנס, עכשיו תבינו מי זה הרבי מליובאוויטש שממשיך גם עכשיו להנהיג את עם ישראל.
כל החסידים והאורחים שישבו סביב שולחן שבת, השתתקו בהתפעלות. כבר לא שאלו שאלות… הם הבינו הכל…
סיימה גב' טובה רפופורט את סיפורה, כי השנה חזרו אליה אותם סוחרים חסידים, והם סיפרו לה כי בכל מקום אליו הגיע, סיפרו "דער מופת פון דער ליובאוויטשער רבי, מלך המשיח!"…
שחרור כפול
אם כבר התחלנו עם השלוחים מאטלנטיק, אספר סיפור נוסף ששמעתי מהם:
צעיר יהודי שסחר בדברים אסורים, נתפס והוכנס לבית הסוהר באטלנטיק סיטי למשך שנה. אמו של הבחור הגיעה אל השלוחים כדי לבקשם שיעשו משהו למען בנה. הם ניסו בדרכים שונות, שוחחו עם עורכי-דין וכיוצא בזה, אך דבר לא עזר. להיפך, כעבור שנה הסתבכה הפרשה. התברר שהבחור כלל לא אזרח ארה"ב ונכנס פנימה ללא רשות. לשלטונות זה הספיק כדי לשפוט אותו מחדש ולהאריך את מאסרו בעוד כמה שנים.
בחופשה קצרה שהיתה לו, הגיע האסיר למשפחת השלוחים ביחד עם אמו. הם הציעו להם לכתוב לרבי מליובאוויטש ולבקש ברכה. הצעיר התיישב לכתוב בכאב לב, ופתחו באגרות קודש – וראה זה פלא: בשני העמודים כתב הרבי אודות גט כהלכה ובקשת סליחה וכו'.
השליח הרב רפפורט לא הבין במה מדובר, ושאל את הבחור האם היה פעם נשוי? התברר, שהיתה לו חברה בארץ במשך כשנה, בחורה יתומה, והוא הבטיח לה להתחתן אתה, אך לבסוף חזר לארצו מבלי לקיים את ההבטחה, בנתקו עמה את הקשר. היא כמובן נפגעה מאוד.
כשהרב רפפורט שמע זאת, הבין היטב את התשובה. הוא אמר לבחור ולאמו, כי על הבחור לבקש סליחה מאותה בחורה. הם צחקו ולא לקחו את הדברים ברצינות, במיוחד שעברו מאז שנים רבות, ולא ברור להם היכן היא נמצאת כעת.
חלפו שנתיים, ושוב המצב הסתבך. העבירו אותו לבית כלא אחר, ומישהו שם אף אמר לו "שקשה לצאת מהמקום הזה…"
כשהצעיר ראה בכך, נזכר בדבריו של השליח הרב רפופורט, וקיבל על עצמו לעשות את דברי הרבי מליובאוויטש. הוא החל לחפש נואשות אחר המספר של אותה בחורה יתומה מהארץ – ומצא! הוא צלצל אליה והתברר שהיא נשואה עם שני ילדים ומאושרת. הוא ביקש את סליחתה מאז, והיא אמרה שסולחת לו!
כמו בסיפורי הבעל שם טוב: יומיים לאחר מכן באו אליו לכלא שני אנשים שהודיעו לו כי הוא משוחרר… פשוט נס.
שלא על פי הטבע
לכבוד ג' תמוז צריך כנראה להמשיך להתוועד על עוד מופתים מהרבי מלך המשיח.
באחד מביקוריי בארה"ב, פגשתי בגב' הלוי מלוס אנג'לס שזכתה ששלושת בניה חזרו בתשובה ונהיו חב"דניקים, והקימו משפחות חסידיות וכו'. רק בתה עדיין לא שמרה מצוות. בעלה לא רצה בשום אופן להניח תפילין, גם כאשר ניסו הגיסים שלו לדבר על לבו וכו'.
והנה מעשה שהיה אתה: היא היתה גרושה עם ילד בן תשע, ונישאה לבעלה הנוכחי בנישואין שניים. גם שנתיים לאחר נישואיה, לא זכתה להפקד בילד. בני הזוג החלו לדאוג, והם ופנו לרופאים. התבררה בעיה מסוימת ובעלה היה צריך לעבור ניתוח מסובך. בני הזוג היו בדאגה גדולה והיא החליטה שהיא נוסעת במיוחד מלוס אנג'לס לרבי מה"מ, כדי להתפלל.
לאחר כשבוע-שבועיים של המתנה לניתוח, פתאום חשה בשינויים. היא פנתה לבעלה ואמרה "לפני שהולכים לרופא, אולי כדאי לעשות בדיקת הריון שגרתית".
תוצאת הבדיקה היתה חיובית!… הרופא התקשה להאמין, שכן זה היה שלא על פי טבע בעולם הרפואה. מובן שבעקבות כך, בעלה החל גם תפילין בכל יום, וגם היא ילדה בשעה טובה ומוצלחת.
הלוואי שזכה כבר כולנו ללידה האמיתית של הגאולה. לא ייתכן שנישאר בגלות. גם אם נראה לנו שהחושך הוא גדול והגאולה רחוקה – לא תתכן מציאות שמשיח לא יבוא. הוא בוא יבוא ומיד וברחמים!
יעזור ה' שנזכה כבר לחגוג את חודש הגאולה בגאולה האמיתית והשלימה, וכשם ש"סתום נפתח" בלידה, כך ההעלם יפתח לגלוי, ויום ג' בתמוז יהפך לששון ולשמחה ונוכל להכריז מיד "מזל-טוב" ללידת עם ישראל!
באדיבות: מגזין עטרת חיה
סיפור חייה של הגב' חיה פרנטה, הוא סיפורה של נשמה שפרצה את חשכת הגלות הפרטית שלה ומצאה דרכה אל נשיא הדור, הרבי מה"מ.
"נולדתי בבת ים אבל את שנות ילדותי עשיתי בקיבוץ גדות, קיבוץ לא דתי" – מספרת חיה. "את הרשמים הראשונים שלי מהיהדות, ספגתי אצל סבתא ע"ה שהייתה אשה מסורתית – לא שמרה שבת, אך הקפידה על הדלקת נרות ועל קידוש.
בגיל בת-מצוה, הטילו עלינו בקיבוץ משימה – כל אחד יאתר את השורשים שלו. במסגרת נסיון ההתחקות אחר השורשים שלי, ציירנו, סבתא ואני, את אילן היוחסין של המשפחה. אז, לראשונה, ספרה סבתא שהיא באה מבית דתי, נולדה למשפחה חרדית בטבריה. אביה, סבא-רבא שלי, היה 'שלוחא דרבנן' של ישיבת רבי מאיר בעל הנס בטבריה. בימים בהם לא עסק בשליחותו, היה מלמד תינוקות של בית-רבן. עוד גילתה לי, שמשפחתה היא מצאצאי הגאון המקובל רבי חיים אבולעפיה זי"ע.
הממצאים שגיליתי לגבי משפחתי הלהיבו אותי, ומשכו אותי לחקור יותר. תמיד נמשכתי לדת, ועכשיו מצאתי דרך לנסות ולהגיע אליה.
מצאתי את עצמי חושבת ומהרהרת ושואלת את עצמי שאלות על החיים. התחלתי לחשוב מה התפקיד שלי בעולם? ובעצם אם הנשמה שלי נמצאת בגוף – ברור היה לי שאני נשמה בגוף, ככה מאליו בלי שום ידע או לימוד כלשהו – האם ה' רוצה שנאמין בו? מה הוא רוצה מאתנו?
כל זה אני חושבת ושואלת את עצמי כנערה בגיל חמש-עשרה, בתוככי קיבוץ שאין בו כל סממן של תורה ומצוות".
רק כעבור שנים רבות, קיבלה חיה את התשובות לשאלות הללו – אך בדרך מסעירה ורבת עוצמה.
בדיוק מול הבית של סבתא
יום אחד ביקרה בקיבוץ קבוצת נוצרים "מתנדבים". מסתבר שאותה קבוצה היתה בעצם קבוצה של מיסיונרים. תוך כדי שהותם דיברו על הנצרות והציעו את ה'סחורה' שלהם, כשמגמתם לסחוף ולכבוש נשמות. "לא ראינו את הסכנה", אומרת חיה.
באחד הימים הביאו לה המתנדבים הנוצרים, ספר לעיין בו כדי שתמצא מרגוע לנפשה ותשובה לחיפושיה. מסתבר שזה היה ה"ספר" שלהם. "ככל שקראתי, הבנתי שזה שקר גמור. כל תפישת העולם שלהם, שקרית ולא הגיונית. היה לי ברור שכאן לא אמצא את האמת".
באחד הימים, כשאמה ראתה אותה עם אותו ספר בידה, היא הזדעזעה עד עומק נשמתה:
"מה את קוראת את הספר שלהם? את לומדת נצרות? את נולדת יהודיה, תלכי תלמדי את היהדות!" קראה האם בהתרגשות.
בעקבות זאת עברה ללמוד במכללה הדתית לאומית בגבעת וושינגטון. היא היתה כבת 15 בלבד. ביחד עם מדריכה רוחנית שהנחתה אותה בהלכה ובהשקפה החלה להתחזק בחיי תורה ומצוות. ככל שלמדה יותר כך גבר צימאונה. כל פרט שלמדה, יישמה מיד.
כשיצאה לחופש הגדול, נסעה לבית סבתה בבת ים, שם התוודעה לשיעוריו של הרב זמרוני ציק שהתקיימו מול בית הסבתא. "היו אלה שיעורים בתניא" – מתמוגגת חיה – "הדברים נכנסו לי ללב. פעם ראשונה הרגשתי שהגעתי 'הביתה', למשהו שתמיד היה חסר לי. פתאום שמעתי שיש רבי שצריך להתקשר אליו, וכי הרבי הוא משה רבינו של הדור.
"חשבתי לעזוב מיד את המכללה ולעבור ללמוד בחב"ד, אבל המשפחות שתמכו והנחו אותי – משפחת ציק ומשפחת טוויטו – המליצו שאסיים את לימודיי בגבעת וושינגטון".
פעמיים חיים
מכאן ואילך היתה הדרך קצרה להתחזקות בתורה ומצוות, גם מבחינת תוכן, לבוש, הנהגות ולימוד.
יום אחד, בהיותה בטיול באירופה, קראה בספר על דמותו של אדמו"ר הזקן. "בפעם הראשונה שמעתי את השם 'שניאור זלמן'. השם הזה הפעים אותי. שניאור זה שני-אור; אמרתי לעצמי 'אם יהיה לי בן, אקרא לו בשם זה". דמותו ריתקה אותי וחדרה לי ללב.
"ואכן, כשהתחתנתי וילדתי את בני הבכור, זה היה י"ב בכסלו, וביום הבהיר י"ט בכסלו – התקיימה ברית המילה ושמו בישראל 'שניאור זלמן'"…
את המשך לימודיה עשתה בסמינר "בית רבקה" שם ספגה חסידות. היא היתה בת 19 בלבד, ושמחה על המסגרת החסידית החמה בו היא נמצאת.
באלול הגיעה לקראוון הייטס עם המשפחה החב"דית אליה הצטרפה. ביום ראשון היא יצאה לחלוקת הדולרים. "התקדמנו לאט בתור, וכשהגעתי סמוך לרבי, הרבי הביט בי. המבט שלו המם אותי. הרגשתי שהרבי רואה כל מה שעשיתי בעבר. לאחר זמן שהיה נראה כנצח הרבי שאל לשמי:
חיה.
בת מי?
אמרתי לו את השם של אבי ואמי. ואז שוב הסתכל הרבי במבט מאיר ומרומם. מתוך עולם רחוק שמעתי אותו אומר "פעמיים חיות, פעמיים חיות, ברכה והצלחה". אמרתי לעצמי 'פעמיים חיות', הוא בוודאי התכוון: לשמי – חיה; שם משפחתי הוא חיות, וגם שמו של אבא הוא חיים. יותר מכך לא הבנתי את משמעות הברכה.
רק כעבור שנים התבררה לי המשמעות האמיתית…
מול בית דין של מעלה
"את חודש תשרי תשמ"ו עשיתי אצל הרבי, כשאני בדרכי חזרה לארץ ישראל, לפי הוראת הרבי להמשיך ללמוד ב'בית רבקה'. לקראת סוף החודש עברו כמה בחורות כדי לקבל ברכה מהרבי. "כשעברנו חברתי ואני, ברך אותנו הרבי באידיש ונתן לכל אחת מאתנו דולר ברכה".
לאחר נישואיה עם ר' יוסף ניסים פרנטה בחתונה חסידית לכל דבר "חתונה שנתנה לי הרבה כוחות להמשיך בדרך החב"דית בה בחרתי", התגורר הזוג הצעיר בבת-ים. לבן הבכור שנולד להם קראו, כאמור, שניאור זלמן. שנה לאחר מכן נולדה בתם פנינה הודיה.
בתום הלידה, בעודה בחדר הלידה, החלו לפתע סיבוכים רציניים. היא הבחינה במיילדת שממולה והנה פניה פתאום מחווירות, אפורות וקפואות מבהלה.
"הרגשתי פתאום כאבי תופת שלופתים אותי. הרגשתי כאילו אני עומדת שוב לפני לידה, ואני רואה מולי את המיילדת מבוהלת, חיוורת כמו סיד. אני שואלת אותה 'מה קרה? מה קרה?' והיא עונה במהירות 'שום דבר שום דבר אל תדאגי'. הייתי נערה בת עשרים, בלידה רגילה, בלי הרדמה, ופתאום הכאבים האלה. לא הבנתי מה קורה. 'זה שום דבר, אל תדאגי' אמרה, ופתאום רצה מבוהלת והזעיקה את הרופאים.
"בינתיים איבדתי את ההכרה. הרגשתי את הראש שלי מסוחרר, מסתובב כלפי מעלה, ופתאום אני לא מרגישה את הגוף; אני משתחררת, עולה כלפי מעלה בתנועה ספירלית מסחררת, עולה ועולה למעלה-מעלה, משוחררת מהגוף. ופתאום אני נמצאת בעולם אחר לגמרי, עולם רוחני. אני מסתכלת ומבינה, שאני נמצאת בבית דין של מעלה. מולי שולחן הדיינים, ובאמצעיתו כסא הכבוד של השופט. אף אחד לא ישב בו, רק מעליו היה עמוד אור. משני הצדדים ישבו הדיינים, בלתי נראים, רק צלליות של הדמויות שלהם הצטיירו ישובות בכסאות. צד אחד של חסד וצד שני של דין. אף אחד לא הסביר לי זאת, רק ידעתי כל זאת בידיעה פנימית ברורה. הייתי מרותקת מהמחזה המדהים ומעורר אימה ויראה.
"התחלתי לחשוב על עצמי, 'מה קורה אתי? מה אני עושה פה בכלל?'
"לפתע נשמע קול מתוך מסך האור; זה היה מוזר כל-כך, כי האור האיר רק לעצמו ולא האיר את החושך שלידו; החושך לא נגע באור. ומתוך אותו מסך של אור אני שומעת "מה התפקיד של הנשמה הזאת בעולם?"
"ככה אני שומעת ומרגישה בתוכי שאם באותו רגע אני לא אומרת משהו, זה יהיה מאוחר מדי. גמרתי את תפקידי. העזתי והתחלתי לומר: 'ילדתי בן ועכשיו בת, מי יגדל אותם ומי יחנך אותם לתורה ומצוות? מי אם לא האמא שלהם? זה התפקיד שלי!
"ככה התחננתי על נפשי כדי שיחזירו אותי לעולם כדי שאוכל למלא את תפקידי כאמא. לפתע שמעתי את עצמי אומרת להם בתוקף 'אני מבטיחה לגדל אותם לתורה ולמצוות'!.
"הדיינים החלו להסתודד ביניהם, ואני חושבת מאיפה בעצם בא לי הדיבור הזה? איך עלו הדברים האלה בראשי לומר אותם? וככה בעודי נמצאת בית דין של מעלה, אני נזכרת: הרי אלו המילים של הרבי! אני חשה שהרבי נמצא אתי שם, וכאילו הוא מכניס לי את המילים לפה.
"נזכרתי כי בהשגחה פרטית, זמן מה לפני הלידה, קראתי שיחה של הרבי בה הרבי אומר שהתפקיד של האם הוא לחנך את הילדים שלה לתורה ומצוות. מסתבר שההשגחה העליונה הכינה אותי למעמד הזה, לדעת לומר את הדבר הנכון.
"הרגשתי את הרבי עומד מאחוריי, מכוון אותי ושם את המילים בפי – והדיינים עודם מסתודדים להם. פתאום אני שומעת מישהו אומר 'החזירו אותה'. עוד המילים האלה נאמרות, ואני מתעוררת, פוקחת את עיני וחוזרת להכרה.
"אני מוצאת את עצמי באותו מקום ובאותו מצב בו הייתי לפני שנטשתי את הגוף. לא עשו אתי שום דבר. השאירו אותי ככה. מולי אני רואה את הרופאים מתייעצים ביניהם ופניהם רציניות ומתוחות".
מסתבר שהוזעקו כמה רופאים גדולים, אך הם לא מצאו עצה מה לעשות נוכח הסיבוכים שהתפתחו פתאום. רגע לפני שחזרה להכרה – החליט ד"ר לידור על טיפול נסיוני שהוא בעצמו לא תלה בו תקוות רבות. הוא ידע שאם זה יעזור – זה יהיה נס גלוי. יותר מזה לא ידעו מה לעשות.
כשהבחינו לפתע הרופאים כי פקחה את עיניה, זינקו לעברה עם מכונת הנשמה, מכונת חמצן וכל שאר מיני "צנרת". "הנה היא חזרה! הנה היא חזרה!" התרגשו כולם.
"הלב שלי התחיל שוב לפעום. לאט לאט נרגעו כולם והצבע חזר אל פניהם.
"הם ניסו להרגיע גם אותי. אני עצמי הייתי בהרגשה טובה ורגועה. הבנתי שאם גזרו טוב למעלה, אז יהיה בסדר גם כאן. לאחר מכן אמר לי הפרופסור: 'סיבוך כזה קרה לפני עשרים שנה, ואותה אשה לא יצאה מזה. דעי לך שיש לך מזל גדול. מזל שאת דתיה וה' אוהב אותך'… אלו היו המילים של רופא שאינו שומר מצוות. 'דעי לך שכולנו ראינו עכשיו נס גדול', סיכם.
"הדבר המדהים הוא, שהטיפול שכמעט החלו בו, הוסכם על הרופאים מחוסר ברירה ובלי שום סיכוי רפואי בדרך הטבע. הסיפור הסתיים בטוב רק מכוח הנס. הפלא הגדול הוא שהכל חזר לתקנו ללא שום טיפול רפואי וברוך ה', לאחר המקרה, ילדה הגב' חיה פרנטה שתחיה עוד ילדים כן ירבו, בטבעיות ובבריאות שלימה.
"נראה לי שלמעשה נולדתי פעמיים. בשעה שהרבי ברך אותי ב'פעמיים חיות', לא הבנתי את זה נכון. רק לאחר שקרה לי הנס 'נפל לי האסימון'. הבנתי שבעצם נולדתי מחדש. היום אני מבינה שכבר לפני שנים רבות הרבי צפה הכל והוא בעצם ברך אותי בחיים נוספים, חיים חדשים…
"הברכה של הרבי היא ברכה נצחית, אין סופית. אני רואה הרבה דברים שאפשר לקשר לברכה הזאת – פעמיים חיות – שני חיים שאני זוכה לחיות, ופעמיים חיות – שבאותו תאריך של החיים הנוספים שקבלתי, התווספו לי עוד 'פעמיים חיות' שהם שני ילדים שנולדו לי בתאריך הזה, והברכה הזו הולכת ונמשכת ופועלת את פעולתה בכל הכיוונים.
"אני רוצה לומר שלמרות שהמילים של הרבי היו ספורות, אבל אלו היו עולמות שלמים. הטיפה הזאת שהרבי נתן לי נותנת לי כוח להרבה מאוד – בעצם לכל החיים.
"ואכן, אני משתדלת בעזרת ה' לעשות את ההוראות של הרבי. כך אני רואה את ההתקשרות שלי אליו – במעשים. בחינוך הילדים אני מממשת למעשה את ההבטחה שנתתי בבית דין של מעלה.
בחיי היום יום את זוכרת את ההבטחה שנתת שם למעלה?
"בהחלט, זה התפקיד שלי. זה הייעוד שלנו כאמהות. אני יודעת שעל זה אני חייבת להתעקש ולא להתפשר. בכל פעם שאני נתקלת בבעיה או בקושי בחינוך הילדים ואני עושה החלטה טובה בקשר לזה, אני מיד רואה שינוי לטובה. כשאני מקבלת על עצמי החלטה אני צריכה לעשות אותה ואז אני רואה תוצאות. אני מרגישה שהרבי כאן, חי וקיים וממשיך לפעול עבורנו כמו תמיד".
באדיבות: מגזין עטרת חיה
הבחירה האיכותית של מקום הנופש
יש הרבה חיובי ביציאה לנופש וטיולים – פותחת רונית ג. – מסופר שהרבי מה"מ יצא פעם לחצר ביתו לכמה רגעים עם הרבנית, ואמר שבכך יצא ידי חובתו… מובן שאיננו משיגים בדרגות של רבי, אך דווקא רבותינו נשיאנו נהגו לצאת מדי פעם לנאות דשא, לנופש ולצבירת כוחות. אין ספק שיש לנו מה ללמוד מכך.
יציאה לנופש או לטיול, לדעתי היא הזדמנות להתנקות מעומס ועמל היום הרגיל, השגרתי והאפרורי. נסיעה משפחתית מאפשרת להיות רק עם המשפחה ולהתפנות לילדים.
כיון שאנו נמצאים בשליחות, ובביתנו תמיד נמצאים אורחים בשבתות וחגים וגם בימי חול – הצורך הזה מודגש ביתר שאת. ואכן, אנו משתדלים לצאת לנופש של יומיים שלושה לפחות פעם בשנה, ומדי פעם לטיול משפחתי קצר יותר.
בבחירת מקום הטיול, אנו משתדלים למצוא מקום שקט וקרוב לטבע. מקומות המוניים אינם מתאימים עבורנו ובמילא גם אינם ממלאים את הצורך של התרעננות ויציאה מן השגרה. דווקא טיול בחיק הטבע, ליער או פארק שקט, סיור בנחלים או מערות, מאפשר להתבונן ביופי הבריאה, לקבל שלוה ורוגע ולהתרענן. איננו יוצאים אף פעם למקומות כמו לונה-פארק או לקניונים. הטיולים הרבים שלנו בהחלט מספקים את הילדים והם אינם מבקשים יציאות מסוג אחר.
רעיון שימושי נוסף הוא החלפת דירות עם מכרים או קרובים – נופש שאינו עולה יקר ובהחלט מאפשר לצאת מן השגרה ולהתרענן.
חשוב להקפיד שהמקום אליו יוצאים יתאים לעקרונות שלנו עד כמה שרק אפשר; לבחור מקום חרדי או לפחות דתי – ויש היום בארץ לא מעט מקומות כאלה. יש לבדוק היטב כל מקום ולא לסמוך על שמועות מאחרים, אלא לבדוק בעצמנו את ההכשרים, סוג המבקרים והאוירה במקום ורק אז להחליט.
כאשר קורה מצב שבו ילדים מבקשים ללכת למקום מסוים שאינו לרוחנו, יש להסביר להם את הדברים, לשוחח איתם וחשוב גם לספק את "הרעב" שלהם על-ידי אלטרנטיבות מתאימות – טיולים ונופש בסגנון המתאים לנו. לא קשה למשוך את הילדים ולהראות להם כמה אנו נהנים במקומות אלו.
נקודה חשובה שיש לזכור בשעה שיוצאים לטיול או לנופש, וגם להדגיש לילדים, כי עלינו להיות 'נרות להאיר' בכל מקום שאנו נמצאים, ובעיקר כשנמצאים בחוץ. הכוונה גם לעניינים פשוטים, כמו לפנות בצורה יפה לאנשים, להשאיר מקום נקי, וכדומה. כך נוצר רושם חיובי על האנשים שבחוץ.
זכור לי מקרה שבו יצאנו לטיולי ג'יפים בגליל, והנהג היה כה מוקסם מהילדים – מאהבת הארץ שלהם, מהתנהגותם היפה ובעיקר מהידע הרב שלהם, שביקש להתארח אצלנו בשבת, וגם לאחר מכן זכר את הילדים שלדבריו, הרמה שלהם עולה בהרבה על ילדים בגילם. זו דוגמא יפה למה שמפגש עם העולם 'בחוץ' יכול לפעול בשעה שאנו משתדלים להיות נרות להאיר. לדעתי, חשוב גם לשוחח עם הילדים על כך שאנחנו נפגשים עם אנשים לא דתיים ועלינו לשמש דוגמא חיובית.
שמירה על ההבדלים
טיול הוא חוויה מרעננת, משחרר מלחצים ומעניק מנוחה לנפש – קובעת אתי. בנוסף לכך, יש חשיבות רבה לטיולים בארץ, להכרת מקומות קדושים והיסטוריים ולמפגש עם הטבע.
יציאה לנופש במלון, יכולה לתרום למנוחת הנפש והגוף. אולם לנופש עם המשפחה והילדים – כדאי לצאת לטיולים מעניינים בטבע, למקומות קדושים. גם נסיעה לים מידי פעם, לבנים או לבנות, היא בריאה לגוף ונפש, ואפשר גם לבקר באטרקציות שונות כמו שיט וכדומה.
באופן כללי, יש להקפיד שלא לחשוף את הילדים למראות שאינם צנועים וכדומה. עם זאת, מכיוון שכיום ממילא הילדים נפגשים עם המציאות של אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, עלינו להתמודד עם המצב הקיים, ולהדגיש לילדים את ההבדל. גם בדרך לחוף הנפרד, כאשר הילדים רואים כי הדרך היא צנועה ומופרדת מן השאר – הם קולטים ש'אנחנו שונים', ועלינו לגלות ולהדגיש את הטוב שאצלנו.
לדעתי, דווקא כאשר מכירים במציאות של העולם שבחוץ, נמנעת במידה רבה הנטייה להמשך לדברים אלה.
כדאי לחשוב וגם להמציא אלטרנטיבות שתספקנה את הילדים. בפרט במקומות בהם הילדים נפגשים – בשכונה או בבית-הספר וכדומה עם ילדים שאינם מבתים חרדיים – שהילדים לא ירגישו מקופחים או מסכנים, אלא להפך. כך לדוגמה בבית הספר שבו לומדות בנותיי, וישנן שם גם בנות מבתים מסורתיים – ביום העצמאות מתקיימת פעילות אטרקטיבית בבית הספר, כאשר המטרה היא למנוע את ההליכה לחגיגות ההמוניות שבעיר, וד"ל…
כשיוצאים לטיול משפחתי, חשוב לזכור שלא לפרוק עול: כוונתי להקפדה על תפילות, לבוש צנוע, ברכות וכו'. לשמור על המסגרת כמו בבית.
דבר נוסף שיש לשים אליו לב, הוא היחס לסביבה – להתנהג כך שהסביבה תקבל אותנו יפה, להקפיד על נקיון ויחס נעים לאנשים – לנצל כל יציאה החוצה לשמש דוגמא חיובית.
הורים וילדים – המורכבות שבטיולים
רחל, אם למשפחה ברוכת ילדים – מבחינה בין קבוצות גיל שונות. מכיוון שיש לי ילדים בגילאים שונים – היא מספרת – אני מוצאת הבדל בין הגילאים. ילדים בגילאים צעירים יותר נתונים יותר לשליטתנו ומקבלים ביתר קלות את דברי ההורים – בשעה שילדים מתבגרים מושפעים יותר מחברה ופחות נמצאים בשליטת ההורים. לכן, חשוב לקבוע את הגבולות כבר בגיל צעיר – ומצד שני לשמור על יחס פתוח ונעים בגיל ההתבגרות, כך נמנע מצב שבו חלילה הילדים ייצאו ללא ידיעת והסכמת ההורים למקומות בעלי השפעה שלילית.
הגדרים והגבולות ליציאות וטיולים הם, ראשית – גבולות ההלכה. ישנם מקומות שההלכה אוסרת ללכת אליהם. אך מעבר לכך, ישנם גדרים שונים הנקבעים בהתאם ויש למצוא ולקבוע את הגבולות: האם יציאה לקניות בקניון היא בגדר המותר? ומה לגבי קבוצת חברות המבקשות לטייל יחד בקניון?
הגבולות אינם כה ברורים ויש לשקול היטב כל מקרה לגופו של עניין. בכל מקרה, חשוב שההחלטה תקבע על-ידי שני ההורים יחד וההחלטה תהיה ברורה והחלטית. ילדים חשים חוסר בטחון כשהם נתקלים בהיסוס מצד ההורים, וודאי שהחינוך לא יצליח באופן כזה. יש לגבש דעה ברורה בענין ולהסביר לילדים באופן ברור מדוע איננו מסכימים שיצאו למקום זה או אחר. לא תמיד מה שברור לנו ברור לילד – ההסבר יקל על הילד לקבל את הדברים, ובפרט כשמדובר בילד בגיל הבוגר.
מאד רצוי גם להתלוות אל הילדים, גם כשמדובר בילדים גדולים, אף שלפעמים נראה שהילדים רוצים את תחושת החופש והעצמאות. למרות בגרותם הם עדיין ילדים וזקוקים לגב תומך. אמנם יש לכבד את רצונם של הילדים כשהם מבקשים להיות ביחד עם חבריהם, למשל, אך ברוב המקרים כדאי שההורה יהיה 'בשטח'. ואלם לכך דרוש תנאי ראשוני ובסיסי: שאכן תהיה פתיחות והרגשה טובה בין ההורים והילדים ולא שהילד יחוש כי הוריו 'בולשים אחריו'. להיפך, שההורים תומכים בו.
האמון שאנו רוחשים כלפי הילד תורם רבות לחינוכו ועלינו לתת לילדים את התחושה שאנו כהורים סומכים עליהם, ובעיקר אוהבים אותם ודואגים להם – 'כשאני מתנגדת לכך שתסע ל… זה משום שאכפת לי ממך'. זה לא קל, במציאות של ימינו; אבל לא קל – פירושו שהדבר הוא אפשרי, עם הרבה מאד מאמץ, ובעיקר סעייתא דשמיא.
לסיום. ברצוני לציין כיום יש מגוון עצום של מקומות בילוי ונופש, טיולים ואטרקציות. הרבה מן המקומות הם אכן 'מקומות בילוי', שכל מהותם היא לבלות את הזמן, מלשון בלאי… ילדים וגם מבוגרים מרגישים צורך לטייל, וחשוב להקדיש את הזמן והמאמץ לחפש מקומות שאכן יעלו על הדרישות ויתאימו לרוחנו כדי לספק את הצורך באופן חיובי: אפשר לטייל למקומות הקדושים בירושלים, למשל, לבקר במקומות הפלה עם תכנים יהודים – (ויש כאלה) ועוד, בהתאם לגילאים ולאופי המשפחה. כך יכולה יציאה לטיול להיות גם חויה רוחנית.
כיצד מסתכלים עלינו?
חופשה, כשהיא בטעם ובמינון הנכון – היא חיובית בהחלט – סוברת רותי – הרי הרבי מה"מ אומר שמטרתו של החופש היא לחזק את ימי הלימודים ולצבור כוחות חדשים. גם משה רבינו היה זקוק לרווח להתבונן בין פרשה לפרשה… רואים בפועל שבזמן של חופשה מתרעננים ומחליפים כוחות. הרעיונות הכי טובים עולים במוחי בדרך כלל בשבת, ואני מתפלאת למה דווקא בשבת עולים במוחי רעיונות נפלאים הקשורים לענייני חול, כאלה שיש לדחוק הצידה. הסיבה היא כנראה שבשבת שלווים ונינוחים יותר, ובמילא פועלים טוב יותר גשמית ורוחנית.
יציאה לטיול או לנופש, היא קודם כל יציאה מהשגרה היום יומית, רענון והחלפת אוירה. מלבד זאת, טיול משפחתי מאפשר לחזק את הקשרים המשפחתיים, להתפנות אל הילדים ולשוחח איתם ברוגע ובשלוה.
חשוב לנצל את היציאות הללו ולהסביר לילדים ברמה הברורה שעליהם לשמש דוגמא אישית לקדש שם שמים בהתנהגותם היפה. מפליא עד כמה ילדים צעירים מסוגלים לקלוט את המסר להפנים אותו וליישם.
לגבי בחירת המקום לטיול או לנופש – הקו המנחה הראשון הוא כמובן ההלכה, יש מקומות שהלכה אוסרת לבקר בהם, לפעמים מדובר במקומות שהאבחנה אינה כה ברורה, ואז יש להשקיע מחשבה, שיקול דעת, ובמקרה הצורך להתייעץ עם משפיע או לשאול רב.
קרה לי, לא מכבר, שנכנסתי למסעדה שאיננה כשרה כשהתינוקת צורחת בזרועותיי, וביקשתי מים חמים כדי להכין עבורה את ארוחתה. לאחר שיצאתי פגשתי מכרה המתקרבת ליהדות, היא שאלה אותי בתום לב 'האם במסעדה הזו מותר לאכול'… המקרה הזה עשה עלי רושם חזק. למדתי עד כמה יש לשים לב לכל מעשה שלנו, ועד כמה השאלה 'לאן מותר להיכנס' אינה כה פשוטה: השיקולים הם מה אנו רואים וגם כיצד מסתכלים עלינו. ויש לבחון היטב כל מקרה ומקרה.
רעיונות ועצות לטיול משפחתי-חסידי מהנה
יעל – אם לילדים קטנים רואה את החשיבות של יציאה לטיולים לגיבוש המשפחה: בלחץ השגרה היום יומית לא תמיד יש זמן לשמוע את הילדים בסבלנות ולהתייחס אליהם, בפרט כשההורים עובדים ורוב הזמן עסוקים או ממהרים. טיול או נופש הוא הזדמנות להשתחרר מהלחץ היום-יומי, ולהתפנות למשפחה.
כשהמטרה שלפנינו היא אכן גיבוש וקבלת רוגע נפשי, אין צורך במקומות בילוי מיוחדים אטרקטיביים ויקרים. ילדים נהנים מסיורים בחיק הטבע, טיול בחורשה או משחק בגן סמוך, אם נלמד את הילד להנות מהמקומות הקרובים שאפשר להנפש בהם, הוא לא יפתח צפיות גבוהות ויעריך את הסיור בחורשה הקרובה. אמנם יש מקום גם מדי פעם לטיול 'רציני' יותר, אך חשוב וכדאי שהילדים ילמדו ליהנות ממה שיש ולא יתרגלו לכך ש'מגיע להם' לנסוע ללונה-פארק, לדוגמה. נסיעה ללונה-פארק או אטרקציות דומות, לדעתי, אינה תורמת הרבה לרוגע הנפשי, זו יציאה שמטרתה הנאה בלבד.
כשחושבים על ההשפעות שילדים יכולים לקבל ממקום בו מטיילים ומהאנשים במקום, כדאי להבחין בין סוגי מקומות שונים. בלונה-פארק לדוגמה, עומדים זמן רב בתור והילדים המשועממים נחשפים לפעמים למראות בלתי-רצויים. לעומת זאת, ביקור בגן החיות מעסיק את הילדים במשך כל זמן הטיול, כיון שבמשך כל הסיור מתבוננים בחיות, והאנשים האחרים אינם כה מושכים תשומת לב.
אפשרות נוספת של נופש היא החלפת דירות עם קרובי משפחה למשל, בעיר אחרת, שם אפשר להכיר משפחות חדשות ובני קהילה אחרת. אפשר גם לארגן 'שבת חסידית' ולארח יחד משפחות אחדות ולארגן פעילות לילדים. אלה הם רעיונות פשוטים שאינם עולים כסף רב ומאפשרים מנוחה ורגיעה.
טיולים הם גם הזדמנות נפלאה להקניית ערכים חינוכיים. כשנמצאים בחוץ, נתקלים במציאויות שלא מזדמנות בבית והילדים רואים את התנהגות ההורים במצבים שונים בחוץ. כשאנו מתייחסים בכבוד לאנשים שאנו נפגשים עמם, מקפידים על יושר והגינות, על כללים של זהירות וכמובן על כל עניני ההלכה – מנחילים בעצם לילדים את הערכים הללו. כאשר אנו אורזים חפצים לטיול ומצטיידים בספלים לנטילת ידיים, ברכונים וסידורים, ובדרך נעצרים לתפילת מנחה; או כשקונים שתיה או מזון בחוץ בודקים היטב את הכשרות – הילדים קולטים שעניינים אלו הם אכן חשובים ביותר כיון שמקפידים עליהם ללא פשרות, גם בחוץ.
שיהיה לכולנו – קיץ בריא, קיץ שמח, קיץ חסידי, מועיל, מהנה ופורה.
באדיבות מגזין עטרת חיה
https://ultra.kesherhk.info/
שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת חוקת
אחד הסיפורים המעניינים בפרשה הנו הסיפור אודות: פרשת "מי מריבה".
בני ישראל חונים בקדש שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה.
כאשר העם צמאים למים הם שבים ומתלוננים על משה ואהרון: מדוע הוצאתם אותנו ממצרים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה שאפילו מים אין בו לשתות?
בתגובה לתלונתם מצווה הבורא למשה ולאהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך מכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אל הסלע אלא היכו בו נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ המובטחת.
מדוע משה לא מדבר אל הסלע אלא מכה בה?
"הרמב"ן בפירושו על הפסוק כותב כך: "ודברתם אל הסלע -"ולא אמר והכיתם שאלו דברו היה הקב"ה מתקדש לעיני כל העדה ואומרים ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו על אחת כמה וכמה.
פירושו של הרמב"ן רק מחזק את התמיהה מדוע משה בוחר להכות את הסלע ולא לדבר אליה כפי שציווה ה' יתברך, הלא בדברו אל הסלע היה מתקדש שמו של ה' יתברך לעיני כל?
רק בעל הבית יכול לחוש את מעשה ידיו כפי שאף אחד לא יכול ולא מסוגל לחוש!
בכדי להבין מה עומד מאחורי בחירתו של משה לשנות מדברי ה' נקדים סיפור מהנביא:
יונה הנביא מצווה על ידי ה' לצאת לנינווה ולהתריע בפניהם כי מעשיהם הרעים והשחתת דרך האנושות גרמו לה' יתברך לקבל החלטה להעבירם מן העולם וכעת עליהם לשוב בתשובה בכדי למנוע את הגזירה! יונה מתחמק מלבצע את שליחותו ופותח במסע 'בריחה' מלפני ה' יתברך. יונה מתגלגל למסע באנייה שבסופו מוצא את עצמו מוטל למי הים העמוקים ומשם נבלע אל בטנו של לווייתן המקיא אותו לאחר שלשה ימים אל מימי חופיה של נינווה. יונה מוצא את עצמו בטלטלה נפשית גדולה מהמסע שעבר.
ואז עוד בטרם הספיק יונה לעכל את שעבר עליו חוזר ה' יתברך ומצווה אותו לשוב אל נינווה, הפעם יונה קם הולך מהלך שלשת ימים וקורא בקול גדול ברחובות העיר את הנבואה של ה' יתברך אל אנשי נינווה. אנשי נינווה מצדם מיד עם שמעם על דבר הגזירה, חוגרים שק, מתענים ושבים בתשובה שלימה.
יונה יוצא את העיר ולא ממש אוהב את מה שרואות עיניו כאשר תיכף עם העברת המסר האלוקי אליהם הם שבים בתשובה שלימה ומבקש את נפשו למות. כפי שמתאר זאת הנביא: "וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְעַתָּה יְהוָה קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי".
כלומר: יונה חושף את לבו בפני ה' יתברך ומשתף אותו בהחלטתו 'לברוח מפניו', בשל היות ה' רחום חנון וסלח, חששתי מכך שאנשי נינווה ישובו בתשובה מיד, ואז יתעורר קטרוג על עם ישראל חלילה. מה יאמרו אמות העולם שישמעו על כך: הנה עם שהשחית את דרכו גויי הארץ, רק כאשר שמעו את דבר ה' יתברך וגזירתו שבו בתשובה שלימה, מה יהיה לימוד הזכות על עם ישראל כאשר יאמר ה' יתברך "והם לא ידעו דרכי".. "ולא הלכו בה..", "ולא שמעו בקולי?
בינתיים יונה יושב וממתין בדריכות לראות כיצד ייפול דבר. יונה מוצא עצמו מתמודד עם החום הכבד על אדמת נינווה, חשוף לשמש הקופחת על ראשו, מותש, עייף ומיובש. יונה בונה לו סוכה לשבת תחתיה מפני השמש, אך היא לא יעילה בחום הכבד בו הוא נתון ואליו הוא חשוף. ה' יתברך רואה זאת ומזמן באופן נסי קיקיון (ענפים הגדלים לגובה ויוצרים צל רב תחתיהם) יונה שמח מאוד על כך, נרדם וישן שינה ערבה. בעלות השחר מזמן ה' יתברך תולעת והיא מכרסמת את העלים ומנתקת אותם משרשם והקיקיון יבש. השמש עולה ה' יתברך מזמן רוח קדים חרישית (רוח המשתקת את משב הרוח הקרה ומפזרת חום רב סביבה) מעל ראשו של יונה שמתעלף, ומיד עם שוב הרוח אליו שואל את נפשו למות מרוב צער וחוסר אונים!
כאן מגיע הרגע במסע אליו כיוון ה' כאשר העביר את יונה בטלטלה הגדולה הזו. בשלב זה מתחילה סאגה מעניינת מאוד בין יונה לבין ה' יתברך.
ה' יתברך פונה אל יונה בחמלה ואמר לו כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת. וַיֹּאמֶר יְהוָה אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה".
אז כן הדימוי מיונה הנביא והקיקיון איננו מקרי כאן, כי תוכחת ה' יתברך ליונה הייתה על כך שהוא לא ממש יודע או חש את גודל שליחותו, משום שהוא פשוט לא בעל הבית ולכן זה לא נוגע לו כפי שה' יתברך חש זאת מעצם היותו בעל הבית לבירה זו!
המסר ליונה הנביא כאן הנו: רק בעל הבית יודע וחש עמוקות את מה שהוא ממונה עליו!, רק בעל הבית חש וחווה את אחריותו למעשה ידיו! רק בעל הבית קשור בכל נימי נפשו ליצירה המופלאה אותה יצר! רק בעל הבית יכול לחמול על מעשה ידיו, ואתה לא בעל הבית!
ואת המסר הזה רצה ה' יתברך להעביר ליונה עם מטפורת הקיקיון. מצד אחד חורה לך מאוד על הקיקיון, אך באותה נשימה אין לך שום קשר אליו, משום שלא בנית אותו ולא יצרת אותו במו ידיך!
כלומר: אם אתה באמת רוצה לחוש את הבריאה, את הנברא, את היצירה האלוקית אתה חייב להיות מחובר אליהם רגשית ונפשית בקשר עמוק!
ובכדי לחוש את תחושת השייכות העמוקה הזו, אתה חייב להיות בעל הבית, ומכיוון שאינך, עולה השאלה: "אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה וּבִן-לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה רַבָּה"?
כאן מסתיימת הסגה המאלפת בין רצונו של יונה הנביא 'להשתמט' משליחות זו, כדי למנוע קטרוג על עם ישראל, לבין קיום רצון ה' יתברך, ומה שמכריע בסופו של דבר את העניין הנו החיבור הרגשי העמוק אותו דורש ה' יתברך מיונה בקיום השליחות לצד המסר הסמוי העולה מחיבור זה.
ובמילים אחרות: ה' יתברך מסכים עם יונה בכך שהוא משתמט מהשליחות בניסיון למנוע קטרוג על עם ישראל ואף גאה בו על כך, אך לצד זאת נוטע בו ומלמד אותו על תכונה ושמה חמלה, כאשר הוא מעביר אותו חוויה של עלפון באמצע שום מקום ודרכה מעביר לו את המסר הכל כך חשוב והכל כך אנושי.
אל לו לאדם לוותר על ערכיו האנושיים: אהבה, אכפתיות, מסירות, הערכה וכבוד, המספרים על הקשר העמוק שלו עם ה-'אני מאמין' שלו כבן אדם. כפי שבא הדבר לידי ביטוי עם יונה הנביא המחובר בקשר עמוק כנביא וכמנהיג לעם ישראל ואוהב אותם אהבת נפש. מה שמנחה את מצפונו להימנע מביצוע השליחות שהטיל עליו ה' יתברך, רק כדי ללמד זכות על עם ישראל וכדי להימנע מלהוציא לעז חלילה עליהם. יונה מרחיק לכת בהחלטתו הוא מעדיף להימנע מביצוע השליחות, גם אם זה יעלה לו במחיר אישי! (יונה שילם על כך מחיר אישי כבד).
אך לצד זאת עובר המסר הלא פחות חשוב ליונה הנביא: שהבחירה החופשית של האדם, הנה מה שמייחדת אותו כאדם ובלעדיה איננו אדם!
לעם ישראל אמנם ניתנה המתנה הזו של בחירה חופשית והם ידעו מה לעשות אתה לטוב ולמוטב וגם אם יחטאו ישנה דרך חזרה. אבל מה יעשו אותו עם שאינו נמנה עם ישראל ולהם כידוע אין בחירה חופשית (אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ), כיצד הם יתמודדו עם הגזירה אם לא תינתן להם אפשרות לשוב בתשובה?
זוהי אם כן גישתו של אבא, מנהיג אמיתי, רועה נאמן החס על ילדיו, על עמו ועל צאנו ולא מוכן שחלילה יתעורר קטרוג עליהם בשום צורה, בשום דרך ובכל מחיר שיידרש לכך ממנו!
זוהי גישתו של משה רבינו כלפי עם ישראל, נכון אלו אדבר אל הסלע הדבר יגרום לקידוש שמו בעולם של ה' יתברך בכך כאשר כל העדה היו אומרים: "ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו של הקב"ה אנו על אחת כמה וכמה" (רמב"ן לעיל).
אמנם מצד שני כאשר עם ישראל נתון בעמדת מרי כפי שמתואר במקרא: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם". אזי משה חושש מאוד מכך שיתעורר קטרוג על עם ישראל והפעם מהצד השני של המטבע.
מה יאמר ה' יתברך: ומה סלע זה שאינו שומע ואינו מדבר מקיים דברו מיד, ואילו עם ישראל איננו שומע בקולי?
מזה חשש מאוד משה ובשל כך העדיף להכות את הסלע ולעבור על דבר ה' יתברך ובכך אף לאבד את חלקו בארץ ישראל, רק שחלילה לא יתעורר קטרוג על עם ישראל!
זהו סוד גדולתו של משה רבינו המשליך עצמו וחייו מנגד למען צאן מרעיתו!
זכינו ובדורנו הרבי מליובאוויטש משמש אף הוא אב, רועה ומנהיג כלל עולמי. הרבי אף הוא בהתנהלותו משליך עצמו מנגד למען כלל ישראל בכל פעולה ופעולה. ויתר על צרכיו הרוחניים והגשמיים כאחד, הקדיש עצמו ואת חייו לטובת העולם כולו. רבבות רבות של תפילות רוויות דמעות, ברכות, עצות, מכתבים, שיחות ומאמרים, חלוקת שטרות לצדקה, מפגשים אישיים ובין אישיים, מבט חודר ונוגע מלטף ואוהב, חיוך אבהי, תנועת עידוד, מילה עוצמתית ומדויקת ששינו את חייהם של רבים וטובים. לילות כימים פשוטו כמשמעו אותם הקדיש הרבי לטובת הכלל, אנשים נשים וטף מכל קצוות תבל, ללא הבדל בין גזע, דת או מין…
להתנהג כמו ה' יתברך!
מספר הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון:
סיפור ששמעתי מבעל המעשה הרב אידלמן.
בתקופת כהונתו של הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת חב"ד לדורותיהם) עוד קודם עלה הרבי על כס הנשיאות, היה הוא חסיד מובהק לכל דבר ועניין של חמיו הרבי הריי"צ.
פעם אחת כאשר הרבי יצא מביתו של הרבי הריי"צ (שהיה דר בקומה השנייה של בית הכנסת ובית המדרש בית של מעשים טובים המכונה בפי חסידי חב"ד-770 מספר הבית ברחוב איסטרן פארק וויי בשכונת ברוקלין שב-ניו יורק) בצאתו מדלת המעלית פגש שני חסידים: הרב אידלמן והרב פוגלמן. פנה אליהם הרבי ואמר להם: בחורים, רצונכם לשמוע תובנה טרייה ששמעתי ברגע זה מפי הרבי. ענו לו החסידים: כן, בוודאי.
פתח הרבי וסיפר:
אתם יודעים שלפעמים מגיעים לבית הכנסת יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. כאלה שבאו מבית שומר תורה ומצוות והתרחקו וכאלה שנולדו בבית שאינו שומר תורה ומצוות. וכאשר אני פוגש אותם, אני תמיד חם ולבבי כלפיהם, מזמין אותם אליי מקרב ומחבק אותם. כמה מחסידי חב"ד המבוגרים פנו אליי ואמרו לי: אינך מתנהג כראוי, כי על ידי התנהגותך אתה נותן הכשר למעשיהם. להיפך, אמרו זקני החסידים, אתה צריך להיות קשוח כלפיהם, לנזוף בהם, ולהעמידם על האמת.
מכיוון שלא ידעתי אם אני צודק או שמא הם צודקים, הלכתי לרבי הריי"צ לשאול אותו, אם עליי לשנות את התנהגותי או להמשיך בדרכי.
ענה לי הרבי: ה' יתברך ברא עולם ובני אדם, כשהם הופכים לזוג ה' יתברך מזכה אותם במתנה ונותן להם ילד, ההורים אוהבים את הילד מאוד, אהבה בלי גבולות, אהבה הממלאת את כל הלב, וכשמגיע עוד ילד ההורים אוהבים גם אותו אהבה אינסופית וכן הלאה, כך לכל הילדים נותנים ההורים אהבה ללא גבולות.
הוסיף הרבי הריי"צ ואמר: ופעמים שנולד להורים ילד, לא עלינו ולא עליכם, עם איזה מגבלה פיזיולוגית, או איזו התמודדות נפשית, או אז בנוסף לאהבת ההורים המשותפת לכל אחד מהילדים, לבם של ההורים יוצא אל הילד המיוחד ברגישות מיוחדת, בחמלה יתירה שמגבירה ומעצימה את האהבה כלפיו.
כך ה' יתברך אוהב כל יהודי כמו אב רחמן האוהב את ילדיו, אהבה אין סופית ללא גבולות. וכאשר הקדוש ברוך הוא רואה שיש חיסרון ביהודי: שמפאת שאינו מניח תפילין יש חיסרון בידו או בנפשו, או מפאת שאינו לומד תורה, נוצר חיסרון בראשו, או שאינו רץ למצווה, דבר היוצר חיסרון ברגלו, או שאינו שומר טהרת משפחה וכו' וכו', דברים שיוצרים פגמים בגופו או בנפשו, יש לו ל-ה' יתברך אהבה עמוקה ומיוחדת כלפיו, ולבו יוצא אליו.
אני רוצה שתתנהג כמו ה' יתברך!
את הרבי אי אפשר לשחד או להערים עליו גם לא בגילויים הרוחניים הכי נעלים שיש!
הרבי הריי"צ סיפר פעם (בהיותו בריגא) אודות הרב הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שלפני הסתלקותו אמר:
היו צדיקים שלפני הסתלקותם הבטיחו שלא יכנסו לגן-עדן עד שיפעלו ביאת משיח, ולבסוף, הערימו עליהם ושיחדו אותם ע"י "צוקער-לעקאַח"-ממתק , כלומר: "גילויים רוחניים נעלים"… אבל אני – סיים רבי לוי יצחק מברדיטשוב -לא אתן שיערימו עלי .
אבל לבסוף – סיים הרבי – הערימו גם עליו. אמרו "קדושה" בגן-עדן, ומיד קפץ הרב הצדיק מברדיטשוב לגן-עדן…
וסיים הרבי:
כיון שהרבי הריי"צ ידע וסיפר זאת, בוודאי הבהיר והבטיח שאצלו לא יהיה כן.
הרבי בוודאי יביא את המשיח.
החילוק שבין שאר הצדיקים לרבי הריי"צ – יובן על פי המבואר בתורת החסידות החילוק שבין המסירות נפש של רבי עקיבא למסירות נפש של אברהם אבינו:
רבי עקיבא חיפש בעבודתו את ה' יתברך וביקש הזדמנות למסירת-נפש, כאמרו "כל ימי הייתי מצטער . . מתי יבוא לידי ואקיימנו, "משא"כ אברהם אבינו לא חיפש מסירת-נפש בעבודתו את ה' יתברך, אלא, עבודתו הייתה לפרסם אלקות בעולם, ועסק בזה מתוך מסירה ונתינה לגמרי, עד כדי כך, שכשיהיה צורך בדבר יהיה מוכן למסור נפשו, אבל הוא לא חיפש למסור נפשו.
כלומר: רבי עקיבא חיפש בעבודת ה' יתברך בדרכו שלו את טובת עצמו, ואצלו המסירת-נפש הייתה העניין הכי נעלה, וממילא, אין זו מסירת-נפש לאמיתתה. משא"כ אברהם אבינו לא חיפש לעצמו מאומה (אפילו לא מסירת-נפש), אלא היה מסור ונתון בכל עצמותו לפרסם אלקות בעולם, וזוהי מסירת-נפש לאמיתתה.
וכך הוא העניין אצל כל הצדיקים שהבטיחו לפני פטירתם שלא יכנסו לגן-עדן עד שיפעלו ביאת משיח – היה הדבר בבחינת מסירת-נפש עבורם: הם היו מוכנים לוותר אפילו על גן-עדן בשביל טובתם של ישראל. אבל הרבי – כיון שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא מסור ונתון בכל מציאותו לכלל ישראל, הרי, פעולתו להביא את המשיח לטובת כלל ישראל אינה "מסירת-נפש", אלא זוהי כל מציאותו.
ולכן: שאר הצדיקים -היו יכולים "לקנותם" עם "גילויים רוחניים נעלים", משא"כ הרבי – אותו אי-אפשר לקנות עם גילויים, ולכן, הרבי לא יכנס לגן עדן עד שיפעל ויביא בוודאי את המשיח.
יהי רצון שכל מעשיו ועבודתו של הרבי במשך ימי חיותו בעולם הזה ואהבתו האמיתית והשלימה לכל אחד ואחת יפעלו את פעולתם ויזרזו וימהרו את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!
שבת שלום ומבורכת